הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
יש לי שאלה: ניסיתם לתת לו כמויות של תשומת לב, מבלי לצפות לכלום, לתקופה ארוכה?
סתם, להחמיא לו בכל רגע נתון, ולא לבדוק אותו בכלל, ולהקדיש לו בכל יום כמה דקות, ולהיות שם בשבילו?
זה לא יפתור את הבעיה, אבל אני בטוחה, שאם הילד נורמאלי, זה ימזער אותה למינימום האפשרי. הוא יפחד להפסיד את מה שהוא מקבל.
לפעמים, ההצלחות מחזקות לו את הביטחון העצמי, והוא יפחד להפסיד אותם, ולפעמים היחס הטוב, והאמון, שהוא מקבל, יהיו משמעותיים לו, ויתנו לו לפחד להפסיד אותם.
הילד במצוקה, ועוד מרגיש שהוא מטרד.
 
אני מגיבה אפילו שקראתי לעת עתה רק עד עמוד 3. מקווה שזה רלוונטי.
דווקא התיאור שאתה מתאר, שהוא בעצם בכלל לא 'צריך' את השקר, זה מה שגורם לי לחשוב שזה לא 'ילד שקרן' אלא משהו אחר שצריך לחשוב איך ניגשים אליו.

לי נראה שהפרשנות שלך למעשיו כמעשי זדון ('הוא רוצה לשקר, הוא מתכוון לשקר, הוא עושה את זה במודע') היא לא בהכרח הפרשנות היחידה האפשרית.
ההתנהגות של הילד מזכירה את ההתנהגות של הילד שלי בן השלוש, רק שבגיל שלוש זה לגמרי נורמלי ובגיל שבע קצת פחות...
אז אולי יש פה באמת בעיה, אבל הבעיה היא לא שקר. היא משהו אחר.

כן - האפשרות השניה היא דמיונות....
השאלה היא עצות איך להמחיש לילד שמה שהוא אמר עכשיו - זה כלל לא היה במציאות אלא דמיון
 
כן - האפשרות השניה היא דמיונות....
השאלה היא עצות איך להמחיש לילד שמה שהוא אמר עכשיו - זה כלל לא היה במציאות אלא דמיון
זה נשמע גישה נכונה, אבל כדי לבצע אותה בלי לחזור לתגובה הנורמלית שרואה בזה שקר - נראה לי צריך הדרכה יותר צמודה ולא רק לתת עצה נכונה וללכת.

אני יכולה להגיד לגבי הילד בן השלוש, שדמיון עדיין שלב נורמלי לגמרי ואף אחד לא מוטרד מזה, שאנחנו פשוט הולכים הלאה.
יכול להיות שהיה ככה, יכול להיות שלא (זה מה שאני אומרת לאחים שנזעקים) זה לא כל כך משנה לנו עכשיו.
 
נערך לאחרונה ב:
הדגשתי - סתם אני לא מדביק שקרן תווית שקרן

ואתן דוגמה - אמנם קיצונית -
ילד נכנס לכתה באיחור של כ 10 דקות, אני שואל אותו - היכן היית? - הוא אומר לי אצל המפקח (בת"ת נהוג שעל איחור כזה המפקח שולח אותו עם פתק).
אני אומר לו נו ואיפה הפתק?
תביא לי פתק שהיית אצלו - אני מאמין לך - אבל כדי לקבל אותך לכתה אני צריך פתק....
הילד יוצא החוצה - וחוזר לאחר כ30 שניות - כולו אדום בוכה - לא מצליח לעצור את הבכי

לרגע חשבתי - שנפל / נחבל בדרך / מישהו הרביץ לו וכו
אבל לא
שאלתי אותו מה קרה? - הוא לא יכל לדבר - הרגעתי אותו - אמרתי לו שטוף פנים ותחזור
טוב לאחר כ 5 דקות הוא אמר לי - הרב באמת לא הייתי אצל המפקח - ואמר את האמת למה איחר, אמרתי לו - תראה אני לא עכשיו אני מוכן לקבל אותך לכתה - בלי פתק - מכיון שאתה דובר אמת - אבל אל תשקר וכו' וכו'

אבל כאן הוא משקר - בלי למצמץ בלי להתבלבל
(אגב בתחילת השנה כבר יידעו אותי - לא להאמין למה שהילד הזה אומר - שלא תיפול בפח - הוא הפיל אותנו בפח... - הכל תבדוק!)

אפילו אני אומר לילד הזה - למה אתה לא כותב - הוא אומר לי אין לי עפרון - אני ניגש ורואה בקלמר 3 עפרונות....
הילד הזה מסכן! אתה צריך לחמול עליו, לעזור לו, לתת בו אמון, לא להשפיל אותו, לא לקבל את ההזהרות של מלמדים אחרים, לבדוק מה קורה בבית שלו, היכן הוא נופל בין הכיסאות, נרעה שיש לו קושי, לפעמים זה פשוט קשב וריכוז! מרגישה שיש פה גאוה ונקמנות, הנה שקרת, הוכחת אותו ברבים, נצחת אותו,,, והפסדת אותו!!! תלך לאיש חינוכי ירא שמים, וקצת תכניע את עצמך ותבין שאתה לא חיב להיות צודק,
רכות, אמון, ענוה, זה מפתח להצלחה! כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן, סליחה אם הייתי חריפה מידי, אני מבינה שקשה לכם ללמד כזה ילד, וחבל המשיך מעגל סגור, רחמים , רחמים
 
כן - האפשרות השניה היא דמיונות....
השאלה היא עצות איך להמחיש לילד שמה שהוא אמר עכשיו - זה כלל לא היה במציאות אלא דמיון
מה אתם חושבים שהןא לא יודע שהוא משקר??
שזה נוח לו??
צריך לעזור לו!
לתת בו אמון ועוד אמון שהוא אומר אמת, כרגע הוא מדמין, שהוא יגדל ויראה לבד שהוא מפסיד , הוא יפסיק!!
להכניס לו בצורה יפה שלשקר אין רגלים, לקרוא לשקר דמיון,
נגיד הדוגמא , ששכח מחברת, לדבריו, ומלמד יודע שזה דמיון, למרות שזה שקר, הוא לא אומר לו ,שקרת, נבדוק בילקוט, אלא טוב, חבל, רציתי להראות לכולם את המחברת היפה שלך , ולתת לך צו'פר, לכתוב פתק להורים, שהיום הילד הקשיב, ישב, הביא ספר, בקיצור למנות בקול את ההצלחה שלו, לחפש היכן הוא כן אןמר אמת , ולהדגיש את זה, לספר סיפורים על האמת, לתת לו לקרוא כזה ספר, ויש ספר אומנם ישן, שקוראים לו אמת כמדומני, והסיפורים שם ממש מחזקים, ומלמדים!!
 
קחו בחשבן שילדי קש"ר נוטים להיכנס לדמיונות כי שם הכי קל להם
במציאות הם צריכים לעמול ולעבוד והדמיון לוקח אותם למקומות אטופים
ולכן לפעמים כן צריך להעמיד אותם על המקום ולתת להם להבחין בין דמיון למציאות ולא לאפשר להם לעוף על גלי הדמיון
כך שיתכן מאד ומה שהרב דיאמנט המליץ הוא כן נכון וראוי
בפרט שמדובר כאן במורה שמתאמץ לעזור לילד
אני מציינת את זה כי הרבה הורים לילדי קש"ר מגוננים על הילדים שלא יתאמצו וכו' ובכדי שלא יחוו תסכולים
ולא תמיד זה נכון ובריא
ואני בכונה לא כותבת מה כן כי גם אני לא יודעת :)
מה שבטוח שצריך הרבה תפילות וסעיתא דשמיא
שתזכו להיות הרבעס הנכונים לילדים הנכונים ועם המילים הנכונות
 
ההורים מודעים לבעיה,
מציאות שאינו מראה כלל סימנים / הבעת פנים כשמשקר
הדמיון אצלו כמציאות אמיתית
כמו לדוגמה - הוא לא מעוניין לכתוב בספר
מה הוא במחשבה כן רצה שיהיה - שיעשה הכל בבית
אז למה שלא נדמיין עכשיו שכבר עשיתי הכל

וואו המציאות מראה שלא עשיתי - אה ??? - לא ! היא מחקה לי...
אם המציאות אצלו כדימיון, חשוב מאוד שזו תהיה השפה של הצוות.
במקום 'ילד שקרן' או 'ילד שנהנה לשקר' - לדבר על ילד שעדיין מערבב מציאות ודימיון.
וכן הלאה.
זה יעזור לכולם להפנים, שלילד יש בעיה שהוא לא אשם בה והוא זקוק לעזרה. ולא שהוא עושה דבר רע, שראוי לעונש.

ומעניין האם אין צורך שיטופל בצורה מקצועית בגלל בעיות הקשב וריכוז.
 
זה נשמע גישה נכונה, אבל כדי לבצע אותה בלי לחזור לתגובה הנורמלית שרואה בזה שקר - נראה לי צריך הדרכה יותר צמודה ולא רק לתת עצה נכונה וללכת.

אני יכולה להגיד לגבי הילד בן השלוש, שדמיון עדיין שלב נורמלי לגמרי ואף אחד לא מוטרד מזה, שאנחנו פשוט הולכים הלאה.
יכול להיות שהיה ככה, יכול להיות שלא (זה מה שאני אומרת לאחים שנזעקים) זה לא כל כך משנה לנו עכשיו.
תודה!
עזרת לי לגבי בת השלוש שלי שמדמיינת כמויות... ובת הארבע ממש מחנכת אותה שהיא שקרנית...

אנסה את התגובה הזו.

ומעבר לכך חייבת לציין שניכר שהמלמד כאן אכפתי ודואג, התייעץ ומנסה לסייע ליחד. כל הכבוד!
 
לא קראתי עד הסוף אבל יש פה תגובות תמוהות מאוד בעיני .

הילד משקר.
זו עובדה.
העובדה הזו היא עצובה. לא צריכה להיות.

המלמד מנסה להתייעץ מה לעשות עם תלמיד שמשקר.
והוא מסביר:
הילד משקר לא בגלל שחושש. לא בגלל שפוחד אלא הוא משקר כי כך הוא.

אולי מחפש תשומת לב ואולי לא.
אני לא יודעת.

לענות תשובות:
מה מפריע לך שהוא משקר?
תחפש איפה זה פוגש אותך?

אני לא יודעת אם אתה שואל ומתדיין בפורום המתאים.
כל בר דעת יודע שמורה מגיע גם לחנך ולא רק להעביר ידע.
אבוי לנו על מורים שזוהי מטרתם ואולי לכן כך נראה הדור.
צריך להיות אכפתי למורה שהתלמיד שלו משקר.
והוא צריך למצא דרך לעזור לו להפסיק לשקר.

הרעה החולה ביותר זה להיות שקרן.


התיעצת עם רב? שאלת לדעתו?
תנהג לפיו ויכול להיות שאם זה לא מפסיק אולי הוא זקוק להתסתכלות פסיכולוגית או משהו בסגנון.
 
הילד הזה מסכן! אתה צריך לחמול עליו, לעזור לו, לתת בו אמון, לא להשפיל אותו, לא לקבל את ההזהרות של מלמדים אחרים, לבדוק מה קורה בבית שלו, היכן הוא נופל בין הכיסאות, נרעה שיש לו קושי, לפעמים זה פשוט קשב וריכוז! מרגישה שיש פה גאוה ונקמנות, הנה שקרת, הוכחת אותו ברבים, נצחת אותו,,, והפסדת אותו!!! תלך לאיש חינוכי ירא שמים, וקצת תכניע את עצמך ותבין שאתה לא חיב להיות צודק,
רכות, אמון, ענוה, זה מפתח להצלחה! כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן, סליחה אם הייתי חריפה מידי, אני מבינה שקשה לכם ללמד כזה ילד, וחבל המשיך מעגל סגור, רחמים , רחמים
מה אתם חושבים שהןא לא יודע שהוא משקר??
שזה נוח לו??
צריך לעזור לו!
לתת בו אמון ועוד אמון שהוא אומר אמת, כרגע הוא מדמין, שהוא יגדל ויראה לבד שהוא מפסיד , הוא יפסיק!!
להכניס לו בצורה יפה שלשקר אין רגלים, לקרוא לשקר דמיון,
נגיד הדוגמא , ששכח מחברת, לדבריו, ומלמד יודע שזה דמיון, למרות שזה שקר, הוא לא אומר לו ,שקרת, נבדוק בילקוט, אלא טוב, חבל, רציתי להראות לכולם את המחברת היפה שלך , ולתת לך צו'פר, לכתוב פתק להורים, שהיום הילד הקשיב, ישב, הביא ספר, בקיצור למנות בקול את ההצלחה שלו, לחפש היכן הוא כן אןמר אמת , ולהדגיש את זה, לספר סיפורים על האמת, לתת לו לקרוא כזה ספר, ויש ספר אומנם ישן, שקוראים לו אמת כמדומני, והסיפורים שם ממש מחזקים, ומלמדים!!

התגובות חריפות מידי.
ושיפוטיות

ומראות שלא קראת טוב את התשובות שהמלמד סיפק.
מדבריו נראה שאין כך הדברים.
 
התגובות חריפות מידי.
ושיפוטיות

ומראות שלא קראת טוב את התשובות שהמלמד סיפק.
מדבריו נראה שאין כך הדברים.
תודה, באמת קראתי את 2 הכתבות ההתחלתיות, אבקש סליחה בפורום זה, צודה על התיקון!
 
לא קראתי עד הסוף אבל יש פה תגובות תמוהות מאוד בעיני .

הילד משקר.
זו עובדה.
העובדה הזו היא עצובה. לא צריכה להיות.
אם תקראי עד הסוף,תראי שהמלמד יחד עם היועצים הגיעו למסקנה שנראה שהילד מערבב מציאות ודימיון.
לכן העובדה היא, שהילד לא משקר! הוא מתבלבל עם הדימיונות שלו ומאמין שמה שהוא אומר - זו אמת!

הוא צריך עזרה. אך מנקודת מוצא נכונה!
בלי אבחון נכון, לא ייתכן טיפול נכון.
 
אם תקראי עד הסוף,תראי שהמלמד יחד עם היועצים הגיעו למסקנה שנראה שהילד מערבב מציאות ודימיון.
לכן העובדה היא, שהילד לא משקר! הוא מתבלבל עם הדימיונות שלו ומאמין שמה שהוא אומר - זו אמת!

הוא צריך עזרה. אך מנקודת מוצא נכונה!
בלי אבחון נכון, לא ייתכן טיפול נכון.
קדימה, יעשו לו איבחון, חבל על כל יום שעובר,
 
קדימה, יעשו לו איבחון, חבל על כל יום שעובר,
מכירה כזה ילד, שמערבב מציאות עם דמיון, ויש לו קש" ר, נתנו בו אמון, פחות דיקו אותו , הדגישו לו שזה דמיון, לא שקר, נתנו לו לקרוא ספר, והכי נתנו בו אמון שזב יעבור, וב" ה יש שיפור
 
מכירה כזה ילד, שמערבב מציאות עם דמיון, ויש לו קש" ר, נתנו בו אמון, פחות דיקו אותו , הדגישו לו שזה דמיון, לא שקר, נתנו לו לקרוא ספר, והכי נתנו בו אמון שזב יעבור, וב" ה יש שיפור
צריך להבין שזה דמיון, אולי לתת לו נשחקי דמיון?
לספר את סיפור, הילד שקרא הצילו הגיע אריה, כולם באו, ראו שזה שקר,
כשהגיע רגע האמת וצעק הצילו, כבר לא היה מי שיבוא לעזור, לדעתי תפקיד של מורה , גננת , מלמד, וכו, לתת אמון בילד, הכלה לבעיה, שילוח לאיש מקצוע, ולעזור לילדים, גם להם קשה, תחשבו את תגובת הסביבה, שנתקלת בזה, וילדים לא מגיבים בעדינות, כמה ילד שקצת זז מהתלם, סופג, נכלם, מבויש
 
ניסית לבדוק איך הרב השני שמלמד אותו השנה מתרשם ממנו?
ואל תגיד לי שהכינו אותך מראש וזה כבר היה משנה שעברה כי תוית יכולה להישאר גם כשהיא כבר לא מוצדקת.

קיבלנו השנה הערות מהמלמד של הבן שלי (כיתה ג') והצטיירה תמונה של ילד שפיתח הפרעת קשב שלא הכרנו עד עכשיו. לאחר כמה וכמה שיחות עם המלמד עלה בדעתי לבדוק עם המלמד השני של לימודי חול שהוא גם היה המחנך שלו בשנה שעברה, והוא אמר לנו שהוא המצטיין בכיתה ואין שום שינוי משנה שעברה.
זה חשוב כדי לקבל פורפורציות ולהבין אם הוא בוחר מתי או למי לשקר. (מבלי לפגוע חלילה)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה