דרוש מידע ילד מתוק שמתלונן בלי סוף

[Honey36]

לפעמיםצ זה משעמום איך שהוא מתחיל להתלונן להראות לו מה אפשר לעשות בזמן זה ולהתעלם מההיתלוננות (כמובן אם זה סתם)
לדוג אמא רבקי יותר אוהבת את חני ממני וכולם בבית ככה ,תשובה: יואו אולי נעשה כדורי שוקולד ואתה תהיה העוזר הראשי

חחחחח
אם אני הייתי הילד לוידעת מה הייתי עושה אם אמשלי הייתה מגיבה לי ככה..
אבל אם הוא באמת נחיתי, זה עוד יותר יגרום לו לחשוב, "הנה, אמא שלי בכלל לא מתייחסת לדברים שאני אומר, רק את חני היא אוהבת.."

 

[מירי ממודיעין עילית]

אצלינו אותו דבר אצל ילד בן 10
גם כן על כל דבר מתעצבן

 

[הי אני אפרת]

אצלי זה היה תקופה מסויימת עם הגדולה בת 5 וחצי
ואז הבנתי שאולי אני משדרת לה משהו,
מסכנה.. כל היום הייתי עם הקטנים ולא הייתי פנויה אליה,
לא הספקנו לצאת לגן שעשועים,
הייתי קצרת רוח אליה..
היא לא נהנתה שיצאנו וכו'

ואז החלטתי לעשות סוויץ' לעצמי בראש...

הוספתי גם הנחיית הורים וזה עזר מאוד,
כי זה קשור מאוד לגבולות!

מעניין אותי מאוד להבין את הקשר לגבולות
ואם אפשר קצת טיפים (כולם מוזמנים!) איך להציב גבול בצורה נכונה
זאת אומרת- במה להתמקד, מתי להתעלם, על מה לעמוד ולא לתת לזה לעבור..
כשזה קורה הרבה לא תמיד קל להחליט מה נכון
לפעמים יש לו רצף אירועים.. מילים לא יפות, התנהגות עם האחים, עושה דברים שאנחנו לא מרשים..

 

[A JERBI]

אצל הבת שלי
התנהגות כזו מאוד אופינית לה כשהיא פשוט - רעבה!!

 

[הי אני אפרת]

רפרפתי על האשכול
איזה אמא מסורה ומהממת
אשרייך

 

[אלינור הרוש]

מעניין אותי מאוד להבין את הקשר לגבולות
ואם אפשר קצת טיפים (כולם מוזמנים!) איך להציב גבול בצורה נכונה
זאת אומרת- במה להתמקד, מתי להתעלם, על מה לעמוד ולא לתת לזה לעבור..
כשזה קורה הרבה לא תמיד קל להחליט מה נכון
לפעמים יש לו רצף אירועים.. מילים לא יפות, התנהגות עם האחים, עושה דברים שאנחנו לא מרשים..

קשה לענות על זה בכללי
אני אחרי הנחיית הורים הרגשתי שזה שינה לי כיוון לגמרי
קודם, להיות ברורה עם עצמך, לא לצפות את התגובה של הילד
חיזוק עצמי...
שווה לנסות!!

 

[בהמתנה]

וואוו. תודה
זה מכוון אותי מאוד ומאיר לי זווית אחרת שנשמעת לי נכונה
(מעניין! גם לבן שלי יש קושי ספציפי שהוא זקוק לסיוע בהתפתחות הילד!)
אבל יש לך אולי איך לדייק לי יותר? כי בסך הכל נראה לי שאנחנו בסדר בחלק של הגבולות
ומה שונה אצלו מהאחים שלו בחלק הזה? (בעצם את אומרת שהוא מרגיש את המצפון וחוסר הגבולות זה עוד טריגר?, כלומר, כל הילדים מקבלים מידה שווה של גבולות אבל הוא מנצל את החולשה של הרחמים עליו וחוסר הגבול עוזר לו להישאר שם?)
וגםם.. למה כשילד מרגיש שמרחמים עליו הוא משתמש בכוחנות?

ראשית כנראה שיש נקודת אמת שנוגעת במקום, אם את מתחברת למה שכתבתי.
אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים אפילו חד פעמית, ממוקדת ספציפית לבן שלך- יכול להיות הכי יעיל.
ממקצת ההבנה שיש לי אני אנסה לפרט-
כל ילד בריא בנפשו רוצה את ההורים שלו "איתו"- שידברו איתו, יאהבו אותו, יתנו לו וכו'.
הילד והאמא נמצאים לא ברמה שווה, אלא כך ה' עשה את המבנה המשפחתי- האמא והאבא בדרוג מעל הילד.
כדי להשיג את ההורים אפשר: א. לעלות אליהם- ע"י התנהגות בוגרת, עזרה בבית, שיחה נעימה . ואז הילד מקבל הרבה יחס חיובי מההורים
ב. למשוך אותם למטה אלי- אל הילד. התנהגויות מרגיזות שמושכות את ההורים להגיב, לכעוס, אפילו בלב. ואז הילד מקבל גם יחס. אבל שלילי ולא מקדם.
לכל ילד יש חיישנים מאוד מדוייקים ורגישים לגבי איך ההורים שלי מתייחסים/חושבים עלי. ואם ילד בוחר בדרך ב. של למשוך למטה- אנו חווים את זה ככוחנות, חוסר אונים מולו. וחבל.
בהצבת גבולות נכונה הוא יוכל לבחור באופציה א', לקבל את ההורים את היחס והרחמים בעת הצורך על מגש של כסף ממקום טוב ומגדל.
(תארת ילד שמתלונן בלי סוף?! ואפילו לו עצמו זה לא כיף?! די עם זה. תחליטו על דרך תגובה לתלונות, דרך חד משמעית עקבית של שני ההורים. תסבירו לו במילים פשוטות וברורות מה הולך להיות מהיום במקרה של תלונות. בטוחה שזה יעזור.
וכמובן להוסיף למקל תמיד תמיד את הגזר- ונשמע שאת אמא מהממת שנותנת את האהבה והיחס בדליים!)

ועוד נקודה לגבי הרחמים- אצלנו מקומות שהיו קצת טריגר (קצת קשיי שפה וסרבול מוטורי) דווקא בהם הוא היה עושה את מרבית הסצנות. הוא הרגיש את החוסר בטחון שלנו בהם- אולי באמת קשה לו והוא לא מסוגל?! ולכן לא הצלחנו לעמוד על הגבולות ההתנהגותיים המקובלים אצלנו בבית. ומשם המצב הלך והדרדר...

 

[Honey36]

לנו אחת המורות אמרה, משהו שמאד התחברתי אליו, בקטע של הגבולות בבית
לצייר כעין רמזור - יש את האדום - האסור בכל מצב!
זה אמור להיות כמה שפחות דברים!
יש את הירוק - מותר, חופשי
ויש את הצהוב, שזה תלוי....
אבל באדום כמה שפחות, פשוט לשבת ולבדוק עד כמה העניין הזה באמת חשוב לנו...
כמובן שכל דבר שקבענו כ"יהרג ואל יעבור". צריך לעמוד על זה בכל מצב, וכך אחרי כמה נסיונות הילד קולט שזהו זה. הגבול לא יזוז אפילו בס"מ בעניין הזה והזה...
לגבי מה ש @בהמתנה כתבה
זו שיטה אני חושבת בפסיכולוגיה.
כשהילד מנסה להשיג תחושת שייכות בדרך מוטעית של משיכת תשומת לב שלילית או במאבקי כח. ואז לפי התחושה של המבוגר - הדחף הראשוני שעולה בנו להגיב לצורת ההתנהגות שלו אנחנו לומדים באיזו תגובה מתקנת לנקוט.
אם לדוג אנחנו מרגישים שאנחנו מרחמים עליו, חשים צורך לגעור או מותשים... זה אומר שהילד נקט במשיכת תשומת לב והתגובה המתקנת היא: להמנע מתשומת לב שלילית - להפסיק את המעגל הזה (דיבור כללי לכל הילדים ולא תגובה אישית לו) לתת תשומת לב נכונה במקום השלילית.. (כמו ש @פופולרי-מעצבת כתבה)
שיחה יזומה - בה את כאמא מנהלת את השיחה. ממוקדת. לא נגררת. וכמובן במיקום ובזמן נכון ולא ישר כשמתלונן, מציק וכו..
טוב כתבתי ממש בקצרה משהו של כמה שיעורים, אבל בגדול...
מקווה שעזרתי..

 

[הי אני אפרת]

ראשית כנראה שיש נקודת אמת שנוגעת במקום, אם את מתחברת למה שכתבתי.
אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים אפילו חד פעמית, ממוקדת ספציפית לבן שלך- יכול להיות הכי יעיל.
ממקצת ההבנה שיש לי אני אנסה לפרט-
כל ילד בריא בנפשו רוצה את ההורים שלו "איתו"- שידברו איתו, יאהבו אותו, יתנו לו וכו'.
הילד והאמא נמצאים לא ברמה שווה, אלא כך ה' עשה את המבנה המשפחתי- האמא והאבא בדרוג מעל הילד.
כדי להשיג את ההורים אפשר: א. לעלות אליהם- ע"י התנהגות בוגרת, עזרה בבית, שיחה נעימה . ואז הילד מקבל הרבה יחס חיובי מההורים
ב. למשוך אותם למטה אלי- אל הילד. התנהגויות מרגיזות שמושכות את ההורים להגיב, לכעוס, אפילו בלב. ואז הילד מקבל גם יחס. אבל שלילי ולא מקדם.
לכל ילד יש חיישנים מאוד מדוייקים ורגישים לגבי איך ההורים שלי מתייחסים/חושבים עלי. ואם ילד בוחר בדרך ב. של למשוך למטה- אנו חווים את זה ככוחנות, חוסר אונים מולו. וחבל.
בהצבת גבולות נכונה הוא יוכל לבחור באופציה א', לקבל את ההורים את היחס והרחמים בעת הצורך על מגש של כסף ממקום טוב ומגדל.
(תארת ילד שמתלונן בלי סוף?! ואפילו לו עצמו זה לא כיף?! די עם זה. תחליטו על דרך תגובה לתלונות, דרך חד משמעית עקבית של שני ההורים. תסבירו לו במילים פשוטות וברורות מה הולך להיות מהיום במקרה של תלונות. בטוחה שזה יעזור.
וכמובן להוסיף למקל תמיד תמיד את הגזר- ונשמע שאת אמא מהממת שנותנת את האהבה והיחס בדליים!)

ועוד נקודה לגבי הרחמים- אצלנו מקומות שהיו קצת טריגר (קצת קשיי שפה וסרבול מוטורי) דווקא בהם הוא היה עושה את מרבית הסצנות. הוא הרגיש את החוסר בטחון שלנו בהם- אולי באמת קשה לו והוא לא מסוגל?! ולכן לא הצלחנו לעמוד על הגבולות ההתנהגותיים המקובלים אצלנו בבית. ומשם המצב הלך והדרדר...

תודה רבה! הסבר מעולההה!
שוקלת לבוא לקורסים שלך
כ"כ אבסורדי החלק של הטריגר במקום של קושי אמיתי..זה כ"כ נכון
עוד סיבה מצויינת לטפל בילד ביתר דחיפות

 

[שולמית רוז]

אצל הבת שלי
התנהגות כזו מאוד אופינית לה כשהיא פשוט - רעבה!!

אצל כל ילד מתלונן יכול להיות באמת כך,
פשוט צורך ספציפי שגורם לו להיות עצבני.

מה שאני ממליצה (ואני עשיתי)-
לרשום את כל המקרים שבהם הילד מתלונן מאוד, ולנסות למצוא קשר בין המקרים.
לי זה מאוד פתח את העיניים.
אצלנו מה שראיתי שזה קורה בעיקר או בזמנים שלא הייתי מספיק פנויה אליה,
או שהפריע לה משהו פיזי, כנראה רגישות תחושתית.

 

[שרינה]

, הוא הבכור שלי

פה טמון הכלב!
תסמונת הבכור המקופח...
הבכור שלי גם כזה במיוחד שהוא אח יחיד לארבע אחיות...

בעוד שלהן מספיק פרס מהכל בשקל והן העננים אצלו תמיד צריך יותר להשקיע שיהיה מרוצה
המבט שלי על הנושא הוא שבעצם כשהוא היה בכור הוא הרגיש הכי הכי בעולם וכל ילד שנולד הוא מרגיש שלקחו לו עוד מהבכורה...
הסופר חיים ולדר מדבר הרבה על הנושא והוא טוען שברגע שכל הבית מכבד את הבכור (כל אחד מהאחים מכבד את אלו שמעליו)הבכור כבר לא צריך להרגיש שהוא נלחם על מקומו וממילא תחושת הקיפוח נעלמת
אם תרצי אעלה לך לפה את החומר

 

[הי אני אפרת]

אצל כל ילד מתלונן יכול להיות באמת כך,
פשוט צורך ספציפי שגורם לו להיות עצבני.

מה שאני ממליצה (ואני עשיתי)-
לרשום את כל המקרים שבהם הילד מתלונן מאוד, ולנסות למצוא קשר בין המקרים.
לי זה מאוד פתח את העיניים.
אצלנו מה שראיתי שזה קורה בעיקר או בזמנים שלא הייתי מספיק פנויה אליה,
או שהפריע לה משהו פיזי, כנראה רגישות תחושתית.

זה יכול לעזור מאוד אבל הפוך מהגישה שנכתבה כאן
בעצם, אם אני כבר מודעת לקושי של הילד. מנסה לתת לו את עצמי והוא בוחר להתנהג אחרת
אז אם שוב אני אבדוק ואבדוק עם עצמי מה חסר לו? למה הוא ככה? אולי אני לא פנויה אליו?
הוא ירגיש הנה שוב אמא לא בטוחה, חלשה ואני אביא אותה אלי
מסכימה שבקושי ספציפי חייבים לטפל

 

[הי אני אפרת]

לנו אחת המורות אמרה, משהו שמאד התחברתי אליו, בקטע של הגבולות בבית
לצייר כעין רמזור - יש את האדום - האסור בכל מצב!
זה אמור להיות כמה שפחות דברים!
יש את הירוק - מותר, חופשי
ויש את הצהוב, שזה תלוי....
אבל באדום כמה שפחות, פשוט לשבת ולבדוק עד כמה העניין הזה באמת חשוב לנו...
כמובן שכל דבר שקבענו כ"יהרג ואל יעבור". צריך לעמוד על זה בכל מצב, וכך אחרי כמה נסיונות הילד קולט שזהו זה. הגבול לא יזוז אפילו בס"מ בעניין הזה והזה...
לגבי מה ש @בהמתנה כתבה
זו שיטה אני חושבת בפסיכולוגיה.
כשהילד מנסה להשיג תחושת שייכות בדרך מוטעית של משיכת תשומת לב שלילית או במאבקי כח. ואז לפי התחושה של המבוגר - הדחף הראשוני שעולה בנו להגיב לצורת ההתנהגות שלו אנחנו לומדים באיזו תגובה מתקנת לנקוט.
אם לדוג אנחנו מרגישים שאנחנו מרחמים עליו, חשים צורך לגעור או מותשים... זה אומר שהילד נקט במשיכת תשומת לב והתגובה המתקנת היא: להמנע מתשומת לב שלילית - להפסיק את המעגל הזה (דיבור כללי לכל הילדים ולא תגובה אישית לו) לתת תשומת לב נכונה במקום השלילית.. (כמו ש @פופולרי-מעצבת כתבה)
שיחה יזומה - בה את כאמא מנהלת את השיחה. ממוקדת. לא נגררת. וכמובן במיקום ובזמן נכון ולא ישר כשמתלונן, מציק וכו..
טוב כתבתי ממש בקצרה משהו של כמה שיעורים, אבל בגדול...
מקווה שעזרתי..

יפה מאוד
אבל מה במצבים שזה נהיה "רצף אירועים"? למשל, לנשוך אח בעיני זה אדום, לדבר בחוצפה להורים- גם? לשפוך בקבוק של התינוק על הרצפה אחרי שזה קרה כבר כמה פעמים והוא יודע שלא מרשים.. אדום?
אז יש פתאום שעה או שעתיים שהן אדומות בוהקות ואני ממש לא יודעת איך להתנהג איתו!

 

[שולמית רוז]

זה יכול לעזור מאוד אבל הפוך מהגישה שנכתבה כאן
בעצם, אם אני כבר מודעת לקושי של הילד. מנסה לתת לו את עצמי והוא בוחר להתנהג אחרת
אז אם שוב אני אבדוק ואבדוק עם עצמי מה חסר לו? למה הוא ככה? אולי אני לא פנויה אליו?
הוא ירגיש הנה שוב אימא לא בטוחה, חלשה ואני אביא אותה אלי
מסכימה שבקושי ספציפי חייבים לטפל

אני בכלל לא רואה את זה כקטע של חוסר בטחון, אלא של בדיקה עניינית, כמו אבחון.
שמעתי שכשהולכים לטפל ולאבחן, הרבה פעמים מבקשים מההורים לכתוב רשימה כזו.
(וחשוב שכל מקרה ייכתב בזמן אמת, כשאנו זוכרים בדיוק את כל מרכיבי הסיטואציה).
אני חושבת שזה יכול ללמד המון.

וכן, אני בטוחה בעצמי שאני אימא טובה, ועם זאת תמיד אפשר וכדאי לבדוק מה הילד צריך ולהשתדל להתאים לו יחס נכון.

 

[יראת]

גם הבן שלי בן 7 מאוד קוטר לאחרונה. הוא תמיד במצב רעב (רזה כמו שלד) כי הוא כמעט לא אוהב שום מאכל, וגם יש לו קושי תחושתי (כשאני מספרת אותו - הוא ממש מתפתל) וגם מרטיב בלילות (אולי קשור לקושי התחושתי?) וגם האח שמעליו ומתחתיו נורא חברים, ממש דבק, זה בטח משפיע. מדובר בילד חכם בצורה חריגה, וגם נדיב מאוד, חברותי מאוד (למרות כל הסעיפים הקודמים) - בכל זה הוא עולה על האחים והאחיות שלו, אך הם פחות אוהבים אותו. אולי כי הוא מטיח בפניהם לעיתים את האמת הלא נעימה וכד'.
אם אתם מכירים את המצב הזה ויש לכם עיצה איך להרגיע את נפשו (נראה שהוא מאוד כמה לחום ולייחס מועדף), תבורכו!

 

[שולמית רוז]

גם הבן שלי בן 7 מאוד קוטר לאחרונה. הוא תמיד במצב רעב (רזה כמו שלד) כי הוא כמעט לא אוהב שום מאכל, וגם יש לו קושי תחושתי (כשאני מספרת אותו - הוא ממש מתפתל) וגם מרטיב בלילות (אולי קשור לקושי התחושתי?) וגם האח שמעליו ומתחתיו נורא חברים, ממש דבק, זה בטח משפיע. מדובר בילד חכם בצורה חריגה, וגם נדיב מאוד, חברותי מאוד (למרות כל הסעיפים הקודמים) - בכל זה הוא עולה על האחים והאחיות שלו, אך הם פחות אוהבים אותו. אולי כי הוא מטיח בפניהם לעיתים את האמת הלא נעימה וכד'.
אם אתם מכירים את המצב הזה ויש לכם עיצה איך להרגיע את נפשו (נראה שהוא מאוד כמה לחום ולייחס מועדף), תבורכו!

הייתי בודקת ריפוי בעיסוק.
זה שהוא לא אוהב מאכלים גם יכול להיות תחושתי- שיש לו רגישות למרקמים או טעמים של אוכל.
(ואולי גם טיפול רגשי).
בהצלחה!!

 

[הי אני אפרת]

אני בכלל לא רואה את זה כקטע של חוסר בטחון, אלא של בדיקה עניינית, כמו אבחון.
שמעתי שכשהולכים לטפל ולאבחן, הרבה פעמים מבקשים מההורים לכתוב רשימה כזו.
(וחשוב שכל מקרה ייכתב בזמן אמת, כשאנו זוכרים בדיוק את כל מרכיבי הסיטואציה).
אני חושבת שזה יכול ללמד המון.

וכן, אני בטוחה בעצמי שאני אימא טובה, ועם זאת תמיד אפשר וכדאי לבדוק מה הילד צריך ולהשתדל להתאים לו יחס נכון.

אני מדברת על שלב שכבר אחרי בדיקות ענייניות ומודעות למצבו של הילד
מצב שכביכול את אומרת, הלו, אני עושה הכל, משתדלת שיהיה לו הכי טוב, בודקת ממקום נקי מה יכול להיות שחסר לו, לא נצפה טריגר מיוחד
ובכל זאת לא טוב לו.
אגב אני חושבת שמה שכתבת כן נכון מאוד. וחובה לעשות את זה כשלב ראשוני

 

[דומיננטית]

בלת"ק
כשהוא מקבל הפתעה /ממתק לומר לו: אוף אני מקבל ממתק, זה לא פיר שרק אני מקבל.....
זה בעצם מחדד לו ומזכיר לו את הדברים הטובים שיש לו.
או למשל כשמתלונן למה רק אח שלו קיבל לענות לו תשובה מצחיקה כמו- כי האף שלו יותר יפה, בהתחלה הוא יהיה בהלם, אין מה לענות על כזו טענה ואז ישתתק.

 

[שולמית רוז]

בלת"ק
כשהוא מקבל הפתעה /ממתק לומר לו: אוף אני מקבל ממתק, זה לא פיר שרק אני מקבל.....
זה בעצם מחדד לו ומזכיר לו את הדברים הטובים שיש לו.
או למשל כשמתלונן למה רק אח שלו קיבל לענות לו תשובה מצחיקה כמו- כי האף שלו יותר יפה, בהתחלה הוא יהיה בהלם, אין מה לענות על כזו טענה ואז ישתתק.

או לענות לו: "כי אני מה זה לא אוהבת אותך..." ולחבק אותו ולצחוק איתו.

 

[מדיה ואתרים]

ואוו מאוד מעריכה אתכן אימהות מסורות !!!
אני חושבת שאפשר לראות פה במסקנה שזה באמת גיל שמתאים לתלונות
לגבי קוים אדומים - חובה שעל מה שאמרנו שאיננו מרשים אצלנו בבית - תהיה תגובה ובמקום
ואם יש דברים שאנחנו לא בטוחים שנצליח לאכוף אז מראש מומלץ לא לומר סתם. הילדים בוחנים אותנו על הרצינות שלנו כל הזמן
מלבד זאת סדר יום קבוע- במיוחד כאשר אנחנו מסבירים לילדים מראש כגון : בשעה 6 אוכלים ארוחת ערב ובשעה 8 אתה הולך לישון אחרי סיפור , עוזר מאוד לילד לקבל מרות

ממליצה מאוד להשיג את הסדרה של הרב אהרון מרגלית יש לו טור שבועי מדהים , הוא כותב: שיש להחמיא בלי סוף
וחשוב מאוד לתת לילד מחמאות - שיתבססו על מעשים שהילד עשה ולא סתם מחמאות באוויר.

אבל הוא מנצל את החולשה של הרחמים עליו וחוסר הגבול עוזר לו להישאר שם
וגםם.. למה כשילד מרגיש שמרחמים עליו הוא משתמש בכוחנות?

לגבי הרחמים עליו - אולי זה קצת מסוכן לומר , וכדאי עוד לשמוע ולהתייעץ אם ספציפית זה נכון , אבל לפעמים רחמים אומרים לנו
שאנחנו בעצם צודקים ומותר לנו להתנהג ככה כי אנחנו , אחרים , מסכנים - מה שבעצם גורם להצדקה של כל מעשה "בשם המסכנות"
אפשר לראות את זה אצל מתמודדים - שמי שצלח את המשברים וצמח למרות כל הסיכויים
הוא זה שלא נתן לעצמו לשקוע ברחמים עצמיים
כמובן שיש מקום להזדהות והבנה , לכן כתבתי קצת מסוכן לומר הערה לתשומת לב , בנוגע לביצוע יש להתייעץ קודם

עוד משהו שאצלנו עושים בבית - ואני חושבת שזה מתנה לכל החיים לכל ילד יש שעה במהלך השבוע עם אימא ( אפשר לבחור את השעה והיום ביחד ) יושבים מפטפטים על מה שהילד רוצה , אפשר לשאול אותו במהלך השבוע ( אם כבר תכנן משהו לשעה שלנו ) הילד יכול לבחור לשחק עם אימא , כדאי אולי להתחיל בשיחה ( על מה הוא רוצה לדבר , לספר?)
בסוף השעה אפשר לתת גם משהו מתוק ,שעה של כייף חוויה, הקשבה , אף אחת הילדות אהבה בשעה הזאת בכלל להיות מורה של אימא ועל הארון עם טוש מחיק לימדה את כל החומר הנלמד בכיתה
מניסיון זה מחזק קשר בריא , וזו תשומת לב שמתחלקת שווה בשווה בין כולם