כללי ההלכה היומית בחפץ חיים

[ונתנו10]

יום 55 - תועלת, סיוע למדובר

לחץ חברתי
​

מומר לתאבון הוא מי שנכנע דרך קבע לפיתוי של עבירה על מצוה מסויימת. האיסור ללכת רכיל אכן חל על הדיבור אודותיו היות והוא אינו כופר בעיקר. מצבו שונה תכלית שינוי ממי שעובר מפעם לפעם על מצוה מסויימת אבל ביסודו של דבר הוא בדרך כלל מקיים אותה.

כפי שלמדנו, האיסור הראשון של לשון הרע הוא "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט ט"ז), מי שמבייש את רעהו היהודי עובר על הלאו "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, י"ז).

חז"ל מפרשים את הביטוי "עמיך" שבאיסור הראשון "העם שלך", להוציא מכלל זה רק מומר להכעיס שעקב זלזולו באיסור מסויים הוא מתרגל לעבור עליו בתמידות ובדרך קבע. אולם, הביטוי עמיתו שבאיסור השני מוציא מן הכלל אפילו את המומר לתאבון. לפיכך אסור לדבר לשון הרע על מומר לתאבון, אבל מותר להפעיל עליו לחץ חברתי כדי לשכנעו להיטיב את דרכיו.

מותר לפרסם ברבים שיהודי עובר דרך קבע על הלכה מסויימת אם ברור שהוא מודע לקיומה של אותה הלכה והוא בחר להתעלם ממנה, וסביר להניח שפרסום התנהגותו ישפיע עליו להיטיב את דרכיו. כך הדבר אפילו כשהוא עובר את העבירה בגלל פיתוי. אולם חייבים לוודא שמתקיימים כאן כל התנאים שיכוון לתועלת, כולל טוהר הכוונות והעדרה של כל דרך אחרת.

 

[ונתנו10]

יום 56 - לשון הרע: תועלת, סיוע למדובר

גילוי ברבים
​

מקובל להפעיל לחץ חברתי על יהודים אשר נדמו כשומרי מצוות מצוות בציבור אך בחייהם הפרטיים עברו בצורה בולטת על עיקרי הדינין.

כשכל דרך אחרת לא הועילה, מותר לפרסם ברבים שיהודי זה הנחשב כשומר מצוות מתנהג דרך קבע בחוסר מוסריות, אם הגילוי לרבים יעורר אותו לשוב מדרכו הרעה.

בדומה לכך, מוסמכים בתי דין לפרסם ברבים בשעת הצורך כתב סרוב נגד המסרבים לקיים את דברי הבית דין. לפעמים נותר הלחץ החברתי כאמצעי היחיד לאכיפת החלטות בית הדין.

 

[ונתנו10]

יום 57 - לשון הרע: תועלת - סיוע למדובר

לשון הרע על אילו שאינם שומרי מצוות
​

לאור הכללים שנלמדו לעיל, מתבררים גם כללי לשון הרע ביחס ליהודים שאינם שומרי מצוות כלל וכלל.

1. היהודי הממוצע שאינו שומר מצוות בימינו לא זכה לחינוך יהודי משמעותי. בין אם הכיר אורח חיים יהודי כהלכתו ובין אם לאן, החברה היא זו שהרחיקה אותו מהכרת חיי התורה.
   
   הרמב"ם משווה אדם כזה לתינוק שנשבע, אשר שוביו גידלו אותו לאור ערכים זרים ואשר חטאיו נעשים מחמת בורות. אדם כזה יכול להיכלל הן בגדר של "עמיך" והן בגדר של "עמיתו". עלינו מוטלת החובה לחנכו מתוך אהבה, דאגה ורגישות ואסור בשום פנים לדבר עליו לשון הרע.
2. יהודי שאינו שומר מצוות אשר קיבל חינוך יהודי מהותי, למד את ערכי התורה והוא יודע שמעשיו אינם טובים, אך הוא טוען ששמירת המצוות קשה מדי, הוא מומר לתאבון. הוא נכלל בגדר של "עמיך" דהיינו מותר לדבר עליו לשון הרע רק כשמכוונים לתועלת. עם זאת אין הוא נחשב בגדר עמיתך, ועל כן לא חל כלפיו האיסור של אונאת דברים (ויקרא כ"ה, י"ז). מותר להשתמש בלחץ חברתי כדי להביאו לשמירת מצוות, גם אם תיגרם לו מבוכה במהלך הדברים. בתנאי שנתקיימו כל התנאים של דיבור לתועלת. דיבור שאינו לתועלת ואשר כלולים בו דברי גנאי או נזקים - נחשב ללשון הרע.
3. האפיקורוס היודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו והוא כופר בעיקר, אינו נחשב בגדר עמיך וגם לא בגדר עמיתו אם קיים אדם כזה בימינו, מותר לדבר עליו, לגנותו ולבזותו ללא תנאים מוקדמים.

 

[ונתנו10]

יום 58 - לשון הרע, תועלת - סיוע למדובר

הימנעות מצביעות
​

אסור למתוח ביקורת על פלוני מאחורי גבו, ועם זאת להביע הסכמה להתנהגותו בשעה שהוא נוכח. גם כאשר מותר לדבר דברי גנות כשמכוונים לתועלת, חייבים להימנע מחנופה מזוייפת כלפי האדם המדובר. אם הדאגה היא שלא לפגוע ברגשותיו, יהי' הפתרון לכך בהבעת הערכה ודאגה לאותו איש כבן אדם, אבל להביע התנגדרות מפורשת להתנהגותו.

אם האדם משוכנע שפלוני לא יקבל דברי תוכחה, הוא בכל זאת חייב להוכיחו ולנסות לשכנעו להיטיב את מעשיו בטרם יפרסם ברבים את התנהגותו. כדי שלא ייחשב כחונף או כשקרן.

במקרה זה, שבו ברור שהחוטא לא יקבל התוכחה, אפשר להימנע מהצורך לדבר עמו תחילה על ידי הבהרת כנותו המוחלטת והסרת כל חשד אפשרי באשר לה. לדוגמא, אם אדם מדבר ברבים נגד החוטא (בפני שלושה) ולא בפני אנשים יחידים בנפרד, ברור לכל שאין המדבר מנסה למצוא חן בעיני החוטא על ידי הפגנת הסכמה להתנהגותו. בדומה לכך כאשר ידוע שהמדבר ירא שמים בתכלית ואין לחשדו בחנופה, הוא יכול לספר על כך בפני פחות משלושה. כמו כן, אם ברור לכל שהחוטא הוא אדם קשה ומסוכן לפרסם ברבים את התנהגותו, כי אז מותר לדבר עליו אפילו שלא בפני שלושה מבלי לחשוש שיחשדו בכנות כוונתיו.

 

[ונתנו10]

מי שיש לו את הספר מתבקש להמשיך.
תודה מראש
ונתנו10

 

[גרף]

יום 59 - לשון הרע: תועלת - סיוע למדובר

תיקון המידות​

סיוע לזולת בתיקון מידותיו נחשב, כאמור, בגדר תועלת. אם נדרש עידון במידותיו של פלוני, כי אז מצוות הוכח תוכיח את עמיתך מחייבת להביא את הנושא לתשומת ליבו בלשון רכה וברגישות. אולם, אם אדם מרגיש שאין הוא מסוגל להוכיח את זולתו והוא יודע שגם האחרים מודעים לפגמים במידותיו של הזולת, מותר לו לדבר איתם על כך ולשאול בעצתם או לבקש את התערבותם במקרה הצורך.

אם מוצא אדם לנכון להתיעץ עם מישהו אחר - שאיננו מודע למגרעותיו של פלוני - כדי שידריכו כיצד לפנות אל האדם שמידותיו טעונות שיפור, מותר לו לעשות זאת כי גם דבר זה נחשב בגדר תועלת. אולם, אם יש אפשרות לדון בענין בלי לציין שמות, עדיף לעשות זאת כך.

ראינו לעיל (יום 53) שאם אדם מעוניין במעורבותו הפעילה של מישהו אחר שאינו מכיר את המצב, יהיה על אותו אדם לברר את המצב באופן אישי ולאמת את העובדות בטרם יחליט סופית לנקוט בפעולה.

 

[ונתנו10]

יום 60 - לשון הרע: תועלת - סיוע למדובר

תלמידים בעייתיים
​

המורה המסור נאלץ לעתים קרובות לדון עם הורים, מורים ומנהלים על התקדמותם ועל קשייהם של תלמידיו. בהעדר הנחיות ברורות ביחס ללשון הרע אפשר להגיע לאוירה פתוחה מדי, שבה מדברים עם כולם אודות כולם, או לקיצוניות ההפוכה, דהיינה, גישה פשטנית של שמירת הלשון שבעטיה נפגעת יעילותו החינוכית של המורה.

באופן כללי ניתן לומר שהתחום החינוכי כוונתו לתועלת והוא מאפשר דיון במגרעות הנוגעות לתלמיד. אולם תמיד יש להקפיד ולשמור על התנאים המסויימים המתירים דיבור לשון הרע לשם תועלת.

חיוני ביותר לאמת את העובדות, רשלנות גדולה היא מצד מורה להתימר להגיע למסקנות פסיכולוגיות ולאיבחון פזיז של התלמיד כסובל מקשיים או מהפרעות מבלי לבדוק את הענין לאשורו. תוצאות הדבר עלולות להיות הרסניות ביותר. אם יספר המורה לאחרים את הערכותיו אלו, יהיו בכך משום הוצאת שם רע. מה מצער הדבר שילדים בעייתים מסויימים נחלו כשלון אך ורק בגלל שהובנו שלא כהלכה על ידי מורה, שהדביק להם תויות אשר פגעו בתדמיתם בעיני כל מוריהם לעתיד.

על המורה להשתדל בכל כוחו להבין עד תום את התנהגותו של כל תלמיד ותלמיד, אל ימהר לגנות. חיוני ביותר שהתלמיד ירגיש בנוח בבואו לבטא את רגשותיו האמיתיים בפני מורו (וכמובן מתוך כבוד ודרך ארץ), ארבעת התנאים הראשונים של דיבור לתועלת (ראה יום 50) דורשים שיחה מלב אל לב עם התלמיד לפני שמדווחים על בעייתו אלא אם כן יש מקום לחשוש מפני סכנה של ממש.

 

[ונתנו10]

יום 61 לשון הרע: תועלת, סיוע למדובר

באין דרך אחרת
​

אם, לאחר שהקדיש מחשבה מרובה לענין, מורה מגיע למסקנה שתלמיד מסויים סובל מבעיה לימודית או התנהגותית והוא משוכנע שאי אפשר לטפל בבעיה ללא התערבות המנהל, חבריו בצוות המורים או הורי התלמיד, כי אז עליו לדבר ללא דיחוי עם הגורם הנדרש.

התנאי החמישי של דיבור לשם תועלת (ראה יום 50) הוא שכוונתו של הדיבור היא אר ורק למטרות מועילות ולא כתוצאה מכעס או מתסכול, דבר זה קשה במיוחד כשהתלמיד המדובר מרבה להפריע ולהכעיס את המורה.

ככל שיקשה הדבר, אל המורים לראות בהתנהגות התלמידים פגיעה אישית. במרבית המקרים אותו תלמיד מפריע אינו נלחם נגד המורה, הוא נתון במאבק פנימי עם עצמו אל מול אתגרי החיים.

 

[אלף]

הסעיף המובא להלן, אולי אינו שייך במישרין להלכות לשוה"ר אך בכ"ז הוא מתאים לנושא של שמירת הלשון, הוא גם איננו מועתק משום ספר ולכן לא אפגע אם מנהלי הפורום יחליטו למוחקו.
דעתי העניה סבורה שפורום, מכובד, ומקצועי כמו פרוג, יכול היה להתהדר בסגנון שיכבד אותו. כדי להעריך עבודה, אין חיוב להכתיר אותה בתארים כמו: "חבל"ז" "אין עליך" וכדומה. ישנם בלשונינו מספיק תאורים מתאימים ומכובדים היכולים להצביע על מעלותיה של יצירה גרפית מיוחדת, להחמיא ולשבח אותה, באופן מובן לכל איש מקצוע וגם לא. חוששני שמילים סלנגיות רבות אינן מובנות כלל ליושבי חו"ל הגולשים בפורום הזה.
אל תגרמו לאינפלציה של תארי שבח רגילים המצויים במיליון העברי...
בכבוד רב...

 

[הדס]

הערתך הנכונה ראויה לאשכול נפרד.
אם כי לשבחם של החברים בפורום יאמר, כי ביטויים מהסוג שהזכרת אינם שכיחים ביותר.

 

[ונתנו10]

יום 62 - לשון הרע, תועלת - סיוע למדובר

פגיעה בתלמיד
​

בסופו של דבר, על המורה להזהר מאד שלא לפגוע בתלמיד שלא כדין. לפעמים חייב המורה לנקוט באמצעי ענישה, כדי לשמור על המשמעת בכיתה או לטובתו של התלמיד ולמען התפתחותו והתקדמותו. כפי שהזכרנו לעיל, על המורים להביא בחשבון את ההשפעות לטווח ארוך שתיגרמנה מתיעוד או מסיפור מגרעותיו של התלמיד.

על המורה לשקול היטב היטב את נחיצות פעולותיו לאור תוצאותיהן האפשרית.

 

[גרף]

יום 63 - לשון הרע: תועלת - סיוע לקרבן

מסירה​

האופן השני של פרסום גנות לתועלת הוא כשהכוונה לסייע למי שנפגע מהתנהגותו של האדם שעליו מדובר.

אם ראה אדם במו עיניו כיצד יהודי גורם נזק כספי, או אחר, לזולתו, ומגמתו היא לדאוג לפיצוי עבור הנפגע, הרי זו מטרה לתועלת ועל כן מותר לו לספר את שהתרחש. לאחר שווידא שהפרטים נכונים, ולאחר שדיבר עם המזיק והוכיח, עליו להביא בחשבון מה תהיינה התוצאות של סיפור הענין והאם על פי הדין מותר לו לעשות זאת.

בחברה תרבותית, הדרך הישרה לטיפול במעשה פשע הוא להודיע לשלטונות. אולם, מסירת יהודי לשלטונות חילוניים עלולה להביא לענישה שאינה מגיעה לו על פי דין תורה. לדוגמא, מאסר בכלא אינו אמצעי מקובל בדין תורה כעונש בדיני ממונות. מסירת מידע העלול להוביל לכליאתו של יהודי יכולה איפוא, להחשב כמלשינות. אך ורק אם ברור שפלוני מהווה סכנה לציבור, מותר לדבר עליו כדי להגן על הזולת מפני פגיעתו. ענינים אלו מורכבים ורגישים עד מאוד ולפיכך נדרשת בהם התיעצות עם גורם הלכתי מוסמך.

 

[ונתנו10]

יום 64 - לשון הרע: תועלת - סיוע לקרבן

הזמנה לדין תורה
​

התורה מחייבת כי מחלוקות בדיני ממונות יובאו לפני בית דין רבני. מותר להפעיל לחץ חברתי על יחיד כדי לשכנעו להתדיין בדין תורה בבית הדין. אולם אין לנקוט בלחץ חברתי העלול להביך את האדם אם הוא נכלל בגדר עמיתך (ראה יום 55).
אדם הסבור בטעות שיש לו הצדקה ליטול את כספו של הזולת אכן יש להעמידו על טעותו, אבל אין הוא מומר. אסור לביישו, אבל מותר לדון בענין עם כל מי שיכול להשפיע עליו ולהסביר להם שאותו אדם מעורב במחלוקת ממונית ויש לשכנעו להופיע בפני בית דין.
שלא כמו במקרה של יחיד, רשאי בית הדין לפרסם את העובדה שפלוני מסרב להישמע לדבריו או להופיע לפניו. כפי שהוזכר לעיל, לעיתים קרובות הלחץ החברתי הוא האמצעי היחיד שבעזרתו יכול בית הדין לאכוף את פסיקותיו.

 

[ונתנו10]

יום 65 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

נטילת הדין לידיים
​

ראינו שמותר לבית הדין הרבני להפעיל אופנים מסויימים של לחץ חברתי כדי לשכנע אדם המעורב במחלוקת להישמע להחלטותיו. אולם, אסור להשתמש בלחץ חברתי כדי לעקוף את תהליכי הדין ולכפות על הגנב להחזיר את הגניבה. אין ליצור בקרב הציבור עמדה במחלוקת ממונית המבוססת אך ורק על דברים של יחיד.

מותר לציבור לנקוט עמדה רק על יסוד פסק של בית הדין. לפיכך מן הראוי לוודא ששני הצדדים יבואו לפני בית הדין, אבל אסור ליטול את הדין לידיים ולהפיץ ברבים ביוזמה אישית מה שנראה בעיניו של היחיד כצדק הנדרש.

 

[ונתנו10]

יום 66 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

טענות כלפי בית הדין
​

כשאדם היה עד למעשה פשע שהובא בפני בית דין, והנאשם זוכה על ידי בית הדין מכל אשמה, אסור לו למתוח ביקורת על פסק הדין, עליו לצאת מתוך הנחה שבית הדין המורכב מתלמידי חכמים, עשה כמיטב יכולתו כדי לברר את העובדות על פי דרישות ההלכה (לדוגמא, עדות של שני עדים כשרים) ופסק על פי הדין כמפורש בשולחן ערוך.

אם היה אותו אדם עד יחידי למעשה, אזי עדותו פסולה חרף דבריו המשכנעים. יתר על כן עליו להשלים עם המציאות שבה מוגבלת היכולת האנושית לדון דין צדק מושלם, ולאמיתו של דבר רק הקדוש ברוך הוא זה המסוגל לתקן את אי-הצדק החברתי.

ברור שאדם שהפסיד בדין אינו יכול להיות אוביקטיבי בהערכתו את פסק הדין. טענות ופקפוקים באשר לטיבו של בית הדין או האשמת הדיינים בנשוא פנים, הרי זו במפורש הוצאת שם רע. בכל זאת אם יש לאדם מקום לחשוש שפסק הדין נקבע כתוצאה מטעות בהליכי הדיון. הוא יכול לשאול בעצת סמכות רבנית ולבקש מן הרב שיברר את הענין.

 

[ונתנו10]

יום 67 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

זכיותיו של הקרבן
​

ראינו לעיל (ימים 63-66) שאפילו כשברור לאדם שמישהו הזיק לזולתו מבחינה כספית, אסור לו לנסות להשפיע על עשיית הצדק מחוץ לגדרי ההלכה. הדברים חלים לא רק על עד, אלא גם על הקרבן עצמו.

אם אדם מרגיש שהוא נפל קרבן לחוסר הגינותו של פלוני, ולאחר שברר את אמיתות העובדות הוא מגיע למסקרא שיש לו בסיס מוצק לתביעה נגדו, אסור לו לספר ברבים על המזיק כדי להשיג פיצוי על הפסדיו. עדיף כי יתעמת באופן פרטי עם אותו יחיד, ובמקרה הצורך ישאל בעצת רב. במידת האפשר ישתדל שלא להזכיר את שמו של המזיק באזני הרב.

אסור למי שהי' עד למעשה לגלות לקרבן את זהות האשם במעשה, אם יש מקום לחשוש שהקרבן ישתמש בדרכים שאינן כשרות על פי ההלכה כדי לקבל חזרה את כספו.

 

[דייקן]

האם אפשר להביא סיפור אמיתי כדוגמא הממחישה?

פגיעה בתלמיד​

בסופו של דבר, על המורה להזהר מאד שלא לפגוע בתלמיד שלא כדין. לפעמים חייב המורה לנקוט באמצעי ענישה, כדי לשמור על המשמעת בכיתה או לטובתו של התלמיד ולמען התפתחותו והתקדמותו. כפי שהזכרנו לעיל, על המורים להביא בחשבון את ההשפעות לטווח ארוך שתיגרמנה מתיעוד או מסיפור מגרעותיו של התלמיד.

על המורה לשקול היטב היטב את נחיצות פעולותיו לאור תוצאותיהן האפשרית.

בס"ד
זכורני בצעירותי מקרה שאירע בת"ת מסויים. הי' תלמיד שחביריו לכיתה הקניטוהו תדיר, וקראו לו בכינוי גנאי: "פּוֹפּוֹ". יום אחד למדו באותה כיתה על סיום, או שסיימו משניות, שאל המלמד: מי יודע מה עושים בסיום? זה אמר בכה, וזה אמר בכה. הצביע אחד התלמידים ואמר: מזכירים את עשרת הבנים של רב פפא! הצביע התלמיד המוקנט דלעיל, ואמר: הרעבע, הוא קרא לי: "פּוֹפּוֹ". המלמד קרא לאותו תלמיד, סטר על פניו ושילחו למקומו!!!
האם זה כדין או שלא כדין? (מעשה שאירע לפני כ-40 שנה!).

 

[ונתנו10]

יום 68 - לשון הרע: תועלת - סיוע לקרבן

נזק נפשי ורגשי
​

תחום חשוב של דיבור הנחשב לתועלת הוא זה המסייע להקל על מצוקתו הנפשית או הרגשית של אדם שנגרמה לו על ידי אחרים.

מותר לכל אדם הסובל רגשית או נפשית לפנות בבקשת עזרה, גם אם הדבר כרוך בדיבורים על אנשים ומאורעות שאלמלי כן היו נחשבים כלשון הרע. רצוי, במידת האפשר, להשמיט את שמות המעורבים ולספר רק את הדברים הנחוצים לצורך הענין.

החפץ חיים מעלה את האפשרות שאדם המספר דברים מתוך כוונה להפיג את דאגתו ולהקל מעל עצמו, הוי כמכוין לתועלת להבא, בבחינת דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים. מובן שהדברים אמורים במצבים קשים במיוחד ולא במהלך השיגרתי של חיי יום יום.

 

[גרף]

יום 69 - לשון הרע: תועלת - סיוע לקרבן

השפלה מילולית​

מותר לדבר בגנותו של אדם שהשפיל אחרים בדברים, כדי לנחם את המושפל. אפשר להקטין את כאב העלבון כאשר מבהירים לנעלב שהמעליב אינו שיא התבונה או הנימוס, שדבריו היו דברי שטות ושאנשים אינם מתיחסים אליו ברצינות.

לאחר מכן, חשוב יהיה לסייע לנעלב להבין את טבעו ואת בעיותיו של המעליב כך שהוא יוכל ללמוד כיצד להסתדר עם אותו אדם תוך מניעת הישנות עלבונות מסוג זה.

 

[ונתנו10]

יום 70 - לשון הרע: תועלת, סיוע לקרבן

איומים רציניים
​

התורה מצווה עלינו "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט, ט"ז) עלינו לעשות כל מאמץ כדי למנוע מאחינו היהודי כל נזק נפשי, רגשי או כספי.

במצב שמו הקרבן המיועד אינו מודע לאיום המרחף עליו אנו נדרשים להזהיר אותו וגם אם יהיו בכך משום הטלת דופי באדם או באנשים האשמים בזאת. לא זו בלבד שדיבור מסוג זה מותר הוא, אלא שהוא אף מצוה. עם זאת עלינו להיות בטוחים שנתקיימו התנאים הנחוצים בדיבור המכוון לתועלת (ראה ימים 41-50).