רוצה להתייעץ בנושא טרמפיסטים

[רחשי הלב]

ברשותכם אומר את דעתי, כמי שמשמש כנהג מונית (בחינם) של כל המשפחה וכ'פראייר' הקבוע.
בעיני, וכמובן כולם רשאים לחלוק, כל פעולה שאתה עושה בשביל השני היא חסד. גם אם קשה לך וגם לא. אין לי ספק שאם שכני לספסל בית הכנסת יאמר לי 'הבא לי סידור' כשאין לו סיבה לא לעשות זאת בעצמו ואכן אביא לו - קיימתי מצוות חסד. חוסר הטקט של הזולת אינו מענייני כלל וכלל. בכל ספרי המוסר וההלכה המדברים מענין מצוות חסד לא קיימות ההגבלות הבאות: לא תעשה חסד אם קשה לך. לא תעשה חסד עם מי שיכול להסתדר בלעדיך.
גם אם יש תחבורה ציבורית, זה עדיין חסד אם אקח אותם ברכבי.
מה הכלל שלי מתי לעשות ומתי לא?
אצלי הוא כזה. כל חסד שאתה עושה אותו ברצון הוא חסד אמיתי גם אם קשה לך. כשאני קם לילד בפעם המאה בלילה, זה קשה מאוד. אני עייף ומגשש את דרכי לעריסתו בעיניים עצומות, אבל זה עדיין חסד עצום (גם איתו וגם עם אשתי, שיכולה לקום בדיוק כמוני). כשאני נוסע מירושלים לבני ברק ומאריך את הדרך לתוך מודיעין עילית כדי לא להשאיר טרמפיסט בצומת שילת בשעת לילה מאוחרת, זה קשה אבל עדיין נחשב חסד. ואני עושה את זה ברצון.
אבל אם מבקשים ממני לעשות חסד, ואני יודע שהיענות לבקשה תגרום לי למירמור ותסכול, והמבקש הבא יתקל בסירוב תקיף למרות שבעיקרון אין לי בעיה, כאן אמנע מלעשות את החסד.
ומי שמבקש לנסוע איתי ועם רעייתי אני מסרב, לא כי זה קשה, אלא כי זה בלתי אפשרי. כי החסד שהקב"ה רוצה ממני עכשיו זה שעת האיכות בינינו.

 

[תילי5565]

ברשותכם אומר את דעתי, כמי שמשמש כנהג מונית (בחינם) של כל המשפחה וכ'פראייר' הקבוע.
בעיני, וכמובן כולם רשאים לחלוק, כל פעולה שאתה עושה בשביל השני היא חסד. גם אם קשה לך וגם לא. אין לי ספק שאם שכני לספסל בית הכנסת יאמר לי 'הבא לי סידור' כשאין לו סיבה לא לעשות זאת בעצמו ואכן אביא לו - קיימתי מצוות חסד. חוסר הטקט של הזולת אינו מענייני כלל וכלל. בכל ספרי המוסר וההלכה המדברים מענין מצוות חסד לא קיימות ההגבלות הבאות: לא תעשה חסד אם קשה לך. לא תעשה חסד עם מי שיכול להסתדר בלעדיך.
גם אם יש תחבורה ציבורית, זה עדיין חסד אם אקח אותם ברכבי.
מה הכלל שלי מתי לעשות ומתי לא?
אצלי הוא כזה. כל חסד שאתה עושה אותו ברצון הוא חסד אמיתי גם אם קשה לך. כשאני קם לילד בפעם המאה בלילה, זה קשה מאוד. אני עייף ומגשש את דרכי לעריסתו בעיניים עצומות, אבל זה עדיין חסד עצום (גם איתו וגם עם אשתי, שיכולה לקום בדיוק כמוני). כשאני נוסע מירושלים לבני ברק ומאריך את הדרך לתוך מודיעין עילית כדי לא להשאיר טרמפיסט בצומת שילת בשעת לילה מאוחרת, זה קשה אבל עדיין נחשב חסד. ואני עושה את זה ברצון.
אבל אם מבקשים ממני לעשות חסד, ואני יודע שהיענות לבקשה תגרום לי למירמור ותסכול, והמבקש הבא יתקל בסירוב תקיף למרות שבעיקרון אין לי בעיה, כאן אמנע מלעשות את החסד.
ומי שמבקש לנסוע איתי ועם רעייתי אני מסרב, לא כי זה קשה, אלא כי זה בלתי אפשרי. כי החסד שהקב"ה רוצה ממני עכשיו זה שעת האיכות בינינו.

פשוט סיכום מושלם של כל האשכול הזה!!

 

[תאורת חרום]

אבל אם מבקשים ממני לעשות חסד, ואני יודע שהיענות לבקשה תגרום לי למירמור ותסכול, והמבקש הבא יתקל בסירוב תקיף למרות שבעיקרון אין לי בעיה, כאן אמנע מלעשות את החסד.

א. מעריך מאוד.
ב. מה הכללים של שגורם לתסכול? אצלי החוסר טאקט של השני והרגשה שהוא מנצל אותי, גורמות לי תיסכול?

 

[היסמין יר]

יש אמרה בשם האדמו"ר ר' אהרון מבעלז מי שיש לו רכב אז סתם בעל עגלה
אבל מי שיש לו רכב שעושה חסד עם הרכב זה כמו מעשה מרכבה
(אגב ידוע שאחד מגדולי הדור אמר שמי שעושה חסד עם הרכב זה סגולה נגד תאונות)

 

[גלגל הצבעים]

ברשותכם אומר את דעתי, כמי שמשמש כנהג מונית (בחינם) של כל המשפחה וכ'פראייר' הקבוע.
בעיני, וכמובן כולם רשאים לחלוק, כל פעולה שאתה עושה בשביל השני היא חסד. גם אם קשה לך וגם לא. אין לי ספק שאם שכני לספסל בית הכנסת יאמר לי 'הבא לי סידור' כשאין לו סיבה לא לעשות זאת בעצמו ואכן אביא לו - קיימתי מצוות חסד. חוסר הטקט של הזולת אינו מענייני כלל וכלל. בכל ספרי המוסר וההלכה המדברים מענין מצוות חסד לא קיימות ההגבלות הבאות: לא תעשה חסד אם קשה לך. לא תעשה חסד עם מי שיכול להסתדר בלעדיך.
גם אם יש תחבורה ציבורית, זה עדיין חסד אם אקח אותם ברכבי.
מה הכלל שלי מתי לעשות ומתי לא?
אצלי הוא כזה. כל חסד שאתה עושה אותו ברצון הוא חסד אמיתי גם אם קשה לך. כשאני קם לילד בפעם המאה בלילה, זה קשה מאוד. אני עייף ומגשש את דרכי לעריסתו בעיניים עצומות, אבל זה עדיין חסד עצום (גם איתו וגם עם אשתי, שיכולה לקום בדיוק כמוני). כשאני נוסע מירושלים לבני ברק ומאריך את הדרך לתוך מודיעין עילית כדי לא להשאיר טרמפיסט בצומת שילת בשעת לילה מאוחרת, זה קשה אבל עדיין נחשב חסד. ואני עושה את זה ברצון.
אבל אם מבקשים ממני לעשות חסד, ואני יודע שהיענות לבקשה תגרום לי למירמור ותסכול, והמבקש הבא יתקל בסירוב תקיף למרות שבעיקרון אין לי בעיה, כאן אמנע מלעשות את החסד.
ומי שמבקש לנסוע איתי ועם רעייתי אני מסרב, לא כי זה קשה, אלא כי זה בלתי אפשרי. כי החסד שהקב"ה רוצה ממני עכשיו זה שעת האיכות בינינו.

הכל נכון, אבל פעמים רבות השיקול של "כמה האדם שמקבל את החסד זקוק לכך" הוא זה שקובע האם זה נסבל או לא, הרי זוג עם תינוק בן חודשיים שנתקעו בשלג תיקח בלי כיסא בטיחות ובכל מצב - לא משנה על איזה שעות איכות אתם מוותרים, אבל כיון שזה חד פעמי אתם מסוגלים לכך וזה לא אומר שאתם יכולים לעצור לכל אחד בכל זמן.
ואם זה מקרה רגיל, או מקרה מצוי שחוזר על עצמו יום יום אי אפשר לתת כל יום מה שנותנים פעם בשנה.
ולכן מאוד משנה האם האדם זקוק לכך, כמו בצדקה שלא תתן לראשון שמבקש אלא תתן למי שבאמת צריך כי אין לך מספיק לתת לכולם [ואם יש לך אתה עשיר, רוב העולם לא].
מקווה שהובנתי.

 

[טוליפ]

לגבי הסעת תינוק ללא כיסא בטיחות, מלב הכנס וה'נקודות', זה מאוד מאוד לא בטיחותי! ח"ו במקרה של תאונה, או אפילו עצירה פתאומית..

ונקודה למחשבה לעוצרי ה'טרמפים', זה מעשה לא מכובד בפני עצמו. אדם שעומד בצומת ראשית, או בתחנת אוטובוס, בעיר מרכזית ומרים יד, תמיד נותן לי רושם של אדם לא מכובד, שמוכן להשפיל את עצמו כדי לחסוך כמה שקלים. (אני לא מדברת על אזורים ללא תחבורה מסודרת) וזו תופעה שנהייתה נפוצה יותר בשנים האחרונה, עד כדי שאפילו לא מורידים את היד כאשר עוברת נהגת.

 

[חויד]

לא קראתי את כל האשכול
אך זה כתוב במפורש:
עניי עירך קודמים.... וכל שכן ביתך.
לא חושבת שיש מה להוסיף.

 

[גלגל הצבעים]

לגבי הסעת תינוק ללא כיסא בטיחות, מלבד הקנס וה'נקודות', זה מאוד מאוד לא בטיחותי! ח"ו במקרה של תאונה, או אפילו עצירה פתאומית..

אם במונית ובאוטובוס זה בטיחותי, אז א"א לומר שזה נחשב סכנה מבחינה הלכתית, ואדרבה עדיף שאתה תקח אותם ולא נהג מונית עצבני שמשתולל על הכביש [סטיסטית הם מעורבים יותר בתאונות].
ברור שברכב שלך, או באופן קבוע, אסור להתעצל.

 

[שירו]

לא יודעת למה נזכרתי בסיפור ההזוי - אבל החלטתי לשתף..
טרמפ שכזה - או - מי עושה החסד?!

אחי (הנשוי) הפסיד את האוטובוס והחליט לעצור טרמפ.
עצר לידו רכב די מפואר, ובעל הרכב שאל אותו : "יש לך רישיון?" וכשאחי ענה בחיוב, הוא שאל: "הוא עליך? - אם כן, בוא".
ובלי להתבלבל הוא יצא מהרכב, ומסר לאחי את ההגה... בינתיים הוא עצמו אכל את ארוחת הבוקר שלו, וערך כל מיני סידורים טלפוניים, והתעסק עם הניירת שלו....

 

[אמיליה]

לא יודעת למה נזכרתי בסיפור ההזוי - אבל החלטתי לשתף..
טרמפ שכזה - או - מי עושה החסד?!

אחי (הנשוי) הפסיד את האוטובוס והחליט לעצור טרמפ.
עצר לידו רכב די מפואר, ובעל הרכב שאל אותו : "יש לך רישיון?" וכשאחי ענה בחיוב, הוא שאל: "הוא עליך? - אם כן, בוא".
ובלי להתבלבל הוא יצא מהרכב, ומסר לאחי את ההגה... בינתיים הוא עצמו אכל את ארוחת הבוקר שלו, וערך כל מיני סידורים טלפוניים, והתעסק עם הניירת שלו....

זה נהנה וזה אינו חסר..

 

[רחשי הלב]

ב. מה הכללים של שגורם לתסכול? אצלי החוסר טאקט של השני והרגשה שהוא מנצל אותי, גורמות לי תיסכול?

זה כמובן אינדיבידואלי לכל אחד. אדם יכול לסגל לעצמו אופי/השקפת עולם שאומרת שכל מה שעושים לי/מבקשים ממני מהווה הזדמנות לתרגל את שרירי הנתינה והויתור. בהמשך מגיעים למצב ששכן מבקש לבנות ואתה חותם לו בהינף עט.
אני חייב לומר שלסיפורים שקראתי ושמעתי על מרן הגראי"ל זיע"א עוד בחיי חיותו היו השפעה מכרעת על אופן החשיבה אצלנו בנושאים האלו.
אין לי ספק מה הוא היה אומר על השאלה שהוצגה בפתח האשכול.

 

[cyp]

תודה לעונים מעניין לקרוא את התגובות, מחכים ומלמד רק רוצה להדגיש כמה דברים שהבנתי,
היה לי קשה עם זה שכביכול נשים בשעה רגועה בבוקר כשהן הולכות לביתן מחפשות להצטרף לרכבים במקום לצעוד עם כולן לתחנת האוטובוס שמביא אותן עד לביתן ועוד מסוגלות לשאול האם אפשר לעשות סיבוב בשבילן, ובמיוחד התפוצצתי מזאת שדרשה שוב ושוב להצטרף גם כשראתה שאנו מסרבים, (וסרבנו ממש ולא בחוסר נעימות)
אבל לאור האשכול והסקת המסקנות הבנתי שבכל פעם כשמזדמן לידי מעשה חסד אני צריכה לראות האם זה על חשבוני / משפחתי /בעלי וכו? או שאני יכולה לעשות זאת גם אם זה במחיר של מאמץ וויתור, ולמרות שמפוצץ לראות נצלנים למיניהם אני לא אמורה לעשות את החשבון שלהם ואם זה מסתדר אז לעשות בשמחה ובנתינה בלי לחשה את חסכונם/ נצלנותם/ חוסר רגישותם!
דבר נוסף שהוסיף לסיום-
הרב משה בויאר אומר בסדרה מודעות יהודית בנושא הערך עצמי שאדם שמבקשים ממנו משהו והוא מרגיש שזה יבוא לו על חשבונו וזה יזיק לו כביכול אז צריך לסרב,, ואדם שאינו מסוגל להגיד לא אין לו ערך עצמי!!!!, כי כביכול הוא לא מעריך מספיק את עצמו את המנוחה שלו/ את משפחתו ושהוא עושה את החסד שיגרום לו לנזק בתחומים אחרים בחיים, ונתן דוגמא על אישה אחרי לידה שביקשה גיסתה שתשמור על ילדה עקב נסיעתה והאשה למרות שלא יכלה אמרה כן כי לא היה לה נעים והמשך כמובן שהתמוטטה מחוסר כוחות, ונפלה לדיכאון, אבל הוא מדגיש שאם אפשר לעזור ויכולים אפילו במחיר של הקרבה ומאמץ הוא צריך לעזור,
בהצלחה לכולם ושנהיה תמיד מן הנותנים והמסייעים

 

[אשר שרבר]

ילדה בת 3 שגבר גיבור עם עשרה גמלים מבקש ממנה לשתות, זה ניצול או חסד?

יכול להיות שמצידו זה ניצול, ויכול להיות שאם היא לא הייתה מגישה לו מעט מים זה היה לגמרי בסדר, אבל היא הגישה לו ולגמליו.

נכון, זו רבקה אמנו, אבל יש כאן אמירה.

וע"ע כאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=701

ובכל מקרה נראה שהכל לא כשזה על חשבונו, וכ"ש על חשבון אשתו ובני משפחתו, גם אם יש בכך חסד, לא תמיד חייבים לתת את החסד הזה, יש בזה דיני קדימות, האם אדם שיוותר על הקדימות למשל יתן לעניי עירו לפני קרוביו, לא יקיים מצוות חסד? ודאי שיקיים, אבל יפסיד את המעלה, וכל פעם צריך לחשבן האם יש כאן ענין שהחסד יפריע לו, ולעשות לפי העניין, אם יש כמה דקות ביום לדבר עם הבעל/האשה, מלבד חסד, זה קיום מצוות נישואין, וכל המסתעף. וכו' וכו'.

אמר לי פעם אדם גדול אחד, בשאלה אם לוותר למישהו, על דבר שלו היה מגיע לו, "אם לא תתחרט על הוויתור אחר כך, זה ויתור, אבל אם כל פעם שתיזכר בוויתור ההוא, ייצבט לבך זה לא ויתור.

ובכל מקרה, רק בקשה אחת מכל המחכימים לעיל

בלי נערווים!!!

החלטתם לעצור, תהנו, החלטתם לא לעצור, תהנו.

 

[עיגול רבוע]

(אגב ידוע שאחד מגדולי הדור אמר שמי שעושה חסד עם הרכב זה סגולה נגד תאונות)

שמועה בשם הסטייפלר זצ"ל, שאמר שכדי להשמר מתאונות צריך 2 דברים. השני הוא שמירה על חוקי התנועה.

 

[הסכת ושמע]

צריך לחדד מס' נקודות
כאשר מישהו מבקש ממך משהו
צריך לנתח את זה (בהתחלה זה קשה, ובהמשך זה נהיה הרגל ובניות עונים)
1. מה זה דורש ממני = עלות
2. מה זה חוסך עבורו = חסכון
3. כמה זה שווה החסכון שלו מול העלות שלי,
ולפי זה לשקלל האם לעשות חסד או לא

במידה וה'עלות' = מול החסכון זה חסד
במידה והעלות הרבה מעבר לחסכון זה ניצול

ובמידה ואחרים יפסידו בגלל זה היות וזה יוציא את הטעם לדעת להגיד לא
(מלבד השאלה של חב לאחריני)


(בעבר שאלתי רב בעניין וזה היה התשובה שלו, שאלתי לגבי לעשות תחזוקה בבתים של מעוטי יכולת, ומה קורה ביום שאין לי כח ומתקשרים אלי ואומרים לי דחוףףףףףףף, ואני לא בא לי ללכת, מצד אחד מסכן ההוא תקוע ואין לו כסף לקרוא לבעל מלאכה, וזה לא הפרנסה שלי, אז מה אכפת לי לבוא לעשות חסד, אבל מצד שני לא בא לי עכשיו ללכת (ולא משנה מה הסיבה), תשובת הרב, אל תלך, תאמר לו אני עסוק, אני יתפנה ב... ואם זה יהיה רלוונטי תתקשר אלי/אני יתקשר אליך, ברור שאם תלך בלי חשק זה חסד הרבה יותר גדול, אבל להגד שע"ז נאמר לעשות חסד ממש לא, בפרט שאחרים יפסידו בגלל זה, כי במידה ותפסיק בגלל זה ללכת זה 'חב לאחריני', תעשה את השיקול הזה ותחליט מתי אתה כן הולך ומתי לא!!!!)

 

[תהילתך]

לא יודעת למה נזכרתי בסיפור ההזוי - אבל החלטתי לשתף..
טרמפ שכזה - או - מי עושה החסד?!

אחי (הנשוי) הפסיד את האוטובוס והחליט לעצור טרמפ.
עצר לידו רכב די מפואר, ובעל הרכב שאל אותו : "יש לך רישיון?" וכשאחי ענה בחיוב, הוא שאל: "הוא עליך? - אם כן, בוא".
ובלי להתבלבל הוא יצא מהרכב, ומסר לאחי את ההגה... בינתיים הוא עצמו אכל את ארוחת הבוקר שלו, וערך כל מיני סידורים טלפוניים, והתעסק עם הניירת שלו....

לי היה מקרה דומה
חבר עצר לי טרמפ. לאחר כמה דקות מישהו התקשר אליו, וכנראה זאת היתה שיחה חשובה שהוא לא רצה שאשמע, אז הוא נתן לי לנהוג וביטל את הדיבורית באוטו.

 

[ועוד]

לאחר עצירות לטרמפיסטים הזויים וחסרי טקט לצערי ירד לי החשק לעצור לטרמפים
אני עשיתי לעצמי כלל אם אני נוסע למקום שיש לשם תחבורה ציבורית נוחה עם כל הצער שבדבר אני לא עוצר ואם אני יודע שזה יחסוך זמו אני משתדל לעצור

אני לדוגמה עובד במקום שהתחבורה הציבורית כמעט לא רלוונטית ואני רואה לפעמים אברכים מאנ"ש שאפילו לא טורחים להסתכל אולי הם יכולים לעזור למישהו....
וחוץ מזה שאני רוצה כבר להגיע הביתה זה כואב שבמשך חצי שעה ויותר איש לא מסתכל עליך.....

 

[טוליפ]

לגבי הסעת תינוק ללא כיסא בטיחות, מלבד הקנס וה'נקודות', זה מאוד מאוד לא בטיחותי! ח"ו במקרה של תאונה, או אפילו עצירה פתאומית..

ונקודה למחשבה לעוצרי ה'טרמפים', זה מעשה לא מכובד בפני עצמו. אדם שעומד בצומת ראשית, או בתחנת אוטובוס, בעיר מרכזית ומרים יד, תמיד נותן לי רושם של אדם לא מכובד, שמוכן להשפיל את עצמו כדי לחסוך כמה שקלים. (אני לא מדברת על אזורים ללא תחבורה מסודרת) וזו תופעה שנהייתה נפוצה יותר בשנים האחרונה, עד כדי שאפילו לא מורידים את היד כאשר עוברת נהגת.

איזה בושה של טעות כתיב, קנס כמובן

 

[טוליפ]

"חייך קודמים" נאמר גם על זה. כל חסד שבא על חשבון הילדים, הבעל, הרוגע של האישה לטפל בילדים אינו חסד.
הכי קשה זה לעשות חסד עם הקרובים ביותר: הילד שצמא לעוד מעט תשומת לב, עוגה או תבשיל לבני הבית, הבעל.. ושם החסד האמיתי, רחוק מכל הילה או תהילה, ואף לא אחד יקרא לך 'בעל חסד' ואת הפירות של החסדים האלה תקבל יותר מאוחר.

 

[קרם נווגט]

לא ברור

מאוד ברור!!!!!!!!!!!!!