הורים, את הילד שלכם אתם מכבדים?

  • הוסף לסימניות
  • #1
בעקבות האשכול החשוב "כבוד לתלמידה", חשתי באי נוחות רבה, ואף ביטאתי זאת.
בחנתי שוב את הדברים ונותרתי עם שאלה ענקית.

ניקח ילדה שנפגעה מהמורה שלה. פגיעה אנושה. עונש לא מוצדק. השפלה.
היא באה הביתה ואין פניות אליה. לא מקשיבים לה. אבא ואמא לא היו שם בשבילה. אפילו לא נותנים לה לפרוק את רגשותיה. הרגש הזה בסופו של דבר לא נעבד.
יש בה פחד, כי איך יגיבו ההורים? הרי הם יצדיקו את המערכת החינוכית, נכון?
בסיפורים שקראנו, הזויים אחד יותר מקודמו. למה הילד הנפגע לא מצא כתובת לפורקן הרגשות בבית? למה?! איך קורה דבר כזה?!
זאת הנקודה! זאת הבעיה!
ילדתנו מעדיפה להחניק את הרגשות המאיימים בתוכה, את הבושה והכעס, ולסגור אותם בתוכה לעולמי עולמים. אבל מה שיקרה זה בדיוק ההיפך.
כל הסבל והטראומות שאנשים סוחבים שנים, הם בגלל רגשות מודחקים. מוכחשים. רגשות שלא ניתנה להם לגיטימציה. בין אם ע"י הפגוע ובין אם ע"י סביבתו שלא תמכה.

האם אנחנו נמצאים שם בשבילם? האם אנו מקשיבים לילד שלנו מתוך הזדהות עם מצוקתו? אולי אנחנו ממהרים לשפוט? אולי אנחנו ממהרים להגיב לפני שנתנו לו את הזכות לפרוק כמו שצריך?
האם הילד שלנו פוחד לספר לנו דברים? אם התשובה היא כן, אוי ואבוי הוא מצבנו.

אם אני אתחיל לתאר פה את הסבל שסבלתי ביסודי מנחת זרועה של ילדה בכיתה, שקשור במישרין לאזלת ידן של המורות לאורך כל השנים, לא יספיקו לי כמה אשכולות. אבל ב"ה צמחתי מזה, ולא נשארו בי צלקות.
כי כשחזרתי הביתה הייתי בוכה, בוכה בכמויות! מתלוננת, צועקת, זועמת.
והורי שיחי' שמעו, הכילו, וניסו לעזור. לפעמים, לאחר זמן, הם הסבירו לי איפה אני לא נהגתי נכון, אבל זה לא ביטל את עוצמת הקשבה והלגיטימציה לכאוב.
וגם הם הצדיקו על פי רוב את המורות במקרה של עוולות, או ביקרו את התנהגותי, עדיין זה לא הוריד מעוצמת התמיכה. הם היו שם והקשיבו, ונתנו את כל הלגיטימציה להרגיש פגועה ונעלבת.
לפעמים אמא שלי התקשרה למורה ולפעמים לא. לפעמים המורות ניסו לטפל, ברוב המקרים לא. בכל מקרה - הרגשתי שדואגים לי והצער שלי מופקד בידיים טובות ומטופל.
בסיטואציות הכי מכאיבות, תמיד ידעתי שאחזור הביתה ואמצא זוג הורים דואגים, שישמעו אותי עד הסוף בלי לשפוט, לפעמים יצדיקו אותי, ויתנו לי כתף. הם יאפשרו לי לבכות ולצרוח ולהישבע שמחר אני לא הולכת לבית הספר, ואחר כך הם גם יוציאו אותי משם, יתנו לי כוח ויחזקו אותי, הם ידריכו אותי איך להתמודד מול הפגיעות (כאמור, אזלת יד של המחנכות כל השנים שלא טיפלו בבריונית)
ותאמינו לי שלא היה להם קל. הם לא פסיכולוגים ואפילו רחוקים מזה מאד.
אבל היתה בהם (לאוי"ט) האינטואיציה להבין לנפש הילד. והם היו כתובת.
והנה, היום אני גם מורה, ואפילו חזרתי ללמד באותו בית ספר בו למדתי. לא נשארתי עם שום טראומה.

רק ממקום כזה אפשר לעבד את הכאב, לסלוח, ולא לצבור את כל המוגלה הזאת בפנים שאחר כך מתפרצת בצורות שונות כמו: פריצת דיסק וכאבי גב, מיגרנות, ואפילו אסטמה אצל הילדים הלאה שיורשים את כל המטען הרגשי המדמם הזה מאמם.

הורים, תכבדו את הילד שלכם. כבוד זה רצון, ורצונו שתהיו איתו ועם כאבו. תהיו גב חזק ותומך. תהיו כתובת לפריקת כל הרגשות. תנו לכולם מקום. משם גם תוכלו לכוון ולהדריך, ולהביא לסליחה.
ואין זה סותר את החיוב של המורים לכבד אותו.
באף מקום בתורה לא כתוב שהורים צריכים לכבד את ילדיהם. כי זה פשוט חלק בלתי נפרד ממלאכת חינוכם. אינך יכול לחנך בלי לכבד.
תגובות תתקבלנה בברכה.
(אך אנא, לא להתחיל שוב לשפוך את העוולות.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל מילה!
נהנתי מאד לקרוא. כ"כ נכון ואמיתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אכן, גם אני הרהרתי בעקבות האשכול הזה מה תפקיד ההורים בתוך כל הסיפורים האלה.
היטבת לבטא את זה בצורה יפה ונכונה.

ועוד מסקנה שהגעתי אליה:
בד"כ ממורה את לומדת איך להתנהג, אבל לפעמים את לומדת גם איך לא להתנהג.
ואם היום אני רגישה לילדים שלי, ולא מסוגלת לפגוע בהם, ומתייחסת לרגשות שלהם, אז מעז יצא מתוק. וכנראה שכן למדתי מהם משהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עצוב שצריך להזכיר את זה - את תפקידנו כהורים, אבל בדור המטורף שלנו באמת סולם הערכים והעדיפויות השתבש לחלוטין
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אסתר, תודה על הכתיבה וגילוי הלב.
הכתיבה מיוחדת ונוגעת, והמסקנה בסופה חזקה ומשאירה אותי עם המון חומר לחשיבה.
באף מקום בתורה לא כתוב שהורים צריכים לכבד את ילדיהם. כי זה פשוט חלק בלתי נפרד ממלאכת חינוכם. אינך יכול לחנך בלי לכבד.
נכון שלא כתוב "כבד את ילדיך", אבל הלכות בין אדם לחברו תקפות בראש ובראשונה בתוך הבית פנימה. כן, גם בין הורים כלפי ילדים.
ילדים הם לא עבדים, וגם לא סמרטוטים שאפשר לדרוס אותם, לדרוך עליהם - והם לא ישלמו 'שום' מחיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לפעמים יש ילדים סגורים שקשה להם להתבטא ולהביע רגשות,
במקרים כאלו מומלץ מאד להתכתב עם הילד/ה
להגיד לו שאם קשה לו לדבר הוא יכול להשאיר לך מכתב ליד המיטה ואת תעני לו.
זה עובד נפלא!

ועוד משהו, גם אם אמא טועה לפעמים ופועלת מתוך כעס בלי שיקול דעת
תמיד אפשר וצריך לבקש סליחה מהילד ולהגיד לו שזה לא היה מגיע לו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אסתר, מסכימה איתך עם כל מילה!

אני חושבת שאפשר להרגיל ילדים לשתף, אם אנו נשתף אותם, לא מדברת על דברים דרמטיים אלא היום הלכתי ברחוב ופגשתי וראיתי וכו'. זה מרגיל אותם לשיתוף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אסתר, תודה
הדברים שלך מחזקים
ככל שאנחנו מתבגרים יותר הרגש שלנו מתעדן יותר בקשר לכבוד הזולת
לצערינו האוירה ברחוב היא שמי שיודע 'לקטול' זה נראה שהוא חכם יותר
תוכניות הרדיו (החרדיות כמובן) ומאמרי הפוליטקה בעיתון וסתם כך הלך הרוח הזה השחצני והיורד על השני גורם לכולנו בלבול גדול
כבר מזמן רציתי לפתוח כאן אשכול על לכבד את הניקים בפרוג, גם התגובות שלנו כאן אחת לשניה חייבות להיות מכבדות ולא קוטלות!
אנחנו צריכים לשנן לעצמינו
איזהו מכובד - המכבד את הבריות
איזהו מבוזה - המבזה את הבריות

ובקשר לילדים - לילד יש נשמה בדיוק כמונו, היא אמנם בגוף קטן, אבל זה כל ההבדל
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תחשבו ברצינות על המושג לשון הרע, כל כולו חוסר כבוד לשני
תחשבו ברצינות על תוכניות המתיחות או כל סרטוני המתיחות שמצחיקים אנשים עד כדי כאב בטן
מה הם אם לא לצחוק על אנשים.. לעבוד עליהם, ללעוג לתמימות שלהם, להפיל אותם בפח ולצחוק
עצוב.. זה מה שלימדו אותנו..
אני בטוחה שגם האדם שצחקו עליו והוא עוטה עור של פיל ועושה את עצמו צוחק עם כולם, בתוך הלב שלו הוא מתכווץ כהוגן
הגיע הזמן שנבין שזה לא מצחיק בכלל רק דוחה מאוד מאוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י סטודיו פלאש;1866003:
תחשבו ברצינות על המושג לשון הרע, כל כולו חוסר כבוד לשני
תחשבו ברצינות על תוכניות המתיחות או כל סרטוני המתיחות שמצחיקים אנשים עד כדי כאב בטן
מה הם אם לא לצחוק על אנשים.. לעבוד עליהם, ללעוג לתמימות שלהם, להפיל אותם בפח ולצחוק
עצוב.. זה מה שלימדו אותנו..
אני בטוחה שגם האדם שצחקו עליו והוא עוטה עור של פיל ועושה את עצמו צוחק עם כולם, בתוך הלב שלו הוא מתכווץ כהוגן
הגיע הזמן שנבין שזה לא מצחיק בכלל רק דוחה מאוד מאוד

זה בדיוק הרעיון. לא להתכחש לפגיעה. במקום לצחוק ביחד עם כולם, אבל באמת להתכווץ ובכך לנעול את הכאב בפנים לנצח, הדרך לדעתי היא כן להוציא, וכן לפרוק את הכאב.
נלמד את הילדים שזאת לא בושה להיפגע. השאלה מה עושים עם הפגיעה.
נניח במקרה של ילדה שמורה פגעה בה עם הערה.
מה קורה בהפסקה? או שהיא נעלמת ולא מוכנה לדבר על זה, או שהיא מצהירה בקול שהיא בכלל לא נפגעה, ומשכנעת בכך את עצמה ואת חברותיה.
אבל זאת לא הדרך הנכונה.
פגיעה זה טראומה. כל פגיעה.
אם אנו מכירים בה, ונותנים לה מקום, מדברים עליה, נוכל להתנקות ולהשתחרר ממנה. וכמה שיותר קרוב לזמן הפגיעה כך יותר טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מזדהה עם אסתר מאוד
כנ"ל סבלתי בביה"ס עד אמצע כיתה ד' מבריונות איומה. זוכרת אותה עד לפרטי הפרטים גם לאחר שנים ארוכות.
ולמרות שהורי אנשים מבוגרים ולא היו מגדולי הפסיכולוגים, או מן המבינים בתורת הנפש, הרי שבהחלט במובן הזה של לשמוע ולנסות לעזור ולעודד הם היו מדהימים.
מנסיוני, ילדים בד"כ מפסיקים לספר כשהם מגלים שעל כל מילה שהם משמיעים הם מקבלים שיחות מוסר בנוסח, איך להתנהג, מה לא טוב עשית ועוד ללא הכלה מינימלית. גם אם הילד צריך לקבל ביקורת, על ההורים לזכור- קודם כל לשמוע, להכיל ולהרגיע. הביקורת יכולה לחכות בסבלנות גם לשעה שעתיים אחר כך, ומוטב שתעשה ברגישות ועדינות ובעיקר- לאחר מחשבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אסתר, חבל שאי אפשר לצלצל יותר מפעם אחת...
נקודה למחשבה הנוגעת גם להורים וגם למורים,
כמנחת הורים ראיתי הורים ומורים הנמצאים בסבך, רוצים לתמוך ולא יודעים איך. רוצים להכיל ולא יודעים כיצד???
ועומדים כביכול מחוץ לחומת ההגנה התמיכה וההכלה,
ואליהם, אם הם רואים, קוראים ושומעים את המסרים, פוכרים ידיים ואומרים בליבם, איך עושים את זה, אבל באמת. . .
גשו להתייעץ, לפעמים שני משפטים פותחים את הלב ליכולת ההכלה לה אתם מחכים, וכל דקה קודם תיטיב תחילה עמכם וכמובן עם ילדיכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י אסתר;1866023:
זה בדיוק הרעיון. לא להתכחש לפגיעה. במקום לצחוק ביחד עם כולם, אבל באמת להתכווץ ובכך לנעול את הכאב בפנים לנצח, הדרך לדעתי היא כן להוציא, וכן לפרוק את הכאב.
נלמד את הילדים שזאת לא בושה להיפגע. השאלה מה עושים עם הפגיעה.
נניח במקרה של ילדה שמורה פגעה בה עם הערה.
מה קורה בהפסקה? או שהיא נעלמת ולא מוכנה לדבר על זה, או שהיא מצהירה בקול שהיא בכלל לא נפגעה, ומשכנעת בכך את עצמה ואת חברותיה.
אבל זאת לא הדרך הנכונה.
פגיעה זה טראומה. כל פגיעה.
אם אנו מכירים בה, ונותנים לה מקום, מדברים עליה, נוכל להתנקות ולהשתחרר ממנה. וכמה שיותר קרוב לזמן הפגיעה כך יותר טוב.

אמנם זה עוד נושא בתוך נושא ה'כבוד'
אבל לי יש הרבה בלב על הנושא הזה..
נושא ה'מתיחות'
אני לא ממליצה לאדם שמתחו אותו להגיד 'נפגעתי'..
הוא יקבל רעמי צחוק גדולים יותר בנוסח:
מה אתה נפגע? מה את ילדה קטנה וכו' וכו'
ואז הוא נסגר יותר ונפגע יותר..

יש לי במשפחה המורחבת כמה שאוהבים את השטויות האלו של המתיחות וכדו' וכשאמרתי להם שזה פוגע ואני לא מבינה מה מצחיק בזה, הם התיחסו בביטול ואמרו 'את רגישה יותר מידי ולא מבינה בדיחות..', אז קיבלתי עוד פגיעה, וגם הבנתי שאני רגישה מידי ויש אנשים שלא נעלבים כשעושים מהם צחוק
כל הילדים שמקשיבים לתוכניות המתיחות לומדים אחרי זה לעשות את זה לחברים שלהם ולאחים שלהם ולסביבה
נראה לי שצריך לעשות על זה רעש כדי שיפסיקו עם השטויות האלו, ובמיוחד שמלמדים את הדור הצעיר
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
במענה לשאלת הכותרת, אני משתפת:

למרות שילדיי עדיין רכים בשנים, ביום שצעקתי מידי על ילד ואבדתי שליטה, ולצערי זה קורה לפעמים-
אני משתדלת לשבת לידו לפני השינה ולומר לו: "סליחה שצעקתי עליך, אני מבקשת סליחה. לא הגיע לך כל כך הרבה צעקות, נכון שלא התנהגת בסדר, אבל.. וכו', ואתה ילד הכי טוב ומתוק בעולם ואמא אוהבת אותך וכו' וכו'"
וזאת כי:

*גם כדי שילמד שאפילו אמא מבקשת סליחה, על כל מה שזה אומר.
*גם כדי שיסיים את היום בחיוך ובהרגשה טובה. (וזה סתם דבר חשוב לכל בנאדם באשר הוא, כי אחרת היום הבא גם עלול ללכת לאבדון)
*גם כדי שלא יחשוב לרגע שיש מצב שהוא ילד לא טוב, או שאמא לא אוהבת (אפילו שהיא נראתה כמו שדה דרקונית זועמת :eek: :()

אני מאמינה שלא חידשתי כלום לרוב האמהות פה, אבל מחמת הספק הקל שמא יעורר החשיבה למישהי- טרחתי לציין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אסתר, פשוט תודה
לאחרונה ללא קשר לאשכול אני מהרהרת בנושא..
בכורתי החמודה פשוט פוחדת לטעות והכי גרוע חוששת מהתגובה שלי
זה בולט בעיקר כשהיא התחילה את בית הספר הלחץ מכל הערה של מורה וההתנצלויות למורה על חוסר בחתימה או על נעליים לא לפי התקנון..(היא אמרה שאמא הייתה עסוקה כי אבא הלך לעבודה
ושהיא סיפרה לי היא השמיטה את הקטע שאבא בעבודה וספרה לי שהיא אמרה שהייתי מאד עסוקה עם הילדים אחרי החגים ולכן לא היה לי זמן לקנות לה:eek::rolleyes:> זה היה הפרצוף שלי בערך..)
יש כאן 2 נושאים 1. הרצון להיות מושלמת והפחד מטעויות
2. וזה הכי מפריע לי .. שהיא מפחדת ממני בתור אמא לשתף בטעויות


זה גם מתבטא כאשר היא רבה עם חברה היא לא רצתה לספר כי פחדה מהתגובה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
באמת יש כאן קונפליקט:
הילדה מספרת שהפריעה בכיתה.
מצד אחד אנחנו רוצות שתמשיך לספר ולא תחשוש,
מצד שני- חייבים להגיב בתקיפות.
אם כל הזמן אבין אותה כדי לעודד לספר לי, היא תמשיך להפריע.
ואם אגיד לה שזה לא יפה לעשות כך, היא תתבייש לספר בפעם הבאה!

מה קו המשוה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הדרך שנראית לי הכי נכונה וגם מוכיחה את עצמה בשטח:
בהקשבה הראשונית, להקשיב בלי לשפוט. הקשבה אקטיבית, עם קשר עין. להתערב מידי פעם: אהה, כן? באמת? וואו! וכו'.
את המוסר לשמור לפעם אחרת, במרחק של כמה שעות עד כמה ימים.
וגם אז, קצר, נקודתי, זוכרת שסיפרת לי כך וכך? הצטערתי לשמוע שכך התנהגת. אני מבינה שהיה לך קשה להתגבר, נכון? אני בטוחה שזה היה חד פעמי ובפעם הבאה תצליחי להתגבר בעזרת ה'.
זהו, לעבור לנושא הבא.

בצורה כזו מתקבלת אצל הילד הפרדה ברורה. יש אמפתיה (היזדהות), שומעים אותי. מבינים אותי.
ויש גם הדרכה איך צריך להתנהג.

שיפוטיות וכעס והטחות(למה את מתנהגת כך?!) אינם אפקטיביים ורק מזיקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני חושבת שהעבודה צריכה להתחיל מתקשורת נכונה שלנו עם עצמינו.
כשבנ"א מתקשר עם עצמו באופן נכון, בלי שפיטה בקורת והאשמה עצמית, עם הכלה והבנה עצמיים, הרבה יותר קל לו להחיל את זה על אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י wald;1866243:
אני חושבת שהעבודה צריכה להתחיל מתקשורת נכונה שלנו עם עצמינו.
כשבנ"א מתקשר עם עצמו באופן נכון, בלי שפיטה בקורת והאשמה עצמית, עם הכלה והבנה עצמיים, הרבה יותר קל לו להחיל את זה על אחרים.
ואם תרצו, זו התורה כולה על רגל אחת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י poto12;1866198:
אסתר, פשוט תודה
לאחרונה ללא קשר לאשכול אני מהרהרת בנושא..
בכורתי החמודה פשוט פוחדת לטעות והכי גרוע חוששת מהתגובה שלי
זה בולט בעיקר כשהיא התחילה את בית הספר הלחץ מכל הערה של מורה וההתנצלויות למורה על חוסר בחתימה או על נעליים לא לפי התקנון..(היא אמרה שאמא הייתה עסוקה כי אבא הלך לעבודה
ושהיא סיפרה לי היא השמיטה את הקטע שאבא בעבודה וספרה לי שהיא אמרה שהייתי מאד עסוקה עם הילדים אחרי החגים ולכן לא היה לי זמן לקנות לה:eek::rolleyes:> זה היה הפרצוף שלי בערך..)
יש כאן 2 נושאים 1. הרצון להיות מושלמת והפחד מטעויות
2. וזה הכי מפריע לי .. שהיא מפחדת ממני בתור אמא לשתף בטעויות


זה גם מתבטא כאשר היא רבה עם חברה היא לא רצתה לספר כי פחדה מהתגובה..
וואו, כמה זה אופיני לבכורות!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…


אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.


כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.


בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”


וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.


לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.


ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.


שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.


אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.


ושבת שלום – ערה ומבורכת 🙂
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה