קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 919
    • מ"ם
    בכל אחד יש האגריד קטן
  • מ"ם //
    • שמכה בו ואומר לו גדל.

    בוודאי הזדמן לכם לראות את פרץ הכישרון מאת ידידנו וחבר הקהילה הרוממה כמר     @האגריד כאן:

    https://www.prog.co.il/articles/אחד-ר-מוטי-ודניאל-קורנפלד.808/

    מן הסתם גם את טור האדריכלות שלא יישכח מאת ידידנו ומורנו חבר הקהילה הרוממה @Natan Galant ראיתם בזמנו.


    אם בזמן הקריאה והצפייה חשבתם לעצמכם בלחש: גם הכתבות שלי יכולות להופיע בבמה המכובדת הזו - לא טעיתם בכלל.

    כותבים המעוניינים לפרסם מאמרים אקטואליים או סיפורים. פרוג מחכה לכם, יחד עם מליוני הצופים שבבית, במדור פתוח בשישי - לטור אקטואלי (בעקבות הפרשה/חדשות השבוע) ולסיפור קצר (1200 מילה).

    מתאים לכם? רוצו לתפוס מקום בזריזות, בפנייה למייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>, לשם תוכלו גם לשלוח את החומרים.

    עלו והצליחו, ואל תשכחו להפריש מעשר מהרווחים הרבים שיזרמו אליכם בעקבות הפרסום העצום.

    לקופת צדקה ניתן להקיש כאן.
    • תודה
    Reactions: וי שלוק, קורונער, משולש ברמודה ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרה.
    פרדוקס. איך האגריד יכול להיות קטן?
  • 1K
    • ק
    ממלכת הלילה
  • קופירייטה //
    • ממלכת השינה

    בלילה, אחרי שכולם נרדמים, בשקט בשקט קורה משהו נפלא.
    העולם לא נשאר אותו עולם, החדר בכלל לא חדר, והשמיים כבר לא ממש חשוכים.
    כי בלילה, קצת אחרי שכולם נרדמים ודממה משתררת, מתמזג לו השקט לשיר חרישי וקסום, מנגינה בת אלף הדים שקטים, וצוהר נפתח לעולם אחר, חדש, מופלא.
    אחריי שכולם נרדמים, בלילה, נעשות המיטות לערסלים לבנים ורכים, קשורים לעמודי שיש מבריקים בתוך עמק דשא ענקי, תחום בעצי דקל. עננים משייטים שם הלוך וחזור, מנענעים את הערסלים חרישית. ממעל כבר אין תקרה, רק שמיים, כחולים בכחול עמוק וזוהר.
    מעל לעמק הדשא של ממלכת הלילה, על גבעות נמוכות, מתנשאים ארמונות ומגדלי שיש גבוהים, הם שייכים לכל מי שחלם עליהם פעם. הוא יכול לחצות את המרחב בדאיה, ופשוט לבוא לבקר או לגור שם, מה שייבחר.
    בממלכת הלילה לובשים כולם גלימות ורדרדות וארוכות, הן משוחררות, רכות ונישאות עם הרוח. בכלל, לממלכת הלילה כח סגולי, הכובד הרגיל מאבד מערכו, והכל סביב קליל כנוצה.
    בממלכת הלילה כולם מחייכים זה לזה. הם לא מדברים, אין בממלכת הלילה מילים. יש בה רק מה שרואים, ותפיסה והבנה.
    בממלכת הלילה אין צורך דווקא ללכת כדי להגיע, או לעבור כברת דרך כדי לכבוש יעד. אפשר לדאות, לדלג או פשוט להיות שם.
    בלילה אחריי שכולם נרדמים, ושיר חרישי משתרר, עננים מנידים ברכות ערסלים תחת שמיים זוהרים, ללילה הזה אין שום היגיון, יש בו רצון, הרגשה וקיום.
    בממלכת הלילה אין "צריך" או "אפשר" יש רק אופק שאיננו נגמר וחלומות שמתגשמים, בלי חומר או הסבר.
    בלילה בלילה, קורים דברים קסומים, כמה חבל שכולם ישנים.
    כמה חבל שכשכולם קמים, הם שוכחים את ממלכת הלילה.
    כמה חבל שאם הם כן קצת זוכרים הם לא מאמינים בממלכה הזו. הם לא מבינים שאכן יש כזו. והם היו בה.
    ומחר יהיו שוב. גם.
    הם חושבים, כולם, שסתם חלמו חלום.

    אבל ממלכת הלילה אוהבת את זה. היא אוהבת להיות מסתורית.
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, בתיהמ, ש111 ועוד 45 משתמשים48 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הני ר.
    ספרות ילדים הייתה רק אחת ההצעות...
  • 910
    • ב
    שיר כל הדברים טובים
  • בא בחשבון //
    • והם מאירים מעלינו

    כל הדברים הטובים

    ממש כמו כוכבים.

    ואם רק נרים את הראש

    נראה אותם לאלפים

    פזורים בשמיים,

    וכשנוריד אותו בחזרה

    הם ימשיכו לזהור

    בינותינו

    מתוך העיניים.
    • תודה
    Reactions: דיונון, Violinist, יעקב1245 ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    מזל טוב :)
  • 2 3K
    • י
    לאן הלאה?
  • יאן //
    • לפניכם פרק א' של סיפור שהעלה עובש על המחשב, לאחר שנתקע אי שם.
    אני כבר לא חושב להמשיך אותו, אבל אולי יתן למנדהו השראה.

    ____________________

    אתה לא איתנו היום, קבע רוזן בסיומו של הסבר ארוך שחלף ליד אוזני כרעש רקע.

    לא, לחשתי.

    רוזן לא שאל שאלות נוספות. הוא היה נשוי כבר שנתיים ואילו אני ארבעה וחצי חודשים. בהתחלה ניסיתי לשתף אותו בקשיים, לקבל הכוונה, אחרי הכל הוא היה נראה לי אברך חכם ונשוי ותיק שראה הכל. הוא לא הבין על מה אני מדבר.
    למה קשה. הכל דבש.

    אני יזוז עכשיו, אמרתי, ותסגור לי את הגמרא עוד שתי דקות.
    רוזן הנהן ואני יצאתי.

    הרחוב קיבל את פני בהמולה אדישה.
    השתלבתי בתנועה והתחלתי פוסע במרץ לאין לי מושג איפה.
    הרגשתי לרגע כמו בימי הבחרות. נשמתי מלוא ראותי מהסיגריה החשמלית, והשתדלתי לשכוח את היחידה הפצפונת, ואת ההיא שמתכרבלת שם תחת הפוך ומנמיכה עוד יותר את המעלות של המזגן. שיהיה כיף.

    מימיני ראיתי שלט מתקלף "אביגדור מזכרות ומוצרי נוי ליופי", שלט מוזר, חשבתי. איך לא ראיתי את החנות הזו עד היום. מצאתי עצמי בפנים.

    כמו שניחשתם, בעל הבית היה קשיש חובש כיפה סרוגה, שהציץ עלי מעל למשקפיים עבות.
    במה אוכל לעזור לך?

    אני רוצה, מזכרת מהימים הטובים. פלטתי מהר.
    הקשיש קימר גבה ולא הגיב. חששתי שלא קלט, אך לאחר כמה שניות אמר, תייכף אני חוזר, ונכנס לירכתי החנות.

    מה הוא הולך להביא לי, אני בעצמי לא יודע למה התכוונתי.
    אולי פשוט אלך מפה וזהו, אך הסקרנות גברה עלי.

    מהחדר הפנימי נשמעו קולות התעסקות שקטה שנמשכה זמן מה.
    אביגדור? קראתי.
    תייכף.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, HennyS, +shira ועוד 28 משתמשים31 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לילך אור
    לא. עכשיו הם התחילו תהליך שבסופו יחיו באושר עד עצם היום הזה. (עושר לא יהיה עם כמות הפלאפל שהם...
  • 667
    • K
    שיר הדרך שלי
  • kiwi //
    • אני ילד אחד

    מתוך שלושים בכתה

    ואין לי תשובה

    לשאלה מי אתה


    כי אני צריך

    לשבת כמו כולם

    ללמוד כמו כולם

    לשחק כמו כולם

    לחשוב כמו כולם

    ...

    אבל מי פה יבין -

    שאני בעצם עולם?


    ואם אגדל פתאום

    ואדע לנאום

    או אהיה חזק

    או גאון

    או סתם

    בעל כשרון

    (או בעל שיגעון)


    אז יבינו

    שאני מיוחד

    ואם לא?

    יחשבו

    סתם אחד


    אם תיסלל לי דרך

    ואדע את המסלול

    (שלי הפרטי)

    אוכל להרגיש בעל ערך

    ואצא מהבלבול

    (באמיתי)

    בהשראת כתיבת הספר שאני כותבת על הערכה עצמית, כתבתי את השיר הזה.
    אתם מוזמנים לחוות את דעתכם
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, seven up, efco ועוד 27 משתמשים30 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    יפה.
  • 1K
    • א
    עזרה בבקשה, מידע בשני נושאים
  • אסתיג //
    • לצורך ספרותי כמובן -
    יש למישהו מידע אמין ומוסמך (אולי אפילו אישי או קרוב) בנושאים הבאים?
    כל מידע יתקבל בברכה ותודה!

    מה בין אימוץ ואומנה? מכל הבחינות
    אנקדוטות, קטעים, התנסויות, התמודדויות בין הורים שטרם חזרו בתשובה, לבנם האברך שחזר כבר בהיותו בחור.
    הם אפילו לא בכיוון, בינתיים. אולי אפילו אנטי. (אח"כ יחול מפנה מסויים, ומאז הם לפחות לא יציקו, ויתחילו אף להבין ולהשלים, ואפילו לתמוך)
    אין ספור תודות!
    • תודה
    Reactions: Violinist ו-א-ירושלמית2 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    טוב, מה שאתן רוצות. לא באתי להתדיין, אמרתי דברים שאני מכירה מקרוב, כמה סיפורים שהחיים סיפרו לי...
  • 2K
    • מ. י. פרצמן
    ביקורת ספרות על ביקורת; מהי ומי צריך אותה בכלל
  • מ. י. פרצמן //
    • נכתב עבור טור הביקורת שלי ב'יחידה', קישור לבלוג ניתן למצוא כאן.
    ברוח הביקורת הבריאה שמתחילה לנשב כאן בפורום, נוכל ללמוד מאיפה זה בא, למה זה בא ואיך זה בא.

    מהי, בעצם, ביקורת ספרות?

    בשנים עברו ביקורת לא הייתה נפוצה כל כך בציבור שלנו, היא הייתה מעין חיה מאוסה שהיוצרים והכותבים סלדו ממנה. היא לקחה את היצירה שלהם, צקצקה בשפתיים ואמרה "נו נו, לא טוב!"

    עם התקדמות עולם היצירה בציבור שלנו – עד למקום הגבוה שבו הוא נמצא כיום, אנו מודעים הרבה יותר לחשיבות ולאמנות שבביקורת ספרות משובחת. כותב, מקצועי ככל שיהיה, אינו מסוגל, טכנית ורגשית, להסתכל על היצירה שלו מבחוץ. כבר אמרו חז"ל "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט עב), וכותב אינו יכול להיות אובייקטיבי כשמדובר בו, פשוט כי הוא אינו אובייקטיבי. בעצם כתיבת המילים הוא מכניס את ה'עצמי' שלו אל תוך המילים, ולכן היצירה נעשית חלק ממנו. כותבים מסוימים מתחברים לטקסט יותר ואחרים פחות, אך כולם נגועים, במידה כלשהי, ביחס לטקסט שלהם.

    זוהי הסיבה שפעמים רבות הכותב אינו רואה בעיניים שלו את מה שהאחרים רואים במבט מבחוץ. כמו אדם שנוהג ברכב: הוא נמצא בפנים. אומנם יש לו את המעלות שלו – הוא קרוב לכביש, הוא יכול לפעול בזמן אמת, אבל הוא אינו יכול לראות את המבט מבחוץ.

