קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
פולין סובלת בשנים האחרונות מבעיה של רעב. אחד מכל ארבעה ילדים סובל מתת־תזונה. כדי לתת מענה לבעיה, בחרו בצלב האדום הפולני לצאת בקמפיין, בעזרת מדיה יצירתית במיוחד - מפיות. מאות מסעדות בוורשה החליפו את המפיות שלהן במפיות חדשות, שעליהן מתנוססות פניהם של ילדים חמודים, רגילים למראה אך עם פה פעור. רעבים.
הרעיון פשוט: כל סועד שהשתמש במפית, והשאיר עליה פירורים, לא יכול היה להישאר אדיש לחיבור בין תמונת הילד הרעב, שאריות האוכל שעל המפית והמשפט "הפירורים האלה לא מספיקים". בנוסף למשפט, על המפית הופיעה בקשה לשלוח SMS תרומה למטרה החשובה. בכך התאפשר לכל סועד לקחת חלק בפתרון מצוקת הרעב, תוך כדי הישיבה במסעדה הקמפיין שעורר רעש רב בפולין מצביע על כיוון חשוב בהתפתחות עולם הפרסום. במקום לנסות להשפיע על צרכנים בעזרת פרסום קונבנציונלי, בוחרים יותר מפרסמים לייצר פרסום שמעביר את הצרכן חוויה ייחודית. כאשר הוא הופך לחלק מהפרסום ולא רק לנמען שלו, הוא מתחבר למסר דרך הבטן ולא דרך הראש. אך מי שמכיר את הפולנים ואת קמצנותם יודע שחבל על המפיונים:)
צפה בקובץ המצורף 138846
"יצחק'ל בני. חודשים רבים מאד אני חפץ לכתוב לך, ומתחבט אני בין קירות לבבי ומוחי, הזורקים זה לזה את הטיעונים הטעונים" | נוחעם תופס טרעמפ על חודש התשובה, וכותב לבנו בדם לבו מכתב מרגש שייפתח עוד כמה שנים

- – -

עיירה פולנית טיפוסית, קור אימיים וטיפות גשם שקפאו כנציבים על משקופי החלונות, עמל לו החסיד כל ימיו ביגיעה ובענווה ולא החסיר תו בתורה. והנה קרבו ימיו להיפרד מהעולם מלא ושבע ימים. עמדו אנשי החברא קדישא ליד מיטתו, וביקשו מהחסיד להתוודות בעת גסיסתו. חשב החסיד ואמר, להתוודות כהוגן בוודאי לא חשיב מאחר ואחטא בגבהות רוח בכך שתיחשף גדלותי בעיני האנשים הצופים בי מתייחד עם בוראי, וכך נפרד לעולמים ללא וידוי וקריאת שמע, וחשב שיזכה לאל"ף זעירא בתורה מחמת ענוותנותו.

כאשר סיפרו זאת התלמידים לשרף מקאצק זי"ע, נאחז בחרדה גדולה ואמר, "ברגע זה של ענווה נתפס החסיד בחטא".

- – -

יצחק'ל בני. חודשים רבים מאד חושב אני לכתוב לך, ומתחבט אני בין קירות לבבי ומוחי, הזורקים זה לזה את הטיעונים הטעונים. מצד אחד, הרי אף אחד לא באמת יחשוב שאביך מתכוון ברצינות להגה אחת היוצאת ממקלדתו, בלי לחשבן חשבונות יח"צ עצמי כאלה ואחרים. מצד שני, יודע אני היטב, כי יבוא יום, שתגדל לתפארת, ואני לא אוכל להיסתר ממך, כי רשומותיי הלא הם חרוטים על ניירות וירטואליים, כאות קין המסרב להימחק.

ויהי היום וידיד אמת רשם רשומותיו על דף וירטואלי, הרשומה הייתה נאה מאד, מהנדירים בכתיבה אומנותית מדוקדקת מילה, כצורף סופר ומונה, מאותו זן המכבד את היצירה שבמילה, עד כדי כך שאת מצבתם ירצו לסתת במו ידיהם שלא יקלקלו אחרים בתו משובש, והיה לפלא בעיניי שבחר הכותב לחתום על עיסתו בעילום שם, הלא דבר הוא שטבע היוצר להטביע חותמו ולזעוק הנני. לא התאפקתי ושאלתיו על פשר הדבר, התשובה הכנה הזדקפה לנגד עיני כאילו מסתכלת היא לשחור שבעין: "אינני רוצה שבני יראו את אשר אני כותב בדברי חולין בתחום הפרסום בו הנוהג לשחרר חרצובות לשון, והרי יום יבוא ויראה דברי אם אחתום בשמי. מיסטר גוגל יביא את בשתי וכלימתי".

באותו יום, יצחק'ל, החלטתי לכתוב לך, ודווקא בגלוי, כדי שתמצא מכתב זה בין הררי הדמיון שכתבתי, ואינני שם על לב דברי אחרים, וגם לא איכפת לי על אריכות הדברים. הגם שאנשי תחומי נוהגים לצטט בשם ערל שכתב לבנו "לא היה זמני בעיתותי ולכן הארכתי", כי אעפ"כ ידוע אדע שבן יקרא את אביו גם בארוכה. וכותב זאת אני לך, כמכתב שייפתח בעוד כמה שנים, מחמת שאינני יודע אם באותם שנים יהיה בי האומץ לשרטט לך לבי. ואם אשתוק מחשש "שמא יאמרו", הרי הקוצקר ידפוק על לבי בנקישות רועמות כל הימים, אל תתענוו במקום ווידוי.



אינסטלטור במשרד פרסום
יצחק'ל, אתה בוודאי מכיר את המשפחה הענייה בשכונה עם 14 האחים, סיפרת לי פעם שבכל יום הם מוציאים שולחן קטן, ועליו מכונה של פטל קר, והילד בן התשע עומד ומוכר לנהגי מוניות שעוברים ברחוב הראשי. אמרת לי אז שזה נראה לך עבודה קשה ומפרכת לעמוד בשמש הקופחת ולמכור. גם דיברנו פעם על אסף הירקן, שסוחב שקי תפוחי אדמה, ומזיע להביא קצת פרנסה. ואמרת לי, אבא, אתה לא סוחב, לא מזיע, ולמה בכל זאת, אתה מגיע הבייתה אחרי העבודה וקורס מיד למיטה. לא מספיק לי היחס בשבת, אני רוצה אבא כל השבוע.

פעמים רבות גם סיפרת לי שבחיידר כל הילדים דיברו על הפרסומת של אבא שלך, ושזה נראה כל כך מבריק מבחוץ, וילדים אפילו מקנאים בך, כי אבא עובד בעבודה עם הילה, כזאת עם תחושות מעומעמות הנעות בין מקצוע גבוה בלתי מושג לבין סוג של ילדי שמנת, וראיתי שאתה מאד מתאמץ לשכנע את עצמך שאבא עושה משהו יותר איכותי מאסף הירקן. לא כ"כ הצלחת.

חשוב לי לגלות לך. ישנם אנשים שדואגים לנפח את המקצוע שבו אני עובד, אנשים שממסדים תחושות אגו לכדי מקצוע, אנשים שמנסים לכסות את תחום הפרסום בנצנצים זוהרים משולבים טבעות זהב ורסיסי יהלום, כאילו מדובר בעולם שכולו טוב, ובכך מגרים דרדקים רבים לכסוף ולהשתלב בתחום הפרסום. האנשים האלה הם לא פחות מאשר אני וחבר מריעי.

אבל האמת היא, שעולם הפרסום זהה בתכלית לעולם חוטבי העצים, אינסטלאטורים, מוכרי פלאפל ומתקני אגזוזים. חשוב שתדע שכולנו קורעים את עצמנו מבוקר עד ערב, בלי יכולת לנשום, עד לכדי כך שאין לנו זמן להנות מיצירת כפינו, כי קללת העבודה בזיעת אפים אינה מאבחנת בין מנקה באשפתות להוגה קמפיינים, וכשם שזה אינו נהנה מהפיכת "צפרדע" ללוע משאית הזבל, כן זה אינו נהנה מיצירת כפיו, ולא משנה הסיבה, אי מחוסר סיפוק, אי משכחה ואי מטפשות. התוצאה זהה.

אני יודע את טענותיך הצודקות שלבטח יצוצו כשתפתח מכתבי זה, אבא, למה כשכל כך רציתי שתשמע אותי בתום יום העבודה נרדמת לי מול העיניים, אבל חשוב לי שתאמר טענותיך בקול, ואפילו ברמקול, כמו זה שמסתובב אצלנו בשכונה כל צהריים "סנדלים בזול סנדלים בזול", עד שהילד שמוכר את הפטל הקר ישמע וידע שהוא זכה למה שאתה לא. הוא אמנם מוכר פטל, אבל אבא שלו מקשיב לו כל יום, אני לא, כי אמנם בחוץ הכל זוהר, בפנים קורסים על בסיס יומי, ככה זה שגורל מליונים של לקוחות כרוכים סביב הצוואר, ויש צוות שלם שדואג לא להשכיח תליון זה.



רץ אלפי פרסאות

ובכל זאת, יצחק'ל, שמע בני, אני חושב עליך כל היום, מדמיין את הנאותיך בחיידר, מתרגש מכל הצלחה שלך, והן רבות וזוהרות, וגם כואב את כאב חסרוני ממך. אך חשוב שתכניס הדברים לפרופורציות. תחום הפרסום אינו יותר זוהר מכל מקצוע אחר שבעולם, במקום לחטוב עצים ולשחרר סתימות אני מביא עבורך שכר לימוד ממקום אחר לא פחות מזיע, בזיעה פנימית קשה הרבה יותר. ובפרט הזה בהחלט יש לך במה לשמוח.

ולכן בסופו של יום גם אני שמח, שבזכות עמל האינסטלציה אזכה לרכוש עבורך לבר-מצוה תפילין מהודרות יותר, ואולי אפילו יקרות מבית "עטרת-תפילין", כי זכיתי לקיים את אשר אמרתי בעצמי, "אילו היה נגלה דבר זה, היו רצים אלפי פרסאות להשיג אותו". כשאחרים ראו בקמפיין הזה גימיק שנהגה תוך כדי גרבוץ רגל על רגל בעולם שכולו טוב מדומה, קיימתי פסוק זה כפשוטו, כאשר לגמתי עוד פרסה ועוד זיעה קרה להביא אוכל בייתה, ולזכות בעוד סברא מתוקה שלך ב'אלו מציאות' שלפחות אמא שמעה, כי ביקשתי ממנה לחרוג ממנהגי הנשים ולדבר עם הבן בסברא דאביי ורבא, מחמת היותי מורדם ומונשם בדרך קבע.

תיכף יסבירו לך כולם מה האינטרס שלי בכתיבת מכתבי זה, אך יצחקל, קבל את האמת ממי שאמרו, קח מחט חד, ופוצץ את הבלון המדומה. אוהב אותך מאד, הרבה יותר ממה שאני מצליח לגלות כלפי חוץ. עתה אני עמל ביזע, בכדי שאתה לא. והיה זה שכרי.


מוקירך, אבא.

(פשקוויל)
מפשקוויל.



נתחיל בחלק הפחות מעניין: מדובר במודעה עם קרייאטיב גנרי לחלוטין. אין איזו תובנה משכיבה, או מטאפורה פנטזיונית. מסר מונח על השלחן בצורה הכי פשטנית. ככל הנראה הוראות הבריף כיוונו למסר בטון כזה, נטפל בזה בהמשך הפוסט. יש תשובות להכל. מבטיחים.
צפה בקובץ המצורף 138633
צפה בקובץ המצורף 138634
אז הרקע לסיפור כמובן מתחיל כמה חודשים אחורה. כשהשחקנית החדשה והמשמעותית – טרה, חושפת שוב שיניים טורפניות, באמצעות הגבינה הצהובה החדשה ה'טעימה' ביותר על המדף. החברה המרכזית – מימד, החברה המרכזית – מימד. שילוב קטלני של נהרות מדיה עד הים (תראו איזה בצפר הם עושים בימים אלו לנסטלה עם הפיוז-תה).

צפה בקובץ המצורף 138635


בלי לדבר הרבה, יוצאים במסע פרסום שאין אפשרות להתעלם ממנו. דאבלים, אינסרטים, תוספות בנייה ופיגומים. כל המדינה יודעת על הגבינה הצהובה הכי טעימה, זו שסודותיה נרקמו אצל ה'מולר'ים הגרמניים. הכל כמובן בליווי כתמים שחורים מגניבים.

http://www.pashkevil.co.il/wp-content/uploads/2012/08/הטעימה.jpg

====


בא'נדבר מאקרו:


מחד, להשיב מלחמה שערה לא נשמע בריא. אין מצב שתנובה תיקח את הגבינות הותיקות שלה – 'גוש-חלב' ו'ירושלים' ועוד ותתחיל פתאום להשוות ביניהן לבין הצהובות של טרה. מה, אנחנו החזקים במשק נתעסק עם החברה הקטנה הזו שהרגע הושיטה ידה לתוך דלי החלב? שתוכיח ת'עצמה בבקשה, מי מסתכל עליה בכלל?


מאידך, השוק עובר שינויים. תנובה, כחברה ששלטה בשוק ביד רמה אינה רשאית להתעלם משור מופרע כזה למולה. הוא נוגס עוד ועוד סלמי מהנתח הענק שהיא החזיקה בו במשך שנים, ומה עושים?


מה שאומר: חייבים להעניק תשובה להבטחה החדשה של טרה, אך מאידך לא ליגרר למלחמה שתעמיד את טרה כשותף שווה המתחלק בשלל.


איך עושים את זה? לא מסובך – משתדלים לחסל את האויב מרחוק, אך לא בקרב פנים מול פנים.


====


בתנובה נוברים בארכיונים, ונזכרים שיש להם 'צהובה' ללא כשרות מהדרין, כזו הנהנית מנאמנות גבוהה בציבור הכללי, ונחשבת (או כן, או לא) כגבינה צהובה הכי טעימה. משהו מיתולוגי כמו שוקולד הפרה בזמנו לפני חדירתו למגזר. יופי, הנה, בואו ניקח את הגבינה הזו, גבינת עמק, שתהוה מענה אמיתי ל"צהובה הטעימה'.


ושוב, כאן בזהירות רבה, אסור שמישהו יבין שמכוונים קטגורית ל'הצהובה הטעימה'. אי לכך אין מצב לדבר על 'טעים'. נעבור לשדה הבריאות. בריאות? נו תגידו, עם בריאות מפוצצים את הבועות הרותחות מעל הפיצה?… אבוי לנו אם ניצור זיקה על מוצר שומני כזה לחוויה בריאותית.


והנה התשובה המופלאה שיצרו לנו הפלנינגים של גל-אורן: עוזבים את שדה ה'טעים', ועוברים לתופעת הלוואי של הטעים: הארוחה. טעים לא טעים זה עניין נקודתי. אנחנו צריכים את התכל'ס: את ה'מה יוצא לי מזה', וזו 'ארוחה' מושלמת.


=======


וכאן אנחנו נוגעים בנקודה שלעיתים מעצבנת את כותבי הטורים ופרשני הפרסום: מדוע חלק נכבד מהמודעות אינן טומנות מוקשיים קרייאטיביים? איפה התובנות הענקיות? איפה פטישי האימפקט העוצמתיים?


והנה תשובה נקודתית לקמפיין הזה, שגם עונה להרבה קמפיינים אחרים בעלי מאפיינים מקבילים.


תנובה לא יכולה היתה במקרה זה לקרוע את השמים בקריייאטיב או בהתפרעות מדיה. כי היא היתה נשמעת כתשובה ל'צהובה' של טרה. וזה הדבר האחרון שהיא מעוניינת שנעשה. אי לכך, הטון בפרסום מכובד, ממלכתי, שקט. ארט מושלם ללא נדבות משטארסטוק. ואפילו התזמון לא נעשה צמוד צמוד, הכל כאסטרטגיה מדוייקת ומכוונת.


=====


והנה שאל לו יוסי צלניקר את שאלת מליון הקקטוס: מה פתאום כל המותגים האלו, אחוזה, ירושלים, טל העמק ועוד – והרי אם אין בידול אמיתי בין המוצרים, מדוע השינוי בשמות?


אוי יוסי יוסי -עפר אני לכפות רגליך. אם אנחנו חוזרים לשוק בו מוכרים מוצרים ללא עטיפות, אפשר להוריד ת'תריסים. לסגור את משרדי הפרסום והמיתוג. להגיד שלום לצמיחה. לשגשוג. בוקר טוב רוסיה. לילה טוב אוקראיינה.
 תגובה אחרונה 
צפה בקובץ המצורף 137641

א. האם התמונה לא נראית לכם קצת מזעזעת טיפהל'ה יותר מדי?

ב. האם מישהו מכן/ם העלה על דעתו להתקשר למספר המצורף רק בכדי לספק סקרנות קלה או שכולכם פשוט דפדפתן/ם לדף הבא תוך כדי הרמת גבה ומבט קל של פליאה, כמוני?

ג. רעיונות לפיצוח הטיזר ניתן להעלות כאן, החידון אינו נושא פרסים (אפשר פשוט להתקשר).

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה