קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 12 13 14 92K
    • ב
    סיפור בהמשכים אם בארזים נפלה קצפת
  • בונבוניירה פיקנטית //
    • א.

    אנחנו זוג צעיר. אלחנן סוחב את המזוודה, אני את התיק ואת עצמי. הגשם מזרזף ואני משתדלת שהוא לא ידבק בי וגם לא הבוץ האוורירי שבקצות המדרכה.

    הדלת נפתחת. מעץ שיש לבן ופעמון שמקישים עליו ענוגות, אני נכנסת, חמותי מקבל אותי בחלוק מטופטפ ובית שרצפתו בוהקת כמו מראה ויום שישי בצהריים היום להזכירכם, ויש לה שתים עשרה ילדים. אבל שום טביעת אצבע לא מקרקשת את השיש המחוטב.

    אנחנו נכנסים לחדר. אני מניחה את העוגה, מרגישה פתאום כמה היא עלובה לעומת כל הנצנץ שמסביבי. 'למה לא חשבתי קודם?' אני באה בטענות אל עצמי אבל מאוחר מידי, אין מנוס, והעוגה החד קומתית שלי משפילה קצפת מול עוגות השחקים שמסביבי.

    אני נכנסת לחדר, מצעי מלמלה עם כריות סוכריה וריח וניל מפנק מקדם אותי. אני כמעט טובעת בספה הרכה אבל שהשוויגער נכנסת עם כוס קפה חם ועוגות חתוכות סימטרית אני כמעט מזנקת, כאילו תפסו אותי בקלקלתי, כאילו הייתי חתולתו של ר' יונתן אייבישיץ, אלחנן מפטפט נינוחות עם אמו ואני מרגישה קצת גלגל שלישי בעגלה, בורג חלוד, חלב שעבר עליו התאריך.

    עוד רגע הדלקת נרות. אני יוצאת. מלכי גיסתי מקבלת אותי בחיוך מוקפד ומשורטט. היא שואלת קלות "מה נשמע?" ולא ממתינה לתשובה. כשמה כן היא – מלכת הנימוס והסדר. ההפך ממני.

    אני מחייכת אליה, מקוה שהיא לא חכמה מספיק בשביל להבחין במבוכה שמקלפת ממני גלד, משילה מעלי חומה. "תטעמי משהו!" דוחקת בי השוויגער כאילו לא מלאה אותי בעוגות רולדה שופעות. אני לא רוצה, אני לא מעזה להגיד שאני לא רוצה. אני אוכלת, מרגישה את מבטה נוקב בי, כאילו עיניה מבקרות את הדיאטה הנשברת.

    אלחנן עליז, אני רואה שטוב לו בבית הוריו. הוא לא עבר איזה ילדות קשה ורדופת גבולות, אין לו משקעים מנקיון יתר או אסטטיות פנימית מוגזמת, וציפור קטנה שבתוכי מנקרת שהייתי שמחה לו לא היה אוהב את כל הארמון קסמים הזה, את כל הדיפלומטיות החונקת והמילה הנכונה והקולעת שתמיד מגיעה בזמן הנכון, בנימוס רב והגשה מקסימלית.

    אנחנו מפטפטות, כמו נשים, אבל איכשהוא הכול תקוע. המילים נימוחיות כמובן, אבל קשות לבליעה. האוירה כך נראה – חמימה לכולם. רק לי קר. קפוא. מושלג.

    "אז למה עזבת את העבודה?" הנימה מתכוונת להיות נטרלית, אבל אני מתכווצת. ושגיסותי מסביב מוסיפות ש "כמה קשה היום לעזוב עבודה" ו "איך אפשר לעזוב עבודה בלי שיש אחרת?" ההתכנסות לתוכי נעשית כמעט פיזית.

    אני מגמגמת משהו על תנאים גרועים וסביבה לא ראויה. הם מהנהנות 'אה אה' ו 'בטח בטח' אבל איכשהו אני מצטיירת כהדיוטית מושלמת שנלחמת על פרורי החכמה שלה.

    הסעודה מתחילה. אלחנן אומר פרוש, מבזיק אלי חיוך. אני מזדרזת להשיב, שלא אצטייר כאומללה. טועמת משבע עשרה סוגי הסלטים ומחמיאה אותו מספר פעמים. וגם ששיח גיסות חוצה את הקולינריה לדעות ומחשבות אני מרגישה בקצה, ולא רק כי שם אני יושבת.

    הגיסות שלי מקסימות, באמת. יעיד אלחנן שדומה להם כל כך והמחמאות שהן מפרגנות בכל ביקור. אבל איכשהוא אני לא מרגישה נוח.

    הן מקסימות, הו הו מקסימות. אולי יותר מידי. וגם יודעות את זה, מצוין. וטורחות לציין את זה באלגנטיות מהוקצעת.

    אחח. שוב נגררתי למחשבות. הסעודה כבר מסתיימת. שוב פטפוטים ואני צונחת סוף סוף למיטה עייפה. גמורה.



    הבוקר מגיע מהר מידי, ושאני יוצאת מעדנות מחדרי בשעה שלטעמי האנין מוקדמת – מקבלים אותי כולם כבר לאחר קידוש חלבי ותפילה. אני מצטרפת, טועמת מן הבר המאולתר של שמונה סוגי המאפים ומחמיאה בכפולות.

    ואיכשהוא, ביחד עם טעם השוקולד והטריקולר, אני מרגישה את טעמם המלוח והגביש של הדמעות.


    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, ELIZABET, שיבת ציון ועוד 144 משתמשים147 //
    261 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מגבת
    פתאום נזכרתי בה. מה קורה @בונבוניירה פיקנטית ?
  • 2K
    • מ. י. פרצמן
    שבוע הספר פתיחה חגיגית לשבוע הספר תשפ"א
  • מ. י. פרצמן //
    • שבוע טוב ומבורך, ובשורות טובות לכל כלל ישראל!
    גאה לחנוך במעמד חגיגי זה את מקדמנו החדש, ולקדם בברכת יישוב טוב נרגשת את שבוע הספר הפורש נמרצות את כנפיו על ארצנו השלווה ופורומנו הענף.
    תאריכיה הרשמיים של התקופה היפה הלזו הם החל מיום רביעי הבא עלינו לטובה, 09/06 כ"ט בסיוון, ועד לסוף השבוע שאחריו - 19/06 מוצש"ק ט' בתמוז.
    החל מרגע נעלה זה ועד לסיום שבוע הספר, תנצל במתנו המקצועית את ההזדמנות השנתית הזו להגדלת, העצמת והאדרת עולם הספרות הרחב. על הדגש אשכולות שיתופיים, דיונים סוערים, סקירות ספרים, העלאת זכרונות, רעיונות עוועים ועוד - ככל העולה בדעתכם הפרועה. ספרות נוכחית, ספרות נוסטלגית, ספרות היסטורית, ספרות עיונית, ספרות מקצועית, ספרות ילדותית, ספרות ספרותית, ספרות לא ספרותית, ספרות ספרותית בחציה, ספרות ספרותית בעיני המתבונן - כל דיון / שאלה / שיתוף / בקשה / רעיון הקשורים בעולם הספרות המקצועית יתקבלו בברכת ברכה והצלחה ובמחיאות כפיים סוערות.
    בימים הקרובים ייפתח בעז"ה קמפיין מקצועי מרתק בשיתוף מיטב המוחות (רמז: אנחנו), ויהווה את מרכז הילת שבוע הספר הפרוגיסטי,
    וביריית הפתיחה הזו אני מתכבדת להזמינכם להצדיק את שמו הטוב של פורומנו המקצועי, או שמו המקצועי של פורומנו הטוב,
    ולחגוג את האירוע החגיגי הלזה במיטב האופנה המקצועית.
    ברכות והצלחות!
    • תודה
    Reactions: שרי ו, גוגלית, נעמה :) ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    2
    2u2
    כבר מזמן שבציבור החרדי השבוע הפך לחודש..
  • 2
    • סקר
    4K
    • ד
    שבוע הספר איך תבחרו מה להכניס למדף הספרים שלכם?
  • דוכסוסטוס //
    • כשהייתי צעיר, ההיצע בחנות הספרים היה מצומצם, אבל היום יש עשרות כותרים חדשים בכל שנה רק בקטגוריה הזו של ספרות חרדית.
    שיקולי התקציב וחלוקת הזמן שלנו מאלצים אותנו לברור בודדים מהם ולוותר על מרביתם.

    שאלת הסקר שלנו היא פשוטה בתכלית, אלו שיקולים אתם מכניסים אל תוך הבחירה האכזרית הזו.
    איך תבחרו מה להכניס למדף הספרים שלכם?
    • תודה
    Reactions: MAIA, הייטקיסטית, מוריופ ועוד 7 משתמשים10 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    לא כתוב שם דבר כזה. החפץ חיים מסתפק בזה, ועדיין שם מדובר על אזהרה מפני הבן אדם, ודיבור גנות עליו...
  • 2K
    • ד
    מדריך מקצועי שמות ספרים
  • דוכסוסטוס //
    • בחירת שם לספר היא מהחלקים האהובים והשנואים ביותר ובכל מקרה היא משתנה פעם בשלושה ימים. לו המחשב הצהל"י שבוחר שמות למבצעים מתוך בסיס נתונים, יירתם למשימה הוא יפנה עול ואחריות רבים מגוו הסופרים שגם-כך שחוח ויאפשר להם להתמקד בדברים החשובים באמת. אל-דאגה, אף אחד לא משחרר את הבחירה הגורלית הזו מידיו הבטוחות.

    יש תחושה שבשם הספר טמונה תמצית כל ההשקעה עליו, ובצדק. בחירת שם מותג היא החלטה שיווקית מכרעת בכל מוצר, לשם מתנקז הרושם הראשוני המיוחל של הלקוח הפוטנציאלי, אבל היא גם כותרת לשעות אינספור של עבודה.

    הבה ונסקור את האפשרויות העומדות לפתחינו בהתלבטות הקשה הזו.

    תנכ"י-שמרני
    אל תדמי בנפשך, לולא האמנתי, אנכי מבקש, באשר הוא שם.
    מאפיינים: כנות, אמונה, שליחות, פעם.

    מתאים לביוגרפיות, סיפורים אישיים וסיפורי יהדות. בניינטיז היו סלחניים יותר עם מסרים בכפית וכך הסקטור הזה זכה לעדנה. היום מתקשים לקבל אפילו מקלות סושי עם מסר, ודאי לא ספר שמכריז 'אני מתכנן לחזק אותך'.

    שמי
    מהללאל, טלי, אמל ילד הסודות.
    מאפיינים: סיפור סביב אישיות מרכזית, מיסתורין, ערגה, רומנטיקה.

    לא פגשנו ספר בשם 'אלימלך', רק שמות חריגים זוכים להפוך משם אדם לשם ספר. ממלכה במבחן כמובן העבירה בהצלחה במבחן סדרת שמות שלכל אחד מהם מתלווים מאפיינים משלו. וריאנט נוסף כולל שם כחלק משם הספר כמו 'קוראים לי צביקי גרין', זכרונותיו של מוטי ויליאמזון'. אישית לא עלה בידי להתרגש מזה שקוראים לספר 'שולינקה' או 'לנה', אולי 'סומנטה' כן.
    גם בביוגרפיות וסיפורי חיים מוצאים הרבה סגנון כזה של שמות, כנראה לא העלו בחכתם שם יצירתי או שהסיקו שהוא מיותר עבור הדמות המסוקרת.

