הורים, את הילד שלכם אתם מכבדים?

[תרצה613]

אסתר, הארת לי נקודה שהיתה עלומה אצלי הרבה שנים.
כשקראי את האשכול ההוא, זה עלה בי שוב:
הייתי תלמידה שובבה ושנונה, ו"ספגתי" המון עונשים. חלקם אכן היו משפילים ומבזים (כמו לעמוד בפינה עם ידיים למעלה ולהיות בטור של "עצלניות" וכו')
אבל יצאתי מזה ממש בלי פגע.
אף פעם לא הבנתי איך זה קרה, כי אני נפגעת מאוד בקלות, לא טיפוס קשוח בכלל.
עכשיו אני קולטת שזה כנראה באמת בזכות ההקשבה שהיתה אלי בבית. בשלחן שבת הייתי מדברת בלי הפסקה, ומספרת על כל מה שעברתי באותו שבוע בבית ספר.
ההורים שלי לא גיבו את מעשי השובבות, הענישו אותי כשהיה צריך, אבל תמיד הקשיבו.

תודה לך. זה רק גרם לי להעריך את ההורים שלי יותר, והאיר לי זוית נוספת ביחס שלי לילדים.

 

[רותי12]

אסתר כתבת דברים מקסימים! !
מזדהה עם כל מילה .
יש לי כל כך הרבה מה לומר באשכול של המורים אבל לא אמרתי. עשיתם מהמורים מפלצות ..זה מוזר אני לא סבלתי עד כדי כךממורות. כן "שנאתי ' מורות מסוימות אבל כזו אכזריות נראה לי רחוק מהמציאות. והיום כשאני מורה זה עוד יותר נדיר. בכל שנות ההוראה שלי לא שמעתי מורה שפוגעת ככה בתלמידה . ההפך אנחנו כל כך משתדלות לקדם את התלמידות להאיר להם פנים, לפרגן להן, להשאר בהפסקות לעזור להן. לתת להן עוד ועוד הזדמנויות להצליח, שאני ממש ממש לא מבינה איך יכול להיות אחרת! !
אולי זו פרשנות של תלמידות כשהיו קטנות ולא קבלו הבנה והכלה מצד ההורים . אני יכולה לשמוע בנות שאומרות עלי " המורה הזו שונאת אותי " אבל זו פרשנות של ילדה קטנה! שאם אני אדבר איתה על זה או אמה אז היא תבין שזה לא שנאה ולא התכוונתי לשום דבר ורק בקשתי את טובתה.

 

[שלוומי]

אסתר כתבת דברים מקסימים! !
מזדהה עם כל מילה .
יש לי כל כך הרבה מה לומר באשכול של המורים אבל לא אמרתי. עשיתם מהמורים מפלצות ..זה מוזר אני לא סבלתי עד כדי כךממורות. כן "שנאתי ' מורות מסוימות אבל כזו אכזריות נראה לי רחוק מהמציאות. והיום כשאני מורה זה עוד יותר נדיר. בכל שנות ההוראה שלי לא שמעתי מורה שפוגעת ככה בתלמידה . ההפך אנחנו כל כך משתדלות לקדם את התלמידות להאיר להם פנים, לפרגן להן, להשאר בהפסקות לעזור להן. לתת להן עוד ועוד הזדמנויות להצליח, שאני ממש ממש לא מבינה איך יכול להיות אחרת! !
אולי זו פרשנות של תלמידות כשהיו קטנות ולא קבלו הבנה והכלה מצד ההורים . אני יכולה לשמוע בנות שאומרות עלי " המורה הזו שונאת אותי " אבל זו פרשנות של ילדה קטנה! שאם אני אדבר איתה על זה או אמה אז היא תבין שזה לא שנאה ולא התכוונתי לשום דבר ורק בקשתי את טובתה.
אולי אני

כנראה שאת מזן אחר...
חיה

 

[רותי12]

כנראה שאת מזן אחר...
חיה

אני ממש שמחה להיות בזן השני
אין לך מושג כמה אנחנו משקיעות את הנשמה הזמן והכח לתלמידות שלנו.
אם ההורים היו יודעים מודים ותומכים בצוות מול הילדים, אולי אז הילדים היו פחות מתמסכנים על כל הערה קטנה שנאמרה להם ובצדק.
אבל אולי באמת אני מזן אחר
אתן מוזמנות לבוא לצפות אצלינו בשיעור

 

[bbr]

כנראה שאת מזן אחר...
חיה

כל אחד לכשעצמו הוא מזן אחר, וכל הורה וכל מורה שיעשה משהו, כל ילד יקח את זה למקום אחר לפי האופי שלו, ולפי הבחירה שהוא החליט לקחת...
וההוכחה לכך... שרוב ההורים והמורים מצליחים עם רוב ילדיהם, ומה שזה אומר שהמיעוט שלא הצליח זה כי הם לא התמודדו מספיק טוב עם הקושי שההורה או המורה גרם להם (וגם אם הם עשו טעות, זה עדיין לא מצדיק אותו לא להתמודד, ולהגיד נהייתי נושר, או אני חלש ועוד שלל בעיותיו בגלל אבא שלי-אמא שלי-הרבי שלי-המורה שלי) ועל חטא העגל כבר כתוב שעשו זאת כי נתאוו לתאוות....

אבל בכלל מי קבע את הכלל שילדים צריכים לשתף את ההורים, דווקא לאחרונה שמעתי את הרב פנחס ברייאר (מוסר אצלינו סדנא להורים) והוא דווקא מעודד להקשבה אך בהחלט גם להפרדה בין מה שעובר על הילד במשך היום ובין מה שההורים צריכים לדעת על חייו הפרטיים של הילד, וזה בהחלט נורמלי שילד יתבייש לספר להורים שלו על שטויות שעשה, כמו שאנחנו מתביישים לספר לחברה הכי טובה את העבירות והפשלות שלנו...

נ.ב. קובעים כל מיני כללים כאילו והם טובים, ועכשיו צריכים להתמודד איך לעשות זאת, אבל מי אומר שהכלל הוא נכון ואמיתי ???

 

[bbr]

אני ממש שמחה להיות בזן השני
אין לך מושג כמה אנחנו משקיעות את הנשמה הזמן והכח לתלמידות שלנו.
אם ההורים היו יודעים מודים ותומכים בצוות מול הילדים, אולי אז הילדים היו פחות מתמסכנים על כל הערה קטנה שנאמרה להם ובצדק.
אבל אולי באמת אני מזן אחר
אתן מוזמנות לבוא לצפות אצלינו בשיעור

לדעתי הרוב כמוך, רק פשוט יש הרבה הורים וילדים שקשה להם להתמודד, והכי קל זה להאשים את השני את ההורה או המורה...

 

[מריומה~]

אסתר כתבת דברים מקסימים! !
מזדהה עם כל מילה .
יש לי כל כך הרבה מה לומר באשכול של המורים אבל לא אמרתי. עשיתם מהמורים מפלצות ..זה מוזר אני לא סבלתי עד כדי כךממורות. כן "שנאתי ' מורות מסוימות אבל כזו אכזריות נראה לי רחוק מהמציאות. והיום כשאני מורה זה עוד יותר נדיר. בכל שנות ההוראה שלי לא שמעתי מורה שפוגעת ככה בתלמידה . ההפך אנחנו כל כך משתדלות לקדם את התלמידות להאיר להם פנים, לפרגן להן, להשאר בהפסקות לעזור להן. לתת להן עוד ועוד הזדמנויות להצליח, שאני ממש ממש לא מבינה איך יכול להיות אחרת! !
אולי זו פרשנות של תלמידות כשהיו קטנות ולא קבלו הבנה והכלה מצד ההורים . אני יכולה לשמוע בנות שאומרות עלי " המורה הזו שונאת אותי " אבל זו פרשנות של ילדה קטנה! שאם אני אדבר איתה על זה או אמה אז היא תבין שזה לא שנאה ולא התכוונתי לשום דבר ורק בקשתי את טובתה.

באמת מסכימה איתך שלא ממש רואים את הצד של המורה. שהיא בנ"א ויכולה לטעות.
אבל רוב ההורים מבינים שיש סיפורים שלא צריך להאמין מיד לילד וצריך לבדוק עם המורה מה גרסתו.
ובסופו של דבר הנטיה היא להאשים את המבוגר במחדל.
מול ילד כזה קטן יתכן והגדול לא נזהר?
אני אישית חוץ ממורה אחת שהתנקלה לביתי וביררתי עליה מה באמת קורה .
אף פעם לא קיבלתי סיפור כמותו וביררתי סביב הסיפור איפה הבת אשמה..
גם כשקרה מקרה בכיתה שלא היה ישירות לביתי.
נראה לי שחובה להחדיר לבנות דרך ארץ . וידיעה ברורה בקול מי צריך לשמוע ומי מחליט בכיתה.
וכשיהיה את זה אז נשקול ונראה מה המורה עושה. האם ההתנהגות שלה יוצאת מחינוך או התפרצות רגשית.
וזה כמובן תלוי גיל.
כיון שלדעתי מכיתה ה' בערך הבנות יותר מבינות מה הן עושות.
כל מעשה של ילד שנובע מתמימות איני מחשיבה אותו כחוצפה אבל חייבים ללמדו ולאמר לו שלא נוהגים כך.

 

[חיוך]

אבל בכלל מי קבע את הכלל שילדים צריכים לשתף את ההורים, דווקא לאחרונה שמעתי את הרב פנחס ברייאר (מוסר אצלינו סדנא להורים) והוא דווקא מעודד להקשבה אך בהחלט גם להפרדה בין מה שעובר על הילד במשך היום ובין מה שההורים צריכים לדעת על חייו הפרטיים של הילד, וזה בהחלט נורמלי שילד יתבייש לספר להורים שלו על שטויות שעשה, כמו שאנחנו מתביישים לספר לחברה הכי טובה את העבירות והפשלות שלנו...

הנקודה היא לאפשר לילד לשוחח על מה שהוא רוצה.
לא לחקור אותו.

 

[אסתי-בראון]

אבל בכלל מי קבע את הכלל שילדים צריכים לשתף את ההורים, דווקא לאחרונה שמעתי את הרב פנחס ברייאר (מוסר אצלינו סדנא להורים) והוא דווקא מעודד להקשבה אך בהחלט גם להפרדה בין מה שעובר על הילד במשך היום ובין מה שההורים צריכים לדעת על חייו הפרטיים של הילד, וזה בהחלט נורמלי שילד יתבייש לספר להורים שלו על שטויות שעשה, כמו שאנחנו מתביישים לספר לחברה הכי טובה את העבירות והפשלות שלנו...

זה נכון באופן עקרוני. הורים חייבים ליצור הפרדה ולאפשר בכך את צמיחתו של הילד לבוגר עצמאי ואחראי למעשיו. כל עוד מדובר בחיי היומיום השגרתיים שלו.
אבל לפעמים יש מקרים שהילד פשוט לא יכול להכיל אותם לבד. להתבייש על דבר שילד עשה זה משהו אחד, אבל לתת לבושה הזו ולפגיעה בעקבות עונש או השפלה שחווה, להתקבע בתוכו מבלי שתהיה לו יכולת לפרוק ולהשתחרר ולהירפא, זה משהו אחר.
ובאמת לא כדאי לדבר בהכללות.
לפעמים ילד צריך לפרוק, ולפעמים טוב לו דווקא עם הסוד והפרטיות שנשמרת.
אבל במקרים רבים, הסגירות היא תוצאה של אי מציאת אוזן קשבת וכתף תומכת.