ביקורת ספרות אדמה פראית / מיה קינן

אבואלה · 7/5/25

ושכחתם את הגיבורה המעצבנת של אמת או חובה

חיה❤ · 7/5/25

נכתב ע"י Sparrow Bird:
אם כי אני חייבת לציין שאני משתייכת למחנה המיעוט קשה העורף שלא ממש אכפת לו שיקוואל מת.

חחח, בעייניך למה תרם המוות של יקוואל? (התשובה של קינן לא קבילה בעייני, לא התחנכתי ממנה

)

נכתב ע"י Sparrow Bird:
יותר אכפת שאיסתרק קרציה וקיבל ניקוי שולחן שלא הגיע לו.

מסכימה כל כך!
אחת האכזבות הגדולות שלי בסדרה

Sparrow Bird · 7/5/25

נכתב ע"י חיה❤:
חחח, בעייניך למה תרם המוות של יקוואל? (התשובה של קינן לא קבילה בעייני, לא התחנכתי ממנה)

לא אומרת שתרם בהכרח.
אבל לא חושבת שכזה בעייתי.
אבל בל נקדים את המאוחר, כשנגיע ליוזבד אתייחס למוות הטרגי ולקבורת החמור שלו ושל דמותו.

נ. גל · 8/5/25

אני כבר שנים בקהילת הכתיבה הזו (בערך מאז שהניק שלי קיים), וחייבת וידוי לפני שאפתח בהבעת דעה:
1. על חטא שחטאנו לפניך, ומאז הכניסה לקהילת הכתיבה לא קראתי אף ספר של מיה קינן מצד לצד (לפני כן קראתי את מהללאל 50 פעם ואז הפסקתי לספור, על כן נדמה לי שיש לי הזכות להביע דעה בכל זאת).
2. כשנרשמתי לקהילה, רציתי בעיקר לכתוב ביקורות על ספרים קיימים. בפועל עשיתי את זה פעם אחת בערך ונטשתי. לכן אני מעריכה בהחלט את מי שמצליח לכתוב ביקורת מלאה ואיכותית. כמו בתחילת האשכול הנפלא הזה.

ולגופו של ספר:
גדליה רדוד יחסית לבן אדם ועמוק יחסית לדמות.
הבעיה - הוא כתוב מספיק טוב כדי שישוו אותו לבני אדם.
המורכבות של גדליה היא ב3 נושאים:
1. האם הוא התנצר.
2. האם הוא יתגרש.
3. האם הוא יצליח לחזור להיות רב כמו שהוא חלם.
כל החלקים האלו הם דברים שבת'כלס הם אכן יכולים להטריף את דעתו של בן אדם אמיתי.
אבל!
גדליה לא חווה באף קטע ערבוב של שלושתם ביחד. מקסימום שניים ביחד.
הם עומדים אצלו כ3 בעיות שונות (שזה נכון לבנות ככה דמות, אבל זה לא קורה ככה בחיים) והוא לומד ומלמד מסר נפרד על כל מורכבות.
וכמובן שברגע שיש תשובות ל3 השאלות, אז הוא מיד יודע מי הוא ויש לו אופי ברור.
יוצא שכל החלק המשוגע במערב הפרוע רק מגלה לקורא את מה שגדליה כבר יודע בוודאות גמורה על עצמו.
גדליה עצמו לא באמת עובר שום תהליך באמריקה. הוא רק מממש את כל המסקנות שהיו לו כבר קודם על עצמו.
אין לו שום התלבטות אמיתית במסע למערב, אין לו שום ניסיון. הוא פשוט ממשיך להיות עצמו בזמן שהאברכים שאיתו עוברים תהליך רגשי.

כלומר באמצע הספר, גדליה הופך מבחינה רגשית לסיידקיק, בזמן שבמחינה עלילתית הוא נותר הגיבור לכל האורך.

הבעיה הזו גורמת לתחושה איתה פתחתי - כאילו היה גדליה רדוד.
אבל גדליה באמת לא רדוד.
פשוט התהליך שלו מחולק בצורה לא אנושית לאורך הספר.
בתוך הקהילה הכל מושלם.
בצבא הכל מורכב.
במסע למערב הכל ברור לו אבל לא מושלם.
בסוף הספר הוא שוב בקהילה ולכן הכל מושלם.

אדם באמת עמוק, היה לומד כ"כ הרבה דברים חדשים על עצמו ועל החיים מהמסע למערב.
אם הוא היה אדם אמיתי, כי לאדם אמיתי תמיד יש עוד הרבה מה ללמוד על עצמו. כל החיים.
אבל מיה, ברגע שהיא לימדה את הדמות את מה שהיא רצתה ללמד - היא משאירה אותה להישאר באותו מקום לשארית חייה.
וההחלטה הזו - היא החלטה שבהינף יד הופכת את הדמות להרבה פחות אנושית, אמינה וכנה. היא משאירה את הבעיות של גדליה רק כשהן ברומו של עולם (יהודי או נוצרי, אבל לא את כל הטווח המורכב שמציעה אמריקה).

נ. גל · 8/5/25

נכתב ע"י Sparrow Bird:
הלוואי על כל מושך בעט יכולת כמו שלה לספק תיאורי נוף מוחשיים, שיח קולח וזורם ותיאורי סצנות שמוסיפים המון אינפורמציה – באופן הכי מתוחכם ועקיף, אבל גם הכי יעיל ומהיר שמכניס לקורא מקסימום אקספוזיציה במינימום מילים.
אומנות של ממש.

אכן, בעיניי זהו כוח העל של מיה, מה שהפך אותה לאחת הסופרות הדגולות בהיסטורית הספרות החרדית.
גם כשהעלילה תצלע, הדמויות יהיו חזרתיות והשנינות מינימאלית - היא כותבת נהדר. היא פשוט תעשה את זה לספר ששווה קריאה.

נכתב ע"י Sparrow Bird:
חוה, אשתו, מפתיעה לטובה – דמות נשית חזקה ובעלת תושייה שלא נכנעת למסגרות התקופה. "נשים בנות המאה ה-19 למטבח" תגידו לסבתא שלה.
מרת חוה כגן שתחי' חיה בגפה בסנט פטרבורג, מבקרת את בעלה במחנה הצבא, מחלקת ספרים, מחלצת יתומים, ובאופן כללי – מצפצפת על העוילם, על מוסד הכנסיה ועל הצאר ירום הודו.

כן, גם לי הפריע.
באופן כללי, החלוקה של נשים לנשים חסרות אופי, שכל התועלת שלהן זה "אוכל חם, ילדים מחונכים ובית נקי" ובין נשים לוחמות (על גבול התוקפנות), גורמת לספרים רבים לאבד חלק משמעותי מהעלילה שיכולה הייתה להיות להם.
ולצערי הרב זה מוטיב חוזר בספרים של מיה.

נכתב ע"י Sparrow Bird:
הסופרת רומזת לכך פה ושם, במילים ספורות. אבל הסיפור הזה – על הקונפליקט הפנימי, על הבגידות בתוך הבית, על השיקולים הנואשים של מנהיגים חסרי אונים – כמעט ואינו קיים בספר. הוא מוזכר כמעט ברמז. וזו החמצה. ההיבט הזה של הגזירה היה יכול להעניק לדמותו של גדליה עומק נוסף: לא רק גיבור הנאבק ברשע החיצוני, אלא אדם שנאלץ לבצע בחירה נוראה בתוך מציאות קהילתית מורכבת, מושחתת לעיתים, מרובת פנים.

בעיניי יש פה בניית מוטיב. הקריעה המרכזית של גדליה היא על השאלה האם הוא התנצר בטעות או לא, האם הוא יוכל לחזור לקהילה יהודית יום אחד כ"סתם יהודי מן המניין".
לצורך כך נבנתה הקצנה, בה הקהילה היהודית היא אוטופיה מושלמת.
זה עצוב, זה פוגע באיכות, וזה מנתק הרבה קוראים מהאווירה. כי אנחנו חיים בקהילות יהודיות, והן לא נראות כמו שגדליה מדמיין אותן בספר הזה.

נכתב ע"י RU1:
דבר אחד שכן די הפריע לי בו, שהוא מוטיב די חוזר אצלי (עניין של טעם אישי בלבד) בספרים של מיה קינן, אני הרגשתי שגדליה הוא דמות שקצת מפונקת "רוחנית", היו כמה מקומות שההתלבטויות ויסורי הנפש שלו היו קצת מתאמצים מדי ולכן זה קצת הוריד בעיני מהתדמית של הספר.

תרשי לי להציע ניסוח אחר:
יסורי הנפש שלו הם רוחניים בלבד ולא רגשיים.
לכן הקורא הממוצע יכול אולי לדמיין את האמוציות שמפעילות את גדליה, אבל לא באמת מזדהה איתן.

נכתב ע"י 7שבע7:
ומעניין באמת לנתח את הדמויות הנשיות של מיה קינן, שמלכתחילה מקבלות מקום משני בספרים שלה (נדמה לי שרק בספר חומות של נייר יש גיבורה ראשית בלעדית, לא?) - חוה בספר הזה היא בהחלט גיבורה נשית חזקה ומרתקת. באחד מאלף יש את חני, שהיא אחת הגיבורות הראשיות (אבל גם היא מוצגת כמושלמת למדי). ובסדרת ממלכה במבחן הדמויות הנשיות הן כקביים לדמויות הגבריות בדרך כלל (אבל יש שם כמה שמפתיעות).

לו גבר היה כותב כך, והמבנה הזה היה חוזר אצלו, הייתי אומרת - אוקי, גבר. לא מבין נשים (אולי) ולא רוצה לבסס עליהן עלילה כי הוא לא אישה.
אבל כשאישה כותבת ספרים, שבאופן כמעט חד משמעי הנשים בו אינן נשיות - זה גורם לי לתחושה לא נעימה בעליל.
המבנה בו אישה חזקה היא אישה שמתנהגת כמו גבר (אבל מבשלת מעולה) ומחכה תמיד לבעלה...
לא יודעת, זה לא מאפשר לי להזדהות עם הסיפור כאישה.
אולי זו רק אני.

בעניין מיילך ויקוואל.
שימותו, שיחיו, שיקימו כנופיית שודדי דרכים משותפת על מאדים. לא אכפת לי.
כן אכפת לי שמהיכרותי המועטה עם העולם, ההנחה שמוות הוא כפרה על חטאים של דמות - היא הנחה בעייתית מאוד. מהמון סיבות, אכמ"ל.
למשל, דוגמא קטנה: מה יחשוב נער עם נטייה אובדנית שהתפרע הבוקר בכיתה, כשהוא קורא את זה? מה יהיה המסר שהוא יקח ממותו של מיילך?
האם - במציאות - באמת מוות מכפר על מה שקלקל האדם, או שזה פשוט משאיר את כל שאר האנשים להתמודד עם הבעיות של המציאות?

Sparrow Bird · 8/5/25

@נ. גל השארת אותי עם המון המון חומר למחשבה. וואו.

נ. גל · 8/5/25

נכתב ע"י Sparrow Bird:
@נ. גל השארת אותי עם המון המון חומר למחשבה. וואו.

קחי את החומר הזה כהבעת תודה ממני על הניתוח הנהדר שהבאת

משולש ברמודה · 8/5/25

נכתב ע"י Sparrow Bird:
@נ. גל השארת אותי עם המון המון חומר למחשבה. וואו.

מצטרפת.

נכתב ע"י נ. גל:
אבל מיה, ברגע שהיא לימדה את הדמות את מה שהיא רצתה ללמד - היא משאירה אותה להישאר באותו מקום לשארית חייה.

את זה צריך להדגיש. אבחנה מדויקת...

אבואלה · 8/5/25

כל מילה זהב.
חשיבה עמוקה ששוה להתעמק בה. אהבתי.
בנוגע לגיבורות נשיות---
אני ממש מתוסכלת שמיה לא יודעת ליצור גיבורה נשית שתיכנס לפנתאון.
אונמר- שהיתה שווה ספר, קוצצה בהדרגה...
איך תגדירו את ליאה?

Sparrow Bird · 8/5/25

נכתב ע"י אבואלה:
כל מילה זהב.
חשיבה עמוקה ששוה להתעמק בה. אהבתי.
בנוגע לגיבורות נשיות---
אני ממש מתוסכלת שמיה לא יודעת ליצור גיבורה נשית שתיכנס לפנתאון.
אונמר- שהיתה שווה ספר, קוצצה בהדרגה...
איך תגדירו את ליאה?

פארסה.

דמות נשית חיה שהפכה לקריקטורה של אישה כולל כל סטריאוטיפ נשי שיורד על נשים.

פסלון קרח יפהפה ונוצץ (כולל מבטים וטונים צוננים לאיפוס הנסיך החולם) שהתנמס לשלולית בוכיה.

להמשיך ?

מהללו · 17/6/25

מחילה שרק עכשיו מגיבה.
אחרי הכל, לא שכחתי שביקשתי : )
אתמול קראתי את הביקורת הזו בפעם הראשונה ו... וואו!
מבחינתי היא טובה ומעניינת יותר מהספר.
מפתיע, נכון?
אז זהו. למען האמת, לא התחברתי אליו בגרוש. קניתי אותו במקח טעות, כנראה. סחבתי אותו במשך 3 חודשים, אם לא יותר (כן, לא טעיתי).
לא יודעת מה הסיבה. לפי התגובות כאן- אולי אולי אין כזו. אך זו המציאות.
ועל כן אין לי מה להוסיף על הדמויות מלבד העובדה שכמו תמיד- כולן מושלמות, כולן ראויות וכולן מקבלות את שכרן בעולם הזה, וכמובן בבא.
או במילים אחרות: כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים.

[ומישהי כאן הזכירה את הספר חומות של נייר. שם ממש הרגשתי שאם גיבורת הסיפור הזו היתה מציאותית, הייתי שוקלת ברצינות לבקש ממנה ברכה. בשם כל הברואים! מאיפה הכוחות להתגברויות הללו? היא, כלומר אחת מהן, לא משנה מי, מוכנה אולי להתנהג באנושיות קצת בבקשה?]

וסתם מעניין, למה הדמויות הנשיות שבונה קינן אינן נשיות בעיניכן באופן מוחלט?
יכול להיות שהסיבה היא משום שהן שכליות מידי?

Sparrow Bird · 21/6/25

נכתב ע"י מהללו:
מחילה שרק עכשיו מגיבה.
אחרי הכל, לא שכחתי שביקשתי : )
אתמול קראתי את הביקורת הזו בפעם הראשונה ו... וואו!
מבחינתי היא טובה ומעניינת יותר מהספר.

תודה רבה, שמחה שנהנית