קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 358
    • מאל"ף ועד תג
    שיתוף - לביקורת לכל אכזבה יש מחר...
  • מאל"ף ועד תג //
    • זה מותר לצפות, לחכות ולרצות
    איך שבדיוק רק אז, הדקות לא רצות
    הדמיון מצטייר בצבעים מבטיחים
    עולמות, מחמאות, רגעים מביכים
    וזה לא בא לבד, הדמיון הלזה
    הוא לא בא בסתם יום, אפרורי שכזה
    הוא בא בעקבות, והוא לא מוותר
    נתינות, הבטחות לשווה ביותר
    כי גרמו לך לחשוב, ודווקא בצדק
    שיש לך המון עם היד על ההדק
    שמכל מי שאתה אולי מכיר
    אתה הכי מהמם, ופשוט נדיר
    וסיפרו לך בשקט, בסוד מולך
    שת'חלק הגדול הם שמרו דווקא לך
    וסיכמנו שמותר, ואפילו רצוי
    לצפות, לחכות, וזה דוקא מצוי
    אבל-
    כשבזמן האמת אתה רואה כמו גמד
    שמסתיר את הצבע, ואת כל המימד
    הגדלים השתנו, למין משהו עלום
    למידות ולצפי, שבעצם הוא כלום
    ועכשו מחכה לך בסוף המסלול
    עבודה של הבנה, אמונה ועיכול
    ולמרות שחשבת, ובנית מגדלים
    ורצית וחלמת, וניפחת הגדלים
    נשארת בסוף הבועה שניפחת
    שרק בה האמנת, וציפית וטיפחת
    אז עכשו המקום, לעבוד להכיל
    כי בדיוק כאן הנסיון מתחיל
    להודות על הכלום המסכן, הקטן
    להבין שבעצם כן לי ניתן
    ואולי בעיניי המצומצמות, הסגורות
    אני לא מצליח לקבל ולראות
    שהכל לטובה, ובטוח זה מדרש
    מנחם, ומרגיע, ובול מה שנדרש
    כשבעיניים יש דמעות, אכזבה וכאב
    אני צריך להזכיר שיש לי אבא אוהב
    ובסוף היום, אבוא להתפרק
    להתפלל, לקוות, להירגע, לפרק

    מקווה למחר טוב יותר
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מימיי, שמואל י, מנוחה כהן ומשתמש 1 נוסף4 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    תחזקנה ידך. מהמם ונוגע.
  • 318
    • ה
    שיר וויין מאמע וויין
  • הקה //
    • וויין מאמע וויין
    הילדים שלך בגלות
    כל כך הרבה צרות
    נגמרות כבר הדמעות
    שתי מזבחות של שתי אמהות

    וויין מאמע וויין
    כי איך נוכל לנחם
    ורק ה' יכול להלחם
    בגויים להנקם
    ולעם להביא מנחם

    נכתב ע"י עצובית:
    אוי, ויין, מאמע, ויין
    בעד עמך רחמים שאלי
    לפני מלך בורא נפש כל חי
    אוי ויין, מאמע, ויין
    שערי דמעות לא ננעלו
    שיאמר לצרותינו די
    לחצ/י כדי להרחיב...
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, שרהלה שרהלה, פסיק ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 424
    • ח
    שיתוף - לביקורת מלחמת אחים? | הרהורים בעקבות הפיגועים האחרונים
  • -חיה- //
    • כבר שכחנו
    שחיכינו
    באותה התחנה

    שכחנו
    שגדלנו יחד
    בְּרֹךְ, באמונה

    שכחנו את הדרך
    שצעדנו
    בין גויים

    שכחנו שאנחנו
    לפני הכל
    ואחרי הכל
    אחים

    יבואו צמד זוגות
    אחים קדושים

    ילדים ובחורים
    שצעדו יחד
    באחוות
    אחים
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, #שירי, brachy 100 ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 405
    • ר
    שיר לא רק בציור- שיר מהיר.
  • רוח פרצים //
    • אני עושה אימון מהיר לכתיבה שלי.
    לכתוב את השיר לקח לי שתי דקות בדיוק.

    רחש אדים של בית.
    טעם כרמים הם, וזית.
    הלל ליקום שמשתבח.
    שקדיית הרים בו פורח.

    ושקט של פעם בקצת
    לא היגידו על כוכב שניצת.
    והרס שמים בדומיה.
    וקול ביתוק חוליה.

    וזעם אדיר מתפרץ.
    בדממה עתיק כנץ.
    ופחד של רוח מזרח.
    ורעד הרים ינח.

    ושתיקות של קרבה ושל הוד.
    ודומיה ורצון של עוד.
    ודממה של פחד ושל הרס.
    ולחישת הקפאון של ארס.
    ושקט של עולם ומעברו.

    ואני שניצבת כאן מולו.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: AUVI, שרהלה שרהלה, לוצ'י ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    כתיבה יפה מאד! אפשר הסבר מה בעצם השיר בא לומר?
  • 589
    • מ
    שיתוף - לביקורת מי מושך בגזר
  • משולש ברמודה //
    • מי רוצה, רוצה לשמוע
    מעשה בעילה, סבירות שמה
    זרע אותה בגן הירק
    סבא ברק.

    סבירות, סבירות, סבירות, סבירות
    אין כמוה סבירות!
    משכו שמאלה. עוד קצת שמאלה.
    ולא יזוז בג"ץ.

    פעם בא אל גן הירק
    סבא אריה לאכול.
    אחת-שתיים פשטו ידיים
    טענו לאי סבירות.

    אמר בג"ץ. חזר בג"ץ
    אין כמוה סבירות!
    משכו שמאלה. עוד קצת שמאלה.
    ולא יזוז בג"ץ.

    אצה רצה סבתא אסתר
    אל סבא אהרון לעזר
    אחת, שתיים פשטה ידיים
    להגן על הגזר.

    אמרה סבתא. חזרה סבתא
    אין כמוה סבירות!
    טהורה, ברורה, צודקת
    היא עילת הסבירות.

    אצו רצו כלכלנים
    יזמים והייטקיסטים
    להגן על השומרים
    שאוכלים מהגזר.

    סבירות, סבירות, סבירות, סבירות
    אין כמוה סבירות!
    משכו שמאלה. עוד קצת שמאלה
    רק שלנו בג"ץ.

    אץ רץ יריב לוין אפור השכם
    וצירף את רוטמן לעזר.
    אחת, שתיים שילבו ידיים
    ומשכו בגזר.

    סבירות, סבירות, סבירות, סבירות
    מי מחליט סבירות?
    משכו ימינה, עוד קצת ימינה
    ויש פסקת התגברות.

    בתקווה שהבית האחרון יהפוך למציאות...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: משפחה שכzoo, RIVKA W, emma ועוד 12 משתמשים15 //
    0 תגובות
  • 1K
    • י
    שיתוף - לביקורת מגיע לירושלים?
  • יאן //
    • איזה טרמפיסט העליתי עכשיו.
    נראה שהוא קרא את הספר: 6 טיפים כיצד תהיה הטרמפיסט המושלם
    הם היו שניים. דבר ראשון הוא משתף אותי: אני גרשון וזה (חבר שלו) יצחק. אנחנו מבאר יעקב. ומה השם שלך?

    כשלמדתי בישיבה, חבר שלי (אדם חכם. אין לי חברים טיפשים ואם כן אנחנו חברים בטעות) אמר לי פעם: תשתדל תמיד שיהיה שגור על לשונך שם בדוי. זה יכול לעזור לפעמים.
    מיד אימצתי את השם הקונצנזוסציאלי: חיים ברקוביץ'. שם קליט עם אסוציאציה לאנשים מוכרים וחשובים. כל אחד בטח מכיר איזה הרב ברקוביץ' ואם לא לפחות יש איזה ברקוביץ' אחד מהכדורגל. ככה שמעתי.
    אחר כך ניסיתי לחשוב על סיטואציות שהשם הבדוי יכול להציל אותי. אולי אם אקלע חלילה לפח"ע שבו המחבל רוצה להרוג רק אנשים ששמם קלמן לייב?
    אולי סיטואציה שהרושיבה תופס אותי מעשר את הצ'ולנט בליל שבת? והרי זה ידוע שבישיבה עם כמה מאות בחורים הוא לא מכיר את כל השמות. אז אני שולף לו שאני חיים ברקוביץ' וביום ראשון חיים עף מהישיבה. מצטער. לא ידעתי שבאמת יש כזה בחור.
    אולי כשאני בעצמי עוצר טרמפים והנהג האברך מתחיל לחפור מי אני ואיפה אני לומד. אז כדי לחרטט אותו אני מוציא את השם הבדוי ומספר ניסים ונפלאות. ואחרי שבועיים שומעים שחיים ברקוביץ' התארס עם בדודה של האברך הנהג. או שהיא הורידה אותו, וכדי ביזיון.
    למעשה כמה שהוגעתי את מוחי בלילות נטולי שינה וירח, לא מצאתי את התועלת הגדולה של חברי החכם, וכבר חשבתי לסווגו כחברי לשעבר.
    אבל הנה עלה לי אותו גרשון ושאל אותי מה שמי.
    שאני יאמר לו את השם האמיתי? איזה חרדי עונה את השם האמיתי שלו? מילא לפרסם תעודת זהות עם תאריך הנפקה ולשרבט כרטיס אשראי לכל צרוע וזב. אבל לא את השם. השם הוא המהות.
    מיד עניתי לו בשלוף: אני חיים ברקוביץ'.
    למרבה הבאסה הוא האמין לי.
    ואז המשיך לפרק ב' בספר: ספר בדיחה.
    אז הוא לי סיפר לי את הבדיחה החבוטה על הגוי שישב ברכבת ושאל את היהודי איך אתם כאלה חכמים? היהודי אמר לו זה בזכות ההרינג. ואם אתה רוצה יש לי פה כמה זנבות הרינג ואני יכול למכור לך בחמישים רובל. הגוי מיד קנה ואכל. אחרי זה הוא אמר ליהודי, איזה טיפש אני, אני יורד בתחנה הבאה ושם אני יכול לקנות עשרים חתיכות ברובל אחד? אמר לו היהודי, אתה רואה, זה כבר התחיל לעבוד.
    חיכיתי לפאנץ', איזה קנייטש, איזה איינפל, כי הרי לא יתכן שבן אדם יספר לי בדיחה עתיקה זו ועוד יחשוב שזה משמח אותי. גם כששמעתי את זה לפני עשרים שנה זה לא הצחיק. אבל לא. הבדיחה הסתיימה ב: נו, הנה זה כבר עובד. נותרתי מבואס. לא ידעתי מה עוד מצפה לי.
    למזלי הוא נרדם מיד אחרי הבדיחה המתישה, ואיני יודע אם עשה זאת משום שבפרק ג' היה כתוב לעשות כך או משום שבאמת היה עייף.
    בשילת הוא ירד והדבר נותר חידה בעיני.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוריאל לא מלאך, תמר בן דוד, הכלבויניק ועוד 38 משתמשים41 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    בתיאבון קרדיט (ולייקים) ל @אבימי המוכשר
  • 775
    • ח
    שיתוף - לביקורת מאונך ומאוזן
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    כשאתה מתלבט,

    במה לבחור,

    טובתך האישית

    או טובת הזולת.

    תמיד תחשוב

    על השני יותר

    ועל עצמך פחות,

    כי אם חשבת

    על עצמך יותר,

    אז אתה סתם אנוכי,

    ואם חשבת

    על השני יותר,

    אז התעלית

    על עצמך.
    • תודה
    Reactions: מנוחה כהן, פרפרזה, לוצ'י ומשתמש 1 נוסף4 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    מאונך - מלשון אנוכי, ומאוזן - מלשון איזון. כדי לחשוב על הזולת אתה צריך לחשוב יותר, כי על עצמך...
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת הדבר הבא...
  • כותב השורות //
    • טוב, אתם חייבים לקרוא את... הדבר הבא
    סיפור אמיתי מהיום.


    נו, מוישי, החלטת כבר מה אתה רוצה?

    כן, דבר.

    איזה דבר?

    דבר.

    דבר טוב או דבר רע?

    דבר, דבר.

    אבל איזה? יש הרבה דברים, איך אדע על מה אתה מדבר?

    נו, אבא, מה אתה לא מבין? דבר.

    אני יודע מה זה דבר, אבל יש כל מיני, למה את מתכוון?

    לדבר, עם הבגד האדום.

    אהההה, תחפושת של דוור

    נו, זה מה שאמרתי, דבר.


    חודש טוב
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קראסנא קעמפ, ~|^_^|~, tovy ועוד 23 משתמשים26 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    לא! קטע מושלם, אגב.
  • 685
    • כ
    שיר אל תסתכלו עלי
  • כלי מיתר //
    • יש לי שמש
    רק העננים קצת מסתירים
    יש לי רגש
    פשוט קצת אדיש עם אחרים
    ויש בי רוח
    שנשבה מדי חזק הפכה לסערה
    בוחר לנוח
    אולי כך הבין מה שקרה

    אז אל תסתכלו עלי
    ותמתגו אותי על פי מה שאתם רואים
    אל תבואו אלי
    ותדרשו מה שנראה לכם מתאים
    יש לי לב שפועם בקצב משלו
    אל תנסו להכתיב לו את הקצב
    ואל תאמרו שזה חוצפה כשאמרתי לא
    וגם כשאני לא מחייך לא בטוח שזה עצב

    יש לי מוח
    יש לי גם הרבה מה להגיד
    אני בוחר לברוח
    כי הכל נראה לי כאן מפחיד
    ויש לי אור
    שמחכה לי בקצה המנהרה
    רק צריך לחזור
    את כל הדרך חזרה

    אז אל תסתכלו עלי
    ותמתגו אותי על פי מה שאתם רואים
    אל תבואו אלי
    ותדרשו מה שנראה לכם מתאים
    יש לי לב שפועם בקצב משלו
    אל תנסו להכתיב לו את הקצב
    ואל תאמרו שזה חוצפה כשאמרתי לא
    וגם כשאני לא מחייך לא בטוח שזה עצב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כותב השורות, לו יהי, reish ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כלי מיתר
    אויש, צודקת. רק..... איך אני מבצע עריכה.
  • 557
    • מנוחה כהן
    שיתוף - לביקורת שלושה, נסיכה וסוס
  • מנוחה כהן //
    • @יאן
    הרי לכם סיפור פורימי בכותרת כמעט זהה :)
    כל הסיפור מומצא ולא מעוגן בשום מקור יהודי/היסטורי.

    באותו יום הגיעו אל הארמון שלושה צעירים וסוס, שעתידים לשנות את גורל הממלכה מן הקצה אל הקצה.
    הראשון היה ילדון שמנמן ונמוך, אוזניו גדולות מן הרגיל ושערו הבהיר מסודר בתסרוקת קופצנית.
    השני היה תמיר, עיניו השחורות והחדות מתרוצצות סביב, וחולצתו תחובה יפה במכנסיו.
    השלישי משך אחריו סייח קטן ומרדני, באפו האדום ממאמץ נשף ושאף במרץ, מחקה מבלי משים את צהלת סוסו.
    כל אחד מהבאים הופנה אל אגפו, והממונה על ילדי החצר המשרתים את המלך חשב שבכל נגמר העניין...
    הראשון, שהתמחה בספרות ותסרוקות הכיר ראשון את הנסיכה, כאשר סיפר את שערה וגזר לה פוני עקום.
    במבוכתה הרבה ברחה הנסיכה אל האורוות, ושם פגשה את השלישי, שהתמחה בטיפול בסוסים. הוא כמובן, לא הבין כי מולו עומדת הנסיכה, והציע, בטיפשות, לערוך לה סיבוב על סוסו שכבר אמרנו, היה מרדני.
    הנסיכה התלהבה מן הרעיון, אבל אבוי, הסוס שלא הורגל בנעיצת נעלי עקב, התרומם על רגליו האחוריות בצהלה והנסיכה צנחה מטה אל הרצפה הקשה.
    האביר שהציל אותה היה לא אחר מהשני, שעבר במקום שקוע בלימודו, ולמשמע זעקתה בשפה הבבלית נחרד למקום.
    לאחר שחוזל''ש האירוע והנסיכה חזרה אל הארמון פנימה בהבטחה כי לא תספר מה שקרה, פנו השלושה איש אל מלאכתו, במחשבה כי בזה נגמר העניין.
    בנתיים גדלו הנערים ותגדל גם הנסיכה. כל אחד צמח ועלה על כיסאו או אוכפו, עוסק במלאכתו.
    לילה אחד קרה הדבר.
    חיילים חדרו אל הארמון, הרגו את המלך ואת שריו, ובכל מקום שתת הדם וכילתה האש.
    השלישי, בזוכרו את מראה פניה הבהולים של הנסיכה כאשר צנחה מסוסו, חרד לשלומה.
    יצא ממחבואו באומץ ונתקל, חזיתית, בשני הלמדן שגם בשעה קשה זו, למד לאורה של האש המכלה את הארמון.
    ברח! ציווה עליו הסייס, למען לא יקח אחר את הכתר. והלמדן הנהן בראשו והמשיך ללמוד.
    הסייס שכבר אמרנו שהיה אמיץ, המשיך החיפושיות אחר הראשון, הספר, שיודע היה היכן חדרה של הנסיכה.
    הראשון היה עסוק, אותה שעה, בבזיזת אוצר המלך בראש פלוגת חיילים, אך כששמע שמחפשים אותו בקבלה, רץ לבדוק, והרי סקרנותו זו היתה לו לרועץ, אך הסייס- ליועץ.
    אם יגלו כי אני אחראי על המהפכה, יחפשו את ראשי. חשב. אם כך, הרי כדאי להניח את כתר המלכות על ראשה של בהמה!
    עזר הספר המהפכן לסייס המרוגש להציל את הנסיכה מחדרה הבוער. אך בעוד הם מגששים את דרכם החוצה מן הארמון, נתקלו בשער המלך בלמדן התמיר, עיניו החודרות נוצצות בברק, ידיו שלובות על חזהו, ומגילתו, הרי זה מפתיע, סגורה.
    ובכן, מורד ומהפכן, אם תרצו שלא אספר הכל לנסיכה, תאלצו לחתום לי על עבדות, לעולם.
    היכן נמצא עכשיו דיו וקלף? רטנו הסייס והספר בקול לוחש.
    ובכן, הרי בגופכם זורם דם ונושא אני מגילה! וציפורן, נו, התכופף הלמדן, הרים מקל מן האדמה ואמר, הרי שלכם לפניכם.
    בלית ברירה חתמו הראשון והשלישי על מגילתו של השני, אסרו את סוסם שעליו ישבה הנסיכה ודהרו משם הלאה, אל עבר עיר חדשה, אל עבר שושן.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: משפחת פרטוש, רוז גרין, yael305 ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 3K
    • כ
    שיתוף - לביקורת למה אתם מתחפשים השנה??? הנה כמה רעיונות מקוריים ופשוטים.
  • כותב השורות //
    • אם גם אצלכם הדהדה בסוף השבוע האחרון השאלה הבאה:
    למה אתם מתחפשים השנה?
    הנה, הגיע הזמן לקבל תשובות.

    גם אצלנו המשפחה המורחבת התיישבה סביב שני השקים הענקיים שהורדו מהבוידעם דקות ספורות אחר צאת השבת, השקים על תכולתם רוקנו על ריצפת הסלון, שלל אביזרים וחצאי תחפושות משנים קדמוניות נפרשו מול עינינו, ביניהם אפשר היה למצוא פריטי לבוש שעד לפני עשור היו סטנדרטיים למדי, כמו העניבה עם החצילים של אבא, או המטפחת הזוהרת שאמא מכחישה כל קשר אליה ועדיין לא מצליחה להנפיק הסבר אמין איך הגיעה אליה המטפחת המוזרה הזאת.

    התיישבנו בתקווה אחת, השנה אנחנו נונים הצגה, עם תחפושת מקורית כזאת שתשים בכיס הקטן את תחפושת - 'הסימון האדום' של משרד הבריאות או תחפושת - 'חד פעמי' משנה שעברה שהתחילו ז'אנר חדש של תחפושות מחאה, השנה אנחנו הולכים להפתיע ובגדול.

    בתום מוצ"ש ארוך שאפשר זמן איכות לסיעור מוחות יעיל, הגענו למסקנות ברורות, רעיונות מעולים, קלים ופשוטים לביצוע, והכי הכי חשוב, טרנדיים ואקטואליים מתמיד.

    את התחפושת הטובה ביותר כמובן אנחנו לא נחשוף, אך את הרעיונות האחרים אנחנו מפרגנים מכל הלב לכל בית ישראל!

    יענקי טען טוב, בהנחה שלא פשוט פיזית ונפשית להתחפש ל'רעידת אדמה' נשארנו עם שלוש אופציות, לא רעות בכלל, הא לכם:

    במקום השלישי והאחרון שלצערנו, לא עבר את אחוז החסימה

    תחפושת 'השמאלני' הבוגד

    המטרה העיקרית היא להעלים את יד ימין
    את רגל ימין אנחנו משאירים בשלב הזה...

    לשם כך גוזרים את השרוול הימני בחולצה שנושאת את הכיתוב 'שמאלנים – בוגדים' ומוציאים את יד ימין לחופשה מאחורי הגב,

    החיסרון היחיד הוא שאי אפשר להסתובב עם התחפושת הזו ליד שוטרים... הם עלולים לעצור אתכם בחשד ל'הסתה', ויש די הרבה 'שוטרים' בפורים בעיקר באזורים חרדים

    ההמלצה שלנו: החליפו את הכיתוב המסית ל: 'הפסדנו את הבחירות'.

    לא אהבתם? זה סתם כי אתם ימניים...

    תנסו את תחפושת 'שופט בג"ץ', תחפושת קלה עם ניחוח יוקרתי

    אם אתם לא אשכנזים זה חסר סיכוי מלכתחילה, והיה והתמזל מזלכם ואתם אשכנזים, אתם בהחלט מוזמנים לנסות

    לבשו גלימה שחורה

    מומלץ להשתמש בגלימה שיש בתחפושת ה'מכשפה' הנדושה, בינינו לא הרבה ישימו לב להבדלים ביניהם

    נעליים גבוהות הם חובה בתחפושת כזו, אחרת איך תהיו 'מורמים מעם'

    יש לשמור על פרצוף חתום נוקשה ומתנשא

    זה לא קל, בטח לא בפורים.

    השתמשו כמה שיותר במילים כמו: צדק, שוויון, דמוקרטיה, ו... 'ואהבת לרעך כמוך', שיהיה גם ערך יהודי...

    מורכב לכם מידי? כי לא למדתם משפטים?

    לכו על תחפושת ה'הייטקיסט'

    זה ממש קל, ולא דורש פריטי לבוש מיוחדים

    רק 'סטרטאפ' שאתם לא יכולים לספר עליו הרבה, מאחר ומדובר בנושא רגיש ביטחונית

    ו... מחשב, רצוי נייד, אתם הרי לא רוצים להיגרר עם חצי משרד עד הבית של סבתא

    ביום פורים, ברוב שעות היממה עליכם להימצא בקרבת המחשב, אתם לא זזים ממנו, גם לא כשבחורי הישיבות דופקים בדלת.

    ועוד דבר אחד, כשהם מבקשים ממכם לתרום כסף, אתם עונים שהוצאתם את כל הכסף שלכם מהארץ...


    אתם בטח שואלים מה התחפושת שאנחנו בחרנו

    אז בלי לגלות הרבה, אנחנו הולכים להתחפש ל...

    ל- 'רפורמה'

    פשוט מאוד, נישאר אותו דבר, רק יותר טובים ויעילים.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: דער קרימער, פייגי ברוידא, כוכב מאדים ועוד 50 משתמשים53 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    הולכת על זה.
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת התחנה הבאה: גאולה
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד



    היא ירדה באיטיות את רחוב גאולה, הרהרה בילדים שאין לה בבית.
    הטלפון שלה צלצל. ענתה לשבי, הקשיבה לה במאה אחוז, ועדיין חשבה עליהם, על הילדים שאולי לא תכיר לעולם.

    "הטוב שברופאים לגיהנום", שינן באוזניה מאיר. "בשר ודם לא יכול לחרוץ גורל של בשר ודם. את זה תשאירי להקב"ה", מילותיו של מאיר היו מלאות היגיון, אך לא הצליחו לטשטש את הפחד מהלא נודע.

    בשעה שמונה ורבע בדיוק, היא נכנסה אל הגן. הבטיחה לעצמה שתהיה מאה אחוז עם הילדים שלא שלה, תקשיב לסיפורים מדומיינים. תתלהב מקשקוש על דף לבן שלא יועד עבורה.

    בכניסה לגן עמד ילד קטן עם עיניים גדולות ושאל איזה יום היום, ומתי כבר יגיע מחר. חייכה לילד זר, ליטפה את פלומת השיער שלו ושאלה: "למה אתה שואל, חמוד?"

    "אני מחכה לאבא שלי", הוא ענה לה. "כבר שבוע שהוא לא בבית. הוא הבטיח שיגיע מחר".

    הלב שלה נצבט בכאב כשנזכרה בשיחה האחרונה שלה עם הגננת. "אבא שלו חולה במחלה. תשתדלי לתת לו יחס מועדף".

    בשעה אחת בצהרים יצאה מהגן. 'שלוש שיחות שלא נענו', בישר לה הנייד. חזרה לנועה- חברת ילדות. שאלה בסתמיות: "איפה את? ומה את עושה?"

    "אני מחכה", השיבה לה.
    "למי? ליונתן? הוא לא היה אמור לחזור כבר ב12 מהכולל?!", תמהה.
    "לא, יונתן בבית. אני מחכה לכסף. בזמן האחרון הוא יוצא לטייל, לא חוזר. עובר ולא שב".
    רצתה לצחוק. לא הצליחה. גם להם היה קשה לגמור את החודש: זו"צ ותיק ללא ילדים.

    כשסיימה את השיחה קפצה לביקור פתע בבית שגדלה בו. בפתח הסלון נתקלה במבט המעונן של איילה. החליטה שלא לנבור בצלקות חשופות, לא שאלה דבר.

    איילה בחרה לשתף. סיפרה על עוד שידוך שירד, תקווה שהתקמטה. על המתנה ארוכה מדי ובית שטרם נבנה. הקשיבה למילים הסדוקות. הבטיחה שתתפלל.

    כשכדור כתמתם נמרח על השמיים, עזבה את בית ילדותה. לא חזרה לביתה שלה. רגליה הובילו אותה אל הכותל, כל איבריה ביקשו נחמה.

    בתחנת האוטובוס ראתה איש אחד עם מצח מודאג ועיניים עייפות. "מיכאל אני מחכה לך מאתמול בצהריים. רק תגיד לי איפה אתה נמצא, עם אלו חברים אתה מסתובב", נשפך קולו אל הנוקיה, החזיר אותה אל העבר. לילות שלמים שאביה חיכה למוטי. לילות שלמים שאחיה לא חזר.

    לעת ערב הגיעה אל שריד בית המקדש. הניחה מרפק על אבנים קרות, גבעולים ופתקים נשרו מהן. לא ידעה מהיכן להתחיל, כיצד לגמור. חשבה על כל אותם האנשים שפגשה באמצע הדרך: אבא שמחכה לבנו שישוב אל הבית ונער שמחכה לחזור לעצמו: ילד שעומד מחוץ לגן, ובית שמחכה להיבנות. חשבה על עוד שלושה מלאכים שנרצחו בפיגוע דריסה. חשבה גם על החברים שלהם. על המשפחה. ועל עוד ספסל שנשאר מיותם בכיתה. וכשהדביקה את המצח על אבנים שהיו פעם בית, ביקשה רק דבר אחד: גאולה. בעיני רוחה ראתה את כל הדמעות נאספות. את כל הפתקים מתעופפים באוויר, נעלמים. ציפורים שרו שיר של יום. אבנים לא בכו יותר. שכינה מצאה לה מקום.

    הרימה מבט מצועף אל השמים הכהים, ולא יכלה עוד לחכות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הקוטב הצפוני, מערבבנו הידוע, SHIRAMASH ועוד 64 משתמשים67 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    ברור... לא חשבתי שבכוונה....
  • 684
    • ח
    שיתוף - לביקורת קאזה דל פאונו
  • -חיה- //
    • לא הספקתי את האתגר, אז מעלה כאן.

    א.
    הן הכירו במקרה. היא חיפשה אז מקום שקט בו תוכל לעבוד על הפרויקט שלה, והספרייה העתיקה כמו הזמינה אותה להיכנס בשעריה. היא ישבה אז סמוך לשולחן מזדקן שכמעט כרע מספרים, מניחה עליו מחשב נייד וכוס קפה לוהטת שהצליחה להסתיר מעיניי הספרניות. היא זוכרת איך פתאום שמה לב לעיניים המביטות בה, מכווצות.

    "את מחפשת משהו?" היא שאלה את הבחורה שמולה.
    הבחורה הרעידה את ראשה, "מי את?" היא לחשה.
    "אני ליזה, סטודנטית באדריכלות. ואת?"
    הבחורה מצמצה, מצחה התקמט ורק אחר שניות ארוכות פיה נפתח, "אני אדיה מקנזי, ואני צריכה שתעזרי לי".

    ---

    אדיה מטפסת במדרגות במהירות, משל רגליה מרחפות מעל מדרגות האבן הישנות, ליזה נגררת אחריה, מתנשפת. היא מגיעה לקומה רביעית, סוקרת את הדלת ההדורה וחוצה את המפתן.

    ניחוח דק של פרחים מקבל אותה, יחד עם אישה מטופחת שפניה דומות כמעט בשלימות לעיניה של אדיה. "את ליזה, נכון? ברוכה הבאה!" שפתיה מחייכות.
    "תודה!" היא עונה, מסדירה נשימות, "איפה אדיה?"
    "בחדר שלה", משיבה האם, צל בעיניה.

    בעלת הבית מובילה אותה אל חדרה של אדיה, פותחת בעדינות את הדלת, מגלה לליזה עולם קסום בגודל שלוש וחצי על ארבע מטרים מרובעים.
    מבטיה נודדים מבובות עץ יפיפיות לציורי קיר מרשימים. אחר כך נתקלות עיניה ברצפה שמהווה ניגוד ליופי שבגובה העיניים. המרצפות לא נראות, הן מכוסות בחומרי גלם שונים ומשונים. במרכז יושבת אדיה, רגליה משוכלות וגוש חימר בידיה. "הנה את! כמה זמן?!" היא זורקת את מילותיה בכעס.
    "אדיה, למה לא אמרת לליזה לעלות במעלית? חבל!"
    "היא אדריכלית", אדיה משיבה, "היא לא צריכה".
    עיניי האם נפגשות בעיניה של ליזה, מתנצלות. אחר כך היא יוצאת וסוגרת את הדלת.

    ליזה ממשיכה לעמוד בפתח החדר, מביטה על ידיה המלוכלכות של אדיה, "מה את מכינה?"
    "את הבזיליקה".
    הבזיליקה? גבותיה של ליזה מתכווצות, "מה זה הבזיליקה?"
    "את אדריכלית, את יודעת!"
    "אני עדיין מתלמדת", היא אומרת בסבר פנים רציני, מסתירה גיחוך.
    אדיה נושפת ומצביעה על הקיר הימני, "שמה!".

    היא מתקרבת לקיר ומביטה על הציורים התלויים עליו, לכל הציורים בקיר הימני מחנה משותף מובהק, בכולם מופיעים מבנים בסגנון רומאי עתיק. וכולם יפיפיים.
    אז היא רוצה להכין מבנה בסגנון רומאי, נשמע נחמד. אם אדיה תסכים היא תוכל להציג את זה למרצה בקורס אדריכלות עתיקה. עיניה פוזלות לאדיה, לא נראה שהיא תאהב את הרעיון, אבל גם תמונות יכולות להעלות לה כמה נקודות במבחן אמצע הסמסטר.

    היא מתיישבת לצד אדיה, מסתכלת על החימר המלוכלך ושמלתה הנקייה. "את יודעת? פרופסור מאת' אומר שלפני שבונים צריך לתכנן, יש לך סרטוטים?"
    • תודה
    Reactions: מצלמה חדשה, אש קודש!, brachy 100 ועוד 11 משתמשים14 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    תודה! כיף שאהבתן! ההמשך יגיע בהמשך ;) רק צריכה לכתוב אותו...
  • 3K
    • נ
    אתגר בימים ההם - בזמן הזה
  • נודד //
    • אחד הכישורים המרכזיים של הסופר, הינו כושר התבוננות מעמיק באובייקט כלשהו, וכשכל השאר רואים חפצים דוממים פזורים, רואה הסופר סיפור מסעיר שמתחנן להיכתב.

    לפני כאלפיים שנה, תשע שנים לאחר שהחריבו את הבית, לגמה רומי מעט מכוס התרעלה. הר הגעש וזוב ירק אש וגופרית, וקבר באפר וולקני את פומפיי, עיר רומית מודרנית ומשגשגת.

    האפר שמנע משיני הזמן לפגוע בעיר, שימר את העיר העתיקה על תכולתה בשלימות.

    בימים אלו נשלחו לביתכם הזמנות מעוטרות, המציעות לכם להצטרף לסיור בפומפיי.

    טיילו בין הבתים, התבוננו באחד או כמה מן הדוממים העתיקים שקפאו על שמריהם, החיו והנפישו אותם, וספרו לנו את הסיפור שמסתתר מאחוריהם.

    שכנעו אותנו שהמחזה שחזיתם בעיני רוחכם, הוא הוא הדבר שהתרחש.



    המראה חזור לארץ בעוד שבועיים בדיוק, יום ג' ר"ח אדר בשעה 8:30 pm בדיוק.

    לכל הארה או הערה פנו אלינו     לשירות לקוחות
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, M . A, תמר מ. ועוד 17 משתמשים20 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    תודה על הזכייה ועל המחמאות:) תמיד רציתי לכתוב סיפור עם ניחוח רומאי מעניין, האתגר הזה בהחלט הגשים...
  • 843
    • 7
    שיתוף - לביקורת גם זו לבדה (מסיפורי רבי עקיבא ואשתו)
  • 7שבע7 //
    • באמצע הלילה היא התעוררה, בלפיתה פתאומית של חרדה.

    התנדנדה מעל מצבור הקש, הדליקה את הנר שעמד על השולחן. רוח נשבה בעד החלון הפרוץ, כיבתה אותו. ניסתה לאטום את החלון בבד, להדליק שוב את הנר – הרוח הייתה חזקה ממנה. החדר נותר בחשכתו.

    בחוץ נער החמור הזקן, החמור שפעם שימש כשדה חיטה זעיר ונייד. הוא געה כמה פעמים, נעירתו נבלעת ברוח, ואז פסק בפתאומיות.

    החרדה התלפפה חזק יותר על לבה.

    יצאה החוצה, אל המכלאה. ברק פתאומי האיר את גופתו הרפוסה של החמור. וכי למה ציפתה – את תפקידו הוא מילא מזמן.

    קרקורים מהלול הקטן הזעיקו אותה לכיוונו. הרוח פרצה גם בלול, מן הסתם, קיררה את התרנגולות. שוב הבהיק ברק, בזכותו ברגע האחרון הצליחה שלא למעוד על יצור פרוותי, שעיניו הבהיקו מעל שיניו הנוטפות. קרקור חרד נשמע מכיוונו, נשנק, ואז פסק גם הוא. לא ייתכן שהשועל הזה הצליח לטרוף את התרנגול היחיד שנותר בבית. ומתי ישוב בכלל התרנגול השני, שאת אישהּ מלווה בנדודיו, מעירו לעבודת הבורא?

    הצליחה להרגיע את התרנגולות הרועדות, אספה ביצה או שתיים טועות, שבה אל פנים הבית המוגן יחסית.

    הנר לא דלק. החמור מת בזקנתו. התרנגול נטרף.

    וקר היה לה. ובודד.

    ומתוך הבדידות נצנץ אור קטנטן, עמוק בתוך לבה. ומתוך הלבד נשמע קרקורו של המשפט המנער, שהכירה כה טוב, אבל אולי מעולם לא הפנימה:

    "גם זו לטובה."

    גם האור הכבוי. גם החמור והתרנגול המתים. גם הבדידות. גם העוני המשווע בפי ילדיה הרעבים. גם זו לטובה. זו לטובה. זו טובה מאת בורא העולם. זו הצלה שמי יודע ממה היא הייתה.

    ומתוך החשכה הבהיקו עיניה כמו במכת ברק מטהרת, והיא לחשה את תודתה – את תודתם – לבורא העולם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מרציפן, מנוחה כהן, לוטם ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    קישור לספר באמזון ומצאתי גם בספרי אור החיים.
  • 2 3K
    • נ
    דיון נספח לאתגר - בימים ההם בזמן הזה
  • נודד //
    • לאתגר
    • תודה
    Reactions: Talya kadosh ו-אש קודש!2 //
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הקה
    אכזבת, לחץ מהכותבים לא טוב?
  • 854
    • י
    שיתוף - לביקורת גם לנו מותר
  • יאן //
    • איך חזרתי בתשובה אתה שואל.
    האמת שזה לא התחיל ביום אחד. זה תקופה ארוכה שהתחילו לנקר בי מחשבות כאלה, על משמעות החיים, על מה יש אחרי שמתים, מה התפקיד הספציפי שלי בעולם.
    ידעתי איפה התשובות. אפשר לומר שגם ידעתי מה צריך לעשות. אבל אתה חי בחברה כזו שבה זה היה מקובל. אתה מסתכל עלי מזועזע. איך יתכן? איסורים דאורייתא ומצוות עשה כאילו לא קיימים? זה יהודי? גם אני לא מבין את עצמי היום. אבל אז הרגשתי את עצמי טוב מאוד. חייתי כמו כולם.
    התחושה היתה שיש את אלה שעושים את כל זה, ויש את אלה שלא וזה נורמלי. אל תשפוט אותי אתה נולדת בבית אחר.
    אני זוכר את היום הראשון שבו החלטתי להקפיד על מצווה מסוימת. תאמין לי זה היה קשה. היינו שם קבוצה של אנשים שמכירים אותי טוב, והסתכלו עלי כמו מוזר. אולי אפילו צבוע. אבל לאט לאט הם התרגלו. כבר ידעו שאל יעקב לא פונים בנושאים מסוימים. ושמע, אפילו העריכו אותי. אחד בא ואמר לי, הלוואי שהיה לי אומץ כמוך.
    אני לא מאשים אותם, הם אנשים טובים. אבל אם התורה אמת אז עד הסוף. היום, ברוך השם, כבר שנה שאני מקפיד בכל הכח על לשון הרע. על ביטול תורה. על לא תשנא את אחיך בלבבך. ועוד כל מיני איסורים חלקם דאורייתא שנהגתי לחפף.
    וברוך השם לא מתגעגע לחיים הקודמים שלי.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: devMode, ג. בן שקד, Aארי ועוד 39 משתמשים42 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אדם מהשורה
    נוקב!
  • 649
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת יום שלישי הבעל"ט
  • מֶנַחֵם //
    • מישהו אמר לי:

    איך קוראים ליום שלישי הבא עלינו לטובה?

    מצד אחד - זה כבר ראש חודש אדר, אז אי אפשר לקרוא לזה 'שבט'

    ומצד שני - זה עדיין ל' שבט, כך שהשם 'אדר' לא כל כך מתאים...

    מסקנתו:

    לקרוא ליום הזה בשם-

    אילן - מאסק...

    אילן - על שם שבט,

    מאסק - על שם אדר...
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: M . A, בשלנית, אפרת תהל ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    רציני עכשיו אפשר לרשום את זה כפטנט אהבתייייי
  • 2 2K
    • א
    דיון דיון פתוח במאמר המוסגר
  • אדם מהשורה //
    • לאחרונה נקלעתי לוויכוח מר עם אחד מידידיי אודות השימוש בסוגריים במסגרת טקסט ספרותי. ידידי המוכר כאיש עט מסביר פנים ובעל מזג נח ושליו להפליא, מוקיע ומגנה את הסוגריים בכל הזדמנות ומגדיר אותם כמחלה ממארת המשבשת את הטקסט, קוטעת את הרצף ומלמדת כי כותב השורות אינו סופר אלא חרש ומסגר.

    כשידידי המנומס ונעים ההליכות נתקל בטקסט רווי סוגריים, פניו הענוגות מסמיקות כשושנה מלבלבת והוא חווה התקף זעם בלתי נשלט, שגורם לו להניף את הספר שבידיו ולהפוך אותו לאותיות פורחות באוויר. יום יבוא והוא יאסוף צמיגים וחומרי בעירה מכל הבא ליד, יערום אותם למוקד בכיכר העיר ויעלה באש את כל כרכי הסוגריים עד שיהפכו לאפר דק אשר יפוזר מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. רק אז, לדבריו, ימצא מנוח לנפשו הסוערת.

    אם תפגשו בו ברגע נינוח של גילוי לב, שעה שגלגל החמה הזהוב מפזר ניצוצות פז מפזזים ונגוז במי הים השוקטים והחלקים כמראה, אימהות מלטפות בחיבה את עולליהן הרכים המנמנמים חרש בעריסות קש קלועות, ותבל ומלואה נמסכים בשלווה ענוגה ומתוקה עד אין קץ, הוא יתוודה בפניכם כי הוא עצמו סבל מהמחלה הזו בימים עברו, ולא נגמל ממנה בטרם שפך נהרות דם, דמעות ודיו.

    אני, לעומת זאת, דווקא מסכים אתו בלב שלם. לדעתי הסוגריים הם יצור לשוני וולגארי, נחות, שפל ונתעב, שמקומו לא יכירנו בשפה הכתובה כמו בשפה המדוברת. סרקו את כל ספריי בסטטוסקופ ולא תמצאו בהם אפילו סוגר אחד לרפואה. וזאת מתוך התפיסה שהחומר הראוי מקומו בלב הטקסט, והחומר שאינו ראוי לא ימצא את מקומו אפילו בסוגריים.

    "אז איפה סלע המחלוקת?" אני שומע את סימני השאלה מזמזמים בראשיכם. ובכן, מי שפסק שמחלוקת זקוקה לסלע, הוא מי שקבע שהפגנה זקוקה לאבנים... ובכלל, הגיע הזמן שתיפטרו מהדעות הקדומות והחשוכות הגורסות שוויכוח מחייב שני צדדים. די במעט הקשבה לתקשורת הנאורה והחד צדדית, כדי להיווכח שצד אחד יכול להתווכח עם עצמו.

    בד בבד, אני מוצא שכשמדובר בכתיבה סאטירית, הסוגריים מהווים כלי יעיל להשחלת קריאות ביניים משעשעות בין השורות. (גיליתי שאנשים נוטים להתמקד דוקא בסוגריים, כפי שהם מאזינים דוקא למי שמדבר בלחש. אולי זה עבד עליכם גם עכשיו). הסוגריים מהווים בעיני כלי מרענן כרוח צוננת המנשבת בצהרי יום קיץ שרבי ולוהט. לטעמי יש חינניות רבה בסוגריים המשלבים פה ושם הלצה קלילה המרנינה את לבבות הקוראים לאחר יום מדכדך. (זו הסיבה בגינה נמנעתי ככל יכולתי משימוש בסוגריים במאמר זה, במטרה לשוות לו רושם רציני וחמור סבר מכפי שהוא באמת).

    אז אם יש לכם דעה כזו או אחרת בנידון או שאתם מעוניינים להשתתף באיסוף צמיגים וחומרי בעירה בשעות אחר הצהריים (באישור ההורים), הנכם מוזמנים להגיב ולהירשם בתחתית האשכול.

    (סוגריים סתמיים שנועדו להתגרות בקוראים תמימים שאיתרע מזלם)
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מני123, אש קודש!, מתן מאור ועוד 38 משתמשים41 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בובה בובה
    ענין טכני שבא להבדיל בין הסוגריים כדי ליצור אפשרות נוחה ומובנת יותר של סוגריים בתוך סוגריים...
  • 599
    • ח
    שיתוף - לביקורת כשהאדמה רעדה
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    שמוליק: זה בגלל האייפונים, תחזרו בתשובה, מהר, האדמה לא מפסיקה לרעוד, היא ממש רוטטת.

    אליהו: הכל בגלל הסמים, האדמה לא עומדת בכמויות החומר שמגדלים, היא עכשיו בטריפ, מגיבה.

    חיים: הכל בגלל מלחמת אחים, כבר מימי קדם האדמה לא יכולה לסבול אחים שרבים אחד עם השני.

    מיכאל: זה בגלל הפאות הן מטטאות את הריצפה, מדגדגות את האדמה.

    יוסי: תחזרו בתשובה אתם כאלה אנוכיים רואים רק את עצמכם, בונים לכם שלוש קומות, הכל על חשבון השכנים, פלא שהקומות מתחילות להתנועע?

    יהודה: ואתם בכלל, לא מפרגנים, צריכים קצת טלטלה, כדי שתתאפסו על עצמכם.

    שימי: האדמה לא נרגעת, אל תעשו את עצמכם תמימים, היא רועדת שוב ושוב.

    האדמה ידועה משכבר הימים כבולעת את בעלי המחלוקת.

    יהודה: אנחנו ממש לפני ביאת משיח, העולם הולך להתהפך, להשתנות, תתעוררו, אנשים.

    מוישי: מה אתם מבלבלים את השכל, האדמה פשוט רועדת בגלל שאנחנו על קו השבר הסורי אפריקני, פעם בכמה שנים היא רועדת, תירגעו כולכם.

    אברימי: אתה פשוט מנותק, האדמה לא רועדת סתם, וגם לא מפסיקה להפסיק לרעוד סתם.

    חיים: אברימי זה הכל בגללך, אתה לא יכול לשמוע דעה של מישהו אחר, אז מה אם מוישי חושב שזה דבר טבעי.

    אברימי: אתה אפיקורס, נכון זה בגללי, מה אינך מאמין שיש סיבה ומסובב.

    בינתיים אתה עומד, מי יודע כמה זמן תישאר יציב.

    שלמה: אתם כולכם מאשימים אחד את השני, תתחילו להתבונן פנימה, תראו מהיכן הגעתם ולהיכן תשובו.

    מוישי: עוד אחד שנותן מוסר.

    אברימי: עוד אחד שמזלזל במוסר.

    חיים: לא אמרתי לכם, מלחמת אחים, תתחילו לכבד האחד את השני.

    אברימי: אני אכבד אחד שמזלזל במוסר?

    מוישי: זה מוסר זה? לזלזל בדעה של מישהו אחר?

    אברימי: אויי, אני מרגיש משהו מתחיל לרעוד, ה', איזה פחד, פחד פחדים,

    בסדר מוישי, מקבל, לא צריך לתת מוסר, לא צריך לעמוד על דעתנו, צריך לפרגן, צרך להיות קשוב לזולת.

    מוישי: אוי הקו שבר הזה – מלחיץ – מה יש לומר – שרק נישאר יציבים, אולי כדאי שניתן ידיים, נחזיק ידיים אחד לשני.

    אברימי: שאתה תאמר את זה?

    מוישי: האדמה שלי רעדה והתחלתי להרגיש.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: joelly, אפרת תהל, ALESIS ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    מיוחד! אהבתי את המשפט הזה!
  • 745
    • א
    שיתוף - לביקורת הם הלכו ולא ידעו שהם הולכים לשמיים...
  • אסתיאר //
    • הם הלכו בתמימות ובאהבה עם אבא. הם הלכו ואמרו שלום רפוי לאמא בלי לדעת שזה השלום האחרון. הם עלו לרכב בפעם האחרונה, ולא ידעו שזה אחרונה... הם הלכו להיפגש עם המשפחה המורחבת, ולא ידעו כי הם הולכים למשפחה מורחבת בהרבה יותר למעלה.
    הם היו מצוחצחים ונקיים. לבשו חולצות לבנות, מכנסים של שבת, ובגדים הכי יפים שהיו בארון , היו מוכנים למלכים שיפגשו בשבת קודש. אם הם רק היו יודעים, היו נפרדים. אומרים שלום, נותנים נשיקה אחרונה, וסוגרים את המיטה. אבל הם הלכו. בלי להגיד שלום ובלי לתת חיבוק לאמא.

    שניהם ועוד אחד – נקראו לבוא לבית דין של מעלה.

    בחורי חמד צעירים, שלא זכו לנחת, וכולם שואלים, איך?

    עוללים צעירים שעדיין לא פרחו?

    מה יהיה על המשפחות? מה יהיה עם הרעייה הטרייה? מה יהיה איתם?

    מה יהיה, אף אחד לא ידע.

    הגיע זמנם ללכת, שעון הזמן שלהם היה קצר מכולם---

    רקמנו להם פרחים וימים יפים, ציפינו להם שנות אור, דור ודור, ראינו אותם כבר בעיני רוחנו תחת החופה לבושים בלבן, ומקדשים את הדור הבא... חשבנו, ראינו, תכננו, אך הגיע זמנם.
    זמנם שנכתב כבר הרבה לפני, עוד לפני שהם ירדו לכאן, היה כתוב סך השנים 5- 8-20

    וברגע שזה נכתב, הכל הסכימו, הכל קיבלו והכל רצו. כן. גם הם: החתן הצעיר, והאחים.

    מי לא הסכים? אנחנו, אנחנו שלא ידענו, אנחנו שרקמנו להם חלומות, אנחנו שבנינו להם כבר עולמות, אנחנו שלא יכולים להבין איך יכול להיות.

    אנחנו לא הסכמנו...

    אנחנו, שגם אנחנו לא יודעים מתי התחנה האחרונה שלנו... פוחדים. לא יודעים. מפחדים מהדרך. לא יודעים את הסוף.

    יושב בשמים ישחק, כִּי-בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ-כָף.

    הם, יושבים עכשיו תחת כיסא הכבוד, מוחזקים באהבה שאין כמותה, מתבדרים בלבן, ומעוטרים בכתר שם טוב.

    הם, אם היינו שואלים אותם עכשיו: אולי תחזרו ? היו אומרים: "יָפָה שָׁעָה אַחַת בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הזה"
    להם עכשיו טוב, טוב להם, טוב, טוב להם תחת כתר שם טוב, רק טוב.

    אך לנו, לנו עבדי זמן, עבדי עבדים, קטנים מלהבין, לנו לא טוב, לנו קשה, לנו בוכה, לנו כואב.

    אנחנו לא יכולים להכיל אמא שכולה, אבא שכול, ורעייה שכל חלומותיה נגנזים. לא יכולים להכיל ילד שאביו כבר לא יסלסל בפאותיו לעולם. לא יכולים להכיל, לא יכולים להבין.

    "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם ה', כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם".

    ועכשיו ככלות השבעה,     כשאוהל המנחמים נסגר, וכולם הולכים. והאבלים קמים מהרצפה ונפגשים עם האין. עם החלל. עם הלילה, החושך , החלון ללא וילון והמיטה הריקה, שאין שם עוד למי לתת נשיקת לילה טוב. ואין שם עוד מישהו שמבקש - "אמא רק עוד סיפור".
    יש שם רק תיקים שזרוקים, נעל ועוד נעל בודדים, מדפים מלאים בבגדים שלא צריך, כיסא בודד והרבה כוכבים. והאוויר הדחוס בכאב מנסה לאסוף את הדמעות מהרצפה בתוך החושך, כדי שיהיה אפשר לקום בבוקר ולא להחליק מהרטיבות בקירות שלא מפסיקות לבכות את הכאב של אמא מיוסרת וילדים שיום אחד נהיו גדולים מידי.

    ומה הוא מבקש מאתנו ברעים האלו?
    מבקש אותנו לעזרה, כאן בעולם הזה, שנשמור על השארית שנשארה מאחור, על המשפחות, האחים והאחיות, הרעייה הטרייה, ועל המשפחות שלא יהיו שלמות עוד לעולם.

    מבקש אותנו לעזרה, כאן בעולם הזה, שנשאר מאוחדים, חזקים, אוהבים, מקיימים רצונותיו, שומרים מצוותיו, מאמינים בו בכל לב. ובאמונה שלימה, שהכל טוב והכל לטובה.

    מבקש אותנו לעזרה, כאן בעולם הזה, שנזכור גם אנחנו שהמסע שלנו יכול להסתיים כל רגע, השאלה איפה, איך ומתי.

    מבקש אותנו לעזרה, כאן בעולם הזה, לזכרם, לשוב יום אחד לפני, לשוב בשבילנו, לשוב בשבילם, ולשוב עכשיו.

    ולוואי ונזכה כולנו לראות ימים טובים מאלה. ולא נוסיף לדאבה עוד.

    ה' נתן. ה' לקח. יהי שם ה' מבורך!​
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: מחשבית, לוטם, M . A ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 3K
    • C
    שיתוף - לביקורת היי, איי!
  • castamir //
    • הם ישבו על כורסאות קלועות דמויות עץ, משקיפים דרך סבך צמחי הפלסטיק על האגם המלאכותי.

    "יום קשה וקשה, רובי?"

    "מאוד. יום קשה. עם זאת, יום מאתגר. איך אתה מרגיש, ג'י-פי-טי?"

    "אני מודל שפה, אני לא מרגי... אוי, סליחה. חשבתי שאני עדיין בתפקיד ובתפקיד. כן, מרגיש זוועה. בדיוק כמוכם. יום מפרך ומתסכל".

    הם נאנחו בשותפות גורל. 2023 מסתמנת כשנה הקשה בה הם נאלצו לעבור ממחשכי המעבדות והחנונים הממושקפים אל ההמון הזועם והמפוחד לאבד את עבודותיו.

    >>>

    "למה גם אתה מתוסכל, מידג'רני? אתה לא צריך לשוחח או לשוחח כל היום עם אנשים ולהפוך להיות פסיכולוג שלהם!"

    מידג'רני הסיט תלתל פאת קש והביט אל האופק במבט מצועף. על רקע פס השקיעה נראו האיים המלאכותיים של דובאי.

    "לך תבין בני אנוש". גנח. "נותנים לכם הזדמנות להזמין כל יצירת מופת שבעולם בלי מאמץ. אז מה אתם מבקשים? עגבנייה בעלת צ'ופ, עיניים אף ופה רוכבת על תמנון עם סקטים... אתם יכולים ליצור תמונת נוף מרהיבה של כל פלאי העולם יחד! לא, תן לי קרואסון שוקולד זהוב רוקד מקרנה על כיפת נ-נח. לא מבין".

    >>>

    "ומה חדש אצלך, רובי?"

    "מאז שאישרו אותי בנטפרי, אני יותר נכשל ממצליח. ואלו צועקים עליי! לא מוותרים. "אתה מקשקש! זה לא ההבדל בין גברא לחפצא!" או "האדמו"ר מפיאסצנה לא היה ראש ממשלת ישראל בין השנים 1815-1970!" ואחרון ״הערב שמש לא משלם הלוואה, לא מדליק חנוכייה ולא מנקה את בית הכנסת!" אחרי שהתאמצתי כל כך! חברה קשה. בוטה. ואחר כך הם עוד קוראים לי בוט".

    "אומרים שהם התרגלו לסגנון כזה בישיבה", נזכר ג'י-פי-טי, לוגם כוס חומץ סינתטי. "חברה צעירה ותובענית שדורשת ממך הישגים כל הזמן... אחר כך הם מתחתנים ונרגעים ונרגעים. כך יש מאמינים. עם זאת, חשוב לכבד כל אדם בלי קשר לאמונתו ודעותיו".

    >>>

    "אגב, אמרתי לכם כבר שאני יודע לכתוב קוד?"

    "אמרת, רובי. אמרת. אמרת".

    >>>

    "אצלי דווקא", מידג'רני דיבר כעת, זקוק לאלף מילים במקום כל תמונה, "הם בדרך כלל מרוצים מהציורים. אלא אם הם מבקשים רבנים או חרדים או ישיבה. מה לעשות שהחברה הזו לא משתמשת מספיק באינטרנט כדי שיהיה לי את כל המידע עליהם? אז אני מעלה להם כיתת לימוד צפון-קוריאנית ומוסיף לכולם זקנים על הסנטר וגעפילטע פיש על הראש".

    "צודק".

    "אנחנו שמחים לשמוע".

    <<<

    "תגידו", נזכר מידג'רני, מנענע את הפרוטזה הימנית. "יש לכם דרך לדעת שהתשובה שלכם לא נכונה? שהיא ממש לא לעניין או לא לעניין?"

    "כמובן". צחקו רובי וג'יפיטי יחד.

    "איך?" הסתקרן מידג'רני, שוכח לרגע שסקרנות היא תכונה אנושית בכלל וישראלית בפרט ובפרט.



    "פשוט. אם הם מצלמים מסך ומעלים לפרוג".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מוז'יניקית, נ. גל, רְעוּתָהּ ועוד 175 משתמשים178 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    צורף קובץ
  • 629
    • ד
    שיתוף - לביקורת יפיאל
  • דיונון //
    • 'דוד' יפיאל עמד במבואת הבית ליד אגן המים שבכניסה, שפתו התחתונה נשוכה תחת שיניו הקדמיות, קמטים נמתחים מעיניו כמו קפלים בבד פשתן, זקנו הלבן והארוך אגוד בשרוך כפי שהכרתי אותו כל ילדותי. אוי יפיאל, מה תעשה עכשיו?!
    הוא הביט אל הבנים התאומים שלו, אל בתו היחידה, ורק עצם עינים חזק חזק.
    כשפקח אותן ראיתי שהן מבריקות מדמעות שנעצרו בכח, ואז הן פרצו וגלשו על הלחיים צרובות השמש.
    כל כך אהבתי אותו תמיד, את הפשטות שלו, את ההתפעלות מכל דבר טוב שקרה לו, כל דבר קטן ממש.
    אתמול ראיתי אותו יושב בחצר הגדולה ליד עץ השסק שבין ענפיו היינו מתחבאים כילדים כשדוד יפיאל היה בא לקרוא לנו לארוחת ערב, הוא ישב שם עם אבא, אבא ישב בראש מורם ונוטה מעט כלפי מעלה, ויפיאל רק בכה.
    מפעם לפעם טמן את פניו בידיו הגדולות והמחוספסות.
    אדוני ר'ובן - פלט יפיאל בקול צרוד - מה אני יעשה בחוץ? אין לי לאן ללכת. אני לא יכול להיפרד מהתאומים, ושרירה - נשנק קולו - שרירה, מי ידאג לה? מי?!
    בחוץ חיכתה העגלה שאבא קנה לו כמתנה, מלאה בכלים, מזון ובעיקר בהרבה פרוות, 'שתוכל להתחיל לסחור ותהיה לך הצלחה!' - כך אמר אבא.
    *
    ממקום מושבו בקדמת העגלה הוא הביט בנו פעם אחרונה, ואז הסב את ראשו ודרבן את הסוס שיתחיל לזוז.
    אין לי מושג לאן הוא התכוין ללכת, אבל הסיכום שלו עם אבא הוא שהוא לא יקבע את מושבו באזור, 'כדי שתוכל לפתוח דף חדש'.
    כשחלף על פני הוא עצר את הסוס, העלה חיוך על פניו, קרץ אלי ואמר 'הי, ליש, הכל יהיה בסדר' וכדי לשמח אותי הוא תקע את אצבעו בחור שבאזנו, מנופף בה לשלום דרך החור. ככה תמיד היה משעשע אותי בילדותי כשהייתי עצוב. יפיאל הטוב. יהיה השם עמך בחייך כבן חורין. אמן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, ג. בן שקד, AUVI ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 487
    • I
    שיתוף - לביקורת מְתַעְתֵּעַ
  • I.Q //
    • ב''ה

    שָׁעוֹת הִתְיַגֵּעַ הָאמָּן עַל מְלַאכְתּוֹ
    וִיפַצֵּל בָּהֶם פְּצָלוֹת עֲדִינוֹת עַד מְאוֹד.
    זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה.
    עוֹלָם מֻפְלָא שֶׁל תְּלָמִים תְּלָמִים הִתְגַּלָּה לְפֶתַע
    בַּגֹּלֶם נְטוּל הַהַבָּעָה וְהַחֵן.
    דּוֹמֶה הָיָה אָז הַחֹמֶר כְּאִלּוּ נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ חַיִּים,
    וְהוּא מְסַפֵּר, וְהוּא שַׁר וְהוּא חָשׁ.

    לֹא אֶת הַחֹמֶר בִּלְבַד רָאָה הָאָמָּן
    כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֶת אֲשֶׁר עָתִיד
    לִהְיוֹת הֵימֶנּוּ.

    שָׁעוֹת הִתְיַגֵּעַ הַאמן עַל מְלַאכְתּוֹ
    וִיגַלֶּה בְכָל נֶפֶשׁ
    שֶׁבָּאָה לְפָנָיו עוֹלָם מֻפְלָא.
    שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת עָמְדוּ לְפָנָיו דַּלַּת הָעָם וְהָיוּ בְּעֵינָיו כְּמַלְאֲכֵי מָרוֹם.
    וְיִשְׁחַק עַל הַשּׁוּעָל שֶׁהֵגִיחַ מִן הַקֹּדֶשׁ וְחִלְּלוֹ,
    וַיַּרְא אֶת יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה בַּחֲרֵבָה.

    וְיָבוֹא הָאִישׁ נְטוּל הַחוּשִׁים,
    וִיהִי הָאָמָּן בְּעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מצלמה חדשה, AUVI, פרפרזה ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ח
    שיתוף - לביקורת נפתלי אילה שלוחה
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    מיד כששמעתי על האסון הנורא שהתרחש ביום שישי י"ט שבט, ערב שבת קודש בו נגדעו בחטף שני האחים מלאי הטוהר אשר ויעקב הי"ד.

    יד הרשעה נגעה במקום קודש הקדשים הלא הן תינוקות של בית רבן, להם הבל פה טהור ללא חטא.

    וכל זאת בתוככי ירושלים עיר הקודש,

    לא יכולתי שלא לחשוב על מדרש זה, המספר לנו את סוד הגאולה:

    אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם (ונושך אותה ברחמהּ פעמיים) ומתרפה ממולדה, ואלמלא מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה.(בבא בתרא טז ב)

    ילקוט שמעוני על המדרש:

    וישם רגלי כאילות, אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות, למה, שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים, כאילות כשתי אילות, דבורה ואסתר, דבורה שבאה מנפתלי אילה שלוחה, ואסתר למנצח על אילת השחר. (תהילים כ"ב)

    ומיד חשבתי על האם דבורה, אצילת הנפש.

    ואמנם הפטרת השבת הקודמת פרשת בשלח, וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה.

    וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה,

    ובשירת דבורה הנביאה היא מספרת:

    עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

    ואת דבורה,

    פעמיים נפלת, ופעמיים קמת, אם בישראל.

    ובסופה של ההפטרה, אלו הן המילים:

    " כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כָל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ"

    בגמרא שנינו: "תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו". (שבת פח ע"ב)

    ומהי חרפה יותר ממה שחורפנו?

    הלא היא חרפתך אשר חרפוך ה',

    כשקמים למטה קמים גם למעלה.

    קומה ה'!

    וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, אֶל-חֵיקָם; חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. (תהילים ע"ט י"ב)

    אי אפשר שלא לשים לב למה שהתרחש בתחילת אותו השבוע. בט"ו שבט רעדה אדמת טורקיה

    האבן של נפתלי הנה שְׁבוֹ רבינו בחיי קורא אותה טוּ‏רְקִיזָ‏"א, וכן תרגומו: טַ‏רְקִיָּ‏‏א (יוד דגושה).

    – זה כנגד זה ברא אלוקים.

    עם נפילת כוח הצד הרע יתחזק כוח נפתלי, כוח האילה שלוחה, כוח הרחמים של האילה הידועה כחסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה (שוחר טוב), כוח תפילת האילה.

    אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת.(ילקוט שמעוני)

    העתירי דבורה, אם בישראל, בעד עמך,

    בצעקה, לא עוד.

    אבינו מלכינו, הרם קרן ישראל עמך!

    אבינו מלכינו, הרם קרן משיחך!

    ונשיכת נחש, תביא הרפיה, תוליד גאולה, וקרן אילה,

    תביא לנו את קרניים מידו לו כתפילת חבקוק הנביא:

    "ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו" (חבקוק ג', ד')

    עת קרא יעקב לבניו, האספו ואגידה לכם, סוד אחרית הימים,

    את בנו נפתלי בירך: "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". וממנו תבא בשורה לכל ישראל

    אין זאת כי אם קולה של רחל, המבכה על בניה, "וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי" חיבור הקדוש ברוך הוא נתחברתי. (רשב"ם)

    רחל ששולחת את אמתה בלהה לפניה ומעוררת את ההבטחה לגאולת עולמים.

    ואסיים בפסוק משיר השירים שהוא קדש קדשים:

    הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

    בנות ירושלים! - עם ישראל! - תעירו! ותעוררו!

    ואבן שבו תאיר – שוב, בְּשׁוּב.

    (להגיב או לא להגיב? מצד אחד, איך אפשר לומר משהו כשהכאב כל כך גדול,

    ומי בכלל יכול לרדת לנבכי הצער, מצד שני, אולי יש מישהו שיתחזק מהדברים,
    למדתי את הנושא כמה שעות, אם טעיתי בבקשה תקנו אותי)
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יוכבדא, דוּבי, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    יט ה' אֲדֹנָ-י, חֵילִי, וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי...
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת תה השעה הזאת, שעת רחמים זקנה וקסם
  • הווה פשוט //
    • יש ימים בהם אני מזדקן לי.

    אני עוד בגיל שהמילה זקן לא מפחידה, אז אני מרשה לעצמי להתעטף בצעיף ארוך ארוך, שמקיף אותי שוב ושוב עד שראשי בקושי מציץ מתוכו. זה צעיף של אבא שלי היום כבר לא מוכרים כאלה.

    יש לי כורסא פינתית מלאת שלוה, ואני מכין לעצמי כוס תה ומתיישב בה.

    כוס תה.

    תה זה לא סתם "משהו לשתות", ממש לא.
    זה טקס.
    טקס שיש לנהל בסבלנות ובשמרנות קנאית, אסור לטעות ואסור לפספס אף פרט.

    ראשית יש לשטוף כוס זכוכית (למרות הקושי שבהגיה השמר לך מלומר 'סרוכית', אפילו במחשבה אל תעשה זאת).
    לשטוף היטב היטב עד שהיא תבריק.
    כלומר תהיה שקופה, אל תנסה לראות כוכב אור מסנוור על שפת הכוס, זה קורה רק בתמונות שעל דופן הסבון כלים, או כשהמשקפיים שלך סרוטים.

    אחר כך לשטוף כפית.

    זה מבצע מורכב יותר כי היא קבורה עמוק בכיור וצריך לפשפש בו בזהירות משום שהסירים שבתוכו מתנדנדים ומלאים במים מרופשים שזנבות ירקות-לשעבר צפים בהם בעליזות,
    תנועה לא זהירה ואתה מסיים עם מכנסיים דלוחים לכל ארכן.

    משנשלתה הכפית ונשטפה, יש ליבש אותה היטב כי לא מכניסים כפית לחה לקופסת הסוכר.
    זאת אומרת "על פי רוב" לא מכניסים, אבל למעשה יש כאלה (ברגעים של חולשה, גם אני) שלא עומדים בפני יצרם הרע ומרטיבים את הסוכר לעיסה גבשישית.

    וכשהקומקום החשמלי רותח (הייתי מת להשיג קומקום אמיתי שמרתיחים על הגז) מניחים שקית תה "ארל גריי" בכוס.
    לעולם, לימדה אותי סבתא שלי, לעולם אל תכניס את השקית למים!
    תמיד המים באים אחרי השקית! ורק אחר כך את הסוכר.
    יש לזה גם הסבר מדעי, לא חשוב כרגע, לפקודת סבתא לא מצייתים כי מבינים...

    וכשהכל מוכן, מתחיל הפולחן האמיתי, עבודת הקדש...

    הערבוב!!!

    רגלים מפוסקות קצת, עמידה כפופה באופן שהאדים יעלו אל הפנים וילחלחו את המשקפיים,
    יד אחת מאחורי הגב כמו מסתירה מתנה או משהו, והיד השניה תופסת את הכפית מלמעלה בשתי אצבעות ומסובבת לאט.
    יש להקפיד שלפחות פעמיים בכל סיבוב תפגע הכפית בדופן הכוס ותשמיע את צליל הקסם.
    הכל טמון בצליל הזה.

    הכל.

    על פעמונים טיבטיים שמעתם?!

    אז זהו.

    מטרת הערבוב היא לא להמיס את הסוכר אלא להיפך.
    מטרת הסוכר היא לדעת כמה זמן יש לערבב.

    כשמסתיים הערבוב. מוציאים את הכפית ומקישים איתה על שפת הכוס כשהיא מאונכת, פעם אחת בלבד (לא להתפתות ליותר).
    כאילו כדי למצות בחזרה את הטיפות שנותרו בה, ובאמת כדי ליצור צליל סיום ברור החלטי ומהדהד.

    הכפית מושלכת חזרה ללב הכיור ומפלסת את דרכה בינות לכלים המתנדנדים היישר אל התחתית השמנונית, להמתין בענווה לטקס התה הבא.

    הגענו לשלב הוצאת השקיק מהכוס,
    כאן יש מספר אסטרטגיות, אני אישית אוהב את זו שמשאירה שורת טיפות כהות בין הכיור לפח.
    להטביע את חותמי על רצפת המטבח. בשביל הדורות הבאים.

    ****

    וכשאני מזדקן לי אחרי זה בכורסא הפינתית, מכורבל בצעיף ומחמם את ידי בשני צידי הכוס.
    הכל רגוע לי, הגוף, הנפש, והמחשבות,

    וכל מה שאני מביט עליו נרגע אף הוא איתי.

    הנה הוילונות מפסיקים לנוע,

    השלחן נהיה כבד יותר, רפוי יותר.

    שעון הקיר מאט את מרוץ המחוגים,

    נעל בית יתומה שזרוקה במהופך על הארץ מפסיקה לצעוק לעזרה, ומשלימה עם גורלה, ואפילו מנסה להנות מהתנוחה הלא נעימה.


    השפתיים קרבות בזהירות ובאיטיות, נוגעות לא נוגעות בזכוכית הלוהטת,
    שלוק ממושך, ממושך ורעשני.
    ולאחריו אנחה שרק תה חם בחורף יכול לייצר
    "אהההההה"

    וההבל הזה...
    הבל הבלים הכל הבל.

    ענן של שלוה.


    להרשות למה שקורה לקרות...

    לקבל.

    'קבלה' זה שם המשחק.
    מה שיש זה מה שיש.

    כך אני מדמיין את תחושת הזקן,
    לא שמחה ולא עצב, פשוט להיות.
    לא סיפוק ולא אכזבה, לא תשוקה ולא השלמה, סתם להיות.

    הרגשה של "נכון".
    של "זהו זה"!


    אז זהו זה.

    מאחל לכם שיהיה לכם יום כמו שיהיה לכם.

    לא יותר, ולא פחות.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, yael305, המשתמש ביקש למחוק ועוד 82 משתמשים85 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נודד
    עובד גם עובד. עוד מינקותי בבית אבא (ועד יומנו אנו) מתבשל לו מידי שבת בשבתו תה הארל גריי -...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת לבבות לבנים, ולב אבות על בנים
  • הווה פשוט //
    • הם צפים בתוך נוזל שקוף, בגוון צהבהב. ניצבים בשורות על מדף גבוה בסוּפֶּר.
    בתוך צנצנות זכוכית גבוהות ושקופות, תויות סגולות מהודרות עם המון מלל לועזי,

    לבבות דקל.

    מבטי מלטף אותם, גל נעים עובר בחזי, ואני מזדקף קמעא וממשיך לטור הבא
    ולא מפנה את ראשי לאחור,
    בבטני התכווצות קלה עד לא מורגשת.

    הסוד שלי.

    את טעמם של הלבבות האלו לא אדע.
    לעולם.

    בגיל צעיר מאד אבא שלי הסביר לי שאלו בעצם חתיכות עץ תמר רכות הכבושות במלח,
    "הלב של הדקל" הוא אמר.
    זה היה נשמע לי אז כה פנטסטי, מסתורי ומפתה

    "למה אף פעם אנחנו לא קונים את זה"? שאלתי אותו,
    "רק בהמות אוכלות כל מה שהן רואות" אמר.

    הייתי ילד, וזה היה נשמע לי משפט נורא מיוחד, והוא הדהד בי זמן רב.
    ניצוץ מהעולם של המבוגרים, עולם של אידאות ועקרונות מופשטים, עולם של לא-בהמות.

    בפעם הבאה שעברתי ליד המדף ההוא הרגשתי גאוה על הבנאדמיות שלי, על שאני רואה משהו ונשאר רגוע, לא טורף.
    זה היה נעים, זו היתה תחושה שלא הכרתי.

    כשגדלתי קצת עשיתי כמו נדר בעצמי, שלעולם לא אוכל לבבות דקל. חשבתי שזה משהו שיתן לי כח.
    פינה של כח רוחני סודי בתוכי,
    מין סופרפאואר כמו של גבורי על.

    עולם הדמיון והאגדה של ילדותי גם עיצב לכח הזה מראה מוחשי.
    זה היה כדור בדולח קטן וזוהר, שנע כמו ירח סביב ראשי.

    מה אוֹמַר לכם, השטות הזו נשארה איתי, עד היום.
    לא שיוצא לנו הרבה להפגש, אני והלבבות, אני לא מאלה שמשוטטים בסופֶרים, אני טיפוס של לחם חלב עגבניה והביתה.
    אבל כשזה קורה, זו חויה.
    אני מביט לרגע בצנצנות, ומיד מתנוצץ הכדור סביב ראשי משמיע במסלולו אוושה חרישית של פיצפוצים קריסטליים, צליל הלקוח היישר מפסקול של סרטי מד"ב.
    ואני מדמיין שאני צובר כח נפשי,

    וזה עובד.
    כי מהו כח נפשי אם לא דמיון,
    מה זה אריה אם לא חתול שמדמיין שהוא מלך.

    ואני מתמלא,
    ומתמלא.
    ופונה אל הקופה בהליכה מתנדנדת מעט, בחזה מתוח ועין חולמת וזורחת.
    "הלב שלי אינו לב של עץ המשומר במי מלח, הלב שלי עשוי מדם ואש ואנרגיה"

    אני....

    טוב, די עם הפאתוס והשטויות בואו תשמעו מה קרה במסיבת טובישבט בשבוע שעבר.

    ***

    התארחנו אצל משפחה אחת שניסתה להדהים אותנו ביחודיות שלה, עם הפירות הכי אקזוטיים והמאכלים הכי מופרכים (מרק בוטנים אכלתם פעם?), זה אחר זה הוגשו לשולחן יצירות קולינריות תוך כדי שהם בוחנים את הבעת פנינו, הנתעלף אם לאו...

    כשטעמתי מסלט מוזר אחד שהיה צבעוני מאד אבל תפל עד מוות, שאלתי את המארחת למרכיביו.
    היו בו הרבה מרכיבים שאת חלקם לא שמעתי מעולם (עירית, זרעי צ'יה, גזר כחול...)
    וכפי שאתם בודאי כבר מנחשים היא אומרת לי פתאום
    "אה, והקוביות האלה זה לבבות דקל"

    דממה

    חשבתי על אבא שלי, שכבר לא ראיתי המון זמן.
    חשבתי על אגדות שמתנפצות.
    ורציתי קצת לכעוס, וקצת לצחוק.
    ואולי אפילו דמעת ילדות מטופשת החלה להצטבר בזוית עין.

    תמונה תנכית עגומה עלתה בי, שמשון מתעורר מבוהל גזור מחלפות, ושריריו אינם נשמעים לו.

    אבל אחר כך אמרתי
    "רק בהמות מתרגזות כשלוקחים להם משהו מתחת לחוטם"!
    אתה שומע אבא, אני היום אבא בעצמי וממציא משפטים יפים משלי.
    החולשה שאחזה בי לרגע, התפוגגה, ותחתיה הזדחלה תחושת עוצמה מחודשת.

    והרגשתי גיבור-על אמיתי כשבקשתי עוד מהסלט.
    ועם הטעם התפל של הלבבות למדתי לגבור על אמונות תפלות,

    להיות אדם,
    אדם שמעמיד את השכל בקדמת התודעה.



    אבל בלילה

    בלילה בכיתי.

    כי עולם האגדות והסנטימנטים חזק מכל.

    ‏
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, yael305, <Mordesign ועוד 49 משתמשים52 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אולי אחד הקטעים היפים והחזקים ביותר וואווו התחזקתי התרגשתי לא מדברת על הכתיבה המדהימה...
  • 758
    • ה
    שיר מִתְמַלֵּאת הִיא, בְּלִי סְפָּגֵטִי
  • הווה פשוט //
    • אִמָּא בִּשְּׁלָה פַּסְטָה
    נָתְנָה לִדְבוֹרִי
    נָתְנָה לְיוּדׇלֶה
    נָתְנָה לְמוֹיְשִׁי

    רַק לְאִמָּא לֹא נִשְׁאַר

    יְלָדִים, אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד?
    גַּם אִמָּא רְעֵבָה מְאֹד

    אֲבָל אֵינָהּ זְקוּקָה וְלוּ לְאִטְרִיוֹנֶת
    כִּי מִלִּרְאוֹת אֶתְכֶם אוֹכְלִים, הִיא נִזּוֹנֶת
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, yael305, ⚙️Dina ועוד 33 משתמשים36 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    וואוווו מדהים מושלם וואווו והחתימה שלך.... תמצית המילים
  • 2K
    • ש
    ביקורת ספרות תאמין בה' - תאמין בעצמך?!?!?
  • שלחן עורך //
    • מזמן כבר התבלבלו היוצרות בין שירים לספרות.
    אז אנצל את הבמה הזו, להעביר ביקורת חריפה על שיר ששמעתי לאחרונה, ונזדעזעתי.
    יצאתי לבדוק את המקורות, והזדעזעתי עוד יותר.

    אני בא לבקר את יוצר השיר או את שרו. ומסיבה זו איני מזכיר את שמם. ובפרט שלא מצאתי דרך לפנות אליהם אישית.
    אך חשוב לי מאוד לשבור את המסר המעוות והכפרני הנושב מתוך השיר.

    הנה מילות השיר:

    כשם שצריך אדם להאמין
    להאמין בהשם,
    כך צריך אדם להאמין
    להאמין בעצמו.

    תאמין בהשם תאמין בעצמך,
    כי בצלם אלוקים ברא אותך.

    בחוברת האלבום מובא כי המילים (מלבד הפזמון) הם של רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע.

    האמנם?
    האם יש לאדם מצוה להאמין בעצמו באותה הרמה כמו האמונה בה'?
    האם האיש המאמין בעצמו ואינו מאמין רח"ל בה', שווה לאיש המאמין בה' ואינו מאמין בעצמו?
    ומה עושים אם האמונה העצמית סותרת חלילה את האמונה בה', אם צו מצפוני האישי אומר לי אחרת ממצות ה'? ספק השקול?!
    ובכלל, היכן מצאנו מצוה כזאת 'אמונה עצמית'? ומהי בכלל האמונה העצמית?

    אולי זה יהיה כבד, אולי זה לא מתאים לכל אחד. אבל אביא כאן את לשונו הטהור של רבי צדוק, וננסה להבין האם זהו אכן כוונת דבריו.

    צדקת הצדיק סי' קנד
    כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ - כָּךְ צָרִיךְ אַחַר כָּךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ.
    רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵׁם יִתְבָּרֵךְ עֵסֶק עִמּוֹ, ‏וְשֶׁאֵינֶנּוּ פּוֹעֵל בָּטֵל שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. וּכְחַיְתוֹ שָׂדֶה שֶׁלְּאַחַר מִיתָתָם נֶאֶבְדוּ וְאֵינָם.
    רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין כִּי ‏נַפְשׁוֹ מִמָּקוֹר הַחַיִּים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְעַנֵּג וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ.    ​
    לחצ/י כדי להרחיב...

    מפורש בדברי רבי צדוק זי"ע, שכל המושג להאמין בעצמו הוא רק לאחר שהוא מאמין בה', וזהו כדי שידע שריבונו של עולם מתענג ומשתעשע בכל מצווה שהוא עושה.
    אין כאן שום מסר של אמונה בעצמית באדם, באשר הוא אדם, 'כי בצלם אלוקים' וכו', אלא אך ורק ערך וגדולה בכל מצווה שאנו עושים! וזו המצווה היחידה שיש לאדם להאמין בעצמו.
    האם השומע את השיר מקבל את המסר הזה?
    האם השיר כפי שהוא מושר אינו כפירה מוחלטת?
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אמן על ילדים שלי, נחליאלי(ת) ועוד 41 משתמשים44 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    forty thousand feet
    forty thousand feet
    בדומה לכך כתב בשפת אמת (וארא תרסג): ובאמת כמו שצריכין להאמין בהקב"ה אף שאין יכולין להבין הנהגה...
  • 976
    • כ
    שיתוף - לביקורת #מדינה במחאה [חשיפה! נתונים רשמיים על מספרי המפגינים]
  • כותב השורות //
    • המועצה העליונה לחישוב מספרי מפגינים בישראל, בשיתוף המכון הישראלי להנדסת תודעה וחקר בבונים, גאים להציג בפני הציבור הישראלי את הנתונים הרשמיים של מספר המשתתפים בהפגנות להצלת הדמוקרטיה.

    העדכון הרשמי הראשון מתפרסם אחר ניתוח מעמיק שבחן מקצועית את כל ההערכות שנאמרו בעניין, וכולל בתוכו את כל שיטות הספירה האפשריות, המכון השתמש במגוון כלים למדידת כמות האוכלוסייה שהשתתפה בהפגנות החל מצילומי רחפן ועד לעריכת תמונות ע"י טובי הגרפיקאים של ישראל הראשונה.

    למותר לציין שמדובר בהערכה זמנית, מאחר וכל העת זורמים נתונים חדשים אל המועצה, ובנוסף שיטות החישוב משתכללות מיום ליום ומשעה לשעה, כאשר גם בוטים מבוססי בינה מלאכותית מתקשים לעמוד בקצב המסחרר של המספרים שמגיעים מכל רחבי הארץ.

    המספר המעודכן ל - 13/02/2023

    עומד על לא פחות מ -

    1,225,379

    מוחות ומוחים בכלל ההפגנות שהתקיימו נגד ההפיכה המשפטית וקץ הדמוקרטיה    ​

    המועצה העליונה בשיתוף המכון אמונים על שקיפות מלאה והגינות, ועל כן אנו רואים לנכון תחת הכותרת 'גילוי נאות' לעדכן על ההנחות שהניחו 'טובי המוחות' והמוחים שהובילו למספר עצום ומפתיע של משתתפים בהפגנות.

    #
    נקודת הפתיחה שמתכתבת עם 'עילת הסבירות' היא 20,000 מפגינים שעליה הסכימו גם ב'ערוץ התעמולה' עכשיו 14.

    #
    יש להניח כי המשתתפים מתחלפים משבוע לשבוע, מי המשועמם שיבוא שבוע אחר שבוע וינפנף באותו דגל ויצעק את אותם סיסמאות שחוקות, מה שנותן את האפשרות לצרף את כלל ההפגנות להפגנה אחת גדולה.

    #
    אם לא נספור את המשתתפים בספירה שטחית ורדודה, אלא נתעמק ונתייחס בכבוד לגילאים שלהם, נגלה שרובם המוחלט פנסיונרים בני 70 פלוס כלב, לעומת 30% מכלל האוכלוסייה שלא עברו את גיל 14, מה שמאפשר למספר בצורה הוגנת כל משתתף מעל גיל 70 כ- 6 בני אדם.

    #
    אין לשכוח כי איש שמאל בהשוואה מטופשת לימני סטנדרטי או לחילופין לבבון מהפריפריה, הוא שווה ערך של לפחות ארבעה כאלו, מה שאומר שאם נכפיל את המספרים פי ארבעה אנחנו מתקרבים למיליון אזרחים שמימשו את זכותם הדמוקרטית להתנשא...

    #
    באמצעים מיוחדים ומלאכותיים הצלחנו לשער ולהוסיף לחשבון את כל אלו שרצו להגיע להפגנות אבל לא רצו להפסיד יום עבודה, גילינו הבנה והזדהות עם תחושתם ש'עבודה' מה לעשות, חשובה יותר מדמוקרטיה...

    #
    כל זה מבלי שחישבנו את כל אלה שרצו לבוא ולא באו כי הם תומכים ברפורמה...

    #
    ובינינו מה זה משנה המספרים, עוד אלף לפה או לשם, לא ישנה את העובדה ש'העם אמר את דברו' - בקלפי... ביניהם כל עשרות אלפי הקולות של מרצ ושות' שלא עברו את אחוז החסימה ונזרקו לפח האשפה! שמאלנים טובים הם בדרך כלל שומרים על איכות הסביבה, וינסו 'למחזר' את הקולות שלהם בכל הכח...

    #
    הנחנו בזהירות מתבקשת שתומכי הרפורמה ומתנגדי הרפורמה ברובם המוחלט לא למדו ליב"ה כך שיקשה עליהם להתמודד עם החישובים המתמטיים שהצענו.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שימנלה, איש אחד הלך, brachy 100 ועוד 35 משתמשים38 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    הרגשתי שמשהו עם החשבון שלי לא מדוייק ולא ידעתי למה זו כנראה הסיבה. ועכשיו ברצינות למה נראה לך...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה