שיתוף - לביקורת אִינְצִ'יד.

  • הוסף לסימניות
  • #1
אינצ'יד הלך ברחוב החם, ונאנח לעצמו. סביבו התהלכו אנשים במצבי התכה שונים, מגרים.
הנה, אחד שקוף עבר כעת מולו, וההילה הנוצצת שהקיפה אותו הייתה כל כך - - זוהרת.
אינצ'יד תקע את מבטו עליו בהשתוקקות, מרגיש שוב את החלום הבוער תוסס בתוך עורקיו.

להתמתךְ.

להתהלך בגאווה כך ברחוב, למשש את ההילה השקופה, להרגיש זוהר מאוֹשר, נסיך.
ואם לא להיות שקוף, אז אפילו להתנזל היה מוכן. למרות שזה לא באופנה היום בכלל. הכל היה עושה, רק לא להשאר מוצק רגיל ומעצבן כזה.
אבל -
אינצ'יד נחת במהירות למציאות העגומה. להיכנס לכור ההיתוך עולה הרבה מאד קְרוֹלְנִיוֹת, והוריו, לא התברכו ביותר מדי מהמצרך הזה. הוא השפיל מבטו לחור הגדול בנעל המוצקה והחומה שלו, עצוב.

**

כל חודשיים, אחרי יום ההתכה המדיני, בא סַכְרִיב לכיתה, ומשוויץ בעצמו. לפני ארבעה חודשים, למשל, הוא התנזל.
וואו, כמה שהוא לא הפסיק לספר על הכור הכסוף המיוחד, על התא הקטנטן הבוהק. על הקרניים האולטרה - כחוליות שריצדו על בגדיו ועל הנוזל הכתמתם שטפטף בעדינות מהתקרה.
וכמובן - איך שכחנו. על המסך הענק שהתפרש על כל הקיר הימני של התא, שאפשר אפילו לגעת בו בעצמך - ביד!
אינצ'יד לא שם לב שמחשבותיו יצאו להם לחלל העולם, ואת מילותיו האחרונות הוא אמר בקול, מחקה בלעג את סכריב.
אוף. הוא נדנד רגליים על הכיסא, מרגיש שהתקווה להיות מותך אי פעם, נוזלת לה לאיטה מבין אצבעותיו.

נכון. סבא תמיד אמר לו ש - 'הכי שווה להיות טבעי'.
אבל - מה לעשות, הדור השתנה, האופנה נהייתה אחרת. וגם -
אינצ'יד גיחך לעצמו במרירות. לסבא אף פעם לא היה חבר מעצבן שרק משוויץ כל היום במצבי הצבירה שלו.

הוא הזדקף בהחלטיות על המשענת, נחוש. ההחלטה מילאה את עורקיו בדם תוסס וחם, זורם במהירות. מניע אותו לפעולה.

הוא יאגור קרולניה לקרולניה, עד שישיג את הסכום הדרוש כדי להתמתך.
ולא, לא משנה לו איך הוא יעשה את זה.
ישטוף רצפות, ינקה חדרי מדרגות. ישמש נער שליחויות, ואפילו אולי - -
הוא היסס, זוויות פיו רוטטות לכדי חיוך.
אולי אפילו ינסה להתקבל להיות עובד, ניקיון, אמנם - אבל עובד בכור ההיתוך.
אינצ'יד התחיל לזמזם מנגינה עליזה, מזייף באושר.
הוא יצליח. יצליח להשיג את המטרה. גם אם כרגע היא נראית קשה מאוד, ובלתי אפשרית. כמעט.

**
"היי, מה אתה עושה כאן?" המילה האמצעית נהגתה בזלזול על ידי הנער הגבוה, מבטאת בחדות את כל הבוז שהוא רוחש כלפיו.
אינצ'יד התרומם בלאות מעל הסיר הענק, מוחה זיעה ממצחו. בידו הימנית היה קפוץ בחוזקה הספוג הברזילי, שגרם לאצבעותיו להתחספס מהר מאוד.
"ומה אתה עושה פה, אם יוּתר לי לשאול?" הוא גיחך ביובש אל סכריב, גוחן חזרה אל הסיר הגדול, המפוחם.
"אני שאלתי קודם", חיוך ציני מרים את קצוות פיו של סכריב למעלה. הוא נוגע בהילה השקופה שלו בעדינות, מחדד את ההבדלים הזועקים גם ככה ביניהם.
"שוטף כלים, כמו שאתה רואה". חיוכים ציניים הם דבר מדבק, מסתבר.
סכריב מודד את אינצ'יד מקצה התלתל שעל המצח ועד החור בנעל החומה, המוצקה.
"אה", הוא פולט הברה בודדת בזלזול, ממשש שוב את הזוהר שמקיף אותו, ומסובב גב בגאווה. פוסע בצעדים גדולים לדלת היציאה של המטבח. הדלת שמפרידה בין העולם הנוצץ, הבוהק, שבחוץ - לבין מאחורי הקלעים של המסעדה המפוארת הזו. המקום המלוכלך והמוזנח ביותר שידע היקום מעודו.

"רגע - ", אינצ'יד צועק אחריו, זורק לתהום את שאריות הכבוד האחרונות שעוד נותרו לו.
"לא ענית לי אתה, למה באת לכאן בכלל". הוא משפשף את רגלו הימנית בזו השמאלית, מתפתל.
סכריב מסובב ראשו, עיניו יורקות זיקי שנאה ובוז לנער שמאחוריו.
"דוד שלי הוא המנהל פה", הוא מעביר מבטו על ההזנחה והחלודה שמסביב, מגחך בעצבנות.
"והוא ביקש ממני להעביר משהו לטבח הראשי. אבל אני מבין שהוא לא כאן", סכריב מעלה על פניו חיוך חמוץ, ומסתובב לאחוריו בעליונות, בטוח בעצמו.
"אָה.." אינצ'יד ממלמל מאחורי גבו, מובס.
הדלת נטרקת מאחורי גבו של סכריב, ואינצ'יד מזדקף, מנסה לעטות על עצמו ארשת בטוחה. מנסה, ולא מצליח. ההשפלה של הדקות האחרונות הייתה גדולה מידי, והיא מקלפת את המסכה הקשוחה במהירות, גורמת לדמעה בודדת לזלוג מעינו, לגלוש הישר לרצפה, ולהתאחד עם שלולית עכורה שטפטפה מהסיר השחור.

**
אינצ'יד החזיק בארנק החום, המקולף, ונאנח לעצמו באושר.
זהו זה. הוא עשה זאת. המטרה הנכספת הושגה.
הוא פתח את התא האמצעי, קומץ באגרופו חופן של מטבעות זהובים. הניח להם לגלוש לאט, בעדינות, לתוך הקרקעית המאובקת. תנוחו לכם שם, בשקט. הוא אמר להם בלחש, עיניו צמד כוכבים.
עוד יומיים, ביום ההתכה המדיני, תזכו להשלים את מטרתכם בעולם. אינצ'יד גיחך לעצמו, מאושר.
המטבעות החזירו לו מבט שותק, לא מעידות על עשרות שעות העבודה שהזיע, התייגע ועמל, כדי להרוויח אותם. כדי להגשים לעצמו את החלום.

**

הוא פסע לאיטו בתוך הכור הכסוף, בולע בעיניים גדולות את המראות סביב.
"במה אפשר לעזור?" קול נעים קטע אותו מהרהוריו הזוהרים.
אינצ'יד הרים עיניו, מבחין בנער נמוך ומנומש, שהביט בו בעיניים נוצצות.
"אה.. אני.." הוא התגמגם, המבוכה שוטפת אותו בגלים.
"באתי להתמתך", מלמל לבסוף, מבויש.
"היה צפוי". ההוא חייך בעליזות, מורה לו באצבעו ימינה. "מה כבר אפשר לצפות מילד עם ארנק שנכנס לתוך הכור ב ד י ו ק ביום ההתכה המדיני?" הנער תהה לעצמו, מדלג תוך כדי דילוגים עליזים לכיוון שורת תאים קטנה.
"תיכנס לכאן". הורה לאינצ'יד, מצביע על התא השלישי מימין. "שם כבר תראה מה אתה צריך לעשות", הוא גיחך בנחמדות. "ואל תשכח להראות לי אחר כך איך אתה נראה במצב הצבירה החדש שלך", הוא נופף לו לשלום ביד מנומשת, ופנה לו משם.

אינצ'יד נכנס.

הלום, הביט סביבו. לא מאמין שהגיע לרגע הזה.
הוא חייך לעצמו, מטושטש מאושר, מסתובב לעבר המסך הענק ונוגע בעדינות בקצה זרתו במרכז הצג.

'בחירת מצב צבירה'

המילים הופיעו בקצה העליון של המסך, מרצדות.

נוזל.
גז.
גז הילתי.

אינצ'יד לחץ במהירות על האפשרות השלישית. האפשרות הכי נחשקת וקסומה.
להיות סתם גז, סתם שקוף שרואה ובלתי נראה - לא שווה בכלל. רק עם הילה יש טעם לכל ההתמתכות שלו. הילה נוצצת שמקיפה את קו המתאר של גופו ומסמנת לכולם שהוא נוכח כאן, ולא סתם איזה גז שקוף חסר חשיבות בחלל.

'??'

ריסיו רעדו בתדהמה. המחיר שהופיע לצד הגז ההילתי המם אותו לגמרי.

אלף שלוש מאות קרולניות!

עווית עצבנית חלפה במהירות בלחיו השמאלית. חבל שלא ברר מחירים מדויקים קודם. עכשיו ילכו לפח כל המטבעות שחסך בעמל. כמה טיפש היה. מה חשב לעצמו? שחמש מאות קרולניות יספיקו?! אוף. עכשיו יאלץ להסתפק בגז רגיל וחסר מקוריות.
הוא לחץ על החץ הכחול, המהבהב. חזור. נגע בעצבנות באפשרות השניה, משחיל את המטבעות לפתח שנפער בקיר הכסוף.
אישור. הוא לחץ שוב ושוב בחוזקה על המלבן הדיגיטלי, ממתין להוראות הלאה.

הוראות - מצב - צבירה - גז

המילים ניתרו בעליזות מתחתית המסך, מקוריינות על ידי קול מתכתי שבקע מהתקרה.
אינצ'יד רפרף במהירות על הרשימה שהגיעה מתחת, מתופף על הקיר בעצבנות.
נעמד עם פנים לקיר השמאלי, ידיו מונחות לצידי גופו. דפק שלוש דפיקות עדינות על הקיר,
והמתין.

נוזל כתמתם טפטף לפתע באיטיות מהתקרה הכסופה, ניגר על החולצה התכולה, המשופשפת.
משלושה מקומות שונים בחלל התא נשלחו לעברו בבת אחת קרניים כחולות בוהקות, סורקות אותו מקצה המצח ועד הנעליים החומות, עם החור, שעוד מעט כבר לא יהיו מוצקות בכלל.

התחושה המענגת, הממכרת, שהעניקו לו הקרניים והנוזל הכתום, בתוספת הריח העדין שבישם את האוויר בחדר, גרמו לאינצ'יד לשכרון חושים מוחלט. הוא עצם עיניים בעונג, איבריו מתרפים להם לאיטם, בלתי נשלטים - -

'התהליך נגמר'

הקול המחוספס קריין שוב, גורם לאינצ'יד לפתוח את עיניו באכזבה, להתנער מהערפל המתקתק שאפף אותו.
המתכתי המשיך לדבר, בטוח בעצמו:

'כעת, קרא את האזהרות ואת הסכנות שיכולות להיגרם כתוצאה מהתמתכותך, ואז תשוחרר לדרכך. תודה שהתמתכת אצלינו'

אינצ'יד סקר את הרשימה הארוכה שהשתרכה שם, והתייאש.
הוא פתח באחת את דלת התא, קורא תיגר על האיש המתכתי מהתקרה.

'המערכת ממתינה לאישור - -'

אינצ'יד טרק את הדלת הכסופה מאחוריו, שומע מאחורי גבו את הקול ממשיך להדהד.

**

אִינְצִ'יד הלך ברחוב החם, ונאנח לעצמו.
סביבו התהלכו אנשים במצבי התכה שונים, לא מגרים בכלל.
הנה, אחד שקוף עבר כעת מולו, וההילה הנוצצת שהקיפה אותו הייתה כל כך - - קלושה. מכוערת.
אינצ'יד תקע את מבטו עליו בחמיצות, מרגיש שוב את האכזבה הבוערת תוססת בתוך עורקיו.
כבר מזמן פגה לה ההתרגשות הראשונית, הזוהרת. נשארה רק ההחמצה, התבוסה החונקת.
ונשארו גם המכות.
המכות היבשות, הכואבות, והדחיפות שקיבל מאנשים שחלפו על פניו, כאילו היה אוויר. ואולי, זה מה שבאמת היה.
אוויר, אבל בהבדל אחד. היו לו רגשות, ולב. וגוף, שאמנם היה בלתי נראה, גז מתהלך, אבל גוף שכאב.
כאַב כאשר נדחפו לעברו אנשים, שלא שמו לב בכלל שיש פה מישהו. ולא באשמתם. כאַב כאשר נתקל באבנים חדות בצידי הדרך, לשם דחפו אותו בני אדם אחרים, שלא התייחסו לקיומו.

רק כעת, הבין אינצ'יד, באמת, את מה שסבא תמיד אמר.
הסכים איתו בכל מאודו וגופו הכואב.

'הכי שווה להיות טבעי'


©כל הזכויות שמורות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש לך סגנון כתיבה כייפי וזורם.
הייתי רוצה לקרוא את העלילה הזאת בסיפור בהמשכים.
בקיצור, מדהים!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הקטע הזה מתחיל עם הרבה פתיחות טובות להמשך.
אפשר להמשיך ישירות עליו, ואפשר גם לשנות אותו קצת בהתאם לעלילה שיכולה להיבנות עליו.
רעיונות להמשך אין לי, אבל אנהג כמו שנהגה איתי @נ. גל בסיפור בהמשכים שהעליתי (עזר לי מאוד...)
אלה שאלות שעלו לי, אולי זה יפתח פתח לסיפור:

מה קורה לאינצ'יד אחרי שהחליף מצב צבירה? איך בדיוק, פיזית, זה קורה? רק תחושה או באמת הוא הופך לנוזל/גז?
אחר כך הוא חזר לעצמו לחלוטין?
מה בדיוק קורה כשמתמתכים/מתנזלים?
מה קורה למי שמתנזל או מתאייד הרבה מדי פעמים?
מי מנהל את כל התחום הזה, שנשמע קצת אפל?
האם יש מישהו עם כוונות רעות, או שאולי זה דווקא דבר טוב, של מישהו שמנסה ללמד את העולם הזה לקח?
החבר העשיר של אינצ'יד באמת בא למסעדה כדי לתת לדוד שלו משהו/שהוא גם בא לעבוד שם, כדי להשיג כסף?
האם דוגלי הטבעיות מכובדים ומוערכים, או נרדפים? אולי הם סתם נחשבים לעניים חסרי מעמד? האם הםמנסים להציל את העולם שהולך לאבדון בעקבות ההתמתכות האינסופית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו. וואו.
תודה, @מוריופ !!
כשיהיה לי זמן, מתישהו, בחופש הבא, מסתבר:sne: אנסה להמשיך.
פתחת לי המון כיווני חשיבה על הקטע הזה. ואני כבר הייתי בטוחה שאין רעיונות מקוריים בנמצא להמשיך אותו;)
ותודה גם @נ. גל . רעיון מדהים. מאמצת לעוד כמה קטעים ישנים שלי ששוכבים במגירה:cool:
מה קורה לאינצ'יד אחרי שהחליף מצב צבירה? איך בדיוק, פיזית, זה קורה? רק תחושה או באמת הוא הופך לנוזל/גז?
אחר כך הוא חזר לעצמו לחלוטין?
מה בדיוק קורה כשמתמתכים/מתנזלים?
מה קורה למי שמתנזל או מתאייד הרבה מדי פעמים?
מי מנהל את כל התחום הזה, שנשמע קצת אפל?
האם יש מישהו עם כוונות רעות, או שאולי זה דווקא דבר טוב, של מישהו שמנסה ללמד את העולם הזה לקח?
החבר העשיר של אינצ'יד באמת בא למסעדה כדי לתת לדוד שלו משהו/שהוא גם בא לעבוד שם, כדי להשיג כסף?
האם דוגלי הטבעיות מכובדים ומוערכים, או נרדפים? אולי הם סתם נחשבים לעניים חסרי מעמד? האם הםמנסים להציל את העולם שהולך לאבדון בעקבות ההתמתכות האינסופית?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הוא התהלך מהורהר. ערפל צובע לו את שדה הראייה.
תוכנן של מחשבותיו היו עשויות מקשה אחת; מה עכשיו. הוא התעמק במגפיו.
הוא מוכרח להחליף את הלבוש שלו, להקשות על מבקשי נפשו.
צרור יריות פילח את האוויר. הוא נשכב על הרצפה במהירות והתגלגל הצידה.
ממש כמו בסיפורים, הוא גיחך לעצמו. רץ בקומה שפופה, ובזיגזג.
בקצה הרחוב זיהה את א'. הוא הגביר את קצב ריצתו. כשהגיע אליו, חיפה עליו חברו.

כשהגיעו לבית המוגן, וש', הגיש לו כוס קפה, נכנסו לבית לבושי השחורים.
"היית צריך להיות מהיר יותר. כמעט ופגענו בך", גער בו ל', מאותה החבורה.
"הבנתי, אשתדל יותר לעתיד לבוא". הוא הנהן, לוגם באיטיות.

צרור יריות נוסף ניפץ את זגוגיות החלון. תנוכי אוזניהם נפתחו, ועיניהם הצטמצמו. כל אחד מהם הניח אוטומטית את ידו על כיס אקדחו. "תשכבו על הרצפה!" ל' צעק ראשון.
"מישהו נפגע?" ש', החובש בקבוצה, שאל, גופו דרוך ומתוח. תחת חילופי האש נשברו חפצים רבים. והרעש היה בלתי נסבל. "אני", הרים את ידו ג' בקושי.
ש' זחל לעברו. "איפה נפגעת?" הוא שואל במהירות, סורק את גופו של ג'.
"לא הספקתי לשים לב..." הוא מנסה להתבדח.
"הבנתי הכל".

.....
המשך יבוא אי"ה
שיתוף - לביקורת מקומט או חלק
קרן שמש חדרה מבעד לחלון, גורמת לר' שלומקה למצמץ, הוא פקח את עיניו ממלמל 'מודה אני' ונוטל את ידיו.

אחר ניגב אותם במגבת שהמתינה לו על השידה לידו, הוא התרומם לכדי ישיבה, נשען לאחור על ראש המיטה, מביט במיטה הריקה שלידו.

אשת נעוריו כבר איננה, הוא הביט בידיו המקומטות כלא מאמין, צובט עצמו לראות שהוא לא חולם, המציאות הכתה בפניו, הזדקנת. כן. אמר לעצמו בעודו צוחק צחוק של זקנים.

מלאך המוות כבר כאן. הוא מרגיש אותו קרוב. היום, מחר, שנה, שנתיים. זה יקרה.

לו רק היה מנצל את זמנו כשידיו עוד היו יפות, הרהר לעצמו.

אל מול עיניו צף כעת סבו ר' תנחום. הוא שלומקה היה בחור צעיר כשהגיע לישון עם סבו בבית, על מנת לעזור לו בפעולות השגרתיות שזקנים מתקשים בהם.

אחח זה היה קשה לראות כך את סבו, תמיד הרי היה כה צעיר ונמרץ. זוכר הוא איך היה נוהג להביט על ידיו הקמוטות של הסבא תנחום, מנסה להפנים שסבא תנחום, הזדקן.

סבא תנחום שפיקח היה, נוהג היה לצבוט לו בלחיו עם ידיו הקמוטות, לוקח את ידו החלקה של שלוימלה הצעיר מניח על ידו שלו ואומר "שלוימלה, גם לי היו פעם כאלו ידים וגם אני הייתי מסתכל כך על ידיו של סבא שלומקה שלי. דע לך" היה מוסיף כשאצבעו מתנופפת מולו באזהרה, "שמהר מאוד גם הידיים שלך יהיו מקומטות ככה".

אחר היה נאנח ושוקע במחשבות, "איי איי איי שלוימלה, אתה עוד צעיר. לו הייתי משכיל לנצל את הזמן כשידי עוד היו יפות כשלך."

נקישה קלה על הדלת החזירה את סבא שלומקה למציאות, נער עדין ושחרחר עמד בפתח פותח את הדלת בהססנות, סבא שלומקה חייך אליו וסימן לו להתקרב.

נכדו היקר והעדין התעניין בשלומו איך הוא מרגיש, סבא שלומקה נפנף בידיו כאומר לא חשוב. הוא שם לב למבטים החפוזים על קמטי ידיו.

"קרב אלי תנחום יקירי, הראה לי את ידיך היפות, הראה לי את הזמן שעוד מחכה לך".

סוף​
שיתוף - לביקורת המלכה מפוארת
כבר במהלך הנחיתה הוא ראה אותם, שורות צפופות של חיילים לבושים במדים מגוהצים, עומדים זקופים, מחכים לו – למלך שיופיע בדלת המטוס, הוא נאנח לעצמו, הדביק לפניו את החיוך המנומס ופסע לעבר דלת המטוס,

הדלת נפתחה ומול עיניו התגלה שטיח אדם מבריק, מעוטר ברקמת זהב מפוארת, הוא החל לרדת במדרגות המטוס, התזמורת הצבאית פתחה בשירה, מקצוענותם ניכרת היטב בכל תו וצליל, הוא הרים את עיניו, מבחין במגוון הכלי נגינה שהובאו לשדה התעופה הממורק,

למרגלות המטוס כבר המתינו לו, שרי המחוז, לבושים במיטב מחלצותיהם, והם היו נראים מרוצים הם מאוד נהנו מהמוזיקה, הרהר לעצמו, הוא הושיט להם את ידו, והמתין שיגמר סבב הלחיצות,

הוא פסע בין שורות החיילים, ואפילו לא חנן אותם במבט, עושים את עבודתם הפטיר לעצמו,

ראש המחוז הכווין אותו אל הכיסא המפואר שעמד בין שרשראות פרחים ווילונות יוקרתיים,

הוא התיישב במקומו, התזמורת עצרה את השירה וראש המחוז נעמד לנאום, במשך רבע שעה הוא סקר את פעילות המלך ה"אהוב" יש לו כותב נאומים לא רע, גיחך לעצמו המלך בליבו תוך כדי שהוא מהנהן בראשו בהנאה מרובה כמיטב הנימוס והטקט.

הטקס התקרב לסיומו, המלך עלה על לימוזינה מפוארת, מלווה בשירת משמר הכבוד, רגע לפני שהוא סגר את הדלת סימן המלך למושל המחוז להתקרב אליו, הוא דחף לו צ'ק מכובד בידו, והפטיר לו, תודה רבה, שמחתי לפגוש אותך, ומרמז במפורש על ביטול כל שאר הטקסים שתוכננו להמשך הביקור.

לנהג הוא הורה לפנות בדרך הכי קצרה עד לאכסנייתו כשהוא מתעלם משורות חיילי הכבוד שעמדו בשולי הכביש, מצדיעים לכבודו, או לכבוד מפקדם.

הרכב נכנס למבנה המפואר, המלך המתין עד שאחרון השרים יצא מהמבנה, ואז פנה לשלושת משרתיו הנאמנים,

קדימה, אנחנו יוצאים לדרך, הם לבשו בגדים פשוטים, טשטשו את פניהם, ויצאו מדלת צדדית, שהם הכינו לו משרתיו הנאמנים רכב קטן ופשוט,

נסיעה קצרה הביאה אותם לרחוב ישן ומוזנח, הרכב נעצר ליד בית קטן מט ליפול, הוא יצא מהרכב והתקרב אל הדלת,

אחד ממשרתיו כבר התכונן לנקוש על הדלת, אך המלך סימן לו להמתין,

מתוך הבית נשמע ילד קטן משוחח עם אחד מבני הבית,

"אתה יודע? זה המלך הכי טוב בעולם, הוא באמת אוהב אותנו..."

עיניו של המלך התמלאו דמעות, הוא לא המתין רגע, פתח את הדלת לרווחה ואסף את בנו האבוד לחיבוק חם.

***

בנוי על קטע מחזק מהזוהר הקדוש
אמר רבי אלעזר:
מאי דכתיב. (תהילים ק״נ:ג׳-ד׳) הללוהו בתקע שופר הללוה''ו בנב''ל וכנו''ר הללוה''ו בתו''ף ומחול הללוה''ו במני''ם ועוגב. וכי צריך הקדוש ברוך הוא להאי.
אלא אמר דוד, כל מה שתשבחו לקמי קודשא בריך הוא בהני מיני זמר, אינו כלום. כאדם האומר לחברו, עכשיו עשה זה וזה, וכל מה שתעשה אינו כלום, עד שתעשה דבר פלוני. כך אמר דוד, הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה, כלומר אינו הללו, אלא מהו הללו, כל הנשמה תהלל יה הללויה. והאחר אינו כלום, אלא הלול הנשמה, הדא הוא דכתיב, (שם) כל הנשמה תהלל יה הללו יה.

בתרגום חופשי, השי"ת אינו רוצה שנהללו ונשבחו בכלי נגינה מפוארים, אלא שהנשמה תהללו.
שיתוף - לביקורת החלום לחלום
מאז שהוא היה קטן הוא היה אוהב את זה, את הטבע, את הנגינה , את ציוצי הציפורים,
הנפש השקטה שלו אהבה את זה תמיד, אלו היו ההנאות שלו.
לא האוכל, היופי והאגו היו מנהיגים אותו, בשבילו מנוחה של שעה בין עציי השדות
הגבוהים ונגינה בחליל לקול ציוץ הציפורים היה מה שגרם לו לאהוב את החיים, את העולם
ואת עצמו.
ככה הוא היה תמיד, עד שיום אחד בלי כל תיכנון , העולם הרגוע והשליו שלו התנפץ,
המוני חיילים דהרו על סוסיהם ושרפו כל מקום, כל בית, הוא שמר על החליל שלו כמו על
עצמו, אבל השדה- השדה נשרף ונגמר.
העצים כאילו לא היו, נהפכו לחתיכות שחורות ומפויכות, הוא נלקח בשבי, החליל מתחבא
מתחת למעילו, משפחתו הקטנה נעלמה כלו הייתה, והשקט שלו גם כן, נעלם ולא היה.
כל לילה היה מתעורר שטוף זיעה לאחר חלום נורא, מתנשף ומזיע , מוודא שהחליל שמור אצלו.
כל פעם שהיה מתעורר ומביט סביבו, על הרצפה המלוכלכת שעליה היה שנרטבת בדמעות
של הישן לצידו כל פעם מחדש, והוא עצמו- אין? מה הוא עושה כאן? איך הגיע לכאן?
איפה העולם הרגוע שלו? איפה המשפחה הקטנה שלו שבכל מקרה לא היה ממנה כזה
הרבה- רק הוא, אחיו ואביו, וגם הם נעלמו לו- או שדווקא הוא זה שנעלם להם?
לאחר מספר לילות של שינה גרועה, של סבל מתמשך, לאחר שהתעורר שוב מסיוט לא נורמלי,
הוא חשב לעצמו מה היה קורה אילו במקום לחלום חלום על שריפה ועל עצים מפויכים
היה חולם על שדה מלא בציוצי ציפורים וצלילי נגינה? מי יודע , אם הייתה לו שליטה על חלומותיו
בהחלט היה רוצה לחלום על כזה דבר, אבל לצערו גם זה חלום שכנראה לא ייתגשם.
החלום לחלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה