הערה חשובה לכל מי שרוצה לעזור באמת ליולדת

[יחשבאף]

בעקבות האשכול הבא www.prog.co.il/threads/יולדת-מה-מפנק-אותך.328304
רציתי להסב את תשומת לבכם כאחת עם נסיון.
לפני קרוב לחודשיים נולדו לי זוג תאומות כאשר לפניהן שיירה ארוכה של ילדים בלעה.
מכל מיני סיבות אין לי יותר מדי עזרה ממשפחתי וב"ה הוא נותן את הכוחות ואיכשהו אנחנו מסתדרים בלי עזרה בכלל מבשר וגם למרות שמאוד קשה לפעמים.
הרבה מאוד אנשים הבטיחו כל מיני דברים הם ישלחו אוכל וישלחו את הבת הגדולה שלהם ויקחו לי את הילדים לגינה ולמשחקיה.
בפועל אף אחד מהדברים לא התבצע.
לבד משכנה אחת שכל פעם שמכינה משהו שולחת לי גם.
כשאני פוגשת את הנשים האלה והן שואלות אותי איך הולך אני מספרת להן שיש ימים שקשה לי מאוד ושאנחנו קונים לשבת אוכל מוכן כי כל היום אני מסביב לילדות שאמנם מתוקות נורא אבל גם דורשות הרבה. בצורה כזו אני מנסה קצת להזכיר את עצמי. אני יודעת שהן לא חייבות לי כלום אבל יש דברים שאני כן מצפה מהן אבל לפחות שלא יגיבו בצורות הבאות:
"טוב את טיפוס שמסתדרת תמיד את משהו מיוחד" (כן בטח, בדיוק עכשיו אני ממש לא מסתדרת כמו שאני מספרת לך ואני לא ממש מרגישה משהו מיוחד כרגע אלא סמרטוט עייף ומותש מאוד)
"איזה יופי שבדיוק לך ה' נתן שתיים בבת אחת את טיפוס כזה שאוהב ילדים אז זה בדיוק בשבילך (תודה. אני מאוד אוהבת את הילדים שלי אבל אני אסתפק כרגע בזוג תאומים אחד ויחיד ובפעמים הבאות אני באמת מקווה שהילדים יגיעו אחד אחד)
אני מרגישה שהן אומרות את המשפטים האלה כדי לתרץ לעצמן למה הן לא מציעות יותר עזרה.
אז מה שאני אומרת לכן זה כך:
אל תשכחו את היולדת למרות שהיא נראית מצוין לפעמים היא ממש משוועת לעזרה.
אל תבטיחו דברים.
לפעמים מה שהיא צריכה זה שפשוט יבינו שקשה לה יקשיבו וישדרו אמפטיה ולא כל מיני תירוצים והסברים למה כל כך כיף לי עכשיו. כי נכון אני מאוד שמחה אבל קשה לי כרגע ואני רק צריכה את כל העזרה שניתן.
ואם חברה או שכנה שלי קוראת את זה עכשיו אז תדעו שאני לא מאשימה אף אחת זה פשוט הטבע האנושי ככה ויכול להיו שאני לא הייתי נוהגת אחרת.
אבל עכשיו אני כבר יותר אשים לב...

 

[efrat1]

את נשמעת קצת מאשימה.
אני מבינה את הקושי שלך, ויוצאת מתוך נקודת הנחה שהשכנות שלך לא רעות או אטומות במיוחד.
אני שמה את עצמי במקום השכנה שלך שאולי היא עובדת עד 4,
בתחילת הריון והגדול שלה בן8.
ומתי שהוא, בין 4 ל12 בלילה היא נזכרת שהשכנה בקומה מעליה ילדה תאומות, והיא תכננה לעזור לה.
אבל במשך אחה"צ היא חיתלה האכילה והקשיבה לחבורה שלה, הכינה ש.ב וחתמה עשרות חתימות.
ירדה לגינה עם החמישיה שלה, ולא היה לה כוח לצרף אליה שום שכן השכיבה אותם, הקיאה, לא בשלה ארוחת צהריים למחר, ועוד בין לבין יש לה נקיפות מצפון על השכנה שהיא תכננה לאפות ולבשל ולעזור לה...
ואז כשהיא פוגשת אותך, היא מנסה קצת להשתיק את קולו של המצפון ואומרת "טוב את טיפוס שמסתדרת תמיד את משהו מיוחד", וזה קצת מרגיע אותה.
איך אפשר לבוא אליה בטענות?

 

[דסי]

לא נשמע שהיא באה בטענות, כולה יולדת טריה בסך הכל שמשוועת לעזרה.
ממש אכפת לי שאת מרגישה ככה. שקשה לך ככה.

הלוואי וימצא הדרך בשבילך לעזרה (אולי סמינר באזורך שיש בו אירגון חסד?)
כי תאומות זה ברכה, אבל צריך כח, והמון כח, בשביל הברכה הזו.

 

[אמיליה]

דבר ראשון מזל טוב!! תאומות זה דבר נהדר אבל מתיששששש

לא היה נשמע לי ש @יחשבאף מאשימה, היא דברה בפרוש על שכנות שהבטיחו עזרה ובסוף לא קיימו אותה. וכאן המקום להזכיר לעצמנו שאם הבטחנו, חובה לקיים.
השכנה ש @efrat1 תארה למעלה (וזה יכול להיות מאד מציאותי) לא היתה צריכה להבטיח אם לא היתה בטוחה שתוכל לעמוד בהבטחותיה.

מאחלת לך התאוששות קלה ומהירה נחת וגידול קל!!

 

[יחשבאף]

תודה.
אני באמת מרגישה מבורכת.
אבל הברכה מאוד מאתגרת וכשאנשים מבטיחים ואני כבר מחכה למשהו שאולי יקל עלי ואז שומעת תירוצים שמשכנעות את עצמן למה אני ממש לא צריכה עזרה אז זה מתסכל קצת...

 

[אשר כותבת]

שכנות עוד מילא.
משפחה, לפעמים משפחה מרגישה די רחוקה (מרחק נסיעה של שעה באוטובוס, או רבע שעה- חצי שעה ברכב פרטי). ואז הם פשוט יכולים לקפוץ פעם או פעמיים וזהו. להיעלם.
ולא מדברת כבר על פעמים שהיולדת מק
"תתקשרי לארגון #4@$% הם בטח ישלחו לך בחורה לעזרה".
"תפסיקי לבשל לילדים, שיאכלו לחם עם שוקולד".
תודה, ממש תודה על העיצות
ועל העזרה.

אז נכון שא"א לבוא בדרישות ובטענות
אבל משפחה קרובה, כמו אחיות, גיסות, הורים משני הצדדים, כן צריכים להיות מודעים, ולפחות בחודש הראשון לאחר הלידה, לדאוג שכל יומיים- שלושה מישהו יתייצב לעזור-
אפילו שעתיים של שקט ושמירה על הילדים.
קצת להעביר סמרטוט על הבית.
להעמיד סיר או שניים.

כן, בשביל זה יש משפחה.
אחרת היינו נבראים יחידים, בודדים וללא רגשות של קשר דם.

 

[שריתי גוט]

@יחשבאף אולי לא קשור אבל אחרי האשכול על שמות תאומות שפמחת מעניין אותי איך קראת להן בסוף?

 

[ארבע]

@יחשבאף , היכן את גרה?
אני אמא לתאומים ויכולה לחלוק איתך מידע לגבי מקורות לקבלת עזרה.

 

[חדוי פלבני]

תאומים זה כיף ומשמח, אצל השכנים......
אחד אחד זה מעייף ומתיש, ק"ו שתיים ביחד.

אני גרה בסורוצקין- ירושלים. אם את באזור אשמח להושיט יד.. או עוגה...

 

[שרית ו]

יש בקריית הרצוג ארגון שעוזר ליולדות ושולח אוכל לשבת ומארגן עוזרת בית
אם רלוונטי אני יכולה לברר פרטים

 

[חלזונות]

שכנות עוד מילא.
משפחה, לפעמים משפחה מרגישה די רחוקה (מרחק נסיעה של שעה באוטובוס, או רבע שעה- חצי שעה ברכב פרטי). ואז הם פשוט יכולים לקפוץ פעם או פעמיים וזהו. להיעלם.
ולא מדברת כבר על פעמים שהיולדת מק
"תתקשרי לארגון #4@$% הם בטח ישלחו לך בחורה לעזרה".
"תפסיקי לבשל לילדים, שיאכלו לחם עם שוקולד".
תודה, ממש תודה על העיצות
ועל העזרה.

אז נכון שא"א לבוא בדרישות ובטענות
אבל משפחה קרובה, כמו אחיות, גיסות, הורים משני הצדדים, כן צריכים להיות מודעים, ולפחות בחודש הראשון לאחר הלידה, לדאוג שכל יומיים- שלושה מישהו יתייצב לעזור-
אפילו שעתיים של שקט ושמירה על הילדים.
קצת להעביר סמרטוט על הבית.
להעמיד סיר או שניים.

כן, בשביל זה יש משפחה.
אחרת היינו נבראים יחידים, בודדים וללא רגשות של קשר דם.

יכולים לקפוץ
ממש בלי קשר, סליחה על הסטיה מהנושא, אבל יש לי הערה חשובה למקרה שיהיו כאן כמה שכנות שנורא ירצו לעזור לשכנותיהן / גיסות לגיסותיהן היולדות:
לא כל יולדת אוהבת שאנשים קופצים לה בתוך הבית ומשליטים שם סדר כפי יכולתם. יש כאלה שמעדיפות בית מטונף, לחם עם שוקולד 3 פעמים ביום, כביסות מגובבות, והעיקר שלא יכנסו להם לוריד.
אגב, לא רק יולדות. וד"ל.

 

[לייקית]

מזדהה מאד עם @יחשבאף . גם לי תאומים, וגם אני עברתי את אותו הדבר.
לא היתה לנו ברירה, ולקחנו בחורה בתשלום כמעט יום יום למשך חודשים ארוכים. אלפי שקלים,(!) הוצאנו רק על בייביסיטר פשוטה בחודשים הראשונים ולא שהיו לנו יותר מדי רזרבות...

אבל חכי בעז"ה, אוטוטו הן יגדלו, הימים האלה ייזכרו רק לטובה, ותרווי מהן בעז"ה רק נחת!

 

[מנגנת]

אני שמה את עצמי במקום השכנה שלך שאולי היא עובדת עד 4,
בתחילת הריון והגדול שלה בן8.
ומתי שהוא, בין 4 ל12 בלילה היא נזכרת שהשכנה בקומה מעליה ילדה תאומות, והיא תכננה לעזור לה.
אבל במשך אחה"צ היא חיתלה האכילה והקשיבה לחבורה שלה, הכינה ש.ב וחתמה עשרות חתימות.
ירדה לגינה עם החמישיה שלה, ולא היה לה כוח לצרף אליה שום שכן השכיבה אותם, הקיאה, לא בשלה ארוחת צהריים למחר, ועוד בין לבין יש לה נקיפות מצפון על השכנה שהיא תכננה לאפות ולבשל ולעזור לה...
ואז כשהיא פוגשת אותך, היא מנסה קצת להשתיק את קולו של המצפון ואומרת "טוב את טיפוס שמסתדרת תמיד את משהו מיוחד", וזה קצת מרגיע אותה.
איך אפשר לבוא אליה בטענות?

אני קוראת את התיאור הזה והוא קרה לי אחד על אחד לפני קרוב לשנתיים, ממש בנתונים האלה (היו לי 4 ולא 5), ואחותי ילדה תאומים, אה, והם השתחררו שבוע לפני פסח.
ואני ממש שמחה לומר שבנתונים האלה עשיתי ככל יכולתי לעזור, בכך שהילדים שלה היו אצלי המון אחה"צ (אנחנו גרות יחסית קרוב). זה כל מה שיכולתי לתת. ברור לי שעדין היה לה קשה, עד היום קשה לה, אבל לא היה לי ספק שאני מתגיסת. היא קיבלה גם עזרה מכמה אחיניות גדולות יותר. ועם כל העזרה זה היה לשרוד בקושי.
אני חושבת אם הייתי עושה את זה בשביל שכנה? יכול להיות, תלוי מה הקשר שלי איתה. הרבה פחות מובן מאליו. צריך להיות שכנה מיוחדת בשביל לעשות מה שאחות עושה בטבעיות.

 

[מלפפון]

מזכירה לי סיפור, האמת היא כמה סיפורים, אבל אסתפק באחד וחצי:
אחרי שילדתי את השניה שלי, חברה התקשרה ושאלה במה תוכל לעזור.
עניתי לה שעכשיו אני לא צריכה, אבל בד"כ חודש אחרי, צריך יותר.
היא אמרה שאוכל לבקש עזרה כשאצטרך.

כשהבת שלי היתה בערך בת חודש, מצאתי את עצמי חולה רציני במיטה.
היה יום חמישי, והייתי באפיסת כוחות. תינוקת בת חודש, עוד אחת בת שנתיים בערך שהשארתי אצל ההורים שלי, ולא יכולתי לתפקד.
התקשרתי אליה לשאול אם היא מוכנה לעזור לי עם אוכל לשבת.
היא ענתה שבשמחה, היא יכולה את הטשולנט.
שלחה, וממש עזרה לי.
אח"כ הבנתי שהיתה באותו זמן בתקוםה של התחלה עם בחילות רציניות,
ובעלה הכין לנו את הטשולנט כי לא היה לה נעים לומר שלא..

בפועל באותה שבת לא אכלתי כלום ורק הקאתי כל הזמן, ובמוצש, אחרי שהרופא שהוזמן הביתה אמר לבעלי: מה, אתה רוצה שהיא תמות לך? (הוא לא רצה כנראה), נסענו למיון.
התברר שמערכת החיסונית שלי כיולדת קיבלה את המחלה הויראלית באופן רציני ביותר,
קיבלתי זריקת הרגעה וב" הרגשתי טוב יותר.

אני מסתכלת על שתינו.
היא היתה בתוך חוסר יכולת וגם אני.
גם בעלי יכול היה להכין כמו בעלה, אבל זה היה המצב.
והוא טיפל בתינוקת.
טזה מגדיר את הקונפליקט.

הבעיה היא שכל אחד די שקוע בעומס של עצמו, וכל אחד צריך עזרה...
פעם אחת ביקשה ממני עזרה, רציתי לומר לה שאני היא זו שצריכה עזרה..

היתה לי חברה אחרי לידה שבעלה היה חברותא של בעלי והפסיק להגיע כמה ימים מטרדות.
אמרתי לה שאני מבקשת ממנה שבעלה יביא את ילדיה אליי לשעות הכולל.
היא התחילה לומר שהקטן לא יכול, והקטנה לא מרגישה טוב וכו.
לא המשכתי להפציר בה.
אמרתי לה שאני כאן לרשותה.
בקיצור,
באמת טוב שאנשים ישימו לב שיש צורך בעזרה,
ושאלו שלא עוזרים להם יבינו שלא תמיד יכולים.

אוף הזכרת לי עוד שני סיפורים, אבל אני כבר לא רוצה לייגע.

 

[רבקי בינעט]

איפה את גרה ????
בתור אמא לשני זוגות תאומים
אין מצב להסתדר בלי עזרה של שכנים חברות ומשפחה.
איך בא לי לעזור לך שלי כבר גדולים ב"ה
תרשמי אפילו באישי ואנסה לעזור,באמת!!!!

 

[שפריץ]

תגידי,

ממש לא מתאים לי להציע דבר כזה, אבל אני חושבת שאולי חוסר נעימות עדיף על פני התמוטטות: אולי תבקשי ממישהי, שכנה או חברה שתעשה לך חסד ותיקח את הילדים לאחרי צהריים אחד? תגידי שאת ממוטטת, ואת לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמך, מה שכנראה נכון.

ככה תרוויחי שקט אחרי צהריים אחד, וגם תיכנסי למודעות של החברות.

 

[מלפפון]

לזרוק סתם הצעות, זה יפה (אל תפסיקו, כי זה גם מאד מחמם את הלב)! אבל לא באמת עוזר פיזית.

אז אולי אם אתן לא יכולות לעזור לפחות תזרקו הצעת עזרה,
ואפ אתן כן יכולות- תדרשו שיתנו לכן לעזור (ואם לא רוצים, לא לכפות).

ואגב, אני תמיד אומרת שאני לא יכולה לעזור עם בישול ואפיה, אבל בשמחה אשמור על הילדים.
כל אחד יכול לעזור בתחומו.

(המטפלת של הבת שלי ארסה בת יום אחד. התקשרתי בהתרגשות לאחל מזלט, ושמעתי שהיא נרגשת ופזורה בדעתה. התלבטתי קצת כי היתה לי עבודה, אבל החלטתי לעזור לה.
הודעתי שאני עוד מעט מגיעה לשמור על הילדים.
הגעתי העסקתי אותם בחצר, והיא התפנתה להכנות לוורט ברגיעה.
אז לא הכנתי לה פשטידה, אבל נתתי לה מה שיכולתי באותו רגע.

 

[חדוי פלבני]

סיפור אחד אני חייבת..

בעלי ישב שבעה, וכמו בכל דבר גרוע, בדרך הביתה עם הילדים הרגשתי שורף בגרון.
לא התייחסתי כי גם ככה היה את כל האבל והמשמעות שלו, והדמעות חנקו את הגרון..
בבוקר קמתי עם גרון לבן ומנוקד, וחולשה ענקית.
בעלי יושב בעיר אחרת, ואני עם הילדים לבד.
צריכה לקחת לגן, לבץי הספר, לתפקד.
ואין לי כח לזוז. חום גבוה, מצומררת..
לקחתי אקמול, ולקחתי אותם מוסגות הלימוד, ואחכ את עצמי למרפאה.
כל הבוקר שכבתי במיטה כשבעלי אפילו לא יכול היה להתקשר כי היה בתוך השבעה,
עם כל ההלם עך הפטירה הפתאומית, והגיעו באותו זמן כל הרבנים החשובים שצריך לכתוב כל מילה שלהם ולתעד על המנוח..
ואני מצידי לא יכולתי להתקשר, כי עם הזמן גם לא הצלחתי להוציא מילה מפי.
שרכתי רגליי לקנות אנטיביוטיקה והלכתי לקחת את הילדים בצהרים.
ראו אותי הרבה והציעו עזרה.
זרקו לי: אם את צריכה משהו, תגידי.
הנהנתי בראשי, לא יכולתי אפילו לדבר..
כנראה בישלתי משהו, כבר לא זוכרת ונתתי לילדים לאכול.
ישבתי על הספה בחוסר אונים עצובה, בודדה וחולה.

ואז מתקשר חברה להציע עזרה.
לא רציתי לענות. לא היה לי כח לאף אחד.
אבל בת שלי ענתה.
ואמרה שהיא מבקשת לדעת במה לעזור.
ולמרות שאני לא אוהבת לשים ילדים אצל אחרים, במיוחד לא תינוקות בני שנה,
הוצאתי תק ממו וכתבתי לבת שלי שתשאל אותה אם הם יכולים לבוא אליה.
יא ענתה שבשמחה.
לקחתי את כל החבריה אליה,
וחזרתי למיטה.
אחרי שעתיים וחצי קמתי מאוששת יותר,
והלכתי לקחת אותם.
הם היו אחרי ארוחת ערב שהיא אפתה במיוחד.
ועוד שלחה גם לי פיציות ולחם שום.
אפילו וקה לא יכולתי לומר לה.
בערב בעלי התקשר ולא יכולתי לדבר מרוב דמעות וכאב גרום מעורבב.
הוא הודיע שהוא מגיע הביתה.
בדיוק מישהו הגיע לנחם אותו והוא חזר איתו הביתה ברכב.
בבוקר למחרת הגיעו המוני אנשים לנחם, השאירו אוכל, עטפו את המראות,
הביאו כסאות וכסא נמוך..
וגם אני כבר הרגשתי טוב יותר ב"ה.
ואז בעלי חזר לשבת בבית הוריו, ושוב נותרתי לבד עם הצורך להחזיר את הכיסאות למי שהלוו ממנו..

חשבתי לעצמי שאותו יום באמת היתה לי הקלה, אבל הצורך בעזרה היה ביום שבעלי לא היה.
וכולם הציעו וזרקו הצעות עזרה, אבל בופעל לא הרגשתי נח להתקשר ולבקש (גם לא יכולתי),
ורק החברה שלא עשתה חשבונות והודיעה שהיא עכשיו רוצה לעזור, והתקשרה במיוחד בשביל זה,
היתה השליחה הטובה.

_וחברה נוספת שהתקשרה לשאול במה תוכל לעזור וביאה לי את הילדה מבית הספר.

המסקנה שלי:
אם אתם באמת יכולים לעזור, וכן יש לכם את הפניות, אל תתחילו לזרוק הצעת עזר,
אלא תרימו טלפון ותדרשו שיבקשו מכם עזרה.
תגידו מה אתם יכולים לעזור, ומה צריך, ותזכו למצוות.

לזרוק סתם הצעות, זה יפה (אל תפסיקו, כי זה גם מאד מחמם את הלב)! אבל לא באמת עוזר פיזית.

אז אולי אם אתן לא יכולות לעזור לפחות תזרקו הצעת עזרה,
ואפ אתן כן יכולות- תדרשו שיתנו לכן לעזור (ואם לא רוצים, לא לכפות).

ואגב, אני תמיד אומרת שאני לא יכולה לעזור עם בישול ואפיה, אבל בשמחה אשמור על הילדים.
כל אחד יכול לעזור בתחומו.

(המטלת של הבת שלי ארסה בת יום אחד. התקשרתי בהתרגשות לאחל מזלט, ושמעתי שהיא נרגשת ופזורה בדעתה. התלבטתי קצץ כי היתה לי עבודה, אבל החלטתי לעזור לה.
הודעתי שאני עוד מעט מגיעה לשמור על הילדים.
הגעתי העסקתי אותם בחצר, והיא התפנתה להכנות לוורט ברגיעה.
אז לא הכנתי לה פשטידה, אבל נתתי לה מה שיכולתי באותו רגע.

יש לך סיפורים מאווד מעניינים, וכמובן מביעים.
רק תעשי לנו טובה קטנה, תכתבי יותר לאט שנבין מה את כותבת....

 

[ח. שושני]

אני חושבת שכולנו תמיד עסוקות ובאמת קשה למצוא אפשרות שבאמת יכולים להגיש עזרה.
אבל אני חושבת שבשביל זה אנחנו "עם ישראל..."
קצת להתאמץ מעבר לכוחות וליכולת, ולגמול חסד עם השני!
כמובן, שלא דיברתי על להיקרע עד קצה גבול היכולת אבל לנסות באמת לחשוב ולראות מה אני יכול לעזור לשני גם כשקשה... במה שקל לנו יותר... "ולפום צערא אגרא"
בהצלחה! מקווה שהסברתי את עצמי טוב.

 

[מלפפון]

אני חושבת שכולנו תמיד עסוקות ובאמת קשה למצוא אפשרות שבאמת יכולים להגיש עזרה.
אבל אני חושבת שבשביל זה אנחנו "עם ישראל..."
קצת להתאמץ מעבר לכוחות וליכולת, ולגמול חסד עם השני!
כמובן, שלא דיברתי על להיקרע עד קצה גבול היכולת אבל לנסות באמת לחשוב ולראות מה אני יכול לעזור לשני גם כשקשה... במה שקל לנו יותר... "ולפום צערא אגרא"
בהצלחה! מקווה שהסברתי את עצמי טוב.

אני חושבת שמי שיכול לעזור, עושה את זה.
אבל יש כאלו שלא יכולים.

אי אפשר לצפות מהסביבה לעזור.
עוד בסוף השכנה של @יחשבאף תכתוב פה פוסט:
השכנה שלי לא מבינה שהיא צריכה לעזור לי.
אמנםן יש לה תאומות קטנות, אבל היא ממילא מבשלת, שתעשה עוד שתי מנות ותשלח לשכנה עם כאבי ראש..
איך היא לא מבינה שיש לי מיגרנות ואני זקוקה לעזרה?