בתור מורה בכיתות הנמוכות בבית ספר תורני:
שיעורי בית הם חובה, כדי שהמורה תקלוט את הילד/ה אם יש בעיות או לא.
אם ניתנו 2-3 שאלות בתורה (מקסימום!!! אסור לדעתי לתת יותר), והמורה קולטת שהתלמיד/ה ענה/תה על התשובות, אבל באופן חלקי וחפיף, וכך כל פעם, אפשר להסב את תשומת לה ההורים, או להסביר לילד/ה את הצורה הנכונה, של כתיבת תשובות.
אם התשובות לא מסוגננות נכון, ויש פער בין רמת התשובות בע"פ בכיתה, לרמת התשובות בכתב בשיעורי בית- ניתן להבחין שיש בעיה בהבעה בכתב.
אם השאלות כתובות פחות או יותר נכון כי הילד/ה העתיק/ה מהלוח, והתשובות כתובות באופן לא ברור (אין הפרדה בין מילים, או המון שגיאות כתיב), ניתן להבחין שיש לילד/ה בעיה בכתיבה עצמית ולטפל בזה.
אפשר בהחלט לפרגן מדי פעם יום ללא שיעורים, והתלמידים/ות מבסוטים/יות מזה מאד.
אני לא בודקת כל יום בקריאת התשובות בכתה, כי אין לי זמן.
אני עוברת על המחברות לפעמים כל פעם, ולפעמים אחת לכמה ימים, וכך מקבלת את הרושם הנ"ל.
אם הורים מספרים לי שקשה מאד להכין שיעורים, כי הילד/ה לא מרוכז/ת, או כי הם בעצמם לא יודעים בדיוק את התשובות, לפעמים אני מרשה שיעשו רק חלק מ השיעורים. (העקר שיראו נכונות ורצו) ואם חלק לא יודעים לענות נכון על התשובות (בי"ס תורני בכל זאת, ולא תמיד יש את הרקע המתאים לענות) אז אני לא בודקת תמיד את התוכן של התשובות, אלא העיקר שראיתי שהכינו ומסמנת וי.
כמובן כל מקרה לגופו.
בתור אמא לבנות (והרבה!) בבית יעקב:
נראה לפעמים שהמורות רוצות לראות מחברות מושלמות ומקושטות, ולכן כל יום צריך לחפש תמונות של נופים ובעלי חיים, ודברים שעשויים מברזל, ומפלדה וכד' (כיד הדמיון הטובה על המורות), ושאחר כך יוכלו להציג לפני המנהלת והמפקחת מחברות מרשימות.
בתחילה התרגזתי, אבל עשיתי את שיעורי הבית ביחד עם הילדה. לאט לאט פשוט עשיתי מאגר ענק של חוברות ותמונות. (כמה קלסרים ענקיים), ושם מחפשים תמונות מתאימות.
אבל אם אלו שיעורי הבית, והילדה רואה שלאמא אכפת, והיא מקדישה לה זמן, ורוצה שיהיה לה יפה ומושלם, אז אני עושה את זה.
בתיכון יש עבודות מטורפות. (שלפעמים זה דרישות ממשרד החינוך, ולא רק מהמורות) , ואפ צריך להיות מעורבת, אני משתדלת כמה שאפשר. לחבר שירים, ולחפש תמונות ממאגר שיש לי במחשב, ולעצב עבודות בוורד, ולייעץ. כי גם הגדולות צריכות את זה לפעמים.