הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
אין מה לצאת ולחשב מסלול מחדש
זה כרוני
כמו לומר על ראובן הנכה
אני מחשב מסלול מחדש - מהיום הוא לא נכה...
אבל בפועל הוא עדיין משקר בכל הזדמנות

- תחשב מסלול מחדש - אבל אתה עדיין באותו מסלול
הדוגמה טובה,
בוא נמשיך איתה.
העובדה: ראובן נכה.
המטרה: שהוא יצליח להגיע הכי גבוה עם הנכות שלו.
לא לעצור כל רגע ולהוכיח לו שהוא לא יכול ללכת. או גרוע מזה, להעמיד אותו ולתת לו ליפול.
התפקיד שלכם הוא להביא לו קביים.

סומכת על האנטלגנציה שלכם שתדעו להקיש...
 
הקשר ברור
המציאות שכאשר יש ילד שקרן כרוני שאתה תופס אותו בשקר כל שעה- הגיע הזמו לבדוק מה ניתן לעשות חוץ מלתפוס אותו. שיטת התפיסה לא הוכיחה את עצמה
במחילה מכבודכם
הוא נשמע אויב שלכם
והוא ילד קטן. אומנם שקרן כרוני. אבל ילד קטן וחסר ישע
שצוחק ומחייך כשהוא מושפל
אל תסכים להיות חלק מריסוק נפשו
תאבק בזה
בלתת לו מקום אוהב
בלזכור שהוא ילדון קטן (יש לכם בבית ילד בן גילו? זה יכול לעזור בתפיסה)
בלזכור שהוא שווה גם אם יש לו בעיה שגורמת לו לשקר כל שעה (ולבדוק מה הבעיה שגורמת לך כאיש חינוך לתפוס כל שעה את זה)
נפשו ועתידו נתונים בסכנה, אם אינך יכול להועיל- אל תזיק!!!
תן לו לשקר ואל תנסה לחנך אותו לאמירת אמת כי אם הוא שקרן כזה גדול, לא ה מה שיהפוך אותו לאמיתי
יתכן והוא זקוק להערכה פסיכיאטרית
אבל לפני הכל הוא זקוק לקבלה ואהבה ולא שיתפסו אותו
למענך ולמען עתידך אתה אל תהיה לו כרודף
ולצערי זו התמונה שהתקבלה מהדברים שכתבת, למרות שניכר שם גם רצונך הטוב הכנה
אומנם זה לא משפט ממקורות יהודיים אבל הוא נכון גם אצלנו- הדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות
מה לא מובן - אמתי לכם לעיל
לא שאני תופס אותו כל שעה על שקר- אלא אני קולט
 
אין מה לצאת ולחשב מסלול מחדש
זה כרוני
כמו לומר על ראובן הנכה
אני מחשב מסלול מחדש - מהיום הוא לא נכה...
אבל בפועל הוא עדיין משקר בכל הזדמנות

- תחשב מסלול מחדש - אבל אתה עדיין באותו מסלול

למה אין מה לחשב מסלול מחדש?
אם יש לך תלמיד נכה אתה מחשב מסלול מחדש ומציע לו דרך מונגשת לנכים
יש לך תלמיד שמשקר כל שעה? חוץ מלתפוס על חם את הילד הזה כל שעה, ניתן לעשות דברים נוספים. לזכור ולהזכיר גם לו מה הוא עוד חוץ משקרן, לתת לו תפקידים שיגרמו לו לחוש חשוב, לחבק אותו, לנסות לחוש אליו רגשי אהבה, למלא אותו בהערכה עצמית, לבדוק מה בשקרים שלו מקפיץ אותי
ככה במשך חודש ובמקביל לא לתפוס אותו אפילו בטעות בשום שקר בחודש הזה
אחרי חודש תספר לנו בעצמך אלו דברים ניתן לעשות
הכותרת אז בטח תשתנה
 
מה לא מובן - אמתי לכם לעיל
לא שאני תופס אותו כל שעה על שקר- אלא אני קולט
מלמד יקר, אתה לא צריך להתגונן. הרצון הטוב שלך ברור לגמרי. בטוחה שתדע בחכמתך לבחור את העיצות המתאימות לך, ובשיתוף עם ההורים וההנהלה תעלו את הילד על דרך המלך.
 
נכון, באמת מדובר בשקרים בולטים ולא חושבת שאתה מחפש אותם.
אבל אולי כדאי לקלוט ולהעלים עין.

כמה?
ועד מתי?
הדגשתי - מפריע לי שהוא יוצא עם סיפוק מהשקר - ואז הוא נהנה וממשיך - אינו מרגיש כלל צורך לדבר אמת
צריך לגרום לו שלא יהנה מהשקר, - מהשקר מפסידים

העלמת עין יתכן שזה פספוס - וימשיך לגדול כך
 
מה הקשר?
זה המציאות - שקרן כרוני - טוב אני יוציא מהראש שלי - אבל אותו זה לא משנה - כפי שכתבתי לעיל - ראה דוגמה מה שהיה היום...

[ראשית, ובסוגריים. שקר מדאורייתא נקרא רק בעדות בבית דין.]

לעיניננו,
השם שנותנים והכותרת מאוד מאוד משנה.
יש כאן הרבה רצון לעזור ולכן נאמרים הדברים.

אפשר להגיד,
שקרן כרוני
שקרן מדופלם

ואפשר להגיד,
ילד מתקשה
ילד שמערב דמיון עם מציאות
ילד עם בעיות רגשיות

המינוח מאוד מאוד משנה!
אולי הוא משקר. אבל הוא לא שקרן!
כל זמן שהסביבה מכנה אותו בכינויי גנאי (זה מותר???) הלב נמצא במקום שיפוטי והמחנך יתקשה לקדם אותו.

המציאות היחידה היא שיש כאן ילד בן 7!! שנמצא במצוקה והיא באה לידי ביטוי בין היתר בבילבול בין דמיון למציאות.
כל השאר זו פרשנות של הסביבה! (שקרן כרוני מדופלם ושאר כינויי הגנאי)


המטרה להגיע אל הילד מתוך רחמים. כי זה מה שמגיע לו!

כאשר הסביבה תכיר בכך שיש כאן ילד שרע לו ולא ילד רע, כפי שאוהבים להגיד יש סיכוי להתקדמות בכיוון הראוי.
 
נערך לאחרונה ב:
מה לא מובן - אמתי לכם לעיל
לא שאני תופס אותו כל שעה על שקר- אלא אני קולט
זה שהילד משקר זו עובדה!!
יש שתי צורות הסתכלות שאפשר להסתכל על המצב.
1. הילד משקר כי הוא שקרן כרוני.
2. הילד לפעמים משנה מהאמת כדי.... למשוך תשומת לב, לחפות על דברים אחרים וכו'.
כדאי להסתכל בצורה השנייה...

לגבי מה שהיה היום, לדעתי עם המהדק לא היה כדאי לומר לו כלום.
להסתכל שהילד יראה שראיתם את הקלמר, לקחת ממנו את המהדק ולהמשיך הלאה.
כשהילד יראה שראיתם הוא יתבייש גם אם הוא לא יראה את זה, אבל אם יוכיחו לו שהוא שיקר- אז בראש שלו תהיה תוית שהוא מדביק על עצמו "אני שקרן" ואז הוא ימשיך להיות שקרן.
צריך לנסות כמה שיותר לא להפגיש אותו עם השקר, כמו שכתבו פה לפניי (סליחה שאני לא זוכרת מי זה היה) שאם הוא "שכח" את הספר אז מבחינת המורה אין לו את זה מושלם ולכן זה כמו שהוא לא השלים בכלל, ומה שכולם כותבים בספר הוא בינתיים כותב בדף, ובבית הוא יעתיק את זה לספר.
ככה פחות ישתלם לו לשקר.

נ.ב
אני מאוד נהנית לראות את ההתייעצות שלכם בכל עניין.
לדעתי מחנך טוב זה מי שמתייעץ על כל דבר.
 
כמה?
ועד מתי?
הדגשתי - מפריע לי שהוא יוצא עם סיפוק מהשקר - ואז הוא נהנה וממשיך - אינו מרגיש כלל צורך לדבר אמת
צריך לגרום לו שלא יהנה מהשקר, - מהשקר מפסידים

העלמת עין יתכן שזה פספוס - וימשיך לגדול כך

יתכן, יתכן
ויתכן שלא
זה בדיוק לחשב מסלול מחדש
לחשוב מחדש לא כמו שחשבת קודם
את זה ניסית וניסו הקודמים לך ולא צלח
תנסה דברים חדשים
להתעלם, לאהוב, למלא בחשיבות- אולי יצליח
מה שבטוח שבדרך הזו אתה עלול לרסק את אישיותו וזה סיכון שלא הייתי מציעה לך לקחת על עצמך
מסוכן מדי גם עבורך
 
הדגשתי - מפריע לי שהוא יוצא עם סיפוק מהשקר - ואז הוא נהנה וממשיך - אינו מרגיש כלל צורך לדבר אמת
צריך לגרום לו שלא יהנה מהשקר, - מהשקר מפסידים

העלמת עין יתכן שזה פספוס - וימשיך לגדול כך

הסיפוק שיש לו הוא לא מהשקר.
הסיפוק הוא מכך שהצליח להסתדר - למרות שמאוד קשה לו.
השקר הוא המקלט של הקשיים שלו.


כאן בא התפקיד של הסביבה לעזור לו להסתדר בלי צורך בקביים של שקר.
לדוגמא:
לשמור לו ספר בקביעות בצד!
לדאוג ולעזור לו להוציא את הקלמר בתחילת השיעור!
להמעיט בשאלות מכשילות!

להכניס לפיו את המילים הנכונות, המבטאות את המצב:
במקום להגיד לו: "למה שיקרת" להגיד "לא היה לך כח לבדוק מה קורה בילקוט?" "אז מה נעשה בשביל שמחר כן יהיה לך כח? אולי מבצע אישי? אולי אני יעזור לך להוציא?"
כשם שאנחנו עוזרים לאנשים נכים מבלי לפגוע בנכות שלהם. כך צריך לעזור לו להתנהל כראוי.
זה אומר - עזרה ספציפית. ועזרה כללית - שיעורי תגבור, ריפוי בעיסוק או כל דבר שאיבחון טוב מכוון אליו.

יש הרבה ילדים, נורמטיביים לחלוטין הזקוקים בגיל הזה לליווי צמוד כדי להתנהל כראוי עם המטלות הלימודיות. וילד כזה בודאי.
 
נערך לאחרונה ב:
עוד עיצה שעזרה לי פעם מאד
היתה לי תלמידה שמאד הקשתה עלי
בגיל הרבה יותר גדול והרגשתי שהיא ממש עוינת אותי ואויבת שלי
ניסיתי להזכיר לעצמי שהיא ביתו של הקדוש ברוך הוא ויש לה פרוטקציה בזכות זה ולא מספיק עזר לי
בסוף הנגשתי את זה לעצמי
החלטתי שבשבילי היא ביתה של מרכזת השנתון
ומה שהייתי עושה לו היתה זו ביתה של מרכזת השנתון- אעשה גם איתה
כי אם בתה של מרכזת השנתון היא נוראית ממש, אני לא באמת יכולה להתלונן עליה
אז גם עליה לא!
אני רוצה שביתה של מרכזת תאהב אותי ותחשוב עלי טוב- זה גם מה שאני רוצה ממנה
הייתי מוותרת לבת המנהלת על דברים כי אין לי כח להסתבך- גם אצלה אעשה ככה
לא נעים לי להודות בפומבי אבל זה עזר פלאים ממש
לפעמים כשלא עסוקים בלחנך ובלטפל, הבעיות מסתדרות טוב יותר
ואני חושבת שבס"ד הייתי שליחה להעלות אותה על דרך המלך לא רק בשיעורים שלי
 
וזה בעצם מטרת האשכול איך לחלץ ילד פקח ונבון שמשקר כרונית ?
קראתי עכשיו את כל האשכול מתחילתו
אמרו פה המון דברים נכונים.
ועדיין - לא נראה שיש שינוי בגישת המלמד הנכבד מול הילד.
נראה לי השינוי הנדרש מהגדרת המטרה, שהיא לא ברורה מספיק במקרה של הילד הנוכחי.
לחלץ? מאיפה לחלץ? רע לילד כשהוא משקר? (יתכן שכן, אבל לפי דעתכם לא, הוא מחייך)
ילד פיקח ונבון (אז למה הוא חוטף עיפרון לחבר?)
שמשקר כרונית - אז ברגע שהוא יפסיק לשקר הכל יהיה איתו טוב? הוא גם לא יפריע בשיעור ולא יציק לחברים? הדשקרים הם אלו שמפריעים לו?

אנסה לנסח כמה מטרות חילופיות, נראה אם המלמד מתחבר לאחד מהם, ונוכל לנסות להגיע אליה בקלות יותר:

1. לגרום לילד להתנהג כמו תלמיד מין המניין, בישיבה בכיתה, בביצוע המטלות, ובשמירה על הזמנים.
2. לעזור לילד להרגיש כמה טוב להיות דובר אמת, כך שיהיה לו סיבה להתאמץ.

מטרות שאני חושבת שטעות גמורה לקחת:
1. לגרום לילד שלא יעיז להוציא מילה מפיו כאשר המלמד בסביבה (בזמן אחר- מה אכפת לו?)
2. לעקוב אחרי הילד ולתפוס כל פעם שהוא משנה מהאמת ולהרחיב לו את זה שישים לב בכל פעם
3. לדאוג שהילד יהיה כל יום עם כל הספרים שיעורי הבית קלמר וכו', ושהילקוט שלו לא יתבלגן לעולם

מלבד זאת נקודה נוספת, הזמנים.
גם אם מחליטים לבצע עצה כלשהיא, ומומלץ רק עצה שעברה פה הרבה פידבקים חיוביים, יש פה באמת הרבה אנשים שמבינים היטב בתחום, - צריך לבצע את זה חודש לפחות לפני שרואים שינוי בפועל. דברים מסוג זה הם לא זבנג וגמרנו (קלט היום שגיליתי ששיקר, הפסיד, מחר הוא לא ישקר) - זה לא קורה ולא יקרה!!! זה תהליכים ארוכים, שביומיים הראשונים יתכן מאד שיהיה נסיגה אחורנית אפילו
מכיוון שברור פה מהאשכול שהמלמד רוצה לעשות טוב - מאמינה שיהיה שווה ההשקעה של מספר ימים קשים יותר, עבודה עקבית עם עצה טובה ונכונה נפשית - ולאחר מכן - יהיה ניתן לצפות לתוצאות.
 
כמה?
ועד מתי?
הדגשתי - מפריע לי שהוא יוצא עם סיפוק מהשקר - ואז הוא נהנה וממשיך - אינו מרגיש כלל צורך לדבר אמת
צריך לגרום לו שלא יהנה מהשקר, - מהשקר מפסידים

העלמת עין יתכן שזה פספוס - וימשיך לגדול כך

לילד יש בעיה. הוא משקר. הוא נהנה מזה, או שכן או שלא.
וכאן נשאלת השאלה, מה אכפת לכם שיהנה, שיצא עם סיפוק?
נשמע שזה יושב אולי על נקודת אישית כואבת שלכם. שווה בדיקה.
הלחץ מהשקרים של הילד קצת מוגזם ותמוה.
[מציעה לא להשתמש בכלל בשורש ש.ק.ר. בדיבור עם הילד. להתנזר מזה טוטאלית! זה הרסני. דברו חיובי. תתרגלו דיבור חיובי, לא על דרך השלילה.]

חוסר העלמת עין היא פספוס, והילד ימשיך לגדול כך.
 
קראתי עכשיו את כל האשכול מתחילתו
אמרו פה המון דברים נכונים.
ועדיין - לא נראה שיש שינוי בגישת המלמד הנכבד מול הילד.
נראה לי השינוי הנדרש מהגדרת המטרה, שהיא לא ברורה מספיק במקרה של הילד הנוכחי.
לחלץ? מאיפה לחלץ? רע לילד כשהוא משקר? (יתכן שכן, אבל לפי דעתכם לא, הוא מחייך)
ילד פיקח ונבון (אז למה הוא חוטף עיפרון לחבר?)
שמשקר כרונית - אז ברגע שהוא יפסיק לשקר הכל יהיה איתו טוב? הוא גם לא יפריע בשיעור ולא יציק לחברים? הדשקרים הם אלו שמפריעים לו?

אנסה לנסח כמה מטרות חילופיות, נראה אם המלמד מתחבר לאחד מהם, ונוכל לנסות להגיע אליה בקלות יותר:

1. לגרום לילד להתנהג כמו תלמיד מין המניין, בישיבה בכיתה, בביצוע המטלות, ובשמירה על הזמנים.
2. לעזור לילד להרגיש כמה טוב להיות דובר אמת, כך שיהיה לו סיבה להתאמץ.

מטרות שאני חושבת שטעות גמורה לקחת:
1. לגרום לילד שלא יעיז להוציא מילה מפיו כאשר המלמד בסביבה (בזמן אחר- מה אכפת לו?)
2. לעקוב אחרי הילד ולתפוס כל פעם שהוא משנה מהאמת ולהרחיב לו את זה שישים לב בכל פעם
3. לדאוג שהילד יהיה כל יום עם כל הספרים שיעורי הבית קלמר וכו', ושהילקוט שלו לא יתבלגן לעולם

מלבד זאת נקודה נוספת, הזמנים.
גם אם מחליטים לבצע עצה כלשהיא, ומומלץ רק עצה שעברה פה הרבה פידבקים חיוביים, יש פה באמת הרבה אנשים שמבינים היטב בתחום, - צריך לבצע את זה חודש לפחות לפני שרואים שינוי בפועל. דברים מסוג זה הם לא זבנג וגמרנו (קלט היום שגיליתי ששיקר, הפסיד, מחר הוא לא ישקר) - זה לא קורה ולא יקרה!!! זה תהליכים ארוכים, שביומיים הראשונים יתכן מאד שיהיה נסיגה אחורנית אפילו
מכיוון שברור פה מהאשכול שהמלמד רוצה לעשות טוב - מאמינה שיהיה שווה ההשקעה של מספר ימים קשים יותר, עבודה עקבית עם עצה טובה ונכונה נפשית - ולאחר מכן - יהיה ניתן לצפות לתוצאות.
תודה!
שאלתם - למה חוטף עפרון - הפרעת קשב
הספרים איתו תמיד - אלא שמעדיף לשקר ולא להוציא מהילקוט... (אין לו בעיה בכתיבה - כך שאין סיבה שלא יוציא - ואדרבה אני מתגמל את הכותבים - כך שהוא מפסיד מזה שלא כותב - ולא אכפת לו - הוא עונה הספר בבית - והוא חי את זה שזה בבית ואין לו מה לעשות - אני רוצה מאוד סוכריה וכו' אבל אין לי - אויייש חבל - הוא חי את הדמיונות שדמיין שזה לא בתיק)
 
לילד יש בעיה. הוא משקר. הוא נהנה מזה, או שכן או שלא.
וכאן נשאלת השאלה, מה אכפת לכם שיהנה, שיצא עם סיפוק?
נשמע שזה יושב אולי על נקודת אישית כואבת שלכם. שווה בדיקה.
הלחץ מהשקרים של הילד קצת מוגזם ותמוה.
[מציעה לא להשתמש בכלל בשורש ש.ק.ר בדיבור עם הילד. להתנזר מזה טוטאלית! זה הרסני. דברו חיובי. תתרגלו דיבור חיובי, לא על דרך השלילה.]

חוסר העלמת עין היא פספוס, והילד ימשיך לגדול כך.

כאשר טועמים גלידה - טעים - ורוצים לאכול עוד
כאשר משקרים - נהנים מהשקר - רוצים לשקר עוד.....
 
כאשר טועמים גלידה - טעים - ורוצים לאכול עוד
כאשר משקרים - נהנים מהשקר - רוצים לשקר עוד.....
גלידה באמת טעימה
שקר באמת מר
ולכן מי שטועם שקר לא אמור לרצות להמשיך ככה
כל אחד מאיתנו יכול לזכור דוגמאות איך שיקר והיה לו מאד רע עם זה
אתה מניח הנחות יסוד שגויות ועל גבן בונה מגדלים
 
גלידה באמת טעימה
שקר באמת מר
ולכן מי שטועם שקר לא אמור לרצות להמשיך ככה
כל אחד מאיתנו יכול לזכור דוגמאות איך שיקר והיה לו מאד רע עם זה
אתה מניח הנחות יסוד שגויות ועל גבן בונה מגדלים

שוב
צריך לראות את הילד כדי להבין
רואים עליו בעליל - (ולא רק אני) - איך הוא נהנה מהשקר !
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה