קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
ראיתי כמה אשכולות בנושא.
הנה החוזה שלי - כחוצניקית, אני לא ממש מתחברת לרשמיות הישראלית... אני רוצה שהלקוח יקרא את מה שכתבתי, אולי אפילו יהנה, יבין היטב, ויחתום.
(אגב, הומור גם מביא לקוחות - ידעתם?)

אז הנה החוזה שלי - בהחלט לא מתאים לכל אחד.

בהצלחה לכולנו.

[FONT=&quot]לקוח יקר![/FONT]
[FONT=&quot]אני מודה לך על שנתת בי אמון, ומקוה שנהנה משיתוף פעולה פורה ועבודה שתשביע את רצונך.[/FONT]
[FONT=&quot]להלן כמה כללים חשובים. חשוב לקרוא אותם לפני תחילת העבודה, על מנת למנוע בעיות ואי-הבנות מאוחר יותר. בסוף העמוד תתבקש לחתום על המסמך. בחתימתך הינך מאשר כי קראת והסכמת לכללים אלו.[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
1. [FONT=&quot]המחיר אינו כולל מע"מ[/FONT]
[FONT=&quot]במידה והנך לקוח מחו"ל, בעל עסק רשום בחו"ל, והשימוש בעבודה יהיה בחו"ל בלבד, העבודה תהיה פטורה ממע"מ. [/FONT]

2. [FONT=&quot]מה כוללת העבודה?[/FONT]
[FONT=&quot]במידה וסיכמנו על עבודה בתשלום גלובאלי, העבודה כוללת סקיצה ראשונית, ובמידה ואינך מרוצה, עד שתי סקיצות נוספות. לאחר מכן, כל סקיצה נוספת תתבצע בתשלום, לפי המחיר הקבוע לשעה.[/FONT]
[FONT=&quot]לאחר שסיכמנו על הסקיצה עימה נעבוד, תוכל לבצע שינויים עד פעמיים. במידה ותרצה שינויים נוספים גם אחרי אותן פעמיים, העבודה תתבצע בתשלום לפי המחיר הקבוע לשעה.[/FONT]

3. [FONT=&quot]מתי אני משלם?[/FONT]
[FONT=&quot]את התשלום יש לבצע לפני קבלת העבודה המוגמרת והמוכנה לדפוס. חשוב שתהיו מודעים לכך, כי במקרים רבים, ובעיקר בעבודת עיצוב, העבודה נעשית בלחץ של זמן וצריכה להגיע לדפוס תחת מגבלת זמן צפופה למדי. לכן, חשוב שתכינו את התשלום מראש על מנת למנוע עיכובים מצערים לאחר מכן. עבודה שלא תשולם במלואה – לא תוגש לדפוס!! (כמובן, ובמידה ומדובר בעבודה מסוג שונה, כגון אתר מקוון או דיסק לצפיה, התוצר הסופי לא יוגש עד לאחר התשלום).[/FONT]
[FONT=&quot]אני ממליצה לקרוא את הסעיף הזה פעם שניה, על מנת למנוע עוגמת נפש מאוחר יותר..[/FONT]

[FONT=&quot]עבודות שמחירן עולה על $300 – ישולם חצי לפני תחילת העבודה, וחצי בסופה. שוב, לפני קבלת התשלום הראשון, לא אוכל להתחיל בעבודה, ולפני קבלת התשלום השני, לא אוכל להגיש את העבודה המוגמרת.[/FONT]

4. [FONT=&quot]ואם התחרטתי?[/FONT]
[FONT=&quot]מצטערת, אין כל אפשרות לבטל את העיסקה לאחר שסיכמנו. במקרים רבים אני מבטלת עבודות אחרות כדי לפנות את הזמן המתאים לעבודה שלכם, חשוב שתהיו שלמים עם ההחלטה שלכם כאשר הנכם מסכמים על העבודה. עבודה מבוטלת תחוייב בתשלום של 10% ממחיר העבודה. (לא חבל?)[/FONT]

5. [FONT=&quot]האם אוכל לקבל את הקובץ הפתוח?[/FONT]
[FONT=&quot]ברוב המקרים, העבודה אינה כוללת את הקובץ הפתוח. ניתן לקבל את הקובץ הפתוח בתשלום נוסף.[/FONT]

6. [FONT=&quot]איזה סוג טקסטים לשלוח?[/FONT]
[FONT=&quot]כאשר אני נאלצת לעבוד עם טקסטים מוכנים, חשוב שהטקסטים יהיו קריאים, ברורים, וסופיים. תיקונים ושינויים לטקסט לאחר תחילת העבודה יחוייבו בתשלום, משום שדבר זה מעכב ומאריך מאד את העבודה. לכן חשוב שתוודאו שהטקסט ששלחתם הינו הטקסט הסופי. כמובן שיש להעביר את הטקסט על קובץ וורד, ולא בכתב יד...[/FONT]

7. [FONT=&quot]מה אני יכול לדחוף לתוך אותה עבודה?[/FONT]
[FONT=&quot]ובכן, לא לוגו... במידה ואני מעצבת לכם פרסומת, לדוגמא, הפרסומת בהחלט אינה כוללת את עיצוב הלוגו. תוכלו לשלוח לוגו מוכן, לשלם לי על עיצוב לוגו (וזה בהחלט פרוייקט בפני עצמו), או לחילופין – להתפשר על מודעה ללא לוגו. בכל מקרה, חשוב לדעת כי הלוגו הינו פרוייקט מורכב ונפרד לחלוטין.[/FONT]

8. [FONT=&quot]ומה עם לוח זמנים?[/FONT]
[FONT=&quot]ובכן, החלק הבא נכתב בעיקר לטובתכם. לעתים עבודות[/FONT] "[FONT=&quot]נסחבות" עד אין קץ, והעבודה נמאסת על כל הצדדים. אני מצידי משתדלת מאד לסיים את העבודות במשך זמן סביר מרגע קבלתן. השתדלו גם אתם לעשות את חלקכם (לשלוח קבצים חסרים, להגיב על מיילים, לאשר וכו') על מנת שהעבודה תסתיים במהירות ובנינוחות עבור כולנו.[/FONT]
[FONT=&quot]לא אוכל להתחיל בעבודה לפני שאקבל מכם את כל הקבצים הדרושים.[/FONT]

9. [FONT=&quot]סיכמנו על מחיר – למה העלית?[/FONT]
[FONT=&quot]אנא זכור – סיכמנו על מחיר מסוים לעבודה מסויימת וספציפית מאד. באם הדרישה (שלך..) השתנתה במהלך העבודה (החלטת על גודל אחר, על שינוי בסוג העבודה, נוספו דרישות וכו') – גם המחיר ישתנה בהתאם. אנחנו נעמוד בקשר במשך כל הזמן, ואני אסביר לך במידה ומה שביקשת לשנות אינו תואם את ההסכם שלנו.[/FONT]

10. [FONT=&quot]אני רוצה את אותו הקובץ כמה פעמים, רק עם שינויים קלים...[/FONT]
[FONT=&quot]אין בעיה, אבל זו כבר עבודה נפרדת. תידרש לשלם על הקבצים הנוספים (כמובן שהמחיר לא יהיה גבוה כמו הראשון. אבל על המחיר נדבר כבר בנפרד..)[/FONT]

11. [FONT=&quot]המחיר כולל את ההדפסה?[/FONT]
[FONT=&quot]אז זהו, שממש לא. [/FONT]
[FONT=&quot]אני הגרפיקאית והמעצבת. יש בעל מקצוע אחר ששמו דפס, ועבודתו נפרדת לחלוטין מעבודתי. במידה ותרצה, אוכל גם לקחת את הפרוייקט של ההדפסה על עצמי ולשחרר אותך מעולו, כמובן בתשלום נפרד (אחוזים ממחיר ההדפסה). [/FONT]

12. [FONT=&quot]מה נעשה במידה והתגלעה אי הסכמה בינינו?[/FONT]
[FONT=&quot]בוא נקוה שזה לא יקרה. אבל במידה ולא נגיע לעמק השווה בנוגע למשהו, יקבע הרב ישראל ברזובסקי בביתר עילית את הפסק.[/FONT]

13. [FONT=&quot]מה זה הסימן הזה בצד המודעה?[/FONT]
[FONT=&quot]זה הסמל שלי, "פפריקה", המופיע על (כמעט) כל עבודותי.[/FONT]
[FONT=&quot]אל דאגה – זה רק מוסיף למראה המקצועי שלך.[/FONT]

14. [FONT=&quot]למה יש כאן תוספת של $10 על המחיר שסיכמנו?[/FONT]
[FONT=&quot]טוב, אז זה לא ממש אמור להגיע אליך בהפתעה. במקרים רבים במהלך העבודה אני קונה תמונה מחברות תמונות מקצועיות (את המקצועיות תראה בתמונה) על מנת להשביח את הפרסומת או העבודה שלך. המחיר משתנה, אך באופן כללי הינו כ-$10 לתמונה קנויה. אני לא אקנה את התמונה עד שאקבל ממך אישור, אך התשלום על התמונה יתוסף למחיר העבודה.[/FONT]

15. [FONT=&quot]על מה לא תקחי אחריות?[/FONT]
[FONT=&quot]ישנם כמה דברים שאינם תחת אחריותי.[/FONT]
[FONT=&quot]אני עושה כמיטב יכולתי להגיש עבודה מוגמרת ויפה. אולם האחריות לבדיקה אחרונה ואישור העבודה הוא על הלקוח בלבד!! במידה ונמצאה טעות לאחר ההדפסה – לא אוכל לקחת אחריות על כך![/FONT]
[FONT=&quot]גם את הסעיף הזה כדאי לקרוא פעמיים..[/FONT]
[FONT=&quot]בנוסף, מכיון והדבר אינו בידי, לא אוכל לקחת אחריות על התוצאה המודפסת. ישנם הבדלים גדולים בין בתי הדפוס ואיכויות ההדפסה שלהם. אני אוכל להמליץ על בתי דפוס שהיה לי איתם נסיון טוב בעבר, אך לא אוכל לקחת אחריות על עבודתם. בכל מקרה אני ממליצה על שני דברים:[/FONT]
[FONT=&quot]- [/FONT][FONT=&quot]לדרוש סקיצה אחת מודפסת לפני תחילת הדפסת כל הכמות.[/FONT]
[FONT=&quot]- [/FONT][FONT=&quot]"לעמוד להם על הראש". אכן, הלקוח ה"נודניק" יקבל את העבודה הטובה יותר שם...[/FONT]
[FONT=&quot]נקודה נוספת שכדאי לזכור: מן הסתם המסך שלכם אינו מסך מקצועי, ולכן הצבעים שהנכם רואים במהלך העבודה על המסך שלכם, אינם הצבעים המדויקים שאני עובדת עמם (ולעתים ההבדל ממש עצום). גם לכן חשוב לראות סקיצה אחת מודפסת לפני שמאשרים לדפס להדפיס את כל הכמות.[/FONT]

[FONT=&quot]ועכשיו שהבנו במה מדובר, אנא חתום שהבנת והסכמת, ואז קדימה – לעבודה![/FONT]

[FONT=&quot]על החתום:[/FONT]
זה שעצמאים צריכים לשווק את עצמם ידוע, והם אכן עושים זאת כל העת. מה שידוע פחות, כנראה, הוא הצורך בשיווק עצמי לשכירים, בתוך מקום העבודה שלהם. גם שכירים צריכים לשווק את עצמם.

אני לא זוכרת מי אמר את המשפט החכם הבא, שאני מצטטת מתוך הזיכרון, משפט חכם מאוד: הבקלה מטילה 3000 ביצים ביום והתרנגולת מטילה ביצה אחת בלבד, אבל התרנגולת מקרקרת אחרי שהיא עושה את זה. לכן אנו בזים לבקלה ומעריכים את התרנגולת.

כשחשבתי לפתוח שרשור בנושא שיווק לשכירים, חשבתי בתחילה שעדיף שמעסיקים יכתבו טיפים לשכירים, אבל התחרטתי. מעסיקים יכתבו דברים דוגמת: התמסרות, אבל זה לא משנה מה אתה באמת עושה כמו מה יודעים שאתה עושה, בכל אופן כשמדובר בשיווק. מניסיוני - יש עובדים שעושים המון ואף אחד לא יודע על כך. לכן הם גם לא זוכים להערכה וכמובן שלא לתגמול, בעוד שחבריהם העובדים פחות ויודעים לקרקר זוכים לקידומים, הערכות, בונוסים ומה לא. העובדה הזו בד"כ מתסכלת את הטובים והשקטים שמתמרמרים בינם לבין עצמם וחבל. במקום להתמרמר - תסגלו כמה הרגלים שיווקיים פשוטים ותזכו לטוב.
כמובן שזו לא חכמה לא לעשות כלום ולקרקר, אי אפשר לשרוד כך לאורך זמן. הטיפים שלהלן מיועדים למי שבאמת עובד ורוצה לקבל הערכה ותגמול למעשיו.

גילוי נאות: עבדתי כשכירה ב-3 מקומות עבודה שונים. בכל המקומות הללו זכיתי להערכה יוצאת דופן. תשאלו את המעסיקים שלי הם ידווחו על התמסרות, עבודה טובה, יחסי אנוש, ידע וכישרון - אני יכולה לסכם לכם את הכל במילה אחת: שיווק. היו טובים ממני בכל אחד ממקומות העבודה בכל קריטריון, אבל הם לא עשו כלום כדי לשווק את עצמם, והפסידו.

להלן הטיפים שלי. אני מזמינה את כל מי שברשותו טיפים נוספים להוסיפם כאן, לתועלת כל השכירים בעם:

1. עבודה כתמורה ולא כתרומה. המעביד משלם לעובד כל חודש סכום כסף מסוים. העובד זוכר את זה ביום בו הוא מקבל את המשכורת ואולי גם ביום שלמחרת. המעביד לעומתו זוכר את זה כל יום. בעד התשלום הזה הוא מצפה לקבל עבודה. יש עובדים שמעניקים הרגשה שהם "עושים טובה" למעסיק בכל מיני עניינים הנדרשים לצורך עבודתם. זה פיתוי גדול (קשור גם למה שאכתוב בהמשך - הערכה אישית מול הערכה מקצועית) אבל אסור. מעביד שמרגיש שיותר מידי עושים לו טובה, יותר מידי צריך לחלוב את העובדים, מתמלא רוגז. תנו הרגשה של הכרת הטוב, נתינת העבודה מתוך רצון והנאה.

2. ספרו על תהליכים ולא רק על תוצאות. עובדים רבים שולחים את התוצאה של עבודה רבה בסוף היום למעסיק. זה יכול להיות עבודה בגרפיקה, שורה שמספרת בירור כלשהו או במקרה כמו שלי - תכנית שיווק מושקעת. למעביד לוקח לעבור על זה משך זמן שבין חצי דקה לרבע שעה, במקרה הסטנדרטי. הוא לא יכול לשער כמה עמל מושקע בזה. אל תצפו שהוא ינחש לבד, ספרו לו! אפילו תוצאה של שיחת טלפון, למשל - קביעת פגישה אל תשלחו בצורה יבשה של: הפגישה נקבעה ליום ד' בשעה 3 במשרד. ספרו מה אמר האדם, מה עניתם לו כתגובה, איך שכנעתם אותו ומה הוא הגיב, וכיצד גרמתם לו להתלהב יותר.

3. הראו שותפות. אין דבר ש"קונה" בוסים יותר מהשתתפות, נשיאה בעול ואכפתיות. משפט כמו: "זה לא רק העסק שלך, זה גם העסק שלי" הוא אחד המשפטים החכמים בתבל. אף פעם אל תגידו: "המשרד שלך", אלא המשרד שלי או שלנו. אבל הראו את זה גם בהתנהגות. מותר להישאר שעה נוספת במקום העבודה. אם תקטרו ותכעסו או תתבכיינו ירגיש המעסיק שהוא מכירח אתכם, שאין לכם רצון להשקיע, שאתם משאירים אותו לבד בזירה וכל האחריות עליו (גם לזה קשור הערכה אישית מול הערכה מקצועית. הנה, בנקודה הבאה אדבר על זה). אם אתם יודעים שהנה זה בא - עוד רגע הוא יכריח אתכם להישאר ולא תהיה לכם ברירה בכל מקרה, עדיף שתהיו חכמים ותזמו את זה בעצמכם: "אני רואה שלא אספיק לסיים את העבודה הזו בשעה הקרובה, תרצה שאשאר היום עוד קצת כדי לסיים? אין לכם מושג לכמה הערכה תזכו בגלל זה.

4. הערכה אישית מול הערכה מקצועית. יש למעסיק שלכם הרבה סיבות להעריך אתכם כעובדים. אף פעם אל תסמכו על ההערכה האישית אליכם. עובדים רבים בונים את כל הביטחון שלהם על זה: הם מספרים למעסיק שוויתרו על ברית של אחיין לטובת יום עבודה רגיל, הם מספרים שכל המשפחה שלהם נמצאים בטיול ורק הם עובדים כרגיל. לפעמים עובדים יכולים לבקש חופשה ולבקשת המעסיק לבטל אותה. והם מצפים להערכה בגלל הדברים האלו. מניסיון - אין סיכוי שתקבלו את זה, להיפך. המעסיק קצת חסר אונים, הוא לא באמת רוצה להפריע לכם בחיים, הוא רק רוצה שהעבודה תתבצע על הצד הטוב ביותר. הרצון לקבל הערכה בגלל ויתורים לטובת העבודה נתפס כמשהו קטנוני, לא בוגר מספיק והעיקר: "מה הוא רוצה שאגיד לו עכשיו?" זו המחשבה שלהם ברגעים האלו. הרחמים שהם לא מצליחים לחוש כלפי העובד מתחלפים מאוד מהר בעצבים עליו, כי הוא גורם להם להרגיש רע עם עצמם, וזה לגמרי שונה מהערכה, סותר אפילו. מה כן אפשר לבקש? לא הערכה כזו אלא הערכה מקצועית וזה תקבלו בזכות כל אחד מהטיפים שרשמתי קודם ושארשום בהמשך.

5. הפרדה בין החיים האישיים לעבודה. בכל הפעמים שביקשתי חופשה או הודעתי על איחור ונימקתי - הדבר התקבל בצורה לא מספיק מבינה, לטעמי. בקשת חופש לצורך תור לרופא - אני מצליחה לדמיין את המעסיק חושב לעצמו: היא לא יכלה לקבוע את התור בשעה אחרת? כמובן שהוא לא שאל את השאלה הזו, לא הסברתי לו עד כמה היה קשה לקבוע את התור. גרוע יותר - להודיע על איחור בשביל לקחת את הילדה לגן ביום הראשון, או לקחת יום חופש בתקופה מאוד עמוסה פשוט כי כבר קשה לי ואני צריכה להתאוורר. אני הפסקתי להסביר. המעסיקים שלי ידעו שאני מגיעה בכל מצב, לא בגלל שסיפרתי להם (עיינו להלן הערכה אישית וכו') אלא כי זה דבר שרואים, גם רשימת החיסורים שלי קטנה מאוד, והם מקבלים הודעה כזו: "ביום חמישי בשבוע הבא אאלץ להיעדר. ההודעה הזו נשלחת אליך לאחר חיפוש אלטרנטיבות ובדיקת חלופות, אין לי ברירה. אשמח לאישור על ההיעדרות." אף אחד לא שאל אותי למה, כן שאלו אותי אם זה דחוף (ועל זה תמיד אני עונה: נראה לכם שאם זה לא דחוף הייתי נעדרת? יש משהו שאני אוהבת יותר מהעבודה??), תמיד אשרו לי. דוגמה נוספת: פעם היה קשה קצת בבית, הילדים לא הרגישו טוב וקיבלתי כל כמה דקות טלפון לעבודה עם שאלות. הבוס שעבר באותו רגע בסביבה וראה אותי בטלפון קיבל הסבר שהילדים לא מרגישים טוב וקצת קשה בבית. לא עזר לי כלום: הוא עד היום טוען שהתוצרים שלי באותו שבוע הרבה פחות טובים מבכל שבוע אחר. לדעתי - הוא לא צודק, אבל אל תתווכחו עם הבוס.

6. אל תתווכחו עם הבוס. אף אחד לא אמר שהבוס תמיד צודק, לא בגלל שזה לא נכון, אלא בגלל שזה כל כך נכון שאפילו מיותר לומר את זה. הבוס לעולם אינו טועה וגם אם כן, אסור לכם לדעת את זה. איך בכל זאת מעמידים את הבוס על טעותו? שואלים כמה שאלות מכוונות ואומרים שלא הבנו בדיוק ושיסביר לנו מחדש. בד"כ הוא מסביר מחדש ואז רואים שהוא מעולם לא טעה. הוא מעולם לא טעה.

7. לקיחת אחריות בכל מצב. הפעם הראשונה ששמתי לב שזה בסך הכל שיווק היתה כשהבוס שלי (לשעבר) אמר לי שאני משווקת את עצמי נהדר. בעיניו זו היתה מחמאה, בשבילי - אמת צרופה. זה קרה לאחר שהוא בדק חומר שהכנתי והגשתי לו לעיון, ומצא כמה טעויות טפשיות ומרגיזות. עמל של כמה ימים הלך לזבל. הסיבה: הוא לא הגדיר לי משהו מסוים ונצרך. אני כעסתי, כי עבדתי על זה הרבה, אבל הוא גם כעס - כי הוא שילם לי על הימים הללו, והתאכזב. הוא היה אשם, חד משמעית, והתחלתי אפילו לומר לו את זה: "זה בגלל שלא אמרת לי ש.." ואז עצרתי, והתחלתי מחדש: "סליחה, זה בגלל שלא שאלתי אותך מה..."
שנינו ידענו שלא הייתי אמורה לשאול. שנינו ידענו שאם הייתי שואלת לא היתה הטעות הזו. ושנינו יודעים שאין כמו עובד טוב שלוקח את האשמה מעל המעסיק. אז בפעם הבאה אולי אשאל ואולי לא, הימים הבאים הוקדשו לעריכת החומר מחדש והכל בא על מקומו בשלום. המעסיק מרוצה ואני גם.
וברור שכאשר העובד באמת טועה עליו לקחת את האחריות ולא להפיל אותה על המעסיק - נכון?

8. ניצול זמן. זה אחד ההבדלים בין עצמאי לשכיר. עצמאי מחכה ללקוח שיתן לו עבודה, ואם לא - הוא פשוט לא עובד. שכיר צריך לעבוד בשעות מוגדרות. הבוס לא עובד אצלו, ולכן הוא לא חייב לתת לו הגדרות לעבודה, אבל הוא צריך להביא תוצאות. מה זה אומר? אם אין כרגע מה לעשות אפשר לחלום, אפשר לדבר עם חברה לעבודה, אפשר להתקשר הביתה. אני מחפשת מתחת לאדמה מה לעשות. אני זוכרת מקרה ששיקף את הדבר - הגענו שני עובדים למקום העבודה והדלת היתה נעולה. ישבנו על המדרגות והיינו צריכים למלא את הזמן. העובד השני היה מאוד לחוץ, היתה לו הרבה עבודה והוא היה לחוץ להספיק. הוא התקשר למעסיק איזה 12 פעמים שיביא מפתח ושיבוא לפתוח את הדלת. כשסוף סוף הגיע המעסיק הוא ראה אותי שם. מה זה, הוא שאל אותי את גם פה? אם הייתי יודע הייתי בא קודם, הזמן שלך יקר לי!
לא נורא, אמרתי לו, בזמן הזה התקדמתי עם זה וזה וזה, וחשבתי על דרכים לקדם את זה וזה. למען האמת, אם הייתי קוראת עיתונים בזמן הזה לא היה קורה כלום. זו אשמתו שנתקענו. גם אם הייתי מתקשרת לא היה קורה דבר, אבל בחרתי לנצל את הזמן (וכמובן - להראות לו את זה). ככלל - תמיד כדאי למצוא מה לעשות לבד, לעבוד ולא לבקש כל היום הנחיות. בוסים אוהבים עובדים יוזמתיים.

9. העדפת תדמית על פני מכירה מוגברת זמנית. יהיה מי שיחלוק עלי, אבל מותר לכם. הרבה פעמים יש אפשרות להרוויח כמה שקלים נוספים משעות נוספות, מפרוייקטים מיוחדים, מעבודה תחת לחץ. הניסיון שלי הראה שעדיף לוותר מראש על רווח, אם הוא לא גדול מאוד - כמובן, כדי לזכות לתדמית טובה יותר. ערכו של כל עובד יורד ברגע שהוא מתחיל להתחשבן, ברגע שהוא עובד מסור - הערך עולה. לא כל סכום שווה את הפגיעה הזו. בניית תדמית לטווח ארוך מתורגמת לכסף ממשי ברגע של העלאה במשכורת (זה מגיע, אל תדאגו), בזמן קיצוצים העובד המוערך יותר נשאר, ברגע של קידום - מחפשים את מי שמוכן להשקיע. מי שהדיבור שלו רק על כסף אולי מרוויח את פרוטותיו, אבל לטווח הארוך יותר הוא מפסיד.

ועוד גילוי נאות אחד: לכל מי שחושב על הרווח האישי שלי מכתיבה זו: אל תדאגו, אינני מחפשת מקום עבודה. אני מרוצה מאוד במקום בו אני עובדת כעת, ועד כמה שידוע לי - מרוצים ממני גם כן (אני משקיעה בשיווק עצמי...). מטרתי היא אך ורק לתועלת כל מי ומי שיקרא את זה. אודה מראש למי שיכתוב גם הוא טיפים נוספים שאוכל ליישם.
  • שכוייח!
Reactions: שרוליק ל.1 //
76 תגובות
נתקלתי היום במאמר הזה באתר של פרסום נוחעם, נהניתי מאד וברצוני לשתף אתכם (ותודתי נתונה ללאה)

אך בסיום הקריאה מייד צצה ועלתה השאלה, האם כל המוצרים והשירותים שנמכרים בזול 'לא שווים', וכל המותגים, שבנו לעצמם הילה של מותג 'שווים' את המחיר שהם דורשים?



****************
***********************************

בימים של מהפכות ומחאות האינסטינקט הטבעי הוא להוריד מחירים. זו הסתכלות נכונה על ההווה. לאה בלוי ממליצה לכולנו להסתכל רגע גם על העבר, וממנו לנסות לצפות גם את העתיד

- – -​

מהפכה ומלחמה שוררים בחוץ. הפאניקה שולטת. כולם נגד כולם ואף אחד לא יודע מה הוא באמת עושה. זו ההרגשה שעולה בי כשאני נחשפת למראות ה"מהפכה" החברתית בשנה שעברה ובשנה זו, ולתגובת החברות המסחריות במשך הזמן הזה.

אחר כך יושבים כולם במשרדים הממוזגים שלהם, ואני, שבדיוק חוזרת מעוד איזה 'אקספלור' בשטח, מגיעה למערכה ב' של המלחמה. אם את הצרכן מצאתי, לא צועק אמנם, לא מניף דגלים של מהפכות, אבל בהחלט בודק מוצרים דרך החור של השקל, הרי שמנהלי השיווק לא חושבים לרגע אחרת.


הצרכן בודק מוצרים דרך החור של השקל, ומנהלי השיווק משתפים פעולה
אז קלטנו, כולם רוצים היום לשלם כמה שפחות, וזה מה שהחברות נותנות להם. הציבור צועק, והגופים המסחריים מתגוששים ביניהם על הפרשי עשרות אגורות בין מותג למתחרהו. מבצעי ענק, שיטות המחרה חדשות, שיטות ניהול, צמצום בפרסום, צמצום בחומרי גלם, צמצום בעובדים, חיסכון בדלק, חיסכון בחומר, כמעט הפסד.

- – -

לפני ארבע שנים, כשהתחלתי לצבור ניסיון בתחום הפרסום והשיווק, שאלתי את עצמי: "לאן אנחנו הולכים בעצם?" כל מטרת הפרסום היא לחדש, להמציא שוב את הגלגל, ושוב, ושוב, לחשוב מחוץ לקופסה אחת, ואז לפרוץ עוד קצת. ומה יהיה בסוף?

אז בהתחלה דברנו על יתרון יחסי של מוצר, ואחר כך התקדמנו לדבר על מותג, ולתת לו ערכים, ומיתוג רגשי, וחיבור לצרכן, ואישיות משלו. ומה הלאה? לעטוף את הצרכן במותג ב-360 מעלות? עשינו את זה כבר. ליצור השתייכות למותג? זה כבר משומש. איפה בעצם עומדת הפסגה, שממנה כבר לא נוכל, רק לרדת חזרה?

במשך השנים האלו המשכתי להמציא גלגלים נוספים, שעדיין נוסעים טוב על הכביש, ברוך השם. אבל השאלה התעוררה בכל פעם שכבשנו פסגה נוספת: האם הגענו כבר לשיא? וטוב שלא, כי פסגות חדשות שהגענו אליהן היו מעניינות ומרתקות, ופעילויות שגם בימים אלה ממש אנחנו עובדים עליהן – חדשות ופורצות דרך. וזה היה כיף.

- – -

פתאום הצרכן מתפכח ואומר "נמאס לי". נמאס לו מכל התפאורה הזו, נמאס לו מהרעש והבלגן. "תנו לי מחיר זול וזהו", כך הוא דורש. בסופו של יום מעניין אותו החור בארנק יותר מהמותג המוטבע עליו.

והחברות משתפות פעולה. מנהלי שיווק איתם אני נפגשת בימים אלו אומרים: "עדיף להוריד מחירים, כי זה מה שמעניין את הצרכן". והם צודקים, באמת זה מה שמעניין אותו.

אבל האם באמת אין יותר מקום למותגים, ורק המחיר הוא הקובע?

- – -

בואו ננסה לחשוב שנה קדימה.

רשתות השיווק מורידות מחירים באופן תחרותי. אחת מהן לא שורדת, סוגרת. השנייה מצמצמת סניפים ועובדים. גם בסניפים הקיימים יש מעט סדרנים ומעט מאוד קופאיות, פחות קניינים ופחות מנגנוני תפעול. רשת נוספת לא רווחית, אם תוריד מחירים כדי להיצמד למתחרה – תצבור הפסדים.

חברות הסלולר קלטו את הפואנטה. הן נותנות מחיר זול, ורק זה. אין מענה טלפוני, אין שרות לקוחות זמין. יש נפילות מידי פעם וחוסר קליטה – אבל זה בסדר, זה חלק מהחיסכון (ככה גם הצרכן מתקשר פחות בחבילות בהן הכל כלול).

חברות המזון הגדולות הבינו שעליהן להוריד מחירים. כבר שנה שהם לא מפרסמים בכלל, ואת כל המשאבים מפנים למחקר ופיתוח בשאלה "איך מצמצמים עלויות". אז כבר מוכרים לנו קוטג' על בסיס מים ונקניקיות בשריות בזכות שומן ועור, עם שלל תוספות זולות יותר. אין ברירה. את הצרכן מעניין רק דבר אחד – המחיר, וכולנו נשלם אותו.



לא נפריז בתיאורים, העניין מובן.

אין אפשרות לריב על השקל לאורך זמן, ולנצח. זו מלחמה שבסוף כולם מפסידים בה. אבל מי כן יכול לנצח? מי שלא ישתתף בה.

אולי זה יקח שנה, אולי קצת פחות, עד שנחזור לשלב קדום – הרבה לפני שהתחלתי לעסוק בתחום השיווק (ספק אם כבר נולדתי…) – השלב בו לא היו מותגים והתחרות היתה פונקציונאלית – יתרון מול יתרון, מוצר מול מוצר. הסיבה שלא נשארנו כבר אז בשלב הזה והתקדמנו – לא היתה בצע כסף של מנהלי משרדי פרסום או הבלחות קריאטיביות של קופירייטרים הזויים שהחליטו לברוא מותג.

הסיבה היתה פשוטה: השוק דרש את זה, בגלל התחרותיות שבו. בעולם שאין יתרון תחרותי משמעותי ברמת המוצר, הביאו יתרון משמעותי שאינו תלוי בו בהכרח, ויצרו את התחושה הזו סביבו. כדי שהשוק ימשיך לשרוד הוא יהיה חייב את זה.

ואז, בעוד שנה או פחות, כשכולנו נלקק את הפצעים, ננסה להתאושש ממה שקורה פה, נבין שבכלל לא רצינו את זה. לא רצינו לשלם קצת ולקבל פחות – רצינו לשלם מספיק ולקבל יותר. רצינו מוצר שמביא תועלת, בעל יתרון משמעותי, בעל אמירה ברורה – או במילה אחת – רצינו מותג. ואז נחפש את מי שנשאר כזה; איכותי, מוביל, נכון וטוב.

האם נצליח לשמר לכם את המותגים עד אז?
מאמר קצר שכתבתי שאולי יכול לסייע למישהו
קריאה מהנה (-:

האם אני מתאים ל
פתיחת עסק?

שאלת השאלות של כל יזם מתחיל היא האם אני מתאים?!? האם יש בי את זה?
אז קודם כל אם שאלת את עצמך את השאלה הזו את\ה בדרך הנכונה.

התשובה לשאלה האם אתה מתאים? מתחלקת לשתיים!!!

התשובה הראשונה היא בעצם שאלה... האם אתה רוצה להיות יזם? הסוד הגדול של רוב המצליחנים הוא רצון. כמובן שיש הבדל גדול בין להגיד אני רוצה לבין לרצות.

כאשר אנו רוצים משהו באמת אנחנו עושים הכול כדי להשיג אותו, מוכנים לשלם מחיר כדי להשיג אותו, והחשוב מכל, כישלון לעולם לא יעצור אותנו.


נביא לפניך, דוגמה קצת קיצונית אך מעוררת מחשבה.

נניח שאדם מילא כרטיס בהגרלת הלוטו, הפרס בהגרלה הוא מליון שקלים. כמובן שאחרי שהכרטיס שכב בכיסו לא מעט, הוא בודק אותו בשביל לזרוק שאריות נייר מהארנק שלו.
בבדיקה הראשונה הוא מגלה שהמספרים דומים למספרי הזכייה... בבדיקה השניה השלישית והחמישית, הוא מגלה שהם לא דומים... הם בול המספרים שזכו!!! הוא רץ לבת הזוג שלו מנופף בכרטיס ומלמל משהו בשפה לא מובנת, בת זוגו שואלת אותו מתי למד לדבר כורדיסטנית עתיקה... ברגע שהוא מסביר לה במה מדובר, היא מתחילה לנשום נשימות לידה מהולות בצווחות מוזרות.
היא מסתכלת בכרטיס ומתעלפת. כמה דקות אחרי המהומה כשחזרו לשפיות (ובת הזוג רטובה כולה מהדלי ששפך עליה) הם מגלים שהתאריך האחרון למשיכת הזכייה הוא... היום... מה היום... היום עד 5 אחה"צ ומה שעה עכשיו....3... עוד שעתיים...הם מלבישים את הילדים, זורקים אותם לתיק רחצה, ואת התיק לבגאז'.

"קדימה" צועקת בת הזוג "הפעם אני מרשה לך מהירות מופרזת, עקיפות, ואפילו לזרוק משפט שוביניסטי על כל נהגת שעקפת... העיקר שנגיע עד 5. נו קדימה... קדימה.." !???@?#?# והאוטו... לא מניע... "תישארי כאן" צועק בן הזוג "אני הולך לעצור טרמפים..." - "טרמפים? אתה? ממתי?" ... "מעכשיו!!!"

הגבר מתחיל לרוץ באקסטזה לכיוון הכביש. (ריצה שהייתה מזכה אותו בפרס יותר גדול ממיליון שקל, אם היה רץ באולימפיאדה) מבט בשעון, מבט בכביש ואין נפש חיה... "עוד שעה וחצי ואין טרמפים..." הוא ממלמל לעצמו... 10 דקות עוברות וכלום... הינה האטובוס... רגע! הוא חושב לעצמו... לפני 10 שנים נשבעתי שלעולם לא אעלה על אוטובוס... בעצם זו לא היתה שבועה, יותר הצהרה... מה הצהרה יותר רעיון... מה זה חשוב אני עולה!

הנהג נעצר פותח את הדלת ומתנצל שאינו יכול להעלות נוסעים. החוק החדש שיצא בדיוק היום אוסר להעלות נוסעים שיעמדו באוטובוס... "בתא של המזוודות" הוא צועק "על הגג... רק תוציא אותי מפה..." הנהג מסתכל בו במבט מרחם משהו וסוגר את הדלת... "אני לא מוותר" הוא אומר לעצמו ואח"כ צועק לעצמו ומתחיל לרוץ אחרי האוטובוס... הסולם!!! הוא מגביר מהירות ומחזיק בסולם (מדובר באוטובוס משנות השמונים המוקדמות... היה סולם!!!).
הוא מטפס לגג ונשכב למעלה נאחז בשפיץ ברזל שמצא... האוטובוס דוהר והוא נאחז כמו פעלולן מוכשר בסרט פעולה (עוד מקור הכנסה לא רע שכנראה היה מכניס לו קצת יותר ממליון)...אחרי נסיעה של נצח, האוטובוס נעצר באמצע העיר... הוא קופץ מהגג (גובה 2 מטר) ומתחיל לרוץ לכיוון המקום שם מחכה לו המיליון המיוחל... שלולית ענקית מולו מי סופר... הוא שועט קדימה.

בור בכביש, היתקלות... הוא מתעופף, קם, "לא כואב!!!" מנער את הבגדים ובמקביל ממשיך לרוץ... מבט בשעון... עוד 12 דקות "אין סיכוי" לוחש לו הקול המוכר... (יצר הרע של המוטיבציה אם שאלתם) "בטח שיש!!!" הוא צועק, מושך לעברו מבט נבהל, של זקנה חביבה אך מפוחדת.

אחרי שדרך על שני כלבים, הפיל שלשה פחים, ודילג על גדר תיל דוקרנית בקלילות יתרה, הוא הגיע סוף סוף אל היעד. הוא מביט בשעון עוד 3 דקות נשארו לו... רץ כצבי ועף כנשר הוא מתקדם במעלה המדרגות של הבניין כנער צעיר. הוא נעמד מול הפקידה וצועק "יש!!!" "מה יש" היא צועקת עליו בחזרה..."הגעתי".

הוא מסביר לה במהירות במה מדובר, היא מזעיקה את המנהל שמגיע, מסתכל בשעון, מביט בו ואומר... "חיכינו לך... הגעת ברגע האחרון יותר נכון בדקה האחרונה... בוא נראה אם זכית במיליון שקלים... את הכרטיס בבקשה..." כרטיס?!?!? אחרי מבט ארוך של הלם הוא צועק... "לעזאזל... השארתי אותו אצל אשתי...."

נכון היה רצון, ורצון אמיתי, רצון שמניע יזמים לפיסגה, אבל מה שהיה חסר לו הוא החלק השני של התשובה לשאלה -האם אני מתאים לפתיחת עסק? מרוב התלהבות עיוורון חושים והרצון לשינוי, הוא לא הבין שהמטרה היא לא להגיע לבנין בזמן, אלא להגיש את הכרטיס לפקיד בזמן... אז האם אתה מבין מהי המטרה שלך האם אתה נזהר לא לבלבל בין האמצעי או הדרך(להגיע בזמן לפקיד) למטרה (להגיש את הכרטיס לפקיד)? האם אתה נזהר לא להתחיל לרוץ לפני שבדקת שאתה מבין מהי המטרה... אם כן אתה בדרך הנכונה להיות יזם מצליח.

אדיר
טוהר מולטימדיה
יועץ עסקי ייעוץ שיווקי ייעוץ ארגוני וקידום עסקים​

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה