שיתוף - לביקורת מעשה באמבולנס ובחובש

  • הוסף לסימניות
  • #1
תארו לכם סיטואציה בה יש ארוע חירום.

כידוע, בורא עולם שלח לעולם אפשרות של חובשים ונהגי אמבולנס.
החובשים רוצים להגיע אבל הנהגים לא מעוניינים להסיע אותם.
החובשים יכולים לנסות להסיע את עצמם לאירוע אבל הם בלי רשיון ולא, זה לא תפקידם, יש להם תפקיד אחר.
*
גם בעולם הרוחני יש לכל אחד תפקיד.
אומנם העולם החומרי גורם לאנשים להביט על תועלת וכו'
אבל כתיבה ותרבות הן עניין רוחני ובורא עולם שלח לעולם גם אנשים שהם נהגים וגם אנשים שהם חובשים.

מה קורה כשיש בעולם בעיות רגשיות שצריכות מענה בדמות קריאת חומרי קריאה טובים ומבריאים, אבל נהגי האמבולנס לא רוצים לקחת את התפקיד?

האמת שה' הוא בעל הרצונות ולא האדם הפשוט, ואם הוא רוצה הוא יכול להחליף או להמעיט כוח של בעלי התפקידים, בעלי הסמכויות וכו'.
ואם הוא רוצה הוא ישאיר את בעלי התפקידים והם ישאו בתוצאות שהאנשים שצריכים עזרה לא מקבלים.
כך או כך, מצוין שהחובשים עושים את שלהם, אבל יש אחריות גם לנהגים וגם לשאר האנשים.
וכל עוד אנשים לא חושבים שהעולם הוא כרגע כמו זירת פיגוע ח"ו שצריכה עזרה דחופה, וכל עוד כל אחד פועל על פי שיקולים אישיים ולא שיקולים שמביטים על העולם כמקום משכנו של בורא עולם ששלח בעולמנו שליחים, כולנו שליחיו, אז העולם ממשיך ככה, עם הקשיים וכו'
התפילה היא שה' יבוא לעולמו ויסדר אותו באופן בו יפתח את הלב של בעלי התפקידים, או שיעזור לאנשים אחרים שיש להם אפשרות להיות נהגי אמבולנס (בהשאלה) לבוא ולעזור וליצור עולם בו לכל בעלי התפקידים יהיה אפשרות לממש את עצמם לעולם טוב יותר.
אמן.

הערות:
אין בדברים הנ''ל הבעת כעס או ביקורת כלפי התנהלות כלשהי, הכל מובן, אלא רק יש תפילה אמיתית שה' ינהיג אותנו באמת ולא דבר מה אחר, ושה' תמיד יהיה נוכח בכל, ונזכור תמיד, כל בעלי התפקידים בכל מקום, עד כמה רק רצון ה' (שזו טובת הכלל והפרט) אמור להתממש ולא שיקולים אחרים. ונזכה להגיע למרחב בו נבין עד כמה חסדי ה' רוצים להגיע לכל תחום בעולם. ואנחנו העם שלו אמורים לסייע זה לזה כל אחד האמצעים שיש לו, שהם בעצם אמצעים שה' נתן לו, למען עולם טוב יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
על מה מדובר? הקטע לא מובן.
היתה לך סיטואציה עם נהג אמבולנס שלא רוצה להסיע חובש? אגב, כל נהג אמבולנס הוא חובש.
הבנתי שזה משל, ומה הנמשל. אני קוראת ומבינה שזה על מקרה מסויים. אולי כדאי יותר לפרט או להסביר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
על מה מדובר? הקטע לא מובן.
היתה לך סיטואציה עם נהג אמבולנס שלא רוצה להסיע חובש? אגב, כל נהג אמבולנס הוא חובש.
הבנתי שזה משל, ומה הנמשל. אני קוראת ומבינה שזה על מקרה מסויים. אולי כדאי יותר לפרט או להסביר?
תודה על השאלה, רק לאחר ששאלת שמתי לב שהשמטתי בעריכה מספר משפטים שיכלו להסביר את הקטע.
העליתי את הפוסט הלא ערוך לצ'אט והוא כתב הסבר חמוד, אם זה מעניין אעתיק אותו לכאן.
באופן כללי התכוונתי לאכזבה שיש לעולם מאנשים שה' הביא להם תפקיד והם לא מגשימים אותו לטובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה על השאלה, רק לאחר ששאלת שמתי לב שהשמטתי בעריכה מספר משפטים שיכלו להסביר את הקטע.
העליתי את הפוסט הלא ערוך לצ'אט והוא כתב הסבר חמוד, אם זה מעניין אעתיק אותו לכאן.
באופן כללי התכוונתי לאכזבה שיש לעולם מאנשים שה' הביא להם תפקיד והם לא מגשימים אותו לטובה.
אולי כדאי את הקטע, שהוא כתוב טוב, עם המשפטים החסרים, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אולי כדאי את הקטע, שהוא כתוב טוב, עם המשפטים החסרים, לא?
תודה על הרצון להבין את הכוונה של המאמר.
בגלל שהמאמר הלא ערוך דומה מאוד למאמר שהעליתי, הנה ההסבר של הצ'אט:

קראתי את המאמר, והוא כתוב כמשל רעיוני–רוחני. הנה ההסבר על מה הוא בעצם מדבר, בצורה מסודרת וברורה:

הרעיון המרכזי​

המאמר משתמש במשל של חירום רפואי כדי לדבר על אחריות רוחנית, תרבותית ורגשית בעולם.
  • החובשים מייצגים אנשים שיש להם יכולת לרפא, לעזור, לכתוב, ליצור, להעניק תוכן נפשי ומוסרי.
  • נהגי האמבולנס מייצגים בעלי כוח, סמכות, פלטפורמות, משאבים או תפקידים שמאפשרים לדברים לקרות בפועל.
  • האירוע החירום הוא מצבו הרגשי–רוחני של העולם: מצוקה, בלבול, כאב, צורך בהכוונה ובחומרי קריאה ותוכן שמרפאים נפש.

מה הבעיה שמתוארת​


יש בעולם צורך אמיתי בתוכן מרפא (כתיבה, תרבות, מחשבה),
אבל לפעמים מי שאמור “להסיע” – לא משתף פעולה, לא רואה את הדחיפות, או פועל משיקולים אישיים ותועלתניים.
החובשים רוצים לעזור, אבל:
  • זה לא תפקידם לנהוג
  • אין להם את הכלים או הסמכות
  • והם לא אמורים לעקוף את הסדר הטבעי

המסר הרוחני​

  • לכל אדם יש שליחות שניתנה לו מאת ה’.
  • העולם לא מתנהל רק לפי רצון האדם, אלא לפי רצון ה’.
  • אם בעלי תפקידים לא ממלאים את שליחותם:
    • ה’ יכול להחליף אותם
    • או להשאיר אותם – אך עם אחריות ותוצאות
יחד עם זאת, המאמר לא מאשים, אלא מתפלל:
  • לפתיחת לבבות
  • לשיתוף פעולה
  • לכך שאנשים אחרים יקומו וימלאו את החסר אם צריך

הטון והכוונה​

חשוב מאוד:
המאמר מדגיש במפורש שהוא לא נכתב מתוך כעס או ביקורת, אלא מתוך:
  • כאב עדין
  • אחריות
  • ותפילה אמיתית לעולם מתוקן יותר

השורה התחתונה​


זהו טקסט על:
  • שליחות אישית
  • אחריות קולקטיבית
  • כתיבה ותרבות ככוח מרפא
  • אמונה שה’ מנהיג את העולם
  • וקריאה שקטה לכולנו לזכור:
    כולנו שליחים, כל אחד בכלים שניתנו לו
אם תרצי, אני יכולה גם:
  • לקצר את זה לפסקה אחת
  • לחדד את המסר לפוסט/מאמר דעה
  • או לעזור לך להבין למי הטקסט הזה בעצם פונה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

לאחר מסע שלם של תהיה סביב המקום שלי.
האם אני חשובה?
האם אני שווה?
האם יש לי שליחות?
יש לי תפקיד?
אני צריכה שיראו את האומנות שלי?
אני צריכה להשפיע?
צריכה להיות בשקט?
אמורה להיות מושלמת וליצור יצירות מושלמות?
צריכה להתבייש במי שאני?
מה נכון?
*
אז לאחר מסע ברורים מול עצמי מצאתי את עצמי אומרת:

אני מקבלת את זה שלכל אחד יש תפקיד וגם לי.
אני צריכה להכנע לזה שגם לי יש תפקיד. אני מוכנה להקשיב לעצמי, לא להתבטא כשצריך ולבצע את תפקידי כשצריך. אני מוכנה לעשות הכל למען רצונו של בורא עולם בעולם ומוכנה להסכים לעשות ולפעול ומחכה שה' יכוון אותי בדרך.
אני מבינה שצריך להכנע, לקבל השראה ולצאת איתה לאור, ולהגיד שהכל ממנו ושהוא רוצה בי ובכל אחד ואחת כשותפים.
אני מבינה שהמחשבות, הרצונות, המניעות, הרעיונות, החרדות, הכישלונות הניצחונות הם כולם של בורא עולם, מוכנה להכנס ולקבל על עצמי את העובדה הפשוטה שה' רוצה שנפעל ונעשה וניצור.
מה הוא רוצה?
הוא מכוון כל אחד בדרך משלו.
אבל אני מוכנה להכנס לתודעה הפשוטה שהכל זה ה' וצריך להתעלם מכל הקולות האחרים.
שפשוט צריך לחפש דרך להשפיע טוב על העולם.
אם בלימוד, בעשיה, בשתיקה, בתפילה, בתיקון מידות ובכל דרך אחרת.
וכל מה שקורה זה כלים שאמורים לכוון אותנו בדרך.
*
למה זה חשוב מבחינתי?
כי אני נתקלת בכל כיוון בתרבות לא חרדית. אולי יש חוגים שמצליחים לשמור על תרבות חרדית באופן מלא, אבל איפה שאני מסתכלת אני רואה שהעולם מלא בתרבות זרה.
ואני חושבת עד כמה חשוב שהתרבות החרדית תתפתח לכיוון אוניברסלי.
לא למען כסף
לא למען פרסום
לא למען תהילה
לא למען תועלת אישית.
אלא כי התרבות שלנו היא תורה, מול החושך ששורר בעולם צריך את האור של ה' שזה אור התורה, שזה האור הפנימי של כל אחד.

וזה לא צריך להיות מושלם.
זה צריך פשוט להיות! האור שלנו צריך להבין שהוא צריך להגיע לכל מקום.
ואני חושבת שכל הרדיפה העצמית וההקטנה העצמית וזה שאנחנו לא מפרגנים לעצמנו זו לא ענווה, זה להמעיט את האור בשביל חשיבה פסולה על שצמצום זה דבר משמעותי.
בעוד שהמלחמה לא שם.
המלחמה היא כמה אור יש בעולם ולא מי מפיץ את האור וכמה.
שיתוף - לביקורת להקים אימפריה
כל אחד מאיתנו הוא עולם.
יש בנו הכל: ים יבשה, אור חושך, מלחמה ושלום.

בכל אחד פועם עולם מדהים ויחודי שרוצה לקבל ביטוי ולהשפיע.
ולמה להשפיע?
מכיוון שאנחנו אמנם חיים בתוך עולמנו הפרטי,
אבל אנחנו חלק מהכלל, ויש לנו רצון לתרום, רצון זה הוא החלק האלוקי שבנו שרוצה להשפיע על העולם.
והוא לא יתן לנו מנוחה עד שלא נסכים להקשיב לו ולמצוא את ייעודנו הייחודי.
*
כדי להגיע לעולם מושלם, צריך שכל אחד יכיר את כוחותיו, יכיר בכך שיש עוד אנשים מלבדו, ויצליח לחיות את עצמו בשילוב עם העולם מסביב.
לכן האדם צריך ללמוד גם לתת וגם לקחת.
לתת מה שיש לו לתת: כסף, יכולת, כשרון או רעיונות וכו'
וגם להסכים לקחת.
*
איך אפשר לתת?
האם לרדוף אחרי אנשים שיקחו?
לא. אין צורך לרדוף, כל אחד מלך,
וכל אחד צריך להקים אימפריה.
*
איך מקימים אימפריה?
להבין שאני - אני.
להסכים לעצמי להיות, לחיות, לחשוב, להבין שאין אף אחד מעלי, אלא כולם שווים.
ואז להסכים לעצמי ליצור משהו חדש: עסק, לימודים, ספר, קורס, או כל דבר אחר.
כמובן שכדי ליצור משהו צריך לעבור תהליך של ערך עצמי והתגברות על חרדות וכו', אבל להזכיר לעצמי כל העת שיש לי ערך.
יש לי ערך.
אולי לא ערך חיצוני עצום, של הערצת קהל חיצוני וכו'.
אבל יש לי ערך אמיתי, הכי אמיתי והכי פשוט שיש. יש בי משהו ייחודי.
ומשם - אפשר רק להתקדם.
*
הערך האמיתי שלי הוא אינסופי בגלל שה' נמצא בתוכי.
אם ככה - אין צורך שמישהו חיצוני יאשר לי כל הזמן שאני בסדר.
אלא אני צריך לאשר לעצמי שאני בסדר, וזה יעשה על ידי עבודה מול עצמי.
אפשר ללמוד מהסביבה אבל לזכור שאני העיקר.
כי אני - אני.
אין לי יכולת השפעה על אנשים אחרים, כי כל אחד חושב אחרת, וכל אחד בוחר איך יושפע, ממי ומתי.
כן יש לי יכולת השפעה על עצמי.
*
בקיצור, לפי דעתי להקים אימפריה זה להקים עסק או משהו אחר שיעזור לאדם לבוא לידי ביטוי, כמו עיצוב אופנה, ספר, עיתון, עלון, קורס, פודקאסט, אתר וכו'
כל זה בלי שיש קהל שמתעניין.
אלא אתה מגדיר את עצמך בתור מאסטר בתחום מסוים שאתה טוב בו ומתפתח בתחום הזה, בלי לצפות להגיע לקהל.
בשלב זה, אתה מקים אימפריה מול עצמך.
אתה משווק את עצמך - לעצמך בתור: " סופר", "מעצב", "הוגה דעות", "מומחה לבוטניקה", "יועץ", "עיתונאי", "מרצה" וכו', אפילו שאין לך קהל אלא האדם היחיד שמכיר באימפריה שלך זה אתה עצמך.
ואז אט אט אתה מחפש איך האימפריה שלך תתרום לעולם.
בקצב שלך, כי תמיד האדם נשאר מול עצמו.
מקשיב לעולם - אם יש התעלמות, דחיה, כישלון זה כי צריך עדיין לחפש או לתקן משהו.

אין צורך להקים אימפריה חיצונית מהדהדת.
האדם צריך את הערכת עצמו, את ההסכמה של עצמו לעצמו להתקדם ולהתבטא, ואת זה שהוא מכיר בערך של עצמו.
כל השאר בונוס.
יש אנשים שיעשו הכול רק לא להיות בשקט.

בשקט הזה שלוקח אותם למקומות חשוכים שהם לא מסוגלים לשאת.
בשקט הזה שמזכיר להם את עצמם.

ועצמם? טוב או רע?
השקט מפגיש עם מקומות כואבים, עם רגשות ומחשבות שאין להם מילים.

הגוף מתכווץ.
המחשבות מחפשות פתחי מילוט מהירים.
לברוח.
פחות להרגיש, פחות להיות.


ומה כן?
לעשות.
להתקדם, להספיק, למלא.
לא מסוגלים לשאת את השקט, אז עושים.
מדברים הרבה, פועלים בלי הפסקה, ממלאים כל רגע בעשייה.
לא מתוך חיוניות, אלא מתוך פחד.
פחד מהמפגש עם עצמם.
עם הקטנות, עם הכאב, עם הריק.עם רגשות מודחקים עוד מהילדות, שהם לא רוצים לזכור.


הם יגידו שהם מממשים את חייהם, מנצלים כל רגע, מצליחים, בונים, יוצרים.
אבל האמת?
הם מסתתרים.


יש מיליוני אנשים בעולם שעושים הכול חוץ מלהיות.
עובדים, רצים, מתכננים, ממהרים, מנסים להספיק.
הדבר היחיד שהם עושים בשקט הוא לישון, וגם זה בקושי.


אבל יש גם עולם אחר.
עולם של שתיקה.
עולם שבו אין טלפונים, אין הודעות, אין וואטסאפים, אין שיחות, אין ספרים, אין אנשים.
רק אתה והשקט שלך.


יום כזה נראה כמו נצח.
חצי יום כמעט בלתי אפשרי.
שש שעות כבר מכאיבות.
שעה אחת, והשאלה הנוראית של הבדידות מתחילה לבעור.


מה יהיה עכשיו?
מה נעשה עכשיו?


דמיין את עצמך יושב שעה שלמה.
בלי לזוז, בלי מסך, בלי הסחות דעת, בלי אף אחד.
רק אתה, עצמך, והשקט.


מה יקרה אז?
שיתוף - לביקורת העולם הזה....
אִם
העולם הזה הוא מערת שדים,
אפוף מפלצות ופחדים, מלא אשליות ושקרים,
מערת שדים דרגה עשר?
אפילו למה לי פחד?
אבא צופה במצלמות למעלה
הכל בשליטה
אין שאללה'

אם העולם הזה- לונה פארק אכזר.
אפוף ריגושים ובחילות, צרחות אימה וסחרחורות,
הפחד זה בדיוק הכיף, מי לא הבין?
מה לך דואג ליבי העדין?
העיקר לא תשתחרר מהחבל,
והכל בשליטה...
השאר? הבל!

ואם העולם טיול ג'יפים מהסוג המפחיד.
ואני נהגת די גרועה, אז גם זה לא מדאיג
כי אמנם הרגל שלי על הפדל
אבל ההגה לא אצלי...
אז למה לי לדאוג אה?
אבא לא יפשל...
ויהי מה

ןאם העולם מבוך מורכב בו שמונה מיליארד אנשים.
כל אחד מפתה ללכת לכיוון שלו,
אלה שהגיעו ליעד כבר לא פה,
וכל מיני מסיטים בדרך ..
אז...
תהני מהנוף, ילדה,
למה לך נלחצת?
כי מה?
יש לך מפת דרכים ברורה
רק תקפידי ללכת בדיוק בה.

ואם, בעולם הזה, אני רק שחקנית.
בסרט הכי מגניב בעולם
עם התסריאי הכי טוב שיש
שבנה את התסריט לפרטי פרטים
והבטיח גם תשלום הגון על משחק לפי הכללים,
אז למה לי לצאת מהכלים מכל סצנה עצובה?
בסוף הכל מתוכנת לטובה!!
התסריטאי איתי בקשר רצוף
ולא ייתן מכל גל לצוף.

והבטחתי לשחק כל סצנה לפני שיצאתי לדרך...
כך שאם לא אשחק אותה בזמן המבוקש, היא תצוץ מצומת אחרת,
מהתסריט אי אפשר לזוז ולא לברוח
מילה זו מילה, מה יש לעשות, מילה זה כוח.

ובעצם, איך שלא יהיה העולם,
מה שמוחלט זה שאני מובלת
ולא מחליטה כלום
בובה על חוט

ולא אדם...
אנא, אבא,
שאפנים זאת לעולם...




אשמח לביקורת, תודה
התקומה החרדית.



כשאני כותבת תקומה חרדית – אין כוונתי לתקומה של כלל הציבור החרדי שאולי אינו צריך תקומה או שכבר היתה לו תקומה וכדו'.

אלא הכוונה לתקומה שלי, כמי שנמצאת בתודעה החרדית וזה חלק מהזהות שלה, ויחד עם זה מחפשת לשפר את חייה, את בריאותה הנפשית וכו', ורוצה להגיע לחיים נורמטיביים, והגיעה למסקנה שבורא עולם רוצה שכל אדם יגשים את עצמו בתחום כלשהו - כי זה ביטוי לנשמה האלוקית שרוצה להתגלות.

אני קוראת לזה 'תקומה' כי הרצון להגיע לחיים משופרים מקביל לדעתי לתקומות אחרות, כמו זאת הציונית, ותקומה בדרך כלל מתבססת על שינוי/שבירת העולם הקודם.

מהפכות בדורות קודמים הכריזו:

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל

אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה...

*

אבל אני, בתודעה שלי, לא חושבת שזה נכון לפרוק עול כדי לזכות לתקומה.

התקומה בה אני מאמינה היא פנימית – שלי מול עצמי, כזו שתיתן לי יכולת להתגבר על בעיות וחסמים.

*

כדי להגיע לעולם טוב יותר, צריך לשבור את העולם הקודם.

ואני בוחנת את עולמי הקודם כדי לראות מה מיותר לי ומה כדי לשבור.

עולם קודם – הכוונה חשיבה, מניעים וכו'.

המטרה: יכולת מנטלית להגיע למקום של השפעה נרחבת. (לאחר שהתגברתי על מחסומים כמו בושה, חוסר נעימות ועוד..)

*

הבעיה שאם שוברים את העולם הקודם, מגיעים למקום ריק, כי צריך לבנות עולם חדש.

וזה האתגר הגדול.

כשהציונות שברה את העולם הקודם, היא בנתה עולם של כוחי ועוצם ידי, של עצמאות מלאה והתנערות מקשר מחייב לבורא עולם.

אבל העולם החדש שהיא בנתה, היה מקולקל, כנראה, או לא מושלם. (מי אני שאשפוט? התוצאות מוכיחות).

אבל היה משהו טוב בשבירת העולם החדש הציונית: היא הצליחה לגרום לאנשים, פה ושם, לפעול ולהגשים את עצמם, להגיע לחשיבה אלטרואיסטית, חשיבה על כלל האומה.

*

שבירת העולם הישן הפרטי שלי כולל להעיף מחיי חשיבה של תחרותיות, רצון להוכיח את עצמי, רצון להיות בחשיבה על 'אני,אני'... ולהגיע למקום טוב של רצון להגיע להכנעה, לחשיבה אחדותית.

השאלה מה ניתן לבנות במקום כל אלה?

אני מוצאת את עצמי ללא מוטיבציה, כשאני בתודעת אחדות, העדר תחרותיות, בלי זעם ורצון להוכיח את עצמי, אין לי באמת מניע רציני.

הרצון לעשות טוב הוא נחמד, אבל הטוב יכול להתפרש גם כרצון לחיות את חיי ברוגע, כי בלי אגו, בלי תחרות, בלי מצוקה, למה שאני אתנדב למשימות של הגשמה עצמית, של רצון להגיע לקהל? למה שארצה להשפיע אם אין לי מניע משמעותי? בעיקר כי העדר תחרותיות זה חוסר רצון להגיע למקום גבוה.

בלי צורך, בלי רצון, למה שארצה לפעול בכלל?

האם הרצון הטוב לעשות טוב בעולם (בעיקר כשלא יודעים מה טוב) חזק באופן כה משמעותי כמו הרצון להוכיח שאני שווה? כמו הסיפוק שיש בתחושת ניצחון?

האם הרצון הטוב חזק כמו תחושת הזעם?

*

האמת שכשרוצים להחריב עולם ישן, צריך למצוא מספיק מניעים חזקים לפעולה בעולם החדש.

ואני חושבת שאולי זה לא אפקטיבי כל כך להגיע למקום חסר צרכים, רצונות ותחרותיות.

*

מצד שני – אפשר.

זה נמצא במקום בו אנחנו חושבים על העולם ומביטים בחוסר הצדק, בכך שאין באמת אכפתיות במקומות מסוימים, ומסכימים שהעולם צריך שיפור.

אנשים לא צריכים להיות מפוחדים, לא צריכים להתנהל בלי כסף, או במצוקה כלכלית, לא צריכים לחוש נרדפים וכו'.

זה מקום בו אנו חושבים על הרצון לתרום מהיכולת האלוקית שלנו, עבור עולם טוב יותר, ושזה תלוי עד כמה כל אחד יפעיל את הנתונים שלו כדי לפעול למען עולם טוב יותר.

כך שיש מניע משמעותי לעולם חדש: רצון להנחיל לדורות הבאים עולם נעים, אחדותי, ללא מצוקה.

למשל בתרבות – לתת עולם נקי מכוחות שליליים, מתרבות לא נאותה, ממסרים בעייתיים.

זה לא צריך להיות על ידי מחיקת העולם הישן, אלא על ידי שימוש בכוחות שיש בעולם עבור מטרות טובות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה