קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
אקדים, שמעולם לא למדתי פרסום (מלבד מקריאת פוסטים של לאה בלויא ואלי אלימלך, כמובן) אבל כמעט ואני לא מוציא פרסומת מתחת ידי שלא מושקע בה כמה שעות טובות של מחשבה. וכרגע אני אמור לפרסם מודעה לחנות פשוטה של ארבעת המינים, ואודה שכמעט ולא מצאתי איזה קצה חוט להיתלות בו. ולכן אני פונה אליכם לעזרה., ואני פורש לפניכם את הגיגי לבי בנושא.

שוק ארבעת המינים, הוא שוק רחב מאוד ומגוון, יש בו כל כך הרבה סוגים של סוחרים ומשווקים וכל כך הרבה סוגי לקוחות, ניסיתי לסכם את זה מזווית הראייה שלי.
נתחיל עם הלקוחות שבתור לקוח אני מכיר אותם יותר מקרוב.

1. רבנים ואדמורי"ם, אלו שלא יוצאים כלל לחפש ד' מינים, אלא החסיד או הנאמן שלהם מביא להם אתרוג ולולב ישר מהפרדס, או מהחנות שבבעלותו, נקיים יפים ומהודרים השפיץ שבשפיץ השמור כבר - מאז שהובחן לראשונה כאתרוג או לולב נאה - לאדמו"ר ורב גדול ומפורסם, וכמעט שאין אפשרות לפשוטי עם להגיע לרמתם של אלו.

2. רבנים קטנים יותר וראשי קהילות, שהם כבר משלמים על האתרוג, אבל הקשרים שלהם בחלונות הגבוהים פועלת לטובתם שיוכלו לקבל את ה"שופרא דשופרא" מהסוחר החסיד והנאמן להם, אבל זה כבר בדרך כלל "בתשלום" (שלא כמו באדמורי"ם ורבנים ש"זכות" הוא לתת להם ד' מינים)

3. החשובים והמיוחסים לבית *בריסק *חזו"א וכדומה, המומחים "המבינים" והבקיאים ביותר בהלכות ד' מינים וכל השמועות והמסורת וההרגשים הנלווים, שגם להם יש קשרים במקומות הנכונים, אבל הם כבר צריכים לחפש ולבחור מבין המבחר המהודר המוצע להם, ולבחון בישוב הדעת ודקדוק ועיון הלכה כל לולב ולולב אתרוג ואתרוג, ובסוף הם יוצאים עם הלולב שלהם שמחים וטוב לב, (ובחג ימצאו רבים שירצו לנענע עם ד' מינים שלהם, לצורך הידור מצווה).

4. הצורבים והלומדים כל אחד לפי שיטתו ולפי המקום שממנו הוא מגיע ובמקביל חסידים ואנשי מעשה כל אחד לפי המסורת שלו. מתרוצצים בשוק ימים ולילות, בוחנים שוב אצל פלוני ומנסים אצל מישהו אחר, מנסים את מזלם עם שניים או שלושה לולבים, ועולים אל המומחה ה"מייבין" או הרב שלהם ושואלים את חוו"ד, ואם הוא יתרגש ממראה הבחירה שלהם אז הם יחליטו סוף סוף שאכן זה "הלולב" השפיץ *אותו *הם *ידעו והצליחו לבחור.

5. האנשים שלא יודעים כל כך טוב את ההלכות וכו' ועם כל זה הם מחפשים ומחפשים ושואלים מומחה או למדן פלוני ואלמוני, עד שבסוף הם מחליטים על ד' מינים שלהם, (וזאת מבלי שהצופה מהצד יוכל להבין למה הוא הניח את האתרוג הראשון ודבק באתרוג העשירי, או לחילופין למה אחרי העשרים הוא חזר לראשון)

6. בעלי בתים ואלו שלא כל כך מהדרים יורדים אל השוק בערב חג, או מקסימום יום לפני, לוקחים מהבא ליד או אפילו סטים ארוזים, משלמים וחוזרים הביתה.
הסוחרים

1. בעלי הפרדס, שלהם זכות הסיווג הראשוני וכמובן שהם זוכים באוצרות היותר יקרים.

2. הסוחרים המשווקים הגדולים, שיש להם קשרים אדוקים עם בעלי הפרדס.

3. הסוחרים הפשוטים יותר, שאין להם קשרים, אבל הם מנסים ככל יכולתם לבחור את הסחורה המהודרת יותר.

4. הסוחרים הזולים שקונים מכל הבא ליד ומוכרים בדוכן באיזה שוק המיועד לכך.

ועכשיו לענייננו.
אני אמור לפרסם סוחר מדרגה 3, שאין לו קשרים מיוחדים והוא נאלץ להשלים עם טיב הסחורה אותה הוא מקבל, האם ביכולתי לעשות משהו בשבילו או לא?
ולכאורה חשבתי שאין לי קהל יעד אחר, מלבד דרגה 5 ו 6 שהם הסוג שאם לא מבינים כמעט כלום בד' מינים, ואפשר למכור להם "לוקשן", האם זה נכון? או לא.
ואם כן חשבתי שפשוט עלי להמציא משהו חדש ולא מוכר, כדי להיות קצת שונה ולתפוס תשומת לב, כמו למשל: "חדש" בלולבי מרשמרו, "מחלקת השמורים" המקום בו קיבצנו בשבילך את השפיץ והמהודר ביותר, וכדו' וכדו' ואז לקוות שהקהל יעד האמור יקנה את הפיתיון וכך אוכל למשוך כמה שיותר קונים מהזן הזה, וכמובן שלא אשכח לפרסם שאנו מוכרים גם סטים מהודרים א א.
האם *קלעתי *צדקתי *טעיתי *לגמרי לא בכיוון
אחכה מאוד לחוו"ד המקצוענים.
בתודה מראש
אני עובד על קמפיין בחירות במועצה מקומית קטנה בה יש רק ידיעון אחד.

מי שעבדה עם המפלגה לפניי, מספרת את הסיפור הבא ושואלת לעצתכם.

חברי הפורום היקרים!
אני משתפת אתכם בדרמה שמתחוללת ברגעים אלו,
המשרד שלי מוביל קמפיין בחירות לרשות המקומית בישוב שלי,
הלקוח רץ עם רשימה למועצה (קרי מפלגה..), הם התחילו כחבורה כאשר אחד מהם פרש באמצע הדרך (לפני כמה חודשים) ומאז לא שמעו ממנו.
במקרה (או שלא) אני גם עורכת את העיתון של המועצה - כאשר אתמול אני מקבלת את מודעות הבחירות של כל המועמדים והסיעות, מה רואות עיני??
ניחשתם נכון! אותו אחד שפרש אז, שלח מודעת בחירות מטעמו הפרטי ומה מככב לו בראש הדף? שוב ניחשתם - הלוגו שיצרתי עבור המפלגה שאותה אני מייצגת, זהו בעצם לוגו שעבר מתיחת פנים קלה עקב צורך בשינוי שם המפלגה שנפסל אצל מנהל הבחירות. הם השתנה אך הלוגו נשאר בדיוק אותו דבר. מקווה שהבנתם עד כה את הסיפור.
לסיכום עד כה- נגנב לי לוגו שיצרתי עבור לקוח מסויים ועשו בו שימוש ללא רשותי בפרהסיה
בעיתון שאני מוציאה..
נשמע הזוי? אכן כך!
מה דעתכם המלומדה?
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א זימן אליו בימים האחרונים את אחד האנשים ממרכז מוסדות חסידות בעלזא, והורה לו לפתוח בקמפיין פרסומי רחב היקף, נגד הממשלה שקיצצה בתקציבים לישיבות הקדושות, בקצבאות הילדים ופוגעת בעולם התורה.

"אי אפשר שלא להחריש ולשבת בחיבוק ידיים, לנוכח הקיצוצים", אמר האדמו"ר מבעלזא, לאותו בכיר בבעלזא שזימן אליו, וביקש ממנו להיות אחראי על כל הלוגיסטיקה לביצוע המהלך.

לאתר לדעת נודע כי בימים האחרונים היו ישיבות במרכז מוסדות בעלזא, ובין היתר הוחלט על סלוגן שילווה את הקמפיין, שככל הנראה יהיה "לא ניתן לנתק אותנו מהתורה, התורה היא חיינו".

בהוראת האדמו"ר נעשו בימים האחרונים פניות גם לחסידויות נוספות, שבינתיים לא נתנו תשובתן האם הן מצטרפות למאבק.

המטרה במהלך הפרסומי נועד לתת מענה לשתי נקודות. ראשית, לזעזע את אמות הסיפים ולא להחריש בעת הזו. הנקודה השניה, היא פנימה לתוככי אנ"ש, בכדי להראות שמשהו רע קורה, ומנגד לתת את התמיכה לאברכים שהפסידו לאחרונה קרוב לאלף שקלים לכל משפחה.

"אברך שיש לו חמישה ילדים, פגעו לו בקצבאות מאות שקלים, וגם ממשרד הדתות הם נפגעו במאות שקלים". יש כאן מטרה לחזק את האברכים ואת מנהלי המוסדות שצריכים להתמודד עם מצב חדש.

על פי התכנון יודפסו כבר עד סופ"ש השלטים שייתלו על המרפסות, כשהמטרה היא לחלק אותם ביום ראשון של סליחות לכל בית בבעלזא, באמצעות החסידים שיגיעו לביהמ"ד ליום א' דסליחות.

לאתר לדעת נודע עוד, כי מחר (רביעי) עשוי כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, לעלות את הנושא גם במועצת גדולי התורה, ולבקש מהאדמו"רים להצטרף לקמפיין שמטרתו לא להחריש בעת הזו.


מקור: לדעת
יש לנו אשכול שכן שמתאר את האסטרטגים והפלנרים כמו שעמיתיהם ממחלקת הקריאטיב אוהבים לומר: מחלקת הגריאטריה. נכון שבתמורה הפלנרים מציירים את אנשי הקריאטיב כמעופפים חסרי תקנה שיותר הורסים מאשר מועילים, אבל ודאי שהאמת היא איכשהו באמצע.

אני יודעת שכולם אוהבים יותר דוגמאות ואתגרים, ואני מביאה אחת בטשטוש כל פרט מזהה.
הנה דוגמה המבוססת על מקרה משולחן העבודה. נראה מי יכול להביא כאן פתרון יצירתי או לא יצירתי.

חנות של מוצרי חשמל. אתם מכירים פרסום של חנויות כאלה? כולם מדברים על הצורך במקררים בערב חג, על מחיר זול, מפרסמים מבצעים או מדברים על איכות, שירות, הובלה עד הבית, טכנאים משלהם, אחריות כפולה ומשולשת.

יש חנות אחת קצת מוזרה. הם עבדו פעם כנראה עם מישהו חכם שידע שצריך בידול. הוא גם ידע לומר שהרבה מאוד מאלה שקונים מוצר חשמלי גדול, כמו מקרר למשל או מכונת כביסה, חשוב להם שהם גם יתאימו למראה של החדר - המטבח למשל.
אז הם תפסו את הנישה הזו והיתרון הזה והלכו איתו רחוק רחוק רחוק (שוב - טשטשתי המון פרטים, אתם לא אמורים להכיר חנות כזו). הם מעסיקים מעצבי פנים כמוכרים ומסוגלים לעצב לך את המטבח מחדש. ואם תרצו - לעשות גם נגרות על הדרך.

שנים כבר הם מפרסמים את החנות שלהם. ברמה ארצית. ולמרות שיש להם באמת בידול מבריק - איכשהו זה לא נכנס מספיק למודעות של האנשים או שזה לא מוביל להעדפה, בכל מקרה - זה לא עובד כמו שהם חשבו שזה אמור לעבוד, ואפילו לא כמו שהם חשבו כשהם פחדו שזה לא יעבוד.
מה עכשיו עושים?

אני חושבת שצריך המון יצירתיות כדי לדעת איך בכלל להסתכל על הסוגיה הזו ומאיזה כיוון בכלל לנסות לתקוף אותה. ולא רק בגלל שהיא מוזרה כל כך או בגלל שיש פה אסטרטגיה קיימת שלא כל כך צלחה.

אל תשכחו שהמטרה איננה לשנות אסטרטגיה או להיכנס לדילמות אחרות. צריך פתרון כאן, עכשיו, שמחר נתחיל להריץ אותו ומחרתיים הוא יביא תוצאות.

אני אתן אח״כ הצצה לתהליך ואכתוב גם מהו הפתרון המוצע, שבעזרת השם יביא לתוצאות נפלאות. אבל לפני זה מזמינה אתכם לנסות את כוחכם, ולבדוק איזו אונה פועלת בחשיבה הזו.

לתשומת לב, האתגר מחולק ל-2: חלק ראשון - איך לזהות מה הבעיה. חלק שני - לפתור אותה.

בהצלחה,
לאה בלוי
פוסט שכתב שוקי שטארק, או בשבילכם 'אלי אלימלך', ב'פשקוויל':


כיכר תחריר
יש עולם מחוץ לפשקוויל. והעולם הזה בועט וצועק, בעיקר סחרחורת. מיזבלה, אייס. מדורי הפרסום בעיתוני הכלכלה.

זה התחיל כלפלוף וכשיחות מסדרון, ויש שכבר מחפשים את כיכר התחריר של עולם הפרסום. על המגאפון הראשי – דורי בן-ישראל מבלוג מיזבלה.

המחאה החברתית כיסחה תקציבים, עמלות המדיה מותירות למשרדים אדמת זהב חרוכה. יפעת היא שטן-גדול של הסיפור. עכשיו תכניסו את כל הצרות הכלכליות הללו לתוככי המשרדים, הכל מתפוצץ בעיקר על העובדים ו'המצב בטטה'.

כולנו אחים כולנו יהודים, השלום לכם?

מה קורה בעולם הפרסום הגדול?
תראו. לבוא להגיד 'עולם הפרסום בנסיגה' – אין בלוף גדול מזה.

עולם הפרסום לא רק שהוא לא נוסג, הוא צומח במהירות מטאורית. הוא מנוע הצמיחה הכי מהיר שקם מאז ומעולם. כלפי עצמו וכלפי כל הקטגוריות; בזכותו יש לנו את גוגל ופייסבוק. בזכות גוגל האקדמיה בשיכרון חושים. הספרות, החדשות, החברתיות, העסקים, משנים פזה בטירוף. בזכותו העולם נהפך לכפר גלובלי. בזכותו ממשלות נופלות וקמות. בזכותו מגדלי משרדים ענקיים הופכים למיותרים בשל הענן. בזכותו רופאים גדולים מפחדים מרופאים קטנים. בזכותו קבוצת מיקוד סינית משפיעה על שטוזים של תנובה. בזכותו חברות המוניות בפשיטת רגל. ובעצם מה לא. הכסף לפרסום מתרחב וחוץ מכמה זקנים מצ'וקמקים אין מי שלא מכיר בו.

אז מה? איך ייתכן שעולם שלם שרוי במצוקה תוך כדי שהוא מפיח חיים בתהליכי ענק? איך יושבים לנו ובוכים כל בעלי המשרדים וקבוצות התקשורת רבי העוצמה בו בשעה שהם מייצרים את העולם החדש?

התשובה במילה אחת: תנאי מלחמה. בסוריה יש המון הרוגים כעת, נפגעים, עשן, בלבול, וגם נפוחי כפן רבים. אבל כשהמהפיכה תושלם, והיא תושלם, השמש תזרח והאור יעלה. ממשל חדש ימחוק את ההתנהלות הבעייתית רבת השנים.

עולם הפרסום אמנם לא חווה התנהלות מושחתת לאורך השנים (נו, בחסד). אבל מודל הריווחיות שלו כבר לא מתאים לצורת ההתנהלות של ארבעת השנים האחרונות. האנדרלמוסיה היא בעיקר מסיבה אחת: חוסר בהירות במה שעומד לפנינו. ברגע שהכל יהיה ברור, העניינים יסתדרו יופי, והכסף יזרום בחזרה. בעז"ה. אמן.

שם המשחק: רלוונט
בגדול, מודל הריווח העיקרי של משרדי הפרסום היה ועודנו ברובו עמלות המדיה. מה שהיה טוב לטלוויזיה (אצלם. וליומונים, אצלינו) היה טוב גם לרדיו ולעיתונות הארצית הותיקה כמובן. זה נגמר. למה? בגלל היצור המאיים הזה שעדיין לא ברור איך אוכלים אותו בשם ה'דיגיטל'.

בעיתונות ובטלוויזיה הלוקשים שהאכילו את הלקוחות היו מעולים. צבועים באדום, נשמעים טוב, מלאים בריצ' צפוף, ומי יכול היה לערער עליהם. "אתה מפרסם בפריים-טיים בערוץ 2 וכיסית את המדינה" "דאבל-ספרד בידיעות אחרונות ואף אחד לא יכול עליך".

אלא שהדיגיטל כמובן מדבר אחרת: תשלם בדיוק כמה שאתה צריך לשלם. שקל ל-1000 חשיפות זה לא בשמים. ה'פרפורמנס' (תשלום פר קליק) בכלל מכופף ידים למאבקי ההיצע-ביקוש. לפרסם לכל המדינה טיטולים למבוגרים? מה פתאום – קבל חשיפה בדיוק לפי הצורך. ילדים לילדים, אקדמאים לאקדמאים, ואפילו חלוקה לימי הולדת, ופרסום טי-שירטים רק לאוהדי קבוצות מסוימות במדינה.

וכך, גוגל כחברת הפרסום הגדולה בעולם מנהלת את השוק כבריון שכונתי. אתה יכול להחליט מחר לפרסם בכיכר השבת או ב-YNET בגרושים-כסף באמצעות גוגל (כן כן, תעשו בירור), אז כמה כבר יכולים להעלות יותר את המחיר בעלי האתרים יותר מגוגל עצמם? בסדר, הבאנר הראשי גובה מעט פרמיה גבוהה יותר, אבל עדיין רחוק ממה שהיינו רגילים לשלם במדיות המסורתיות.

ולא, לא מדובר במגמה זניחה כמובן. לפי חברת הייעוץ הבינלאומית זניט מדיה (שבבעלות קבוצת פובלסיס), בשנת 2012 הפרסום באינטרנט היה אמור לעקוף את הפרסום בעיתונות. הסתיימה שנת 2012, לא ברור אם זה אכן כבר קרה, אבל זה תהליך עצום.

ושוב: כאן גוגל האכזרית לא בדיוק מעיפה מבט אל משרדי הפרסום. אין 5 אחוז מדיה ובטח לא 35 אחוז. תשלמו בדיוק כמה שצריך ואל תבלבלו לנו את הראש. משרד פרסום שהתרגל לקבל 15 אחוז ממסע פרסום של מליון ש"ח מוצא את עצמו לפתע עם 35 אחוז מהתקציב ללא עמלות. ואנחנו עוד בתחילת הדרך.

יתירה מזו: גם משרדי דיגיטל עצמאיים לחלוטין, וישנם כמויות כאלו – וטובים, מוצאים את עצמם נאנקים עם צורך במשכורות לפלנרים ומנהלי קריאיטיב בלי מדי הכנסות. ואז הם נרכשים על ידי הגדולים, נזרקים לרחוב, ושוב נרכשים. מקאן אריקסון עדיין מתלבטלטלת (כן: מתלבטלטלת) אם להתייחס לדיגיטל כיחידה עצמאית או לא. וכמוה כולם.

אגב, תראו כמה השוק בתולי ורך עדיין: רוב הפרסום בגוגל עדיין מצחיק וגנרי. מזכיר את פרסומי 'בנק לאומי בע"מ" של שנות החמישים. כמובן מפני שעדיין העולם לא יודע כיצד להתייחס אליו.


ובגטו החרדי? התובנה נקלטה, אופן השימוש שונה
טוב, ברור שאצלינו האינטרנט עדיין לא חדר מספיק. בטח לא בכיוון של פרסום דיגיטלי. דרושים עדיין תהליכי עומק במגזר בכדי לנרמל את הזירה הזו, אם בכלל זה שייך.

ובכל זאת, חכמת ההמון הולידה את ההארה שנגמרו החגיגות של העיתונות המסורתית.

מה שהיה טוב ל-50 שנות שלטון של 'המודיע' כבר לא שווה היום. בעבר המפרסמים היו בעיקר מנהלי מותגים חילוניים שחדרו למגזר וקנו כל לוקש שמכרו להם במשרדים. כיום המאסה העיקרית של הפרסום היא עצמאית לגמרי, כל מנהל מותג חרדי מבין שאי אפשר לקנות אותו ביומון וחצי, והויכוח על הפלס והמבשר כבר לא נוגע לליבת הפרסום שלו. אם בכלל.

מה שקורה אצל החילונים באינטרנט קורה אצלינו. יותר רלוונט, יותר ירידה לקהלי יעד. מחירים זולים המון מדיות קטנטנות וכו'. לך תבנה מודל עסקי שבנוי על חצי עמוד 37 בקוראים אלעד, ועל דאבל במידע לכל ביתר בסיכות כשכל זה יחד מגיע ל600 ש"ח.(אז אמרת שהגודל שלכם הוא A4 קטן, ולא A5 גדול? וכמה זה בסנטימטר?).

כעת, כל זה אכניס בבעיה אחת גדולה: אין מצב שמשרדי הפרסום ירוויחו מספיק אחרי טרטור של כל כך הרבה מקומונים, עלונים, יומונים, שבועונים, מדריכים.

לעת ערב, יהיה אור
אבל אל ייאוש, זה רק זמני. אוטוטו המהפיכה הדיגיטלית תושלם. אתרים, באנרים, אפליקציות, סלולר, ארנקים סלולריים, מציאות רבודה, ועוד המון.

עולם הפרסום הבא יהיה הרבה הרבה יותר מעניין. הקריאיטיב יגלוש הרבה מעבר לרעיון פרינט או ויזואל. קריאיטיב מבוסס מיקום, מבוסס גילאים, מבוסס תאריכים, אפליקציות מגניבות לכל תחום, תאמינו לי, מדורי המדע הבדיוני בהווה מפספסים את המעבר לפינה. במדורי הליל שישי אנחנו מסקרים חלק מהמהפכה הזו, וישנם כבר בלוגים שמיועדים במיוחד עבורם.

בינתיים המוצרים הללו מוכשרים רק חלקית במגזר החרדי (או בחלקו). אבל עוד רגע, עוד שניה של סבלנות, יטבילו את הכל בבור המים החמים של מקווה אורנשטיין, ינקרו את צומת האינטרנט, והכל יוכשר למהדרין מן המהדרין. ומי שלא מאמין מוזמן לראות את תוצאות הטי.ג'י.איי. העגומות שפורסמו אמש על התרסקות הפרינט הטוטאלית.

ואז. אז? – אז יוסי צלניקר יחזור לכתוב את מדור הפרסום היפהפה שלו בקו-עיתונות. אז חיים גיל יפסיק לדלג על מדורי פרסום ויפסיק לעשות מדור פרסום של חצי עמוד. אז פשקוויל יעלה בכל שעתיים פוסט נוסף על פעלול של 'תוצאות אפקטיביות' ושל 'אפיקים'. רק סבלנות. אז.

חודש טוב, תודה שהייתם עד הסוף.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה