מידע שימושי ריטלין לבחור ישיבה, איך מסתדרים עם השעות?

[דג תמנון]

אבל לא פעם אחת. כל יום.

כל יום. שלש פעמים ביום. (אם כי הקושי העיקרי הוא בתפילת שחרית כמובן)
והסליחעס בתעניות... אוי הסליחעס! והיום כיפור קטן...
לא פשוט...
אבל נראה לי שהיום יש הרבה הרבה יותר מודעות.
אני לא זקן בכלל, אבל ידוע לי שהמצב היום טוב בהרבה.

 

[דג תמנון]

כשאני אובחנתי, רוב הציבור שסביבי - כולל ר״מים מכובדים מהישיבה, היו סבורים שזו סוג של מחלת נפש

כואב מאד ומוכר מאד.
קורה בדרך כלל לבחורי קש''ר שהידרדרו לחוסר תפקוד טוטאלי. כי למען ה', מה הקשר בין זה שהבחור לא קם ממיטתו יום שלם, (מקסימום מסתובב בפנימייה מפוג'ם למחצה, מקסימום,) לבין הפרעת קשב?! זה בטוח סוג-של-דיכאון, לא?


לא לקחת מכאן הכרעה או "אבחון" למקרים פעילים כמובן, אני רק מדבר על מעשים סופר כאובים שקורים כל הזמן וקשורים בהחלט לקש''ר.

 

[הלל.ג]

זה נשמע בדיחה כי היום כל צעיר שני בתל אביב מעשן מריחואנה או גראס...

 

[הלל.ג]

איזה מעצבן לראות עגלות עם תינוקות בלונדיים איזה מעצבן לראות זו"צ עם גנים אירופאיים שמטייל לפני הקמת בית חרדי איזה מעצבן לראות בחורים חסידים עם גארט'לך ופאות צהובות חייבים לדבר עליהם זה לא שווה שרק להם יש משפחות גדולות עם בחורים שלא רוצים להשתחוות לצבא... מה לעשות :
הקנאה התאווה והכבוד מוצאים את האדם מהעולם.

 

[רוגעל'ה]

אם הזר מתעקש להבין, אז זה דומה לטיפול שורש בלי השפעה של זריקת הרדמה.
אבל לא פעם אחת. כל יום.
עם אופציה להארכה בשני, חמישי, ובתעניות ציבור (עד היום, כשאני חושב על התקופה שלפני האבחון, הדבר הראשון שעולה לי בראש זה החוויה הקשה של תפילות אלול עם סליחות. רק על זה, הייתי צריך לקבל פרס נובל כל בוקר).
ולמה אני משתף?
כי אני חושב שיש חשיבות מאוד גדולה להגברת המודעות בציבור. כולם כבר יודעים מהי הפרעת קש״ר (ב״ה. כשאני אובחנתי, רוב הציבור שסביבי - כולל ר״מים מכובדים מהישיבה, היו סבורים שזו סוג של מחלת נפש), אבל לא כולם מודעים לניואנסים, לפרטים הקטנים, לדקויות.
אסור שילד או בחור יסבלו חרפות וביזיונות, רק בגלל שהסביבה אינה מבינה את הקושי. חשוב לדבר על זה. על תופעות הלוואי של ההפרעה, ועל אלו של התרופה. חשוב גם לדבר על הנקודות שהתרופה לא מכסה. כדי שאלו שחווים את זה, לא ירגישו חריגים, או חלשים. הלגיטימציה הציבורית, היא שעושה את כל ההבדל.

כילדה בעלת קש"ר (לא מאובחנת) אני מזדהה מאד.
אמנם פחות בתפילה, כי התפילה אצל ילדות היא הרבה יותר קצרה, ופחות נוקשה מבחינת כללים מוסדיים.
מצד שני, אצל הבנות יש את השיעורים שצריך לשבת בידיים שלובות, ולהקשיב למורה ולא להסתובב אחורה, ולא להתנדנד על הכסא, ולא להתעסק עם שום דבר. ומי שמעיזה לזוז - החוצה.
בסמינר כבר היה יותר קל, כי מסכמים והידים בתעסוקה, ויש יותר חופשיות לצאת באמצע השיעור, לעשות סיבוב ולחזור.

כולם קוראים לזה בעיות קשב וריכוז, אני קוראת לזה "מאותגרי קש"ר" כי מכריחים אותך לשבת בצורה מסויימת וללמוד דוקא בצורה הזאת. ובא נראה אותך מצליחה להתרכז ולשבת בלי להפריע. זה סבל נפשי ופיזי בל יתואר.
הרי יש הרבה צורות למאותגרי קש"ר שיכולים ללמוד ולהצליח אפילו בלי ריטלין, כל אחד והדרכים שלו.
בעלי מספר על אחד בכוילל שלהם, מתמיד גדול שכל היום יושב ולומד, יש לו שתי עטים, בשתי הידיים, ביד אחת הוא כותב חידושי תורה, וביד השניה הוא מקפיץ את העט למעלה ולמטה תוכ"ד במהירות.
רק ב"א מאותגר קש"ר יכול להצליח לעשות את שניהם, וזאת הדרך שלו, להצליח להתרכז. אני בטוחה שבתור ילד, אם הוא היה יושב ככה בכיתה היו מעיפים אותו החוצה בלי להניד עפעף וקוראים להורים שלו לשיחה, שהילד שלהם עושה תעלולים באמצע השיעור

מצד שני, אני חושבת שהיום יש הרבה יותר מודעות, בזמני אף אחד לא ידע מזה ריטלין, היום כבר יודעים, ומדברים על זה פתוח.
אצל הבן שלי בהתחלה הסתרנו את זה, כי לא רצינו שהוא יתבייש. בהמשך לשמחתנו, הוא פשוט הרגיש שאין לו מה להסתיר והוא פתח את זה בעצמו.
גם מוסדות הלימוד מודעים יותר, ומבינים שזה בעיית ריכוז ולא בעיית התנהגות. שזה לבד מעלה גדולה. כי לא מסתכלים על הילד כעל עצלן חסר חינוך וחסר גבולות. וזה מאד חשוב גם לבטחון העצמי שלו, וגם לטיפול בבעיה.

(מצד שני, הם מידי מהר שולחים ילד לקחת ריטלין במקום להשתפר בעצמם, לרענן קצת את השיעורים, ולהשקיע שיהיה מענין.... הרבה יותר קל לחלק לכולם ריטלין. אני זוכרת בזמנו, כששאלתי את המנהל, "למה שנה שעברה הרב'ה לא התלונן ולא חשב שהילד צריך ריטלין", אז המנהל ענה לי "כי הרב'ה של שנה שעברה הוא מענין ושופע, הוא בעצמו ריטלין" אני חושבת שזה אמירה נכונה ונוקבת....)

 

[רוגעל'ה]

אולי להשמין יעזור..

קצת קשה כשאתה לוקח ריטלין...

ובתכלס אולי יכול ללמוד משהו שמעניין אותו כמו נביאים או לשבת בחדר"ש ברוגע (אם זה אפשרי), או לצאת כל רבע שעה להתרענן כוס מים וכו', ולצאת לקראת סוף הסדר..

רעיון!!

 

[קובי האלוף.]

ויוונס 14 שעות

זה ל12 לא ל14

 

[קובי האלוף.]

זה ל12 לא ל14

אגב יש ליסדקס שזה כאילו ה'חיכוי' של ויואנס שבו יש ג''כ 60 מ''ג.
זה של חברת 'טבע' הישראלית.

 

[בקיצור חרדי]

איזה מעצבן לראות עגלות עם תינוקות בלונדיים איזה מעצבן לראות זו"צ עם גנים אירופאיים שמטייל לפני הקמת בית חרדי איזה מעצבן לראות בחורים חסידים עם גארט'לך ופאות צהובות חייבים לדבר עליהם זה לא שווה שרק להם יש משפחות גדולות עם בחורים שלא רוצים להשתחוות לצבא... מה לעשות :
הקנאה התאווה והכבוד מוצאים את האדם מהעולם.

אה?

 

[יצחק77]

תעשיית הקשב: מיליוני ילדים על כדורים והמצב רק מידרדר

כשהמערכת חולה, הילדים מקבלים מרשם: ישראל מדורגת במקום גבוה בצריכת ריטלין לנפש - ויש לכך מחיר כבד; כך הופכים ילדינו ללקוחות של שרשרת תרופות מסוכנת

www.bizportal.co.il

 

[בת-7]

תעשיית הקשב: מיליוני ילדים על כדורים והמצב רק מידרדר

כשהמערכת חולה, הילדים מקבלים מרשם: ישראל מדורגת במקום גבוה בצריכת ריטלין לנפש - ויש לכך מחיר כבד; כך הופכים ילדינו ללקוחות של שרשרת תרופות מסוכנת

www.bizportal.co.il

אני ממש בעד להפסיק עם התרופה, אך מה הפיתרון? שואלת באמת.
גם בחיידרים ובישיבות אין חופש ארוך מספיק כדי לנסות להחיל בו איזה שינוי ע"י טיפול אחר שלוקח זמן עד שרואים אולי תוצאות ומנגד לרבנים אין סבלנות

 

[צדיק תמים]

ומנגד לרבנים אין סבלנות

וזה שורש הבעיה

 

[אופססס ;)]

אני ממש בעד להפסיק עם התרופה, אך מה הפיתרון? שואלת באמת.
גם בחיידרים ובישיבות אין חופש ארוך מספיק כדי לנסות להחיל בו איזה שינוי ע"י טיפול אחר שלוקח זמן עד שרואים אולי תוצאות ומנגד לרבנים אין סבלנות

נכון.
ברור שיהיו כאן כאלו שיזרקו עלי עגבניות.
בחיידרים ובישיבות נמצא עיקר הבעיה ביחס לילדים/ נערים בגילם במגזרים אחרים.
שעות הלימוד הארוכות, עומס רב ודרישות גבוהות ומנגד הרבה אנשי צוות שהכשרה שלהם נמוכה יותר (אם קיימת..) יוצרים מתכון בטוח לאחוז גבוה יותר של ילדים 'בעייתיים'.

 

[רוגעל'ה]

וזה שורש הבעיה

הבעיה היא לא רק הרבנים.
אנחנו בתור הורים וגם הילדים עצמם, רוצים לראות אותו מצליח.
ילד בחיידר, ובטח ובטח בגילאי הישיבות, רוצים להצליח, אין להם זמן לנסיונות. והמחיר של הדימוי העצמי והחברתי שהוא צובר עד שהנסיון צולח (בהערכה שיש הצלחה בסוף, גם זה בספק) יכול להיות כבד מאד.

ונכון, אני ממש חושבת שצורת הלמידה היום לא מתאימה לכל סוגי הילדים, (וכיום זה נראה שלרובם לא ) והרבנים חייבים להכניס קצת פלפל לשיעורים. אבל כל עוד המערכת לא משתנה, אין לי אלא להמשיך לתת להם ריטלין.
(רואים באמת שאצל הבנות יש פחות ריטלינים, כי המורות יותר מחדשות ומעניינות, כי יש עליהן יותר פיקוח בעניינים האלה) .

ועוד משהו, הסיפורים המתוארים בכתבה, הם תאורים מאד קיצוניים, המון ילדים מוצאים את הכדור שמתאים להם, וזהו. לא מקבלים את כל הכדורים הפסיכיאטרים שמתוארים שם.
יש לי שתי ילדים מרוטלנים, אף אחד לא מתנהג כמו שמתואר בכתבה, כן יש קצת ירידה בתאבון, ולא יותר.

בדיוק הבוקר שאלתי את הבן שלי, 'איך אתה אוהב את עצמך יותר, עם הכדור או בלעדיו?'
הוא מסתכל עלי בתמיהה "מה השאלה, ברור שעם". הוא תלמיד טוב, מקשיב, משתתף , מביא ציונים טובים, אהוב בחברה, הוא לא מציק, לא מעצבן, לא מפריע. אחלה כדור.

וכן, אני אחרונה שהייתי נותנת את זה, אבל מי שצריך את זה , זה מציל אותו, וכל אלה שלא נותנים לדעתי עושים עוול לילד.
הבנים שלנו בעז"ה נולדו ללמוד כל החיים, אם לא ניתן להם את העזרה הזאת כשהם קטנים, אין סיכוי שהם יצליחו ללמוד בתור אברכים.

 

[Serrgy Hirsch]

הבעיה היא לא רק הרבנים.
אנחנו בתור הורים וגם הילדים עצמם, רוצים לראות אותו מצליח.
ילד בחיידר, ובטח ובטח בגילאי הישיבות, רוצים להצליח, אין להם זמן לנסיונות. והמחיר של הדימוי העצמי והחברתי שהוא צובר עד שהנסיון צולח (בהערכה שיש הצלחה בסוף, גם זה בספק) יכול להיות כבד מאד.

ונכון, אני ממש חושבת שצורת הלמידה היום לא מתאימה לכל סוגי הילדים, (וכיום זה נראה שלרובם לא ) והרבנים חייבים להכניס קצת פלפל לשיעורים. אבל כל עוד המערכת לא משתנה, אין לי אלא להמשיך לתת להם ריטלין.
(רואים באמת שאצל הבנות יש פחות ריטלינים, כי המורות יותר מחדשות ומעניינות, כי יש עליהן יותר פיקוח בעניינים האלה) .

ועוד משהו, הסיפורים המתוארים בכתבה, הם תאורים מאד קיצוניים, המון ילדים מוצאים את הכדור שמתאים להם, וזהו. לא מקבלים את כל הכדורים הפסיכיאטרים שמתוארים שם.
יש לי שתי ילדים מרוטלנים, אף אחד לא מתנהג כמו שמתואר בכתבה, כן יש קצת ירידה בתאבון, ולא יותר.

בדיוק הבוקר שאלתי את הבן שלי, 'איך אתה אוהב את עצמך יותר, עם הכדור או בלעדיו?'
הוא מסתכל עלי בתמיהה "מה השאלה, ברור שעם". הוא תלמיד טוב, מקשיב, משתתף , מביא ציונים טובים, אהוב בחברה, הוא לא מציק, לא מעצבן, לא מפריע. אחלה כדור.

וכן, אני אחרונה שהייתי נותנת את זה, אבל מי שצריך את זה , זה מציל אותו, וכל אלה שלא נותנים לדעתי עושים עוול לילד.
הבנים שלנו בעז"ה נולדו ללמוד כל החיים, אם לא ניתן להם את העזרה הזאת כשהם קטנים, אין סיכוי שהם יצליחו ללמוד בתור אברכים.

זה לא כזה פשוט, באמת, את צריכה לחשוב לטווח רחוק, האם הילד יהיה מרוצה מזה?, האם זה יעשה לו טוב בהמשך או יפתח לו תלות בריטלין, האם יום אחד הוא פשוט יפסיק לקחת כי כבר לא יהיה בא לו, ואז את לא תוכלי להשגיח עליו....
תעשי חושבים, תתיעצי עם מבינים בתחום הנפש, תני לו אזורי חופש [לדעתי לא נכון לתת בשישבת ובתפילות], לא לתת בערב בכלל!!!
באופו אישי אני לקחתי בישיבה קטנה ובישיבה גדולה ריטלין ואטנט, [די סבלתי מהם]
וכיום אני מלמד בישיבה קטנה מצויינת שרובם לוקחים שם ריטלין, כך שיש לי די הרבה ניסיון בתחום הספציפי הזה
ומהניסיון הזה אני אומר שלא לתת כל כך מהר ריטלין,
אם את מעוניינת ביותר הסברים אני מוכן להרחיב

 

[בת-7]

א

זה לא כזה פשוט, באמת, את צריכה לחשוב לטווח רחוק, האם הילד יהיה מרוצה מזה?, האם זה יעשה לו טוב בהמשך או יפתח לו תלות בריטלין, האם יום אחד הוא פשוט יפסיק לקחת כי כבר לא יהיה בא לו, ואז את לא תוכלי להשגיח עליו....
תעשי חושבים, תתיעצי עם מבינים בתחום הנפש, תני לו אזורי חופש [לדעתי לא נכון לתת בשישבת ובתפילות], לא לתת בערב בכלל!!!
באופו אישי אני לקחתי בישיבה קטנה ובישיבה גדולה ריטלין ואטנט, [די סבלתי מהם]
וכיום אני מלמד בישיבה קטנה מצויינת שרובם לוקחים שם ריטלין, כך שיש לי די הרבה ניסיון בתחום הספציפי הזה
ומהניסיון הזה אני אומר שלא לתת כל כך מהר ריטלין,
אם את מעוניינת ביותר הסברים אני מוכן להרחיב

אשמח להרחבה

 

[Serrgy Hirsch]

א

אשמח להרחבה

זה קצת ארוך,
מחר בצהריים בל"נ, [בכ"א צריך לבוא לבחורים רב "ערני"], אשתדל לכתוב לאמהות שעומדות בצומת הזו

 

[שולי איטח]

--

 

[Serrgy Hirsch]

@בת-7 @רוגעל'ה
קצת ארוך...
אני לא רוצה לקבוע דברים מוחלטים בנושא הזה, כי הוא באמת מורכב
מצד אחד ההורים [והילד] מעוניינים בהצלחה, שזה אומר ריכוז התנהגות נכונה לימוד טוב ציונים טובים, התמדה וכו'
[גם המלמד\הר"מ תכלס' אוהב שהילד לא מתפרע ויושב יפה..]
מצד שני המחירים שלפעמים משלמים הם יקירם מידי, מחירים בדימוי עצמי ["מה אני שווה בלי הריטלין", "הריטלין הצליח במבחן- לא אני.."], מחירים נפשיים, [דכאונות, ירידה בתקשורת חברתית, וכו'], פיתוח תלות בריטלין כדי להצליח,
והכי חשוב תלות דתית!! בריטלין, הילד מגיע למצב שכשאין לו ריטלין, אוטומטית הוא פחות ביראת שמיים כי הוא פחות בלימוד\תפילה\התמדה..., ואז כשהוא מחליט [אולי] להפסיק לקחת- הוא מתחיל להדרדר רוחנית, ומשם מתחילות הבעיות,
חלק גדול מהמדרדרים מהישיבות הם בעלי קש"ר, שלא מוכנים בשום צורה להמשיך לקחת ריטלין, כי הם סבלו ממנו, ולא מוכנים להמשיך לשלם מחירים כבדים על מזבח ההצלחה שלהם.

העיקרון לדעתי הוא כזה, הטיפול צריך להיות משולב, ז"א לא רק ריטלין כל בוקר ולשכוח מהילד, אלא לשים לב טוב שיהיה לו ליווי ריגשי נכון, מודעות לעצמו מה הוא רוצה ומרגיש, דימוי עצמי טוב, קשר מתמיד עם הצוות והילד בהקשר הזה, ולא להסס לחפש תרופות חדשות, או מינונים חדשים שייטיבו עם ההרגשה הכללית שלו [גם על חשבון הריכוז או ההלחה!!].

תזכרו טוב!! הילדים האלו בחזקת סכנה אם לא תשימו לב אליהם כל הזמן, לא ללחוץ או לדחוף, אבל כן לשים לב
אם לא תשימו לב תאבדו אותם [וחמור מזה- את הלב שלהם], הרבה יותר מהר ממה שאתם מסוגלים לדמיין [לא כותב כדי להלחיץ, אלא כדי לעורר]
אשמח לעזור אם יש עוד שאלה

 

[רוגעל'ה]

@בת-7 @רוגעל'ה
קצת ארוך...
אני לא רוצה לקבוע דברים מוחלטים בנושא הזה, כי הוא באמת מורכב
מצד אחד ההורים [והילד] מעוניינים בהצלחה, שזה אומר ריכוז התנהגות נכונה לימוד טוב ציונים טובים, התמדה וכו'
[גם המלמד\הר"מ תכלס' אוהב שהילד לא מתפרע ויושב יפה..]
מצד שני המחירים שלפעמים משלמים הם יקירם מידי, מחירים בדימוי עצמי ["מה אני שווה בלי הריטלין", "הריטלין הצליח במבחן- לא אני.."], מחירים נפשיים, [דכאונות, ירידה בתקשורת חברתית, וכו'], פיתוח תלות בריטלין כדי להצליח,
והכי חשוב תלות דתית!! בריטלין, הילד מגיע למצב שכשאין לו ריטלין, אוטומטית הוא פחות ביראת שמיים כי הוא פחות בלימוד\תפילה\התמדה..., ואז כשהוא מחליט [אולי] להפסיק לקחת- הוא מתחיל להדרדר רוחנית, ומשם מתחילות הבעיות,
חלק גדול מהמדרדרים מהישיבות הם בעלי קש"ר, שלא מוכנים בשום צורה להמשיך לקחת ריטלין, כי הם סבלו ממנו, ולא מוכנים להמשיך לשלם מחירים כבדים על מזבח ההצלחה שלהם.

העיקרון לדעתי הוא כזה, הטיפול צריך להיות משולב, ז"א לא רק ריטלין כל בוקר ולשכוח מהילד, אלא לשים לב טוב שיהיה לו ליווי ריגשי נכון, מודעות לעצמו מה הוא רוצה ומרגיש, דימוי עצמי טוב, קשר מתמיד עם הצוות והילד בהקשר הזה, ולא להסס לחפש תרופות חדשות, או מינונים חדשים שייטיבו עם ההרגשה הכללית שלו [גם על חשבון הריכוז או ההלחה!!].

תזכרו טוב!! הילדים האלו בחזקת סכנה אם לא תשימו לב אליהם כל הזמן, לא ללחוץ או לדחוף, אבל כן לשים לב
אם לא תשימו לב תאבדו אותם [וחמור מזה- את הלב שלהם], הרבה יותר מהר ממה שאתם מסוגלים לדמיין [לא כותב כדי להלחיץ, אלא כדי לעורר]
אשמח לעזור אם יש עוד שאלה

תודה.
קראתי כל מילה.
עם הרוב אני ממש מסכימה, אם כי:

מצד אחד ההורים [והילד] מעוניינים בהצלחה, שזה אומר ריכוז התנהגות נכונה לימוד טוב ציונים טובים, התמדה וכו'
[גם המלמד\הר"מ תכלס' אוהב שהילד לא מתפרע ויושב יפה..]

נכון, אבל גם הילד!! רוצה את ההצלחה, וברגע שהוא מתחיל להצליח הוא מבין את העוצמה שבכדור, ובוחר בזה מעצמו.

מצד שני המחירים שלפעמים משלמים הם יקירם מידי, מחירים בדימוי עצמי ["מה אני שווה בלי הריטלין", "הריטלין הצליח במבחן- לא אני.."],

ברוב המקרים, הדימוי העצמי דווקא עולה כשלוקחים ריטלין, כי חווית ההצלחה, מעלה את הדימוי העצמי. גם בעיני עצמך וגם בעיני החברה.

וברור שצריך לתווך את זה לילדים בצורה נכונה, אם אני נותנת לילד הרגשה שהוא לא שווה בלי ריטלין הוא באמת לא ירגיש טוב עם זה.
אבל אם אני אומרת לילד, 'אתה גאון, יש לך שכל, ועמקות, ופלפליות' פשוט יש לך כל מיני מפריעים שקשה לך להתרכז בגללם, בא נסלק אותם, וכל הדברים הטובים שלך ייצאו החוצה. תוכל ללמוד כמו שצריך, להצליח. וזה באמת קורה כשהם מקבלים ריטלין, כי ילדי קש"ר הם באמת ילדים חכמים בד"כ.
אז כשהם מקבלים את זה בצורה הזאת, אז לא הריטלין הצליח במבחן, אני הצלחתי במבחן כי הצלחתי להתרכז ולהוציא את כל הכוחות שלי לפועל.

מחירים נפשיים, [דכאונות, ירידה בתקשורת חברתית, וכו'],

לא כולם סובלים מדכאונות, ומי שסובל שיחפש תרופה אחרת, ההיצע היום ממש רחב ב"ה.
ירידה בתקשורת החברתית? בדיוק הפוך, ילד שמקבל ריטלין התקשורת שלו עולה, עד עכשיו החברים ראו בו ילד שעושה שטויות ומציק, ולא נעים להיות לידו. ופתאום הוא מקבל צורה של ב"א אפשר לדבר איתו, לשחק איתו. אני ראיתי שינויים ענקיים מבחינה חברתית אצל הילדים שלי.

והכי חשוב תלות דתית!! בריטלין, הילד מגיע למצב שכשאין לו ריטלין, אוטומטית הוא פחות ביראת שמיים כי הוא פחות בלימוד\תפילה\התמדה..., ואז כשהוא מחליט [אולי] להפסיק לקחת- הוא מתחיל להדרדר רוחנית, ומשם מתחילות הבעיות,

זה הגיוני, כי ילד בלי ריטלין, קשה לו מאד ללמוד, היה קשה לו לפני שהוא התחיל, וקשה לו כשהוא מפסיק. זה לא יעזור. (בשקט בשקט אני יגיד לך, כאמא, שבתור ילדה קופצנית לא קיבלתי ריטלין, בזמני זה לא היה במודעות בכלל, ועד היום אני מתמודדת עם בעיות הקש"ר, בארגון של הבית וכד'.
אם הייתי מקבלת ריטלין הדברים היום היו נראים אחרת? הייתי יותר טובה או פחות טובה? לא נראה לי. אולי הייתי יוצאת עם מקצוע קצת יותר מכניס ביד, לא יותר).

חלק גדול מהמדרדרים מהישיבות הם בעלי קש"ר, שלא מוכנים בשום צורה להמשיך לקחת ריטלין, כי הם סבלו ממנו, ולא מוכנים להמשיך לשלם מחירים כבדים על מזבח ההצלחה שלהם.

זה נכון שמתמודדי קש"ר הם יותר חשופים לנשירה, אבל זה לא בגלל שהם לקחו ריטלין, ההיפך, זה בגלל שהם לא לקחו. אם הם היו לוקחים ,היה להם טוב חברתית ולימודית, הם היו חווים הצלחה, ומקבלים פידבקים מהחברה ומהצוות החינוכי. והיו רואים את הנחת שהם מסבים להורים. וזה היה שווה להם. והם היו ממשיכים לקחת.

העיקרון לדעתי הוא כזה, הטיפול צריך להיות משולב, ז"א לא רק ריטלין כל בוקר ולשכוח מהילד, אלא לשים לב טוב שיהיה לו ליווי ריגשי נכון, מודעות לעצמו מה הוא רוצה ומרגיש, דימוי עצמי טוב, קשר מתמיד עם הצוות והילד בהקשר הזה, ולא להסס לחפש תרופות חדשות, או מינונים חדשים שייטיבו עם ההרגשה הכללית שלו [גם על חשבון הריכוז או ההלחה!!].

תזכרו טוב!! הילדים האלו בחזקת סכנה אם לא תשימו לב אליהם כל הזמן, לא ללחוץ או לדחוף, אבל כן לשים לב
אם לא תשימו לב תאבדו אותם [וחמור מזה- את הלב שלהם], הרבה יותר מהר ממה שאתם מסוגלים לדמיין [לא כותב כדי להלחיץ, אלא כדי לעורר]

כל מילה!!!!
אגב, תקף גם לילדים שהם לא קש"ר, ילדים צריכים הרבה חום ואהבה, הרגשה שאתם בשבילם כל הזמן, לדאוג, לפנק! לפנק! לפנק! ולאהוב.
ולומר כל הזמן, כמה נחת יש לי ממך, כמה עונג אתה מסב לי.
ילדים רוצים לראות שההורים מרוצים מהם, הם מוכנים לעשות המון בשביל זה. (אפילו אנחנו בתור נשואים, נהנים לשמוע שאנחנו עושים נחת להורים, ושווה לנו להשקיע בשביל זה).

ודבר אחרון, אולי הראשון, כל הילדים ובמיוחד ילדים כאלה, צריכים הרבה תפילות, אוהו כמה תפילות, בסוף בסוף, רק הוא יכול לעזור לנו.