נמאס לי להגי בכל פעם על אומללות המורות
או על חוסר ההבנה לקושי בהוראה.
יש המון מורות מסורות שנותנות את הלב, באמת לכל תלמיד ותלמידה
משקיעות זמן ומחשבה לפני כל שיעור ונשארות מורות 7\24
ולא רק במ"מ או ממ"ד דווקא במעיין חינוך וחנה"ע מצאתי המון כאלו.
מצד שני יש אותנו, ציבור העובדים בישראל.
שעובדים 8 או 9 שעות ביום שמרוויחים מינימום ואולי קצת יותר
שעונים לטלפונים גם לאחר סיום שעות העבודה
שעובדים תחת לחץ מהמעסיק ומהלקוחות (בעלי אינטרסים מנוגדים בד"כ)
ונוסף לכל זאת-
צריכים לדאוג לילדים למסגרות בערבי חגים\ אסרו חג\ חנוכה \ צומות
\ ערב פסח\ יולי אוגוסט ובנוסף, לשמוע את תלונותיהם של המורים האומללים.
אני מאמינה שהרבה מורות תתעצבנה עלי
אבל לפעמים אני מרגישה שהן קצת חיות בבועה.
כמו שסיפרה לי גיסתי, מנהלת מעון.
אחת האמהות, מורה במקצועה, התלוננה על החופשה ביום של בדיקת חמץ
לדעתה זו חוצפה מצד הנהלת המעון לתקוע אותה בדיוק בכזה יום עמוס בלי סידור לילדים.
גיסתי הסתכלה עליה קצת המומה והזכירה לה שגם לה יש בית
אותה אם-מורה ממש זעמה עליה

והודיעה שתפנה לתמ"ת לביטול החופש...
גיסתי ראתה שאותה מורה קצת קשת קליטה ושום הסבר לא עוזר
והחליטה להטיח לה את האמת בפנים.
היא הבהירה לה שכבר שבוע וחצי היא משלמת הון על קיטנה לבנות שבחופש
ורק הזכירה לאותה מורה שהיא יכלה להתארגן באותו שבוע וחצי...
המורה קצת נפגעה מהתגובה וענתה משהו כמו
"אנחנו חיבות חופש, אנחנו מתעסקות כל השנה עם בני אדם זה מאוד שוחק"
כאילו מה? מטפלת במעון מתנהלת מול רובוטים...