קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אַחִינוּ זֶה מֵבִיךְ, הַשָּׁעָה קָשָׁה.
מַכִּירִים? נוֹרָא. אוֹהוֹ הַבּוּשָׁה.
הַמַּצָּב בַּסִּירִים גַּאֲוָה מְעוּכָה.
כְּמוֹ לְמָשָׁל הַכִּפָּה הֲפוּכָה.
אָחִי, הִיא לְבָנָה! וְעוֹד עִם צִיּוּר מְנוֹרָה...
עַל הַגַּב מַדְבֵּקָה - יַלְדָּה גִּבּוֹרָה!
עַל מִכְנַס הַצִּפּוֹר אִיכְס... עִגּוּל קִשְׂקְשָׂה.
בְּאוֹזֵן יָמִין צִפּוֹר לָחֲשָׁה -
הַנַּעַל לֹא זוּג! גֶּרֶב מְצִיצָה.

אוֹהוֹ הַבּוּשָׁה. אוֹהוֹ. הַכְּלִמָּה.
אַלְלַי זֶה מֵבִיךְ, פַּרְצוּף אֲדָמָה.

אֲבָל דָּבָר לֹא דּוֹמֶה לַתְּחוּשָׁה, לַמְּבוּכָה.
הָרֶגַע שׁ'תַּה תּוֹפֵס אַבְרֵךְ לְשִׂיחָה.
מְנַסֶּה לְעַנְיֶן עִם עַבַּאס אוֹ לַפִּיד.
שֶׁמָּא לִיבֶּרְמָן... מַכִּיר? אַבְרֵךְ כָּמוֹךָ בּוֹר סִיד.
חֲזִיז וְרַעַ"מ אֵיזֶה פִּיד.
הֲבֶן אָדָם פָּשׁוּט לֹא בָּעִיר.
לְרֶגַע זֶה נִרְאֶה שֶׁהֵבִין. מַכִּיר.
אוּפְּס.. פָּשׁוּט לֹא! זֶה הָרַשְׁבָּ"א שֶׁהֵאִיר.
וְהוּא תָּפוּס עִם הָרָשִׁ"י, מַשֶּׁהוּ לֹא נָהִיר.
וְהִתֵּיסְפֶע'ס פֹּה בִּכְלָל, נִתְקַל בַּקִּיר.
אוֹהוֹ הַבּוּשָׁה. אַלְלַי הַכְּלִמָּה.
רוֹצֶה לִבְרֹחַ. אֲבָל הַתּוֹר לְקֻפָּה אָרֹךְ מִתָּמִיד.
 תגובה אחרונה 
  • 889
  • זהו סיפור זעיר, על איש שלא התכופף.
    איש שעמד על עקרונותיו, ולא חת ולא זע מפני איש.
    היה מושמץ ונתעב, כל המילים המכוערות נאמרו עליו, מעל כל מסך וערוץ. והוא, בשלו עומד. משל לא היו אלו אלא ציוצי החתול הנובר באשפתות.
    היה מוקף בשונאים ואויבים מכל עבר, אשר כילו בו זעמם ונרתיק חיציהם. והוא לא הואיל לסטות אפילו כמלוא נימה מדעתו האיתנה.
    עמד כחומה בצורה כנגד אויביו, ולא נתן להם להרע לו ולהצר לעמו.
    זכה לאהדה גדולה בקרב המגזר החרדי, ולא לחינם. רבנים וגדולי דור, הביעו פומבית תמיכה בלתי מסוייגת בדרכו.
    כוחו האיתן היה אמונתו בצדקת דרכו, הבין וידע כי הוא הבלעדי שיכול באמת להגן על העם, ואילו יאבד ערכיו - רע ומר יהיה גורלם.
    כמנהיג ראוי לעמו, היה איש חיל שונא בצע, ועמד על משמרתו בישרות וניקיון כפיים.
    לא חשק אף לרגע בתפקיד ציבורי כל שהוא, בשררה או כבוד. הוא אהב את הפינה שלו, עם הגמרא והסטנדר. משם, שמר על העולם.
    אברך כולל היה, ועודנו.
    איש אשר כמוהו, לא יוכלו לעולם לנצחו.
    השלום והברכה לכולם.
    זו תחושה מאד טובה להיות המאתגר ולא המאותגר, אז כדאי לכם להתאמץ ולנסות...
    עד כאן הדרבונים.


    יש דבר נפלא בשירים והוא - 'דימוי'.
    הדימוי נותן נופך לשיר, צובע אותו בצבעים קסומים, חלומיים.
    אתן דוגמה אחת מני אלף מספר תהלים.
    כמובן שכל מילה ואות מכילים רמזים וסודות ועומק לפנים מעומק בפשט ובדרש,
    אבל כאן אתמקד בפן החיצוני של המילים - בתחושה שעוברת אלינו מהמילים באופני הכתיבה השונים.

    "כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים" (תהלים מב ב)

    גם לו היה כתוב רק "נפשי תערג אליך א", המסר היה עובר.
    בא הדימוי ומחדד את עצמת ההשתוקקות וכו'.
    ובין היתר גם נותן הילה קסומה למילים.
    האיל והמים מעבירים אותנו למימד אחר, מרגש יותר מעצם הגדרת הרגש כפי שהוא.

    המשימה באתגר זה היא קודם כל - לכתוב שיר ולשלב בו דימוי.
    כל נושא וכל סוג שירה מתקבל.
    אז בחרו דימוי יפה ומעניין (גם בנאליות מתקבלת בברכה כי היא אף פעם לא מאכזבת בשירה - גפן, ים, מדבר, יין, שמן, רכבת, ספינה, עצים, פרחים, כלי נגינה, אש ועוד אין סוף דימויים).
    אבל... יש קאץ'.
    לפעמים נכתב שיר שמתחיל עם דימוי יפה,
    ובהמשך השיר בוחר המשורר שוב לדמות את תחושותיו, אבל הפעם הוא כבר בוחר בדימוי אחר.
    אז לא.
    זה מעצבן ומבלבל.
    כששיר מתחיל עם דימוי כדאי לסיים עם אותו דימוי.
    זה יוצר חזרתיות נהדרת.
    נקיון ביצירה.
    במשימתנו, מלבד הדימוי הראשוני, צריך 'להזכיר' בהמשך השיר את הדימוי הראשון שוב.
    כמובן בצורה אלגנטית ולא מאולצת.

    לדוגמה, אם התחלנו שיר געגועים בדימוי של איל העורג על מים,
    אז בהמשך צריכה לבוא למשל רוויה הקשורה באיילים וכדו'.

    כזכור אפשר לכתוב שירים בלי הגבלה.
    השיפוט יינתן על שיר אחד לכל משתתף.
    בהצלחה לכולם.


    התייעצויות, שאלות, בירורים, מחמאות, קשקשת לגווניה -
    ב
    נספח.
    מאת הניק @לא מזוהה

    שלום לכולם!
    אני אינני כתבן מקצועי, אפילו לא כתבן בכלל.
    לאחרונה ניגש אלי חבר שפתח כולל וביקש ממני לכתוב מכתב לתורמים פוטנציאלים, שלא תרמו ולא שמעו את שמע הכולל.
    החלטתי לקחת את הפרויקט (בהתנדבות), אבל אם זה יעבוד, אולי אפתח אפיק פרנסה חדש, לך תדע...
    אשמח שתתרמו מנסיונכם ותעזרו לי להוציא עבודה טובה בס"ד.

    כתבתי מכתב אחד עם כמה סיומים שונים, כולם ישלחו, תלוי ביכולת הכלכלית של המשתלח.

    נ.ב. צינזרתי פרטים מזהים כדי שלא ישללו את הפירסום בשל פרסומת, אבל מי שהשתכנע יכול לפנות באישי:D

    ***



    לכבוד ה"ה ***.

    השם שלי ***, אני פונה אליך, כאדם שמעריך את התורה ולומדיה.

    אני מספר לך את סיפורי האישי. למדתי כ-7 שנים בישיבת *** בעיר *** אצל רבי *** זצ"ל, נכדו של ***, שחינך אותנו במסירות נפש לשקיעות בתורה הקדושה מתוך עמל ואהבת השם, עד הסתלקותו לפני כ-*** שנים, שמאז בנו ממשיך דרכו רבי *** שליט"א מחנך אותנו ע"פ תורתו של אביו הגדול.

    התחתנתי עם בחורה מירושלים עיר הקודש, אבל לא יכולתי לעזוב את צורת הלימוד והאוירה המיוחדת של הישיבה, אותה הנחיל רבי *** זצ"ל, שאהב כל תלמיד ותלמיד כמו הבנים שלו, ולכן נסעתי כל יום באוטובוס מירושלים ל***.

    זה לא היה פשוט, כ-14 שעות מחוץ לבית!
    יום אחרי יום אחרי יום... לצאת מוקדם בבוקר לפני העומס, ולחזור למשפחה הרבה אחרי צאת הכוכבים – ללילה קצר, שבקושי מספק אנרגיה לעוד יום של צלילה בים התלמוד...

    הקושי היה עצום, ולמרות שניסיתי לוותר וללמוד בכולל אחר, לא הצלחתי – את הסגנון הייחודי של הישיבה קשה להחליף.
    המצב בבית החמיר בגלל השהות הממושכת מחוץ לבית והתשישות אליה הגעתי בסוף כל יום,

    בחסדי שמים מרובים, לפני כשנה נפתח כולל לבוגרי ישיבת *** בירושלים (הכולל פתוח כמובן גם לאברכים שאינם בוגרי הישיבה, אבל הסגנון הוא כמו שמקובל בישיבה – מסורת מרבי *** זצ"ל).

    התחלנו את זמן קיץ תש"פ תחת מגבלות הקורונה עם חמישה אברכים.
    בא' בסיון תשפ"א זכינו והכולל מונה 13 אברכים כן ירבו.

    כולל זה, שמתרחב בקצב מהיר בחסדי שמים, נועד להיות פתיח להקמת קהילה מיוחדת בירושלים, קהילה בה יגדלו בוגרי הישיבה והמצטרפים אליהם בדרך של אהבת השם יתברך, והתמסרות מוחלטת לתורה הקדושה.



    בסיעתא דשמיא מרובה אנו פונים עכשיו להרחבת פעילות הכולל גם ליום שישי, להיכנס לשבת המלכה מתוך לימוד התורה בצוותא ודיבוק חברים.
    מה יותר גדול מחיבור של התורה הקדושה לבן זוגה – יום השבת?!
    מה יותר מרומם מלבוא לשבת – מעין עולם הבא – עם התורה המביאה לחיי העולם הבא?!


    אפשר להחמיץ את ההזדמנות להיות מהראשונים שזוכים להיות חלק מדבר גדול כזה?!

    בהשקעה קטנה עכשיו אתה זוכה להיות חלק מפרויקט עצום!

    יש לך הזדמנות נדירה להצטרף להצלחה ולזכות בהקמת מקום תורה בעיר הקדושה ביותר לעם היהודי!

    בתרומה חד – פעמית בסך 13,300$ (אפשר לחלק ל-12 תשלומים) אתה זוכה בהחזקתו של "כולל יום שישי" לשנה שלימה!
    שנה שלימה של לימוד תורה בימי שישי של כולל שלם!
    והפעם זוהי לא שנה רגילה, זוהי השנה הראשונה, שתהיה בסיס בעז"ה לשנים הבאות עלינו לטובה, וזכויות הלומדים בהווה ובעתיד יזקפו לזכותך, זכות שתעמוד לך ולבניך לנצח נצחים!


    בתרומה חד – פעמית של 7,380$ (אפשר לחלק ל-12 תשלומים) אתה זוכה בהחזקת לומד תורה אחד למשך שנה!
    שנה שלימה של לימוד תורה!
    שנה שלימה שבה הקב"ה מעניק גם לך את זכות התורה של אברך העמל בתורה...
    ומעל הכל - זוכה להיות שותף בזכויות כל הפרויקט שיקום בעז"ה – זכות שתעמוד לך ולבניך כל הימים!



    בתרומה של 12*165 (1980 ₪) אתה זוכה בזכויות החזקת אברך תלמיד חכם למשך חודש שלם!
    אין אדם או מלאך בעולם שיכול לתאר את גודל השכר ששמור אצל השם יתברך עבור חודש אחד של לימוד תורה!
    וזכות זו תעמוד לימינך לנצח נצחים, תשמור עליך ותסייע בעדך בעולם הזה ובעולם הבא.



    אתה מוזמן לפנות אלי במייל ***או בטלפון ***



    בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם!
    פַּעַם רָאִיתִי כְּנֶסֶת בְּלִי אוֹר,
    עִם רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה מֻשְׁחָת וְנָאוֹר,
    מֵעַל רֹאשׁוֹ מְרַחֶפֶת אֵיזוֹ עֲנָנָה,
    שָׁמַעְתָּ מָה אָמְרוּ עָלָיו בַּמִּשְׁטָרָה.

    אֲדוֹנִי הַבּוֹחֵר אֲדוֹנִי הַבּוֹחֵר,
    זֹאת הָאֱמֶת וְכָל הָאֱמֶת,
    אֲנִי בְּהִיסְטֶרְיָה לֹא חַי לֹא נוֹשֵׁם,
    הִנֵּה הוּא אָשֵׁם, הִנֵּה הוּא אָשֵׁם.


    חַמְגָּשִׁיּוֹת וְסִקּוּר, צוֹלְלוֹת וּבִּיבִּי-טוּרְס,
    מְמוֹטֵט דֵּמוֹקְרָטִיּוֹת לְלֹא כָּל נִימוּס,
    כָּל חַיָּיו הוּא חַי עַל מַתָּנָה וּמַעֲנָק,
    מֵעוֹלָם לֹא הִכְנִיס אֶת הַיָּד לְתּוֹךְ הָאַרְנָק.

    יוֹם אֶחָד פָּגַשְׁתִּי בְּאִיוֵט הַתַּיָּר,
    וְעוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים פְּגוּעִים מֵהֶעָבָר,
    אָז מָכַרְתִּי אֶת הַבַּיִת הַפּוֹלִיטִי שֶׁלִּי,
    פִּתְאוֹם גִּלִּיתִי אֶת הָאוֹר בַּצַּד הַשְּׂמָאלִי.

    הָיָה לִי רֵאָיוֹן נוֹרָא וְאָיֹם,
    חָתַמְתִּי עַל נִיַר הִפְרַחְתִּי בָּלוֹן,
    תָּבִינוּ אוֹתִי הָיִיתִי קְצָת מִסְכֵּן,
    אֲחוּז הַחֲסִימָה הוּנַף עָלַי כְּגַרְזֶן.

    אֲדוֹנִי הַבּוֹחֵר אֲדוֹנִי הַבּוֹחֵר,
    זֹאת הָאֱמֶת וְכָל הָאֱמֶת,
    אֲנִי בְּהִיסְטֶרְיָה לֹא חַי לֹא נוֹשֵׁם,
    הִנֵּה הוּא אָשֵׁם, הִנֵּה הוּא אָשֵׁם.
    האתגר נמצא שם.
    פה זה המקום לדיונים,
    פידבקים,
    מחמאות,
    גערות,
    נזיפות,
    תודות,
    תודות על התודות (@castamir)
    וסתם פטפוטים.

    אז מה ככה? איך החיים בכללי?
    "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".
    המשפט הזה מיוחס לסופר - זוכה פרס נובל - אֶרֶנְסְט הֶמִינְגְוֵוי. הוא נכתב לאחר שהמינגווי התערב עם כמה חברים אם הוא יוכל לכתוב סיפור בן שש מילים בלבד. המינגווי כתב על מפית את ששת המילים הנ"ל, וזכה בהתערבות בעשרה דולרים (ע"ע '
    סכום עצום באותם הימים').

    ה'סיפור' הקצרצר מעורר מיד הרבה שאלות. מי פרסם את המודעה? למה הוא קנה את הנעליים? ומדוע כעת הוא מעוניין למכור אותן? כמה כסף הוא רצה בשביל הנעליים? האם הוא הצליח למצוא קונה? ומה המינגווי עשה בעשרת הדולרים שקיבל?

    פה אנחנו מגיעים.
    המשימה הדו-שבועית שלנו: כתבו את הסיפור המלא שמאחורי סיפורו הקצר של המינגווי.
    כיוונים מרגשים ונוגעים יתקבלו בברכה.
    כיוונים יצירתיים ומופרעים יתקבלו בברכה כפולה.

    אורך היצירה: בין 6 ל-2006 מילים.
    דד ליין: יום שלישי, כח סיון תשפ"א, שעה 15:19

    הסיפורים עצמם כאן.
    כל השאר שם.
    • מאמר
    880
  • לרגל שבוע הספר אנו פוצחים בחגיגיות רבה ב'מצעד הספרים' הרשמי;
    מהו ספר הקריאה החרדי הטוב ביותר בכל הזמנים?
    (רעם תופים. הדריכות בשיא, הדרמה בעיצומה, המתח גואה)


    ובכן, איך זה יתנהל?
    או. טוב ששאלתם. בדיוק על זה רצינו לדבר עכשיו.
    בשבוע הקרוב, פרשת קרח, יעלו חברי קהילת כתיבה באשכול זה שמות של ספרים למצעד. כל ניק רשאי להעלות עד 4 הצעות.
    הקריטריונים הם: ספר, קריאה, חרדי.
    זה יכול להיות מותחנים (אבל לא מתכונים)
    יכול להיות ספרי רגש (אבל לא ספרי קודש)
    אפשר גם ביוגרפיה (אבל לא גיאוגרפיה)
    אפשר ספרי ילדים (אבל לא ספרים על חינוך ילדים).

    בשביל להעלות ספר למצעד, לא מספיק לכתוב את שמו. צריכים גם לכתוב על הספר כמה מילים (או כמה משפטים, או כמה פסקאות וכל המרבה הרי זה מסובך). עליכם להסביר למה אתם חושבים שהספר ראוי לעלות למצעד ספר הספרים של כל הזמנים. מה טוב בו. במה הוא מיוחד. מה הבשורה שלו. מדוע הוא ספר שפרץ דרך או ספר שסלל דרך.

    בשלב הבא שיתקיים בשבוע הבא, כל הספרים שיעלו באשכול זה, יעלו להצבעה כללית, שלא לומר בחירות חמישיות.
    בסיום השבוע הבא, עם דמדומי שבוע הספר יוכרז ספר הספרים של כל הזמנים בספרות החרדית.



    לצורך השראה, פתיחת כיווני מחשבה וריענון הזיכרון, מצורפת כאן רשימת מכובדת של ספרים מכובדים. כמובן שהרשימה אינה מחייבת. אפשר להציע ספרים מתוך הרשימה, ואפשר גם להציע ספרים שלא נכללו ברשימה.
    אדמה פראיתמיה קינן
    אל תסתרליבי קליין
    אתהלךמשה גוטמן
    בין קורי העכבישחיים אליאב
    בלתי הפיךמ. ארבל
    במותה נתנה לי את חיימנוחה בקרמן
    גם כי אלךליבי קליין
    הכל לאדון הכלרוחמה שיין
    המצולעיונה ספיר
    הנורמלי האחרוןרות קפלר
    הרשתנחמן סלצר
    השליחותחיים אליאב
    ורוח אחד לכלנעמי צוובנר
    טעות אופטיתנחמן גרשונוביץ
    טרם תשקע השמשציפורה אדלר
    יש דברים נסתריםחיים ולדר
    כשהמוביילים שותקיםפנינה פקשר
    לא מתה אנוכיחסיה ברטלר
    לחיות וחצירות קפלר
    לילה ולא דומיהחסיה ברטלר
    למעלה מן השמשדוד זריצקי
    מוקאדםדבורי רנד
    מחלק התמוניםיעל רועי
    מחנה הקיץ של אדון הואיעל רועי
    מידע גורליא. פרידמן
    ממתלעות הרשעציפורה אדלר
    מסומןקינן / קפלר / קוין
    משהו לקחת הביתהיהודית פריינד
    נאמנות כפולהמ. ארבל
    נפש תהוםחסיה ברטלר
    סדרת ממלכה במבחןמיה קינן
    סדרת מרגל להשכרהיונה ספיר
    סדרת פתח מילוטנחמן גרשונוביץ
    סלמנדרהמ. מוזסון
    סתריםדבורה רוזן
    עולם חרשבתיה ענה
    עין בעיןמ. ארבל
    עשרים ושמונה שורותחוה רוזנברג
    עשרים ושתים נדריםחוה רוזנברג
    עת לקרוע ועת לתפוררחל פומרנץ
    פרח בררחל פומרנץ
    צוואהחיים גרינבוים
    שימו לב אל הנשמהחיים ולדר
    קשר גורדימ. ארבל
    שולינקהמנוחה בקרמן
    שומרת השעריםדבורי רנד
    שטח סגורדבורה רוזן
    שימקהדוד זריצקי
    שריקותחוה רוזנברג
    תיק מקסיקוחיים גרינבוים

    יוצאים לדרך?

    היכון
    הכן
    צא!
    מגליל ומנגב יצא הלוחם לדרכו
    מימיו בסיירת מטכ"ל ידע הוא לחשוב עצמאי
    לקדמת יריחו וצל ארזי הלבנון.
    להריח את השטח, להציג צל הרים כהרים
    בחשכת חצות את דרכו ינווט
    גם כשנחסם הציג זאת כאחוז שולי ומבוטל
    ומקצה הארץ יגיע ליעדו.
    והאקזיט לא אכזב מלבוא

    בעלות השחר כרוח צל חולפת,
    סיבוב רביעי והוא כבר מועמד חליפי
    את לוחמי הפלגות איש לא יראה,
    דוברים מטעם, תדרוכים עלומים
    את מחנק החם בעין קורצת,
    המוני מצביעים קרוצים לו בהתלהבות
    יהדוף הלוחם ופיו יחשה.
    תכף אשוב, חדלו בהתערבות

    מדור לדור, דברי ימיו נכתבים,
    גודל השעה יוקר הזמן, נעלה המטרה
    ״נערי החוף״ את ״ענבי זעם״ יורש,
    נער גבעות סורר אביר זועם ישחרר
    כשרעיו לצוות עולים למסדר הנופלים,
    חברים רבנים בערימה נאספים
    בנתיב גבורתם לנצח יילך.
    גיחוך לתמימות, עם הנצח לא ישקר?

    ובשובו למכורה ליבו יהלום,
    לחתום פה ופה, לא כדאי להסתכל
    אך ידע הוא תמיד כי אם ישאל
    היהודי שכח הרי מה זה להיות ימני
    את שפתיו יחשוק ולא יסגיר סוד,
    והסוד הוא תמיד להשאר סודי
    כי הוא אגרוף הברזל של עם ישראל.
    מהלומה עזה שאיש לה בהחלט לא ציפה

    בערוב היום יצאו אנשי החייל,
    ניר והחברה כולם מגיעים
    יחגרו החגור ויענדו הקשתות.
    חליפות מותאמות, שרים ושרי אלפים
    בקול דממה בוטחת עם רדת ליל
    תקשורת מגויסת אין ממה לחשוש
    יטרוף מגלן האש את טרפו.
    המגל(ומ)ן ניצח - נגמרה המלחמה
    שִׂמְחָה כָּזוֹ גְּדוֹלָה
    הַלֵּב אוֹמֵר תּוֹדָה
    לְמַנְגִּינַת צִלְצוּל שֶׁאוֹמֶרֶת 'הַפְסָקָה!'
    רִיצָה מִתּוֹךְ כִּתָּה
    שָׁעָה שֶׁל הֲפוּגָה
    שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה

    בְּסוֹף כֻּלָּם יוֹדְעִים
    שֶׁמֶּלֶךְ הַכִּתָּה
    רִאשׁוֹן בַּתּוֹר לַנְּטִילָה

    וְכֻלָּם נוֹטְלִים יָדַיִם
    וְכֻלָּם שָׂרִים שָׂרִים
    זֶה הַזְּמַן לִשְׁפֹּךְ קְצָת מַיִם
    וְעַכְשָׁו כֻּלָּם רוֹקְדִים
    וְכֻלָּם נוֹטְלִים יָדַיִם
    וְשׁוֹתִים מַיִם קָרִים
    וְעַכְשָׁו דּוֹחֲפִים אֶת חַיִּים
    שֶׁאוֹתוֹ כֻּלָּם שׂוֹנְאִים

    פִּתְאוֹם צָרָה צְרוּרָה
    צִלְצוּל בְּהַפְתָּעָה
    כְּשֶׁמְּשַׂחֲקִים וּקְצָת רַבִים וְהַנְּשָׁמָה שְׁלֵמָה
    לֹא טוֹב וְלֹא נָעִים
    עַכְשָׁו כֻּלָּם בָּאִים
    כְּאִישׁ אֶחָד לַחוֹר יַחְדָּו לְתוֹךְ אוֹתָהּ כִּתָּה

    עַכְשָׁו כֻּלָּם מְבָרְכִים
    בַּשִּׁיר שֶׁהַ'מְלַמְּדִים'
    מוֹרִים לָשִׁיר כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם שִׂיחָה

    וְ'הָרַב' עוֹצֶם עֵינַיִם
    וְיָשָר כֻלָּם קָמִים
    ו'הָרַב' עוֹשֶׂה עֵינַיִם
    וְאָז כֻּלָּם חוֹזְרִים
    וְהָרַב קָנָה צָהֳרַיִם
    וְכֻלָּם יוֹשְׁבִים כּוֹתְבִים
    וְ'הָרַב' מרביץ לחַיִּים

    וְעַכְשָׁו כֻּלָּם שְׂמֵחִים
    הייתה זו תקופת יובש, כל חבריו של דוד התחתנו, ורק דוד נשאר לבד, בודד, ללא חברים, בלא אישה, בלא שמחה, כל צלצול טלפון, היה מקפיץ אותו ממקומו, אולי זה הצעה, אולי יש חדש, וכך עבר הזמן, שנדמה לו כנצח.

    לילה אחד בעודו מתארגן לשינה, לבוש בפיג'מה, וממלא את הספל לנטילה מחר, הטלפון צלצל, דוד רואה על הצג- אמא, בטח זה הצעה חדשה, דוד עונה, ואכן אימו נשמעת מרוגשת, דוד, תשמע, הצעה כזו עוד לא הייתה, מ-ו-ש-ל-מ-ת, בחורה איכותית מסמינר מצוין, מידות טובות, ייחוס, נראות, הכל מעולה, כבר קבעתי לך פגישה, ביום שני הבא, בבית של דודה רוחלה', דוד היה המום, לרגע השתתק, אך אז אמר, מה, אבל אני לא מוכן נפשית, מהרגע להרגע?, כך קובעים פגישה?, כן מה הבעיה ענתה לו אימו, וכאן צריך לגלות לקוראים, שדוד מאד חשש ופחד מהבלתי נודע, אפשר לומר שמבחינה מסוימת זה הלחיץ אותו, אימו לא ידעה על כך דבר, אך דוד מאד נרתע, טוב, אמר דוד כמשלים עם המציאות, אבוא לפגישה.

    הפגישה הייתה ברוח טובה, דוד מצא בבחורה את ההתאמה איליו, מהבחינה האינלקטואלית והערכית, וגם מבחינה רגשית, הוא הרגיש שזאת המיועדת לו, אבל הלחץ... הלחץ..., דוד היה לחוץ, אך לא ידע ממה, הוא הרגיש לאחר הפגישה חוסר שקט, אבל ביטל זאת בליבו באמרו: הרי כולם מתחתנים, וכעת הגיע תורי.

    דוד התארס בשעטו"מ, עם בחירת ליבו, טקס האירוסין היה שמח לדוד וקרוביו, למה דווקא הם? כי שאר המוזמנים היו צריכים לשבת על כסא, עם בלינצ'ס\בורקס, ולהקשיב לשרשרת הנאומים שארכה כשעתיים.

    אבל דוד חזר לישיבה, והלחץ... הלחץ..., די כבר אני רוצה לשבור !!!, למה לשבור? כולם מתחתנים, הכל בסדר, זה רק הרגשה, תסתכל חיובי, דוד נרגע לכמה זמן ואח"כ שוב: רוצה לשבור !!! אביו הרגיע אותו אימו דיברה על ליבו, וכלום לא עזר, דוד רוצה לשבור.

    דוד שבר.

    רעש של שבירת כוס זכוכית בתוך נייר כסף ודוד אמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
    torino-1220460_1920.jpg

    המלך נפתלי הראשון / ראש לשועלים

    לפני כחצי שנה הדהים שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה ומשאבי המים זאב אלקין את מדינת ישראל, כאשר עלה במפתיע על הפודיום וגולל בפומבי מסכת האשמות חריפה על ראשו של בנימין נתניהו - אליו היה קרוב מאד שנים ארוכות. אחת הכותרות שסיפק אלקין בנאומו המכונן טענה שנתניהו הפך את תנועת הליכוד ל'חצר ביזנטית'.

    אלקין התיימר להביא עמו בשורה ותקווה חדשה. לפתוח פרק חדש בתולדות הימין והמדינה, נקי מחצרות ביזנטיות למיניהן. אך חלפו אי אלו חודשים מאז, ואט אט מתברר שאלקין בסך הכל הלך להקים עם חבריו חצר ביזנטית חדשה, גדולה יותר, שכולנו נתיניה.

    דמוקרטיה איננה שיטה טכנית לבחירת מנהיגים. היא תפיסה חברתית שמאמינה ביכולתו ומוסריותו של העם לנהל את חייו כפי שימצא לנכון, בשונה מהמונרכיה, ומשנים קדמוניות בהן רווחה הדעה שרק קומץ אנשים - רחב יותר או פחות - מסוגל באמת להחליט ולהנהיג, ועל כל היתר להתכופף בהכנעה ובידיעה שאינם יודעים.

    אם אתבקש להצביע על ההבדל העקרוני הכי בולט בין ממשלת השינוי המודרנית לקיסרות מעוררת נוסטלגיה שלילית – הרי שהוא סעיף העברת ראשות הממשלה מבנט ללפיד. מלכים, אני מודה, מעולם לא קיימו רוטציה אלו עם אלו...

    "אבא הולך לעשות מהלך שיהפוך אותו לאדם הכי שנוא במדינת ישראל, מאוד לא פופולרי. אני עושה את זה בשביל המדינה שלי". את המשפט הזה - מספר נפתלי בנט - אמרתי לילדיי לקראת הקמת הממשלה המתרגשת ובאה.

    צעד קטן לאדם, פסיעה משמעותית למונרכיה.

    בנט עומד בריש גלי, מביט בעיני בוחריו, ומעדכן: חברים וחברות יקרים ויקרות, אתם אכן בחרתם ימינה בהסתמך על מה שהבטחתי תחת כל עץ עזוב ודוכן שווארמה רענן שאבצע. אמת. אין סיכוי שהייתם מעניקים לי את קולכם אילו הייתם מכירים את התוכנית האמיתית - גם זה נכון. אבל מי שמבין מה טוב למדינה הוא אני. וכמו מלך שעושה 'מה שבא לו' בלי להתייעץ עם הקהל הרחב והנבער, גם אני אעשה מה שטוב לדעתי - אפילו אם הציבור מתנגד ונתן בי אמון על דעת שלא אעשה בדיוק את זה - משום שהאספסוף הנוהר לקלפיות איננו מבין בזמן אמת מה טוב למדינה.

    לטענת בנט, רוב המצביעים שלו 'מבולבלים'. לא פחות. רבבות אנשים נשים וטף שכיתתו רגליהם כדי לסייע לו לצלוח את אחוז החסימה ולהיבחר לכנסת בשעה טובה, עמלי יום שתלו בו עיניים מעריצות ומקוות – הנה האדם שיכול ורוצה לתקן ולשרת את ה'עמך', שחשבו כי מצאו בו ובסיעתו את שלא מצאו במפלגות אחרות - כל אלו מבולבלים. רק הוא, האיש שמקבל את ראשות הממשלה על לא עוול בכפו, מרוכז ובהיר מחשבה.

    בהמשך ישיר לגאונות הזו, אצעד מחר אל בית השכן, אגרש אותו עם אשתו וילדיו לבית הארחה זמני על חשבוני, ואערוך שיפוצים נרחבים בביתו עם קבלן זול וריצוף מעודפים.

    בתום העבודות אתקשר בגאווה וחיוך זורח לשכן האהוב, ההמום עדיין: "זרח" אצרח אל השפופרת "עלה בידי לעשות את ביתך המוזנח לארמון! אתה תקבל את הקומה התחתונה, ואני אגור ביחידה על הגג. מי היה מאמין שנזכה?".

    או בלשונו של בנט היום: "אנחנו נעשה הכל כדי ששנה מהיום תסתכלו אחורה ותמצאו בליבכם את המקום להבין את ההחלטות שלי".

    הביטו: אני לא טועה לרגע לחשוב שבנט עצמו מאמין בזה. שלדעתו הוא באמת עושה את מה שטוב למדינה, גם במחיר 'הפרת הבטחות' בודדות כביכול. אבל העובדה שלסיפורים הללו יש קונים, ושבארצנו הקדושה שורר היום אקלים שמאפשר למישהו לשדר תעמולה משונה כזו לצופיו המכובדים, מדאיגה מאד.

    רק לפני כמה ימים הסבירה העיתונאית גברת מצליח ששקד היא מנהיגה מזן אחר, "שמרצה את הבייס הפוליטי שלה ומתקשה לעשות מהלך שחורג מכך". כלומר, האצילים שיודעים יותר טוב מהמון העם מה טוב – הם נורמה. אלו שעדיין חשים מחויבות לתפיסה הדמוקרטית – הם מנהיגים מזן מוזר ונכחד.

    בנט רחוק מלקחת קרדיט כממציא החשיבה הזו, או כיבואן שהביא אותה לנמל אשדוד. השופטים והפרקליטים, אלו שששים וצוהלים מן הסתם על הקמת ממשלת בנט, חתומים יותר מכל על ההבנה שהם מבינים מה שאף אחד אחר לא מבין. שופטי העליון יודעים לפרש את החוק טוב יותר ממחוקקיו, וגם מוסריים ומומחי צדק יותר מרוב העם ונציגיו בפרלמנט ובממשלה. ממש כפי שהיה סבור מן הסתם לואי מלך צרפת לדורותיו.

    השמאל, שבאופן אירוני נוטה להציג את עצמו כ'מגן הדמוקרטיה', מנסה כבר שנים למנוע מנתניהו להתמודד או לכהן כראש הממשלה - חרף תוצאות הבחירות ועמדת הבוחרים. בבסיס הניסיון הנואל הזה עומדת אותה תפיסת עולם, לפיה העם אינו חכם מספיק לקבוע את עתידו ולעצב את ייצוגו בשלטון, ועל השכבה המשכילה בחברה 'לעזור' לו ולשמש עבורו כמו חונך לנהג מתחיל. שכלם של הציבור ושליחיו אמנם נוסע באופן חביב, אבל זקוק ל'גלגלי עזר' קלילים פה ושם, בפוליטיקלי קורקט וב'ייעוץ' משפטי, והכי גרוע – בסינון מועמדים לבחירות.

    לא מזמן התקיימו בחירות כלליות בסוריה, ורבים כאן בארץ צחקו מלא פיהם. על אסאד שהביס את יריביו עם רוב של מעל תשעים אחוזים, ועל מיליוני אזרחיו שצועדים אל הקלפי ללא תכלית. האם הלעג היה מוצדק?

    גם כאשר נדפסו לפני מאות בשנים מאמרים מפליגים על אוטופיה דמוקרטית, ועם שיבחר את נציגיו – נטלו אנשים רבים לגימה נוספת מהתה, וצחקקו למשבתו של הכותב הנאיבי.

    "השיטה יותר חזקה מכולם" – חשבו בוודאי.

    אבל ההיסטוריה לא נעה על צירה בכיוון אחד. ובאחד המסעפים הקריטיים באוטוסטרדת ההיסטוריה פונה מדינת ישראל פניה שגויה בהחלט. אולי עוד יבוא יום והסורים - שילבלבו בדמוקרטיה-פוסט-אסאד - יצביעו בלגלוג על השכנה הקטנה מדרום, שאחרוני תושביה התמימים עדיין מאמינים שהעם שולט בה.

    נתיב המילוט ופניית הפרסה עדיין קיימים, נתונים בידיהם של שישים ואחד אנשים. עוד לא מאוחר.
    לא הייתי עומד קשוח, בזמן שכל החברים שלי בגן הוציאו לשון בתמונה לגננת

    הייתי נותן בוקס גדול בפָּנים בהפתעה לילד הכי חלש בכיתה, לא לחזק

    לא הייתי נשאר באותן גרביים יותר משלושה ימים

    הייתי מגיע לחיידר עם בגדים אחרים ממה שלבשתי אתמול, שלשום, שבוע שעבר וכל החודש האחרון ברצף

    לא הייתי עונה על המבחן השבועי בכתב, ומוסיף 'חידה לרב'ה'

    היו רואים אותי באלבום הבר-מצווה מחייך חיוך מנומס אך גם רציני, ולא פוער פה שם כריש

    הייתי מתחבר לבחורים בני גילי בישיבה קטנה, במקום למשה המנקה המסטול

    לא הייתי פותח גמ"ח של צחצוח נעליים בחינם ביום שישי לכל הבחורים שפתוח עד הצפירה ממש ממש

    הייתי קורא בפנימיה מידי לילה לפני השינה חיים ולדר ולא מנוחה פוקס

    לא הייתי מותח על המיטה שלי מצעים עם איורים צבעוניים של ברווזים ירוקים

    הייתי לועס בשקט ואוכל עם פה סגור ובלי ללכלך בקביעות את כל השרוולים עד הצווארון

    לא הייתי סתם ככה אומר למשגיח בקולי קולות שהוא נראה מתי שהוא כועס כמו דוד שלי הרש'ל

    הייתי מתנדנד מעל הגמרא בצורה עדינה ורצינית ומהמהם קולות של תיירה, ולא נרדם ונוחר באמצע הסדר בקולי קולות

    לא הייתי אומר באמצע הראיון לישיבה גדולה, שההורים שלי הולכים להתגרש והחלום שלי זה לנגן על גיטרה

    הייתי מבין לבד שכדאי להסתובב בישיבה עם חולצה בפנים, נקיה ובלי עיגולים כתומים מהגזרים המתוקים שהגישו אתמול בחדר אוכל

    לא הייתי פורץ בצחוק באמצע פגישת שידוך, ומסביר שפשוט שמעתי לפני כמה דקות בדיחה נורא מציקה על כורדי, בוכרי ואשכנזי

    והייתי, אם כבר, מוודא שהנייד שלי על שקט טרם הפגישה, ובוודאי שלא הייתי עונה לשיחות בו

    לא הייתי מתחתן לבסוף רק אחרי שההורים שלי הבטיחו לשדכן עשרים אלף שקל

    הייתי בעל טוב, ולא היינו נפרדים כל שבועיים לשבוע כדי להתאוורר

    לא הייתי כותב את השורות האלו

    הייתי משתמש בחגורה ולא בשלייקעס
    הרבה יותר ממה שדוכן להנחת תפילין הוא לצנינים בעיני עוקרי הדת. היה דוכן הספרים לממכר עצמי של 'י. בלוך' לעשן בעיניו, חומץ בשיניו ומקור לעצבים בנפשו, של יוסלה קמניץ.

    יוסלה הג'ינג'י, משמש כגבאי של בית הכנסת 'קרית ספר' שע"י קהילת 'מלכי רבנן', פוריה מזרח.

    בעיני עצמו, יוסלה הוא התגלמות המסירות והמקצועיות. אחרים מגדירים זאת כקפדנות ורגזנות. שייקה הלץ, מכנה אותו מרובע ישר זוית. והילדים סתם מלחששים לכיוונו, "יוסלה הרשע".

    מה היה לו נגד הדוכן המיתולוגי?

    תחת ניהולו, הבית הכנסת דופק כמו מבצע חיסונים .ניתן לומר בזהירות, שבכל הגליל העליון, אין בנמצא בית כנסת מפוקח, מושגח והדרן, כמו 'קרית ספר'.

    הספרים ב'אויצר', עומדים כחיילים במסדר. מסודרים לפי שם, כתובת וגיל. ספסלי העץ תוצרת 'לביא, מבהיקים בשלמותם. וגולת הכותרת, חלל הכניסה, מאיר פנים, מלוטש ומעודכן במסך פלזמה, המצייץ חדשות לבקרים, לעיני הצופים הנדהמים.

    הכניסה היתה גאוותו של יוסלה, "אין תחליף לרושם ראשוני" הכריז.

    רוטנברג היה הראשון להיכוות. יום שישי אחד העמיד סטנדר, אליו קשור מנעול ברזל אימתני, עליו הניח קרטון, ובתוכו עשרות קופסאות פלסטיק, ממולאים בסלט חזרת ביתית.

    הסטנדר סולק בבושת פנים, ורוטנברג נאלץ לחלק את ה'חריין' לשכניו התוניסאים.

    גם הסלסלה, עם 'תשלובת העלונים' מצאה את עצמה נכלמת, לצד מכירת נרות חנוכה, במלתחה המיועדת לכובעים וחליפות.

    דין שווה, בוצע, בכל פריט ומכירה, שנעמדו בטעות ליותר משעתיים, בכניסה. יוסלה בכבודו ובעצמו, פיקח על הפינוי, היישר לממ"ד הסגור.

    דווקא י. בלוך, הגיע להבנות היסטוריות מול הגבאי הקשוח. לפיהן חוק קמניץ לא יחול לגבי הדוכן שלו.
    עמדה דקורטיבית, מחופה קרמיקה, מוארת באור לדים רך, הוקמה בנישה נסתרת. על גבה הוצבו סדורים, ערמות ערמות, ספרי הגות ומחשבה, ספרי יסוד מוהדרים ומהודרים, ביחד עם הצעקות האחרונות, בתחום ספרות ההלכה.

    יוסלה התמלא סיפוק, כשראה את טובי האברכים, מתגודדים סביב הדוכן, מעלעלים כה וכה. לפעמים אפילו רוכשים, מפאר היצירה היהודית.

    הקצף התחיל לבעבע, כשהתחילו ספרי הקומיקס להיערם.
    בהתחלה לא הבחין שנוצרה התרחשות יוצאת דופן.

    כשילדי הקהילה החלו להתאסף סביב הדוכן. והפסיקו להתעסק עם הנדרים פלוס. נפל האסימון בראשו הקשוח של הגבאי.
    כחץ מקשת, רץ להניס את הילדים המפוחדים לכל עבר. תפס לידו את ה'קומיקסבתא' הראשון שראה, דפדף קלות העווה פנים. וציווה על זרובבל המנקה, "לאסוף את כל הספרים התת רמה האלו לממ"ד".

    "לא יאומן", סיפר בערב לאשתו, "הבנים של האברכים הכי טובים, מבזבזים זמן על ספרים, שאולי אין בהם משהו רע, אבל מרגילים לשטחיות, וממלאים את המוח בשטויות".
    האשה הרימה את הראש מ'מכתב מאליהו', והמהמה במרץ.

    "כל הקשקושים הכי עדכניים, 'חבורת רמ"ח', 'חבורת שס"ה', 'ציידי הינתושים' ובמיוחד זכור אותו רב, שלוקח סרטי גויים, ומעבד אותם לספרונים חרדים".
    "איך אתה יודע שזה מסרטים של גויים"? הקשתה האשה.

    המהום סתום. זמזום בנעימת טיטאניק.

    ביום חמישי, סולקו הספרים כבכל שבוע. יוסלה ניצל את סוף השבוע בשביל להכריז באוזני כל, ש"בבית הכנסת שלנו לא יהיה כדבר הזה".

    ביום ראשון הגיע יוסלה חדור קרב, לסלק את הקומיקסיה, ולהודיע לבעל הדוכן שיחפש פינה אחרת.

    התקרב בצעד נמרץ לעבר ערמות הספרים הטריות. כבר מרחוק זיהה את הכריכות הצבעוניות, שמשמשות כמלכודת לנשמות הילדים הרכים.

    לפני שסילק הכל, העיף דפדוף, השמות דגדגו לו בזיכרון.

    'במרתפי האינקוזיציה'
    הציורים שחור לבן, אך מוכרים. "אוי זה רחמים מלמד", גדלתי עליו.

    באבחת עמוד, חזר שנים לאחור. איך קיבל ביום רביעי, את הזרקור של שבוע שעבר. אחרי שיענקי מהבניין ממול, שקיבל ממשפחת אלישיב, סיים לקרוא.

    איך ביקש לאפיקומן שיעשו מנוי, במקום מרווה לצמא. מנוי שהופסק אחרי תקופה קצרה, לטובת בית נאמן. עניין של השקפה.

    הזמן חלף בנעימים, יוסלה עדיין עם התפילין תחת שחיו, עומד ומתמוגג ליד הדוכן.

    קרקוש מפתחות נשמע לידו.
    י. בלוך האגדי עומד שם, במבט מבין, וקצר סבלנות
    "החוק שאוסר לקרוא מבלי לשלם, חל על ילדים ומבוגרים כאחד" פסק קצרות והושיט יד לתשלום.

    "ה... המ... אני אשלם בודאי... בודאי...אתה בטוח ר' ייד. בלוך שאתה לא רוצה לתרום אחד כזה מכל סוג לאויצר?..."
     תגובה אחרונה 
    אתה נראה לי חרדי. לא אוהב את הממשלה הזו שהולכת לקום, אה? גם אני לא. איך אפשר ששישים ואחד חברי כנסת הם יחליטו מי יהיה ראש ממשלה? זו היררכיה! כאוס. תוהו ובוהו.

    תמיד אומרים שנהגי מוניות מדברים על ביבי. זה לא נכון. אני מכיר את נתניהו עוד לפני שהוא היה ביבי. בטח! הוא ביקר אצלנו בבית ברמלה במימונה. תשאל אותו עד היום מי זה הרצל רחמים יגידו לך מיד.
    מאז שנהיה ראש ממשלה לא ביקר אצלנו. בעיות אבטחה. שב"כ. לוזים. אולי דווקא עכשיו כשהוא הולך הביתה יוכל לחזור שוב לבקר אצלנו, לא כך? בסוף הכול אינטרסים.

    גם הבן שלי ככה. מאוד מוכשר. מצייר לעיתון של שבת ציורים על פוליטיקה. אמר לי היום, נכון ממשלת שמאל, אבל את בנט יותר קל לצייר. פה זה מתחיל שם זה נגמר.
    שיהיה בריא, הוא גם מבדיל בין יועז הנדל לניר אורבך. לי אין מושג. רק זוכר מהעיתון שאורבך יש לו שפם של מזרחיסטים. קראתי גם ספר אחד שלו. איך קראו לו? בשבת יזרקו סוכריות? אולי.


    ביבי הוא לא העניין. הוא רק עוד קורבן. קורבן של מי? של השנה הזו. זו שנה נאחס. איך אמר הרב בנציון מהיוטיוב? שנת תשפ"א - שנת אשפה. קורונה, מירון, מלחמה, האסון בגבעת זאב. אז הנה עכשיו גם אסון במצודת זאב.

    בינינו מכל האסונות, הגרוע מכולם זה טראמפ. איזה בנאדם! איזה לב! היה אוהב גדול של ישראל בשן ועין ונפש. האנטישמים גנבו לו את הבחירות וחסמו לו את האינסטגרם! אז גם ביבי. צרות של עשירים.

    מכל אלו הדתיים לאומים עם השפם הכי אכזבה אותי שאקד. איילת. תאמין לי הייתי אפילו מצביע לה, אם רק הייתה בליכוד.
    ומנסור עבאס? אין אמונה בערבי אפילו ארבעים שנה בקבר. עד שהייתה מפלגה אחת של ערבים שהסכימו לשבת עם ביבי, עכשיו השמאל גנבו גם אותם! שנה נאחס, אמרתי לך. שום דבר לא הולך.

    אני הפסקתי לשמוע חדשות, זהו. הנה אתה רואה? אין פה רדיו. ככה כשהמדינה תלך לעזאזל זה יבוא לי בהפתעה. שומע רק מוזיקה. שולי רנד. ישי ריבו. בן סנוף. אלו היחידים שהייתי מצביע להם גם אם על הפתק לא יהיה כתוב מחל.

    אני מנסה להיות אופטימי, בטח. אמא שלי אללה ירחמה תמיד הייתה אומרת "אם החיים נותנים לך לימונים תעשה מהם פטל בטעם לימון". מה לעשות שבשביל הפטל הזה צריך גם סוכר, דבש, מים, נענע... זה החיים לא נותנים לך! רק לימונים, לימונים, לימונים. נחנקנו.

    יודע מה? יהיה טוב. נהגי מוניות זה עם. עם של נצח. לא מפחד מדרך ארוכה. כמה שהדרך יותר ארוכה יותר משתלם. המונה בינתיים מתקתק. והממשלה? אכלנו את פרעה, נאכל גם את זה. נצא מכל המשבר הזה מחוזקים יותר, מאמינים יותר, מאוחדים יותר נגד כל הסמולנים.



    לעצור לך כאן ימינה? תעשה לי טובה, רק לא ימינה. הנה אני עושה סיבוב שמאלה, שמאלה ושמאלה מגיע לאותו מקום. מי מונה? שטויות, רק עוד חמישה שיקלים.
    "חלקי חילוף"

    עַל מְקוֹם מְנוּחָתוֹ בְּרֹאשׁ פִּנָּה
    עוֹמֵד וּמֵצִיץ מִבַּעַד לַחֲרַכֵּי הַטּוּרְבִּינָה
    מֵבִיא אִתּוֹ מַחֲסֶה מִן הַחַמָּה וּמִן הַצִּנָּה

    מִמְּרוֹם מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ בְּמַעֲלֵה הַקִּיר
    הַמַּזְגָן – מוּכָן לְכָל פְּקֻדָּה, לֹא יָמִיר
    מַסְדִּיר וּמַתְאִים לָנוּ אֶת הַמֶּזֶג אֲוִיר

    וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים
    וְהִנֵּה הֵחֵל לִהְיוֹת 'דּוֹרֵשׁ דָּמִים'
    תַּקָּלוֹת צָצוּ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים

    הַטֶּכְנַאי הַמֻּמְחֶה בְּאֵזוֹר
    מֻזְעָק בִּכְדֵי לְהָבִיא מָזוֹר
    מֻבְהָל שׁוּב וָשׁוּב הֲלֹךְ-חֲזֹר

    אַךְ שׁוּם שִׁנּוּי, שׁוּם בְּשׂוֹרָה
    עוֹמֵד בְּמֶרְיוֹ, לֹא מְסַפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה
    וְהָאִישׁ מְפַשְׁפֵּשׁ, נִכְנַס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה

    זֶה 'הַחַיְשָׁן' שֶׁמְּשַׁדֵּר לַגּוּף
    מַכְרִיז בְּנִימַת נִצָּחוֹן כְּמוֹ אַלּוּף
    אֵין תַּקָּנָה, "צָרִיךְ לְהַזְמִין חֶלְקֵי חִלּוּף"

    - - -

    אָסוֹן רוֹדֵף אָסוֹן, וְהַקָבָּ"ה יוֹשֵׁב וְשׁוֹאֵג
    אַךְ אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, אֵין דּוֹאֵג
    כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג

    רִבּש"ע, אֵין מָזוֹר וְאֵין תְּרוּפָה.
    הַלֵּב נִמְצָא עָמֹק בְּתוֹךְ סוּפָה.
    אֵין תַּקָּנָה, רַק לְהַמְצִיא לָנוּ חֲלוּפָה:
    וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
  • 707
  • אינספור דברים מבזיקים במוחו של כותב, בסיטואציות שונות - משמחות כמרגיזות.
    יש מהן ששוות משפט ממשיל ['חשתי כמי שדחפו לידו את המנה שאף אחד לא רצה, כשאין מקום פנוי בשולחן'], יש ששוות התייחסות משמעותית ['צריך לכתוב על זה סיפור, שיראה איך הוא נראה!'] ויש שבין לבין ['בהזדמנות נראה אם יש כאן את מי לראיין'].

    לא יודע למה, אבל יש כאלו שנתקעות במוח, כמו פיסקה משיר טורדן ששמעתי שלשום, כשעברתי בסמטה חשוכה אי שם בקצה אזור התעשיה המפויח.

    אחת מהן, כזו שאין סיכוי להשתחרר ממנה שעתיים, היא תחושתי הגועשת כשהעורך אומר 'אני מבין שזה לחתוך בבשר החי, אבל תראה, אני מוריד פה חצי קטע ומחליף בקישור עסיסי. זה יכול להיות יותר טוב, לא?'.

    ואני מדמיין אותו בחלוק ירוק ומסכה, מסביר לחולה המסונוור ממנורות חדר הניתוח ש'נחתוך לך בבשר החי כי זה יוכל להיות יותר טוב'...


    ולסיום - שלוש הערות נחוצות:
    * תמיד העורך צודק. לא רק כי הוא הבוס.
    * לעולם, אבל לעולם לא נצא מכף הקלע הזאת - הספק אם עדיף לראות בתוצר ילד אהוב, או להשתפר ולהשתבח בכוחות לא לנו!
    * ולתשו"ל העורך: כשגם אני אקבל לפי שעות ולא לפי תווים, אולי אני גם אחשוב שזה יותר טוב...

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה