Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
בהמשך לאשכול הזה:

מודה שלא קראתי את כולו. רק הצצתי בדיון אודות כן/לא, פתיחת מוסדות הלימודים.

בכל אירוע של קטסטרופה. או אר"ן. יש סדר פעולות של ניהול סיכונים.
כזה שמתחשב בכלל הסיכונים ומשקלל אותם.
לדוג' באר"ן מי שצועק, נחשב בד"כ במצב פחות גרוע וכוחות הסיוע ייגשו אליו מאוחר יותר. לא בגלל שהמצב שלו לא טוב, או לא דורש טיפול. אלא כי זה ששוכב כאן ללא הכרה כנראה במצב גרוע ממנו ואולי זקוק להחייאה.

גם כאן, ברור שערים אדומות יש בהן סכנה מרובה יותר והתחלואה הגבוהה בהן מאיימת על שלום הציבור.
אבל כמו בכל אירוע, חובה לקחת את כל הנתונים ולשקלל אותם. מה מסוכן יותר.

במצב הנוכחי שכבר חצי שנה הילדים חסרי מסגרת ממשית.
שהמצב בו ההורים אמורים לצאת לעבוד והילדים מסתובבים חסרי השגחה.
במיוחד בערים צעירות שהסיכון מהמחלה נמוך.

לא ברור בכלל מה מסוכן יותר.
מצבי קצה שההורים מגיעים אליהם עקב שפל כלכלי?
ילדים שמסתכנים עקב שיטוט חסר תוחלת?
איבוד כל רסן וממסדיות?

איפה בעצם הגורם האחראי, שניכר שהוא בוחן את כל המצב ההיקפי של השלכות ניסיונות צמצום היקף התחלואה.
אם ניקח את ביתר האם היקף התחלואה בה העלה את אחוז החולים הקשה?
כמה נפטרו בה? האם העובדה שהיא עיר צעירה יש לה משמעות לגבי רמת הסיכון מהמגיפה?
ולכן, האם השבתת מוסדות החינוך לא מביאה למצב מסוכן יותר?

מוגש כנקודה למחשבה מעבר לרק ויכוח האם האנטיחרדיות מלווה את מקבלי ההחלטות. אלא באמת מה נכון בסביבה שהגיל החציוני בה נמוך מ-20.
בס"ד

מכל סוּגוֹת (מילה משונה ולא קשורה לכאן, אבל באופנה) הכתיבה ב"פרוג" (או בפורום כלשהו), הטיפשית ביותר היא "העצות לממשלה".

אין צורך לנמק, נכון? הממשלה (או כל גוף שלטוני אחר), לא מתעניינים במה שכתוב כאן. אז מילא אם עשו עוולה אישית למישהו והוא מקטר, למה לא, הלא כתוב דאגה בלב איש יקטרנה לאחרים. אבל לכתוב לממשלה עצות? סתם חסר תועלת.

אבל אחרי שביררתי חזור וברור, שעל עוון כתיבה טיפשית לא חוסמים כאן ב"פרוג", אנצל בזאת את זכותי הלגיטימית על פי כל דין, לכתיבה טיפשית.

לפחות הנושא מעניין, בלתי שגרתי ולא נדוש: התמודדות עם בעיה בריאותית הנובעת מנגיף כלשהו. ששמו בן חמשה אותיות ומתחיל בה' ("הסיני").

ובכן, לדעתי יש שלוש נקודות מרכזיות שמשרד הבריאות צריך לשנות במדיניות שלו. לא התייחסתי כלל למדיניות הרפואיות של משה"ב. המדובר על הנהלים שמבקשים ליישם בפועל את העקרונות הרפואיים של משה"ב.

ואלו השלוש בקצרה:

א. ישיבות עם פנימיה, הדרישה העיקרית מהם צריכה להיות לנעול את הישיבה שהבחורים לא יצאו, וכפליים אחרי שיש אפילו חשש להדבקה. לא להוציא לא למלוניות ולא לבית, אלא להשאיר את כולם בישיבה, להבדיל ככל הניתן בין החולים לשאינם, ולהשאיר את הישיבה נעולה עד שמוודאים שההדבקה נגמרה. כמובן להגיש את מלוא העזרה לישיבה, כמו אוכל וכד' (כמו במלוניות).

ב. להגדיר שמי שקרוב לוודאי שנדבק, יחייב בידוד את כל מי שהיה איתו, עוד לפני שיקבל תוצאות חיוביות (כמובן, בידוד עד לקבלת התוצאות השליליות, אם יהיו). המדובר על מי שיש לו תסמינים מובהקים (טעם וריח), מחוייב בידוד (עקב חשיפה) שפיתח תסמינים (גם לא מובהקים), ובני המשפחה הגרעינית של חולה קורונה.

ב. להפסיק לחלוטין עם הטלת הגבלות על אזורים שיש בהם הדבקה. זה גורם למרמור ולכעס, וממילא לירידת הנבדקים, וזה לא אפקטיבי. במקביל, להמשיך ולהצביע על אזורים אדומים, ולהתמקד בהם - אך לא בהגבלות (הסברה, תיעדוף בדיקות, מלוניות, וכד').

א. נוהל התמודדות ישיבות (פנימיתיות) מול הדבקה בישיבה
בגל האחרון למדנו על בשרנו שההיגיון הפשוט גם מוכיח את עצמו בשטח, ומוסדות חינוך הם דבר מדביק מאוד. (מלבד הגיל הרך).
בחינוך החילוני כבר הוחלט (כרגיל לא סופי), שמצמצמים למינימום את מוסדות החינוך (מעבירים את הרוב לזום קפסולות וכו').
בחינוך החרדי זה לא הולך, א' יש התנגדות לזום, ב'. בכלל החינוך מידי חשוב להם והם לא מסכימים להוריד אותו ללמידה מרחוק (בשונה מהציבור החילוני שהקריטיוּת של מוסדות החינוך מבחינתו הוא רק בגילאים של בייביסיטינג).
הנושא שטעון שיפור קריטי הוא הישיבות הגדולות.
לישיבות הגדולות יש יחודיות ששונה מכל התקהלות אחרת:
1. צורת הלימוד היא פנימייתית, כשמילא מובן שקשה מאוד לדרוש מהם הרחקה חברתית. 2. מלבד חלק מהצוות, התלמידים כמעט כולם אינם בקבוצת סיכון. 3 הציבור החרדי מבחינתו אינו מסכים לקבל הפסקה ולו זמנית של הלימוד בישיבות.
הפתרון הברור שמגיע מכל המאפיינים הללו, הוא לנעול את הבחורים בישיבה לכמה שיותר זמן. זה היה העקרון של שיטת הקפסולות, ועל הפרינציפ הזה ממשיכים לעבוד (כשמתוכננות הקלות המתווה ע"מ שיותר ישיבות יוכלו להצטרף)..

אבל מה שמתפספס כאן בגדול, זה לא איך עושים קפסולות כדי שלא תהיה הדבקה, אלא – מה שהרבה יותר חשוב לדעתי – לשמור על הקפסולה אחרי שיש הדבקה.

הנסיון הוכיח שגם מי שעושה קפסולה זה לא ממש הרמטי. והבעיה היא מה קורה אחרי שיש הדבקה.

מה שקורה היום, כפי איך שהבנתי, זה שמתחיל ברדק שלם. הנהלת הישיבה מתלבטת – לסגור או לא לסגור? יש כאלו שסוגרות מייד את הישיבה, שזו האופציה לכאורה הנוראה ביותר – הרי להדביק שני הורים בסיכון, חמור יותר מלהדביק עוד 40 בחורים (כמובן שעדיף שגם זה לא יקרה).

ויש כמובן את המלוניות, משרד הבריאות מבחינתו יש נוהל ברור לחולה ששוהה מחוץ לבית – לך למלונית. אבל ראשי הישיבות לא שמחים, כלומר מאוד מאוד לא שמחים לשחרר בחורים באמצע הזמן, בטח לא למקום שאולי יהיה שם טלווזיה או וויפי או תערובת או ווטאבר. נו, זה גורם כמובן אי דיווח.

וזה לכאורה כל כך טפשי – כי כמה שקפסולות חשובות לפני שיש הדבקה, הם חשובות פי אלף אחרי ההדבקה.

אז לכן צריך להחליט החלטה נוקבת, שהדרישה הכי בסיסית של משה"ב מהישיבות, זה שברגע שיש הדבקה בישיבה – ומספיק בחור אחד עם חום – דבר ראשון והכי חשוב, זה שהישיבה נסגרת: אין בא, ובעיקר והכי חשוב - אין יוצא.

השלב השני בסולם החשיבות, זה שישתדלו לבדל בישיבה בין המאומתים, לאלו שצריכים בידוד, לאלו שנניח בטוח לנו שלא נדבקו (נניח אם יש קפסולות וכו').

וזהו. הישיבה תקבל תקציב מיוחד, וכל העזרה המקצועית והרפואית, על מנת לטפל בנדבקים בתוך הישיבה. אין שום סיבה בעולם שנדבק קורונה ילך למלונית ולא ישאר בישיבה. יחכו כמה שבועות, עד שההדבקה תרגע.
(רק הצהריים שמעתי על ישיבה שהיו בה 70 80 אחוזי הדבקה! ותוך ימים ספורים. ובאמת עשו ככל הנ"ל).

2. חולים עם תסמינים מובהקים – יחייבו בבידוד (עד הבדיקה) את כל מי שהם נפגשו איתו.

משרד הבריאות, אם ממרובעות טבעית ואם מרצון מודע להתנהלות מרובעת ע"מ להקל על האזרחים, מחלק את העולם לשלושה קבוצות: א. נדבק בקורונה – מי שקיבל תשובה חיובית מבדיקת PCR. ב. "חייבי בידוד" – מי שספק אם נדבק, או בגלל חשיפה ידועה לחולי קורונה, או בגלל תסמיני קורונה. ג. שאר האנשים.

והכלל אומר כך: מאומת מחייב בידוד, וחייב בידוד אינו מחייב בידוד. כלומר, מי שרק ספק עם נדבק, אינו מחייב בבידוד את כל מי שהוא נפגש עמו בשבועיים האחרונים.

אבל מוכרחים להוסיף כאן קבוצה נוספת "מי שקרוב לוודאי שהוא חולה קורונה". בקבוצה הזו צריכים להכלל במינימום מי שיש לו תסמיני קורונה מובהקים, כמו איבוד טעם וריח. ולדעתי צריכים להוסיף, גם את מי שבבית משותף בו הוא מתגורר התגלה חולה קורונה, וגם את מי שיש לו חשיפה (שתי מטר רבע שעה) + תסמינים בלתי מובהקים (חום/שיעול). שהם יחייבו בידוד, עד לקבלת תוצאה שלילית מבדיקת הקורונה. (בא נניח בשביל להקל עליהם, אז בשלב זה לא יעבדו על איכוני שב"כ, אלא רק הוראה לחולה לעדכן את כל מי שהוא יודע שהיה בסביבתו שיכנס לבידוד).

מה החשיבות? ברורה. הרעיון של משה"ב אומר, שמכיוון שאנחנו משתדלים לא להכניס סתם אנשים לבידוד, אז אם כל מי שספק אם הוא חולה יכניס את סביבתו לבידוד הרי חצי מדינה תהיה בבידוד, והרי בין כה וכה הוא יעשה בדיקה, אז בשביל מה נשגע סתם את האנשים, ובא נחכה לבדיקה.

למה זה לא נכון? א. כי מה שאנחנו משתדלים לא להכניס אנשים לבידוד, זה לבידוד של שבועיים, וכאן מדובר על יומיים שלושה – עד שהבדיקה תגיע (אם היא שלילית. אם היא חיובית, הרי טוב שהוא הכניס לבידוד), ב. כאן לא מדובר על "ספק" אלא על סיכוי גבוה מאוד.

ויש כאן נקודה, שמשה"ב צריך להבין, שאפילו שהשכל הישר נניח אומר את זה, ברגע שזו לא הוראה שלהם, אז אנשים לא כל כך חכמים, או חכמים שמשחקים ראש קטן – פשוט לא עושים את זה. (בפרט שמשה"ב נתפס כמחמיר אז "אם הוא בעצמו אומר שלא צריך"...)

דוגמה: שמעתי על מקרה לפני מס' שבועות, ילדים של מורה בקייטנה איבדו את חוש הטעם, אבל היא הכניסה אותם לבידוד והמשיכה ללכת לבי"ס, כל עוד הם לא קיבלו את התשובה החיובית... ואין מה לומר לה – הרי משה"ב מרשה...)

ג. הפסקת חלוקת ההגבלות לפי רמת ההדבקה בערים.

בעצם הסיפור של ההתמודדות עם הקורונה, הוא השאלה איפה ללחוץ. כלומר, המאבק עם הקורונה וזרם החיים מתנגשים זה בזה, זרם החיים דורש לפתוח הכל והקורונה דורשת לסגור הכל, וברור שההחלטה צריכה להיות לנקז את הסגרים והסגירות למקומות ששם יש את ההדבקה המשמעותית. ושאלת מליון הדולר כמובן היא – איפה ומה.

אז יש שני סוגי חלוקות. יש חלוקה לפי הסיכון הגבוה של ההתקהלות עצמה. לדוג', אוסרים התקהלויות במקום סגור, ומתירים במקום פתוח, כי שם יש פחות הדבקה.

אבל יש חלוקה נוספת, לפי אזורים, אזורים שיש בהם הדבקה מול אזורים שאין בהם הדבקה. ומה שעשו עד היום, זה סגר (אמיתי או מדומה) על אזורים מסויימים.

אלא שגמזו הודיע, שיפסיקו עם הסגרים, ויעברו לשיטת הדירוג. שזה בעצם אומר, שעדיין יפלו ערים לטובה או לרעה, אבל לא יתעסקו יותר עם הגבלות "תנועה", אלא שעוצמת הגבלוֹת ההתכנסות, תהיה לפי מצב התחלואה בעיר. (בישיבת הקורונה היום, למשל, שקלו להכריז על איסור התקהלויות בכמה רשויות).

ובכן, גם הסגרים, וגם ההגבלות, על אזורים מסויימים, היא טעות גמורה משני סיבות:
1. אם אין הגבלת תנועה, אין בזה טעם. כלומר, נניח שבני ברק ("לשם המשל") היא עיר אדומה, ורמת גן ("כנ"ל") היא ירוקה.
אז אם ברמת גן מותר להתפלל בלי הגבלות, ולהתחתן בלי הגבלות, אז למה אתה חושב שתושבי ב"ב לא יתחתנו, יערכו טישים, ויתפללו, ברמת גן...
2. גמזו רוצה סוף סוף לעשות בצורה רצינית חקירות אפידמ' ולחתוך שרשראות הדבקה. ובכן, הא' של חקירות אפיד', זה שהחולה (גם הקל מאוד) מגיע להבדק. מה שלצערנו במקרים רבים לא קורה. וזה שטות גדולה ונוראה, לספק לתופעה החמורה הזו, צידוק כביכול, של לדאוג לעיר שלא יהיו בה הגבלות.

חשוב להדגיש. חשוב מאוד להמשיך ולהצביע על ערים כערים אדומות, ולהפנות לשם את כל הסיוע. אבל הטלת הגבלות שאינה שוויונית, גורמת לתוצאה הפוכה מהמבוקש. כלומר הלוואי והתושבים מצד עצמם יקבלו על עצמם הגבלות, אבל כפיה בהקשר הזה היא טעות.

ועד כאן להפעם. הערות בע' בא' או בה' יתקבלו בשמחה.
תכנית הרמזור אושרה פה אחד ותיכנס לתוקף בעוד שבוע

קבינט הקורונה אישר את מודל הרמזור של פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, שייכנס לתוקף ב-1 בספטמבר. המודל מבקש להוריד את התחלואה במדינה באופן דיפרנציאלי, על פי אזורים, וליצור כללי התנהגות והגבלות אחידים המותאמים למצב התחלואה בכל עיר. לפי המודל, המדינה תחולק ל-250 רשויות מקומיות וכל רשות תקבל ציון משוקלל שיקבע את הצבע שלה ברמזור לפרק זמן של שבועיים: ירוק, צהוב, כתום או אדום.

  • י׳ באלול תש״פ (30/08/2020) , 21:20
תכנית הרמזור אושרה פה אחד ותיכנס לתוקף בעוד שבוע

קבינט הקורונה אישר את מודל הרמזור של פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, שייכנס לתוקף ב-1 בספטמבר. המודל מבקש להוריד את התחלואה במדינה באופן דיפרנציאלי, על פי אזורים, וליצור כללי התנהגות והגבלות אחידים המותאמים למצב התחלואה בכל עיר. לפי המודל, המדינה תחולק ל-250 רשויות מקומיות וכל רשות תקבל ציון משוקלל שיקבע את הצבע שלה ברמזור לפרק זמן של שבועיים: ירוק, צהוב, כתום או אדום.

פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו // צילום: הדס פורוש - Flash 90
פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו // צילום: הדס פורוש - Flash 90

יומיים בלבד לפתיחת שנת הלימודים, התכנס הערב קבינט הקורונה ואישר את תוכנית שגיבש פרופ' גמזו – מודל "הרמזור". הפרויקטור, שמונה לפני כחודש, יציג בפני השרים את עקרונות "תוכנית הרמזור" המחודשת, לאחר שבפעמים הקודמות התוכנית לא אושרה ואף ספגה ביקורת. המסמך החדש אינו קובע במפורש שמוסדות החינוך ברשויות "אדומות" ייסגרו, ומתייחס בעיקר להגבלת המשתתפים בהתקהלויות. התוכנית תיכנס לתוקף ביום ראשון הבא ולא בתחילת ספטמבר כפי שתוכנן. כך דווח בחדשות 12

המסמך שחיבר גמזו, שרק בשבוע שעבר הודה כי שקל להתפטר, הוצג על ידי משרד הבריאות לשרים. המודל קורא "לאמץ מדיניות של טיפול דיפרנציאלי בהתפשטות נגיף הקורונה החדש, בהתאם לסיווג של רשויות מקומיות בארץ, לפי נתוני התחלואה שלהן". החלוקה תתבצע לארבע רמות, כפי שפורסם בעבר במהדורה המרכזית. עוד מבקש גמזו מהשרים לאפשר לכל רשות מקומית לקבוע הגבלות – ולחוקק מתן "סמכויות מיוחדות להתמודדות עם הנגיף".המלצות נוספות

על פי התוכנית, "לכל רשות מקומית יינתן ציון בין 0 ל-10 בהתאם לנוסחה". הציון יחושב לפי מספר החולים החדשים ל-10,000 תושבים ברשות בשבוע, שיעור הבדיקות החיוביות בכל רשות בשבוע, וקצב גידול מספר החולים החדשים בכל רשות מקומית בשבוע.

בכל שבועיים יתקיים "המועד הקובע", שבו יוחלט איך תוגדר אותה רשות מקומית. כל רשות שקיבלה ציון ממוצע של 7.5 ומעלה תוגדר "אדומה", רשות "כתומה" תהיה זו שקיבלה ציון של בין 6 ל-7.5, רשות צהובה – בין 5 ל-6 – ורשות ירוקה – מתחת לציון ממוצע של 4.5. עם זאת, צוות משותף ("צוות בין-משרדי") יוכל להגדיר סיווג שונה לשכונה או חלק מיישוב, בהתאם לנתוני תחלואה מדויקים.

באזור "אדום" יוכלו להתכנס 20 איש בשטח פתוח ו-10 במבנה.

באזור "כתום" – התקהלות של עד 50 איש בשטח פתוח ובמבנה – 25 איש. בשטח פתוח של מקום ציבורי או עסקי תותר תפוסה של 40%, ובמבנה – לא יותר מ-20%.

באזור "צהוב" תותר התקהלות עד 100 איש בשטח פתוח ותפוסה של עד 60% בשטח פתוח של מקום ציבורי או עסקי. בתוך מבנה יורשו להתקהל 50 איש, ובמבנה של מקום ציבורי או עסקי – עד 40%.

באזור "ירוק" – הרשויות ה"נקיות" ביותר מקורונה – תתאפשר התקהלות עד 250 איש בשטח פתוח ועד 100 בתוך מבנה. בשטח פתוח במקום ציבורי או עסקי – לא יותר מ-80%, ובמבנה ציבורי או עסקי – עד 60% מהתפוסה.


עם זאת, גמזו דרש הגדרה נפרדת לכמה גופים: מסגרות רווחה, מערכת החינוך, התחבורה הציבורית והתעופה, מקומות עבודה, שמורות טבע, אתרי מורשת, גנים לאומיים, מקומות קדושים, קניונים, מוזיאונים, אירועים מאורגנים (בישיבה וללא מזון), אירועי ספורט וחנויות למכירת מזון, מוצרי היגיינה ובית מרקחת. עבור מקומות אלו המגבלות ייקבעו ב"הסדרה נפרדת".

בדברי ההסבר למודל כתב גמזו: "מוצע לקבוע תנאים קוהרנטיים ואחידים יותר, במטרה להגביר את הבהירות ואמון הציבור בכללים החלים עליו. בנוסף, המנגנון מאפשר להתאים את ההגבלות החלות על התנועה במרחב הציבורי ועל פעילותם של עסקים ומקומות ציבוריים לנתוני התחלואה בכל אזור, ולאפשר החלת הגבלות מידתיות ומותאמות לכל אזור, בהתאם לנתוניו הייחודיים". עוד הבהיר גמזו כי המנגנון נועד "לייצר תמריצים" לרשויות על מנת שיוכלו להקטין את שיעורי תחלואת הקורונה.

עוד לפני הדיון, משרד הבריאות הודיע מוקדם יותר היום כי אתמול אובחנו 898 חולים מאומתים חדשים, מתוך 10,594 בדיקות שתוצאותיהן התקבלו אתמול. עוד עולה מהודעת משרד הבריאות כי מספר הנפטרים עלה ל-909. ישנם 441 חולים שמצבם מוגדר קשה, מתוכם 121 מונשמים – עלייה של חמישה מחצות.

על פי הנתונים המעודכנים, 113,648 ישראלים אובחנו כנשאי הנגיף מפרוץ מגפת הקורונה. 20,151 חולים עדיין "פעילים", מתוכם 892 בבתי החולים. 92,588 כבר החלימו.

מקור
 תגובה אחרונה 
  • 447
  • הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה