חלוקת תפקידים בלתי הוגנת - איך להגיב?

[צופי]

ממש מרתיח זה!
פשוט חבל... גם על ההצגה וגם על הריקוד ובעיקר על נפש הבנות. הן בהחלט מבינות ולא טיפשות כלל
יש לך 2 אפשרויות -
להשאיר את המצב ככה
לפנות מס' הורים(הרבה) יחד להנהלה

מעניין מה היה שנה שעברה.. ולכי תדעי מה יהיה בשנה הבאה

 

[מריומה~]

ההתמודדות היותר קשה היא עם טיוח של חוסר צדק. אין לזה תקנה ובמצב כזה יש משבר אמון אמיתי בהורים.

הבנות *יודעות* שנעשה עוול. התגובה של ההורה לא תפחית ממנו. אולי היא תעזור לבת להבין שיש עדיין מבוגרים שאפשר לסמוך עליהם. למשל ההורים.

ההתמודדות היא של ההורה מול עצמו. לאן הוא שולח את הבת יום יום כדי "להתחנך" ומה הוא משלם בדרך. והאם המחיר החינוכי של הבחירה הזו (אם בכלל יש בחירה ) שווה את התועלת שהיא מקבלת מהמוסד.

הבנות לא תמיד יודעות שיש עוול. לפעמים ההורים עוזרים להם להרגיש כך.
הן מרגישות שהן לא מרוצות ורוצות להרגיש טוב וביכולתינו ההורים לעזור להם להגיע לשם. וחלק מהדרך היא לברר מה באמת הם רוצים.
הרי לא יתכן שה2/3 של הכיתה המקופח רוצה את אותו הדבר. לפעמים בת אחת דומיננטית מסיטה קבוצה שלימה.והבת שלך חוזרת הביתה נסערת ו"פגועה" ותאמת שהיא לא. היא מדברת מתוך גרון אחר.

וגם אם באמת זה עוול. ולבת שלך תבדקי מה את יכולה לעשות ומה כדאי.
יש מחיר לכל דבר!
לעשיה ולאי עשיה.
ובהחלט הורה בוגר יכול לעזור לילד שלו לנווט את הרגשות גם כשנעשה עוול!
גם כשההורה יפעל ויצליח אבל הילדה תישאר בתחושה שעשו לה עוול למרות שבסוף תוקן זה פספוס בעיני ולכן לדעתי צריך לפעול ברגישות וביעילות בלי הרבה אמוציות.

אני חושבת שבית ספר קרי הנפשות הפועלות בתוכו אינן יכולות להיות מושלמות מטבע הדברים שהן אנושיות. ולכן האמירה תראו איזה מוסד אתן בוחרות אינה יכולה לעמוד עם מציאות החיים לעיתים.
אשמח למצוא את האמא שמרוצה מכל התנהלות בית הספר של ילדתה.
לא נראה לי שקיים דבר כזה.
אז לעיתים ניתן לבחור בית ספר ועוד יותר ניתנת לנו הבחירה לדעת להתנהל בצורה רגשית ושכלית בוגרת גם מול החלטות של הנהלה וסמכות.

כן. ומותר לנו להפנים שלא תמיד נוכל לרפד את החיים לילדים שלנו וגם... בשקט אומר לעצמינו והחכמה לדעת לחיות בשלום עם מה שאין ביכולתינו לשנות.
האנרגיה לשנות לא משתלמת תמיד והיא מבוזבזת למה שכן אפשר להוציא.

 

[מריומה~]

והרי סיכומי השבת:

מביאה דוגמאות מתחומים אחרים.
הבמה במסיבה, היא רק ההתחלה.
הבמה האמיתית של החיים גדולה מרשימה ומורכבת הרבה יותר.
-
תוך פטפוט שבתי על הספה..
אחת שעובדת במשרד רואי חשבון, קיבלה לטפל בתיקים של עובדת שילדה, באותן שעות, באותה משכורת, ובלחץ אימים. למה? היא זריזה. למה לא השניה שישלה פחות עבודה? כי ככה.
שניה קיבלה נזיפה מהמנהלת על תלמידה סוררת, הרי היא כמחנכת אחראית לכל פעולה של התלמידה בכל שעה משעות היממה.
שלישית מקבלת נזיפות מהבוס על ימין ועל שמאל, כי היא זריזה מידי ומספיקה הרבה ונותרים חללים של הפוגה רבים מידי. מה תעשה, בעייתה!
רביעית, המורה בוחרת בקביעות את אותן ארבע בנות בולטות לענות לה על תשובות בשיעורים, והיא כבר נמאס לה להצביע.
חמישי, ראש הכולל מדקדק על כל שניה. הבן היה חולה, איחרת, תשלם. לא הוא.
והשישי הראש כולל מחליט על החבורות בלי קשר לטעם אישי, ומשנה שוב ושוב. וכרגע כשאין כולל אחר מה הוא יעשה.
והשביעית, מנסה שוב ושוב לבקש מהמורה לשבת קרוב, ולא להיות השקטה והמתחשבת,ששמים אותה כל הזמן בספסל אחרון, ולשוא.
-
זה מדגם קטן! מאינסוף מקרים וסיפורים. לפעמים כמעט בלתי אפשריים.
-
ואני מרגישה הולכת ומתכווצת עם כל סיפור, אמאל'ה עם מה שהם מתמודדים, וזה רק מדגם! רק מדגם קטן!
איזה אנשים יש כאן, ואיך הם מתנהגים, ומי יודע איך הם יחזיקו, ומה יקרה להם. ועוד מעט ואני נחנקת מהסיפורים.
-
מה שנותן לי חמצן זה אמירה של תלמיד חכם גדול שאמר לי פעם כך:
לכל אחד ה' נתן נסיונות אחרים, וכוחות מיוחדים להתמודד עימם בצורה הטובה ביותר.
כשאת מסתכלת על הנסיונות שלהם/ן את רואה אותם מתוך המשקפים שלך, עם הכוחות שלך.
-
להם יש את הכוחות המתאימים ביותר למסלול שלהם.
אם יש מה לעזור תעזרי, והעיקר תתפללי שיעשו את הטוב ביותר בעיני אלוקים ואדם.
-
התפקיד שלנו לתת להם כלים. לא להתמודד במקומם.
כשאני מחברת לאמונה, כשלימדתי להסיח את הדעת, להנות ממה שכן יש, לשאוב כוחות ממקומות תומכים, ללמוד איך כן להתנהג, ללמד להיות סלחנים, לקבל חסרנות ועוולות בלי שהפנימיות תיפגע, לקחת אחריות על הרגש, להכניס פרופורציות לחיים.
-
כל כך הרבה כח פנימי אפשר להרוויח ולהפיק מכאלו מקומות.
לא כח שתלוי בגורם חיצוני.

ונתפלל גם על עצמינו שנזכה לחבר אותם לכוחות האמיתיים שלהם.

יפה כתבת.
ומחשבה שמתחזקת בי לאחרונה יותר ויותר . וכתבתי בהודעה הקודמת ולאור הדברים היפים אני חושבת שכדאי לכתוב כאן שוב.
אין לנו יכולת הכל לשנות וככל שנפנים זאת כך ייטב לנו.
והכח שלנו בתור הורים זה לתת לילדים את הבינה מתי להרפות ובעיקר איך.
וזה לא קל בכלל אבל אפשרי.

 

[רותי12]

אז לפי הדברים ההצגות והמשחק זה בכלל לא יהודי.
אולי מהיוונים?

לא אמרתי את זה
אמרתי שאופן בחירת המוכרות והבולטות ביותר לתפקידים שעוד יותר יעצימו אותם זה לא יהודי

 

[userit]

אז מה?
לומר לילדה אין מה לעשות.
גזירה היא מלפני קבלוה באהבה?
והמורה? צדיקה תמימה וכל פועלה משפט?

אחרי שהדברים נאמרו ברורות מפי המאמנת, ולא מדובר בסתם לחישות שנלחשו בין הבנות המתוסכלות והגיעו לאוזני הכלל, כבר קשה להצדיק את הכל. התמימות כבר נהרסה, ואולי זו לא הפעם הראשונה. אני חושבת שהייתי מתייחסת בצורה מאד מדויקת ומעודנת לנקודת השקר, אבל בלי לקרא בשמות האשמים.
זאת אומרת, תביעי צער על כך שיש כל כך הרבה שקר בגלות, דברי על כמה אנחנו תמיד צריכים להשתדל להיות אמיתיים, לראות את האדם ולא את הייחוס שלו, על סוגיו. כמה צריך להתרחק מחנפנות. ותקווי איתה שתהיינה הזדמנויות אחרות בהן הכישורים שלה יבואו לידי ביטוי כראוי. שוב, לא להתייחס למורות , מאמנות, ביה"ס או כל גורם מסוים. לא לומר 'מקווה שבפעם אחרת יהיו מורות הגונות יותר' וכדו'.
לדבר על הנקודה, כדי שהבת תלמד ממנה וגם תראה את השתתפותך עם חוסר הצדק (ולא 'ככה זה בחיים' משפט של אמהות שלא חושבות).

בהצלחה!

אני הייתי מדברת עם המנהלת בלי קשר לתפקיד. לא יתכן שמוסד חינוכי ינהג בצורה שקופה כל כך, זה זלזול בצורת האדם ובאינטליגנציה של בנות המוסד והוריהן.

 

[שישיה]

הייתי מנסה טלפון למורה ולסגנית, גם אם לא יעזור לשינוי להרגשה של ההשתתפות שלי בצער ביתי זה יעזור.
על הדרך יוצא לי ,לצערי, להסביר לילדי שמכל אדם וסיטואציה יש לנו מה ללמוד. מחלקם מה לעשות ואיך ומחלקם מה לא לעשות ואיך, וחלק מהמורות שוב לצערי מלמד על דרך השלילה וזה חלק מההכנה לחיים ומההתמודדות בעולם ואין מה לעשות.

 

[אפשרי]

אם הוסיפו את בנות המורות מעבר למכסה הרגילה, לא חושבת שזה עוול נורא כל כך.
אף אחד לא ניזוק, רק הן הרוויחו. מקובל שמקומות עבודה נותנים הטבות וצ'ופרים לעובדים.

במגמות, זה הולך שמשרד החינוך מקציב מס' מקומות במגמה לכל תיכון. בנות מעבר למכסה, אינן מתוקצבות. הסמינר לא מקבל בשבילן כסף.
יש הגיון בהחלטה של הנהלת הסמינר, להכניס בנות נוספות לא-מתוקצבות, בתור הטבה לעובדות, כל עוד אף אחד אחר לא נפגע מכך.
(ויש מצב שבהנהלה ידעו מראש, שאלו בנות שינשרו, אז ביצעו את התרגיל הזה כדי לרַצות את האמא/הסבתא).

מה שהייתי משנה, זה את העדכון לתלמידות הרגילות. הייתי אומרת להן: יש שני מקומות, מעבר להגרלה, שיינתנו לבנות של עובדות בסמינר. המקומות האלו לא באים על חשבון אף אחת אחרת, אלא בנוסף. זו הטבה למורות.

מה פירוש?
לתלמידות לא אכפת מה מתוקצב מה לא מתוקצב. הם רוצות להכנס למגמה הנחשקת.
אם אפשר להכניס עוד שתים לא מתוקצבות, בבקשה שיהיו עוד שתיים בהגרלה (או איזה מבחן כניסה אובייקטיבי ווטאבר, לא פרוטקציה). ואם מכניסים פרוטקציונריות, זה מכוער.
סמינר לא אמור להיות פרומו או טסט לחיים האכזריים וה(צונזר) לא נקיים, ואפילו לא מקום של לימוד מקצוע.
סמינר צריך לפחות לנסות להיות משהו נעלה, מוסרי, ערכי, שבאות אליו כל יום כמה מאות נשות צוות, לא בשביל לקבל צ'ק בסוף החודש, ולא בשביל לפנק את הילדות הפרטיות שלהן, אלא בשביל לתת לבנות ישראל את כל מה שהם יכולות לתת להן.
כשהסמינר אומר מעל השולחן שבדבר כ"כ משמעותי כמו מגמות, סדר העדיפויות הוא קודם כל הפרוטקציונריות ואח"כ התלמידות, זו אמירה חמורה מאוד.

אגב יש בכך גם שאלה הלכתית: הכסף שמגיע לסמינר, שאף אחד לא ייעלב, הוא לא מהמנהל/ת, ובטח לא מהמורות, הוא כסף ציבורי (תקציבי משה"ח ושכ"ל), וחייבים לחלק אותו ביושר. וגם אם השני תלמידות הנוספות אינן מתוקצבות, זה לא משנה כי בתכל'ס הסמינר לוקח על התקציב שלו לממן אותן. (הן לא משלמות שכ"ל יותר מכולן).

ואם רוצים לתת הטבה לעובדות, אפשר לתת להן יום כיף בחפץ חיים, קפה ועוגה מידי בוקר בחדר מורות, או עגלת בוגבו 2018. לא להפלות בין תלמידות.

זה מצד עצמו, בלי לדבר על ההרגשה של בנות הגיל הזה בעלות חוש הצדק האולטרה מפותח. ואיך הן מרגישות שכל מה שהם דמיינו שבנות הP קיבלו ציונים יותר טובים, הנחות בהקפדה על תקנון, או מי יודע מה, מקבל אישור רשמי. כי מי יודע מה הסמינר חילק עוד "כהטבה לעובדות הסמינר ובני משפחותיהן".
ומי שיכולות לסבול יותר מכולן, בסוף, זה אותן בנות, כמובן.

ובושה שצריך להגיע לזה - אבל מעניין מה משרד החינוך יאמר על דבר כזה.

 

[אפשרי]

כבר חפרתי יותר מידי, ובכל זאת: למה אחרי שהבנות הנ"ל נשרו לא הכניסו לפחות עכשיו במקומן תלמידות אחרות שכן מתאימות? (אולי באמת כך עשו?)
כי זה בעצם אמירה יותר חמורה מאשר פרוטקציה רגילה, תמיד צריכים בין כך להעדיף בודדות מתוך רבות, אז בוחרים להעדיף את הפרוטקציה (לא שזה בסדר!!!), אבל כאן פשוט אומרים: אם יש פרוטקציונריות שרוצות, אז אפשר להכניס עוד שתים, אבל אם סתם תלמידות עם דם אדום משתוקקות להיכנס למגמה שתיתן להן סיפוק ופרנסה לחיים? מי מת.

 

[אפשרי]

ואפרופו המסיבות,
למורות ח', ולמנהלות והסגניות, כדאי לדעת,
שהטעם שנשאר מבית הספר הוא הטעם של המסיבת גמר,
אז אם הערך המנחה בכל הסצנה הזאת של המסיבה ובחירת התפקידים וכו' וכו', זה שההפקה תהיה "סוף" "וואו" "בלתי נשכחת", אז אולי ההורים יצאו בתחושה שהבת שלהם הייתה ב8 השנים האחרונות במגמת קולנוע מוצלחת (אבל לא באמת. כי מקצועי באמת לא תצליחו להיות, בלי לפגוע...)
ואם הערך המנחה יהיה הפרוטקציוניזם, אז ההרגשה תהיה שהבת שלהם הייתה במקום לא הוגן ולא הגון, שלא חשב מה לתת לבנות אלא מה לקחת (משרות ומשכורות, למשל)
ואם הערך המנחה יהיה לתת לבנות להתבטא, לקדם בנות חסרות בטחון עצמי, לצ'פר בנות על עבודה עצמית (לא באימונים, ביראת שמים!), להתחשב בכל בת כמה שאפשר אפילו שזה באמת מורכב והרב כאב ראש, אז ההורים יצאו בתחושה שהבת שלהן הייתה במקום שחינך אותם לאהבת השם ואהבת הבריות, מקום שאהב אותן ורצה להעניק להן.

ואם יקרה אכן הסיוט ותשבנה באוטובוס ומאחוריכן תלהג גברת אחת ותספר שההצגה/מחזמר/מופע של בית הספר שלכן היה הרבה פחות מקצועי וסטייליסטי משל בית הספר בשכונה הסמוכה, אז פשוט תזכורנה שבעצם, כמה מפליא, בכלל אין בבית הספר מגמת קולנוע! כך שאפשר לוותר על האוסקר, כי מעולם לא ניסית להתחרות עליו...

 

[מרחבית]

לא אמרתי את זה
אמרתי שאופן בחירת המוכרות והבולטות ביותר לתפקידים שעוד יותר יעצימו אותם זה לא יהודי

אפשר לבחור לא לעשות הצגה מכל מיני סיבות - כולל מיעוט התפקידים הגדולים, הקנאה וכו'.
אם כן בוחרים לעשות, נראה לי שצריכים לבחור נטו את מוכשרות לכך. לא מוכרות, לא בולטות, גם לא השקטות של כל השנה. נטו את המתאימות לתפקיד.
אלא שאת המתאימות צריך לחפש בכנות ובראש פתוח בין כולן. גם בין אלו שעד היום לא בלטו.

 

[ש. צ. וינמן]

ואפרופו המסיבות,
למורות ח', ולמנהלות והסגניות, כדאי לדעת,
שהטעם שנשאר מבית הספר הוא הטעם של המסיבת גמר,

-
את מסיקה מסקנה חד משמעית ונחרצת.

- ומהכרות עם מגוון נשים.
מתוססות עד שקטות.
שבית הספר היה אצלן הרבה מאוד דברים חוץ ממסיבת גמר.

אולי תפתחי סקר?
האומנם הטעם שנשאר מבית הספר הוא מסיבת הגמר?!

 

[מרחבית]

ואם הערך המנחה יהיה לתת לבנות להתבטא, לקדם בנות חסרות בטחון עצמי, לצ'פר בנות על עבודה עצמית (לא באימונים, ביראת שמים!),

האם תבחרי בת לארגן מבצע - כשאין לה שום כישורים לכך? האם תתני לבנות לכתוב חוברת של הסמינר כשהן חלשות בכתיבה? לעצב הזמנות או חוברות כשכישורי הגרפיקה שלהן שואפות לאפס? להכין קישוטי כתה כשהן לא יודעות לצייר?

אין ספק שצריך לתת לבנות להתבטא, לקדם חסרות ביטחון, ולצ'פר בנות עם עבודה עצמית. זה לא אומר לקחת מציגות שלא יודעות להציג ולהרוס את ההצגה. בנות בגיל הזה עם קצת בגרות - אמורות להבין את זה.
שוב מדגישה: לפעמים יש כישרונות חבויים ולא צועקים. אותם צריך לגלות.
אפשר לא לעשות הצגה. אפשר אגב גם לא להוציא חוברות ולא לקשט כיתה. אבל אם עושים - אי אפשר לעשות צחוק מהעבודה. פרוטקציוניזם - לא. אבל עבודה טובה - כן.
רגישות - כן. מקום לכל אחת ואחת - כן. הערכה לכל אחת ופיתוח כל אחת - כן. לבחור לתפקיד בנות שלא מתאימות - לא. לא ככה החיים עובדים.

 

[Xxx0]

לומר לה שזה מעצבן ומכעיס מאוד. להראות לה כמה את משתתפת בתיסכולה.
שנה שעברה שמעתי סיפור ממש זהה בבית ספר מסוים בירושלים. שם המורה הגדילה לעשות ונזפה בבנות שגם השם עושה פרוטקציה: כוהנים לויים וישראלים.....!!!

חחחחחחחחחחחחחח

 

[אפשרי]

-
את מסיקה מסקנה חד משמעית ונחרצת.

- ומהכרות עם מגוון נשים.
מתוססות עד שקטות.
שבית הספר היה אצלן הרבה מאוד דברים חוץ ממסיבת גמר.

אולי תפתחי סקר?
האומנם הטעם שנשאר מבית הספר הוא מסיבת הגמר?!

נכון, היה מכליל מידי.
אבל לדייק, דיברתי על הזווית של ההורים. המסיבה היא מקרה די נדיר שההורים חווים ישירות את בית הספר.

 

[ש. צ. וינמן]

נכון, היה מכליל מידי.
אבל לדייק, דיברתי על הזווית של ההורים. המסיבה היא מקרה די נדיר שההורים חווים ישירות את בית הספר.

@אפשרי
כמה נכון!!!

ומי יודע כמה פעמים, בלי לשים לב.
החוויה האישית שלנו תופסת את מרכז הבמה, מבלי לשים לב לחוויה של הילד.
ואז אנחנו פועלים מתוך אינסטינקט ולא מתוך מחשבה על טובת הילד.

מה שהשתקף בלא מעט מהתגובות באשכול.

 

[אפשרי]

אפשר לבחור לא לעשות הצגה מכל מיני סיבות - כולל מיעוט התפקידים הגדולים, הקנאה וכו'.
אם כן בוחרים לעשות, נראה לי שצריכים לבחור נטו את מוכשרות לכך. לא מוכרות, לא בולטות, גם לא השקטות של כל השנה. נטו את המתאימות לתפקיד.
אלא שאת המתאימות צריך לחפש בכנות ובראש פתוח בין כולן. גם בין אלו שעד היום לא בלטו.

האם תבחרי בת לארגן מבצע - כשאין לה שום כישורים לכך? האם תתני לבנות לכתוב חוברת של הסמינר כשהן חלשות בכתיבה? לעצב הזמנות או חוברות כשכישורי הגרפיקה שלהן שואפות לאפס? להכין קישוטי כתה כשהן לא יודעות לצייר?

אין ספק שצריך לתת לבנות להתבטא, לקדם חסרות ביטחון, ולצ'פר בנות עם עבודה עצמית. זה לא אומר לקחת מציגות שלא יודעות להציג ולהרוס את ההצגה. בנות בגיל הזה עם קצת בגרות - אמורות להבין את זה.
שוב מדגישה: לפעמים יש כישרונות חבויים ולא צועקים. אותם צריך לגלות.
אפשר לא לעשות הצגה. אפשר אגב גם לא להוציא חוברות ולא לקשט כיתה. אבל אם עושים - אי אפשר לעשות צחוק מהעבודה. פרוטקציוניזם - לא. אבל עבודה טובה - כן.
רגישות - כן. מקום לכל אחת ואחת - כן. הערכה לכל אחת ופיתוח כל אחת - כן. לבחור לתפקיד בנות שלא מתאימות - לא. לא ככה החיים עובדים.

לא צריך להרוס את ההצגה. אפשר לתת לשיר או להקריא, אפשר המון דברים.
ובוודאי שלא צריך צחוק מהעבודה, רק השאלה היא מה העבודה. "עבודה" של בית הספר לדעתי היא לחנך, להועיל לבנות.
אם ההצגה הייתה משהו צדדי, כמו מורה שצריכה עזרה בלהדפיס איזו חוברת, ניחא. מכיוון שלא, היא חייבת כמובן להיות חלק מה"עבודה" של בית הספר.

 

[רותי12]

אפשר לבחור לא לעשות הצגה מכל מיני סיבות - כולל מיעוט התפקידים הגדולים, הקנאה וכו'.
אם כן בוחרים לעשות, נראה לי שצריכים לבחור נטו את מוכשרות לכך. לא מוכרות, לא בולטות, גם לא השקטות של כל השנה. נטו את המתאימות לתפקיד.
אלא שאת המתאימות צריך לחפש בכנות ובראש פתוח בין כולן. גם בין אלו שעד היום לא בלטו.

אני עדיין לא מסכימה איתך !
מזתומרת 'להרוס את ההצגה ?ולהרוס בת זה בסדר?
אם אנחנו מדברים על בית ספר בית יעקוב אז עם מה אנחנו רוצים שהבנות תצאנה עם רושם שבבית ספר ה הצגות מהממות ! או בבית ספר בונים את התלמידות ,עוזרים להן להיות פחות בישניות ,מעצימים את החלשות ? גם אם זה 'יהרוס' את ההצגה!
הרי זו לא המטרה שלנו בחינוך

 

[מרחבית]

אני עדיין לא מסכימה איתך !
מזתומרת 'להרוס את ההצגה ?ולהרוס בת זה בסדר?
אם אנחנו מדברים על בית ספר בית יעקוב אז עם מה אנחנו רוצים שהבנות תצאנה עם רושם שבבית ספר ה הצגות מהממות ! או בבית ספר בונים את התלמידות ,עוזרים להן להיות פחות בישניות ,מעצימים את החלשות ? גם אם זה 'יהרוס' את ההצגה!
הרי זו לא המטרה שלנו בחינוך

הצגה זה דבר אחד מכל מכלול החינוך וההשקעה בבנות. לא עושים כל היום הצגות בבית הספר. בבית הספר טוב - במשך שמונה שנים בונים את התלמידות, עוזרים להן להיות פחות ביישניות, מעצימים את החלשות, מוצאים את הנישה שמתאימה לכל אחת, מחמיאים לה, מציינים את החוזקות שלה, נותנים בה אמון ומתייחסים אליה בכבוד, ועוד ועוד.
אם כל השנים עושים את זה כמו שצריך, ולא משאירים את כל זה להצגה אחת בגמר כתה ח', אז בת כזו מועצמת, מוערכת, מרגישה טוב עם עצמה, יש לה את המקום הבטוח שלה - תבין מאוד בקלות, שכמו בכל תחום שהוא - יש מתאימות יותר ופחות, יש מוכשרות לדבר הספציפי הזה יותר או פחות - וגם אם היא לא תקבל תפקיד נחשק בהצגה - היא לא אמורה לההרס, ולא קרוב לזה.

 

[במת ההפקות]

ואפרופו המסיבות,
למורות ח', ולמנהלות והסגניות, כדאי לדעת,
שהטעם שנשאר מבית הספר הוא הטעם של המסיבת גמר,
אז אם הערך המנחה בכל הסצנה הזאת של המסיבה ובחירת התפקידים וכו' וכו', זה שההפקה תהיה "סוף" "וואו" "בלתי נשכחת", אז אולי ההורים יצאו בתחושה שהבת שלהם הייתה ב8 השנים האחרונות במגמת קולנוע מוצלחת (אבל לא באמת. כי מקצועי באמת לא תצליחו להיות, בלי לפגוע...)
ואם הערך המנחה יהיה הפרוטקציוניזם, אז ההרגשה תהיה שהבת שלהם הייתה במקום לא הוגן ולא הגון, שלא חשב מה לתת לבנות אלא מה לקחת (משרות ומשכורות, למשל)
ואם הערך המנחה יהיה לתת לבנות להתבטא, לקדם בנות חסרות בטחון עצמי, לצ'פר בנות על עבודה עצמית (לא באימונים, ביראת שמים!), להתחשב בכל בת כמה שאפשר אפילו שזה באמת מורכב והרב כאב ראש, אז ההורים יצאו בתחושה שהבת שלהן הייתה במקום שחינך אותם לאהבת השם ואהבת הבריות, מקום שאהב אותן ורצה להעניק להן.

ואם יקרה אכן הסיוט ותשבנה באוטובוס ומאחוריכן תלהג גברת אחת ותספר שההצגה/מחזמר/מופע של בית הספר שלכן היה הרבה פחות מקצועי וסטייליסטי משל בית הספר בשכונה הסמוכה, אז פשוט תזכורנה שבעצם, כמה מפליא, בכלל אין בבית הספר מגמת קולנוע! כך שאפשר לוותר על האוסקר, כי מעולם לא ניסית להתחרות עליו...

ותתפלאנה לשמוע,כי גם אני פתחתי עיינים גדולות מאד....
שמנהלות מאד מכובדות ממוסדות גדולים ומוכרים לכולנו,
ובפגישה הראשונית הן אומרות לי "תקשיבי שזה יהיה אחד האירועים המפוצצים... שכל העיר תדבר עלינו..."
כן זה מה שאני שמעתי ושומעת שהאירוע שלנו יהיה פצצה.....

 

[מרחבית]

לא צריך להרוס את ההצגה. אפשר לתת לשיר או להקריא, אפשר המון דברים.

בהחלט. אם לבת מתאים לשיר או להקריא, והיא רוצה בזה - אדרבא. לא רק למציגות יש מקום.
אני מדברת על תפקידים שלא מתאימים. כדי לשיר, למשל, בת לא אמורה להיות זמרת המחזור. אבל בפירוש כן אחת עם קול יפה, ששרה היטב. וזה לגמרי לא יועיל לבת אם היא תשיר בקול צרוד ועם זיופים פה ושם - העיקר שהיא על הבמה. לא בגיל הזה. בגן - כן.

אני לא בעד סטייל ומושלמות. ולא בעד התלהבות והערצה של יכולת משחק, כישרונות מוזיקליים או אומנותיים. הכל כלי, רק כלי. כל הדברים בעולם הם אמצעים לעבוד את ד', וכישרונות בכל תחום שהוא, הם מתנה. זה הכל.
אבל כשעושים משהו - צריכים להיות הגיוניים. עושים מסיבה, מזמינים הורים, כולם רוצים שזה יהיה מכובד. וכל בת אמורה לתרום לפי מה שמתאים לה. ככה זה יהיה כל החיים שלה. לא יקבלו אותה, למשל, לאף עבודה אם היא לא תהיה טובה בה. חבל לה לצפות לזה, ואחר כך להרגיש שכל העולם עושה לה עוול.