קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 991
    • כ
    שיתוף - לביקורת היה כיף היום!
  • כותב השורות //
    • היה לי נחמד היום.

    הרגשתי שהעולם הפך היום למקום טוב יותר, מקום שכיף לחיות בו.

    אנשים היו ממש נחמדים אליי.

    נהגים לא צפרו לי בכביש גם כאשר התעכבתי כמה שניות מול הרמזור שהתחלף לירוק.

    התור במכולת היה שקט ונשאר כזה גם אחרי שהתגנבתי באלגנטיות לקדמת התור.

    גם בזירת האוטובוסים הבנתי שהיה שקט, נהגים לא צרחו על נוסעים ונוסעים לא השיבו אש.

    לאורך כל היום הקיפו אותי מתנדבים אנונימיים, שעזרו לי לסחוב את הקנייה הגם שעוד לא מלאו לי שלושים, במענה לשאלתי – למה זה מגיע לי? הם נימקו, 'מה יש, אנחנו נהנים לעזור, זה מעשה טוב, לא?'.

    גם מעברי החצייה היו בטוחים היום למעבר רגלי, ובאדיבות יוצאת מגדר הרגיל מצד הנהגים, לא הייתי צריך להמתין שנייה על המדרכה.

    במקום לראות ברחוב אנשים לחוצים וכעוסים, מצאתי אנשים מחייכים, גם אחרי שהתנגשתי בהם בלי כוונה עם המטרייה, וזה לא נעים, היא הייתה רטובה.

    עכשיו ערב, ואני מופתע לגלות שעבר עלי יום בלי להתלונן, על אף אחד.
    כולם היו טובים היום.

    נשארתי רק אני והפחד, פחד מהמחר...

    כי מחר הוא כבר לא -

    #יום מעשים טובים 2023.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ללי99, ifatrosh, שמחה קופי ועוד 11 משתמשים14 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    זה היה היום, אתמול, שלשום, ומחר מתי זה יום המעשים הטובים? ביום שבו אתה בוחר להיות טוב!
  • 1M
    • מ
    שיתוף - לביקורת אוצר חבוי/ מ.ברא"י
  • מ. ברא"י //
    • לילה. חדוי בוכה. רוקעת ברגליה. רגילה כבר ליללות ליליות. לא מתייחסת. מחכה שיחלפו מעצמן. היללות והבכי מתגברים. מתיישבת במיטה, נועלת נעלי בית, פונה למקור הבכי. 'איה...' היא בוכה. 'מה כואב לך מתוקה?' אני שואלת בחמלה, בדאגה. היא מצביעה על גרונה. ולא נרגעת. ממשיכה לבכות וליילל. 'רוצה תרופה?' מציעה לה, להקל על סבלה. 'לא צה' אולי לשתות? ללכת לרופא? מציעה שלל הצעות. על כולן נענית ב'לא'. ממששת מצח. הוא חם או שנדמה לי? רק שלא תעלה חום... נזרקת באחת 6 שנים אחורנית...

    ***
    רק שלא תעלה חום... המצח חמים או שנדמה לי? אולי היא מתנשמת קצת? 'תגידי, נראה לך שהיא מתנשמת?' היא בודקת, בוחנת. 'אני לא חושבת. בעצם, אולי קצת? לא ברור לי...' הלחץ מרקיע שחקים. חדוי התינוקת מקבלת תשומת לב יתרה מן הרגיל. מבטינו בוחנים אותה כל הזמן, בדאגה רבה. יום אחרי ראש השנה עתידה היא, בת ה4 חודשים, לעבור ניתוח לב. עקב אי ספיקה. באם המצב יוחמר, כך נאמר לנו, תבואו לפני כן. רק שלא נצטרך להגיע בראש השנה... אני שומרת עליה בשבע עיניים, מגובה בעזרתה של אימי. הספק מכרסם, לא ברור, מתעתע. הכל קורה באיטיות, אין משהו שאפשר להצביע עליו ולומר 'יש כאן שינוי ברור'. בחסדי ד' עלינו ראש השנה חולף לו ללא דרמות, מקרב אותנו לניתוח המלחיץ...

    המחשבה רצה לה עוד אחורה להולדתה...

    ממתינה לקריאות ה'מזל טוב' של הצוות. מגלה שתיקה מתוחה. משהו קורה פה... 'יש לך תינוקת ממש מתוקה' טון רציני, יבש. מבט מושפל. מה קורה פה? היא חיה בכלל? לאן לקחו אותה? אמא שלי חיוורת, הרופאים מתלחשים. 'ריבונו של עולם' זעקה יוצאת מפי. 'לרופאים אין רשות לייאש. רק לרפא' חוזרת שוב על המשפט, מנסה לחזק את עצמי לקראת הלא ידוע. רופא ילדים עומד מן הצד 'ברצוננו לומר לך דבר מה' אני פוחדת שאתעלף. המתח בחדר עומד על סף פיצוץ.

    'יש לך ילדה, ככל הנראה עם תסמונת דאון' בום. הידיעה מתפוצצת לי בפנים הופכת לאלפי חלקיקים של מחשבות. דאגות. אי אמון. פחד. חלחלה. מילים חולפות מעלי 'עוד צריך לבצע בדיקות דם לוודא זאת ב100 אחוזים' אני אפילו לא שומעת. רואה מולי תינוקת זעירה עטופה בלבן, פנים מציצות, עיניים מלוכסנות ולשון ארוכה מתלקקת. מה?! היא שלי??? אני אקח לבית שלי ילדת תסמונת דאון? משהו בתוכי דוחק בי לקבל את המצב. כן. אם ד' שלח אותה לי. סימן שאני מסוגלת!!! חיוך רפלקסי מבזיק מול עיני. התינוקת שמחה בי. הנשמה שלה בחרה בדיוק רב אילו הורים יגדלו אותה בצורה המיטבית עבור התיקון שלה. שום דבר לא קורה סתם!!!

    תודה לד' על האוצר שהחליט להפקיד בידינו. ולוואי ונדע להעריכו כראוי לו.

    12(1).jpg
    12(1).jpg
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: @אא@, סול נואר, ליאורהA ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    ואוו. בדיוק לאחרונה חשבתי על כך שלא יוצא לי לכתוב עליהם מספיק: נשמות גבוהות בתוך גוף קטן. ריגשת...
  • 657
    • R
    שיתוף - לביקורת התחלה חדשה
  • REBEKA997 //
    • "אני אוהב אותך, אני באמת אוהב אותך" נרכן אליו מנחם

    "רק שאין לי ברירה אלא להשאיר אותך פה, בישיבה לא מרשים שתבוא איתי, אני מנסה מקום חדש וחייב לפחות בתחילה לשמוע להוראות"

    הוא הביט במנחם במין עצבות שקטה כזו ומצמץ בפרידה,

    מנחם כיבה אותו והניח את הפלאפון בכיס,

    "אבל" הוא שלף אותו שוב לרגע, "אתה לא נשאר פה לבד" הוא חייך לפלאפון הדומם, "אתה הולך להישמר אצל תהילה עד שאשוב מהישיבה".

    תהילה היא אחותו של מנחם, היא עובדת בבני ברק, עיר מגוריו של, וגרה באחיסמך, זה היה פתרון מושלם לפון האהוב שלו,

    היום, יום שלישי, הוא נוסע לישיבה בצהרים, וביום חמישי יחזור וייקח אותו,

    מנחם יצא מהבית ופסע לכיוון המשרד של אחותו,

    החנויות ברבי עקיבא נפנפו לו לשלום, המדרכות העמוסות כאילו ברכוהו בברכת פרידה,

    הוא עלה במעלית לקומה4 ,צלצל באינטרקום וביקש להיכנס לתהילה,

    תהילה חיכתה לו במשרד עם חבילה מתוקה במיוחד בשבילו,

    היה שם כל מה שאהב: אצבעות בואנו, סוכריות מנטוס מרעננות בטעמי פירות ועוד מגוון ענק...

    היא לקחה בזהירות את הפלאפון היקר (כספית, ובעיקר ללב) והכניסה לתיקה, העניקה לו חיוך מעודד ואוהב שמביע את כל התמיכה שרק יכול חיוך להכיל,

    "אתה תהנה שם, מנחם, זה המקום בשבילך"! היא טפחה על שכמו וחייכה אליו,

    "מקווה שזה הצעד הנכון באמת, אני רק מנסה, עד החגים" הוא נפרד ממנה לשלום ויצא חזרה הביתה,

    אבא ואמא ישבו במטבח ואכלו משהו בריא של מבוגרים...

    מנחם התיישב מולם והניח את סנטרו על ידיו הקפוצות, עיניו הירוקות הביעו חשש רציני מהשעות הבאות, הפוני שחלק תמיד כאילו התלתל לכבוד היום הגדול, גם שערות פוחדות?

    אפשר להבין אותן,

    להתחיל ישיבה זה דבר גדול, בטח להתחיל ישיבה מסוג שונה כל כך בו היית קודם...

    בשעה 12:00 בדיוק אבא דפק על דלת חדרו, מנחם פתח, עיניו אדומות

    אבא ליטף את לחיו הרטובה וניגב דמעות טריות, "עולם ורוד אפשר לראות רק דרך עיניים אדומות" לחש לו, זה היה הקוד שלהם, "הכל עובר" עם ניסוח אלגנטי...

    הוא ירד את המדרגות נזהר לא ליפול, לופת את המעקה ושורט אותו בלחץ,

    אמא ירדה אחריו, השקיות כבר היו ברכב, גדושות בבגדיו, נעלים, מצעים וכמובן אוכל של בית עם פתקים שמוסרים ד"שים אוהבים וחמים מהמשפחה שנמצאת במרחק של שעה וחצי נסיעה.

    הוא התיישב מאחורה, ליד אמא הנרגשת,

    אמא חיבקה אותו בעוצמה, כאילו מטעינה אותו בכוח, ואולי לא רק אותו,

    הרכב החליק על הכביש בקלילות ומוזיקת ישי ריבו מלאה את הרכב ברוך והתחדשות.

    הזמן עובר מהר מידי כשצריך אותו,

    ב13:35 הם חנו ב"דרך הרב" ברכסים, ליד בנין הישיבה,

    סביבם הקמפוס היה ירוק ופורח, עליז אפילו, כאילו לא באים לפה היום חמישה עשר בחורים נרגשים שעומדים לשנות חייהם בקצה העולם שנקרא "רכסים",

    הרבה קרה בדקות הבאות, המדריך ליווה אותם לחדר המסודר שעתיד להיות שלו, הוא בחר את מיטתו מבין השלוש שניצבו שם,

    כמה שניסו לשוות למקום מראה חמים ומשפחתי זה נשאר הפנימיה הקרה שרחוקה מהבית,

    אמא הציעה את מיטתו ואבא סידר את דבריו,

    מנחם עצמו עמד המום, לא מעכל את המציאות החדשה והמוזרה הזו,

    את הבגדים הם השאירו במזוודה, מנחם ביקש... הוא לא בטוח שנשאר פה עדיין.

    אחר כך יצאו ל"ברכל" בכיכר ואבא ואמא העמיסו את כל מה שראו על העגלה וארזו בשקיות לפי מחלקות...

    חזרה לישיבה, הישיבה שלו.

    חדש ומוזר, ריח אחר, אויר שונה, משהו לא מוכר ואולי קצת, טיפה, מנוכר?

    זהו,

    המסע הזה מתחיל,

    הוא יכלול את הרגשות העזים שיש למנחם

    כאב וריגוש, בכי וצחוק, בדידות ואחווה

    המסע יכיל אותו, והוא, הוא יכיל את המסע?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ג. בן שקד, ifatrosh, AUVI ועוד 15 משתמשים18 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    תודה נשמה את הדובי הוא כן לקח איתו!
  • 2K
    • R
    שיר אמא. ציירתי לך
  • REBEKA997 //
    • אמא
    רציתי לצייר לך.
    בחרתי לי דף
    חלק ויפה
    ציירתי עוגה
    עם ספל קפה
    התכוונתי לומר לך
    את כזו מדהימה
    כמו הקפה. מא(ע)ירה וחמה
    ציירתי לך אמא
    ילד שמח
    עם כיפה גדולה
    נוגס בתפוח
    רציתי לומר לך
    את לי הכח
    בכל יום מחדש
    לקום ולשמוח
    ציירתי לך אמא
    חייל ורובה
    הבעתי תודה
    על עבר והווה
    את לי חומה
    חזקה, מגנה
    אין בי אימה
    כשאת בתמונה
    ציירתי לך אמא
    בית קטן
    כלה בלבן
    לידה החתן
    רציתי לומר לך
    את אישה מסורה
    נפשך מקדישה
    לבעלך, לתורה
    ציירתי לך אמא
    ים וגלים
    רציתי לומר, באיור בלי מילים
    את מרגיעה ויודעת
    גם בלי שאומר
    הופכת מתוק
    את כל מה שמר
    ציירתי לך אמא
    המוני ציורים
    מסרים מליבי
    בעיניי כה ברורים
    אך כשהגשתי לך
    הצרור בריגשה
    אמרת לי רק
    "לאאא עוד, בקשהההה"
    ומיד אל הפח
    העפת בלי לחכות
    ומלמלת רק "מקסים"
    והמשכת לנקות

    אמא
    שמעתי בטלפון בכית לאחות
    רק שתדעי
    ניסיתי לתת לך כוחות.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: מבורכת, דיאלוג, מנוחה כהן ועוד 73 משתמשים76 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    ואהוו כואב
  • 638
    • נ
    עזרה כתיבה שיווקית - איך מתחילים
  • ניק 70107 //
    • איך מחפשים ומוצאים עבודה? לבנתיים פניתי לאנשים פרטיים בתחומים משיקים ולא ממש יצא משהו..
    אודה לכל עזרה בעניין
    • תודה
    Reactions: אש קודש!1 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 70107
    תודה ענקית!
  • 1K
    • א
    סיפור בהמשכים אלטרנטיבה שלטונית
  • א. פרי //
    • הכינוי הספרותי שלי א. פרי. הייתי בעבר בפורום וביקשתי חסימה לניק שלי כי לא הסתדרתי עם המחויבות שיצרתי לעצמי כלפי המסך.

    כמה מילים:

    התחלתי לצאת לאור דווקא בתקופה מאתגרת מבחינתי כך שמצד אחד הערך העצמי שלי היה ברצפה והרגשתי שאסור לי לכתוב לציבור כי אני נמצאת במצב לא נכון- אך מצד שני ממש רציתי לממש את עצמי ולהפיק משהו ממה שאני עוברת.

    בגלל שהרגשתי ממש לא טוב עם עצמי אז חיפשתי אישורים מהסביבה שאני בסדר. בדרך כלל כולנו מחפשים אישורים וגם כיום כמובן אני עדיין מחפשת אישור רק שזה היה ממקום לא כל כך בריא, כזה שכל האישורים שבעולם לא היו מספיקים, כי תחושת החסר היתה משהו פנימי של אני מול עצמי ופחות קשורה לעולם שסביבי.

    כיום אני בחסדי שמים במצב שונה. עברתי מסע רציני והבנתי שכדאי לכל אחד לממש את כשרונותיו, ושזו חובתי כלפי עצמי להתקדם ולאפשר לעצמי להתבטא.

    כמה מילים על הצלחה:

    יש לנו לפעמים חלומות להגיע למקום אידיאלי של הצלחה או מה שהעולם מכנה הצלחה. גם אני הייתי שם, דמיינתי הצלחה בקנה מידה של מיליוני ספרים שימכרו וישפיעו וישנו את כל העולם, ושיזכו להערצה מהקהל (כן, אנחנו מורכבים).

    תירצתי את השאיפות הגדולות בכך שהתכנים שאני כותבת ממש משמעותיים וקידמו אותי, אז הם בטח יקדמו גם את הקוראים (היום אני מבינה שכל אחד מתקדם לעצמו בצורה עצמאית, אנחנו לומדים מסרים זה מזה אך לכל אחד יש חכמת חיים משל עצמו, מה עוד שכמובן המסרים שאני כותבת רובם נלקחים ממסרים שאני קוראת או שומעת).

    עם הזמן הבנתי שגם אם אגיע למכירות של מיליארדי ספרים, וגם אם הם לא ימכרו כמעט אלא פה ושם ולא יקבלו במה או עניין – הרי שזה פחות רלוונטי עבורי. כי אני נשארת אותו אדם שצריך טיפולי שיניים, שיש לה בית לתחזק, שלמרבה הצער פולטת אמירות לא תמיד נבונות ועוד ועוד, דברים פשוטים ויומיים ששמים בצל כל הצלחה שהיא.

    אז התפקיד של כל אחד זה להתקדם במקסימום ולחיות חיים מאוד פנימיים ורגועים – כי אין בהצלחה החיצונית כמעט כלום, ככה זה נראה.

    חזרתי לכאן כי נוכחתי לראות שכדי להתמיד בכתיבה – לפחות בשלב הזה של הכתיבה שלי – השיתוף עם הסביבה ממש מניע ומדרבן. וגם כמובן שיש לי לפעמים ספקות לגבי קטעים מסוימים שצריכים עיניים נוספות.

    חשוב לי לציין שאני פה לא בגללי. למדתי להפריד פחות או יותר בין 'אני' לבין הפוטנציאל שלי שמחכה לצאת לאור.

    אני מבינה שאף אחד לא קורא אותי, ולא נותן לי לייק, ולא מעריך אותי.

    כל אחד קורא את עצמו, וכנראה שתפקידנו לכתוב לא כדי שיקראו אותנו, אלא כדי להעביר לסביבה ולקוראים את היחודיות שלנו כדי שיהיו חומרי קריאה עשירים ומגוונים ושכל אחד יבחר את חומרי הקריאה הרלוונטים עבורו, לא בגלל הכותבים אלא בעבור ההתפתחות האישית של כל אחד, הקוראים מצד אחד והכותבים מצד שני, כל אחד מול הדברים שרלוונטים עבור עצמו.

    כך שאינכם חייבים לקרוא, לבקר או לכתוב תגובות, נראה לי שעצם הפרסום מעל במה ציבורית זה גורם מדרבן כשלעצמו, שעשוי לסייע לי בס"ד להתמיד ולהתקדם בעריכת הספר עליו אני עובדת בימים אלו (והכתיבה בו נתקעה למרבה לתסכול)

    אז שיהיה בהצלחה לכולם.

    בגלל שהנושא של הלייקים מעט מבלבל אותי אז אשתדל לא לתת לייקים, וגם אתם – אם תרצו לתת לי לייק זה לא עבורי אלא בגלל שהדברים דיברו אליכם. כך שהקטע של הלייקים לא מדבר אלי, דווקא בגלל שהוא יותר מידי מדבר אלי.

    הדמויות בסיפור שלפניכם לקוחות מתוך הספר "הצעה לסדר"


    חוסר הסדר במחסנים היה שגרתי, הוא כבר רגיל אליו, למרות זאת הדבר מפריע לו בכל פעם מחדש.

    שוקי מלכה נאנח לעצמו בעודו מפלס דרך בין הארגזים, אגלי זיעה ניקדו את מצחו אך הוא לא טרח לנגב אותם.

    הוא זוכר היטב את השיחה ההיא עם נתנאל הלל, את המילים אותן אמר לו בנסיעה הראשונה בה ניסה להכין אותו לקראת התפקיד הגדול: "גם בורא עולם רוצה שיהיה בעולם סדר, ולא משנה מי יעשה את הסדר הזה".

    שום דבר לא השתנה מאז.

    השב"כ עצל ולא משתף פעולה, לאחר שחייב אותו לרדת מתכניתו להכתיר מלך למדינת ישראל, ולמרבה האכזבה איך שזה נראה הרי השלטון אינו מודע לאתגרים הנכונים אלא מתפקד היטב בתפקידו כשלטון - ולא כהנהגה.

    והבלאגן במדינה חוגג: מתנגדי המהפכה המשטרית ברחובות, צעקות 'בושה' בכל העיר, מחוקקי המהפכה המשפטית מתעלמים לעת עתה מההתקוממות האזרחית, וכדי ביזיון.

    ולאף אחד לא אכפת שמזמן אין מדינה, ולא היתה מעולם.

    לאף אחד לא אכפת שתמיד היה בלאגן בכל מקום, בלאגן גדול שנובע מהתעלמות מצרכים בסיסיים של העם, של היחידים...

    למה אף אחד לא רואה את הדברים כמוהו? מה נסגר איתם שם, בהנהגה?

    הוא נכנס למשרדו הקטן, עוזיהו שילוני ישב שם, מעיין בעיתון בתשומת לב. "מטורפים, מטורפים". מלמל בקדחתנות ספק לעצמו ספק לשותפו.

    "למי אתה מתכוון? למנהיגים? למפגינים?" שאל שוקי.

    "אני מתכוון לשניהם", השיב עוזיהו.

    שוקי הסכים איתו ללא אומר. הוא התיישב בכבדות וציפה שעוזיהו ישתף אותו, אך זה המשיך בקריאת הכתבה שסיפרה בצבעים עזים על המפגינים, על אנשי החוק, על השנאה והאיבה. על החשש.

    "מה אתה מציע?" שאל שוקי לבסוף, כאילו לכל בעיה חייב להיות פתרון מיידי.

    עוזיהו נאנח לעצמו והישיר אליו מבט, "נצטרך לקחת את ההנהגה לידיים, נציג אלטרנטיבה לשילטון", השיב.

    שוקי הקיש על השולחן בקצב, מנסה לעשות סדר במחשבותיו.

    רק לא עוד פעם.

    "אולי שוב פעם ננסה להכתיר מלך?" שאל ספק בלעג.

    "לא, יש לי רעיון אחר", קולו של עוזיהו חרק בהרהור.

    שוקי סקר אותו בעיון, מעניין מה הרעיון, חשב לעצמו.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: צעירצ'יק, אחד משלנו, Sara led ועוד 12 משתמשים15 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    אני מוכנה לכתוב או לדבר מעל כל במה שתסכים לקבל את דברי, ולהשתדל לא להתחשב ב'מה חושבים עלי' -...
  • 1K
    • י
    שיתוף - לביקורת תחשוב טוב תהיה טוב
  • יאן //
    • פרק א'

    את השם "מוישה קולברג" שמעתי כשקפצתי רגע לחדר קפה, ודווקא לא מבטלני הכולל.
    אדרבה. שניים מחשובי האברכים דנו אודותיו וכשראו אותי השתתקו.
    אחרי כמה ימים שמעתי שוב בחטף את השם הזה מראש הכולל בכבודו. הבנתי שיש פה משהו שכדאי לברר.
    בשביל זה היה את שייע. זה הטיפוס היודע-כל שהקב"ה שתל כמוהו בכל מקום תורה בארץ. הוא יודע מה רמת העירוב בכל מושב. הוא מייבין בכשרויות גם של חו"ל. הוא מעודכן בכל חומרה חדשה. יש לו ידע היסטורי כולל כל הפרשיות העלומות שהיו במהלך הדורות. שייע. בלי שם משפחה.
    ידעתי מתי לבוא אליו. בשעת הפסקת צהריים הוא נוהג ללמוד יחידי, ספק יושב ספק שוכב, לפניו פתוח חזו"א או חו"ב ע"פ רוב, ועיניו משוטטות בחלון שמעל הארון קודש רואות ואינן רואות.

    באותו יום הזדרזתי לאכול ויצאתי מהבית ללא מנוחת צהרים שהייתי אדוק בה ביותר, באמתלא של הפקדת כסף דחופה לבנק.
    שייע ישב שם ולשם שינוי היה מהורהר. מכיון שכך הרשיתי לעצמי להפריע לו.
    "שייע, מה אתה יודע על מוישה קולברג?"
    שייע נדרך. "מוישה קולברג? מה אתה יודע עליו?"
    "אני שאלתי אותך", אמרתי לו.
    הוא השתתק והחל לנגן איזה ניגון, מה שלא היה אופייני לו כלל. הבנתי שהמצב רגיש.
    החלטתי ללכת על כל הקופה.
    "הראש כולל המליץ לי לדבר איתו", שיקרתי ברהיטות.
    שייע זקף בי עיניים מתפעלות.
    "אזוי? לא הייתי חושב לבד, אבל נו, יש הפתעות".
    הנהנתי. פחדתי להוסיף עוד מילה כדי לא להטיל עלי חשד.
    "אם כבר אתה הולך אליו, תמסור לו ד"ש ממני", הפטיר שייע ופתח את הגמרא.
    "רגע, אבל מה דעתך, באמת כדאי לי ללכת אליו?"
    ניסיתי למשוך בלשונו.
    הוא נדהם. "ודאי, מה השאלה. אתה יודע מי היה אצלו?" כאן נקב בשמו של אחד מגדולי הדיינים. "ולא רק הוא אלא גם .......... היה בא אליו תמידים כסדרן".
    סקרנותי נסקה לגבהים. מי האיש.

    חלפו כמה ימים. החברותא שלי היה נראה טרוד ולא מרוכז. "מה קורה?" ניסיתי לדובב אותו.
    "סתם הכל בסדר", פטר אותי.
    "אמר רב יהודה אמר שמואל", פתח כשלפתע שלף את הטלפון מכיסו, "כן ר' מוישה" אמר, תוך שהוא מתקדם בזריזות לעבר הדלת. היתה לי תחושה חזקה שזהו ר' מוישה "שלי". החברותא חזר אחרי כמה דקות בפנים זחוחות.
    המשכתי ללמוד איתו בלי לומר מילה. אחרי חצי שעה שאלתי אותו, "אפשר טלפון רגע?" הוא נתן.
    יצאתי ובדקתי בשיחות הנכנסות והעתקתי את המספר. אחר הצהריים התקשרתי לאחי שיש לו כל מיני אפליקציות חכמות שמגלות שם לפי מספר.
    "השם הוא: הרב קולברג מאמן אישי". אמר לי אחי אחרי כמה שניות. "מה קרה, אתה הולך לאימון אישי? למצות את הפוטנציאל הגלום בך?" התלוצץ בי.
    "כן, חחח, תודה רבה". סיימתי איתו את השיחה מהר.
    מה מיוחד במאמן אישי?
    החלטתי להתקשר אליו וזהו.

    כןןןןן? ארוך ומתמשך ענה לי.
    "הרב קולברג? שולם. רציתי לבוא אליכם לשיעור ניסיון", פלטתי בלי לחשוב הרבה.
    היתה שתיקה. ארוכה מידי.
    "מי שלח אותך?" שאל לבסוף.
    "ה... ראש כולל".
    לרווחתי הוא לא שאל מי זה.
    "בסיידר. תבוא מחר בשעה שמונה". הוא נתן לי את הכתובת, קינח בכל טוב וניתק.

    הרב קולברג היה אדם רגיל למראה, ר"מ ממוצע בישיבה גדולה, הייתי מגדיר אותו. ועדיין לא ידעתי מה תפקידו האמיתי.
    הוא נתן בי עיניים חודרות. "אם אתה כאן, כנראה נועדת לגדולות. לפחות ככה חושבים הסובבים אותך".
    נבוכתי. האם עלי להביע הסכמה?
    "בעזרת השם", אמרתי לבסוף את שתי המילים שפוטרות מכל תשובה רלוונטית אחרת.

    הוא התיישב מול השולחן והחווה לי להתיישב מולו. החדר היה מלא ספרים. מלמעלה עד למטה כל ארבעת הכתלים. התבוננתי סביב.
    "מוצא חן בעיניך המקום?" שאל.
    "כן, מסתמא, אהמממ... כן". עניתי. הוא גיחך.
    "מה אתה יודע היום? בבלי? ירושלמי? טור בית יוסף?"
    לא ידעתי מה לענות.
    נו, דחק בי. זה לא הזמן לענווה.
    אני יודע קצת בבלי, עניתי לבסוף.
    וירושלמי? פוסקים? ש"ותים?
    נענעתי לשלילה.
    תמיהה הצטיירה על פניו.
    מי אמרת ששלח אותך?
    לא עניתי.
    מוזר. הוא המהם לעצמו משהו, שלף דף ועט והחל לדבר.
    זה נראה שיש כאן טעות. בדרך כלל אני לא מתעסק עם אנשים כמוך, אלא כמה רמות מעל. אנשים שבאמצע הדרך לפחות.
    כנראה הבטתי בו כתרנגול בבן אדם, כי הוא שאל אותי, "אתה יודע מה התפקיד שלי?"
    "מאמן אישי" עניתי מיד.
    פיו נפער בתדהמה ואחר כך חיוך התפשט על פניו. שיהיה ככה. נקרא לזה מאמן אישי לגדוילים.
    אתה מבין, יש אנשים כמו ר' ישעיה גולדשך לדוגמא (הבנתי שהוא מתכוון לשייע), אני חושב שהוא מהאזור שלך. הבן אדם הזה בא אלי אחרי שידע כבר בבלי וירושלמי רמב"ם טור ושולחן ערוך על בוריים.
    אבל פה זה נתקע. הוא כבר לא מצא אנשים בסביבה שלו לתקשר איתם בלימוד והרגיש שהוא מסתובב מסביב לזנב של עצמו.
    הוא בא אלי כמעט מדוכא. הראיתי לו שיש עוד הרבה תקרות זכוכית שהוא יכול לפרוץ. אני החזרתי לו את השמחת חיים. קישרתי אותו לאנשים אחרים ש... קידמו אותו. היום הוא עושה חיל. תמסור לו ד"ש ממני.

    הרגשתי שאני נמצא על סיפו של מועדון סגור שרק במקרה נודע לי על קיומו.
    מי יודע איזה עוד אנשים שאני מכיר עברו וצמחו פה. ומה הסוד של ר' מוישה קולברג עצמו?

    תשמע. אני יכול להתחיל איתך עם השיטות הרגילות, אבל לא בטוח שזה יעבוד, אתה מבין, זה כמו להרכיב מנוע של מכונית על בימבה. אני חושש שהבימבה תתפרק.
    הבימבה זה אני, כך מסתבר.
    גל של אדרנלין הציף אותי.
    הרב יכול הכל. אני מוכן.
    הוא הביט בי בעיניים מאמינות. אתה עוד תגיע רחוק. אבל קודם נתחיל באלף בית.
    נכון אתה מגיע כל יום לסדר א' בתשע וחצי? מחר אתה אוכל ארוחת בוקר מהר ומיד לכולל.
    וזהו? שאלתי.
    סמוך עלי. עוד שבוע ניפגש.
    יצאתי והרגשתי בתוך חלום. אני בליגה של הגדולים.
    החברותא התפלא למצוא אותי למחרת מוקף ספרים ושקוע בהם ראשי ורובי.
    אין צריך לומר שמיוזמתי ויתרתי על מנוחת הצהריים וטסתי לבית המדרש אחרי הארוחה. חשתי צורך להצדיק את האימון שנתן בי הרב קולברג. השבוע עבר עלי בשטייגן שלא הכרתי.

    פרק ב'

    מקץ שבוע נפגשנו.
    איך היה? שאל אותי בידידות. חייכתי.
    יפה. אני רואה שאפשר לעבוד איתך. היה קשה?
    בכלל לא. עניתי. להיפך.
    טוב טוב, אל תסחף. יש תקופות.
    תחשוב עכשיו על זמנים מתים במהלך השבוע. אני רוצה שבזמנים האלה תשנן בעל פה מסכתות שלמדו בשנים הקודמות.
    אבל אני לא זוכר אותם, אמרתי.
    הוא רק הביט בי ושתק. כאן אין מקום לקטנים.
    הבנתי שהפגישה נגמרה. קמתי לצאת.
    תבוא שבוע הבא, קרא מאחורי. נשמתי לרווחה. עוד לא אבדה תקוות(נ)ו. אבל עלי להתאמץ.

    הרב קולברג לא עשה לי חיים קלים. בכלל לא. אבל מקץ אותה שנה מצאתי את עצמי בעמדה שונה לגמרי ממה שהייתי לפני שהכרתי אותו.
    התחזקתי בכל התחומים. גם כאלה שלא הוזכרו כלל בפגישות.
    לאחר תקופה אמר לי שאני בכיוון הנכון ונעשה הפסקה של כמה חודשים. קיבלתי את דבריו.

    אותו היום, ישבתי בבית המדרש בהפסקת הצהריים כדרכי תקופה ארוכה מאז עליתי על מסלול הטיסה לגדול הדור. כמה ספסלים מאחורי ישב שייע שביני לביני כיניתי אותו הגאון רבי שייע, והמהם מול ספר פתוח.
    היה קשה להתרכז. החום העיק ודבור גדול שוטט בתקרה בזמזום לא נעים.
    הדלת חרקה מאחורי. פעם, הייתי מסובב את הראש. לא היום. לא אני. מישהו נכנס ופתח בשיחה עם שייע. הקול היה מוכר. שלא מרצוני קמתי כביכול להביא ספר מהארון ונתקלתי בו. ר' מוישה קולברג המאמן סודי שלי פה בבית המדרש הריק. הוא סימן לי לא להתייחס אליו.
    חזרתי ללמוד.
    בסוף היום סימן לי שייע להתקרב.
    ראית מי היה פה היום? אני חייב לו את החיים שלי.
    אני יודע, אמרתי לו.
    מה אתה יודע? שאל שייע.
    אני יודע. הוא סיפר לי שלא מצאת עם מי לדבר בלימוד ברמה שלך והוא קישר אותך לתלמידי חכמים מופלגים...
    שייע הביט בי במבט מוזר.

    אני לא יודע מה הוא סיפר לך. מה שאני כן יודע שהייתי הבטלן של הכולל והאיש הזה שהוא ראש ישיבה לנושרים וגם מטפל בבחורים באופן פרטי, יש לו שיטות מיוחדות לעודד. והוא בנה אותי מאפס.

    פיסות פאזל החלו מתנגשות בראשי. מאמן אישי לגדוילים? איך האמנתי לשטות הזאת. המועדון הסגור. פנטזיות.

    שמע, המשיך שייע, ראיתי אותך מטייל פה ובעיקר מבזבז את החיים שנה אחרי שנה. והרי יש לך ראש טוב. אז עם שיתוף פעולה קטן ביני לבינו ועוד כמה אברכים, אני חושב שהגענו לתוצאה יפה.

    "רגע, אבל אמרת שדיין פלוני היה בא אליו תמידין כסדרן?"
    "אוי, זה ממש פעם בתקופה שהם היו שכנים ומוישה היה מוכר טיטולים".

    לא העזתי לשאול את שייע אם הוא באמת יודע ירושלמי. לא רציתי להרוס לעצמי את התפאורה לגמרי.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: yonatanr, אבינועם גולדברג, דו משמעי ועוד 52 משתמשים55 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    קראתי מיד ובשקיקה עבודה מקצועית, נהדרת, מפעימת שכלים עד מרום.
  • 304
    • מ
    שיר לנשום את ההווה
  • מאה מם //
    • "כל הרגעים האלה שבאו ועברו, אילו רק הייתי יודע שאלו הם החיים"

    רוח מערב מעבירה בי רטט, קרירה
    חול חמים למגע מלטף בהונותיי
    המיית גלים חרישית נושאת קולה בשירה
    שלווה שמחלחלת אט אט לעצמותיי

    אינסוף נושק לאינסוף, מים למים
    ענן נסוג לאיטו, חושף פיסת שמיים
    יונה צחורה חגה מעל, משייטת בין עולמות
    לב קטן דואה לשחקים, מדלג על גומות

    ברקע רחש מונוטוני; ים מתנפץ אלי סלעים
    פסיפס צבעוני משתקף, עולם ארוג טלאים-טלאים
    בינות שברי קרן אור זוהרים צבעי הקשת
    דגיגונים מנסים לחמוק ממלתעות הרשת

    ...
    לוגמת אופטימיות מלוא ריאות
    אוויר צלול ונקי ותכול
    גלים אימתניים מתמוססים ברכות
    קצף פריך נשפך על חול

    ואי שם בקו האופק
    בנקודת השקה של עבר והווה
    ניצוץ חמה מתלקח,
    מבעיר שמיים אדומים
    ואז כבה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עדר רחלים, תמר בן דוד, תמר מ. ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    מיוחד!
  • 462
    • R
    שיר אלרועי. קרבן ליד שלוחה.
  • REBEKA997 //
    • מִלִּים מַכְאִיבוֹת
    שׂוֹרְטוֹת מְגָרְדוֹת
    כְּאֵב
    מְחַלְחֵל
    מְהָרֵס.

    רוֹעֲדִים לְבָבוֹת
    פָּנִים אֲבוּדוֹת
    פֶּה
    הָעֶצֶב
    לוֹעֵס.

    דָּמִים נִשְׁפָּכִים
    מְמַלְּאִים הָרְחוֹבוֹת
    כָּבוֹד
    לָאָרֶץ
    מוּטָח.

    יְלָדִים שֶׁבּוֹכִים
    אִמָּהוֹת מְקַוּוֹת
    הַלֵּב
    מוּל הַשֶּׁבֶר
    נֶחְתַּךְ.



    1678816460845.jpeg
    1678816460845.jpeg
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: AUVI, נעמי אדלר, לוטם ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ח
    שיר בין סקוטש לספוג אני חי - שיר לחג הפסח
  • חני כהן :) //
    • ביצוע במקור: שולי רנד ואמיר דדון
    שיר מקורי: בין קודש לחול
    הסיטואציה: גבר שנקלע לניקיונות פסח


    בֵּין סְקוֹטְשׁ לספוג אֲנִי חַי

    עִם הַסְּפּוֹנְגָּ'ה שֶׁמִּשְׁתּוֹלֶלֶת כָּאן

    בְּאֶלֶף נְתִיבִים

    עִם כָּל כֶּתֶם שֶׁעַל בְּגָדַי

    אֲנִי יוֹצֵא שׁוּב לְפַזֵּר תַּ'פֵּרוּרִים


    בֵּין הַמְּצִיאוּת לַשִּׁגָּעוֹן הַכֹּל חוֹזֵר אֵלַי

    שָׁם בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי גָּר אֵין שָׁלוֹם

    וְהַחַג הַזֶּה קָשֶׁה וקצת גָּדוֹל עָלַי

    אֲנִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִכָּאן וְדַי

    לִבְרֹחַ מִכָּאן וְדַייייי


    שְׁמֹר

    נָא

    עָלַי

    רַק שֶׁלֹּא יַחְלִיקוּ רַגְלַי
    • חחח
    • תודה
    Reactions: castamir, AUVI, emma ועוד 40 משתמשים43 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    כמובן שלא היה כאן כוונה להעליב אף אחד... נכתב כחלק מהפרויקט שלי לעוות שירים מפורסמים ולהוציא...
  • 2K
    • א
    שיר מי צריך לייקים?
  • אל הדגל //
    • העליתי יצירה
    לאתר של
    מעצבים
    ורציתי לבחון
    את תגובת
    הסובבים
    חיכיתי שיבוא
    מפרגן
    אלמוני
    מישהו שם לייק
    וזה היה)
    (אני
    בדקתי כל דקה
    אך המסך
    הכזיב
    היה רק הערה
    שיש שגיאה
    בקטיב
    אז הכנתי לי קפה
    וסידרתי קצת
    בינתיים
    כשבדקתי את הלייקים
    הופיעו שם כבר
    שתיים
    ומה בכלל אכפת לי
    מה יחשוב
    עלי
    איזה קבצן מהודו
    או אמיר
    מדובאי
    ואם בכלל היה זה
    אנטישמי
    מחבל
    ובבוקר הוא
    ישלוף סכין בלי
    להתבלבל
    ואולי זה הגנב
    שכייס לי
    תארנק
    או מפגין שתקע אותי
    שלוש שעות
    בפקק
    אולי זה מאפיונר
    אולי שכנה
    אולי מורה
    אולי זה רובוט אוטומט
    אולי איש טוב
    או רע
    ואז נפל לי אסימון
    שהכל זה
    דיבורים
    במציאות זה לא מוסיף
    כבוד שמחה
    או חברים
    חיי עולם מול הרשת
    שתי קוים
    מקבילים
    וכדאי לי להשקיע
    בדברים
    שמועילים

    אהבתם? שימו לייק;)
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שנות אור, הל בר, mali shulman- orzel ועוד 92 משתמשים95 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דילים
    קטע מתוק ממש, וכמו שאמרו כאן- קצב נהדר. ברשותך- שגיאה לשונית של שם מספר: שניים שני קוים.
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת שקט ילד, אסור לצעוק!
  • אסתיאר //
    • ילד אחד שיחק בגן והיה חבר,
    חבר של כולם.
    כולם אהבו אותו, והוא אהב את כולם.

    שיחק עם עצמו ועם העולם.
    שמח וקפץ ורקד ואהב.
    והיה לו טוב. הכי טוב שבעולם.

    והוא חשב כמה שהעולם כזה מקסים.
    יש בו מלא משחקים, ממתקים.
    ואימא ואבא ואנשים טובים.

    עד עד עד שיום אחד
    הוא הלך ברחוב וצחק, ושמח, וצעק בקול גדול כי היה לו כל כך טוב.
    ואיש אחד גדול שפגש, הסתכל לו בתוך העיניים השחורות, ואמר:
    שקט, ילד! למה אתה צועק???


    ומאז, הוא שתק.
    מאז אף אחד לא שמע אותו יותר.
    ואף אחד לא ידע מה הוא מרגיש.
    הוא הסתכל מה כולם עושים, ועשה.

    אפילו כשהרגיש שמח מאוד
    כשאבא קנה לו לגו ענק,
    ורצה לשאוג בקול גדול לכל העולם
    שהוא הולך לבנות מגדל ענק-ענק,
    הוא שתק.

    הוא כבר לא צחק סתם.
    וגם לא בכה, גם כשהיה לו כואב.
    לא אמר לאף אחד כשנפגע.
    והיה סתם כזה.
    רגיל
    פשוט
    שותק
    כמו כולם.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: esterk, sara lev, אתיס ועוד 39 משתמשים42 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    הוא התכוון לאתגר שהיה - הפוך על הפוך. (אתגר כתיבה דו שבועי)
  • 982
    • ה
    שיתוף - לביקורת ידעתי אחי ידעתי
  • הווה פשוט //
    • .חדרו של עייקא היה אפלולי כדרך חדרים של אנשים מסוגו.
    נקי מאד, פשוט מאד, מסודר מאד, נותן תחושה קלה של שקר.

    למרות שנחשב לגיבור, לא היה נערץ כמצופה, דבר שלא הרגיזו כלל, הוא היה חולם בשלוה גם תוך כדי פעולות כבירות ביותר, מבטו היה אורירי ונעים, מאפשר לעשות במחיצתו כל שיעלה על הדעת.

    מצחו הענק שמעולם לא העלה קמט שיווה לו מראה פסגתי של טירת נזירים מחותלת ערפל דליל במדרונות קשים וריקים.

    את המפתח לחדרו השגתי מגלייצר כשבוע אחרי ההלויה.

    כשפסעתי על הרצפות הכמעט שקופות נזכרתי בעל כרחי ב...
    לא, מוטב שאסיח דעתי מזה.

    הארון היה ריק כמעט, כצפוי, וכן המגרות.
    ’לא בכח’ אמר גלייצר ’לחשוב’!

    חשבתי.

    ’נמלים בשלג’ כתב פעם, קולע בול, כמו תמיד.

    חשבתי,

    בצבא אמרו שאני גאון, וזה נכון אבל...

    מצאתי!
    פשוט חשבתי ומצאתי.

    זה נפתח.

    הרגשתי נבזי כשודד קברים, פחדתי שארגיש יד קרה על כתפי ורוחו של עייקא בפנים רגועות ילחש בניגון המפורסם ’אפשר לעזור לך’?

    זה היה שם.

    זה פשוט חיכה לי שם.

    האתאר את מראהו?
    האוכל?
    באפלולית חדרו של עייקא הוא היה יותר... הרבה יותר...

    נו, אולי פעם אחרת,
    איך אמר גלייצר ’אתה רק שליח, לא מסתכל, לא נוגע, לא זוכר’.

    אבל אני זוכר,
    אוהו אני זוכר.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, שועל ספרות., דיונון ועוד 6 משתמשים9 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    ברגע שתפתר החידה יתפוגג הקסם
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת הלב שלה נשכב על הרצפה ולא מאמין עוד באהבה
  • אסתיאר //
    • ילדה בודדה ועצובה , עומדת לבד ומחכה.

    מחכה שמישהו יבוא לאסוף אותה אליו.

    יחבק ינשק ויגיד ילדה שלי אני איתך.

    ילדה אהובה לא ידעה אהבה.

    עם חולצה חצאית ובגד של סתם.

    נעלים שיש בהם חור ומלא חול.

    לב קטן שמרגיש אלפי רגשות והם בחושך, כי כיבו להם את האור.

    ילדה אהובה. לבדה. בודדה. מחפשת שמישהו יבוא.

    ואף אחד לא בא.

    והיא נשארה לבד.

    -----------------------------

    עכשיו היא כבר גדולה.

    כולם התחתנו, והיא עדין לבד.

    היא כבר לא מאמינה באהבה שתבוא. וגם לא רוצה.

    פוחדת להודות שהיא זקוקה.

    פוחדת להיפגע.

    פוחדת להישבר.

    מחזיקה חזק. הכי חזק. מאמינה בכל יום שיבוא.

    מחזיקה חזק - לא רוצה - מחזיקה חזק - כל כך רוצה - אך לא מאמינה.

    עם בגד של שבת ונעלים גבוהות היא הולכת שוב אליו...

    לב קטן שהרגיש אלפי רגשות של דחיה בחייו, משתוקק לאהבה ודוחה אותה.

    ילדה גדולה, לבדה. מחכה שמישהו יבוא.

    ואיש אחד הגיע וקפץ לה הלב.

    הלב הזה שמרגיש כל דבר, ורגיש.

    נשכב על הרצפה ולא רצה ללכת.

    היא ניסתה להמשיך והוא עצר אותה בצעקות, לא מאמין.

    ובכלל איך הוא נראה, ואין לו תואר ואיך הוא יכול להחזיק...

    והמשפחה שלו חסרת השכלה, בלי כסף, והוא הגיע בלי רכב.

    והוא גם קצת נמוך והחיוך שלו עקום. שוב עוד אחד שלא מתאים. אמרתי לך. אין.

    זה כבר רחוק מלהיות אפשר.

    ילדה אהובה לבדה, בודדה.

    מחפשת שהלב שלה יבוא,

    אבל הלב שלה נשכב על הרצפה ולא מאמין עוד באהבה.

    והיא כל כך רוצה,

    ואיך הוא יבוא?
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: esterk, ספלאש - עיצוב בשפריץ, שיבת ציון ועוד 35 משתמשים38 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    עצוב :-(
  • 720
    • ד
    שיר לא ראתה חמה
  • דיונון //
    • מָה אֲסַפֵּר לָךְ
    שֶׁמֶשׁ פָּז
    עַל חֶסְרוֹן הַסַּהַר
    וּלְעֵינַיִךְ מֵעוֹלָם
    לְבָנָה תְּמִימָה

    הַאִם
    תַּאֲמִינִי אָז
    לְלַהַג צֵל וָצַעַר
    הֵן מִפָּנַיִךְ צְלָלִים נָסִים
    פָּגִים לִמְאוּמָה

    הַלָּעַד
    לֹא תֵּדְעִי הָרָז
    אֲשֶׁר תַּחַת סְבַךְ הַיָּעַר
    הַקּוֹר הַחוֹלִי וְהַשְּׁחוֹר
    הַחַת וְהָאֵימָה

    סֹבִּי סוֹב
    בּוּעַת אוֹר עַז
    סוֹמָה בְּזֹהַר
    לֹא לָךְ הַשֵּׂג אֶת גּוֹן אֹפֶל
    חֶזְיוֹן מַחְשָׁךְ דּוּמָה

    אַךְ זֹאת לִי
    חֲמָתִי מֵאָז
    לְעֵת נְעִילַת שָׁעַר
    בַּחֲמַת צֶדֶק מִשְׁפָּטֵךְ
    זִכְרִי אֶת עֵבֶר הַחוֹמָה
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, פריפר, castamir ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    חשבתי שהכוונה גם למשמעות השמש שמאירה ובכך מניסה את החושך (צללים) וגם במשמעות המטפורית של אור שנס...
  • 1K
    • EPaP
    עזרה מספרים וספרות בכתבות
  • EPaP //
    • כותבת ומסתבכת.

    אני יודעת שמקובל לכתוב במילים,
    אבל מה לעשות שהכתבה מלאה בנתונים מספריים?

    שקלים עוד ניחא, אני כותבת מאה מיליון שקלים במקום מספר ארוך או 100 מיליון,
    אבל מה אני אמורה לעשות עם 5.5% ודומיו?
    • תודה
    Reactions: דילים1 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    כמו שאמרו מעליי, אני חושבת שההבדל הוא בין טקסט פרוזה למידע. אם אנחנו רוצים להשיג את המטרה של...
  • 855
    • ת
    שיתוף - לביקורת מדבקות של מלאכים
  • תמר מ. //
    • זה היה כשהייתי בת שש או שבע.

    והדבר שהכי רציתי היה אוסף מדבקות.

    מדבקות כאלו יפות, שנדבקות באלבום.

    מדבקות נוצצות, מדבקות עם חרוזים.

    זה היה כשהייתי בת שש או שבע.

    קמתי בבוקר והשמיים היו עוד קצת חשוכים.

    הלכתי לסלון, עדיין יחפה.

    אבא שלי עמד שם, לבוש טלית, מביט על הזריחה.

    הוא הכין לי תה או שוקו והתיישב מולי על יד השולחן.

    הלימונים קישטו את המפה. בחוץ, בחלון, הוואדי היה כבר ירוק.

    אני הרמתי אליו את המבט, ואמרתי לו - "אבא, אני רוצה שיהיה לי אוסף מדבקות."

    והוא הסתכל עלי בפרצוף קצת לא מבין.

    "מה הבעיה לבקש מדבקות?"

    ואז הוא הראה לי איך את הידיים להרים ופשוט לבקש מה' שישלח מלאכים.

    והלכנו יד ביד אל מתחת לכרית.

    ושם חיכו לי מדבקות כאלו יפות, שנדבקות באלבום.

    מדבקות נוצצות, מדבקות עם חרוזים.

    ומאותו היום הכרתי את המלאכים.

    המלאכים של המדבקות ועוד הרבה דברים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: tovy, קופסא קטנה, אני ADHD גאה ועוד 28 משתמשים31 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    מיוחד ממש. מרגש יותר מאלף דברים אחרים. הפשטות, הישירות, התמימות...
  • 608
    • מ
    שיתוף - לביקורת ערב פסח... חריף למדי
  • מ. ברא"י //
    • אני משתעלת ומשתנקת.
    -מי יצר אותך בכלל? את רק גורמת להפסדים,
    הופכת שחורים לסגלגלים. הורסת צבעים.
    לדעתי אפשר בהחלט להסתפק עם חברותייך שאינן כה שנונות וחריפות.
    - אני חושבת שזה שאני שנונה וחריפה, זו מעלה מיוחדת. שאין לכל אחת אחרת.
    אולי אני באמת לא מתאימה לכל אחת רק לאלה שהן "מבינות" באמת.
    יודעות להעריך את הניקיון שאני אחראית לו. גורמת ללבן לבהוק עוד יותר.
    ומי שאומרת שאני מבלבלת צבעים- אולי אינה אחראית דיה, להזיז ממני חפצים רגישים.
    ותדעי לך שאני יסודית מאד, והחריפות שלי פותרת בעיות של חיידקים. זה שווה לך!
    -יודעת מה שכנעת אותי. אבל מה עושים עם ה-(שיעול חזק) אני לא יכולה לעבוד איתך ככה!!!
    יש לך אולי עצה בשבילי? רעיון? פתרון?
    -באמת כדאי שתלבשי מסכה בזמן שאת בד' אמותי. וכפפות- הן חובה.
    בואי ונשתלט על הבית!!!
    • חחח
    Reactions: R.E.Y, shevi123, בשלנית ומשתמש 1 נוסף4 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    בעיקר לכן אני אוהבת אותה. הופכת ומבלבלת צבעים. משחור-אפור-חום דהוי, ללבן צח ובוהק!
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת שפע ברכת ה׳
  • הפצחן //
    • התור הארוך המשיך להזדחל בין המדפים העמוסים לעיפה בבית הזעיר במנחמיה.
    אני, אברך צעיר, תינוק עמוס על ידי, עייף מלילה ומנסיעה. לפני מתנדנד אפרפר חשוב ונרגן למראה, כנראה אשכנזי. ספר כיס כלשהו משתקף לו במשקפיים.

    נו. משעמם.
    מפתחים שיחה.

    ״שולעם עליכם, הרב.״ אני מנחש לעצמי.
    הוא מסתובב ומזכני בחיוך זעיר. ״עליכם. מה נשמע? מה יש לקטן?״
    ״אנחנו לא יודעים… כל הלילה בכה. ה׳ ישמור.״ מוחט את אפי ביד מזיעה. פתרון יעיל למחצה כשאין טישו.
    ״נו, נו. בעזרת ה׳ שיהיה רק לברכה.״
    ״בעזרת ה׳, בעזרת ה׳. למה אתם באים לכאן?״
    ״אה, לא. איזה אח של גיסי. ברוך ה׳ - איתנו הכל בסדר.״
    ״ה׳ יעזור. ה׳ יעזור. רק הוא יכול. שמעת על הפיגוע עכשיו בצומת קרנפים?״

    אדהכי והכי, התור מזדער מהר, ברוך ה׳. סגולה קדומה של שיחות דביקות.

    רזה נכנס, אחריו שמן, אחריו תורכי, אחריו חסיד עגמומי.

    האפרפר מחליק פנימה והחוצה, ישתבח שמו. חיוך פרוש על פניו. חיוך השמור למי שקיבל ברכה אלוקית.

    הגיע תורי.
    אני אוסף את חלציי בשידולין, כולי פרכסת שרפים מופלאה.
    הדלת נפתחת על ידי המשמש בקודש.

    וואו.

    הרב מפלוק, התינוק הקדוש ממנחמיה.
    מקור הברכה.
    מה היינו עושים בלעדיו, מה?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: פלמונה, דבורה הנביאה, סופריא - הוצאה לאור ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    העירני חכם אחד שהפואנטה תפסה טיסה לאיים המלדיביים ונעלמה אי שם אז אסביר: כוונתי בקטע הזה הייתה...
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת מידג'רנטפרי
  • היהלומן //
    • אשמח לביקורת, פליז.



    יום שלישי.
    היום הקבוע שאני יוצא לסיבוב עם סבא.
    כמו תמיד. סבא נותן לי את ידו. היד הזו שמתחת לשרוול הלבן חקוקות בה ספרות כחולות.
    הוא צועד בקצב נמרץ, סבא. תמיד הוא אומר שהוא חייב להשלים את שלושת השנים שבהם לא היו לו ספרים.
    וסבא באמת משלים. בכל רגע פנוי הוא יושב עם ספר ענק עב כרס, המשקפיים שלו מורמות לכיוון המצח, והעיניים המאומצות מעיינות באותיות הקטנות.
    רק כשהנכדים שלו, 'הנקמנים' כמו שהוא אוהב לכנות אותם, מגיעים אליו, הוא סוגר את הספר הגדול שלו ויוצא לסיבוב של נחת.
    כמו מידי יום שלישי, הגעתי אל סבא, ויחד יצאנו לסיבוב הקבוע ברחובות העיר.
    פתאום צדה את עיניי דמות מרוחקת, וסביבה התגודדות קטנה של נערים בגילי.
    ביקשתי מסבא, והוא הסכים ללכת יחד איתי לבדוק את פשר ההתגודדות.
    היה זה יהודי קשיש. הצצתי, בלי כוונה, באמת, וראיתי שגם ביד שלו חקוקים המספרים הכחלחלים האלה.
    הוא החזיק ביד שקית עם לקקנים אדומים מבריקים, והציע לכל ה'קינדערלאך'.
    סבא נתן לי שוב יד, וצעד משם מהר בתקיפות.
    בהמשך הדרך הסביר לי סבא שלא ניתן לסמוך על הכשרות של הלקקן, ולשאול את הקשיש זה לא כדאי כי הוא יכול להיפגע.
    ככה התהלכנו עוד כמה דקות אבל כבר לא פטפטתי בהתלהבות.
    הלקקן האדום נצץ לי מול העיניים...

    כשחזרנו לבית, אחרי שהוא סגר היטב את דלת העץ החומה, סבא פקד עלי להתיישב על הספה.
    אם סבא אומר עושים, וכך התיישבתי על הספה הקרועה בקצוות, מחכה לסבא שיחזור מהמטבח.
    כשחזר סבא, ובידו ארגז עץ גדול, קמתי מיד לעזור לו לסחוב את הארגז ולהניח אותה על השולחן.
    ידעתי מה יש בארגז, אבל נתתי לסבא לדבר. ככה אבא חינך אותי.
    "זה הארגז של ה'גוטעזאכן'. של הממתקים. עכשיו, בגלל ההתגברות שלך ברחוב, אני נותן לך רשות לבחור שלושה ממתקים מהארגז.
    אבל לפני כן, אני רוצה להסביר לך משהו.
    כעת, אחרי ההתגברות שלך, יש לך זכות גדולה. זכות ענקית שיכולה להיות רק לאידישער יינגאלע שמתגבר על הפיתויים של היצר הרע.
    זכויות כאלה, שבגללם הוא רצה להרוג אותנו.
    עכשיו, אתה יכול לבחור שלושה ממתקים, ועדיין הזכות תישאר שלך. אבל אני מציע לך לוותר על הממתקים.
    אני רוצה שהטעם הכואב של ההחמצה יישאר לך בפה, אל תדחה את ההרגשה הזו, ואל תנסה לשכוח ממנה. תזכור כל הזמן כמה אתה רוצה את הלקקן האדום, ושלא קיבלת תמורתו שום פיצוי. אבל כל הזמן תישאר בשמחה על הזכות לקיים את רצונו יתברך, אפילו כשזה קשה.
    הבנת, נקמן יקר שלי?"
    ואני הבנתי, נקמן שכמותי.
    כל הדרך הביתה, באוטובוס, ואחרי זה במעריב ובמיטה, עמד לי לקקן אדום ונוצץ מול העיניים, גם בחלומות הוא בא לבקר, אבל בבוקר כשהתעוררתי והטעם המתוק מילא את כל כולי, הבנתי שזה הרבה יותר טעים מהלקקן.
    בארוחת הבוקר, כשהמלמד הוציא חבילת לקקנים אדומים עם חותמת מוכרת מתנוססת עליהם, ולמול כל הכיתה סיפר את הסיפור שלי, ועל סבא שהלך מיד אחר כך לקנות חבילה של לקקנים, חשבתי שזה מיותר.
    אני את הפרס שלי קיבלתי גם ככה.

    היום, שלושים שנה אחר כך, כשאני רואה לקקן שמיועד עבור מבוגרים, מידג'רני קוראים לו, וזכיתי ואין לי גישה אליו, אני נותן להרגשה החמצמצה למלא את כל כולי, לא דוחה אותה.
    אחרי שהיא ממלאה אותי היטב, ההרגשה החמוצה, נותנת לי להרגיש לא שווה ולא מעודכן, אני פותח עיניים גדולות, עיניים שזכו לראות את סבא הצדיק שלי, ומסתכל על המודעה הגדולה שתולה על הקיר שמולי.
    'אני נקמן לתמיד. גם מול המחשב!'
    ואני יודע, שגם ביום שלקקן מידג'רני הנוצץ יפתח לי בנטפרי, אדע שזה מיותר לגמרי. טוב לי גם ככה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אמת מארץ תצמח, תמר 21, מנחם דרורי ועוד 47 משתמשים50 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    מושלם. אהבתי את הקטע ואת הרעיון
  • 830
    • מנוחה כהן
    שיתוף - לביקורת למרות, ובגלל, ובזכות...
  • מנוחה כהן //
    • הגעתי לכיתה היום, ברור.
    הגעתי למרות, ובגלל, ובזכות...

    הגעתי למרות לא ישנתי בלילה.
    כי דאגתי לבעלי שהיה בנסיעה לעיר,
    כי התפללתי לה' שביתי תתגבר ותתבגר באולפנה הרחוקה,
    כי היה לנו זום-הנהלה-דחוף-חובת-השתתפות! על איך-לשוחח-על-הפיגוע-עם-הבנות-בכיתה.

    הגעתי בגלל שאני שליחת ציבור.
    כי אני צריכה להיות עם הכיתה שלי בשעה הקשה הזאת,
    כי התפקיד שלי הוא למשש את הדופק, לאתר סדקים לאורך הלב,
    כי אני צריכה לבנות חוסן וביטחון לתלמידות שנוסעות הלוך-חזור בכפר ההוא.

    והגעתי בזכות...

    והייתי שם.

    הייתי כדי להנחות.
    בטוח שזה לא סוף העולם?
    איך ממשיכים?
    מה מרגישים?
    להסתגר.
    נכון? טעות?

    הייתי כדי לענות.
    ואם זה יקרה גם לי?
    איך יזכרו?
    מה יעשו?
    להתנקם.
    מותר? אסור?

    הייתי כדי לנתב.
    מה כדאי לכתוב על השלט?
    איך מנציחים?
    מה יתקבל?
    להפגין.
    יעיל? מיותר?

    וכל אותו היום ביקשתי לראות את דודי
    יורד אל גינת אגוז
    אוסף רסיסי לבבות
    של אחים ואחיות.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: מאה מם, מ. ברא"י, פרפרזה ועוד 18 משתמשים21 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    וואו.וואו.וואו
  • 1K
    • ב
    שיתוף - לביקורת הדחליל.
  • בנדו //
    • זהו קטע כתיבה שכתבתי בעבר. אהבתי את התוכן שלו אך לדעתי הכתיבה זקוקה לליטוש (זה המקסימום שהצלחתי להגיע אליו מבלי למחוק הכל ולכתוב מחדש...)
    ע"כ אשמח לקבל הערות ספציפיות עם הצעות לשיפור. תודה רבה.

    הדחליל.

    באמצע השדה, בינות גבעולי החיטה הזדקרה תלולית קטנה, ועליה עמד דחליל. דחליל גבוה וזקוף. בגדיו היו מרופטים וכובעו אכול.
    בודד היה הדחליל, בודד כל כך.
    ובערב, בערב בדידותו גברה, השמש הענקית, זאת שראה עד אמצע הצהריים הייתה נעלמת מעליו, היכן שעיניו לא ראו עוד. וכך הוא היה עוקב אחר צילו המתארך.
    בתחילה בקושי היה צל, רק צ'ופצ'יק קטן שהיה נראה כמו בליטה של מצחייה, אך ככל שעבר הזמן גדל הצל והתעצם, שעות אלו היו השעות היחידות בהם ידע איך הוא נראה, או לכל הפחות מה הם קווי המתאר שלו.
    הוא ידע שיש לו רגל אחת ארוכה שעמדה על תלולית, הוא ראה מכנסיים שיצאו מחולצתו אך משום מה רגלו לא הייתה מושחלת בשום שרוול, היא פשוט יצאה מבין השרוולים ושרוולי מכנסיו התנופפו להם ברוח.
    זה לא היה נראה כמו בגוף של עובדי האדמה שראה לפעמים.
    על פי הצל שלו הוא ראה שמותניו היו צרים צרים, תמיד הוא לא הבין איך הם צרים כל כל כך, משהו לא היה נראה לו הגיוני שם.
    ידיו היו ארוכות, ארוכות עד ששרוולי חולצתו נעצרו באמצעם. וראשו, טוב את צללית ראשו הוא לא בדיוק ראה, הוא ראה רק עיגול סימטרי ומשעמם עם כובע מצ'וקמק.
    ככל שעברו השעות התארך צילו לממדים עצומים, באותם רגעים התמלא הדחליל בגאווה על גודלו, היה זמן קצר מרוב שהוא היה ענק לא ראו את הסוף שלו, זה היה אמור להיות הרגע הכי משמח שלו.

    אלמלא מה שהיה קורה אחר כך.

    בבת אחת הצל שלו החל להתעמם ובתוך כמה שניות הוא נעלם עד שנמחק, נמחק כאילו לא היה.
    זה היה הרגע הכי עצוב ביום. הוא לא לא ידע מה קרה, איך צל שגדל בהתמדה רבה רבה כל כך נעלם ככה בשנייה.

    ואז הסיוט היה מתחיל.

    האור החל להיחלש בהדרגה, והכל סביבו התכהה אט אט, העצים הירוקים שמימין לשדה איבדו מירוקתם לטובת ירוק כהה ומעציב עד שבשלב מסוים הפכו שחורים. שיבולי החיטים הזהובים איבדו מהברק הזורח שלם תמורת חום כהה ועוד יותר כהה.
    והשמיים, הו השמיים, הכחול האינסופי והמבריק שלהם קיבל אפרפרות עצובה ודיכאונית.
    היקום כולו לכל מראה עיניו, הפך מכוער ומשעמם.

    וכאילו לא די בזאת, רוח עזה החלה לנשב ולהניע את השיבולים והעצים אנה ואנה. וככל שעבר הזמן התגברה הרוח ושריקתה נעשתה יללנית ועצובה והצבעים התכהו יותר ויותר עד שהעולם הפך כולו לצלליות שחור ואפור מזעזעים.
    זה היה הזמן שהדחליל החל לבכות.
    בתחילה היו אלו יפחות חרישיות ועדינות. לאט לאט, ככל שהחושך גבר יותר, היה בכיו מתגבר והולך עד שהפך לבכי מתפרק ויבבני.
    הדחליל העצוב געה בבכי מר נוכח היופי המושלם כל כך שהושחת בזמן כה קצר, הוא היה מביט בעיניים כלות בנסיגתו האיטית של האור מול דהרתו הכובשת של החושך עד לניצחונו המוחלט של החושך.

    היקום נצבע בגוון שחור עז ואבסולוטי.

    שאגה של מפסיד בקרב הייתה בוקעת אז מהדחליל המרוסק.
    כל העצב והצער שבעולם נשזרו בקולו שהרעיד את כל היקום הדומם. קולו התגבר לגבהים בלתי הגיוניים עד שנסדק, נשבר ומעד וגווע לאיטו ביחד עם שאריות האור האחרונות.
    ואז נהיה שקט.
    שקט עצום ומחריש, שקט שעטף הכל.
    הרוח המייללת נרגעה ונעלמה לאנשהו ואוושות העצים פסקו לגמרי. הדחליל המסכן היה קרוע, מותש וסחוט עד לשד עצמותיו.

    דיכאון עצום וענקי כיסה את כל ישותו, היה היה מרוט ומרוקן, חסר טיפת חיות. השחור צבע את עיניו, מחשבתו וליבו.
    הוא לא ראה כלום.
    לא חשב כלום ולא הרגיש כלום.
    רק ריק עמוק ואינסופי מקצה אחד של העולם לקצהו השני.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: REBEKA997, AUVI, חני כהן :) ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    כתיבה מאד יפה מעניין לקרוא את הסגנון שלך היום
  • 849
    • ה
    שיתוף - לביקורת הפנו מבט פנימה
  • הווה פשוט //
    • כשפותחים מקרר נדלק האור
    שכולם יוכלו לראות את הבפנוכו שלו
    כשהדלת נסגרת משתרר בו חושך

    אני לא מקרר

    כשאני עוצם עיניים
    האור נדלק לי
    בחדרי הלב
    וכל האוצרות זוהרים שם
    רק בשבילי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, yael305, מעצב פנימיות ועוד 24 משתמשים27 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אחד הקטעים היפים ביותר שקראתי בזמן האחרון... המון רגישות ועומק וואו
  • 1M
    • ל
    שיתוף - לביקורת פורים - עצוב :-(
  • לוטם //
    • הלכתי להביא לו משלוח מנות. לחבר שלי, מבית הכנסת.

    נכנסתי אליו לבית, ולא יכולתי שלא לעשות את ההשוואה בינינו, היא היתה זועקת מידי.

    אצלנו הכול רועש, שמח.

    אצלו...

    שקט.

    הילדים יושבים בשקט, מי על הספה, מי ליד השולחן. מנסים לחייך, לא מצליחים.

    ניסתי לחייך אליהם, לשמח אותם, בכל זאת, פורים.

    אבל החיוכים התמהמהו מלשכון על פניהם.

    הבאתי לו את משלוח המנות, "תבואו אלינו לסעודה", ביקשתי. ראיתי את הדחיה על פניו, הקדמתי אותה, "אפילו אחריה. תבואו". כיוונתי את דברי גם לאשתו, שתדע. שלא יתביישו לבוא.

    הילדים הביטו בי. ראיתי שהם רוצים לבוא, ועם זאת ידעתי, הם לא יבואו.

    ידעתי שיהיה להם טוב לבוא, להשתחרר. זה יוציא אותם מהאבל.

    כולם חוגגים, שמחים, לא הרבה זוכרים שעוד כמה ימים, שבוע, אולי פחות יהיה יום השנה לפטירת ביתם, בנסיבות טרגיות. אף אחד. כמעט.

    זוכרים את זה, ברור. עוזרים, מסייעים, אבל ביום הגדול, הקדוש והשמח הזה, לא הרבה זוכרים אותם.

    מפחדים לדבר על זה. חוששים. שוכחים.



    הם לא באו לסעודה. גם לא אחריה. נשארו באבלם. אני מבין את זה. וכואב.
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: מיריכ, אביגלוש, yael305 ועוד 31 משתמשים34 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אי נקרע לי הלב, לא תוכן כתוב במקצועיות מהולה ברגש עמוק,
  • 4K
    • מ
    אתגר הפוך על הפוך
  • משולש ברמודה //
    • מכירים את סיפור הילדים על האריה שאהב תות?
    לא מזמן יצא לי לראות     סרטון חמוד (וקצת ישן) שהקונספט שלו פשוט מאד:
    סיפור ילדים בשם האריה שאהב תן ביס. כן, לא תות ולא גזר, אלא אריה הייטקיסט נחמד שאהב מאד תן ביס.
    מצרפת כאן צילום מסך של תחילת הסיפור:
    1677107242883.png
    1677107395106.png

    הדבר הכי יפה בסיפורי "ילדים" בסגנון הזה שהם פשוטים מאד מבחינת המלל אבל מתוחכמים במיוחד ברמת הסאבטקסט. הם מתבססים בד"כ על סיפור מוכר ודרך עולם הילדים הפשוט מעבירים מסר רציני יותר.
    הספר 'הנסיך הקטן' לדוג' נכתב בכלל עבור ילדים אבל גדוש כולו במסרים נסתרים על החיים שמבוגרים נהנים לנתח...

    מהצד השני של המטבע אפשר לפגוש בסגנון ההפוך (והנדיר יותר): קינות מלאות הוד ויגון או שירים מורכבים ומפעימים אשר מדברים לדוג' על חיי היום יום המרגשים של ילדון בן שלוש.

    בקיצור נהפוך הוא קטן. והנה קצת דוגמאות (אפשר להשתמש בהן בכיף, אני אפילו אשמח שמישהו יכתוב משהו מהן...):

    שיר קליט על הדיונים בוועדת החוקה בראשותו של רוטמן המיועד עבור גן ילדים בני חמש, או סיפור ילדים מחורז שיתחרה בסדרת הספרים 'אלי לומר להיזהר' על משלוחי המנות שיוצאים כל שנה מפרופורציה.
    מצד השני תוכלו לקחת את סיפורה של יונית, ילדת חמד בת חמש, אשר תורה לנדנדה בגינה השכונתית נלקח בידי בני עוולה מנוזלים ולהציג אותו בשיר מרטיט וסוחט דמעות בוועידת זכויות אדם הבאה של האו"ם.

    הכללים פשוטים מאד או שלא אבל אין מה לעשות זה מה שיש:
    1. אי אפשר לערבב בין שני הסוגים.
    2. כתיבה סיפור/שיר/בלדה לילדים חייבת להיות במשלב תואם לגיל צעיר, מן הצד השני התוכן חייב להיות מעולם 'המבוגרים'.
    3. כתיבת שיר/קינה/פיוט צריכה להיות ברמה המתאימה לכתיבה רצינית המיועדת למבוגרים, התוכן לעומת זאת ילקח מעולמם של ילדים.
    4. חרוזים. אמנם לא בכולם זה נצרך, אבל הכוונה היא שהאתגר אינו מיועד לסיפורים ארוכים. תחשבו שמישהו הולך לשווק את היצירה הזאת - אין זמן לקרוא משהו ארוך ומפותל, זה גם יכול לאבד את המטרה.
    5. רעיון - מומלץ וכדאי להתפרע עם הרעיונות, רק שימו לב שנשארת פואנטה אחרי כל הבלאגן.
    6. סאבטקסט: אם לא תמיד זה חשוב - כאן זה קריטי.
    פה אפשר לקשקש בטקסט גלוי וללא כוונות נסתרות.

    האתגר ינעל בעוד שבועיים מהיום: יום חמישי ט"ז אדר בשעה 23:59.
    1677107242883.png
    1677107395106.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, שיבת ציון, נחמת שוטים ועוד 22 משתמשים25 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    כבר אחרי חצות שוב פעם והבטחתי שיפוט במוצ"ש... נכון שתמיד כותבים שהיה קשה ממש להחליט, והתלבטות...
  • 447
    • I
    שיתוף - לביקורת צָמֵא לְמַיִם.
  • I.Q //
    • ב''ה.

    כִּמְעַט כְּמוֹ עָנָן צָחוֹר מַבְהִיק, כְּמוֹ קֶסֶם, הוּא הִצְלִיחַ לְדַבֵּר, כָּךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מְרֻצִּים גַּם הַמִּתְנַגְּדִים וְגַם הָאוֹהֲבִים. הוּא מָצָא אֶת הָעֲרָכִים הַמְּזֻקָּקִים, כָּאֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם מַסְכִּימִים לָהֶם. כֻּלָּם הִנְהֲנוּ בְּרֹאשָׁם וְחִיְּכוֹ. זוֹ הָיְתָה נִרְאֵית מַמָּשׁ גְּאֻלָּה. כָּל הַחוּגִים, הַמִּפְלָגוֹת, הַסִּיעוֹת וְהָאִרְגּוּנִים הַשּׁוֹנִים וְהַמּוּזָרִים, בְּכֻלָּם הָיָה הוּא רָצוּי עַד מְאוֹד. אַךְ אוֹיָה לְפֶתַע הִבְחִינוּ הָאֲנָשִׁים כִּי נִשְׁאֲרוּ בְּלִי דָּבָר, בְּלִי אֲמִירָה שֶׁל מַמָּשׁ בְּיַחַס לְחַיֵּיהֶם. הָעֲרָכִים הָיוּ כֹּה קְלִילִים וַעֲנָנִיִּים, שֶׁהֵם לֹא חִיְּבוּ דָּבָר, וְלֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם חִבּוּר לְמַשֶּׁהוּ שֶׁבֶּאֱמֶת נִשְׂגָּב יוֹתֵר. לִכְשֶׁנִּתְעַמְּקוּ בַּדָּבָר הֵבִינוּ כֻּלָּם כִּי מְחַבֵּב הָיָה הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים וְלֹא אֶת הָעֲרָכִים עַצְמָם. וְרֶגַע אַחֲרֵי מִלּוֹת הַקֶּסֶם הַלָּלוּ, הָיָה הָעוֹלָם חָשׁוּךְ וַעֲדַיִן צָמֵא לְמַיִם.
    • תודה
    Reactions: וריטסרום, mery!!!, castamir ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 823
    • כ
    שיתוף - לביקורת אשרי מי שלא שתה, ומי ששתה...
  • כותב השורות //
    • העולם אחרי פורים מתחלק לשניים:

    אלו ששתו ואלו שלא.

    אלו     שמסתובבים היום עם פחדים וחרדות ממה שיצא מפיהם כטוב ליבם ביין, ואלו שלא.

    אלו     שמנסים להתחמק מהאנשים שראו אותם שרועים על מדרכה והיו צריכים לגרור אותם שלושה רחובות עד הבית, ואלו שלא.

    אלו     שלא מסוגלים לצאת מהבית אחרי שהם שברו לשכנים את הווטרינה החדשה תוך כדי ריקוד נלהב, ואלו שלא.

    אלו     שלא יודעים למי הם צריכים להחזיר את ה'בלאק לייבל' שהבריחו מאחד הבתים, ואלו שלא.

    אלו     שיודעים שהיה פורים אבל הם לא זוכרים מה היה בפורים, ובינינו הם גם לא רוצים לזכור, ואלו שלא.

    אלו     שמבינים מה זה 'עד דלא ידע מה קורה איתו', ואלו שלא.

    אלו     שקיימו את המצווה בהידור ויצאו ידי חובת כל השיטות לרבות שיטת לוט, ואלו שלא.

    ובקיצור, העולם אחרי פורים מתחלק לשניים:

    אלו שעשו בושות, ואלו שלא.


    ועל זה נאמר: אשרי מי שלא שתה, ומי ששתה... ישתה גם שנה הבאה


    הקטע הזה מסכם את סדרת הקטעים הפורימיים להשנה
    למה אתם מתחפשים השנה?
    הדבר הבא
    זה למה אני אוהב בחורי ישיבות [בפורים]
    ארבע מידות בשיכורים
    מקווה שאהבתם.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: ברור כשמש, מתן מאור, בשלנית ועוד 20 משתמשים23 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    צורף קובץ
  • 643
    • R
    שיתוף - לביקורת איש צר ואויב
  • RIVKA W //
    • כשצהלות השיכורים נשמעו מכל עבר וכלות צעדו אל משתה היין,
    כששירים סוערים נשמעו ברחובות וריקודים עליזים התארגנו במדרכות,
    כשקבוצות קבוצות פשטו יד ודרשו אלף - לא פחות!
    אז
    משוריינים התמלאו,
    קסדות נחבשו,
    הם יצאו-
    לג'נין.
    אז
    כשקראנו על איש צר ואויב,
    היו שם כמה צרים.
    כשדפקנו על הסטנדר וטלטלנו רעשנים,
    הרעש נשמע גם שם וכדורים עפו בשריקה.
    כשבמוקפים נשפך יין,
    יללות הזעיקו ילדים משנתם
    ושמיים נצבעו באדום.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אפרת תהל, devMode, AUVI ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    מיוחד ממש. וכואב. גורם לי לחשוב על אלה שמוסרים את הנפש בזמן שכולנו חוגגים. כואב אפילו בחג...
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת מה חסר לך אבא, מנקים בעולם שלך?
  • אסתיאר //
    • בס"ד

    אבא אני רוצה לבקש מימך בקשה קטנה, לא מסובכת ובשבילך היא הכי קלה...

    סה"כ כמה מאות אלפים, לא בשבילי אלא כדי לעזור לאנשים.

    תראה את גבריאל השכן, שבוע ימים הוא יושב וחופר בבור של עצמו, מגרד קצת כסף והולך לישון.
    מה יקרה אם יהיה לו עוד קצת יותר?

    תראה את שלמה, הוא ממזמן התייאש מלגדול והעדיף ללכת לנקות רחובות, מה חסר לך אבא, מנקים בעולם שלך, יש לך אין ספור, למה דווקא בחרת בו? אם היה לו טיפ טיפה יותר כסף בכל חודש, הוא היה ממזמן יושב על דף גמרא שקוע באוהלה של תורה, לא חבל לך אבא, לבזבז אותו לתפקיד כזה נפגם?

    ושולה השכנה, בכלל, היא כל היום רצה מנקה בתים, רק כדי להביא קצת אוכל לבית שלה.
    עשרה ילדים נתת לה בלי עין הרע, ותראה מה הם לובשים, חולצות ישנות שלבשו אותם לפני עשרות שנים.
    אם היה לי טיף טיפה כסף, לחדש לה את הקולקציה, להלביש את הילדים , זהו אבא רק את זה.. וכמה זה אולי אלף שקל בחודש.

    ובעל המכולת אמר אתמול בצער וביגון שהוא צריך לסגור, כי אין כמעט קונים, והוא לא יודע איך הוא יעבור עכשיו את החגים—חשבתי בלב, אם תיתן לי את הכסף, אני ילך כל יום ימלא ארגזים, העיקר שיהיה לו לבעל המכולת חיים יותר שקטים...

    מי לא צריך שקט אהבה שמחה ורוגע, תראה את משפחת סלמון, איזה בת מוכשרת כלילת המעלות, יושבת בבית ושערותיה מתלבנות, והכל קורה, רק בגלל שאין שם קצת מעות... אם היית נותן לי מעט לתת, הייתי מחתן אותה מחר עם הבחור הטוב ביותר, מזה בשבילך אבא שלוש מאות אלף שקל, מול הזכות להקים בית כשר? אם רק תיתן לי...

    ויהודה מוועד השכונה אמר שהוא כבר לא יכול להחזיק את הקופה, כל כך הרבה עניים דופקים אצלו בכל יום, והוא חושב לסגור, יש רק הוצאות והכנסות כמעט שלא...
    מה זה בשבילך אבא להשלים לו מאוצרך הטוב?

    אם רק היה לי עוד, הייתי נותן מפזר בלי חשבון, לא בשבילי, לאנשים ברחוב, לא לי, רק לעזור, אני כל כך רוצה להיות המושיע, לגאול לשמח, רק רוצה לעלות חיוך לכמה אנשים שהחוב האחרון/ המשכנתא / חשבון החשמל/ המינוס בבנק... מונע מהם לחיות, אם רק תיתן לי, לא בשבילי, אלא רק כדי לתת, מזה בשבילך אבא, אצלך כלום לא קשה.

    ולי, מאיפה לי, כלום אין בידי לתת, אלא רק ממה שתיתן לי אתן... ואם אין לי כרגע, אז כנראה זה טעות.

    אז אנא מימך אבא תן לי כמה דקות ערמות ערמות ואני כבר יעשה את העבודה מקרוב...
    אתה תראה כמה טוב יהיה אז, טוב שלא היה עד היום.
    ואתה אבא תוכל להגיד שלום, ללכת לנוח כמה שנים בגן עדן , ואני עבדך המסור יעשה את מה שלא עשית.

    אז אנא מימך אבא, תן לי כמה דקות לנהל לך את העולם.

    ​
    • תודה
    • כועס
    • וואו!
    Reactions: צביקה לינצר, אריאלל34, שיבת ציון ועוד 29 משתמשים32 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    המסר ברור, אבל כתוב טיפהל'ה צורם...
  • 997
    • כ
    שיתוף - לביקורת ארבע מידות בשיכורים [חכם-רשע-תם-ושאינו יודע לשתות]
  • כותב השורות //
    • ארבע מידות בשיכורים
    חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשתות

    את החכם תמצאו מתמרח בליל פורים על הפרוכת בישיבה מבכה את המסכת שעוד לא גמר, תשמעו אותו מתחנן שיזכה לסיים את הש"ס עד שושן פורים השנה.

    תראו אותו ניגש לחבק את החברותא האהוב שעזב אותו בחנוכה, אם הוא אכן חכם, הוא לא ישחרר אותו בלי הבטחה שבזמן קיץ הם חוזרים ללמוד כבראשונה, אז רוב הסיכויים שחוץ מחיבוק תהיה גם נשיקה, לא אחת.

    תמצאו אותו עטוף טלית וגארטל לבן, לחיים אדומות וריח מוכר...
    כשהוא בעיצומו של ניסיון נואש להסביר לאיש לא מוכר פשט חדש ב'עד דלא ידע בין ברוך המן לארור מרדכי', וכשתנסו להשתיק אותו בתואנה שאסור להגיד את זה ושכתוב בדיוק הפוך, הוא יגיד לכם 'נכון זה בדיוק מה שאמרתי', חכם אבל לא צודק.

    תראו אותו מבצע קטעי חזנות מ'יום כיפור' בין הדגים לבשר, הוא לא יחמול על היושבים לצדו שניסו לשתות ולא הלך להם, ויצרף אותם בעל כרחם להתנדנדות חסרת מעצורים ובלמים עד שהם ימצאו את עצמם ביחד על הריצפה עושים 'ואנחנו כורעים' על גלימה של 'סופר מן' שחטפו לאחיין הקטן.


    את הרשע אתם כנראה לא רוצים לפגוש
    ואותו יחסית קל לזהות
    הוא בדרך כלל יחזיק בקבוק יין ריק בכינון ישיר למטרה אקראית

    אם תמצאו אותו בתוך הבית, תזהירו מפני הזכוכיות המתנפצות, יש הרבה שיכורים על הריצפה, זה מסוכן!

    אם תפגשו אותו ברחוב זה כנראה בגלל שהוא יתקע אתכם ברכב עשרים דקות, וייצר פקק אדיר ברחוב רק כדי להוציא מאיזה 'טסלה' חדשה כמה שטרות מכובדים, קחו אוויר ותהיו רגועים הוא לא יצליח, זה אומר שאתם תקועים עוד חצי שעה, הוא לא יוותר לו כזה מהר.


    את ה'תם' קצת יותר קשה למצוא
    הוא לא אוהב לנהל את האירועים ואם הוא בא זה רק כי גררו אותו
    הוא נוטה להתיישב בצדי דרכים ובחדרי מדרגות
    ובדרך כלל, הוא לא יגיב לשאלות, רק אם תבטיחו לו כוס יין בתמורה יש עם מי לדבר.


    על ההוא שאינו יודע לשתות בטח שמעתם
    ואני לא מתכוון לגרעפס שלפני הסערה
    בטח שמעתם את אמא שלו מתחננת אליו בטלפון שלא יגזים, ושעדיף שלא ישתה בכלל, ושמספיק לה הפדיחות של שנה שעברה
    יש מצב גם שראיתם אותו יוצא מחנות יינות עם שקית שמכילה אחוזי אלכוהול מהאחוזים שהוא יגמור את הפורים בלי הקאות

    בכל מקרה, גם אם אתם לא מכירים אותו, בפורים הוא יכול להיכנס לביתכם בכל רגע נתון מהרחוב העמוס בשיכורים חסרי בית, אל דאגה הוא לא מזיק, הוא סיים עם הנזקים להיום
    הוא רק רוצה בקבוק מים, שטח פנוי על הריצפה, מיטה נוחה, ותפילין למחר בבוקר/צהריים
    תנו לו לתת עבודה, שיוציא הכל החוצה, תנו לו פרטיות, למרות שזה לא ממש מעניין אותו, מבחינתו תנו לו להקיא בסלון
    אההה הוא כבר הקיא שם? לא נורא, יש לו עוד.


    פורים שמח
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ניק 27551, חנה אביטל, לירי ועוד 39 משתמשים42 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אומנות. אהבתי מאדדד
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה