התייעצות מחפשים מידע לאבחון ילדה על הרצף(או לא) בתפקוד גבוה מאד

  • הוסף לסימניות
  • #41
שמעתי שד"ר קאסוטו מוכן לאבחן רק ילדים שכבר אובחנו אצלו בעבר.
מישהו יודע האם זה נכון?
ואם כן- איך אפשר להשיג אותו?
היינו אצלו באבחון לפני כמה שנים דרך טף לטף, וכעת יש צורך באבחון חוזר.
תודה!
תפנו לטף לטף, הבנתי שהוא מקבל רק דרכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
בנוסףלכל העצות שניתנו פה ,(לא קראתי בעיון) אני חושבת שהנחית הורים טובה יכולה לעזור
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
יש לי שאלה ילד בן 13 שיש לו הרבה מאפיינים אבל אין לו טקסים או חזרתיות וכן בעיות עם אוכל ומרקמים- הקשיים שלו הם בהבנת סיטואציות חברתיות מקובעות תחושתיות והתנהגויות לא פשוטות - האם זה יכול להיות ASD כי כל אחד כולל מאבחנים אומרים משהו אחר
בהחלט. יכול להיות asd.
גם בנתינת האבחנה, צריך מספר פרמטרים מסוים מתוך המכלוול- ז"א שיש כמה וכמה מאפיינים ומאד יתכן שלא כולם קיימים.
כדאי ללכת לאבחון מקצועי. לאדם שיש לו יכולת חוקית לתת אבחנות רשמיות של asd ולא לכל מיני יועצים שמאבחנים בעיות כלליות בחיידרים וכדומה.
הרבה נחת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
בנוסףלכל העצות שניתנו פה ,(לא קראתי בעיון) אני חושבת שהנחית הורים טובה יכולה לעזור
אחרי אבחון- הנחיית הורים מאד תעזור
אבל קודם כלך צריך אבחון, להבין על מה יושבים הקשיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
אחרי אבחון- הנחיית הורים מאד תעזור
אבל קודם כלך צריך אבחון, להבין על מה יושבים הקשיים
לא משוכנעת.
נראה לי לפי התיאור דווקא ילדה חכמה מאד ,בכלל לא על הרצף ,יותר בכיוון של ילדה שמחפשת תשומת לב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
יש לי שאלה ילד בן 13 שיש לו הרבה מאפיינים אבל אין לו טקסים או חזרתיות וכן בעיות עם אוכל ומרקמים- הקשיים שלו הם בהבנת סיטואציות חברתיות מקובעות תחושתיות והתנהגויות לא פשוטות - האם זה יכול להיות ASD כי כל אחד כולל מאבחנים אומרים משהו אחר
יכול להיות.
בתפקוד גבוה לא תמיד שמים לב / לא תמיד קיים טקסים וחזרתיות.
המרכיב העיקרי של asd הוא לקות תקשורת - לקות חברתית. אבל לפעמים קשיים חברתיים והתנהגויות מורכבות עשויים להיגרם גם מקשיים אחרים (רגשיים / נפשיים / קש"ר ועוד).
האם הילד עבר אבחון פסיכולוגי מקצועי כולל מבדק אדוס? זה האבחון שנועד לאשר / לשלול אוטיזם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
יש לי שאלה ילד בן 13 שיש לו הרבה מאפיינים אבל אין לו טקסים או חזרתיות וכן בעיות עם אוכל ומרקמים- הקשיים שלו הם בהבנת סיטואציות חברתיות מקובעות תחושתיות והתנהגויות לא פשוטות - האם זה יכול להיות ASD כי כל אחד כולל מאבחנים אומרים משהו אחר
אם הוא מאוד מוכשר דבר שמצוי ברצף, יכול מאוד להיות שהכשרון שלו מחפה על האבחנה, וגם מי שטוען שהוא יודע לאבחן יכול לפספס אותו , צריך ללכת למכון מקצועי מאוד שיאבחן, מכיר סיפור דומה שהמומחה בקופת חולים שאבחן טען שלילד יש בעיה נפשית, ושלח לתל השומר, ההורים הקשיבו אבל לא קיבלו ופנו לתל השומר וסיפרו על האבחנה ועל דעתם שזו בעיית תקשורת.
תלהשומר הפנו אותם לאבחון בבית אחד שזה ארגון מאוד מקצועי ומאוד חילוני והאבחון יקר [יש סבסוד לפי גובה ההכנסות]. והילד אובחן וקיבל טיפול.
יש לי ילד בן 14 וחצי על הרצף בתפקוד גבוה, לומד בישיבה רגילה קבוצה קטנה יחס אישי, לא תקשורת.
רצינו לעזור לו בכל נושא התקשורת, היכן ניתן לעשות זאת?
האם יש מכונים מתאימים?
אציין שדי מצליח בלימודים אך יש לו המון בעיות חברתיות, גם בישיבה וגם בבית.
הכי מומלץ זה טיפולים פרטניים מחוץ למסגרת
בעזר מציון יש את הגב' תחיה פוזן שתדע להפנות לטיפולים רבים
ויש את המלאך של ילדי ה ASD בבני ברק הגב' מיכל רובינשטיין m7654151 שטרודל וכו'
שתוכל להפנות גם בחור ישיבה למקום המתאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
יכול להיות.
בתפקוד גבוה לא תמיד שמים לב / לא תמיד קיים טקסים וחזרתיות.
המרכיב העיקרי של asd הוא לקות תקשורת - לקות חברתית. אבל לפעמים קשיים חברתיים והתנהגויות מורכבות עשויים להיגרם גם מקשיים אחרים (רגשיים / נפשיים / קש"ר ועוד).
האם הילד עבר אבחון פסיכולוגי מקצועי כולל מבדק אדוס? זה האבחון שנועד לאשר / לשלול אוטיזם.
הוא עבר אדוס בנקודה מעל הרצף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אפשרות נוספת לחלק 5 של התסריט - לא מצליח להתחתן בגלל יכולות חברתיות נמוכות מדי, שאולי היה אפשר לשפר באמצעות טיפול נכון.
יש פה דעות שסותרות אחת את השניה לגבי השתלבות בחיים באופן רגיל לגמרי.
יש הטוענים שילדים בתפקוד גבוה מאד יצטרכו שידוכים "מיוחדים" בכל מקרה , והתווית לא משנה.
יש הטוענים שמסתובבים בינינו הרבה אנשים לקויי תקשורת בתפקוד גבוה שחיים רגיל לגמרי והקימו משפחות רגילות לגמרי.
מה פספסתי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
יש פה דעות שסותרות אחת את השניה לגבי השתלבות בחיים באופן רגיל לגמרי.
יש הטוענים שילדים בתפקוד גבוה מאד יצטרכו שידוכים "מיוחדים" בכל מקרה , והתווית לא משנה.
יש הטוענים שמסתובבים בינינו הרבה אנשים לקויי תקשורת בתפקוד גבוה שחיים רגיל לגמרי והקימו משפחות רגילות לגמרי.
מה פספסתי?
יכול להיות שזה תלוי מתי התחילו את השילוב
יש לי 2 ילדים על הרצף בתפקוד גבוה
אחד התחלנו שילוב כבר בגיל 3 והשני באזור גיל 5
ורואים ממש הבדל בין שניהם
כל איש מקצוע שישאלו אותו יגיד שככל שמתחילים יותר מוקדם כך השילוב יותר מוצלח
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
יכול להיות שזה תלוי מתי התחילו את השילוב
יש לי 2 ילדים על הרצף בתפקוד גבוה
אחד התחלנו שילוב כבר בגיל 3 והשני באזור גיל 5
ורואים ממש הבדל בין שניהם
כל איש מקצוע שישאלו אותו יגיד שככל שמתחילים יותר מוקדם כך השילוב יותר מוצלח
זה לא נשמע לי נכון, כי אם מסתובבים בינינו אנשים רגילים שהם לקויי תקשורת
זה אומר שהם בערך בני שלושים, אני לא חושבת שלפני שלושים שנה היתה כזאת מודעות ומוסדות מיוחדים ושילובים כמו שיש היום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
זה לא נשמע לי נכון, כי אם מסתובבים בינינו אנשים רגילים שהם לקויי תקשורת
זה אומר שהם בערך בני שלושים, אני לא חושבת שלפני שלושים שנה היתה כזאת מודעות ומוסדות מיוחדים ושילובים כמו שיש היום.
אני מדברת על ילדים קטנים
לפני 30 שנה לא היתה מודעות כמו שיש היום ואנשים כאלו בני 30 באמת יותר קשה להם
אין להם את הכלים המתאימים
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
יש פה דעות שסותרות אחת את השניה לגבי השתלבות בחיים באופן רגיל לגמרי.
יש הטוענים שילדים בתפקוד גבוה מאד יצטרכו שידוכים "מיוחדים" בכל מקרה , והתווית לא משנה.
יש הטוענים שמסתובבים בינינו הרבה אנשים לקויי תקשורת בתפקוד גבוה שחיים רגיל לגמרי והקימו משפחות רגילות לגמרי.
מה פספסתי?
גם בתיפקוד גבוה זה משתנה מאחד לשני הנקודות ששם הוא חלש, ולפי זה משתנה גם המסוגלות להתחתן ועם מי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
יש פה דעות שסותרות אחת את השניה לגבי השתלבות בחיים באופן רגיל לגמרי.
יש הטוענים שילדים בתפקוד גבוה מאד יצטרכו שידוכים "מיוחדים" בכל מקרה , והתווית לא משנה.
יש הטוענים שמסתובבים בינינו הרבה אנשים לקויי תקשורת בתפקוד גבוה שחיים רגיל לגמרי והקימו משפחות רגילות לגמרי.
מה פספסתי?

גם בתיפקוד גבוה זה משתנה מאחד לשני הנקודות ששם הוא חלש, ולפי זה משתנה גם המסוגלות להתחתן ועם מי.

לפני למעלה מעשור שמעתי מפסיכולוגית בכירה 3 נקודות שמשנות מאוד את ההצלחה של ASD בחיים.
1. הרמה הקוגנטיבית.
2. המוטיבציה של הילד להתקדם.
3. המעטפת והתמיכה שהמשפחה נותנת לו.

אסביר:
1. ילד מוכשר יכול להשלים בשכל את ההבנה החברתית שהוא לא נולד איתה.
ככל שהילד יותר מוכשר ההשתלבות שלו בחיים גבוהה יותר.
2. בשביל ללמוד את השפה החברתית הילד צריך להשקיע מאמץ אדיר שקשה להעלותו על הדעת.
ככל שיש לו יותר מוטיבציה להשקיע הוא ילמד יותר את הנורמות החברתיות.
3. יש כמה וכמה סוגי טיפולים שעוזרים לילד ללמוד ולהקדם, ככל והמשפחה מסוגלת ורוצה להשקיע מאמץ בכמה שיותר טיפולים, ומנתבת את הכספים מהביטוח הלאומי רק לשם, כמובן שהילד מתקדם יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
לפני למעלה מעשור שמעתי מפסיכולוגית בכירה 3 נקודות שמשנות מאוד את ההצלחה של ASD בחיים.
1. הרמה הקוגנטיבית.
2. המוטיבציה של הילד להתקדם.
3. המעטפת והתמיכה שהמשפחה נותנת לו.

אסביר:
1. ילד מוכשר יכול להשלים בשכל את ההבנה החברתית שהוא לא נולד איתה.
ככל שהילד יותר מוכשר ההשתלבות שלו בחיים גבוהה יותר.
2. בשביל ללמוד את השפה החברתית הילד צריך להשקיע מאמץ אדיר שקשה להעלותו על הדעת.
ככל שיש לו יותר מוטיבציה להשקיע הוא ילמד יותר את הנורמות החברתיות.
3. יש כמה וכמה סוגי טיפולים שעוזרים לילד ללמוד ולהקדם, ככל והמשפחה מסוגלת ורוצה להשקיע מאמץ בכמה שיותר טיפולים, ומנתבת את הכספים מהביטוח הלאומי רק לשם, כמובן שהילד מתקדם יותר.
מישהו יכול לרכז מה סוג הטיפולים המומלצים לילדים כאלה?
טיפול פסיכולוגי? CBT? איך מלמדים ילד קודים חברתיים חוץ מחוג למיומנויות חברתיות?
אם בעצם הלקות היא חברתית אז הטיפול אמור להיות בקבוצה כדי שהם ילמדו איך לתקשר אם אני מבינה נכון.
מלבד זאת אולי טיפול פסיכולוגי שיעזור להם להבין את עצמם ולפרוק תסכולים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
מישהו יכול לרכז מה סוג הטיפולים המומלצים לילדים כאלה?
טיפול פסיכולוגי? CBT? איך מלמדים ילד קודים חברתיים חוץ מחוג למיומנויות חברתיות?
אם בעצם הלקות היא חברתית אז הטיפול אמור להיות בקבוצה כדי שהם ילמדו איך לתקשר אם אני מבינה נכון.
מלבד זאת אולי טיפול פסיכולוגי שיעזור להם להבין את עצמם ולפרוק תסכולים.
"ילדים כאלה" שונים מאד אחד מהשני, ולכל אחד הטיפול המומלץ בשבילו. באופן כללי, יש הרבה תחומים לעבוד עליהם.
הרבה פעמים אפשר גם לגשת לתחום מסוים מכמה כיוונים על ידי כמה אנשי מקצוע שונים.
למשל, כל התחום של מיומנויות חברתיות יכול להיות מטופל על ידי צוות חינוכי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, או טיפול רגשי. אפשר לעשות עבודה פרטנית, כמו ניתוח סיטואציות לפי תמונות/סיפורים, או ניתוח סיטואציות שקרו. אפשר לעשות עבודה קבוצתית, במסגרות חינוך אפשר להשיג את זה על ידי "שילוב הפוך". במסגרת חינוכית אפשר גם לעבוד "בשטח" על תיווך סיטואציות חברתיות, חיזוק קשרים חברתיים וכיוצא בזה.
קלינאית תקשורת יכולה לעבוד גם באופן פרטני על מיומנויות שיח ועיבוד מידע שונות.
תחום הויסות הרגשי שייך בעיקר לטיפול רגשי, גם לריפוי בעיסוק.
טיפול רגשי מומלץ גם בשביל להקל על הקשיים הרגשיים שנלווים להתמודדות.
למידה של שפה רגשית ויכולת ביטוי רגשות יכולה להיות בטיפול רגשי, טיפול קלינאית או על ידי צוות חינוכי.
טיפול CBT הוא יעיל עבור ילדים יחסית בוגרים, נוער ומבוגרים שהם בתפקוד גבוה ועם יכולות קוגניטיביות טובות.
בריפוי בעיסוק עובדים גם על עוד תחומים שרלוונטיים, כמו ויסות חושי, התארגנות, וגם דברים שהם בתחום החברתי-רגשי, כמו חיזוק ביטחון עצמי וסנגור עצמי.

באופן כללי, אם מדובר על ילדים בגילאי מערכת החינוך, מומלץ מאד להתחיל במציאה של מסגרת טובה שיודעת לתת מענה. בין אם מסגרת תקשורת ובין אם זה שילוב יחידני, הניסיון והמקצועיות של המסגרת עושים הבדל גדול. מה שחשוב זה שיהיה מי שיתכלל את הסיפור, ימפה צרכים ויבנה תכנית טיפול. במסגרת תקשורת (כוללנית או כיתה בבית ספר רגיל) זה נעשה על ידי צוות הכיתה. בשילוב יחידני זה פחות מקיף, אבל עדיין יש חשיבה משותפת עם אנשי מקצוע על התמונה הגדולה, מעקב אחרי התפקוד של הילד באופן כללי, ותקשורת בין האנשים שמטפלים בו (כשזה מתבצע כמו שצריך).
אם הילד מטופל רק מחוץ למסגרת, כדאי שאחד הטיפולים יהיה הדרכת הורים אצל איש מקצוע מתאים (עו"ס בדרך כלל), שיעזור להורים לעשות את התכלול והתעדוף, ולבנות את תכנית הטיפול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
שלום לכולם
אנו הורים לילדה מתוקה כמעט בת 6 (הבכורה שלנו)שהיו לה עיכובי התפתחות והחלה לדבר רק קרוב לגיל 3
היא אובחנה בגיל 3 בצורה עקומה בבית חולים כסובלת מאוטיזם ברמה בינונית
במהלך כל האבחון היא התנהגה מזעזע בצורה שלא הכרנו לא בבית ולא בגן ולא באף מקום אחר
כגון הוציאה לשון לאורך כל האבחון ונזל לה ריר, לא שיתפה פעולה בכלל בכל מבחני הידע למרות שבבית יכולנו לשאול אותה את אותם שאלות וידעה מצוין
כביכול 'סימנה' את האבחון ודאגה לצאת אפס...
יש לה קטע שכשהיא מרגישה שבוחנים אותה היא מתנהגת מזעזע ולא משתפת פעולה בכלל והיא ילדה מאד מטעה(ככה אמרו לי כמה מטפלים שטיפלו בה)
לקחנו אותה לאבחון פרטי אצל מומחה דידקטי שאבחן אצלה כמה בעיות רגשיות וקושי להתמודד
ושלל לחלוטין את הנושא של הרצף, אפילו לא ברמה קלה
למעשה, בגן גיל 3 ו4 תפקדה מצוין, עשתה קפיצות דרך משמעותיות ולמעט קשיי התמודדות חלשים לצד מוטוריקה עדינה חלשה לא נצפו לה קשיים כלל ותפקדה מצוין גם מבחינה חברתית, ילדה חכמה אהובה ומקובלת(אולי לא שפיץ אבל בהחלט מוקפת חברות)

הבעיות התחילו עכשיו , בגן חובה, למרות שנשארה שנה והיא מהגדולות בגן רואים שמבחינה רגשית היא עדיין לא בשלה
הגננת מתלוננת שרוצה לשבת רק ליד חברות מסוימות ,לפעמים נראית בוהה בריכוז וחולמת,
מתקשה לקבל משמעת ונראה שלא מבינה וגם בבית מציקה בלי סוף לאחותה הקטנה (מכות חזקות בלי פרופורציה למה שמתלוננת שאחותה 'הציקה' לה) במשחקים גם קשה לה היא תשתתף בבניה אבל תמיד תעתיק רעיון מילדה אחרת או רק תהיה בגדר עוזרת במשחק
עדיין מציק לנו מאד האבחון שקיבלנו עליה האם היא על הרצף או לא
מרגישים שהאבחון החוזר שהלכנו אליו לא היה מספיק מקיף
לכן אנחנו מבקשים המלצה ממישהו שמתמודד גם על ילד/ה בתפקוד גבוה מאד
או מישהו שממש חי את הנושא ומכיר לעומק, למי כדאי לנו ללכת לאבחון??
אנחנו ממש אובדי עצות בנושא
אין לנו בעיה לשלם על האבחון וללכת אף מספר פעמים
אבל אנחנו צריכים אבחון מגורם סופר מקצועי שידע גם לתת לנו הכוונה איך וכיצד לטפל בצורה המיטבית
שלא נתהה שוב מה הסיפור של הילדה ואיך כדאי לעזור לה
מה אומרים?
אשמח גם למענה במייל dbwrh395 בגימייל
תודה ענקית!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אני שומעת את חוסר האונים והבלבול בקולכם, וזה כל כך מובן. כהורים, השאיפה הכי גדולה היא לקבל "מפה" מדויקת של הילדה כדי לדעת איך לנווט את הדרך שלה להצלחה. הפער שאתם מתארים בין התפקוד בבית לבין התיאורים מהאבחון (התופעה שתיארתם, שבה ילד "נסגר" או מתנהג בצורה קיצונית תחת בחינה, מוכרת מאוד בשם "נמנעות דרישות פתולוגית" או פשוט רגישות רגשית גבוהה) בהחלט מצדיק בירור מעמיק יותר.

מכיוון שאתם מחפשים אבחון סופר-מקצועי שיודע להבחין בין קשיים רגשיים, קשיי קשב וריכוז, לבין הספקטרום (במיוחד בתפקוד גבוה שבו הגבולות לעיתים מטושטשים), הנה כמה כיוונים מומלצים לאבחון מקיף באמת:

1. אבחון רב-תחומי (מכון פרטי מוכר)

במקום ללכת למאבחן דידקטי בלבד, מומלץ לפנות למכונים שמשלבים פסיכולוג קליני של הילד יחד עם פסיכיאטר ילדים או נוירולוג. השילוב הזה קריטי כי הוא בוחן גם את הצד הרגשי-חברתי וגם את הצד הנוירולוגי-תפקודי.

2. אבחון ממוקד קשב וריכוז (ADHD)​

התיאור של "בוהה וחולמת" לצד קושי בוויסות דחפים (המכות לאחות הקטנה) וקושי בקבלת מרות, יכול לעיתים להעיד על הפרעת קשב וריכוז (מהסוג השקט או המשולב). לעיתים קרובות מבלבלים בין קשיי קשב לבין קשיים חברתיים על הרצף, כי ילד שלא קשוב לסביבה עלול לפספס ניואנסים חברתיים.

3. שמות של מומחים (לחיפוש והתייעצות)​

כדי לקבל את המענה המקצועי ביותר, כדאי לחפש רופאים שהם "אוטוריטה" בתחום וידועים ביכולת שלהם לראות מעבר להתנהגות הראשונית:

  • פסיכיאטרים של הילד והמתבגר: מומחים שיודעים לאבחן מורכבויות רגשיות לצד הרצף.
  • מכוני אבחון קהילתיים מובילים: מקומות כמו "מכון בית אקשטיין" או מכונים פרטיים של רופאים בכירים בבתי חולים (כמו תל השומר או איכילוב) שעובדים באופן פרטי.



מה כדאי לעשות עכשיו?​

  1. איסוף תצפיות: בקשו מהגננת לכתוב דוח מפורט על התנהגותה (לא רק "לא בסדר", אלא דוגמאות ספציפיות: מתי היא בוהה? איך היא מגיבה כשמבקשים ממנה להפסיק?).
  2. צילום וידאו: אם יש לכם סרטונים מהבית שבהם היא מתפקדת מצוין, משחקת ומנהלת שיחה – זה כלי עזר אדיר למאבחן כדי לראות את הילדה האמיתית שמעבר למסכת הלחץ.
  3. פנייה לריפוי בעיסוק: ציינתם מוטוריקה עדינה חלשה. לעיתים קושי בוויסות חושי גורם לילד להיות "מוצף" ואז הוא מגיב בתוקפנות או בניתוק.
נקודה למחשבה: גם אם האבחנה תהיה "על הרצף" וגם אם לא, המטרה של האבחון היא לתת לכם כלים. ילדה חכמה ואהובה כפי שתיארתם זקוקה בעיקר לתיווך רגשי נכון כדי לגשר על הפער בין היכולות הקוגניטיביות שלה לקושי בוויסות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
שאלה.
בניתי סקר, כדי לדייק את השירות שאני נותנת ליולדות וללקוחות
ושלחתי לחלק מהיולדות/ לקוחות
שהתעניינו אצלנו על צימר
(2 סקרים נפרדים, אחד לאלו שסגרו,
ואחד לאלו שלא סגרו- על מנת להבין מה גרם להן לא לסגור... כי זה אנשים שחיפשו צימר)

היו לי עשרות רבות של תגובות
ב"ה תודה לד' המון פרגונים, וגם הערות בונות שהערכתי ממש.

2 מתוך העונות- כתבו לי שלא היו מרוצות בצימר (אחת פירטה השניה לא)
עשיתי את הסקר בצורה אנונימית ממש, כך שאין לי שמץ של מושג מי העונה, ולאיזה צימר היא הלכה.

וחבל
כי בעבר כבר פנו אלי כמה שלא היו מרוצות מצימר מסויים
דיברתי איתן, הבנתי את חוסר שביעות הרצון- ובאמת במקרים, שהיה מוצדק הסרתי את הצימר מהאתר
היו גם מקרים של תלונה שבעינינו לא מוצדקת
כמו: חדר אחד להכל (אבל זה מופיע גם בכיתוב וגם בתמונות שזה כך)
(אבל צימר מלוכלך/ מוזנח- לא בבית ספרנו...)

השאלה,
מה גורם לאשה לא לפנות אלינו?
כמי ששלח אותה לצימר ולהתלונן

ויותר מזה,
גם באתר,
וגם כשלקוח/ה מתעניינים על צימר מסויים
הם מקבלים הודעת מייל, בה אנחנו ממש מבקשים
שאם הצימר לא היה מוצלח, תעדכנו אותנו,
זה חשוב לנו לדעת.

לא עוזרת תלונה אנונימית
אכפת לי, ואין לי איך לסייע ולהבין...

ואיך נגרום לך כלקוחה להתלונן בזמן אמת על משהו מוצדק?
חשוב לי להבין, כדי לדייק את זה ולהעביר את המסר הזה ללקוחות

תודה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה