אני ומיכאל

  • הוסף לסימניות
  • #21
מתכוננים לטיול

הסתובבתי בחדר התפילה וקנאה בערה בי, איך זה שלכולם סביבי יש על מה לבקש ולהתחנן, ואני לא מרגיש בתוכי צורך כזה? התקרבתי לקבר, והתחלתי להתפלל ללא חשק, לאט לאט הצטרף הלב, ותוך כמה דקות הייתי שקוע בתפילה מעומק הלב. ופתאום מכה בכתף. זה בוודאי מיכאל, הוא בכח מנסה לנתק אותי מהתפילה ואומר משהו על זה שמאוחר וצריך להתחיל את המסלול של נחל עמוד. הפסקתי את התפילה בלב כבד ויצאנו החוצה. אל הגשמיות, אל המוזיקה הרועשת מבעלי הדוכנים בחוץ והשטויות שהם מוכרים.

"הנה עובדיה!" התלהב מיכאל בקול, ומיד נעמד במקום, פניו התרצנו לרגע, הוא שפשף את ידיו זו בזו והתנדנד קמעה, כאילו הוא מתכונן לתפילה. ניגש לעבדקן מבוגר שהלך לאיטו סביב המתחם, ובתנועות ידיים שמזכירות תפילה אמר לו "באנו לכאן בחורי ישיבה לכבוד הרשב"י, אם יש איזה משהו לאכול.. אולי בשר או משהו.." הוא אמר את זה כמעט במנגינה.

"בא נראה מה יש" ענה לו העבדקן במבטא עיראקי, וצעד לכיוון קראוון פצפון שעמד בשולי המתחם, פתח כמה מנעולים חלודים ושלף משם חצי בקבוק מיץ אשכוליות, וסלט טונה פתוח, "זה מה שיש, אם אתם רוצים על האש" - ירד עובדיה לסוף דעתו של מיכאל, "תבואו מוצאי שבת, עכשיו זה מסוכן, יש שמש"

מיכאל לקח את הבקבוק לא לפני שאמר תודה, והשליך אותו בסתר לפח האשפה, "אסור לפגוע בעובדיה" הסביר מיכאל, "לפעמים יש לו בשרים"

"מי זה עובדיה הזה?" שאלתי את מיכאל

מיכאל נתן בי מבט גוער: "זה האדם היחיד כאן בכל המתחם שאוסף צדקה בשביל אחרים ולא גונב את זה לעצמו".

בדיוק אז הגיע אהרן, חבר מהישיבה, שהגיע בעיקר בשביל המסלול.

יצאנו שלושתינו לנחל עמוד, מיכאל מכיר כל אבן, והוא לא צריך את הסימונים של קק"ל כדי לדעת איך הולכים. פתאום באמצע המסלול, הוא התחיל ללכת בדרך אחרת לגמרי, לתוך לב היער, שום סימן של קק"ל לא היה שם, אחרי כחצי שעה הגענו לגדר גבוהה, קפצנו מעליה, ומצאנו את עצמינו בכביש שומם.

לאחר כמה דקות עצר לידינו רכב, מתוכו הציץ נהג המום ששאל "איך, איך הגעתם לכאן, רק תסבירו לי?" מיכאל חייך שהתוכנית שלו הצליחה והוא ניגש לנהג בפרצוף מסכן: "לא יודע, אנחנו תקועים כאן כמה שעות בלי מים, תוכל לקחת אותנו לרשב"י?

- " אלא מה, אני ישאיר אתכם כאן?! יש כאן הרבה נחשים. תעלו, תעלו מהר"

בפתח היישוב ירדנו שלשתינו, ממהרים לכיוון הציון כדי להספיק מנחה וקבלת שבת. משהו הפריע לי ולא הבנתי מה, לאט לאט חדרה ההכרה לתוכי איך אני נראה..

הסתכלתי סביבי, וליבי לא יכל לשאת את הכלימה.

מימיני ומשמאלי, מלפני ומאחרי, צעדו יהודים בכל הגילאים בבגדי שבת נקיים ומגוהצים, לכיוון הציון. על פניהם הרחוצות ניכרת ההתרגשות לקבל את פני השבת במחיצת הרשב"י. פיצקלעך' עם פאות שהסתלסלו זה הרגע ששקית פקל'עך בידיהם הקטנות, קיפצו בהתרגשות סביב עגלת התינוק שדחפה אימם במעלה ההר.

ורק אני. אנחנו. חוזרים ממסלול רטוב, עם בוץ בשולי המכנסיים, עם חולצה שכמעט ואין בה שטח לבן, ועם גוף עייף ורעב עטוף בזיעה.

"אני נראה כמו אחד ההומלסים כאן וזה דווקא משתלב בנוף" הרהרתי בציניות.

בפנים נפולות ובלב כבד המשכתי הלכתי לכיוון הציון,

מעולם לא קיבלתי שבת בכזו הרגשה רעה.


סעודת שבת

חדר צפוף, שולחנות מכוסים באל-בד, המון בחורי ישיבה, ומטבוחה. הרבה מטבוחה. זה מה שראיתי מיד כשנכנסו לאולם הכנסת אורחים בו תתקיים סעודת השבת. כאן ושם נראו ברי מזל שהשיגו בקבוק מיץ ענבים, הם אחזו בו בחזקה. כך לפחות עם קידוש הם מסודרים.

אבל מה שווה קידוש ללא סעודה? כך התקיים לו לאחר הקידוש מיני מרדף אחר לחמניות, בחורים נטלו ידיים כשבין זרועם לגופם נמעכת לחמניה טריה ושמורה. שלא לדבר על השתיה שבתוך הסעודה, בקבוקים טיילו במהירות שיא משולחן לשולחן, שופכים את תכולתם לכוסות חד פעמיות בקצב מסחרר, כמובן, אך ורק לברי המזל שראו את הנולד ודאגו לשריין לעצמם שתיה מתוקה כבר בתחילת הסעודה.

כל זה לא שייך לשולחן הקטן והצדדי ש'פתח' מיכאל לשלושתינו בלבד. עוד טרם הקידוש דאג מיכאל להשיג כל צרכי הסעודה, גורר אחריו מחאות מבעלי הסעודה המקוריים , שמזונם נגנב מהם לעיניהם בלי בושה. בשלב מסויים הבינו שאר הסועדים 'במה מדובר', ואיש מהם לא ההין להשיב אליו את המזון הגנוב.

התביישתי נורא, בעוד ששאר הבחורים בשולחנות סמוכים שמרו מכל משמר על כל תוספת שהגישו לשולחנם במשורה, לנו לא היה ממה לחשוש, להיפך, כולם חששו ממיכאל.

דלת המטבח משם יוצאים המתנדבים להגיש את האוכל נעה על צירה הלוך ושוב, עליה שלט ישן נושן שמכריז את המובן מאליו - 'הכניסה לזרים - אסורה' . לפתע נשמעה טריקה אדירה, כולם הסבו את מבטם לכיוון המטבח, מיכאל נראה יוצא משם בקפיצה, ופאתו השמאלית מתנדנדת בקצב מהיר, מסתירה לסירוגין לחי בגוון אדום בוער מתחתיה, לא ראיתי מהתחלה מה קרה, אבל במבט שיטחי זה נראה שמישהו העיף אותו מהמטבח עם 'כאפה', ואולי גם עם בעיטה.

ניגשתי למיכאל, בפרצוף ממורמר הוא התלונן "לאחראי יש עיניים של ינשוף, אי אפשר לקחת כלום"
בדיוק שהוא סיים את המשפט, הוא נפנה להוציא בכוח מכיסו הימני שקית אוכל מפוצצת בבוטנים, "זה מה שהצלחתי, וגם בקושי" הוא אמר, "טמבל שכמותי, הייתי מתחיל עם הגרעיני אבטיח".

אין איפה לישון

שום דבר לא הכין אותי לוויכוח האגואיסטי שקיימו מיכאל ואהרן בשעתיים הקרובות אל תוך הלילה, אהרן טען שמיכאל הבטיח לו שק שינה, ומיכאל טען שיש רק שק שינה אחד אז שכל אחד יישן בו שליש לילה, אהרן לא הסכים. מיכאל התפשר שהוא יישן כל הלילה בלי שק שינה, אבל אני ואהרן נתחלק חצי חצי, אהרן גם לזה לא הסכים, מצידו שאני ומיכאל נישן על הארץ. 'הבטחות צריך לקיים' הוא אמר בפעם האלף במהלך הוויכוח. הבטחת שיהיה לי שק שינה, אז אני רוצה אותו כל הלילה , בלי משחקים ובלי חלוקות מצחיקות.

נראה שהוויכוח לא הולך להיגמר, הבוטנים כבר מזמן נגמרו, ואז. פתאום. ראינו את 'בני'. גוף גבוה, פנים בהירות, שחיוך סתמי מרחף שם ללא סיבה.

את בני לא הכרתי כל כך, מידי פעם הוא היה מגיע לישיבה שלנו סתם כדי לשוחח עם כמה בחורים, הוא היה מחייך הרבה עם שיניו הלבנות שעמדו יציבות כשיש, 'סטלה דקדושה' (במלעיל) הוא היה עונה לכל מי ששאל אותו לשלומו, והבנתי שעיקר עיסוקו, הוא כתובות הגרפיטי 'פצועי זלאטשוב' , שבעצם מתחרה עם הקבוצה השנייה שכותבים בכלל 'פצועי הנח"ל ' .

הוא הרבה לדבר על שניאור זלמן חנקלוביץ', והיה למעריץ שלו. והוא היה אדם טוב, שעבר משהו בגיל צעיר ומאז הוא החליט שהוא רק מחייך. זה מה שידעתי עליו.


יש איפה לישון



בני הופתע לראות אותנו, ומיד כששמע על הוויכוח עם השק שינה הוא אמר: "יש לי מקום פצצה בשבילכם, אבל רק אם יש לכם אומץ"

"יש לי" ענה מיכאל אוטומאטית בלי לחשוב.

ללא דיבור מיותר הוא הלך בצעדים מהירים, הקיף את מתחם הרשב"י, ועצר לפני השער הגדול של תיכון 'בני עקיבא' הנמצא מאחרי הציון.

"כאן" אמר בני, והביט בפנינו הנדהמות

"אל תכנסו עד שאני יגיד לכם, זה עניין של טיימינג, אחרת יגמרו עלינו"

======
ביקורת זה טוב
ביקורת זה נפלא,
אני מודה מעומק הלב למי שיתן לי אותה.
תודה מראש.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #22
יפה מאד מאד!
משהו בהתחלה לא מרגיש אמיתי, הוא מדי "צדיק" פתאום.
אם יש לו כזה חיבור לתפילה, מוזר שהוא מוותר עליה ככה... כאילו, זו הרגשה שנראית מדי פנימית ועמוקה בשביל "אני" כמו שתארת אותו עד עכשיו.
ככה נראה לי
וגם, נראה לי שבקטע הזה, יש מילים קצת גבוהות בשביל המספר בפרקים הקודמים
?
לא בטוח
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
יפה מאד מאד!
משהו בהתחלה לא מרגיש אמיתי, הוא מדי "צדיק" פתאום.
אם יש לו כזה חיבור לתפילה, מוזר שהוא מוותר עליה ככה... כאילו, זו הרגשה שנראית מדי פנימית ועמוקה בשביל "אני" כמו שתארת אותו עד עכשיו.
ככה נראה לי
וגם, נראה לי שבקטע הזה, יש מילים קצת גבוהות בשביל המספר בפרקים הקודמים
?
לא בטוח
זה נכון, קשה לי לשמור על דמות אחידה לאורך זמן.
המילה "עבדקן" זה באמת טעות, מילה מידי גבוהה בשבילו. ואולי יש עוד מילים כאלו,

ו..תודה.
את/ה מאיר לי על מה אני צריך להשתפר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
היי אתה! אתה לא הולך לעשות לנו מעשה @מ. י. פרצמן ולהשאיר אותנו עם פה פתוח!!! זריז עם הפרק הבא.
תוך כדי שאני מדפדפת פה מהר באשכולות אני מחליטה שבאמת, הגיע הזמן להכניס עוד פרק...
והנה פתאום אני רואה ד"ש. איך זה שלא קיבלתי התראה על תיוג? :eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
ומטבוחה. הרבה מטבוחה.
טוב, אי אשפר בלי ביקורת, אז ערבישע סלאט, לא מטבוחה. וטחינה..

אני במתח זה נהדר, וההקצנה של הדמויות מצוינת.
הנשוא, זה העדין שמסתבך, אני מחכה לראות מה תעשה אתו, אם הוא יסחף לדמויות המחוספסות ויהיה כמוהם, או שהוא יבעט בהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אני עד עכשיו מפנים את ההערות המצויינות שקיבלתי בפרקים הקודמים
אבל העיכוב מוגזם אז הכרחתי את עצמי בזה הרגע לשבת ולכתוב
כי אם לא עכשיו אימתי
אני מתכווין לסיים בעז"ה את הסיפור עוד השבוע
========

בני ניגש אל השער של 'בני עקיבא' ודחף אותו בעדינות. מיד הוא הסתובב, קירב אל אוזניו שתי ידיים קפוצות והוריד אותם לאט בפה פעור, זו היתה זעקת "יש"!! בלי קול.

מיכאל עמד בלי לזוז ורק חשב, בסוף הוא אמר לבני: "יכולים לתפוש אותנו, אל תעשה שטויות"

"רבינו איתנו מי יכול עלינו" ענה בני בצהלה. הוא תפש את מיכאל בצווארו וצעד איתו פנימה, אל השביל המוביל לתוך הקמפוס.

בדממה ובפחד, הצטרפנו אני ואהרן. צעדנו ארבעתנו בשביל החשוך והאסור.

לקראת סוף השביל, לשמאלינו, עמד בניין הפנימיה. בקומה השלישית דלקו האורות, וקולות הבחורים נשמעו היטב לאוזנינו. מופרעים מידי פעם במשקה גזוז שנפתח. כשהתקרבנו יותר יכולנו לשמוע את קולות הפיצוח של הגרעינים, ופתאום בני נעצר.

עצירתו הפתאומית של בני גרמה לכולנו להיבהל. מיכאל התאושש ראשון, הוא כופף את גופו כמתכונן לפני ריצה "לברוח?" הוא שאל את בני.

בני הושיט אצבע קשוחה לכיוון הקומה הראשונה ואמר לאט: "זה מוזר שאין כאן אור, אז איפה ישנים הצעירים?"

"אין על רבינו" הוא אמר פתאום בחיוך, הוא הכין לנו את הקומה הראשונה, "יאאלה, לרוץ! כל הקומה שלנו!"

המתח השתחרר בבת אחת, וצעדנו במהירות לתוך הקומה הראשונה.

רעש מחריש אוזניים נשמע מתחת רגלינו, זכוכיות מתנפצות, מתכות מתנגשות, ואבנים מתגלגלות. עצרנו כולנו בבת אחת, והרעש פסק.

"מה זה?" שאל אהרן בפחד.

"הסתבכנו" ענה בני. והצמיד את ידו למצח. "הקומה הזאת בשיפוצים, ועכשיו בטוח שמעו אותנו, אל תזוזו!!"

כך עמדנו בלי לזוז. ממתינים בפחד לגרוע מכל.

"לצאת לאט לאט ובשקט, להיזהר לא לדרוך על זכוכיות" אמר בני לאחר דקה.

יצאנו בצעדים איטיים ושקטים, רק מיכאל הקים רעש עם כל צעד כי הרגל שלו נתקעה בתוך דלי.

לאחר התאוששות החליט בני לחפש חדר ריק בקומות העליונות.

בני עלה ראשון, וכל כמה מדרגות סימן לנו בלי קול שהשטח פנוי. כך הגענו לקומה השניה.
מיכאל הציע שנישן בקומה השניה כי היא נראית ריקה, ובני סובב אצבע על רקתו ואמר: "אם תופשים אותנו כאן מותר למאבטח לירות בנו, זה קומה של הבנות"

מדרגה אחרי מדרגה עלינו בפחד ודממה אחרי בני, הגענו לקומה השלישית והמוארת. עכשיו שומעים היטב את הדיבורים של הבחורים. הם מדברים על כדורגל, העיקר לא עלינו.

בני אמר שהוא נכנס לקומה כדי לאתר חדר ריק, וכולנו התפעמנו מהאומץ, והתפללנו כפשוטו שלא יתפס במזדרון.

"שאף אחד לא יצטרך שירותים בדיוק עכשיו" אמר אהרן

"שגם אם יצטרך, שיתאפק ולא יצא עכשיו" תיקן מיכאל ברצינות.

ואני נשכתי שפתיים, והרגשתי בתוך סרט מתח. אמיתי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #31
ממשיך לרתק!
כתוב נהדר!
י הרגל שלו נתקעה בתוך דלי.
איך צחקתי:D
אם תופשים אותנו כאן מותר למאבטח לירות בנו, זה קומה של הבנות"
נראה לי מוגזם להתבטא כך
"שאף אחד לא יצטרך שירותים בדיוק עכשיו" אמר אהרן

"שגם אם יצטרך, שיתאפק ולא יצא עכשיו" תיקן מיכאל ברצינות.
לדעתי, יהיה נעים יותר אם יעודן

מחכים להמשך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
מקסים, מסכים שהדרמה מוגזמת ביחס לפריצה לבני עקיבא במירון. בוא, אף אחד לא יירה בהם..
נראה לי שמובן מהטקסט שבני הוא איכשהו, לא מהזן המצוי... כך שזה מתקבל
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
כתוב נפלא וזורם, וכל השגיאות לשון (בכוונה... צריך לומר שגיאות הלשון) רק עושות טוב לטקסט.
ככה זה הבחור הזה, לא נראה לי מהסוג הבלשן.
לדעתי לתקן את
זה קומה של הבנות
לא יעבור שום צנזורה חרדית...
מה כן צריך? קצת עיבוד. ממש מינימלי, לא לנגוע הרבה בטקסט ההיפי הזה...
אה, כן, ופיסוק יותר נכון. לפחות בתיאורים החיצוניים ולא במה שהוא כביכול מצטט בגוף מדבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
  • הוסף לסימניות
  • #37
אפשר רק דוגמא אחת של פיסוק לא נכון? ומה היה צריך להיות?
הקטע כולו כתוב יפהפה וסוחף כך שאפשר להבליג על השגיאות... אך היות ובכל זאת הייתה הזמנה מפורשת, הנה כמה דוגמאות קטנטנות.
"אין על רבינו" הוא אמר פתאום בחיוך
לאחר כל ציטוט יבוא סימן פיסוק כלשהו.
פסיקים ונקודות יבואו בדרך כלל לאחר המרכאות (יש שחולקים, נכון, ויש הרבה דעות בעניין הזה, אבל כולם מסכימים עם זה ש ". נכון ועדכני יותר מ .")
סימני שאלה וסימני קריאה שהם חלק מהציטוט - יבואו בתוך המרכאות. כך ש
זו היתה זעקת "יש"!! בלי קול.
יתחלף ל
זו הייתה זעקת "יש!!" בלי קול.

אל תעשה שטויות"
בסוף כל משפט תבוא נקודה. (השגיאה הזו חוזרת על עצמה לכל אורך הטקסט.)

"שאף אחד לא יצטרך שירותים בדיוק עכשיו" אמר אהרן
כאן, שוב, יכול הסופר להחליט האם הוא רוצה פסיק אחרי הציטוט ונקודה בסוף המשפט, או שתי נקודות. (באופן אישי ממליצה פסיק, נכון יותר וברור יותר.)

בכל אופן, זה רק חלק קטן... יש הרבה, המון, ללמוד בעניין הפיסוק. לכל אדם.
באופן כללי מומלץ לכל טקסט לעבור עריכה לפני הפרסום הסופי (בספר או בעיתון, לא בפרוג כמובן).
מה שכן, כמו שאמרתי, אפשר להבליג כאן בפרוג. היות וזה באמת טקסט משובח ויפהפה, ועד שאף אחד לא ביקש הערות... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
הקטע כולו כתוב יפהפה וסוחף כך שאפשר להבליג על השגיאות... אך היות ובכל זאת הייתה הזמנה מפורשת, הנה כמה דוגמאות קטנטנות.

לאחר כל ציטוט יבוא סימן פיסוק כלשהו.
פסיקים ונקודות יבואו בדרך כלל לאחר המרכאות (יש שחולקים, נכון, ויש הרבה דעות בעניין הזה, אבל כולם מסכימים עם זה ש ". נכון ועדכני יותר מ .")
סימני שאלה וסימני קריאה שהם חלק מהציטוט - יבואו בתוך המרכאות. כך ש

יתחלף ל
זו הייתה זעקת "יש!!" בלי קול.


בסוף כל משפט תבוא נקודה. (השגיאה הזו חוזרת על עצמה לכל אורך הטקסט.)


כאן, שוב, יכול הסופר להחליט האם הוא רוצה פסיק אחרי הציטוט ונקודה בסוף המשפט, או שתי נקודות. (באופן אישי ממליצה פסיק, נכון יותר וברור יותר.)

בכל אופן, זה רק חלק קטן... יש הרבה, המון, ללמוד בעניין הפיסוק. לכל אדם.
באופן כללי מומלץ לכל טקסט לעבור עריכה לפני הפרסום הסופי (בספר או בעיתון, לא בפרוג כמובן).
מה שכן, כמו שאמרתי, אפשר להבליג כאן בפרוג. היות וזה באמת טקסט משובח ויפהפה, ועד שאף אחד לא ביקש הערות... ;)
תודה.
גוזר ושומר
 
  • הוסף לסימניות
  • #39

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת עניין של הסברה
(פורסם בגיליון 'האיש הזוכה' מטעם 'איגוד הלומדים', ארגון בני הישיבות בנווה יעקב)


"הבעיה היא בהסברה", כך הייתי מכריז תמיד בוויכוחים בחדר אוכל בישיבה.

אם רק היו ממנים אותי לדובר המגזר החרדי, תוך כמה דקות כל החילונים היו מצביעים למפלגות החרדיות, הממשלה הייתה נותנת מאה אחוז מהתקציב לעולם הישיבות, וכמובן גם היו נותנים תקציבים מכובדים לטיולים של ישיבת בין הזמנים.

עד שיום אחד הבנתי שהבעיה בכלל לא בהסברה שלנו, הבעיה היא שאנחנו צריכים להסביר את עצמנו לאנשים שפשוט לא מבינים עניין. ממש כמו היסוד הידוע 'חיסרון בהסברה זה חיסרון בהבנה'.

קלטתי את זה כשאיזה אדם בלתי חרדי שלקח אותי טרמפ שאל אותי פתאום את השאלה הכי מקורית שעדיין לא נשאלה בשום פורום, לא נידונה באף במה, ואיש לפניו לא חשב עליה כלל ועיקר: "למה אתם לא הולכים לצבא? אה?"

שאלה מקורית.



מה עושים עכשיו?

להתחיל להסביר לו שתורה מגנא ומצלא? הוא לא מבין את המילים האלה. מבחינתו מגנא חרטא.

מאיפה הוא ידע מה הערך של כל דקה של תיירה, השייגץ הזה שלא נכנס אף פעם לשום שיחת מוסר של המשגיח? וגם אם הוא היה נכנס, הוא הרי לא היה יושב ומקשיב. איך שאני מכיר אותו, הוא כבר היה חומק החוצה אחרי כמה דקות, ונוסע בטרמפים לאיזה מקום קצת יותר מעניין, ואז הוא היה נאלץ לענות על השאלות החופרות של הנהגים של הטרמפים. למשל למה הוא לא הולך לצבא.

אבל עכשיו אני זה שיושב שם ברכב שלו, והוא נועץ בי את עיניו ומחכה לתשובה על השאלה "נו, למה אתם לא הולכים לצבא??"

בבית מדרש אני תמיד יודע מה לעשות כשמישהו מנסה לסבך אותי עם שאלות קשות.

אז קודם כל השתמשתי בפתרון הקלאסי. אמרתי לו "שומע".

כבר מזמן שמתי לב לזה. אם אמרת 'שומע', אתה כבר לא צריך לענות. 'שומע' כעונה.

משום מה זה לא עבד עליו. "מה שומע?!" הוא התרגז. "אני שואל אותך למה אתם לא הולכים לצבא".

"כן, מדברים על זה", ניסיתי עוד פתרון שכמעט תמיד עובד בהשתקת שאלות.

"טוב מאוד שמדברים. ומה הם אומרים?" הנהג התעקש. נודניק.

"לפי האשכנזים זה בעיה", אמרתי לו את התשובה שאני עונה על כל שאלה בהלכה.

"בעיה קשה". הוא הסכים איתי. "ומה הפתרון?"

"יש על זה את הקצייס המפורסם", ניסיתי עוד שיטה.

"מאיפה הוא מפורסם?" תמה הנהג.

הוא אשר אמרתי. הבעיה היא לא בהסברה, אלא בהבנה.

לו יצוייר שהחילונים היו באים ללמוד בישיבות, המוח שלהם היה מתחדד מהלימוד ואז הם היו יכולים להבין למה החרדים לא הולכים לצבא. אבל בינתיים הם לא לומדים אז איך הם יבינו את זה עם מוח לא מחודד? גיטו וידו לא באים כאחד.

הנהג עדיין מחכה לתשובה שלי. לא נותרה לי כל ברירה, והשתמשתי בשיטה שאני שומר לשעת חירום, 'שיטת הרב נויגרשל' כמו שאני קורא לה.

אמרתי לנהג: "צריך להבין דבר אחד. דבר פשוט מאד. יש קונפליקט בין הפלורליזם האינטרקונטיננטלי ובין הקונצנזוס הדיאלקטי של המטריאליזם הליברטריאני דטרמיניסטי, בפרט אם נתבונן בדברים מאספקט של כרומודינמיקה אקזיסטנציאליסטית ולא במישור האנטי אינטרקציונאלי".

"מה?? אה... אתה צודק. זה ממש נכון", ענה הנהג ההמום. "איך לא חשבתי על זה קודם".

"בהחלט. ואגב זה גם עונה על כל שאר השאלות שתכננת לשאול: למה אנחנו הולכים בשחור לבן. למה אנחנו גונבים מהמדינה. מה הפשט במיגו כח הטענה.

אחרת איך תסביר את הפובליציסטיקה האלמנטרית של הגישה התיאוצנטרית הבלתי לגאלית, אה?" המשכתי לסובב את הסכין בהנאה גלויה.

בכוחותיו האחרונים הנהג הצליח לענות בקול חלוש: "שומע. מדברים על זה".
אחד מימי חמישי החמים מאד בירושלים, תשפ"ה. השמש אינה מקפחת חלילה אף עובר אורח, ומעניקה מקרניה חום אינסופי. מי שיעז ללכת יחף על הארץ, כנראה שיצטער על כך מאד בניתור מיידי.

שירה, בחודש מתקדם, ממתינה עם בעלה חיים בתחנה מרכזית לקו 75 להר נוף. ידיו של חיים עמוסות שקיות, אך אינו מאפשר לשירה לעזור לו במשא. בעל לתפארת.
חמש דקות מצטרפות לעשר והנה סוף-כל-סוף הגיח הקו המיוחל מהפינה השמאלית שבקצה העליה. כל באי התחנה, בדגש על 'כל', התקדמו אל עבר הנקודה המדומיינת בה 'בטוח' יעצור האוטובוס. שירה וחיים הגדילו צעדים אף הם, משוועים למזגן האוטובוסי. אולי אפילו מושבים לפליטה יחכו מיותמים לכבודם. אם לא לשניהם - לפחות עבורה.

הנהג, ערבי מסתבר, קם על רגל שמאל או שנהנה מרדיפת ההמון או שניהם, עצר במרחק ניכר מהתחנה. כולם אצו רצו אל עבר דלתות האוטובוס הפעורות, מסתערים אל תוכו. שירה במצבה, התקשתה לרוץ אך הגבירה מהירות, כמוה חיים. המשקל שאחז בידיו מנע ממנו לרוץ ולתפוס מקום עבורם כפי שוודאי היה נוהג בסיטואציה אחרת.

שירה הצליחה לעקוף את חיים ונכנסה במהירות בין הדלתות. מאחוריה, בעלה חיים ועוד מספר אנשים שלא הספיקו להיכנס עדיין. הנהג הנמהר החליט שמספיק להיום, ולחץ על סגירת הדלתות. ברגע האחרון הצליח חיים להכניס יד עמוסה לעייפה אל תוך האוטובוס, אך שאר גופו נותר בחוץ. ידו השנייה מלאה אף היא, כך שאין ביכולתה לבוא לו לעזר.

"נהג!!!" שירה הזדעקה. "סגרת לו על היד! תפתח את הדלת!"

הנהג לא נראה נרגש מהמחזה. הוא ענה לה בזלזול, מבטא ערבי כבד מלווה כל מילה שלו. "אם אני אפתח את הדלת יכנסו כולם. אין מקום!"

ה'אין מקום' התגלה כמסדרון אוטובוס דליל. בחלק האחורי יותר של האוטובוס הצטבר מעגל גדול יותר של אנשים. לעמוד וודאי שהיה מקום, ואף נותרו מקומות ישיבה בודדים שלא אויישו.

"היד שלו, זה בעלי!" היא התחלחלה עמוקות. סביבה אנשים בהו במחזה ושתקו. מה קורה כאן? למה הם שותקים? שיצעקו על הנהג האכזר הזה!
הנהג הבין כנראה שלא מומלץ להתניע עם רבע בנאדם תלוי בין הדלתות ונאות לפתוח אותן.

בו ברגע קפץ חיים אל תוך האוטובוס, כשהוא כעוס ופגוע עד עמקי נשמתו. "אתה נורמלי? מי סוגר דלת שאנשים באמצע לעלות? זו סכנת נפשות! אתה מטורף!"

הנהג הערבי, למרבה האבסורד, כנראה ציפה ל'תודה רבה, לא היית חייב לפתוח. הייתי מסתדר באוויר'. הוא האדים מכעס, זועם על היהודי החוצפן שהעז לפנות אליו במילות גנאי שכאלה. סך הכל סגר עליו את הדלת. מה קרה...

"תרד מהאוטובוס!" הוא הורה, טון דיבורו צעקני. "אני לא נוסע כל עוד האיש הזה כאן". הוא הגביה קולו לדציבל הגבוה בסולם הקולות, כך שכל השוהים באוטובוס שמעו את הצהרתו.

חיים שלף את הטלפון והחל לצלם את הנעשה. הנהג קילל וגידף ללא הפסקה, ובין קללה לגידוף הזכיר לחיים שעליו לפנות את האוטובוס. שירה מצידה קפצה אגרופים במתח בלום. למה כולם לא מוחים בעד בעלה? זה לא יאומן.

הפלא ופלא. ההוא ממהר לעבודה, ההוא חייב להגיע לבית שלו, ולכל שאר ה'הואים' לא היה עצבים וכח להתעסק בזוטות שכאלה. אז מה הייתה תגובתם? הכי 'צפויה' שיש.

"אדוני, בבקשה. אתה מעכב אוטובוס שלם".
"היי גבר, אין צורך לעשות את מה שאתה עושה. שחרר אותנו ב'קשה. אני ממהר ורוצה שהוא פשוט יתחיל לסוע".
"אחי, מה אתה נכנס לזה? לא קרה כלום. בא שב כאן במקום שלי, אני אקום בשבילך והנהג ימשיך בנסיעה".

חיים שציפה לתגובות תומכות כפי שבהחלט היה אמור לקבל, נפגע מהנוסעים עוד יותר מהמעשה השפל של הנהג הערבי וסינן לאחד מהם בשקט. קולו אצור. "אני מאחל לך, שבמַקום שתצטרך עזרה של אח שלך - הוא יפנה לך גב גם כן".

הנוסע ניסה להצטדק בתירוץ שהזמן שלו קצוב אך מהר מאד השתתק, מבין מעט את חומרת הדבר. כמוהו החבר'ה במעגל הקטן סביבם ששמעו את המשפט, מפנימים את הדברים.

ואני עדה למתרחש. כותבת כדי שיתפרסם המסר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה