סיפור בהמשכים קשה הדרך הביתה

[המלמד מבני ברק]

כך זה נראה?
הספר המקורי יצא בלי ציורים ובלי ניקוד, אלו הפרמטרים, לא כך?
להערכתי הוא ספר לנוער והלאה.

 

[עטרה ד]

להערכתי הוא ספר לנוער והלאה.

אם אותנו פה זה ריתק... ק"ו שנערים ואנשים זה ירתק!
חשבתי שאמרתם ככה לפני שהעלתם את הסיפור. ייתכן וטעיתי. מחילה.

 

[המלמד מבני ברק]

תודה רבה, האמת שאני קצת מתבייש לבקש, אבל חבר'ה, לייקים זה כמו לחם וביקורות זה כמו שוקולד, עני לא יתבייש לבקש ממך לחם וכנ"ל ילד לגבי השוקולד.
אני מבקש: תנו לי ביקורות!. מה לעשות, בקטעים מסויימים נשארתי ילד...

 

[אנטיפטרוסה]

יפה מאוד, הסגנון נשמר.
קצב ההעלאה לדעתי ממש לעניין, את הפרקים הייתי מקטינה עוד קצת....
להמשיך ככה.

 

[המלמד מבני ברק]

כך אני אגמור את הסיפור בסוף החורף...

 

[המלמד מבני ברק]

למרות שזה שעשע משום מה את @אנטיפטרוס, אין לי כוונה לגמור את הסיפור בסוף החורף. אז הנה הפרק הרביעי, מי שמוכן לעבור על הפרק, אני מאוד אשמח, עברתי עליו מספר פעמים, אבל לא ימלט שבשגיאה אחת ו/או רבות לא הבחנתי אז בבקשה, הנה הפרק ואני ממתין בציפייה דרוכה,,

פרק רביעי​

מלחמת העולם השנייה והנוראה, שנקראה בפי היהודים, "השואה", התקרבה לשלבי הסיום מותירה מאחוריה ששה מיליון קדושים שלא זכו לראות כיצד הגיע הקץ לתקופה הנוראה ביותר על פני תבל. אבל היו גם אחרים שיצר החיים פעם בקרבם בעוז, בכוח לא להם ובנחישות הם התנערו מן האפר והחליטו להקים מחדש את ביתם החרב.

ר' אברהם אפטר היה אחד מהיהודים שניצלו מידי הרשעים, עשרות פעמים היה כפסע בינו לבין מלתעות החיה הנאצית ושוב ושוב הוא ניצל, הוא איבד בשואה את אשתו וילדיו, רק אביגדור הפעוט בן הארבע נותר. אביו שמר על אביגדור כבבת עינו, הוא ראה בו את הענף שימשיך לחיות ויקים מחדש את שלשלת המשפחה שנכחדה כולה בשואה.

מיד לאחר שהסתיימה המלחמה, עבר ר' אברהם לרומניה והתיישב בעיירה קטנה הסמוכה לגבול הונגריה.

ר' אברהם נהיה עסקן גדול שניסה ככל יכולתו לעזור ליהודים האחרים שחזרו מתי מספר אל העיר, הוא עזר גם לפריחה המחודשת של היהדות בעיר ובכל העניינים הנצרכים לעזרה הושיט יד מסייעת. בנוסף שלח ידו גם בזיוף דרכונים לפליטים רבים, וכך יצאו מרומניה הרבה אנשים שהיו מבוקשים על ידי השלטונות. הם עברו למדינות אחרות, שם הסכנה הייתה פחותה.

מעשיו של ר' אברהם התחילו להתפרסם יותר ויותר, הם הגיעו גם לאוזני משרד ההגירה בעיר הבירה בוקרשט, הם החלו לפרוש רשת עמוקה לרגליו של ר' אברהם, בעוד זה האחרון ששמע על כך מיהר להסתתר מפני השוטרים אצל ידיד טוב בשם ר' מנדל הייזלר שהסכים להחביא את ר' אברהם ואת ילדו במרתף ביתו, למרות הסכנה האיומה שנשקפה כעת גם עבורו.

היה זה ביום שלישי אחר הצהריים, במרתף ביתו של ר' מנדל ליד השולחן הסדוק שמפה פשוטה מכסה אותו ישבו שניהם במטרה לטכס עצה.

בטון שקט מחד ומתוח מאידך, פתח ר' מנדל ואמר:

"המצב נהיה גרוע מאוד, אני יוצא לרחוב ושומע חדשות, לדעתי הסכנה גדלה מיום ליום ומדקה לדקה, צריך לחשוב ברצינות מה עושים הלאה?, אין לדעת מה יתרחש מחר, החיפושים אחריך נהיים יותר ויותר חזקים והדוקים, ומוטלת סכנה גדולה עליך ועל מי שמסתיר אותך".

ר' אברהם הקשיב לר' מנדל בעניין, ולשמע סיום המשפט של ר' מנדל נדרך בבת אחת.

"מה אתה מתכוון להגיד?, שגם לרגליך אורבת הסכנה?" קרא בחרדה.

"לצערי הרב התשובה היא חיובית, המשטרה מחפשת אחריך בדביקות כזו שגם מי שמסתיר אותך בסכנה, הנה, הבט בזה"...

מודעה שנתלשה מעיתון יומי הונחה על המפה, האותיות זעקו בדיו שחור:

הודעה חשובה​

כבר הודענו מספר פעמים שאדם בשם אברהם אפטר תושב הונגריה מבוקש לחקירה, לפי הידוע לנו, הוא מסתתר באחד מהעיירות סמוך לגבול כדי שיקל לו לברוח, לכן, אנו מודיעים, שאם הוא יימצא בביתו של אחד מהתושבים, התושב ייתלה בכיכר העיר, לצד הפושע.

זכור!, אם אתה מסתיר את מר אפטר בביתך וחייך יקרים לך, הוצא אלינו אותו וחייך יישארו לך לפליטה!...

ר' אברהם סיים לקרוא את ההודעה, ונשימתו נעתקה בבהלה. הוא הרגיש כאילו המקום המוגן שהיה לו עד עכשיו, גם הולך להיעלם ממנו. בקול רועד הוא הפטיר:

"הם כנראה כבר עוקבים אחרי היטב והם קרובים למצוא אותי וגם אתה תהיה באותה סכנה כמוני, ואת זה אני כמובן לא רוצה. אבל מצד שני, מה עושים? מה עושים?"...

"אולי אפשר" התחיל ר' מנדל, אבל קולו נקטע באחת, הוא נשא עיניים מבוהלות אל דלת המרתף והסתכל על ר' אברהם בפחד, כן, גם הוא שמע את החבטות על דלת הבית..

"אוי ואבוי!! אין אפילו זמן לחשוב! לפי עוצמת החבטות ברור לי ש'הם' הגיעו!!, חייבים הרגע למצוא רעיון!! הרגע!!"

ר' מנדל נעמד וחשב בקדחתנות, מצחו האדים. לפתע הוא ניתר ואמר:

"בוא אחרי!"

הם רצו לעומק המרתף, בדרך פלט ר' מנדל בנשימה קטועה "אני נזכר שכשקניתי את הבית הזה, אמר לי הגוי המוכר, שבמרתף יש פתח צדדי המוביל לרחוב האחורי, הנה, מיד אפתח את הדלת!!"
סיבוב קצר במפתח חלוד למחצה הנעוץ בדלת, היא נפתחה ור' אברהם נמלט בעדה לרחוב הקר והחשוך.

רגע לפני שנעלמה דמותו מעיניו, צעק אחריו ר' מנדל:

"שכחת את אביגדור אצלי!!"...

ר' מנדל הסתובב ואמר בקול נכאים "אינני יכול לקחת אותו איתי, זה יקשה על הבריחה שלי. תשמור עליו, ואם יום אחד נתראה, תחזיר לי אותו!!"

הנקישות החזקות על דלת ביתו של ר' מנדל התחזקו מרגע לרגע, החבטות היו כה חזקות, עד שנראה היה לו שעוד מעט תתנתק הדלת מציריה, לרגע נפסקו הדפיקות ונשמעה צעקה צורמנית

"פתחו את הדלת!! אבל מיד!!"...

ר' מנדל עלה במהירות מן המרתף ופתח את הדלת, הוא לא הופתע לגלות בפתח כיתת שוטרים רומניים חמושים, מפקד הכוח נסתכל עליו בבוז וקרא:

"נודע לנו שאתה מסתיר בביתך את הפושע והזייפן אפטר, יש לנו צו חיפוש אצלך, תן לנו להיכנס, ומיד!"

פחד אימים נפל על ר' מנדל, את אשר יגור בא, אבל הוא התחזק, וברוגע הוא ענה:

"אני לא יודע מה אתם רוצים ממני, לדעתי, הטעו אתכם, אין כאן בבית אדם עם השם הזה, אני מזמין אתכם לחפש בכל הדירה, אתם תראו אחר כך שאני צודק".

"לפי המידע שלנו הוא כאן!, אנחנו ניגש לחפש אותו!!"...

השוטרים נכנסו לתוך הבית, הם הדליקו את כל האורות בבית והתחילו לחפש.

הם עברו מחדר לחדר, בלשו ובדקו היטב בכל החדרים והפינות.

אחר כך הם ירדו למרתף, גם בו הם עברו מפינה לפינה, אך, כמובן, הם חזרו בידיים ריקות...

כאשר הם הבינו שהיהודי שיטה בהם, הם צעקו לר' מנדל:

"תעמוד מיד ליד הקיר!!"...

ר' מנדל ניגש מיד לקיר ונעמד לידו.

אחר כך קרא מפקד הכוח בטון עבה:

"הגענו הנה רק אחרי שקיבלנו מידע מדויק שהאיש אותו אנו מחפשים נמצא בבית הזה, ואתה יודע שהוא היה כאן, לכן, בבקשה, אנחנו מנסים איתך בטובות. תספר לנו את כל מה שידוע לך על אפטר, ואם תודה לאיפה הוא ברח, לא נעשה לך כלום, אתה תצא נקי מכל עונש. אבל אם לא תדבר, הסוף שלך יהיה גרוע!, תזכור! גורלך נתון בידיים שלך!"

ר' מנדל המשיך להעמיד פנים כאינו יודע מכלום, הוא ענה שוב בעקשנות:

"זה פשוט עלילה שפילה כנגדי, שאותה סיפרו לכם אנשים שמקנאים בי, אני אומר לכם שוב במלוא מובן המילה: אני לא יודע איפה נמצא בן אדם בשם אברהם אפטר!, הוא מעולם לא הסתתר כאן!, בבקשה מכם, תפסיקו להציק לי על דבר שבשקר יסודו"

כאן צעק מפקד הכוח:

"ניסינו איתך בטובות, אנחנו יכולים לדבר איתך בשפה אחרת!!"...

ר' מנדל הרים מעט את קולו ובטון בוטח אמר:

"אין לי מה להגיד!,"

המפקד נשף בכעס, הוא קרא בקול, "לא? אתה לא תדבר??!!"

"לא אומר יותר מזה שפשוט אין לי מה להגיד"

הם שלפו את הרובים מנרתיקיהם והניפו אותם באוויר בתנוחה ברורה...
הדממה בחדר הייתה מוחשית.

 

[אנטיפטרוסה]

ממש טוב
גם האורך, גם הקטע
הייתי ממליצה לכתוב פחות פעמים ר' אברהם, ר' מנדל
לגוון בכינויים שלהם

 

[המלמד מבני ברק]

אתם לא מבינים כמה הורדתי, אני מתחיל להרגיש שזה כמו הצפרדעים במצריים, הורגים אחת וקופצות מאה...

 

[המלמד מבני ברק]

הנה עוד פרק, הפעם האורך יספק את כולם, ניסיתי לשפר גם בעניין הפיסוק ולהוריד הרבה את השמות הדומיננטיים, אני מצפה לביקורת. במיוחד מהמבקרים המעולים @אנטיפטרוס @דיונון ועוד

פרק חמישי​

"נו, עדיין אינך מדבר??" צרח המפקד כאחוז טירוף שולף אף הוא את רובהו...

זיעה קרה כיסתה את פניו החיוורות אבל הוא התעקש, "אין לי מה להגיד". הוא הרהר לעצמו "אם אני מספר להם שר' אברהם התחבא אצלי, הם יחפשו אותו ויהרגו אותו, מוטב לי למסור את נפשי להציל אותו".

השוטרים כיתרו במעגל צפוף ומאיים את ר' מנדל. לפי אות מהמפקד, הם הניפו את רוביהם בשנית והצמידום לר' מנדל.

"נו!! ועכשיו אתה מוכן לדבר?" גיחך המפקד.

"לא, אין לי מה להגיד!"...

"אנחנו לוחצים על ההדק!!"...

ר' מנדל נשא את עיניו לתקרת החדר ולא ענה.

"אם אתה לא עונה לנו מיד, זאת הדקה האחרונה שתוכל לראות את העולם היפה שלנו!!"...

"אין לי מה להגיד!!" חזר ר' מנדל בעקשנות, למרות שכידוני הרובים שכבר דקרו קלות את חולצתו...

לפתע, כבמטה קסם התרככו השוטרים והחזירו את הרובים לנרתיקיהם.

ר' מנדל חשש שנשימותיו נשמעות בבית הקטן כחצוצרה. הוא ניסה לנשום בשקט. שוב הוא ראה את המוות לנגד עיניו, האם הוא ינצל ממנו גם הפעם?.

המפקד שוחח בשקט עם סגנו, התעורר ויכוח שלא הגיע לידי החלטה.

המפקד קרא בקול רם "אם תעז לנסות לברוח, השוטרים ממש ייהנו לירות בך ללא אזהרה!!"...

השוטרים התפרסו בעמידת נוח סביב החדר, בעוד המפקד והסגן יצאו לטיול קצר בגינת הבית,.

בחדר השני, לא ידעו כלום ילדיו של ר' מנדל על הסכנה האופפת את ראש אביהם, הם ישנו ברוגע ובחיוך מלאכי, באותו חדר ישן ברוגע גם אביגדור אפטר.

לאחר חמש עשרה דקות מתוחות חזר המפקד, הסגן נשרך אחריו כשפניו נזופות. היה ניכר שהמפקד הטיל את כל כובד משקלו על הרעיון שהוא הגה. על פי הסימן התפרסו בשנית השוטרים סביב ר' מנדל בעוד המפקד מטיל בו מבט מזרה אימה.

השוטרים כיתפו את רוביהם, המפקד נע אל תוך המעגל, וסגנו הכריז "אנחנו רואים שהאמצעים בהם השתמשנו נגדך, לא עזרו, אתה אדם אמיץ ועקשן שאינו ממהר להיכנע. למען האמת, תכננו לחסל אותך, אמנם, בגלל שלנו ברור שיש לך מידע על הפושע אפטר, אין אנו רוצים שהמידע היקר ילך איתך אל קבר, לכן לא נהרוג אותך. יש לנו שיטה אחרת שתדובב אותך".

ר' מנדל החוויר כסיד ונשען בתשישות על הקיר מאחוריו, לא היה לו שמץ של מידע מה הם יכולים לתכנן, והסגן המשיך:

"מנדל הייזלר! המשטרה הרומנית מודיעה לך, כי ברגע זה אחד מילדיך יועבר למדינה, אנחנו נחזיק אותו אצלנו, ועד שתבוא אלינו ותספר לנו איפה אברהם אפטר נמצא לא תראה את הילד!!"...

המפקד הציץ על ר' מנדל ונדהם לראות שהמשפטים האחרונים לא הפשירו את ליבו, הוא הופתע, לדעתו איום כזה הינו בגדר 'סוף העולם', על מנת להיות בטוח שאל כעת המפקד בקול נמוך וקר "אתה בטוח שאתה לא רוצה להודות??!!, הרי לעולם לא תראה את ילדך, לא חבל, גלה לנו ונסיים את העניין"...

אך ר' מנדל רק עמד שם, נשען בידו האחת על שולחן העץ הפשוט וידו השנייה מנגבת את הזיעה שנטפה ממצחו ופניו השלוות נעו ימינה ושמאלה לשלילה.

המפקד הלם בידו על הקיר ופלט גידוף רומני, הוא סימן לשוטרים והם פרצו לחדר הילדים, אחד מהם נטל על ידיו את הילד ששכב במיטה הסמוכה לדלת, הוא הניף אותו על גבו ויצא מן הבית אחרי כל השוטרים, המפקד הדף את הדלת והיא נטרקה ברעם מהדהד...

ר' מנדל נשאר במרכז הבית המום לחלוטין, לרגע עמד שם קפוא ובמשנהו מיהר לחדר הילדים, לראות איזה אוצר הרשעים לקחו לו, הוא נעצר המום למראה מיטתו הריקה של אביגדור אפטר, "דווקא אותו?" מלמלו שפתיו החרבות..

ר' מנדל הרהר לרגע בנס הגדול שהתרחש שאשתו הייתה כל הזמן מחוץ לעיר, ומחזה האימים כיצד מניפים רובים על בעלה, לא היה מותיר אותה רגועה.

מי יודע, אם ברגע מסוים היא הייתה מודה ב'פשע' ומספרת לשוטרים את כל המידע שרצו...

ר' מנדל התיישב על מיטתו החמה של אביגדור, מולל בידו את שמיכת הצמר ומעיניו פרצו סוף סוף הדמעות...

* * *​

השמש שקעה והחושך התחיל לפרוש את כנפיו על רחובות העיירה, מנורות הרחוב עדיין לא דלקו.
ר' אברהם עצר לרגע ליד עץ עבות להסדיר את נשימתו, הוא ניסה לראות את ביתו של ר' מנדל ושמח לראות שהתרחק דיו מן הסכנה, בליבו הוא ריחם על ר' מנדל וחשש לגורלו, גם ידיו הריקות מאביגדור יקירו, דבר שלא חש כבר כשנתיים, הציקו לו וגרמו לו להרגיש מרגע לרגע שלמען האמת, אין הוא יודע לאיזה כיוון לברוח...

בליבו נפלה ההחלטה לעזוב לחלוטין את שטח רומניה, מחוץ לעיירה ישנו יער שחציו נמצא בשטח ההונגרי, אך כיצד הוא יגיע לשם?. הוא עמד במקומו, ונשא תפילה חרישית לבורא עולם.

לפתע אורו עיניו וחיוך נשפך על פניו היגעות. הוא נזכר באיזאק, העגלון שהביא אותו העירה לפני כחצי שנה, הוא ניגש לביתו ושיחד אותו שהוא יעזור לו להבריח את הגבול...

העגלון, מבוגר בעל פנים עגלגלות שחיוך רחב שוכן תמיד תחת שפמו העבות, הסכים לעזור לר' אברהם, הוא רתם את סוסיו לעגלתו, הצליף על גבם ואלו פרצו בדהרה לכיוון היער.

במחסה חשכת הלילה, עברה העגלה את מעבר הגבול ועד אור הבוקר הגיע ר' אברהם בשלום לעיר קטנה לא הרחק מהגבול...

 

[אנטיפטרוסה]

אוהו!
טוב!

 

[המלמד מבני ברק]

הנה הפרק הבא, עברתי כמה פעמים, אם יש ניסוחים לא טובים בבקשה נא לתקן, כמו כן בעניין הפיסוק שעדיין לא למדתי דבר וחצי דבר בנושא זה...

פרק ששי​

פנחס'ל התאקלם כבר לחלוטין בבית משפחת קלרפילר תחת השגחתם המסורה של פישטו ואשתו מריה ששמחו על האפשרות להציל אותו ממוות בטוח.

מול ביתם התגורר גרמני צעיר בשם גרהרד שמידט, הוא עבר לגור בהונגריה אחרי כיבושה, הוא התחיל לחשוד שבני הזוג קלרפילר מסתירים בביתם ילד יהודי...

גרהרד התחיל לתכנן תכניות איך לחטוף את הילד, הוא התלבט כיצד לעשות זאת. להודיע לנאצים שהשכנים שלו מסתירים ילד יהודי כלל לא בא בחשבון, מכיוון שלו ולפישטו ומריה היו קשרי ידידות אמיצים. הגרמני לא רצה לאבד ברגע אחד את יחסיו הטובים עם הזוג, שום רעיון לא עלה בדעתו...

הוא החליט לחכות להזדמנות שהוא יפגוש את מריה קלרפילר, ללא פישטו בעלה, גרהרד היה בטוח שיהיה לו קל יותר לשכנע אותה.

ההזדמנות לא איחרה להגיע, ביום ראשון הקרוב, כאשר כל הנוצרים המאמינים הולכים לבית תפלתם, לא חש פישטו בטוב ואשתו הלכה לבדה, בדרך חזור מן הכנסייה, צעד גרהרד לידה והתחיל לפטפט איתה על הא ועל דא...

כאשר הם התקרבו לבית משפחת שמידט, הזמין אותה גרהרד להיכנס, "יש לי משהו חשוב לדבר איתך עליו, ואסור שמישהו ישמע אותנו"...

מריה הלכה אחריו מבוהלת, היא פחדה, משהו בליבה אמר לה שהאנטישמי הזה חש בכך שהם מסתירים את פנחס'ל...

"שבי" אמר לה גרהרד, והיא התיישבה על קצה הכיסא.

"כבר מזמן רציתי להגיד לך, שאני שם לב שאתם מחביאים בבית ילד יהודי, הילד של בערל וינברגר, זה נכון?".

מריה הרגישה כאילו קיתון של רותחין ניתך עליה, היא ידעה היטב מה פשר הדבר ובאיזו סכנה נוראה היא ובעלה שרויים כרגע, היא פרצה בבכי וקראה מבעד לדמעותיה:

"מה אתה רוצה?! להרוג אותנו?, אנחנו הרי שכנים כה טובים!, זכור את ימיך הראשונים כאן בעיר, איך עזרנו לך, אנא! רחם עלינו!!"...

גרהרד נשאר לשבת על מקומו וענה בקור רוח:

"האמת, הייתי צריך לעשות מה שהזכרת כעת, ולמסור אתכם לגסטאפו, אבל בגלל שאנחנו שכנים טובים ואני בקשרי ידידות חזקים איתכם, אז אני אנסה בדרך אחרת".

מריה קלרפילר נצמדה לכיסאה רועדת מפחד, גרהרד המשיך:

"שמעי, אני צריך לעבד במוחי את התוכנית שלי, ניפגש כאן שוב, מחר בשעה עשר בבוקר, ונמשיך לשוחח, כמובן שאל לך לספר כלום משיחתנו זו לבעלך, כן?".

היא הנהנה ונשמה לרווחה, נפרדה ממנו וחזרה לביתה.

"כפי שאמרתי לך, תכננתי לדווח עליכם לגסטאפו" אמר לה גרהרד למחרת בטון רך, "אבל החלטתי שאתם מספיק טובים כדי שיהרגו אתכם, הגעתי למסקנה שהבעיה היא אתם, כן "הוא הוסיף מול עיניה המתעגלות בתמיהה "אתם לא מספיק מתמצאים במה שקורה בעולם, אתם לא מכירים את העם היהודי, מדוע נראה לך שהיטלר החליט לנקות את העולם מיהודים?, כי הוא הסביר לעולם כמה היהודים הם נוראים וממש חובה להשמיד אותם, לפי דעתי, אם אני אסביר לך, את בעצמך תרוצי להעביר אותו לגסטאפו"...

מריה קלרפילר ניגבה במהירות את אגלי הזיעה, רווח לה, גרהרד אינו מתכנן להלשין עליהם, היא לגמה מכוס התה והמשיכה להאזין.

גרהרד התחיל לדבר ומריה פערה את פיה בתדהמה, הוא שטף את מוחה בשנאה נגד העם היהודי, הלעיט אותה בשקרים ודמיונות שהופצו על ידי משרד התעמולה הנאצי, כדי לגרום לשנאת היהודים בין כל מדינות אירופה.

לאחר שסיים לדבר, הוא ניגש לארון והוציא ספר וחבילת עיתונים, הוא שם אותם על השולחן ואמר לה "הבאתי לך מספר גליונות מהעיתון המדהים 'דר שטירמר', הוא מספר את כל האמת על היהודים. אני ממליץ לך לקרוא את הספר הזה שנקרא 'מיין קאמפף' (מלחמתי), הוא מתורגם להונגרית ותוכלי לקרוא בו, זהו ספר היסוד שלנו הנאצים. מנהיגנו הדגול היטלר כותב כאן את דעתו על היהודים"...

הוא הקריא לה מספר קטעים מתוך הספר, ממשיך תוך כדי לשטוף את מוחה, לאחר מכן הוא הקריא לה מספר מאמרים מן העיתון האנטישמי, דברים אותם כתב שונא היהודים הידוע, יוליוס שטרייכר.

כל מה שסיפר לה גרהרד, היה לה חדש, עד היום היא כמעט ולא שמעה מזה, למרות שהיטב היא ידעה מהאנטישמיות שהרימה ראש, ומנאומיו של היטלר, אבל היא מעולם לא קראה בספר ובעיתונים הללו, בעלה מעולם לא הכניס את הדברים הללו הביתה, כי כאמור, הוא היה אוהב ישראל.

כך היא ישבה מול גרהרד ושתתה בצמא את דבריו מעל לשעתיים, הדברים חלחלו לאט לאט לליבה, היא גילתה מבט שונה על היהודים, מבט מלא שנאה לעם היהודי.

גרהרד סיים לדבר ולגם לגימה מכוס התה שלו, הוא הביט באישה שישבה מולו וזיהה בה את השפעת דבריו, הוא הפסיק לדבר, ערם את העיתונים לערימה ושאל אותה:

"מה את אומרת לאחר שנודעה לך האמת?, אני חש שקיבלת מבט שונה על היהודים ממה שהיה לך עד עתה, הבנת מה רציתי להסביר לך?"...

"אני אגיד לך את האמת, מאוד דיבר אלי כל מה שאמרת, קיבלתי תמונה חדשה על היהודים מה שלא ידעתי עד היום, תבין, בעלי מעולם לא הכניס לביתנו שום עיתון או ספר אנטישמי, גם לא הקלטות של הנאומים של היטלר, עכשיו פתחת לי חלון למבט חדש על היהודים, אני לא ידעתי מי הם באמת".

גרהרד נהנה לראות את הצלחתו הכבירה. הוא פנה אליה בשאלה:

"נו, ומה את מתכננת לעשות עם הילד?, תעבירי אותו לגסטאפו?"...

"אני לא יודעת, אל תשכח שגם בעלי בתמונה, אני לא יכולה לעשות זאת ללא ידיעתו, כי הוא יכול להתרגז עלי, אדרבה, מה אתה מציע לי לעשות?".

גרהרד דמם לדקה ארוכה, ואחר כך הוא ענה:

"אני צריך לנסוע לבודפסט לשבועיים, בזמן הזה תנסי לשכנע את בעלך, תספרי לו את מה שאני אמרתי לך, ואם הוא לא ישתכנע ממך, אני אדבר איתו כשאחזור, וגם אם אז זה לא יעזור, נמצא כבר דרך לטפל בבעיה".

הם סיכמו להיפגש שוב בעוד שבועיים.

מריה חזרה לביתה, וכבר כשראתה את פנחס'ל משחק בחדרו, היא הרגישה בשנאה עזה כלפיו, הילד, שרק היום בבוקר, היא חיבקה ונישקה מאהבה, כאילו היה בנה שלה, ועל פניו היה נסוך חן מיוחד, כעת היא הסתכלה עליו במשטמה.

היא חשבה לעצמה, "למה הילד אשם?, מה חטא ילד רך?".

אבל היא לא יכלה לעקור מליבה את השנאה ליהודים שנטע בה גרהרד, היא מצדה הייתה מוכנה ברגע זה ללכת לגסטאפו ולהסגיר את הצרה הזאת, כך כינתה אותו בליבה, ושם ילך כמו כל היהודים למוות בטוח...

 

[יאן]

כתוב טוב מאוד.

 

[המלמד מבני ברק]

תודה רבה @יאן, יש הערות?

 

[יאן]

תודה רבה @יאן, יש הערות?

על פרק חמש לא.
בשש בקטנה על שפע של 'הוא'ים:

הוא התחיל לתכנן תכניות איך לחטוף את הילד, הוא התלבט כיצד לעשות זאת. הוא לא רצה להודיע לנאצים שהשכנים שלו מסתירים ילד יהודי, הוא היה בקשרי ידידות מצוינים איתם ולא רצה לאבד ברגע אחד את יחסיו הטובים עם הזוג, הוא לא ידע מה לעשות...

הוא החליט לחכות להזדמנות שהוא יפגוש את מריה קלרפילר, ללא פישטו בעלה, הוא ידע שיהיה לו קל יותר לשכנע אותה.

 

[יאן]

אביגדור אפטר

אברהם אפטר

זה בכוונה?

 

[המלמד מבני ברק]

@יאן, תעזור לי איך למגר את ה'הוא' הזה, זה גומר אותי... אני מנסה לצמצם אותם וזה מתרבה לי כמו הצפרדעים במצרים...

 

[המלמד מבני ברק]

זה בכוונה?

זה אבא ובן...

 

[המלמד מבני ברק]

לחדר הילדים

איזה אבא ישן בחדר ילדים?..

 

[יאן]

הוא התחיל לתכנן תכניות איך לחטוף את הילד, אך התלבט כיצד לעשות זאת. מאוד לא רצה להודיע לנאצים שהשכנים שלו מסתירים ילד יהודי, כי היה בקשרי ידידות מצוינים איתם ולא רצה לאבד ברגע אחד את יחסיו הטובים עם הזוג, הוא לא ידע מה לעשות...

הוא החליט לחכות להזדמנות שבה יפגוש את מריה קלרפילר ללא פישטו בעלה. אותה, כך ידע, יהיה לו קל יותר לשכנע.

 

[המלמד מבני ברק]

גרהרד התחיל לתכנן תכניות איך לחטוף את הילד, הוא התלבט כיצד לעשות זאת. להודיע לנאצים שהשכנים שלו מסתירים ילד יהודי כלל לא בא בחשבון, מכיוון שלו ולפישטו ומריה היו קשרי ידידות אמיצים. הגרמני לא רצה לאבד ברגע אחד את יחסיו הטובים עם הזוג, שום רעיון לא עלה בדעתו...

תוקן, יותר טוב @יאן ?