מורה לא אמורה להתרגש ממה שכתוב כאן
אלא אם כן היא תלותית במה שאומרים בני אדם.
מה שצריך להיות נגד עיניה זה מה ה' רוצה?
לכבד , להתיחס אל כל אחת כחלק אלוקה ממעל.
כל התיחסות כזאת מועילה ותורמת.
צהריים טובים כוס קקאו...
חזרתי מקודם מביה"ס, אני כרגע מחכה למייל דחוף בקשר להתייעצות שיש לי בעוד כחצי שעה עבור תלמידה שאמא שלה סוררת...
כן כן, מה ששמעת!
התלמידה רוצה להכין שיעורים, האמא אומרת בשביל מה? מה יצא לך מזה...
התלמידה רוצה להגיע בזמן, האמא אומרת, מה זה כ"כקריטי 3 דק'...
התלמידה רוצה להיבחן בע"פ כי בכתב קצת קשה, האמא אומרת, רק בכתב, ולא מעניין אותי הציון.
תלמידה צייתנית, ממושמעת, טובת לב וחכמה.
אמא? כנראה לא כ"כ... (בלשון עדינה)
דברייך כל כך נכונים ומראים על אמפתיה עשירה...
שכחת רק שגם כל אדם באשר הוא (ובוודאי אמא למשפחה מבורכת) צריך לא להתרגש ממילים שהוא שומע ולעשות רק הטוב בעיני ה'...
לפני שעה ביקשתי מבעלי שיעזור לי לדון את האמא הזאת לכף זכות, שיתפלל עליי שלא אעלה את הטון בשיחה שלנו, שאדע לחוש אליה את הרגש האימהי גם היא "כזאת", שאנסה להבין מבין המילים שלה שכנראה יהיו קשות לשמיעה, מה היא באמת מתכוונת מה היא רוצה, למה היא שואפת.
מבחינתה - אין בכלל צורך שהיא תגיע (ציטוט שלה:"תחליטו ביניכן, זה לא מאוד מעניין אותי")
הסברתי לה שאני באה היום רק כדי לשמוע אותה ולהבין, בפגישה הבאה יהיו מסקנות ותהליך שינוי.
אגב,
השמעתי את דברי האשכול לחלק מהצוות היום, כ"כ היה מרתק, מחכים ומעשיר לשמוע מנשים, מהי השקעה אמתית, איך באמת לסנן את מה שצריך ממה שאנו שומעים (ולאו דווקא בעניינים אלו), איך למנף את הידוע, ולנסות לראות למה אדם אומר מה שהוא אומר, מה הוא מתכוון בין המילים וכד'
אשריי שאלו נשות צוות ההוראה שלי!
חברותי המורות,
אנו נמשיך בעבודת הקודש שלנו, למרות האימהות ובגללן, למרות הקשיים ובגללם, למרות המילים הקשות והלפעמים גם לא נכונות ובגללם(לפעמים לומדים מטעות של האחר)
ומצדיקי הרבים ככוכבים...
בעבר הלא רחוק דיברתי עם אישה נפלאה (קרובתי ע"ה), שהיתה במערכת החינוך יותר מ-60 שנה. שאלתי אותה איך שרדה מול המלעיגים? איך עמדה בכל תלאות החינוך (היא גם חינכה וגם ניהלה סמינר קרוב ל-50 שנה), איך הלב הענק שלה עמד בפני תלמידות בגיל העשרה, והורים בכל הגילאים.
והיא - הראתה לי מכתבים מכל השנים ההם, מהורים ותלמידות, מרבנים ואנשי חינוך, שכתבו ונתנו לה מילים טובות ומחזקות, שהרעיפו עליה חיזוק למעשי ידיה, שעזרו לה להחזיק מעמד ונתנו לה כח וחיים בכל השנים האלו.
וענתה:
כשאגיע לשמיים (היא כבר שם), ויבואו לפניי בתלונות על מעשים כאלה ואחרים בשנות החינוך.
אראה לרבש"ע את המכתבים המחזקים שקיבלתי ממאות הורים ותלמידות, אראה לו שאני השתדלתי לעשות כמיטב יכולתי, והנה ההוכחות שאכן הייתי כזאת.
ובבקשה שיקח את סידורי האישי, ויראה כמה שמות של תלמידות כתובות בעיפרון ליד "חננו מאיתך בינה ודעת", ויראה כמה רציתי לדעת איך להתנהל איתן, כמה פחדתי על נפשן הצעירה שלא תינזק.
ויהיו דברי אלו לעילוי נשמתה המיוחדת.
זהו!
עד כאן דבריי באשכול הזה אי"ה.