כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

[צפורן]

לי יש רעיון הרבה יותר מהפכני. והוא... תקשיבו טוב!!!
לבטל את מוסד שיעורי הבית.
אני רואה בזה משהו מיותר, מכביד ומעצבן אמהות וילדות גם יחד.

הילדות של היום לא אוהבות ללמוד. את רובן מושיבים בעל כורחן ללימודים עד שתיים שלוש ארבע בצהריים.
מכאן ואילך חופש, תנו להן לעשות מה שהן אוהבות.
ובאמת ,מה יקרה אם לא תעשינה שיעורי בית?

אני בעד.
פעם ילדות חזרו ב1.00 לאמא עקרת בית.
הגיוני מאד שיכינו ש"ב אחה"צ.
היום ילדות חוזרות ב3.30 לאמא עייפה שבמקרה הטוב חוזרת יחד אתן ולא אחריהן.
הרבה יותר הגיוני שהתרגול יעשה במסגרת בית הספר והאמא רק תעקוב מלמעלה.

 

[leaha]

בתור מורה בתיכון, לא רואה מצב לביטול שיעורי הבית. הם חלק גדול מהמשך הלמידה בכיתה.
איך את יכולה, בתור מורה לוותר על המצרך היקר הזה??

אני מורה לשעבר.
ואם הייתי מורה כיום יש להניח שדעתי היתה שונה, והייתי ממשיכה לתת שיעורי בית.

אני מדברת בתור אמא לילדות בוגרות שלוקחות את נושא שיעורי הבית מאוד ברצינות.
הן יושבות כל כך הרבה זמן בבית הספר. ואחר כך שעות על שיעורי הבית, ואז יש ללמוד למבחן
לא נשאר להן כמעט זמן לעצמן, לתחביבים שלהן, למה שהן באמת רוצות לעשות.
זה גורם לכזה עול וכל כך הרבה תסכולים, והכי נורא מבחינת,י שמורה לא מקבלת את זה שניסו ולר הבינו. מבחינתה עם הילדה הגיעה בלי שיעורי בית או עם חלקן יש לצין במחברת קשר שהיא לא הכינה ותהיה הסיבה אשר תהיה ואחר כך אני עוד צריכה לחתום על זה. מה הועיל חכם בתקנתו?

 

[צפורן]

OK אני ממש רוצה לתמוך בך. הנושא הזה מתסכל אותי מאז שבכורתי התחילה בי"ס.
ולי יש ילדה מאתגרת מהבחינה הזאת. (לא תנקוף זרת אם לא אכריח אותה במלא המשאבים המדולדלים שלי. ולחלוטין לא מזיז לה איך המחברות שלה נראות)
יש הבדל בין א' לב' ובין ב' לג'- כיתה ג' היתה הכי קשה. יש גם הבדל בין המורות.
אני זוכרת את השיחה שלי עם המחנכת שלה בב', שבה ניסיתי להסביר שיש ערך רב למחברת- כאשר היא מעידה על התפקוד של הילדה. אבל לכל הדעות אין לה ערך כלל כאשר היא מעידה על החריצות של האמא. אז אני משקיעה והרבה- הילדה שלי באמת דרשה המון השקעה ועשיתי כמיטב יכלתי- אבל אני לא שמה לי למטרה שהמחברות יראו מושלם למן השער ועד אחרון השכפולים, אלא לנווט את הילדה לבצע את מה שהיא מסוגלת איך שהיא מסוגלת, ולרכוש את המיומנויות הנדרשות במידת האפשר.
אז המורה נאנחה ואמרה,"טוב אם זו ההתיחסות שלך האמא, מה ניתן לצפות? חבל, חבל היא כל כך מוכשרת!" וכל מה שעמד לפניה היה מראה המחברות, ולחלוטין לא היכולות שהילדה רוכשת.
לי במיוחד הפריע ההרגשה שהמורה חושבת שאני עובדת אצלה. זה הלך במשך כל הזמן. (כנראה משום שהרבה אמהות אחרות אכן עושות זאת)
ועם התעודה של המחצית היה מצורף פתק לאמא, שבו נכתב בחרוזים כמה שההצלחה בתעודה היא בעצם מיוחסת לאמא, שהשקיעה וכו'...

דברים השתנו במהלך כיתה ג', שאז הילדה התחילה לגלות ענין במצבה הלימודי. (בלימודים תמיד התענינה, רק לא בדרישות הלימודיות). בשלב זה ניתן היה להוציא ממנה הרבה יותר כי סוף סוף היתה לה מוטיבציה. לדעתי זה ענין של בשלות, ובהחלט יכולה להיות ילדה מבריקה שאוהבת לימודים והיא עוד לא בשלה בהתארגנות הנדרשת. אז מגיע לאמא שלה עונש? למה למרר את החיים? מחברות-מחברות, תעקבו אחרי הגדילה של הילד מאחורי הדרישות היבשות. תגלו עולם.
השנה היא קיבלה מורה נפלאה. וכיף לי מאוד. אני עוקבת אחרי התפקוד שלה בעדינות, לא יותר מדרבון פה- דרבון שם. קשיי ההתארגנות מקבלים מענה בנפרד- עשינו דרך ארוכה כדי לטפל בהם הכי נכון שיש. רמז: לא דרך המחברות.

בקיצור, סנני את מי שמעצבן אותך. עשי כל מה שאת רואה לנכון לתועלת הבת שלך. ואל תשני סדרי עדיפויות בחיים בגלל דמותה של המורה המרחפת ברקע. כל דבר בא על חשבון משהו, ולשבת הרבה זמן עם המחברות של הילדה יגבה ממך מן הסתם איזה מחיר אחר. אנחנו צריכות להיות חזקות בשביל לנהל את החיים שלנו נכון.

גם אני עברתי משהו דומה עם אחת מבנותי.
את בעצם מתארת מצב של ילדה הסובלת מקושי מסוים, ומורה מקובעת.
שילוב מאתגר מאד לאמא....

בכל מקרה, לא היית מודעת לקושי של בתך ולא היית מטפלת בו, לולי נדרשת לעקוב, כך שהדרישה למעקב הגיונית ומובנת מאד.

 

[ח. שושני]

נראה לי שצריך פה הפרדה.
הכוונה היא לילדות בכיתות נמוכות שחלק מהכנת שיעורי הבית זה שהאמא שותפה פעילה בהכנתם, ז"א שיעורי הבית ניתנו במשותף לאם ולבת.
זה נשמע לא הגיוני ולא דידקטי...

 

[מנגנת]

גם אני עברתי משהו דומה עם אחת מבנותי.
את בעצם מתארת מצב של ילדה הסובלת מקושי מסוים, ומורה מקובעת.
שילוב מאתגר מאד לאמא....

בכל מקרה, לא היית מודעת לקושי של בתך ולא היית מטפלת בו, לולי נדרשת לעקוב, כך שהדרישה למעקב הגיונית ומובנת מאד.

מעקב בסיסי הוא חלק מתפקוד נורמלי של כל אמא.
את באמת חושבת שלא הייתי מודעת לקושי לולי המורה היתה מתנהגת כמו הבוסית שלי?
יכול להיות שבלי המורה הוא היה פחות מודגש.
את יודעת מה, אם לא היה קיים בית הספר, לא היה קיים כלל קושי. כילדת כפר היא היתה בכלל מושלמת. אבל לא נכנס לזה כעת.
בסדר. יש למורה חלק בהצפת הבעיה.
ויותר ממורה אחת בכיתות הנמוכות התגלתה כמקובעת. עד שהבנתי את חלקה של הבוסית שלהן, קרי- המנהלת, בכך.
המחנכת הנוכחית יוצאת דופן וכל הכבוד לה.

 

[אסתי-בראון]

הבת שלי בכיתה ב'. מאז שהיא עלתה לבית הספר אני מרגישה שותפה מלאה ללימודים.
אני צריכה לחזור איתה בתורה, לבדוק את התשובות לש"ב, לעבור על תרגילי חשבון, ומעל הכול - לחתום ולחתום ולחתום! לחתום שהיא חזרה, לחתום שהיא עשתה שיעורי בית (למען ה', המורה לא רואה שיש תשובות במחברת?), לחתום שראיתי שאני צריכה ללמוד איתה..
דיברתי עם כמה אמהות והן גם מתלוננות.
לפני שאני מתחילה להפוך שולחנות אני רוצה לברר האם גם אצלכם זה כך, או שזה רק בבית הספר אצלנו?

@ok, כמורה וכאמא לילדות בבית ספר גדול ומבוקש, אני מקבלת את הרושם שמגזימים אצלכם.
אמא לא אמורה לשבת עם הילדה - גם אם בכיתה ב' - על כל שיעורי הבית שמקבלים.
חתימה על חזרה בתורה, ועל מבחנים עם ציון שהילדה מקבלת, סביר ומקובל.
לעבור על התרגילים בחשבון, לבדוק תשובות שהילדה כתבה, אלו תפקידים של המורה, במחילה. היא צריכה לבדוק את הישגי הילדה ולא האמא.
לחזור בתורה לא נותנים לילדה בכיתה ב' כל יום. בקושי פעם בשבוע.
והילדה אמורה לעשות את זה לבד, כשאמא רק ערנית וקשובה מן הצד ומעודדת בקריאות ביניים.
אם כי יש מקרים שבהם נדרשת מעט יותר מעורבות שלה בחזרה, אבל זה אמור להיות בגדר הסביר והנסבל. ולאט לאט אמא צריכה לגמול את הילדה מהמעורבות הזאת.
לחתום ולחתום ולחתום? די, גם אני הייתי משתגעת מהמינון הזה. את כבר היית בבית הספר, ועכשיו זה התפקיד של הבת שלך.
את צריכה לספק לה את התנאים להכין שיעורי בית, מקום מסודר ונקי ושקט. אבל מעבר לזה, היא אמורה להסתדר לבד אם הכנת השיעורים.


אני לא ממליצה לך להפוך שולחנות, אבל כן כדאי לך לגבש עמדה ולהביע אותה בצורה מכובדת מול המורה. בפרט שזה כמו שאת אומרת, שעוד אמהות מתלוננות.

 

[אורית5]

מילא בכיתות הנמוכות, אבל למה בכיתה ד' עדיין צריך חתימות בתורה וחשבון???
הבת שלי פרשה מהמערכה, המורה הבטיחה למי שיהיו לה כך וכך חתימות עד חנוכה איזה פרסון או משהו. ילדתי החביבה, השכחנית והמפוזרת לא בקשה ממני עדיין חתימה אחת.
כששאלתי אותה על כך (ידעתי על כל זה רק מהמורה באסיפת הורים כללית) היא נפנפה ככה ביד, כאילו מי צריך את זה בכלל....
ב"ה היא יודעת וזוכרת גם בלי לשנן ונמאס לה מאיסוף החתימות הבלתי נגמר הזה,
ובכל מקרה היא לא תזכה כי היא לא הייקית של הכיתה אז....

 

[ה. בקר]

לא יודעת אם זה מעודד או שלא...
אבל כשהגדולה שלי היתה ביסודי ישבתי איתה הרבה, למרות היותה חכמה מאוד וחרוצה ומסודרת ומשקיעה ו..ו..., כי רציתי לראות שהכל מתקתק.
היום עם הקטנה אני לא יושבת כמעט בכלל...הכל היא עושה לבד. [וקורה לפעמים גם שלא...]

שלא תחשבו שזה עובר. בתיכון הבנות מקבלות עבודות מטורפות שאין כמעט מצב להכין אותן לבד לגמרי.
רק הערב ישב בעלי עם הבת שלי במשך שעה פלוס על עבודה במה שנקרא "סופר תורה עיון". עם המון מפרשים שהיא בכלל לא מצליחה להבין, מסופקני אם המורה מבינה בכלל. או שאולי בעלה חיבר את העבודה.
וזו עבודה ענקית, המון עמודים.
היא אפילו לא הצליחה לשכנע את בעלי שהעזרה שלו נחשבת עבורו כלימוד תורה....
למה היא צריכה לרדת לעומק המחלוקות של הרמב"ן ורש"י?
אני מבינה שהיא צריכה להבין את הפשט. הגיוני. אבל למה ברמה של גמרא?
אה, ושכחתי לציין- יש שם בעבודה גם מקורות מהגמרא.

תנו להן 2 או 3 עבודות קצרות יותר שהן תעשינה לבד. במקום אחת שאבא או אמא עושים עבורם חצי ממנה.
ומדובר באחת הבנות החכמות והמוכשרות בכיתה. אחת מאלו שהכי משקיעות. מה תעשינה הבינוניות ומטה?

 

[מילה בסלע]

לא קראתי הכל עקב השעה המאוחרת. יתכן ואכתוב דברים שנאמרו לעיל.

שע"ב נדרשים כדי להשאיר את התלמידה "מונחת" בחומר, ליצור חיבור תודעתי ולמנוע נתק. שע"ב רבים הם במקצועות של פעם בשבוע, והנתק בכל מקרה קיים, אך לפחות ממוזער.

סיבה נוספת לשע"ב: ישנם כללים שמופנמים רק ע"י תרגול. הסיבה הזו תקפה החל מכיתה א' כשכותבים שוב ושוב את האות ץ סופית ומתַרגלים כתיבה נכונה, ועד סוף י"ב כשפותרים לוגריתמים ומשוואות ב-3 נעלמים.

מי שאמור לתרגל, להתמודד, למחוק ולהגיע לתוצר משביע רצון- זו התלמידה.
בכיתה מחכה לה מורה שנותנת ציון על המאמץ, בכיתה משתרר שקט וקולה של ביתך נישא ברמה בעת הקראת התשובה. המורה מתפעלת בקול ומשבחת נקודות חזקות בתשובה של ביתך (הניסוח, התוכן, התמצות או ההרחבה לפי הענין). לביתך יש אינטרס משלה לעשות שע"ב! היא מחכה לפידבק! ויקום מי שסבור שאינו צריך להם... לפידבקים...

התלמידה הצעירה, ביתך שתח'- אינה מבינה את הצורך בתרגול, ומבחינתה הדרך להיות חרוצה מתישה ומייגעת, וילדה שאין לה מוטיבציה לרצות, חוש הישגיות וקמצוץ תחרותיות- עלולה להתייאש, בפרט אם אין פידבק חזק מהמורה. בהמשך תוכלי לראות איך ישנם מקצועות שהיא לא תפספס בהם שעורי בית! וישנם מקצועות שנידונו מראש ל"חיפוף..." זה לא המקצוע, זו המורה שמאחוריהם.

כאמא, גם זמני המצומצם ננגס רבות מזמן שע"ב של בני (כיתה א') - אבל שני דברים עומדים מול עיני:
א. גם אם הרבה לא יפרגן, והמורה לא תסמן מאומה במחברת או ביומן- אפשר להנות מעצם הכנת השעורים, מעצם ה"ביחד" עם הבת. שעת איכות, בלעז...
ב. הליווי שלי בשע"ב הוא זמני, כמו קאוצ'ינג. ובהדרגה יהפוך בני להיות עצמאי בעז"ה.

ילדה שאין לה חוויה בשע"ב לפחות שתהיה לה חוויה מזה שאמא מקדישה לה זמן ומרעיפה 'צומי' נחשק! אם לא המורה תעריך את המאמץ- לפחות שאמא תראה כמה אני יכולה, יודעת, שווה!

בשלב השני, בלי "לדבר על זה", את נותנת לה לקרא את ההוראה בספר, היא מסבירה לך במילים שלה, את מדייקת, מחמיאה על הביצוע הראשוני ויוצאת רק לרגע להוריד כביסה או אפילו להרים את אחיה הקטן.
בהתחלה היא נזעקת: אמאאא שבי לידייייייי... ואת עונה לה בנחת ש"הנה הנה אני באה... מה המילה השניה?... מה כתוב בסעיף ד'?..." אתן עוברות לדו-שיח, ואת בעצם ממש איתה, שותפה ב"שלט רחוק". תפרגני לה בלי סוף! מתחת האדמה תמצאי על מה לפרגן, ההערכה שלך זה הדלק שלה!

בשלב הבא, השלישי והאחרון, את מוודאת שהבינה את ההוראה ואומרת לה בעדינות שאת מצפה ממנה לסיים עמוד אחד/שאלות בתורה/חמישה תרגילים בעצמה. וכדי שלא תרגיש שאת רוצה "לנפנף" אותה את מוסיפה תמיד: "ואח"כ תבואי להראות לי, טוב? אל תשכחי!"

העיקר: בלי לחץ. אנחנו בסך הכל בתחילת השנה. העצמאות עוד תגיע בעז"ה מתוך בשלות ולא מתוך "לאמא אין סבלנות אלי אז אני מתמודדת לבד".

אל תשכחי להקפיץ את האשכול כשהיא תבא יום אחד ותראה לך את ביצועי הסולו שלה...

 

[למדן בגן]

מסכימה עם זה שבכיתה א' האמא צריכה להיות מעורבת כדי לעזור לילדה להכנס לענינים,
מעבר לזה הילדה צריכה לקלוט שש.ב. זה אחריות שלה, ולא של אמה.

 

[רותי המניק]

אני באותה סירה בדיוק,
יושבת כל יום ולומדת בתורה עם ביתי בכיתה ב' וחותמת וחותמת וחותמת...

היום כבר לא התאפקתי ולקראת הסוף אמרתי לה תגידי לי,
כמה פסוקים המורה שלך מלמדת ביום אחד..
זה כבר היה מוגזם והרגשתי שאני לא מסוגלת לשבת עוד שניה אחת מיותרת..

אבל אני יודעת שככה זה היום וגם בתחילת השנה היתה אסיפה שהמורה הסבירה
את מטלות ותפקידי האם בהכנת שיעורי בית...

לא נראה לי שבעצמי בכיתה ב' למדת כל כך ברצינות את הפסוקים כמו שאני עושה את זה היום..
ומה שבטוח שאף אחד לא ישב איתי לשנן ללמוד ולחתום..

תודה רבה להקב"ה על כל יום שעובר בשגרה של ילדים בריאים ושלמים!!!

 

[שולה]

אבל למה בכיתה ד' עדיין צריך חתימות בתורה וחשבון???

אני, כמורה מחנכת בכיתה ה' עדיין דורשת את החתימה בתורה ובחשבון וזה על סמך נסיון מהעבר. יש בכיתה בנות שהציונים שלהן נמוכים ולאו דוקא מרשלנות בלמידה אלא ממליון סיבות אחרות. בסופו של דבר בתעודה - זה מתבטא. ואז הגיעו אלי לא אמא אחת ולא שתיים ושאלו - איך קרה הדבר הזה?! הילדה לא הראתה להן מבחן אחד מתחילת השנה! החתימה זו הדרך היחידה לדעת שההורה ראה את תוצאות המבחן. כשמדובר בתלמיד טוב, זה באמת לא קריטי להמשך הלמידה (ואז אני, באופן אישי כמורה, לא עוקבת אחרי החתומה) אבל בבנות חלשות - עוקבת גם עוקבת.

ואגב, לא דומה פתק בו המורה תכתוב לאמא של כלנית על שקיבלה 42 במבחן בסטראומטריה מילולית, לבין הצצה של האמא במבחן שרואה איך הגיע הציון הזה. אם מהבנה חלשה, אם מלימוד מזגזג, אם מכתיבה חטופה או מבדיקה לא נכונה של המורה.

 

[save as]

מתוך הנחה שש"ב הם דבר נצרך שא"א לבטל אותו.
אני לא מבינה למה הכמות המטורפת הזו של שיעורי הבית שניתנים?
למה בחשבון התלמידה צריכה לפתור בעיות - במחברת, בתקייה ובספר?
בקריאה - יש אלבום, ספרון קריאה וספר.
עושקים לבנות את הילדות שלהן.

ואולי במקום לרדוף אחרי הספקים לימודיים,
כל שיעור יחולק בצורה ש10-15 דקות האחרונות מוקדשות לדף חזרה על השיעור הנלמד?

 

[bbr]

אני לא אביע את דעתי בענין, גם כי זה ארוך וגם כי כבר פחות או יותר נכתב למעלה, אבל לכל אלה שרואות זמן איכות בלשבת עם הילדה לשיעורי בית יש לי שאלה קטנה? כשאת רוצה זמן איכות עם בעלך את אומרת לו בא נשטוף יחד את הבית, או שאת יוצאת למסעדה או כל אוורור אחר? זמן איכות בעיני לא יכול להיות במסגרת מטלה מחייבת, אפשר להסתכל על זה בכיוון חיובי אבל לדמיין שיש איזושהי איכות בלשבת יחד לעשות ש"ב בפרט אם זו ילדה שלא בקטע, נו נו...

 

[רוטב שום]

לי יש רעיון הרבה יותר מהפכני. והוא... תקשיבו טוב!!!
לבטל את מוסד שיעורי הבית.
אני רואה בזה משהו מיותר, מכביד ומעצבן אמהות וילדות גם יחד.

הילדות של היום לא אוהבות ללמוד. את רובן מושיבים בעל כורחן ללימודים עד שתיים שלוש ארבע בצהריים.
מכאן ואילך חופש, תנו להן לעשות מה שהן אוהבות.
ובאמת ,מה יקרה אם לא תעשינה שיעורי בית?

מזדהה עם כל מילה! מה ההבדל בין בנים לבנות
לימודי הבנים קשים יותר וחשובים הרבה הרבה יותר
ולהם משום מה אין שיעורי בית ומעקב
פרט לסוף השבוע שמביאים הביתה חוברת חזרה על החומר
תחכימו אותי מה ההבדל?
ואתם יודעות מה הבנים אוהבים מאוד מאוד ללכת לחיידר! לפחות אצלי

 

[nar]

בתור מורה בכיתות הנמוכות בבית ספר תורני:
שיעורי בית הם חובה, כדי שהמורה תקלוט את הילד/ה אם יש בעיות או לא.
אם ניתנו 2-3 שאלות בתורה (מקסימום!!! אסור לדעתי לתת יותר), והמורה קולטת שהתלמיד/ה ענה/תה על התשובות, אבל באופן חלקי וחפיף, וכך כל פעם, אפשר להסב את תשומת לה ההורים, או להסביר לילד/ה את הצורה הנכונה, של כתיבת תשובות.
אם התשובות לא מסוגננות נכון, ויש פער בין רמת התשובות בע"פ בכיתה, לרמת התשובות בכתב בשיעורי בית- ניתן להבחין שיש בעיה בהבעה בכתב.
אם השאלות כתובות פחות או יותר נכון כי הילד/ה העתיק/ה מהלוח, והתשובות כתובות באופן לא ברור (אין הפרדה בין מילים, או המון שגיאות כתיב), ניתן להבחין שיש לילד/ה בעיה בכתיבה עצמית ולטפל בזה.
אפשר בהחלט לפרגן מדי פעם יום ללא שיעורים, והתלמידים/ות מבסוטים/יות מזה מאד.

אני לא בודקת כל יום בקריאת התשובות בכתה, כי אין לי זמן.
אני עוברת על המחברות לפעמים כל פעם, ולפעמים אחת לכמה ימים, וכך מקבלת את הרושם הנ"ל.
אם הורים מספרים לי שקשה מאד להכין שיעורים, כי הילד/ה לא מרוכז/ת, או כי הם בעצמם לא יודעים בדיוק את התשובות, לפעמים אני מרשה שיעשו רק חלק מ השיעורים. (העקר שיראו נכונות ורצו) ואם חלק לא יודעים לענות נכון על התשובות (בי"ס תורני בכל זאת, ולא תמיד יש את הרקע המתאים לענות) אז אני לא בודקת תמיד את התוכן של התשובות, אלא העיקר שראיתי שהכינו ומסמנת וי.
כמובן כל מקרה לגופו.

בתור אמא לבנות (והרבה!) בבית יעקב:
נראה לפעמים שהמורות רוצות לראות מחברות מושלמות ומקושטות, ולכן כל יום צריך לחפש תמונות של נופים ובעלי חיים, ודברים שעשויים מברזל, ומפלדה וכד' (כיד הדמיון הטובה על המורות), ושאחר כך יוכלו להציג לפני המנהלת והמפקחת מחברות מרשימות.
בתחילה התרגזתי, אבל עשיתי את שיעורי הבית ביחד עם הילדה. לאט לאט פשוט עשיתי מאגר ענק של חוברות ותמונות. (כמה קלסרים ענקיים), ושם מחפשים תמונות מתאימות.
אבל אם אלו שיעורי הבית, והילדה רואה שלאמא אכפת, והיא מקדישה לה זמן, ורוצה שיהיה לה יפה ומושלם, אז אני עושה את זה.
בתיכון יש עבודות מטורפות. (שלפעמים זה דרישות ממשרד החינוך, ולא רק מהמורות) , ואפ צריך להיות מעורבת, אני משתדלת כמה שאפשר. לחבר שירים, ולחפש תמונות ממאגר שיש לי במחשב, ולעצב עבודות בוורד, ולייעץ. כי גם הגדולות צריכות את זה לפעמים.

 

[צפורן]

מעקב בסיסי הוא חלק מתפקוד נורמלי של כל אמא.
את באמת חושבת שלא הייתי מודעת לקושי לולי המורה היתה מתנהגת כמו הבוסית שלי?
יכול להיות שבלי המורה הוא היה פחות מודגש.
את יודעת מה, אם לא היה קיים בית הספר, לא היה קיים כלל קושי. כילדת כפר היא היתה בכלל מושלמת. אבל לא נכנס לזה כעת.
בסדר. יש למורה חלק בהצפת הבעיה.
ויותר ממורה אחת בכיתות הנמוכות התגלתה כמקובעת. עד שהבנתי את חלקה של הבוסית שלהן, קרי- המנהלת, בכך.
המחנכת הנוכחית יוצאת דופן וכל הכבוד לה.

סליחה אם נשמעתי מתקיפה.
תיארת די בעדינות, ולא חשבתי שזה עד כדי כך.
כעת אדע להעריך את המנהלת והמורות בבית הספר של בנותי.

וכן, אני יודעת שמעקב בסיסי הוא חלק מהתפקוד הנורמלי שלי כאמא, אבל האחות בטיפת חלב, והמורה שדורשת חתימות בהחלט מסייעים לי בזה.

 

[צפורן]

מזדהה עם כל מילה! מה ההבדל בין בנים לבנות
לימודי הבנים קשים יותר וחשובים הרבה הרבה יותר
ולהם משום מה אין שיעורי בית ומעקב
פרט לסוף השבוע שמביאים הביתה חוברת חזרה על החומר
תחכימו אותי מה ההבדל?
ואתם יודעות מה הבנים אוהבים מאוד מאוד ללכת לחיידר! לפחות אצלי

המערכת החינוכית של הבנים שונה לחלוטין משל הבנות.
לא נראה לי שיש מקום להשוואה.
לענ"ד זה לא חיסרון שאין שם ש"ב, אבל לרוב, יש הרבה פחות מעקב אחרי התלמידים, וזה בעיני חיסרון ענק.

 

[y&m]

אני פשוט נדהמת מהאשכול הרלוונטי.
בדיוק היום ביתי שכחה את המחברת בבית לרגל החתימה שנזכרו בה רק בבוקר...
המצב הזה של חתימה על כל תזוזה משגע, לא, זה לא אמור להיות ככה.
מעקב יומיומי אמור להיות בביה"ס, אמא אמורה לעקוב מרחוק, לתזכר קלות ולראות שהילדה עומדת במשימות ביה"ס.

הכי אני אוהבת את זה שהבת שלי מגיעה מאוימת לבקש את עזרתי כי המורה אמרה שהיום ש"ב קשים, כשסוף סוף פותחים את המחברת מגלים משהו בדרגת קל עד קל מאד... אם אני היתי מורה הייתי מציגה ההפך, את ש"ב כמשהו קל שמי שמקשיבה - ברגע מצליחה.

ולכל מי שערבבה כאן נושאים חינוכיים וד"א, זה לא הדיון ולא הנושא.
כולה מיומנות לימודית טכנית שביה"ס אמור לעקוב אחריה.
אם היה מדובר על חתימה חד שבועית המצב היה מצוין. כרגע אנחנו עומדים על 4 חתימות שונות יום יום!!! (תורה, חשבון, מערכת, אחר - מבחן/ חזרה/ מקצוע נוסף)

בכיתה א' זה לא היה נראה ככה.

המערכת החינוכית של הבנים שונה לחלוטין משל הבנות.
לא נראה לי שיש מקום להשוואה.
לענ"ד זה לא חיסרון שאין שם ש"ב, אבל לרוב, יש הרבה פחות מעקב אחרי התלמידים, וזה בעיני חיסרון ענק.

שונה לחלוטין, אבל לא נמנעת ממעקב, לא יודעת מה קורה במוסדות שלכם.
אבל אני בכל סוף שבוע מקבלת מילדי - דף מבחן עם ציון. דף חזרה מלא. כל חודשיים גיליון מעקב על כל הפרמטרים: חינוכי / התנהגותי, לימודי ומיומנויות. (אין תעודה)

אחת לכמה זמן נשלחים כל התלמידים בכיתות הנמוכות לשעה עם מורה מתקנת למעקב אודות שטף הקריאה, הנכונות שלה (לשה"ק ועברית) והבנת הנקרא, אנחנו ההורים מקבלים דו"ח סיכום - לטוב ולמוטב) כולל המלצות הלאה.
בעיני, הרבה יותר יעיל. הרבה יותר.

התגובה שלי תהיה קצת חריפה
אבל אם אתן מהבית לא מחנכות ככה מה אתן רוצות שהמורה תעשה ??????
אם את האימא לא מעניין מה הבת שלה עושה בבי''ס למה שהבת בכלל תרצה להוכיח את עצמה אם אין לה למי ??????????
אם היא יודעת שגם אימא שלה שנאה את בי''ס ואין לה כוח לשמוע אותה קוראת והכל נהיה עול ומעיק אז די צפוי וברור שהבת תתחצף למורות לא תכין ש''ב וכו'.

ולמורה היקרה, שהערכתה הרבה הנוטפת מבין השורות. לאמהות היקרות שילדו את הבנות, משקיעות בהן את דמן וחלבן ומתפללות כל העת לצמיחתן לתורה ויר"ש.

אני מקווה שההיררכיה ברורה לך. מה קודם למה, מה בין הורות למורות, ומה בין חינוך ללמידה.
מאד.

 

[מלי רקפת]

אני גם חושבת שצריך לעשות הפרדה,
ברור שנושאים חינוכיים כמו דרך ארץ, צניעות ותפילה לדוג' בעיקרון ההורים אמורים
לחנך את הילדים והבי"ס בא לעזור
אבל בקשר לבי"ס התפקיד של המורות זה ללמד את החומר, לדאוג שכולם יבינו, יחזרו ויעשו ש"ב ומבחנים
והאמא אמורה רק לעזור, ולבדוק בשלט רחוק שהכל בסדר ואין בעיה ספציפית שדורשת עזרה.
אולי בכיתה א' צריך לעזור לילדה להכנס למסלול ולקחת את העול.
ממילא לדעתי הלמידה אצל הבנות היא לא מטרה בפני עצמה כמו אצל הבנים ואני לא הולכת להראות לבנות שלי שזה הדבר הכי חשוב בעולם,
אני כן יגיד להם שחשוב לעשות מה שאומרים להן בזמן ולא לדחות מטלות וכו' וכו'