רוצה להתייעץ בנושא טרמפיסטים

[userit]

לא קראתי את כל האשכול
אבל רציתי לומר נקודה שלא ממש מובנת לי.
יש מצב כזה שאנשים מצפים ממי שיש לו רכב שיעשה עם זה חסד ויסיע אנשים.
אני מבחינתי מסתכלת על רכב כמו על בית, זה מקום אישי.
כמו שלא מצפים ממני שקבוע בימי שני מישהי תישן אצלי בבית בחדר (פנוי..)
כך לא אמורים לצפות מכל מי שיש לו רכב שיקח אנשים.
זה תופעה בציבור שלנו שלאנשים מובן מאליו שזה בסדר לבקש כזאת בקשה בלי שמציעים לו.
אתן דוגמא
הייתה לי נסיעה ארוכה עם בעלי (מעל שעתיים)
ומישהי זרה רצתה להצטרף אלינו לחזור לבני ברק, הרגיש לי ממש תקוע לשבת ברכב סגור אני ובעלי ואישה זרה..אז פשוט התחמקתי.
ואני מרגישה עם זה לגמרי בסדר.

כמובן שאם בעלי נוסע לבד או שאנחנו נוסעים בתוך העיר אנחנו עוצרים הרבה לטרמפים...קצר ולעניין.
אבל נסיעות ארוכות או טרמפ קבוע- לא!

מסכימה מאד עם הדברים.
ואני רוצה להוסיף-
* לפעמים בעלי טורח ומגיע לאסוף אותי. למה? כי הוא דואג לי וחשוב לו שיהיה לי הכי נח בעולם. אז הוא מתאמץ ומגיע. לפעמים נוסע במיוחד מירושלים לבני ברק כדי להסיע אותי. והתמורה שלו זה שיש לנו זמן ביחד.
כשבאה מישהי ומבקשת להצטרף, מבחינתי זה הופך את בעלי לנהג מונית. לא נעים לנו לדבר כשיש מישהו זר ברכב, וזה הופך את הנסיעה לנטל.

* בנסיעות ארוכות אנחנו הרבה פעמים שומעים שיעור. יש אנשים שלא מהססים לפתח שיחה ולהפריע. זה פשוט מדהים.

* כשנסענו ללוויה של הרב שטיינמן, בעלי שאל אותי אם אני מסכימה שנעלה טרמפים. ביציאה מירושלים עמדו המון גברים שביקשו טרמפ, הוא מבחינתו הסכים לצורך המטרה, ורצה לדעת אם זה יהיה לי נח. ביקשתי ממנו שלא יעלה. יודעים למה? אמרתי לו שאין לנו דרך לדעת איך יריח מי שיעלה, ואני אסבול נורא אם ניתקע ככה יותר משעה...
לצערי הרבה פעמים אני נכנסת לרכב ושואלת את בעלי מי נסע איתו, כי יש ריח לא נעים, והוא מספר שהעלה טרמפ. צר לי לכתוב את זה, אבל זה שיקול גדול. גם של בעלי.

 

[לארג'ית]

מה שכן,
אם אבקש טרמפ אהיה חסרת טקט...
אם לא אבקש מי ידע בכלל שאני כ"כ רוצה ושזה ממש יעזור לי?

מעכשיו כשארגיש שאני ממש זקוקה לטרמפ, אני חושבת שאוסיף בתפילתי שד' יזמן לי מישהו שיעשה זאת בשמחה ולא מתוך אילוץ, מרמור והרגשה חמוצה.
גם ככה זה לא נעים לבקש,

היום פחות יוצא לי לבקש טרמפ, מהסיבה שאין כ"כ מי, למרות שדווקא היום בתור נשואה ובכל מיני מצבים אני מרגישה לפעמים זקוקה לכך מאד, ושזה יהיה חסד עצום...
אז אני פשוט ממשיכה ללכת ברגל עם הפסקות, וכשמגיעה הביתה צונחת למנוחה,
אין ספק שאם היה מזדמן מישהו שיעשה איתי חסד שמבחינתי הוא כ"כ עצום, הייתי אסירת תודה.
(מה שכן למדתי לקחת איתי קצת כסף למקרה שאני ממש מרגישה חלשה בשביל מונית. ובכ"ז קורה שנתקעים... )

 

[תילי5565]

אם במונית ובאוטובוס זה בטיחותי, אז א"א לומר שזה נחשב סכנה מבחינה הלכתית, ואדרבה עדיף שאתה תקח אותם ולא נהג מונית עצבני שמשתולל על הכביש [סטיסטית הם מעורבים יותר בתאונות].
ברור שברכב שלך, או באופן קבוע, אסור להתעצל.

אין לאף אחד רשות לבקש מנהג לסכן את עצמו בקנס או בנקודות בגלל שהגברת החליטה שזה בסדר ליסוע בלי כיסא בטיחות כי ככה זה באוטובוס!
ד״א לנהג מונית אסור להסיע מחוץ לעיר ללא כיסא בטיחות.
ללא ספק זה סכנת נפשות גם באוטובוסים רק שאין לכך פיתרון אז משרד התחבורה לא מחייב זאת.

 

[פלא]

מאוד ברור!!!!!!!!!!!!!

סליחה

 

[גלגל הצבעים]

אין לאף אחד רשות לבקש מנהג לסכן את עצמו בקנס או בנקודות בגלל שהגברת החליטה שזה בסדר ליסוע בלי כיסא בטיחות כי ככה זה באוטובוס!
ד״א לנהג מונית אסור להסיע מחוץ לעיר ללא כיסא בטיחות.
ללא ספק זה סכנת נפשות גם באוטובוסים רק שאין לכך פיתרון אז משרד התחבורה לא מחייב זאת.

א. אני ציטטתי הודעה של אחת שכתבה שבלי קשר לקנס זה מסוכן, אז כתבתי לה שזה לא מדוייק, [להבא נא לקרוא הודעות לפני שמגיבים!].
ב. אם באוטובוס זה סכנת נפשות אז איך את מרשה לעצמך להעלות ילדים לשם, רק בגלל שאין לך זמן או כסף? גם בטרמפ זה כך.
ג. אף אחד לא דיבר על מחוץ לעיר, למרות שגם שם זה לא שונה מבחינת הדברים שנכתבו.
ד. ואם מה שמפריע לכם זה רק עניין "ונשמרתם" אז ישנם גדרים בהלכה מה נקרא סכנה, ומתי מותר להסתכן. וזה סוגיות שלמות שנלמדות בבית המדרש. לא כאן. [למשל גם ללדת זה סיכון - רק סיכון רחוק ולכן מותר - דברי רבי עקיבא איגר], לפי ההלכה גם מותר לעבור בשער שכם.

 

[הסכת ושמע]

ב. אם באוטובוס זה סכנת נפשות אז איך את מרשה לעצמך להעלות ילדים לשם, רק בגלל שאין לך זמן או כסף? גם בטרמפ זה כך.

אני כמעט לא מכיר הורים שנותנים לילדים קטנים (שצריכים בוסטר) לנסוע באוטובוס בלי השגחה (קרי להחזיק על היד/לתפוס אותו)

 

[גלגל הצבעים]

אני כמעט לא מכיר הורים שנותנים לילדים קטנים (שצריכים בוסטר) לנסוע באוטובוס בלי השגחה (קרי להחזיק על היד/לתפוס אותו)

גם באוטו אתה יכול לתפוס.
נ.ב. זה לא עוזר כלום במקרה של התנגשות, לפעמים אפילו מזיק - כי משקל המבוגר מוחץ את הילד

 

[userit]

אם במונית ובאוטובוס זה בטיחותי, אז א"א לומר שזה נחשב סכנה מבחינה הלכתית, ואדרבה עדיף שאתה תקח אותם ולא נהג מונית עצבני שמשתולל על הכביש [סטיסטית הם מעורבים יותר בתאונות].
ברור שברכב שלך, או באופן קבוע, אסור להתעצל.

כל פעם חוזרת על עצמה הטענה הזו, זה לא בטיחותי במונית- זה רק שלאיגוד המוניות יש כח מספיק גדול כדי למנוע חקיקה של חוק כזה. ברב הארצות המתקדמות, חובה להושיב ילד בבוסטר או כסא בטיחות גם במוניות, וזה סיפור שלם עד שהנהג שולף את הכסא מתא המטען, מתקין אותו וכו'

 

[Tweenset]

בדוגמא שהיא דיברה מדובר על זוג שתקוע בשלג... לא בטיחותי יותר להשאיר אותם בשלג מאשר להסיע בלי כסא בטיחות
גם שוטר שיעצור אותם לצורך העניין, יבין את זה

 

[עיגול רבוע]

אדם שעומד בצומת ראשית, או בתחנת אוטובוס, בעיר מרכזית ומרים יד, תמיד נותן לי רושם של אדם לא מכובד, שמוכן להשפיל את עצמו כדי לחסוך כמה שקלים.

כבר אמרו חז"ל בתחלת פרק "מי שהוציאוהו" (עירובין מ"א ב'): שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות. למאי נפקא מינה ? למיבעי רחמי עלייהו. (=לבקש עליהם רחמים. כלומר להתפלל שלא יגיעו אלינו דברים אלו). נעבעך, נעבעך, נעבעך.
זאת לא סיבה לא לעצור להם. הם נעבעך מסכנים. אם הם מוכנים להשפיל את הכבוד שלהם בשביל כמה שקלים, יש להסיק מכך עד כמה חסרים להם הכמה-שקלים האלו (ומי שלא משיג זאת, שישמח שברוך ה' שפר חלקו), וזאת סיבה המעצימה בהרבה את הצורך לאספם (במדת האפשר). וגם כדי לשמור על כבודם שלא ימשיכו להתבזות.

עד כדי שאפילו לא מורידים את היד כאשר עוברת נהגת.

הרבה פעמים לא מבחינים מי עובר/ת. לפעמים בגלל השמש הזורחת מול הפנים. ויש שסתם כך לא מסתכלים לתוך רכבים מי ומי הנוסע בם. פשוט שומרים על עיניהם, וסומכים על כך שבדרך כלל נהגת לא תחשוב לעצור להם, ובמקרה שכן - ישנן עצות כיצד להתחמק.

ובכל מקרה, רק בקשה אחת מכל המחכימים לעיל

בלי נערווים!!!

החלטתם לעצור, תהנו, החלטתם לא לעצור, תהנו.

באופן כללי נהניתי מאד משאר דבריך פחות או יותר, אבל אני חושב שיש להזהר מלפרש את שהתכוונת בצורה גורפת.
אין מושג של חרטה על משגים ???
(כשמדובר בנערווים זה משהו אחר).

=========
ואגב, למי שלא מספיק לו אשכול אחד, הנה עוד אחד, ממש מהתקופה האחרונה.

 

[מרחבית]

בהרבה תחומים יש ערבוב בין העבודה הרוחנית של הבן אדם עם עצמו לבין העבודה הרוחנית של אחרים.
בתור נהג - אדם צריך להתבונן כמה עזרה וחסד זה להסיע אחרים - ולראות לעשות בזה חסד - לפי מצבו ולפי מה שמתאים לו.
בתור נוסע - אדם צריך להשתדל כמה שפחות לבקש מאחרים אם לא מוכרח. ודאי שלא לדרוש. ולראות מה שפחות להכביד על השני.

יהודי אמור להיות מן הנותנים ולא מן הנוטלים.
1. מן הנותנים. 2. לא מן הנוטלים.

וכל אחד אמור לדאוג להתנהגות של עצמו, ולא להתנהגות של השני.

 

[imac100]

* כשנסענו ללוויה של הרב שטיינמן, בעלי שאל אותי אם אני מסכימה שנעלה טרמפים. ביציאה מירושלים עמדו המון גברים שביקשו טרמפ, הוא מבחינתו הסכים לצורך המטרה, ורצה לדעת אם זה יהיה לי נח. ביקשתי ממנו שלא יעלה. יודעים למה? אמרתי לו שאין לנו דרך לדעת איך יריח מי שיעלה, ואני אסבול נורא אם ניתקע ככה יותר משעה...
לצערי הרבה פעמים אני נכנסת לרכב ושואלת את בעלי מי נסע איתו, כי יש ריח לא נעים, והוא מספר שהעלה טרמפ. צר לי לכתוב את זה, אבל זה שיקול גדול. גם של בעלי.

כל מה שכתבת לגיטימי והגיוני
חוץ מביום הלוייה.
זה לא יום רגיל אנשים חיכו שעות והלכו ברגל המון זמן.
אז כן כל מי שיכול לעזור צריך לעזור.

זה כבר היה אבל לעתיד ביום כזה
כולם צריכים להתגייס.
שמעת מה אמרו ברדיו כל הזמן?
'תצאו ברכבים מלאים. תעזרו, אין מספיק תחבורה ויהיה פקקים, לא להגיע סרכבים רקים וכו.'

גם אני ברגע שיצאתי מהבית ועוד לא הבנתי את העוצמה לא רציתי לקחת.
ממש צמוד עמדו בחורים ליד הישבה שלהם אמרתי לבעלי כואב לי הראש עזוב.

אבל עד הכניסה לעיר כשהבנתי כמה אנשים רוצים להגיע וכמה זה חשוב.
הבנתי שחייבים לתת.

זה זכותך והרכב שלך
אבל ברור שיש ימים שזה לא ימים רגילים ואפשר לומר שזה כמעט חובה לקחת טרמפים.

 

[אשר שרבר]

אין מושג של חרטה על משגים ???

ברור שיש, אבל אם זה מרים רק את המצפון, ולא את החשיבה, זה לא יעיל ואין בו צורך.

 

[אילה שולמן]

"חייך קודמים" נאמר גם על זה. כל חסד שבא על חשבון הילדים, הבעל, הרוגע של האישה לטפל בילדים אינו חסד.
הכי קשה זה לעשות חסד עם הקרובים ביותר: הילד שצמא לעוד מעט תשומת לב, עוגה או תבשיל לבני הבית, הבעל.. ושם החסד האמיתי, רחוק מכל הילה או תהילה, ואף לא אחד יקרא לך 'בעל חסד' ואת הפירות של החסדים האלה תקבל יותר מאוחר.

רק להזהר לזכור את החסדים האלו גם כשאחרים לא מבקשים ממך לעשות איתם חסד... (אני מתכוונת לעצמי לא לאחרים חלילה)

 

[פלא]

(אני מתכוונת לעצמי לא לאחרים חלילה)

---