קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 123
    • ר
    שיתוף - לביקורת מי ישמור על פלסטין?
  • רצתה //
    • בתחילת המלחמה העולם נתן לנו לגיטימציה אך לאט לאט העולם חזר להרגליו ולדעותיו המקוריות.
    ואז היה לי רעיון לסיפור , סיפור שיהפוך לסרטון הסברה.
    אפילו היה לי תסריט מסודר ודמויות.
    כמובן שזה לא יצא לפועל...

    מעלה אותו כאן, מעניין אותי לדעת מה תאמרו עליו
    כמובן שהסיפור כתוב בצורה הכי פשוטה, כמו סיפור ילדים.


    היה היה ילד קטן שמאוד אהב להציק לאנשים.
    במיוחד הוא אהב להציק לילד שישב לידו בגן.
    הוא צעק עליו, בעט בו, ירק עליו.
    הילד היה מתעצבן בקולי קולות, אבל לא מחזיר לילדון.
    וגם כשהגננת אמרה לילד הקטן "נו נו נו פלסטין!"
    פלסטין לא התייחס והמשיך להציק לחברו לספסל.

    יום אחד פלסטין עשה מעשה נורא.
    והילד כעס מאוד, רדף אחריו והחליט ללמד אותו לקח.
    הגננת שנמאס לה שפלסטין עושה שטויות. החליטה לחפש מישהו שישמור עליו.

    בהתחלה היא הלכה לסבא אירן ובקשה "אולי אתה יכול לשמור על הנכד שלך?"
    וסבא אירן מיד ענה "אני שומר עליו מרחוק"
    הגננת אמרה "טוב, ננסה ללכת לסבא השני, סבא סעודיה"
    וסבא סעודיה ענה "אני עסוק, תחפשי משהו אחר"

    הלכה הגננת וחפשה מי יכול לשמור על פלסטין הקטן.
    "אולי אמא מצרים תסכים" ומיד דפקה בדלת הבית.
    אמא מצרים פתחה את הדלת וענתה "לא ולא, פלסטין שלי ילד גדול, יכול להסתדר לבד" וסגרה את הדלת.

    ושוב הגננת נשארה לבד, בלי אף אחד שידאג לפלסטין הקטן.
    פתאום עלה לגננת רעיון! "הרי ירדן מאוד אוהב את פלסטין, הוא בטוח ישמח לעזור"
    אבל גם ירדן לא הסכים.
    ואפילו הדוד קטאר שתמיד מביא מתנות שוות לפלסטין, לא מוכן לעזור.

    פנתה הגננת כה וכה "מי יכול לעזור לי?"
    והנה היא רואה ממולה את חברו האומלל של פלסטין. ואז הבריק הרעיון במוחה.
    ניגשה הגננת לחבר ואמרה "פלסטין באחריותך! שמור עליו"
    והלכה...
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, אננס מצוי, נתנאל היוצר ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    אוי, זה טוב. דורש שליחת עותק לכל המוזכרים בסיפור. חוץ מ'פלסטין'- אין חיה כזאת.
  • 102
    • מ
    שיתוף - לביקורת משולש חסום במעגל
  • מוז'יניקית //

    • הקטע הבא נכתב בהשראת הלימודים האינטנסיביים בהם אני שרויה:)
    שימו לב לכוכביות למטה
    אשמח לביקורת....




    y=mx+b *1

    גם בעולם שהולך עקום יש קווים ישרים; כאלה פשוטים, כמעט רנדומליים.

    אבל הם הולכים ישר, וזה מעלה שלא כל אחד ידע להבחין בה. יש שיכנו את זה אפילו חיסרון, כי מי המטומטם שילך ישר כשיש לו אפשרות להתעקם, להתפתל, לעלות ולרדת כמה שהוא רק רוצה?...

    אבל לקווים האלו הכל ברור. זו הדרך שלי. אלו הם העקרונות שלי. כאן אני דורך, וכאן לא. כי יש נקודות שפשוט לא יתקיימו אצלי לעולם, ערכים שקיומם לא יתאפשר אף פעם.

    אבל גם ביניהם ניתן להבדיל, ובצורה פשוטה מאוד: אלו העולים, ואלו היורדים.

    ותמיד יכול לבוא גורם שישנה את המשוואה, יחולל סערות וישנה את הכיוון של הקו הישר, האחיד. ואז הוא כבר לא יהיה כזה.

    זה קורה לא מעט. לטוב ולמוטב.

    *21764188140941.png

    גם בעולם שהולך עקום יש מסגרות, וכללים. חלקם עקומים ומעוותים, חלקם ישרים, וחלקם מעגלים פינות.

    מדהים לראות כמה מסגרות שכאלו יכולות להיות חונקות, דווקא בגלל הפתיחות שלהם, וכל מה שהם מאפשרות.

    הקו שלהם נוקשה ודוקר, גם אם הוא עגלגל וחסר פינות. ואולי דווקא לכן. כי בואו נודה על האמת, אין אדם שלא רוצה גבולות, גם אם הוא לא יודע להודות בכך בפה מלא.

    1764188163754.png *3

    מה קורה לקו ישר שנחסם במסגרת שנראית מאפשרת ומכילה את כולם בלי להציב גבולות ברורים, פינות אפלות שיבטאו 'לא' נחרץ, כזה שכל בן אנוש נזקק לו?

    אני יכולה לספר לכם על זה.

    הוא נתקע חזיתית במסגרת. פעם, פעמיים, שלוש.

    פתאום מקבל צורה; חדה, קוצנית, חריפה.

    מאבד את כל הגמישות שהייתה לו לפני כן, את הגמישות שהמסגרת ניסתה לשוות לו. מאבד הכל.

    Δ=s(s−a)(s−b)(s−c) ,s=2a+b+c *4

    כואב לקבל את הצורה הזו. פתאום משהו נחסם בך; מחשבות לא מצליחות לפרוץ את הגבולות שנכפו עליהם. דוקר להיות קיים.

    נפש מתכווצ'ת כשהיא מנסה להידחק החוצה, נשרטת מזוויות חדות מדי.

    אם רק תנסו לדמיין את זה, להרגיש כמה פתאום אי אפשר להרגיש. וכשמנסים לבכות אז אף אחד לא מבין, כי גם הדמעות המלוחות ביותר לא ריככו את הפינות שלי, את חוסר הפינות שלהם...



    *1 משוואת ישר

    *2 משוואת מעגל

    *3 משוואת משולש חסום במעגל

    *4 משוואת משולש
    1764188140941.png
    1764188163754.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שין אלף, אוראל סולטן, ספרות בנשמה ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    חמוד מאוד, ובהחלט מסביר את החשיבות של מתמטיקה בחיים. 😉
  • 201
    • א
    שיתוף - לביקורת עדיין מחכה
  • אבינועם גולדברג //
    • לפני הבניין הענק של בית החולים, יש שטח אדמה צר ועליו ברושים גבוהים, המסתירים את כל הקומה הראשונה ומחצית מהשניה.
    אחרי הברושים יש גדר תיל גבוהה, ואז תעלה עמוקה שמושלכים בה בקבוקים ואריזות ריקות לרוב. על שפת התעלה נמשכת גדר אבן נמוכה, שעליה ישב אדם עם מעיל משובץ ונעליים שמעט גדולות עליו, בהן בעט אבני חצץ קטנות לתוך התעלה.
    ילד קטן התיישב במרחק כמה מטרים ממנו, על הגדר, פיו פעור במקצת עיניו גדולות ובהירות מאד, מהססות.
    הוא הניח אצבע על שפתיו הלחות ושאל:
    "דוד, אתה מחכה למישהו?"

    האיש הרים את ראשו לאט והקמטים על פניו התפתלו במין חיוך. "כן", אמר.
    ואחרי רגע הוסיף:
    "אבל הוא כבר לא יגיע".

    שתק הילד, אגל רוק זלג מזוית פיו, וגדולות, גדולות היו עיניו.

    במרחק עמדה מכונית עם דלתות פתוחות, אשה גחנה על עגלת תינוק וגבר הוציא מזוודות מתא המטען וערם אותן על הארץ.

    אחרי דקה אמר הילד בשקט: "אז למה אתה עדיין מחכה?"

    "אה, אני לא יודע" אמר האיש וצייר בקצה נעלו מעגל בעפר.
    "אני באמת לא יודע ", שב ואמר.

    הילד קם, התקרב, והתיישב ליד האיש ממש.
    "נראה לי," אמר, "שאני אחכה איתך."

    הזקן לא ענה
    והילד שהבחין בדמעות שצצו פתאום, הפנה מבטו הצידה והכניס במבוכה אצבע אל פיו.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, אוראל סולטן, ספרות בנשמה ועוד 25 משתמשים28 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    וואו, הרגשתי את זה. השיתוף היפהפה הזה לקח אותי מיד לשיתוף המיוחד ההוא. אפילו התלבטתי אם זה ניק...
  • 105
    • ע
    שיתוף - לביקורת גשם לילי
  • עידו לסרי //
    • 23:47
    הוא התהלך משוטט בפינת הגורטאות הסמוכה לישיבה, עיניו תרו אנה ואנה כמבקש אחר דבר מה, ככה מספר דקות שהוא מתחפר לו בערימת החפצים הלא שימושיים, נאבד לך משהו? הקפיץ אותו קול נחמד, לא, לא, מה פתאום, סתם אני... מלמל הבחור...
    אחרי דקות מספר אורו עיניו והוא משה מן הארץ חתיכת פח קטנה ומוזרה, הרוח העזה העיפה את כיפתו הלאה אל הקרקע המאובקת והוא נאלץ לרדוף אחריה במגרש המאובק, הכיפה חטפה מכה או שניים מידו האחת כשבידו האחרת תחובה לה חתיכת הפח התמוהה.

    00:20
    בצעדי חתול הוא נכנס לחדר הפנימיה שומט את כוס התה אל הפח השבור, באיטיות הוא קרב אל החלון הקטן, פותח אותו מעט ותוחב בו את חתיכת הפח המאובקת, הוא נרתע לאחריו מן האוויר הקר שצמרר את כל עצמותיו וגלש אל מתחת הפוך העבה, מלאך החלומות נטל את שלו ונמצא זה מוטל בשנתו.

    04:02
    גשם עז החל ניתך בפתאומיות מן השמיים הקודרים, הוא התעורר בזינוק למשמע הרעש העצום הבוקע מן הגשם הפוגע בחתיכת הפח.
    הוא סגר את החלון והתכרבל בפוך החמים ושוב שקע בשינה מתוקה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, winter bear, איש המילה הכתובה ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    זו המטרה, לקחת את הרגעים הסתמיים שנראים לעיני כל כמוזרים חסרי כל תוחלת ולהפכם לסיפור. לא נרחק...
  • 90
    • א
    שיתוף - לביקורת יורד עלי גשם.
  • אני לבדי //
    • יורד עלי גשם,
    וחורף מקפיא
    עצמותיי,
    טיפות עכורות
    מרטיבות את ליבי

    הרוח שורקת
    ושורקות דמעותיי,
    סוגרת חלון
    אבל קר גם
    בפנים

    יורד עלי גשם,
    יורד על חיי
    חשוכים השמיים,
    גם כבו
    מנורות

    בלי מטריה
    פוסעת במים
    ועצב
    נשקף אלי
    מן השלוליות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עליבאבא, אוראל סולטן, חוה אייזן ועוד 17 משתמשים20 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    משך
    משך
    סופית. אני זקוק למגבת. בעונה, האשכולות פה נוטפים בסחף אדיר. זכור לי שנכתב בפורום על החוסר בכתיבה...
  • 24
    • א
    שיתוף - לביקורת השיבה שופטינו
  • א. פרי //
    • אנחנו גדלים לתוך חברה בקורתית.

    מדוע שיפוטיות וביקורתיות חשובות?
    בגלל ששיפוטיות עוזרת לחנך לדרך טובה, עוזרת להבדיל את האדם ולהרחיק מהתנהגות של אנשים פגומים מוסרית או אמונית.
    אבל ביקורת היא גם רעל, המבקר הופך לאדם שלילי, מתוסכל, שלא חי את עצמו באמת.
    כשהתחלתי לרצות לצאת לחיים טובים יותר, הבנתי שאני מאוד מאוד ביקורתית, בעיקר כלפי עצמי.
    והתחלתי לשחרר את הביקורת העצמית.
    הביקורתיות שלי כלפי עצמי היתה ברמה גבוהה, לא נתתי לעצמי מנוחה.
    כל היום השבט הזה רדף אחרי: מחשבות שלי זלזול, מצוקה, רדיפה עצמית.
    ואז החלטתי לשחרר.
    זה בסדר לטעות, אם טעיתי - אשתדל לתקן כדי להרגיש טוב.
    גם כלפי הזולת הפחתתי ביקורת.
    כל כך הפחתתי - עד שכיום המציאות שקופה בעיני.
    אני לא שופטת אנשים , מתוך הבנה שכולנו לא תמיד בסדר כי בלתי אפשרי להיות בסדר בכל תחום תמיד, אלא שופטת התנהלויות לא נכונות או חשיבה לא נכונה - כי הבעיה אינה אצל בני אדם שהם אנושיים ולפעמים מבולבלים, אלא הבעיה היא בהתנהלויות לא נכונות!
    והתנהלויות נחשבות לא נכונות כשהן פוגעניות כלפי העולם וגם כלפי הפרט וכן אם יש בהן תוצאות לא טובות, אבל האמת שהתוצאות הטובות יותר או פחות זה יותר בידי שמים.
    מה יוצא לנו אם נלמד לשפוט התנהלויות ולא בני אדם?
    אני חושבת שכשנחליף את השיח הפנימי ונשפוט התנהגויות - יהיה לנו קל יותר להתחבר לאמת.
    כי באמת בני האדם טובים בדרך כלל.
    רובנו עושים דברים, טובים או רעים, מתוך אנושיות, חינוך מסוים, או רצון טוב.
    מעטים או לא קיימים האנשים שהם רעים.
    אם נלך אפילו ללמוד את שליט קוריאה הצפונית, גם הוא מתנהל אין שהוא בגלל ש: הוא פוחד, לימדו אותו שהוא מלך בלעדי.
    גם אזרחיו מתנהלים ככה בגלל פחד ובגלל חינוך קשוח.
    אני חושבת שברגע שנפסיק לבקר את עצמנו ואת הסביבה, יהיה לנו קל יותר להשתנות, כי נראה את העולם בבהירות.
    נסתכל על התוצאה, ולא נהנה מתחושת העליונות שיש בלשפוט אדם אחר.
    על זה נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
    אנחנו לא יכולים לדון, כן יכולים להבין, לקחת מוסר, ולהשתדל להיות טובים יותר גם לסביבה ובעיקר כלפי עצמנו.
    אני חושבת שעיקר העברות וההתמכרויות הן בגלל ביקורת עצמית שגורמת לאדם לחוש רע ולחפש לברוח, וחוזר חלילה.
    ברגע שנלמד שאנחנו בני אדם, רוצים טוב, שיש לנו סגולה ויחודיות, וכן אנחנו לא אשמים אלא סך הכל צודקים כי חלק מהמסע שלנו זה גם לחוות טעויות, נוכל לחוש חזקים יותר מנטלית ולהתקדם ממקום עוצמתי יותר, בעזרת ה' יתברך.

    ביקורת כלפי התנהלות או התנהגות ולא כלפי בני אדם תעזור לנו גם לצאת מהרגלים לא נכונים כי לאדם קל יותר לשפוט את ההרגל ולא את עצמו, וכך קל יותר להשתנות.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, משך ו-ללדת אחרת3 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    משך
    משך
    מניסיון העבר, נדרש קריאה מעמיקה בעשרות פוסטים אחורה. בכל מקרה, כמובן אחרי רפרוף מהיר ועדין...
  • 219
    • א
    שיתוף - לביקורת למה אף אחד לא יכול לפסול אותי או את הכתיבה שלי
  • א. פרי //
    • סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
    היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
    הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
    למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
    היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
    הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
    *
    העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
    היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
    בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
    אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
    כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
    אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
    *
    בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
    שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
    מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
    זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

    ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
    ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

    הערך בחשיבה של שליחות:

    האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
    אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
    אתה מתנדב.
    ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

    אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

    אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
    אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

    *

    הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
    כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
    התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
    *
    ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
    אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
    אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
    אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
    לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
    החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, תמרוז ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    נכון, חשש מדחיה או כשלון תמיד קיים וימשיך כנראה... אבל אם אדם בתודעת שליחות הדחיה לא רלוונטית...
  • 96
    • ע
    שיתוף - לביקורת להיות או לחדול
  • עמשא בן יתר //
    • הבונקר#



    03:17

    הוא עמד שם מהוסס "למה באת לכאן בכלל ?" הוא שומע קול מתוכו רוטן

    "רצית להילחם! החלטת לא לוותר!" מזכיר לו קול אחר

    ואז במבט חתום הוא פותח את הדלת, בליבו יודע שהכול הולך להשתנות.

    עשן סמיך של סיגריות חוסמות לו את הראיה, הריח שמעורב עם אדי אלכוהול כמעט מחניק ממנו שיעול.

    באת בסוף הא ?! מחכים לך! הדובר גבר צעיר וחסון, לבוש חולצה מרושלת ואף אדום שכמו משלים את מראהו האימתני, מושיט לו את היד ללחיצה אדירה שכמעט שוברת לו כמה עצמות, לא סתם כינו אותו "הבריון".

    הדלת נטרקת אחריו בנקישה קלה, כמו צוחקת על הנאיביות שבו.

    "למה היית צריך את זה? רצית להרגיש גיבור גדול?" שוב הקולות סוערים בתוכו "אולי יש עוד אפשרות לסגת? חוץ מ"הבריון" איש לא ראה אותך!" הוא לא מרפה.

    הוא כמעט בא להסתובב וללכת, אבל הקול השני לא משחרר "לא להיכנע! לא לתת להם כזאת מתנה! את הכול הם כבר לקחו! לפחות שבך לא ישלטו!!"

    הוא מחליט להמשיך.

    הם חוצים את החדר בזריזות, דלת חסונה בעלת קוד מספרים ניצבת מולם.

    "הבריון" ניגש ומיקש עליה קצרות.

    9-5-4-1-6 חרך צר של אור נפתח.

    ואז הוא שמוע אותו.

    ניגון אדיר שממיס את כל כולו.

    "אמר אביי. אמר אביי. אמר אביי. אמר אביי"

    המבט בעיינים נלדק, משהו בתוכו ניצת, ורגליו כקלות מרוחות, את מפתן הדלת ביעף חוצות.

    והניגון נמשך ונמשך, וכל רצונו רק שלא יפסק לעולם.

    "הוו גרישה כמה חייכנו לך!!" הוא שומע את קולו של הרב.

    גרישה מסתכל סביבו בלהט, רואה את הרב, רואה את כולם, ועל פניהם אותו המבט,

    המבט שלו!

    "כי הם חיינו ואורך ימינו",

    מכונת ה-ק.ג.ב. וה-נ.ק.וו.ד. לא תשבור את רוחינו,

    את הגוף והכסף בחוזקה היא רומסת,

    אבל הנשמה לא-לוקות כוספת.    ​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, פיקולו ועוד 9 משתמשים12 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עמשא בן יתר
    לחיי אדמו מסומק.
  • 51
    • יעל מויאל :)
    שיתוף - לביקורת בשדה הקרב ----
  • יעל מויאל :) //
    • עומדת ניצבת
    בעולם מתעתע
    מותר , אסור
    אף אחד אינו יודע

    ונפשך משתוקקת
    להיות קרובה יותר
    ושוב ושוב מבקשת
    לא להיכנע להיתר

    ואת עומדת בשקט מול המחשב
    ויש אינטרנט /אונקי – עומד, ניצב,
    וקול אחד בתוכך – תשחררי
    ועוד אחד שזועק – אל תותרי

    ובליבך פנימה מלחמה מתחוללת
    לכאן ולכאן – כמו סופה משתוללת
    הרצון החזק לראות לברוח
    אך הלב המחובר שלא רוצה לשכוח


    ויש מלחמה
    עם דם ודמעות
    וילדה תמה
    שנלחמת עד כלות


    מול יצר שמשכנע
    שמספק לך התרים
    שמסביר לך שזה בסדר
    ומותר לפעמים ידיים להרים

    אך את עומדת מולו
    נלחמת עם ידיים חשופות -
    והכאב כל כך גדול
    מתערבל בין סופות

    ושוב בוכה את נשמתך בלילות
    נקרעת בין שני עולמות
    אך את מצליחה !
    דמעה מוחה

    ובתוכך כאב מהול בשמחה
    כי שוב ניצחת במערכה
    ומנחתך עולה אליו
    ישירות למרומים

    וצבא שמים עומדים
    דוממים ודומעים
    ואבא בשמים
    מחבק אותך – בת

    ומבטיח בלי קול
    את יקרה לי כבבת---------
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: חוה אייזן, תמרוז, אוראל סולטן ועוד 11 משתמשים14 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יעל מויאל :)
    יעל מויאל :)
    תודה :) מחמם את הלב
  • 105
    • א
    שיתוף - לביקורת הגיע הזמן למחוק אותה מאנשי הקשר
  • אסתיאר //
    • אל תתעסקי בלהיות עסוקה בהצלחות של כולם חוץ משלך.
    שחררי.
    מחקי לרגע את כל האנשים האלה שסביבך, שעושים ועושים ועושים , וכל פעולה שלהם רק מזכירה לך כמה את לא עושה.
    שחררי את סיפורי ההצלחות של קולגות מוכשרות, אלו שעולות שוב על הבמה עם עוד הופעה משודרגת...
    ואת? את נזכרת כמה את רחוקה, כי מזמן לא עלית לבמה בכלל.

    ושוב היא... ההיא הידועה.
    כמה הצלחות יש לה השבוע.
    ואת? סופרת אותן, ולא סופרת את עצמך.

    שחררי, יקרה.
    יש מישהו בפנים ,שומע הכל, מרגיש הכל, מבין הכל.
    אי אפשר להסתיר ממנו.

    בואי נמחק רעשי רקע.
    דעות קדומות של אנשים קדומים.
    הצלחות מסחררות של אנשים מסחררים.

    ונכנס יחד הביתה — אלייך.
    כי את הסיפור פה.
    רק את.
    ורק את חשובה עכשיו.

    בואי נעשה “השתק” לכולם.
    לרגע.
    מהתחלה.

    מכל מלמדי השכלתי, וכרגע, זו את.

    אז בואי נתחיל לספור מחדש.
    1… 2… 3…
    והנה — כבר הצלחה ראשונה.

    באהבה 💛


    _______________________________

    בעולם מלא בתנועה, הישגים ורעשי רקע, קל מאוד ללכת לאיבוד בין ההצלחות של אחרים.
    אנחנו רואות קולגות מתקדמות, יוזמות, מופיעות, משדרגות את עצמן.
    כל פעולה של מישהי אחרת נדמית כעוד תזכורת למה שכביכול אנחנו לא הספקנו, לא עשינו, לא הגענו אליו.

    הלב מתכווץ, הראש מתחיל להשוות, והנשמה שוכחת מי היא.
    אבל יש רגע שבו צריך לעצור.
    לעצור באמת.
    ולמחוק , מהסטורי, מהסטטוס, מהמייל ומכל מקום כזה…

    גם כשנדמה שזה חבל קפיצה בעסק, בעצם, בלי שאת מרגישה, זה עלול להיות חבל תלייה.

    כי כשאת שם, את לא איתך.
    ומי אם לא את?
    את כאן ועכשיו, וזה הדבר הכי חשוב בעולם! ❤️
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: תמרוז, אוראל סולטן, .חיה פ ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    דבר ראשון כתיבה נעימה וקטע שכיף לקרוא, יפה ממש! והמשפט הזה- אהבתי במיוחד חזק !!!!
  • 408
    • ה
    שיתוף - לביקורת תפלה קטנה
  • הווה פשוט //
    • שְׁעַת שַׁחֲרִית חָלְפָה זֶה מִכְּבָר
    שְׁעַת מִנְחָה עוֹד לֹא בָּאָה
    לֹא טַלִּית לְגוּפִי
    לֹא תְּפִלִּין בְּרֹאשִׁי
    עוֹמֵד אֲנִי בַּמִּרְפֶּסֶת
    בְּגוּפִיָּה וְנַעֲלֵי בַּיִת
    וּפִתְאוֹם יוֹצֵאת מִמֶּנִּי
    מִין תְּפִלָּה שֶׁכָּזוֹ

    וְיוֹדֵעַ אֲנִי אֶל נָכוֹן
    כִּי נִכְנְסָה הִיא
    אֶל שַׁעַר פָּתוּחַ
    וְהֶעֶלְתָה יַחַד עִמָּהּ
    אֶת תְּפִלּוֹת-בֵּית-הַכְּנֶסֶת
    שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: sh.t.down, עידו לסרי, אש קודש! ועוד 33 משתמשים36 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    תודה רבה
  • 69
    • א
    שיתוף - לביקורת הגעתי לים.
  • אני לבדי //
    • הגעתי לים
    אני
    לבדי
    עם הרע
    עם הטוב
    והכל

    את המר
    המתוק
    היפה
    הפחות
    פרשתי
    שטחתי
    על חול

    הביט בי
    הים
    בצדפים
    שהנחתי,
    בחן
    אותם
    ואהב

    ורגע אחרי
    הביא איתו
    גל,
    שטף
    את כולם
    עד אליו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שקופה, אוראל סולטן, ספרות בנשמה ועוד 15 משתמשים18 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    זה יפה!!! כתיבה מטורפת
  • 30
    • א
    שיתוף - לביקורת לתת(?)
  • א. פרי //
    • קטע שכתבתי ונראה לי משום מה כמו של בינה מלאכותית.

    אני יודעת שבעולם יש דין ויש דיין.
    אינני יודעת איך הדין עובד, אבל כנראה שזה עובד בצורה כזו, בה הנשמה שלנו יודעת את האמת:

    הנשמה יודעת שכולנו אחד, וצריך אחדות.
    הנשמה סולדת מחוסר קדושה,
    הנשמה רוצה רוחניות, תפילה, לימוד תורה, מחשבות טובות.
    הנשמה יודעת את העובדה שכולנו שווים והיא גם יודעת שלא טוב לשלוט ולנצל את הזולת, ושכעס זה דבר שלילי.
    הנשמה רוצה לחוות ביטחון
    הנשמה רוצה להתבטא, למלא את שליחותה.,

    *
    אבל אנחנו בעולם הזה, ובעולם הזה יש הסתרה.
    זה המשחק, אילו לא היה הסתרה - לא היה מאבק,
    כולנו היינו טובים וזהו, אבל כדי לקבל שכר, צריך לבחור בטוב.

    אנחנו לא יודעים מה הרצון האמיתי של הנשמה.
    אנחנו עוברים מסע, מחפשים בחוץ: הכרה, הערכה, תשומת לב.
    אנחנו נלחמים, גם בזולת וגם בעצמנו.

    והנשמה? היא שותקת, מקשיבה.
    אבל גם כואבת את הנפרדות, את הריחוק, את השקר.

    העולם פשוט, כל כך פשוט.
    אנחנו בוחרים לחפש דרמות, כבוד, פרסום, קמצוץ של הכרה.
    לפעמים גם מחפשים אשמה עצמית, כעס, תסכול.
    שוכחים את הפשטות והיציבות שיש בנשמה.

    הנשמה, לפני שירדה לכאן, הסכימה לקבל על עצמה סבל וכאב שיזכירו לה מי היא באמת, את המרגלית היקרה שהיא.
    שהיא לא צריכה את העולם, אלא שהיא רוצה לתת, כל הזמן לתת. זה מה שיתן לה אושר.
    אבל אנחנו לא נותנים לנשמה לתת. אנחנו כולאים אותה, נלחמים בה.
    אולי כי גם לנתינה יש גבול, וצריך איזון.

    כשהנשמה סובלת, זה מתבטא במחלות, בכאבים, בחרדות.

    הנשמה תהיה משוחררת, כשנשחרר אותה.
    כשניכנע לתורה ולמצוות מתוך אהבה ופחות מתוך כפיה,
    כשנסכים להיכנע לעובדה שצריך לאהוב את עצמנו ואת העולם.

    לשחרר את הנשמה,
    זה להיכנע לחשיבה טובה.

    אני חושבת שהדין בעולם - הוא השפיטה של עצמנו, אנחנו מאמינים ברע, אנחנו כועסים, אנחנו שופטים, אחנו חושבים רע, אנחנו מאמינים בדין.

    התפקיד שלנו זה להפוך את החשיבה - לרחמים, לחמלה.

    לא לשפוט. לדון לכף זכות.
    לא לחשוב רע, לחיות בחשיבה טובה כמה שניתן.

    אבל זה קשה, קשה לחיות כל הזמן בטוב.
    יש מחשבות ויש חששות ויש תחושת אשמה ויש עולם של עשיה
    שדורש לצאת מאזור הנוחות.
    ויש את העולם מסביב, שמערער את החשיבה היציבה.

    אבל זו המלחמה.
    נאמר: טוב מושל ברוחו מלוכד עיר.

    הנשמה רוצה טוב,
    היא רוצה לחוש בסדר, ולא לחוש אשמה.
    היא רוצה לחיות בתחושה טובה של שמחה, של רוגע.

    כשנביא לנשמה את מה שהיא צריכה,
    העולם יהיה יפה ומואר, הלוואי.


    האמת - שהנשמה לא רק מתמודדת עם אמת ושקר,
    היא פשוט, רוצה להתגלות ולהאיר.
    בלי מסכות. פשוט להיות.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה ו-מאיר החושב3 //
    0 תגובות
  • 21
    • ע
    שיתוף - לביקורת ראש חודש
  • עידו לסרי //
    • שביב של התרגשות אחז בנו כשעמדנו מול הבנין הנאה בפאתי עיר העכברים, שבת שבע ברכות לאחד מידידינו הטובים, מי שפקפק בנדיבות ליבם של בני תימן כנראה לא יהיה איתנו באותה השבת, שבת של רוחב לב ונדיבות - לעיתים מוגזמת, שפע רב ואוכל משובח.

    השבת ירדה על העולם, הרחובות לבשו לבן, בתי הכנסת התמלאו מתפללים, שירת לכה דודי הדהדה ברחובות, הספרדים בבית הכנסת הישן כבר סיימו את תפילתם המוקדמת,

    אנחנו נכנסו בהיסוס מה אל מקום התפילה שיועד עבור חוגגי שבת השבע ברכות, מה אומר לכם, מימי לא חזיתי בתימנים רבים כל כך הנאספים במקום אחד, הם בירכו אותנו בחיוך ואנחנו תמהנו על פרצופו החושש של החתן היקר שהבהב מקדמת בית התפילה.

    מהר מאד הובררו לנו הדברים, עפ"י מנהגם, חייב החתן לגשת כחזן בכל תפילות השבת, קצת בעיה בהתחשב באפיו הצנוע של חתנינו ובנוסח התפילה הנרגש של בני עדת תימן היקרים.

    ערבית עברה די מהר, אני הרגשתי כנכרי הנגרר אל בית תפילה יהודי ואינו מבין מילה מתפילת המתפללים, המבטא והנוסח גרמו לי לאבד את הקצב בזריזות ונאלצתי לסמוך על חוש הדמיון המעורער שלי - הלצה שהתבררה כטעות מוחלטת.

    סעודות שבת תובלו ביד נדיבה בזמירות ובפסוקים והכל באותה הטעמה ובאותה המנגינה המונוטונית הייחודית; עקצוץ קל החל לדגדג בקדמת מצחי, התעלמתי ממנו.

    למחרת התחמקנו באלגנטיות מתפילת שחרית שהחלה ב 7:00 והלכנו ב 9:00 לשטיבל הסמוך הידוע באיכות תפילותיו וכשחזרנו נוכחנו לגלות שידידינו היקרים אוחזים עדיין בתרגום קריאת התורה,
    כעבור שעה וחצי כשסחרחורת בראשינו דרדרנו את המדרגות לסעודת השבת שרוויה הייתה בדברי תורה ובשירים - כולם באותה המנגינה הידועה,
    העקצוצים במצחי גברו והפכו לכאב קל. הסעודה הסתיימה.

    למנחה של שבת שוב הוגש החתן כחזן ואף כבעל קורא,
    בסעודה שלישית הוכפל מספר הזמירות והכאב המעקצץ במצחי החל פועם בעוצמה, מיששתי את מצחי והרגשתי כמין שתי שפיצונים קטנטנים מבצבצים ממצחי, בעיני המטושטשות אני רואה את הסועדים מברכים יחדיו את ברכת המזון באותה המנגינה ובאותו הקצב, החתן כבר התעטף בטלית התימנית המעוטרת כמתכונן לגשת חזן לתפילת ערבית של מוצאי שבת, רוח קלה החלה לנשב בתוכי בהתרגשות, ספרתי את השניות ובתוך כך אני רואה את הדוד המבוגר מניף את ידיו וזועק: 'ההאאעעעעע!! ראש חודש!!'
    מיד נעמדו כל התימנים על רגליהם והחלו לשורר את מזמור 'ברכי נפשי'.

    השפיצונים במצחי פרצו בפתאומיות והזדקרו כקרניים ארוכות.
    נמלטתי מבית התפילה.
    • תודה
    • כועס
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, ללדת אחרת, שירת הכוכבים ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 225
    • א
    שיתוף - לביקורת איה הארגז: כיסופים לימות החול העליזים
  • איש המילה הכתובה //
    • איך זה שדווקא על השעשוע הכי אטרקטיבי בגן השעשועים הם ויתרו?
    את השיפוע הבוהק, שמעביר ילדים חוויית גלישה ובעיקר תענוגי ריב על התור, השאירו.
    גם הפלטה הצרה, התלויה על שתי שרשראות, עודנה במרכז הגן, ממשיכה לחבוט בהנאה בראשם של זאטוטים.
    אבל את ארגז החול, קופסת האושר האולטימטיבית, העלימו מעל פני השטח.

    אוווח, איפה יש עוד כיף כזה? להתפלש בתוך חול קטיפתי, רך ונעים. ליהנות מכל מה שיש לחוף להציע, רק בלי כל הדברים המעיקים של החוף: גלים מלוחים לעין, נזילות ארטיקים על הראש, כדורי מטקות לעין, ריח קרם שיזוף ומציל נובח בגרון ניחר.

    רק אתה והחול לבד, בבילוי הרמוני מושלם. הוא מתמסר אליך בכל לבו, כאומר: עשה בי כרצונך.
    גם אתה, מצידך, פותח את לבך אליו, ובעצם לא רק את הלב. גם הכיסים, הנעליים, הגרביים, הרווחים שבין האצבעות וחלל האוזניים, כולם מארחים אותו באדיבות רבה.

    אלה היו ימים נפלאים. מי יחזיר לנו את מיליוני הגרגרים הזהובים, בטמפרטורה החמימה והמדויקת שלהם?
    לו רק הייתי יכול לנבור בלוח השנה רטרואקטיבית, ולמחוק את אותו יום שבו התפרצה רעיית ראש העיר ללשכת בעלה וצעקה: "אתה מבטל עוד היום את קופסאות החול! הילדים יצאו לשחק וכל הבית חול!"
    אם רק הייתה לי זכות בחירה, ודאי הייתי בוחר בראש עיר פחות לחיץ, או פחות נשוי.

    אף פעם לא הבנתי את הילדים שבנו ארמונות מבוץ. עמל של שעות נשטף ברגע אחד בטיפות גשם שלא מעריכות מספיק אומנות. לא חבל?

    אני, לעומת זאת, אימצתי לי משחק הרבה יותר מעניין ותועלתי, כזה שהפך את ארגז החול למקום יותר אתגרי לשהות בו.
    אהבתי לחפור במרץ גומות עמוקות בחול, ולהטמין בהן הפתעות חמודות לילדים. כמה אושר היה לי לראות ילד מוצא מטמון נחמד שהטמנתי, ורץ להראות לאִמו.
    עד היום איני מבין למה דווקא אותן אמהות, שראו את זיק האושר בעיני ילדיהן, פעלו להעביר את העונג הזה מהעולם.

    החותם בכאב ובתפילה לשובו של הארגז המיתולוגי
    פרץ החתול.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אימון- והנחייה בNLP, רצתה, sh.t.down ועוד 43 משתמשים46 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על משוב המלבב
  • 72
    • א
    שיתוף - לביקורת אנשים.
  • אוראל סולטן //
    • אנשים משחקים באש
    נשרפים.

    ונכבים

    אנשים רודפים אוויר
    עפים.

    ונופלים

    אנשים טובעים במים
    זורחים.

    ושוקעים

    אנשים שוכבים בחול
    טמונים.

    וחולפים

    אנשים בוראים עולם
    הורסים.

    ומתקנים

    אנשים נופלים לפעמים
    הולכים.

    וחוזרים

    אנשים כשרפי מעלה
    קמים.

    ועולים

    אנשים כרגבי מטה
    מתים.

    וחיים

    אנשים כבאי עולם
    מלאכים.

    ושותקים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ניק 145713, כותב בקצב, חוה אייזן ועוד 22 משתמשים25 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינדה
    מילים יפות מאוד. חשיבה עמוקה. לא הבנתי את זה? הכוונה שאנשים מביאים חיים אחרי המיתה? נשארים חיים...
  • 18
    • י
    שיתוף - לביקורת דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ⁠
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ⁠
    וְיִשְׂמְחוּ⁠
    וַיֶּחֱזוּ בִּישׁוּעָתִי כִּי בָּאָה
    וְרוּחִי הַחוֹפֶפֶת בָּם
    וּמְטִיבָה
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, ח.ד. וחלק, עידו לסרי ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 42
    • I
    שיתוף - לביקורת מֵעוֹלָם תָּמַהְתִּי
  • I.Q //
    • בָּהּ

    מֵעוֹלָם תָּמַהְתִּי
    עַל הַחֲרֵדִים
    מֵחַיּוֹת הַבַּר
    מְשֻׁלְּחוֹת הָרֶסֶן —
    וְאֵינָם שָׂמִים אֶל לִבָּם
    עַל הַבַּר
    שֶׁבְּתוֹכָם.

    זֶה
    שֶׁאֵינֶנּוּ סָר
    לַהִגָּיוֹן וְלַמּוּסָר;
    זֶה
    שֶׁמְּשַׁחֵר לְטַרְפּוֹ
    וְלֹא חוֹמֵל
    עַל המֵיטַב.

    וְאַף הִרְהַבְתִּי עֹז
    לִתְמֹהַּ
    עַל שׁוֹחֲרֵי הַהִגָּיוֹן וְהַמּוּסָר —
    שֶׁאֵינָם סָרִים
    לְמַה שֶּׁלְמַעְלָה
    לְמַעְלָה מֵהֶם,

    וְהֵם
    אֲלָפִים וּרְבָבוֹת
    שֶׁקָּדִים מִדֵּי יוֹם
    לַהִגָּיוֹן הַזֶּה
    וְלַמּוּסָר הַזֶּה,
    שֶׁהִצְמִיחַ
    מִקִּרְבּוֹ
    בַּזְּמַן שֶׁלְּפָנֵינוּ
    אֶת הַנּוֹרָא מִכֹּל.

    מֵעוֹלָם תָּמַהְתִּי
    עַל אֲנָשִׁים
    שֶׁחֲרֵדִים מֵחַיּוֹת הַבַּר,
    וְלֹא שָׂמִים אֶל לִבָּם
    עַל הַבַּר
    שֶׁבְּשִׂכְלָם.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: חוה אייזן, וריטסרום, בחלל הריק ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וריטסרום
    כתיבה מדהימה!
  • 81
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת רֶגַע דַּקִּיק
  • צביה ר. //
    • זְגוּגִית הִפְרִידָה
    בֵּין אִישׁוֹנַי
    אֶל צַמְּרוֹת עֵצִים,
    אֶל יוֹנָה עַל עָנָף מְחֻסְפָּס.
    הֶעֱבִירָה מַבָּטִי
    אֶל נוֹצוֹת עָנָן רַכּוֹת
    וּרְעָפִים דְּהוּיִים.
    אֶל קֶסֶם שֶׁל עוֹלָם מִתְעוֹרֵר.
    וּלְרֶגַע דַּקִּיק
    בֵּין עֲלֵי שַׁלֶּכֶת
    לִטְלָלִים עַל גָּדֵר יְרֻקָּה,
    הִצְטַלְּבוּ מַבָּטֵינוּ.
    פִּתְאוֹם הִבְחַנְתִּי שֶׁ-
    הֵי, גַּם הִיא כָּאן.
    וְיֵשׁ לָהּ בָּרָק מְהַפְּנֵט
    וּצְלִילוּת עֲמֻקָּה.
    קַרְנַיִם נִשְׁבָּרוֹת דַּרְכָּהּ,
    וְאוֹר.
    דְּמוּיוֹת מִשְׁתַּקְּפוֹת בָּהּ.
    וְכַמָּה מֵהֶן
    זְגוּגִיּוֹת שְׁקוּפוֹת,
    מְיַחֲלוֹת
    לְרֶגַע דַּקִּיק.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, הבזק של שפיות, משקיפה מהצד ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו, כל כך כיף לשמוע. תודה על ההתבוננות והמשוב המיוחד! הסברת מצויין! :) תודה על המילים הטובות...
  • 96
    • א
    שיתוף - לביקורת ללמד את עצמנו להקשיב ולקבל כל אחד באופן שוויוני
  • א. פרי //
    • כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

    היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

    עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

    אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

    אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

    מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

    היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
    מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
    לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

    *

    כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

    אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
    אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

    אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

    זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

    לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

    הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

    כציבור – יש לנו כח עצום.

    ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

    "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

    אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

    לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

    שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

    לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

    הכל זה כדי להגיע לאהבה.

    אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

    לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

    צריך לאהוב אהבת חינם.

    המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

    זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

    זה יביא טוב לעולם.

    *

    אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

    נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

    נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

    וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

    בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

    וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

    אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

    באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

    אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

    התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

    יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

    לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

    כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

    מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

    כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

    צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

    לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

    וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

    אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
    ערבים זה לזה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, yes I am, ביזנסטורי - אילה ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    @א. פרי אשמח אם תוכלי ליצור איתי קשר בהודעה פרטית (אין לי הודעות פרטיות) או במייל, תודה : )...
  • 63
    • א
    שיתוף - לביקורת כמו משה על הר נבו
  • א. פרי //
    • אני ממש מתלבטת אם לעלות את המאמר הזה, יש לי התנגדות ממש גדולה לפרסם את זה.
    אם זה לא מתאים לכאן, תדווחו שלילי.
    ה' יעזור לכולם.

    כמו משה על הר נבו

    אני רוצה לכתוב על פרשיות שעולות חדשים לבקרים, אדם נעשה מפורסם, מקבל במה, נעשה מידי מפורסם, ואז 'מחפשים' אותו, מתנגדיו.
    לכל אדם יש הקלטות ישנות או אמירות שלא היה צריך לומר או יצאו מהקשרם, או מעשים לא טובים ה' ישמור, כל אדם סוחב איזה חוסר שלימות גרוע יותר או פחות, ואם אין – ניתן לפרש אותו בצורה לא הוגנת.

    אני רוצה לכתוב על החשיבה שלי בעקבות זה, זה מוביל אותי למחשבות על התנגשות מול ה'אגואיזם', על הרצון להוביל מול ההתלבטות אם 'אני' צריך להוביל.

    זה נושא מסעיר וחשוב, מאוד.

    כי לכל אדם יש נקודה אלוקית שהיא כוחו של מנהיג. כמו בשיר "חולם כמו יוסף".
    בכל אדם יש נקודה של משה רבינו, המנהיג.

    והנקודה הזו מתחבאת מאחורי 'אגואיזם', הררים של אגואיזם.
    מה זה אגואיזם? זה מחשבות, אמונות, דעות, פחדים וכו'.
    הנקודה של מנהיג היא מקום מאוד כאוב ומאתגר.

    כי למדנו וגדלנו לתוך תודעה שאומרת: אתה עבד, אתה צריך תמיד להיכנע.
    או תודעה הפוכה שאומרת: אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, כולם אפס רק אני חשוב.
    אבל מנהיג צריך לדעת גם להיכנע, וגם להקשיב, וגם להוביל.
    *

    הכל מבולבל באגואיזם: אנחנו מתמרדים איפה שלא צריך, ונכנעים איפה שלא צריך.
    וכדי לסדר את זה צריך להשקיע: לסדר אמונות, מחשבות, דעות.
    אבל הנקודה הכי קשוחה וכאובה היא במקום של: אוקי, אני מוכן להנהיג.
    רק איפה? את מי?
    וזו סיבת ההתנגדות לאנשים שהפכו למנהיגים,
    שיש להם קהל.
    זו יתכן הסיבה לרצון 'לחפש אותם'.
    כי זו נקודה מאוד קשוחה. קשה לנו עם המנהיגות שבתוכנו. קשה לנו להסכים להיכנע למנהיגות.
    כשאנשים נלחמים באנשים שיש להם כשרון מנהיגות, הם נלחמים על כך שאינם מרגישים צורך להתנצל על המנהיגות שלהם, וכן – כשיש אנשים שמנסים להוריד את המנהיגים, זו לא מלחמה נגד המנהיג החיצוני.
    זו מלחמה נגד המנהיג שבתוכנו.
    אותו מנהיג שמחפש מקום, נודד, מתלבט, מתייסר, שופט את עצמו.
    אנחנו מתקשים לקבל את זה שיש אנשים שכן הצליחו להסכים לעצמם להנהיג, שהם צוברים קהל ואהדה, בעוד אנחנו עדיין נמצאים בתוך חיפוש ותהיה, בתוך חרדות ומלחמה.

    *
    אין לי תשובה לזה, רק רציתי לכתוב את דעתי על הקושי שיש בלהגיע למקום של מנהיגות, ועל הקונפליקט, ועל שאנחנו מסרבים לקבל את המושג 'הנהגה', כי זה מקום מאוד מאתגר.

    *
    קראתי שוב את מה שכתבתי, והרגשתי שמחה.
    כי זה משמח להבין שכל אחד מנהיג. שכולנו יכולים להגיע למקום תודעתי בו נלמד להתייחס זה לזה כמו מנהיגים. זה אחד הדברים הכי משמחים שיש, לדעתי.
    ההסכמה לקבל את המנהיג שאני, וההסכמה לקבל את העובדה (שהיא לדעתי קצת מרגיזה בהתחלה עד שנכנעים לזה, מה לעשות...?) שיש לכל אחד יתרון שווה ערך לשלי – וכולם - כמוני.
    • תודה
    • כועס
    • וואו!
    Reactions: ללדת אחרת, אביגלוש, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 153
    • א
    שיתוף - לביקורת אני אוהבת את החורף.
  • אני לבדי //
    • אני אוהבת את
    החורף
    ולא,
    לא בגלל השלג
    או הקור

    אני אוהבת את
    החורף
    ולא,
    לא בגלל רוח
    או ציפור

    אני אוהבת את
    החורף.
    לא בגלל
    עלים נושרים,
    לילות קפואים
    או מטריה

    אני אוהבת את
    החורף
    כי אז שמיים ואני
    בוכים
    עד שהלב שלי
    נרגע.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: סופרנובה, חוה אייזן, קרב ועוד 30 משתמשים33 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אני לבדי
    תודה כולם.
  • 132
    • ת
    שיתוף - לביקורת טובעת
  • תמר לפידות //
    • טובעת/תמר לפידות

    טובעת.
    נאבקת לנשום.
    טובעת.
    לא מצליחה להרים את הראש.
    המים עוטפים את כולי.
    הגלים סוחפים.
    טובעת.
    ואין מציל.
    טובעת.
    אין אף אחד בסביבה.
    הנשימה אט אט דועכת.
    עוד רגע ותיעלם התקווה.
    רועדת.
    כבר לא מנסה עוד.
    שקועה בחושך עמוק יותר מכל ים.
    טובעת.
    עם עיניים עצומות.
    טובעת.
    שקועה במצולות.
    כבר אין שום אות חיים.
    לא שרדתי.


    קצת הסבר על השיר-
    כנראה שאם אני כותבת את זה כן שרדתי, אבל תדעו שזה לא היה פשוט.
    אולי מבחינה ספרותית השיר לא משהו.
    לא מיוחד במילים, אין בו חריזה, אין מבנה קבוע...
    זה לא שיר ספרותי, סליחה אם אני מאכזבת.
    זה שיר מהנפש.
    לא משנה מה בדיוק עברתי, אבל ככה הרגשתי.
    בתוך ים סוער---ולא היה שום מציל.
    שום תקווה.

    אומרים שמכל יצירה ספרותית אפשר ללמוד על המחבר.
    אז הנה, חשפתי אתכם קצת לעולמי.
    עולמי הסוער.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, רבקה שמואל, אביקוסקוס ועוד 13 משתמשים16 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמר לפידות
    תודה!
  • 153
    • ז
    שיתוף - לביקורת האיש השחור
  • זה אני ולא אף אחד //
    • אשמח לביקורת...
    ---
    היא משפשפת את העיניים, שמה לב שנפלט לה
    פיהוק לקוני ו...
    כלום לא משתנה.
    היא מנסה לצבוט את עצמה – לבדוק האם היא
    בחלום.
    אפס.

    היא רואה שהיא שוכבת על מיטה מקש – אם אפשר
    לקרוא לכמה זרעי קש צהובים "מיטה".
    מעליה שמים, והשמש מסנוורת אותה באור בוהק.
    לידה ניצבת חדוה, ומביטה בדיוק כמוה על
    הנוף שהשתנה.

    דוד לא בא הפעם.
    עכשיו בא מישהו אחר.
    אני לא אוהבת אותו. הוא שחור כזה, ומדבר
    בשפה שאני לא מכירה.
    הוא מביא לי אוכל ומחכה לידי.

    אני רואה שחדוה כבר גמרה לאכול, וגם היא
    לא ממש מחבבת את השחור שחור הזה.
    לא שאנחנו גזעניות או משהו, אבל... החלב
    יכול להתלכלך.

    הוא התחיל לחבר לחדוה את המכשירים של דוד.
    היא לא מסכימה. בורחת לו.

    אז הוא בא אליי.
    גם אני לא מסכימה. זה מפחיד אותי.
    מי יודע איך הוא חולב בכלל?
    יש לו ניסיון?
    אולי הוא לא מנוסה ולא יודע לחלוב כמו דוד...

    ואז הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא עצוב.
    אז מה אם הוא שחור כזה – גם הוא בן אדם.
    אז שכנעתי את חדוה,
    ושתינו הוצאנו לו המוןן חלב – יותר מכל
    פעם!
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אביגלוש, Yael Mor, AUVI ועוד 17 משתמשים20 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ז
    זה אני ולא אף אחד
    דבר ראשון - היא יכולה לראות את השמים דבר שני: כנראה לא קראת הכל - כי אם קראת היו עולות בך הרבה...
  • 147
    • א
    שיתוף - לביקורת אולי גם אני.
  • אני לבדי //
    • אולי גם אני
    אקום,
    אספר לכולם על מחלה.
    אגיד זה ילדה שלי
    תתפללו.

    אולי גם אני
    אקום,
    אגלה לכולם מה קרה.
    אגיד זה חיים שלי
    תתפללו.

    אולי גם אני
    אספר
    על גידול כזה,
    בנפש.
    על אובדן.

    על חולה
    ששוכב לי בחדר
    וכל יום
    נעלם.
    • וואו!
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: אדריכלית מתחילה, אינפרא, משפחה שכzoo ועוד 16 משתמשים19 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיקולו
    זה כל כך עצוב, ההתמודדיות הפחות פוטוגניות האלה, השם "מחלה" שכל כך תואם את המצבים האלה. שתהיה...
  • 306
    • נ
    שיתוף - לביקורת חשיפה בלעדית!! - פרשיית שחיתות שכולנו חשדנו שתקרא.
  • ניק 3810 //
    • שלוש לפנות בוקר - רחובות קריית ספר.

    שלושה רכבים תמימים למראה הגיחו בו זמנית ואגפו בניין מגורים בן שלושה קומות.
    עשרה שוטרים רעולי פנים זינקו מהרכבים עם נשקים שלופים ונבלעו בפתח הבניין.
    תוך כמה דקות הם הגיחו חזרה מהבניין גוררים גבר חרדי השייך לעשירון החמישי, מראהו מראה מכובד, על אף פיג'מתו שהציצה מבעד לקפלי הפראק המרשים.
    ועוד לפני שסקרני קריית ספר הספיקו להתעורר, ועוד לפני שהמעוררים הספיקו לעורר, נעלמו השוטרים יחד עם קורבנם.

    ובערך באותו זמן, בעיר הרצליה המנומנמת.
    שני ניידות משטרה גדולות נעצרו על יד חוילה גדולה ומפוארת.
    השוטרים יצאו מהניידת ונקשו בשער הדלת בנימוס.
    וכשהיא לא נפתחה פרצו השוטרים את הדלת והתפזרו ברחבי הבית מחפשים את המבוקש.
    ועד מהרה הוא נמצא עם פטיש בידו, רגע לפני ריסוק טלפונו האהוב.

    למחרת כבר הובאו העצורים להארכת מעצר בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
    המשטרה כדרכה ביקשה צו איסור פרסום על כל פרטי החקירה, וקיבלה את מבוקשה.
    לבקשת התקשורת, דובר משטרת ישראל שחרר משפט אחד, "מדובר בפרשייה מאוד חמורה, שעוד רבות ידובר עליה, החשודים בפרשייה, ניצלו באופן ציני את מעמדם לצורך גריפות הון ממוני, תוך כדי רמיסת מאות אזרחים תמימים"

    בשעות הצהרים דיווחה המשטרה על עצור שלישי.
    והשמועות כבר החלו לזלוג, ובכל קיפקה אפשרית דשו הבחורים בחדשות הרותחות.
    יו"ר איגוד התתי"ם הוא אחד מהעצורים.
    אף אחד לא התפלא, הוא הרי ידוע כאדם מושחת.

    לקראת הערב, הסירה המשטרה את הגבלת צו האיסור פרסום על שמות החשודים.
    ובתקשורת פרסמו את השמות עם נימה של פליאה.
    יו"ר איגוד התתי"ם.
    מנכ"ל קופת החולים מאוגדת.
    מנהל חברת הממתקים טעימלי.

    ובעוד התקשורת הכללית מנסה לפצח את טיב הפרשייה המוזרה שנפלה עליהם.
    בציבור החרדי כבר הבינו מיד את מה שהותר לפרסום שעות לאחר מכן.
    "השלושה חשודים בקשירת קשר שחיתותי, בו הולעטו ילדי אותם מוסדות שתחת הנאשם ---- בממתקים מחברת טעימלי שתחת ניהול הנאשם ------- מתוך כוונה לפגוע בשיני אותם ילדים, על מנת שיטופלו במרפאות קופות החולים, ובין היתר אצל קופת חולים מאוגדת שתחת ניהולו של הנאשם ------, השלושה היו מודעים לחומרת מעשיהם, ובחרו בכל זאת להמשיך במעשיהם.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: devMode, שוב שכחתי למה נכנסתי, RIVKA W ועוד 25 משתמשים28 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 3810
    וואו, הערה מאוד מחכימה, ישא"כ.
  • 39
    • א
    שיתוף - לביקורת החרדים והתקווה
  • א. פרי //
    • החרדים הם התקווה של האנשים השפויים במדינה


    התוכן הבא הוא תוכן שקראתי במאמר שהתפרסם וקיבלתי רשות להעביר הלאה, עם עריכה קלה שלי.

    החרדים הם התקווה.

    איך שזה נראה, המדינה נמצאת בשפל, ולאט לאט אנו רואים שהיא נשענת על קנה רצוץ.

    כוחות עלומים לקחו לעצמם בעלות על המדינה, אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו מרגישים אותם:
    בפינוי של ישוב ביו"ש, לדוגמה, חייל התבטא נגד הריסת ביתו וצה"ל הודיע שהחייל יטופל.

    אתם מבינים?

    בגלל שאתה חייל אסור לך להתבטא גם בנושא חשוב מאוד מבחינתך.
    אתה, מבחינת הצבא, כלום.

    אם אתה כלום, בפני מי אתה צריך להתכופף? בפני הראש? מי זה הראש? היכן הוא?
    בפני חוקים? איזה חוקים? מי אחראי עליהם?
    *
    זה לא מוסד רבני ש'כופה את דעתו' בשם התורה, שחוקיה חוקי חיים.
    אלא מדובר במוסד צבאי שכופה את דעתו בשם האויר. הכלום.
    *
    וזה הצבא שהתעלם מהתצפיתניות.
    שלא מסכים לחייליו להגן על עצמם בגלל 'טוהר הנשק' (אני ממש בעת טוהר הנשק אבל לא במחיר חייו של יהודי).
    זו מערכת שלמה, לא ברורה, שגם ביבי (גם הוא לא ממש קשור לעם, בדרכו) לא יודע לתפעל, כי הדלתות שם סגורות, נכנעות בפני אל זר.
    מי זו הישות המסתורית שהצבא והמדינה כפופים רח"ל כלפיה?
    לא ידוע.

    אבל צבא כזה ומדינה כזו שעובדים את האויר,
    צריכים כח שמאמין בבורא כדי לצאת מהבוץ.
    ברגע שהצבא והמדינה יכנעו לפני הבורא, הכל ייעשה פשוט מאוד.
    ואז יהיה שלום בארץ.
    *
    וזה הכח של העולם החרדי, שבסיעתא דשמיא מסרב להיכנע לאוויר, ומצפה למלכותו השלמה של ה' בעולם.
    *
    איך המדינה תפסיק להיכנע לאוויר ותתחיל להיכנע לבורא עולם?
    1. דעת תורה
    2. הקשבה לאזרחים
    3. להקים מערך של פקידים מסורים ואכפתיים
    4.בהירות לגבי המטרה ומציאת דרכים להגיע לאותה מטרה.
    5. הגשמה עצמית ולתת סמכויות אמתיות לכל אזרח לפי הכשרון שלו.
    ועוד ועוד...

    ויותר מכך: אין יותר היררכיה ואין הסתרה.
    יש בהירות בהכל.

    אין כזה דבר אזרחים שעובדים קשה למען מנהיגים.
    יש כזה דבר שיוויון מלא ומציאת תעסוקה איכותית לכל אחד.
    באופן שכל אזרח יזכה להשפיע ולקבל פרנסה יציבה.
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: שוגיסטית, אביגלוש, AVITALLL ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 129
    • ה
    שיתוף - לביקורת ראש ממשלת המפגרים בע"מ
  • הטעם המושלם //
    • היום פגשתי את ראש ממשלת המפגרים בע"מ.
    לא לחינם הוא זכה לתואר הזה.
    הוא אב טיפוס של הDSM.
    את כל תאוריית "מי הוא מפגר" ניתן לבנות עליו.

    קוראים לו- אינו עונה.

    מרביצים לו- מתעלם.

    מבקשים בתחנונים- בוהה בי כמו תרנגול בבני אדם.

    מפצירים ברינונים- מבקש עוד.

    נותנים הראה- מוחק את הקודמת לחלוטין. כאילו מעולם לא ניתנה.

    ומעל הכל- מתגאה בקידמה,

    דורש שנצרוך את שרותיו.

    גאוותן מאין כמותו- הוא ואין בלתו

    הבעיה היא גם שהוא צודק.

    הפך את כל העולם לבלתי אפשרי בלעדיו.

    שמו מתנוסס לתפארה על דש בגדו

    קומפיוטר מחשבוביץ.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, נתנאל היוצר, ניק 3810 ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ז
    זצער
    חמוד.
  • 39
    • ת
    שיתוף - לביקורת קרקע
  • תמר לפידות //
    • משתפת עוד שיר שלי שהוא מעין המשך לקודמיו-
    מה לך הים
    טובעת
    אשמח ממש להארות והערות.


    קרקע/תמר לפידות

    קרקע.
    כבר לא עוד טובעת.
    אבל-
    גם הרוח סוחפת.
    יבשה.
    כבר לא עוד בים.
    אבל-
    שום דבר לא מובטח.
    אדמה.
    נושקת לשמיים.
    אבל-
    לא תמיד גבוה זה טוב.
    תקווה.
    מרגישים באוויר.
    אבל-
    היאוש שוב תופס כל חלקה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: צביה ר., פיקולו, אא-אסתר ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    וואו!
    • שאלה
    18
    • ע
    שיתוף - לביקורת כמו שמן למפית
  • עידו לסרי //
    • רגש הוא כמו שמן, מרקם סמיך, לעיתים צבוע בצבע עז, לפעמים מלווה בריח עדין או חריף, וכשהוא נספג, הוא לא יורד, גם אחרי כביסה.

    מוזיקה היא כמו מפית, מרקמים שונים, צבעים שונים, דוגמאות מגוונות, משמעויות נתונות לפרשנות והעיקר - סופגת הכל.

    כשרגש מפעפע בתוכינו, אין ברירה אלא לפרוק אותו, אפשר לבכות, לשיר, לצרוח, להשתולל, להטיח ולאכול.

    יש דרך טובה יותר, אפשר תמיד להספיג את השמן במפית, לרוקן את עומסי הרגש אל המוזיקה, זה לא מפריע לאיש, לא מציק לאף אחד ולא דורש משאבים.

    אבל חשוב לזכור, כל מפית שסופגת שמן, השמן נותר ספוג בה,
    אם הספגתם את המוזיקה בזיכרון שמח, אזי יהיה לה ריח נעים של שמן בניחוח תפוז,
    אם הספגתם אותה בזיכרון מרגש, אזי יהיה לה ניחוח מנטה חריפה,
    אם הספגתם אותה בזיכרון עצוב אזי יהיה לה ריח רקוב מעט,
    אם הספגתם אותה בזיכרון טראומטי, אזי יהיה לה ריח חריף כשל שמן צ'ילי עז טעם,

    ולאחר שנה כשתפתחו את המגירה ותוציאו את המפית החביבה עליכם, תקרבו אותה אל האף, תקוו שהיא תמלא אתכם בניחוחות נעימים...

    אז למה כשידידי היקר מצא אתמול את זיווגו, הייתי צריך לספוג את רגשותי ביותר מחפיסה אחת של מפיות?
    • תודה
    Reactions: תמר בן דוד, אוראל סולטן ו-מנוחה כהן3 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה