סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

מצב
הנושא נעול.
זה החלק המעניין - מה הוא מצא בה?!

המבחר המוצע לבחורים חסידיים מודרניים, בפרט כאלו שעובדים/מתכוננים לעבוד מיד אחרי החתונה, הוא די מצומצם.
והוא מן הסתם לא רוצה בחורה נושרת למחצה, או כזאת עם בעיות שונות ומשונות.
דבורה היא אופציה מצויינת - טובה ברמה מספקת מצד אחד (לא נשרה מהסמינר, מצייתת יחסית להוריה), אבל מודרנית מספיק בשביל להסכים לקחת אותו.

מצטרפת לדעה שהיא ילדותית להפליא.
 
בסביבות השעה אחת עשרה האולם התחיל להתרוקן.

ישבתי ליד שורי ולאהלה ודיברנו עלי, איפה נגור ואיך מתחילים להתארגן.

שמעתי כסא נגרר פתאום לידי, הסתובבתי וראיתי את ההיא מהווארט. זאת שחייכה כל הזמן.

גם עכשיו היא חייכה ''שלום דבורה אני אסתי הורביץ, עוד לא הספקנו לדבר כלום!'' היא התיישבה ביני לבין לאהלה ושתיהן היו ניראות מבסוטות מקרבת המשפחה החדשה שלהן ''עד שיש לי גיסה היא עסוקה יותר מדי חחח'' היא ציחקקה בעליזות.

פתחתי את הפה ושכחתי לסגור אותו.

זאת אסתי?? זאת האחות המדוברת? לא יודעת למה דמיינתי משהי ממש לעניין, אולי בגלל שלאהלה היא טיפוס חזק כזה.

הרגשתי אכזבה דקה עולה לי בלב, אפילו משהי אחת נורמלית לדבר איתה אין לי שם.

שורי התרחקה אחורה עם הכסא, בוחנת אותי במבט מוטרד.

רציתי לשאול אותה על מה היא חושבת כשפתאום שמעתי את אמא ממש קרוב אלי.

''דבורה? את כאן? בואי, החתן מחכה לך!'' היא חייכה בסלחנות למראה הקפיצה שלי.

תחושה שכבר נהייתה לי מוכרת זינקה לי במעלה הגרון, מתפרצת בסומק מרוגש לפנים.

הלכתי אחריה לכיוון צד הגברים, היה שם חדרון מאולתר מקירות של מחיצות האולם, בין החורים בדוגמת העץ ראיתי את שלוימי עומד עם גב אלי, נשען עם יד אחת על הכסא.

הרגשתי תחושות מטורפות עולות בי, משתוללות לי בבטן וגורמות לי להרגיש שאין לי סיכוי להוציא מילה מהפה.

כמה חיכיתי לרגע הזה!

השתחלתי בין המחיצות, נזהרת לא להיתקל ברגלי הכסא והסתכלתי על שלוימי בהתרגשות.

שלוימי עשה חצי סיבוב לכיווני וחיוך עליז עלה לו על הפנים.

''סוף סוף הגיע הרגע המיוחל'' הוא התיישב על כסא הברזל המרופד, מושך את הכסא השני ומקרב אותו אלי.

התיישבתי, הרגשתי קצת רעד ברגליים.

''באמת היה לי מאוד קשה, אני מרגישה כאילו עברו שנים מאז הווארט...'' חייכתי כל הזמן ושיחקתי בלי הפסקה בצמיד, בטבעות ובשעון. מנהג מגונה שמבקר אותי בעיתות לחץ.

שלוימי הקשיב לי בשימת לב, ראיתי אותו מעביר את מבטו אל השעון שלי וחיוך גדול עלה לו על הפנים ''אז בסוף בחרת את השעון הכי יקר? יש לך טעם טוב אשתי לעתיד!'' הוא קרץ אלי ''אני מקווה שאהבת את השעון הזה, כי אני חושב שזה השעון הכי יפה שהיה בחנות!''

הבטתי בשעון בבלבול ואז בשלוימי ''מה זאת אומרת הכי יפה בחנות?'' שאלתי, ''אתה גם היית בחנות?'' לא הבנתי על מה הוא מדבר.

החיוך של שלוימי התרחב. ''מה זאת אומרת אם גם הייתי בחנות,'' הוא כבר צחק ''רק אני הייתי בחנות, אני בחרתי לך את השעונים הללו'' הדהים אותי, לוקח את כל המחווה המרגשת של השוויגער והופך אותה על פניה.

נעצתי בו מבט המום ''דיי..! אני לא מאמינה'' באמת לא האמנתי ''אתה קנית את זה?? איך..? כלומר, מאיפה אתה מבין בשעונים? ואיך אתה יודע איזה שעון אני אוהבת??'' הייתי מופתעת לגמרי. אז לא השוויגער בחרה?

שלוימי היה נראה מאושר ''ברור שאני'' הוא ענה בהתלהבות ''בפגישה הראשונה דיברנו על מותגים ואמרת שאת אוהבת את החברה של מישל והיית רוצה שעון כזה, אז כששמעתי את אמא שלי מתלבטת איזה שעונים להביא אמרתי לה שתעביר את העניין הזה אלי'' הוא עצר כדי לנשום.
הרגשתי רגשות גואים, אז הכל בזכותו! שלוימי הביא בי בציפיה ''נו? אז איך את? אוהבת?'' אהבתי את הנימה שהיתה לו בקול, הנהנתי בחוזקה. ''בטח!'' אמרתי, ''אתה לא מבין איך שמחתי כשראיתי את זה, פחדתי שהיא תתן לי שעון זהב מיושן'' הבטתי בו בזהירות, אבל שלוימי היה מרוצה דווקא.

''בטח'' הוא אמר ''היא כבר כמעט קנתה כמה כאלו, זה היה ברגע האחרון...''

מיששתי את השעון בחלומיות, נותנת לדמיון שלי להעביר אותי אל ימי הולדת עתידיים ומפנקים עם הרבה קופסאות עור של מישל.

איזה בעל שווה יש לי!
 
נערך לאחרונה ב:
אחרי כן המשכנו עוד לדבר.

הוא סיפר לי שהגיעו לו מלא חברים.

הם בעיקרון קבעו טיול, לטבריה. אבל ביטלו כשהם שמעו שהארוסים יהיו היום.

עניין אותי איזה סגנון חברים יש לו, כמו שמלי שאלה אותי. איזה סוג הם?

נזכרתי בשיחה עם מלי והרגשתי ענן דקיק ומוטרד עובר לידי.

שלוימי השתקק ובחן אותי בדאגה.

''הכל בסדר?'' הטון שלו היה מתעניין, זה עשה לי טוב.

''בטח שבסדר...'' הרגעתי אותו ''רק ש...''ניסיתי לנסח במוחי את השאלה, שלוימי הקשיב לי בריכוז ''רק ש-מה?'' הוא שאל. מעודד אותי לדבר.

''אני לא יודעת אם אתה זוכר, בפגישה נראה לי השניה, סיפרתי לך על מלי מינץ, חברה שלי. זוכר?'' שלוימי הנהן ''בטח זוכר'' אמר ''זאת שהביאה לך עוגת מספרים ליום הולדת?'' הוא ווידא, מפגין בקיאות.

''בדיוק, זאת'' עניתי ''אז היא דיברה איתי ביום שישי בבוקר, והתחילה לומר לי דברים שמאוד בלבלו אותי'' השתתקתי. נזכרתי בשיחה עם נעמי, ועם חנהלה. ובשאלות נוספות שעלו לי בשבוע האחרון.

שלוימי בחן אותי בעיון ''בלבלו?'' הוא שאל, מטעים את המילה ''מה היא אמרה לך?''

נאנחתי.

''זו לא רק היא'' הסברתי לו ''היו כמה אנשים בימים האחרונים שאמרו לי דברים שבלבלו אותי ואני לא יודעת איך לחשוב עליהם'' הסתכלתי עליו קצת במצוקה, אני אפילו לא מצליחה להגיד לו מה הם אמרו לי ומה לא מובן לי.

שלוימי חשב רגע.

''אני מבין'' הוא אמר באטיות.

הסתכלתי עליו, חיכיתי לשמוע מה יש לו לומר, כששלוימי חושב נהיים לו הרבה קמטים במצח שעושים לו פרצוף עוד יותר חכם ממה שיש לו בדרך כלל.

''תראי, את אומרת פה משהו חשוב'' הוא אמר לבסוף.

''יש אנשים, שאנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם, אבל הם אמרו לך דברים שלא הוסיפו לך לשמחה או לרוגע שלך. להפך, הם רק גרמו לך למתח'' הוא הביט בי, מחכה לתגובה שלי.

הנהנתי, היה לי ברור שהוא יודע שהוא אמר בדיוק מה שהרגשתי.

שלוימי המשיך '' אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך'' הוא חייך אלי חיוך מלא הבעה ''עכשיו אין לנו מספיק זמן, ואני גם לא יכול להיות בטוח שהערשי לא מתחבא כאן איפשהו, מקשיב לנו לכל מילה...'' צחקנו ביחד.

המשכנו לדבר עוד כמה דקות והחלפנו מספרי טלפונים.

ידעתי שאני לא אספר לאף אחד שכתבנו באנשי קשר 'דבורה שלי' ו'שלוימי שלי'

יש דברים שלתמיד ישארו רק בינינו.
 
איזה כיף, שני פרקים ביחד!

סוף סוף שלוימי יוצא קצת מתדמית הנבל המרושע, ומתחיל להיראות קצת כמו בעל(לעתיד, לעתיד) אכפתי ומתלהב, שזוכר לפרטי פרטים כל מה שדבורה אמרה לו אי פעם : )

מחכה ממש להמשך!
 
איזה כיף שהעלית פרק!
לא מאמינה שהתגעגעתי לסיפור בהמשכים כל כך מהר:sne:
שלוימי המשיך '' אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך'' הוא חייך אלי חיוך מלא הבעה
ממש פסיכולוג למופת ; )
 
אה, אז תנועה משפחתית כזו :)

את יכולה להזכיר מי זו שורי, גדולה? קטנה? בחורה?
''טוב, אז ככה'' ניסיתי לחשוב מאיפה להתחיל. ''בעצם אנחנו ארבעה ילדים במשפחה, לאהלה, שהיא למדה בכיתה של אסתי אחותך הבכורה'' התחלתי פשוט מההתחלה ''והיא נשואה לשרוליק טויב, מהחסידות שלכם. ויש להם שלושה ילדים.'' שלוימי הנהן, ראיתי שהוא נהנה מהידע שהפגנתי.

''...מתחתיה יש את דודי שלאשתו קוראים שורי, ויש להם תינוק פשושייי בן שנה, קוראים לו ארהלה.'' אני אוהבת את האחיינים שלי מאוד, אני יכולה לדבר עליהם שעות! שלוימי צחק צחוק קטן למראה ההתלהבות שלי.

''ואז יש אותי,'' שתינו חייכנו ''וזהו, אחרי יש את חיימק'ה בן שבע עשרה. הוא לומד באלעד''
 
וואו וואו וואו @בואו נעצב את זה ביחד אין לי מילים!
הכל כל כך זורם הכתיבה מהממת ופשוט הייתי מרותקת למסך בלי יכולת לזוז עד הסוף, ואז ראיתי שעוד אין כזה,
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא:cool:
תודה!
 
איזה בעל שווה יש לי!
תינוקת בהגזמה. ממליצה לסדר את הנושא הזה. היא מרגישה ילדה בת 12. רק בפרק לאחר מכן יש תחושה מעט *מעט* יותר בוגרת. אבל עדיין מידי מוגזם כל העסק. המעבר דרסטי ולא ברור.
חוץ מזה, את מוכשרת, ונראה שהנושא באמת מסקרן אחרים.
בהצלחה בכתיבה!
 
מתי עוד פרק????
הסיפור מדהים וסוחף
אני רק מחכה להתנגשות ביניהם כי בינתיים היא מסכימה לכל מילה שלו
מסוקרנת מתי הוא יפלוט משהו שלא ימצא חן בעיניה.
ויש נקודה שעלתה כאן ומטרידה גם אותי-איך בחורה תמימה כל כך קמה ועשתה שינוי?
מבחינת האופי שלה ואיך שהיא מסתכלת עליו כאחד שכל מילה שלו קודש הייתי מצפה ממנה גם להסתכל בצורה כזאת על ההורים שלה.
מעניין
 
וואו!
עכשיו סיימתי לקרוא הכל בשלוק אחד ענקקקק, וזה היה מד-הים!
תודה על זה!

מיחד מאוד. כמו שציינו רבים לפניי- המון רגש, במעט מילים. כשרון!
וחייבת להודות ששלוימי כבר מהפרק השני לא הריח לי משהו בכלל...
מחכה בקוצר רוח להמשך....
מצטרפת לכל מילה!

החיבור גרוע. הבחור בעייתי ברמות ולדבורה לא היה שכל מהרגע הראשון 😔
ואיפה ההורים??? משגע אותי! גם במציאות זה ככה שההורים עיוורים?? ההורים שלו בטח מכירים את הבן יקיר שלהם, איך הם נותנים לו להתחתן ככה? ואיפה ההורים של דבורה? תמימים כמוה?
סיפור מעולה שהולך למקום רע...
עיוורון.
רלוונטי מאד אם הסיפור הולך לאן שאני משערת:(
ומשכך יש לסיפור הזה שליחות מאד גדולה!
יש לי שאלה בעניין שמפריע לי.
איך כולם יודעים פתאום ששלוימי הולך להיות השטן המשחית והדמון המושלם?
אתם מכירים אותו כל כך טוב? אולי גם הוא מרוגש? נראה לכם שהוא חיכה להתחתן רק כדי להיות הבעל המרושע של דבורה?
לדעתי, אדם עם הפרעת אישיות בכלל לא חייב להיות שפועל ממניעים מרושעים (והוא גם לרוב לא בחר להיות כזה מבחירה מודעת). עם שאת, זה לא אומר שדפוסי ההתנהגות שלו לא יוצאים לפעמים מרושעים מאד כלפי הקרבן.
כן. זה שמישהו לא מתכוון להתעלל לא אומר שלא יהיה קרבן.
ככה אנחנו מקבלים סיפורים אנושיים טרגדיים, בלי שיש "אשם" בהכרח. (מה שכמובן לא פוטר מלקיחת אחריות של כל אחד מהצדדים)
בחור חסידי ממשפחה שמורה זה דבר אחד. מניפולטיבי מקצוען בכזה גיל צעיר זה דבר אחר לגמרי.


פיזרת יפה מאד את הדגלים האדומים בפגישה
אם אני מנחשת נכון (כמוך?)
אז שימי לב שלא צריך להיות "מקצוענים" בשביל דפוסי אישיות בעייתיים. צריך פשוט להיות נושאיהם.
מה שכן צריך בעלי מקצוע טובים שיעזרו לכל הצדדים.

והנה עוד דוגמה לדגל אדום : באדיבות "בואו נעצב את זה ביחד"


"עברתי ליד המעמד העגול של השלוש קומות והסתכלתי בעיון על פחיות השייק הקטנות כששמעתי פתאום רחש מאחורי.

''זה מדהים''

מה?? הסתובבתי בבעתה מוחלטת, הלב שלי זינק במהירות והרגשתי שאני מאבדת נשימה.

שלוימי עמד שם בגודל טבעי, מחייך אלי חיוך עם ניצוץ קונדסי בעיניים.
 
והנה עוד דוגמה לדגל אדום : באדיבות "בואו נעצב את זה ביחד"


"עברתי ליד המעמד העגול של השלוש קומות והסתכלתי בעיון על פחיות השייק הקטנות כששמעתי פתאום רחש מאחורי.
זה קפץ לי מיד כשקראתי. לא יודעת למה לא הגבתי על זה בזמנו, אבל זו התנהגות מאד מאד בעייתית.
 
למה? הפרעת שליטת יתר או משהו כזה?
קוראים לזה הפרעת אישיות גבולית, ושלא תדע מצרות... זו הפרעת אישיות קשה וכמעט בלתי ניתנת לטיפול.

עריכה: אני לא בטוחה שזה זה, כי שלוימי מתואר כבחור מקסים נוטף דבש ונופת צופים. מי שיש לו הפרעת אישיות גבולית נוטה להתפרצויות זעם וחוסר ויסות רגשי, שזה לא רואים אצלו.
מצד שני, הוא בהצגה כרגע, קונה את דבורי התמימה, ואחרי שיתחתנו היא תגלה עוד צדדים באישיות שלו, פחות נעימים. הוא מנצל את הבוסריות שלה, כי בחורה קצת יותר בנויה היתה מרגישה שיש פה משהו לא תקין ועוצרת את הקשר הזה או לפחות בודקת לעומק ומשתפת את הסביבה הקרובה שלה. במיוחד מי שכבר יש לה אחים נשואים.
ההורים עיוורים ויישארו כאלה כנראה גם אחר כך.
מי ייתן והיא תמצא את הדמות שתתן לה באמת כוחות להתמודד.
ככל הידוע לי, עם הזמן נוצרת פגיעה אישית רגשית עמוקה מאד, וזה לא קל בכלל בכלל בכלל לאף אחד מהשותפים כולל הילדים.
זו אלימות קשה, גם אם אינה פיזית, ואשה במערכת יחסים אלימה מתקשה לצאת לבד מהמעגל הזה מסיבות רבות. גם האיש סובל מאד, למרות שקשה להרגיש אליו אמפתיה כי הוא "האיש הרע" בסיפור. הוא בדרך כלל במצב רגשי לא קל ולא מספיק מבין מה עובר עליו. חייו אינם שלווים והוא חי בבדידות רגשית קשה.
@בואו נעצב את זה ביחד
אם הסיפור הולך לכיוון הזה, בבקשה תבדקי ותלמדי את הנושא לעומק ככל האפשר, כולל, אם אפשר, לשמוע נשים שחוו בעצמן נישואין כאלה. זה חייב להיות אותנטי ותואם למציאות.
כמה שזה מעניין ומרגש ומרתק, בסוף מדובר בנושא שהוא מקצועי וחשוב לשמור על האמינות של הדמויות והסיפור.
 
נערך לאחרונה ב:
הולך להיות לי, לא? או: איזה חתן שווה יש לי...

יואו יואו יואויואויואו.............
איזה מרגש וילדותי... הבה נלבלבה ביחד... משלוימי ציפיתי להרבה יותר!!
הוא משתף איתה פעולה, זה חלק מהקטע שלו להלהיב אותה ולנהל אותה
 
איך בחורה תמימה כל כך קמה ועשתה שינוימבחינת האופי שלה ואיך שהיא מסתכלת עליו כאחד שכל מילה שלו קודש הייתי מצפה ממנה גם להסתכל בצורה כזאת על ההורים שלה.
מעניין
יש מצב שהיא פשוט עושה מה שבא לה. אני רואה אצלה קושי עד חוסר יכולת לתפוס מורכבות, אפילו להכיל שונות או לשער איך נראית המציאות מעיניים אחרות. ממה שהיא חושבת שאיך שהיא חושבת - היא משליכה את זה על כל העולם. אז מה חא הגיוני בזה שאם יש לה דחף להתמדרן או להשקיע במראה חיצוני - היא תלך על זה. אם נראה לה שדרך החיים של ההורים שלה מיושנת - אז על זה היא תרוץ.
 
קוראים לזה הפרעת אישיות גבולית, ושלא תדע מצרות... זו הפרעת אישיות קשה וכמעט בלתי ניתנת לטיפול.

עריכה: אני לא בטוחה שזה זה, כי שלוימי מתואר כבחור מקסים נוטף דבש ונופת צופים. מי שיש לו הפרעת אישיות גבולית נוטה להתפרצויות זעם וחוסר ויסות רגשי, שזה לא רואים אצלו.
מצד שני, הוא בהצגה כרגע, קונה את דבורי התמימה, ואחרי שיתחתנו היא תגלה עוד צדדים באישיות שלו, פחות נעימים. הוא מנצל את הבוסריות שלה, כי בחורה קצת יותר בנויה היתה מרגישה שיש פה משהו לא תקין ועוצרת את הקשר הזה או לפחות בודקת לעומק ומשתפת את הסביבה הקרובה שלה. במיוחד מי שכבר יש לה אחים נשואים.
ההורים עיוורים ויישארו כאלה כנראה גם אחר כך.
מי ייתן והיא תמצא את הדמות שתתן לה באמת כוחות להתמודד.
ככל הידוע לי, עם הזמן נוצרת פגיעה אישית רגשית עמוקה מאד, וזה לא קל בכלל בכלל בכלל לאף אחד מהשותפים כולל הילדים.
זו אלימות קשה, גם אם אינה פיזית, ואשה במערכת יחסים אלימה מתקשה לצאת לבד מהמעגל הזה מסיבות רבות. גם האיש סובל מאד, למרות שקשה להרגיש אליו אמפתיה כי הוא "האיש הרע" בסיפור. הוא בדרך כלל במצב רגשי לא קל ולא מספיק מבין מה עובר עליו. חייו אינם שלווים והוא חי בבדידות רגשית קשה.
@בואו נעצב את זה ביחד
אם הסיפור הולך לכיוון הזה, בבקשה תבדקי ותלמדי את הנושא לעומק ככל האפשר, כולל, אם אפשר, לשמוע נשים שחוו בעצמן נישואין כאלה. זה חייב להיות אותנטי ותואם למציאות.
כמה שזה מעניין ומרגש ומרתק, בסוף מדובר בנושא שהוא מקצועי וחשוב לשמור על האמינות של הדמויות והסיפור.
לדעתי הגזמה פראית. לא הייתי אנדיקצה לבורדרליין לאורך כל התיאורים של שלומי. רמזי רמזים, ככה לא מאבחנים. יש קריטריונים ברורים, צריך לפחות X מתוך Y תסמינים אפשרים, יש לו אחד, אולי אולי שניים. זה ממש א מספיק ולא קרוב. גם בהרגשה הכללית והרושם.
 
אז שימי לב שלא צריך להיות "מקצוענים" בשביל דפוסי אישיות בעייתיים. צריך פשוט להיות נושאיהם.
בעיני הדגלים האדומים לא היו דפוסי אישיות בעייתים, יותר כמו קלישאות נפוצות בהן אנשים מדמים לראות 'דפוסי אישיות בעייתים' ומאבחנים בגינן את הסובבים בשלל בעיות משונות.

גם הפרעות למיניהן מתפתחות עם הזמן, משתנות מאדם לאדם, ולא בכולן הגבר המניפולטיבי והתככן מאמלל את חייה של אשתו התמימה והנאיבית.

אם אני מנחשת נכון (כמוך?)
הניחוש שלי היה הפרעת כלשהי מתחום הנפש בו כמובן הבעל הוא זה שסובל מבעיה נפשית.
קצת אלימות נפשית, קצת מילולית, הרבה מניפולציה ולא מעט תמימות...

אני מצטערת על הציניות, אבל זה צפוי מידי באקלים הסיפורים הזוגיים הנפוצים אצלינו...

הסתייגות אחת: בינתיים קשה לי לדעת אם זה הכיוון כי בפרקים האחרונים לא הייתה התקדמות מיוחדת בעלילה, אז נחכה ונראה.

אני עדיין בדעה ששלוימי דמות לא אמינה. (וכן, גם דבורה תמימה באופן מוגזם לבחורה שמנסה לפזול החוצה, אבל זה עוד איכשהו מחליק לי).

למה? אני אתן דוגמא מהקטע הבא:
''זו לא רק היא'' הסברתי לו ''היו כמה אנשים בימים האחרונים שאמרו לי דברים שבלבלו אותי ואני לא יודעת איך לחשוב עליהם'' הסתכלתי עליו קצת במצוקה, אני אפילו לא מצליחה להגיד לו מה הם אמרו לי ומה לא מובן לי.

שלוימי חשב רגע.

''אני מבין'' הוא אמר באטיות.

הסתכלתי עליו, חיכיתי לשמוע מה יש לו לומר, כששלוימי חושב נהיים לו הרבה קמטים במצח שעושים לו פרצוף עוד יותר חכם ממה שיש לו בדרך כלל.

''תראי, את אומרת פה משהו חשוב'' הוא אמר לבסוף.

''יש אנשים, שאנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם, אבל הם אמרו לך דברים שלא הוסיפו לך לשמחה או לרוגע שלך. להפך, הם רק גרמו לך למתח'' הוא הביט בי, מחכה לתגובה שלי.
שלוימי המשיך '' אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך''
דבורה התמימה מאד מאד מספרת לשלוימי איך אנשים אמרו לה, שימו לב: *דברים* שהיא לא יודעת איך לחשוב עליהם.
היא אפילו לא אומרת אם הם דברים רעים או טובים. סתם דברים.
הרי זאת הגדרה יפה, ממצה ומדויקת, לא? מי צריך פירוט בכלל. מי אולי חושב סתם לזרוק שאלה: 'אממ, אילו דברים למשל, דבורה?'
שלוימי? מה פתאום, הוא הרי תככן מניפולטיבי מקצוען, כל מטרתו בחיים היא לתמרן את דבורה. מי צריך בכלל לדעת למה היא מתכוונת.
הוא רק חושב לו לרגע אחד קצר, ומיד מיד הוא מבין למה התכוונה דבורה כשהיא אמרה 'דברים'.
אממ טוב, אבל אולי הוא סתם זורק מילים כי זה לא המקום המתאים מבחינתו לדבר עם דבורה?
אולי באמת. לכאורה זה גם מה שהוא אומר בסוף הסצנה.
אבל אם ככה בשביל מה מגיעים המשפטים הבאים בשיחה בהם הוא מייד מנתח לה את מניעי האנשים שסביבה, שכמובן אי אפשר לדעת מה המניעים שלהם (מישהו אמר דגל אדום?) וממליץ לה בנימה פסיכולוגית מקצועית לדבר בפגישה הבאה על כל הדברים שמפריעים לה!

אני מצטערת, אבל אני היחידה שקצת קשה לה לקנות את זה?

ו @בואו נעצב את זה ביחד אני מתנצלת מראש אם לא ביקשת ביקורת והביקורת שלי קצת מעיקה : ) קהילת כתיבה וזה...
לדעתי הגזמה פראית. לא הייתי אנדיקצה לבורדרליין לאורך כל התיאורים של שלומי. רמזי רמזים, ככה לא מאבחנים. יש קריטריונים ברורים, צריך לפחות X מתוך Y תסמינים אפשרים, יש לו אחד, אולי אולי שניים. זה ממש א מספיק ולא קרוב. גם בהרגשה הכללית והרושם.
לגמרי.

אני קצת משועשעת למען האמת איך ראו כאן דגל אדום מפחיד שכזה בעובדה שהיא נבהלה מרחש מאחוריה...
לא יודעת, אבל לפעמים גם אנשים נורמליים יכולים להבהיל בטעות אנשים נורמליים אחרים, זה עדיין קורה : )

אבל כמובן, שלוימי כבר מסומן מבחינתנו. הגבר הקלאסי שסובל מהפרעת אישיות מעיקה. איך לא נחשוד בכל פעולה שלו?
 
נערך לאחרונה ב:
לדעתי הגזמה פראית. לא הייתי אנדיקצה לבורדרליין לאורך כל התיאורים של שלומי. רמזי רמזים, ככה לא מאבחנים. יש קריטריונים ברורים, צריך לפחות X מתוך Y תסמינים אפשרים, יש לו אחד, אולי אולי שניים. זה ממש א מספיק ולא קרוב. גם בהרגשה הכללית והרושם.
שומעת. לדעתי זה כן הולך לשם. בודאי שאני לא מאבחנת, אני קוראת סיפור שלדעתי יש בו רמזים לבורדרליין. אולי להפרעת אישיות אחרת.
ואולי באמת הגזמתי והם בסך הכל שני ילדים שנהנים לשחק במגרש של הגדולים, מרוגשים מהעולם הגדול כל כך שהם מנסים לגלות ובגדול די עפים על עצמם. הבנות שלי קוראות לזה "מתפתחים", ולא כמחמאה 😉

אנחנו עוד לא מספיק מכירים את שלומי אבל בינתיים ראינו שיש בו מניפולטיביות אופיינית להפרעות אישיות, ולי דווקא יש הרגשה כללית ורושם שזה כן מספיק וכן קרוב.

מעניין באמת לאן זה הולך.
נחכה ונראה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.
ספור בהמשכים שמבוסס על הכרות קרובה מאד של ההתמודדות אותה חווה גיבורת הסיפור.
אשמח לכל תגובה\ הערה\ הארה\ ביקורת וכו'...
קריאה מהנה!

***

אני לא רגילה.

פעם חשבתי שכן.

העולם היה יפה, צבוע בצבעי פסטל רכים ובהירים. הייתי רחלי, ילדת גן. אחת מתוך כולן.

נכון שאותו עולם היה מנוקד באדום עז ומהבהב ומדי פעם קראו לי "רחל" בפנים חמורות סבר, הקריאו דיאגנוזה.

אבל לא הרגשתי שונה.

***
בגן חובה הרגשתי לראשונה אחרת.
יצאנו לחצר, הגננת שושי ישבה בכיסא האדום והשגיחה עלינו בעיניה תוך כדי שיחת טלפון נסערת.
שיחקנו תופסת.
נתפסתי, הייתי לנציב. עמדתי דום, ידיי פרושות לשני צידי גופי, מנסות להגיע כמה שיותר רחוק לתפוס את החברות שרצות סביבי במרץ.
ככה אמא מצאה אותי.
"רחלוש" היא קראה, דגדגה אותי קלות "מה נשמע?"
לא ידעתי איך להגיב, לא הבנתי מה אמא עושה בגן, תהיתי מאיפה היא צצה לי פתאום מאחורי הגב.
אחרי שתיקת תדהמה ממושכת השבתי לה באותה המטבע "אמוש, מה נשמע?"
היא צחקה, נברה בתיק שלה ושלפה ממנו קופסה קטנה, מוכרת.
קופסת התרופות שלי.
"שכחנו היום מקפי ולוקי" אמא הניפה את הקופסה התכולה אל על.
קפי ולוקי היו בעצם קפרה ולוקוסומיד, צמד חמד של תרופות שניסו לחולל פלאים בגוף שלי ולא ממש הצליחו, אבל בלעדיהן היה יכול להיות גרוע יותר. הרבה יותר.
"אמא, איך שכחנו!?" שריר רטט בלחיה של אמא לשמע שאלתי.
"קורה" היא בקושי הצליחה להוציא את המילה הבודדת מהפה.
בשתיקה היא הושיטה לי את בקבוק המים שלה. בשתיקה בלעתי את קפי ולוקי. בשתיקה היא נופפה לי לשלום.
כשהיא יצאה מהשער ופסעה בשביל שמעתי את הטלפון שלה מצלצל. ראיתי אותה עונה. היא אמרה: "איך יכולתי לשכוח?". הרגשתי שהי עצובה.
שהיא נעלמה בעיקול והפניתי את ראשי מהשער גיליתי מעגל של חברות עומד סביבי.
"מה היא הביאה לך?"
"למה היא באה?"
"אמא שלך הלכה?"
בליל השאלות סחרר אותי.
"היא הביאה לי את הכדורים שלי. התרופות." עניתי להם בקול חלוש.
"למה את צריכה תרופות, יש לך חום?"
"את יודעת לבלוע כדורים???"
"למה?"
המטח שהומטר עלי גרם לי להבין בפעם הראשונה אני אחרת.
אמא עצובה בגללי.
סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
תעתועי הזמן פרק ט"ו

פרק טו



"כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

"מה זה?" השתוממה איילת.

"הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

"מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

"את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

"דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

"במה הוא פשע?"

"אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

"אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

"וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

"לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

"אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

"אני רוצה להבין".

"מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

"כל שבעים ואחד הצדיקים?"

"כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

"אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

"האומנם?"

"ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

"מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

"כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

"נו, וזה לא מספיק?"

"בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

"שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

"אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

"האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

"אינני נזקקת". נעלבה איילת.

"אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

"אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

"יוליאנה?"

"יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

"אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

"הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

"אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

"אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

"כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

"את מטילה ספק ביהדותי?"

"לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

"אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

"די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

"רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

"אשתדל"

"עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

"אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

"אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה