הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לא ראיתי דבר כזה. מאיר הוא ללא ספק החבר הכי משונה שהיה לי, והיו לי רבים.
האיש מפחד מעישון פחד מוות, ואף על פי כן ממשיך להעלות עשן כמו הארובה הראשית של מפעל אנג'ל.
לא, אלה לא האיומים הקבועים של רופא המשפחה על סוף מר ושחור כפחם. הם ממש לא עושים רושם על אישיותו המחוספסת של מאיר, אלא זו אימת אביו המוטלת עליו עוד משנות היותו עלם חמודות.
מאז כבר בגר מאיר והוא בן 44, עצמאי ועוצמתי. הוא נטל לידיו את כל מושכות חייו וידוע כבחור שלא כדאי להתעסק עימו. אבל כל זה נכון עד שהוא מעשן. ברגע שהעשן מתחיל להסתלסל מפיו כלפי מעלה, הוא נעשה רביכה אנושית, מתנהג כמו ילד בן 4.
תחילה הוא מחפש מחבוא מתאים, ורק אז שולף את הסיגריה, כשעיניו בולשות לכל עבר, כמו סוכן סמים שחש שעוקבים אחריו.
אני עושה למען מאיר את מה שכל חבר טוב היה עושה: עוזר לו להסתתר, מחפה עליו ומסתיר אותו פיזית בגופי רחב הממדים, ואז מבהיל אותו כהוגן: "אבא שלך מאחוריך". הוא פוצח באמירת "שמע ישראל", נפרד ביגון מהעולם שכל כך אהב, ואני פורץ בצחוק אדיר.
מדהים איך זה עובד לי בכל פעם מחדש. הוא מכיר את הקטע הזה שלי היטב, ועודנו מתעלף מחרדה כל אימת שאני חוזר עליו.
לא אשכח את הפעם ההיא כאשר הוא שלף סיגר עבה ויקר בנינוחות, ברגע שהתחיל לעשן, צעקתי לו שאביו מאחוריו, הוא בלע מרוב פחד את הסיגר כמו כדור אקמול זעיר.
מאיר היה מרביץ לי עד זוב דם אלמלא הנס שהשם עשה לי; אביו הופיע משום מקום והתקרב אליו בצעדי ענק.
לשונו חרוכה, ומוושטו מתפרץ עשן סמיך, אך אביו חסום הרגשות שלא דיבר עימו יותר מדקה ברצף בעשור האחרון, מצא לו זמן מתאים לחוויה מתקנת. הוא התחיל לפתח שיחת עומק על החיים ועל משמעותיהם העמוקות, בעוד מאיר עומד להיחנק.
רק לאחר 26 דקות, בעזרת חיישנים רגישים וערניים במיוחד, שם אביו של מאיר לב לכך שבנו כנרגילה: "מה זה העשן שיוצא לך מהפה?", שאל בתמימות.
"לא יודע, אכלתי המון דגים מעושנים ויש לי צרבת מטורפת", ענה מאיר במיתרי קול רועדים מפחד ובעיקר מכוויות.
לאחרונה טסתי עם מאיר, בעל הקיבה השרופה, לצורך עניין קדוש לקליפורניה, מקום שבו אין סיכוי שאביו ידרוך אי פעם. יצאנו להתבודד ביערות הקסומים של לוס אנג'לס והוא נעצר לעשן להנאתו. כמובן שעשיתי לו את הקטע הקבוע. הוא זינק בהיסטריה, השליך את הסיגריה ונמלט אל תוך מעבה היער. את ההמשך כולכם כבר מכירים מהשריפות האדירות שפרצו לאחרונה בלוס אנג'לס.
נמלטנו חזרה ארצה בעודנו משאירים אדמה חרוכה מאחורינו, בתפילה שלא יעלו עלינו. השם האזין לשוועתנו והגיענו למחוז חפצנו.
כשבאתי הביתה, ביקשה ממני אשתי לעלות בדחיפות לגג הבניין לתקן את הדוד. עליתי בחופזה האופיינית לי, כאשר לפתע בלמתי ועצרתי את נשימתי באחת נוכח המראה המפתיע: שכני, אביו של מאיר, עומד ומסתתר בסבך דודי השמש ומעשן כמו נרקומן המסתתר בין קברים בהר המנוחות.
משהו בהלם העוצמתי ובדמיון החזותי שלו לבנו גרם לי לצעוק: "אבא שלך מאחוריך".
הוא נבעת כהוגן וקפץ מהגג. שבע הקומות שמפרידות בין הגג לרחוב הפחידו אותו פחות מאימת אביו, שבכלל נפטר כבר לפני שנים רבות.
בחסדי שמיים הוא ניצל בנס כפול. נס אחד היה שהוא נחת היישר לתוך הפח; נס נוסף וגדול אף יותר היה שמשפחת פנסחוב פינתה את הזבל שניות בודדות לפני האירוע, וכבר ידוע בכל השכונה שהם מכינים אוכל מאוד אוורירי ורך, מה שבוודאי הנעים את נחיתת הצונח העוצמתית. אך היה גם מי ששילם מחיר דמים יקר. 8 חתולים נפלו בנופלו עליהם, יהי זכרם מחוץ.
בעודי מזועזע ממה שהתרחש מול עיני הפעורות והמשתוממות, נזכרתי בפרשייה נשכחת מהילדות.
סביו של חברי מאיר, אביו של אביו, גר בשכנות להורי. הייתי רואה אותו תדיר בחורשה מאחורי הבניין מעשן בגניבה. זה היה מחזה משעשע במיוחד. זקן בן 104 מעשן בחשש של נער בן 14 שגונב שאיפה אחת בפורים, בעודו מורה למטפל הפיליפיני שלו לפקוח עיניים ולהשגיח שאיש לא מתקרב.
אז כמו היום, לא יכולתי להתאפק וצעקתי לעברו מהחלון: "אבא שלך מאחוריך". הוא קיבל התקף לב והלך לבית עולמו, שם פגש את אביו ז"ל שעוד זכה לראות בחייו את רש"י הקדוש, כשהוא מסתתר מאחורי עצי גן-עדן מפעימים ביופיים עם סיגרייה ביד.
האיש מפחד מעישון פחד מוות, ואף על פי כן ממשיך להעלות עשן כמו הארובה הראשית של מפעל אנג'ל.
לא, אלה לא האיומים הקבועים של רופא המשפחה על סוף מר ושחור כפחם. הם ממש לא עושים רושם על אישיותו המחוספסת של מאיר, אלא זו אימת אביו המוטלת עליו עוד משנות היותו עלם חמודות.
מאז כבר בגר מאיר והוא בן 44, עצמאי ועוצמתי. הוא נטל לידיו את כל מושכות חייו וידוע כבחור שלא כדאי להתעסק עימו. אבל כל זה נכון עד שהוא מעשן. ברגע שהעשן מתחיל להסתלסל מפיו כלפי מעלה, הוא נעשה רביכה אנושית, מתנהג כמו ילד בן 4.
תחילה הוא מחפש מחבוא מתאים, ורק אז שולף את הסיגריה, כשעיניו בולשות לכל עבר, כמו סוכן סמים שחש שעוקבים אחריו.
אני עושה למען מאיר את מה שכל חבר טוב היה עושה: עוזר לו להסתתר, מחפה עליו ומסתיר אותו פיזית בגופי רחב הממדים, ואז מבהיל אותו כהוגן: "אבא שלך מאחוריך". הוא פוצח באמירת "שמע ישראל", נפרד ביגון מהעולם שכל כך אהב, ואני פורץ בצחוק אדיר.
מדהים איך זה עובד לי בכל פעם מחדש. הוא מכיר את הקטע הזה שלי היטב, ועודנו מתעלף מחרדה כל אימת שאני חוזר עליו.
לא אשכח את הפעם ההיא כאשר הוא שלף סיגר עבה ויקר בנינוחות, ברגע שהתחיל לעשן, צעקתי לו שאביו מאחוריו, הוא בלע מרוב פחד את הסיגר כמו כדור אקמול זעיר.
מאיר היה מרביץ לי עד זוב דם אלמלא הנס שהשם עשה לי; אביו הופיע משום מקום והתקרב אליו בצעדי ענק.
לשונו חרוכה, ומוושטו מתפרץ עשן סמיך, אך אביו חסום הרגשות שלא דיבר עימו יותר מדקה ברצף בעשור האחרון, מצא לו זמן מתאים לחוויה מתקנת. הוא התחיל לפתח שיחת עומק על החיים ועל משמעותיהם העמוקות, בעוד מאיר עומד להיחנק.
רק לאחר 26 דקות, בעזרת חיישנים רגישים וערניים במיוחד, שם אביו של מאיר לב לכך שבנו כנרגילה: "מה זה העשן שיוצא לך מהפה?", שאל בתמימות.
"לא יודע, אכלתי המון דגים מעושנים ויש לי צרבת מטורפת", ענה מאיר במיתרי קול רועדים מפחד ובעיקר מכוויות.
לאחרונה טסתי עם מאיר, בעל הקיבה השרופה, לצורך עניין קדוש לקליפורניה, מקום שבו אין סיכוי שאביו ידרוך אי פעם. יצאנו להתבודד ביערות הקסומים של לוס אנג'לס והוא נעצר לעשן להנאתו. כמובן שעשיתי לו את הקטע הקבוע. הוא זינק בהיסטריה, השליך את הסיגריה ונמלט אל תוך מעבה היער. את ההמשך כולכם כבר מכירים מהשריפות האדירות שפרצו לאחרונה בלוס אנג'לס.
נמלטנו חזרה ארצה בעודנו משאירים אדמה חרוכה מאחורינו, בתפילה שלא יעלו עלינו. השם האזין לשוועתנו והגיענו למחוז חפצנו.
כשבאתי הביתה, ביקשה ממני אשתי לעלות בדחיפות לגג הבניין לתקן את הדוד. עליתי בחופזה האופיינית לי, כאשר לפתע בלמתי ועצרתי את נשימתי באחת נוכח המראה המפתיע: שכני, אביו של מאיר, עומד ומסתתר בסבך דודי השמש ומעשן כמו נרקומן המסתתר בין קברים בהר המנוחות.
משהו בהלם העוצמתי ובדמיון החזותי שלו לבנו גרם לי לצעוק: "אבא שלך מאחוריך".
הוא נבעת כהוגן וקפץ מהגג. שבע הקומות שמפרידות בין הגג לרחוב הפחידו אותו פחות מאימת אביו, שבכלל נפטר כבר לפני שנים רבות.
בחסדי שמיים הוא ניצל בנס כפול. נס אחד היה שהוא נחת היישר לתוך הפח; נס נוסף וגדול אף יותר היה שמשפחת פנסחוב פינתה את הזבל שניות בודדות לפני האירוע, וכבר ידוע בכל השכונה שהם מכינים אוכל מאוד אוורירי ורך, מה שבוודאי הנעים את נחיתת הצונח העוצמתית. אך היה גם מי ששילם מחיר דמים יקר. 8 חתולים נפלו בנופלו עליהם, יהי זכרם מחוץ.
בעודי מזועזע ממה שהתרחש מול עיני הפעורות והמשתוממות, נזכרתי בפרשייה נשכחת מהילדות.
סביו של חברי מאיר, אביו של אביו, גר בשכנות להורי. הייתי רואה אותו תדיר בחורשה מאחורי הבניין מעשן בגניבה. זה היה מחזה משעשע במיוחד. זקן בן 104 מעשן בחשש של נער בן 14 שגונב שאיפה אחת בפורים, בעודו מורה למטפל הפיליפיני שלו לפקוח עיניים ולהשגיח שאיש לא מתקרב.
אז כמו היום, לא יכולתי להתאפק וצעקתי לעברו מהחלון: "אבא שלך מאחוריך". הוא קיבל התקף לב והלך לבית עולמו, שם פגש את אביו ז"ל שעוד זכה לראות בחייו את רש"י הקדוש, כשהוא מסתתר מאחורי עצי גן-עדן מפעימים ביופיים עם סיגרייה ביד.
נערך לאחרונה ב:
חזק וברוך!!!