    מתח
    משחק קטלני, טווח אפס, טביעת אצבע.
    מאפיינים: הפתעה, אלימות, סכנה, כאב.

    לספר מתח אין מה להסתתר מאחורי שם כוללני, שם מותח ואפוף דרמה הוא חלק ממתיחת הנשמה. לקרוא לספר מתח 'עין בעין' זה עלול להיות טעות קשה, לו מ. ארבל לא היה מגבה את המתח בחתימתו. הטעות היא גם בכיוון ההפוך: אין מקום לשמות אלימים עבור ספר פסטורליה.

    מילה בודדת
    שתול, מחוקים, דואט, תחנות.

    למילה בודדת יש כוח לתת הצהרה ויחד איתה לשמור על עמימות. מצד אחד – בדיוק מה ששם ספר זקוק לו, מצד שני – לרוב השם לכשעצמו לא מצליח לספק הנאה, וחבל לוותר עליה.

    יצירתי
    חצויה לאחת, סתירה מצלצלת, צדיק סופית, אלף סודות וסוד.

    זהו הענף הגדול והמושקע של השמות, הוא מכיל מגוון רחב של סגנונות ולכן קשה לאפיין אותו. הוא מספק יתרון גדול לכותבים חדשים ומאפשר להם להתבלט בעזרת שם שמדגדג את העין. ההשראה נשאבת לעיתים ממקורות יצירתיים כמו מתחומי מדע וחשבונאות: כלים שלובים, שישה עשר משולשים, משוואה בשלושה נעלמים. בדומה לזה תמצאו שמות רבים עם רכיב של מיספור: תוך 72 שעות, יום ושש שעות, חצויה לאחת, צופן 117, 60 שיחות שנענו, 36 מעלות בצל, אנשים מספרים על עצמם 12;).

    שם משקף
    לא מעוקצך, אלמונית מקצה המחנה, אפשר לקרוא לך אמא, הנורמלי האחרון, מוצלחת בקושי, עולם נכה, מיניאטורות.

    זה גם אחד הנפוצים - שם שמשקף הליך מהסיפור: זה כנראה עושה היטב את העבודה, אם עושים עבודה נקייה. אבל כשלא מוצאים שם הולם משקף ומאלתרים שם על בסיס פרט או פריט שולי כמו 'פנקס צהוב', '28 שורות', 'מעבר חציה' או אם בוחרים בשם שקוף מדי או משעמם מדי, זה ודאי לא אולטימטיבי.

    השראה
    אנשים מקריסטל ומנחושת, לכן הים מלוח, ילדה נוף, במה ללא קהל (חלקו פורסם בפורום כאן), לדהור עם הרוח.

    לייצר אפיק מחשבה בעזרת מילים בודדות – זו אומנות. אבל זה גם צעד שיווקי יעיל שהופך את שם הספר לזכיר ואהוב.



    בהצלחה בכל החלטה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, אדריכלית מתחילה, אוראל סולטן ועוד 61 משתמשים64 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    הגיוני, שכנעת. שלום חבר.
  • 2 4K
    • י
    שבוע הספר המלצה חמה<< לא יכולתי להתעלם.
  • יוצרת כתיבה //
    • אין כמו ריח של ספר חדש.
    אזני החמור עוד רחוקות מלהופיע, והכריכה חלקה ומבריקה
    כל זה נכון. רק מה?
    אני טיפוס נוסטלגי.
    עד היום, הספרייה האהובה עליי שכנה בחדר קטן, מטר על מטר (ולא בהגזמה), מלא במדפים מתקלפים מהרצפה ועד התקרה.
    רוב הספרים עתיקי יומין, מכוסים בכריכות מרופטות שתענוג למשש.
    שרצתי שם בתור ילדה, מתאבקת בעפר רגליהם של הספרים, פיזית.
    יום אחד נתלתה הודעה. הספרייה נסגרת. הספרים מחולקים לכל הדורש.
    באותו רגע רצתי הביתה, לקחתי את העגלה והתחלתי להעמיס ספרים.
    כמה שיותר ישן, טוב יותר.
    עד היום אני מתחרטת על כל ספר שלא הרמתי, והיום אין סיכוי להשיגו...

    בקיצור, אין כמו המלצה טובה, שהקדמה ארוכה לפניה...
    לפני כמה שבועות, פורסמה כתבה נהדרת ב ""בתוך המשפחה", על ספרי נוסטלגיה של סופרי\ות הצמרת, שיצאו בהוצאה מחודשת.
    נהניתי מאוד (!) מהקריאה, ועוד יותר נהניתי לראות, בשבוע האחרון, את הקטלוג של "יפה נוף". וזאת. לא. פרסומת. משום כיוון.
    כל חובב ספרות מושבע יסכים איתי, ואין צורך להרחיב.
    השנה, חודש הספר ביפה נוף הוא בסימן נוסטלגיה.
    בכל עמוד לא ידעתי במה להתמקד, ועדיין, יש כמה ספרים שאני לא מכירה.
    אשמח מאוד להמלצה על ספרים, בעיקר מהעמודים שאני מעלה כאן, וסתם ככה על ספרים נוסטלגיים שראיתם לאחרונה בחנויות.

    1622331815886.png
    1622331860535.png

    ממליצה מאוד (כמעט) על הכל, ובעיקר על: צלקת, בית בובות, הזדמנות שניה (!!), אפשר לקרוא לך אמא, סיכון מחושב, שביל בצד, ארץ נוד.
    אשמח להמלצות שלכם.
    1622331815886.png
    1622331860535.png
    • תודה
    Reactions: טל ומטר, קוביד, YAKOV COHEN ועוד 14 משתמשים17 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוצרת כתיבה
    ברור!! התלבטתי קצת, כי לכאורה קהל היעד הוא ילדים. אבל ספר מדהים.
  • 849
    • ס
    שיתוף - לביקורת אולי אבל וחבל
  • <סקריפטית> //
    • אולי זה רק משל
    אולי זה סתם חלום נורא
    אולי הם יתקנו כל מה שכשל
    אולי הם מביאים בשורה

    אולי יהיה כבר טוב
    אולי יהיה גם דו קיום
    אולי האחדות תפסיק לקטוב
    אולי נחיה בלי שום איום

    אולי הם יפתיעו
    אולי הם ירגיעו
    אולי הם ישמיעו
    אולי חיים יפציעו

    אולי---
    אולי---

    אבל-

    עכשיו אומרים רק אללי
    רואים רק חבל חבל

    חבל על כל מי שעזב
    חבל על מי שהסתנוור
    חבל למי שאוכל כזב
    חבל על מי שעדיין עיוור

    חבל על השלכת ערכים
    חבל על אובדן הדת
    חבל שאלו הדרכים
    לקבל את המנדט

    חבל על מי שמוותר
    חבל על לאום ועל טריטוריה
    חבל על מי שמבתר
    חבל על פח האשפה של ההיסטוריה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: בדוח, reish, אהרון1 ועוד 29 משתמשים32 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    <סקריפטית>
    תודה על הביקורת! תמיד טוב לשמוע בשביל להתקדם. ערכתי. זה בד"כ לא קורה לי, הפעם זה עשוי לבטא את...
  • 668
    • א
    שיר כִּי עֲנִיתָנִי
  • אוריצפת //
    • כִּי עֲנִיתָנִי


    בִּרְבוֹת הַיָּמִים הַקָּשִׁים
    נִכְבַּשְׁתִּי לְךָ לִהְיוֹת
    מִגֹּרֶן, מִיֶּקֶב
    כַּמְּלֵאָה.

    מֵאֶרֶץ נֵכָר
    נָשָׂאתִי קָרְבָּן וּמִנְחָה
    וְעָלִיתִי
    בְּמִשְׁעוֹלִים מְעֻקָּשִׁים
    בֵּין רִגְבֵי תְּלוּלִיּוֹת
    בְּרֶגֶל פְּשׁוּטָה, מְאֻבֶּקֶת
    וּבָאתִי עַל סַף הֵיכָלְךָ
    וְחִלִּיתִי
    בְּלַהַט נִחָר - - -


    וְאַתָּה, לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ
    לְמַתְּנוֹתַי.


    מָה רָבוּ הַלֵּילוֹת, אֲרֻכֵּי אֲפֵלָה
    בָּם נַפְשִׁי, עֲטוּפָה בָּרָעָב,
    יָצְאָה לִזְעֹק אֵלֶיךָ
    רְסִיסֵי תְּפִלָּה.


    וְאַתָּה, בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל וְהָרַב
    לֹא הָיִיתָ זָקוּק
    לִתְפִלּוֹתַי.


    אָמַרְתָּ: הֵן אַךְ לְמוֹתָר.
    כִּי שָׁקְטוּ הַגַּלִּים
    וּכְבָר שָׁבוּ הַמַּיִם עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם
    וְהָרוּחַ אֵינָהּ מְרַחֶפֶת - - -
    חֲסֹךְ בַּמִּלִּים.
    זוֹ שְׁקִיעָה מְלֵאַת זֹהַר וְחֹם;
    זוֹ שָׁעָה הַמַּחְלֶפֶת
    בִּצְחוֹר-טֹהַר, בְּתֹם
    אֶת זוֹ שֶׁהִקְנִיטָה.


    טֶרֶם קָרָאתִי
    עָנִיתָ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דסי, AtArA R, גילגולונת ועוד 19 משתמשים22 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אהרון1
    מעורר השראה, כרגיל. תענוג צרוף.
  • 2K
    • C
    שיתוף - לביקורת הליצן של הר המנוחות
  • castamir //
    • משהו מוזר אצל שייקה – סיכמתי לעצמי באותו בוקר.

    כמדי שנה בשנה חגגתי ברית לבני יקירי. הודעתי לכל המתפללים, לכל אברכי הכולל, גם לשאר המזדמנים לבית הכנסת הקהילתי שלנו. מחר בסביבות 9 בבוקר.

    בעוד כולם איחלו, בירכו, הסכימו, אף הבטיחו השתתפות - שייקה שלנו, הרצין פתאום. שריר בלתי רצוני זז בפניו.

    "תשע בדיוק אתה אומר?" עננה דאוגה ריחפה בין גבותיו.

    "תשע לערך!" עלצתי, מחפש מיד איזו בדיחה טובה לדבר איתו בשפתו. בכל זאת, הליצן של הקהילה. "בין תשע לשתים עשרה, שעות טכנאי"...

    "בעזרת ה', שיהיה במזל טוב!" התנער פתאום, המשיך הלאה.

    שכחתי מזה בדיוק ליום אחד.

    >>>

    "כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים!"

    הבטתי סביבי מאושר, מוקף בכל מי שהייתי רוצה להיות מוקף בו ברגעים כאלו. אנשי הקהילה, אברכי הכולל, תושבי השכונה. היו גם בני משפחה, אין להימלט, משפחה לא בוחרים – לפחות הם בטלו במיעוטם בכלל הקהל.

    דרכי בזמן שמחות היא לשים לב לכל אדם, לראות שהוא מסודר במקום טוב, במנה טובה, בנוף לרפת – כל מה שצריך. כך ראיתי ששייקה מביט על השעון בלחץ כל כמה דקות. בשלב כלשהו נטל לעצמו סידור מזדמן, בירך ברכת המזון בלי הרחמן לברית מילה. וילט פניו באדרתו ויגלום. יצא החוצה בצעדים חפוזים.

    לצאת אחריו לא יכולתי. בכל זאת בעל השמחה. אך הפעם לא שכחתי מזה. הבטחתי לעצמי לעקוב אחריו בימים הקרובים.

    כך עשיתי.

    >>>

    יום יום בשעה עשר עלה שייקה על אוטובוס. בדרך כלל הוא עשה את זה מתחנה רחוקה בקצה השכונה. לא קרובה לבית שלו, לא לבית הכנסת.

    האוטובוס נוסע לכיוון גבעת שאול-הר נוף. עוצר גם בתחנה מרכזית, אין לי דרך לדעת היכן בדיוק הוא יורד. הסברא נותנת שממשיך לגבעת שאול, כי לתחנה מרכזית הוא יכול לקחת כל קו אחר גם כן.

    כשעתיים אחר כך הוא כבר נצפה בשכונה כרגיל. גם במניין מנחה גדולה הראשון "על הקשקש" הוא כבר נוכח. לא סביר שהוא מספיק לתפוס משהו בינעירוני.

    יום אחד אסע אחריו, ידעתי.

    היום הזה הגיע.

    >>>

    "הפסקת מים", בישרו המודעות מטעם הגיחון. "אין כולל היום", תרגמתי לעצמי את המודעה, מוסיף מיד: היום אצא בעקבות שייקה.

    כמו ששיערתי, הוא לא ירד בתחנה מרכזית, גם לא בגשר המיתרים. המשיך עם האוטובוס עד לגבעת שאול, הר נוף, לא נחה דעתו בכל הסיבוב המיותר עד שהגיע להר המנוחות. תחנה אחרונה.

    על ליצן רפואי שמעתי, אבל ליצן של בית קברות? מה עוד שייקה מסוגל לעולל?

    שמרתי על מרחק בטוח, מתקדם אחריו בזהירות. רואה אותו פוסע בין החלקות בצעדים בקיאים ורגילים. חוצה את חלקת פרושים, מתחכך בציונו של הבוצינא, עד שהגיע סמוך למצבה אחת, נעצר.

    של מי המצבה? מה לשייקה ולציון זה ועוד יום יום? מה לליצן בבית הקברות?

    התקדמתי מאחוריו בזהירות, מצמצם את עיניי בניסיון לזהות את השם הרשום על המצבה.

    הספקתי לראות את השם הפרטי בלבד: פסח.

    האסימון נפל.

    >>>

    ר' פסח כהן, היה מוותיקי ומתפללי בית הכנסת. המבוגרים יותר זוכרים אותו מצעירותו כעוד מתפלל קלאסי, אנחנו בדור הביניים זוכרים אותו בשם "הסבא של החלון".

    מגיל מסוים, חטפה את ר' פסח צינה עד שהחל לדאוג לחלון הגדול שבמבואה. הקפיד שיהיה סגור, שלא תאחז בו הרוח. קיץ, חורף, סתיו, אביב – לא ישבותו.

    אט אט הפך הדבר למשל ושנינה. את השם "הסבא של החלון" נתנו הילדים, את ההלצות ברמה הגבוהה יותר סיפק שייקה. בדרך כלל במילים, פה ושם גם במעשים. למשל, בכל פעם שהיה יוצא כלוי ליטול את ידי הכוהנים, היה פותח את החלון כביכול בטעות במרפקו.

    ר' פסח היה קופץ מיד, גם כשהיה נראה שהוא בכלל מנמנם נמנום קשיש. נו, הו! היה מנופף בידיו עד שהחלון היה נסגר לגמרי. נו, הו!

    חה חה.

    הציק לי? יש לומר שכן. הרגשתי פה ושם ששייקה מגזים. הערתי לו? לא. אף אחד לא רוצה ליפול לפה שלו, להיות הקורבן הבא.

    ר' פסח הלך והזדקן, הלך והצטמק עד שהיה חשש של ממש לראות אותו עף דרך החלון הפתוח. לימים הצטרף גם פיליפיני עז זרועות שהוביל אל הכיסא בבטחה. ר' פסח הלך ושכח הרבה דברים, לא דבר אחד שנשאר איתו עד שעזב סופית את בית הכנסת: החלון.

    ההלוויה הייתה רגילה למדי. לא מאוד עצובה, זכה להגיע לשנות התשעים המאוחרות, אומרים. לא אכחד שבמהלכה חלפו כמה בדיחות בשורש ח.ל.ו.ן. בין הנאספים לזכרו. הזקן בן ה-100 שעף מהחלון ונפטר.

    אז שייקה רוצה לבקש סליחה, הגיוני. למה יום יום?

    <<<

    כל אותן המחשבות ארכו שניות ספורות.

    כעת הסתכלתי מה שייקה עושה. הוא לא קרא משנה או פרק תהילים. רק התכופף ו...

    הייתי צריך להתקרב כדי לראות היטב.

    שייקה סגר את חלון הזכוכית של כוך נרות הנשמה הקבוע בירכתי המצבה.

    שמעתי את קולו רועד: "הנה, שלא יהיה לך קר, ר' פסח".

    התרומם, מבחין בי. כבר הייתי קרוב מדי.

    "מה אתה עושה כאן?" שאל בקול מוזר.

    שתקתי. לא אני זה שצריך להסביר את מעשיי. למעשה, גם הוא כבר לא.

    "אתה יודע", הוא המשיך באותו קול לא-לו. "כל בוקר באים לכאן לתפילת שחרית, בציון של הבוצינא. מסיימים בערך בעשר. הרבה פעמים הם פותחים את החלון. לוקחים גפרורים. לפעמים משאירים פתוח"...

    "ניסית לדבר איתם?"

    "מה אני יכול להגיד להם". כתפיו שחו. מה הם יבינו.

    הבטנו במצבה שניות ארוכות. מחשבות ארוכות.

    הקול הרגיל שלו חזר, בס עם צרידות מעושה: "ככה זה. בכל פעם שמדברים שטויות, בסוף מגיעים למתים".




    >>>
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מתן מאור, .B.B, tovy ועוד 186 משתמשים189 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קוביד
    יש בזה משהו, אבל אין על הציניות שנושבת מהמשפט המפורש.
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת הג'וב
  • שלמה שקד //
    • בס"ד

    "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" הערשי קרא את מילות פרשת המן בכוונה עצומה, כשהוא קצת מתבייש מעצמו לגלות שעד עכשיו כמעט ולא קרא אותה מלבד ביום ג' בפרשת בשלח כמובן, הוא היה רגיל להסתמך על השווער ומסתבר שהוא קצת התבלבל בין השליח לממטיר לחם האמיתי. עד לפני חודש לא הטרידו אותו זוטות מעין אלה, חמיו המבוסס שילם לו את שכר הדירה ואת המים והחשמל, הוא סיפק לו קרדיט בלתי מוגבל בסופרמרקט, חתם על הצ'קים של מוסדות הלימוד לילדים ועוד הרבה מזומנים לצרכים האמיתיים וגם לסתם פינוקים. פתאום החלו הדברים להסתחרר, תחילה היה זה שובר החשמל שבושש להיפרע, אח"כ בקנייה החודשית הודיע בעל הסניף שהברז נסגר, הערשי ורעייתו קלטו שעד כאן, היה מאוד נעים ונחמד, בשונה מרוב מוחלט של האנושות נחסכו להם במשך מספר שנים טרדות הפרנסה כך שהערשי יכל לשקוד על התורה ללא הפרעה, אבל הזמנים השתנו.

    הוא התיישב לכתוב קורות חיים מפשפש בימי אברכותו ובחרותו אם יוכל למצוא ניסיון באיזה תחום, הוא הושיב את החבר הטוב שיאפיין אותו ואת כישרונותיו, והודיע לכל הסובבים והמכרים שהוא מחפש עבודה. עד מהרה גילה שמדובר במשימה לא קלה בלי מקצוע שנלמד או תעודה ביד ובלי שום רקורד בשוק העבודה, הערשי גילה מחדש את כוחה של התפילה, הוא שפך לפני קונו תחנונים, וכבן השיח את ליבו לאביו שבמרומים, הוא התעצם באמונה, שם בה' מבטחו ורק בו תלה את יהבו.

    הערשי פנה מיוזמתו למעסיקים שלח קורות חיים לכל מודעת דרושים, לחלקם הוא באמת קיווה להתקבל למקצתם הוא שלח רק בבחינת "שלח לחמך על פני המים", הרוב סיננו היו כמה שחזרו אליו ולא כל כך התרשמו. כך עברו להם מספר שבועות קשים בהם הכסף אוזל והמינוס מזדחל, יום אחד הערשי הכין לעצמו פת שחרית כשלפתע בין היפוך החביתה למריחת מיונז על הלחמניה, התקבלה "השיחה" - "צבי קיבלנו את הקורות חיים שלך" פתחה נציגת החברה וליבו של הערשי החסיר פעימה, היא וידאה איתו כמה פרטים "אז תרצה להגיע אלינו לראיון" "כן כמובן אני יותר מאשמח" הערשי היה מאוד נרגש.

    "תודה אבא" חייך כלפי מעלה, הוא התקשר לאשתו ששמחה כל כך לשמע הבשורה, "תראי המקום הוא לא ממש חרדי אני חושב אפילו חילוני אבל הם טוענים שעבדו אצלם כבר הרבה חרדים והם יודעים להתאים את עצמם", הערשי ניתק את השיחה מקווה שזה אכן כפי שאמר לאשתו והמקום עבודה מתאים לו מבחינה רוחנית.

    הוא ירד מהאוטובוס מחפש את הכתובת הנכונה בין בנייני המשרדים המפוארים, תחושת זרות ננסכה בו למראה היוצאים והנכנסים, היושבים וחוסר התעודה במסעדה השכנה, אבל הוא הסיט את עיניו ומחשבתו "תתרכז" פקד על עצמו "לא באת בשביל לחפש חברים או מקום בילוי באת רק בשביל הפרנסה", הוא עלה במעלית השקופה נקש נקישה עדינה על הדלת המזכירה קיבלה אותו באדיבות והורתה לו להמתין בסבלנות, כעבור מספר דקות רמזה לו להיכנס למשרד הבוס, הערשי קצת נרגע למראה הכיפה על הראש.

    הראיון היה נחמד היו שאלות קשות אבל הערשי התאמץ לענות תשובות מספקות הייתה לו תחושה טובה למרות שהוא חסר הכשרה או ניסיון מעשי רלוונטי, "אנחנו נתגמש כדי להתאים לך סביבת עבודה ראויה" בעל העסק קרא לו בחזרה כדי לסכם את פרטי המשרה "נסדר לך חדר נפרד…" הערשי ביקש כמה דקות למחשבה "הם מנסים לבוא לקראתי וזה נחמד אבל מצד שני שהייה במשך כל היום בכל יום בכזה אטמוספרה השפה שאצטרך לשמוע קוד הלבוש שעיני יצטרכו לספוג" ואז צפה מול עיניו הפסוק שקרא רק הבוקר מפרשת המן: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" וכבר לא הייתה לו ספק מה היא ההחלטה הנכונה.

    "על הארץ מתחת אין עוד" הערשי סיים ערבית והטלפון רטט הוא היה תשוש מכל היום וההחלטות הקשות שקיבל ולא היה לו כוח לענות אבל המטלפן האלמוני לא הרפה, הוא ענה, "שלום צבי?" "כן" "מדבר עמי התראיינת אצלנו היום אחר הצהריים, רציתי לבשר לך בשורה טובה" אבל אמרתי לכם שאני לא מעוניין" הערשי היה מבולבל "תקשיב שנייה שווה לך, אחרי שהלכת לא הצטערתי האמת שאפילו קצת שמחתי זה היה מאוד מורכב אם היינו מרכיבים לך באמת עמדת עבודה סטרילית אמרתי לעצמי מחר יבוא בחור חילוני בלי דרישות צניעות ושאר המורכבויות, אבל אחר כך כשחזרתי הביתה ראיתי קצת חדשות על ממשלת השינוי שעתידה לקום קראתי טוקבקים מגעילים מאנשים ששמחים שסוף סוף יש ממשלה ללא חרדים ולא צריך לתת להם תקציבים, אמרתי לעצמי ריבונו של עולם מה רוצים מהחרדים האלה אפי' כשהם כבר רוצים קשה להם להשתלב בשוק העבודה, אמרתי לעצמי עמי אתה חייב לעשות משהו תפסתי יוזמה התקשרתי לחבר שלי חרדי העוסק ממש בתחום הנושק לשלי, אז תלך עכשיו לישון מחר על הבוקר יש לך ראיון עבודה אצלו". והערשי שוב אמר "תודה אבא" מחייך כלפי מעלה.


    אם יהודים ייהנו מהסיפור שתעמוד לי הזכות כדי למצוא פרנסה
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אינספריישן, tkh, נ. גל ועוד 21 משתמשים24 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלמה שקד
    רושם לעצמי, תודה.
  • 1K
    • C
    שיתוף - לביקורת קומי אורי כי בא עורך
  • castamir //
    • העורך שפשף עיניים אדומות. נראה שהדיו האדום של עט התיקונים כבש גם את עיניו.
    "להכין לך קפה?" הציץ פנימה הכותב החדש, הצעיר.
    "בוא, בוא אתה". אמר העורך בעייפות. "אתה בעצמך, לא הקפה. תראה את התיקונים על הסיפור שלך".

    הדף היה מלא בקשקושים, חיצים, עיגולים. אדומים כדם. כפרה אדומה.
    "מה כל זה?" היה הצעיר מסוקרן. זה בדיוק הזמן ללמוד מהוותיקים. למה להרגיש שאתה עצמך עקוד על השולחן, מטפטף דם.

    "קודם כל, בבקשה יותר אופטימי. אתה יודע למה חומות של תקווה הוא הכי מצליח מכל הזמנים? היו טובים ממנו בהרבה. אבל האופטימיות. אנשים אומרים שהם רוצים בוגר, קודר, אפל. הם משקרים את עצמם. תן להם אופטימי.
    "דבר שני, פ-ש-ט! פַּשֵּׁט. רַדֵּד. שַׁטֵּחַ. עמוק זה טוב למיטיבי שחייה. אין לנו הרבה כאלו. וגם אלו שיש, אם יש – כסף אין להם. אנשי רוח.
    "והמסר, בבקשה שיהיה ברור יותר. שלא יצטרכו לחפש אותו בזכוכית מגדלת. זהו!

    "אתה טוען שהמסר מטושטש? עמום? מעורפל? אביך?"
    "כן!"
    "נו, מצוין". עלץ הצעיר. "שמע בני מסר אביך".
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מתן מאור, חנה אביטל, פרוגמטי ועוד 25 משתמשים28 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    יפה מאד. למה לכתוב סיפור עתיק? היום אף אחד בקהילת העורכים לא יודע מה עושים עם החפץ המוארך הזה...
    • מאמר
    693
    • א
    על ניסים שביום יום
  • אברוּמי //
    • Article על ניסים שביום יום | מאמר חדש ומרתק. מוזמנים להגיב
    • תודה
    Reactions: מירי קוז'ליק ו-RACHELIZ2 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    וואו מרתק ומחזק! תודה!
  • 1K
    • י
    שיתוף - לביקורת סגולה עם מקור
  • יאן //
    • לא היה מקור ברור. סגולולוגים ידועי שם טענו שמצאו לכך רמזים בספר העתיק אשכול התומר, המתנגדים טענו שלא יתכן כי הרב בעל הזובח זיע"א שעל שמו נקראת הסגולה, נולד בכלל כמה עשרות שנים לאחר פטירת אשכול התומר. וגם על זה קמו מערערים ויודעי עתים. כך או כך, הסגולה התפרסמה חיש מהר כמשהו ש"עובד".

    וזה דבר הסגולה: בסעודת ליל שבת ישייר כזית פת ויאמר בפה מלא: 'זה אני משייר לז"נ הרב בעל הזובח זכותו יגן עלינו. וכן יעשה בסעודת היום וכן בסעודה שלישית. לאחר שיהיו בידו ג' כזיתות יצררם ויניחם במקום המשתמר. למחרת יום א' ישכים להתפלל שחרית עם הנץ החמה, ולאחר מכן יקח הכזיתות הנ"ל ויניחם לפני תורים ובני יונה שיאכלו מהם. ואם יראה עוף טמא עמהם יגרשנו ואל יניחנו לאכול כי קודש הוא. ובזמן אכילת בעלי הכנף יאמר מזמור לדוד ואחר כך יאמר 'כשם שאני זן ומפרנס לאלו עופות הטהורים, כן בעל הרחמים יזונני ויפרנסני מאוצר מתנת חינם'. כן יאמר עד אם תם הלחם.

    הסגולה כוונה במקור לפעול פרנסה בשפע, אולם לאחר שכמה אמיצים ניסו גם על זיווג של קיימא וזרע הגון וראו כי טוב, התפרסם שמועיל לכל מילי דמיטב.
    מקום קבורתו של בעל הזובח זיע"א לא היה ידוע. השמועות דיברו על אזור חמג'ין בטגי'קיסטן, לשם הוגלה על ידי ג'ינג'יס חאן במלחמת חמשת החודשים, ונפטר שם מחמת התלאות.

    קופת הצדקה 'שקל הקודש' שכונתה בפי הציניקנים 'שקר הקודש' תפסה טרמפ על הענין. בעזרתה התמסדו המנהגים ואף נערך שו"ת עם רבני הקופה:
    שאלה א': מה יעשה מי שאינו נוהג לאכול פת בסעודה שלישית. ת. ישייר ממיני תרגימא. וצ"ע אם מועיל פירות.
    שאלה ב': מי שאיחר לקום ביום א' האם יתפלל וימשיך או ימתין ליום ב'. ת. לא ימתין, שלא תתעפש הפת.
    שאלה ג': האם אין בשיור הכזיתות משום מכין משבת לחול. ת. מותר כיון דאיתמחי קמיעא.
    הונהג שהשבת הראשונה לאחר הפסח תהיה שבתא דנהמא, ובה מרן שליט"א בעצמו ישייר מן הפת ויצא ביום א' במעמד אדיר לחלוקת הלחם.
    כמובן תמורת ח"י פעמים פ"ת היה ניתן לקבל שקיק ובו שיירי לחם הקודש של מרן בעצמו. שקיקים כאלו היו ללא הגבלה ויהי לנס.

    ר' גדליה היה אברך ליטאי טיפוסי. מאז ומעולם התנגד לכל מיני סגולות מדיפות ריח של עמרצות, אבל הסגולה הזו בכלל עלתה לו על העצבים.
    פעם כשתפס את בנו מטמין חלקיק חלה בסעודת ליל שבת, חייב אותו לאכול אותו בו במקום, ונשא דרשה נלהבת בגנות מפריחי היונים, כפי שכינה אותם. מה שהציק לו היה, שכמה שזלזל בסגולה, היה נראה שהיא עובדת. מפעם לפעם הופיעו בלוחות המודעות בכולל פתקים קטנים של אברכים המבשרים פיזרתי ונושעתי, והשמות היו מחשובי הכולל. הוא התבייש בשבילם ובו בזמן קינא בהם.

    גם הוא היה זקוק לישועה. ישועה פרטית. אפילו לאשתו התבייש לספר.
    הוא והחברותא שלו סיימו לאחרונה לעשות שימוש בבית ההוראה של ר' שמחה רוטוויילר. בית ההוראה פעל שלוש פעמים ביום והם שובצו כמו"צים במשמרות. משום מה, היתה לו הרגשה שלא באים אליו. לא היתה לו דרך להוכיח את זה. אולי לאנשים אין שאלות? אבל הוא צפה פעם ממרחק בטוח וראה שדווקא לחברותא שלו מגיע זרם יפה של פונים. זה כאב. על זה, הוא היה מוכן אפילו לעשות את סגולת המפריחי יונים המוזרה.

    הוא התחיל לחשוב איך וכיצד. אם המשפחה תראה אותו מחביא איזה פירור של חלה, כל הדוגמא האישית שלו עלולה להתקלקל. בסוף הילדים יזלזלו גם בגנרטור ומי יודע מה עוד. הדבר הטריד אותו כמה ימים ולבסוף מצא פיתרון. הרי תמיד בימי ששי הוא נעדר מהבית ויוצא ללמוד כשעתיים לפני שבת. באותה שבת מצא לו מנין נידח של פלג, התפלל, קידש, סעד בבית הכנסת מיין וחלות שהביא מבעוד יום, ושייר לעצמו את הפירור הנכסף. אך מכיון שלא רצה לטלטל, הטמין אותו מאחורי כמה כרכי שו"תים עבים. גם בסעודת היום התפלל מוקדם והתארגן, ובסעודה שלישית כבר העיז בחסות הגנרטור שקפץ להטמין את הפירור מעל המקרר.

    כעת עמדה בפניו בעיה אחרת. הרי הוא לא יעמוד בכיכר המרכזית של השכונה ויפזר שם פירורים. הוא לא מתאבד. צריך ללכת לאיזה מושב נידח, להתפלל שם נץ, ולגמור עם הענין המביך הזה מהר. רכב אין לו, וזה אומר שצריך מונית. אבל שוין, אומרים שזה עובד אז זו הפעם האחרונה שהוא עושה את השטויות האלה.

    שחרית היתה מזעזעת. איזה מנין. בעלי בתים אחד אחד. הוא בקושי הגיע לאתה חונן וכבר התחילה חזרת הש"ץ. למזלו התפזרו היהודים העמלים איש למלאכתו והוא נשאר בודד בחצר בית הכנסת.
    בדחילו ורחימו פתח את השקית ושפך את החלות. כעת תפס מרחק בטוח. מה היה צריך להגיד עכשיו? מזמור לדוד. כן. וה'יהי רצון'. יונים מהדסות התקרבו לאט לאט אל התל וליקטו ממנו איש כפי אוכלו. היונים היו בעלות תיאבון רב והאוכל התחסל בקצב.
    אבל לזה הוא לא ציפה. חתול כרסתן ומשופם התקרב במהירות מפתיעה, תפס לו יונה, וגרר אותה במהירות אל שיח. שאר היונים נסו בבהלה.
    גדליה קפא. משמים לא רצו את הקורבן שלו. מה עושים עכשיו. האם זה חל? האם הוא צריך לדאוג לשחרר את היונה? הוא לא יודע מה עושים. היונים לא יחזרו כל כך מהר לסעודה.

    הוא עצם את עיניו בחוזקה וחג סביב עצמו. איזה מעצבן. עד שכבר השפיל את עצמו עם כל הטקס הזה. התיישב על אבן מזדמנת וניסה לסדר את המחשבה. לכאורה, רובו ככולו. הרי היונים אכלו את רוב הפת. מצד שני הוא לא הספיק להגיד את הבקשה. והאם היונה נהייתה טריפה מחמת החתול? אולי היונה בלעה פירור כשכבר היתה טריפה ושוב נמצא שנתן מהפירורים לסטרא דטומאה. כבר מזמן לא חזר על אלו טריפות. תמיד היה נראה לו כהלכתא למשיחא. מוחו הלמדני ייצר ספיקות במהירות מסחררת. הוא חייב תשובות כאן ועכשיו. אבל את מי ישאל? בושות, בושות.
    הוא החליט לשאול בטלפון מו"ץ מזדמן ומה שיענה יהיה בשבילו כתורה מסיני.
    שלף את הפלאפון והתחיל לחפש מהר. הנה... בית הוראה. צליל חיוג.
    הלו?
    כן, שולם הרב. אני שמתי את הפירורים ליונים ופתאום בא חתול ותפס...

    מי זה? גדליה???

    טו טו טו טו - - -
    • תודה
    • חחח
    Reactions: פררו רושה, חובבן חביב, פרוגמטי ועוד 62 משתמשים65 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    פתאוםנפל לי האסימון גלגלוה של סגולה= סגלגולה
  • 1K
    • ר
    שיתוף - לביקורת מילים כמו פלסטלינה, בשירות 'ימינה'
  • ראש לשועלים //
    • הנאום הבא בסדרה / ראש לשועלים


    ראש הממשלה בבקשה:

    אזרחי ישראל, בשבעים השנים האחרונות מדינת ישראל בסחרור. עוד סבב לחימה, עוד טרור והרוגים, ועוד אינתיפאדה. משך כל השנים הללו אנחנו מתבוננים בעיניים כלות על המדינה שלנו מחבלת בעצמה, מחלישה את עצמה, ומאבדת את היכולת שלה לתפקד בתוך עצמה, כאשר האויב בין גבולות הארץ לעולם אינו מרפה. בעזה, בחברון ובשומרון.

    במקום לנהל, לטפל, להנהיג, להביא פתרון לסכסוך ארוך השנים, הפטנט הקבוע הוא להפנות את האש החוצה, לעודד שנאה וקיטוב בין יהודים וערבים, כדי לכסות על הכישלון ועל המצב הלא תקין, שיהיו שיכנו אותו, גם אם איני מסכים איתם – 'כיבוש'.

    אפשר לעצור את הטירוף. מותר גם לקחת אחריות.

    מספרים לנו סיפורים על 'סיפוח' או 'אוטונומיה חצי מדינתית', זה שקר מוחלט. אין סרט כזה, בטח לא בזירה הבינלאומית הקיימת. שבעים וכמה שנים הוכיחו לכולנו שפשוט אין פתרון אחר לסכסוך. זה או מלחמה בלתי נגמרת או שתי מדינות. מי שאומר אחרת – משקר לכם במצח נחושה.

    ברגע מכריע כזה צריך לקחת אחריות. לכן, אני מודיע היום שבכוונתי לפעול בכל כוחי כדי להקים שתי מדינות ממערב לירדן, יחד עם ידידי הטוב הנשיא ג'ו ביידן, ועם ידידי נשיא צרפת עמנואל מקרון, תוך שיתוף פעולה מלא וצמוד עם יושב ראש הרשות הפלסטינית – אבו מאזן, גיבשנו תכנית רב שלבית להקמת המדינה הפלסטינית, כשבשלב הראשון נבצע ניוד של מקבצי יישובים תוך מתן פיצוי הולם ותוכנית השמה ותעסוקה לאומית, כדי שבעזרת ה', ביחד, נחלץ את המדינה שלנו מהסחרור הארוך כל כך, כך שתהיה רק שלנו וכולה שלנו.

    אני ופלגי ההתנגדות השונים חלוקים בנושאי מהות רבים, אך שותפים באהבה לאדמה הזו ובמוכנות לפעול למען שלום וסוף טוב למרחץ הדמים הבלתי נגמר. הפלסטינים גילו מנהיגות ונדיבות בתקופה קשה זו, והחליטו להוביל יחד איתנו את הצעד האמיץ והבלתי נתפס.

    אני רוצה להודות גם לחברי הטוב - ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד, ולמכובדיי השר בר לב, השר הורוביץ והשרה מיכאלי על השקדנות והחריצות הבלתי נלאית. אני מוכרח לגלות לכם - בלעדיהם לא הייתי יכול לעמוד כאן היום ולהציג את התוכנית כפי שהיא.

    כדי שהתוכנית תצליח נצטרך כולנו, כל הצדדים, לגלות איפוק. אף אחד לא יתבקש לוותר על השאיפה הלאומית הבסיסית שלו, אבל כולם יצטרכו לוותר על מימוש חלק מהחלומות. נתמקד במה שאפשר לעשות, במקום לריב על מה שאי-אפשר. התוכנית לא נוטה לטובת אף אחד מהצדדים, משום שהיא נוסחה על ידי מתווכים זרים והוגנים. אפשר לעשות שלום!

    אני פונה מכאן לחבריי במחנה הלאומי ובציונות הדתית: יש מי שמנסה להפחיד אתכם, כאילו מדובר בסכנה קיומית. זה שקר. האמת היא שישראל תהיה קצת יותר בטוחה מהמציאות הנוכחית. הסתכלו על רשימת היישובים שנותרים בשטחנו! ספרו את שיירת הרוגי הפיגועים, רק מהתקופה האחרונה! ומי מדבר על הנכים והפצועים שחייהם נהרסו. אבו מאזן עושה כאן פשרות לא קלות כשיעניק לנו, הציונים כובשי הארץ בראייתו, את הרוב הגדול של ירושלים, את הגושים הגדולים, ואת יישובי המשולש. אנחנו לא זזנו מעקרונות היסוד שלנו.

    המדינה הפלסטינית לא תגשים את חזונם של אל חוסייני וערפאת, וגם לא תחזיק בצבא רשמי. אנו נקפיד מכל משמר שלא לפגוע בריבונותה, אך ישראל גם לא תחשוש לצאת למבצע צבאי בשטחה, אם נידרש לכך חלילה. אפשר להירגע.

    אני קורא לאלה מכם שמאמינים במהלך, שמוכנים לתת לו צ'אנס - הרימו את קולכם! דברו! יש מולנו מכונה משומנת היטב, שמפיצה יומם וליל שקרים על מנת להחדיר פחד בלב הציבור. אז ציבור יקר, זה הזמן שלכם להירתם, להביע את דעתכם, לתמוך, לא להישאר רוב דומם. אל תגידו – "חבל" אחר כך, דברו עכשיו. אנחנו יוצאים לדרך. אם נצליח – נעשה דבר ענק למדינת ישראל, וגם עבור העם הפלסטיני. ובכל מקרה - נדע שעשינו הכל ברגע קשה.

    זו ההחלטה המורכבת ביותר שקיבלתי בחיי, אך אני שלם איתה. לבסוף, אני מתפלל לקדוש ברוך הוא את תפילת שלמה:

    'לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר'.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: איש אחד הלך, יוחנן בוקסבוים, שמחה קופי ועוד 42 משתמשים45 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    מי שנואם את הנאום הזה.
  • 2K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת דילמת האסיר ההמום
  • הדוויג //
    • התהליך דומה אצל כולם.
    נרשמים לפרוג, כותבים כל מיני הודעות ותגובות, מגלים שאפשר לקבל לייקים, מתחילים לאסוף לייקים בלי לדעת בדיוק למה, ואז נחשפת האופציה המסעירה - ניתן להמיר את הלייקים בתווי קניה ליש!
    אני מניח שיש עוד כמה שלא עלו על האופציה הזו, והם סתם אוספים לייקים משל היה זה אוסף צדפים או בולים. מניחים את האוסף בארון, מדפדפים בו מדי פעם, ובסוף זורקים אותו לפח באיזה ערב פסח.
    (אם אתה כזה, דע לך שיש שכר לפעולתך ויש פרי לעמלך. סוף הכבוד לבוא, סוף גנב לתליה, וסוף לייק לרכישת מוצרי מזון במחירים ללא תחרות. בכפוף לתקנון. אין כפל מבצעים).
    אבל רובנו לא סתם ילדים קטנים שאוספים לייקים בלי סיבה וצורך. אנחנו צריכים את זה למחייתנו. להביא לחם הביתה.

    ופה מגיעה הדילמה.
    מצד אחד - אתה רוצה לצבור כמה שיותר לייקים. אז אתה משנס מקלדת, חושב על כל מילה, מתנסח בבהירות וברהיטות, עם קומץ ברק אופייני וקצת חריף בצד.
    ואז אתה מקבל לייקים, או לייקים צוחקים, והולך לחנות לרכוש ממיטב תוצרת הארץ הטובה.
    אבל לפעמים מתברר לך שהלכת צעד אחד יותר מדי רחוק, הגזמת עם הכתיבה שלך, ואז אתה מתחיל לקבל את לייקי ה-WOW. ואין לך מה לעשות איתם. אף חנות שמכבדת את עצמה ומכבדת כרטיסי אשראי, לא מקבלת את הלייקים האלה.
    מילא אם אתה מקבל Sad או Angry, לפחות אפשר להשתמש בהם נגד אויבים. אבל WOW? הלייקים האלה הם מטבע לא עובר לסוחר. כמו שטרות של 4 דולר. כמו זהב של לפריקונים. כמו ארמונות בחול. כמו עשן בלי אש. כמו חלב שנשפך. כמו עץ שגדל רחוק מהתפוח.

    אז אתה מנסה להוריד פרופיל. לכתוב גרוע. לכתוב פוסטים מטופשים, סיפורים חסרי פאנץ', תגובות בנאליות, עצות מיותרות.
    ואז אתה אמנם לא מקבל את הWOWים, אבל גם לא לייקים רגילים.
    ושוב אתה צריך ללכת ולרכוש מזון מכספך הפרטי כאחרון העם.

    אז אתה צריך למצוא את שביל הזהב. אתה רוצה להרשים, אבל לא להעיף. לנצח, אבל לא בנוק אאוט. ועבודת האיזון הזו מוציאה אותך מאיזון.
    אם תרצו, זו על רגל אחת דילמת האסיר. אם לא תרצו, גם טוב.

    אבל אם מישהו יכול להלוות לי כמה לייקים - אפילו צוחקים - רק עד סוף השבוע, זה יהיה ממש עזרה גדולה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: י שהם, ב.ל.ת., שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 141 משתמשים144 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    צורף קובץ
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּבִיתָּן הַלּוֹטוֹ מְגָרֵד כַּרְטִיס חִישׁ-גַּד.....
  • איש האשכולות //
    • פתח בבקשה את הבא.

    יופי. פתחת?

    עכשיו רק עוד אחד.

    אוהו. הצלחתי עליך!

    שוב

    עוד הפעם..

    זהו, כעת אתה שבוי.

    אז בבקשה עוד אחד

    טוב, זכית 5 שקל!!!

    ידעתי שתמשיך....;)

    תמשיך הלאה.

    עוד פעם אחת

    הנה, אוטוטו

    אתה ממש כפסע...

    כמעט מליונר.

    לא ממש. אבל עעעעכשיו....

    טוב. בינתיים בזבזת כבר 85 ש"ח.. אז כדאי לך לכסות את זה....

    יופי אתה מתחיל טוב..

    וואוו.. עלית על הדרך..

    הצלחתי עליך... :p :p :p
    • תודה
    • חחח
    • כועס
    Reactions: חנה אביטל, הודו לד', S ועוד 59 משתמשים62 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    אתה גאון
  • 2 3
    • נעול
    21K
    • ע
    ביקורת מילות שיר - עוקר הרים
  • על דא ועל הא //
    • אחפוץ להביע תמיהה על מילות השיר 'עוקר הרים' שיצא זה עתה, מפרי עטו של היוצר שולי רנד,
    כל השיר מלא בתוכן אמתי, טוב, עמוק. פשוט תענוג. משחקי מילים, וחריזה ברמה גבוהה. כרגיל מבית היוצר של הנ"ל.
    אך פתיחתו של השיר, העלתה על פני סימני תמיהה, שלא לומר בהלה.
    וכך זה נשמע: "אני לא באתי לעולם כדי להיות תלמיד חכם עוקר הרים ומשברן וטוחנן דק דק".
    [ובהמשכו: "בי נשבעתי כי באתי לחסות בצל הק-ל" - מצויין. "ולנגן" - ?]
    ואם היה המשורר סתם אי-מי ששילם כמה גרושים לכותב טקסט, לא הייתי מתבונן במילים כלל.
    אך מכיוון שהורגל האיש להוציא מתחת ידיו שירים איכותיים, בתוכן מושקע ומשובח, אשמח להבין האם נעלם ממני איזו כוונה נסתרת בעומק מילות השיר.
    כי על פניו לא הייתי מדביק תיבות כאלו על משורר חרדי כלל.

    אם יש בפוסט זה ניגוד כל שהוא לכללי הקהילה, יואילו המנהלים להשליכו לאשפה, שלא יהיה אפילו הערת שוליים בספר ההיסטוריה של פרוג. ואאלץ לשבור את מוחי לבדי להבין עומק כוונת המשורר..
    • תודה
    • כועס
    Reactions: שחר גורן, צוף ס, bat 7 ועוד 24 משתמשים27 //
    44 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    אם זה יעשה טוב מצפוני למישהו אז אולי...
  • 769
    • ע
    שיתוף - לביקורת צר לי עליך אח, נאמת לנו.
  • על דא ועל הא //
    • צר לי עליך אחי, נאמת לנו מאוד. נאום כואב נאמת.

    כמו נער מתבגר וממורמר, ששונא את אביו, אמו, וכל משפחתו. מצהיר ומבטיח, על אפם ועל חמתם לא אשוב הביתה, לעולם.
    כמו איש רגזן שפורץ עם רכבו אל שטח מסילת הברזל, ולא שת ליבו אל הרמזורים ותמרורי האזהרה.
    כן הוא האיש הפועל ללא דעת, מונע משנאה אישית ותאוות נקם. צמא לכבוד ולתהילה, ומוכן להתבזות עבורם כאחד הריקנים.

    החרבת את ביתך ושאר נכסיך, לא הבטת אף לא צעד אחד קדימה. לא פזלת לימין או לשמאל, שעטת קדימה לחצות הנהר, לא לפני ששרפת וכלית בזעמך את הגשר שעליו.

    וכשתנוח מכעסך, ותנוח עליך הרוח, תגלה שלא נותר לך בית לשוב אליו.

    צר לנו עליך. ועלינו.
    על שהנחת כל השקפותיך במגירה נעולה וחתומה, והשלכת לים את המפתח.
    על שמסרת את הבור ממנו שתית, לידי הצמאים לעקירתו, וששים למלאותו עפר ורפש.
    על שהשלכת מאחורי גווך את ידידיך, הוריך ומוריך, ונתת את מסורת ישראל למרמס תחת כפות הסוס והחמור.

    עוד יבואו ימים, ישתנו העיתים, ויחלפו הזמנים.
    ייגלל החושך מפני האור, ויתהפך הגלגל על הגולל.
    או אז תלקט בוחרים כמלקט שיבולים.
    עוד יבואו ימים טובים. לנו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: anotherית, S, 5407 ועוד 27 משתמשים30 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    סופית שאתה לא מכיר אותי. אין לי שערות. מאז ומקדם. (צחוק של נפתלי)
  • 2K
    • C
    שיתוף - לביקורת איך זה שהחרדים כל כך חכמים יחסית לתרומתם לאוכלוסייה? חשיפה בלעדית ומשתלמת
  • castamir //
    • - הערב נמצא איתנו הרב נחמיהו רונזבלוםקוורץ-שוורץ, אנתרפולוג, מומחה לחקר כותל המזרח, חוקר החסידות, חוקר הליטאות, יושב ראש מכון "מגבּעות אשורנו" בבני ברק...

    - והגלילות.

    - אין בעיה. אתה נחשב מומחה מספר אחת לציבור החרדי בימינו. לפני הכול, הייתי רוצה לדעת. מה סוד המוח החרדי? איך זה שאתם חכמים כל כך, בפער מכל מגזר אחר בארץ ובעולם? משלימים 12 שנות לימוד ביסודי ותיכון בגרויות ופסיכומטרי במכינה אקדמית של חודש. מסיימים תואר ראשון מלא פלוס פלוס במסלול של טרימסטר ושבועיים. מבצעים תואר שני בסמסטר אחד כולל טיול למירון צפת טבריה קבר אביי ורבא ועוד ככל שיספיק הזמן. איך זה? שנים שאני שואל את עצמי!

    - אם שנים, בטח מצאת תשובות שונות, לא?

    - יש מצב. התשובה המקובלת היא שזה בגלל לימוד הגמרא. שנים רבות של לימוד הגמרא, פלפול, עיון מחדדות את המוח.

    - נו באמת. בדרום קוריאה בכל בית יש סט של גמרא, או כמו שהם קוראים לזה "תִּלְמוֹד בֻּבָּלִי". איפה הם ואיפה אנחנו? לופט געשעפט. חוץ מזה, הבנות החרדיות לא לומדות גמרא כל כך, בכל זאת הן חכמות לא פחות מהגברים. אפילו יותר. בינה יתירה.

    - צודק. היה שלב שבדקתי אפשרות, אולי הקהילתיות החרדית היא זו שגורמת לזה. המשפחתיות, הערבות ההדדית, חיי הפשטות – כל אלו מסירים מהראש את הדאגות, משאירות אותו חד וצלול לפיקחותו.

    - נאך א גאון. מה עם כת האמיש מקנדה והגלילות? כל מה שאמרת יש להם, יותר מאיתנו. הם אפילו לא משתמשים בג'ל לסלסול פאות בגיל שלוש! בכל זאת, ראשי תפוחי אדמה אחד אחד.

    - נו, אז תגלה לי אתה.

    - אתה מקשיב? הנה זה בא. הסוד הכמוס.

    - ...

    - מדבקות מזונות.

    - מה???

    - שאתה שומע. לחמניות מזונות, על פי כללי הכשרות המחמירים של הבד"ץ ולנדא הן חייבות להגיע עם מדבקה מיוחדת המציינת כי זו לחמנייה מזונות. הלחמניות האלו, מחולקות באירועים חרדיים, בעלייה למירון, בר מצוות זולות, טיולים שנתיים, מטות שכונתיים של בחירות, עם טונה בדרך כלל, מיונז חמוצים. טפו טפו אתה יודע, יש הרבה בחירות כאן בארץ...

    - לא הבנתי מה הקשר.

    - כל חרדי באשר הוא, עוד מגיל צעיר. בלע לפחות חמש פעמים פתק כזה. בפעם הראשונה בטעות גמורה, בפעם השנייה אחרי שהסרת את המדבקה פתאום אתה מגלה שהייתה מדבקה נוספת. בפעם השלישית אחרי שהסרת את השתיים העליונות אתה מוצא בפה אחת שהייתה דבוקה מלמטה. ועוד פעמיים בחושך. קשה לראות. זה משתלב בשומשום.

    - הופה. על זה לא חשבנו. איפה אני משיג אחת כזו?

    - אתה יודע מה? במיוחד בשבילך הבאתי פה אחת בודדת, כאן בתיק. 500 ש"ח והיא שלך. סוד הגאונות.

    *רשרוש שטרות. לעיסה. גריסה. בליעה. מצמוץ*

    - יואו. רגע. מה הסיפור? יכולתי לקנות בשנקל לחמנייה עם פתק כזה בכל מאפייה...

    - הנה אתה רואה שזה עובד.


    >>>
    על פי מעשייה יהודית עממית. שחקנים חלופיים: כומר, הרינג ורובלים.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: ==, מתן מאור, ברוך 2 ועוד 137 משתמשים140 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    לא חששתי מלכתחילה, אבל לאור הודעתו של דיונון כנראה שהבהרה לפי סעיף 2 לחוק פו היתה נצרכת כבר שם...
  • 1K
    • ק
    שיתוף - לביקורת לך תקנה מרכך היום, לך, תצא נעבאך
  • קומפיוטרית //
    • הוא לא האמין שהוא מגיע למצב הנואש הזה. מי היה מאמין, דודי שטרן, הבחור המבריק הפיקח ויודע כל של "תלמודו" הגיע למצב של חידלון חושים ממש. והוא עוד החזיק מעצמו מי יודע מה. פוי.

    יחסית, זו לא היתה אמורה להיות סוגיה מורכבת למדי, מה היא בסך הכל ביקשה, אשת החיל שלו? מרכך כביסה ורוד, אפילו את שם החברה אמרה, ממש קלי קלות, אין מחלוקת, זה פשט ממש. והוא נאיבי שכמותו נטל מגבעתו ויצא להפריח במחי ארבע עשרה תשעים את כל התורה כולה. כך חשב לפחות.

    אי אי אי, יבורך מפי עליון ממציא המזגן הגאון הזה, מה שכמה מוטות פלסטיק ורוח יכולים לעשות לבנ"א, מגיע לו יישכוייח גדול, דודי הרגיש טוב עם עצמו, נו, מה יש? יש לו כעת משימה והוא בטוח כל כך שהוא יצליח לבצעה על הצד הטוב ביותר.

    ודודי הוא חרוץ, ישר אחרי התפילה, כשהוא עוד עם שקית התפילין ביד וקורי שינה בעיניו הוא רץ למלא את בקשת הרעיה, מה גם שאין כמו הבוקר כשאתה עוד רענן ונמרץ כדי למלא משימות הרות גורל שכאלה. זריזין מקדימין והוא מחמיר בכך.

    מהכא להתם, הוא עומד בטבורה של מחלקת ניקיון. משהו במוח כבר התחיל לצעוק לו בהד "זה לא המדף בבית של אמא, זה מחלקה, דודינקה, מחלקה!!!". הוא בחר להתעלם.

    1 קילומטר ו-6 קומות של מדפים חיכו לו בדממה מבריקה, רק קח ונקה, והוא, עונה על ראשון ראשון ואחרון אחרון. בנחת.

    אנטי קלאק - לא, פנטסטיק - לא, ספוג הפלא - לא, אקונומיקה - לא, אקונומיקה בריח לימון - לא, אקונומיקה ללא ריח - חדש חדש להיט - לא, אקונומיקה בטעמים - לא למאכל - גם לא, רגע הוא ראה משהו, שם עט פרקר על יד "אקונומיקה בטעמים - לא למאכל", שלוש פסיעות אחורנית, אוף, זה סתם עוד קשקוש עם עוד איזה שם מפוצץ, חזר לפרקר.

    זהו, הוא סיים את צד ימין, הוא פונה כעת לצד שמאל של השרוול הנורא הזה.

    בום, טראח חצוצרות תופים "יוּמִים על ימי מלך ..." ויאמר לו: מרכך, מרכך, ויען הנני. אורו עיניו באחת.

    בסיידר בסיידר, תסדיר נשימה, זה היה מייגע אבל רֶבּ דודל, כל הגישמאק עוד לפנייך, אז קח עוד נשימה אחת שיהיה "סְפֶּר", מתחילים.

    אומרים: "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", וככל שניסה דודי לפשט פתגם נאה זה, לא עלה בידו. עד לרגע זה כמובן, עכשיו התבהרה הסוגיה. לא ידע הכתוב על מה הוא מדבר. כל בקבוקוני עולם באו והתקבצו על קבוצת מדפים מולבנים שנשאו את השם "מרכך כביסה" למזלו של דודי, לכל מרכך יש שם משפחה מה שהוריד ישירות כמה אופציות מהמדף.

    מה שכן הבעית אותו עד אימה היה הצבע, הוא מעולם לא חלם כמה ורוד יעשה לו שחור בעיניים.

    יחוס עליו עוטף מר מקסימה וייתן לו לפחות שלושה סימנים על מנת למצוא את אבדתו, מרכך מקסימה ורוד. אך אם כל הצער והיגון, סימנים אין אבל ורוד יש, והרבה. מכל הסוגים.

    אם חוי היתה כאן, ודאי היתה מרימה גבה ואומרת כי היא רואה ורוד אחד וכל הגברים הם עיוורי צבעים מלידה, פעם חשב שהיא מגזימה, אבל היום הכל התנפץ לו בגלים גלים של ורוד מזעזע. מאין יבוא עזרו?

    אז ככה, על מדף אחד ערמומי עמדו, כמו מחכים שיעז לבחור אחד מהם, ארבעה סוגים של מרכך ורוד. (מאותה חברה כמובן) כולם מרכים, כולם ורודים, אם כי יש ורודים יותר ויש ורודים הרבה יותר.

    אחד היה ורוד כזה, נראה לו רגיל, השני היה ורוד קצת יותר כהה, אבל ורוד, אין מחלוקת, השלישי היה ורוד אבל אם הסתכל עליו טוב ראה לפתע שהבקבוק קיבל גם מהוורוד הראשון וגם מהוורוד השני, הכהה יותר, ערעור חלף בו. במה זכה הבקבוק הזה שככה נהנה מכל העולמות?, ברביעי היה ורוד עם פסים ירוקים שגרם לדודי שמחה עצומה, הרי כעת ירדה הדילמה מארבע ורוד לשלוש, שכן ורוד וירוק זה לא ורוד טהור ושלא יעבדו עליו.

    ניסה להבין אולי במרכיבים יהיה איזה קטע הסבר לבעלים מבולבלים שכמותו, אך התבדה. פתח אותם, את הבקבוקונים, מבחינת ואת פתח לו, אולי תעלה איזו בת קול מתוך הבקבוק ותאמר לו "הנני רופא לך". פיכס, מרוכז הוורוד הזה. נסתם הגולל.

    בצעד אמיץ הוא נטל את שלושת הבקבוקונים הוורודים. יעלה כמה שיעלה הוא לא חוזר הביתה בלי הוורוד הוורוד הזה. בקופה הוא לא מכחיש שהקופאי נעץ בו עיניים של " תגיד, מה נסגר איתך" אבל מה יעשה וכל הוורוד שבעולם נעשו לאגודה אחת נגדו?

    דלתות נפתחות ונסגרות מאחוריו, שוב החום הבני ברקי הזה, הלא נסבל.
    הוא תכף יתעשת ויחזור הביתה, הוא חייב למצוא איזה תירוץ טוב לתצוגה הוורודה שקנה היום, כרגע, המוח שלו עיסה דביקה ומרוכזת של של ורוד סמיך.
    אין מה לומר, הוא נכשל במשימה ובענק, כנראה שיש טובים ממנו וחזקים ממנו וכעת נותר לו לעבוד על ענוה. אתה אפס, אתה כלום, אתה עיוור צבעים מוחלט. אתם יודעים מה? הוא נעצר. מי צריך מרכך בכלל?
    חזר הביתה.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, BestMe, פרוגמטי ועוד 57 משתמשים60 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    מעולה! הומורסקה קישונית מחודדת. אהבתי במיוחד את התוספות מן המקורות ומן התרבות כמו: יוּמִים...
  • 2K
    • ע
    שיתוף - לביקורת פעם בחודש אני מרשה לעצמי
  • על דא ועל הא //
    • פעם בחודש אני מרגיש שאני חייב שחרור.
    אתם רואים אותי בבית כנסת מתפלל, בכולל לומד, הילדים מחונכים.
    הכל נכון, אבל פעם בחודש אני מרגיש שצומחות לי קרניים מכל המערכת הזאת. ואני חייב פורקן. שחרור.
    הסלוגן שלי הוא כזה - נתתי חודש לנשמה, עכשיו משהו בשביל הגוף.

    בהתחלה הייתי עושה את זה לבד בבית.
    פעם בחודש אני מוריד את הכיפה! וזהו.
    מתרווח על הכסא, את הכיפה משאיר על השולחן. היא רק מפריעה לי.
    מחכה איזה רבע שעה, מרגיש חדש, וחוזר לשגרה.
    הילדים היו רואים ומבקשים גם.
    מה אתם חושבים, לא נתתי להם? בטח נתתי.
    אחריי הורידו כל הילדים את הכיפות.
    פעם בחודש, אמרתי, זה לא נורא.

    עם הזמן הבנתי שלעשות את זה עם עצמי זה לא תכל'ס.
    זה דבר שעושים אותו עם החבר'ה.
    מצאתי כמה כמוני, שמחפשים גם הם את הפורקן הזה, התיידדנו.
    פעם בחודש יצאנו לאיזה שהוא מקום כמו בר כזה, התיישבנו על כסאות מסתובבים, העברנו חוויות, פטפטנו על כל העולם ואשתו.
    כמובן, הכיפות בכיס. ברור.
    רציתי לקחת גם את הילדים. אשתי התנגדה. עד כאן, היא אמרה.
    בשביל ילדים מספיק להם לעשות את זה בבית, הם לא צריכים לצאת החוצה ככה. זה ממש מיותר.
    להגיד שזה החזיק מעמד? לא בדיוק.
    אחרי פעמיים שלש הם דרשו לבוא גם.
    והסכמתי.
    אבל כשהקטן מירר בבכי שגם הוא רוצה, הבנתי גם אני שאת זה אני כבר לא אתן!
    חכה שתהיה בן שלש ואקח גם אותך, אמרתי לו. אולי נעשה את זה בל"ג בעומר. נחליט כבר.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: m-blum, יהלום-יצירות מלוטשות, אינספריישן ועוד 71 משתמשים74 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    במקום: אפשר לכתוב: כשתהיה בן שלוש אקח גם אותך להסתפר, אמרתי לו. אולי נעשה את זה בלג בעומר...
  • 2 3K
    • מ. י. פרצמן
    דיון אינני סנוב
  • מ. י. פרצמן //
    • ידוע מכבר כי כל ההכללות שגויות מיסודן,
    אז בלי להכליל בכלל:
    האם לדעתכם סופרים הם סנובים?
    ברובם, לפחות?
    או אפילו באחוז מדאיג מהם?

    האם, אולי, זה קשור לעובדת היותם של סופרים סלבים; ואם כך - אפשר פשוט להאשים את הסלביות כיוצרת הסנוביזם,
    או שיש משהו אחר, בספרות או בהתעסקות בה, שגורם דווקא לסופרים להיות סנובים יתר על המידה, או יתר על שאר בעלי המלאכה?

    אהיה כנה: כשאני עוברת על הפורום הזה במבט של אדם מבחוץ,
    הוא נראה בעיניי (כלומר - בעיניו של האדם מבחוץ) כסובל מתסמונת סנוביזם גבוהה עד מדאיגה.
    חבורת מלומדים שיושבים ומדברים ביניהם גבוהה גבוהה על "ניתן היה להגיד" ו"מוטב למקד יותר" ובכלל "לעניות דעתי" שלוקח בהליכה לאחרונה.
    כשאני חוזרת להיות אדם מבפנים, אני רואה את זה כמקצועיות, ענייניות ובעיקר מכובדות.

    האם ייתכן שלסופרים יש תרבות דיון מפותחת יותר משאר האוכלוסייה, האם נכון להפריד אותם משאר האוכלוסייה, והאם ייתכן שהתרבות עצמה פותחה בגלל היותם סופרים?

    דעתכם?
    אפשר להאשים אותנו בסנוביזם? להחמיא לנו בסנוביזם?
    סתם להכתיר אותנו כסנובים?
    או שמדובר בעלילת דם מרושעת המצוצה מקנאת סופרים והערצה מפעימה?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אריאלל34, חנה אביטל, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 25 משתמשים28 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פינגווין
    לדעתי ניתן לומר שכן אבל הציבור הוא זה שהפך אותנו לכאלה יש מי שמאמץ את התוית ומתנהג לפיה ויש כאלה...
  • 2K
    • ש
    שיתוף - לביקורת חוסר אחריות משווע
  • שיילה //
    • בצעירותה הכול התנהל למישרין, השקענו בה הרבה.

    היא הייתה שקטה ורגועה, הסתובבה כמו שציפינו ממנה ועזרה הרבה בבית. עד שמשהו השתנה אצלה.

    אט אט הבגדים החלו להתקצר, להתגוון שלא לטעמנו. עד ששמנו לב לשינוי שחל בה, ההרס היה אל-חזור.

    בצערנו חיפשנו אשמים. בתחילה האשמנו את החברה שלה, חברה לא טובה מועדת לפורענות.

    אך בירור קצר העלה שהחברה מצוינת. אז האשמנו את עצמנו, שלא שמרנו עליה מספיק.

    אולי אפשרנו לה יותר מדי, אולי חשפנו אותה לדברים לא טובים, שחלחלו בה והרסו אותה מבפנים.

    גם זה לא סביר, אנו משפחה שמרנית, הכול עובר ביקורת ומיון. כנראה שהיא עדינה ולחץ של משפחה חרדית היה קשה לה.

    כעת היא שונה לגמרי, הסאונד הגבוה עם קפיצות לפי הקצב. פחדנו שהלכלוך יתחיל לצאת החוצה.

    התייעצתי עם אשתי בארוחת ערב, והחלטנו להתחיל עם ידיים. לזרוק אותה מהבית. סופית.

    אולי ברחוב מישהו יטפל בה, אנחנו נשבר לנו. ככה. בלי כיבוס. פשוט נמאס ממנה.

    הורדתי אותה בכוח אל מחוץ לבניין, הסתובבתי וחזרתי במהירות, אך בליבי עדיין חשבתי עליה.

    היי שלום - מכונת כביסה Electrolux - היי שלום, וכבסי מישהו אחר להסתובב אצלו.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ליטאי פשוט, מנוי פרימיום, אש קודש! ועוד 140 משתמשים143 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פסיק
    והכותרת...
  • 574
    • ש
    שיתוף - לביקורת איפה התחנה האחרונה?
  • שלמה שקד //
    • בס"ד

    איפה התחנה האחרונה? ומה נמצא מעבר לה?

    לא כמו פעם, כששאלו איפה סוף העולם. רק להסתובב ולשוטט, בתקווה לחזור כבומרנג. לראות קצת עולם, לא להישאר תקוע בין הירדן לים.

    בן גילי השוודי, מתנדב בכלל, בניקרגואה. רעהו הנורווגי, מוחה על הזיהומים, בתעלת פנמה. אולי אף אני אברח, לטרק בנפאל. או שמא לטיבט, לשתוק במקדש. אולי לדרמסאלה של הדלאי לאמה.

    אבל איך ייראה הבומרנג? בשוודיה זה פשוט, הם יחזרו לעסוק בשיממון, ובאוסלו ימשיכו לחלק פרסים מדומים על שלום. פה נמשיך להתקשקש, בין בת ים לחולון. עזה ורמאללה, השלום, אולי בחלום.

    אולי כן אחזור עם אג'נדה, ראסטות ושרוואל, חברים, סטלה. אולי אפרוש כנף לאמריקה, לשטוף כלים באל איי, למכור בקניון על עגלה.

    "היי אחי, ישראלי במקרה", "נו וואט…", הוא הסתובב בהפתעה, "כאילו כן, איך זיהית", "מה נראה לך, שגם פורטוגזים עוטים משקפי שמש ביום אפור וסגריר, זה רק ישראלים הדבר הזה", הוא נראה נחמד הרב הזה עם החליפה השחורה באמצע כל הבודהיזם והמזרח, חשב בעודו שומר על ארשת מאופקת טיפה מרוחקת, "אל תסתכל עלי כמו דוס זה מושגים שיש רק בארץ, פה זה לא נכנס" יניב הפשיר חצי חיוך מנומס, "בדרך למקדש תיכנס אלינו לבית חב"ד לשבת?".
    • תודה
    Reactions: מקשיב, יענקושלה, פטריוט ועוד 20 משתמשים23 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלמה שקד
    נקודת מבטה של אמא: ציפי נכנסה עם הרכב בשערי המושב, היא הורידה את מיקי בעבודה, עדיף ככה היא...
  • 965
    • א
    שיתוף - לביקורת דיברתי איתו הבוקר
  • אהרון1 //
    • דיברתי איתו הבוקר, האמת שבהתחלה פחדתי שזה קצת מאוחר, אבל תכל'ס בסוף הספקתי, דווקא זה היה טוב, קצת התרגשתי גם,
    אמרתי לו כמה דברים שאני צריכה לעשות היום ונפרדנו. הוא לא דיבר הרבה אבל הרגשתי אותו ממש.

    הצהריים כבר היו טירוף, מלכי ישראל גם ככה צפוף , חשבתי מי נתן את השם הזה 'מלכי ישראל' הם בטוח לא היו דורכים פה, ואסתי החליטה לצרוח כמו משוגעת, לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד, מתה לשקט, לנוח, ידעתי שאני חייבת לשמור על קשר נורמלי, התקשרתי והתזתי את כל העצבים שלי עליו, הוא יודע להקשיב, ואחרי שהוצאתי את הכל, נרגעתי קצת. תכל'ס שמחתי שעשיתי את זה.


    בערב היה כבר מאוחר, הייתי עייפה אבל השקט של הלילה התחיל להתפשט לי בלב, סיפרתי על חווי שעצבנה אותי בעבודה, וגם על האוטבוס שכמעט העיף את העגלה של מלכי, ושהיא צרחה עד ש פדיחה אבל איזו אישה עזרה לי להרגיע אותה, אמרתי לו שכשאני מדברת איתו זה מרגיע אותי.

    פסעתי אחורה והתיישבתי על הספה, הרגשתי עדיין שמשהו חסר לי,
    ואז נזכרתי, שעדיין לא אמרתי 'עלינו לשבח'.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, חנה אביטל, AAYALAA ועוד 67 משתמשים70 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מגבת
    מקסים! בהתחשב בדמות, עדיף "התקשרתי והתזתי את כל העצבים שלי אליו"
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אלי לומד להיזהר
  • הזדמנות //
    • "מכל המקומות בעולם הכי בטוח עכשיו זה לנסוע ברכבל באיטליה בגובה של 1400 ק"מ " אומרת הבת שלי, מורידה את הרגלית הקטנה על הבד ולוחצת על הדוושה "ולעמוד על פראנצ'ס ולהשתתף באירועים הומי אדם" טרר..טרר.. מטרטרת המכונה. אני מרימה גבה. "כן כן!" היא נחרצת. היא מפסיקה לרגע עם הברנינה שלה. "כי דווקא שם עכשיו דואגים שהדברים האלה לא יחזרו על עצמם, אז המקומות האלה הכי בטוחים"
    "אני רוצה לחשוב ככה" אני אומרת. על השולחן מונח ספרון של אלי, אלי לומד להזהר מהכביש. "אוקי" אני אומרת. "אז אלי כמעט נדרס והוא לומד להזהר מהכביש ואז הוא כמעט טובע והוא לומד להזהר מהים ויום אחד הוא משפריץ לעצמו סנוקליר לתוך העיניים, העיניים שלו ניצלות בחסד עליון והנה הוא כמעט נשרף מהמדורה של ל"ג בעומר, מה שווה כל הזהירות הזאת אם אנחנו אנשים שלא לומדים אף פעם את העיקרון? עזבי עכשיו את חשבון הנפש הרוחני. זה ענין אחר.." "אח!" צועקת עכשיו הבת שלי. היא תפרה בטעות את היד.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: סופריא - הוצאה לאור, M . A, פרוגמטי ועוד 66 משתמשים69 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    את צודקת. אני מרגישה לא בסדר עכשיו... אולי אפשר לבקש מהמנהלים למחוק את ההודעות בנושא?
  • 463
    • י
    שיתוף - לביקורת כרוח נושבת וכחלום יעוף
  • יאן //
    • בהשראת האשכול על הטרמפים.
    מה לא ראיתם??? לא הפסדתם.

    הרחוב היה גשום, אבל אני הייתי תחת קורת גג. אדים על הזגוגית הקשו מעט על הראיה. התקדמתי ברחוב אט אט, נזהר לא להשפריץ על העוברים ושבים. ואז ראיתי אותו. השכן מהבנין ממול.
    נדחק לו מתחת הגגון הצר של דפוס גליונות, ומסמן לי שאקח אותו. עצרתי והוא נכנס.
    לאחר שיחת נימוסין מעיקה של עשרים שניות, הוא שאל אם אני יכול רגע לחכות לו שהוא ימשוך כסף מהכספומט. באבירות של נדיבים הרשיתי לו. בדרך עברנו ליד הגן של הפיצקי והוא נפנף לו שיכנס גם. בעלהבית נהיה.
    הפטפוטים של הקטן החרישו אותי. חיכיתי שהדרך תיגמר.

    לסיום הוא ביקש שאני יתקרב ממש ממש עד הכניסה לבנין שלו בגלל הגשם. נו מה, אחרי כל הדרך שעשינו ביחד עכשיו אני יהיה נחס? בסדר, שיהיה שכר פסיעות.
    פתאום נשבה רוח עזה והמטריה נהפכה לאוהל זרוק. את הדרך הביתה עשיתי כאיש פשוט ורטוב.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: ברכה כהנר, פררו רושה, פיקאסה ועוד 28 משתמשים31 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    חזק. וואי, איך מתאים לי גשם עכשיו.
  • 565
    • א
    שיר הִתְגוֹנְנוּת
  • אוריצפת //
    • 1621949981271.png
    1621949981271.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נ. גל, דסי, אינספריישן ועוד 27 משתמשים30 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלמה שקד
    אני עדיין לא שנים, אבל כנ"ל.
  • 535
    • 7
    שיר מחבואים
  • 7שבע7 //
    • אֲנִי וְעַצְמִי מְשַׂחֲקוֹת מַחְבּוֹאִים.
    פַּעַם אֲנִי גְּלוּיָה
    וּפַעַם עַצְמִי נִסְתֶּרֶת,
    וְלִפְעָמִים אֲנִי בִּבְעָיָה
    לֹא מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי אַחֶרֶת.

    אֲנִי וְעָצְמָתִי מְשַׁחֲקוֹת מַחְבּוֹאִים.
    פַּעַם אֲנִי חַלָּשָׁה
    פַּעַם עָצְמָתִי גּוֹבֶרֶת
    וְלִפְעָמִים אֲנִי אֲדִישָׁה
    מְחַכָּה לְעָצְמָתִי הַנֶּאְדֶּרֶת.

    אֲנִי וְעַצְמִי וְעָצְמָתִי מְשַׁחֲקוֹת מַחְבּוֹאִים.
    אֲנִי דּוֹפֶקֶת עַל גַּבָּן
    וְאַחַת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ סוֹפֶרֶת.
    וּפִתְאוֹם מַרְגִּישָׁה אֶת לִבָּן
    וּשְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ - אֲנַחְנוּ אַחַת. אַחַת לְתִפְאֶרֶת.





    השיר הזה נכתב במיוחד בשביל פרוג, בגלל משחקי ההסתרים שיש כאן ;) אבל כמובן, יש לו משמעויות נוספות בעבורי...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: גראביצר, מימיי, שלמה שקד ועוד 29 משתמשים32 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    כנראה באמת שיש כמה דרכים לומר את זה :) (אני דווקא למדתי ספרות לא מעט שנים. אבל כן, זה היה כבר...
  • 825
    • S
    שיר תמונה ומילה
  • shevi123 //
    • pied-kingfisher-6255945__480.jpg

    הגעתי לענף
    הכי גבוה
    שהצלחתי.

    הנוצות שלי
    מרוטות
    מאובקות.

    ובכלל,
    המראה שלי
    לא מלבב

    עברתי המון,
    בטח אתם רואים
    אולי יותר מדי

    התלכלכתי
    התאבקתי
    נאבקתי.
    קצת בכיתי.

    אז מה.
    עכשיו אני פה,
    במרומי העץ
    עם אוצר בלום.

    דג של ממש
    שמרחיב לי את הלב.
    אתם מקנאים,
    מן הסתם.

    אני לא אספר לכם
    מה עברתי
    כדי להשיג אותו.

    סומכת עליכם
    שהתמונה שלי
    מספיקה לכם
    pied-kingfisher-6255945__480.jpg
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: גראביצר, כתיבת תוכן, מפרש ועוד 34 משתמשים37 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    האמת שלא חשבתי על הכיוון הזה וזה חלק מהיוםי של כתיבה על תמונה אפשר להגיע לאינספור כיוונים
  • 932
    • ק
    עזרה עצות לכותבים ולכותבות בראשית דרכם
  • קופי 100 //
    • WhatsApp Image 2021-05-22 at 21.57.27.jpeg
    WhatsApp Image 2021-05-22 at 21.57.27.jpeg
    • תודה
    Reactions: פרוגמטי, אהרון1, משולש ברמודה ועוד 26 משתמשים29 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    <סקריפטית>
    אני תמיד תוהה אם כתיבת שירה היא משהו שיכול להירכש. מי שיש לי כשרון, יש לו פוטנציאל. (כמובן שצריך...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה