[FONT="]
לא, זה לא צחוק. בשני פוסטים הבאים, אגיש את סדר ההתמודדות בה יכול מנהיג לקפוץ למים וליטול לעצמו את ההנהגה על ציבור.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="] מה זה קשור אלינו? ועוד איך קשור – האסטרטגיה הפוליטית יונקת את כוחה מהאסטרטגיה העסקית. אם כי הכלים קצת שונים, אבל התובנות אותן תובנות. את אריה דרעי בחרתי סתם ככה, אתם יכולים להחליף אותו בגפני או במוזס, וכמובן באלי ישי.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
====
[FONT="]בואו נקפוץ ישר למים. חמש תכונות מרכזיות למנהיג:[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]המנהיג הסמכותי (בן-גוריון). הייצוגי (גפני/ליצמן וכו'). האיכפתי (הרב לאו/שמעון פרס). המקצועי (רב, עורך דין). בעל היושרה (בני בגין).[/FONT]
[FONT="]מנהיג חייב לכלול בתוכו תכונה אחת מתוך החמש כתכונה מרכזית, כשבתמהיל השלם יהיו תכונות נוספות מהרשימה שיתמכו בערך כמנהיג.[/FONT]
[FONT="]לשם המחשה, להבדיל אלף אלפי הבדלות בין הקודש לחול וכו' וכו' וכו'. רבי ישראל מאיר הכהן – בעל ה'חפץ חיים' מצטייר בעם בעיקר כמנהיג איכפתי (צדיק, רחמן, אוהבן של ישראל) על אף שבמציאות ספר ה'משנה-ברורה' שהוא חיבר מציג אותו כ'מקצועי' (פוסק הדור, פוסק הדורות!).
מדוע? האגדה אומרת שהוא התפלל על כך שייזכר כמי שישפיע על איסור הלשון הרע יותר מאשר על מנהגי ההלכה שבה היו עוד פתרונות לפניו ואחריו.[/FONT]
[FONT="]
אריה, כאן ארכל מעט על אופי הקהל והמנהיג. ואילו בפוסט הבא (והמסיים), אציג לך כיצד תעשה זאת בפועל. הכל כמובן בעז"ה ובס"ד מאת אדון כל.[/FONT]
[FONT="]=====[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]המנהיג הסמכותי[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]האיש שדופק על השלחן.[/FONT][FONT="] בן גוריון הוא המנהיג המוכר ביותר לכולנו כמי שהיה סמכותי ברמ"ח איבריו ושני אגרופיו. די ברור - מדינה חדשה, בטחון עצמי נמוך, הרבה מאד תחושות של 'מה יהיה עם השכנים ועם העולם'. [/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]כמי שחונך בערכים קומוניסטיים נוקשים, וגם השתמש בהם בתוך העם נגד יריביו ומתחריו, לא היה טוב ממנו ליישם זאת כנגד האיומים מבחוץ. היתה תחושה שהאיש מציב אגרוף ברזל לשבעים הזאבים המקיפים את המדינה הקטנה. הוא הצטייר כמי שלימד את עם ישראל לעמוד על רגליו באומץ, והמשיך להנהיג את העם כמה עשורים.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]מנהיגים מסוג זה קיימים בעיקר בזמני מלחמות חיצוניות וכאוס פנימי. אהוד אולמרט תמיד המריא בסקרים בשעת מלחמות. כיום, ובעיקר מאז שחרור גלעד שליט נתניהו הפך להיות כזה (ועל כך, בפוסט השני).[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]=========[/FONT]
[FONT="]המנהיג הייצוגי[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]
רוץ אריה, רוץ. לא, לא בא לי. למה לרדת לרזולוציות מעצבנות? אבל בלית ברירה אקח את מפלגת יהדות התורה כדוגמא.
[/FONT]
[FONT="]המנהיג הייצוגי לא בא לעשות סדר או לפתור בעיות. הוא בא נטו להציג נוכחות סקטוריאלית
כנגד אחרים. במפלגת יהדות התורה למשל, רוב נציגיה הינם ייצוגיים (כלפי סיעות אחרות במפלגה). חסידי בעלזא אינם רואים בישראל אייכלר מנהיג, אלא מייצג. וכך ויזניץ. שגרירי מדינות בדרך כלל מורכבים מהזן הזה.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]בדרך כלל מנהיג ייצוגי מתנהג כ'סחבק' כלפי שולחיו. יורד אל העם, מדבר בשפה פשוטה, ולא גומר להבליט את ההבדלים בין העם שהוא מייצג ובין העמים האחרים.[/FONT]
[FONT="]מתי צריך מנהיג כזה? בעיקר כשהעם מרגיש שחסר לו ייצוג. אך כשהוא ירגיש שכבר אין צורך בהכרה עצמה - וכעת המאבק רק מי יעמוד בראש כל העמים או המפלגות (ראש ממשלה) - אזי 'ופשט את בגדיו - ולבש בגדים אחרים' (רש"י יומא כג ב פחותים מהם

) עליו להחליף את סגנונו לאחד האחרים, כפי הצורך.[/FONT]
[FONT="]=========[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]המנהיג האיכפתי[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]כן מותק שלי.[/FONT][FONT="] יש מדינות משעממות בעולם. אוסטרליה ושוויץ למשל. שם בדרך כלל הויכוחים המאיימים לפלג את העם לגזרים נסובים על השאלה אם חשוב להפוך את כיכר המדינה לירוקה יותר או צבעונית יותר. רק לקנא.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]במקרים כאלה, ברור ששאלת המנהיגות נקבעת בעיקר לפי הפרמטר השלישי ברשימה: מי יותר איכפתי לעם? מי יותר יבין ללב העם והסתדרויות הפועלים?
[/FONT][FONT="]
[/FONT]
[FONT="]פרמטר היושרה (הרביעי) גם הוא מהווה נקודות זכות משמעותיות למתמודד. לעומת זאת מנהיגות ברזל או עניינים עדתיים לא תופסים מקום בכלל. מי צריך משטרה ובלשים בארץ השוקולד?[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
וכמובן,[FONT="] איפכתיות לא יכולה לתפוס מקום בשום אופן במדינת ישראל. לפחות בתקופה זו. לכן גם אם רובי ריבלין יעמיד עצמו לבחירה לראשות הממשלה הוא ינחל כשלון חרוץ, ובשום אופן לא תעזור לו האהדה שהוא צובר בכל גוני הקשת.[/FONT]
[FONT="]=====[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]המנהיג המקצועי[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]הפנטזיה השחורה של הלבנים.[/FONT][FONT="] את המהפכה של ברק אובמה בארה"ב כולנו זוכרים (נו כבר, שתיגמר - ומהר).[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]איזה כובע חבש אובמה בדרכו לבית הלבן? תשובה צפויה: 'מנהיג חזק' או 'ייצוגי' (על הרקע השחור שלו), אבל תתפלאו לשמוע, שלגמרי, לא (הרטוריקה שלו אגב היא רק כלי, ובשום אופן לא סיבה).
[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]אמריקה הגדולה רוטנת על השלומיאליות של עצמה. המלחמות בעיראק ובאפגניסטאן מזרימות בנזין לחבית הבוערת, אבל לא רק. המשבר הכלכלי מעיף מליונים מבתיהם, בתי הקפה מתמליניים ממיואשים ושבורי לב, האבטלה ההמונית, וכל אלו גרמו לתחושה שמשהו בשטיילטלע מתבלגן ואין סדר.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]ואז מגיע הכושי. לפתע צומח אדם שחום-עור ומצליח להבקיע שיאים חדשים בסולם המפלגה הדמוקרטית. איך הוא הצליח לשבור טאבו של מאות שנים – רק האלוקים יודע, אבל המציאות היא שהאיש נוסק למרומים.
[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]וכאן לוחש לעצמו ג'ו השרברב; 'אם הוא הצליח להגיע למקום שאף כושי לא הצליח בו קודם, אזי הוא יצליח להביא כיוונים חדשים לאמריקה' (וואו, איזה משפט ארוך).
[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]וכך גם ההבטחה 'כן אנחנו יכולים' כשצבע העור מוכיח זאת בשחור על גבי לבן. ולא, ההצבעה עבורו לא היתה בשל התקדמות ערכי ההומניזם וזכויות האדם בעולם; איפה. אפילו אישה לא נבחרה מעולם לנשיאות ארה"ב. רק שוב, הצבע היה הוכחה וסיבה להאמין.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]סיבה להאמין מה? שיש מישהו שיכול לסדר את העניינים. את הבלאגן שבגן. כמו עיר אחרי שלש שנים של שביתות שחוטפת על הראש ועדה קרואה של טכנוקרטים, כך אובמה. הוא נתפס כמי שלכאורה יביא את הישועה ואת הסדר לחווה.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]וסליקא לה מסכת ה'מקצועי'.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]=======[/FONT]
[FONT="]מנהיג היושרה[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]תקשיב אריה. הסעיף הזה נורא חשוב לך, מכיוון, שלצערינו הרב, העם שבשדות מושפע מהתקשורת הישנה שהדביקה לך את התווית 'מושחת'. אנחנו, מאמינים לפסק הדין של מרן, שאתה זכאי, והתוית הזו הודבקה לך נטו על ידי בית דין של יושבי קרנות (סנהדרין ג.).
[/FONT]
[FONT="]
[/FONT][FONT="]ובכן. זוכר ראש ממשלה שקראו לו אהוד אולמרט? יופי. זוכר מי ירש אותו במפלגה עם 28 מנדטים? ציפי לבני. עם הסלוגן - פוליטיקה אחרת.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]אולמרט. האיש צלח כמה שנות שלטון אמנם, שתי מלחמות והפצצת כור אטומי, אבל משהו אחד הרג אותו. החקירות, החקירות, החקירות. העליהום הגדול שהיה נגדו בציבור נוצל בחכמה בידי אויביו מבית, ורגע לפני שהקואליציה שלו זורקתותו מכל המדרגות הוא פיטר את עצמו בדרכו לבתי המשפט.[/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]על הוואקום בעם שהוא יצר כמה שנים קודם השתלט בנימין נתניהו – ראש הממשלה הנוכחי. אך את המרחב בצד שמאל שהיה שייך לו תפסה אישה אחת, בשם ציפי לבני, כשהסלוגן שליווה אותה היה: ציפי לבני – פוליטיקה אחרת. [/FONT]
[FONT="]
[/FONT]
[FONT="]הרקע היה ש'מושחתים נמאסתם'. הפתרון משמאל היה האנטי-תזה לאיש. על היותה נקיית כפיים לא היה צריך עדים. מול אולמרט, הירשזון, קצב, ושורת מושחתים שאיפיינו את קדימה, לבני נתפסה כארבעי גוני לבן. היותה אישה סיפקה 'סיבה להאמין', כי אישה איכשהו נתפסת יותר כצמודה לנהלים מאשר גברים עקומים (וסליחה מכל הגברים וגם מעצמי).
[/FONT]
[FONT="]עוד יותר: בהמשך הקמפיין, כשליאור חורב קלט שהטיקט הזה עובד והשמאל כבר בכיסו, הוא עבר לימין הפוליטי עם אותו מסר, רק כנגטיב: 'ביבי? אני לא מאמין לו'.
[/FONT]
[FONT="]כלומר – הוא השתמש עם ספריי הצחנה של קדימה לעבר נתניהו. שוב – עם התחושה הזו, שהאיש הזה שנסק לפתע משמים כאלטרנטיבה לאולמרט אינו חף מצחנה של מושחתות ואי-אמינות.
[/FONT]
[FONT="]הצליח? בטח. הנסיבות הפוליטיות כמובן לא נתנו לה את הקרדיט, אבל היא הצליחה לגנוב ולהציג את המפלגה הגדולה ביותר באותן בחירות. 28 מנדטים לעומת הליכוד 27.[/FONT]
(ואגב, לפני כמה שבועות לבני ניסתה לידחף קצת למערכות, ואמרה על דעת עצמה: תזכרו שיש 'פוליטיקה אחרת' - זה עזר משהו? מה פתאום, השיח כיום בכלל לא סב בעניין השחיתות)
[FONT="]=====[/FONT]
[FONT="]סיימנו להיום. השיעור הבא והמסיים אי"ה בעוד שבוע.[/FONT]