התייעצות מחפשים מידע לאבחון ילדה על הרצף(או לא) בתפקוד גבוה מאד

[חוצה ישראל]

"ילדים כאלה" שונים מאד אחד מהשני, ולכל אחד הטיפול המומלץ בשבילו. באופן כללי, יש הרבה תחומים לעבוד עליהם.
הרבה פעמים אפשר גם לגשת לתחום מסוים מכמה כיוונים על ידי כמה אנשי מקצוע שונים.
למשל, כל התחום של מיומנויות חברתיות יכול להיות מטופל על ידי צוות חינוכי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, או טיפול רגשי. אפשר לעשות עבודה פרטנית, כמו ניתוח סיטואציות לפי תמונות/סיפורים, או ניתוח סיטואציות שקרו. אפשר לעשות עבודה קבוצתית, במסגרות חינוך אפשר להשיג את זה על ידי "שילוב הפוך". במסגרת חינוכית אפשר גם לעבוד "בשטח" על תיווך סיטואציות חברתיות, חיזוק קשרים חברתיים וכיוצא בזה.
קלינאית תקשורת יכולה לעבוד גם באופן פרטני על מיומנויות שיח ועיבוד מידע שונות.
תחום הויסות הרגשי שייך בעיקר לטיפול רגשי, גם לריפוי בעיסוק.
טיפול רגשי מומלץ גם בשביל להקל על הקשיים הרגשיים שנלווים להתמודדות.
למידה של שפה רגשית ויכולת ביטוי רגשות יכולה להיות בטיפול רגשי, טיפול קלינאית או על ידי צוות חינוכי.
טיפול CBT הוא יעיל עבור ילדים יחסית בוגרים, נוער ומבוגרים שהם בתפקוד גבוה ועם יכולות קוגניטיביות טובות.
בריפוי בעיסוק עובדים גם על עוד תחומים שרלוונטיים, כמו ויסות חושי, התארגנות, וגם דברים שהם בתחום החברתי-רגשי, כמו חיזוק ביטחון עצמי וסנגור עצמי.

באופן כללי, אם מדובר על ילדים בגילאי מערכת החינוך, מומלץ מאד להתחיל במציאה של מסגרת טובה שיודעת לתת מענה. בין אם מסגרת תקשורת ובין אם זה שילוב יחידני, הניסיון והמקצועיות של המסגרת עושים הבדל גדול. מה שחשוב זה שיהיה מי שיתכלל את הסיפור, ימפה צרכים ויבנה תכנית טיפול. במסגרת תקשורת (כוללנית או כיתה בבית ספר רגיל) זה נעשה על ידי צוות הכיתה. בשילוב יחידני זה פחות מקיף, אבל עדיין יש חשיבה משותפת עם אנשי מקצוע על התמונה הגדולה, מעקב אחרי התפקוד של הילד באופן כללי, ותקשורת בין האנשים שמטפלים בו (כשזה מתבצע כמו שצריך).
אם הילד מטופל רק מחוץ למסגרת, כדאי שאחד הטיפולים יהיה הדרכת הורים אצל איש מקצוע מתאים (עו"ס בדרך כלל), שיעזור להורים לעשות את התכלול והתעדוף, ולבנות את תכנית הטיפול.

מדובר על ילדה בכיתה ג בבית ספר רגיל , כיתה רגילה , כרגע לא מקבלת כלום מבית הספר כי אין לה סל אישי עדיין בגלל שהיא לא מאובחנת.
לאורך השנים ניסינו לתת הרבה דברים באופן פרטי כמו הדרכה פרטית לצוות החינוכי, היא היתה בחוג למיומנויות חברתיות , יש גם הפרעת קשב שהיתה מטופלת תרופתית וחשבנו שעיקר הבעיה זה ההפרעת קשב ולא תקשורת.
לאחרונה היא התחילה אימון קשב פרטי והיא האירה את תשומת ליבנו שהתקשורת לא כל כך שולית כמו שחשבנו וכדאי לאבחן ולטפל.
כרגע אנחנו עומדים בנקודה הזאת ... וקצת אובדי עצות מאיפה להתחיל אבל חשוב לנו להצליח לקבל את האבחנה כמה שיותר מהר כדי להכנס לועדות שתקבל עזרה כבר בשנה הבאה.
ילדה מחוננת מלאה בתחומי ענין אוהבת לקרוא הרבה , מצחיקה ומקסימה מכל בחינה.
יש קושי משמעותי בלימודים אחרי שנתיים של למידה הילדה פיתחה שנאה עזה לבית ספר ולכל מה שריח לימודים נודף ממנו, אפס תפקוד בבית ספר.
קשיים תקשורתיים משמעותיים , קושי גדול בניהול שיחה תקינה , יחסי חברות עם חריגות שהולכת ונהיית יותר ויותר בולטת.

 

[SHIRAAAAAAAAAAAAAAA]

מדובר על ילדה בכיתה ג בבית ספר רגיל , כיתה רגילה , כרגע לא מקבלת כלום מבית הספר כי אין לה סל אישי עדיין בגלל שהיא לא מאובחנת.
לאורך השנים ניסינו לתת הרבה דברים באופן פרטי כמו הדרכה פרטית לצוות החינוכי, היא היתה בחוג למיומנויות חברתיות , יש גם הפרעת קשב שהיתה מטופלת תרופתית וחשבנו שעיקר הבעיה זה ההפרעת קשב ולא תקשורת.
לאחרונה היא התחילה אימון קשב פרטי והיא האירה את תשומת ליבנו שהתקשורת לא כל כך שולית כמו שחשבנו וכדאי לאבחן ולטפל.
כרגע אנחנו עומדים בנקודה הזאת ... וקצת אובדי עצות מאיפה להתחיל אבל חשוב לנו להצליח לקבל את האבחנה כמה שיותר מהר כדי להכנס לועדות שתקבל עזרה כבר בשנה הבאה.
ילדה מחוננת מלאה בתחומי ענין אוהבת לקרוא הרבה , מצחיקה ומקסימה מכל בחינה.
יש קושי משמעותי בלימודים אחרי שנתיים של למידה הילדה פיתחה שנאה עזה לבית ספר ולכל מה שריח לימודים נודף ממנו, אפס תפקוד בבית ספר.
קשיים תקשורתיים משמעותיים , קושי גדול בניהול שיחה תקינה , יחסי חברות עם חריגות שהולכת ונהיית יותר ויותר בולטת.

לכן כדאי לעשות אבחנין ולעלות אותה לכיתת תקשורת זה ממש יקדם אותה יש מלא בתי ספר מצוינים שמומחים לזה

 

[ח.ג.ג'.]

מדובר על ילדה בכיתה ג בבית ספר רגיל , כיתה רגילה , כרגע לא מקבלת כלום מבית הספר כי אין לה סל אישי עדיין בגלל שהיא לא מאובחנת.
לאורך השנים ניסינו לתת הרבה דברים באופן פרטי כמו הדרכה פרטית לצוות החינוכי, היא היתה בחוג למיומנויות חברתיות , יש גם הפרעת קשב שהיתה מטופלת תרופתית וחשבנו שעיקר הבעיה זה ההפרעת קשב ולא תקשורת.
לאחרונה היא התחילה אימון קשב פרטי והיא האירה את תשומת ליבנו שהתקשורת לא כל כך שולית כמו שחשבנו וכדאי לאבחן ולטפל.
כרגע אנחנו עומדים בנקודה הזאת ... וקצת אובדי עצות מאיפה להתחיל אבל חשוב לנו להצליח לקבל את האבחנה כמה שיותר מהר כדי להכנס לועדות שתקבל עזרה כבר בשנה הבאה.
ילדה מחוננת מלאה בתחומי ענין אוהבת לקרוא הרבה , מצחיקה ומקסימה מכל בחינה.
יש קושי משמעותי בלימודים אחרי שנתיים של למידה הילדה פיתחה שנאה עזה לבית ספר ולכל מה שריח לימודים נודף ממנו, אפס תפקוד בבית ספר.
קשיים תקשורתיים משמעותיים , קושי גדול בניהול שיחה תקינה , יחסי חברות עם חריגות שהולכת ונהיית יותר ויותר בולטת.

אז טוב שאתם "על" נושא של אבחון כי זה באמת המקום להתחיל בו. אבחון טוב יתן גם מיפוי התחלתי של נקודות הקושי (והחוזק) כדי שיהיה כיוון על מה הכי חשוב לעבוד.
זה באמת מאד קשה לתת לילד על הרצף את המענה הרחב שהוא זקוק לו מחוץ למסגרת.
במקביל לאבחון כדאי לחשוב גם על מסגרת מתאימה. לרוב כיתת תקשורת נותנת מענה יותר מקיף ויותר איכותי מאשר סל שילוב, ואם הילדה כבר פיתחה שנאה לבית הספר, זה בעצמו יכול להיות סיבה לפתוח דף חדש במקום אחר.
אם אתם מחפשים מה לעשות בינתיים, אני חושבת שטיפול פרטני אצל קלינאית תקשורת יכול להועיל. זו צריכה להיות קלינאית שמתמחה באוטיזם כמובן. אם היא לא מנהלת שיחה תקינה, אז יש פה בהחלט מקום לעבודה פרטנית לפחות בשלב ראשון. שיפור כישורי השיחה אמור לתרום גם ליחסים החברתיים.
גם מרפאה בעיסוק בטוח תמצא מה לעשות איתה.

 

[SHIRAAAAAAAAAAAAAAA]

אז טוב שאתם "על" נושא של אבחון כי זה באמת המקום להתחיל בו. אבחון טוב יתן גם מיפוי התחלתי של נקודות הקושי (והחוזק) כדי שיהיה כיוון על מה הכי חשוב לעבוד.
זה באמת מאד קשה לתת לילד על הרצף את המענה הרחב שהוא זקוק לו מחוץ למסגרת.
במקביל לאבחון כדאי לחשוב גם על מסגרת מתאימה. לרוב כיתת תקשורת נותנת מענה יותר מקיף ויותר איכותי מאשר סל שילוב, ואם הילדה כבר פיתחה שנאה לבית הספר, זה בעצמו יכול להיות סיבה לפתוח דף חדש במקום אחר.
אם אתם מחפשים מה לעשות בינתיים, אני חושבת שטיפול פרטני אצל קלינאית תקשורת יכול להועיל. זו צריכה להיות קלינאית שמתמחה באוטיזם כמובן. אם היא לא מנהלת שיחה תקינה, אז יש פה בהחלט מקום לעבודה פרטנית לפחות בשלב ראשון. שיפור כישורי השיחה אמור לתרום גם ליחסים החברתיים.
גם מרפאה בעיסוק בטוח תמצא מה לעשות איתה.

מסגרות של כיתות תקשורת נותנים את כל המענה הזה לדעתי זה הרבה יותר יעיל ופחות עלויות להורים ילדים כאלו ברוב המקרים זכאים לקצבתביטוח לאומי

 

[חוצה ישראל]

ממה שהבנתי מאשת מקצוע שהיא מורה בכיתת תקשורת היא אמרה לי שאין כמו כיתה רגילה , שזה בעקרון הכי טוב ואם אפשר כמה שיותר בכיתה רגילה.
שכיתת תקשורת אף פעם לא תלציח לדמות תקשורת ושפשוף כמו כיתה רגילה.
לכן כרגע האופציה של כיתת תקשורת לא על הפרק אבל יש המון נכונות ורצון מהבית ספר לקדם אותה בתוך מסגרת בית הספר אבל כדי לקבל את זה נדרש האבחון.
מקווה שאנחנו בדרך הנכונה...

 

[ברוך פינחס]

בנוסף לכל התשובות המחכימות
הדבר החשוב ביותר לדעת, שעולם ה ASD הוא עולם נפרד.
אתם יכולים לשבת עם איש מקצוע גדול מאוד בפסיכולוגיה או קלינאית תקשורת וכו'.
אם אין להם הכשרה לתקשורת, זה פשוט לא שווה כלום.
הרבה הצלחה
צריך המון כוח להמשך הדרך
אבל כשמשקיעים מכל הלב ובאמונה שאפשר להצליח רואים ניסים.
נכון שזה לא עובר אבל אפשר להגיע למקומות שלא חלמתם רק בהתמדה בעזרה באמונה בילדה והמון תפילות.

 

[ברוך פינחס]

מסגרות של כיתות תקשורת נותנים את כל המענה הזה לדעתי זה הרבה יותר יעיל ופחות עלויות להורים ילדים כאלו ברוב המקרים זכאים לקצבתביטוח לאומי

ממה שהבנתי מאשת מקצוע שהיא מורה בכיתת תקשורת היא אמרה לי שאין כמו כיתה רגילה , שזה בעקרון הכי טוב ואם אפשר כמה שיותר בכיתה רגילה.
שכיתת תקשורת אף פעם לא תלציח לדמות תקשורת ושפשוף כמו כיתה רגילה.
לכן כרגע האופציה של כיתת תקשורת לא על הפרק אבל יש המון נכונות ורצון מהבית ספר לקדם אותה בתוך מסגרת בית הספר אבל כדי לקבל את זה נדרש האבחון.
מקווה שאנחנו בדרך הנכונה...

בגדול 2 התשובות נכונות.
זה כמובן תלוי באבחנה המדוייקת של הילדה כמה היא על תפקוד גבוה, וכמה שילוב בתוך כיתה רגילה יכול לשפשף אותה. אם היא מתאימה לזה, ברור שתהיה הרבה יותר מוכנה לחיים מאשר בכיתת תקשורת.
אם כי כמובן שזה הרבה יותר מאתגר את ההורים ודורש מאמצים וכו.
זה תלוי גם ביכולת הטכנית של ההורים, וכמה ילדים נוספים יש בבית... כמה הם יכולים להתגייס.
אחרי האבחנה כדאי לשבת עם אנשי מקצוע ולבחון מה הכי כדאי.

 

[ח.ג.ג'.]

ממה שהבנתי מאשת מקצוע שהיא מורה בכיתת תקשורת היא אמרה לי שאין כמו כיתה רגילה , שזה בעקרון הכי טוב ואם אפשר כמה שיותר בכיתה רגילה.
שכיתת תקשורת אף פעם לא תלציח לדמות תקשורת ושפשוף כמו כיתה רגילה.
לכן כרגע האופציה של כיתת תקשורת לא על הפרק אבל יש המון נכונות ורצון מהבית ספר לקדם אותה בתוך מסגרת בית הספר אבל כדי לקבל את זה נדרש האבחון.
מקווה שאנחנו בדרך הנכונה...

מוכרחה לחלוק.
קודם כל חשוב לשים לב שיש שני סוגים של כיתת תקשורת - יש כיתה בבית ספר כוללני, ויש כיתת תקשורת בבית ספר רגיל.
מבחינת מקצועיות ואינטנסיביות הטיפול - כיתת תקשורת (משני הסוגים) משמעותית יותר טובה מאשר שילוב יחידני, אפילו במקרים המוצלחים של שילוב, וקל וחומר כאשר השילוב מקרטע.
היתרון של כיתה רגילה הוא בהזדמנויות החברתיות.
אבל הזדמנויות לא עוזרות למי שלא מסוגל לנצל אותן. כמו כן, כיתת תקשורת בבית ספר רגיל מספקת הזדמנויות במידה שיכולה להיות כמעט זהה לזו של כיתה רגילה.
לדעתי, ברוב מוחלט של המקרים הפורמט הנכון לילדים בתפקוד גבוה הוא כיתת תקשורת בבית ספר רגיל. הם מקבלים מענה אינטנסיבי והוליסטי, וגם מנצלים את ההזדמנויות שמציעה החברה הרגילה בצורה שמותאמת לילד, עם המידה הדרושה של תיווך או סיוע.
לילדה שהאבחנה שלה טריה והיא לא קיבלה טיפול מתאים עד עכשיו, הטיפול האינטנסיבי בכיתת תקשורת חשוב במיוחד. יש פערים להשלים. בכיתת תקשורת היא תהיה עם אנשי מקצוע באופן רציף, והם יוכלו להכיר אותה לעומק ולמפות את הצרכים בצורה שמאד קשה לעשות באופן אחר.
אני מאד ממליצה לא לשלול שום אופציה - גם לא בית ספר כוללני - לפני שהלכתם ודיברתם עם כל המסגרות הרלוונטיות (ורלוונטי זה גם מה שקצת רחוק או לא בדיוק הסגנון שהייתם חושבים עליו).

אוטיזם זה עולם רחב, והקשיים הם רחבים ומגוונים. גם אם נראה לכם שאתם מכירים את הילדה ויודעים להגיד מה פחות או יותר הבעיות - אני לא רוצה להיות נביא זעם או משהו, אבל (בהנחה שהיא על הרצף, מה שעוד לא בטוח כמובן) - זה ככל הנראה יותר רחב ויותר עמוק ממה שנדמה לכם. מגלים את זה בהדרגה, הילד מתקדם במשהו ואז מבינים מה השלב הבא.
אנחנו הכנסנו לכיתת תקשורת ילדה שאובחנה בסוף כיתה ב', והיתה לכאורה "בסדר" - מסתדרת יפה בבית הספר, קצת קשיים חברתיים. לקח איזה חודשיים ממתי שהיא נכנסה לכיתה עד שהצוות אמרו לנו "עכשיו אנחנו מבינים למה היא פה", מרוב שהיא חיפתה טוב על הבעיות שלה (אופייני לבנות, אגב). אבל הבעיות היו שם מתחת לחיפוי, וכיתת התקשורת עזרה להבין אותן וקידמה אותה המון. זה שילד מסוגל לשילוב יחידני לא אומר שכיתת תקשורת לא תתרום לו יותר.

יש לנו ניסיון עד כה עם שני ילדים, ארבע כיתות תקשורת בארבעה בתי ספר (+גן אחד), ושילוב יחידני בשני בתי ספר. חד משמעית אנשי המקצוע שאנחנו פוגשים כולם אומרים שיש מענה יותר טוב בכיתות התקשורת, וזה גם הניסיון שלנו כהורים. לפעמים יש שיקולים למה לוותר על המענה הזה. כן חשוב לציין שכל כיתות התקשורת האלו הן כיתות בבית ספר רגיל שמקיימות שילוב בכיתות הרגילות.

 

[ברוך פינחס]

מוכרחה לחלוק.
קודם כל חשוב לשים לב שיש שני סוגים של כיתת תקשורת - יש כיתה בבית ספר כוללני, ויש כיתת תקשורת בבית ספר רגיל.
מבחינת מקצועיות ואינטנסיביות הטיפול - כיתת תקשורת (משני הסוגים) משמעותית יותר טובה מאשר שילוב יחידני, אפילו במקרים המוצלחים של שילוב, וקל וחומר כאשר השילוב מקרטע.
היתרון של כיתה רגילה הוא בהזדמנויות החברתיות.
אבל הזדמנויות לא עוזרות למי שלא מסוגל לנצל אותן. כמו כן, כיתת תקשורת בבית ספר רגיל מספקת הזדמנויות במידה שיכולה להיות כמעט זהה לזו של כיתה רגילה.
לדעתי, ברוב מוחלט של המקרים הפורמט הנכון לילדים בתפקוד גבוה הוא כיתת תקשורת בבית ספר רגיל. הם מקבלים מענה אינטנסיבי והוליסטי, וגם מנצלים את ההזדמנויות שמציעה החברה הרגילה בצורה שמותאמת לילד, עם המידה הדרושה של תיווך או סיוע.
לילדה שהאבחנה שלה טריה והיא לא קיבלה טיפול מתאים עד עכשיו, הטיפול האינטנסיבי בכיתת תקשורת חשוב במיוחד. יש פערים להשלים. בכיתת תקשורת היא תהיה עם אנשי מקצוע באופן רציף, והם יוכלו להכיר אותה לעומק ולמפות את הצרכים בצורה שמאד קשה לעשות באופן אחר.
אני מאד ממליצה לא לשלול שום אופציה - גם לא בית ספר כוללני - לפני שהלכתם ודיברתם עם כל המסגרות הרלוונטיות (ורלוונטי זה גם מה שקצת רחוק או לא בדיוק הסגנון שהייתם חושבים עליו).

אוטיזם זה עולם רחב, והקשיים הם רחבים ומגוונים. גם אם נראה לכם שאתם מכירים את הילדה ויודעים להגיד מה פחות או יותר הבעיות - אני לא רוצה להיות נביא זעם או משהו, אבל (בהנחה שהיא על הרצף, מה שעוד לא בטוח כמובן) - זה ככל הנראה יותר רחב ויותר עמוק ממה שנדמה לכם. מגלים את זה בהדרגה, הילד מתקדם במשהו ואז מבינים מה השלב הבא.
אנחנו הכנסנו לכיתת תקשורת ילדה שאובחנה בסוף כיתה ב', והיתה לכאורה "בסדר" - מסתדרת יפה בבית הספר, קצת קשיים חברתיים. לקח איזה חודשיים ממתי שהיא נכנסה לכיתה עד שהצוות אמרו לנו "עכשיו אנחנו מבינים למה היא פה", מרוב שהיא חיפתה טוב על הבעיות שלה (אופייני לבנות, אגב). אבל הבעיות היו שם מתחת לחיפוי, וכיתת התקשורת עזרה להבין אותן וקידמה אותה המון. זה שילד מסוגל לשילוב יחידני לא אומר שכיתת תקשורת לא תתרום לו יותר.

יש לנו ניסיון עד כה עם שני ילדים, ארבע כיתות תקשורת בארבעה בתי ספר (+גן אחד), ושילוב יחידני בשני בתי ספר. חד משמעית אנשי המקצוע שאנחנו פוגשים כולם אומרים שיש מענה יותר טוב בכיתות התקשורת, וזה גם הניסיון שלנו כהורים. לפעמים יש שיקולים למה לוותר על המענה הזה. כן חשוב לציין שכל כיתות התקשורת האלו הן כיתות בבית ספר רגיל שמקיימות שילוב בכיתות הרגילות.

הניסיון שלי הוא ישן והוא מבנים בחיידרים שבהם אין כיתת תקשורת.

אבל בכל זאת אשאל כמה שאלות על מה שכתבת.
כתבת פעם שאת משתייכת למגזר דתי/חרדי לאומי, ואפשר להניח שכמו בציבור הכללי הנושא של ASD מתקדם אצלכם הרבה יותר מהמגזר החרדי.
אין לי היכרות מה קורה היום בכיתות תקשורת בחינוך העצמאי, אבל צריך לבדוק כמה הנושא הזה התקדם, וזה יכול להיות שונה בכל בית ספר.
וכן איני יודע כמה אנשי מקצוע טובים יש בתוך הציבור החרדי.
נכון ללפני עשור לא היו הרבה, ומכיון שלא לומדים מקצועות אקדמאיים בסמינרים, אז גם אם יש הרבה מורות תקשורת טובות מוצלחות ומסורות, יתכן ויש חוסר בצוות מקצועי בתוך בית הספר.
ואם ההורים עושים מאמצים להגיע לאנשי מקצוע מחוץ לבית הספר הם יכולים לבחור את הטובים ביותר.
ושוב אני מסייג את דברי שיש לי חוסר ידע בנושא, ויתכן מאוד שכיום רמת המקצועיות של כיתות תקשורת בציבור החרדי גבוהה מאוד.

 

[ח.ג.ג'.]

הניסיון שלי הוא ישן והוא מבנים בחיידרים שבהם אין כיתת תקשורת.

אבל בכל זאת אשאל כמה שאלות על מה שכתבת.
כתבת פעם שאת משתייכת למגזר דתי/חרדי לאומי, ואפשר להניח שכמו בציבור הכללי הנושא של ASD מתקדם אצלכם הרבה יותר מהמגזר החרדי.
אין לי היכרות מה קורה היום בכיתות תקשורת בחינוך העצמאי, אבל צריך לבדוק כמה הנושא הזה התקדם, וזה יכול להיות שונה בכל בית ספר.
וכן איני יודע כמה אנשי מקצוע טובים יש בתוך הציבור החרדי.
נכון ללפני עשור לא היו הרבה, ומכיון שלא לומדים מקצועות אקדמאיים בסמינרים, אז גם אם יש הרבה מורות תקשורת טובות מוצלחות ומסורות, יתכן ויש חוסר בצוות מקצועי בתוך בית הספר.
ואם ההורים עושים מאמצים להגיע לאנשי מקצוע מחוץ לבית הספר הם יכולים לבחור את הטובים ביותר.
ושוב אני מסייג את דברי שיש לי חוסר ידע בנושא, ויתכן מאוד שכיום רמת המקצועיות של כיתות תקשורת בציבור החרדי גבוהה מאוד.

הנושא עלה פעם בשרשור אחר ואכן נראה שבציבור החרדי הפורמט של כיתות תקשורת בתוך בתי ספר רגילים פחות נפוץ. עם זאת, כפי שאפשר לראות בשרשורים שבהם אנשים שואלים על מסגרות, זה קיים.
כל מסגרת צריך לבחון לגופה בכל מקרה. גם בין כיתות תקשורת מאותו סוג יש הבדלים משמעותיים בסגנון, ולכל ילד מתאים משהו אחר.
מקצועיות הצוות משפיעה מאד על איכות הכיתה, בוודאי. אבל חשוב לשים לב שצוות החינוך הרגיל בדרך כלל הרבה פחות מקצועי, וההדרכה המקצועית שמקבלת מורה של ילד משולב היא טיפה בים. כשהולכים לשילוב יחידני, חשוב עוד יותר לברר את המקצועיות של בית הספר בשילוב של ילדים עם אוטיזם באופן ספציפי. הרבה פעמים בתי ספר שטובים בזה יהיו בדיוק אלו שבהם יש גם כיתת תקשורת, לפחות מדי פעם, כי המורים הרגילים לומדים דרך שיתוף הפעולה עם כיתת התקשורת.
בנות על הרצף בתפקוד גבוה זה משהו שלא היה מוכר כל כך עד לאחרונה. מכיוון שכך בהרבה בתי ספר של בנות הניסיון בשילוב יחידני הוא עדיין דל עד לא קיים.
בשילוב יחידני יש הרבה בעיות. קודם כל, בכלל לא ברור מאליו שאפשר לקבל בתוך בית הספר את הטיפולים. גם בכיתת תקשורת זה לא תמיד קל למצוא אנשי מקצוע, אבל בשילוב יחידני עוד יותר קשה, ובהרבה מקרים לא מקבלים את השעות. המקצועיות בתחום של אוטיזם היא קריטית, מורה שלא יודעת מה זה אוטיזם ואיך הוא מתבטא לא תדע להבין את הבעיות של הילד. גם מורה שיש לה ניסיון בשילוב ילדים עם הפרעת קשב או קשיים אחרים, פשוט לא יודעת מה זה אוטיזם ואין לה כלים להבין את הילד ולקדם אותו. ניסיון קודם בשילוב ילדים עם אוטיזם הוא משמעותי מאד לשאלה אם זה שילוב שמקדם את הילד או רק שילוב ששורדים בו.
(אגב, אני לא יודעת למה לפקפק במקצועיות מורות החנ"מ החרדיות יותר מאשר במקצועיות המורות החרדיות הרגילות. אם המורה הרגילה לא מקצועית, זה יהיה גרוע יותר מאשר מורת חנ"מ לא מקצועית)
טיפולים מחוץ למסגרת הם פשוט לא אותו דבר כמו טיפולים בפנים. גם אם תלך להכי מקצועי שיש. יש טיפולים שאפשר לעשות "בחדר", כלומר בטיפול פרטני. זה יכול להתאים בשלב ראשון, אבל אם הילדה בתפקוד גבוה אז מה שהיא תצטרך זה דווקא טיפולים שיותר מדמים את תנאי השטח, כלומר טיפולים קבוצתיים ושילוב הפוך. זה פשוט לא קיים מחוץ למסגרת. יש קבוצות חברתיות אבל זה לא מספק מענה מדויק לילד. בנוסף, כשהטיפול מתקיים בתוך בית הספר יש גם יותר מעבר מידע ושיתוף פעולה בין הגורמים השונים שמטפלים בילד, מה שמוביל לטיפול יותר טוב.
מעבר לזה, בכיתת תקשורת הטיפול לא מסתכם רק בשעות הפרא-רפואיות. הוא לאורך כל היום, בסיטואציות שעולות באופן טבעי. בתחומי התקשורת והחברה, הלמידה הרציפה הזו שווה הרבה יותר מאשר שעה שבועית של טיפול. הלמידה הזו הרבה פחות אפשרית בשילוב יחידני כי צריך צירוף נדיר של מורה שיש לה מספיק ידע, מספיק רצון טוב ומספיק זמן (כשהיא אחראית על כיתה רגילה שלמה), או זכיה בפיס העוד יותר נדיר של סייעת שבאמת מסוגלת לעשות עבודה חברתית.
עוד נקודה היא שטיפולים מחו לבית הספר, גם אם הם יקדמו את הילדה, לא יחליפו את החוויה שלה של עצם השהות בבית הספר. כשאין מסגרת מתאימה שבה מבינים את הקשיים ויודעים לתת להם מענה, זה יכול להיות חוויה של סטרס מתחילת היום ועד סופו. ילדים על הרצף מתקשים הרבה פעמים גם בפתרון בעיות ופניה לעזרה, וכשיש להם קושי בבית הספר הם לא מסוגלים להתמודד איתו וסוחבים כל היום את המתח של בעיה לא פתורה או של מוצפות רגשית/חושית שאין להם איך לפרוק. לפני שמשאירים בשילוב יחידני צריך לשים לב שאין קשיים כאלו, או שיש דרך כלשהי לתת להם מענה. זה לא פשוט, במיוחד אצל בנות שמחפות על הקושי ומסתירות אותו.
(חוץ מזה יש גם את עניין העומס של הטיפולים. זה פשוט קשה טכנית לקחת את הילד לשלושה טיפולים בשבוע. גם להורים, וגם לילד עצמו).

בכל מקרה, אם אין כיתה רלוונטית שמשולבת בבית ספר רגיל או שמה שיש לא מוצלח, אני חושבת שלא כדאי בכלל לשלול על הסף מוסד כוללני. הילדה ככל הנראה זקוקה לתקופה של טיפול אינטנסיבי. הפערים רק הולכים וגדלים עם הזמן, המטרה היא לקדם את הילדה כמה שרק אפשר, ולא רק להסתדר. אם היא מסתדרת בכיתה באופן סטטי - היא הולכת אחורה בהשוואה לבנות גילה. כמה שמטפלים יותר מוקדם זה יותר יעיל, ואני בגישה שבגיל צעיר עדיף לטעות לצד של יותר מדי טיפול. בסופו של דבר גם לילדים בתפקוד הכי גבוה, כאלו שמי שלא מכיר את התחום בכלל לא רואה עליהם שהם על הרצף - יש מספיק קשיים כדי שיהיה להם עוד מה ללמוד ומה להתקדם. קל וחומרלאלו שיש להם קשיים יותר מרובים ויותר חמורים. יש עוד מספיק שנים כדי להשתלב אחר כך בחזרה במערכת הרגילה. אם היה מדובר על ילדה עם קשרים חברתיים תקינים ויציבים הייתי אומרת לחשוב פעמיים לפני שמנתקים אותם. אבל זה לא נשמע שזה המצב, והילדה שונאת את בית הספר, אז החסרונות של מעבר מסגרת הם די מינוריים, לעומת היתרונות שיכולים להיות עצומים.

עוד בונוס של כיתת תקשורת (מכל סוג) שאין בשילוב יחידני זה מסגרת בחופשים. טוב, לפחות במסגרות של משרד החינוך, אין לי מושג איך זה עובד בחינוך העצמאי. לילדים על הרצף קשה בדרך כלל במידה כזו או אחרת עם יציאה מהשגרה, והמסגרת בחופש נותנת יציבות מסוימת. בכיתות טובות זה גם לא סתם קייטנה להעברת זמן, אלא קייטנת תקשורת, והזדמנות לעבודה מגוונת על כל מיני תחומים.

 

[שם שעדיין לא תפוס]

הנושא עלה פעם בשרשור אחר ואכן נראה שבציבור החרדי הפורמט של כיתות תקשורת בתוך בתי ספר רגילים פחות נפוץ. עם זאת, כפי שאפשר לראות בשרשורים שבהם אנשים שואלים על מסגרות, זה קיים.

קיים אצל בנות
פחות קיים אצל בנים (כי רוב החיידרים הם מוסדות פטור אי אפשר להקים בהם כיתות מתאימות)

 

[דיבורים טובים]

קיים אצל בנות
פחות קיים אצל בנים (כי רוב החיידרים הם מוסדות פטור אי אפשר להקים בהם כיתות מתאימות)

זה נכון מאד ובעייתי (הנושא של חיידרים)
אבל בהחלט קיים.
מכירה מקרוב כמה כיתות תקשורת בנים טובות מאד בתוך ת"ת חרדיים של החינוך העצמאי.
ונכון שבסופו של דבר ברור שלא מדובר בת"ת קלאסיים
ובדרך כלל צריך להתפשר על הרמה הרוחנית בשביל המקצועיות וההתאמה לילד

 

[שושייי]

בגדול 2 התשובות נכונות.
זה כמובן תלוי באבחנה המדוייקת של הילדה כמה היא על תפקוד גבוה, וכמה שילוב בתוך כיתה רגילה יכול לשפשף אותה. אם היא מתאימה לזה, ברור שתהיה הרבה יותר מוכנה לחיים מאשר בכיתת תקשורת.
אם כי כמובן שזה הרבה יותר מאתגר את ההורים ודורש מאמצים וכו.
זה תלוי גם ביכולת הטכנית של ההורים, וכמה ילדים נוספים יש בבית... כמה הם יכולים להתגייס.
אחרי האבחנה כדאי לשבת עם אנשי מקצוע ולבחון מה הכי כדאי.

כן אבל יש את האופציה שלהיות בכיתת תקשורת שיעבדו איתה נקודתית על התקשורת שלה ועל מה שהיא צריכה להתקדם
ואחרי שעזרו לה נקודתית וקדמו אותה ומקדמים הרבה בתקשורת שיכניסו אותה לשילוב בכיתה רגילה ויתנו לה את הכלים והיכולות להתמודד עם ברגיל

 

[ח.ג.ג'.]

כן אבל יש את האופציה שלהיות בכיתת תקשורת שיעבדו איתה נקודתית על התקשורת שלה ועל מה שהיא צריכה להתקדם
ואחרי שעזרו לה נקודתית וקדמו אותה ומקדמים הרבה בתקשורת שיכניסו אותה לשילוב בכיתה רגילה ויתנו לה את הכלים והיכולות להתמודד עם ברגיל

זה מאד תלוי ילד. יש כאלו שהיכולת שלהם להתמודד עם הרגיל תגיע דווקא מהשמירה בתוך ה"בועה" של כיתת תקשורת. אי אפשר לקבוע פה כללים גורפים.
ואני שוב חוזרת על זה שבכיתה שנמצאת בבית ספר רגיל ומקיימת הרבה שילוב, אפשר בהחלט להשיג את המטרה של "שפשוף" בחברה הרגילה, בלי לוותר על המעטפת של כיתת תקשורת שתתן את העזרה והתיווך הנדרשים כדי שה"שפשוף" יהיה מועיל ומקדם ולא סתם שפשוף כואב. (וגם זה כמובן לא גורף - זה אמנם באופן עקרוני ותיאורטי המודל הכי מוצלח לילדים בתפקוד גבוה, לעניות דעתי הבלתי מקצועית ולדעתם המקצועית של הרבה אנשי מקצוע שיצרו ומקדמים את המודל הזה, אבל זה עדיין תלוי ילד).

 

[שם שעדיין לא תפוס]

ושוב אני מסייג את דברי שיש לי חוסר ידע בנושא, ויתכן מאוד שכיום רמת המקצועיות של כיתות תקשורת בציבור החרדי גבוהה מאוד.

לא מכירה כיתות תקשורת.
קראתי דוחות של משרד הבריאות על גני תקשורת עם טב"מ-
רוב הגנים החרדיים בולטים טובה.
במצבת כוח האדם, בצוות מקצועי ובשעות טיפול שמקבל כל ילד.
ועוד נתון מעניין- רוב הגנים החרדיים מתנהלים ע"פ שיטת DIR או כמודל יחידי או כמודל עיקרי
רוב הגנים בציבורים אחרים- ע"פ שיטות אחרות ABA ודומיו.

 

[ברוך פינחס]

עוד נתון מעניין- רוב הגנים החרדיים מתנהלים ע"פ שיטת DIR או כמודל יחידי או כמודל עיקרי
רוב הגנים בציבורים אחרים- ע"פ שיטות אחרות ABA ודומיו.

מהניסיון שלי שילוב של 2 השיטות הכי מוצלח.

 

[ח.ג.ג'.]

כדי לסבר את האוזן, לטובת מי שלא מכיר את הפורמט של כיתת תקשורת בבית ספר רגיל, אני אתאר פה כמה מודלים אפשריים לכיתות כאלו שנתקלנו בהם.

בית ספר 1:
יסודי. בכל שכבה יש שתי כיתות רגילות וכיתת תקשורת. (להלן "כיתה קטנה").
הילדים מגיעים בבוקר לכיתה הקטנה, מתפללים ומתחילים את היום שם. לאחר מכן הם יוצאים לשילוב בכיתות הגדולות, הם מחולקים בין שתי הכיתות הרגילות, והילדים של כל כיתה יוצאים בליווי סייעת. הם יוצאים לשיעור/צמד שיעורים, ובין לבין חוזרים לכיתה הקטנה. [בשלב כלשהו ראינו שהחזרה לכיתה מפריעה לחיי החברה של הילדה - במקום לצאת להפסקה יחד עם החברות היא יוצאת אחרי ששמה את הציוד בכיתה הקטנה, ואז צריכה להשתלב במשחק שכבר התחיל וזה קשה לה. מכיוון שהיא היתה מסוגלת להיות רצוף בכיתה הגדולה ולא היתה זקוקה לאיפוס אחרי כל שיעור, ביקשנו שהיא תשתלב רצוף וכך היה]
כל ילד משתלב בכיתה הגדולה במקצועות שמתאים לו להשתלב בהם. יש ילדים שמשתלבים בהכל (חוץ משעות שיש להם טיפולים) ויש כאלו שרק במקצועות מסוימים כן או במקצועות מסוימים לא. את הטיפולים הפרטניים מתאמים לשעות שהילד לא משתלב, ואם ילד לא משתלב במקצוע חשוב אז הוא לומד אותו בכיתה הקטנה.
יש שעות של למידה בכיתה הקטנה עם הצוות החינוכי או הפרא-רפואי, עניינים חברתיים, רגשיים, כישורים אישיים וכד'. השעות האלו הן בדרך כלל אחרי שעות הלימודים בכיתות הרגילות (שלומדות יום רגיל, והכיתה קטנה יום ארוך). יש טיפולים פרא-רפואיים בזוגות או קבוצות קטנות (וגם פרטניים), ובהתאם לצורך עושים גם שילוב הפוך. כלומר מצרפים ילדים מהכיתה הרגילה לטיפול. למשל, היו שנים שהמרב"ע עשתה "קבוצת בנות", שבה עסקו ביצירה, בישול וספורט. זה גם משיג מטרות טיפוליות וגם נעשה בדרך כיפית, ככה שהחוויה המשותפת עוזרת ליצור קשרים חברתיים עם בנות מהכיתה הרגילה, שנבחרו מראש בתור כאלו שמתאים להתחבר אליהן.
המחנכת של הכיתה הקטנה מלמדת שעה שבועית בכל אחת מהכיתות הרגילות, כדי להכיר את הילדים וההווי החברתי בכיתה, כדי שתוכל לעזור בשילוב החברתי.

בית ספר 2:
חטיבה+תיכון. כיתות תקשורת רב-גילאיות - כיתת חטיבה וכיתת תיכון.
המודל דומה למודל הקודם אבל השילוב מלא יותר. כל בת משתלבת בכיתה מתאימה לפי הגיל, והיא תלמידה מן המניין שם, למעט שעות של טיפולים.
כיתת התקשורת מקיימת שעות קבוצתיות של למידה חברתית ורגשית, חלק מהשעות הן בשעות שאין לימודים רגילים וחלק על חשבון לימודים במקצועות פחות קריטיים. יש תגבור לימודי בכיתה הקטנה למי שצריכה, ויש בנות שלומדות שיעורים מסוימים בכיתה הקטנה.
במשך היום הכיתה הקטנה משמשת "מקום מפלט" למי שצריכה, והבנות יכולות לבלות שם את ההפסקה, לבוא למצוא אוזן קשבת לבעיות, וכיוצא בזה.
כיתת התקשורת מקיימת גם פעילות חברתית, וטיפוח הקשרים בין הבנות בכיתה עצמה. נכון, זה לא בדיוק אותו דבר כמו חברה "רגילה". אבל לנערות בתפקוד גבוה יש בזה הרבה תועלת. קודם כל הן פשוט אוהבות להיות חברות של בנות כמוהן. זה יותר קל ונעים להן. אז לא כדאי להישאר רק עם החברה הזו, אבל יש לזה ערך בפני עצמו. דבר נוסף, יש מספיק מה ללמוד גם מחברה אחת של השניה, במיוחד כשהן לומדות באופן קוגניטיבי (ביחד, עם תיווך של הצוות וגם תרומה שלהן עצמן לדיון) את מה שלא נלמד מעצמו.
שילוב הפוך נעשה בצורה של שיעורי העשרה או פרוייקטים משותפים, לחיזוק קשרים חברתיים, ביטחון עצמי וכיוצא בזה.

בית ספר 3:
תיכון. כיתת תקשורת רב-גילאית. בית ספר שמיועד לבנות ברמה לימודית גבוהה. תלמידות הכיתה הקטנה הן תלמידות מן המניין בכיתות הרגילות. הן עמוסות ועסוקות ולכל אחת מערכת אחרת כך שיש יחסית מעט שעות משותפות לכל הכיתה. יש שעות פרטניות או בקבוצות קטנות לעבודה על נושאים חברתיים, רגשיים וכישורי חיים.
הכיתה הקטנה כמעט בלתי נראית. מבחינת התלמידות זה מרגיש רוב הזמן כמו להיות עם סל אישי. חוץ מזה שהכיתה היא כן מסגרת חברתית (כמו שיש מגמה, הקבצה או חוג שחמט, יש עוד מסגרת. זה לא משהו חריג או בולט) ויש פעילויות מדי פעם במסגרת הזו. יש בכל זאת הבדל מהותי בין זה לבין סל אישי, והוא שיש לכיתה צוות שאחראי על הבנות ודואג לבנות להן תכנית טיפול, לעזור להן כשיש להן קושי, וכן הלאה.

בית ספר 4:
חטיבה צעירה (א-ג). יש בכל מחזור 4-5 כיתות רגילות, ו-1-2 כיתות קטנות (תקשורת ו/או רגשית). כל כיתה קטנה מצוותת לכיתה רגילה מסוימת (קוראים לזה "נבחרת"). הנבחרת מקיימת ביחד פעילויות חברתיות כמו מסיבות כיתתיות, ימי הולדת, טיולים, הצגות ופרוייקטים כיתתיים. יש בדרך כלל שעה או שתיים במערכת ששתי הכיתות יחד (שעת חברה, מוזיקה, משהו כזה, לא שעה לימודית).
בנסף לזה, תלמידים מהכיתה הקטנה משתלבים בשיעורים נוספים בהתאם ליכולתם, למשל שילוב במקצוע מסוים או שילוב יום בשבוע. [כשהבן שלי היה שם, בשנה השניה הוא השתלב באופן מלא בכיתה הגדולה ויצא רק לטיפולים, אבל זה היה חריג והם לא רגילים לעבוד ככה]
רוב הלימודים הם בכיתה הרגילה, בהתאמה לרמה של כל ילד. בנוסף מקיימים למידה חברתית, רגשית, כישורי חיים, וכן הלאה. טיפולים יכולים להתקיים במתכונת פרטנית, זוגית, בקבוצה קטנה ו/או עם שילוב הפוך בהתאם לצרכים.

בית ספר 5: רק ביררנו שם
חטיבה+תיכון, כיתות תקשורת רב גילאיות (כיתת חטיבה וכיתת תיכון).
הכיתה מתנהלת ככיתה נפרדת מהכיתות הרגילות, והלמידה מתבצעת בכיתה הקטנה. זמן מסוים לאחר תחילת השנה מתחילים בהדרגה שילוב בכיתות הרגילות, בהתחלה שילוב בפעילויות חברתיות ולאחר מכן שילוב לימודי בהתאם ליכולות.
לא שלחנו לשם את הבת שלנו, כי היא היתה כבר רגילה ומסוגלת לשילוב מלא. אמנם היו יתרונות לבית הספר הזה על פני בית הספר ששלחנו אליו בסוף (מספר 2, שהוא סופר מקצועי בתקשורת אבל היה פחות מתאים מבחינות אחרות) אבל האופן שבו השילוב מתבצע היה דיל-ברייקר. הרגשנו שאם השילוב לא יתחיל באופן מידי, היא תתקשה להשתלב בחברה בשלב מאוחר יותר.

 

[ח.ג.ג'.]

מהניסיון שלי שילוב של 2 השיטות הכי מוצלח.

אני גם חושבת של-ABA יש הרבה ערך בהבנה לעומק של הגורמים והשורשים והתאמה של הטיפול בצורה טובה.
גם שיטות עיצוב התנהגות זה לא מילה גסה אם לא מגזימים לכיוון ה"אילוף". בגן שהבן שלי היה בו עשו שימוש מושכל ומאוזן בעיצוב התנהגות, בצורה שמתחילה בתמריצים אבל ממש לא נגמרת שם.

 

[שם שעדיין לא תפוס]

מהניסיון שלי שילוב של 2 השיטות הכי מוצלח.

לפי ההכרות שלי לפעמים אכן משלבים קצת.
כלומר גן מתנהל ע"פ שיטה מסוימת ובנושאים מסוימים נעזרים גם בשיטה נוספת.
אבל לא מאמינה שיש מקום שמחזיק במקביל גם מנתחת התנהגות (ABA) וגם מדריכת DIR.
מלבד התקצוב הכפול- זה הרבה פעמים פשוט סותר.

 

[ח.ג.ג'.]

לפי ההכרות שלי לפעמים אכן משלבים קצת.
כלומר גן מתנהל ע"פ שיטה מסוימת ובנושאים מסוימים נעזרים גם בשיטה נוספת.
אבל לא מאמינה שיש מקום שמחזיק במקביל גם מנתחת התנהגות (ABA) וגם מדריכת DIR.
מלבד התקצוב הכפול- זה הרבה פעמים פשוט סותר.

לא נראה לי שמדריכת DIR זה הכרחי. אם לצורך העניין הקלינאית והמרפאה בעיסוק עובדות בשיטה הזו, הן יכולות להדריך את שאר הצוות.
שיטות העבודה לפעמים סותרות את אלו של ה-ABA, אבל להסתמך על החלק של ה"ניתוח" תמיד אפשר. אפשר גם לעבוד חלק מהזמן ככה וחלק ככה, או על מטרות מסוימות ככה ומטרות אחרות ככה.