כללי ההלכה היומית בחפץ חיים

[ונתנו10]

יום 36 - אבק לשון הרע

שבח בפני שונא
​

אופן אחר של אבק לשון הרע הוא לדבר בשבחו של אדם כאשר יש סיכוי שמישהו מהנוכחים יבוא על ידי כך לספר בגנותו. אסור לספר בשבחו של פלוני בנוכחות אנשים המוחזקים כשונאיו היות ומצוי מאוד שהם יגיבו על דברי השבח במתיחת ביקורת ובציון מגרעותיו.

לפיכך אסור לספר בשבחו של פלוני בפני רבים, היות ויש סיכוי סביר שלפחות אחד מן הנוכחים אינו רוחש לו ידידות.

כמו כן אסור לספר בשבחו של איש עסקים בנוכחות מתחריו, אפילו אין הם נחשבים כלל כשונאיו.

אין להרבות בשבחו של חברו, כי לעתים קרובות עלול הדבר לעורר תגובות שליליות בקרב השומעים, אפילו כשאין בהם כל שנאה כלפי האדם שעליו מדובר.

(משהו שאני לא מבין: בחלק האחרון ממה שלמדנו היום; למה שיהי' אסור לבן אדם לדבר בשבח מישהו אחר, בקרבת אנשים אחרים, בגלל שאולי יש בהם מדה רע של לדבר שלילי על אנשים אחרים גם אם אין הם שונאים אותו? אשמח לקבל תשובה. תודה, ונתנו10)

 

[גרף]

היה פעם יהודי שישב וקרא בעיתון תוך כדי שהוא אוכל ארוחת בוקר. הוא קורא פתאום על חבר טוב שנפטר לא עלינו. פניו התכרכמו והוא נאנח וכו' ואומר ברוך דיין האמת, אוי ויי.

הוא ממשיך לאכול, ומדפדף בעיתון. באחד העמודים הוא קורא על חבר טוב שזכה בלוטו בכמה עשרות מליונים. "הו הא איזה שמחה" הוא מפטיר, אבל מסיט את הצלחת מלפניו... הוא כבר לא יכל להמשיך לאכול...

גם אם הם לא שונאים אותו, עדיין קיים רגש קנאה (שיכול בהמשך להוביל לשנאה. ובדרך אגב, כתוב שהשנאה הכי חזקה היא זו שבאה כתוצאה מקנאה.) בחלק גדול מהאנשים. ולכן לא כדאי ולא רצוי לספר לאנשים על הצלחתו המסחררת של אדם אחר גם אם הם אינם שונאים אותו, מכיון שזה עלול לגרום להם לקנאה וכו' וכו'.

כך נראה לענ"ד.

 

[אלף]

בנ"א מטיבעם ביקורתיים כלפי אחרים. מפחדים שהשני לא יהיה מוצלח יותר ממני ולכן באופן טבעי כששומעים על אחר דברי שבח מוגזמים מתעורר רצון "לאזן" את המצב. (אנשים בעלי מידות טובות לא יכולים להבין דברים כאלו בכלל. מי ששייך לזן הזה, אין הסברים בשבילו)

 

[ונתנו10]

יום 37 - אבק לשון הרע

לשון הרע מבין השיטין
​

אחד מאופני אבק לשון הרע יכול להיגרם דוקא מתוך הקפדה על שמירת הלשון. אם אומר אדם שאין הוא רוצה לדבר לשון הרע על חברו, הרי למעשה משתמע מתוך דבריו שהוא יודע משהו בגנותו של אותו חבר.

"הייתי מעדיף שלא לדבר על פלוני אלמוני" הרי זה אסור מטעם אבק לשון הרע.

כשאדם נקלע למצב כזה, עליו להשתדל לכוון את השיחה לנושא אחר, או לרמוז שאין ברשותו שום מידע על האדם המדובר.

 

[ונתנו10]

יום 38 - לשון הרע: תועלת

ככל שאר הלאוין
​

כמו בכל איסור אחר מן התורה, אין אדם יכול להצדיק עצמו בדברו לשון הרע בגלל צורך אישי או צורך מעשי. על כל איש מישראל להיות מוכן להפסיד את נוחותו, את מעמדו החברתי ואפילו את פרנסתו ולא לעבור על איסור מן התורה. אין צריך לומר שאסור לדבר לשון הרע כדי לזכות בידידות או להרשים את הזולת.

אסור להיכנע ללחץ חברתי ולהיגרר לרכילות, בדיוק כשם שלא מתפשרים על עניני כשרות בגלל לחץ חברתי.

אסור להענות לדרישתו של מעביד לגלות מידע שהוא בגדר לשון הרע - גם אם משמעות הדבר הפסד המישרה.

בדומה לכך, המצוה כבד את אביך ואת אמך אינה מצדיקה דיבור לשון הרע. על האדם לסרב מתוך כבוד ומורא להפצות מי מהוריו המבקש לשמוע ממנו דבר שיש בו משום גנות או נזק לזולת.

 

[ונתנו10]

יום 39 - לשון הרע: תועלת

לא תקום ולא תטור
​

ראינו לעיל שעל האדם להזהר ולא לעבור על איסורי לשון הרע אפילו יפסיד על ידי כך מממונו, מכבודו או מנוחיותו.

בעולם העסקים נוהגים המתחרים זה בזה מדה כנגד מדה, אין זו דרכה של תורה. אין כל יסוד ובסיס לסברה שאם נפגע אדם מלשון הרע מותר לו להשיב באותה מטבע ולדבר בגנות מי שפגע בו.

 

[ונתנו10]

יום 40 - לשון הרע: תועלת

כוונה לתועלת
​

על פי הכלל שמוטב לו לאדם להינזק מבחינה חברתית או כספית ובלבד שלא ידבר לשון הרע, נראה לכאורה שאין כל הצדקה הלכתית לדיבור לשון הרע כשמכוונים לתועלת. אם כן מדוע מתירה ההלכה דיבורים כאלו כשמכוונים לתועלת?

ראינו שכל אופני לשון הרע מסווגים לשני סוגים: א) דברי גנאי. ב) דברים העלולים להזיק לאדם.

אסור לדבר בגנות הזולת, כאשר יש כאן התרכזות במגרעותיו של אדם או התנהגותו השלילית.

יש פעמים שבהן ברור שהדיבור על חסרונותיו של אדם עשוי להביא תועלת ורצוי לנקוט בו. דבר זה נכון במצבים הבאים: כשמנסים לעזור לאדם שעליו מדובר או כשמנסים להגן על אחרים מפני אותו אדם. במצבים כאלו, למרות שיש להזכיר חסרונות או התנהגות שלילית, אין הדיבור הזה נחשב כלשון הרע. דיבור מזיק הוא בגדר לשון הרע. דיבור לתועלת איננו לשון הרע.

כדי להבדיל בין דיבור אמיתי לתועלת לבין דברים שאינם אלא נסיון להצדיק לשון הרע, יש צורך ברגישות רבה, באובייקטיביות ובידיעת ההלכות. החפץ חיים מונה מספר תנאים הנדרשים להגדרת דיבור כדיבור לתועלת אשר לא ייחשב כלשון הרע.

צריך ללמוד היטב את התנאים הללו - אשר נעסוק בהם בהמשך - המתירים דיבור מסויים כדיבור לתועלת, בטרם מחליטים לאמרו, כדי שלא להסתכן בדיבור שאיננו אלא לשון הרע. כל החלטה שגויה בענין עלולה להביא לנזק בלתי ניתן לתיקון, ועל כן רצוי מאוד להתייעץ תחילה עם רב מסמך.

 

[ונתנו10]

יום 41 - לשון הרע: תועלת

מהו דיבור לתועלת
​

ארבעה הם הסוגים העיקריים של דיבור לתועלת שלמענו מותר לספר גנאי:

1) לסייע לאדם שעליו מדובר (כדון לדון עם אדם אחר על מגרעותיו של פלוני כדי לסייע לפלוני בשיפור מידותיו).

2) לסייע לאלו המושפעים לרעה מהתנהגותו של אותו אדם:

• א. להגיש עזרה למי שנפגעו ממנו פיזית, נפשית או כלכלית.
• ב. להגן על אנשים מפגיעתו של אדם זה להבא, כולל הזהרת מי שמתעתדים להכנס איתו לשותפות עסקית או חברתית בלתי רצויה והם אינם חושדים בדבר.

3) לשים קץ למחלוקת שבה מעורב אותו אדם והיא מאיימת לפלג את הציבור.

4) לסייע לאחרים ללמוד משגיאותיו של אותו אדם.

 

[ונתנו10]

יום 42 - לשון הרע: תועלת

בדיקת אמיתות העובדות
​

אין די בכך שמצב יוגדר כשייך לאחד מסוגי הדיבור לתועלת שנמנו לעיל, חייבים להתקיים לא פחות משבעת תנאים לפני שיהי' מותר לומר דבר ביקורתי על פלוני.

• תנאי ראשון: נפעל רק על פי מידה מכלי ראשון.

קבוצת התנאים הראשונה עוסקת באימות העובדות. אסור בהחלט לומר משהו מכריע על פלוני על יסוד ידיעות שהושגו ממישהו אחר. אין להסיר על ליקוי בהתנהגותו או באופיו של פלוני אלא רק על יסוד מידע ממקור ראשון. (היוצא מכלל זה יהיה כאשר אדם מנסה להגן על מישהו מפני נזק אפשרי; במקרים כאלו מותר לספר ידיעות מכלי שני ועל כך ידובר בהמשך.)

• תנאי שני: יש לנתח היטב את הנסיבות הענין.

גם אם אדם היה עד להתנהגות שהיא לכאורה בלתי נאותה, אל יהי' פזיז בשיפוטו לגבי המעשה. ארוע המוצא מתוך הקשרו יכול להטעות עד מאוד הן באשר לחריצת דעה על אופיו של פלוני והן באשר להחלטה מי מבין הצדדים המעורבים במחלוקת הוא הצודק. צריך לבדוק היטב היטב את כל הנתונים לפני שמחליטים שאמנם מבינים את המצב לאשורו. יותר מכל חשוב לדעת היטב את כל ההלכות הקשורות לענין לפני שמחליטים שפלוני אכן עבר עבירה.

 

[גרף]

יום 43 - לשון הרע:תועלת

ראשית כל - הוכח תוכיח​

• תנאי שלישי: הוכחת האדם לפני שמדברים עליו.

לפני שמדברים עם אחרים בגנותו של פלוני, חייבים תחילה ללבן את הענין עם פלוני עצמו. לפני שמכניסים מישהו אחר לתמונה, חייבים קודם כל לנסות להוכיח את האדם שעבר עבירה ולנסות לשכנעו להיטיב את דרכיו. (כלל זה לא יחול אם השיחה עם אותו אדם עלולה להקשות, אם לא לסכל כליל, על השגת התוצאה הרצויה בכל דרך אחרת).

 

[ונתנו10]

יום 44: לשון הרע, תועלת

חובת הדייקנות
​

• תנאי רביעי: לעולם אין להגזים.

בעוד שיש מקום להתיר סיפור גנות כשמכוונים לתועלת, הרי אין כל הצדקה להוצאת שם רע. אסור לאדם להגזים או לשנות עובדות אפילו כשהוא מכוון לתועלת, וכן אסור לו להשמיט פרטים המפחיתים מחומרת מעשיו של האדם.

שימוש מוגזם במלה "מאד" יכול בקלות להעניק מימדים מוגזמים לעובדה מסויימת. למעשה, זהו סוג שכיח מאוד של הוצאת שם רע שאנשים מסתבכים בו מבלי משים. (לעומת זאת, חייב אדם להשמיט פרטים נכונים המוסיפים על חומרת המעשה אם אפשר להשיג את התוצאה הרצויה גם בלעדיהם).

 

[ונתנו10]

יום 45 - לשון הרע: תועלת

כוונה
​

• תנאי חמישי: כוונת המדבר צריכה להיות אך ורק לתועלת.

לאחר שנתברר לחלוטין 1) שדברי הגנאי אמיתיים הם: 2) שלחוטא לא היתה הצדקה למעשיו: 3) שהתוכחה אינה משפיעה עליו: 4) הדברים ייאמרו בצורה מדויקת - חייב להתקיים עוד תנאי אחד לפני סיפור הדברים.

המספר חייב להיות בטוח שכוונתו היחידה היא אך ורק לתועלת. אם הוא יודע שבעמקי לבו הוא מתענג על הטלת הדופי בחוטא, אסור לו לדבר, למרות שאין כל דרך אחרת להשגת המטרה הרצויה.

אסור ליהנות מסיפור דברי גנאי, אפילו כשמכוונים לתועלת.

הדבר קשה במיוחד כשאדם מתבקש לדבר על מישהו שאינו חביב עליו. נחוץ קודם כל לעקור מן הלב כל רגש של שנאה או טינה כלפי אותו אדם רק אז אפשר לספר את הגנות הנחוצה לתועלת.

 

[גרף]

יום 46 - לשון הרע: תועלת

גם כשכוונת המספר טהורה היא​

אפילו כשכוונת המספר היא אך ורק לתועלת, עליו לבדוק היטב האמנם יביאו דבריו לתוצאה הרצויה, או שמא לא. מוצדק לספר גנאי לתועלת רק כאשר יש סיכוי סביר שאכן תהיה תועלת בדבר.

משנה חשיבות יש לענין זה כשאדם מתכוון למנוע נזק צפי מהתקשרות עסקית, מקשר ידידות או משידוך מסוים. לעיתים מזומנות קורה שכבר התקבלה החלטה סופית ועל כל אין כל תועלת בסיפור לשון הרע על הצד השני.

 

[גרף]

יום 47 - לשון הרע: תועלת

אך ורק כמוצא אחרון​

• תנאי ששי: אין למתוח ביקורת כל עוד קיימת אפשרות אחרת.

אם קיימת דרך כל שהיא, בנוסף לתוכחה האישית, שבאמצעותה אפשר להימנע מלדבר בגנותו של אדם, חייבים לנקוט באותה דרך. גם כשהגנות נאמרת לשם תועלת, מוטב להימנע ממנה ככל האפשר.

כמו כן, כאשר נחוץ לספר את הגנאי, יש לשקול היטב עד כמה מותר לספר כדי להשיג את התועלת הרצויה. כל תוספת בלתי נחוצה של דברי גנאי היא בגדר לשון הרע.

יתר על כן, גם כאשר ברור שחייבים להביא לידיעת פלוני מידע שלילי מסויים על זולתו, חייבים לחפש את אופן הביטוי המתון ביותר. עדיף לכוון את השומע באופן שיגלה בעצמו את הדברים מאשר לבטא זאת ישירות במילים.

כאשר משווים בין שני מועמדים למישרה, לרוב די בכך אם מזכירים את מעלותיו של האחד מבלי לציין את מגרעותיו של השני. בכל מקרה, תמיד עדיף להשתדל למעט ככל האפשר בציון מגרעות.

 

[ונתנו10]

יום 48 - לשון הרע, תועלת

גרימת נזק
​

• תנאי שביעי: מניעת נזק מיותר.

כפי שהוזכר לעיל, ההיתר לספר לשון הרע לתועלת הוא מבוסס על העיקרון המאפשר לספר גנות כאשר מכוונים לתועלת חיובית.

הכוונה בכך היא אך ורק לדברי גנאי שאין בהם משום גרימת נזק. אולם אסור לספר דברים מזיקים גם כשמכוונים לשם תועלת. במקרה זה יש לברר את ההלכה ועל סמך ידיעתה לומר רק מה שמותר.

 

[ונתנו10]

יום 49 - לשון הרע, תועלת

והייתם נקיים
​

כאשר ניצב אדם בפני מצד שבו חייב להימסר המידע השלילי, עליו להסביר מדוע הוא אומר דברים שבדרך כלל אסור לאומרם, כך שהשומע יבין שאין כאן עבירה על איסור לשון הרע. אסור לספר דברים שעל ידיהם יחשבו שהוא מדבר לשון הרע בשעה שאלו דברים שמן הדין מותר לספרם ואם הביא עצמו לידי חשד זה, הרי זה בכלל אבק לשון הרע.

 

[ונתנו10]

יום 50 - לשון הרע, תועלת

סיכום - ארבע מטרות, שבעה תנאים
​

מותר לדבר בגנותו של אדם כשמכוונים לתועלת בתנאים הבאים:

• 1) כשהכוונה לעזור לאותו אדם, או:
• 2) כשהכוונה לעזור למי שנפגע מאותו אדם, אן:
• 3) להשקיט מחלוקת, או:
• 4) לתת לאחרים אפשרות ללמוד משגיאותיו של אותו אדם, וזאת בנתאי ש:

א. הדברים מבוססים על מידע מהימן מכלי ראשון, ועל בירור יסודי:
ב. נוסף על כך ברור שאותו אדם אכן לא נהג כהלכה: וכמו כן -
ג. נעשה נסיון להוכיחו אך הוא מסרב להיטיבה את דרכיו: וכמו כן -
ד. הדברים שייאמרו יהיו אמיתיים ומדוייקים: וכן -
ה. כוונתו של המספר היא אך ורק לשם תועלת (ויש סיכוי סביר שהמטרה הרצויה אכן תושג) וכמו כן -
ו. אין כל דרך אחרת להשגת המטרה הרצויה, וכמו כן -
ז. אמירת הדברים לא תגדיל יותר מדי את הנזק למדובר.

הדוגמאות המובאות להלן (וכן אלו שנביא בחלק הדן ברכילות) מיועדות להבהיר תנאים אלו הלכה למעשה.

 

[גרף]

יום 51 - לשון הרע: תועלת - סיוע למדובר

עזרה לזולת בשיפור המידות​

המטרה הראשונה שבהיתר לספר לשון הרע לתועלת היא לסייע לאדם שעליו מדברים. בקרב רבים רווחת הנטיה להתעלם מהתנהגות בלתי נאותה של זולתם באמתלא של "והתעלמת". הבה נבין תחילה מדוע מתנגדת התורה לגישה כזו של התעלמות.

כל אדם נולד עם מגרעותיו - הוא. תפקידנו בחיים הוא להשתנות, לגדול, לשאוף לשלמות ולהתעלות רוחנית. כולנו היינו רוצים להשתחרר ממגרעותינו. אנשים אכן חפצים להיות טובים. האתגר הגדול בחיים נוצר על ידי המידות הרעות המסנוורות אותנו. איננו מצליחים לראות נכוחה את מטרותינו, או שאנו נוטים להצדיק את עצמנו ולאבד את יכולת ההבחנה בין טוב ורע.

אחת המתנות הגדולות ביותר שבהן ברך אותנו הקב"ה היא החברות: ידידים, בני משפחה, ואנשים הקרובים אלינו דיים כדי שידאגו לנו, אך מאידך מספיק רחוקים כדי לשמור על אוביקטיביות.

ההמנעות מדיבור גלוי, מתוכחה הדדית ומהדרכה והכוונה, הן בעצם נישול הדדי של אחד הכלים החשובים ביותר לצמיחה אישית. אנו חייבים להיות מעורבים, ובשעת הצורך לגייס גם את מעורבותם של אחרים כדי לעזור לאנשים במאבקי החיים. לעמוד מן הצד ללא אומר כאשר נדרשת תוכחה - אין זו שמירת הלשון; זהו קיפוחו של הזולת מן האפשרות להגיע לשיפור עצמי.

 

[ונתנו10]

יום 53 - לשון הרע, תועלת - סיוע למדובר

בצדק תשפוט עמיתך
​

בטרם יגיע אדם למסקנה שיש להוכיח את זולתו על מעשיו, עליו לבדוק ולוודא לחלוטין שחברו באמת עבר עבירה.

מן הציווי "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, ט"ו) אנו לומדים שאם עבר אדם עבירה המנוגדת כליל לאופיו - עלינו לנסות לדונו לכף זכות. אם יש דרך כל שהיא של מציאת צד זכות במעשיו חובה עלינו לנקוט בה.

אם התברר למעלה מכל ספק שהאדם אכן עבר עבירה - שבדרך כלל דרכו להישמר ממנה - עלינו להניח שבוודאי התחרט עליה על אתר ובוודאי כבר עשה תשובה עליה. אסור לגלות זאת לאחרים. והדיבור על כך הוא לשון הרע.

 

[ונתנו10]

יום 54 - לשון הרע, תועלת - סיוע למדובר

הרגיל לחטוא
​

במקרה של אדם הרגיל לחטוא והוא מתעלם לחלוטין דרך קבע ממצוה מסוימת, יש להניח שאפילו מעשה המוטל בספק הוא בעצם עבירה על אותה מצוה. "בצדק תשפט עמיתך" משמעו לנהוג בהגינות, לא בתמימות.

כאשר המסקנה היא שהאדם אכן עבר עבירה, חייבים לנסות ולהבין מדוע אותו אדם חוזר שוב ושוב על אותה עבירה. אולי זה מחמת חוסר ידיעה - יתכן שהוא כלל אינו יודע שמעשה זה הוא אסור, או שאין הוא מכיר בחומרת האיסור. במקרה כזה, חייבים למצוא דרך להאיר את עיניו של האדם מבלי לפגוע ברגשותיו.