קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 740
    • נ
    שיר דשא של פרא
  • נועה לבין (Tamar) //
    • דשא של פרא
    גדל לי בחצר
    גדול קוצני וירוק
    מילא לי אותה
    בחיפושיות אדומות
    בחתול בקוצים ובבוץ

    גדל הוא הדשא
    איתן וחזק
    איתן הוא גם בדעתו
    לא שט לכללים
    נכנס בין עצים
    לכן כולם שנואו עד תום

    אך הדשא לא שם
    את מוחו בחצר
    וגדל הוא על כל היישוב
    ניצח הוא את כולם
    קיבל מחמאות
    והרגיש שסופסוף הוא שווה

    וככלות חודשים
    וכשצחוק ילדים
    התפזר מעליו בשיאו
    הדשא שלי
    שניצח הכל
    נבל הוא בקיץ בחום
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, ifatrosh, לבי ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נועה לבין (Tamar)
    הגרסה האופטימית אהבתי;)
  • 649
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת איך אפשר לדעת שלרשות המיסים אין מתחרים?
  • הדוויג //
    • יש כמה רמזים.
    רמז ראשון:
    קשה מאוד למצוא איך יוצרים איתם קשר.

    רמז שני:
    אחרי שמצאת את האופציה, אתה שולח שאלה דרך צור קשר ומחכה שבוע למענה.

    רמז שלישי:
    כשעובר שבוע ולא קיבלת תשובה, אתה מזין את מספר הפנייה כדי לבדוק את סטטוס הפנייה ומגלה ש 'פנייתך לא נמצאת במערכת. באפשרותך לכתוב פנייתך בשנית'. מרגש.

    רמז רביעי:
    אתה מנסה למצוא דרך אחרת לתפוס אותם. צריך חושים בלשיים מחודדים במיוחד כדי למצוא את מספר הטלפון שלהם.

    רמז חמישי:
    מערכת הניתובייה הטלפונית שלהם כל כך מורכבת ומסועפת לפרטי פרטי פרטי פרטים, שרק מלבחור את האופציה שאתה מחפש אתה כבר מתחיל להתייאש מהסיכוי לחזור לחיים תקינים.

    רמז שישי:
    אתה ממתין למענה במשך עשרים דקות, עם מוסיקת רקע חדגונית שמותר לשמוע בשלושת השבועות אפילו לדעת הפוסקים הכי מחמירים.

    רמז שביעי:
    אף אחד לא אומר לך מה מיקומך בתור, לא מציע לך אפשרות שיחזרו אליך, ולא אומר לך האם יש בכלל למה לחכות או שמא אין מענה טלפוני בין הימים ראשון לחמישי, או אולי כל הפקידים של מס הכנסה נסעו לנופש חברה בקאריבים למשך שנה.

    רמז שמיני:
    אחרי עשרים דקות, כשהספקת כבר להזדקן ולחתן נכדים, עונה פקידה עייפה.
    אתה: "או. שלום. רציתי לשאול בבקשה, לגבי הפחתת מקדמות..."
    היא: "יש תקלה במערכת. תתקשר יותר מאוחר".
    ולפני שאתה מספיק לשאול למה לא אמרו את זה בתקליט והאם יותר מאוחר הכוונה למשהו בטווח העשור הנוכחי, השיחה מתנתקת.

    אחרי 8 רמזים כאלה, אתה מתחיל לחשוד שאולי רשות המיסים לא צריכים אותך ולא אכפת להם מה תהיה רמת השירות לאזרח. כי זה לא שאתה יכול להגיד "זהו. נמאס לי סופית. תנתקו אותי ואני עובר לרשות המיסים של המתחרים".
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, סבתא חביבה, HennyS ועוד 38 משתמשים41 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    forty thousand feet
    forty thousand feet
    זה לא סביר. בכלל. אבל אתם שם בימין ביטלתם את עילת הסבירות, מה אעשה לכם עכשיו?
  • 1K
    • ס
    סיפור בהמשכים לילה של אלפי כוכבים
  • סיפור8 //
    • בעז"ה


    לפני לא מעט זמן כתבתי כאן פרק מתוך סיפור עבור תחרות כתיבת קומיקס,
    וכתב לי     @אבימי מחמאה נחמדה: שראוי להמשיך את הסיפור.
    ובכן, לא מעט חודשים חלפו מאז, והסיפור עדיין לא רקם מאז פרקים או סצנות נוספות בראשי. אבל את הפרק הזה, לפחות, שרק את תחילתו פרסמתי כאן, בטח ראוי להמשיך עד סופו.
    אז... זה פרק אחד מתוך סיפור שנכתב כתסריט, ושבעז"ה נקווה שעוד יזכה להמשך:) בפרק הזה ישנם ארבעה חלקים.

    ועל השאלה מה הקשר בין סוכות לתחילת הקיץ- שפשוט בקיץ יש לי זמן לכתוב ואילו בסוכות לא:giggle: אז הסיפור הזה מזמין אתכם להתנתק רגע מאווירת הקייטנות וגלגלי הים, ולהיכנס לאווירת הסוכה תחת לילה של אלפי כוכבים.. בהצלחה:giggle:
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, נ. גל, אש קודש! ומשתמש 1 נוסף4 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 70107
    אין המשך? זה טוב מדי
  • 179
    • ח
    שיתוף - לביקורת זֶה חֶלְקִי
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    זֶה תָּמִיד
    גַּם לָבָן וְגַם שָׁחֹר
    גַּם שָׂמֵחַ וְגַם עָצוּב
    גַּם מָלֵא וְגַם רֵיק
    גַּם יָפֶה וְגַם מְכֹעָר
    גַּם מוּאָר וְגַם חָשׁוּךְ
    זֶה תָּמִיד מֻרְכָּב
    הַכֹּל בְּיַחַד מְעֻרְבָּב.

    תּוֹדָה עַל הַיָּפֶה הַמָּלֵא
    הַשָּׂמֵחַ וְהַמּוּאָר

    וְגַם אִם זֶה תָּמִיד
    מַגִּיעַ בְּעִסְקַת חֲבִילָה
    שֶׁל מְעַט בִּלְבּוּל
    שֶׁל חֹסֶר בְּהִירוּת
    שֶׁל מַשֶּׁהוּ מְעֻרְפָּל.

    בְּכָל זֹאת בָּחַרְתִּי לִי
    לִרְאוֹת אֶת הַחֵלֶק הַמּוּאָר
    אֶת הַחֵלֶק הַטָּהוֹר
    אֶת הַחֵלֶק שֶׁגּוֹרֵם לִי לִזְכֹּר
    אֶת הַטּוֹב.

    וְגַם אִם נִרְאֶה לְרֶגַע
    שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי הַרְבֵּה
    עַל מָה לִדְאֹג
    בְּכָל זֹאת הֶחְלַטְתִּי
    שֶׁבִּשְׁבִילִי חֹסֶר הַשְּׁלֵמוּת
    מֻשְׁלָם לִי כָּכָה.

    תּוֹדָה עַל הַיָּפֶה הַמָּלֵא
    הַשָּׂמֵחַ וְהַמֻּשְׁלָם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, אילת ג., AUVI ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת שיתוף
  • א. פרי //
    • שלום לכם

    לאחר 5 שנים של שימוש רצוף במחשב זה הופיע: כאבי עיניים במהלך צפיה במסך.
    אני מבינה שעלי להתייחס לזה ברצינות ולהוריד פעילות מול מסך בה בעת שיש לי עדיין תוכן שחשוב לדעתי להגיש.

    אז חשבתי לצמצם את התוכן שיש לי להעביר לפעם בכמה זמן באשכול הזה... מה שאולי יפחית את השימוש במסך.

    מדובר בקטעים שאני כותבת לעצמי, רעיונות מעניינים, סוג של חידושים, תהליכים או אפילו משלים עם מסר.

    ואת כתיבת הסיפורים שלי להעביר לכתיבה במחברת (זה מה שאני עושה גם כעת, פתרון טוב למי שרעיונות באים ונעלמים מהזיכרון כעבור זמן מה פשוט לכתוב אותם באותו רגע במחברת המיועדת לכך).

    אז יש לי כרגע קטע יפה לשתף אעלה אותו בהמשך...
    תודה לכולם ובהצלחה:)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כל שם שתרצה, י. ל. ו-אסתרטגיה3 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    בשנים האחרונות אנחנו חווים מצוקה גוברת. המצוקה מקיפה מכל כיוון מעייפת מתישה הרי מי לא נלחם...
  • 529
    • א
    עזרה יש לכם רעיון איך לגרום לתפקיד של הדמות להיות אמין?
  • א. פרי //
    • יש לי שאלה ממש קשה ומאתגרת, אני ניסיתי למצוא לה תשובה אך בינתיים אין לי כיוון ברור ואשמח לשמוע רעיונות נוספים.

    זה הולך ככה:

    בספר הצעה לסדר 2, אותו אני כותבת בימים אלו, יש טיפוס שמאמין ופועל מתוך פחד בגלל אמונה בקונספירציות.

    הוא ממאמיניו של הוגו כריס פוטוס -הוגה דעות, סופר ואסטרולוג שחי בטרום ימי הביניים. (מדובר בדמות שאני המצאתי)

    מתוך הספר:


    "בתקופתו של האסטרולוג, הפילוסוף והסופר הוגו כריס פוטוס, התפשטה הקונספירציה לפיה ישנם כוחות עלומים הבוחשים מתחת לפני השטח, ורוצים להשתלט על העולם בדרך מסוימת.

    הוגו כריס פוטוס היה זה שלקח את השמועות הפרימיטיביות, חקר אותן וביסס עליהם את ספריו. על שמו נקראים האנשים המאמינים בקיומם של אנשי הדרקון בשם הוגו-כריסיאנים.

    ההוגו-כריסיאנים החלו לפרוח בשנים האחרונות בעיקר בעקבותיו של אדם המציג את עצמו כ"נוסע בזמן" ומפרסם את אזהרותיו ברשתות החברתיות.

    אותו אדם טוען שהוא הגיע הנה מהעתיד ומזהיר את האנושות מפני מאורעות שונים. עוקבים רבים ציינו את תאוריו כזהים באופן יוצא דופן לתחזיות של הוגו כריס פוטוס.

    לפי התאוריה – הרי שהדרקוניליאנים הם שליחיו של הדרקון הכחול שחי במעמקי האוקיאנוס ומקיים אינטראקציה עם חייזרים, שמקום מושבם המרכזי הינו מתחת לפני המים.

    כמה מילים על הוגו הפילוסוף, שיתנו לך הבנה מה רבה השפעתו על מאמיניו: הוגו כריס פוטוס נחשב עוד בדורו לאגדה מהלכת. מלבד היותו פילוסוף מתבודד ואסטרולוג מחונן – הוא ניחן בכשרון כתיבה כריזמטי שנתן לדבריו תפוצה נרחבת ומשמעותית.

    הוא חי באיטליה של טרם ימי הביניים ודבריו זכו להכרה נרחבת, במידה רבה הם הקדימו את עולם המדע כפי שהוא מוכר לנו כיום.

    סיפרו החשוב ביותר – הוא ספר אסטרולוגיה עתידית שזכה לתרגום לעשרות שפות והגיע גם למקומות נידחים ברחבי העולם.

    על פי דבריו שזוכים לאחרונה לשיח נרחב בקרב מאמיניו – קיים במעמקי האוקיאנוס דרקון כחול. שעתיד להורות לשליחיו להלחם כדי לשלוט על העולם.

    לפי דבריו - כדי לזכות בשלטון – אמורים להתרחש מספר תנאים:

    התנאי המרכזי הוא שמנהיג עולמי חדש ישלוט באותה תקופה על העולם. המנהיג אמור להיות רווק. שמרן בדעותיו, עצמאי וחברותי אך בודד.

    ברגע שאותו אדם נבחר יוכתר למנהיג – ידעו הדרקוניליאנים שהגיע הזמן להפוך אותו לאיש דרקון וישלטו באמצעותו על העולם. הדרך היחידה להלחם בתוכנית של הדרקוניליאנים היא לחתן את המנהיג החדש בחודש הראשון למנהיגותו. בדרך זו ניתן לשלוט על תוכניתם של הדרקוניליאנים.

    עד כאן בינתיים המידע שיש לי על עולמם הקונספירטיבי ההזוי של ההוגו-כריסטיאנים."


    השאלה שלי היא לגבי המשפטים המודגשים.
    יש צורך להפוך את הגיבור בספר למנהיג אפשרי שנישואיו בתאריך מסוים יגרמו לו להפוך מדרקונוליאני לאוהב אדם.

    הוא צריך להיות בעל מאפיינים יחודיים - איזה מאפיינים אפשריים?
    חשבתי שהוא אמור להיות רווק, אבל יש הרבה רווקים.
    למה דווקא הוא?
    אולי הוא אמור להיוולד במזל מסוים, אבל יש הרבה אנשים שנולדים באותו מזל...
    הוא אמור להפוך למנהיג טוב אם יתחתן?
    הרי הרבה אנשים מתחתנים!
    מה יכול לתת לו יחודיות?
    ענין החתונה חשוב פה, אגב. אבל חסר לי קצת רקע משכנע, למה דווקא הוא ולא מישהו אחר?
    אפשר אולי לכתוב שבחרו בו באקראי מתוך חבורת רווקים אפשריים?
    בנוסף, אני צריכה מאפיינים לאנשי הדרקון. כאלה שיעוררו חשד שהם אנשי דרקון. כמובן שמדובר כאן רק בקונספירציה, אז המאפיינים צריכים להיות בהתאם.
    חשבתי אולי לאפיין אותם עם עיניים בצבע חום שהופך לאפור, אבל זה נראה לי קצת לא אמין. אולי לאפיין אותם בתור אנשים חסרי מנוחה? או כמקורבים לשלטון?
    האיפיונים צריכים להיות מתויגים על ידי מאמיני הקונספירציה כחשודים כדרקוניליאנים.

    אשמח לרעיונות למרות שהצגתי את השאלות באופן קצת לא ברור.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: איש אחד הלך, הגיבן (ת) ו-נ. גל3 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    נתתם לי כאן כיווני חשיבה נהדרים, תודה רבה!
  • 1K
    • מ
    שיתוף - לביקורת לסבתא שאהבתי ועוד כמה זיכרונות
  • משולש ברמודה //
    • את יודעת, זה קצת מוזר שנזכרתי בך ככה פתאום.

    הרי כמה שנים עברו מאז? הכי מוזר שאני כבר לא יודעת לשלוף את התשובה הזאת במהירות. מצד שני זה גם הכי הגיוני, החיים האלו ומה שהם עושים לזיכרונות.

    מצאתי תמונה שלך לא מזמן, מאירוע משפחתי כנראה. חיוך מאושר על הפנים, ליפסטיק אדמדם ויפה, העגילים האלו שאהבת. מטופחת כזאת ולא מתאמצת כמו שתמיד היית.

    נראה לי זאת הייתה ברית של אחד הנכדים, אבל היו מידי הרבה אירועים אז מי כבר זוכר.

    איזו סבתא היית, איזו.

    כי בואי נשים את זה על השולחן, הרי מצד אחד יכולת להיות קלישאה מהלכת, במהירות כמובן ובדרך לאיזשהו מקום. הרי היית סבתא מרוקאית אמיתית כזאת, בלי זיופים ושטיקים.

    אז את הקלישאות קיימת בהידור כמובן, בישלת טוב כמו שעשית את זה בכמויות אדירות. אירחת יותר מידי כמו שלא הפסקת לאהוב את זה. שלחת לנו קוסקוס בשרי וחלבי (!) בכמויות שמילאו מסחרית ממוצעת ועוגיות רעידת אדמה שאפילו העטרות הקטנות שהחזיקו אותן היו טעימות (כן, כן, בתור ילדה בדקתי מה הטעם של הנירות האלו). והכנת תה שיבא ונענע שאין כמוהו.

    אבל כמה לא היית קלישאה, כמה היית פשוט את.

    זוכרת איך הגענו פעם להתארח, היית במטבח והכנת קוסקוס (שוב פעם קלישאה, אבל מה אני אעשה אם זה בדיוק מה שעשית) וישבתי שם על הקצה של הכיסא בפינה, נדנדתי רגליים והסתכלתי.

    התמקדתי בידיים שלך, אלו שכבר היו מקומטות משנים של עבודה ועדיין איכשהו נשארו רכות. שערבבו ומזגו וחזרו וערבבו שוב והעבירו ופוררו. חתיכת עבודה זה קוסקוס.

    ודיברתי איתי בשקט, בשלווה כזאת. את האמת, ניסיתי המון זמן להיזכר על מה, לא הצלחתי. אני רק זוכרת שהיה לי טוב שם במטבח שלך, וחמים ומעורפל כזה ונעים. ואהבתי את הדיבורים.

    איך ידעת לספר סיפורים. לתת דוגמאות, ללמד, להסביר בסבלנות. עם כל כך הרבה קולות וצבעים, וריח שאי אפשר לשחזר.

    זוכרת שלקחת אותי פעם לשיחה בצד? היינו ילדים קטנים ורבנו כמו שצריך. ואמרת בקול הרך שלך: "שימדורה יאנה, אולי את צודקת, אבל מה זה משנה? את הבכורה. בכורים תמיד צריכים להראות לאחים את הדרך, לקחת אחריות, להתנהג בהתאם. מסתכלים עלייך".

    ככה היית, מנהיגה.

    ואני לא זוכרת מה עניתי, אולי כעסתי טיפה כי רציתי לחזור למריבה הזאת, את יודעת כמה אני אוהבת להתווכח. אבל בתוך הלב פנימה ידעתי שאת צודקת. וזכרתי את זה, שמרתי את זה בפנים. וכמה שאהבתי להיות בכורה, אהבתי את זה הרבה יותר אחרי השיחה הזאת.

    יש המון מה לספר על השנים הרחוקות האלו שלך, הצעירות. על הלילות האלו שנשארת הרבה אחרי חצות, על הבקרים האלו שקמת הרבה לפני כולם. על זה שלא ידעת מה זאת בכלל עצלנות.

    הרבה סיפורים ומילים ורגעים, אבל כמה שינסו בשבילי הם יישארו תמיד סיפורים. אולי בכלל לא שלי לספר.

    אז אני רק אספר לך על מה שאני ראיתי. על מה שאני זוכרת ממך.


    את יודעת שהפעם הראשונה בה סיימתי ספר תהילים הייתה איתך?

    ליל שבועות קייצי כזה, ומלא אוכל מכל צבע וסוג. כולם הלכו ללמוד או לישון וישבנו ודיברנו, והוצאת פתאום את התהילים המחולק שלך ושאלת אם אני רוצה אולי לומר איתך. תמיד התייחסת אולי כאילו הייתי גדולה מספיק בשביל כל דבר. ואני כמובן הסכמתי. מתי אהבתי לישון?

    ואיזה קסום זה היה, רק אני ואת. יושבות ומעבירות את הספרונים המקומטים האלו מצד אחד של המפה הלבנה אל הצד השני. שקט רך מסביב, אור פלורסנטים קורן של חג, והרחש הנעים שבו שרת את מילותיו של דוד המלך.

    והשוק. הרי זאת את שלקחת אותי פעם ראשונה אל המקום הצבעוני הזה.

    והסברת לי איך קונים, איך מתמקחים, איך בוחרים את הירקות, כי למה שתהיי פרייארית בחיים האלו. בגובה העיניים כמו שאומרים היום. בפשטות. אז מה אם הייתי ילדה קטנה בכלל.

    ובדרך פגשנו חברה שלך. והיא עצרה ושאלה משהו, ואת החזרת. והיא ענתה ואת צחקת. והיה לך כזה חיוך ענק על הפנים. ואני רק הסתכלתי על השמים שהיו זוהרים מאד באותו בוקר, ועל העננים הלבנים ששייטו בהם בלי דאגות. ומכיוון שהחיים עוד לא לימדו אותי להעריך רגעים קטנים של אושר, אז רק משכתי לך בחצאית ואמרתי שאני רוצה ללכת לראות עוד כמה דברים בשוק הזה.

    כמה אני מתגעגעת לימים האלו, את יודעת?

    ואיך אפשר בכלל לתרגם געגועים למילים. התחושה הצובטת הזאת של החמצה. זיכרון היופי ההוא שהלך לבלי שוב, שמש בוקר קורנת ותכלת, וריח משכר של תבלינים.

    ואיזו אישה חזקה היית, איזו.

    את יודעת, לא מקשקשת יותר מידי. לא אינסטנט וונילי ורועש כמו שיש היום. חוזק פנימי כזה שאני יכולה להרגיש עד היום לפעמים.

    פעם נפגעתי, לא זוכרת כבר ממי. אבל זה כנראה היה כואב מספיק בשביל לבכות. ראיתי אותי ושאלת מה קרה, וסיפרתי לך ובכיתי שוב.

    וחיבקת אותי, והיה לך את המבט הכי יפה בעיניים כשהסתכלת עלי. ורק לחשת: "כפרה עלייך, אנשים פוגעים. לפעמים בכוונה, לפעמים בלי. אבל אי אפשר לבכות ככה בגלל כל אחד. צריך ללמוד לא לקחת ללב, חביבתי".

    ולמדתי, וזכרתי. אני זוכרת עד היום. וכמה חכמת חיים הייתה בתובנה הפשוטה הזאת.


    ואת יודעת איך זה. מה שלא מצפים אליו, מה שלא רואים מגיע – יודע תמיד לעקוף אותנו בלי בושה, להכאיב לנו עד כלות ולהשאיר אותנו מאחור בלי נשימה.

    מי חשב שזה יגמר ככה?

    את הרי היית מסוג האנשים שבריאים תמיד, שיש להם כוחות יותר מהצעירים שסביבם. שאפשר להתבלבל מידי בקלות בגיל האמיתי שלהם. אלו שעוזבים את העולם לא לפני שהגיעו לגיל מאה מוקפים בנינים. מי בכלל חשב אז שלא תהיי בחתונה שלי.

    ואז באה המחלה הרדומה ההיא, עשרות שנים הייתה בתוכך ושכחה אותך. וככה בלי כלום נזכרה להרים את הראש פתאום.

    וכמה מהר זה היה, השינוי הזה. מאפס למאה, מהג'דאית שהיית לבית חולים, מהיופי ההוא לבית הקברות.


    אני זוכרת את הלילה ההוא שהלכת. מוצאי שבת חורפית אחת. ואיך אבא שלי יצא מהר כל כך מהבית כי אמרו שזהו, וטס במהירות שהוא אף פעם לא נסע כדי להגיע בזמן לבלינסון. ואחר כך גם אמא שלי יצאה. והילדים עדיין היו קטנים, אז נשארתי איתם וסידרתי את הבית, וקיפלתי כביסה, ושוב פעם סידרתי ודאגתי למקלחות והלב שלי היה קפוא מאד.

    ואז אמרו שנגמר. וכולם בכו. ואחותי שהיא רגישה בכתה ממש, וחיבקתי אותה בכוח כדי לנסות להרגיע כי זה מה שבכורים עושים, לא? אבל הלב שלי המשיך להיות מנותק. והיא אמרה לי שאני לא נורמלית, ולמה אני קרה כזאת.

    ושתקתי, כי לא ידעתי באמת למה.

    וחיכיתי שאמא שלי תחזור כדי שאוכל לישון, כי הרי מישהו צריך להישאר ער בינתיים. ובבוקר כולם התארגנו ללכת ללוויה, ואפילו צחקנו קצת בדרך. והתווכחנו על שטויות.

    ורק אחרי שהשמש זרחה שם בבית ההספדים בפתח תקווה וסנוורה לי את העיניים חזק. ורק אחרי שעבר מספיק זמן כדי שכולם יצליחו להיכנס פנימה. ורק אחרי שהיה לי חם מאד ולמרות זאת נשארתי בחוץ – בכיתי.

    ומאז לא הפסקתי להתגעגע אלייך.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: saralulu, אש קודש!, קווארק ועוד 34 משתמשים37 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מגבת
    @משולש ברמודה , הכרת את סבתא שלי? איך כתבת אותה ככה יפה?? אני די בטוחה שהיא מסתכלת עלייך...
  • 607
    • י
    שיר רק אצלם?!
  • י. ל. //
    • פעם חשבתי שרק "אצלם"

    הכל נחמד כיף ומושלם

    הכל נקי ומטופטפ

    מאל"ף ועוד תי"ו.



    פעם חשבתי שפשלות "אצלם" לא קורות

    לא מפסידים אוטובוסים ולא ממתינים בתורות

    לא עצבניים ולא מצוברחים

    אין מריבות וכעסים- ממש שבט אחים.



    ורק אצלנו קורים דברים כאלה

    "אצלם" לא- איזה פלא

    "להם" לא קורים מקרים לא נוחים

    כנראה שאנחנו פשוט לא- יוצלחים!



    והיום- כשקצת חשבתי לי

    גיליתי, הבנתי והפנמתי כי

    הדשא של השני לא יותר ירוק,

    זו עובדה מוגמרת, חוק

    כדאי על זה לצחוק

    וסטיגמה זו למחוק.



    זה העולם ואלו החיים

    נסיונות וקשיים על כולם באים.

    בעולם הזה אין מושלם,

    כי ככה זה אצל כ-ו-ל-ם-!
    • תודה
    Reactions: דנמרק, פקמן, אש קודש! ועוד 8 משתמשים11 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    פעם חשבתי ש"אצלם" הכל בסדר תמיד אף אחד בתור לא ממתין ואוטובוס לא מפסיד האת שזה קצת לא מדויק, כי...
  • 491
    • R
    שיר ואין שלם מחומה שבורה
  • RPO //
    • ואין שלם מלב שבור.
    ולוואי יתקיים בחומה
    בעת ששבורה
    ושועל מהלך
    עוד שלמה
    תקרא
    ובנויה.

    שימו לב
    בחומה
    שימו לב
    בקינות
    שימו לבכם
    תענית
    ותמס החומה
    לתפילות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, מ. ק., מירער ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה לך! ואו תודה! התגובות שלך תמיד מחממות לב והכי מחמיאות שיש! תודה רבה!! אין לכם מושג...
  • 321
    • ד
    שיתוף - לביקורת תכף אשוב
  • דיונון //
    • את השרפרף קנית כדי להיטיב לראות את המשיח.
    והקינות שבבית - רק למזכרת.
    אבל למה, למה הזדרזת לחלוץ את הנעליים???
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, יהלום-יצירות מלוטשות, שייקי ליכטר ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 773
    • ה
    שיתוף - לביקורת המילה שאבדה לי
  • הווה פשוט //
    • כשהייתי בפארק - לא זוכר איזה פארק זה היה
    קמתי לרגע מהספסל כדי ל... כדי ל...
    באסה, שכחתי למה קמתי.
    הסתובבתי לחזור למקומי, אבל לא זכרתי על איזה ספסל ישבתי.
    בכל הספסלים ישבו משפחות, וכולם היו זרים לי.
    פסעתי לאורך השביל ובהיתי בהם.
    הם בהו בי בחזרה.
    ילדה קטנה באה לקראתי וחייכה, רציתי לשאול אותה, אבל לא ידעתי מה לשאול.
    היא המשיכה ללכת אל המגלשות והמשיכה לחייך.

    מאי שם נשמע צפצוף דקיק.
    הוספתי לעמוד כדי להיטיב לחשוב, אך מה עלי לחשוב.
    השמש היתה בהירה מידי, ואלפי פתיתים סגולים ירדו לאט
    כמו שלג.

    צבטתי את הירך, אבל היא לא היתה שם,
    לא היו רגלים.
    לא היה גוף.
    ובאפלה ובשקט שירדו ועטפו, התמצה הכל למילה אחת ויחידה.
    המילה הזו, שחפשתי כל הזמן.

    והייתי.

    מאד מאד הייתי.

    וכשפקחתי עיניים ומצאתי את עצמי אוסף אריזות מלוכלכות וריקות ונותן לרותי שתשים בפח, ניסיתי לשוא להזכר בה, במילה.
    כי רציתי להיות כמו שהייתי בנוכחותה, הייתי מאד מאד.
    אבל שכחתי אותה.

    ואולי מספיק לדעת שיש מילה כזו.
    אפשר להיות גם עם הידיעה הזו, הווה פשוט יותר אמנם, אבל העיקר שהוא לא נרקב בעבר או מנוחש בעתיד, אלא חי עכשיו.
    ברגע זה ממש.

    הווה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, מתן מאור, פניני ריין ועוד 31 משתמשים34 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    יותר בבחינת "לו ידעתיו הייתיו"
  • 316
    • ל
    שיר הקלדה עיוורת
  • לבי //
    • בָּסָ'ד

    מַקְלִיד בְּשִׁיטָה עִוֶּרֶת

    הֲמוֹן הֲמוֹנֵי תָּוִים

    שֶׁהוֹפְכִים לְמִלִּים

    לְמִשְׁפָּטִים

    מִתְחַבְּרִים לִכְרִיכָה

    בִּמְהִירוּת הָאוֹר

    הוֹפְכִים לַסְּפָרִים

    נֶעֱמָדִים עַל מַדָּף

    נֶחֱטָפִים נִמְכָּרִים

    best seller

    שִׂיחַ הַיּוֹם וְהָעִנְיָן

    שֶׁל

    בְּנוֹת סֵמִינָר

    שִׁדּוּכִים נֶחְתָּמִים עָלָיו

    בִּגְלָלוֹ מִתְוַכְּחִים וְעוֹזְבִים

    מַצְחִיק

    למה ועַל מָה?

    אֶת לִבִּי מְמַלֵּא מְסַפֵּק,

    אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר

    וְעוֹד

    הַמְ ...הַמְ אֲנִי מֻכְשָׁר

    מְאֹדדדד

    בַּמֶּה ?

    לֹא יוֹדֵעַ...רֶגַע


    פִּתְאֹם

    מַשֶּׁהוּ מְאַיֵּם מַפְחִיד!

    שִׁטְחִי כָּל כָּךְ מַרְגִּישׁ

    לֹא רוֹאֶה בְּעֵינַיִם

    לֹא רוֹאֶה מִמֶּטֶר

    מָה חָדָשׁ בְּעֶצֶם

    הֵן זוֹ הַשִּׁיטָה שֶׁלִּי

    עִוֶּרֶת

    מְשַׁפְשֵׁף תְּ'עֵינַיִם

    לֹא מַכִּיר ת'צמי

    בָּאֱמֶת, כַּזֶּה אֲנִי?
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, י. ל., דיונון ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 394
    • I
    שיר גָּבַר הַשֵּׂכֶל
  • I.Q //
    • ב''ה



    יְרוּשָׁלַיִם מֻקֶּפֶת חוֹמָה הָיְתָה

    שֶׁלֹּא נָתְנָה לַנִּתּוּחַ הַקַּר לָבוֹא בְּחוֹמָתָהּ.

    לֹא הָיָה אִישׁ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁבֵּין הַחוֹמוֹת

    שֶׁהֵעֵז לוֹמַר; צַר לִי. מִקְרֶה נִקְרֶה.

    לוֹמַר; קְדֻשָּׁה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

    לֹא הָיָה אִישׁ בִּירוּשָׁלַיִם

    שֶׁלֹּא חָשׁ קִרְבַת אֱלוֹקִים

    שֶׁלֹּא חָשׁ אֶת יַד הַשֵּׁם

    שֶׁמוֹלִיכָתוֹ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב.

    מֵעוֹלָם לֹא יָרְדוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם

    לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים

    לֵאמֹר בְּאַקְרַאי נִפְגַּשְׁנוּ.

    לֹא הָיָה מִבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם

    שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת קוֹל אֱלוֹקִים מִדֵּי יוֹם

    הַקּוֹרֵא;

    שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל.

    וְהָיָה הוּא זוֹעֵק כְּנֶגְדּוֹ;

    דַּבֵּר, כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדְּךָ.



    עַד כִּי בָּא אוֹתוֹ יוֹם מַר.

    בּוֹ גָּבַר הַשֵּׂכֶל וַתִּבָּקַע הָעִיר.
    • וואו!
    • תודה
    • כועס
    Reactions: אש קודש!, איש אחד הלך, חנה ש. ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    וואו. וואו.
  • 2K
    • Natan Galant
    בינה מלאכותית סיפור ממוחשב עם תיבול אישי על חיים דיקמן, אוזני המן, ומחיקת ניק שהזדהה ל...
  • Natan Galant //
    • פרק ראשון / בן שעשועים
    ישראל היה ילד בן 12 שאהב לכתוב באתר 'פרוג'. הוא היה מוכשר מאוד והצליח להמציא סיפורים משעשעים ומרגשים. הבעיה הייתה שהוא לא הרגיש בנוח לחשוף את זהותו האמיתית, אז הוא החליט להתחזות לסבתא שלו, שנפטרה לא מזמן. הוא קרא לעצמו 'סבתא שרה' והשתמש באוזני המן המפורסמות שלה כתמונת פרופיל. הוא חשב שכך הוא יקבל יותר תשומת לב והערכה מהקוראים. בדיוק כפי שהנכדים היו מתקוטטים על הזכות להתכבד באוזני ההמן הידועות של סבתא שרה.

    פרק שני/ סבתא חידה חדה
    הדבר המפתיע היה שההתחזות שלו הייתה מאוד מוצלחת. הקוראים אהבו את הסיפורים של 'סבתא שרה' וחשבו שהיא אישה מיוחדת ומעניינת. הם העניקו לה כינויים חביבים, כמו 'סבתא של פעם', 'סבתא המנחמת' או 'סבתא הסבלנית'. הם שלחו לה הודעות של תמיכה, סימפטיה וחיבור. הם ביקשו ממנה לשתף את חוויותיה מהחיים, לתת להם עצות או לחדד את מוחם בחידות.

    פרק שלישי/ מישהו אחד מריח טוב
    ישראל הרגיש שמח ומרוצה מהמשחק שלו. הוא אמנם רימה את האנשים, אבל היה בעד מעשיו. הוא חשב שהוא מעניק להם שעות של נחמה, בעוד שאין מי שיודע מי הוא באמת. הוא אמר לעצמו שאין בזה כל רע, ושאי אפשר להינזק מדי מדמיון.

    אבל אדם אחד לא האמין ל'סבתא שרה': חיים דיקמן, מנהל האתר 'פרוג', היו לו חשדות. הוא לא הבין איך אשה בת 80, יכולה לכתוב כך...

    פרק רביעי/ שרלוק הולמס בן זמננו
    חיים דיקמן החליט לחקור את 'סבתא שרה' ולגלות את האמת. הוא השתמש במערכות מתקדמות של זיהוי תמונה והשוואת נתונים, ומצא את התמונה האמיתית של ישראל ברשתות החברתיות. הוא גם הבין שהסיפורים של 'סבתא שרה' היו מבוססים על חייו של ישראל, ושהוא השתמש בדמויות מהסביבה שלו ובתמונות ישנות של אוזני המן. הוא החליט לחשוף את ההונאה באתר 'פרוג', ולהעליב את 'סבתא שרה' בפני כולם.

    פרק חמישי/ הכל מתחיל לקרוס
    ישראל היה בהלם ובבושה. הוא לא האמין שחיים דיקמן מצא אותו, ושהוא ידע את כל האמת. הוא חשב שהמשחק שלו היה בלתי אפשרי לגילוי, אבל הוא... טעה.

    הוא קיבל ערימות של הודעות כעוסות מהקוראים, וקלט שהם חשו מרמה, בגידה ואכזבה. הם אמרו לו שהוא מנע מהם את הנחמה ש'סבתא שרה' העניקה להם, ושהוא לא מעריך את החיים של אנשים אחרים. הם ביקשו ממנו לעזוב את האתר - ולעד, בבקשה.


    פרק שישי/ העידן שאחרי
    ישראל הרגיש אשמה וחרטה. הוא לא רצה לפגוע באנשים, אלא לעשות להם טוב. הוא לא מבין איך הדברים השתבשו, ומה הוא אמור לעשות. הוא בחר לשלוח ל'חיים דיקמן' מייל, בו ביקש ממנו סליחה, וניסה להסביר את מניעיו. הוא אמר שהניק 'סבתא שרה' היה החיבור שלו למי שהיה רוצה להיות, והוא מאוד אוהב אוזני המן באופן כללי.

    פרק שביעי/ וככה זה נגמר
    'חיים דיקמן' לא הגיב.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Ayala10, ELIZABET, ספריה בהכחדה12 ועוד 50 משתמשים53 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    ברור על הפסקה הראשונה שזה בינה מלאכותית.
  • 1K
    • E
    סיפור בהמשכים כונן גיבוי
  • .Etti G //
    • בס"ד

    הוא ישב רכון על המקלדת. מסביבו היו פזורים מסכים רבים. חלקם מנופצים, חלקם דלוקים וחלקם מהבהבים. לכולם היה חלק ותפקיד בפאזל.

    עבודה חדשה נכנסה רק אתמול מבית ספר לחינוך מיוחד שהחליף את כל המחשבים. הם צריכים תשתית חדשה.

    אבי סגר כמה קבצים פתוחים, ושלף את הכונן הקשיח מהמחשב. מחר יכנס לעומק העניין. כמה שעות טובות ומענגות בחברת האהובים עליו: המחשבים. ככה זה מוסדות שרוצים לחסוך ומשלמים ביוקר על הטכנאי. כמה מערכות הפעלה, אופיס, כרום וגישה לשולחן עבודה מרחוק. תענוג.

    הטלפון צלצל. הוא הביט באנחה בצג. 'מיכל דודה'. לקח לו כמה שניות לענות, אבל זה לא היה קשה במיוחד. רק היה צריך להריץ במוחו את נאומיה הבלתי נגמרים. "מה זאת אומרת? אני גידלתי אתכם כל השנים! עכשיו אתה מסנן אותי בטלפון? מי החליף לך טיטול, אה?" תמיד הייתה מסיימת בכך, כאילו רצתה להזכיר לו את העובדה המבישה.

    אז בסדר, הוא היה נזקק עד גיל שנתיים. זה הספיק לו, מאז הוא מסתדר כמו שצריך.

    "אבי, כמה זמן לוקח לך לענות?! יכולתי לנסוע לאילת ולחזור שלוש פעמים בקצב הזה!"

    "דודה מיכל, מה נשמע?" הוא הבליע חיוך ואנחה יחד. מין שילוב בלתי אפשרי שרק היא מצליחה להוציא ממנו.

    "שום דודה ושום דבר, תקרא לי רק מיכל, אתה גורם לי להרגיש זקנה!"

    "מה הפעם? מי הבחורה? מה הבעיה שלה?" הוא הטיח. נמאס לו פתאום.

    "ככה, ישר לעניינים, בלי הקדמות? אהבתי ממש, אבי. אתה מתחיל להשתדרג. אבל הפעם אין שום בחורה. בסך הכל אני צריכה עזרה. יש לי דיסק אונקי ישן עם מלא חומר חשוב, עוד מעידן המילניום. הכנסתי אותו למחשב, והוא כותב לי לאתחל! מה אתה אומר, מה אני צריכה לעשות?"

    הוא לא היה צריך לחשוב יותר מדי. "אל תאתחלי, ממש לא! תקפיצי לי אותו מחר, יש לי עבודה באזור. אני אטפל לך בזה, אל תדאגי". ככה הוא הכיר את עצמו. האחיין הנדיב שכל דודה הייתה גאה לאמץ.

    "תודה, אבי. ידעתי למי להתקשר, אה? ואגב, נזכרתי בעוד עניין קטן..." הוא התכווץ, מכין עצמו למשפט הבא שיבוא.

    "תצא מהתנוחה הקיפודית, הפעם באמת אין לי אף בחורה. יש לי תחושה שהמאגר מתחיל להיגמר, ואתה להזדקן. ובלי חפירות מיותרות, רק רציתי להזכיר לך להתקשר לאמא יותר, היא מרגישה זקנה ובודדה לאחרונה, וזה לא מוצא חן בעיני".

    "צודקת, להתראות דודה". הוא ניתק את הטלפון מבלי לשמוע את מחאותיה. מספיק אינטרקציה אנושית להיום. גם ככה המצפון שלו די ערני לאחרונה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ללי99, א. פרי, brachy 100 ועוד 24 משתמשים27 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    יש בזה משהו מעניין.
  • 1K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    שיתוף - לביקורת בר משמחים - סיפור קצר על שנאה ואהבה
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • "מה, באמת חסרה לך אהבה?"
    היא לא הבינה, נשענה על הוילון בורדו המקומט של תא המדידה, ונעצה בו את העיניים שלה חזק חזק.
    אם הוא היה מוציא אלבום בשם 'אכזבה', התמונה הזאת שלה היתה צריכה להופיע על העטיפה.
    "כן, כן", הוא הנהן, "אין לי יכולת לדבר על זה כאן"
    ****
    אף אחד לא אהב אותו באמת, ככה הוא הרגיש, נו, חוץ מהחתולה השחורה עם השפם הנאצי שחיכתה לו כמעט תמיד במדרגות של מעלה שאול, הוא גם האמין לענת שאמרה לו את זה פעם.
    הוא אהב את הבתים הישנים עם האבן הירושלמית, את הפיח של המכוניות שנדבק עליהם והדגיש את הסיתותים החפוזים של הפועלים אי שם בשנות החמישים.
    מלריך נופף לו לשלום והמשיך הלאה בשביל, מלריך לא סופר אותו, הוא כזה שאומר שלום לכולם, אח שלו הגדיר אותו כ"צו"ל מחייך", וחזקיה צחק מהכינוי ההולם כל כך את מלריך.
    חזקיה ידע להצחיק, וגם השתמש בכישרון שלו לפתוח עסק ייחודי: "בר משמחים" הוא קרא לו, וקבע את משכנו במרתף של מפעל במקור ברוך.
    בבר המחתרתי הגישו מיני בירות ממבשלות ביתיות, קצת ערק וויסקי זול בכוסות חד פעמיים, ומידי פעם הביאו לשם שיעורי תורה מרבנים מרקדים למיניהם, כדי להעניק איצטלה דתית חסידית למקום.
    במשך השבוע הבר עמד להשכרה להוללים למיניהם שחגגו ימי הולדת ושבע ברכות, וזבחו פרים לרבי ישעיה בן רב משה.
    אבל מי שלא היה בליל שישי בבר משמחים, לא ראה הוללות מימיו.
    נכון שדמיינתם מוזיקה רועשת וריח עשן ירוק, ובחורים בחולצות לבנות נועצים כפות בקערת טשולנט?
    אז נכון, ככה זה נראה בחדר החיצוני, המבואה שמקושטת בשלטי מזל טוב לחתנים, ופשקווילים פיקנטיים שנתלשו על ידי חזקיה ממבואות של מקוואות, וממעליות של בתי דירות עמוסי אברכים.
    על דלת צרה יחסית לגודלם של האנשים שגדשו את החדרון-בתוך-חדרון של הVIP, היה כתוב בכתב רש"י: אין כניסה לבחורים מתחת לוועד עשירי, הנכנס - יוזק בשידוכים, ראו הוזהרתם!
    אבל מידי פעם התפלחו לשם בחורים שהעזו לסכן את השידוכים שלהם, בשביל לחטוף איזה וורט עסיסי מר' אשר ניסן מרגליות, ראש ישיבת הקיבוץ המפורסמת "כאמל", ולמה נקראה כאמל? על שם הסיגריות שר' אשר ניסן הפסיק לעשן לפני כמה שנים, אבל לא הפסיק לדבר עליהן.
    ר' אשר ניסן היה יושב על כורסה בראש השולחן, קערת ענבים מונחת מולו, ואוי למי שיהין לתת את עיניו בעינב. על כרסו המלאה בש"ס ופוסקים מונחת גמרא משומשת מדי, וכיפת הקרמבו המעוכה שלו, מוזחת הצידה בסגנון האופייני רק לו.
    אין ספק שהוא היה מודל לחיקוי, מבין עשרות הבחורים שהתגודדו סביבו, בשעה שדיבר בלימוד, לפחות עשרה חבשו כיפת קרמבו מעוכה, וגידלו את פאות הלחיים שלהם, כך שיקפצו בדיוק באותה הזווית שפאות הלחיים של ר' אשר ניסן קיפצו.
    אבל היה את חזקיה, חזקיה ישב ממש לידו, וכתב ראשי פרקים למופע שלו.
    רק מספר מצומצם של בחורים הורשו להשתתף בהמופע של חזקיה, ור' אשר ניסן היה נוהג לומר שהוורטים, והקונצים, והחכמות של חזקיה, חשובים לא פחות מהשיעור שלו עצמו.
    אחרי שניגן כמה שירים על הסינטיסייזר שלו, הוא פתח במופע המופתי שלו, לא היה נושא אחד שלא קיבל מחזקיה טיפול, ורב אשר ניסן היה נקרע מצחוק, עד שהכיפה שלו הייתה נוטה בזווית מסוכנת כלפי הרצפה המטונפת של החדרון.
    בין משתתפי השיעור המחתרתי נפוץ הכינוי 'חזקיה המלך' על כך שנעץ חרב בכותלי בית המדרש, חזקיה שנא את הכינוי הזה.
    הוא ידע שרב אשר ניסן צריך אותו בשביל לחיות בצורת החיים שלו. באיזה מקום הוא יקבל קרוב לתרטימר בשר ונטלה מלאה קולה קרה, בלי לשלם?
    וחזקיה היה צריך את רב אשר ניסן בשביל קהל הסקרנים שבא לראות את התופעה, הוא העסיק בחור בלי ראש אבל עם הרבה שרירים, שתפקידו למנוע ממשתוקקים מתחילים להסתנן לתוך השיעורים, ומדי פעם שלח אותו להזהיר בחור שנודע לו שהוא מדליף וורטים מהשיעור לכל מיני אנשי חינוך.
    חזקיה כבר רשם את המעלות והחסרונות שלו על דף, והוא ידע שעל הנייר הוא שווה הרבה - יש לו הרבה ידידים, השפעה, כח, חנות בגדים, בר משמחים, סטטוסים מצחיקים, שכר על לימוד תורה בסגנון חסר תקדים או תקנה, אבל עדיין הוא הסתובב עם תחושה שאף אחד לא אוהב אותו.
    הוא יצא פעם למדבר יהודה, הלך ימים בין סלעים לרועי צאן, עד שפגש איזה היפי נודד שאמר לו שהסוד הוא שקודם הוא צריך לאהוב את עצמו, ואם הוא יאהב את עצמו, הוא יגלה פתאום אהבה מסביבו.
    הוא אמר לו שכויח, וגם העניק לו את התחושה שהוא הציל את חייו, אבל תכלס ללכת במדבר שבועיים בשביל לקבל טיפ שאפשר למצוא בסטטוס של מי שרק עכשיו התחילה לשווק פוראוור? קצת מוגזם.
    אבל אז הזמינו אותו לקעמפ של 'אלבז' הישיבה האשכנזית הראשונה שהעמידה בראשה ראש ישיבה ספרדי, אמנם חאלבי, אבל עדיין מתפלל ע"מ והכל בח' וע'.
    הוא עמד שם על הבמה, שטוף בזרקורים שהת"תניק קנה בטמבוריה, מחזיק בדף של הוורטים שלו, וגילה שהוא לא מסוגל להוציא מילה מהפה.
    לפני רגע הוא הביא את אחד הוורטים השנונים שלו, ואז נפלה עליו חשיכה, הוא התיישב על הכיסא כתר, ולפת את בקבוק המים שלו, כמו ששיכור בפורים לופת בעלבת עשיר.
    מסתבר שהוא עבר אירוע מוחי, ושבועות אחר כך הוא התסובב וניסה לגלגל את עצמו במסדרון של שיבא, כשפיזיותרפיסט ערבי חביב עוזר לו להגיע לבד עם היד לכתף.
    הוא קיבל ים של אהבה.
    הביאו לו שוקולדים ופטיפורים, זמר אמריקאי ששר באידיש, ביקור של שגריר טורקיה, משקפי VR כשרות שהכילו רק סרטונים של אברהם ברוך, נערים כתבו לו פתקים מחזקים, אברכיות אפו לכבודו מאפים, אין ספור ביקורים של בחורים מאלבז וכאמל.
    אבל אחד לא הגיע לבקר: ר' אשר ניסן.
    בין מתיחה ומתיחה של הפיזיותרפיסט הוא שנא את ר' אשר ניסן בכל מאודו.
    הוא איחל לו איחולים שרק באידיש אפשר להבין את התוכן שלהם, והלחין שירי ראפ פרטיים שכללו את כל מה שהוא מתכנן לעשות לו אם רק יפגוש אותו.
    ****
    הבר נסגר אחרי כמה שבועות, בהתחלה עוד ניסו להחזיק אותו באמצעות קמפיינים - 'מחזיקים ידיים לחזקיה', 'מחזקים את חזקי', ועוד שלל הטיות מתוחכמות למראה.
    המקום הושכר לבית כנסת קטן לאברכים של חצי יום, ובמקום בר תוסס, היו שם שיעורים נחמדים של מגיד שיעור נמרץ ומגולח, ששידר את השיעורים בליב לכל העולם.
    חזקיה סיים את השיקום, ענת עזרה לו מאוד - במקביל לניהול חנות הבגדים, היא הפעילה חמ"ל של משמחים, שיעזרו לחזקיה לצאת מהמצב שבו הוא נמצא, והוא העריך אותה על כך.
    בלילה הם יצאו להליכה, ופעם אחת הוא לקח אותה לפוד טראק של אייס ושייקים, ושם היא שאלה אותו אם הוא מרגיש שעדיין חסרה לו אהבה.
    הוא הרים את העיניים מהקשית של האייס, ואמר לה שהוא מרגיש הרבה יותר אהוב, כי הוא מבין מה זה נקרא לשנוא.
    "אפשר לספר לך משהו?" היא שאלה, והמבט שלה יכל להיות מודפס על עטיפה של תקליט בשם "הפתעה".
    "אני כבר יודע", הוא אמר, "ניחשתי לבד שאת התקשרת לר' אשר ניסן, וביקשת ממנו להפוך אותו לשונא שלי".
    "איך ידעת?" היא השפריצה מיץ פסיפלורה מהאף מרוב תדהמה.
    "זוכרת את חמודי? הפיזיותרפיסט?"
    "בטח", היא ענתה, "אבל לא אמרתי לו בחיים".
    "אבל הוא ניחש לבד, הוא הכיר את השיטה הזאת וסיפר לי עליה, אבל אמרתי לעצמו, שאם ר' אשר ניסן, שכל כך אהבתי, משתדל כל כך לגרום לי לשנוא אותו, כנראה שהוא ממש אוהב אותי, ושנאתי אותו על כך, באהבה".
    מעץ סמוך התעופף ינשוף עצים סקרן, והמבט הנדהם שלו נקלט לרגע בעיניים של שניהם, הם חייכו, ולקחו עוד לגימה מהשייק הטעים.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: בונדש, אבי&אבי, שולמית רוז ועוד 33 משתמשים36 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    אלוף! :ROFLMAO:
  • 2 5K
    • נ
    אתגר מה טובו
  • נ. גל //
    • נכנסנו לחודש תמוז.
    שליש ממנו נמצא בבין המיצרים, והשאר - סתם דורש מקלחות בקצב מוגזם.
    חודש שבעיקר מזכיר לי כמה יתושים הם ברייה שפלה, ארורה ובלתי נסבלת (בלי קשר לעובדה שרק השבת היא הוזכרה במדרש תנחומא ככזו).
    בקיצור, עצוב למות באמצע התמוז, אבל גם עצוב לחיות בו. אה, וגם אסור לבכות את התמוז (יחזקאל ח' י"ד), אז בכלל...

    האתגר:
    קחו משהו רע.
    יותר רע מחודש תמוז.
    משהו שאין עוררין על כך שהוא רע לחלוטין, נורא ואיום, אסור שיקרה במשמרת שלנו או בכלל.
    זה יכול להיות משהו שקרה, או משהו שב"ה טרם אירע. אין הגבלות על סוג המאורע, העיקר שיהיה רע.
    וכעת נסו לכתוב קטע בו יוכח כי הדבר הזה טוב ונפלא.
    אושר החיים, ראשית צמיחת גאולתנו ועץ חיים למחזיקים בו.

    בערך מה שעשה נחום איש גם-זו כשגילה שהוא תקוע עם ארגז חול בדרך לקיסר עצבני.
    זה שלכם, בהצלחה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אש קודש!, שולמית רוז ועוד 32 משתמשים35 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    תודה רבה על הזכייה : ) אתגר חדש יעלה בעז"ה ביממה הקרובה.
  • 2 3 4K
    • נ
    אתגר נספח לאתגר - מה טובו
  • נ. גל //
    • לאתגר יש ללחוץ.
    לנספח אין צורך, אתם כבר כאן.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, שולמית רוז, איש אחד הלך ועוד 8 משתמשים11 //
    53 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    brachy 100
    אוצר בלום! אני הולכת לחפור על זה עכשיו.... החכמת אותי: )
  • 4K
    • נ
    ביקורת ספרות סוף העולם דרומה - ביקורת עמוסת ספויילרים
  • נ. גל //
    • ראשית - התנצלות כנה בפני כל המעריצים, שפתחו את הפוסט רק כדי לקרוא מנת הלל לסופרת (מנה שמגיעה לה בצדק). בלי נדר, כשארגע מזעמי, אשתדל לפרסם גם פוסט מחמיא יותר.
    בכל פעם ש     @יונה ספיר מוציאה ספר חדש, אני מבטיחה לעצמי שאני לא אקרא אותו, בלי נדר.
    לאחר שאני גומרת את הספר ביממה אחת, מגיעה ההבטחה שזו הפעם האחרונה שאני קוראת את ספריה.
    ומה קורה כשיוצא הספר הבא? נו, זה כבר ברור מאליו. גם הוא נגרס תוך יממה מהרגע שהוא מגיע לידיי.
    אני לא אגיד שהפעם האיום רציני (כי הוא לא), אבל כן אגיד שהיממה האחרונה עברה על ידי בגריסה מהירה של הספר "סוף העולם דרומה".
    וכרגיל, העלילה הייתה צפויה על גבול הפשטנית. סוכנות הביטחון הישראלית עושה בלאגן בקצה העולם "כי אין ברירה", סוכן אחד וכמה אזרחים מצילים את המדינה מהרדיקאליים ומהאנטישמיים. זה נהדר, רק שזה כבר הספר העשירי שנע באותה עלילה. (החל מהספר משפט שדה, המשך ב8 הספרים של מרגל להשכרה. על המצולע אפשר להתווכח, אבל זה כבר עניין לפוסט נפרד שכנראה לא יכתב.) איך אומרים? זה מתחיל להיות שבלוני. אולי אפילו בלי "מתחיל להיות". זה פשוט שבלוני.
    באופן מדהים, למרות שהעלילה אמורה להיות מובלת על ידי אמוציות - היא מובלת על ידי אינטרסים. שכלתניים, קרים, מחושבים. במידה רבה גם האמוציות אינן רגשות אמיתיים, אלא רצף קלישאות ארוך.
    מוטי מקשיב - אז הוא יקבל את כל המידע על מגש כסף. מכולם, כולל הפושעים.
    יאיר עדין - אז הוא יבצע את הצעד האמיץ ביותר.
    הנרי חסר רגש (ציטוט: הפסיכולוג לימד אותו שיש לאנשים רגשות בכללי. סוף ציטוט.) - ולכן הוא יצליח במסע אך יאבד את חבריו בדרך. מי שמע על ההבדל בין בעיות תקשורת ובין פסיכופטיה? כנראה שלא הנרי, כי האישיות שלו מאוד קלישאתית ולא דומה למציאות של אנשים כמותו.
    הדמויות שטוחות, הקונפליקטים כמעט לא קיימים. רק רצף התרחשויות שמכריח אותן לבצע בדיוק את מה שהן, או את מה שהן לא.

    עד כאן עלבונות, מכאן - עלבונות מסוג אחר.
    הסיבה שקראתי את הספר, היא כי הוא ספר טוב. טוב מאוד, אפילו. בשנה האחרונה קראתי רק 6 ספרי קריאה, כל השאר היו ספרי עיון או פוסטים בפרוג. "סוף העולם דרומה" הוא אחד מהם. כיוון שהוא הטוב מביניהם, הוא הספר הראשון שזכה שאכתוב את דעתי עליו.

    דווקא בגלל היותו מקורי, בנוי על מחקר מעמיק, ועוסק בסוגיות שלא נידונות בספרות החרדית יותר מדי - הוא הצליח לעצבן אותי.
    1. אין התייחסות לעובדה שבקור האנטרקטי, נוזלים פועלים בצורה קצת אחרת מאשר אצלנו. טיפות הדם קטנות, דיוק יפה. אני נותרתי בסימן שאלה מול פעילותם של שאר הנוזלים, כמו שמן מנוע. אפילו השאלה כיצד ממלאים דלק בלי שיקפא בדרך לא מקבלת מענה (אגב, זה קורה כיוון שדלק לא קופא בקלות).
    מצד שני, אולי זו מעלה. בספרים הראשונים, @יונה ספיר מעמיסה פרטי מידע. במידה מסויימת השינוי מבורך. ובכל זאת הוא דורש דיוקים.
    2. הספר מיועד לבני נוער. ככאלה, חשוב בהחלט להציב את "כיבוד ההורים" כערך ראשון במעלה. להזכיר שאי הנחת תפילין אינה מרד כלפי הסביבה, אלא מרד כלפי שמיא. חשוב ונפלא.
    עם זאת, הנושא של נוער נושר הוא מורכב הרבה יותר מזה. רבים רבים לא יסכימו עם הגישה שמביאה הסופרת (ואני בתוכם).
    אותו דבר הטריף את דעתי גם כשקראתי את "טווח אפס" מקיר לקיר, בו הוצגו אג'נדות שמאל כעובדות פשוטות. כאן כמו כאן, יש ערבוב בין אג'נדה ובין עובדה. בעיניי - זה כמעט בלתי נסלח.
    מצד שני - גם אני חוטאת בכך, ולעיתים במזיד. האם אפסול בגלל זה את כל הספרות הקיימת?
    נושא לדיון.
    3. אם כבר שמאל, דעות השמאל הירוק מרצדות לאורך הספר. בלי לפרט הרבה, ה"רעים" בסיפור אינם אלו שאחראים למותם של בני אדם, אלא אלו שרוצים לפגוע ביהודים דווקא. נהדר, עד כאן מוסכם.
    אבל את התשובה לבעייתיות בגישת השמאל, לא מביאה העלילה. התיאורים הארוכים על יופי הבריאה והצורך לשמר אותה הם חלק מובנה בעלילה, כמו גם האיזכורים לסכנה המסת הקרחונים. הרעיון שחיי אדם כאן ועכשיו חשובים יותר? נו, הוא טוב להרצאות של עוז ומוטי. אישית דילגתי, למי יש כח לקרוא הרצאה כשמדף קרח נשבר לאיטו?
    וכאן נעוצה בעיה נוספת - ההסבר ה"רע" מוסבר בפרוטרוט, התשובה - קצת פחות.
    לפעמים זה מרגיש כאילו הסופרת מזגזגת בין האכלה בכפית, ובין חוסר מסר מוחלט.
    4. הכתיבה והעלילה מעולות, יש לציין. עיבוד מדוייק לקצב התנודות, הדמויות לא מחליפות סגנון לפתע, ישנה בהירות מה קשור למה ומי מדבר על מי. נהדר. אפילו העובדה שיאיר מכיר את ג'ונס ברורה מהרגע בו מופיע ג'ונס (ואיתו החיוורון על פניו של יאיר).
    נו, מה צריך יותר מזה כדי לקרוא ספר קליל, בלי להסתבך באמצע?

    לסיום, רק כדי להיות נודניקית - בעמוד 591 כתוב "מאיטה". חבר עורכים נכבד, הי' מיותרת. יש שיאמרו שזו הטעות החמורה ביותר בספר. אני אשאיר את זה כאן, לדיון הקהל.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, י"ג מידות, ספריה בהכחדה12 ועוד 43 משתמשים46 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    brachy 100
    הי עכשיו קראתי את הספר ומכיון שמותר להקפיץ שרשורים עד שלוש חודשים ושלוש החודשים עוברים מחר, אני...
  • 1K
    • 7
    עזרה איך מתמחרים כתיבה בהזמנה?
  • 7שבע7 //
    • פעם ראשונה שאני כותבת בתשלום לפי הזמנה של לקוח (מדובר בסיפור ילדים לשימוש אישי משפחתי).
    איך מתמחרים דבר כזה?
    בעריכת לשון וגם בעריכה ספרותית אני רגילה לתמחר לפי תווים בטקסט שאני מקבלת, אבל כאן אני עצמי יצרתי את הטקסט לפי הוראות הלקוח.
    הכתיבה עצמה לקחה לי חצי שעה-שעה, אבל החשיבה על הרעיון התמשכה על פני כשבוע.
    אשמח לעזרה...
    תודה!
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    עריכה היא תחום נפרד שאכן מתומחר לפי תווים. (ואין שום דרך אחרת נוחה). אבל טקסט חדש? רק לפי מוצר...
  • 407
    • א
    שיתוף - לביקורת עיר מרובת פנים
  • אריה גלבר //
    • אַהֲבָה לְקֹדֶשׁ וְחֹל
    לָאֲוִיר וַאֲבָנִים
    לְיָשָׁן וְחָדָשׁ
    לְבָנוֹת וּבָנִים
    שֶׁחוֹזְרִים הַבַּיְתָה
    אַחֲרֵי אַלְפֵי שָׁנִים
    זוֹ אַהֲבָה לְעִירִי
    מְרֻבַּת פָּנִים
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, Rut_a, תמר בן דוד ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 484
    • ח
    שיתוף - לביקורת הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    בְּשָׁעָה שֶׁל צִפִּיָּה
    לִישׁוּעָה אִישִׁית
    עוֹד בִּזְמַן הַהַמְתָּנָה
    הַרְבֵּה לִפְנֵי הַיְּשׁוּעָה

    הַאִם הֶאֱמַנְתֶּם
    שֶׁהִיא בּוֹא תָּבוֹא?
    הַאִם הִמְתַּנְתֶּם
    מִתּוֹךְ קַבָּלָה?
    הַאִם נִשְׁעַנְתֶּם
    עַל הַבּוֹרֵא?
    הַאִם הָיְתָה בָּכֶם
    שְׁלֵמוּת וְשִׂמְחָה?

    וְאִלּוּ כְּבָר נוֹשַׁעְתֶּם
    וִהְיִיתֶם שְׂמֵחִים בִּישׁוּעַת ה'
    הֶהָיְתָה אוֹתָהּ תְּחוּשַׁת
    הַחִבּוּר לַבּוֹרֵא
    כְּפִי שֶׁחַשְׁתֶּם בְּעֵת הַיְּשׁוּעָה?
    הֶהָיְתָה הָאֱמוּנָה שֶׁל "לִפְנֵי"
    כְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה שֶׁאַחֲרֵי?
    הִרְאִיתֶם גַּדְלוּת הַבּוֹרֵא
    עוֹד לִפְנֵי הַיְּשׁוּעָה?
    הִזְכַּרְתֶּם חַסְדֵי ה'
    כְּזִכָּרוֹן שֶׁל פֶּלֶא יְשׁוּעַתְכֶם?

    הֶאֱמִינוּ "לִפְנֵי"
    כִּי זֶהוּ הַזְּמַן שֶׁלָּכֶם
    לִשְׂמֹחַ לִפְנֵי
    שֶׁקִּבַּלְתֶּם תְּמוּרָה
    וְלָתֵת לִפְנֵי
    שֶׁרְאִיתֶם אֶת גֹּדֶל הַיְּשׁוּעָה.

    אֱמוּנָה - זוֹ נְתִינָה שֶׁלָּכֶם
    אַתֶּם נוֹתְנִים אֵמוּן
    וּמְקַבְּלִים בְּאַהֲבָה
    וְשָׁעָה זוֹ הִיא
    יָפָה שֶׁבַּשָּׁעוֹת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, brachy 100, משולש ברמודה ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תודה על תגובתכם, אני רואה שהתגובות מתמקדות בצפייה ובשאלה האם תגיע הישועה ומתי, והדגש כאן ב"שיר"...
  • 453
    • ח
    שיתוף - לביקורת תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    יְרוּשָׁלַיִם שׁוֹכֶנֶת
    בְּלִבִּי שֶׁלִּי
    מְכֻוֶּנֶת שֶׁל מַטָּה
    כְּנֶגֶד שֶׁל מַעֲלָה
    בְּנִיתִיהָ בַּיָּדַיִם
    מוּרָמוֹת כְּלַפֵּי שָׁמַיִם
    בְּלֵב רוֹתֵחַ וּמְכֻוָּן
    בְּמִלּוֹת תְּפִלָּה
    בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה
    יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי
    הִיא חִבּוּר
    הִיא דְּבֵקוֹת
    הִיא נְקֻדַּת הַלֵּב
    הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית בְּיוֹתֵר
    הֲלֹא הִיא צִיּוֹן
    נְקֻדַּת אַהֲבָה וְאַחְדוּת
    הֲלֹא הִיא קָדֵשׁ קָדָשִׁים
    לִפְנַי וְלִפְנִים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אל הדגל, אנונימי 770 ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ~שפרה~
    כתיבה מעניינת.
  • 469
    • ה
    שיתוף - לביקורת אהבה
  • הווה פשוט //
    • רְאִיתִיהָ נִשְׁעֶנֶת לְחוֹמַת אֶבֶן
    חִוֶּרֶת וְרָעַת-מַרְאֶה
    בְּיָדָהּ נֵבֶל רְפוּי מֵיתָרִים
    וְדִמְעָה שֶׁיָּבְשָׁה זֶה מִכְּבָר.

    רָצִיתִי לִשְׁאֹל לִשְׁמָהּ
    אַךְ הִיא הִקְּדִימַתְּנִי
    "אַהֲבָה שְׁמִי"
    וְנִכְלֶמֶת הִשְׁפִּילָה מַבָּט
    נֹכַח הַמּוֹרָא שֶׁהִתְאַבֵּן בִּי

    הֵסַבְתִּי אֶת עֵינַי
    כִּי רַחֲמֵי עֲלִיבוּתָהּ
    שֶׁנִּמְזְגוּ בְּסַנְוֵרֵי זוֹהֲרָהּ
    סִחְרְרוּ בְּתוֹךְ מֵעַי
    מִשְׂחַק סַכִּינִים אַכְזָר

    וּכְשֶׁשַּׁבְתִּי לְהַבִּיט
    כְּבָר לֹא הָיְתָה שָׁם.
    רַק עָנָן קַל
    בְּרֵיחַ מָתוֹק-מַבְחִיל
    נֵבֶל מֻטָּל
    תּוֹעֶה בְּיִסּוּרָיו
    וּמִכְתָּב אֶחָד חָתוּם
    לְאוֹתָם
    שֶׁלֹּא הִתְפַּכְּחוּ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, -חיה-, אל הדגל ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    יפהפה ומסתורי אני דווקא מצאתי את האהבה במקום אחר עמוק חשוך וקר...
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת נסיך במבחן
  • REBEKA997 //
    • הוא חיכה לאוטובוס, בחוץ ירד גשם שנשמע הייטב על גג התחנה בה ישב,
    היה קר והפוטר הירוק שלו לא הספיק לחמם את הרגשות הקרירים שטיפסו בגרונו
    שלוליות קטנות ניקוו מתחת לנעלי ה"בלנדסטון" החומות שלו ורעד קל חלף בגבו הכפוף מעט,
    כמה קשה היה לו לעזוב את הבית עכשיו, כמה רצה להישאר עוד מעט, אפילו כמה ימים
    אבל הישיבה מתחילה מחר בבוקר, והוא צריך לצאת היום כדי להתחיל מחר ברגל ימין את סדר הבוקר
    אין אצלם בישיבה "סדר א'" יש סדר בוקר, ככה יותר מסוגר בראש.
    הוא נעמד, שואף אויר נקי של "אחרי גשם", הנה, קו 998 התקרב לתחנה, הוא נופף בידו לעצור אך הוא- התעלם והמשיך הלאה
    לרגע עמד המום אבל אז הוציא את הפלאפון ובדק אם יש אוטובוס נוסף אחריו,
    ואכן- היה
    988 גם הוא עוצר ליד הישיבה
    ויש אותו רק במוצ"ש וערבי שבתות, טוב שחוזרים בדיוק במוצ"ש
    "תודה אבא" הוא לחש לשמיים, "אתה איתי"
    הוא חיכה עוד 2 דקות והנה 988 הגיע גם הוא,
    מנחם הכניס את המזוודה הכבדה והתיק העצום לתא המטען ועלה לאוטובוס
    הוא הרהר לעצמו כשהעביר את כרטיס הרב-קו איך היה מתקף בתחילת שנה שעברה...
    סורק את הברקוד וממשיך בלי לחשוב
    כמה שונים חייו היום
    כמה טהורים
    מלאי קרבת השם
    מחשבתו נקטעה ב"בום" עוצמתי והאוטובוס סטה בכבדות לצידי הכביש
    מנחם נעמד בבהלה, היה ריח שרוף והנהג שירד לבדוק הודיע שיש בעיה והאוטובוס לא יוכל להמשיך לנסוע
    הוא היה היחיד באוטובוס
    החברה לא תשלח לו אוטובוס חלופי
    כאב גדול פשט בליבו
    הכאב התרחב כשסחב את עצמו ומזוודתו עד לביתו חזרה
    טוב שזה קרב בז'בוטינסקי ולא אחרי זה
    חסר לו להיות תקוע באיזה חור באמצע הלילה
    אבא בא לאסוף אותו ואת ליבו הכבד שבכה "אבא, למה"?
    "למה אתה מנסה אותי"?
    מיטתו קיבלה אותו בשתיקה אוהבת ומחבקת
    אוספת את דמעותיו המתוסכלות, "כ"כ רציתי להתחיל ברגל ימין, האוטובוס הראשון מחר רק ב11:00 בבוקר
    אני אגיע לרכסים לא לפני 13:00 בצהריים
    "למה אבא"?
    הוא פתח את המחשב וחיפש מה ינחם את המנחם שבו
    בשורת הצ'אטים ראה נקודה ירוקה ליד שממו של הרב שלו "הרב אוסטרן" רב אמנם מהישיבה הקודמת אבל הם בקשר טוב,
    "הרב, אתה פה"? הוא כתב
    "כן" ענה לו הרב
    "אתה יכול לענות רגע במקום השם, למכתב שכתב בנו"? הוא הקליד במהירות, כאילו מקשי המקלדת רותחים
    "אני מפחד, ואם לא אדע למלא את השליחות"?... השיב רבו
    אבל מנחם כבר היה שקוע בהקלדת המכתב לאלוקיו ושליחו שיענה...

    "אבא, למה אתה מנסה אותי? אתה רואה איך אני משתדל
    היה לי קשה לחזור לישיבה גם ככה אחרי שלושה שבועות חופש ,
    צעדתי לתחנה מפוחד, עם כאב בטן מלחץ של התחלה חדשה והעברת חדרים
    ועם כל זה שידעתי שייטב לי שם זה היה קשה,
    ואז- אוטובוס אחד לא עצר והשני לא עלה בו אף אחד חוץ ממני, והיתה לו תקלה שהוכרחתי לרדת,
    רציתי להתחיל ברגל ימין, להתחיל טוב "זמן חורף"
    ועכשיו אני מותש , ואין לי כוח לחזור ולהתחיל...
    אבא אתה פה? למה כשאני מתחזק אתה יותר מקשה עליי?
    זו לא חוצפה לומר זאת, נכון? כי אתה מרשה לומר לך הכל, אבא, מחכה לך, לסימן ממך"

    הרב קרא, ואז ענה, כאילו הייתה לו תשובה מוכנה

    "מני שלי

    אני פה

    עצרתי את כל האנשים ושמתי להם מקלות כדי שלא יעלו לאוטובוס ההוא ואת השני ציוויתי שלא יעצור

    כי רציתי שתרד

    רציתי אותך חוזר הביתה

    עוד תבין למה

    לך להתקלח ילד שלי כל הערב הזזתי אנשים בשבילך

    שים לך שיר טוב

    ותרגיש שאני שם לך נשיקה על הלחי

    ושוכב לידך

    אני רוצה אותך עוד קצת בשקט

    אין לי כמעט ילדיםבגיל שלך שאני ככה בחיים שלהם

    יש כאלה שאני בכלל לא נמצא

    ויש כאלה שעושים טכנית כל מה שצריך אבל אני לא בלב שלהם

    ילדים שאני כל כך יושב אצלן בפה ובלב כמעט אין לי

    אתה אחד הבודדים בגילך

    תסמוך עלי שאני קרוב קרוב לאחד כמוך . לא אתן לי לאבד אותך ילד."

    מנחם התרווח במיטה
    כאילו נפתח משהו בנשימתו
    אבא שלח לו יד והיה איתו בחושך
    כי אבא אף פעם לא עוזב
    הוא תמיד איתי שם
    הוא מחבק, גם כשלא מרגישים
    אבא קרוב.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya painted, תמיד בעליה, וריטסרום ועוד 49 משתמשים52 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    תודה על ההקפצה. היה שווה לקרוא שוב.
  • 2K
    • ש
    סיפור בהמשכים רבע לרשע- בהגשת ד''ר ווילדשוורץ
  • שמואל י //
    • בס''ד

    פרק 1- חלב חמוץ:

    צהריים נוראים לכל המאזינים.
    כאן ד''ר ווילדשוורץ, דוקטור למדעי הסבל, משדר הישר מהתא השמור ביותר בכלא אלקטרז 2: כלא שמור ביותר שלהזכיר את קיומו זה פשע- וזאת הסיבה שעשיתי זאת.

    ברוכים הבאים לתוכניתינו הזדונית "רבע לרשע". התכנית שתלמד אתכם את כל סודות הרוע והסבל על שלל סוגיו.
    כל פרק אצלינו רשום כפרק ראשון, אין דרך להשיג את הפרקים הקודמים, ויש תקלת שידור כל חצי דקה בממוצע. הכל כדי לגרום לחוויית האזנה זוועתית ככל האפשר.

    אז מה יהיה לנו בפרק הזה? אנחנו נלמד...
    איך...
    להרוס...
    את חג שבועות!!!

    כן. בתור נצר לשושלת אנטישמית מפוארת ובעלת ייחוס, עסקתי לא-מעט בחקר עלילות הדם הגדולות של החגים. אגב, ניתן לקנות ממני קורס מקוון בנושא, במחיר שתמותו עליו.
    כאן נתעסק בטריקים פשוטים יותר, שמתאימים גם למתחילים בתחום ההרס.

    אז המרכיב הראשון הוא:
    לחץ.

    לחץ זה תמיד טוב. לחץ הוא חומר גלם חשוב לכעס, לשנאה ולטעויות אנוש קטנות כמו ללחוץ על כפתורים שאסור ללחוץ עליהם.

    על מנת ליצור לחץ, הקפידו לחשוב רק על הדברים שעוד לא עשיתם, בדגש על הנזק הרב שיווצר אם תכשלו. ניתן להיעזר גם בקנאה.

    דוגמא מעשית:" אוי! שכחתי להוסיף שמן זית קריבי לגבינת-שמנת! והחנויות נסגרו! עכשיו כולם (-מילה חשובה מאוד) יבחינו שהוספתי שמן קנולה פשוט, לליבוביץ' זה לא היה קורה מעולם!"

    ניתן גם להוסיף לחץ בצעדים פשוטים, כמו לצפור לרכב אקראי, לתלות שני מודעות של "אבות ובנים" עם כתובות שונות באותה השעה, או להציע לוועד הבית להחליף את הנורות בכניסה, עכשיו! לכבוד החג!.


    המרכיב השני הוא:
    תסכול.

    תסכול הוא הגורם העיקרי לחוסר אונים, שמביא לאיבוד שליטה, שיוצר בתורו אפקטים מריבים ומרהיבים במרחב. ההשפעה של התסכול מהירה יותר כשמוסיפים אותו בזמן הלחץ.

    ליצור תסכול זה קל, הרבה יותר מלהבריח נשק או מלשדוד בנק. על מנת לגרום לתסכול אתם רק צריכים לסבך דברים פשוטים.

    דוגמא קלאסית:" לך תזרוק את הזבל, לא את זה! את הזבל השני! לא, תקשור את שניהם אבל קודם תזרוק אותו, לא מכאן! לך מהצד השני, לא! חכה רגע. תחזור, יש כאן לכלוך. תרים אותו ותפתח את השקית השנייה!!".

    קיימת גם שיטה בה תוכלו לתסכל את עצמכם, על מנת להקרין מצב רוח רע לסובבים אתכם. לא נרחיב על זה היום, אך המילה פרייאר חשובה מאוד בשיטה הזאת.

    המרכיב השלישי והאחרון להיום:
    ייאוש.

    ייאוש זה סיומת מעולה, בשבועות יש לילה שלם להתייאש. ייאוש מספיק גדול בליל שבועות יכול למנוע מהאדם לפתוח ספר.

    החשוב בייאוש הוא להדגיש את הנזק שנוצר בשלבים קודמים. משפטים כמו "הרסת את החג!" מעולים ליצירת ייאוש. החשוב בייאוש הוא לשמור אותו על אש קטנה למשך זמן רב, לעומת לחץ ותסכול שניתן להכין במהירות ובמינון גבוה.

    טיפ לייאוש, חשוב מאוד לשבועות: תנו לכולם לטעום פשטידה בערב החג, ואחר כך תגלו להם שהיא בשרית. ייאוש מובטח.

    זהו מאזינים שנואים. אני מקווה שסבלתם מהתוכנית. מוזמנים לפרק הבא, עינוי מובטח.
    ועד אז, הצרימו את זמנכם בהאזנה לשעה וחצי של שיר ווקאלי באוזבקית מדוברת עם הרמוניה מוטלת בספק.

    אנא דרגו את התכנית בציונים גרועים בלבד.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שימנלה, אילת ג., joelly ועוד 55 משתמשים58 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    חזק!
  • 405
    • ד
    שיר הייתי כאן - או 'צל חולף בשדותיכם...'
  • דיונון //
    • עלעלתי בהיסטוריה
    שורות צפופות על הדפים
    מחפש משפט מוכר
    בסיפורים המאלפים
    משהו שנראה כמוני
    אפילו רק מזכיר

    הלא הייתי שם דבר
    פיסת עבר


    אחוז התקף היסטריה
    מדפדף את הדפים
    האם נשכחתי בעבר
    בלי שם כאסופי
    זרוק כמו חינמונים
    מודעת אבל שבקיר

    אין שום דבר
    גם לא שובר


    אי שם בפריפריה
    בין אלף אלפים
    הופיע פסיק מוכר
    ממתין לעריכה סופית
    כהן בספר טלפונים
    אבן מאבני הקיר

    אין דבר
    העבר עבר



    לא נורא, מה קרה?!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הווה פשוט, אריה גלבר, מנדי זר ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אלוף! וזה, יזכר לך לעד:
  • 267
    • ח
    שיתוף - לביקורת גם שקרן וגם גנב
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    עוֹלַם הַשֶּׁקֶר
    עָטוּף בַּעֲטִיפָה יָפָה מְרַשְׁרֶשֶׁת
    צִבְעוֹנִית לְהַפְלִיא
    גָּנַב הַשֶּׁקֶר אֶת עִטּוּף הָאֱמֶת
    מִתְהַדֵּר בָּהּ
    מִתְכַּסֶּה בָּהּ
    נִרְאֶה כְּטַוָּס נָאֶה.

    רַק הַקּוֹל קוֹל עוֹרֵב מְצַוֵּחַ
    עָלְמָא דְּשִׁיק רַע רַע רַע

    מִתְכַּסֶּה לוֹ הַשֶּׁקֶר בְּגַאֲוָה
    בְּאִצְטְלָה שֶׁל עֶקְרוֹנוֹת
    בְּכָבוֹד וּבְמָמוֹן לָרֹב
    וְיֵשׁ לוֹ כּוֹחַ טַעֲנָה
    הַכֹּל לִשְׁמָהּ
    מַאֲמִין הוּא לְקוֹל עַצְמוֹ.

    רַק הַקּוֹל קוֹל עוֹרֵב מְצַוֵּחַ
    עָלְמָא דְּשִׁיק רַע רַע רַע

    יוֹם אֶחָד
    יִתְגַּלֶּה הַכִּסּוּי
    מַאֲבַק הַשֶּׁקֶר לְבַדּוֹ
    הַמּוֹבִיל לְמַחְלֹקֶת
    מַלְבִּין פָּנִים
    בְּשֵׁם הַצֶּדֶק
    בְּחָסוּת הַמִּשְׁפָּט.

    וְקוֹל הָעוֹרֵב מַמְשִׁיךְ לְצַוֵּחַ
    עָלְמָא דְּשִׁיק רַע רַע רַע.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, RPO, new light ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    יפהפה! אהבתי את ה'פזמון'.
  • 275
    • ח
    שיתוף - לביקורת מִבֵּית הָאֲסוּרִים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אַתָּה הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לְהַפִּיל אֶת עַצְמְךָ

    הֲכִי עָמֹק

    וְאַתָּה הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לְהָרִים אֶת עַצְמְךָ

    הֲכִי גָּבוֹהַּ.



    אִם נָפַלְתָּ זֶה הַזְּמַן לְהִתְרוֹמֵם

    אִם אֵין מִי שִׁירִים אוֹתָךְ

    תְּפֹס יָד אוֹחֶזֶת מִלְּמַעְלָה

    תְּפֹס וְעֲלֶה.


    הִתְחַזֵּק אָחִי, הִתְחַזֵּק

    כִּי מִלְּמַטָּה אֶפְשָׁר לְהַבִּיט

    רַק כְּלַפֵּי מַעְלָה

    כִּי מִלְּמַטָּה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר

    אֶת הָעֹמֶק.



    כְּשֶׁהַלֵּב נִשְׁבַּר

    הוּא מִתְרַכֵּךְ

    רַכּוּת

    מְמִסָּה חוֹמוֹת.



    הַתֵּר עַצְמְךָ

    הַתֵּר לְעַצְמְךָ

    לְהִשְׁתַּחְרֵר

    מִכְּבָלִים לֹא נִרְאִים

    בָּהֶם אָסַרְתָּ אֶת עַצְמְךָ

    אַל תִּבְזֶה לַכְּאֵב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, א קליינע, AUVI ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    מקסים! אולי תשני אצלך את הניקוד...
  • 517
    • ח
    שיתוף - לביקורת יש לך טקט? בואי קחי עודף
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לפעמים אתם נתקלים בשכנה חסרת טקט, היא שואלת אתכם בצורה ישירה שאלות עליהם אתם מעדיפים לא לענות.

    הבעיה היא שהיא לא תמיד חסרת טקט, לפעמים היא אישה די נחמדה ורק עכשיו פתאום היא שואלת אתכם שאלה ישירה מידי.

    יום אחד החלטתי שבמקום לענות לאותה השכנה אפשר לא לענות לה, אלא שעניין זה דורש מעט תרגול.

    וכשזה קרה שוב פעם הייתי ערוכה לכך עם תשובה מן המוכן.

    כמה את שוקלת שאלה אותי מישהי בסדנת הרזיה, אופס, השאלה הזאת היא אישית, אם הייתי רוצה לשתף אותך מעצמי אז הייתי משתפת, אבל זו לא שאלה ששואלים, ובגלל שתכננתי את התשובה במקום לענות את תשובת המשקל כפי שהייתי רגילה פשוט עניתי, זו שאלה אישית.

    ולמה שאענה למישהי שרוצה לדעת עלי פרטים שאינני מעוניינת שתדע? או שאפילו רק ייתנו לי את התחושה של פגיעה בפרטיות שלי.

    זה קרה כשהלכתי לקופת החולים, עם הרגשה לא טובה, עצרה אותי שכנה בדאגה, מה קרה לך? וכי מה חשבת? אם ארצה לספר לך מדוע אני כאן, אספר, אבל לשאול?! אז בעבר הייתי עונה, אולי סינוסיטיס, זה עכשיו בבדיקה, אבל הפעם הייתי מוכנה עם תשובה, עניין אישי, אבל גברת טקט לא הרפתה, נו ספרי, מה מביא אותך לכאן, והכל כמובן בחיוך מעודן.

    "מגיע לי פרטיות, ואני לא אוהבת לשתף גם אם נראה לך שהעניין שולי", המשכתי בתשובה אותה התאמנתי לומר, כי מטבעי אני עונה באופן ישיר על השאלה אותה נשאלתי, כשראתה השכנה כי התשובה מתבוששת לבוא, פטרה אותי ב"תרגישי טוב", ובהעברת נושא אלגנטית.

    זה קרה כשסתם יצאתי לאוטובוס, לאן את הולכת? וכי מה חשבת שאני מעוניינת לפרט את עיסוקי? אולי את רוצה אישור וחתימת שכנה?

    יש לי סידורים, אני פוטרת, והיא בשלה ממשיכה אלו סידורים, יש לי הרבה דברים לסדר, אני עונה שוב, וההיא לא מרפה, מה למשל? ואז מגיעה לה התשובה אותה התאמנתי לומר, לא משהו חשוב במיוחד, אבל כן חשוב לי שלא לפרט.

    ובנוסף אל תשאלי אותי עוד שאלות כמו כמה עיסוקים יש לי, וכמה אני יוצאת ומה אני עושה, זהו המרחב הפרטי שלי.

    על תשובה כזאת אני מקבלת עיקום שפתיים, חשובה זאת נהיתה, עיסוקים סודיים והמון סידורים, מעניין, באמת שמעניין מהם כל הסידורים שלך, כמה קניות את קונה, כמה את יכולה להרשות לעצמך ועל מה?

    עיקום שפתיים שאומר איך הייתי רוצה קצת לדעת מה קורה אצלך, תאפשרי לי קצת להשוות, להרים גבה מקנאה, אבל את סוגרת את הפתח ומכסה את האפשרות הזאת.

    עיקום שפתיים שמשמעותו הערה, אין לך קצת טקט, האא???
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נפש, REBEKA997, י. ל. ועוד 12 משתמשים15 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה