קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 603
    • א
    שיתוף - לביקורת חיים שיש בהם. אהבת תורה ויראת שמיים
  • אסתיאר //
    • השבת ראיתי אותן. הרבה מהן.

    לבשו מטפחת לבנה, מאירה, פניהן נקיות ומבריקות, ללא שום אודם או צבע, עליהן בגד שהוא כמעט כולו שחור, ממש כמו הסבתות של פעם בעיירה, ונעליים שחורות, נקיות ובוהקות מריח של שבת המלכה.

    "חסידי דעת חכמה" - (שם בדוי) כך קוראים להן.
    הסתכלתי עליהן בשאלה גדולה, אם זה ממש או אולי לא.
    אחת אחרי השנייה הן היו שם, כולן, מאירות מחייכות ומתפללות. לצעירות שבהן הייתה גם עגלה שהן הסיעו בדרכם.

    הבטתי בהן בסקרנות גדולה, וגם קצת הרבה - בקנאה.
    איך אין להן?
    איפה הרצון להיות חלק מכל השלל שיש בחוץ - צבע ססגוני יותר , השפע, אין סוף האפשרויות. זה לא קיים שם? מאיפה הפשטות הזאת, והאמון החזק כל כך בדרך?
    בעצם זה גם לא נראה היה חסר. הן היו לבושות בקפידה. ללא רבב. ביופי במיוחד, שרק עין חדה שמה לב לגדר.
    והחיוך הזה, שהן מושכות לשם את כל הטוב והשמחה לבפנים ולפנים, מספר שיש להם הכול מכל.

    ואני מביטה בקנאה. איך הן, בעולם הזה של השפע והפרסום, הן עוד נמצאים לפניו. ולא נמשכו אחריו. אפילו לא במעט.
    לא שינו שמם, ולא לבושם.
    אימהות, בנות וילדות. כולן יחד. תמיד, בהרמוניה כזאת חובקת עולמות. גדלות ומגדלות, ביופי ובחן, והכול ידוע מראש. עם כללים ברורים, ודרך סלולה.

    הייתה שם גם סבתא, צעירה בת 40, שהחזיקה תינוק משלה, ולידה תינוקת אחרת של הבת הגדולה שלה. ואם היה אפשר להנציח רגעים של אושר לנצח, זה היה את הרגעים האלה, של נחת, אהבה, תמימות. וחיים של הרגע הזה ולא עוד.
    חיים של מי שנמצא סביבי. איתי. מולי. לידי. ובאזור. ממש כמו בעיירה, כמו פעם.
    והן אוכלות יחד. מבלות יחד. תופרות יחד. יורדות לאותה חצר משותפת עם הקטנים, מעבירות מתכונים בחברת ועט, ואין להן מושג איזו סערה מתחוללת ממש מרחק דקות ספורות מהבית שלהן - מכל מה שקורה שם בפרסומי חוצות וברחובה של עיר. החדשות שהן יודעות עליהן הן ממודעות רחוב בשכונה או מלוח המודעות בבניין.

    ממש כמו בעולם שלפני, שהוציא אותנו מהבית החוצה. מהתמימות ומהרוגע, לסערה ולאין סוף מידע. מהפשטות, ללא פשוט בכלל. אנשים שיצאו מארונות הבגדים, מהבתים, ועלו על מסך, במה וסטורי.
    ושם יש בעיקר משהו אחד. ריצה מהירה-מהירה, של מי שמגיע ראשון. למי יש יותר. ומי מעל.
    וזה לא נגמר. וזה רק מתחיל. במסך, במדיה ובכל העולם המתוקשר הזה. כן, גם הרגע הזה שאני יושבת כאן על המקלדת וכותבת כדי להשיג את האישור של אנשים שאני לא מכירה.

    לא היה זה המפגש הראשון איתן.
    כשהייתי הולכת לתפילת שחרית בכותל המערבי לפני לא מעט שנים, הייתה שם אחת כזאת, היא הייתה מגיעה ראשונה ויוצאת אחרונה. היו שאמרו עליה, שהיא מסיימת כל יום פעמיים את ספר התהילים. ואני הייתי שואלת איך יש לה זמן. נכון יותר, איך היא לא ממהרת להמשך היום - להתעדכן במה שקורה, לבדוק את הטלפון, אולי צריכים אותה, אולי קרה משהו.
    והיא, כאילו הייתה מחוברת למישהו אחד. אליו יתברך. וכל מה שהייה מעניין אותה וחדש עבורה זה השעות של הייחוד הזה, המחודש מדי יום ביומו איתו.
    ואני הייתי שואלת ועונה, האם זה מיוחד רק לה, או אולי זה רק בגלל שזה הדבר היחיד שנשאר לה ביד לעת זקנה, אחרי שצועדת מאחוריה שיירה ארוכה של בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות.

    וכשחושבים עליהן, על הנשים האלה, שאין להן כלום. ויש להן הכול.
    אין להן מלא מלא חברים ברשת. יש להם חברים של אמת.
    אין להן מתכונים מכל הסוגים והאפשרויות. יש להן מתכונים עם טעם של עוד מסבתא וסבתא רבא.
    אין להן מלא מחשבות על חדשות מסעירות על צרות מכאובים, יש להן מלא מחשבות על בשורות טובות וחיים רגועים. וכן, יש להם גם מכאובים, גם הם הגיעו לעולם הניסיונות. אבל זה שלהם, של מה שקורה איתם, אצלם, בבית שלהם ובבית הקרוב.
    על החוב בבנק המצטבר מידי יום ללא רחמים, ועל הבית ממול שעלה באש רק השבוע ממנורת לילה, ועל עוד הרבה אתגרים שביום יום, בין אח לאחותו, בין אישה לרעותה ובין איש לאשתו, והם שם, לפעול, להגיב, להיות.
    אין להן שעות של צפייה בתוכניות חדשות ומסעירות, יש להן שעות צפייה רבות מאוד במשפחה, בילדים ובאנשים ליד.
    אין להן ארון בגדים מלא בצבעים לצאת ממנו. יש להן ארון של קודש קודשים.

    'אין להן כלום', יהיו שיגידו. אבל החיים שלהם יספרו מעל הכול, על הכול - על חיים של פשטות, חיים של אתגר, חיים של עשייה, של עבודה, של שמחה, של קרבה, של קשר, אמונה, אהבה, קדושה, ביטחון ושלווה.

    חיים שיש בהם. אהבת תורה ויראת שמיים.​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שולחן וכיסא, 0719, קפלה ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    זה בדיוק מה שאת עושה עכשיו. תודה! משוב מחזק
  • 272
    • א
    שיר שיר לשעון.
  • אבי 10000 //
    • שיר לשעון...

    שעון שעון, מה לך מתקתק ?
    ולמה אתה כל הזמן צועק ?
    לאן אתה כל-כך ממההר ?
    תגיד לי, לאן אתה דוהר ?

    אתה לא רואה שאני צריך זמן ?
    למה אתה לי לא נאמן ?
    מבקש ממך עצור - עצור !
    ואם אפשר קצת אחור חזור...

    כי יש דברים לתקן
    אני כבר ממש מתחנן,
    לפחות תאט קצת את הקצב
    תאריך קצת את הערב.

    אוי שעון אתה כל-כך טיפש
    מה אני כבר מבקש,
    עצור שניה ותנשום עמוק
    תפסיק אותי לחנוק.

    ואולי שעון, אני פה הכסיל
    שאת איוולתי עליך מפיל,
    אני זה שלא לומד את הלקח
    לנצל את הזמן מכאן והילך.

    במקום ללמוד מטעיות העבר
    אני ממורמר,
    ובמקום ליישם לקחים בעתיד
    רק רעות עליך מגיד.

    אז לא שעון, לא אתה האשם
    אתה בסך הכול חפץ דומם,
    אני פה האדם החושב
    ולכן זה כל-כך כואב.

    אז את ההחלטה אקח להבא
    ומה שהיה כבר היה,
    מכאן והילך
    מפסיק איתך להתקוטט,
    כי על מה שיהיה –
    כבר לא אתחרט.

    canstockphoto8314708.jpg
    canstockphoto8314708.jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, איש אחד הלך, AUVI ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    שיר מקסים עם מסר נפלא!
  • 213
    • ה
    שיתוף - לביקורת עד מתי
  • הווה פשוט //
    • עד מתי
    הוא שאל ויצא מהאוטו, רוח חמה קבלה את פניו.
    הוא חלץ נעליים ונפל אל החול

    עד מתי
    הוא שאל ועיניו אל התכלת
    עד מתי
    הוא שאל את עצמו, את הים,

    השחפים שצרחו
    הספינה שטבעה
    החולות שהסתירו
    מי יודע את מה

    עד מתי
    אל השמש הנופלת אדומה אל המים
    עד מתי
    לבדידות שנושבת מעל

    אל פני עלטה שנפרסה מהשכונות המרצדות בצפון ועד לגבעות המאיימות על הכביש
    עד מתי
    הוא לחש בלא כח

    ונתן לגלים לענות
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר בן דוד, אש קודש!, H. Clin ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 441
    • ש
    שיתוף - לביקורת להיות שם
  • שרהלה שרהלה //
    • הייתי שם. הייתי שם בכל מובנה של המילה 'להיות'. זה היה הבית שלי, וגם כשעזבתי, ליבי נשאר שם.
    ובכל תקופות השגרה המשמימות, בלילות הארוכים, מחשבותיי היו נודדות על פני גשרים ונהרות, כבישים ויערות, כל הדרך לשם.
    אבל פתאום לא הלכתי לשם. נשארתי בחור האפור, ההוא מהלילות הארוכים, והלב שלי נשאר שם, לבד, כואב את חסרוני.
    ולא יכולתי להיות בחור האפור, לא יכולתי במלא מובנה של המילה 'לא'.
    אז הלכתי לשם, נשאבתי פנימה. נשמתי עמוק, ניחוח של שם.
    אספתי את ליבי וחזרתי לחור. וכשהגעתי, גיליתי שחלק ממנו נשאר שם, שומר לי שם את מקומי.

    @מלכי סלמון
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: yael305, חנה ש., אש קודש! ועוד 11 משתמשים14 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    אבל זה יפה גם בלי קשר.
  • 173
    • R
    שיתוף - לביקורת הזעקה האחידה
  • RPO //
    • הזעקה האחידה

    עומדים בפתח
    וכלים
    ריקים צמאים
    למים.

    עומדים ריקים
    אנשים
    שבים מבקשים
    עדיין.

    מלא אותי
    והכלי
    בטנא של
    שמחה.

    אחר יזעק
    בלא
    מילים אנא
    רפואה.

    דמות שבורה
    ויסוריים
    איה בית
    נאמן.

    זוג עייף
    כמה
    לצחוק ובכי
    ילדים.

    ועת חורבן
    שיממה
    ועת לזכור
    וזעקה

    יחברו כל
    משאלות
    המירו כלי
    באוצרות.

    תשפוך כל
    נשמה
    את הבכי
    האחיד

    שלח קץ
    גאולה

    ועם בניין
    וקורבנות
    תבוא
    תשועה.

    תפעם לכלל
    תרפא
    לפרט.
    תביא מזור
    ללבבות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, איש אחד הלך, tmr ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    מדהים! וזה בכלל: תפעם לכלל תרפא לפרט. תביא מזור ללבבות.
  • 224
    • R
    שיר ואין מצב
  • RPO //
    • ואין מצב | ר.א.
    1690077385864.png

    ואין מצב
    היא נשבעה
    ואין מצב
    היא ידעה.

    מילים שבועות
    חרוטות בסלע
    ובכי של
    שנים.

    ורק תקווה
    תדפוק בדלת
    תסדוק שריון
    עטוי חורים.
    1690077385864.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שולמית רוז, אש קודש!, אתיס ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אוי זה יפה!!
  • 1K
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת שמאלני שמת בלי ילדים
  • מֶנַחֵם //
    • שמאלני שמת בלי ילדים, נחשו מה עושה אשתו?


    חליצה.


    נכון מאוד, ולמה עושים את זה? מי יודע?


    זה פסוק מפורש בתורה!


    וואו, חרוצי החיידר אתם. ומה כתוב בפסוק?


    "וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל"


    שמה זה אומר?


    שהשם לא רוצה שהשם שלו יימחק מההיסטוריה היהודית, השם רוצה שגם לו יהיה זכר ושארית בעולם. הוא חשוב בעיני השם.


    אבל למה? הוא הרי סמולני!


    אהמממ...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שימנלה, צ ב י, סטוכיומטריה ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    מסתמא כוונתך ל'ימני אחד' או 'ציוני אחד'.
  • 222
    • H
    שיר וכל המילים
  • History //
    • באתי היום כדי לדבר
    לכל העצים מסביב,
    תצחקו עד אמצע הלילה,
    וכל המילים שנטעתי
    משתרשות שם מעל

    באתי היום כדי לשיר
    את ניצני האביב,
    תזייפו אותי מאחורי הגב,
    וכל המילים שנתתי
    חגות שם באוויר

    במנגינה ליוותה אותי הרוח
    עמדתי לבד על הר של חלשים
    וכל הדרך רצתי ממני עד אליך
    הותרתי באמצע אתכם, לוחשים

    באתי היום כדי לצבוע
    שמיים לפני שקיעה,
    תכתימו אותם אחרי החושך,
    וכל המילים שציירתי
    משרטטות אותי באמת

    באתי היום כדי לבנות
    את עצמי הפגיעה,
    תסדקו רגליי אולי תצליחו,
    וכל המילים שיצרתי
    עושות אותי חזקה

    במנגינה ליוותה אותי הרוח
    עמדתי לבד על הר של גיבורים
    ובסוף הגעתי ממני עד אליך
    באמצע חיבקוני כל אותם השירים
    -
    וכל המילים שניצחתי
    מוקדשות רק לך
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מאה מם, לבי, אבי 10000 ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    שיר מאוד יפה - מאוד יפה הרעיון של "באתי היום "שחוזר על עצמו כל פעם עם מסר חדש אולי קצת חסר לי...
  • 257
    • א
    שיר גאולת הלב
  • אתיס //
    • כָּאן טָבְעוּ בִּמְצוּלוֹת
    כְּאֵבִי וִיגוֹנִי,
    אֵי מִשָּׁם בָּקְעוּ קוֹלוֹת
    שֶׁהִזְכִּירוּ מִי אֲנִי,

    מֵהֵיכָן נוֹתַר בִּי כּוֹחַ
    לִזְכֹּר וְגַם לִכְאֹב,
    אֶת שֶׁהָיָה, לֹא לִשְׁכֹּחַ
    לְהֵאָבֵק בְּלֶאֱהֹב,

    אֶת עַצְמִי, לְמוּל עָבַר,
    עֲטוּר בְּיֹפִי וְעָצְמָה,
    עָמֹק, קָרוֹב וּמְחֻבָּר,
    עֲטוּפָה בְּחַמָּמָהּ,

    חִפַּשְׂתִּיו לֹא מָצָאתִי,
    אָנֹכִי בִּתְהוֹמוֹת.
    נְעוּרַי חָלְפוּ, גָּוַעְתִּי,
    כְּלוּאָה בְּמִבְצְרֵי חוֹמוֹת.

    אַיֶּכָּה לֵב שֶׁלִּי שָׁלֵם,
    מַרְגִּישׁ, נוֹשֵׁם וְחַי,
    בּוֹכֶה, צוֹחֵק, חוֹלֵם
    וְאוֹהֵב בְּלִי דַּי

    יַבְשׁוּ דְּמָעוֹת עַל בַּיִת,
    עַל חֻרְבָּן וְעַל תְּקוּמָה,
    וְעָלֶה כָּמוּשׁ שֶׁל זַיִת
    מֻנָּח לְעֵד עַל אֲדָמָה.

    עוֹד לִפְנֵי בֵּיתֵךְ, הָקֵם לִי
    אֶת בֵּיתִי, לִבִּי שֶׁלִּי
    פּתַח אֶת הַמֵּצַר ,
    וּשְׁבוֹר אֶת הַחוֹמָה
    הַפֶּתַח צַר,
    וְהַמִּדְבָּר שְׁמָמָה.

    הִנְנִי כָּאן
    כֻּלִּי תְּפִלָּה
    הַלְוַאי תִּשְׁמַע קוֹלָה,
    וְהַתְּחִנָּה הַזּוֹ בִּלְבַד
    הִיא תְּחִלָּתָהּ שֶׁל גְּאֻלָּה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, tmr, NAN. ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    תודה!
  • 314
    • ח
    שיר מילים ורוח
  • -חיה- //
    • מילים עשויות
    תגי ברזל
    שבתוכם נעה הרוח
    מנגנת אווירה

    שורקת סיפור
    או שיר
    או אמרה

    מרעידה לבבות
    מפחידה ביללה

    מילים עשויות
    תגי ברזל
    שמחכים לרוח
    שתפיח בהם
    נשמה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, tmr, שרהלה שרהלה ועוד 16 משתמשים19 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרהלה שרהלה
    וואו. אהבתי.
  • 149
    • S
    שיתוף - לביקורת לפתוח דף חדש?
  • sh.t.down //
    • הדף הזה יפה מידי,
    מכדי לכתוב בו שיר עצוב.
    הדף הזה בהיר מידי,
    מכדי להכתים אותו בדמעות.
    הדף הזה לבן מידי,
    מכדי להשחיר אותו בכאב.
    הדף הזה נקי מידי,
    מכדי לשפוך עליו פגיעה.


    בקיצור-
    הייתי צריכה לקנות מחברת אחרת...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Avigail Amram, אש קודש!, AUVI ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 208
    • ח
    שיתוף - לביקורת פרגון
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    המרחב הווירטואלי לא ממש מייצג את עולם המעשה,
    ראשית, מטבע היותו וירטואלי,
    שנית, יצירת קשר בין אנשים הוא על סמך כתיבה והחלפת דעות.
    בעוד בחיי היום יום כשאתה עובד או לומד או אפילו שכן של אדם כלשהו
    אתה מייצר אינטראקציה שדורשת ממך יחסי אנוש מעולים,
    או לחילופין מציגה את הפן הפחות מחמיא של התנהגותך,
    הרי שבכתיבה ווירטואלית, ובפרט תחת שם ניק מידת החיכוך יורדת למינימום.
    אבל עדיין אפשר לראות תכונות של כותבים דרך הכתיבה שלהם,
    כי הכתיבה הרי תמיד תביע את תכונות הנפש.
    לכן רציתי לפרגן לניקית אחת עלומת שם, וזו לא כתיבה אישית,
    שכמובן איננה מקובלת בפורום זה, אלא לימוד.
    וכה היה המעשה:
    באחת הפעמים עלתה ביקורת קשה בתחום מסוים, כמובן, כשעולה ביקורת ציבורית מיד
    ישנם דעות סותרות, אחת הדעות הסותרות היתה שלי, תגובה חריפה, מציגה את הדברים באור שונה לחלוטין,
    ולא עוד שהתגובה היתה נגד, אלא שכמה עשרות לייקים בעד הנגד היו חתומים מטה, כדי לאשר את התנגדותי.
    ומה קרה מאז אתם שואלים?
    ובכן לאחר שמתחתי ביקורת, ניקית זאת התחילה לפרגן, ובכל פעם שהעליתי נושא, הוסיפה תגובה חיובית משלה.
    נראה לי שהסיפור מדבר בעד עצמו, ומתאים בפרט לימים אלו.
    סיפור שמוכיח שגם במרחב הווירטואלי, ובכל מעשה ומעשה שלנו אפשר לבטא את הטוב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שימנלה, -חיה-, סיפור8 ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 761
    • ר
    שיתוף - לביקורת התרחקות
  • רואים שקוף //
    • הוּא קָם בַּבֹּקֶר
    וְהִרְגִּישׁ
    קֹשִׁי בַּנְּשִׁימָה

    כֹּל פְּעֻלָּה
    בְּמַאֲמָץ
    כְּבֶן שְׁמוֹנִים שָׁנָה

    תּוֹךְ יוֹם יוֹמַיִם
    בָּטוּחַ
    זֶה יַעֲבֹר

    אֲבָל כְּשֶׁזֶּה הִמְשִׁיךְ
    וְהֶחְרִיף
    הֶחֱלִיט לְהַזְמִין תּוֹר

    הָלַךְ לְרוֹפֵא
    בְּשֵׁם
    לֹא מֻכָּר

    הָרוֹפֵא אָמַר
    שֶׁהַבְּעָיָה
    הִיא בַּסֻּכָּר

    עָלֶיךָ לְהִתְנַזֵּר
    מִכָּל
    מִינֵי מְתִיקָה

    לִבְרֹחַ מֵהֶם
    כְּמוֹ
    מִפְּנֵי דְּלֵקָה

    עַל הַכֹּל הוּא
    אָמַר
    אֲנִי אֶתְמוֹדֵד

    חוּץ מֵהַקּוֹלָה
    וְהָאֶקְסֶל
    שֶׁל כָּל בֹּקֶר

    וְכָךְ רָאִיתִי אוֹתוֹ
    אַחֲרֵי
    יוֹם יוֹמַיִם

    שׁוֹתֶה מִקָּשׁ
    בְּאֹרֶךְ
    מֶטֶר אוֹ שְׁתַּיִם

    כִּי הָרוֹפֵא צִוָּה
    לְהִתְרַחֵק
    כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת

    וְהוּא מַקְפִּיד
    לְקַיֵּם
    הוֹרָאָה מְפֹרֶשֶׁת

    כִּי כַּמָּה שֶׁנְּנַסֶּה
    לְהִתְרַחֵק
    לְהִתְנַזֵּר מִתַּאֲווֹת

    נִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן
    נַשִּׂיגֵם
    בִּדְלָתַיִם אֲחוֹרִיּוֹת
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: בדיחותא, גודגוד, מימיי ועוד 24 משתמשים27 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רואים שקוף
    נחפשה דרכינו ונחקורה
  • 1K
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת רק מעשה אחד קטן על יונה, מייבש כביסה, וגם שכן שבא לעזור
  • Natan Galant //
    • מעשה באיש ירא שמיים, פשוט, שחזר לביתו, ושם ציפתה לו הפתעה. יונה. בצינור של המייבש.

    הלך אותו האיש ורעד מפחד ושקשק ואשתו דחקה בו שיעשה משהו עם היונה בעוד היא מהדקת היטב את דלת חדר הילדים ואומרת תהילים להצלחתו. והוא מבקש ממנה שלא תתן לו עצות והיא אומרת בסדר והוא מנענע את הצינור, והצינור נופל, והוא חושש שהיונה בתוכו, ולכן גורר את הצינור באיטיות מוגזמת לחדר מדרגות, וטופח עליו לכל אורכו בחשש ובהלמות לב, ושום דבר לא קורה ולא מקרקר.

    נו, מניח האיש, אין יונה.

    והוא מתחיל לגרור את הצינור חזרה לביתו, ובדיוק כאשר הצינור מונח חציו בבית וחציו בחדר מדרגות, הוא רואה כדור צמר קטן שיוצא כלפי הסלון. הוא בוהה בכדור, והכדור ממשיך להתגלגל בכוחות עצמו, ולפתע מגלה האיש שלנו לזוועתו שכדור הצמר – היא יונה. גדולה גדולה. שעפה בפראות בסלון, וכהרף עין מוצאת לה מקום משכן מאוחרי סלסלת הוויטמינים על המדף האמצעי מעל הכיור הבשרי.
    ואשתו צועקת לו שהיא שומעת קולות מהסלון ולכן היא גם נועלת את דלת חדר הילדים, ככה ליתר ביטחון, ובבקשה שיעדכן מה קורה.

    האיש שלנו נוטל מטאטא, ברכיו רועדות ומצחו מגיר זיעה ממאמץ ומחשש, ומאיים עם המטאטא על היונה, שמצידה עפה בשניה ונוחתת על מגש הדלקת הנרות.

    כאן הוא כבר מתחיל לאבד את העשתונות שלו, וצועק עליה באינדיאנית, בפלמית, בקרואטית עתיקה ובעברית חדשנית, והגברת לא מגיבה. רק בוהה בו בנחת. אדישה לסבלו, חסרת אפס אכפתיות. מועמדת מושלמת לתפקיד יועצת משפטית, מן הסתם.

    ואם אתם מגחכים על האיש ולועגים לו בתוך כל המחילות החשוכות והאפלות במוח שלכם, אז תנו לי להגיד לכם משהו. מוריי ורבותי, שלא תדעו מצרות. אבל כשיש לכם בהפתעה יונה בסלון, והיא עפה בפראות מעל הראש שלכם, אתם מפחדים וקופאים והרגליים שלכם מתחילות להרגיש שהם עשויות מגומי. כי זו סיטואציה מפחידה ומלחיצה ולא צפויה. נא לא לצחוק על הגבר הרכרוכי שלנו!

    בקיצור, משם לכאן, הוא מתעטף בשמיכה להגנה, ורודף אחר הגברת בכל הסלון עם המטאטא, והיא קופצת מקום למקום מעל הארונות שוב ושוב, והוא נואש וקורא לשכן לעזרה, שגם רועד ועומד מחוץ לבית, ואשתו של השכן עומדת במקום בטוח מאחורי בעלה - ומציצה.

    בסוף נמאס לאיש שלנו, והוא מכבה את האור בסלון מתוך מחשבה (חכמה! וצודקת!) שכאשר יהיה חושך בבית, היונה תבחין בקלות בחלונות ותעוף לעברם, וזה מה שקורה. והיונה מסתלקת לה אל על, והאיש משליך ממנו והלאה את השמיכה החמה, ונפרד לשלום מהשכן הנרגש שבטוח שהיונה סולקה בזכותו (הבלים!), ופותח את דלת חדר הילדים ומודיע לכל המתחבאים שאפשר לצאת מהבונקר, ורוצה לשתות כוס מים, ואז נזכר שהכיור גדוש בכלים.
    לכן הוא הולך אליהם שפוף, בזמן שאשתו מעודדת אותו בקריאות הופ הופ, ושוטף אותם, ואז מסיים ונאנח מקירות ליבו, ורוצה לשתות קפה ומגלה שיש קפה וכוס וסוכר וגם חלב, אבל הוא חמוץ. והוא מתבייש לבקש מהשכן אחרי כל העזרה עם היונה, ולכן הוא נשאר חסר קפה.

    סיפור אמיתי שקרה במציאות, וגם פורסם בפעקל'ע, והובא לכאן כי הרבה זמן לא פרסמתי כאן סיפור ונורא התגעגעתי...
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חיים גמזו, אוראל סולטן, שיבת ציון ועוד 42 משתמשים45 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    כל פרק- פרק...
  • 447
    • מ
    שיר אַלּוֹן בָּכוּת
  • משולש ברמודה //
    • ולכאוב שלא התגעגעתי
    כבר שכחתי מזמן.
    וגם שמות לא קראתי
    למקומות השכוחים שחרבו.

    ובינתיים רק עברתי
    מסתיו לעיר מושב
    ושלכת יפה ציירתי
    לחלום ההוא שקברתי קפוא.

    ורוב הזמן חייכתי
    בין אביב לחום שרב
    וסיפרתי איך אהבתי
    את החורף האפור השבור.

    והוצאתי וגם גאלתי
    וייפיתי את שחרב
    והתעלמתי שנפלתי
    מרוב הכאב הלח הכלוא.

    ואפילו מאד התעקשתי
    בלילות חסרי כוכב
    והבטחתי שמצאתי
    את הטוב ההוא החבוא.

    ושוב אותה תקופה
    בכל שנה בקיץ
    וקרא עלי מועד לשֶׁבֶר
    ועת לִבְכּוֹת הגלות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, וריטסרום, אש קודש! ועוד 16 משתמשים19 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    תודה רבה! שיר של יונה וולך 'בכל שנה בקיץ'.
  • 171
    • א
    שיתוף - לביקורת ירושלים, איך את מסוגלת?
  • אילה קולודנר //
    • ירושלים

    ושוב קרן אור הסתננה על חומתך, יוצרת מראה יפהפה שרק את יכולה לו.

    ושוב נעתקו מפי לרגע המילים, נותנות רק ללב להגיב,

    הוא רצה לקחת קרניים לחפון ביד לחבוק לחומתך,

    הוא רצה לבוא ולנער אותך חומה שקרנית,

    מסתירה באלפי קרניים של שמש, אמת עצובה,

    חורבן.



    הזאת ירושלים, יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב?

    איה הן אבניך ואחונם ואשקם?

    הלא טעם רגביך לפי מדבש יערב

    מי יתנני על כנפי נשרים,

    הלזאת התכוון ריה"ל לכנפ"ש ולגשר המיתרים?

    ואיה הוא מיתר ליבי שאמור לזוע?

    ואיה האנשים המנשקים את אדמתך בחיל?

    איה הם אוהביך, איה השלום בחיילך ובארמונותיך שלווה?





    ההמון, אהה, איכה הרחבתה,

    אך אל דבר כזב את מעגליך?

    מושב נגידים, איך שקר הושבת,

    תוך ארמונות עוזך ובטירותיך?



    ירושלים.

    איך הודך לזר הסגרת?

    איך בך הוללים יכתירו?

    מה נחלתך? כי מרה שבעת!

    ואיך כשה לטבח תלכי דומיה?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אפרת תהל, איש אחד הלך ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 2 1M
    • ל
    שיתוף - לביקורת המגזימים - קווים לדמותם!
  • לוטם //
    • המגזימים האלה;

    שברגע שמכבים את המזגן: 'חם לי למות!!!'

    כשהם שומעים את הבן שלהם שר, זה פשוט: 'מדהים!! הוא עוד יהיה זמר צמרת, אין לי ספק בעניין!'

    אם הם שומעים מייד אחר כך שיר של זמר מפורסם: 'אין אפילו מה להשוות, הבן שלי, לוקח אותו בקלות!'

    שכשהם הולכים עם חבר ברחוב ההוא שלפניהם 'מחבל, מבטיח לך, תראה את העיניים שלו, מזעזע. וזה שבמדרכה המקבילה, סוכן שב"כ שעוקב אחריו, אני מזהה אותם מקילומטר, תראה את משקפי השמש שלו!'

    כאשר הם שומעים מעליהם מסוק: 'עומדת לפרוץ מלחמה! יש לי מקורות משלי... תתכוננו לסבב רציני!'

    כשיורד בחוץ טפטוף: 'יורד בחוץ מבול, נשבע לך, אצלכם כלום אתה אומר? מוזררר!'

    כשהם נתקלים עם קצה אצבעם במדרגה, העדכון עובד מאחד לשני: 'שברתי את הרגל, כן. גבס עד לברך. לא יכול לזוז. סיוט.'

    במקרה שהם רואים ג'וק בבית, כל השכנים שומעים: 'הוא בגודל של כלב ברוהולמר! נו!! מהר!! תהרוג אותו! הוא רץ כמו ברק!! הוא יהרוג אותנו בסוף!!!'

    בשנייה שמישהו לידם משתעל: 'הבחור חולה סופני, הוא משתעל כמו חולה כלבת! הוא גם חיוור, שבוע שעבר הוא לא היה בשחרית בבית כנסת, צריך לדבר עם עסקנים!'

    כשיש להם פגישת עבודה בשעה 11:00 במרחק של רבע שעה נסיעה מהבית: 'תקשיב, כבר עשר, המונית לא מגיעה! אני מאחר בטוח לראיון! לא יקבלו אותי בחיים! חכה תראה מה אני עושה לנהג מונית ברגע שיגיע! איזה חוסר אחריות!'

    אם הם הולכים ברחוב ורואים ילד הולך לבד: 'איזה הורים חסרי אחריות יש היום! בטח הילד הלך לאיבוד ולא יודע איך לחזור לבית.'

    ואם אחרי כמה פסיעות הם רואים בחור עם שרוכים פתוחים בנעל הם מייד מתקשים לחבר: 'אתה לא מבין איזה צחוקים, אני כאן ברחוב כיחכקהק, מולי הולך בחור פתוח שרוכים ועושה את ההפכה של החיים שלו!!!'

    שכשהם מעלים הודעה בפרוג, כל החברים יודעים: '10 אלף צפיות בשעה, אלף לייקים!'



    מוזמנים להוסיף... :)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דער קרימער, תכלת שמיים, אוראל סולטן ועוד 103 משתמשים106 //
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    סוף סוף יש לי הרשאה לפורום כתיבה, אז אני חייבת לכתוב שזה ממש לא בסדר שיש אשכול כזה, כמעט מתי...
  • 248
    • י
    שיתוף - לביקורת אז נקרא לה בשמה... חרדה!
  • יהודית פור //
    • אז נקרא לה בשמה
    כן היא החר-דה!
    היא פשוט מופיעה והיא נמצאת והיא ישנה
    והיא לא הולכת לשום מקום
    היא פשוט שוהה
    סוג של עלוקה קרציה או כל כינוי שיהלום אותה.
    היא מעצבנת נורא!

    היא פשוט נדחפת לכל פינה וממש אבל ממש
    היא פשוט לא נותנת לנשום!
    היא מעיקה!
    והם היא פתאום נעלמת ואת מרגישה מין הרגשה קלילה
    אז רגע את חרדה לאן היא נעלמה?
    ואת עושה עם עצמך חושבים רגע מה קרה?

    וכן היא מופיעה היא פשוט דביקה
    והיא מאכזבת ומייאשת!
    ותופסת עוצמה ומשתלטת פשוט אלימה!
    היא נוראית כן היא נוראית!

    ואם לא נכסח אותה היא תגדל למימדים מיפלצתיים
    שא"א לעמוד מולה
    והיא עומדת והיא נמצאת
    וזהו זה רק היא
    וסביבה יסוב הכל ודרכה תחשבי
    והיא תחליט והיא תרתיע

    וכבר לא תדעי אם זה את או היא
    פשוט תלותיות
    אבל ממש לא הדדית
    כי בעצם בא לך לברוח וזהו להעלם ושהיא לא תגיע

    ואז היא מופיע בהדר בגאון!
    ואת שם מקשיבה לה שומעת נותנת לה את כל הבמה
    יש לך מקום תרפי תנשמי!
    בואי נשב יחד על כוס קפה
    לחצ/י כדי להרחיב...
    פשוט ספרי תשפכי!
    האמת שבא לי ממש להקיא!

    אז תגידי עובדות בשטח
    מה את חושבת מה יקרה
    הכי גרוע ... כןן בדיוק מה שאת חושבת!!
    ויקרה ואז... מההה?

    למשהו זה קרה??
    ומקסימום אמבולס או הצל'ה
    תמיד יגיעו לזירה!
    ומקסימום זה יקח להם דקה!

    ופתאום הכל קצת מתבהר
    חושבת נושמת
    קצת הגיון נכנס
    את מקבלת קצת פורפורציה
    והיא מרגישה שיש לך איתה תיקשורת

    והאמת שנמאס לה קצת
    כי היא בעצם אוהבת לנהל! אותך!
    היא שתלטנית קצת אפילו אולי נרקסיסטית...

    וכן היא מרגישה שאת לא צריכה אותה
    וזהו היא די מיצתה
    אז היא עוברת ליעד הבא...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: החיים היפים :-), שימנלה, Chaya Lea ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    עד שלא קראתי את הסוף, רציתי להשאיר פה כמה שמות של תרופות... מזלך שלא. התיאורים הם בול, והכתיבה...
  • 491
    • ל
    שיתוף - לביקורת אני כאן.
  • לוטם //
    • בראת אותי
    כדי לשמוח,
    לצחוק, לשיר ולרקוד.

    בראת אותי
    כדי לבכות,
    לשבת קצת לבד, לחשוב.

    בראת אותי
    כדי לחיות,
    לנשום, להלל ולהודות.


    אני כאן.
    בדיוק בשביל זה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, שולמית רוז, בנני ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    (y) :ROFLMAO::love:
  • 175
    • א
    שיתוף - לביקורת לא יטוש ה' עמו
  • אין פאנץ' //
    • אני על הספה יושב
    על מצב האומה חושב

    על מהות הימים הוגה
    שוקע בהרהור נוגה

    חסרנו אור ומנוחה
    איבדנו קרבן ומנחה

    אין מקדש לעלות
    מזבח להקריב עולות

    בגולה הלכנו, דוויים
    מתקשים להישאר שפויים

    הכל לכאורה נכחד
    רוחניות וגשמיות כאחד

    אך כאן הלב עוצר ומוחה
    את המהלך כולו דוחה

    האיך אתה מדבר
    כשהעצב עליך מתגבר

    מהעיקר אתה בורח
    ה' אתך, לא שוכח

    אנחנו תמיד נהיה עִמּוֹ
    כי לא יטוש ה' עַמּוֹ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, תמרוז, M . A ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
    • שאלה
    573
    • ת
    עזרה מחפשת רעיונות לסוויצ'ים מפתיעים.
  • תמרוז //
    • (אני חדשה בקהילת כתיבה, אני אשמח שתגידו לי האם השאלה מתאימה לקהילת כתיבה, או לכללי.)

    אני רוצה לשים את בני משפחתי בסיטואציות מוזרות, ולהסריט את תגובתם (מתיחות) לכן אני מעונייינת ברעיונות.
    דוג' לסיטואציה שחשבתי עליה: להזמין את בני הבית לסעודה, ולהגיש ארוחת צהריים בלתי מבושלת לשולחן.
    (כמובן שאגיש גם ארוחה מבושלת, אחרי ש'יתבשלו' עם תגובתם)
    אז יאלה, תפעילו את המוח היצירתי שלכם, ותכתבו לי רעיונות מפתיעים ומצחיקים.
    (רק שיהיו מעשיים, לדוגמא אין לי אפשרות להנחית חללית מהדור הבא לתוך המרפסת שלנו....)
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: שימנלה, מצוין, M . A ועוד 6 משתמשים9 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    למה? הם לא יאכלו אותו, אני אגיש לשולחן, מישהו יפתח ויראה איטריות במים, (כאילו שכחתי להדליק את...
  • 1K
    • C
    שיתוף - לביקורת פותרים את המחלוקות אחת ולתמיד
  • castamir //
    • "מה אתה משווה? בהפגנה שלנו היו 600,000".

    "חה חה חה! שש מאות אלף? בחלומות הלילה בצאת ישראל ממצרים. היו בהפגנה לא יותר משבעים ושניים אלף איש, בדקנו ברחפנים ובתוכנות ובאלגוריתם הכי חד בשוק! זה שמשתמשים בו בטיק-טוק... וגם אלו שהיו, סתם עוברי אורח ירושלמים מבולבלים שנקלעו לסיטואציה ולא הצליחו לצאת בגלל ימנים נזעמים קיצוניים שצרו עליהם!"

    "צריכים די הרבה אנשים כדי לצור על שבעים ושניים אלף איש"...

    "קח 75 אלף, עליי. אצלנו יש מאתיים אלף כל מוצאי שבת, כבר חודשים רבים! בהתמדה!"

    "פחהחחחההה! עכשיו הצחקת. יש שם שלוש מאות איש בלחץ. אותם שלוש מאות שעוברים ממוקד למוקד. פנסיונרים משועממים. כל אחד מפגין מסיבה אחרת ומחזיק שלט אחר. הנה תראה תמונה של שלט מההפגנה שלכם: "עד מתי 82 שקל לסלט קיסר בבית קפה?" אלו שטויות במיץ".

    "אויש, אתה לא נורמלי. יש שם מאות אלפי אנשים בדוק. רק בגלל הטופוגרפיה המסובכת של הרחובות אי אפשר להבחין בעוצמה הקטלנית".

    "איזה טופוגרפיה, בועז? מיש עתיד? באמת טיפוס מסובך"...

    "יודע מה, צריכים למצוא מקום גדול יותר, שלא מחולק לסמטאות ורחובות צדדיים. רחבה ענקית מגודרת שאפשר יהיה לראות בבירור מי מביא יותר אנשים!"

    "בדיוק. שני מגרשים ענקיים אחד מול השני, עם סלקטור בכניסה ומונה כניסות מדויק. מספיק עם כל ההשערות הלא מדויקות. רחפנים של ערוץ 13 וקשקושים חשבוניים של צייצנים שלא התקבלו ללימודי הנדסה".

    "בנגב בטח אפשר למצוא מקומות כאלו. יש שם שטחים ריקים ענקיים..."

    "שדה בוקר טוב אליהו! את הנגב כבר תפסו הבדואים. חוץ מזה, תטלטל את כל צפון הארץ עד הנגב בשביל הפגנה? ויש בצפון ערים ליכודניקיות שלמות!"

    "אז נעשה שלוש הפגנות אזוריות כאלו. צפון, דרום, ומרכז. תל אביב כמובן".

    "לנייד את כל בת ים וכל פתח תקווה השלוות לתוך שטח מסוכן כמו תל אביב? למה מה קרה? לא תודה. מוקד אחד בכל עיר".

    "מבחינתי אפשר גם בכל שכונה, אין לנו ממה לחשוש. ברור לי שאנחנו יותר".

    "ומה עם הקשישים בבתי אבות? קשה להם לקום ולצאת להפגנה".

    "מישהו יעבור גם שם ויספרו את כולם. רשימות מסודרות".

    "רשימות יקח הרבה זמן, אפשר שיהיה להם כבר פתק מוכן ביד".

    "מעולה! שכל אחד בארץ ישים פתק, ונדע סופית למי יש יותר!"

    "שנקרא לזה 'בחירות'?"

    "קצר אבל קליט".
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: מוז'יניקית, מתן מאור, אידאה ועוד 73 משתמשים76 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    צורף קובץ
  • 275
    • ח
    שיתוף - לביקורת איך אפשר שלא לבכות על החורבן???
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    ימים אלו הם התמצית של כל השנה.

    כל השנה אנחנו מתמודדים עם הגלות, כל אחד בגלותו הוא, וימים אלו הם הזמן בו אנו מדגישים את האבלות.

    יש המון קשיים, איך אני יודעת?

    אפשר פשוט לשמוע בחדשות, כל אסון שקורה מפורסם בקול גדול, כל שבר שכזה הוא שבר שמשפחה נושאת בכפיה לעולם ועד, כל כך קשה לחשוב על כך, שאנחנו לעיתים עלולים לשכוח מעט כל אחד ואחת שממשיכים למסור נפש בגבורה.

    אפשר לקרוא את העלונים של וועד הרבנים, של קופת העיר, תראו את הפניות שמגיעות, תיספרו כמה פניות מגיעות כל חודש, תכפילו אותם בשנה, בכמה שנים.

    סיפורים קורעי לב, על משפחות אבלות, על עוני מחפיר.

    האנשים הללו חיים ביננו, צריך רק עין להביט.

    לפעמים הם נראים רגילים, ואפילו טוב יותר מהממוצע, אבל זוהי העטיפה החיצונית, מה קורה שם בפנים?

    אנשים שאיבדו קרובים להם? מי יכול לרדת לעומק הצער?

    אפשר לשמוע סיפורים על אנשי מקצוע, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצי נישואין ואפילו קאוצ'רים.

    הקליניקות מלאות בקושי, איך אני יודעת, הסטטיסטיקה מדברת על 70% קשיים, ואף אם אוריד הרבה מאוד אחוזים, אנחנו עדיין נשארים עם משפחות רבות הנתונות בקושי.

    מריבה היא אחד הדברים המכלים את כוחות הנפש, מכווצים ומשאירים את האדם מרוקן ותשוש, כשעליו לבנות מחדש שברים, שברים של נפשות התלויות בדבר.

    אם מתמודדים לא קל, ואם מפרקים עוד יותר לא קל, והייסורים של הספקות קשים מהכל.

    תראו מה קורה בבתי החולים, לכל אחד יש רשימה של שמות עליהם הוא מתפלל, לחוות קושי פיזי, פחד וחרדה מעומק הדין, אלו ייסורים קשים מנשא.

    יש ביננו ילדים עם קשיים פיזיים או תסמונות הדורשות טיפול צמוד ומסור ודורשות לב ענק ומסירות ללא גבולות.

    תסתכלו על הנוער, כל ילד נושר זה שבר על גבי שבר לו עצמו ולכל משפחתו.

    גם בתחום בריאות הנפש המוסתר מן העין יש דברים שאי אפשר להסתיר, התמודדות של כאב בלתי נתפס, של נשמות הנמצאות בשבי, של אנשים שקרובים לקושי, של מצבים בלתי אפשריים.

    כמובן שיש עוד קשיים רבים, כל חוסר התחשבות כל היתקלות עם תחושת עוול, הינו קושי בפני עצמו, וכל מה שנכתב הוא רק על קצה המזלג.

    כשאנו רואים קושי "מבחוץ" זה כותרת, זה סיפור בעלמא, אבל אם תחשבו לרגע על הקושי הכי קטן שלכם, לחץ כלכלי, חוב, ילד לא ממושמע, ויכוח קטן, ועוד, כמה אתם מצטערים בגינו?

    אנו מתקרבים אל זמן הקץ, הנשמות שלנו היו כאן פעם, הן מגיעות שוב ושוב כדי לתקן.

    קורים דברים שלא מובנים לנו.

    אנחנו נמצאים בתוך הסתר, נמצאים בתוך הגלות, מתקנים ומנסים לתקן מתוך כך שאיננו מבינים אבל מקבלים באהבה, וככל שחוסר ההבנה יותר גדול, וככל שהדברים פחות מובנים, ככה האמונה שלנו מתחזקת, ככה השכר שנקבל על האמונה גדל, ככה התיקון שנעשה הוא תיקון שלם.

    הלב של עם ישראל שבור, איך אני יודעת?

    בתוך עמי אנוכי יושבת, אני רואה, אני שומעת, מייד יכולה לראות ולזהות כאב ממרחק.

    הכאב שלנו הוא חלק מצער הגלות, החורבן, ההתרחקות מגילוי השכינה, כשלנו כואב, לבורא עולם כואב יותר.

    הכאב הוא משהו עלום מצד אחד הוא קשה מצד שני הוא מטהר את הלב. כאב זהו רגש שקל להשתתף בו ולשתף אותו, זהו רגש שמוביל לרחמים מאוד גדולים.

    אם ניקח מעט מהכאב שאנחנו חווים, מעט מהכאב שאנחנו רואים סביבנו ונרגיש כמה העם שלנו ככלל שבור אבל גם מלא בטוהר, כאוב אבל גם מלא באמונה, סובל אבל גם מחובר בעבותות של אהבה לבורא עולם.

    אם ניקח מעט מהאמפתיה שלנו כשאנחנו נתקלים בקושי וננסה לדון את רעינו לזכות, אולי נצליח להרים את העולם כולו לזכות.

    אם ניקח את ההרגשה של הקושי האישי שלנו ונרומם אותה לתפילה שלנו על כל כלל ישראל.

    אם ניקח את הכאב שלנו ונבקש על הגאולה.

    אם ניקח את הכאב ונהפוך אותו לתפילה שהיא אמונה, לחיבור ודבקות בבורא, לצעקה גדולה, בבקשה אב הרחמן, תושיע.

    הכאב שלנו יתחבר לכאב הכללי של עם ישראל לכאב של בורא עולמים, לכאב עצום על הגלות המרה.

    וצעקה מתוך לב נשבר על כלל ישראל, על ישועת ה', צעקה זו, הלא הוא הקול הבוקע מתוך החושך, קולה של האמונה, קולה של תפילה.

    הלא הוא הקול שנשמע ברומו של עולם בזמן הגלות, שכינה שמבכה על בניה.

    "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה"

    יצרפו הקולות ויצטרפו קולות שברים והתרועה לקול תקיעה גדולה, לקול דודי הנה זה בא.

    הקול שסופו לגלות את האור הגדול שמצפה לנו.
    • תודה
    Reactions: כל שם שתרצה, מרציפן, תמרוז ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 262
    • י
    שיר נכון לזמן שבן דוד עוד לא כאן:(
  • י. ל. //
    • שקעה השמש, פנה היום
    בחוץ חמסין- איזה חום.
    נכנס הוא חודש אב,
    בשמחה ממעטים עכשיו.

    כמו בקודמתה, גם השנה,
    בית המקדש שלנו עוד לא נבנה.
    עוד לא ירד בנוי משמים,
    עדין שופכים דמעותינו כמים.

    בתשובה עוד לא שבנו,
    בשני לא מספיק התחשבנו.
    על הזולת לא חשבנו-
    את החבר לא באמת אהבנו.

    ואם דווקא באלו הימים,
    בעוד שונאינו עלינו קמים,
    אהבת חינם על עצמנו נקבל,
    נזכה שאת בית המקדש יבנה כבר הקל!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, brachy 100, tamar:) ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    מהמהם, מיוחד, מרגש ואמיתי. כתיבה זורמנית. אהבתי
  • 618
    • א
    מידע שימושי למה כדאי לכם לקרוא ולהמליץ על קריאת הספרים שכתבתי
  • א. פרי //
    • למה כדאי לכם לקרוא את הספרים "במה ללא קהל", "קוד נפוליאון", ו"הצעה לסדר"?
    ולמה כדאי לכם להמליץ לקרוא אותם?

    לכתיבת הספרים הנ"ל הגעתי מתוך מקום מאוד נמוך, מכל הבחינות, בעיקר מבחינה מנטלית, שזה אומר שהייתי מוגדרת כמתמודדת נפש, שצריכה ליטול כדורים כדי שהמטפלת הרגשית תסכים לקבל אותה לשיחות, הייתי בודדה, עם בעיות בכל התחומים כמעט.
    הבעיה שלי שהייתי כל כך בודדה וכל כך מאוימת על ידי עצמי ועל ידי כל העולם, שחששתי אפילו ליטול כדורים, כי אין מי שיראה אותי ויפקח עלי...
    אז באין ברירה, בכוחות-על, ניסיתי לטפס קצת גבוה יותר, לעקוב אחרי עצמי.
    *
    ובגלל שבאותה תקופה אנשים יקרים וחשובים עברו גם כן משבר רציני, הבנתי עד כמה העולם צריך תיקון ורציתי להלחם.
    לא ידעתי איך להלחם, אז התחלתי לכתוב ספר. לא ידעתי כיצד הוא יתקדם.
    "במה ללא קהל" נכתב מתוך חרדה מעצמי, הייתי בסחרור של רגשות ואמונות ופחדתי ממש לכתוב לציבור.
    רק לאחר שכתבתי הבנתי שיש בספר תהליך, ויש בו שיטה. ואז נחשפתי לשיטת העבודה של בירון קייטי והבנתי שמבלי משים כתבתי אותה בספר בתור תהליך של הגיבורים, בלי להכיר את ביירון קייטי לפני כן.
    *
    את הספר "קוד נפוליאון" כתבתי, שוב, מתוך מסע שלי מול עצמי. החוויות שם אותנטיות בחלקן. למרות שחלק מהגיבורים רחוקים מעולמי החרדי.
    כמה ציטוטים מתוך הספר "קוד נפוליאון":
    אפי יושב בכיתת הלימוד, מוצא את עצמו מתווכח עם נפתלי על הסוגיה.
    צורת הלימוד הדינמית גורמת לו להבין עד כמה יש בוויכוח יכולת לחבר בין
    שני עולמות שונים, במיוחד כי הוויכוח הוא על רקע של לימוד, ולא חלילה
    בגלל מריבה.
    התרחשות קלה מתחוללת בפתח הכיתה. כשהוא מביט לראות על מה
    המהומה, הוא מבחין בשתי דמויות מוכרות ואהובות עומדות בפתח.
    אבא שלו, הרב ראובן לוי, ותומר אהרונוביץ.
    חיוורון הופיע על פניו, הפתעתו רבה.
    הם שני אנשים שונים, אבא שלו ותומר. נראה שלעולם לא יוכלו לחשוב אותו
    דבר, להתנהג אותו דבר.
    אבא שלו שואף תמיד להיות בסדר, שוקל במאזניים של צדק ויושר אמיתי
    כל מעשה, דיבור ומחשבה.
    תומר הוא אדם ספונטני ויהיר, החושב שכל העולם נברא בשבילו, כדי למלא
    אחר תאוות ליבו ורצונותיו, או בקיצור: אחר האגו שלו.
    אבא שלו חושב על התכלית ועל המטרה; תומר חושב על כאן ועכשיו.
    התכלית מבחינתו היא שכולם יכירו שהוא האדם המושלם.
    והם שניהם עומדים, עם גאווה בעיניים. הם אוהבים אותו.
    אפי ניגש אליהם, מבין שלמרות רצונו בפרטיות ובשקט הוא צריך לארח
    אותם יפה.
    ”מה אתם עושים כאן?“
    ”נזכרתי שצריך להודיע לך שלא תוכל לבוא לבקר אותי בבית שלי בימים
    הקרובים. אני הולך לדירת הנופש שלי, ובביתי יהיו מאבטחים. ואז נזכרתי
    באבא שלך. אמרתי לעצמי: תומר, אתה נהנה מהבן החדש שלך, למה שאבא
    שלו לא ייהנה ממנו קצת? אני מאמין שלאבא שלך יש הרבה שמחה ונחת
    לראות אותך לומד כאן“.
    אפי הפנה מבט שואל אל אביו.
    ”אני מאושר לראות אותך מאושר, אפי. ואני יודע שרק העולם הרוחני עשוי
    להעניק אושר אמיתי“.
    ”הצחקת, אדון לוי. רק סטייק טוב יזכה אותך באושר אמיתי“, אמר תומר
    בחיוך משועשע, ”אני באמת לא מבין את האנשים שמסוגלים ליהנות מעולם
    רוחני“.
    ”אולי תנסה, תומר. לא יזיק לנסות“, אמר נפתלי.
    ועמית הוסיף: ”ניסית לשמור שבת, איך היה?“
    ”היה סבבה. הדגים עושים לי את השבת, מדובר באי של רוגע בתוך מרוץ
    החיים. במיוחד התחברתי לקטע הזה שהתקשורת של הדתיים נתנה לי
    במה“, השיב תומר והוסיף, ”הי חבר‘ה, אל תצחקו. אני באמת אוהב להיות
    מפורסם“.
    ”תתפלא לשמוע, שגם אני אוהב תשומת לב“, התערב אבא של אפי בשיחה.
    ”אני גם אוהב את עצמי. אוהב שמשבחים אותי, אוהב להיות במרכז. הרצון
    להשפיע הוא מניע מרכזי אצל רבים מבני האדם“.
    ”יפה, אדון לוי. אז מה ההבדל בינינו?“ התעניין תומר.
    ”ההבדל הוא אולי באמונה במטרה. אני מאמין שיש מטרה לכל העולם, אני
    מאמין שיהיה טוב, וגם עכשיו טוב. אני מאמין בבורא“.
    עיניו של תומר נעשו מצומצמות, כשהוא בוחן תוך כדי את הדברים בינו לבין
    עצמו, ”ואני אוהב את עצמי, לוי. את עצמי בלבד. אני מציע לך להתקדם
    אלי. תתחיל לאהוב את עצמך ולזכור שיש גם אותך, ולא רק את המטרה. אני
    אזכיר לעצמי שיש גם מטרה. ככה כל אחד יקבל את האיזון שלו“.
    הרב לוי הביט לעברו וחייך, ”האיזון הוא בעצם דרך האמצע, תומר. אמרת
    דבר גדול. יש הסבר על התפילה ‘לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי’,
    שקודם אתה צריך לבנות את האישיות שלך, וכך תוכל להגיע ליראת שמים
    אמיתית. אני הייתי מגדיר זאת שכדי להיות חרדי טוב, אתה צריך להיות
    חילוני הגון וטוב“.
    ”להיות חילוני טוב? מה פירוש?“
    ”חילוני, איך שאני רואה זאת, זה כינוי לחיי חולין. האדם לא נולד חרדי,
    תומר. חז“ל אמרו שיצר לב האדם רע מנעוריו“.
    ”לא חשבתי על זה, אדון לוי. זה מעניין להיכנס לתוך המחשבות של החרדים.
    מרתק אותי מאוד“.
    ”אני יכול לומר משהו?“ שאל נפתלי, והמשיך מיד, ”אין כזה דבר ’מחשבות
    של חרדים‘. התורה מעודדת כל אדם לפתח את האישיות שלו, בתוך גבולות
    ההלכה והמוסר, כך שממש לא הייתי מגדיר זאת שכל החרדים חושבים אותו
    דבר“.
    *
    הספר "הצעה לסדר" מוביל אף הוא תהליכים של הגיבורים. הוא יכשיר אתכם, הקוראים, להיות מנהיגים. לא מנהיגים של ציבור, מכיוון שאין כזה דבר כנראה☹. אבל כן מנהיגים של עצמיכם ושל סיטואציות סביבכם. בנוסף יש בספר רעיונות מעולים איך להתמודד בעיית הטרור והאלימות, וכיצד להנהיג את המדינה בצורה נכונה וטובה.
    מתוך הספר:
    שוקי צחק קלות, "אחת התחושות הקשות ביותר היא תחושת הדחיה.
    אף אחד לא רוצה לחוש דחוי וזה אחד הכוחות המניעים אותנו להיות
    רגילים, להיות חלק מנורמה חברתית. עובדה זו מפקידה אצל כל
    יחיד כח עצום, ומקנה לו את האחריות לעצב חברה תקינה. במיוחד
    ליחידים שיש להם כח השפעה" התפלסף, "תקשיב לי, נתנאל הלל.
    מנהיג צריך לדעת להילחם בתחושות מחלישות. לאמיתו של דבר
    מנהיג צריך להתעלם מתחושת דחיה. אם הוא מאסטר מנהיג הוא
    צריך לקבל את הדחיה כהזדמנות להתפתח. אנשים שונים, וכל אחד
    עובר מה שעובר. הכושר של מנהיג זה להיות חזק. חזק בתוך הלב.
    לא להיבהל מעלבונות או מדחייה או מזלזול או מכך שלא אוהבים
    אותו. אתה אוהב את עצמך וזה מה שחשוב. כל השאר פשוט לא
    חשוב".
    נתנאל הלל לקח את המילים לתשומת ליבו. הוא חש כיצד קומתו
    מתגבהת. המילים בונות אותו. כמה טוב שיש לו את שוקי.
    קולו של שוקי הוסיף להדהד והוא היטה אוזן: "אני רוצה שתיגש
    לחבר הכנסת יואב גורל, תבקש ממנו לעלות לדיון דחוף את הצורך
    להצעת חוק שתמנע את הפרסום של המילה 'חרדי' בדיווחים שליליים
    בתקשורת, כולל איסור לשים תמונות של חרדים בדיווחים שכאלה".
    *
    מדובר בספרים עם מסרים, שמשולבים בתוך עלילות מרתקות וכתיבה יחודית.
    כל ספר נכתב בז'אנר שונה, כך שאם לא התחברתם לאחד הספרים, יתכן שהשני דווקא ימצא חן בעיניכם.
    הם יעבירו אתכם, הקוראים, מסע של מודעות עצמית ויציאה לחירות.
    אני מתייחסת אליהם כמתנה שבורא עולם שלח לעולמי המסובך, מכיוון שהם נכתבו מתוך "ריאליטי" של קשיים, הם משקפים נאמנה הלכי רוח ונותנים מענה לבעיות רבות.
    כיום הכתיבה של הספרים הבאים שלי שונה לחלוטין, אין בה את המסרים הרבים והכתיבה יותר ממוסדת. אני רואה את העובדה הזו בתור הוכחה לכך שהמודעות הרבה והכנות אליה הגעתי סייעה לי להגיע למסלול יציב יותר בסיעתא דשמיא.

    כיום יש לי מודעות, וזה סוד הריפוי והקסם: מודעות לעצמי, הכלה עצמית, חמלה וכל המושגים הרחוקים כל כך מנפשו של האדם המתמודד. ובגלל שהייתי כל כך בקצה, והמסרים בספרים שכתבתי סייעו לי כל כך, יתכן שהם יתנו גם לכם חומר למחשבה. אם כי יש סיכוי גדול יותר שהכתיבה עזרה לי יותר מהספרים עצמם. כך שאולי, שווה לכם לכתוב את הספר שלכם, שיקח אתכם למחוזות רחוקים-קרובים, ושרק לכם יש ידע איך לפתור אותם.
    מכיוון שפחות חשוב אם מישהו קורא אותנו, יותר חשוב שאנחנו מאפשרים לעצמנו להתבטא ולהתקדם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יעל זלמנוביץ, דוציל, History ועוד 16 משתמשים19 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפור8
    בעז"ה יפה ממש. התוכן של הקטעים מעניין, הכתיבה טובה. כל הכבוד על האומץ והנחישות בהוצאת ספר, זה...
  • 492
    • כ
    שיתוף - לביקורת 'טשטוש זהויות' [מחקר ישראלי מקיף]
  • כותב השורות //
    • בעידן משתנה ומתקדם כמו שלנו הגיע הזמן לבחון מחדש גם את המובן הידוע והמקובל
    אף אם נגלה להפתעתנו הרבה מציאות חדשה שנרקמת לה בנוף האנושי שהולך ונעשה מוזר יותר ויותר, מה שמשמש קרקע פורייה למחקרים רבים בנושא וניסוח מחדש של תזות ידועות ומוסכמות יסוד

    התקדמות פורצת דרך נרשמה במחקרים שבדקו יסודית את 'עולם הזהויות' -
    כאשר מחקרים שנעשו בשנת 2023 ברחוב הישראלי הוכיחו בסבירות גבוהה ש'זהות' היא חומר גלם נפשי גמיש ונושא הפכים, ובעל תכונות משתנות ובלתי צפויות.

    מה שאומר יפה - שלום וביי ביי לכל מה שהכרנו עד היום!
    לא עוד תבניות חשיבה מקובלות, לא עוד דפוסי התנהגות מקובעים והגיוניים
    ה'זהות' בעולם החדש הופכת יותר ויותר לשטח פרטי פראי ובלתי מוסדר

    אחד מהתופעות השכיחות היא ההתבססות על ערך כמו 'חופש' שנותנת אשראי לכל מעבר מצד זה לצד אחר
    תופעות שעד לא מכבר הוגדרו כ'משברי זהות' ו'הפרעות דיסוציאטיביות' ואפילו כמחלות מוכרות כמו 'סכיזופרניה' משוכתבות מחדש כ'זהות משתנה' ומתקבלות בהבנה ובבטחה היישר אל העולם הנורמטיבי

    בדוחו"ת המפורטים שכתבו עורכי המחקר מזהירים החוקרים מפני ניסיון חסר תוחלת להגדיר זהות בדרך הישנה, הם מדגישים כי אין כיום יכולת להגדיר זהות של אדם על פי התנהגות העבר שלו או לחילופין על פי התבטאויותיו ודעותיו כפי שבחר להציגן עד היום, גם אם מדובר בנתונים רבים ועקביים, גם אם הוא עצמו בחר להזדהות באופן מסוים אין שחר לניסיון להשאיר אותו באותה משבצת שבה עמד אך אתמול

    המחקרים בחרו לציין מספר דוגמאות שנותנות הצצה מספקת לעולם החדש של הזהויות בעידן הנוכחי:

    #
    בעלי הזהות המשתנה התגלו כבעלי תרכובת נדירה של אינטליגנציה ובורות שמאפשרת להם להרצות בבטחה על נושא כל שהוא כשהם יודעים כל פרט ופרט שנוגע לאותו נושא ובו זמנית אינם יודעים עליו כלום.
    #
    סימן היכר מובהק שלהם היא היכולת הלוליינית שלהם לשחרר אמירות עמוקות וריקות באותה מידה, תוך כדי שהם מלהטטים בסיסמאות שחוקות ומרבים להשתמש במושגים מוכרים בהקשרים לא ברורים, כשינסו לברר איתם ולדייק איתם את הרעיונות הם יתחמקו באלגנטיות וימצאו דרך מילוט שתוציא אותם חכמים ואותך טמבל שלא מבין מהחיים.
    #
    בעלי הזהות המשתנה מפתחים יכולת שרידות מול סתירות מבניות, ומציגים עמידות מרשימה בפני שאלות קשות ועובדות מביכות, כשהם לא מרגישים צורך בהצגת הסברים ותשובות ובמקום זאת בוחרים לפרגן לעומד מולם עם כשרונו בהצגת העובדות ופיתוח השאלות.
    #
    תחושות של שעבוד ועבדות מתפתחות בעולם הרגשי שלהם בד בבד עם התנהגות מתנשאת ופטרונית, כך אפשר למצוא נשים המזדהות כשפחות ומנהלות תוך כדי משק בית עם שתי עוזרות.
    #
    בעלי הזהות המשתנה לא בהכרח מודדים את עצמם במדדים מקובלים של כסף וכוח, וכך הם יכולים למצוא את עצמם כבעלי הון וחברות ענק ובד בבד במצוקה כלכלית קשה עקב מחסור חמור בקולות המפלגה שלהם בבחירות האחרונות, למשל...
    #
    אצל אנשים שמזוהים כבעלי זהות משתנה מעמד מיוחד בחברה ופריווילגיות הופכות לחסרון ותחושת נחיתות, מה שלא ימנע מהם להשתמש בזכויות היתר שלהם ככל העולה על רוחם.
    #
    המודעות העצמית שלהם לוקה בחסר ולמרות זאת לא מהווה חיסרון או בעיה זהותית
    להיפך, הם הופכים את החיסרון ליתרון ומאפשרים לעצמם לנהוג בחוסר אחריות מושכלת ותוך כדי להתייחס לפעולותיהם כפעולות הצלה נדרשות
    כך למשל הם עלולים למצוא את עצמם משתמשים בעשרות שנים של עשייה למען בטחון המדינה כדי לסכן את בטחונה בטווח המיידי והכל בשם ההגנה על אופייה של המדינה.
    #
    הנחת יסוד מקובלת בין בעלי הזהות המשתנה כי כל חוסר בהירות או כשל לוגי בטיעון שמועלה על ידם, הוא תקלה שמתרחשת אצל בן שיחם, הם כבעלי זהות משתנה מבינים ולא מבינים באותה מידה, ועל כן הם חסינים מפני כשלים לוגיים ובעיות קשות בבוחן מציאות.
    #
    לרוב יכולת ההבחנה שלהם משתבשת כשמדובר במושגים מנוגדים, מה שמאפשר להם לבצע בעיניים פקוחות בלבול מכוון בין טוב ורע, נכון ולא נכון, סביר ולא סביר, רוב ומיעוט, דיקטטורה ודמוקרטיה...

    לאור הנתונים החדשים עורכי המחקר ממליצים זמנית לנסות להתחבר עם המציאות החדשה במקום לנסות לשנות אותה, ואף מציעים להתאמן עצמאית בנתינת מרחב לזהות האישית ובחינה מחודשת שלה

    וזאת, כל עוד והימין ימשיך להחריב את המדינה עם ההפיכה המשטרית...

    בהצלחה, זה ממש קל...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אין פאנץ', שימנלה, שמחה קופי ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    עצרתי בגבולות הטעם הטוב, אין צורך בלעורר קבס בבטן הקוראים... אותי לפחות היא הרשימה, ולא לטובה...
  • 247
    • ח
    שיתוף - לביקורת כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    כל יום תפריט דגים חדש, דג צלוי על האש, סלטים חינם, פוקאצות חמות וקראנצ'יות עם גבינות נימוחות יישר מהטאבון.

    סלטים מיוחדים בתוספת פטריות מטוגנות גבינת חלומי, בטטות קרוטונים, לחם שום, ופינוק הבית.

    מודעות הפרסומת מזמינות ומבטיחות הנחות מיוחדות לתשעת הימים הבאים עלינו לטובה.

    חנויות האוכל גדושות עד אין מעבר, וכי אפשר לוותר על מבצע של שלוש פיצות גדולות במאה?

    חגיגת תשעת הימים.

    גם חנויות נוספות לא טומנות ידן בצלחת, הנחות מפתיעות שחלילה לא תפסיקו לרגע מחגיגת הרכישות, "דבר האבד" בלשון הלכה, מבצעים שלא היו כמותם, חיסולים, חנויות הביגוד, כלי הבית, ענקית הריהוט כולן יוצאות במבצעים אדירים, שלא תעיזו לפספס.

    אם חשבתם להישאר בבית בימים אלו, אז אתם פשוט לא מבינים מה הולך, חבל על הזמן, לעולם לא תשיגו כאלה בגדים מושלמים במחירים כל כך הזויים, אין דברים כאלה, באמת "דבר האבד", בזבוז, מי שלא יוצא מפסיד את ההפסד של החיים שלו.

    כך יוצא שתשעת הימים ימי הצער על החורבן הופכים לימים של חגיגה קולינרית, הרי אי אפשר לאכול בשרי, אז חייבים לאכול חלבי.

    כך יוצא שימי החורבן על גלות הופכים לימים של קניות סוף עונה משתלמות, אנחנו נחדש את הבגדים רק אחרי תשעה באב, בחופשה, מסבירים לעצמינו הסבר רק כדי להניח את הדעת.

    בכלל הימים החמים והארוכים הללו שאי אפשר לצאת לבלות בים או בבריכה, כדאי לנצל אותם כדי לאפות, להתארגן לחופשה, לעשות בדק בית, זה בדיוק הזמן המתאים, ימים כבדים כאלה, עם הרגשה של כבדות באוויר, ושעמום גרוע יותר, הלא כן?

    אז כבר לא. יש סיבות לצאת לאכול, לצאת לקניות, להתארגן, עוד יום, יומיים והימים הללו עוברים, מפגישים אותנו הישר עם ים וחול.

    ימים של זיכרון על בית יפה שהיה, צער על שכינה בגלות, על קורבנות שאינם, צער על כאב של כל יהודי בגלות, זה שייך ליחידי סגולה, אנחנו גם מצטערים קצת, אבל כמה אפשר להצטער?

    בין קניה לקנין, בין הנחה לאנחה בין ריצה לרצון, בין המצרים הישיגוה כל רודפיה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, כל שם שתרצה, י. ל. ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 350
    • א
    שיתוף - לביקורת בעקבות אתגר "לשכתב את ההיסטוריה"
  • אין פאנץ' //

    • בעקבות     האתגר של @משולש ברמודה.
    קטע שכתבתי, מלבד הקטע ששלחתי לתחרות.



    תאריך: 01/01/1587

    הרוחות באולם הגדול סערו, קירות "בית מועצת האצילים של פולין" או בכינויו ה"סיים", לא ראו שנים רבות ויכוח סוער כל כך.

    הסאגה החלה שלושה שבועות קודם לכן, ב12/12/1586 הלך לעולמו המלך סטאפן באטורי, ולפי החוקה הפולנית, על מועצת האצילים לבחור במלך חדש תוך 21 יום.
    שעות ספורות נותרו עד לשקיעת השמש של היום ה21, אך האצילים עדיין לא הגיעו לעמק השווה, ופתרון לא נראה באופק.

    שר הטקסים שלף מטפחת ומחה זעה ממצחו, הוא כבר הורה למשרתיו להכין את מעמד ההכתרה, אך איך תתקיים הכתרה ללא מלך שיוכתר?.

    לפתע נשמע קול מאחד המושבים, "הסו!!!".
    מאות זוגות עיניים הופנו לעבר הנסיך מיקולאי קשישטוף רדזיוויל, אחד הדמויות החזקות בממלכה, שהמשיך בנאומו המאולתר, "אנו רואים שלעת עתה איננו מוצאים פתרון, סבורני שהאפשרות היחידה העומדת בפנינו, היא למנות מלך זמני, שיפנה את מקומו לכשיוחלט על מינוי מלך חדש"!.

    האצילים הרהרו ברעיון, הראשון ששאל את השאלה המתבקשת היה כצפוי האציל רובין צבריאן הממונה על היערות, "ומי יהיה המלך הזמני? צריך לבחור באדם שלא יהסס לוותר על הכתר לכשייבחר המלך הקבוע!".

    הנסיך רדזיווייל, שמו רק ציפה לשאלה זו, הגיב בהטיית אצבע לכיוון מזכירו האישי, "אני מציע לבחור במזכירי הנאמן שאול וואהל, כולכם מכירים אותו, ויודעים כי אין מוכשר וראוי ממנו, הוא גם לא יהסס לוותר על הכתר לכשיידרש לכך".
    סיים הנסיך לשטוח את הצעתו, לקול המהומי הסכמה שנשמעו מכל עבר.

    השמש כבר נטתה מערבה כשהורה שר הטקסים למהר להביא את כתר ההכתרה, ובהליך מזורז מונה לראשונה יהודי למשרה הרמה ביותר בפולין.


    האצילים עדיין ישבו במקומותיהם, מעכלים את היום המוזר שעבר עליהם, כשניגש עוזרו של שר המשפט וליחש דבר מה לאוזני אדונו.
    האציל פלואלנט רצה לומר משפט כלשהו ליושב לצידו, כשהבחין בחיוורון העמוק שננסך על פני שר המשפט, "מה אירע???" הדהדה צעקתו באולם.
    הכול הפנו מבטם לעברו של שר המשפט שכחכח בגרונו, "אה... נודע לי עכשיו, ש... ישנו סעיף בחוקה, הקובע שמלך שנבחר פה אחד על ידי כל חברי הבית, אינו יכול ל... להתפטר, וווו...והוא יישאר מלך עד יום מותו...

    רחש עבר בין הנוכחים שנאלמו דום, לזאת לא התכוונו...
    לחישה רועמת נשמעה מאחד האצילים, "עד יום מותו? הוא בסך הכול בן 41..."

    שוב היה זה האציל רובין צבריאן שהתעשת ראשון, "אם זה החוק, אז החוק יקויים ככתבו וכלשונו, אין דרך אחרת!!!"


    *****​


    שלושים שנה לאחר מכן

    כרוזים סבבו ברחבי פולין, מודיעים על פטירתו של המלך הנערץ, המלך שהפך את פולין למדינה שרוב תושביה הנם יהודים שומרי תורה ומצוות ומתנהלת על פי חוקי התורה.

    בהלוויית הענק, השתתפו רבנים לצד אצילים מרחבי אירופה.

    בישיבת ה"סיים" שהתקיימה למחרת, הוחלט פה אחד למנות את יורש העצר, הרב אברהם אברשקה וואהל, למלכה החדש של פולין.
    ... ...
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: גשם יורד, ELIZABET, אש קודש! ועוד 11 משתמשים14 //
    0 תגובות
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת יפה שזה כואב
  • RPO //
    • ועכשיו
    כשאין צלילים
    יש רעש מהלב
    והוא יפה כזה
    יפה שזה
    כואב.
    כי איך כל השנה
    מרב כל
    השירים
    נבלע הלב שלי
    עד
    בין המצרים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, קווי מתאר, אוהבת אמנות ועוד 42 משתמשים45 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה !! צל געגוע. כתבת נוגע. מיוחד!! ואו תודה רבה! טוב לשמוע!
  • 169
    • א
    שיתוף - לביקורת ה' שפתי תפתח
  • אין פאנץ' //
    • צֶ'קִים, אַשְׁרַאי, דַּירֶקְט וּמְזֻוּמָּן
    הַכְנָסוֹת, הוֹצָאוֹת, עָפוֹת כָּל הַזְּמַן


    מַשְׁכַּנְתָּא, הַלְוָאָה, עוֹ"שׁ וּפֵרָעוֹן
    טִרְדוֹת, חֶשְׁבּוֹנוֹת, עַד כְּדֵי שִׁגָּעוֹן


    עֲבוֹדָה, בּוֹסִים, מַשְׂכֹּרֶת וּפְקִידִים
    הַמִּשְׁפָּחָה, הַבַּיִת, וְחִנּוּךְ הַיְּלָדִים


    קְנִיּוֹת, סִיבוּבִים, עִנְיָנִים וְסִדּוּרִים
    בְּנִיָּה, שִׁפּוּצִים, לְסַדֵּר אִשּׁוּרִים


    לְבֵית הַכְּנֶסֶת נִכְנַס, עוֹמֵד בִּתְפִלָּה
    מְבַקֵּשׁ מַחֲשָׁבָה, צְלוּלָה וּבְרוּרָה


    הַכֹּל מִתְעַרְבֵּל, מְבַלְבֵּל בְּאִבְחָה
    ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, חסדי, איש אחד הלך ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה