הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
..."ברוך אתה... המבדיל בין קודש לחול".
-אאאמןןן.
רוחי הרימה את עיניה מנתזי היין שכעת גם הם מעטרים את המפה שהייתה לבנה איי-שם לפני מי-יודע-כמה-זמן בערב ראש השנה דאשתקד. מאז היא עברה גם שבת, ערב יום כיפור, יום כיפור, שבת, חג ראשון, שבת, חול המועד, שבת, שביעי של סוכות, הושענה רבאק, שמיני עצרת, וזהו. זה נגמר. ככל הנראה אלו הם הסימנים האדומים האחרונים שעוד יזכו להצטרף אל אינספור אחיהם על מפת השבת, חול, חג, חול, שבת, חג, חול, חג, שבת, חג.
העיניים עזבו את הכתמים וטיפסו אל עיניו של בעל הבית. הוא לא היה שם. הגביע שכב בהפוכה על צלוחית הכסף, הילדים עמדו מסביב, הקיטל, הטלית, ספר התורה מבד, מנייר, מקלף, הדגלים, קופסת האתרוג, נרתיק הלולב, עלי ערבות, הושענות חבוטות, טופים דבוקים לרצפה, לכיסאות, לשולחן, למצעים, למיטות, צנצנת דבש, שופר מפלסטיק, הכל עמד שם מסביב. חוץ מבעלה.
חלקיק השנייה לאחר שסיים את ההבדלה הוא נעלם. ואז היא נזכרה באותו הלילה. ליל חול המועד, אוזניים מצפצפות שבבי מנגינות עולות ויורדות עוד משמחת בית השואבה ההמונית, הרעשנית, המקפיצה, חלקיקי מילים ברבעי טונים בלתי יציבים שוטפים את האונות ומכות בחוזקה על מיתרי החשיבה. ובדיוק אז, שנייה לאחר שהיא הניחה את ראשה על הכר וניסתה לדמיין עדר כבשים לבנבנות צמריריות, עגלגלות ורחמניות, הצועדות בלאט על כרי דשא ירוקים, פוריים, שקטים ורגועים, ליד זרזיף טפטופי נטיפי מים חיים הזורמים ומפכים ברוגע מלאכי, בינות לסלעים ואבנים רכים ומענגים כמו פופים ענקיים, או כל חלום, דמיון, תמונה או תנועה שתצליח להשקיט סוף סוף את כל הרחש בחש שמתרוצץ לה בין האוזניים.
ורעש הטיפות נשמע היטב באוזניה. מן החלון שלא היה סגור עד הסוף. ושנייה לאחר מכן השתחל בעלה אל חדר השינה כשכתמי בוץ חמחמים ומעניינים מעטרים את כיפת הלילה הצחורה שהייתה לו - נדבת הסכך המאובק שלא הסכין לנער את עצמו ערב החג. הוא השתחל בצנעה אל החדר, משתדל שלא להעיר אותה, העביר יד בזקנקנו כה וכה, נטש את המזרון הדקיק מן המיטה המתקרפלת (מלשון קרעפלאך-אין קשר, למחוק את זה!), ונחת בדממה על מיטתו, שוכח לגמרי כי רגלי המיטה היו פוצחים בסדרת נביחות שאינה מביישת גם רפרטואר וויטרואז'י בכל אופרה המכבדת את עצמה - כל אימת שהיה איי מי מעז להניח את גופו עליהם.
ואז, ברקע נשימותיו התכופות היא לחשה לכיוונו בסתמיות מעושה - "לילה טוב"!
- את יודעת מה חשבתי? - הוא ניצל את העובדה שהיא עדיין אינה יישנה.
"הא?"
- שהשנה, בשונה מן השנים הקודמות, איך שנגמר שמחת תורה, אני נועל את עצמי במרפסת השירות הסגורה ואיני משחרר את עצמי עד שכל ערימות הבגדים יהיו מונחים מכובסים, מיובשים, מגוהצים ומקופלים, בשורות ארוכות, כבני מרון.
"אתה?"
- כן. למה לא? כל שנה את מתקשקשת שם במשך חודש ימים עד שהפריט האחרון מוצא את מקומו על המדף. השנה זה יהיה התפקיד שלי. את בזמן הזה תכיני לי סעודת מלכים כאות הוקרה על המאמץ הפיזי והנפשי.
בליל הושענה רבה הוא חזר הביתה כששקית שחורה בידו. הוא לא שיתף אותה במתרחש ורק הניח את החבילה במדף העליון. ברגע של חוסר שימת לב מצדו היא רחרחה בנעשה והציצה פנימה. סרבל כתפיות כחול, כובע שמש, כפפות לטקס כחולות מהסוג העבה, משקפי רוח, מגן אוזניים, מסכת פה מרושתת וחבילה ענקית של סוכריות גומי בכל הצורות, הצבעים והמינים. באותו הרגע היא לא הבינה מדוע הוא מצטייד כאילו הפך בין לילה למדען אטום העורך ניסויים גרעיניים מסוכנים לאנושות.
רק עכשיו, אל מול נתזי היין על המפה, אל מול מקומו הריק בראש השולחן, היא הבינה הכל. מבט לדלת מרפסת השירות. נעול. רעש עמום נשמע מתוכו. טוב. לפחות הוא עושה משהו מועיל עם עצמו.
שעתיים לאחר מכן היא הצמידה את אוזנה לדלת, תכונה נשמעה מבפנים. לאחר חמש שעות נוספות היא דפקה קלושות, אין תגובה. בבוקר היא קראה בשמו, שקט. בארוחת הצהריים היא התקשרה אליו, אין קליטה. בשתיים עשרה בלילה היא חבטה בדלת בכל כוחותיה, נאדה.
בארבע לפנות בוקר היא עמדה עם ספר תהילים בעוד עוזי הפורץ החרדי עומד מול הבונקר כשמפתח ברגים ענקי בידו והוא נכון לאות ההסתערות. שני מכות בכנף והדלת נפתחה. היא הביטה פנימה בחשש. חדרה מעט יותר פנימה.
בכל חלל החדר, מן המסד ועד לטפחות, עמדו, ישבו, רבצו, נזרקו, בגדים ופרטי לבוש, בדים ומגבות, מכל הסוגים והמינים, בערימות מבולגנות, בשורות מקופלות, בסלסלות מחוררות, מקובצים בתפזורות, והאיש איננו.
ערימה חשודה בפינת החדר. סלסלת כביסה ענקית ועליה מוערמים אינספור פריטים מלוכלכים. בקדחתנות לחוצה היא סילקה ערימות בגדים לכאן ולכאן, מעיפה ומפילה לכל הכיוונים, חופרת וחותרת עד לתחתית הסלסלה.
למטה, בתחתית הסלסלה, מקופל אל תוך עצמו ככדור צמר, כתינוק בן יומו, ישן עמוקות, בעלה שליט"א.
קרדיט לכותרת (ואם כן גם להשראה): סמסונג ישראל - ליאו ברנט Leo Burnett
-אאאמןןן.
רוחי הרימה את עיניה מנתזי היין שכעת גם הם מעטרים את המפה שהייתה לבנה איי-שם לפני מי-יודע-כמה-זמן בערב ראש השנה דאשתקד. מאז היא עברה גם שבת, ערב יום כיפור, יום כיפור, שבת, חג ראשון, שבת, חול המועד, שבת, שביעי של סוכות, הושענה רבאק, שמיני עצרת, וזהו. זה נגמר. ככל הנראה אלו הם הסימנים האדומים האחרונים שעוד יזכו להצטרף אל אינספור אחיהם על מפת השבת, חול, חג, חול, שבת, חג, חול, חג, שבת, חג.
העיניים עזבו את הכתמים וטיפסו אל עיניו של בעל הבית. הוא לא היה שם. הגביע שכב בהפוכה על צלוחית הכסף, הילדים עמדו מסביב, הקיטל, הטלית, ספר התורה מבד, מנייר, מקלף, הדגלים, קופסת האתרוג, נרתיק הלולב, עלי ערבות, הושענות חבוטות, טופים דבוקים לרצפה, לכיסאות, לשולחן, למצעים, למיטות, צנצנת דבש, שופר מפלסטיק, הכל עמד שם מסביב. חוץ מבעלה.
חלקיק השנייה לאחר שסיים את ההבדלה הוא נעלם. ואז היא נזכרה באותו הלילה. ליל חול המועד, אוזניים מצפצפות שבבי מנגינות עולות ויורדות עוד משמחת בית השואבה ההמונית, הרעשנית, המקפיצה, חלקיקי מילים ברבעי טונים בלתי יציבים שוטפים את האונות ומכות בחוזקה על מיתרי החשיבה. ובדיוק אז, שנייה לאחר שהיא הניחה את ראשה על הכר וניסתה לדמיין עדר כבשים לבנבנות צמריריות, עגלגלות ורחמניות, הצועדות בלאט על כרי דשא ירוקים, פוריים, שקטים ורגועים, ליד זרזיף טפטופי נטיפי מים חיים הזורמים ומפכים ברוגע מלאכי, בינות לסלעים ואבנים רכים ומענגים כמו פופים ענקיים, או כל חלום, דמיון, תמונה או תנועה שתצליח להשקיט סוף סוף את כל הרחש בחש שמתרוצץ לה בין האוזניים.
ורעש הטיפות נשמע היטב באוזניה. מן החלון שלא היה סגור עד הסוף. ושנייה לאחר מכן השתחל בעלה אל חדר השינה כשכתמי בוץ חמחמים ומעניינים מעטרים את כיפת הלילה הצחורה שהייתה לו - נדבת הסכך המאובק שלא הסכין לנער את עצמו ערב החג. הוא השתחל בצנעה אל החדר, משתדל שלא להעיר אותה, העביר יד בזקנקנו כה וכה, נטש את המזרון הדקיק מן המיטה המתקרפלת (מלשון קרעפלאך-אין קשר, למחוק את זה!), ונחת בדממה על מיטתו, שוכח לגמרי כי רגלי המיטה היו פוצחים בסדרת נביחות שאינה מביישת גם רפרטואר וויטרואז'י בכל אופרה המכבדת את עצמה - כל אימת שהיה איי מי מעז להניח את גופו עליהם.
ואז, ברקע נשימותיו התכופות היא לחשה לכיוונו בסתמיות מעושה - "לילה טוב"!
- את יודעת מה חשבתי? - הוא ניצל את העובדה שהיא עדיין אינה יישנה.
"הא?"
- שהשנה, בשונה מן השנים הקודמות, איך שנגמר שמחת תורה, אני נועל את עצמי במרפסת השירות הסגורה ואיני משחרר את עצמי עד שכל ערימות הבגדים יהיו מונחים מכובסים, מיובשים, מגוהצים ומקופלים, בשורות ארוכות, כבני מרון.
"אתה?"
- כן. למה לא? כל שנה את מתקשקשת שם במשך חודש ימים עד שהפריט האחרון מוצא את מקומו על המדף. השנה זה יהיה התפקיד שלי. את בזמן הזה תכיני לי סעודת מלכים כאות הוקרה על המאמץ הפיזי והנפשי.
בליל הושענה רבה הוא חזר הביתה כששקית שחורה בידו. הוא לא שיתף אותה במתרחש ורק הניח את החבילה במדף העליון. ברגע של חוסר שימת לב מצדו היא רחרחה בנעשה והציצה פנימה. סרבל כתפיות כחול, כובע שמש, כפפות לטקס כחולות מהסוג העבה, משקפי רוח, מגן אוזניים, מסכת פה מרושתת וחבילה ענקית של סוכריות גומי בכל הצורות, הצבעים והמינים. באותו הרגע היא לא הבינה מדוע הוא מצטייד כאילו הפך בין לילה למדען אטום העורך ניסויים גרעיניים מסוכנים לאנושות.
רק עכשיו, אל מול נתזי היין על המפה, אל מול מקומו הריק בראש השולחן, היא הבינה הכל. מבט לדלת מרפסת השירות. נעול. רעש עמום נשמע מתוכו. טוב. לפחות הוא עושה משהו מועיל עם עצמו.
שעתיים לאחר מכן היא הצמידה את אוזנה לדלת, תכונה נשמעה מבפנים. לאחר חמש שעות נוספות היא דפקה קלושות, אין תגובה. בבוקר היא קראה בשמו, שקט. בארוחת הצהריים היא התקשרה אליו, אין קליטה. בשתיים עשרה בלילה היא חבטה בדלת בכל כוחותיה, נאדה.
בארבע לפנות בוקר היא עמדה עם ספר תהילים בעוד עוזי הפורץ החרדי עומד מול הבונקר כשמפתח ברגים ענקי בידו והוא נכון לאות ההסתערות. שני מכות בכנף והדלת נפתחה. היא הביטה פנימה בחשש. חדרה מעט יותר פנימה.
בכל חלל החדר, מן המסד ועד לטפחות, עמדו, ישבו, רבצו, נזרקו, בגדים ופרטי לבוש, בדים ומגבות, מכל הסוגים והמינים, בערימות מבולגנות, בשורות מקופלות, בסלסלות מחוררות, מקובצים בתפזורות, והאיש איננו.
ערימה חשודה בפינת החדר. סלסלת כביסה ענקית ועליה מוערמים אינספור פריטים מלוכלכים. בקדחתנות לחוצה היא סילקה ערימות בגדים לכאן ולכאן, מעיפה ומפילה לכל הכיוונים, חופרת וחותרת עד לתחתית הסלסלה.
למטה, בתחתית הסלסלה, מקופל אל תוך עצמו ככדור צמר, כתינוק בן יומו, ישן עמוקות, בעלה שליט"א.
קרדיט לכותרת (ואם כן גם להשראה): סמסונג ישראל - ליאו ברנט Leo Burnett
4 תגובות
מאת הניק @יעקב1245
עֵינַי עֲגוּמוֹת בְּשַׂרְעַפִּים מְכֻוָּץ, נֶעֱמַדְתִּי לִפְנֵי הַכֵּס
קוֹמָתִי שְׁחוּחָה הִרְהוּרִים שֶׁל חָצָץ, בְּחַיַּי מְמָאֵס
עַל הַצַּעַר שֶׁעָגַמְתִּי
וְעַל נֶפֶשׁ שֶׁכּוֹפַפְתִּי
לֵב חָבֵר אוֹתוֹ רָמַסְתִּי
וְעָזַבְתִּי
בָּטוּחַ בְּחוֹבוֹת נִמְנַע מִלְּזַכּוֹת, נָפַלְתִּי לִפְנֵי הַכֵּס
בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת בְּיָדַיִם כְּבוּלוֹת, אֶת עַצְמִי מְנַפֵּץ
עַל הַחָג שֶׁחָגַגְתִּי
אֶת נַפְשִׁי רִצִּיתִי
מִסְכֵּן שֶׁבָּא בְּחֶבְרָתִי
אוֹתוֹ עָזַבְתִּי
שׁוֹכֵב לִי בַּלַּיִל לֹא נִרְדָּם, הַכּוֹכָבִים הִתְעוֹרְרוּ כֻּלָּם, רַק רוּחִי יוֹדַעַת וּמְשׁוֹטֶטֶת, חֶבְרָה טוֹבָה בִּקְּשָׁה,
וְהִנֵּה לְבַדָּהּ נִשְׁאֲרָה.
אִם אוּכַל לְרַצּוֹת אִם אֶפְשָׁר לְהִתְרַצּוֹת, שָׁאַלְתִּי לִפְנֵי הַכֵּס
לֵב שֶׁרִצַּצְתִּי יְהוּדִי שֶׁנָּטַשְׁתִּי, מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ
לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר
לְהַבְעִיר בַּמָּרוֹם
לְהָאִיר וְלַחֲזֹר
אֶל הַלֵּב?
שׁוֹכֵב עַל מִטָּתִי - מֻטְרָד, הַיָּרֵחַ לֹא לְבַד, וְרוּחִי שׁוֹרֶקֶת וְזוֹעֶפֶת. לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים רָצְתָה
וְהִנֵּה לְבַדָּהּ נִשְׁאֲרָה
אווווהווווהווהוווווו
אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֵן אֲנַחְנוּ אַחִים. סַמֵּן לִי נָא הַנְּתִיבִים, לְהַבְעִיר אֶת הָאַחִים. הֲפֹךְ נָא לִבּוֹ עָלַי לְטוֹבָה, עֲזֹר לִי לִרְצוֹת לְהַשְׁפִּיעַ אַהֲבָה
אווווהווווהווהוווווו
יְקָרִי בַּמְּרוֹמִים, עֲזֹר נָא לְנִפְרָדִים. שְׁלַח נָא אוֹרוֹת גְּנוּזִים, לְאַחֵד בְּיִחוּדִים. הֲפֹךְ אֶת לִבִּי לִרְצוֹת הָאֲחֵרִים, גַּם אִם אוֹתִי הֵם מְשַׁעְמְמִים
עֵינַי בּוֹכִיוֹת, מַחְשְׁבוֹתַי רְפוּיוֹת, הִתְיַצַּבְתִּי וְשָׂמַחְתִּי לִפְנֵי כֵּס
קוֹמָתִי נְמוּכָה, הִרְהוּרִים שֶׁל תְּשׁוּבָה, יֵשׁ תִּקְוָה לֹא אֲפַסְפֵס
שִׂמְחָה לְהָשִׁיב
לִבּוֹת לְהַקְרִיב
לְחַפֵּשׂ וּלְהַאֲהִיב
וְשַׁבְתִּי
עֵינַי עֲגוּמוֹת בְּשַׂרְעַפִּים מְכֻוָּץ, נֶעֱמַדְתִּי לִפְנֵי הַכֵּס
קוֹמָתִי שְׁחוּחָה הִרְהוּרִים שֶׁל חָצָץ, בְּחַיַּי מְמָאֵס
עַל הַצַּעַר שֶׁעָגַמְתִּי
וְעַל נֶפֶשׁ שֶׁכּוֹפַפְתִּי
לֵב חָבֵר אוֹתוֹ רָמַסְתִּי
וְעָזַבְתִּי
בָּטוּחַ בְּחוֹבוֹת נִמְנַע מִלְּזַכּוֹת, נָפַלְתִּי לִפְנֵי הַכֵּס
בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת בְּיָדַיִם כְּבוּלוֹת, אֶת עַצְמִי מְנַפֵּץ
עַל הַחָג שֶׁחָגַגְתִּי
אֶת נַפְשִׁי רִצִּיתִי
מִסְכֵּן שֶׁבָּא בְּחֶבְרָתִי
אוֹתוֹ עָזַבְתִּי
שׁוֹכֵב לִי בַּלַּיִל לֹא נִרְדָּם, הַכּוֹכָבִים הִתְעוֹרְרוּ כֻּלָּם, רַק רוּחִי יוֹדַעַת וּמְשׁוֹטֶטֶת, חֶבְרָה טוֹבָה בִּקְּשָׁה,
וְהִנֵּה לְבַדָּהּ נִשְׁאֲרָה.
אִם אוּכַל לְרַצּוֹת אִם אֶפְשָׁר לְהִתְרַצּוֹת, שָׁאַלְתִּי לִפְנֵי הַכֵּס
לֵב שֶׁרִצַּצְתִּי יְהוּדִי שֶׁנָּטַשְׁתִּי, מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ
לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר
לְהַבְעִיר בַּמָּרוֹם
לְהָאִיר וְלַחֲזֹר
אֶל הַלֵּב?
שׁוֹכֵב עַל מִטָּתִי - מֻטְרָד, הַיָּרֵחַ לֹא לְבַד, וְרוּחִי שׁוֹרֶקֶת וְזוֹעֶפֶת. לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים רָצְתָה
וְהִנֵּה לְבַדָּהּ נִשְׁאֲרָה
אווווהווווהווהוווווו
אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֵן אֲנַחְנוּ אַחִים. סַמֵּן לִי נָא הַנְּתִיבִים, לְהַבְעִיר אֶת הָאַחִים. הֲפֹךְ נָא לִבּוֹ עָלַי לְטוֹבָה, עֲזֹר לִי לִרְצוֹת לְהַשְׁפִּיעַ אַהֲבָה
אווווהווווהווהוווווו
יְקָרִי בַּמְּרוֹמִים, עֲזֹר נָא לְנִפְרָדִים. שְׁלַח נָא אוֹרוֹת גְּנוּזִים, לְאַחֵד בְּיִחוּדִים. הֲפֹךְ אֶת לִבִּי לִרְצוֹת הָאֲחֵרִים, גַּם אִם אוֹתִי הֵם מְשַׁעְמְמִים
עֵינַי בּוֹכִיוֹת, מַחְשְׁבוֹתַי רְפוּיוֹת, הִתְיַצַּבְתִּי וְשָׂמַחְתִּי לִפְנֵי כֵּס
קוֹמָתִי נְמוּכָה, הִרְהוּרִים שֶׁל תְּשׁוּבָה, יֵשׁ תִּקְוָה לֹא אֲפַסְפֵס
שִׂמְחָה לְהָשִׁיב
לִבּוֹת לְהַקְרִיב
לְחַפֵּשׂ וּלְהַאֲהִיב
וְשַׁבְתִּי
1 תגובות
(מוקדש ל@הדוויג, @RACHELIZ, ו@האגריד)
לא התכוונתי להיות מרושע. בטח שלא להתנהג בצורה כה ילדותית. בטח שלא בערב ראש השנה.
ליבי כבד, רוחי נכאה. רע לי. עצוב לי.
לא התכוונתי לכלום, פשוט נמאס לי מההתנהלות הקבועה, הן מצידי והן מצד בת הזוג שתחי'. הדיון מתנהל מזה עשורים במסלול זהה: אני שואג ש'אין גרביים בבית הזה', וגם 'ולא נעים לי מהחברים בכולל'.
זוגתי שתחי' טוענת שאני צריך לכבס בעצמי את הגרביים ולהפסיק להתלונן כמו 'קוּטֶר', אני צועק שאני לא צועק ורק שואל למה אין גרביים, ואילו היא מסבירה שלא אכפת לה לכבס לי גרביים ככל ויהיו לי כאלה.
בנקודה קריטית זו אני נוהג לנופף לראווה בקבלה מהחנות 'גרב לכל גבר' משנת תשנ"ג, קבלה המוכיחה כי ביצעתי רכישה של כשלושים זוגות גרבי כותנה שחורות איכותיות תוצרת טורקיה, ואילו היא שתחי' מסבירה שעם כל הכבוד למסמכים החתומים, תכל'ס אין באף פינה בבית גרביים העונות על התיאור הנ"ל, ומה לי כי אלין.
בשלב הזה נמאס לי לחלוטין מהכל, ואני זועק שאילו רק היא תטרח לפשפש בקרביו של סל הכביסה ולהגיע עד תחתיתו - מצוא תמצא שם צרור גרביים נוקשות שנמצאות שם עוד מראשית הימים, מה שגורם לה לעקם את אפה ולציין שהיא מוכנה לבשל, לשטוף כלים וגם לעשות כביסה - אבל לא להיות פועלת במחצבה ולא ציידת אוצרות.
כך היו הדברים משכבר הימים, ואני כבר חשבתי שלנצח אתהלך ללא גרביים, מקפיד לקנות אך ורק מכנסיים ארוכות מהממוצע המכסות את הנעליים לחלוטין.
ואז נכנס החציל לחיינו, בסערה. ולא סתם חציל, אלא אחד בטעם אבוקדו, מכל הפלאות המשונות שבעולם.
בכנות, אף פעם לא התחברתי לירק הזה, הנפוח, המשמש כמתווך בין כמויות שמן ובין הסועדים.
בכל אירוע שני מוגש תבשיל כלשהו המבוסס עליו. מוסקה, רוטב חצילים, ריבת חצילים, משקה חצילים מוגז, מרק חצילים, תבשיל חצילים, וכמובן - סלט חצילים קלויים בשמן עמוק. מעולם לא הבנתי מדוע הוא זוכה לאהדה כה רבה. מה יש בו? לא מראה, לא חן, לא טעם, לא מחיר, לא כימקלים מיטיבים, כלום. סתם ירק, קל משקל, רחב מימדים, ללא טעם.
*
ערב ראש השנה קרה המפנה הגדול, ומשם ניצחתי את זוגת' שתחי' בנצחון מהדהד שעוד יירשם לתהילה בספרי ההיסטוריה, שאותם כידוע כותבים אלו שניצחו, חופשיים ומחליטים מה בדיוק קרה.
וכך זה התרחש.
באותו ערב ראש השנה מצב רוחי היה סביר ומעלה. החזן בשחרית היה מהסוג הנוח והמהיר, התור במכולת היה קצר, הירקן האיר לי פנים ואף תחב לידיי הר קטן של חצילים חדשניים בטעם אבוקדו תוצרת קומוניקיישן בע"מ - ומשם לכאן נכנסתי לבית נושא שקיות.
הנחתי על המזנון את כולן, לוגו המרכול מוטבע עליהן בכתב מרובע, והיא נכנסה להציץ בהן, מקווה למצוא ראשי כרובים, שורשי תרדים, ואולי אף צרור בצלצלים ענוגים.
היא פשפשה בערמת השקיות חיש חש, עיניה הסגילו למראה החצילים, ומגרונה נפלטו קריאות שבר:
אוי, לא. לא. מוטי, אני לא מסוגלת יותר עם החצילים שלך.
וכאן אערוך אתנחתה קלה מעמל הסיפור, ואפרוש את השקפת עולמי בנוגע לחצילים.
אני מתעב אותם.
ובחזרה לקורות דברי הימים.
זוגתי שתחי' מכירה היטב את דעותיי בנידון, אך תמיד הקפידה להיות מאוזנת ולהצהיר שעל-אף שהיא איננה אשת חצילים, וטעמם אינו ערב במיוחד לחיכה - היא חושבת שטוב לאכול מידי פעם מעט מהם, והיא אף מסרבת לראות בהם אוייבי האנושות, ובוודאי שהם אינם ראויים, ציטוט "לחטוף על הראש את כל הנאצות הקבועות שלך עליהם". שיהיה.
היות ואינני מעוניין להבעיר את חמתה של בת חמותי, אני מקפיד מידי פעם לרכוש חצילונים. קטנים, זעירים, כאלו שאפשר להסליק בפח האשפה ללא עדים. ראי נא, נוהג אני להצהיר. אני לא אחד שעושה עניין מחצילים. אני אפילו קונה מידי פעם כמה כאלו, ומבקש ממך להכין מהם תבשיל לשבע ברכות של השכנים.
עד הארוע בערב ראש השנה, לא שיערתי ולא פיללתי שגם היא שותפה לסלידתי מהירק אטום המבט. אלא שאותו משפט קטן, אותה קריאה קלושה להצלה - הבהירו לי היטב כי טעיתי כל חיי, וכי לאורך כל שנות נישואיי רכשתי לחינם חצילים, שלא לדבר על כל אותן סעודות שבת בהן לעסתי באיטיות שלל מאכלי חציל, על מנת להסוות את סלידתי מהן.
וכל זה... לחינם!
ואילו היא, שהבינה שנתגלתה בקלונה, לא אבתה להודות בטעות. לפיכך היא השלימה את המשפט, מנסה לטשטש את כוונת תלונתה המקורית, באומרה:
אני מתכוונת, מוטי, למה קנית כל כך קצת חצילים. אני צריכה הרבה יותר.
הרבה יותר, ברור.
בנקודה זו פרצתי בצחוק גדול. די כבר עם התרמית הזו. אפשר כבר להודות באמת. עשרים ושבע שנים אנחנו חיים בכזו אי הבנה, ומשם לכאן כבר הספקנו לחתן את כל ילדינו. הגיע הזמן לפתור את הנושא.
היא התאמצה להעמיד פנים שלא הבנתי נכון, הצליחה בכך עשרים שניות, ולבסוף נשברה. קורסת תחת הנטל הרגשי של העמדת הפנים לאורך שנים.
היא הרימה את שקית החצילים התפוחה בעווית של גבר המחזיק לאשתו את התיק, ולחששה:
מוטי, בבקשה, אני לא מסוגלת יותר עם הירק הזה. האמת שאני לא מסוגלת. לא רק שאני לא סובלת את הטעם שלהם, ואוכלת מהם רק כדי שלא תיעלב, רק כדי שתוכל לומר לשכנים שטעמנו מהסלט חצילים והטעם גן עדן, ולא רק שאני חושבת שיש להם מרקם גושי ולא מוצלח, האמת היא שאני פשוט מיואשת.
כל בישול וכל טיבול וכל טיפול שאני עושה לחציל התורן - התוצאה היא גוש שומני ודביק, לא בריא בעליל. בבקשה תסלק אותו החוצה. לא רוצה לראות אותו יותר.
משם לכן, קרו הרבה דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי. אשמור את הפרטים בסוד. לא אספר האיך תשו כוחותיי מפאת כובד התגלית, עד כמה פח האשפה השכונתי נראה בדמיוני כה רחוק, לא אכביר במילים איך בדיוק נשאתי בעורמה את החצילים לסל הכביסה וטמנתי אותם בתחתיתו, ואיך היא מצאה אותם במקרה הבוקר, תמהה למה מרפסת השירות אפופת זבובים במימדים של אסון טבע. לא ארחיב ואתאר עד כמה היא שתחי' נפגעה, לצערי, וחשבה שהטמנתי אותם שם כמהתלה וכביקורת מרומזת על אי כיבוס גרביי הקשיחות משכבר הימים. לא התכוונתי. מבטיח.
הכל היה אי הבנה אחת גדולה.
מה הפלא שאני מתעב חצילים.
לא התכוונתי להיות מרושע. בטח שלא להתנהג בצורה כה ילדותית. בטח שלא בערב ראש השנה.
ליבי כבד, רוחי נכאה. רע לי. עצוב לי.
לא התכוונתי לכלום, פשוט נמאס לי מההתנהלות הקבועה, הן מצידי והן מצד בת הזוג שתחי'. הדיון מתנהל מזה עשורים במסלול זהה: אני שואג ש'אין גרביים בבית הזה', וגם 'ולא נעים לי מהחברים בכולל'.
זוגתי שתחי' טוענת שאני צריך לכבס בעצמי את הגרביים ולהפסיק להתלונן כמו 'קוּטֶר', אני צועק שאני לא צועק ורק שואל למה אין גרביים, ואילו היא מסבירה שלא אכפת לה לכבס לי גרביים ככל ויהיו לי כאלה.
בנקודה קריטית זו אני נוהג לנופף לראווה בקבלה מהחנות 'גרב לכל גבר' משנת תשנ"ג, קבלה המוכיחה כי ביצעתי רכישה של כשלושים זוגות גרבי כותנה שחורות איכותיות תוצרת טורקיה, ואילו היא שתחי' מסבירה שעם כל הכבוד למסמכים החתומים, תכל'ס אין באף פינה בבית גרביים העונות על התיאור הנ"ל, ומה לי כי אלין.
בשלב הזה נמאס לי לחלוטין מהכל, ואני זועק שאילו רק היא תטרח לפשפש בקרביו של סל הכביסה ולהגיע עד תחתיתו - מצוא תמצא שם צרור גרביים נוקשות שנמצאות שם עוד מראשית הימים, מה שגורם לה לעקם את אפה ולציין שהיא מוכנה לבשל, לשטוף כלים וגם לעשות כביסה - אבל לא להיות פועלת במחצבה ולא ציידת אוצרות.
כך היו הדברים משכבר הימים, ואני כבר חשבתי שלנצח אתהלך ללא גרביים, מקפיד לקנות אך ורק מכנסיים ארוכות מהממוצע המכסות את הנעליים לחלוטין.
ואז נכנס החציל לחיינו, בסערה. ולא סתם חציל, אלא אחד בטעם אבוקדו, מכל הפלאות המשונות שבעולם.
בכנות, אף פעם לא התחברתי לירק הזה, הנפוח, המשמש כמתווך בין כמויות שמן ובין הסועדים.
בכל אירוע שני מוגש תבשיל כלשהו המבוסס עליו. מוסקה, רוטב חצילים, ריבת חצילים, משקה חצילים מוגז, מרק חצילים, תבשיל חצילים, וכמובן - סלט חצילים קלויים בשמן עמוק. מעולם לא הבנתי מדוע הוא זוכה לאהדה כה רבה. מה יש בו? לא מראה, לא חן, לא טעם, לא מחיר, לא כימקלים מיטיבים, כלום. סתם ירק, קל משקל, רחב מימדים, ללא טעם.
*
ערב ראש השנה קרה המפנה הגדול, ומשם ניצחתי את זוגת' שתחי' בנצחון מהדהד שעוד יירשם לתהילה בספרי ההיסטוריה, שאותם כידוע כותבים אלו שניצחו, חופשיים ומחליטים מה בדיוק קרה.
וכך זה התרחש.
באותו ערב ראש השנה מצב רוחי היה סביר ומעלה. החזן בשחרית היה מהסוג הנוח והמהיר, התור במכולת היה קצר, הירקן האיר לי פנים ואף תחב לידיי הר קטן של חצילים חדשניים בטעם אבוקדו תוצרת קומוניקיישן בע"מ - ומשם לכאן נכנסתי לבית נושא שקיות.
הנחתי על המזנון את כולן, לוגו המרכול מוטבע עליהן בכתב מרובע, והיא נכנסה להציץ בהן, מקווה למצוא ראשי כרובים, שורשי תרדים, ואולי אף צרור בצלצלים ענוגים.
היא פשפשה בערמת השקיות חיש חש, עיניה הסגילו למראה החצילים, ומגרונה נפלטו קריאות שבר:
אוי, לא. לא. מוטי, אני לא מסוגלת יותר עם החצילים שלך.
וכאן אערוך אתנחתה קלה מעמל הסיפור, ואפרוש את השקפת עולמי בנוגע לחצילים.
אני מתעב אותם.
ובחזרה לקורות דברי הימים.
זוגתי שתחי' מכירה היטב את דעותיי בנידון, אך תמיד הקפידה להיות מאוזנת ולהצהיר שעל-אף שהיא איננה אשת חצילים, וטעמם אינו ערב במיוחד לחיכה - היא חושבת שטוב לאכול מידי פעם מעט מהם, והיא אף מסרבת לראות בהם אוייבי האנושות, ובוודאי שהם אינם ראויים, ציטוט "לחטוף על הראש את כל הנאצות הקבועות שלך עליהם". שיהיה.
היות ואינני מעוניין להבעיר את חמתה של בת חמותי, אני מקפיד מידי פעם לרכוש חצילונים. קטנים, זעירים, כאלו שאפשר להסליק בפח האשפה ללא עדים. ראי נא, נוהג אני להצהיר. אני לא אחד שעושה עניין מחצילים. אני אפילו קונה מידי פעם כמה כאלו, ומבקש ממך להכין מהם תבשיל לשבע ברכות של השכנים.
עד הארוע בערב ראש השנה, לא שיערתי ולא פיללתי שגם היא שותפה לסלידתי מהירק אטום המבט. אלא שאותו משפט קטן, אותה קריאה קלושה להצלה - הבהירו לי היטב כי טעיתי כל חיי, וכי לאורך כל שנות נישואיי רכשתי לחינם חצילים, שלא לדבר על כל אותן סעודות שבת בהן לעסתי באיטיות שלל מאכלי חציל, על מנת להסוות את סלידתי מהן.
וכל זה... לחינם!
ואילו היא, שהבינה שנתגלתה בקלונה, לא אבתה להודות בטעות. לפיכך היא השלימה את המשפט, מנסה לטשטש את כוונת תלונתה המקורית, באומרה:
אני מתכוונת, מוטי, למה קנית כל כך קצת חצילים. אני צריכה הרבה יותר.
הרבה יותר, ברור.
בנקודה זו פרצתי בצחוק גדול. די כבר עם התרמית הזו. אפשר כבר להודות באמת. עשרים ושבע שנים אנחנו חיים בכזו אי הבנה, ומשם לכאן כבר הספקנו לחתן את כל ילדינו. הגיע הזמן לפתור את הנושא.
היא התאמצה להעמיד פנים שלא הבנתי נכון, הצליחה בכך עשרים שניות, ולבסוף נשברה. קורסת תחת הנטל הרגשי של העמדת הפנים לאורך שנים.
היא הרימה את שקית החצילים התפוחה בעווית של גבר המחזיק לאשתו את התיק, ולחששה:
מוטי, בבקשה, אני לא מסוגלת יותר עם הירק הזה. האמת שאני לא מסוגלת. לא רק שאני לא סובלת את הטעם שלהם, ואוכלת מהם רק כדי שלא תיעלב, רק כדי שתוכל לומר לשכנים שטעמנו מהסלט חצילים והטעם גן עדן, ולא רק שאני חושבת שיש להם מרקם גושי ולא מוצלח, האמת היא שאני פשוט מיואשת.
כל בישול וכל טיבול וכל טיפול שאני עושה לחציל התורן - התוצאה היא גוש שומני ודביק, לא בריא בעליל. בבקשה תסלק אותו החוצה. לא רוצה לראות אותו יותר.
משם לכן, קרו הרבה דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי. אשמור את הפרטים בסוד. לא אספר האיך תשו כוחותיי מפאת כובד התגלית, עד כמה פח האשפה השכונתי נראה בדמיוני כה רחוק, לא אכביר במילים איך בדיוק נשאתי בעורמה את החצילים לסל הכביסה וטמנתי אותם בתחתיתו, ואיך היא מצאה אותם במקרה הבוקר, תמהה למה מרפסת השירות אפופת זבובים במימדים של אסון טבע. לא ארחיב ואתאר עד כמה היא שתחי' נפגעה, לצערי, וחשבה שהטמנתי אותם שם כמהתלה וכביקורת מרומזת על אי כיבוס גרביי הקשיחות משכבר הימים. לא התכוונתי. מבטיח.
הכל היה אי הבנה אחת גדולה.
מה הפלא שאני מתעב חצילים.
4 תגובות
האשכול הסמוך של מר @הדוויג העשיר הזכיר לי נשכחות שכתבתי:
מעשה באבוקדו שרצה מאוד להיות חציל
אבוקדו אחד ירוק וקשה
לא היה כלל מרוצה.
כל יום חלם להיות חציל
אולי כך, חשב, המצב אותו יציל.
החציל כהה וסגול
ואני סתם ירוק.
כולם אותו מכבדים
ורק אותי בצד משאירים,
מתייבש כך על השיש
והוא?
הוא נטרף מיד כמו בשר ליד ליש
עבר יום
עברו יומיים
והנה, הוא רך
לאכילה נצרך.
אך פרצופו החמוץ
השאירו בחוץ
מי ירצה אותו לאכול?
מי ירצה איתו לסעוד?
כך את דעתו העמיד
אותה לא מוכן היה להזיז
עד..
עד שנמלא קמטים והשחיר.
אכן, דומה לחציל
זקן וכסיל
אשר מיד הושלך
למעמקי הפח...
מעשה באבוקדו שרצה מאוד להיות חציל
אבוקדו אחד ירוק וקשה
לא היה כלל מרוצה.
כל יום חלם להיות חציל
אולי כך, חשב, המצב אותו יציל.
החציל כהה וסגול
ואני סתם ירוק.
כולם אותו מכבדים
ורק אותי בצד משאירים,
מתייבש כך על השיש
והוא?
הוא נטרף מיד כמו בשר ליד ליש
עבר יום
עברו יומיים
והנה, הוא רך
לאכילה נצרך.
אך פרצופו החמוץ
השאירו בחוץ
מי ירצה אותו לאכול?
מי ירצה איתו לסעוד?
כך את דעתו העמיד
אותה לא מוכן היה להזיז
עד..
עד שנמלא קמטים והשחיר.
אכן, דומה לחציל
זקן וכסיל
אשר מיד הושלך
למעמקי הפח...
1 תגובות
6 תגובות
12 תגובות
6 תגובות
1 תגובות
3 תגובות
10 תגובות
0 תגובות
3 תגובות
0 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
6 תגובות
2 תגובות
0 תגובות
8 תגובות
3 תגובות
7 תגובות
39 תגובות
0 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: פשוש, Violinist, בא בחשבון ועוד 35 משתמשים38 //