    לעומתו, האדם שיושב בחוץ וצופה בתמונות הלוויין שמשודרות מאותו הכביש, יש לו מרחב ראייה גדול ומקיף הרבה יותר מזווית הראיה הניבטת בעד חלון הרכב.

    על אופן ההתמודדות עם החסרונות שיש למביט מבחוץ ניגע, בעז"ה, כשנדבר על קבלת הביקורת. בינתיים, נזכור שהאדם שנמצא ברכב אינו אובייקטיבי, ולכן הראיה שלו מוגבלת. כאן, במקום הזה, מגיע התפקיד של מי שנמצא בחוץ. התפקיד שלו מסתכם לא רק בראייה האובייקטיבית, אלא גם בשימוש בכללים: כללים קיימים ומובנים שהכותב לא תמיד מודע אליהם ומכיר אותם.

    המבקר, בעצם, עושה בדיוק את ההפך מהכותב. הוא מתעלם לחלוטין ממי שכתב את הטקסט, ומתמקד אך ורק בטקסט עצמו.

    ביקורת מקצועית נעשית כאשר מתייחסים אך ורק לגוף היצירה. זוהי ביקורת ספרות מקצועית. אני אדגיש זאת שוב ושוב כי הדבר קריטי בעיניי: ביקורת מקצועית בשום אופן אינה מתייחסת לכותב עצמו. ביקורת מקצועית אינה אישית. היא ביקורת עניינית.

    כל מילה שנאמרת בביקורת ספרות בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.

    למה צריך ביקורת?

    במהלך עבודתי כעורכת אני מקבלת לעיתים תגובות תמהות, בהן אנשים שואלים אותי: את לא חוששת להגיד במפורש "אני אדם ביקורתי"? למה שלא תעדני את המילה 'ביקורת' למשהו חיובי יותר?

    התשובה שלי קבועה. בעיניי, ביקורת ספרות היא כלי מיוחד באמנות. באמצעותו אנו יכולים להתקדם, להשתפר ולהגיע למקומות גבוהים יותר.

    ביקורת היא כלי לצמיחה. אך בכלי, כמו בכל כלי, צריך להשתמש בזהירות. אם תופסים בו חזק מדי – הוא ישבר, אם תופסים אותו חלש מדי – הוא יפול. על אופן קבלת הביקורת נדון בעז"ה בהמשך, כעת נבין מדוע הביקורת עוזרת לנו, ככותבים.

    הנחת היסוד שלנו תהיה ההבנה שביקורת נועדה בשביל התקדמות. לא בשביל לנשוך, לא בשביל לאכול את העמיתים למקצוע ולא בשביל לקטול את כל מה שלא טוב. ביקורת בונה היא ביקורת שעוזרת לשפר, לעזור ולפעמים גם לכוון.

    נכון. לפעמים כואב לקבל ביקורת, ובדרך כלל זה לא קל. זה הרי משהו שהשקעתי בו ועמלתי עליו והם נוגעים בו – זה כואב! אבל יש כאן, מאידך, את היכולת והזכות שלנו להתקדם.

    אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום, לכתוב שוב ושוב על אותם נושאים ולהמשיך לקצור מחיאות כפיים. זה טוב. זה נחמד. זה לא מקדם. מאידך, אפשר לאזור מלא חופניים של אומץ, של קבלה ופתיחות, להחדיר שהביקורת הזו אינה אישית אלא עניינית, וללמוד.

    יש נקודה נוספת בחשיפה לביקורת, והיא העשרה, גם כאשר הביקורת אינה מעשית. לפעמים אני שולחת טקסטים שלי לאנשי מקצוע עמיתים לקבלת ביקורת, גם כאשר הטקסט עצמו אינו רלוונטי עוד. החשיפה הזו והשפשוף מעשירים את הידע המוגבל שלי, הם גורמים לי לחשוב על הטקסט בעיניים חדשות, וללמוד עוד.

    כמו אדם שנוסע לחו"ל בפעם הראשונה: הוא נחשף לרעיונות חדשים ולהלך מחשבה שונה לחלוטין. גם אם לא יתחיל מעתה להתלבש כמו אנשי הארץ בה הוא מבקר, הוא למד להכיר תרבויות וסגנונות נוספים, הוא הרחיב את אופקיו.

    ביקורת היא הרחבת אופקים. להקשיב, להבין, וגם אם לא בהכרח לקבל – זאת בכל זו העשרה, שתעזור לנו להפיק מקולמוסנו יצירות בעלות איכות גבוהה יותר.

    איך לקבל ביקורת?

    לא תמיד ביקורת צודקת מכל הכיוונים שמסתכלים עליה. לשכן שמסתכל על הבית מבחוץ, לפעמים אין את כל הידע שאני יודעת. כאן צריך ללמוד איך להחדיר בנו את הדברים, בצורה כזאת שתהיה ביקורת בונה ולא הרסנית.

    אינני מטפלת רגשית, וגם לא מתיימרת להיות כזו :). ובכל זאת, כאחת שמקבלת ביקורת שוטפת, הניסיון שלי גרם לי לפתח את השיטה הבאה.

    כשאדם מקבל ביקורת, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להפעיל את 'המסננת'. לא לקחת את הדברים ללב מיד. הרי לא תמיד הדברים צודקים, וגם אם הם צודקים באופן כללי – לא בטוח שהם צודקים לגוף העניין הספציפי הזה. לכן, כשביקורת מתקבלת, הפעולה הראשונה היא ללחוץ על כפתור המסננת. הופה! עצרי, ביקורת. בואי נראה אם יש לך זכות כניסה.

    כאן אנחנו צריכים לבחון את הדברים. זה מאתגר, כי לא תמיד קל להבדיל בין עצמי לבין הטקסט, ולהבין שהמבקר צודק... אבל יש לזכור שכדי להתקדם, כדי לעלות עוד, אי אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום. צריך לטפס, לקבל, להבין.

    אחרי שאנחנו מחליטים שהביקורת צודקת, או אז אנו מוציאים אותה, בעדינות ובהתחשבות, מתוך המסננת, ומכניסים אותה בעצמנו אל תוך הלב.

    רק ביקורת שאנחנו אומרים לעצמנו תיכנס פנימה.

    אומנם אלו אותן המילים של המבקר, אבל אנחנו הכנסנו את זה פנימה. באופן כזה, הביקורת מתקבלת הרבה יותר, וממילא אפקטיבית יותר.


    בהצלחה רבה!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, הוריקן, R DESIGN ועוד 28 משתמשים31 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    זה בסדר. לא חושבת שבגן עדן גולשים בפרוג.
  • 746
    • ה
    שיגר[ע]ה
  • הני ר. //
    • בס"ד


    זהו, זה נגמר. החגים מאחורינו. שעמום טוטאלי.

    ובגלל זה קרה השבוע מה שקרה, רציתי להיות גזעית (כן!!! לפעמים אני כזו).

    לסבתא שלי היה השבוע יומולדת כיאה לנכדה מסורה שהיא גם אם לילדים משעוממים החלטתי שנצפין למרכז העיר ונבוא לבקר אותה. יחד הכנו עוגה, הקצפנו, ליכלכנו והתלכלכנו אבל מה לא עושים למען המטרה הקדושה, כשהעוגה יצאה מהתנור הוצאתי את הקטנים מהאמבטיה ותוך כדי התארגנות קישטתי אותה, זהו אנחנו מאורגנים, שמתי לי נעלי עקב ובאנו לצאת. בפתח הבית עומד בעלי משתאה ותוהה, "של מי החתונה?!"

    "אנחנו נוסעים לספתא" צועקים לו הילדים באושר.

    "אנחנו נוסעים לסבתא שלי, יש לה היומיולדת".

    בעלי צדיק, לכן הוא לא נוטר לי ושואל אותי למה כשאמא שלו חגגה לאמא שלה יומולדת ---לא ממש התלהבתי. ואפילו מקור חגיגי נתתי לזה, שמעתי משהו פעם שרק פרעה חגג יומהולדת וחוץ מזה ממתי חוגגים לאשה מבוגרת ועוד כמה אמרות מעניינות בשורה תחתונה לא נסענו.

    "עכשיו?!" הוא שואל בפליאה עצומה.

    "עכשיו שמונה, עד שתגיעי יהיה במקרה הכי הכי טוב תשע , היא אשה מבוגרת זה לא יפריע לה??"

    אוף, את כל האויר הוא הוציא לי, לא יודעת מה מפריע, מי מפריע, אני יודעת שיש לה יומהולדת והכנתי עוגה ואני רוצה לנסוע, למה?! ככה! אני אשה. לכו תתוכחו עם זה.

    בעלי רואה את פני המכורכמות, ומודיע לי חגיגית שמצדו אני יכולה לנסוע כי יש לו חברותא במילא בערב, וגם שהוא בטוח שאני מכירה את המשפחה שלי הכי טוב ואם אני חושבת שאפשר לנסוע אז בוודאי אפשר.

    חדורה באמון מובהק זה ובעוד כל מיני רצונות ואינטרסים, יצאנו לכיוון התחנה, אחרי כמה דקות עלינו על האוטובוס. פתאום הפלאפון שלי צלצל, על הצג אני רואה את אמא שלי שהכי בעולם לא מתחשק לי לענות לה, ואז אדע אני וידעו כולם אם אני אכן מכירה את המשפחה שלי, ואם זה באמת מתאים לנסוע לסבתא בשעה כזו.

    עוד התלבטות קצרה והחינוך הטוב שבי מורה לי לענות לא אגיד לה איפה אני, עולה בי מחשבה ואני עונה.

    "הלו, דבורה?!"

    "כן, אמא, מה נשמע?!"

    "תגידי באמת נסעת עם כל הילדים לסבתא?"

    "מה?! ז"א כן, מי אמר לך?!"

    "התקשרתי אליך הביתה ובעלך אמר לי", אבל אני לא מבינה, את מתכוונת להגיע לסבתא עם כל הילדים באחת עשרה בלילה?! שאלת אותה בכלל אם נוח לה?!"

    תוך שניה הרגשתי איך כל הבטחון, הרצונות ואני בעצמי מתכדררים לכדור קטנטן ואין לי מה לענות.

    אז שתקתי, אמא נאנחה אנחה קטנה, והמשיכה:

    "--- דבורה מה אני יגיד לך, תעשי מה שאת מבינה, נסיעה טובה".

    "להתראות" עניתי בלחש.


    ירדנו, עלינו לבית של סבתא, שקט קודר קידם את פנינו בבנין, מין הרגשת דכאון השתררה עלי, במיוחד כשהילדים צעקו ואחד השכנים נהם עליהם "שקט". דפקנו בבית של סבתא. סבא וסבתא הגיעו מבוהלים לדלת כשקורי שינה על עיניהם.

    "הו, דבורה מה קרה?!" שואל סבא בפליאה.

    "אמא?! אמא?! הכל בסדר?!" שואלת סבתא כששיניה נוקשות זו לזו מבהלה ומקור.

    "באנו כי יש לך יומולדת" מודיע מאיר, ואני לא יודעת להחליט אם הוא הוציא אותי מהביצה או הטביע אותי מבלי יכולת לקום.

    "גם עשינו לך עוגה" אומר יוסי עם קצת פחות בטחון.

    "אה, יומולדת, נכון" חוזרת אחרינו סבתא בקול קפוא.

    "בואו תכנסו חמודים" הם מדליקים את האור.

    אנחנו שמים את העוגה בסלון, סבא יושב בכסא נדנדה ותוך רגע הוא נרדם. סבתא מתיישבת בכורסא ושוקעת גם היא בעולם חלומות קסום. במהירות וביעילות אני מחלקת לי ולילדים את העוגה, שרה אתם את השיר המסורתי של "היום יומולדת" ובשקט מופתי אנחנו חוזרים הביתה.

    ובעלי היקר בגדלות ליבו ניכר, שכשאני חוזרת הביתה הוא לא שואל כלום, מכין לי כוס קפה והולך לישון, אולי הוא פשוט התייאש לחנך אותי?!
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, L_M, efco ועוד 32 משתמשים35 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    אין דבר יותר נורא ומתסכל מאדם שמרגיש מטומטם באמצע החיים. הצלחת להעביר את התחושה.
  • 516
    • י
    עד שיגיע למקומו
  • יאן //
    • פטר נסחב אט אט במעלה הגבעה, עייף ויגע. כותאי הבבלי פסע אחריו עייף לא פחות, אך רגשותיו הומים. שפתיו זמזמו כמו מעצמן את שיר המעלות. איזה שירים. איזה ניגונים. וכלי הנגינה בעלי המראה המיוחד, מיני כלי נשיפה בעלי סמפונות מרובים, ועוד כלי הכאה שונים ומשונים. אבל העיקר, האווירה הקדושה, זו בשבילה טרח ועשה דרך ארוכה זו.
    אתה שומע, פטר? היה שווה. פטר נער בהסכמה.

    שבוע כבר חלף ועוד שבוע מייגע לפניו.
    גם הדרך הלוך לא היתה פשוטה,
    אבל הוא אינו יכול לוותר על רגשות ההתעלות שסופג אל קרבו במהלך ימי החג. מזה שש שנים הוא עולה לרגל מביתו המרוחק.
    חבל שלא התחיל מנהג יפה זה כמה שנים קודם, הוא חשש מהגשם ומהקור בדרך חזור.
    מעניין, עכשיו הוא נותן אל ליבו שמעולם לא התקדרו עליו השמים בעבים. אמנם הוא משתדל להזדרז, אך תמיד לוקחת לו הדרך כחמישה עשר יום, ואעפ"כ מעולם לא קרה שניתך עליו מטר.

    עם ישראל כבר פירק ואחסן איש איש את סוכתו. מתכוננים הם לעונת הזריעה, אך ממתינים.
    האם ידע כותאי על כל עם ישראל שממתין עליו? לא בטוח. יהודי פשוט הוא, לא קרא ולא שנה.

    בו' חשוון, עם דמדומי חמה, הגיע לביתו.

    "ותן טל ומטר" הכריז הגבאי די בכל אתר ואתר. בשעה טובה כותאי הגיע הביתה. אפשר לבקש גשם.
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, L_M, וי שלוק ועוד 23 משתמשים26 //
    0 תגובות
  • 878
    • ש
    זְכֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ.
  • שיילה //
    • חשוון תש"ל-

    לא מכבר, בבית החולים,
    חסר אונים שכבת.
    בלונים מרחפים לצידך.
    והנה כעת, התקדמת מאד.
    אתה יושב, אתה עומד.
    צעד בני, צעד.


    חשוון תש"פ-

    לא מכבר, בבית החולים,
    חסר אונים שכבת.
    בלונים מרחפים לצידך.
    והנה כעת, התקדמת מאד.
    אתה יושב, אתה עומד.
    צעד אבי, צעד.

    הלי.jpg
    הלי.jpg
    • תודה
    Reactions: L_M, בשמ"ת, וי שלוק ועוד 36 משתמשים39 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    - מוישלה אם לא תלך לישון הרגע אני לא לוקח אותך מחר למעמד ברכת החמה. - אבא, אם לא תיקח אותי...
  • 1K
    • ל
    שיר כשכואב צועקים
  • ליפסקר //
    • השיר הזה לא כתוב בחרוזים, הוא גם לא נעשה לפי כל כללי הכתיבה.
    אבל הוא נכתב מהלב.
    מפצע כואב שלא הגליד עדיין.

    כוח הרס גדל לאט לאט,
    טיפות שקטות שחודרות עמוק.
    ולב צעיר שרואה הכל,
    ושותק.
    ויום אחד הוא יקום,
    לא יסלח לאשר הביאו
    אל מקומו,
    החשוך הזה.
    ויצעק רחוק,
    ויבעט
    בהכל.
    • תודה
    Reactions: הפצחן, דיונון, soomsum ועוד 27 משתמשים30 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א-ירושלמית
    א-ירושלמית
    אפשר לקחת את הבעיטות למקומות טובים. החיים שלו מלאים ערמות פסולת, קרטונים, זבל, דעות קדומות, וכל...
  • 713
    • ק
    שיר בעל הבית
  • קופירייטה //
    • כשאני קם בבוקר
    וקצת מוקדם עדיין
    אני מחליט לבקר
    במקום שלא הייתי בינתיים,
    מותח היטב את השמיכה-
    שתכסה את הראש ולא יציצו הרגליים.
    ו-הופ! איזו שמחה-
    הנה יש לי בית.
    יש לי בית אז בלב,
    בית רק שלי,
    עם שדה פורח, מלבלב,
    ועץ כזה עלי.
    שם חם בלי תנור,
    וכיף בלי שום אדם.
    לבקר שם זה ברור-
    בבוקר קצת מוקדם.
    • תודה
    Reactions: בתיהמ, בונבוניירה פיקנטית, L_M ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 839
    • מ
    נוגע ללב - כדאי לקרוא
  • מירי איצקוביץ //
    • מבוסס על עדות אמיתית בשינויים מתבקשים כמובן.
    לקרוא, ולא לגמור להודות.

    דמעות בעינים. כן, דמעות. אני, הגבר הקשוח. מעולם לא הוזלתי את הטיפה המלוחה הזו, עכשיו כן.

    14 שנים וחצי. 14 שנים וחצי של ציפיה אין סופית, מענה ומתמשכת. רגעי יאוש בכל פעם מחדש יחד עם רגעי קרבת אלוקים, שרק אנשים כמונו יכולים להרגיש.

    היא שפכה תמיד נהרות דמעה ואני לא. כפיתי על עצמי להיות אטום. לא לחשוב. להמשיך הלאה. גם כשבני משפחותינו לא עצרו כמונו בתחנות החיים, ועקפו אותנו מכל הכיוונים. גם כשחשבנו שהנה הנה... ובסוף לא היה.

    ועכשיו אני בוכה. שמחה טהורה, פשוטה, עד אין קץ מציפה את כל ישותי. היצור הטהור, הזך המלאכי ביותר עלי אדמות מכורבל בזרועותיי.

    ***

    בשבת עשינו קידוש ענק. כ-ל המתפללים עלו לברך ולאחל. כולם שמחו איתנו. מאפיה שלמה רוקנו - אני ואבי בערב שבת. סוף-כל-סוף, גם מוישי (זה אני) חוגג, אה, ברוך ה'.

    אבל את דרשת הרב לא אשכח לעולם.

    "בא אלי אברך, שנה לאחר החתונה, ובישר שנולדה לו בת למזל"ט. התעניינתי מתי הקידוש והוא ענה לי: הרב, אני לא יודע אם נעשה משהו רציני. בסך הכל היא נולדה שנה אחרי החתונה...

    "הרמתי את קולי", הרעים הרב בקולו, "אינני מבין! וכי ילדה שנולדת לאחר שנה מהחתונה זה לא ניסי ומופלא כמו ילדה שנולדת לאחר 15 שנים? ואני טוען שזה נס יותר גדול!!!

    הרמתי אותה, את ילדת הנס שלנו.

    אין בהם טבע, הכל ניסים. נכון שאלו שחיכו חמישה עשר שנים מרגישים יותר בעוצמת הנס. אבל גם אתם, שזכיתם, ולא עברתם את מסלול הציפיה שלנו. אל תראו בזה טבע ראו בזה זכות. ונס.
    • תודה
    Reactions: L_M, הדוויג, שרה יצחקי ועוד 49 משתמשים52 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אלישבע10
    ריגשת. כמה נכון. אבי ואני. מכבד יותר.
  • 2K
    • ל
    סיגריית חורף / בהשראת סערת החורף בפורום
  • לילך אור //
    • דני אוהב את החורף.
    בחורף אפשר לעשן.
    אם בקיץ תופס אותך אבא במרפסת עם שובל מפליל,
    הרי שהחורף נותן כר אוהב לאד שנוצר מהבל פיך.
    או סיגרייתך.
    • תודה
    Reactions: ליפסקר, וי שלוק, איצל'ה ועוד 16 משתמשים19 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לילך אור
    לא גילו לי בשעת ההשראה היומית מה יהיה כתוב בקטע השלישי. אם את רוצה לחוות דעתך, דני ישמח.
  • 3K
    • ה
    מכתב גלוי לאברך אחד
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • מוצאי שמחת תורה תש"ף.​
    מכתב גלוי לאברך אחד.

    אל תחשוב שאף אחד לא ראה אותך במעשיך הנלוזים בעת ההקפות ביום שמחת תורה. היית בטוח שכולם עסוקים בשמחת התורה ולאף אחד אין פנאי לעקוב אחר מהלכיך הלא בדיוק ישרים. זהו שלא. אני ישבתי שם על ספסל בקצה בית המדרש, מאחורי שורות הספסלים המקופלים וצפיתי בך במשך שעות ארוכות. החל מהקראת הפסוקים של אתה הראת ועד לסיום הצלפת אחרון הטופי הדביקי, המעוך והדוחה, לעבר עוד ילד בן ארבע וחצי שאביו התעקש שהוא צריך לעלות לתורה בעצמו וללא עזרה מן הקהל בקריאת הברכות.

    ראיתי אותך עומד ברוב הזמן מחוץ למעגלי הריקודים בנקודה מאד מסוימת בצפון בית המדרש. לא הבנתי למה בדיוק אתה נטוע דווקא שם. עד שהרמתי את עיני והבחנתי במזגן העצמתי, שתיים וחצי כוח סוס, דלוק על שש עשרה מעלות, שבמקום לאוורר ולקרר את פרצופיהם המיוזעים של הרוקדים הנלהבים - נעו וזעו התריסים היישר ממך אליך, מעצמך עליך. סידרת את עצמך עם המזגן והיה לך נעים. לא הבנת את כל הללו המתלוננים על אוזלת היד וחוסר סיפוק הסחורה המבוקשת על ידי מזגני בית הכנסת.

    ראיתי אותך מתגנב בשעות ההקפות שוב ושוב לשטיבל החיצוני וטועם שוב ושוב מהקוגעל העסיסי והעהרינג המשובח, בזמן שכל בני גילך אוחזים בידיהם ספרי תורה לוהטים, מרכיבים על כתפיהם ילדים רכים בשנים האחוזים בדגלוני קרטון מצוירים ובבובות פרווה המגלמות ספרי תורות צבעוניים, מפזזים ומכרכרים בכל עוז לפני האלוקים.

    ראיתי אותך ממקד מבט, מצדד גוף, מכוון מטרה, וגולש כטיל שלוח אל הארץ, משתוחח ומתכופף, שולח יד ותופס בטופי בודד שנשלח מעזרת הנשים. גוזל את חלומם של הילדים, חומס את פרנסתם, מחרים את המתוק המתוק הזה. ואז לגודל פליאתי אני רואה אותך מרים ראש, לוקח תנופה ושולח את הטופי בחזרה לעזרת הנשים בטיסה ישירה ובעצמה אדירה. רק אני שמעתי צווחת "אייי" שנפלטה מנפש מבוהלת. הבחנתי בקצהו של חיוך שטני הבוקע מבין שפתיך.

    ראיתי אותך מקנח את מצחך בנייר טישו, כביכול מוחה אתה זיעה נעלמת מעל פניך, בעוד אפילו נטיף קטן לא זלג ממך. שבעה הקפות ישבת על מקומך ופזממת לעצמך שירי עם עממיים. לא הנעת יד, לא הקפצת רגל, לא חיבקת ספר, לא הרכבת ילד, לא שאגת בשיר, לא ענית פזמון, לא געית כצאן קדוש.

    אך משום מה, בדיוק ברגע בו קרב הספר בחזרה אל ארון הקודש, מתכונן להיכנס פנימה בסיום ההקפות. לפתע זינקת ממקומך, נעמדת בין הספר לארון הקודש, מנעת בגופך את כניסת הספר אל הארון, נופפת בידיך ככרוכיה ושאגת במלוא גרונך "ואאאנותן לנו את תוירואאוסוי". יוצא משם גדול בפוזת ה'משתגעים ומתלהטים אחריה', מקבל את התדמית של הדבקות המתקשה להיפרד מן התורה.

    התעצבנתי עליך. התחרפנתי מהפרוסטריות שלך. אבל במחשבה שנייה, אני מעריץ אותך.

    כי אני הוא זה שרואה אותך מגיע לכוילל באיחור אופנתי בכל שני וחמישי, לאחר ששוב שני ילדים קמו עם כאב גרון ואתה הוא זה שצריך לקחת אותם לרופא. אני הוא שהבחנתי בך מתיישב על יד הסטנדר, פותח את הגמרא, מתנדנד בחוזקה, מנגן בעוצמה, מנסה להתחבר, מנסה להתרכז, ולא מצליח.

    אני ראיתי את הקושי שלך, את הנפילות שלך, את חוסר הסיפוק, את הררי הטרדות, את אינסוף הדאגות, את שחיקת היום יום. אבל ראו גם ראיתי את הניסיונות שלך להתחבר, את המלחמה שלך להתקדם, את הרצון שלך למצוא סוף סוף את החלק שלך בתורת ה'.

    אז הגיע יום שמחת תורה, וקצת קשה לך לרקוד, וחם לך, ואתה רוצה עוד מנת קוגעל, וממש בא לך עוד עהרינג אפילו שכבר תמו הקרקרים מן המגש, והניצוץ התזזיתי שלך פורץ כשאתה חושב על צליפה חוזרת של טופי אומלל לעזר הנשים. אבל אז אתה מבחין בספר המתקדם לכיוון ארון הקודש, ובשנייה אחת אתה מבין שעוד שנייה וזה נגמר. לא יהיה לך הזדמנות בעוד חודש או שבועיים לרקוד ככה עם התורה, לגלות בפומבי את האהבה האמיתית שלך בעולם הזה. בלי מחיצות, בלי מסכים, בלי הסתרות, ככה פשוט לקחת את ספר התורה ולהודיע קבל עם ועולם. ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא, חד הוא.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: HennyS, devMode, אבו מאיר ועוד 101 משתמשים104 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שייך
    מרגש!
  • 6 7 8 14K
    • מ. י. פרצמן
    דיון נספח לאתגר: יש לי ראיון
  • מ. י. פרצמן //
    • אז כש @MIRIAMK הציעה לראשונה אתגר בראיון התפשט חיוך משועשע על שפתי.
    ראיון? דווקא ראיון?
    כן, מה רע?
    לא, לא רע, נכפל בו כי טוב.
    צחקקתי לי, ונתתי לזכרונותי להפליג אחורה תוך כדי הקלדה נמרצת.

    בכיתה ט' קיבלנו משימה מיוחדת וסודית לשיעורי בית. תלמידות יקרות, לאור ההתמקצעות שלנו בכתיבת שירים, עליכן לראיין משוררת.
    משוררת? משוררת.
    משוררת!
    הלכו התלמידות וראיינו את סבתא שלהן, דודה שלהן ושכנה מבוגרת שהייתה כותבת שירים בילדותה.
    החלטתי אני שלא כך יהיה. אני אראיין את אחת המשוררות המפורסמות. וואי וואי איזה מגניב זה יהיה! יהיה לי את שיעורי הבית הכי יפים מכל הכיתה.
    התקשרתי אליה נרגשת כולי. הלו?
    שלום.
    אהמ... שלום. מדברת... (מסמיקה, מגמגמת, מגלגלת את החוט של הטלפון סביב האצבע) : אני סטודנטית (סמיילי כוכבים בעיניים) לספרות, וקיבלתי שיעורי בי-קיבלתי משימה לראיין משוררת. אפשר לראיין אותך?
    צחוק קל, בשמחה. למה לא.
    הופה.
    עכשיו מה?

    אחר כך למדתי שצריך להכין שאלות מראש. אז בראיון הבא התקשרתי למשטרה, אחת אפס אפס, עם דף ועט מוכנים כבר, ואמרתי למוקדן "שלום וברכה, אני סופרת (אלפי כוכבים) וכותבת כעת ספר המעורב בסיפור רצח. אשמח לדבר עם חוקר משטרתי בכיר על מנת לקבל ממנו פרטים ואינפורמציה. (נשיפה ארוככההה "יו איזה יפה יצא לי! עכשיו הם מיד יפלו לפני בהתרפסות ואני אראיין אותם")
    - אנלא מבין, אין מספיק ספרים על רצח? שאל המוקדן וניתק.

    שנים חלפו מאז אותו מאורע הסטורי. ויהי היום וזכינו באתגר. מרים באה ובפיה רעיון: ראיון.
    ראיון?
    ראיון.
    אוקי? אז איך עושים ראיון?
    ואז התחיל פולמוס מיילים על הנושא בכלליות. איך מבצעים ראיון, למה מבצעים ראיון ומה הולך לצאת מזה?
    עוד כמה שרשורי מיילים ארוכים (שנקטעו מדי פעם ב"ששש אני באמצע ראיון, נדבר אחר כך"), ובסופו של דבר אפינו את האתגר, שנמצא כאן.
    פה הפדבקים, הביקורות וההארות.
    בהצלחה!
    • תודה
    Reactions: הוגה, שרה יצחקי, מלכי וולף ועוד 22 משתמשים25 //
    141 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכוכב העולה
    מאות החומרים, זה בחלוקה למילים, ועשרות אלפי בחלוקה לאותיות.
  • 2K
    • Y
    מכתב פתוח למר סמדר
  • yonatanr //
    • מכתב פתוח למר הדר סמדר

    קראתי את טורך האחרון בעניין רב.
    אתה נורא מרחם על ביבי נתניהו, האיש והאומללות.
    רודפים אותו, מציקים לו, חייו הם מקשה אחת של סבל.
    וכמובן שהסיבה שהוא לא קם ועוזב – היא בשביל כולנו.
    פשוט, עוד לא נולד האיש שיוכל להחליף אותו בראשות הממשלה.
    נצטרך כולנו לחיות מבחירות לבחירות, עד שהעם יואיל בטובו להבין שאין על ביבי, או שיאיר יגדל מספיק בשביל לקבל את כתר המלוכה.

    אתה בוודאי מכיר את הפתגם 'זה שאתה פרנואיד – לא אומר שלא רודפים אותך'.
    אז זהו בדיוק. זה שרודפים אחרי ביבי – לא אומר שהוא לא פושע.
    נניח שהפרקליטות היא מושחתת מן המסד ועד הטפחות.
    אבל בשביל זה יש את מנדלבליט – הידיד הטוב שהובא לתפקיד בשביל לחלץ מהתיקים, לא?!
    איי איי איי, גם הוא בוגד. נפל ברשת הפרקליטות – והורה על הגשת כתב אישום בעוון שוחד והפרת אמונים – בכפוף לשימוע, כמובן.

    אתה טוען שצריך לחקור את הפרקליטות. שי ניצן. ליאת בן ארי.
    ומה תאמר אם יחקרו אותם והם יצאו צחים כשלג?
    כמובן, גם החוקרים מושחתים. כולם כולם סמולנים רקובים.
    אין הגיון יותר פשוט מכך, שאם נתניהו חשוד, וכל סביבתו חשודה, אין זה אומר שהוא מושחת שהקיף את עצמו במושחתים, אלא שהוא זך וישר, שפשוט ממציאים דברים לרדוף אותו.

    ומה הפתרון שאתה מציע? לטפל בפרקליטות ובשופטים.

    להוציא ממנה את כל השמאלנים המושחתים, ולהכניס בה אך ורק ימניים, שמטבעם הם אובייקטיביים להפליא, ובוודאי ידונו בתיקיו של ביבי 'בכובד ראש', כלומר – ישלחו אותם לכל הרוחות. נקווה שהם לא ילקו בתסמונת מנדלבליט. ליתר בטחון – נטפל גם בתקשורת. נסגור את כל העיתונים הסמולנים, ונעביר את חוק 'ישראל היום' שמתיר רק לעיתונים חינמיים לצאת לאור.

    אין ספק שבאופן טבעי יצוצו כל מיני חקירות נגד בני גנץ ויאיר לפיד, נגד שי ניצן ומנדלבליט, אבל אין מה לעשות, זה השמן שעל גלגלי המהפכה.

    אתה יודע מה – אסור לעשות השוואות, ובמיוחד לא לשנות ה-30 של המאה העשרים, אבל בא נסתכל קצת סביבנו. רג'פ טאיפ ארדואן – הנשיא של טורקיה. זכה בבחירות דמוקרטיות לרוב בארצו – ואין ספק, היה מגיע לו. הוא קידם באופן מדהים את כלכלתה. אלא מה – נצחון ועוד נצחון, ואוטוטו הוא בדרך לדיקטטורה, כנ"ל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

    האם אנו מעוניינים להגיע למצב של רוסיה, שבשל שיקולים פוליטיים, השופטים פוסקים שבע שנות מאסר על צעירה שרק דרכה ברוסיה, כשבתיקה כמה גרמים של 'חומרים אסורים'?! האם אנו מעוניינים להגיע למצב של גל הטיהורים הפוליטיים שבטורקיה, בשל נסיון הפיכה, שכל מי שמעז לחשוב אחרת, מוצא את עצמו במעצר?

    הדמוקרטיה, מר סמדר, חשובה יותר מכל מנהיג, בלי קשר לשיעור קומתו.

    ולביבי - חזרת ואמרת, שראש ממשלה לא מחליפים בבית המשפט, אלא בקלפי.
    ובכן –הוחלפת בקלפי. הגוש שתמך בך לראשות ממשלה איבד את הרוב, ועומד רק על 55 מנדטים.
    יריבך הגדול בני גנץ, שרץ על הטיקט של החלפתך, קיבל יותר מנדטים ממך.

    האם קיבלת את הכרעת הבוחר 'בקלפי'? או שמא רצת להקים 'גוש חוסם ציוני', בשל ה'חשש הגדול' של ממשלה בשיתוף הערבים?
    ממתי המפלגות החרדיות הפכו לציוניות, ביבי?
    בשנים שלמדתי בישיבה חרדית, לא שרו בהן מעולם 'התקווה'.
    • תודה
    Reactions: משולש ברמודה, פררו רושה, יהודי נוסף ועוד 29 משתמשים32 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    השקעת אדון מנהל, נעים להכיר.
  • 1K
    • V
    לא תוכל להתעלם...
  • Violinist //
    • אי שם בגיל 10 (פחות מזה גם אני לא מצליח לדמיין)

    מעולם מעולם זה לא לקח הרבה אבל היום ככ קיוה שמשהו ישתנה
    אך למרות.. למרות כל הנסיונות יצירתיות מסתובבות מחפשות מגששות
    בטוח שכולם הגיעו?! וכלום לא שכחו?! ואין מישהו חסר? הכל הסתדר?!
    בסוף... בסוף זה קרה הדלת נסגרה נסיעה טובה עם מלווה .. עד לכניסה
    מעיל שמוט ורוכסנו פתוח ילקוט תלוי ברישול כתף אחד שכוח
    שרוכים פרומים המכנסיים קצת נוזלות והלב דופק אוהו עיניים מתרוצצות
    התיק קצת כבד ספרים מחברות אבל בכיס מאחורה כמו שני משקולות
    פתק איום להורים שלום שלוימי שלכם מאחר לכיתה נא טיפולכם בהקדם תודה!
    צעדים מהוססים כזה קצת מדרגות אז למה הם נראים כמו הרים וגבעות
    ובבית מאחורי הדלת הסגורה שקט מוזר הוא באמת לא נמצא?!
    שתים שלוש פעימות נשימה עמוקה וקצת בחולשה הידית נלחצה
    והדלת נפתחת שקט דממה לא שמו לב?! או שמשהו קרה?!
    שלום עדין קול רפה ושתיקה ברוך השם עברה עוד משוכה
    ובחדר הכל כבר מונח במקום כאילו לא היה פה הבוקר פוגרום
    מחברות נפתחות השיעורים הסתיימו ואיזה כיף היום הקולות נעלמו?
    ואז.. אז זה מגיע מתחיל עם מנגינה למה זה ככה ?! ואיך זה היה?!
    והדלת סגורה אבל הקולות כבר עולים לא עוזרים החלונות אין פה שכנים?!
    ורעש נורא צמרמורת מרעידה והקול כבר מזמן לא רק צעקה
    האוזנים לחוצות מצטרפת גם הכרית לא לשמוע או לראות להיות בחזית
    אבל... אבל
    זה פורץ כרוח סערה תגיד לי מה קרה היום בכיתה
    למה אין מצב שנחת תעשה מה כבר ביקשתי כזה הרבה??
    ומנסה להסביר יצאתי מאוחר אז למה לא רצת עצלן מיותר?!
    וברגע של הבנה שלא תעזור שום תשובה נענוע קל בכתף אבל ברורה הכוונה
    והמילות ..
    עולבות. חדות. עוקצות. פוגעות. קורעות. פוצעות. שורטות.
    בפנים עמוק מתיישבות. מציקות . לופתות. לא מרפות.
    וכבר לא ברור מה יותר זה או המשהו האחר...
    והזעם רק עולה. יש עוד פתק מהמורה?!
    שפתים ננשכות מבליגות מנסות אבל הדמעות כבר באו עולות
    מספיקות?!?! איזה!!! הם רק עוד סיבות..
    עכשיו אתה בוכה? זה כבר מאוחר רק השם יודע מה ייצא ממך מחר
    אתה עוד תשלם ולענות?! זה חוצפה ואם הייתה תקוה ברגע זה היא נעלמה
    והלחיים אדומות אבל אין סימנים איפה לומדים?! איך את זה עושים?!
    ואז זה קרה מעוצמת הבהלה ושאר הסיבות המשקפיים מתעקמות
    ושבר קל בקצה פתח גדול בפנים פוצה
    ועכשיו?! עדיין לא נרגע תראה מה עכשיו בגללך קרה
    לא יודע לשמור כזה לא יוצלח להוריד לפני לא לימדו אותך פרחח?!
    עוף לי מהעיניים לך תעשה שיעורים ועד סוף שבוע.. ואין שום היתרים.
    ​
    ובלילה במיטה כשאבא לא ראה. אמא התיישבה בקצה בפינה
    למזער מנסה מלטפת יד מעבירה ובלי שום מילה בהבנה היא גם כן בוכה.
    ואז הן שוב באות . זולגות . מרטיבות. עכורות. מלוחות. שורפות. הדמעות.
    שוב הכל חוות. וכל ה"מחמאות". חוזרות. מטפסות. חודרות. משפילות. מנמיכות.
    ופה גם לאמא אין כבר מה לעשות...

    ופעם ברגע של חולשה כשגם אמא בקושי שמעה
    את רוצה שנברח?! למקום יותר מוצלח ואני יהיה ילד טוב אני מבטיח כל כך


    חמש שנים אחרי...

    תשמע איזה קבוצה
    כל אחד פצצהמ נחת כל שניה
    ואיזה הבנה והשקעה בקיצור שנה מדהימה
    ושלוימי בכלל מפאר הישיבה כל היום שקוע משהו נפלא
    בכל שעות היממה ואפילו בפנימיה ישר מהגמרא ספר מוסר בקטנה וקריאת שמע.
    עדיו לגדולות מלא נחת להרוות ועוד נשמע עליו רבות אשרי ההורים שזכו להיות
    ורק פעם בשבוע כשלבית הוא בא להחליף בגדים לעשות כביסה
    והעיניים מחפשות שואלות מבקשות אני ככ משתדל להתגבר להיות
    ואין שום תגובה?! אפילו לא מילה אחת טובה?!!

    שבע שנים קדימה...

    שלום ישיבת... אני מדבר עם מרן המשגיח
    שלום מדבר... ואני רוצה לברר...
    כן בדיוק איך הסגנון והשיח...
    משהו מיוחד מה אתה אומר
    תראה חשוב מאוד השטייגען והכל
    אבל "מידעס" זה מכלול
    מעולם לא הרים את הקול? עדין נפש נפלא..
    מאיר פנים לכולם חברותי זה לא בנמצא...
    תשמע נשמע טוב גם תורה וגם גדולה
    עזרת לי מאוד שכייעח תודה!

    שלוש שנים קדימה ....

    צהריים כבר פה עבר עוד בוקר נפלא ויאלה קדימה משימה קבועה..
    לאסוף הילדים מכל הגנים לחבק לנשק ללטף הראשים
    וארוחת צהרים עוד כמה רגעים בינתיים אבא מרשה ממתקים
    ומחייכים וצוחקים ועל הגן מספרים
    ומוישי עשה .. ונחמי לקחה .. והגננת סיפרה.. חיי משפחה....
    והנה אמא מגיעה... שמחה רגועה?! או שהיה היום לחץ בעבודה?!
    ולצערינו כולם היום לא היה מושלם ושוב העולם פתאום נהיה מצומצם!
    והכל חוזר כמו בסרט נע גערה אחת או צעקה ורק לי כ"כ רע?!

    ופעם באיזה יום שסתם כך היה אחד הילדים עשה משהו נורא
    התחצף והרביץ ולא עזרה הפינה השתולל בלי הפסק דחוף הרגעה..
    ולאחר החלפת החליפה... ושעה קלה של ישוב הדעת ומנוחה
    וכוס קפה עם עוגה וכל המלצה שאי פעם שמע
    עדיין לא היתה ברירה.. ונגזרה הגזירה..
    ובצער רב וביגון על היד מכה באמת קטנה.....
    ולאחר שהמעשה כבר נעשה והועיל והיטיב עם כל המשפחה
    באמבטיה אחרי איזה שעה הכל צף ועלה חזרה
    והילד הקטן שם בפנים . פרץ בבכי מטלטל בלי שום הסברים
    והקולות מאותן הימים שוב חזרו מאדימות הפנים...
    מרביצות מחטיפות את כל המוגלה מגלות מסרבות להיעלם ארוכה לעלות

    שלושים שנה קדימה....

    שלום !!!! מה נשמע!!!!
    איך היה היום בעבודה.....
    נו מה עם שבת מגיע בן או בת?
    מה כולם נמצאים ?! איזה יופי ברוכים הבאים
    וכלות וחתנים ונכדות ונכדים קטנים וגדולים חמודים מטופחים...
    בין הרגלים מסתובבים נהנים לסבא וסבתא הם באים
    וצביטה בלחי לזה והוא טופי רוצה והשלישי רוצה למעלה והשאר סתם פינוק מסבא...
    ואחד החתנים לפתע זעם על הילדים ובלי לחשוב פעמיים נתן אחת או שתיים
    ובפנים שוב הצמרמורת עולה כמו שרשרת וקורעת ודוקרת.. מה! לנצח היא נשארת?!


    ביום מן הימים.....

    שקעה השמש בצהריים.....
    אוי נא לנו כי הושברנו.....
    די לוויה פון הרב הגאון.. ר' שלמה... בן הרב...
    וועט ארויס גיין ... אזייגער.... פון שמגר צו הר הזיתים......

    אבי אבי רכב ישראל ופרשיו
    הלווית הרב החכם... רבי שלמה בן ...
    תצא בשעה ...משמגר להר הזיתים...


    יתומים היינו ואין אב.....
    אוי טאטע טאטע
    אבא על מי נטשת את הצאן
    איך השארת אותנו לבד
    אבא כולם אמרו שאתה היית ... קשה לקרוא לך כבר בלשון עבר...
    אבל היית משהו מיוחד... הידע הענק בכל חלקי התורה השטייגען הרצוף שלא רואים כמותו
    אבל לנו אבא יחסר... המאור פנים שלך החיוך לכל אחד .. המידות הטובות שהיו סמל לכולנו
    ואנחנו בבית יכולים להעיד... מעולם לא כעסת... מעולם לא הקפדת...
    לא שמענו אותך אף פעם מרים קול... גם כשלא היינו בסדר וגם כשאחרים לא היו...
    גם אם מישהו ניצל אותך או שיקר... או לא החזיר... או פגע והרס... מעולם.....
    אבא תתפלל עלינו.... למעלה... ועל אמא והילדים..... ועל כל המשפחה....
    ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים ויבולע המוות לנצח אמן


    ואי שם מעל מרחפת מקשיבה בין ארץ לשמים רוח נפש ונשמה....
    מאירה באור הכל נגמר.... רק דבר אחד חבל שאי אפשר...
    הם לא מבינים , חושבים, כ"כ טועים..
    זה לא שהיו כ"כ מידות... זה פשוט טראומה ממריבות וצעקות.....

    ולכם הקוראים היקרים ששרדו את כל החלקים קודם כל תודה זה באמת מחמאה
    אבל תחשבו ואל תתביישו היו כנים אל תחשו
    אלימות הרי היא הרס של עולם שלם אז איך יש צד בכלל להתעלם
    • תודה
    Reactions: בונבוניירה פיקנטית, L_M, מנצפך ועוד 24 משתמשים27 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    לוקח זמן "להיכנס" למקצב ולאווירה. אבל אחרי שאתה בפנים, אתה לגמרי שם. מיוחד!
  • 661
    • ב
    שיר כששבה הרוח לזרוח
  • בא בחשבון //
    • בימים –

    שמוציאים בקריאות צהלה

    את השקית של בגדי העונה,

    ורבים היכן השלולית

    הכי עמוקה בשכונה.


    בימים -

    שמציירים פרצוף מצחיק עם האדים

    שבשמשת החלון,

    ופותחים את המטרייה החדשה

    באמצע הסלון.


    שמראים לכולם איך הגשם בדיוק -

    כמו קבוצות חסידים מרקדות,

    ומחייכים למי שלא מכירים

    עם פנים רטובות.


    בימים -

    שאנחנו ילדים שוב פתאום,

    שפותחים את הפה –

    אולי תכנס איזו טיפה ממרום...

    שצועקים: "יורד גשם!!!!!!" בכל הכוח,

    בימים של משיב הרוח.
    • תודה
    Reactions: miri012, עיתונאית, אלפי תודות ועוד 19 משתמשים22 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיתונאית
    אהבתי :)
  • 928
    • מ"ם
    הראשונה שלי
  • מ"ם //
    • ב"ה.


    כבר בערב שבת, כששוטטתי במגדנייה כדי לקנות כמה מיני תרגימא לנשנש במהלך שבת שבע הברכות     שחזיתי מראש שתהיה מרוקנת מכל מיני מזונות וירושות - הן צדו את עיני: עגולות, תפוחות, מתוקות ומגרות. הסופגניות כמובן.

    מכיון שבבית לא יכולתי לאכול את הסופגנייה - מאימת שולי, ואין דרכי כאותם נערי שוליים הממלאים שקית בבורקסים ואוכלים אותם במבוא המגדנייה – נאלצתי להשאיר אותם על המדף כמות שהן, אך הן השאירו את חותמן בליבי, גם במהלך השבת, ראשון – ומסתבר שעד שני בבוקר.

    בשני בבוקר, הצעתי לשולי לגוון את כוס הקפה שלה עם סופגנייה ליד. היא חייכה את החיוך של "הנה זה מתחיל, ברוך". המשא ומתן נפתח.

    "למה שלא תחכה לחנוכה, ותאכל את הסופגנייה בזמנה?" מנסה שולי את הטענה האולטימטיבית מתוך ייאוש.

    "נו, באמת. את יודעת איך הסופגניות נראות בחנוכה. יבשות וחסרות צורה. עכשיו זו העונה של הסופגניות, הן טריות וטובות. זה עתה נקטפו. אם לא עכשיו אימתי?"

    בכלל ידועה דעתי מקדם קדמתיים, שהסופגניות שנותרות על מדפי החנויות בסוף העונה, מאבדות אט אט את צורתן העגולה – ומקבלות צורה מעוותת ומשולשת. הריבה האדומה מתקלקלת והופכת שחורה ומגורגרת – וברור שהסופגנייה כולה מתקשה כאבן. בקיצור: זו דרך הייצור של אוזני המן.

    בשנה הראשונה לייצור הסופגניות בייצור המוני, ראו המאפיות בסביבות ט"ו בשבט למה הפכו הסופגניות – והחלו לשווק אותן כ"אוזני המן". גאון הראשון שהמציא את זה. מה, באמת נראה לכם שלהמן היו אוזניים משולשות וממולאות בפרג? או בשוקולד, אגוזים, ריבה, מרמלדה? ברור שלא. זו אגדה לילדים בגנון של יינון. ומאיפה צמחו לאחרונה אוזני ההמן במילוי ריבת חלב? כעת הכל ברור לכם, אני מקווה.

    "אבל רק אחת לכל השנה?" שואלת-מתרה שולי. אימת הכולסטרול על שנינו.

    "ברור!" עניתי. "למי יש חשק לאכול עוד אחת אחרי שאוכלים אחת? אז דווקא לכן, בגלל שאוכלים רק אחת אני אומר: טוב מאוחר מאף פעם. עדיף לתפוס אותה כשהיא טרייה וטובה כשמש לו אבוקה, ולא כשהיא מעופשת וקשיחה כעופרת יצוקה".

    וכך נפל הפור על היום כיום הסופגניות. צעדתי מעדנות לעבר המעדנייה (מגדנייה בעיקרון, אבל אין דבר כזה "צעדתי מגדנות". אצלי לפחות), לקנייה הגורלית.

    בפינה דרומית מזרחית, קמה וגם ניצבה עגלת הסופגניות הטריות. והשלט הגדול מכריז: סופגנייה רגילה – 2.5 ₪, ריבת חלב – 4.5 ₪. התלבטות קצרה. החלטה. אם כבר אז כבר. ריבת חלב.

    שלט המחירים הזכיר לי את הבדיחה שמסתובבת בירושלים לאחרונה (2010), על אותו ילד שנצפה מתהלך במכולת הלוך ושוב. "מה לך, בני?" שאל אותו המוכר. "אימי העניקה לי חמישה שקלים לקנות בהם מה שאני רוצה". השיב הילד בעיזוז. - "נו, ומה אתה רוצה?" בירר המכולת'ניק. – השיב הילד: "אני מתלבט בין שתי סופגניות לעגבנייה אחת"...

    בכל מקרה, חשתי כאותם נערי-בורקס כשהעמסתי שתי סופגניות בלבד וניגשתי לקופה. תשעה שקלים נפרדו מהארנק. "הוצאות שבתות וחגים וחנוכה בכללם – חוזרות" הרהרתי לעצמי בנחמה וכמעט שנמלכתי לשלם בצ'יק.

    טקס אכילת הסופגנייה היה קצר ותכליתי. אצל שולי זה הלך עם קפה ליד, ואצלי עם טפטוף קטנטן של שיבאס. זה שילוב מעולה, תבדקו. כך או כך - תוך דקות ספורות היינו כבר אחרי, ברכות הדדיות ושולי יצאה לעבודה.

    בדקתי שלא נשאר על השולחן שום פירור, והתכוננתי לצאת לעבודה גם אני. נזכרתי תוך כדי חיפוש הפירורים בבדיחה הירושלמית הוותיקה יותר והמפורסמת הרבה יותר, על הילד הירושלמי שנכנס למגדנייה ושאל את המוכר: "כמה עולה רוגאלע?" – "שלושה שקלים" פסק המוכר. הוציא הילד חצי שקל מכיסו ואמר למוכר: "אז תביא לי את הפירורים"...

    ראשי ורובי היו כנראה עדיין בעניין הסופגנייה כי גם כשנכנסתי לעבודה עוד היכה ריח הסופגניות באפי. נפנפתי אותו בידי כנפנף איש זבוב טורדני וניגשתי לחדרי. אבל הבוס עצר אותי קודם: "אסיפת צוות, בעוד עשר דקות". – "בסדר, בסדר" המשכתי לנפנף באותה תנועה. אז גם היום נצטרך לשבת חצי שעה ולשמוע הרצאות משמימות, בליווי עוגיות קווקר מעשה ידי המזכירה.

    אבל הבוס כאילו קרא את מחשבותיי וביקש להדגיש: "שלחתי את מנשה להביא כיבוד".

    "ונחש מה?" הוא הנמיך את קולו כממתיק סוד. "אמרתי לו שיקנה סופגניות. זה בדיוק הזמן!"

    ולמראה פניי הנדהמות מיהר להוסיף, מדושן עונג: "כן, ידעתי שתאהב את זה"...
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, L_M, משויטט ועוד 31 משתמשים34 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    מחכים לחיים על פי שולי...
  • 775
    • ה
    פרק 1
  • הני ר. //
    • הכי קל בכלוב,במיוחד שאני אלופה בזה.להכנס.להסתגר.
    תמיד ידעתי,גם בכיתה ג' כשהמנהלת קראה לי וכעסה על שעורי בית שלא הכנתי.
    אז כמו עכשיו נכנסתי פנימה.ציפור בלי כנפיים.מורידה ראש נכנעת,השתדלתי לצבוע את המסכנות בצבעים עזים.
    היא וויתרה.פחדה ממני.מהכלוב,זה נראה מלחיץ מידי,בשביל שתעיז לגעת בו.או בי
    בלילה מאוחר כשהתקשרה המנהלת ודיברה עם אבא שוב פעם נעלתי את עצמי.שם.
    שמעתי אותו נאנח ומבטיח "לכבוד המנהלת שזה לא יחזור,"
    עצמתי את העניים חזקק.
    ולא לא שמעתי אותו נאנח.ולא שמעתי אותו נחתך.אני בכלל ישנתי.
    נראה לי שמאז הבנתי ממה הגדולים הכי פוחדים...
    השתמשתי בזה.אולי קוראים לזה הישרדות.
    למדתי את הכללים היטב.והשתמשתי בזה כל פעם שמשהו הסתבך.וכמו שגדלתי אני,גדל איתי הכלוב.למדתי להכנס בתוך שניות.
    כמו עכשיו...
    "אז בעצם,זה לא מוצא חן בענייך"
    כך מירה ישירה כמו תמיד.היא לא מפחדת מכלובים היא לא יודעת מה זה מסגרת בכלל.
    "אז מה את רוצה?את סבתא אלישבע לא בא לך.צריך לראות מה להגיד לה.היא תעלב שאפילו דוד אברם לא יצליח להרגיע אותה.
    את דודה חוה לא.ואני ממש לא מבינה למה.
    אותי עם אליעזר גם לא.
    דודה רבקה לא מתאים.כי יוסף עם כיסא גלגלגים...."
    פתאום שומעת את רבקה מכחכחת בגרונה.

    מתי היא נכנסה לפה בכלל?
    "המממ...אולי יש לך רעיון?
    משהו שנראה לך מתאים בכל זאת חתונה שלך"
    לא שמעתי אותה.זאת אומרת המילים עברו לידי.אבל אני הייתי מנותקת בפנים כמו שידעתי בימים הכי קשים.
    "טוב" שוב פעם מירה,
    עד מחר שתיהיה לך תשובה.סיכמנו?
    "סיכמתם" עניתי לה בלב.
    נשארתי בפנים.לא רוצה לחשוב.
    לא רוצה לדעת.
    מי ילווה אותי לחופה שלי.
    לא רוצה את סבתא אלישבע!
    לא רוצה את אחותי!
    גם לא את דודה חוה!
    ולא אכפת לי משום דבר...
    • תודה
    Reactions: בובה בובה, L_M, ע.מ. ועוד 22 משתמשים25 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הני ר.
    הטקסטים שלי רשלניים להפליא. לוקחת את הערותיכן לתשומת ליבי. רשמתי לפני לשים רווח אחרי נקודה או...
  • 905
    • Y
    אין, אין, אין כמו החורף!
  • yonatanr //
    • ישראל מאיר מת על החורף.
    ממשב הרוח הקליל הראשון שהוא חש בשלהי אלול, מצב רוחו כבר מתחיל להשתפר.
    כי בקיץ חם, חם, חם. לח, והביל, ומגעיל.
    הכירו את סדר יומו בקיץ:
    קם בבוקר עם צוואר תפוס קשות מהמזגן שעבד נון-סטופ כל הלילה, שאם לא כן הוא עלול לקום בתוך שלולית של זיעה.
    מתלבש, מחשב את מספר הדקות שנותרו לו להיות לבוש בבגדים יבשים, מכבה את המזגן בחדר השינה.
    רץ לסלון, מדליק את המזגן, מוציא את תיק התפילין, לובש את החליפה, מכבה את המזגן.
    יוצא מהבית, חוטף הלם מהתחושה שמישהו הדליק עליו מפזר חום אימתני על טורבו.
    כשזרמים דקיקים של זיעה כבר זולגים במורד גופו, הוא נכנס כל עוד רוחו בו ל'שטיבל'.
    המדחן של המזגן מצפצף את צפצופיו המונוטוניים, המבשרים על הדקה האחרונה שנותרה להפעלת המזגן, אם לא יוכנס בו כסף תכף ומיד.
    מפשפש בכיס החליפה. אוי לא. שכחתי להכניס כמה שקלים. ריבונו של עולם, אני לא עומד בזה.
    נוטל על עצמו את משרת הקבצנות. 'שקל למזגן!' הוא מכריז, בעודו פושט את ידיו בתחנונים לכל עבר. אוי לאותה בושה. החזן כבר ניגש ל'ברכו', כשהוא עוד לא הניח תפילין. אין מה לעשות, "אונס רחמנא פטריה".
    הציבור כבר אוחז בקריאת שמע, כשהוא דוחף את המטבעות האחרונים לתוך הכספת. המזגנים נדלקים בשאון, והוא מחפש את האיזור הכי קר בשטיבל. מדי פעם נשמעות מכיוונו קריאת 'נו, נו!' נמרצות, כשהוא מזעיף פנים לבחורצ'יק התורן שהעז לצאת מהחדר בלי לסגור את הדלת אחריו.
    מסיים את התפילה בזריזות, רץ במהירות לכולל, כדי להספיק את ה'שמירת סדרים'. נכנס לבית המדרש ומעווה את פניו, שוב, שוב חם כאן כאילו ה'ראש כולל' לא משלם מדי חודש טבין ותקילין לבית הכנסת עבור המזגנים!
    יוצא למסע סגירת חלונות עליונים ותחתונים, מגלה כישרונות אקרובטיים כשהוא מטפס כלוליין מקצועי על סטנדר שנסמך בצורה מסוכנת על ספסל, בשביל לסגור את האשנב ההוא למעלה, ליד הנברשת.
    חוזר אל החברותא שממתין בקוצר רוח, מקשיב לדבריו בחצי אוזן, כשהוא עסוק בהשבת רוח על פניו המיוזעות, על ידי כריכה קטועה של ספר אומלל.
    עד לסיום ה'סדר' מצבם של בגדיו הופך אט אט מ'רטובים' ל'לחים', אך כל זה לא מועיל כשמתקרבת שעת הוצאת הילדים מהגנים. הלחות האיומה שברחוב שגורמת לו להרגיש בכל פעם מחדש כמו בסאונה, וגם מיקומם של הגנים - בקומה גבוהה שמוביל אליה גרם מדרגות צר ורעוע - הופכים את כל בגדיו, מכף רגל ועד ראש, ל"סחוטים" מזיעה. בכל יום מחדש הוא מגדף את עצמו על שהסכים לשמוע על בני-ברקית, שמבחינתה זו העיר היחידה הקיימת בתבל, ותוהה "לא הגיע הזמן שעיריית בני ברק תמזג את הרחובות?"
    בריצה טרופה נכנס הביתה, מגשש בעיניים סומות מזיעה אחר מיקומו של השלט. שואג בעצבים "שוב פעם השלט לא במקום?!" כשנוות ביתו עומדת בשתיקה מהצד, נמנעת מלהזכיר לו שהוא זה שלא החזיר אותו למקומו.
    רץ לחדר שינה להביא משם את השלט, מדליק על 16 טורבו, מזהיר את כולם להתרחק ממנו, ומכוון את הכסא למרצפת המדויקת שאליה המזגן שולח את הרוח הקרה ביותר, בדוק ומנוסה.
    לאחר שהמים שבבגדיו התקררו מעט, נכנס למקלחת, ומחליף את כל הבגדים.
    ---
    אין, אין כמו חורף. מי צריך סוודר, מי שמע על מעיל. "אני מעדיף להיות רטוב מבחוץ, מאשר רטוב מבפנים" הוא מסביר לכל מי שפונה אליו בתהייה כשהשמים מעוננים בכבדות, הרוח נושבת בזעף, והוא מהלך לו בראש זקוף, הבעה של אושר נסוכה על פניו.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: משולש ברמודה, L_M, מן טל אורה ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    מאמינה שלפעמים קורה הפוך. לא שמים לב שכותבים כך ואז במהלך הקריאה הדבר מפריע.
  • 2 7K
    • הדוויג
    אבוקדו קומיוניקיישן בע"מ
  • הדוויג //
    • כשעליתי לאוטובוס הייתי עדיין אדם פשוט. זה היה לפני תהליך ההתעשרות המהיר והתלול שלי, עוד לפני עלייתי כמטאור עולמי בשוק התקשורת הבינלאומי.

    התיישבתי על מקומי באוטובוס הבינעירוני, פתחתי את התיק שלי והוצאתי את סנדביץ' האבוקדו העטוף בניילון נצמד. שלפתי מהכיס את הנגן כדי לשמוע משהו במהלך הנסיעה הארוכה, אך אבוי, שוד ושבר, הסוללה של הנגן נגמרה והנגן היה חסר תועלת. בדיעבד, מתברר שזה היה הרגע המכונן בחיי. הרגע שבו החלה עלייתי לגדולה.

    אכלתי את סנדביץ' האבוקדו, בוהה מחלון האוטובוס בשעמום, ואז המחשבות החלו להתרוצץ.
    נזכרתי בפטנט הידוע למניעת השחרת האבוקדו.
    באופן עקרוני, אבוקדו פתוח אמור להשחיר בתוך כמה דקות. אלא שיש פטנט שאומר שאם תוציא את גלעין האבוקדו ותשקע אותו בתוך כוס מים - באורח פלא האבוקדו לא ישחיר.
    פלאי פלאים. האבוקדו יכול להיות במטבח וכוס המים עם הגלעין - במרפסת. לא משנה. כל עוד הגלעין נמצא בתוך מים - האבוקדו לא משחיר. איך זה עובד? איש אינו יודע. דבר אחד ברור - זה עובד. ניסיון של אלפי עקרות בית יוכיח.
    אבל יש תנאי אחד. האפקט חל רק כל-עוד הגלעין נמצא בתוך המים. ברגע שהגלעין יצא מהמים - הקסם יפוג ובתוך דקות ספורות האבוקדו יחזור לטבעו וישחיר תארו.

    מכאן עלה בדעתי רעיון נפלא. כשיולדת נוסעת בשבת לבית החולים ורוצה לבשר לבני משפחתה האם נולד בן זכר או שמא נולדה בת נקבה, כך יעשו: יקחו אבוקדו, יחצוהו לשניים, את הגלעין ישימו בתוך שקית עם מים שאותה תיקח היולדת עימה לבית החולים והאבוקדו עצמו יישאר עם בני המשפחה המתוחים. ויסכמו מראש, אם נולד בן - משאירים את הגלעין במים, ואם נולדה בת - יוציאו את הגלעין מן המים. וסימנך: כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו.
    בני המשפחה יעמדו סביב האבוקדו ויחכו לראות, אם האבוקדו משחיר - סימן שנולדה בת כפי ששפרה חזתה, ואם האבוקדו נשאר ירוק כמו לולב טרי - סימן שנולד בן כמו שסבתא הייתה בטוחה. [קרדיט: אל"ף סתיו. המודיע]

    אך פה מתגלעת בעיה. בשלמא אם האבוקדו משחיר, הרי הסימן סימן. אך אם האבוקדו נותר ירוק, מהיכי תיתי שנולד בן. שמא עדיין לא נולד, לא בן ולא בת, ולכן היולדת לא הוציאה את הגלעין?
    לכן צריך לקחת שני אבוקדואים. אחד לסימן האם הייתה לידה, והשני לסימן אם צריך להיערך לקידוש או לברית.

    כאן האוטובוס הגיע לחצי הדרך, ואני הייתי מאושר מאוד מן ההמצאה שהמצאתי. בירכתי ברכת המזון בכוונה על סנדביץ' האבוקדו הטעים שלי.

    אך כאשר האוטובוס המשיך בדרכו הרעיון המשיך להתפתח עוד ועוד כמו עץ אבוקדו.
    למה להצטמצם רק ליולדות בשבת? בצורה הזו אפשר להעביר כל מסר שרוצים מכל מקום בעולם לכל מקום אחר.
    חישבתי ומצאתי שבאמצעות חמישה אבוקדואים בלבד ניתן לשדר באמצעות קוד בינארי את כל אותיות הא"ב.
    (לקריאה נוספת על קוד בינארי - ראה כאן.)
    (לא באמת שמתי קישור. אף אחד לא בודק את זה)

    כדי לשדר מקצה העולם ועד קצהו את המילה: שלום - נדרשים 20 אבוקדואים (5 לכל אות). זה נשמע הרבה, אבל זה כלום ביחס לעלות של מערכות התקשורת הקיימות. אתם יודעים כמה עולה להעלות לחלל ולתחזק לווייני תקשורת?
    כאן התחלתי להתעשר באמת. נושיב צוות שלם של אגרונומים שיהנדסו זן חדש של אבוקדו. הפרי צריך להיות כמה שיותר קטן, עם גלעין זעיר. לא חשוב הטעם, חשוב רק דבר אחד - שהוא ישמור על התכונה הפלאית של הקשר בין הגלעין לבין הפרי. כל עץ אבוקדו מהזן החדש יוציא אלפי פירות זעירים בעונה.
    הגלעינים יופרדו מהפירות ויישלחו לכל קצוות תבל וכך נוכל לשדר מסרים מכל מקום לכל מקום באמצעים טבעיים בלבד. בלי קרינה, בלי להזדקק לאנרגיה, לחשמל, או לכבלים תת ימיים.

    בהמשך נקים מערך שלם של תקשורת מבוססת אבוקדו. זה יהיה הדור הבא של התקשורת. טלפונים, סלולרי, רדיו, אינטרנט, הכל מבוסס על טכנולוגיית האבוקדו. זה ישנה את פניה של התקשורת העולמית ויזרים לכיסיי מליארדים על גבי מיליארדים. אני אהפוך לביל גייטס הבא.

    עכשיו אני יורד מהאוטובוס, בדרכי אל העושר.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: משה פפירוב, אביר88, מישהו12 ועוד 188 משתמשים191 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    היא זכרה לאמר שלוש פעמים: "הוקוס פוקוס בלע קוקוס" בעצימת עיניים ובכוונה שלמה? כי אם היא שכחה לא...
  • 623
    • S
    דרור שונאאאאאאאאאא את החורף
  • Sefi T //
    • דרור שונא את החורף, ואין זה פלא.
    בקיץ הוא עוד איכשהו מצליח להסתדר עם חולצה מחוררת, ומכנסי ברמודה בלויות מעוטרות בכתמי צבע.
    גם באביב ובסתיו המצב לא גרוע כל כך.
    הוא אפילו יכול להרשות לעצמו להסתובב קצת בשכונה, לבקש שקל לפלאפל ושתיים לקולה.

    אבל בחורף זה נורא.
    הקור חודר לעצמות, ברד זורם בעורקים, והקרח חותך את הורידים.
    הוא לא יכול לזוז, אפילו לא מטר.
    לילות שלמים עוברים עליו ללא שינה ומנוחה. הוא יותר מתעטש מאשר מדבר.
    שינו נוקשות בקצב אחיד עם טיפות הגשם.
    קר לו. מר לו. רע לו.
    ואין לאן לברוח שהבית שלך הוא הספסל הרעוע ברחוב....
    • תודה
    Reactions: L_M, solo, ספרא וסייפא ועוד 21 משתמשים24 //
    0 תגובות
  • 443
    • ו
    נשיאים ורוח ויחס אין...
  • וו החיבור //
    • היא ישבה בפינת ר' עקיבא על כיסא כתר ישן שהמלוכה ממנו והלאה. רעש האוטובוסים נדמה בעינה כסופת רעמים והפיח השחור שהתנדף מאחור יצרו תגובות שרשרת בדמות שיעולים ממושכים.

    המולת הרחוב סחררה אותה. מסתבר שמעבר לדיבור גנבו הנשים גם תשעה קבין של שופינג אחרת אין כל הסבר לכמות הגברות הנסחבות במעלה הרחוב על טפיהן ועולליהן.

    מעניין, המהמה לעצמה, מתי מגיע גיל המעבר הזה בין האובססיה לקניות לבין המצב בו סודר הצמר שעליה חוגג קרוב ליובל , סובל באבירות את החורף ופרט לאלפי צ'יפים שצמחו בו הוא במצב די סביר,

    קבוצת נערות קולנית חלפו על פניה.

    'שלום' אימצה את כל שרירי הפה לכדי חיוך.

    ,ש,,מה?' רכנה אחת לעברה עם פרצוף שהביע נופת צופים בריכוז גבוה. גבוה מידי.

    'יום טוב' ניסתה שנית מרחיבה את השרירים יותר ויותר.

    'אה.. אמ..' פתחה ההיא את ארנקה ונברה שם שניות ארוכות, מתלבטת. בסופו של דבר דלתה משם- - -

    שקל.

    שקל ? ? ?

    קפצה את פיה בחוזקה ובזעם עצור,

    השרירים נתפסו סופית.

    'תתביישי לך' סיננה לעצמה, ההיא נעלמה מהאופק, מותירה את ידה תלויה באוויר באופן מעורר רחמים למדי. היא, ר ח מ י ם ??

    נטלה את מקלה ברטט והכתה מבלי משים על הקרקע כאות מחאה אך מלבד קול נקישה עמומה היא לא הסבה את תשומת לב האנשים. ניסתה לזעוק חמס אך הציבור למרבה ההלם לא הגיב, לא הביט,

    אפס. גורנישט.

    היא הרגישה שהגיבנת שהתארחה בשנים האחרונות על גבה, כמו מאשרת את הגיל התכופפה מעט והדבר הכאיב לה, הכאיב לא פחות מהדקירה שחשה למגע השקל, כן למרות שהוא עגול.

    החמה החלה לנטות מערבה כשקול נמרץ חדר מבעד למעטפת מחשבותיה –

    "כן, אני דברתי איתם והכל בסדר אל תדאגי, O.K תסמכי עלי, מילה שלי וזהו.. לא, עזבי לא, מה פתאום, תאמיני לי..."

    הקול הלך והתרחק. היא ראתה בו את בבואתה שלה.

    אותה אשליה שהעולם לא יוכל בלעדיך, התנפצה מולה והתנדפה לקצב העלים הנעים בשלכת

    צללי ערב נראו ברקיע, היא התרוממה, אוחזת היטב במקל בידיה הרועדות. נשענת.

    קבוצת ילדי חמד עטורי פאות חלפו על פניה בריצה מהירה.

    'נו, שוין' צקצקה בלשונה ,

    'הדור הזה...'
    • תודה
    Reactions: shakshuka, אלישבע10, RACHELIZ ועוד 15 משתמשים18 //
    0 תגובות
  • 871
    • הדוויג
    רק להתבונן
  • הדוויג //
    • כשיושבים במנוחה.
    ומתבוננים.

    אפשר לראות עלה שלכת נושר לו לאיטו לעת ערב.
    או חצב פורח בצהוב, לבלוב מחודש של הטבע.


    כשיושבים במנוחה.
    ומתבוננים.

    אפשר לראות חילזון מטפס, חיוּת שבוקעת מהאדמה הלחה.
    או את יפי השמיים. ענני נוצה, ענני כבשה, ענני גשמים.


    כשיושבים במנוחה
    ומתבוננים.

    אפשר לראות נחליאלי, מהדֵס על הקרקע בקלילות, שר את שירו.
    או ציפורים נודדות, דואות באוויר הטרי של הסתיו.


    אבל כשלא יושבים במנוחה,
    כשמתחילים להזיז דברים,

    לפתע נעלם כל היופי,
    מהשומר מסך.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שיילה, Natan Galant, דיונון ועוד 37 משתמשים40 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    כמה מסר. כמה עומק. אייי. מתבקש לקדם את זה מעט הלאה, על שומר מסך ועל השמירה ממסך... גוט מאוד. _...
  • 1K
    • Natan Galant
    אני רק אדם שהבין איך להתפרנס בכבוד
  • Natan Galant //
    • ביום הראשון חשבתי שאני מיותר.
    האנשים נכנסו לרב מתי שבא להם, דפקו בכל שעה משעות היום.
    תשע, עשר, אחת עשרה בבוקר, צהרים, ערב. דפיקות דפיקות, כל הזמן.
    ישבתי בסלון של הרב וחיפשתי משהו לקרוא, לא מצאתי. ניסיתי להראות נוכחות אבל האנשים הביטו ולא הבינו מה אני רוצה מחייהם.
    באנו אל הרב, לא אליך, אמרו עיניהם.

    למחרת היה אותו דבר, וביום הבא גם.
    זהו זה, החלטתי. אני עוזב. קמתי מהספה בשעה שתים עשרה ורבע, בדיוק כאשר בחור קטן ומקומט יצא מהרב עם אור בעיניים, ודפקתי על דלת חדרו.
    הרב בדיוק ענה לשיחת טלפון ככה שהוא לא שמע את הדפיקות שלי, ובדיעבד עיכלתי את הנס הגדול. כל הדור כולו צריך להעריך את הנס ההוא.
    כי באותו רגע שעצרתי את הדפיקות, נכנס עוד בחור לבית של הרב. גם אחד קומפקטי וקטן. בטח רצה לשאול אותו משהו שטותי כמו הקודם.
    היות שידעתי שהרב תפוס כרגע בפניות קודמות - עובדה שהוא לא פתח לי את הדלת - לא נתתי לבחור הקטן להכנס. נשענתי על משקוף הדלת, הודעתי לו בפרצוף חד משמעי:
    הרב לא יכול עכשיו. תבוא בערב.
    ערב זה רחוק, עוד הרבה זמן. עד אז הרב כנראה יתפנה, חשבתי.
    כעבור חמש דקות עוד מישהו מהשכונה רצה להכנס לרב. אחד רציני דווקא, אם אני לא טועה היה פעם ראש כולל.
    הוא היה קשוח יותר מהקודם, ושאל אותי שוב ושוב ממתי יש לרב גבאים.
    לרגע לא גמגמתי. הודעתי לו, ישר לפנים המטופחות שלו, שהרב מינה אותי החל מאתמול להיות הגבאי.

    הוא שמע את המשפט, ראה את הרצינות ואת הבטחון העצמי שלי - ונרתע קצת. התיישב על הספה ושאל מתי אפשר להכנס בכל זאת לרב, והיות שהנושא דחוף, הוא מוכן לשלם חמישים שקלים לבדק הבית.
    בדק הבית? לא קלטתי בשניה הראשונה. אחר כך הבנתי. דמי טיפול, עמלה, שוחד, דמי כניסה, איך שתרצו.
    אמרתי לו שבמאה שקל אנסה להכניס אותו בכל זאת לרב, ואדון פנים מטופחות ראש כולל בדימוס נתן לי את השטר המבוקש, מקופל לפיסה זעירה.
    טמנתי את השטר בכיס, דפקתי בדלת של הרב, שאלתי אותו אם אפשר להכניס אליו יהודי שבא להתייעץ. הרב חייך ואמר שברור, וכשהכנסתי את האורח לחדר לחשתי לו באוזן: לא יותר מעשר דקות. תיכף יבואו הרבה אנשים.

    וככה התחלתי להיות גבאי. מכלום, מאפס. בניתי בעצמי את התפקיד. אפילו הרב לא חלם מה אני אעשה ממנו ומה יהיה ממני. הרב בסך הכל ראה שקשה לי בישיבה והציע לי ללמוד בבית שלו ולנקות מידי פעם, ואולי גם להכין קפה לאנשים שמגיעים להתייעץ פה ושם. אני הפכתי את עצמי לגבאי, ואת הרב - לאושייה מבוקשת ובלתי נגישה.
    אני מינפתי את הרב.

    ונכון, מאז עברו הרבה שטרות בכיסים שלי, קניתי דירה בירושלים ועוד שלוש בבית שמש, והצלחתי לווסת את כמויות האנשים שבאים לרב, אבל שום דבר לא מושלם:

    מידי פעם אני חש צביטה קטנה בלב, ושואל את עצמי אם הרב יודע כמה כסף אני עושה מהאנשים שבסך הכל באו לבקש ממנו ברכה ועצה. אני חושב שאם היה לו מושג כמה טוב עשיתי בשבילו, ואיך הפכתי אותו מאדם רגיל ונגיש שכל אחד יכול להכנס אליו לאחד כזה שממש אבל ממש קשה להגיע אליו – כנראה שהוא עצמו היה משלם לי גם קצת, שכר טרחה כזה. יעזור לי מאוד לסגור את החוזה על הדירה הרביעית בבית שמש.
    • תודה
    Reactions: STBW, פררו רושה, שרה יצחקי ועוד 69 משתמשים72 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    אחד ניגש לרב וביקש ברכה עליו ועל ילדיו, והציע אף להוסיף תשלום 'כופר נפש' ונקב בסכום פלוני. נזעק...
  • 626
    • ב
    מי אתה באמת?
  • ביזנסטורי - אילה //
    • זה אני. גבר שבגברים.
    יש לי אופי מרוחק כזה וקצת קריר,
    מתהלך בפנים חתומים - אטומים ולא מפרגן חיוך סתם.
    מתעטש בקולי קולות מלווים בסופות רעמים בודדות וממטרים קצובים לפרקים
    כמו גרעפס אמיתי שיוצא רק לאחר שלוש כוסות קוקה קולה לאחר טשולנט משובח.
    אני עף על העולם, עף על עצמי, מעיף את כולם באצבע הקטנה.
    אני נוהם באזניהם את כל מה שיש לי לומר עליהם,
    עד שהם מתגוננים מפניי, האנשים.
    אני חזק, אני שולט.
    אני גבר.

    אבל לפעמים אני מסיר את כל המחסומים ולא מתבייש.
    אני יכול לעמוד באמצעה של השדרה הכי סואנת ולבכות את נשמתי,
    להוריד נחלי דמעות כמו מים ולא אכפת לי.
    אני נהנה להשתתף בכירבולים מפנקים בתוך מעיל פוך או פוך בלי מעיל.
    אני חולף בסערה בין האנשים ומלטף את פניהם ברוך,
    מחבק אותם בחזקה.
    עד שהם אוהבים אותי, האנשים.
    אני חזק, אני מרגיש.
    אני חורף.
    • תודה
    Reactions: בונבוניירה פיקנטית, L_M, שרה יצחקי ועוד 21 משתמשים24 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    תודה. שיניתי.
  • 682
    • חרש עץ
    גם צביקי אוהב את החורף
  • חרש עץ //
    • צביקי מחכה לחורף.

    עכשיו יש קצת עננים אז הוא הולך לחיידר עם מכנסיים ארוכות וזה מציק לו, כי הגלד של הפצעים בברכיים משתפשף בבד של המכנסיים ובסוף זה מתקלף, ואז אמא צועקת עליו עוד פעם שאם מקלפים את הפצעים נהיה צלקת.

    אבל אחרי שזה יתקלף ויהיה צלקת ועוד קצת זמן אחר כך, כבר לא יהיו לו שום פצעים בברכיים ובמרפקים.

    וגם אחרי החורף כשיהיה עוד פעם קיץ זה כבר לא נורא, כי בקיץ של כיתה ג' כבר במילא אסור ללבוש מכנסיים קצרות, ואז גם מתי שהוא יחליק על החצץ כמו תמיד כשמשחקים אל הדגל, רק המכנסיים יקרעו ואז מקסימום יהיה לו ברגל רק פצע קטן וזהו.

    הצלחתי איכשהו להסתנן לפה:cool:, מנסה את מזלי ;) בקטנה
    • תודה
    Reactions: L_M, אביטל שורץ, יעקב1245 ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    אז אולי תלמד את עיסא להסתנן בקיץ...
  • 989
    • RACHELIZ
    סתיו שונאת את מיטל ¦ וואוווו ווואוווו
  • RACHELIZ //
    • נכתב ע"י יאן:
    עכשיו מחכים לטור על "סתיו שונאת את מיטל"
    לחצ/י כדי להרחיב...
    בבקשה:

    כן כן. גם לי מותר לשנוא. לא רק למיטל.
    זאת אני ואין לה זכות ללכלך ולדרוך עלי כמו חיימק'ה הזה שדרך על עלה השלכת שהעפתי אתמול. ככה אני והיא צריכה לקבל אותי כמו שאני.
    מילא אם התלונה שלה הייתה גורמת לי להשתנות אבל זה הרי לא יעזור לה. אני נולדתי כדי לתת לאנשים זמן להתרגל לקור. אי אפשר בבת אחת לקפוץ מחמסין לשלג.
    הגוף לא היה שורד את זה.
    תחשבו רגע. נגיד יום לפני ראש השנה חם גיהנום ובראש השנה קר כמו גלידה. בעצם לא טוב גלידה. גלידה זה של קיץ.
    קר קרח. פשוט לא רציתי להשמש פעמיים במילה שלג. אבל הנה, עכשיו השתמשתי. טוב, לא משנה. איפה הייתי?
    אה. בקיצור, לא הייתם מסוגלים להתרכז בכלל בתפילות, הייתם חולים. לא סתם קצת אקמול. חולים חולים. ובטח היה לכם קשה לצום ביום כיפור. בסוכות בכלל הייתם מצטערים כל החג.
    אז מיטל, שומעת? את יכולה לטוס לאוסטרליה או משהו.
    • תודה
    Reactions: לילך אור, MS2, יעקב1245 ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    טוב, אז זה כבר הגיג לשור ששונא את סתיו השקרנית...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה