הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
נכתבו הרבה דברי טעם באשכול הזה.

אני חושבת שצריך להוריד את מפלס הלחץ וההיסטריה לגבי המושג ושמו 'שקר'.
אז הילד שיקר. נו. קורה. קורה. קורה.
למה כ"כ בוער לכם להוכיח לו שהוא משקר?
יש פה יציאה מהכלים בגלל כמה שקרים שחוזרים על עצמם, ועוד אצל כמה וכמה ילדים, בורסיות שונות [אגב, חמור מאד, זה בעצם מסביר היטב שהגישה החינוכית לא מספיק חכמה. אם ילדים נוטים לשקר והרבה - בבקשה לעשות בדק בית בסגנון החינוך המקובל בכיתה / במוסד].
הייתי מציעה לא לקחת את הילד בתור מתחרה אליכם. אין ביניכם שום תחרות, אתם לא בני אותו גיל, התנצחויות ותפיסות על חם יחמירו את המצב ולא יובילו לשום שינוי לטובה.
הילד לא מתכוון להפיל בפח אף אחד, אפילו שנשמע מה'שקרים' שלו שזו כוונתו...
הוא פוחד מכם. ופחד מעונש / מהשפלה / מהפסד - גורם לילד לשקר. אם אין אמון בסיסי.
הוא ילד קטן, רבונו של עולם. הוא לא מתוחכם עדיין ולא פועל מניפולטיבית. כמו שכבר נכתב.

חשוב לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הבית, בהנחה שמדובר בבית נורמלי. ולבדוק מה קורה לילד במסגרות אחרות.
 
נערך לאחרונה ב:
@שרה מגן כל מילה!
תקרא שוב ושוב את ההודעות שלה
ותנסה לפעול על פיהם
לחזור ולספר כאן שהוא משקר ושמח ומראה חיוכים וזה לא עונש ואין לו מה להיבהל והוא חכם ונבון וכו'
זה אולי נכון לשכל שלו
אבל כשהילד משקר זה לא מגיע מהשכל שלו זה מגיע מהרגש שלו
הוא מרגיש צורך לשקר
וכל השאר כבר נאמר כאן
 
קראתי את תחילת האשכול.
למען האמת, צרמה לי מאד נימת הכתיבה. הרגשתי: אין לי סבלנות, הילד אמרו לי עליו שהוא שקרן נמאס לי ממנו שילך לכל הרוחות, למה אין מי שמבין אותי אני מתוסכל דיייייי!
להרגשתי, אדם שעובד עם נשמות - אסור לו לתת פרהסיה כזו לרגשותיו כלפי תלמיד.

אולי טוב שפרקתם את התסכול כאן ולא על הילד, אבל:

1. גיל רגשי, גיל כרונולוגי וגיל התפתחותי לא חייבים להיות זהים! יכול להיות ילד בן 7, מפותח פיזית כמו ילד בן 4, אבל רגשית ושכלית - כמו ילד בן 8-9. ואפשר להזיז את המחוונים לכל הכיוונים. בד"כ יש התאמה בסיסית בין הגיל הכרונולוגי, הרגשי וההתפתחותי (הפיזי) - אבל אם יש תנודות וחוסר התאמה חד מדי - צריך לבדוק ולאבחן.
2. לפי ההתרשמות שלי, והחוש השישי שלי - יש פה משהו עמוק יותר מסתם ילד שמפזר שקרים. זה כבר חורג מגדר 'חי בדמיון', זה סוג של מגננה. הוא סותר את עצמו בשקריו ואפילו לא שם לב לזה. בד"כ ילד שחי בדמיונות - יש עקביות מסויימת לדמיונות שלו. הייתי ממליצה לכם לגשת ליעוץ חיצוני (והועלו פה שמות נפלאים), לפרוש את התמונה השלמה, ולהכריח את הורי הילד לקחת גם אותו ליעוץ (אם יהיה צורך בהתערבות חיצונית) - כי עושה רושם שהילד עובר משהו נוסף סמוי.

המון הצלחה.
 
אני קוראת את האשכול הזה.
ליבי מלא רחמים על הילד.
שמעתי משפט מאישיות חינוכית :שימו לב שהילדים הקטנים בבית הם הרבה יותר מוצלחים ומצליחים, למה?
כי להורים אין אפשרויות לשים לב לכל פיפס שלהם...

ואני אומרת, אם יש לכם כאלו אמביציות גבוהות, שבו לשיחה עם אבא ואמא של הילד.
תחשבו איתם ביחד.
יכול להיות שלילד הזה יהיה הרבה יותר טוב לטוח הקרוב והרחוק ללמוד אצל מלמד שפחות מפריעה לו הבעיה הזו, לא?
ובא לציון גואל.

אני מורה כבר הרבה שנים, כל בעיה חינוכית שמעוררת בתוכנו "מפלצות היסטריות" -לא תטופל באופן נכון.
כי הבסיס של חינוך זו שלווה, רוגע ואמונה בוטחת בצדקת הדרך.
מהקריאה באשכול התנהגותו של הילד מערערת את שלוות הצוות החינוכי.
אז אולי רצוי לשקול חישוב מסלול מחדש.
 
סליחה, אבל לדעתי אתה מתייעץ במקום שמחליש אותך
תגובה יפה.
ועוד משו- רוב העונות כאן זה נשים.
אני חושבת שהסגנון תגובה של מורים ומורות זה משו שונה לגמרי.
מה גם שא''א לדעת על איזה סגנון של כיתה וחיידר/בית ספר מדובר
זה כמו לקחת בית יעקב ולקחת בית ספר בפרברים- הסגנון תגובות של המורות בשני המוסדות שונות לגמרי.
 
אני רואה כאן מלמד שמתייעץ.
לא רואה מלמד שנמאס לו מהילד אלא אכפתי ועם רצון כנה לעזור.

מעניין למה אתם רואים הפוך?
זה נכון, ויש פה ציון לשבח.
הנימה הבקורתית היא על הצורה ועל המילים בהם בחר.
חוץ מזה, התחיל פה דיון פורה עם קשר ובלעדיו.
 
@Avshalom05 לשקר זה חלק מהבעיה של הפרעות קש"ר.
זה לא שהוא נהנה, זה לא שהוא מסובב את המלמדים בכוונה.
זה חלק מהבעיה שלו.
זה כמו שילד בספקטרום לא נהנה בכוונה לענות בחוסר טקט. הוא מת לדעת מהי התשובה הטקטית אבל לא מצליח להגיע אליה.
גם פה זה חלק מהבעיות שלו!!!

קשה לו לעבוד בכיתה, קשה לו לעבוד כל הזמן כמו שאר התלמידים.
הרבה יותר קל לו להגיד אין לי וגמרנו, מאשר להוציא את הספר ולעבוד יחד עם כולם שעה וחצי.
זה סיוטטטטטט עבורו, אתה מסוגל להבין את זה?
תאר לעצמך שהיו שולחים אותך לשבת אחרי לילה ללא שינה ברצף הרצאות על החור באוזון, לא היית ממציא את התרוץ הכי מהיר למה אתה לא יכול?
הוא מחפש את המוצא הקל.

אתה צריך להפוך אותו לעוזר הראשי שלך.
בזמן שכולם מוציאים ספרים, הוא הולך למזכירות להביא דפים,
אחרי זה תגיד לו שיעשה את העמוד הזה והזה מהר(משימות קטנות ומדויקות), כי יש לך משימה בשבילו, שרק הוא יודע לעשות.
ואז תתן לו להכין לך תה עם הוראות מדויקות, (בתחילה מים חמים, אחרי זה סוכר, ואז מים קרים, ורק אחרי תשים את השקיק)
תשבח אותו בעינים זורחות לאוזני כולם, איך הוא מצליח גם לעשות את העבודה בכיתה וגם להכין לך תה שמזכיר לך את סבתא שלך עליה השלום...

וכן הלאה.
זה ילד מאתגר מאוד לרבה. אבל הוא לא הראשון שיהיה לך עם הפרעות קש"ר ולא האחרון.
ולאלץ אותו להיות בתבנית של חבריו שיושבים עם אצבע בחומש זה לקצץ לו את כל הכנפיים, להפוך נשר לאפרוח.

אפשר לפתח את זה לעוד כיוונים איך להיטיב איתו ולהוציא ממנו את המיטב.

אתה חייב לזכור שהוא משקר כי זה חלק מהבעיה שלו, ותמיד להבין מיידית שאם הוא משקר, יש לו מטרה אחרת, ולעזור לו להגיע אליה.
למשל פה המטרה שלו זה לא לעשות את העבודה שעה וחצי ולהוציא קרניים מרוב תסכול לעצמו ולכל הכיתה...
 
@Avshalom05 לשקר זה חלק מהבעיה של הפרעות קש"ר.
זה לא שהוא נהנה, זה לא שהוא מסובב את המלמדים בכוונה.
זה חלק מהבעיה שלו.
זה כמו שילד בספקטרום לא נהנה בכוונה לענות בחוסר טקט. הוא מת לדעת מהי התשובה הטקטית אבל לא מצליח להגיע אליה.
גם פה זה חלק מהבעיות שלו!!!

קשה לו לעבוד בכיתה, קשה לו לעבוד כל הזמן כמו שאר התלמידים.
הרבה יותר קל לו להגיד אין לי וגמרנו, מאשר להוציא את הספר ולעבוד יחד עם כולם שעה וחצי.
זה סיוטטטטטט עבורו, אתה מסוגל להבין את זה?
תאר לעצמך שהיו שולחים אותך לשבת אחרי לילה ללא שינה ברצף הרצאות על החור באוזון, לא היית ממציא את התרוץ הכי מהיר למה אתה לא יכול?
הוא מחפש את המוצא הקל.

אתה צריך להפוך אותו לעוזר הראשי שלך.
בזמן שכולם מוציאים ספרים, הוא הולך למזכירות להביא דפים,
אחרי זה תגיד לו שיעשה את העמוד הזה והזה מהר(משימות קטנות ומדויקות), כי יש לך משימה בשבילו, שרק הוא יודע לעשות.
ואז תתן לו להכין לך תה עם הוראות מדויקות, (בתחילה מים חמים, אחרי זה סוכר, ואז מים קרים, ורק אחרי תשים את השקיק)
תשבח אותו בעינים זורחות לאוזני כולם, איך הוא מצליח גם לעשות את העבודה בכיתה וגם להכין לך תה שמזכיר לך את סבתא שלך עליה השלום...

וכן הלאה.
זה ילד מאתגר מאוד לרבה. אבל הוא לא הראשון שיהיה לך עם הפרעות קש"ר ולא האחרון.
ולאלץ אותו להיות בתבנית של חבריו שיושבים עם אצבע בחומש זה לקצץ לו את כל הכנפיים, להפוך נשר לאפרוח.

אפשר לפתח את זה לעוד כיוונים איך להיטיב איתו ולהוציא ממנו את המיטב.

אתה חייב לזכור שהוא משקר כי זה חלק מהבעיה שלו, ותמיד להבין מיידית שאם הוא משקר, יש לו מטרה אחרת, ולעזור לו להגיע אליה.
למשל פה המטרה שלו זה לא לעשות את העבודה שעה וחצי ולהוציא קרניים מרוב תסכול לעצמו ולכל הכיתה...
שווה ציטוט!

@Avshalom05 מענין אם אמרת לרב שלילד יש הפרעת קשר.
ממליצה להתייעץ עם חיים ולדר.
והכי חשוב אתה לא אמור ללמד אותו ששקר זה לא כדאי. כי אם זה הילד לא אתה תוכל לשנות אותו.
אתה אמור ליצור לו אמון במבוגרים. ואמור לדאוג שהוא יאהב את החיידר והלימודים.
מה עם קשר עם ההורים? טיפול רגשי? נוירולוג? פסיכולוג?
יש להם המון המון מה להציע לילד.
 
הי, הי, הי!
אל תסחפו ותאבחנו בודאות ילד שהמורה שלו עצמו עדיין לא יודע אם יש לו אבחנה כלשהי... יש פה אמנם אפיונים מסויימים להפרעת קש"ר, אבל צריך לבדוק את כל מה שיש מסביב.
 
הרבה פעמים ילד לא משקר כי הוא מפחד או כי הוא רוצה להשיג משהו, להרויח או שלא להפסיד. הוא משקר כי בא לו. כי אין שכל להבין שהעולם ייעצר ברגע שיסתובבו ברחובות אנשים שקרנים.
לכן אני חושב שצריך לשבת עם הילד הזה לספר לו סיפורים על גדולי ישראל כמה הם סלדו משקר, וכן על מהות השקר, ואם הוא כבר גדול אפשר גם לפתוח ספרי הלכה ומוסר.
וכן על זה הדרך.
בהצלחה
 
[QUOTE="יהודה אפל, post: 7063983, member: 63442" ילד לא משקר כ[/QUOTE]
התכוונתי שילד משקר לא כי וכו'
 
הוא מרגיש שהוא עלה עליך - הצליח לעבוד עליך!
שוב - לא מדובר בילד שקט ועדין - אלא בסוג ילד עם הפרעת קשב, - וילד 'פלפל'
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל"
(והכי מפריע לי שהוא יכול הרבה פעמים לרדת מהעץ בלי לשקר - אבל הוא יעדיף לשקר)

זה לא ילד שקרן, זה ילד עם בעיה. אני לא מזהה פה ילד שקרן כרוני, שמשקר כדי לצאת טוב, הוא משקר, כמו שהוא אוכל. אין לו הבדל בין השקר לאמת. ואני לא אחזק לו את השקר.
הצליח עלי? ממש לא. ואם הוא מחשב את התגובה שלי, הוא יתעקצץ בתוך עצמו. ניצחתי, אבל אני לא יכול לעשות כלום עם זה, ואפילו לא בדקו אותי אם אני משקר או לא.
ואם הוא לא מחשב, אז חבל לפגוע בו, הוא יהפוך בדברים עוד ועוד, עד שיתעשת.
ואם הצליח עלי? אז מה? אנחנו לא חברים. כך שלא מפריע לי שהוא לא יורד מהעץ, כי הוא לא רואה את העץ.

ולגבי הגר"א - הוא אומר לנו לחנך את הילדים מגיל 0 לדבר אמת. ואז אם נתקלים בשקרים, לטפל בהם. והטיפול שעזר פעם, לא יעזור היום. וזו הוראה שיכולה להיות רק להורים, שמחדירים לילדים את ההתנהגות שהם רוצים.
בבקשה:
אני בת 7 ולא מלאתי בספר, וגם לא הוצאתי אותו מהילקוט בזמן.
המורה שואלת : יעל, למה לא הוצאת ספר?
אני: "היה חסר לי כמה עמודים בספר, לקחתי הביתה - השלמתי הכל!! - אבל שכחתי את הספר בבית"
המורה:" יפה שטרחת להשלים. אני מעריכה את זה. עכשיו בבקשה תסתכלי עם חברה ומחר תגישי לי את הספר שהשלמת שאוכל לתת לך שם הערה טובה!!"
את ילדה בת 7 נורמאלית, שקרה לך מקרה. ואולי זה קורה לך מידי פעם. פה מדובר בילד שמשקר ללא סנטימנטים. הדברים האלה לא יעזרו לו.
צריך לתת לו טונות של תשומת לב, ולבדוק דרך זה מה מעיק עליו. או איזו בעיה רגשית יש לו.
 
ובכן השאלה היא האם אני והילד נמצאים באותו צד ומחפשים דרך להתמודד,
או שאני במאבק מול הילד.
ובאמת, רצוי ללכת להתיעץ יחד עם ההורים של הילד.
והכי חשוב להתפלל לס"ד, ושח"ו לא נפעל בדרך לא נכונה.
 
unnamed.jpg

סיפור על כד, אהה סליחה, פנקס קטן...
מה הייתם אומרים לגננת ששולחת כל יום פנקס קטן בתיק של הילד עם רשימת "איזה בעיות הוא עשה היום בגן"?...
תשמעו תשובה מבריקה של חברה שלי ואיך זה קשור לחנוכה...

אז באמת הילד הזה היה משתולל בצורה ממש קשה
זורק כסאות, מפריע נורא בגן,
והגננת היתה חסרת אונים אז היא הייתה מתקשרת המון לאמא וכותבת פתקים וחוזר חלילה...
ואז יום אחד היא שמה לילדון הזה פנקס קטן בתיק
ואמרה לאמא שלו
שכל יום היא תכתוב בפנקס מה היה בגן
ובאמת היא כתבה
היום הוא השתולל
היום הוא הרביץ
איזה יופי...

מה הועיל הפנקס???
אותה אמא כבר דיברה איתו בלי סוף
והענישה
מה לא...
ואז היתה לה הברקה
היא התקשרה לגננת
ואמרה לה שהיא התייעצה עם מנחת הורים מעולה
(היא לא התייעצה איתי...
אלא אמרה את זה כדי שהגננת תקשיב למה שיש לה להציע...)
ואותה מומחית אמרה לי
שהפנקס הוא רעיון מבריק
רק במקום לכתוב בו דברים רעים
אולי תנסי לכתוב בו דברים טובים...

---

מה את אומרת?
אותה גננת היתה כל כך מיואשת שהיא הסכימה

למחרת חזר הפנקס
וראו שהיא ממש חיפשה בנרות מה לכתוב לו
"היום הוא אכל יפה את הסנדוויץ'"...
"היום הוא שיחק יפה בחול"... (נו, איזה ילד לא משחק יפה..)
אבל ביום השלישי היא כתבה
היום הוא ישב יפה בריכוז
וליד היו סוגריים והיה כתוב שם (אבל באמת)....
למחרת היא שוב כתבה וציינה ליד זה בסוגריים שזה באמת
אחרי שלושה ימים היא כבר לא היתה צריכה פנקס
כי הילד הזה התהפך מאה שמונים מעלות!
סיפור אמיתי של חברה שלי!

לא מזמן פגשתי אותה ברחוב ושאלתי אותה מה עם אותו ילד
כי אני מספרת את הסיפור המקסים שלה בכל מקום...
אז היא אמר לי שמאז סיפור
הפנקס הקטן
כד השמן הקטן
הילד הזה השתנה לגמרי והוא הילד נחת שלה....
מאז עברו איזה 7 שנים!
הילד הזה היום הוא תלמיד מצטיין וילד דבש...

אין מה לעשות,
אם מתעסקים בחושך - מחשיכים
אם מתעסקים באור אפילו פצפון - מאירים


חנוכה שמח
דקלה יוספסברג מנחת הורים ומשפחה

(קיבלתי הרגע במייל)
מקוה שהועלתי
 
בלת"ק
זה נשמע שאתה מחפש עצה פרקטית איך להתנהל
אני במקרים כאלו נמנעת כמה שאפשר מלשאול אותו שאלות,
לא נותנת לו הזדמנות לשקר עלי.

במקרה של הש"ב,
הייתי רואה שלא הוציא לשולחן את הספר ואומרת לו:
אין לך שיעורי בית פה ולכן זה מסומן אצלי,
לא משנה לי הסיבה, בפועל אני לא רואה,


כשאומר לך שאביו בחול
אם הוא עונה שהוא בחו"ל תאמר לו
"מה זה קשור? א"א להתקשר מחו"ל?"
כלומר בכלל לא להכנס לנושא אם העובדה נכונה ואם אתה קונה את השקר או לא

ככה בלי לשאול אותו כלום

אנילא יכולה לנבא כי כל ילד שונה, אבל אחרי תקופה של שבועיים- חודש, הייתי מתחילה להביא לו משימות פשוטות שאין לו שום עניין לרמות בהם כשהמטרה היא שירגיש שאני מאמינה בו ושעלי הוא לא משקר (כן- בגלל שלא נשאל שאלות, אבל זה לא משנה, עלי לא שיקר)
 
חוי רוזנברג כתבה בקראט קטע מעולה "פעמים שאתה מתעלם"
אם מישהו יוכל להעלות אותו לכאן- מושלם.
 
האשכול מחכים במיוחד
כתבו כאן הרבה עצות חכמות
אבל אף אחד כאן לא ניסה לשים את עצמו במקום המלמד,כיתה של מן הסתם 35 ילד
הוא בסך הכל רוצה להעביר שיעור תקין
ומן הסתם הוא עושה הכל מושלם
אממה ,יש כאן ילד שמילאו לו עליו את הראש ,שהוא שקרן ,והוא מסובב את הצוות וכוכו
אני מציעה:פשוט לנסות לעשות ריסטרט,למחוק מהראש כל ידיעה על הילד להאמין בו ולתת לו צ'אנס
ואני מוכרחה לספר על הבת שלי
בדיוק בגיל שלו
היא אמיצה ועושה קצת דברים מעבר לרגיל בשיעורים...
המורה שלה לאחת המקצועות מכירה אותה משנה שעברה ולמרות זאת כשהיא עשתה משהו קצת נועז בתחילת שנה זו ,המורה באה אליה בסוף השיעור ,הביאה לה סוכריה ואמרה לה:אני מכירה אותך ואני יודעת שאת ילדה מהממת והיום קצת התבלבלת ,אני בטוחה ששבוע הבא תתנהגי יפה בשיעור...
הלוואי וכל המורים היו באים בגישה כזו!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה