הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
הבהרה

גם כששוחחתי עמו - לא אמרתי לו שקרן
אלא למה אתה משקר

אסור בשום אופן להדביק על הילד תווית שקרן - רק כאן לחדד את הבעיה אני אומר שזו המציאות - הילד שקרן - ובלי להירתע
שמעתי הורים שאומרים לילדים שמשקרים: 'למה אתה ממציא?'
זה משפט יותר קל אתה לא מוציא אותו שקרן אלא ממציא.. פחות נורא..
אהבתי את זה ברמות..
מיישם את מה שכתבת לי ;)
 
נעזוב את השאלה למה הוא משקר
כי כדי להבין אותה נצטרך לדעת הרבה על חייו ועברו.
מה הייתי עושה בסיטואציה הזו?
"היכן הספר שלך?"
"לקחתי והשלמתי בבית. ושכחתי אותו"

בגלל:
1. שהסיפור נשמע מפונתז.
2. שאני יודעת שהילד נוטה לשקר.
*אני לא רוצה לגרום לו להסתבך בשקר.
*ולא רוצה להראות לו שהשקר "עבד".


מה שהייתי עושה:
הייתי אומר לו (בקול שובבי) "היי אתה ממציא..." (עם חיוך שובבי הייתי מלטף אותו בגבו ואומר לו): "קדימה חמודי תוציא ספר"
שהייתי מורה זה עבד לי מצוין שעשיתי כך עם תלמיד כנ"ל.
אני יודע את זה מעצמי, איך אני הייתי רוצה שהתייחסו להמצאות שלי.. :eek:
לתלמיד הזה אולי ייקח יותר זמן שיקלוט שהוא לא שקרן כי זה כבר מטופח אצלו..
 
חוי רוזנברג כתבה בקראט קטע מעולה "פעמים שאתה מתעלם"
אם מישהו יוכל להעלות אותו לכאן- מושלם.
IMG_20191127_0002.jpg
 
צריך להבין שזה דמיון, אולי לתת לו נשחקי דמיון?
לספר את סיפור, הילד שקרא הצילו הגיע אריה, כולם באו, ראו שזה שקר,
כשהגיע רגע האמת וצעק הצילו, כבר לא היה מי שיבוא לעזור, לדעתי תפקיד של מורה , גננת , מלמד, וכו, לתת אמון בילד, הכלה לבעיה, שילוח לאיש מקצוע, ולעזור לילדים, גם להם קשה, תחשבו את תגובת הסביבה, שנתקלת בזה, וילדים לא מגיבים בעדינות, כמה ילד שקצת זז מהתלם, סופג, נכלם, מבויש

בינתיים - נראה שלא כדאי להזכיר לילד את המושגים שקר ואמת - אלא מציאות ודמיון
ואם נספר לו סיפור כזה הוא עלול לאהוב שקר...

בינתיים לאחר יעוץ רב אנו מחדדים אצלו את ההבדל

תודה!
 
ניסית לבדוק איך הרב השני שמלמד אותו השנה מתרשם ממנו?
ואל תגיד לי שהכינו אותך מראש וזה כבר היה משנה שעברה כי תוית יכולה להישאר גם כשהיא כבר לא מוצדקת.

קיבלנו השנה הערות מהמלמד של הבן שלי (כיתה ג') והצטיירה תמונה של ילד שפיתח הפרעת קשב שלא הכרנו עד עכשיו. לאחר כמה וכמה שיחות עם המלמד עלה בדעתי לבדוק עם המלמד השני של לימודי חול שהוא גם היה המחנך שלו בשנה שעברה, והוא אמר לנו שהוא המצטיין בכיתה ואין שום שינוי משנה שעברה.
זה חשוב כדי לקבל פורפורציות ולהבין אם הוא בוחר מתי או למי לשקר. (מבלי לפגוע חלילה)

אם נקרא לזה שקר
לכולם הוא משקר
בבית / למורים / לחברים (אפילו תוך כדי משחק)
 
בינתיים - נראה שלא כדאי להזכיר לילד את המושגים שקר ואמת - אלא מציאות ודמיון
ואם נספר לו סיפור כזה הוא עלול לאהוב שקר...

בינתיים לאחר יעוץ רב אנו מחדדים אצלו את ההבדל

תודה!
למה שיאהב את השקר?? אם יש הפסד בולט, גם אם בהתחלה , נראה שווה, בסוף שומעים שיש הפסד ענק.
 
בינתיים - נראה שלא כדאי להזכיר לילד את המושגים שקר ואמת - אלא מציאות ודמיון
ואם נספר לו סיפור כזה הוא עלול לאהוב שקר...

בינתיים לאחר יעוץ רב אנו מחדדים אצלו את ההבדל

תודה!
עניתי לך בהודעה קודמת
 
אני כ"כ בהלם מהתגובות מגיע כאן מלמד שעושה עבודת קודש ומספר סיפור כדי לקבל עזרה, כדי ללמוד איך לחנך.

ומה הוא מקבל?

גילוי נאות! לא עיינתי בכל התגובות אבל היה מספיק לראות את הראשונות!
מה??? ככה עונים? בשאלה? בטענה?
מה קורה לאמהות בדור שלנו?
האם ככה עונים לבקשת עזרה???
קדימה, תדפדפו לעמוד הראשון ותראו, תגובה ראשונה בירור קטן, ולאחריה סידרה של התקפות.
אני לא יענה לגופו של עניין, כי אין פה עניין.
אני לא רוצה להתדיין על נושא ימים, להשקיע שעות על הסברים, ולאחר מכן יבוא מישהו וימחק הכל, בלי הסבר!!!
אבל אמהות יקרות!!! אתם חושבות שאתם יודעות איך להתנהג עם בנים בת"ת, אתם חושבות שכל המלמדים טועים, שלכולם לא מגיע ללמד, אז אולי תנמקו!
אבל אל תתקפו לפני שהבנתם!!!
שיח מכבד אדם שבה לשאול שאלה, זה מינימלי!!!
אולי אני הלא נורמלי, אולי.
 
למה שיאהב את השקר?? אם יש הפסד בולט, גם אם בהתחלה , נראה שווה, בסוף שומעים שיש הפסד ענק.
אם הוא נהנה - בודאי שזה נותן תמריץ לאהוב שקר.... - במיוחד שבעיני הילד - הוא רואה את הטוב עכשיו - ולא את ההפסד של מחר
 
אם הוא נהנה - בודאי שזה נותן תמריץ לאהוב שקר.... - במיוחד שבעיני הילד - הוא רואה את הטוב עכשיו - ולא את ההפסד של מחר
ילד לא נהנה מלשקר!! הוא מפסיד חברים, הוא מפסיד אמון, הוא לא יודע איך לצאת מיזה,
 
ילד לא נהנה מלשקר!! הוא מפסיד חברים, הוא מפסיד אמון, הוא לא יודע איך לצאת מיזה,
נכון
אבל בשעת מעשה הוא נהנה
שעכשיו הוא לא כותב, עכשיו הוא ניצח במשחק וכו' (או לחילופין - עכשיו לא יספרו את זה לאבא שלו כי הוא בחו"ל...)
ילד רואה את העכשיו
 
דוגמה - אחת מיני רבות!!!!!

ילד בגיל 7 בערך
אני אומר לו - כולם הוציאו ספרים, היכן הספר שלך?
הוא עונה בשיא הרצינות - היה חסר לי כמה עמודים בספר, לקחתי הביתה - השלמתי הכל!! - אבל שכחתי את הספר בבית

אני מכיר אותו בטור אחד שקרן..... - אני אומר לו - תבדוק בתיק שלך
הוא עונה - זה לא בתיק, - בדקתי!

אני אומר לו תבדוק שוב,
הוא אומר לי נו הרב, אמרתי לך זה בבית! - דבקתי כבר...

אני לא מוותר לו - טוב בוא אלי עם התיק, - ואז הוא מגיע עם התיק - אני בא לחפש בתיק - ושניה לפני כן - הוא מוציא את זה מהתיק ואומר הנה זה......

טוב אני אומר נו נראה באמת כמה הוא השלים
אני פותח את הספר ומראה לו - מה השלמת?
(הנה תפסתי אותך)
היא מחקה לי .....
מי?
אחותי - הרב אתה לא רואה שזה מחוק???
איזה מחוק בכלל לא עשית.....

יצויין שזה סדרתי אצלו - שקרים בתוספת דמיונות - ובלי להתבלבל או להרתע בזמן שמשקר - הכל ממש ברצינות - כאילו ככה זה היה מאמת
אגב - לא אתפלא אם אבא שלו יגיד לי שבכלל אין לו אחיות - מי מחק בכלל???

מה עושים?????
ראיתי רק עכשיו את האשכול ואין לי זמן לקרוא את כל התגובות שהקוראים היקרים הגיבו וייתכן שמישהוא כבר כתב את מה שאני הולך לכתוב. (עד כאן הקדמה)
ילדים כשהם אומרים דברים לא נכונים הם לא משקרים הם מדמיינים, וצריך לטפל בתחום הדמיון שלו, איך אני כבר לא יודע, אני מאמין שיש כלים לטפל בדמיון מפותח מידי.
 
אני כ"כ בהלם מהתגובות מגיע כאן מלמד שעושה עבודת קודש ומספר סיפור כדי לקבל עזרה, כדי ללמוד איך לחנך.

ומה הוא מקבל?

גילוי נאות! לא עיינתי בכל התגובות אבל היה מספיק לראות את הראשונות!
מה??? ככה עונים? בשאלה? בטענה?
מה קורה לאמהות בדור שלנו?
האם ככה עונים לבקשת עזרה???
קדימה, תדפדפו לעמוד הראשון ותראו, תגובה ראשונה בירור קטן, ולאחריה סידרה של התקפות.
אני לא יענה לגופו של עניין, כי אין פה עניין.
אני לא רוצה להתדיין על נושא ימים, להשקיע שעות על הסברים, ולאחר מכן יבוא מישהו וימחק הכל, בלי הסבר!!!
אבל אמהות יקרות!!! אתם חושבות שאתם יודעות איך להתנהג עם בנים בת"ת, אתם חושבות שכל המלמדים טועים, שלכולם לא מגיע ללמד, אז אולי תנמקו!
אבל אל תתקפו לפני שהבנתם!!!
שיח מכבד אדם שבה לשאול שאלה, זה מינימלי!!!
אולי אני הלא נורמלי, אולי.
סליחה אבל מה שאתה עושה עכשיו זה בדיוק מה שאתה טוען שלא טוב שעשו למלמד הנ"ל

מתקיף....


מי שענה פה זה הורים שמאחוריהם ילדים
אף אחד לא יודע מה הסיפור שלהם
אולי יש להם ילדי כאלה והיה להם קשה לראות שהמלמד כל הזמן טוען שהוא שקרן מדופלם
אולי לא היה להם נח עם זה שהמלמד טען שהם הורים מזניחים שלא אוהבים לשלוח לאיבחונים כמו כל ילדי/הורי קש"ר (ציטוט ממה שהוא כתב)
אולי הם בעצמם היו פעם ילדים והיה להם מלמד שתפס אותם בשקר והרביץ להם מוסר?
ואולי באמת זה סתם אנשים שאוהבים להתקיף
אבל זה בטוח פרומיל קטן מאד של סך האנשים שהגיבו
כל אחד מגיע מנקודת מבטו עם מה שהוא סוחב איתו על כתפיו
אני חושבת שהמלמד שפתח את האשכול קיבל הרבה דעות ורעיונות וכיוונים
הוא גם מתיעץ
לא מן הנמנע שבכזה פורום גדול הוא לא יקבל גם דעות הפוכות מה שהוא חושב
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה