קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
"אנחנו במרתף" קרא הרבי בפתוס.

"בחוץ ישנה שמש בהירה עד לסנוור, שמים תכולים יפהפיים מקושטים בעננים ציוריים משתרעים מאינסוף לאינסוף, גושים אדירים של אויר צלול וקריר עולים מעל פני אוקיינוסים זכים ומנידים צמרות ירוקות של יערות עד, ואלפי זני חי וצומח צבעוניים ומקסימים מכסים את היבשות הענקיות"

"ובלילות" מנמיך הרבי את קולו כמגלה סוד
"בלילות נוצצים השמים במליוני כוכבי אור המכשפים בזוהרם את הצופה ומרמזים לו על עוד ועוד עולמות רחוקים המוארים בשמשות אדירות משלהם וגם להם יבשות וימים ומי יודע מה עוד, וגם להם יש לילות זרועי כוכבים וגם לכוכבים שלהם יש כוכבים וכך הלאה עד אין קץ, הלאה והלאה משתרע היקום הבלתי נתפס..."

במרתף הטחוב והאפל נשמעו לחשושים, תמהו האנשים איש אל רעהו,
הם מאמינים לרבי, כמובן, אבל...

קשה לחוש שיש משהו משמעותי מעבר לכתלי הבטון החשוף שמנורה מרושתת ועמומה תלויה במרכזו והמסמרים החלודים הבולטים פה ושם מטילים צללים מאיימים לאורך הקירות.

עם הזמן פותחו שיטות להמחשת המציאות האמיתית שבחוץ.
יש שהרבו לספר ולתאר את העולם שבחוץ, יש שדנו בפרטי פרטיו וניסו להבין איך ומה, ומתוך ריבוי המחשבה להגיע לאיזו תחושה.
יש שניסו לצייר נופים על פי תאורי הרבי או לחבר שירים על העולם שבחוץ,
יש שמדטו שעות, וחזרו קפואי פנים על המנטרה שמש שמש שמש שמש.

לאט לאט התגבשו קבוצות קבוצות, אלה מאמינות בטכניקה זו ואחרות דוגלות באחרת.
התחיל פילוג שהפך ללגלוג ומשם לשנאה ולמאבקי כח בין הקבוצות ותת הקבוצות.

וככל שזרח והתעצם אור השמש בחוץ כך רבתה האפלה במרתף והיו אומללים רבים שפסעו בין הקבוצות השונות ולא מצאו את עצמם.

"ומה קורה אם לוחצים על הידית החלודה הזו"?
שאל נער אחד חד מבט וטהור תלתל את אמו שמהרה למשוך אותו הרחק משם,
"ששש ילד, אל תחשוב אפילו לגעת, הידית הזו מלוכלכת, וחוץ מזה היא נעולה, וסתם כך אין מאחוריה כלום,
ולמה לעשות מה שאיש לא עשה מעולם, זה חסר טעם מלבד שזה אסור ועלול לגרור עונש, וזה מראה על טפשות ופזיזות ורשעות ו... הי... הייי!

הילד נשמט מידה ורץ אל הידית שנפתחה בקלי קלות, הוא סגר מאחריו את הדלת ועלה במדרגות התלולות למעלה

למעלה

למעלה

בְּרֵאוֹת מלאות אויר צח וחופשי
בידיים פרושות אל המרחבים
טובל באורות ריחות וגוונים חדשים
נשא את מבטו אל השמש הטובה
ולא היה זקוק עוד לכלום

כל הקבוצות, כל האידאולוגיות והטכניקות, למרות כוונתן הרצויה, החמיצו את המטרה ועשו פעולה הפוכה, הם הקטינו את האמת לתוך תבניות, עמעמו את האור לספקטרום צר, ומתוך סמפונית היקום הנהדרת אפשרו לנו להאזין רק לערוץ משובש אחד.
האם אצליח יום אחד בעינים זכות ובלב תם להשליך את כל הכללים והסטיגמות לפתוח דלת שנמצאת במרחק זרוע ממני, ולחוות בצורה ישירה ובלתי אמצעית, את האלוקות?!
  • 718
  • ב"ה

    תגובה לסערת "שרוליק"

    שרוליק הירש איננו רק "שרוליק" האדם הפרטי כי אם דוגמה להלך הרוח בעם, "השיח מורעל"
    הפערים מתחדדים, איך אפשר בכל זאת להביא לשיח מכבד בעם ישראל, זו השאלה.
    והרי לכם נקודה למחשבה שאולי תוסיף אווירה של כבוד הדדי בתוככי העם:

    יש את מה שנאמר מעל פני השטח,

    ויש את מה שנשמע מתחת לפני השטח.

    למשל אם מישהו אומר לך תזוז, הוא מתכוון להגיד, אתה תופס מקום ואתה מפריע לי, אבל במקום להגיד את זה ישירות הוא אומר לך "תזוז".

    אם אתה מבקש מהשכנים לא לצעוק והם עונים לך ש"זה נורמלי" הם מתכוונים לומר לך, תסגור את הפה ותן לנו להמשיך להשתולל אין לנו כוח להרגיע את הילדים.

    אם אתה אומר למישהו עקפת אותי בתור והוא עונה לך רק שניה אני שואל שאלה, הוא מתכוון להגיד אני כאן בשביל לעקוף אותך.

    אם את אומרת למישהו "למה לא עשית צבא" את מתכוונת לומר לו, אני לא מאמינה בערכים שלך, ואני לא מכבדת את דרך החיים שלך, אתה משתמט מחובתך הלאומית, ולמה אתה נראה משונה ולא מתלבש נורמלי כמו כל האנשים שאני מכירה.

    את גם מתכוונת לומר לו אתם מפריעים לי, לכו מפה.

    אם אתה אדם עם כבוד ואם אתה מעריך את העשייה שלך, אז ממילא אתה משדר ערך וכבוד ולכן אתה תקבל ערך וכבוד בחזרה, ולא משנה מי אתה ולאיזה מגזר אתה משתייך.

    אדם בעל ערך יכול להעריך אדם אחר בעל ערך, גם אם הערכים שלכם שונים ואפילו חלוקים.

    אבל אם נתקלת באדם חסר ערך של כבוד בסיסי, לא משנה מה הוא אומר לך, מה שמשנה זה מה שהוא מתכוון לומר לך, והוא מתכוון לומר, אני אין לי ערך עצמי, ולכן אני לא סובל אותך.

    אם זה מה שיש לו לומר האמירה שלו נשארת לה תלויה בחללו של עולם ואין לה על מי לחול, חוץ מאשר לחזור אל אותו האדם כבומרנג – הד של קול חוזר שאומר אתה הוא האדם שלא יודע לכבד.

    ואנקדוטה לסיום: אדם נשאל בקשר ללבושו והתגובה המידית שלו היתה "אני לא מתכוון להתנצל על צורת לבושי" הוא עקף את השלבים של השיחה והבין מיד לאן השיח חותר והתשובה שלו נועדה לשאלות הבאות בתור, תגובה סופית שהבהירה לשואל כי אותו האדם מאמין וגאה בדרכו.

    אנחנו לא בעמדת התנצלות, מגיע לנו כבוד על דרך החיים שלנו, אנחנו בעלי ערך וראויים לו.

    התשובה שלנו היא הדגשת הערך של כבוד הדדי.

    וקולות ההדים החוזרים ישובו אל משכנם הראשון.
    הֵם רָצוּ לָצֵאת
    בִּפְרוֹיֵקְט
    שֶׁל פִּנּוּי בִּנּוּי

    לָקַחַת אֶת הָרֹבַע
    הַמֻּזְנָח
    לְחוֹלֵל בּוֹ שִׁנּוּי

    מִכָּל דַּיָּר בִּקְּשׁוּ
    רְשׁוּת
    לַהֲרֹס אֶת בֵּיתוֹ

    וּבִתְמוּרָה יְקַבֵּל
    שְׂכִירוּת
    וְאוֹכֵל לְמִחְיָתוֹ

    הָיָה שָׁם אֵיזֶה
    אֶחָד
    מַמָּשׁ עַקְשָׁן

    לֹא מַסְכִּים כְּלָל
    וּבְאַפּוֹ
    הֶעֱלָה עָשָׁן

    נִסּוּ לַעֲבֹד
    לְשַׁכְנֵעַ
    בִּשְׁלַל פִּתּוּיִים

    הֶעֱלוּ תַּ'מְחִירִים
    מַמָּשׁ
    הִפְקִיעוּ שְׁעָרִים

    אַחֲרֵי הַכֹּל
    בַּתָּכְנִית
    יֵשׁ בִּנְיַן מִשְׂרָדִים

    שָׁוֶה לְהַשְׁקִיעַ
    הָמוֹן
    הֵם יִרְאוּ רְוָחִים

    וּבַסּוֹף כִּמְעַט
    וְנִכְנְעוּ
    לְבַטֵּל אֶת הַתָּכְנִית

    רַק לְנִסָּיוֹן אַחֲרוֹן
    אָמְרוּ
    תַּגִּיד מְחִיר

    וּבְלִי בּוּשָׁה
    מַמָּשׁ
    בְּלִי לְמַצְמֵץ

    לְמַלֵּא אֶת הַשֶּׁטַח
    בִּשְׁטָרוֹת
    בְּלִי לְקַמֵּץ

    לַיְלָה שֶׁל עֲבוֹדָה
    פּוֹעֲלִים
    חֲרוּצִים וּזְרִיזִים

    וְהָעַקְשָׁן קָם בַּבֹּקֶר
    וּמְסָרֵב
    לֹא שׁוֹכְבִים - עוֹמְדִים!

    אוֹהֵב כֶּסֶף
    כֶּסֶף -
    לֹא יִשְׂבַּע

    וְאוֹהֵב בְּהָמוֹן
    הֲרֵי
    לוֹ תְּבוּאָה
    בָּ''הּ

    כְּשֶׁהוּא, הַמָּשִׁיחַ, יַגִּיעַ
    יַעַמְדוּ הַחֲכָמִים לֵדַע אוֹדוֹתָיו
    יְטַפְּסוּ בְּדַעַת בּוֹרְאָם
    בַּדְּבָרִים הַסְּתוּמִים מֵאֵן כָּל רוֹאֵה וּבְנָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט,
    וְיֵדְעוּ אָז-
    כִּי לֹא יֵדְעוּ.
    ...לֹא יֵדְעוּ
    אוֹתוֹ עַל בֻּרְיוֹ,
    וְהַסּוֹפְרִים לֹא יְתָאֲרוּהוּ.
    כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִתְיַדָּע.

    וְהוּא עוֹדֶנּוּ בַּחוּץ יַעֲמֹד.

    וּבַבַּיִת הַקַּר יִשְׁאַל הֶעָנִי הַאִם מָשִׁיחַ הוּא אֲרוּחָה חַמָּה?
    וְהַיָּתוֹם יִשְׁאַל הַאֻכָל לְמַשֵּׁשׁ אֶת אָבִי?
    וּבְּאוּלָם הָרִקּוּדִים יִשְׁאֲלוּ
    הַאִם מָשִׁיחַ הוּא רִקּוּד מֻפְלָא?

    וְהוּא עוֹדֶנּוּ בַּחוּץ יַעֲמֹד.

    וּבָעוֹלָם חִיצוֹנִי עַד מְאוֹד יִשָּׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים:
    הַאִם מָשִׁיחַ שָׁר יָפֶה?
    הַאִם מָשִׁיחַ נוֹאֵם מַזְהִיר?
    הַאִם מְתוּקִים אִמְרוֹתָיו כִּדְבַשׁ, שֶׁתּוֹפְסִים לֵב כָּל בַּרְנָשׁ?

    וְהַמָּשִׁיחַ עוֹדֶנּוּ בַּחוּץ יַעֲמֹד.
    בָּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר.
    וְרַק הַיֶּלֶד הַקָּט בְּתֻמּוֹ
    יִפְתַּח לְפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת.
    יִפְתַּח אֶת הַלֵּב.
    שלום לכולם

    רצוני לעדכן ולבקש בקשה לגבי הספר "לצאת לאור" – למי שלא עקב אחרי ההודעה הקודמת בעניין אז כרגע אני באמצע לערוך חומר שכתבתי בנושא היציאה לאור (שירים, משפטים, עידוד, מאמרים, ואולי סיפורים).

    אם יש לכם הצעה לשם מעניין אפשר לשלוח. (כרגע הכיוון הוא "לצאת לאור" – כי זה מה שצריך לעשות)

    לפני זה אני רוצה להבהיר שיתכן שהספר לא יצא לאור בגלל שבורא עולם יחליט... אני משתדלת כרגע אך אין לי יכולת לצפות איך ומתי.

    שנית אני מבינה שספר עם דעות ושירים שלי בלבד יכול להיות קצת פחות מעניין אז יש כאן הצעה לכל מי שרוצה להצטרף (עם קרדיט בשם מלא או שם עט, מה שתרצו) אז אם תרצו להשתתף בספר בצירוף שיר/מאמר/סיפור מעניין שקרה לכם בנושא היציאה לאור אפשר לשלוח אלי למייל בחתימה.

    הקונספט של הספר הוא כזה:

    שירים

    שעבוד מצרים הפרטי שלי בלב – שירים על קשיים

    יציאת מצרים הפרטית – יציאה מהקושי – קושי עם תקווה

    ההליכה במדבר – שירים על ריק, על כלום

    ההכנה לקבלת התורה – שירים על יצירתיות והתקדמות

    החלום על הארץ המובטחת – שירים על פירות עם תוצאה טובה, על שמחה



    משפטים בנושא יציאה לאור – אם אתם מאלו שיודעים להגות משפטים חכמים – שילחו ואשמח לצרף לספר.

    לדוגמה:

    לפעמים הבורא שולח לך יותר כדי שתתחלק עם אדם שחסר לו ותגלה משהו חדש

    לכל אדם יש חכמת חיים, גאון מי שלומד מכולם

    במימוש עצמי אנחנו לא בתנועת טיפוס לכיוון מעלה אלא בתנועת התקדמות אינדיבידואלית

    כולנו שווים בזה שכולנו אפס - תודעה זו היא נקודת זינוק מושלמת לעשיה

    תחושת הקנאה נועדה להזכיר לנו שאנחנו מביטים למקום הלא נכון

    אפשר ללמוד את הערך האמיתי של הכסף ביציאה ממרפאת שיניים



    מאמרים

    אפשר לשלוח מאמרים בכל התחום של היציאה לאור, כרגע חסרים לי מאמרים בנושא שיווק נכון.

    אני לומדת את הנושא וכנראה אכתוב מאמרים בעניין – אבל הכתיבה שלי יותר תיאורטית כי עדיין לא הצלחתי לשווק את ספרי נכון. מה שאני יודעת זה יותר בכיוון של: בשיווק נכון אנחנו לא אמורים לשווק את עצמנו ולא את המוצר, אלא מנסים לפתור בעיות ללקוח (מה שקשה לי לעשות - אני בקטע השיווקי פחות בחיבור ללקוחות פוטנציאלים, מעניין לשמוע מה דעתכם. אפשר לשלוח מאמרים בנושא, עדיף ממי שעסק בשיווק וראה תוצאות טובות.)

    אפשר לשלוח מאמר בכל נושא שקשור לעניין ולא דווקא בנושא שיווק

    לאן לשלוח? למייל בחתימה, אכתוב אותו גם כאן: peri33550 שטרודל ג'מייל נקודה קום

    אל תשכחו לצרף שם מלא או שם עט.

    אם יש לכם הצעות לשיפור הקונספט, אשמח לשמוע, בנוסף אם יש לכם רעיונות לגיוס כסף לכיסוי ההוצאות גם אשמח לשמוע. (יש לי כיוון כלשהו, אבל כל רעיון יכול להועיל).
  • 594
  • משל ונמשל 1

    "יש לך אפשרות להאזין למוזיקה, להתרשם מתמונות נוף נדירות, אתה עשוי להגיע למצבים בהם תצטרך לחשוב וליצור דברים חדשים, לבקש עזרה, או לסייע ולרתום את הרצון הטוב שלך ואת היכולות שלך.

    מדובר בכיף גדול שאמור לספק לך אפשרויות קידום משמעותיות."

    אהוד הנהן בתשומת לב. הוא נכנס בשעריו של המתחם כשיצא החוצה נשאל:

    "איך היה, אחי? התקדמת? יצרת? קידמת דברים? למדת?"

    "הייתי עסוק מידי בדאגה שלא יעקפו אותי בתור".

    "השגת הישגים כלשהם?"

    "הממ.. לא בדיוק, לא היה לי סיכוי. המתחם גדול מידי, אף אחד לא היה רואה אותי".

    "נהנית לפחות מיצירות?"

    "הייתי מתוסכל שלא אני יצרתי אותן".

    "איך תגדיר את המסע? מה קיבלת שם?"

    "המחול של היתושים סביב המנורות היה מרשים מאוד. העביר לי את הזמן היטב".

    *

    העולם לתוכו גדלנו האכיל אותנו במסרים סמויים של:

    תחרותיות

    אמירות מקטינות

    מצוקות

    אשמה וכעס

    תחושת רדיפה


    הרגילו אותנו לחשוב במושגים של:

    להיות סטנדרטיים, לא להיות חריגים, לא לבלוט בנוף, להיכנע לתכתיבים, לתת משקל משמעותי לדעת הסביבה.

    פלא שמה שנשאר לנו לעשות זה להסתכל ולהתפעל מהמחול של היתושים?


    משל ונמשל 2

    חבורה של חכמים ישבה לה סביב שולחן גדול.
    המשימה:
    ליצור יצירה שמבוססת על אחדות.
    האתגר: כל אחד חושב אחרת, לכל אחד יש אמונות אחרות, אופי שונה.
    האתגר הגדול ביותר: חשיבה שאסור לאף אחד לעקוף אותי, ואני אמור להיות מצטיין בין כולם.
    כדי להצליח במשימה, כל אחד צריך לעשות את מיטב המאמצים להתקדם תוך כדי מתן עזרה לחבריו להתקדם.
    אבל האולם הולך ומתבלגן לו, והמשימה נראית בלתי אפשרית.
    הם יכולים להשתדל לסדר כל אחד את מה שהוא יכול בכוחותיו שלו, או לחכות לאדם שיבוא לסדר את הכל ולקרוא לו - משיח.


    הבהרה: אין כאו זלזול חלילה במושג משיח אלא התייחסות לדיברי הרמב"ם שפסק להלכה שמשיח הוא בן אחר בן מדוד המלך, ואמר גם שאין בין ימות משיח לזמנינו אלא שיעבוד מלכויות.
    שיעבוד מלכויות זה אומר - חופש.
    לא כל עם ישראל זכו לצאת ממצרים לגאולה כי הם היו צריכים לרצות לצאת לחופש.
    בגאולה האמיתית כולנו נזכה לצאת לחירות כי כולנו משתוקקים כבר לגאולה.

    בע"ה, הקטעים שאעלה כאן,
    הם רעיון שעלה במוחי בעקבות האתגר
    'יום בחייו של יאן',
    ובהמלצת @אש קודש! ואחר שנמלכתי בדעתי, אמרתי להעלות אותם כאן, בס"ד.






    @הנף מקלדת , מלכתחילה סברתי שראוי להעלות את כל הפרקים באתגר, כ'יום בחייו של יאן', יום אחד הוא זה. אך נראה היה כי אין דעתך נוחה מכך, הרעיון להעבירם לנספח, נעשה ע"י הנהלה.
    כעת אכתוב בל"נ הכל כאן, וכשיהיה מושלם, אעלה.



    להיות ירושלמים זה להתגעגע לכותל סתם ככה – אפילו שהוא כל כך קרוב. זה לרצות לקפוץ אליו במשך שבועות לפעמים כי מי ישמע ונעשה את זה עוד מעט, ובסוף להגיע בשבת אחרי שהלכת בשלווה ברחוב הארוך הארוך הזה שקוראים לו יפו או מאוחר בלילה, במוצאי שבת חורף.

    להיות ירושלמים, זה להתרגש ממש קצת בעליות של שער הגיא בכל פעם שחוזרים מחוץ לעיר. זה לאהוב את מרבד האורות המנצנץ הזה כשנוסעים בלילה בכביש אחד.

    להיות ירושלמים זה להתגעגע לריח המלוח של הים, להתרגש למראה הקצף בגלים, לממש את החול שנשפך מהידיים, ולהצהיר מיד כשמגיעים לכניסה לעיר שאין על האוויר של ירושלים בעולם. ואיך בכלל אנשים חיים מרצונם החופשי בלחות שבמרכז.

    להיות ירושלמים זה להתמכר לרוח. לחבטה המרעננת שלה בפנים. לעוקצנות שלה בנשימה. ולא משנה בכלל איזו עונה עכשיו.

    להיות ירושלמים זה להסביר לאנשים שמגיעים לעיר בטון פריוולגי שכדאי לבדוק מה מזג האוויר בירושמים, מה אין לכם אתר מיוחד לעיר שלכם? זה גם להתנשא על אותם קורבנות קופאים מהמרכז שלא יודעים שעד אזור שבועות לא יוצאים בלילות בלי סוודר כלשהו כברירת מחדל.

    להיות ירושלמים זה לחצות את שוק מחניודה כדי להגיע לקינג ג'ורג' ולצחקק על התיירים שמתלהבים מכל שטות בדרך, זה לאהוב את הסמטאות הקטנות בנחלאות בנוסטלגיה רכושנית, זה לחבב סמטאות מרוצפות ושערים מקושתים באופן כללי.

    להיות ירושלמים זה להתלונן כל הזמן על תחבורה ציבורית מזעזעת, להצהיר שירושלים כולה היא אתר בנייה אחד גדול ומעלה אבק, ולסיים עם 'אבל אין סיכוי שאני עוזב את העיר הזאת, בעד שום הון שבעולם'.

    להיות ירושלמים זה לדעת להעריך את הקור שבחורף. צובט כזה, חריף, מרחף מסביב לפה בעננים ערפיליים.

    להיות ירושלמים זה להתרגש משלג. הקסם הלבן הזה שמתערבל באוויר בדממה, העשרים סנטימטרים הנכספים האלו בחורף ממוצע שמחכים אליהם דורות של ילדים בכל שנה ושנה, זה שמים אדמדמים ומנורת רחוב צהבהבה שרק לידה אפשר לראות בלילה איך הפתיתים עפים ברוך אל הכביש.

    להיות ירושלמים זה לדעת להעריך את העובדה שיש תחנה מרכזית פעילה גם בשעה עשר בלילה ומלא אנשים שעוברים וחוזרים. זה גם לתהות בתחנה מרכזית מחשיכה בראשון לציון למה נראה שכולם הלכו לישון בשעה שמונה וחצי.

    להיות ירושלמים זה להגיד בשקט כשלא שומעים, נו טוב, רק בדבר אחד הבני ברקים מנצחים. כן, ניחשתם נכון, פורים.

    להיות ירושלמים, אם כבר הזכרנו את פורים, זה לדעת לחגוג אחרי שכולם כבר סיימו. זה לנסות לרקוד (ולשתות) על שתי החתונות במקביל. זה היום המוזר הזה שלפני פורים של ירושלים שבו אפשר להרגיש קצת אאוטסיידרים.

    להיות ירושלמים זה להתלונן על החום ועל היובש בקיץ ואז להיזכר איפה אתה גר, להיאנח ולחייך בזדון: 'נו לפחות הם שם במרכז סובלים יותר ממנו'.

    להיות ירושלמים זה רגע החרדה הקטן ההוא כששומעים סירנות מייללות בלי הפסקה, ותוהים האם זה פיגוע דריסה או ירי או שאולי בכלל זאת שיירת ראש הממשלה בדרך לכנסת.

    להיות ירושלמים זה לחכות שהרכבת הקלה תעבור, לבדוק שאין רכבות מתקרבות או רעש דנדון פעמונים, ולעבור בשלווה באור אדום בזמן שמבקרים אחרים בעיר ממתינים בנימוס. זה לא חינוכי אנחנו יודעים, לא ללמוד ממנו - כולה עשר שניות נוספות לחכות.

    להיות ירושלמים זה לעשות רשימות אהבה כאלו, בחוסר מודעות שיש כנראה רק לירושלמים, ולהתעלם מכל חיסרון הגיוני שמוצאים אלו שמבקרים בה ליום אחד.

    להיות ירושלמים זה לכתוב רשימה כזאת, להתמלא מספיק געגוע בשביל לכתוב גם
    שיר קצרצר, ואז להבין שהוא כבר ארוך מספיק כדי לפתוח אשכול ולפרסם אותו בנפרד.
    בס"ד

    שיחה דוגרית בין 2 שכנים:

    שכן א': שלום ידידי, החלטתי לשוחח אתך דוגרי, למה לטייח?

    אני פשוט יפרוס בפניך את הנתונים ככה על יבש.

    אז ככה, אתה יודע אנחנו עוד מעט בשלב של "לחתן" חייבים עוד הכנסה, ועדיף הכנסה פסיבית. אתה יודע, כמה אנחנו יכולים לעבוד?! שתי משרות מלאות זה די והותר בשבילינו.

    לכן חשבנו, אשתי ואני, זאת אומרת אני חשבתי אבל אשתי קצת העלתה כל מיני ספקות לגבי המחשבות שלי, אז ככה, כן, אני ממשיך:

    חשבנו, לבנות על הגג, אתה יודע כשקנינו את הדירה דירות הגג היו הדירות ה"דפוקות" אבל במשך הזמן אנשים גילו את הפוטנציאל הגדול של בניה על הגג.

    אם לא נבנה אנחנו, נאלץ למכור את הדירה ואז מי יודע איזה קונה יהיה לך ומה הוא יביא אתו.

    אז אם כבר בונים ולוקחים משכנתא ומשעבדים את הדירה, אז כבר היינו רוצים לבנות שתי קומות ועוד יחידה קטנה במרווח שנשאר בגג.

    יהיה לכם קצת רעש ולכלוך, אני יודע, אבל שלוש עד שש חודשים והכל עובר, נזילות? נו מה אתה עושה עסק מקצת מים.

    לא נעים, אבל תקשיב, אם תחליטו לעשות בעיות אנחנו נבנה בכל זאת, אתם רוצים לדרוש כסף? על מה? הרי אנחנו יכולים לבנות בכל מקרה בלי להתייחס אליכם.

    אז כמובן אין לכם ברירה אלא להסכים, אחרת אתם כמובן תקבלו את התיוג של צרי עין.

    אז זהו מה שרציתי להגיד שאנחנו הולכים לבנות ואני מקווה שתבלעו את הגלולה בקלות.

    שכן ב': הבנתי.

    שכן א': שרי, עד שאני משגע את השכן שהוא הולך לסבול בשקט, הכל בשבילך, ואת עם השטויות שלך, את לא יוצאת באחד עשרה בלילה מהבית.
    יצאתי מן העיר
    מן הדגלים והזיקוקים
    ומצאתי אותך,
    אדמה
    שקטה וחמה.

    התרפקתי עלייך
    ונשמתי מלא ריאות
    את ריחך האמהי
    שלא השתנה
    מאז שעור מולדת בכתה א

    וכשהתעוררת לחבוק את ראשי
    בין רגבייך המתוקים-מרים
    פלטת אנחה של בדידות נוגעת ללב.
    "את"?!
    "את חשה גלמודה"? התפלאתי

    פיסת דגל קרועה התעופפה ברוח ונחתה לידנו, הביטה רגע בשנינו, ונסחפה הלאה, לעבר הרחוב החוגג

    הצמדתי אליך אוזן
    ושמעתיך לוחשת בקול זקן ועצוב
    "קבלתי חמישה מליון לייקים, אבל איש לא שם יד חמה על שכמי והביט בעיניי"

    רכב חלף לידינו בחלונות פתוחים
    מהרדיו בקעו שירי א"י בקולי קולות

    "אני מרגישה כמו סבתא שעושים לה יומולדת תשעים. בלונים, מאה נכדים, פופקורן, ספור חיי בחרוזים, קוסם, מוסיקה, והגרלת בינגו.
    אך מי שם לב לברכיים הכואבות לפצעי הלחץ וללילות הבדידות...
    מי אוהב אותי באמת ולא רק את הסמל המשפחתי שאני נושאת"


    מְכוֹרָה שֶׁלִּי אֶבְיוֹנָה וּמָרָה
    אֶת הֶמְיַת לִבֵּךְ אֶצֹּק לְשִׁירָה
    קַמְתִּי וּבִשְׂעָרִי רֶגֶב אֲדָמָה
    שֶׁנִּדְבַּק וְנִשְׁאַר לְמַזְכֶּרֶת

    וּבְלַיְלָה שֶׁכַּזֶּה הַטְּלָלִים זוֹרְחִים
    בַּלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁהַלְּבָבוֹת פְּתוּחִים
    אָנוּד עִם הַשִּׁיר וּתְמוּנָה מַתְאִימָה
    לפְּרוֹג, לְתַנּוֹת דַּלּוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת


    .Emek.jpg
    "אמא, למה לדודה דבי אין ילדים?"

    "דווקא על דודה דבי אתה שואל?... פשוט. היא עדיין לא התחתנה. מה נראה לך? אחרי שהיא תתחתן היא כבר לא תוכל לעשות עליכם בייביסיטר".

    "היא צריכה להתחתן כדי שיהיו לה ילדים?"

    "כן, בטח".

    "למה?"

    ...

    "למה? אה. פוף. איך נסביר לך את זה.... הנה דוגמא. משל. אתה רואה את התפוח הירוק הזה? אם נשאיר אותו פה ככה על השיש היפהפה, באוויר הצח, באור, בין הקרמיקות האיכותיות והברזים המוברשים – הוא יצמיח עוד תפוחים?"

    "לא. צריכים לשתול אותו!"

    "בדיוק. כמו שאמרת. אז ניקח את התפוח הזה, הצעיר והיפה, הטרי והמבריק, ונקבור אותו באדמה. לא סתם באדמה של עציץ פה בחלון. אלא באדמה בעומק של קומה חמש מינוס ללא מעלית, כמו איפה שהיה פעם החלל של דירה 17 ועכשיו יש שם יחידות דיור. אחרי שקברנו אותו באדמה, פשוט נעזוב אותו לנפשו בשקט. לבד. לעצמו. השקענו בו מספיק לפני כן, עכשיו זה הזמן שלו. "זהירות, כאן בונים". שם, בדממה האינסופית, בתוך האדמה החשוכה והאפלולית, התפוח נרקב, מתמקמק. מתעפש... ומתוך הריקבון, בתוך הסירחון והסחלה, כשהכל כבר אומר נואש, כשהוא בבדידות מזהירה ואף אחד לא בא לבקר חוץ מתולעי אדמה וחשופיות אחר הגשם – בוקעת הצמיחה".

    ...

    "אז זה חתונה?"

    "מה? אה נו. פוף עוד פעם. לך לך לך מהר תבנה את הלגו החדש דגם טירת נסיכות זה משהו משהו".
    ידידיה.

    גיל שבע עשרה, כך טוען העולם, הוא גיל מיוחד בחיפושים, מיוחד במסעות. אני מסכים איתו.
    (פעם ניסיתי לברר מי זה 'העולם' ומאיפה הוא מביא את כל הטענות שלו, חכו, זה ככל הנראה חלק מהחיפושים. כי עדיין לא ממש הבנתי מי הוא ומה טיבו.)
    בכל אופן, אתמול עשיתי שבע עשרה, והגעתי למסקנה שסוף סוף נתנו לי גושפנקה ליציאה למסע משלי, כזה אמתי, מפתיע. מחפש.

    ארזתי תיק, לא גדול, נעלתי נעלי הליכה מהסוג הטוב, יהיו כאלה שיאמרו - מהמותגים המובילים, אבל עזבו, זה באמת לא מעניין אותי. אותי מעניינת האיכות, ואם במקרה האיכות היא במותג זה לא אומר שלא הייתי קונה גם אם האיכות הייתה נמכרת בדוכן מוזנח בפאתי סמטה חשוכה במחירי ריצפה, אני לא טיפוס מתרברב, אם תכנו כך, כמוני, קוני מותגים.

    לקחתי איתי כמובן סידור, גמרא וש"ס כיס. גם כובע שמש, מצלמה, בקבוק מים בינוני, ארנק תפוח במקצת, כי בעצם זאת הסיבה שהתיק לא היה גדול, בסוף, תמיד הרי יהיה אפשר לקנות כל דבר. ובשביל מה להצטייד בכל הפרטים מראש, אם ברור לי שבתחנה הראשונה הם יתעופפו להם בלי להניד עפעף, כלומר, בלי שאני אניד עפעף, מן הסתם אניד יותר.

    כשהייתי בדרכי ליציאה, נפרד מאבא-אימא בנשיקות וחיבוקים נלהבים והבטחות חוזרות ונשנות על כך שאשמור על עצמי ולא אחזור מאוחר יותר מעוד שבוע. נזכרתי לצרף איתי למסע עוד שני דברים. דפים ועט. אימא הביטה בי, מיואשת מבנה חסר התקנה שגם כשמצטייד ככה עם עט לרשימת מסקנות (מעניין אם זה באמת יקרה. כי כפי שאני מכיר אותי, הסיכויים שהעט יישאר בחיים עד שאני אזכר בכך שאני אמור בכלל לרשום משהו, דומים לסיכויים למצוא נעל איכותית בדוכן מוזנח בפאתי סמטה חשוכה). מצטייד בנה בצרור דפים מקומטים מהודקים קלושות, כך שבטרם יצאתי את הבית היא אצה רצה לתקוע בין ידיי חוברת כזו נקיה ומסודרת, ואם זה נקרא שהטעם שלי שווה משהו; אז גם יפה, צבעים עדינים פסטליים כאלו מעטרים אותה בעיטורים רבי רושם, מה שהופך את החוברת הזו בידיי בבת אחת מהתרשמות של יופי ועידון להרגשת כבדות משהו, כזו ההופכת את דרכי המתוכננת - למסע רשמי מדי, כזה שלא מתאים לי ולא מעודד את מצב רוחי. כך שבתודה וחיבוק נוסף אני מקבל את המחווה, טומן אותה עמוק בתיק, ומחליט שכל עוד לא אראה צורך, אני שוכח מקיומה של החוברת הרשמית והיפה.

    וכך יוצא לי, קליל ורענן עם חיוך ילדותי משהו אל עבר אוויר הקיץ הדחוס שבחוץ, מה שלא מפריע לי לשאוף אוויר אל עומק ריאותיי, ואז לנשוף בקול צורמני משהו. הידד. המסע שלי מתחיל, ואתו ביחד מן הרגשת חופש משחררת עוטפת אותי רכות, ושניהם בשיתוף פעולה מעורר מחשבה קוראים לי לדהור אחריהם.

    08:53. שעת יציאה.

    אשמח ממש לביקורת.
    כמו כן, הקטע הזה אמור בהחלט להימשך (אם כי בקצרה), אך עקב אילוצים הוא נשאר ככה.
    מקווה בעזרת ד' לצרף את ההמשך בקרוב, אם נראה לכם שזה מתאים...

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה