ביקורת שמנונית

[y&m]

גם לי זה הפריע.
כל המשפחה הולכת לחגוג את שובו של מיכאל מבבל, אבל הי!!!
הם אמורים לשבת שבעה בכלל, להגיד עליו קדיש.
יופי שאולה לא רוצה לקלקל להם ולעצמו את המצב רוח (והכבוד), אבל אין לו זכות להעלים מידע בסיבי כל כך מהמלך ומכולם.

נכון שאת האשכול הזה לא ימחקו?
כי אני באמצע קריאת הספר, ולא מעונינת לקרוא את התגובות פה שמגלות את ההמשך.
מצד שני, חשוב לי לקרוא את התגובות לאחר גמר הספר.
אז אנא, בקשה מכם(ן) ומההנהלה, השאירו את האשכול הזה פתוח!

למה שימחקו אשכול ענייני שנפתח בפורום המתאים?

 

[מה הענינים]

למה שימחקו אשכול ענייני שנפתח בפורום המתאים?

אני יודעת?
חשבתי כך על עוד אשכולות...

 

[נוי]

בני בן החמש עשרה שוקד על יוזבד ומריע פתאום:"אימא, מצאתי טעות חמורה בספר!"
"מה?"
"חי... הוא אומר פה שהוא צריך למלא את המצברים. מתי המציאו את המצבר הראשון?"

 

[גלבוע]

הלכת רחוק. נראה לי שרותי התכוונה לאנשים פורצי דרך , ואפילו בכיוון חיובי אבל הוא לא סטנדרט.
בימינו לא צריכים להסתבך עם סמים בשביל "לההרג" ע"י הממסד.

גם זה היה משל.
משל בן זמננו...

 

[גלבוע]

בני בן החמש עשרה שוקד על יוזבד ומריע פתאום:"אימא, מצאתי טעות חמורה בספר!"
"מה?"
"חי... הוא אומר פה שהוא צריך למלא את המצברים. מתי המציאו את המצבר הראשון?"

יפה!
בחור ערני.

 

[ronitg]

בני בן החמש עשרה שוקד על יוזבד ומריע פתאום:"אימא, מצאתי טעות חמורה בספר!"
"מה?"
"חי... הוא אומר פה שהוא צריך למלא את המצברים. מתי המציאו את המצבר הראשון?"

גם אני נתקלתי בזה ותמהתי, אבל חשבתי שאולי זה מלשון מצבור או משהו כזה

 

[dLive]

מישהו כתב כאן שהיום אנחנו לא מבינים מה המשמעות של מלוכה.....
ולעשות כאלו חשבונות במקום המלך עצמו, וכל להעלים מידע, זה עצמו חוצפה שלא תתואר ביחס מול מלך אמיתי.

רוב התגובות שאני רואה לוקחות את הנכתב לפינה צרה שכביכול זו המציאות - ורק כך אפשר לפרש את הדברים. לשלול עוד אופציה ועוד אופציה, עד שהגענו לאפשרות היחידה.
לדעתי התגובה שלי פותחת קו מחשבה חדש של זווית ראיה שונה, גם אם לא מוכרח שהיא הנכונה, היא מציאותית. (לא מציאותי שאדם חשב משהו לא נכון? למרות שאני חושב שהתגובה הזו ראויה בהחלט. בכזה מצב די הגיוני להסתיר את המציאות. במיוחד בהחלטה של רגע.)

זה נראה לי שמדמיינים את הרגע שאיסתרק יגלה שיקוואל נהרג, בתור בושה גדולה לאולה שקבר אותו כפושע בעוד שהוא לא היה כזה. להזכירכם איסתרק לא יודע דבר מהשינוי והאילוצים שעברו על יקוואל, והגיוני יהיה מצידו להוציא את אולה ללא עונש.

 

[תרצה613]

נכון.
את צודקת, וגם תרצה613 צודקת.

יקוואל יכול להיות משל לילד מסכן שאף אחד לא הבין ומחנכיו עשו טעויות פטאליות.
ואז הילד המסכן הזה יצא לרחוב, ובלי להבין הרבה הסתבך ב(נניח) עסקת סמים עם איזו מאפיה, וגילה שדרך היציאה מסובכת משחשב.
ואז, נניח, בגיל 20 בקושי מצא את עצמו בכלא.
הוא אשר אמרנו; יש בחירות שמביאות את האדם למקום שאחר כך כבר כמעט ואין ברירה.

אכן...
לזה התכוונתי
בחירות אומללות של בני עשרה יכולות להרוג אותם... אני הייתי בשבעה על בחור צעיר שנרצח יומיים אחרי שהשתחרר מהכלא (מלחמת כנופיות)
אז למה הרגו אותו? למה לא דאגו להפי אנד?
כי החיים עצובים ומורכבים מכפי שאנחנו מבינים

 

[Natan Galant]

לאחר שכתבתי ביקורות על איסתרק ומהללאל שטבעו בתהום נשיה עם מחיקת האשכול ההוא.
להלן ביקורת על יוזבד.

להסיר לזות שפתיים על התלהבות יתירה, לא קניתי את הספרים ועדיין לא זכיתי לחשוב על כך והנה זכיתי באורחת שבאה עם שני הספרים גם יחד... מסקנה, גדולה הכנסת אורחים

נתחיל במה שטוב.
העלילה ממשיכה באותו עולם מוכר ואהוד של ממלכת כוזר, הדמויות מאופיינות כמו שצריך, ועייפות מ-7 שנות מאבק.
הפעם המסר העיקרי הוא: שכרון הכח, המסכות שהוא לובש והבלמים לעוצרו.

האהבתי מאד את המסר האקטואלי מאד גם לימינו אנו, המדבר על כך שישנם מצבים בהם הימנעות משיתוף/ התייעצות עם בן הזוג/ גדול בתורה/ בתירוצים של אי הפרעתו מלימודו הקדוש (או במצבים אחרים מפרישותו העילאית) אינם אלא כסות להחזקת הכח והעצמה חזק בידיים קרוב ללב...

העלילה דינמית, מכילה אירועים המתפרשים בכפל משמעות ונותנים את הערך המוסף והמסרים משתדלים להיטמע בעלילה.

יוסף דיאלידן מתעלה לדרגת שגעון גדלות מוחלט יחד עם פרנוית רדיפה הגורמת לו לחשוד כבר בקרובים אליו ביותר. מציאותי ביותר, תמהני רק על מטריאס שטרם מצא את ההזדמנות להתנקש בו.

שלוואן וליאה הקימו בית יפה בישראל והמיזוג ביניהם בו כל אחד הושפע קצת מהשני חמוד וחינני.

מה פחות טוב לענ"ד,
בספרים הקודמים היתה עלילה ראשית אחת, גיבור ראשי אחד וכל השאר היו נספחים.
בספר זה העלילה מורכבת מהסתעפויות הסתעפויות ללא ציר ראשי, למרות שכולן עוסקות פחות או יותר מול אותם אירועים. יוזבד הוא דמות משנית למדי לפחות מול שלוואן המבצע בחירות מהותיות יותר.

יש משהו שטחי וקטנוני שנזרק בחלק מהדמויות שאהבנו בעבר, איני יודעת אם זה משום שאנחנו עייפנו, הם עייפו, או הסופרת...

פחות אהבתי שמנרם ה"תלמיד חכם", השקול, העדיף מנביא, מניח לאשתו ולגיסו לסובבו על האצבע הקטנה מה שמניח את לומדי התורה כנאיבים המאפשרים לסובב אותם בכחש.

יותר מידי הפי אנד, יותר מידי אנשים מתו סיימו את תפקידים לרווחת הכוזרים, אחרים הסתדרו והובנו, התסיסה נרגעה באופן חלק מאד.

יותר, יותר מידי חזר על עצמו הביטוי, שמנוני, שמנונית, שמנוניות, וכו'...

והגיע הזמן למפה! מפת האזור, תרשימי תקריב של האזורים השונים, סכמות של הארמונות, ועוד אמצעים ויזואלים שיעזרו לנו למצוא סדר בשושנת הרוחות, כיווני ההרים, הערים, הנהרות והדרכים.

עד כאן לבינתיים. אם טרם קראתם, מקווה שלא הרסתי לכם, בכל אופן השתדלתי לא לגלות ממש...

ביקורת יפה מאוד. חן חן ותודה רבה.
אישית- אהבתי את הספר מאוד.
צרור הערות.
לגבי יוסף הפרנואיד- זאת אבולוציה טבעית של אדם נוכל שלקח את המלכות בכוח הזרוע והחיוך.
לגבי מנרם- לצערנו זה קיים מאז ומעולם. שהסובבים את הצדיק מיצרים לעצמם 'משלט'- החל מימי גיחזי...
לגבי יוזבד- דמות שטוחה של צעיר שחצן קצת. לא אהבתי אותו.
לגבי שלואן- יש לו עתיד פורח. לו ולאלרון התוסס.
לגבי יקוואל- אהבתי את הצורה שבה הוא הסתלק מהספר. הוא כבר מיצה את עצמו ועייפנו לקרוא על שגעונותיו.
לגבי שאר הדמויות- אכן ניכרת עייפות רבה.
וזה הזמן לשאול... לאן נעלם גד בליאטר הזכור לטוב???

גם אני נתקלתי בזה ותמהתי, אבל חשבתי שאולי זה מלשון מצבור או משהו כזה

כל הספר בעייתי בקטע הזה. מה זה "סגן ראש הממשלה"? או ישבב הבבלי "האסטרטג הראשי"?? אלו מושגים מודרניים להחריד שמתנגשים עם העולם העתיק שמיה יצרה. צורם.

 

[y&m]

לגבי יקוואל- אהבתי את הצורה שבה הוא הסתלק מהספר. הוא כבר מיצה את עצמו ועייפנו לקרוא על שגעונותיו.

הוא יכל להיעלם מהספר יחד עם היעלמותו מהארמון ולחזור בעוד ספר שניים כאדם טוב ואלמוני שזכה לקבל את פרס המלך ל... ורק בראיון המיוחד שנערך לרגל קבלת הפרס הוא מתוודע לאחיו כיקוואל הסרבן המרדני...

 

[לבן]

[נמחק לבקשת הכותבת]

מותר להעיר משהו?

שמתי לב שאת אוהבת את אלו שחורגים מהקונצזוס, ויש לך הרבה חמלה עליהם. הם מככבים בספרים שלך ובביטויים הללו"יתום עגול, איסתרק האנוכי"
ומצד שני ב"מהללאל" מיה הביאה מאד חזק את רגשות החמלה של יקוואל כלפי עצמו, את האמונה שלו שאלוקים שונא אותו כי הוא יתום ומסכן נורא.

צאי מזה, הוא לא באמת מסכן, הוא לא באמת! הוא נסיך ויש לו ים של אפשרויות בארמון אבל הוא בוחר להרגיש מסכן בגלל יצר המרי שלו. ממש כמו שיש בני נוער שהופכים לצדיקים יותר מהוריהם רק בשביל לממש את רצון המרי הזה.

הוא מרחם על עצמו נורא ומרגיש הבן של האדמו"ר שמסובך עם עצמו ומת להיות מעצב פנים. נכון, ככה הוא מרגיש.
אבל חשוב לזכור שלא תמיד לסיפורים של המרדנים יש סוף טוב, ולפעמים כשהם קונים חוברת של עיצוב פנים זה לא נגמר בכך שהיא נשארת באריזה...
הרבה פעמים כשהם בורחים מהחיים שלהם ומאמינים שאם יבחרו ברב אחר, שיש לו שפה שנוגעת בהם- הם יצליחו.
אבל הם לא תמיד מצליחים.

יודעת למה? כי מה שדחף אותם החוצה מהקהילה ומהקונצזוס לא היה בדרך כלל חשיבה אמיתית, משיכה לשביל אחר או אידיאולוגיה, אלא סתם יצר מרי ודמיונות של מימוש במקום אחר שמתפוצצים להם בפרצוף, וקוברים אותם.
לא תמיד מחוץ לקהילה העולם יפה או נוח יותר, חשוב שמי שפוזל החוצה יידע שחיים של בעל בית מכובד לא ממש מובטחים לו. עדיף שיטפל בבעיות שלו במסגרת החיים והקהילה שהוא נמצא בה כרגע ולא יחשוב שהפתרון למצוקותיו נמצא בחוץ. כי הוא לא, בדרך כלל הוא לא נמצא שם.

 

[Ruti Kepler]

יודעת למה? כי מה שדחף אותם החוצה מהקהילה ומהקונצזוס לא היה בדרך כלל חשיבה אמיתית, משיכה לשביל אחר או אידיאולוגיה, אלא סתם יצר מרי ודמיונות של מימוש במקום אחר שמתפוצצים להם בפרצוף, וקוברים אותם.
לא תמיד מחוץ לקהילה העולם יפה או נוח יותר, חשוב שמי שפוזל החוצה יידע שחיים של בעל בית מכובד לא ממש מובטחים לו. עדיף שיטפל בבעיות שלו במסגרת החיים והקהילה שהוא נמצא בה כרגע ולא יחשוב שהפתרון למצוקותיו נמצא בחוץ. כי הוא לא, בדרך כלל הוא לא נמצא שם.

---

 

[y&m]

מותר להעיר משהו?

שמתי לב שאת אוהבת את אלו שחורגים מהקונצזוס, ויש לך הרבה חמלה עליהם. הם מככבים בספרים שלך ובביטויים הללו"יתום עגול, איסתרק האנוכי"
ומצד שני ב"מהללאל" מיה הביאה מאד חזק את רגשות החמלה של יקוואל כלפי עצמו, את האמונה שלו שאלוקים שונא אותו כי הוא יתום ומסכן נורא.

צאי מזה, הוא לא באמת מסכן, הוא לא באמת! הוא נסיך ויש לו ים של אפשרויות בארמון אבל הוא בוחר להרגיש מסכן בגלל יצר המרי שלו. ממש כמו שיש בני נוער שהופכים לצדיקים יותר מהוריהם רק בשביל לממש את רצון המרי הזה.

הוא מרחם על עצמו נורא ומרגיש הבן של האדמו"ר שמסובך עם עצמו ומת להיות מעצב פנים. נכון, ככה הוא מרגיש.
אבל חשוב לזכור שלא תמיד לסיפורים של המרדנים יש סוף טוב, ולפעמים כשהם קונים חוברת של עיצוב פנים זה לא נגמר בכך שהיא נשארת באריזה...
הרבה פעמים כשהם בורחים מהחיים שלהם ומאמינים שאם יבחרו ברב אחר, שיש לו שפה שנוגעת בהם- הם יצליחו.
אבל הם לא תמיד מצליחים.

יודעת למה? כי מה שדחף אותם החוצה מהקהילה ומהקונצזוס לא היה בדרך כלל חשיבה אמיתית, משיכה לשביל אחר או אידיאולוגיה, אלא סתם יצר מרי ודמיונות של מימוש במקום אחר שמתפוצצים להם בפרצוף, וקוברים אותם.
לא תמיד מחוץ לקהילה העולם יפה או נוח יותר, חשוב שמי שפוזל החוצה יידע שחיים של בעל בית מכובד לא ממש מובטחים לו. עדיף שיטפל בבעיות שלו במסגרת החיים והקהילה שהוא נמצא בה כרגע ולא יחשוב שהפתרון למצוקותיו נמצא בחוץ. כי הוא לא, בדרך כלל הוא לא נמצא שם.

יש הרבה במה שאת אומרת.
אבל זו משבצת די משומשת גם בחיים וגם בספרות.

זאת אומרת ישנם שני היבטים:
1. האדם כלפי עצמו, בחירה להסתכל על המקומות החיוביים שסביבו, ואחריות אישית על הבחירות שלו בהתאם לנתונים.

2. הסביבה כלפי האדם. הכלה וקבלה של האדם על המכלול שבו, שלילת האסור והמגונה ודחייתם. (מבחינתי כשומרת תומ"צ זה קווי ההלכה)

מה שקורה היום במשבצת 1. האדם נוטה להטיל את האחריות לגבי בחירותיו על אחרים. (אבא שלי..., סבא שלי..., בילדותי..., בבחרותי..., נולדתי עם הפרעה...) ובמשבצת 2 ישנה נטייה לדחות כל מה שלא מקובל עלינו, נראה לנו מוזר, שונה, על אף שהסיבה היחידה לדחייה היא מחשבותינו ורגשותינו הסוביקטיבים בהחלט

אם אדם בחר בטוב (לא בנוח, לא ברצוי, לא בנעים) בהתאם לנתונים שהיו גלויים לפניו, גם אם התוצאה היא לא פוטוגנית בעליל ואפילו מסובכת. הוא את שלו עשה.

הבעיה שלנו, המגזר החרדי (וכל קהילה בפני עצמה) שמעבר לחוקי כללי התורה יש לנו עוד מערכת שלמה של חוקים וכללים מי ראוי להכלה ומי ראוי לגינוי...

והכי קל לפתור כל בחירה שונה, עצמאית, המלווה באינספור לבטים, חיבוטים וכאבי לב - במרדנות.

וההצלחה לא מובטחת לאף אחד, לא בתוך הארמון ולא מחוצה לו.
זו בחירת הקולקטיב לזרוק אבן אחר הנופל שפרש, ולשמוח לאידו של מי שלא הצליח בחוץ. אין כמו זה בחיזוק לכידות הקולקטיב.

 

[גלבוע]

והכי קל לפתור כל בחירה שונה, עצמאית, המלווה באינספור לבטים, חיבוטי וכאבי לב - במרדנות.

מדויק

 

[גלבוע]

הוא יכל להיעלם מהספר יחד עם היעלמותו מהארמון ולחזור בעוד ספר שניים כאדם טוב ואלמוני שזכה לקבל את פרס המלך ל... ורק בראיון המיוחד שנערך לרגל קבלת הפרס הוא מתוודע לאחיו כיקוואל הסרבן המרדני...

אהבתי,
חבל שלא הצעת את זה למיה בשלבי הכתיבה

 

[יונה יונה]

יש כאן כמה ביקורות שהייתי שולחת את כותביהן לקורס רענון בהבנת הנקרא.

בעיני הספר הזה הוא סיום מצוין ואסיפת קצוות מענינת ל-2 הספרים הקודמים. (אף אחד עכשיו לא מחכה לפדהאל כדי לדעת מה קרה למי, בס"ה הכל סגור)
הוא במפורש פחות מ-2 הקודמים בעיקר בגלל שהוא יותר עלילת מתח רגילה ופחות עלילה פנימית (לא ממש רואים את התהליך שעובר יוזבד לדוגמה)
ויש לי את הרגשה שאם מישהו יחליט לחקור אותו ימצאו בו הרבה טעיות מביכות בעלילה.

לא מאכזב, אבל גם לא מעורר צפיה לקראת הבאות.
בעיני סיום טרילוגיה מוצלח.

(פדהאל יכול להיות עלילה שונה לגמרי באותו עולם, אולי איזה נער בבלי )

 

[יונה יונה]

לגבי יקוואל, הוא ללא ספק הדמות הכי משמעותית בספרים.

הוא דמות שמסמלת בעיני בני נוער כשרוניים שלא ממצים את עצמם ולא משנה בדיוק למה, היא נגעה לאנשים הרבה יותר עמוק מיוזבד הטמבל המתחסד....
וכן איסתרק התנהג כמו תינוק מגודל בספר הזה. געגועים לאיש ההוא שהוא הפך לו בסוף הספר הראשון.

 

[מה הענינים]

יו, איך שאני מתנגדת לביקורת שלך.
לא אעייף אותך בהכל רק במשפט הזה:

יודעת למה? כי מה שדחף אותם החוצה מהקהילה ומהקונצזוס לא היה בדרך כלל חשיבה אמיתית, משיכה לשביל אחר או אידיאולוגיה, אלא סתם יצר מרי ודמיונות של מימוש במקום אחר שמתפוצצים להם בפרצוף, וקוברים אותם.
לא תמיד מחוץ לקהילה העולם יפה או נוח יותר, חשוב שמי שפוזל החוצה יידע שחיים של בעל בית מכובד לא ממש מובטחים לו. עדיף שיטפל בבעיות שלו במסגרת החיים והקהילה שהוא נמצא בה כרגע ולא יחשוב שהפתרון למצוקותיו נמצא בחוץ. כי הוא לא, בדרך כלל הוא לא נמצא שם.

בנ"א שלא מוצא את עצמו בתוך הקהילה, לא מונע מחשיבה אמיתית, לפי דעתך, אלא סתם מיצר של מרי ודמיונות.
אך מי שנשאר בתוך הקהילה, בדיוק לפי העדפותיה והוראותיה הוא בדיוק זה שיש לו חשיבה אמיתית, יש לו אידיאולוגיה ברורה.

דרך אגב, ברמז שלך על ספרה של רותי, אני חושבת שהבעיה הכמעט יחידה בספר היא: שהיא לא הוציאה אותו ארכיטקט אמיתי. כן, לא משרה תורנית כלשהי בישיבה שלא שייכת לחסידות, אלא ארכיטקט אמיתי שעובד את ה' באמת עם המקצוע שלו.

 

[לבן]

מה שכתבתי זה לאחר אינספור שאני רואה סיפורים בעבודה עם נוער נושר.
יקוואל זו הדמות שהכי התחברתי אליה בספר, אבל מה לעשות, הוא לא נער בוגר וחכם שפורש מהקהילה מתוך אידיאל או הבנה של מה שהוא עושה, פשוט לא.

ואני לא ממקדשי הקונצזוס בכלל. אבל למדתי על בשרי שהעבודה על עצמך צריכה להעשות קודם כל בתוך הקהילה. בריחה מהמציאות היא לא פתרון. ברוב המקרים ההתרחקות מביאה להתנפצות.

אגב אני עובדת עם קרמינלוגית חילונית שעומדת על זה שכל טיפול ייעשה במסגרת הקהילה ולא נעזור לנער/ה להתנתק מהקהילה גם אם המסגרת נראית לנו מיושנת וחונקת מדי. זה הוכיח את עצמו מאד.

 

[יונה יונה]

יקוואל לא פורש מקהילה.
יקוואל פורש ממשפחה לא תומכת (בעיניו).