רוצה להביא כאן את העצה שלי לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית עם שוק העבודה בתחום הטיפול /נוער נושר/יעוץ וכ', כמובן הדברים הם מתוך ההבנה וההתסכלות שלי, לא חייבים ללכת על פיהם רק לתת עוד מבט
במעבר על האשכול אני מבינה שמדובר במשהי צעירה (לא דווקא בגיל אלא בשוק התעסוקה) שרוצה מאד לעבוד עם נוער מתמודד ולהרגיש סיפוק ומשמעות בעבודה
אבל יש מושג כמו שכתבה גלבוע - לבדוק מה דורש שוק התעסוקה וחשוב אח"כ זה לעשות תאום ציפיות בין היכולות שלי לבין שוק התעסוקה
מנסיון מתחום הטיפול והרבה הרבה יותר מזה תחום הנוער בסיכון זה עבודה שואבת לגמרי!, קשה מאד לעשות בה גבולות והיא גם נפשית לעתים לא קלה בכלל, מה שאומר שיש המון שעות של מחשבה, התייעצויות טלפוניות שכלל לא מתומחרות לכסף
וכשכל העבודה היא ככה בתור אשה צעירה ואימא לילדים קטנים זה לא תמיד קל, צריך לאהוב את התחום מאד וצריך שהבן זוג יאפשר את ההבנה ששבוע שלם אשתו טרודה בטלפונים כי יש איזה סיפור של ילדה מורכב מאד שדורש את כל כולה....
אבל זה שווה כי מי שאוהב את זה באמת מרגיש את גודל הסיפוק והשליחות ואם הוא מקבל סכום שמצדיק את זה אז זה מעולה.
מה שנשמע ממכם זה שאתם רוצים ללכת ללמוד תחת גוף מסוים ללא תעודה מוכרת ולעבוד שם אבל אני שואלת- אוקי ואז מה הלאה?! איך אפשר יהיה להתקדם בתחום ולאן?! כמה הגוף הזה נותן תמורה כספית להשקעה הגדולה ?!
האנשים שהבאתם כמו הרב יעקובזון /הרב בויאר הם בודדים ממש, שהתחילו לפני המון שנים ובאמת מוצלחים מאד בתחומם, אך שוק התעסוקה היום שונה מאד והדרישות מאד שונות במיוחד שבסופו של דבר רוצים לפרנס בצורה מכובדת וצריך לשבת טוב טוב לפני כן ולבדוק מה יצא מכל זה לטווח הארוך-----
מאוד מתחבר, ומסכים עם כל מילה
חשבנו על הדברים, מתחילה לא חשבתי להרחיב מעבר לבקשה היבשה, אבל למה לא?
אז אולי באמת קצת ארחיב ואשמח לשמוע מה תהיה דעדתכם.
מדובר בצעירה מוכשרת ושאפתנית, עם עבודה נוחה מידי ומשעממת להחריד,
הרקע הבסיסי שלה בתחום מגיע ממקום אישי, הכשרה בגן של החיים,
לא ברמות הקיצוניות אבל בהחלט התמודדות ומלחמה שבנו ובונים אותה ברמות נדירות,
ומאז ישנו חלום עמוק להעניק מזה למי שרק אפשר, ולהראות לכולן שבאמת אפשר!...
כך שהמניע הוא הרבה יותר אידיאולוגי מאשר כלכלי, מאוד ממקום של חיבור ושליחות ופחות בשביל המקצוע המבוקש (כן או לא),
ובפרט שכפי שכבר ציינו פה קיים מחסור רציני בזה.
מה שכן הנקודות שהעלת מאוד חשובות,
אז לגבי השאיבה הנפשית שזו נקודה נכונה מאוד, גם ממקום של קצת ניסיון, לכאורה עד שלא תנסה היא לא תדע, כרגע היא חושבת שהיא מסוגלת ודאי להתחיל ודאי במקום המסויים בו היא רוצה להתחיל (תכף אפרט),
ודאי בהסתמך על המשפט שכתבת "אבל זה שווה כי מי שאוהב את זה באמת מרגיש את גודל הסיפוק והשליחות ואם הוא מקבל סכום שמצדיק את זה אז זה מעולה"...
עכשיו לגבי מקום ההכשרה נראה לי שלא הייתי מספיק ברור,
דנו אידיאולגית והשקפתית מה המקום והאופן הנכון ללימודי תורת הנפש,
אבל כאן אין מטרה ללמוד את תורה זו אלא ספציפית הנוגע למבוקש, ועכ"פ לא תחת גוף לא מוכר.
אבל גם לא במכללה או אוניברסיטה.
לכן מה שהציעו על מגמות מסויימות בהשתלמויות בסמינרים זה נשמע טוב (חוץ ממה שכתבו שהם מקבלים מגיל 30+ זה נכון?),
גם מה שהיה ידוע לי על קורסים שכאלו בקבוצות חרדיות כמו ינר וכד' זה ג"כ נשמע מתאים.
ובכל אופן יותר נראה הכיוון הנוסף שהזכרתי ושמעתי שהוא קיים, והוא הכניסה לעיסוק תחת הדרכה כמתנדבת או עובדת,
כגון בפנימיות, דיור מוגן וכד', שבשלב ראשון הם בעיקר משלימות את המשבצת של הדמות החברתית השפויה, המבינה המכילה והלא ממסדית,
ובד בבד מלמדים אותה את הנצרך ומקדמים בתפקידים בהתאם לרמה.
אז אשמח לשמוע אם עכשיו זה אכן ברור ונשמע מתאים יותר לדעת המבינים/ות מנוסים/ות
תודה רבה!