לנו אחת המורות אמרה, משהו שמאד התחברתי אליו, בקטע של הגבולות בבית
לצייר כעין רמזור - יש את האדום - האסור בכל מצב!
זה אמור להיות כמה שפחות דברים!
יש את הירוק - מותר, חופשי
ויש את הצהוב, שזה תלוי....
אבל באדום כמה שפחות, פשוט לשבת ולבדוק עד כמה העניין הזה באמת חשוב לנו...
כמובן שכל דבר שקבענו כ"יהרג ואל יעבור". צריך לעמוד על זה בכל מצב, וכך אחרי כמה נסיונות הילד קולט שזהו זה. הגבול לא יזוז אפילו בס"מ בעניין הזה והזה...
לגבי מה ש
@בהמתנה כתבה
זו שיטה אני חושבת בפסיכולוגיה.
כשהילד מנסה להשיג תחושת שייכות בדרך מוטעית של משיכת תשומת לב שלילית או במאבקי כח. ואז לפי התחושה של המבוגר - הדחף הראשוני שעולה בנו להגיב לצורת ההתנהגות שלו אנחנו לומדים באיזו תגובה מתקנת לנקוט.
אם לדוג אנחנו מרגישים שאנחנו מרחמים עליו, חשים צורך לגעור או מותשים... זה אומר שהילד נקט במשיכת תשומת לב והתגובה המתקנת היא: להמנע מתשומת לב שלילית - להפסיק את המעגל הזה (דיבור כללי לכל הילדים ולא תגובה אישית לו) לתת תשומת לב נכונה במקום השלילית.. (כמו ש
@פופולרי-מעצבת כתבה)
שיחה יזומה - בה את כאמא מנהלת את השיחה. ממוקדת. לא נגררת. וכמובן במיקום ובזמן נכון ולא ישר כשמתלונן, מציק וכו..
טוב כתבתי ממש בקצרה משהו של כמה שיעורים, אבל בגדול...
מקווה שעזרתי..