מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

[מיכל]

יום חמישי ט' סיון תשפ"ה

פתיחה / לאוין

א. המספר רכילות או לשון הרע, עובר באיסור 'לא תלך רכיל בעמך', אף שזו אמת. 'רכילות' היינו שמספר לראובן מה אמר או עשה לו שמעון. ו'לשון הרע' היינו שמספר גנות על חבירו. המספר שקר על חבירו הוא 'מוציא שם רע'. ו'לא תעשה' זה הוא רק על המספר.

ב. המספר והמקבל עוברים באיסור 'לא תשא שמע שוא'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. המספר רכילות על חבירו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', ומהו 'רכיל', זה ההולך מאדם לאדם ואומר 'כך דיבר עליך פלוני', 'כך עשה לך פלוני', 'כך וכך שמעתי שפלוני עשה לך', ואף שהם דברי אמת, נמצא מחריב את העולם. ויש עוון גדול מזה עד מאד, והוא לשון הרע, וזה הוא המספר גנות על חבירו, אף שזו אמת, והוא בכלל איסור 'לא תלך רכיל בעמך'. ואילו האומר שקר על חבירו הרי הוא 'מוציא שם רע'. ואיסור זה שייך רק במספר, ולא במקבל.

ב. המספר והמקבל עוברים על איסור 'לא תשא שמע שוא', שזו אזהרה שלא לקבל לשון הרע, ודורשים את הפסוק כאילו נאמר 'לא תשיא', וזו אזהרה גם על המספר.

 

[מיכל]

יום ראשון י"ב סיון תשפ"ה

פתיחה / לאוין


ז. המספר לשון הרע עובר לפעמים באיסור 'לא תשנא את אחיך בלבבך', אם בפניו מדבר עמו שלום, ושלא בפניו מגנה אותו, וכל שכן אם מזהיר את השומעים שלא יספרו לו.

ח-ט. המספר עובר לפעמים ב'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר', אם מספר את הלשון הרע בדרך נקמה באדם שלא היטיב עמו, עובר ב'לֹא תִקֹּם', וכל זמן ששומר את הדבר בלבו עובר ב'לֹא תִטֹּר'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. לפעמים עובר המספר לשון הרע על לאו של 'לא תשנא את אחיך בלבבך', והיינו כשבפניו הוא מתנהג עמו בשלום, ושלא בפניו הוא מספר בגנותו, וכל שכן אם הוא אומר לשומעים שלא יספרו לאותו אדם, שכך גינה אותו שלא בפניו.

ח-ט. לפעמים עובר המספר גם באיסור 'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר', כגון שהוא שונאו על כך שלא עשה לו טובה שביקש ממנו, ומחמת כן הוא שומר לו שנאה בליבו, וכשרואה בו דבר גנאי הולך ומספרו לאחרים, וכששומר את השנאה בלב עובר ב'לא תיטור' (שפירושו 'לא תשמור'), וכשמספר את הדברים כדי להינקם בו, עובר משום 'לא תקום'.

 

[מיכל]

יום שני י"ג סיון תשפ"ה

פתיחה / לאוין


י. המעיד בבית דין על חבירו, והוא יחידי, אינו נאמן, ולכן עובר באיסור 'לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת'.

יא. המצטרף לחבורת בעלי לשון הרע, לספר או לשמוע, עובר ב'לא תהיה אחרי רבים לרעות', שזו אזהרה שלא להצטרף לעושי עוולה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: י. אם המספר העיד בבית דין על חבירו שעשה דבר איסור, והוא עד יחיד בדבר, הרי הוא עובר באיסור 'לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת', כיון שאין תועלת בעדותו לשום דבר, שהרי עד אחד אינו נאמן. וצריכים בית דין להלקות את המספר על דבר זה.

יא. המדבק עצמו לחבורה של אנשי רשע ומספרי לשון הרע, לספר להם או לשמוע מהם דברי לשון הרע, עובר באיסור 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', שזו אזהרה שלא להתחבר לעושי עוולה, אף אם הם רבים.

 

[מיכל]

ום שלישי י"ד סיון תשפ"ה

פתיחה / לאוין


יב. אם בלשון הרע זה הוא מחזיק במחלוקת, עובר ב'לא יהיה כקורח וכעדתו', שזו אזהרה שלא להחזיק במחלוקת.

יג. אם מספר בפני אותו אדם ומצערו בדבריו, כגון שמספר על מעשיו או מעשי משפחתו או על מיעוט חכמתו, עובר ב'לא תונו איש את עמיתו', שזו אזהרה שלא לצער אדם מישראל בדברים.

* * *

פירוטההלכההיומית:יב. אם על ידי סיפור לשון הרע זה הוא מחזיק במחלוקת, הרי הוא עובר באיסור 'לא יהיה כקורח וכעדתו', שזו אזהרה שלא להחזיק במחלוקת.

יג. המספר לשון הרע בפני אותו אדם שעליו נסוב הסיפור, בענין המבזה אותו ואינו יכול להתגונן מפניו, כגון במעשיו הראשונים, בפגם משפחתו, או במיעוט חכמתו בתורה או במלאכתו, עובר על איסור 'לא תונו איש את עמיתו', שזו אזהרה שלא לצער אדם מישראל, ואפילו אם אומר לו כן בינו לבינו עובר באיסור זה, וכל שכן כשאומר לו כן בפני אחרים, שהוא מצערו ועובר על איסור זה.

 

[מיכל]

יום רביעי ט"ו סיון תשפ"ה

פתיחה / לאוין

יד. אם מספר לשון הרע בפני האדם עצמו עד שהתבייש והשתנו פניו, עובר ב'לא תשא עליו חטא', שזו אזהרה שלא לבייש אדם מישראל (אפילו בהוכחה על עבירה). ואם הלבין פניו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא.

טו. ואם עשה כן ליתום או אלמנה, אפילו עשירים, עובר באיסור נוסף של 'כל אלמנה ויתום לא תענון'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יד. המספר לשון הרע בפני אותו אדם שהסיפור נוגע אליו, עד שהתבייש והשתנו פניו מחמת כן, עובר גם באיסור 'לא תשא עליו חטא', שהזהירה התורה שלא להוכיח אדם מישראל על עבירה שעשה באופן שישתנו פניו ויתבייש, ואפילו בינו לבינו, וכל שכן שאסור לביישו כשלא עשה עבירה, ובפני אחרים. ואם הלבין את פניו ברבים, כבר אמרו חז"ל שאין לו חלק לעולם הבא.

טו. ואם בייש כך יתום או אלמנה, אפילו הם עשירים, עובר באיסור 'כל אלמנה ויתום לא תענון', שהזהירה תורה שלא לצערם ולא להכאיב את ליבם בשום מין צער, והעונש על זה מפורש בתורה 'וחרה אפי והרגתי אתכם' וגו'.

 

[מיכל]

יום חמישי ט"ז סיון תשפ"ה

פתיחה / לאוין

טז. המספר לשון הרע כדי להחניף לשומע, עובר ב'לא תחניפו את הארץ', שלדעת הרבה גאונים זהו איסור לא תעשה. וכן אם הוא שומע לשון הרע וכדי להחניף למספר הוא מסכים לו ומוסיף מילות גנאי, עובר גם בלאו זה של חנופה.

יז. אם הוא מספר מתוך כעס מצוי שהוא מקלל את אותו אדם, ולפעמים מקללו בשם ה', ואפילו המקלל בשפה שאינה לשון הקדש, עובר בלאו של 'לא תקלל חרש'.

* * *

פירוטההלכההיומית:טז. לפעמים עובר המספר באיסור חנופה, שלדעת הרבה גאונים זהו איסור 'לא תעשה' שנאמר 'לא תחניפו את הארץ', כגון שראובן יודע ששמעון שונא את לוי, וכדי להחניף לשמעון הוא מספר לו דברים רעים על לוי, נמצא שבמקום להוכיח את שמעון על שנאתו ללוי, הוא עוד מסייע לו בסיפורו להגדיל את שנאתו אליו, וגורם לעוד קלקולים. וכן מצוי עוון זה בשומע לשון הרע, שכדי להחניף למספר הוא מנענע בראשו להסכמה לדבריו, ומוסיף גם הוא כמה מילים של גנאי עליו, כגון שהמספר הוא אדם חשוב וכדומה, ורוצה להחניף לו, או שהוא חושש שאם לא יסכים לדברי הלשון הרע יחשבו שאינו אדם חכם. ועל ענין זה שייך הפסוק 'וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה', שחייב אדם למסור עצמו לסכנה ולא לגרום לעצמו עוון זה. ועפ"י התורה צריך להתחזק מאד כששומע לשון הרע שלא לסייע אפילו בתנועה אחת שייראה שהוא מסכים עם המספר, ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו, ולא ייעשה רשע שעה אחת לפני המקום', וחייב להוכיח את המספר על דבריו, אלא אם כן הוא מבין שדבריו לא יהיו נשמעים לו.

יז. לפעמים עובר המספר על לאו נוסף, כגון שהוא מספר את דבריו מתוך כעס, ובתוך הדברים הוא מקלל את אותו אדם שהוא מספר עליו, ולפעמים הוא מקללו בשם ה', ואפילו המקלל בשפה אחרת שאינה לשון הקדש, הרי זה לא תעשה גמור, שנאמר 'לא תקלל חרש' (והיינו אפילו חרש, וכל שכן מי ששומע).

נמצאו שבעה עשר איסורי 'לא תעשה' הרגילים לבא על ידי סיפור לשון הרע, אפילו כשמספר ליהודי. ואם הוא מלשין על יהודי בפני גוי, איסורו גדול יותר וחמור יותר, ולפעמים הוא נחשב 'מוסר'. והרבה מאיסורים אלו יש בהם חיוב מיתה בידי שמים, והרבה מהם נוגעים באיבוד חלקו לעולם הבא, וכמו שיתבאר עוד להלן.​

 

[מיכל]

יום שישי י"ז סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין

א. המספר לשון הרע עובר על מצות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים', שנענשה בצרעת אף שדיברה רק על אחיה שאהבתו ומסרה את נפשה להצילו, ולא גינתה אותו אלא רק השוותה אותו לשאר נביאים, ולא היה זה בפניו או בפני רבים אלא רק בפני אחיה אהרן, ומשה רבינו לא הקפיד על כך. קל וחומר לאדם המספר על חבירו לשון הרע ממש, שייענש.

ב. המספר והשומע עוברים על מצות 'ואהבת לרעך כמוך', שהרי האוהב את חבירו כמותו אינו מספר עליו ואינו מקבל עליו לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. המספר לשון הרע עובר על מצות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים בדרך', שזו מצוה להזכיר תמיד בפינו את העונש הגדול שעשה ה' לצדקת מרים הנביאה, אף שדיברה רק על אחיה, שהיה אהוב עליה כנפשה, וגידלתו על ברכיה, וסיכנה עצמה להצילו מהים, ולא דיברה בגנותו ממש אלא רק השוותה אותו לשאר הנביאים, ולא ביישתו בפניו ואף לא בפני רבים אלא רק בפני אחיה הקדוש, בצינעא, ומשה רבינו עצמו לא הקפיד על הדברים, שנאמר 'והאיש משה עניו מאד', ומכל מקום לא הועילו לה כל מעשיה הטובים, ונענשה בצרעת. וקל וחומר לשאר בני אדם הטפשים, המרבים לדבר דברי גנאי ממש על חבריהם, שבודאי יענשו על זה מאד.

ב. המספר והשומע עוברים על מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', שציותה התורה על כל אדם לחוס על ממון או על כבוד חבירו כמו שהוא חס על של עצמו, והמספר או שומע לשון הרע על חבירו מראה בזה שאינו אוהבו כלל, ובודאי שלא 'כמוך'. והראיה לזה, שהרי כל אדם מכיר את נגעי עצמו וחסרונותיו, ואף על פי כן אינו רוצה שחבירו ידע אפילו קצת מחסרונותיו, ואם אירע שנודע הדבר לחבירו, והלה הולך ומספר זאת לאחרים, הוא מצפה ומייחל לה' שהשומעים לא יקבלו את הדברים ולא יאמינו להם, ואף שהוא עצמו יודע שיש לו חסרונות ועוונות רבים נוספים הרבה יותר ממה שסיפרו עליו, מכל מקום מגודל האהבה שהוא אוהב את עצמו, הכל נדחה. ובאופן זה ממש צריך לאהוב את חבירו ולחוס על כבודו. ולא בחינם סיפרה התורה את המעשה עם נח, ומה שעשה חם ומה שעשו שם ויפת, וגם סיפרה התורה איך התקיימה ברכת נח לשם ויפת, להראות את גודל המידה הטובה הזו, כמה צריך האדם לחפות על גנות חבירו בכל כוחו, כמו שמחפה על עצמו.

 

[מיכל]

שבת קדש י"ח סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין


ג. אם אותו מעשה שסיפר היה יכול להתפרש לזכות או לחובה, ופירשו המספר לגנאי, וקיבל ממנו השומע גנאי זה, עוברים שניהם על 'בצדק תשפוט עמיתך', שזהו ציווי לדון את חברינו לכף זכות.

ד. אם סיפר לשון הרע על חבירו, וגרם לו בכך לאבד את פרנסתו, עובר על מצות עשה של 'גר ותושב וחי עמך... וחי אחיך עמך', שזו מצוה לסייע לישראל להתפרנס, ובודאי שאסור להזיק לו בפרנסתו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. לפעמים עוברים המספר והשומע על מצות עשה של 'בצדק תשפוט עמיתך', כגון שראה את חבירו מדבר או עושה מעשה שניתן לשופטו לזכות או לחובה, ואם הוא אדם בינוני והצדדים שקולים יש חיוב מהתורה לשופטו לצד זכות, ואם הוא אדם ירא שמים מצוה לדונו לכף זכות אף אם הדבר נוטה יותר לצד החובה, והדן אותו לכף חובה והולך ומספר את גנותו, עובר על מצוה זו, וכן השומע, שמקבל את הדבר כגנאי מחמת כן, עובר על מצוה זו.

ד. אם על ידי סיפור זה השפיל את חבירו עד שמחמת כן איבד את מקור מחייתו, כגון שפירסם שאינו אדם נאמן או שאינו בקי במקצועו, עובר על מצות עשה של 'גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ וגו' וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ', שזהו ציווי להחזיק ביד ישראל שהעני ולתת לו מתנה או הלואה, או לעשות עמו שותפות או להמציא לו מלאכה, כדי שיתחזק ולא יפול ויצטרך לבריות, וכל שכן שאנו מצווים שלא לגרום לו לאבד את פרנסתו.

 

[מיכל]

יום ראשון י"ט סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין

ה. השומע את חבירו מתחיל לספר לשון הרע ואינו מוכיחו מיד (אם הוא משער שתוכחתו תתקבל, או לפחות יש לו ספק בדבר), עובר על מצות עשה של 'הוכח תוכיח את עמיתך'.

ו. המדבק עצמו בחבורת בטלנים המדברים לשון הרע, לשמוע או לספר לשון הרע, עובר על מצות עשה של 'ובו תדבק', שזה ציווי להתדבק בתלמידי חכמים, ולא בבעלי לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. לפעמים עובר השומע על מצות 'הוכח תוכיח את עמיתך', כגון שרואה שחבירו עומד לספר לו לשון הרע, והוא מחויב מן הדין להוכיחו על כך, אם הוא יודע שהמספר יקבל את תוכחתו, או אף אם יש לו רק ספק בדבר, ובמקום להוכיחו הוא מניחו לסיים את סיפורו. ואינו יכול להמתין עד שיסיים את הסיפור ואז להוכיחו, שהרי הוא דומה לרואה את חבירו אוכל בשר חזיר, וממתין עד שיסיים לאכול כדי להוכיחו, אלא אם כן הוא רואה שעל ידי שיניח לו לסיים את דבריו הוא יוכל להוכיח לשאר השומעים שאין הדבר אמת. או שזהו דבר שמותר לשומעו כדי לחשוש לדבר, וכמו שיבוארו פרטי דינים אלו להלן בהלכות לשון הרע כלל ו'.

ו. המדבק עצמו לחבורת רשע של בעלי לשון הרע כדי לספר או לשמוע מהם דברי גנות על אחרים, עובר על מצות עשה של 'ובו תדבק', שציותה תורה על כל אדם להתדבק בתלמידי חכמים בכל אופן אפשרי כדי ללמוד ממעשיהם הטובים, ובודאי מי שעושה בהיפך ונדבק לאנשי רשע, מבטל מצוה זו. ודבר זה מצוי בבית הכנסת, שיש קבוצות העוסקות בדברי תורה ויש קבוצות שעוסקות בדברים בטלים ולשון הרע, שיש מצוה להתדבק באותם הלומדים תורה, ולא באותם המדברים לשון הרע. וכן בחתונות וכדומה, שיכול לישב עם בעלי תורה ויכול לישב עם בטלנים המדברים דברים המביאים לידי לשון הרע, שעליו להזהר שלא לישב עם בעלי לשון הרע.

 

[מיכל]

יום שני כ' סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין


ז. המדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש עובר על מצות 'וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', שזו מצוה לירא ממי ששיכן שמו בבית הזה, ואף בתי כנסת ובתי מדרש בכלל זה.

ח. המספר לשון הרע על זקן, אפילו עם הארץ, או על תלמיד חכם אפילו הוא צעיר, עובר על מצות 'והדרת פני זקן', שזו מצוה לכבדו ולהדרו. ואם מדבר על זקן תלמיד חכם, עובר על איסור זה פעמיים.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. אם הוא מדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש, עובר על מצות ' וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', ואף בתי המדרש שלנו בכלל מצוה זו, שזו מצוה לירא ממי ששוכן בבית זה, ואסור בהם אפילו חישוב חשבונות וכדומה, וכל שכן שאסורה בו שחוק והיתול ושיחה בטלה, ולא מועיל בזה שום תנאי, ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע ורכילות, מפני אימת ה' יתברך, מלבד עצם האיסור שבדיבורים אלו. והעושה כן מראה שאינו מאמין שהקב"ה משרה שכינתו בבית הזה, ולכך הוא מעיז פניו לדבר בבית המלך שלא כרצון המלך. ואפילו ללומדי תורה בקביעות בבית המדרש, שהותר להם לאכול ולשתות בבית המדרש, מכל מקום אם ידברו לשון הרע ורכילות יעברו על איסור זה של 'מקדשי תיראו'.

ח. המספר לשון הרע על אדם זקן, בפניו, אפילו אם הוא זקן עם הארץ, עובר על מצות 'והדרת פני זקן', שציותה בזה התורה להדרו ולדבר עמו בכבוד, והמדבר בגנותו בודאי אינו מכבדו. וכן אם מדבר על תלמיד חכם, אף שהוא צעיר, עובר על מצות עשה זו, שדרשו חכמים ש'זקן' האמור כאן הכוונה גם לתלמיד חכם, אף שאינו זקן. ואם הוא גם זקן וגם תלמיד חכם, עובר על איסור זה פעמיים.

 

[מיכל]

יום שלישי כ"א סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין

ט. המספר לשון הרע על כהן עובר על מצות עשה של 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', שזהו ציווי לכבד את הכהנים (ויתכן שאף המקבל עובר בזה).

י. המספר לשון הרע על אחיו הגדול, בעל אמו או אשת אביו, עובר על מצות כיבוד אב ואם, שאף אלו בכלל המצוה. ואם מדבר ח"ו על אביו או אמו ממש, מלבד שעובר על מצוה זו, הרי הוא גם בכלל 'ארור מקלה אביו ואמו'. (ויתכן שאף המקבל עובר, אם הוא בנו או אחיו הצעיר של האדם שעליו דיברו, ואף שלא בפניו).

* * *

פירוט ההלכה היומית: ט. המספר לשון הרע על כהן, בפניו, עובר על מצות עשה של 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', שזו מצוה לכבד את הכהנים, ואם מבזהו בפניו הרי הוא מבטל מצוה זו (ויתכן שגם המקבל עובר באיסור זה, ויתכן שאף אם מדברים שלא בפניו עוברים באיסור זה).

י. המספר לשון הרע על אחיו הגדול, או על בעל אמו או על אשת אביו, עובר על מצות עשה של כבוד אב ואם, שאף הם כלולים בציווי זה, כמו שדרשו חכמים. וכל שכן אם חס ושלום מדבר לשון הרע על אביו או אמו בעצמם, שעובר על מצות עשה של כבוד אב ואם, ומלבד זה שהוא כלול ב'ארור מקלה אביו ואמו'. (ויתכן שגם המקבל עובר באיסור זה, אם הוא בנו או אחיו הצעיר של האדם שעליו דיברו, וגם שלא בפניו).

 

[מיכל]

יום שלישי כ"א סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין


יא. המספר והמקבל עוברים על מצות 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו מצוה לירא מה' ולא לעבור על רצונו בעשיית עבירות.

יב. המספר והמקבל עוברים על מצות תלמוד תורה, שהרי בזמן שדיברו לשון הרע היו צריכים לעסוק בתורה, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העוונות.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו אזהרה לירא מה' כל ימי חיינו, וכשיבוא מעשה לידינו נתעורר לחשוב שה' משגיח על כל מעשי בני אדם, וישיב להם נקם כפי רוע המעשה, ועל ידי זה ימנע מלעבור על רצון ה', ובודאי מי שמפקיר עצמו לעבור על עבירה חמורה זו, ביטל מצות עשה זו.

יב. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של תלמוד תורה, שאין קץ לשכר מצוה זו, והיא שקולה כנגד כל המצוות, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העבירות. ובזמן שאדם עסוק בפרנסתו, או חושב מחשבות כיצד ישיג את מחייתו, אינו חוטא בחטא זה, ולא יתבעוהו על כך בבית דין של מעלה, אבל בזמן שמספר לשון הרע או רכילות אין לו שום תועלת בכך, מלבד שעובר בכמה איסורים נוספים, ובודאי עובר בכך על ביטול תלמוד תורה. ואף מי שאינו למדן יכול לקיים מצוה זו על ידי לימוד ספרי יראה כמו 'חובות הלבבות' וכדומה, ולא ישב בטל מן התורה. וכן פירש הגר"א מהו 'דין וחשבון', 'דין' היינו על העבירה עצמה שעשה, ו'חשבון' היינו שבאותו זמן שעשה עבירה היה יכול לקיים מצוה, ואף על כך הוא נתבע.

 

[מיכל]

יום חמישי כ"ג סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין

יג. המספר לשון הרע ומערב בדבריו דברי שקר, עובר על מצות 'מדבר שקר תרחק', והרי הוא 'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

* * *

פירוטההלכההיומית: יג. המספר לשון הרע, ובתוך הדברים מערב גם דברי שקר, הרי הוא עובר על מצות עשה של 'מדבר שקר תרחק', וגם הוא נחשב עתה כ'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.​

 

[מיכל]

יום שישי כ"ד סיון תשפ"ה

פתיחה / עשין

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של ה', שכולן טובות, ולא לדבר או לשמוע רע על ישראל, שזה נגד מידותיו.

* * *

פירוטההלכההיומית: יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של הקב"ה, שכולן טובות, ומצאנו במידותיו של הקב"ה שהוא שונא דלטוריא (-דברי לשון הרע) בכל האופנים, ואפילו על אנשים גרועים, ואחת הכתות שאינה מקבלת פני שכינה היא כת בעלי לשון הרע, ואם כן המרגיל עצמו במידה זו אינו הולך בדרכי ה', ועובר על מצות עשה זו.

נמצאו ארבעה עשר מצוות עשה שרגילים לעבור עליהם על ידי דברי לשון הרע ורכילות, מלבד שבעה עשר מצוות לא תעשה שנימנו לעיל.

ואמנם בסיפור אחד ובפעם אחת לא ניתן לעבור על כל האיסורים הללו, אך הרגיל בלשון הרע נכשל בכולם במשך הזמן, כיון שבכל פעם הוא מדבר על אדם אחר, כמו זקן או חכם, ונכשל באיסורים שונים.​

 

[מיכל]

שבת קדש כ"ה סיון תשפ"ה

פתיחה / ארורין

א. המספר לשון הרע עובר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', שהכוונה למדבר לשון הרע.

ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שהכוונה למי שמכשיל את חבירו באיסור ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל].

ג. אם עוון זה מופקר אצלו לגמרי, שאינו מקבל על עצמו להזהר בו, עובר ב'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם', שהכוונה למי שאינו מקבל לקיים את כל דברי התורה, והוא נקרא 'מומר לדבר אחד'.

אם מדבר על אביו או אמו, עובר גם ב'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. מלבד כל הלאוין והעשין שהתבארו לעיל עובר המספר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', וכוונת הפסוק היא למדבר לשון הרע, שמכה בדבריו את חבירו בסתר.

ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שכוונת הפסוק למי שמכשיל את חבירו באיסור, וכאן גם כן מכשיל את חבירו באיסור לשון הרע ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל].

ג. ואם נעשה אצלו הדבר כהפקר, שאינו מקבל על עצמו כלל להזהר מאיסורי לשון הרע ורכילות, עובר גם ב'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם', שכוונת הפסוק למי שאינו מקבל לקיים את כל דברי התורה, והוא נקרא 'מומר לדבר אחד', כיון שבשאט נפש עובר על איסור חמור זה, ומחזיק את תורת ה' להפקר, וגדול עוונו מנשא.

ואם דיבר לשון הרע על אביו או אמו, עובר גם ב'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ'.

וכל מי שעובר על איסור שיש בו 'ארור' צריך להיות חרד לנפשו, אולי נידוהו מהשמים על זה, כמבואר בגמרא שב'ארור' יש קללה ויש נידוי.

ועוד ענינים רעים רבים נסבבים מחטא זה של לשון הרע, כגון מידת האכזריות והכעס, וכן מגיע על ידי זה לפעמים לליצנות ושאר מידות רעות.

ואת הפתיחה הזו יש לקרוא ולחזור ולקרוא, כיון שדברים אלו מועילים יותר מהכל, כיון שהם מלוקטים מדברי הראשונים, אשר דבריהם קדושים וטהורים, בוערות כמראה הלפידים, ובודאי שמרו עצמם ממידה זו עד תכליתה, ולכן דבריהם פועלים מאד בלב קוראיהם.

 

[מיכל]

יום ראשון כ"ו סיון תשפ"ה

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר בגנות חבירו אפילו דבר שהוא אמת, והוא הנקרא בפי חז"ל 'לשון הרע', ואם יש בדבר תערובת שקר הרי הוא 'מוציא שם רע', שעוונו חמור יותר, והמספר עובר על 'לא תלך רכיל בעמך'.

ב. מלבד לאו זה, שהוא מיוחד ללשון הרע ורכילות, עובר המספר באיסורים רבים נוספים, כפי שהתבאר בפתיחה.

ג. איסור לשון הרע הוא אפילו בדרך מקרה, ואילו אותם שרגילים לכך בקביעות נקראים 'בעלי לשון הרע', ועונשם גדול יותר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר בגנות חבירו, אפילו בדבר שהוא אמת גמורה, וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום 'לשון הרע'. אבל אם יש בסיפור שלו תערובות של שקר, ומחמת שקר זה נתגנה חבירו יותר, הרי הוא בכלל 'מוציא שם רע', ועוונו גדול הרבה יותר]. והמספר עובר באיסור 'לא תעשה', שנאמר (ויקרא יט טז) 'לא תלך רכיל בעמך', וגם לשון הרע בכלל רכילות הוא.

ב. איסור לא תעשה זה, של 'לא תלך רכיל בעמך', הוא מה שכתבה התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אבל מלבד זאת יש עוד הרבה מצוות לא תעשה ומצוות עשה שהמספר לשון הרע עובר עליהם על ידי סיפור הרע הזה, כמבואר בפתיחה.

ג. איסור לשון הרע ורכילות הוא אפילו אם סיפר במקרה גנות על חבירו, אבל אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילים תמיד לשבת ולספר 'כך וכך הם מעשיו של פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו', וכדומה, והם דברים של גנאי, אנשים כאלו נקראים בפי חז"ל בשם 'בעלי לשון הרע', ועונשם הרבה יותר גדול, מאחר שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה', ונעשה דבר זה אצלם כהפקר, כמבואר בפתיחה, ועליהם נאמר בתהילים (יב ד) 'יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'.

 

[מיכל]

יום שני כ"ז סיון תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.

ה. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר מרצונו ובין אם הפצירו בו לספר, ואפילו אם אביו או רבו מפצירים בו, אם הוא יודע שיבוא בתוך הדברים לידי לשון הרע או אבק לשון הרע, אסור לו לספר.

ו. אפילו אם מחמת שלא יספר לשון הרע יגרם לו הפסד גדול בפרנסתו, כגון שיפטרוהו מעבודתו ולא יהיה לו ממה לפרנס את בני ביתו, אסור לו לדבר לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ד. אמרו חז"ל, על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן. והביאו חז"ל על זה ראיה מהכתובים. ופירשו הראשונים שהכוונה היא על אותם בני אדם שהתרגלו בעוון זה בתמידות, ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.

ה. אין חילוק באיסור סיפור לשון הרע בין אם הוא מספר מעצמו ומרצונו, ובין אם הפציר בו חבירו בדברים עד שיספר לו, בכל אופן אסור. ואפילו אם אביו או רבו, שמחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור את דבריהם, ביקשו ממנו שיספר להם ענין מסוים, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע, או אפילו רק לידי אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

ו. אפילו אם האדם רואה שאם הוא ירגיל את עצמו שלא לדבר לעולם בגנותו של אדם מישראל או שאר דבורים אסורים, יגרם לו הפסד גדול בענין פרנסתו, וכגון שהוא נמצא בעבודתו תחת רשות אנשים שאין בהם ריח תורה, ואנשים כאלו פרוצים מאד בעוון חמור זה של לשון הרע, עד כדי כך שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם לדבר לשון הרע, הרי הם מחזיקים אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו מעבודתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע, ככל שאר מצוות 'לא תעשה', שמחויב אדם ליתן את כל ממונו כדי שלא לעבור עליהן.

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ח סיון תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ז. כיון שהתבאר שצריך האדם להפסיד ממון כדי לא להכשל בלשון הרע, כל שכן שעליו להפסיד 'כבוד' עבור זה, ולכן היושב בחברת אנשים המדברים לשון הרע, צריך להזהר שלא להשתתף עמם, אף אם מחמת כן יזלזלו בו ויבזו אותו, ולפי גודל הצער גודל השכר.

ח. איסור לשון הרע הוא בין בפה ובין בכתב, בין בפירוש ובין ברמז.

ט. אף אם בתוך דברי הגנאי על חבירו מגנה גם את עצמו, הדבר אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. כיון שהתבאר שאף אם יפסיד האדם את פרנסתו מחמת כן אסור לו לדבר לשון הרע, נוכל לדעת שכל שכן אם הדבר נוגע לו רק לענין כבוד, כגון שיושב בחבורת אנשים ואין לו עצה להשתמט מהם, והם מדברים דברים האסורים עפ"י הדין, ואם ישב וישתוק ולא יסייע להם בדבריהם ייחשב בעיניהם כמשתגע, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע. ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום'. ובשעה שכזו יזרז עצמו בכל כוחו לעמוד על נפשו, ויהיה נכון ליבו ובטוח ששכרו יהיה מאת ה' עד אין קץ, וכמו שאמרו חז"ל 'לפום צערא אגרא' (-לפי גודל הצער, גודל השכר). וכן אמרו חז"ל, יפה פעם אחת של קיום מצוה או הימנעות מעבירה בצער, ממאה פעמים שלא בצער. ועל זמן כזה שייך מאמר חז"ל 'על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער'.

ח. איסור זה של לשון הרע, הוא בין אם מספר בפיו ובין אם כותב כן במכתב. בין אם מספר בפירוש ובין אם מספר דרך רמז, בכל אופן הדבר אסור.

ט. ועוד, שאפילו אם בתוך דברי הגנאי על חבירו הוא מגנה גם את עצמו, ואף אם הקדים לגנות את עצמו ואח"כ גינה את חבירו, הרי זה בכלל לשון הרע.

 

[מיכל]

יום רביעי כ"ט סיון תשפ"ה

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר לשון הרע אפילו ליחיד, וכל שכן לרבים, שהרי מגנה את חבירו בפני רבים, וגם מכשיל את הרבים בעוון לשון הרע.

ב. מה שהתירו לספר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנאי גמור, אלא יכול להתפרש לשני פנים, וסמכו על כך שכשמספר בפני שלשה יודע שבודאי חבירו ישמע על כך, ולכן הוא מספר באופן שאינו מתפרש לגנאי. אבל אם אומר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לדבר לשון הרע על חבירו, אף שהוא דבר אמת, ואפילו בפני יחיד. וכל שכן שאסור לספר בפני רבים, וככל שיתרבו השומעים יתרבה עוון המספר, מפני שחבירו מתגנה יותר על ידי זה שמתפרסמת גנותו בפני כמה אנשים. ועוד, שעל ידי זה מכשיל המספר כמה אנשים באיסור שמיעת לשון הרע.

ב. מה שנמצא היתר בדברי חז"ל לומר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנות גמורה, ואפשר להבין את סיפורו בשני אופנים, וענין כזה תלוי לפי צורת הדיבור של המספר בעת סיפורו, והטעם שהתירו לספר זאת בפני שלשה, כיון שבאופן כזה יודע המספר בודאי שיבואו הדברים לאוזניו של אותו אדם שסיפר עליו, ולכן הוא שומר את עצמו בעת הסיפור לומר באופן שלא יהיה ניכר בלשונו דיבור של גנאי. אבל לספר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה. (ודוגמא לדבר: כששואלים אדם 'היכן נמצא אש?', והוא משיב 'בבית פלוני, שמבשלים תמיד בשר ודגים', דיבור זה יכול להתפרש כדבר שאין בו גנאי, כגון שיש לאותו אדם בני בית מרובים וממון רב, או שהוא מכניס אורחים וכדומה, ואמירה זו מותרת. אך דיבור זה יכול להתפרש כגנאי, שעל ידי קולו ותנועותיו ניכר שהוא מתכוין שאותו אדם מרבה תמיד בסעודות מרעים, ולכן תמיד מבשלים בביתו, ואף שגם זה איננו גנאי גמור, מכל מקום זהו אבק לשון הרע, ואסרו חז"ל לומר כן אפילו בפני שלשה, באופן שניכר שכוונתו לגנאי).

 

[מיכל]

יום שישי א' תמוז תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ה. גם דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים, או קרוב או אוהב של אותו שדיברו עליו לשון הרע, אין הדבר עתיד להתפרסם, ואסור אף לשנים האחרים לספר זאת.

ו. גם באופן שמותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה היינו רק באותה עיר שסופרו הדברים בפני שלשה, ולא בעיר אחרת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. נראה לומר, שההיתר לספר לאחרים דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, הוא רק אם שלשת האנשים אינם יראי שמים, אבל אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים ומסתבר שלא יספר את הדברים, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת. ויתכן שאף אם אחד מהם הוא קרובו או אוהבו של אותו שדיברו עליו לשון הרע, ומחמת כן מסתבר שלא יפרסם זאת, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת.

ו. עוד נראה לומר, שהיתר זה לפרסם דבר שנאמר בפני שלשה, הוא רק באותה עיר שבה נאמרו הדברים לשלשתם, ששם עתיד הדבר להתפרסם, אבל בעיר אחרת אין הדבר עתיד להתפרסם ואסור לספר שם, ואפילו אם מצויים אנשים הבאים מהעיר האחת לעיר השניה.