הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
- הוסף לסימניות
- #1
אפרים חבש כובע שחור, ועקיבא התנודד במדרון, מחזיק מקל הליכה אופנתי.
העשב הירוק התחלף באפור, שמים מלאים בעננים עסיסיים איימו מלמעלה, אבל אפרים החבוש בכובע, לא חשש על בלוריתו, נעלי הפאקו מילאן המהוהות, כבשו בהצלחה את הארץ ונופיה, ובכל עץ ורגב הוא פלט "מה רבו מעשיך השם" בשם ובמלכות.
"תחזיק חזק!" צעק עקיבא מהמורד, "יש פה סלעים מחליקים יותר מהמדרגות של מקווה האר"י".
אפרים לא חשש, הוא היה מורגל, נעליו החלקות ריחפו במיומנות בין הצוקים, כמו גולש סקי עז מבע, כובע הפרקש שעל ראשו התריס מול השמים השחורים, וכמעט השתלב בהם, גשם חזק שטף אותו ואת עקיבא. הם נצמדו לשיח ערער, מתנשמים.
"חילול השם", אמר עקיבא מבעד למשקפיים רטובים, "אחר כך בעיתון של החילונים יכתבו ששוב בחורי ישיבה היו זקוקים לחילוץ, זה חילול השם".
"למה נראה לך שמישהו יחלץ אותנו?" שאל אפרים, "הטלפון שלי רטוב לגמרי, ואני צריך למצוא כאן איזה שדה אורז לטבול אותו, אולי יחזור לפעילות." הוא ניסה בעקשנות להפעיל את הסמסונג החבוט, מרטיב אותו עוד ועוד.
"אני לא לקחתי פלאפון, סמכתי עליך", אמר עקיבא, פנים מרצינות יש לו, הרהר אפרים.
"למה?" הוא תהה.
"קבלות לכבוד זמן חורף"
"לא מצאת קבלה אחרת שפחות תתקע אותנו באמצע החזורי?" אפרים היה תוקפני מתחת לכובע הרטוב שהתחיל לגלות סימני שבירה.
"למשל?"
"לקום לסדר א' לפני תשע"
"לא מצליח"
"לאכול פחות מהשניצל ביום שלישי"
"משהוא יותר נורמלי, גם ככה אין כמעט אוכל בישיבה, אתה רוצה שאמות?"
"אני רוצה לחיות, ולכן צריך שתקבל קבלות יותר הגיוניות מאשר כאלה שגורמות לך לצאת לחזורי בלי פלאפון"
"זה הרב בריסק אמר לי לקבל על עצמי", התוודה עקיבא, "תפס אותי מקשיב לקווי נייעס בערב ראש השנה"
"הרב בריסק בעצמו מפעיל קווים", התקומם אפרים.
"של שמירת הלשון ושילוח הקן" התגונן עקיבא, "יש לו גם קו סגולות למתחילים, וקו ישועות ישיר למתקדמים".
"מה המספר?" שאל אפרים, אבל שכח שהטלפון שלו רטוב ולא שמיש, לרגע רצה להשליך אותו לוואדי.
הם נהיו רעבים, אפרים תיאר סוגי מאכלים שהיה רוצה לאכול, ועקיבא הרועד מחה על כל מאכל ומאכל שהזכיר.
"אל תזלזל", אמר לו אפרים, "היה איזה ראש ישיבה שנתקע ביער עם הפרטיזנים בשואה, ואיזה בדואי לימד אותו איזה עשבים מותר לאכול, ולכן הנאצים לא תפסו אותו, וכיום הוא כבר סבא של ראש קיבוץ בתפרח הקטנה".
"לא היו בדואים בפולין", מחה עקיבא.
"אל תתפוס אותי על המילה, גוי כזה או אחר, אויוון או בוריס"
"הגשם נחלש", שינה עקיבא את נושא השיחה, "כדאי שנתקדם לפני המבול".
הם המשיכו במסלול, עקיבא שמח שהסתיימה השיחה, הוא אהב שקט, לרוץ קדימה ולזהות את המסלול. אפרים אהב אקשן וסיכונים, ומהר מאוד הוא גלש לתוך שלולית בוצית, מכתים את החולצה בחום ואהבה, עם קישוטים ירוקים מפוארים על הכיס, הסוס שרקום על הדש - רעה עכשיו באחו ירוק על אדמה חומה.
"בוא, אני אסחב אותך", הציע עקיבא, ואפריים לא היסס, הוא עלה על הגב של עקיבא שהתכופף, וככה הם המשיכו את המסלול, אפריים מורח את עקיבא בבוץ הסמיך, ועקיבא שמח, העיקר שאפרים לא מדבר.
סוף המסלול ושניהם יצאו לכביש לנסות לתפוס טרמפים, שני אנשי אדמה שנחלצו כעת מגשם שוטף, מרוחים בבוץ ברמה כזא שאם מישהו זורק עליהם זרעים, הם נובטים במצע הרך שמצפה להם על חולצת הפולו ראלף לורן המזוייפת ומטונפת.
הטרמפ הראשון שעצר להם היה ערבי עם טנדר, הוא לא הסכים להעלות אותם לקבינה, אז הם טיפסו לארגז, נצמדים לברזל הקר ברוח השורקת, מצטרפים לשני שקי פול וחבילת חבלים, הכובע של אפרים כמעט עף לאיזה וואדי, הוא עלה 630 אחרי שובר, אמא של אפרים תהרוג אותו אם הוא יאבד.
הם לא הספיקו לנסוע הרבה, כי חלאד היה צריך להעמיס קרשים ועז על הארגז של הטויוטה, אז הם נזרקו מהרכב בלי לקבל אפילו סיגריה, והמשיכו להניף אצבע לעבר הצומת השומם, עקיבא ניסה את כל האצבעות, וחוץ מצפירות זעם של צעירים חובבי ציון, הוא לא זכה שאף מכונית תעצור לו, ובצדק.
הברסלבר עם המראה הכי שמוט שאפשר, עצר להם בסוף, הם היו צריכים לחכות שהוא יסובב את המנואלה של החלון בסובארו, כדי שהם ירימו את הכפתור, ימשכו ידחפו יכופפו וידחפו ובסוף התהליך הם היו שרועים על המושבים הקרועים פרומי הקפיצים ברכב הדוהר דרומה.
עקיבא רצה רק לישון, אבל אפרים התעורר פתאום בפרץ אנרגיה של הלומי קרב. הוא התחיל לחפור לנהג, שאב ממנו סיפורים על החיים שלו שמשתרעים על פני כמה כפרים ועיירות קטנות, איך הוא חזר בתשובה, ומכורה פחם באוגנדה הוא הפך להיות כורה יהלומים אצל רבנו, כל יהודי הוא יהלום, שתדעו.
הוא היה שמוט, ולכן לא היה אכפת לו שאפרים החליף איתו את כובע הפרקש הרטוב, וחבש לעצמו את כיפת הננח הדהוייה, מסתכל בראי ומצחקק.
רק אפרים המרוח בבוץ יכל לבקש מהברסלבר להעביר לשיר יותר חזק, ורק עקיבא הצטנף לתוך השמיכה המזוהמת שהשמוט פרש על המושבים, וניסה להעלים את עצמו עוד יותר.
ניידת משטרה שהופיעה כמובן סימנה לסובארו לעצור, מי רואה אותם עוברים ואינו עוצר?
עקיבא היה צריך לשחזר מהמוח את המספר של קו הישועות הישירות, ולאחר כמה ניסיונות, בעוד הרשיונות אצל השוטרים, נשמע מהטלפון המודבק בסלוטייפ של השמוט, קולו הצלול של הרב בריסק, מספר בלהט על הסגולה הגדולה של שיתוף הישועות, לא על מנת לקבל לייק.
וזה עבד, השוטר העייף החזיר את הרשיונות לשמוט, הזהיר אותו בק"ן אזהרות שלא יהין לחזור שוב על נסיעה נגד כיוון התנועה באור אדום בלי חגורה, תוך כדי דפדוף בקונטרס.
"אלוקים אוהב אותכם", הוא אמר והראה להם בטלפון סרטון של התינוקת שלו מפרכסת בדרך לפוריה, "אני חייב לטוס אליה, אחרת יחקרו אותי על רשלנות."
עברו כמה דקות, וכל מאזיני קו הישועות הישיר שמעו את סיפורו המרגש והמחזק של השמוט, בקולו הצלול והרענן של אפרים המרוח בבוץ.
"אשריך"
"שמן ששון מחבריך עליך"
"עליך ועל בניך"
"מחזק בטירוף, שידוד מערכות הטבע"
אלו רק מקצת מהתגובות שהוקלטו - דקה אחרי שאפרים העלה את הסיפור שלו לקו.
"ראית"? הוא אמר לנהג, "זה עובד כמו פטנט רשום מעיתון המודיע, דקה קו הישועות, ואנחנו מסודרים".
"זה לא בגלל זה", הנהג דיבר סוף סוף בסיפור, "זה בגלל הכד מים של השואב מחולדה, המכונה 'קדוש'", הוא הצביע על כד חרס שבאמת היה גדול והפריע לרגלים של עקיבא למצוא לעצמן תנוחה טובה. "מים שנשאבו מבאר בחצות הלילה של הושענא רבה, הקדוש שאב אותם עם קש, ואת הטיפות הקדושות הוא פלט לתוך הכד, ככה שהוא בירך אותו".
"השואב מחולדה!" השתנק אפרים בצחוק קל ומוסווה.
"היית אצלו"? שאל הנהג ולא חיכה לתגובה, "ראית אצלו את הנחש של מ"ט שערי טומאה?"
"איזה הייתי", צחקק אפרים, "אני אפילו לא שמעתי עליו, יש אצלנו רשימה של באבות שמותר לללכת אליהם, אנחנו הולכים רק למי שברשימה, יש לי אותה בארנק".
הוא הוציא נייר מקופל באלף קימוטים, והתחיל להקריא:
-הקדוש מליף
-צדיק גבריאל מחוסן
- קורא הנשמות
-צדיק הפוזמקאות
- מורה הנקניקים
"כל אלה מאושרים" הסביר אפרים והמשיך להקריא:
-הבנאי הקדוש
-הדייג הקדוש
-המפרזל הקדוש
-המתכנת הקדוש...
"אני לא רואה כאן בכלל את השם השואב מחולדה", הוא העביר את הפתק לנהג.
"אולי כתוב אותו בשם", הציע הנהג, "תבדוק נהוראי אדלמן".
"אין", פסק אפרים אחרי עיון מדוקדק.
"אתה מבין איזה עולם?" שאל הברסלבר, "הזגג הקדוש שכל היום שותה חשיש מופיע, אבל השואב לא".
"אבסורד", אמר עקיבא, שלא היה לו שום מושג על מה הם מדברים, אבל היה חשוב לו להתערב בשיחה, כדי שהנהג לא יעביר את השם שלו לתפילה אצל השואב 'להתפלל על אילם - עקיבא בן ג'וליה ברכה'
אפרים שיכנע אותו לרדת לכביש שש למרות שזה יקר פיצוצים, אבל בתמורה הוא קנה לו גבינה וביסקוויטים באלונית, וגם משקה איילנד כי היה מבצע, וככה קרה שהם ישבו שם על יד שולחן מתכת קר בחוץ, ואנשים התחילו להתאסף סביבם.
השמוט התעורר פתאום, שלף שופר תימני והתחיל לחצרר בו 'הבה נגילה' וקבוצה של רוסים בכובעי שמש ירוקים התחילה לרקוד סביבם, ואפרים פלט בתיעוב "גויים" ועיצבן את השמוט.
הוא הוריד אותם במחלף נחשונים, ואחרי שכמעט התייאשו והחליטו לקבל על עצמם התחזקות, פלוס הודעה בקו הישועות, פלוס 20 ש"ח לקופת הת"ת וסגולת רב מתיא בן חרש, נעצרה לצידם מכונית שלא היתה מביישת אדמו"ר מכובד פלוס, טויוטה סייאנה 8 מקומות, חסיד צעיר בלורית, ועתיר ג'ל בפאות, נוסע בשאגת צמיגים, ועונה בקול רק לבקשותיו של האדמו"ר מלוגנסק שהתרווח על המושב האמצעי.
אחרי ברכה ארוכה מהרבי זכו מאזיני קו הישועות להיחשף לסיפור המצמרר של נס הטרמפים וההשגחה הגדולה שהביאה להם גם ברכה וגם הצלחה.
הרכב לקח אותם עד פתח הישיבה, האדמו"ר מלוגנסק נימק את הטרמפ ברצון שלו לשמור על עיניהם של ישראל, ולכן הוא אוסף בחורי ישיבה מכל מיני צמתים, ומכניס אותם לתוך המיניוואן המפואר שלו, המוקף בוילונות שחורים ומבהיקים
בפתח הישיבה חיכה להם הרב בריסק, הוא לא היה צריך יות מדי בשביל לחבר אחד ועוד אחד, היו לו הקלטות מפלילות מקו הישועות, שהוא בעצמו ניהל, בין הסדרים, בנוסף לתפקידו כמק"ק מצליח ועז חושים.
הרב בריסק לקח את ידו של האדמו"ר, הוליך אותו בחצר הישיבה, ומהר הראה לו את המסלול המובל החוצה.
אחרי שהאדמו"ר התרחק בסייאנה השחורה והנצצת, התפנה הרב בריסק להשמיע את הסיפורים, לא דרך הקו , אלא פנים מול פנים, כולל העונש שעליו הוא ויתר לאפרים ועקיבא.
לישועה הזאת היו המני צופים ומאזינים, וההון של הבריסקר רק זינק, מניותיו נאספו, ובכל העולם אימצו את ברכת השלום הלבבית שלו.
הרב בריסק שמח ועלז, ובמקום לעטף אותם בזעם וסנקציות, הוא שמח, וחסידיו הרבים סייעו אפילו לקשוח שבליטאים לומר שירה ואיזו ישועה מדהימה..
(את הישועה הזאת שמעתי בקו של הרב בריסק)
העשב הירוק התחלף באפור, שמים מלאים בעננים עסיסיים איימו מלמעלה, אבל אפרים החבוש בכובע, לא חשש על בלוריתו, נעלי הפאקו מילאן המהוהות, כבשו בהצלחה את הארץ ונופיה, ובכל עץ ורגב הוא פלט "מה רבו מעשיך השם" בשם ובמלכות.
"תחזיק חזק!" צעק עקיבא מהמורד, "יש פה סלעים מחליקים יותר מהמדרגות של מקווה האר"י".
אפרים לא חשש, הוא היה מורגל, נעליו החלקות ריחפו במיומנות בין הצוקים, כמו גולש סקי עז מבע, כובע הפרקש שעל ראשו התריס מול השמים השחורים, וכמעט השתלב בהם, גשם חזק שטף אותו ואת עקיבא. הם נצמדו לשיח ערער, מתנשמים.
"חילול השם", אמר עקיבא מבעד למשקפיים רטובים, "אחר כך בעיתון של החילונים יכתבו ששוב בחורי ישיבה היו זקוקים לחילוץ, זה חילול השם".
"למה נראה לך שמישהו יחלץ אותנו?" שאל אפרים, "הטלפון שלי רטוב לגמרי, ואני צריך למצוא כאן איזה שדה אורז לטבול אותו, אולי יחזור לפעילות." הוא ניסה בעקשנות להפעיל את הסמסונג החבוט, מרטיב אותו עוד ועוד.
"אני לא לקחתי פלאפון, סמכתי עליך", אמר עקיבא, פנים מרצינות יש לו, הרהר אפרים.
"למה?" הוא תהה.
"קבלות לכבוד זמן חורף"
"לא מצאת קבלה אחרת שפחות תתקע אותנו באמצע החזורי?" אפרים היה תוקפני מתחת לכובע הרטוב שהתחיל לגלות סימני שבירה.
"למשל?"
"לקום לסדר א' לפני תשע"
"לא מצליח"
"לאכול פחות מהשניצל ביום שלישי"
"משהוא יותר נורמלי, גם ככה אין כמעט אוכל בישיבה, אתה רוצה שאמות?"
"אני רוצה לחיות, ולכן צריך שתקבל קבלות יותר הגיוניות מאשר כאלה שגורמות לך לצאת לחזורי בלי פלאפון"
"זה הרב בריסק אמר לי לקבל על עצמי", התוודה עקיבא, "תפס אותי מקשיב לקווי נייעס בערב ראש השנה"
"הרב בריסק בעצמו מפעיל קווים", התקומם אפרים.
"של שמירת הלשון ושילוח הקן" התגונן עקיבא, "יש לו גם קו סגולות למתחילים, וקו ישועות ישיר למתקדמים".
"מה המספר?" שאל אפרים, אבל שכח שהטלפון שלו רטוב ולא שמיש, לרגע רצה להשליך אותו לוואדי.
הם נהיו רעבים, אפרים תיאר סוגי מאכלים שהיה רוצה לאכול, ועקיבא הרועד מחה על כל מאכל ומאכל שהזכיר.
"אל תזלזל", אמר לו אפרים, "היה איזה ראש ישיבה שנתקע ביער עם הפרטיזנים בשואה, ואיזה בדואי לימד אותו איזה עשבים מותר לאכול, ולכן הנאצים לא תפסו אותו, וכיום הוא כבר סבא של ראש קיבוץ בתפרח הקטנה".
"לא היו בדואים בפולין", מחה עקיבא.
"אל תתפוס אותי על המילה, גוי כזה או אחר, אויוון או בוריס"
"הגשם נחלש", שינה עקיבא את נושא השיחה, "כדאי שנתקדם לפני המבול".
הם המשיכו במסלול, עקיבא שמח שהסתיימה השיחה, הוא אהב שקט, לרוץ קדימה ולזהות את המסלול. אפרים אהב אקשן וסיכונים, ומהר מאוד הוא גלש לתוך שלולית בוצית, מכתים את החולצה בחום ואהבה, עם קישוטים ירוקים מפוארים על הכיס, הסוס שרקום על הדש - רעה עכשיו באחו ירוק על אדמה חומה.
"בוא, אני אסחב אותך", הציע עקיבא, ואפריים לא היסס, הוא עלה על הגב של עקיבא שהתכופף, וככה הם המשיכו את המסלול, אפריים מורח את עקיבא בבוץ הסמיך, ועקיבא שמח, העיקר שאפרים לא מדבר.
סוף המסלול ושניהם יצאו לכביש לנסות לתפוס טרמפים, שני אנשי אדמה שנחלצו כעת מגשם שוטף, מרוחים בבוץ ברמה כזא שאם מישהו זורק עליהם זרעים, הם נובטים במצע הרך שמצפה להם על חולצת הפולו ראלף לורן המזוייפת ומטונפת.
הטרמפ הראשון שעצר להם היה ערבי עם טנדר, הוא לא הסכים להעלות אותם לקבינה, אז הם טיפסו לארגז, נצמדים לברזל הקר ברוח השורקת, מצטרפים לשני שקי פול וחבילת חבלים, הכובע של אפרים כמעט עף לאיזה וואדי, הוא עלה 630 אחרי שובר, אמא של אפרים תהרוג אותו אם הוא יאבד.
הם לא הספיקו לנסוע הרבה, כי חלאד היה צריך להעמיס קרשים ועז על הארגז של הטויוטה, אז הם נזרקו מהרכב בלי לקבל אפילו סיגריה, והמשיכו להניף אצבע לעבר הצומת השומם, עקיבא ניסה את כל האצבעות, וחוץ מצפירות זעם של צעירים חובבי ציון, הוא לא זכה שאף מכונית תעצור לו, ובצדק.
הברסלבר עם המראה הכי שמוט שאפשר, עצר להם בסוף, הם היו צריכים לחכות שהוא יסובב את המנואלה של החלון בסובארו, כדי שהם ירימו את הכפתור, ימשכו ידחפו יכופפו וידחפו ובסוף התהליך הם היו שרועים על המושבים הקרועים פרומי הקפיצים ברכב הדוהר דרומה.
עקיבא רצה רק לישון, אבל אפרים התעורר פתאום בפרץ אנרגיה של הלומי קרב. הוא התחיל לחפור לנהג, שאב ממנו סיפורים על החיים שלו שמשתרעים על פני כמה כפרים ועיירות קטנות, איך הוא חזר בתשובה, ומכורה פחם באוגנדה הוא הפך להיות כורה יהלומים אצל רבנו, כל יהודי הוא יהלום, שתדעו.
הוא היה שמוט, ולכן לא היה אכפת לו שאפרים החליף איתו את כובע הפרקש הרטוב, וחבש לעצמו את כיפת הננח הדהוייה, מסתכל בראי ומצחקק.
רק אפרים המרוח בבוץ יכל לבקש מהברסלבר להעביר לשיר יותר חזק, ורק עקיבא הצטנף לתוך השמיכה המזוהמת שהשמוט פרש על המושבים, וניסה להעלים את עצמו עוד יותר.
ניידת משטרה שהופיעה כמובן סימנה לסובארו לעצור, מי רואה אותם עוברים ואינו עוצר?
עקיבא היה צריך לשחזר מהמוח את המספר של קו הישועות הישירות, ולאחר כמה ניסיונות, בעוד הרשיונות אצל השוטרים, נשמע מהטלפון המודבק בסלוטייפ של השמוט, קולו הצלול של הרב בריסק, מספר בלהט על הסגולה הגדולה של שיתוף הישועות, לא על מנת לקבל לייק.
וזה עבד, השוטר העייף החזיר את הרשיונות לשמוט, הזהיר אותו בק"ן אזהרות שלא יהין לחזור שוב על נסיעה נגד כיוון התנועה באור אדום בלי חגורה, תוך כדי דפדוף בקונטרס.
"אלוקים אוהב אותכם", הוא אמר והראה להם בטלפון סרטון של התינוקת שלו מפרכסת בדרך לפוריה, "אני חייב לטוס אליה, אחרת יחקרו אותי על רשלנות."
עברו כמה דקות, וכל מאזיני קו הישועות הישיר שמעו את סיפורו המרגש והמחזק של השמוט, בקולו הצלול והרענן של אפרים המרוח בבוץ.
"אשריך"
"שמן ששון מחבריך עליך"
"עליך ועל בניך"
"מחזק בטירוף, שידוד מערכות הטבע"
אלו רק מקצת מהתגובות שהוקלטו - דקה אחרי שאפרים העלה את הסיפור שלו לקו.
"ראית"? הוא אמר לנהג, "זה עובד כמו פטנט רשום מעיתון המודיע, דקה קו הישועות, ואנחנו מסודרים".
"זה לא בגלל זה", הנהג דיבר סוף סוף בסיפור, "זה בגלל הכד מים של השואב מחולדה, המכונה 'קדוש'", הוא הצביע על כד חרס שבאמת היה גדול והפריע לרגלים של עקיבא למצוא לעצמן תנוחה טובה. "מים שנשאבו מבאר בחצות הלילה של הושענא רבה, הקדוש שאב אותם עם קש, ואת הטיפות הקדושות הוא פלט לתוך הכד, ככה שהוא בירך אותו".
"השואב מחולדה!" השתנק אפרים בצחוק קל ומוסווה.
"היית אצלו"? שאל הנהג ולא חיכה לתגובה, "ראית אצלו את הנחש של מ"ט שערי טומאה?"
"איזה הייתי", צחקק אפרים, "אני אפילו לא שמעתי עליו, יש אצלנו רשימה של באבות שמותר לללכת אליהם, אנחנו הולכים רק למי שברשימה, יש לי אותה בארנק".
הוא הוציא נייר מקופל באלף קימוטים, והתחיל להקריא:
-הקדוש מליף
-צדיק גבריאל מחוסן
- קורא הנשמות
-צדיק הפוזמקאות
- מורה הנקניקים
"כל אלה מאושרים" הסביר אפרים והמשיך להקריא:
-הבנאי הקדוש
-הדייג הקדוש
-המפרזל הקדוש
-המתכנת הקדוש...
"אני לא רואה כאן בכלל את השם השואב מחולדה", הוא העביר את הפתק לנהג.
"אולי כתוב אותו בשם", הציע הנהג, "תבדוק נהוראי אדלמן".
"אין", פסק אפרים אחרי עיון מדוקדק.
"אתה מבין איזה עולם?" שאל הברסלבר, "הזגג הקדוש שכל היום שותה חשיש מופיע, אבל השואב לא".
"אבסורד", אמר עקיבא, שלא היה לו שום מושג על מה הם מדברים, אבל היה חשוב לו להתערב בשיחה, כדי שהנהג לא יעביר את השם שלו לתפילה אצל השואב 'להתפלל על אילם - עקיבא בן ג'וליה ברכה'
אפרים שיכנע אותו לרדת לכביש שש למרות שזה יקר פיצוצים, אבל בתמורה הוא קנה לו גבינה וביסקוויטים באלונית, וגם משקה איילנד כי היה מבצע, וככה קרה שהם ישבו שם על יד שולחן מתכת קר בחוץ, ואנשים התחילו להתאסף סביבם.
השמוט התעורר פתאום, שלף שופר תימני והתחיל לחצרר בו 'הבה נגילה' וקבוצה של רוסים בכובעי שמש ירוקים התחילה לרקוד סביבם, ואפרים פלט בתיעוב "גויים" ועיצבן את השמוט.
הוא הוריד אותם במחלף נחשונים, ואחרי שכמעט התייאשו והחליטו לקבל על עצמם התחזקות, פלוס הודעה בקו הישועות, פלוס 20 ש"ח לקופת הת"ת וסגולת רב מתיא בן חרש, נעצרה לצידם מכונית שלא היתה מביישת אדמו"ר מכובד פלוס, טויוטה סייאנה 8 מקומות, חסיד צעיר בלורית, ועתיר ג'ל בפאות, נוסע בשאגת צמיגים, ועונה בקול רק לבקשותיו של האדמו"ר מלוגנסק שהתרווח על המושב האמצעי.
אחרי ברכה ארוכה מהרבי זכו מאזיני קו הישועות להיחשף לסיפור המצמרר של נס הטרמפים וההשגחה הגדולה שהביאה להם גם ברכה וגם הצלחה.
הרכב לקח אותם עד פתח הישיבה, האדמו"ר מלוגנסק נימק את הטרמפ ברצון שלו לשמור על עיניהם של ישראל, ולכן הוא אוסף בחורי ישיבה מכל מיני צמתים, ומכניס אותם לתוך המיניוואן המפואר שלו, המוקף בוילונות שחורים ומבהיקים
בפתח הישיבה חיכה להם הרב בריסק, הוא לא היה צריך יות מדי בשביל לחבר אחד ועוד אחד, היו לו הקלטות מפלילות מקו הישועות, שהוא בעצמו ניהל, בין הסדרים, בנוסף לתפקידו כמק"ק מצליח ועז חושים.
הרב בריסק לקח את ידו של האדמו"ר, הוליך אותו בחצר הישיבה, ומהר הראה לו את המסלול המובל החוצה.
אחרי שהאדמו"ר התרחק בסייאנה השחורה והנצצת, התפנה הרב בריסק להשמיע את הסיפורים, לא דרך הקו , אלא פנים מול פנים, כולל העונש שעליו הוא ויתר לאפרים ועקיבא.
לישועה הזאת היו המני צופים ומאזינים, וההון של הבריסקר רק זינק, מניותיו נאספו, ובכל העולם אימצו את ברכת השלום הלבבית שלו.
הרב בריסק שמח ועלז, ובמקום לעטף אותם בזעם וסנקציות, הוא שמח, וחסידיו הרבים סייעו אפילו לקשוח שבליטאים לומר שירה ואיזו ישועה מדהימה..
(את הישועה הזאת שמעתי בקו של הרב בריסק)
נערך לאחרונה ב:
