קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 638
    • רחל סרולוביץ
    על מילים ותש"פ
  • רחל סרולוביץ //
    • שנה טובה תשפ מונפשת.gif
    שנה טובה תשפ מונפשת.gif
    • תודה
    Reactions: אוהבת אמנות, נקודה אחת, L_M ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    רחל סרולוביץ
    רחל סרולוביץ
    כתבנו ונכתוב ;)
  • 2 6K
    • RACHELIZ
    שיר נתקלתי בזה ואהבתי את ההגשה:
  • RACHELIZ //
    • 20191004_095748.jpg
    20191004_095748.jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הנף מקלדת, מפרש, ארבע ועוד 56 משתמשים59 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    יוהו. הקטע האחרון הוא הגאוני ביותר עד עתה (לדעתי)
  • 1K
    • ב
    עוד סליחה אחת...
  • ביזנסטורי - אילה //
    • ערב פסח.

    הבית נקי ומאורגן, שוקי ישן, אני יושבת על הספה ברגליים שלובות וקוראת "הנורמלי האחרון".

    פתאום נרעדת הדלת "טוק טוק טוק טוק טוק". אני עוד לא מספיקה לקום וכבר חמש דפיקות נוספות. אני רצה לדלת לפני ששוקי יקום, וכמעט מפילה פנימה את השכנה ששלחה את מפרק האצבע כדי לדפוק שוב חמש דפיקות ברצף.

    "כן?!" אני מנסה להכניס בהטעמה את כל ההערות שאני כולאת בפנים, קולטת בזווית העין שישה זאטוטים וזאטוטות המקיפים אותה במעגל הדוק.

    "אולי את לא יודעת" היא מטיחה בי בלי הקדמות "אבל הבן שלך שופך מים מהחלון שלכם לתוך המרפסת שלנו".

    "הבן שלי ישן." אני אומרת לה בשקט. "וחוץ מזה שהוא רק בן שנה ולא מגיע לחלון. אולי זה מישהו אחר?"

    מערבולת הלחימה פוסקת בשניה אחת, וסומק עז ואדמוני מכסה בבת אחת את פניה הבהירות של שכנתי, כתפיה נכפפות וקולה יורד דרסטית בשתי אוקטבות שלמות.

    "אה... אז מי זה יכול להיות? את בטוחה שהוא לא מגיע לחלון?"

    אני חדשה בבניין והיא לא מכירה את הילד. אני זורמת איתה ומסבירה לה יפה ומציעה לה פתרונות וכשהיא קולטת שלא עליי יצא הקצף, היא לא יודעת איפה לשים את עצמה ומתנצלת מעומק הלב. ההתנצלויות, כמו הדפיקות, לא מתכוונות להיפסק באיזשהו שלב ואני צריכה לאזור את כל יצירתיותי כדי לשלח אותה חזרה לביתה ולסגור את הדלת כשאני עוד שומעת מהדהד מהמדרגות "אבל אני באמת מתנצלת, זה כל כך לא מגיע לך, פשוט הייתי מתוסכלת..."

    ***

    חודשיים אחר כך, ערב שבועות.

    אני יורדת למכולת לקנות מוצרי גבינה למאכלים כמיטב המסורת, ליד המקרר של החלב אני פוגשת אותה שוב, מוקפת הפעם בשישה זאטוטים ועוד ארבעה גדולים יותר. אני מברכת אותה לשלום בחביבות ואוספת לעגלתי חלב אחד.

    "אה, שלום" היא מרימה את ראשה מרשימת הקניות המדוייקת שבידה. "אני מתנצלת על אז, הייתי כל כך מבולבלת".

    "זה בסדר גמור" אני מחייכת אליה בסבלנות, "אני מבינה אותך לגמרי, אם אני הייתי במקומך גם הייתי מתרגזת".

    "אבל זה לא בסדר מצידי." היא מתעקשת ונועצת בי עיניים תמות ובהירות. "לא מגיע לך שככה צעקתי עלייך ובטח נבהלת... אני ממש מתנצלת".

    "הכל בסדר" אני אומרת שוב וזזה הצידה כדי לפנות מעבר לשני ילדים קטנטנים שמנסים להדוף לפניהם עגלת קניות ענקית.

    "אבל זה לא בסדר" היא מנסה להתנצל שוב. "זה בסדר גמור, להתראות" אני קוטעת אותה וממהרת לקופת אקספרס. את שאר הקניה אני שומרת לערב.

    ***

    שלושה חודשים אחר כך, ערב יום כיפור.

    אני מכניסה את שוקי לאמבטיה, פותחת את זרם המים ושומעת דפיקות. אני לא פותחת, שידפקו. אני עסוקה. חמש דפיקות רצופות מלוות אותי כשאני שופכת שמפו על התלתלים שלו ועוד חמש רצופות, מהירות יותר כשאני חופפת רציני את כל הראש, מנסה למחות מהשיער את כל גרגרי החול שנאספו שם מהגינה.

    זה מנדנד לי ואני לא מצליחה להתרכז אז אני משאירה אותו חפוף והולכת לפתוח רגע את הדלת.

    "אה... את זוכרת בערב פסח? כשעליתי וצעקתי עלייך על המים? אני כל כך מתנצלת, אני חושבת שאני צריכה לבקש ממך סליחה על אז. זה היה כל כך לא בסדר."

    אני מנסה לאמוד כמה זאטוטים מקיפים אותה הפעם. שש, פלוס תינוק קטן על הידיים. "זה בסדר גמור. זה היה בסדר אז וזה בסדר גם עכשיו" אני נושמת עמוקות. "את לא צריכה כל כך להתנצל. זה נורמלי, והבנתי אותך לגמרי ואת יכולה להיות רגועה שאני סולחת ולא כועסת עלייך בכלל".

    היא מנסה להשחיל עוד כמה משפטי התנצלות, אבל למזלי, נמאס לשוקי לחכות באמבטיה והוא קרא לי משם בקולות רמים "מאאאאאאאאאאמייייי! בואי! מאאאאאמממממממממייייייי! בואי!" השכנה התנצלה שוב. פעם אחת על אז, ופעם אחת על העיתוי של עכשיו ושבה ונעלמה במורד המדרגות.

    ***

    שעה אחר כך.

    הילדים ישנים סוף סוף, הבית מסודר ואני מתיישבת באנחת רווחה מול המחשב לסיים עבודות דחופות שחיכו לי בסבלנות מרובה.

    חמש דפיקות מהירות על הדלת. עוד חמש. עוד חמש. אני קמה במהירות ופותחת את הדלת מחפשת בגובה העיניים שלי את המטפחת של השכנה. אבל אין שם כלום. אני מורידה את מפלס המבט, על השטיח שעל הסף כתוב בכתב אנגלי מחובר "welcome to my home" ועל הכיתוב מצטופפים שישה זאטוטים נרגשים.

    הבת הגדולה מושיטה את שתי ידיה לפנים ומגישה לי שקית שחורה בעלת תכולה בלתי מזוהה. "מה זה?" אני שואלת בתמיהה. "זה אמא שלנו אמרה שזה בשבילך". היא נועצת בי עיניים בהירות וגדולות, ממתינה למשהו.

    אני נוטלת את השקית המכווצ'צ'ת, בוחנת אותה מכל הכיוונים. "תגידי לאמא תודה רבה". אני מצליחה להוציא לבסוף. "ותגידי לה גם שהיא לא צריכה". החבורה כולה נעלמת במורד המדרגות ואני פותחת את השקית מעל השיש הנקי.

    יש שם כוס אייס קפה חצי מופשרת, שוקולדים לבבות ופתק (חייבת לצטט):

    "לגברת רובינפלד היקרה,
    אני מתנצלת על עגמת הנפש שגרמתי לך-
    לא התכוונתי לאף אחד
    ובטח לא למי שלא קשורה לזה.
    סליחה מעומק הלב וגמר חתימה טובה
    השכנה    " (השם צונזר)

    הקפה היה מאד טעים, השוקולד מחכה לבעלי והפתק בפח.

    אבל אני לא מגלה מה יקרה אם היא תתנצל עוד פעם אחת...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוהבת תינוקות, Violinist, רעואל ועוד 32 משתמשים35 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    צורף קובץ
  • 1K
    • הדוויג
    סליחה, גם כן איתך...
  • הדוויג //
    • סליחה שפגעתי.
    זוכר את משפט המחץ ההוא שאמרתי לך? אחחחח, זו באמת הייתה קטילה שנונה וחריפה. אפילו עכשיו כשאני נזכר בזה אני מחניק חיוך רחב.
    עמדת שם, והיית נראה מה זה מגוחך. כולך חיוור ונבוך. יצאת 'ככה' קטן.
    פתחת וסגרת את הפה כמו איזה דג. לא היה לך מה לענות. היית פשוט פתטי.
    היית נראה כאילו אתה הולך לבכות. כמו איזה ילדה בכיינית. כמו ילדון רגיש שלא יודע להתמודד.
    ואיך כולם מסביב נהנו שירדתי עליך, יואו יואו.
    אין, זה היה אחד הגדולים...

    אז סליחה שפגעתי. אתה סולח?


    סליחה שצעקתי.
    אז כשעצבנת אותי. כשהרתחת אותי. כשהתנהגת בצורה מגעילה ודוחה.
    כשגרמת לי לצעוק ולכעוס עליך.
    כשעשית כל מה שאתה יכול כדי להרגיז ולהוציא אותי מהכלים.
    והרי עשית את זה בכוונה. אני יודע שעשית את זה בכוונה
    כי זה האופי שלך. אופי מעצבן כזה, אופי דפוק. לא סתם כולם שונאים אותך.
    אי אפשר להתנהל איתך נורמלי. רק בצעקות אתה מבין.

    אז סליחה שצעקתי. אתה סולח?


    סליחה שלא עזרתי.
    אז, כשביקשת ממני עזרה.
    כשניסית לנצל אותי.
    בטח חשבת שאני תמים, שאני אפול קרבן בקלות למניפולציות הרגשיות שניסית להפעיל עליי.
    חשבת שאני אקנה את הלוקשים שלך, שאיך שאני אשמע את ה"מצוקות" שלך, ישר אני ארוץ לעזור לך.
    כאילו אני לא מכיר את הנצלנות המכוערת שלך. את האגואיסטיות והפרזיטיות שלך. את הטפילות שלך.
    כאילו נולדתי אתמול. כאילו אני לא יודע שאתה סתם עצלן ואנוכי שאין לו כוח לעבוד והוא מחפש למצוץ מהחברה כל מה שהוא יכול. לך חפש את החברים שלך.

    אז סליחה שלא עזרתי. אתה סולח?
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אביר88, הכלבויניק, אפרים יעקובזון ועוד 44 משתמשים47 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    יש לי גם חשד כזה. הביטוי תחשוב טוב-טוב, דומה שלא היה קיים בימי גנשה ונלבקי
  • 737
    • מ"ם
    האזינו לזמזום הדבורים (53)
  • מ"ם //
    • ב"ה.

    וּבְכֵן, וַיֵּנִקֵהוּ דְּבַשׁ מִסֶּלַע:


    אָפִינוּ עוּגָה
    בָּלַלְנוּ בִּדְבַשׁ
    גָּעַלְנוּ חָמוּץ
    דָּבַקְנוּ בְּמֶתֶק
    הוֹסַפְנוּ כַּרְטִיס
    וְאִחַלְנוּ סֻכָּר
    זִמְזַמְנוּ כַּדְּבוֹרָה
    חַלָּה טָבַלְנוּ
    טָבַלְנוּ חַלָּה
    יָפוּ מַאֲפֵינוּ
    כַּמָּה הִגְזַמְנוּ
    לְבַשֵּׁל מַאֲכָלֵנוּ
    מְתוּקִים כִּילָדֵינוּ
    נְכָדֵינוּ וְנִינֵינוּ
    סֻכָּר דִּבּוּרֵינוּ
    עֲדֵי יוֹם חַגֵּנוּ
    פִּרְסוֹמוֹתֵינוּ הֵצִיפוּ
    צָעֲקוּ מִקִּירוֹתֵינוּ
    קוֹפִּירַיְטֵרֵינוּ צוּף
    רֹב מְגָדֵינוּ
    שִׁקַּעְנוּ בְּיָם-דְּבַשׁ
    תָּאַבְנוּ לִכְתִיבָה.
    תִּקְוָתֵנוּ לַחֲתִימָה.
    תַּמּוּ מִילוֹתֵינוּ.

    הֲתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ
    שָׁנָה מְתוּקָה?
    • תודה
    Reactions: הייטקיסטית, קורונער, ש111 ועוד 18 משתמשים21 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    ההטיות המילוליות שלך, תענוג!! @צדיק סופית צריך לראות את זה.
  • 1K
    • ו
    בפעם הבאה שאתם מאחלים בחום בקרוב אצלך....
  • וו החיבור //
    • נכנסתי למעלית ולחצתי על מספר 2 כשבבואתן של שלוש נשים הדורות החנוטות במיטב המחצלות השתקפו אלי במבט סוקר.

    למען ד' כמה זמן לוקח להגיע לקומה שניה ???

    התעלמתי והתחלתי להתעסק באובססיה מוגזמת בכפתורים המהבהבים על הלוח.

    "נו..נו," צקצקה השמאלית בלשונה, "הרווקות של היום, יש להן דרישות.." ירתה לחישה קולנית שחדרה עמוק לעור התוף המתבגר שלי. "אאהה" הנידו לה מרעותיה. המעלית נעצרה.

    עוד שערה מוחלקת הלבינה מעל ראשי, כואבת.

    "עוד ישמע בהרי יהודה..." פיזזו בחורות מאושרות למולי.

    פניתי כה וכה בכדי לתור אחר אימי אך צפיתי בה, לחרדתי, מוקפת בנשים אשר החליטו בעבורי לבצע הסבת מקצוע לשדכנות.

    נסוגותי.

    "סליחה ? "ביישני כזה, "את יכולה לצלם אותנו ?"

    "בשמחה".

    פלאאשש

    "תודה רבה, בקרוב אצלך!" התנדפו השתיים.

    התנשפתי ועטיתי על עצמי חיוך מאולץ שנמחק באחת כשהבחנתי בשרשרת הפנינים הנוצצת שענודה על דודה פנינה מתקרבת למולי.

    ד' למה ?

    "שלום בחורונת, נו את כבר לא חושבת שהגיע שתפתיעי אותנו ?? מה את אומרת, אה? ביננו.." ניסתה לגבור על התזמורת ועל מבטי הצורם, "תעשי בכך טוב, לך, להורים ולכולם.. אז מהיום את רצינית, כן?"

    קפצתי את פי בחוזקה, נמנעת בקושי רב מלהטיח את כל השקפת עולמי על אנשים שרמת הטקט שלהם נעה הלוך ושוב על ציר האפס, בעקביות.

    אבל דודה פנינה זה דודה פנינה ו..

    שתקתי.

    אה, וגם הוספתי חיוך מאולץ.

    "הוווו, את מי אנחנו רואים פה !!!!!" הסתובבתי אחורה כדי לגלות את רותי , זו שהתנדבתי לשמור עליה בייביסיטר בחינם, מוקפת בשלושה זאטוטים.

    אולי באה להחזיר לי התנדבות, אני יודעת..

    "שלום, מזל טוב" דווקא הייתי נחמדה.

    "בטח מזל טוב, בקרוב אצלך, אני לא סתם אומרת, את יודעת.."

    שלחתי אליה מבט תמה.

    "אהה," סומק טבעי התפשט בלי שליטה על פניה, "אמרו לא לספ.. כלומר.. רק נזכרתי שעוד לא אמרתי את התהילים שקיבלתי על עצמי בשביל אהה.."

    מוזר, לא זכור לי שרותי סובלת מגמגום.

    "עזבי הכל, מה אנשים אומרים וכל זה, את עוד תקבלי בחור שפיץ. מילה שלי" חזרה ושנתה תוך נענוע בלתי פוסק של כף ידי, "ההשפיץ !!"

    הנהנתי באדיבות נוקשה "תודה רבה, באמת.."

    "אבל תזכרי מה אמרתי, עוד.."

    "אייי !!" חשתי בכאב איום המפלח את כף רגלי בעוד עקב ממיטב האופנה ביצע עלי נחיתת חירום מרשימה.

    ההיא המשיכה לרקוד/לדדות במרץ על עקביה המחודדים ואני לפתתי את אצבעותיי בחוזקה.

    מה שנכון, נכון. חשבתי,

    ועוד איזה שפיץ.
    • תודה
    Reactions: שרה יצחקי, פנטזיה הפקות, איילת :) ועוד 63 משתמשים66 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    בקשר לזה אני לא סבור שיש הרבה מה לעשות. אנשים מרחמים, וכמו שכתבתי כאן, פעמים רבות הרחמים הם אלו...
  • 905
    • Y
    ביקורת ספרות עובדות ופרשנות, או – איך עושים מלימון לימונדה
  • yonatanr //
    • בעבר, היה שמו של פורום זה 'פורום סופרים ועיתונאים מקצועיים', אני מקוה שעל אף שינוי השם ל'פורום כתיבה מקצועית', ניתן לנתח כאן כתיבה עיתונאית.

    כידוע, אחד האנשים הנערצים ביותר בציבור החרדי, הוא ביבי נתניהו.

    המפלגות החרדיות – שמעולם לא הזדהו פוליטית – חרגו באופן היסטורי וקשרו את עצמן בקשר מחייב עם נתניהו ב'גוש ה-55', ובהתאם לכך, גם בעיתונים החרדיים, המפלגתיים ושאינם כאלו, מיישרים קו, ואינם מעיזים לכתוב כנגדו דבר וחצי דבר, מלבד יעקב ריבלין ב'בקהילה', וישראל יוסקוביץ ב'משפחה'.

    עקב זאת, העיתונים והאתרים החרדיים מביאים אך ורק את הצד של נתניהו, וכל מקרה וצעד שעשוי להציגו בצורה פחות טובה, מוסבר אוטומטית כדבר הכי גאוני שנעשה אי פעם. נציג כאן דוגמא אחת:

    בבחירות האחרונות כחול לבן קיבלה 33 מנדטים, ואילו הליכוד קיבלה 32. באופן עקרוני יכולות שתי המפלגות להקים קואליציה יחד, בלי צורך באף מפלגה אחרת. הציבור בישראל שבע מבחירות, ומעוניין ברובו בהקמת ממשלת אחדות. מאחר ששתי המפלגות מכריזות על הצורך באחדות, נשאלת השאלה, מי מונע את האחדות?

    אז ככה, הליכוד "מאד מאד" מעוניינים באחדות, אבל אך ורק בתנאי שנתניהו יהיה הראשון, ושכ'נדוניה' הוא מביא איתו את גוש ה-55, שיתן לו רוב אוטומטי בקואליציה בכל נידון שרק יעלה על הפרק.

    כחול לבן, מאידך, הכריזו מראש על רצון לממשלת אחדות, אך טענתם היא שעם תנאים מוקדמים שכאלו, אי אפשר לקרוא לזה 'משא ומתן לאחדות'. מפלגה אינה יכולה להכנס לקואליציה כשהיא יודעת מראש שהיא תהיה בעמדת נחיתות מספרית ועמדתית.

    התוצאה היא שעגלת הפוליטיקה דוהרת במהירות לבחירות השלישיות, דבר שיגרום לכעס רב בקרב רוב הציבור בישראל, וכעת מכינים הפוליטיקאים משני הצדדים את האליבי שלהם לכך שלא הם גרמו לבחירות השלישיות.

    כמובן שהליכוד מוצא את עצמו במצב מביך מאד. לבחירות הקודמות הוא גרר במישרין, על ידי החוק לפיזור הכנסת שהעלה, במטרה שהמנדט לא יעבור לבני גנץ. באם יתקבל בתודעה הציבורית שהוא הגורם גם לבחירות השלישיות, עלולים מנדטים רבים להגרע ממנו.

    ובכן, עד לפני כמה ימים הטענה הרשמית של הליכוד היא 'לפיד הוא זה שגורר לבחירות השלישיות. מאחר שקודם הבחירות סוכם שתתקיים רוטציה בין גנץ ללפיד על ראשות הממשלה, הרי שבמקרה של רוטציה בין נתניהו לגנץ, לפיד יפסיד את האפשרות לרוטציה לראשות הממשלה, ועל כן הוא מושך את מפלגתו לבחירות נוספות'.

    מובן מאליו שטענה זו אינה מחזיקה מים. כחול לבן דיברה מהרגע הראשון על ממשלת אחדות, שמובנה הפשוט הוא רוטציה על ראשות הממשלה, ולפיד ידע גם ידע שסיכוייו להגיע לראשות הממשלה נמוכים. אבל נניח לזה, כידוע שכשחוזרים על שקר פעמים רבות הוא הופך לאמת, ואנשיו של ביבי אלופים במציאת שעיר לעזאזל ובהטחת אשמות בו, כמו שעשו זאת עם גדעון סער, ליברמן, ואחרים.

    אך אנשי הליכוד לא נותנים לעובדות לבלבל אותן, והעיתונים החרדיים מיישרים קו, ומביאים את אישומיהם כאמת צרופה.

    הנה, עיתון 'המבשר' מיום חמישי -
    תקף נתניהו.PNG
    לפיד.PNG

    כשחוזרים שוב ושוב על מסר אחד, יש לזה שם; 'שטיפת מח'.

    אלא שבא המהלך האחרון מבית כחול לבן וטרף להם את כל הקלפים. לפיד מודיע שהוא מוותר על הרוטציה בראשות הממשלה.

    אחחח. מה עושים עכשיו. איך מצליחים להמשיך להאשים את לפיד בבחירות שלישיות?! יש לכם עצה בשביל ביבי?

    אין צורך, העיתונים החרדיים יעשו לכם את העבודה. הנה מאמר המערכת מעיתון 'שחרית' הבוקר:

    למה לפיד.PNG
    הבנתם? ישבו 'חכמי העיתון' ופלפלו, הניפו אגודל או שנים, והצליחו למצוא מוצא; מאחר שהוויתור של לפיד מוגבל רק למקרה שכחול לבן תקים ממשלה ברוטציה עם הליכוד, והוא לא ויתר על זכותו לעולם ועד, ממילא שפיר אפשר להסביר שלפיד הוא זה שמונע את ממשלת האחדות, והוא זה שגורם לבחירות השלישיות. והוא אתי שפיר ודו"ק.
    לפיד.PNG
    תקף נתניהו.PNG
    למה לפיד.PNG
    • תודה
    Reactions: נעמה :), יוסף שחק, RACHELIZ ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    ניתוח יפה ומעניין, חיילך לעיתונאותא, בתקווה שזו אינה קללה עבורך... בקשר לעניין שהזכרת דרך אגב...
  • 439
    • ה
    שי"ן
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • "לכבוד גבאי בית הכנסת המרכזי. שלום וברכה. לאחר שהתעלמתם ממכתבי הקודם שנשלח אליכם בערב ראש השנה, כעת אני מזהיר אתכם בפעם האחרונה. דעו כי בנפשי הדבר ואתם תתנו על כך את הדין. אני כחבר הקהילה וכמתפלל וותיק בבית הכנסת, כאחד שמילא את כל חובותיו לבית הכנסת, אם בתשלומי הנדרים והנדבות, אם בהשתתפות בהחזקת מנקה יר"ש ומתקני טישוז חדשים לתאי הנוחיות, ואפילו שלשלתי מידי פעם מטבעות בחריץ המיועד במכשיר המזגנים המצפצף, אתם יכולים לשאול את נדרים פלוס".

    "ואני שב וחוזר ואומר ומתחנן ומבקש, אנא, תחליפו כבר את החזן של מוסף. תבינו, השיני"ם השורקניים שלו גורמים לי לצמרמורת עזה שאין אני יכול לעמוד בה, וכל התפילה אני רק מרוכז היכן מגיע השי"ן הבא, בכדי לסתום את אוזניי".

    "ארבעה כתפורים היו בקיטל שלי בעת קנייתו לפני שלשה שנים תמימות. ארבעה כפתורים, שכל אחד מהן נתלש באכזריות בשנה אחרת בעת שהשתחוויתי אפיים ארצה ואיבדתי את הריכוז בשי"ן המתקרב ובא, מה שהשכיח ממני להחזיק את בטני פנימה בעת ההשתחוויה, ו"טראח", הועף כפתור נוסף".

    "כיום הזה נותר לי אך כפתור בודד בקיטלי האומלל. לא אוכל לשאת זאת יותר. ה' הטוב ששתל בפיו של החזן דנן שי"ן שורקני במיוחד – כנראה שכוונתו הייתי שהנ"ל לא ייגש לפני התיבה. והרי כתוב מפורש במשנה ברורה שצריך שיהיה מעורב בדעת עם הבריות".

    "שיהיה ברור. אין לי שום דבר ועניין נגד החזן. נכון שבעת בה עמדתי לפני סגירת מרפסת בכדי להרחיב את תחומי ביתי בעוד כמה מטרים זעומים, הלז התנגד לרצונותיי וטרפד את תוכניותי. נכון. אך מאז המקרה הנ"ל עברו כבר כמה וכמה ראשי שנים בהן מחלתי במחילה גמורה לכל מי שהכעיס והקניט אותי, בגופי, ואפילו בממוני. אבל מה אעשה והשיני"ם שלו מוציאים אותי מדעתי".

    "אני מצהיר בזאת קבל עט ודף. כי אם הנ"ל ישמש גם ביום כיפור הבא עלינו לטובה כחזן בתפילת שחרית, הרי שאני יחדל מלשלשל את מיטב מטבעותיי לקופת המזגנים. ומי כמוכם יודע שללא מזגנים, הרי שמצב הרוח בבית הכנסת יהיה לרעתכם בכל מצב ועניין, ושוב לא תצליחו להיבחר לתפקיד הגבאות בבחירות הקרובות, ובמקומכם ייבחר זעליגמאן הצעיר אותו אתם כל כך מתעבים ואת עצותיו ורעיונותיו לקידום בית הכנסת אתם משתדלים לגנוז ולמחוק ולהעביר מן העולם, ואין כאן איום, וודאי שלא איומי סרק. ראו הוזהרתם"!

    רבות מחשבות בלב איש, ובהגיעה שעת השין, ניגש חזננו המדובר לפני התיבה ופצח בסדרת סלסולים נוקבת. כותב המכתב הנ"ל, שמפאת כבודו לא נחשוף את שמו הטוב והמפואר, נאלץ לאחוז את בטנו עמוק עמוק בפנים לסתום את אוזניו היטב בעזרת פרקי אצבעותיו בכל פעם נוספת בה הגיע החזן לאות שי"ן.

    ובהגיע עת ההשתחוויה הראשונה החלו עיניו של המצומרר לגדול ולגדול. הוא ידע בדיוק מה עומד לקרות בשניות הקרובות, אך לא היה לו שום דרך לעצור את זה. כמו התקפת פרכוסים חריפה שמרגישים, הנה זה בא, אך אין איך לעצור את זה. הוא ירד על ברכיו הרועדות שבקושי החזיקו את גופו הכבד, והחל להתקרב אל הרצפה. ואז זה קרה.

    החזן, אינו מודע לכלום, שאג במלוא גרונו: "היו כורעים. ההא הההא ההאייי. ומשששש"...

    - "דייי"! – נשמעה שאגה מזוויעה ממרכז בית המדרש.

    עשרות גופות בפוזה מגוחכת, חצי כורעים חצי משתחווים על מגבות המפוזרות על רצפת בית הכנסת – קפאו על מקומן. ראשים התרוממו בהפתעה ועיניים ננעצו במחזה מסמר השיער שהתרחש בשורה השלישית משמאל.

    אחד המתפללים כורע על ברכיו כשקיטלו פעור לרווחה, חור עגול בבד מצביע על מקום בו היה תפור כפתור עד לאחרונה ממש, פנים אדומות רוטטות ללא שליטה ושאגה גדולה ומרה נשאגת מפיו: "אני לא יכול יותר עם השיני"ם המזוויעים הללו"!!!

    החזן, שהאדים עד תנוכי אוזניו, משך עוד ועוד את שולי טליתו וניסה להמשיך את התפילה כאילו כלום לא קרה, אך השברים בקולו נשמעו היטב. בקיעים וסדקים חורצים את מילותיו ומקשים על נשימותיו. גם אחרי שהצורח כבר עזב את בית הכנסת בשניות שלאחר ההתפוצצות, עדיין קולו של החזן רעד חלושות.

    "מסכן" התלחשו ביניהם כמה מן המתפללים. "גם ככה הוא חשוך ילדים לאחר שכל ילדיו נפטרו בתוך שעות ספורות מרגע לידתם, ולא חסר לו צרות. כעת גם ביזו את פניו ברבים".

    לא נרחיב יותר על הדרמה המיותרת הזאת שהתרחשה בבית הכנסת בעיצומו של יום המכפר, אך במוצאי יום כיפור הובהלה אשתו לבית החולים. למחרת כבר פרץ העולל הזעיר בסדרת צווחות שלא ביישה גם חזן וותיק כאביו. יומיים נוספים של חרדה והמתנה לבשורה רעה גם הפעם, קרא לו הרופא לחדרו והודיע לו חד משמעית כי כפי איך שזה נראה, תינוקם הנוכחי עומד לשבור את הסט ופשוט להמשיך לחיות.

    הם פנו לעזוב את בית החולים כשליבם רחב משמחה ומוחם מלא בתקווה שיזכו לגדל את עוללם לאילנא רברבא. על יד הכניסה למחלקת יולדות הם נתקלו בזוג נוסף שזכו לחבוק תינוק חדש. מבט קליל בפניו של הגבר, גרם ללבו לנתר בקרבו. הפרצוף היה מוכר עד כאב. בפעם שעברה בה הוא פגש בפרצוף הזה, זה היה מעל לקיטל פעור לרווחה וחור של כפתור.

    הוא החליט להעביר על מידותיו וניגש לשכנו כשחיוך רחב מרוח על פרצופו. "מזל טוב"! הוא בירכו בחום.

    פרצוף חמוץ.

    "מה קרה, הכל בסדר עם התינוק"? הוא שאל בדאגה.

    האיש וחור הכפתור הסתכל לו ישר לעיניים ואז אמר במילים שקטות מתוך השלמה: "בני נולד כשהחניכיים שלו שסועות. הרופאים אומרים שככל הנראה הוא בחיים לא יצליח להגות את האות שי"ן כמו שצריך"...
    • תודה
    Reactions: Violinist, emma, מרים ישראלי ועוד 20 משתמשים23 //
    0 תגובות
  • 1K
    • Natan Galant
    שלושה סיפורים מגזריים מעליבים מאוד
  • Natan Galant //
    • א.
    מעשה בליטאי בן תורה, תלמיד חכם מופלג שזקנו ארוך, פראקו מגוהץ ועיניו למדניות, ששוחח בחדר מדרגות עם שכנו החב"דניק הנלהב.
    נתגחך בן התורה על בעל הסרטוק, ואמר לו: שמע סיפור.
    וכך סיפר:
    מעשה בחב"דניק נלבב שהיה הולך בכל רחבי ארץ ישראל ומקרב את הגאולה. וכך היה מעשהו: בכל עת ועת שהיה רואה גדר פח, היה ניגש אליה במהירות, מוציא מכיסו לורד ארטליין חזק שאיננו נמחק, וכותב באותיות קידוש לבנה: הכונו לביאת המשיח!

    יום אחד נקלע בדרכו חולק כלשהו. חמד לו החולק לצון, חטף ממנו את הלורד, והוסיף איתו בסוגריים את המילה האמיתי.
    ככה זה היה נראה. הכונו לביאת המשיח! (האמיתי)

    כיוון שכך, נתכעס השליח כעס גדול, חטף מהחולק את הלורד, ומיהר לקשקש על האמיתי.
    בעוד הוא נושם לרווחה, פרץ החולק בצחוק עז. תראה מה עשית, הוא אמר לבן שיחו, ואז הצביע על התוצאה הסופית:
    ‏‏לכידה.PNG

    ב.
    השכן החב"ד לא אהב את הבדיחה בכלל. על כן הוא נשען על קיר חדר המדרגות, ואמר לשכנו בעל הפראק: גם לי יש סיפור.
    קדימה, דחק בו שכנו הלמדן. ספר לי.
    והוא סיפר: היה היה חסיד חב"ד ירא שמיים, רב און ואמיץ כוח, שקולו עשיר ושכלו חריף ודברותיו נעימים, והוא אהב מאוד לדרוש בהלכה ובאגדה.
    וכך, בכל פעם שהזדמן לו להתפלל מנחה בבית כנסת שיש בו אברכים חשובים, היה ניגש אל הגבאי, מבקש ממנו רשות לדרוש קלות בין מנחה למעריב - ומפעים את השומעים. מרביץ בהם דברי תורה מתוקים המשמחים את הנפש ומקנח בדברי התעוררות.
    עד שיום אחד נקלע לבית כנסת ליטאי נחשב, עמוס בלמדנים רציניים ובעלי השקפה. כיוון שכך, בחן אותו הגבאי יפה יפה בעיניו החודרות, וכיוון שהבין כי לפניו חב"דניק לכל דבר ועניין - סירב.

    - אבל למה? תהה הדרשן, והגבאי הסביר: אתם, החב"דניקים, כל היום מדברים על משיח ועל גאולה. העוילם פה לא יאהב את זה בכלל. תן לנו ללמוד בשקט.

    הניף מולו הדרשן את אצבעו המורה, והבטיח שלא ידבר כלל מעניין הרבי מלך המשיח או משום עניין כלשהו הקשור בצורה כלשהי אל גלות וגאולה.
    נו, הסכים לו הגבאי.

    הלך הדרשן, הכה על העמוד, השתיק את הלומדים, ומסר להם דרשה נפלאה, כולה פנינים, מלאכת מחשבת יהודית של ממש. בלל בדבריו הלכה, תורה, גמרא, סיפור על הרמב"ם, קושיה על רש"י, תירוץ, ועוד עניינים נהדרים.
    וכשסיים את דבריו, פלט כלאחר יד: ...ושה' יזכנו שנזכה לגאולה השלמה בקרוב, במהרה בימנו אמן.

    באותו רגע, קול רעש גדול הרעיש. הגבאי ניגש אליו וזעק: מדוע זה הפרת את ההבטחה שלך? מדוע דיברת על גאולה?
    נבעת השליח: מה דרשה, רק אמרתי דברי סיום. בדיוק כמו שהדרשנים "שלכם" - הליטאיים - גם אומרים!

    גירד הגבאי בזקנו, הרהר לרגע, ופעה: לא לא, יש הבדל גדול.
    כשהדרשנים שלנו מדברים על גאולה, הם לא מתכוונים ברצינות. אתה - כן...

    ג.
    ולסיום, אקנח במעשיה קלה מלפני חמש עשרה שנים לערך.
    נסענו אז ברכב קטן וקופץ של ר' שמעיה איש החסד מירושלים, פנינו אל המקומות הקדושים. כי כך הוא מנהגו דאז (ואולי עד היום): הוא היה אוסף בכל ערב ראש חודש מניין בחורים ואברכים, נוסע איתם בטרנזיט מקרקשת אל המקומות הקדושים בצפון הארץ, במיוחד ציון התנא הקדוש ר' מאיר בעל הנס - ומבקש מהם להעתיר בעד התורמים. כל אלו שבזכותם קיים מפעל החסד שבבעלותו.

    זכיתי כנער מבורמץ טרי להשתתף פה ושם בנסיעות כאלו, ולפעמים גם נוספים מבני משפחתי עלו ובאו.
    כך ארע שבערב ראש חודש אחד ישבו להם ברכב גם אני הצעיר, גם אחי המוכשר הרבני ני"ו - ועוד בנדוד חב"דניק אחד חדש בתחום. נער בן גילו שהתקרב לאורו של הרבי ונכנס חזק לעולם החב"די.

    נגנים לא היו אז לאף אחד, שיחות בפלאפון עלו הון עתק שלא היה ברשותנו, ולפיכך העברנו את שעות הנסיעה בכביש הבקעה בשיחות בינינו.
    אחי הבכור שכלל את השיטה, והציק לחב"דניק הטרי שלצידו בשאלות על הרבי, על משיח, על הרמב"ם, ועוד כהנה וכהנה עניינים.

    כל זה קרה בספסלים האחוריים של הטרנזיט. בקבינה ישב רבי שמעיה שיחי' כמלך בגדוד, והיה עסוק בענייניו; עבר על רשימת התורמים וכדומה. בכיסא מאחוריו ישב ירושלמי נכבד ונשוא פנים, שניסה בסבלנות לאורך כל הנסיעה להצית סיגריה, ולא כל כך עלה בידיו. וכשהצליח ודלקה האש, תיכף נזף בו שכנו לספסל: ר' ייד, העשן מפריע לי.
    והירושלמי מצידו לא הבין: סיגריה מפריעה לך? אזוי? איך זה יכול להיות בכלל.
    וכך היו מתווכחים ומתפלפלים, עד שקולות הוויכוח היו מפריעים לנהג, שהיה פונה לרבי שמעיה בבקשת סעד, ורבי שמעיה היה נוזף בהם ומשכין שלום ואחווה כדרכו בקודש.
    ובינתיים המשיך השליח הצעיר לדבר על המשיח.

    השעות חלפו. הגענו לציונו של ר' מאיר בעל הנס, קראנו את כל שמות התורמים, ואני ניגשתי לר' שמעיה לשאול אותו מה זו המילה המסתורית הזו "זשק" שהופיע ליד כל תורם שני. הוא חייך ופירק עבורי את ראשי התיבות (זרע של קיימא!), וכל החבורה המשיכה לומר תהילים ולהתפלל בעד התורמים.

    לאחר התפילה, היה עורך רבי שמעיה סעודת מלכים.
    היינו נכנסים לאחת החורבות ממול מבנה הציון, ושם סועדים את ליבנו בלחמניות קטנות נהדרות, בילקע"ס ביידיש, בסלט עגבניות נהדר המתקרא "ערבישע סלט", ושותים קנקל עד מחנק.

    וכל אותה העת לא חדל השליח ממלאכתו, והיה משכנע ומשכנע את אחי להיות חב"דניק ולוותר על ברסלב מכורתנו.
    וכיוון שאותו שליח הגזים קלות בדבריו, ונקעה נפשו של אחי מכל הדרשות בעניין חב"ד והמשיח, נזף בבנדודי ואמר:
    עד עכשיו זה עוד היה בסדר. אבל עכשיו אסור לך לדבר על המשיח.
    - למה? תהה בן הדוד, ואחי השיב:
    הן שנינו שאין משִּׁיחין בשעת הסעודה...
    ‏‏לכידה.PNG
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: דיאלוג, אסתר חנצ'ה, STBW ועוד 36 משתמשים39 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    והכותרת היתה בשביל להשחיל סיפורים שכאלו בלי לעורר מהומות מיותרות. הבנתי את זה, ברוך.
  • 763
    • מ"ם
    חשבתם לתרום לקופת העיר?
  • מ"ם //
    • אל תחשבו, תירמו!

    וזאת, על שום מעשה שהיה:

    מעשה בי עצמי, שהייתי יורד לכותל המערבי באישון ליל ראשון של ראש השנה. אין נפש חיה. רחובות שוממים. רחבת הכותל עצמה ריקה מאדם. אגודות אזוב ממתיקות סוד עם מאבטח שחום.

    נטלתי ספר תהילים, צעדתי פנימה והנה איש אחד במקום. מי הוא זה ואיזה הוא? נציג הקופה. אברך בעל צורה הקורא תהילים במתינות ודבקות, רשימות המתברכים לצדו.

    מאוחר יותר הגיע אחר להחליפו. הרשימות עברו מיד ליד ללא אומר ודברים וקול התהילים נישא ברמה ללא הפסק.

    לילה שני של ראש השנה. השעה 2:00. ירדתי שוב לכותל. הפעם היה מלא יותר, כנראה האנשים שבעו מתפילות החג והחליטו לצעוד שרידה.

    מכל מקום, הנציג עודנו באותו מקום. מטעים מילה אחר מילה בפרק התהילים ומעביר דף ברשימת השמות.

    1800 וגו'.
    • תודה
    Reactions: בר כוכבא, Violinist, MS2 ועוד 28 משתמשים31 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    סיפר לי חבר שעובד באחת מקופות הצדקה הגדולות: מתקשר אליי תורם, כך החבר, ומספר בשפל קול שיש בעיה...
  • 540
    • מ. י. פרצמן
    שיר ישעי / מ. דודי
  • מ. י. פרצמן //
    • שיר ליום כיפור שהתפרסם היום בלקראת.
    אני אוהבת אותו, כי יש בו אומנות יפהפיה בעיני -
    כמעט כל מילה נשענת על סימוכין מהמקורות. מקור כלשהו בתנ"ך שמשתמש במילה הזו, בביטוי הזה, ברעיון הזה.
    זה מדהים הכתיבה בעברית מודרנית בהישענות על כתיבה תנ"כית.
    מעלה לכאן.

    שפת אמת, האזינו תר"ס:
    ולכן אחר יוהכ"פ צריכין לקבל עבודת השי"ת בשמחה... ובזמן המקדש כשהלבין החוט בודאי נתמלאו בנ"י בשמחה.
    וגם עתה צריכין להאמין כי נטהרנו מעונותינו. ובאמת זה האות כפי מה שמרגיש האדם שמחה בנפשו. וגם זה תליא כפי המרירות וצער שיש להאדם מהחטאים כך מרגיש אחר יוהכ"פ השמחה. וזהו שמחת החג אחר יו"כ וניתן לבנ"י.

    יִשְעִי / מ. דודי

    נִלְחַמְתְּ בְּשָׁחֹר
    בְּכֶתֶם עָכוֹר
    פּוֹתַחַת לְתִקְוָה
    מְמָרֶקֶת קִרְבָה

    כָּךְ הָלַכְתְּ
    וְהִתְּמַלְאָכְת
    לִבַּנְתְּ
    וְהִלְבַּנְתְּ

    נִגְלֶה
    בְּלֹבֶן מַרְטִיט
    חוּט שֶׁל זְהוֹרִית
    יֶשַׁע אֱלוֹקִים רָאִית

    תְּקִיעַת נְעִילָה מְהַדְהֶדֶת
    לְחֵרוּת נַפְשֵׁךְ מַעֶדֶת
    וְאַתְּ שְׁטוּפָה
    בְּאֹשֶׁר אֲפוּפָה
    עֲטוּפָה
    אַהֲבָה

    וְזֶה לָךְ הָאוֹת מִמַּעַל
    שֶׁסָּלַח לָךְ מָעַל
    תֵּצֵא בַּת הַקּוֹל
    לֵךְ אֱכֹל
    לַחְמֶךָ
    בְּשִׂמְחָה,
    כִּי רָצָה
    סָר עֲווֹנְךָ
    וְנִרְצָהּ
    • תודה
    Reactions: Violinist, א-ירושלמית, האגריד -בוצי פוליקמן ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 559
    • ה
    תשובה טהאן
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • אז:

    בקצה כיכר השוק, קצת אחרי באר המים, ממש בכניסה לסמטת הדגים של יענט'ל, הוא עצר לרגע מהילוכו, הוריד מגבו את השק הכבד ואת שתי החבילות הקטנות יותר, ונעמד לפוש קמעה. גופו החסון נשען על מזוזת שער הסמטה, הוא שחרר מעט את חגורתו וטלטל כה וכה את טבעת החבלים שהידקה את המשא לגבו. אניצי הגומא שבצבצו מתסבוכת הסיבים הלפופים לחבל עבה וחזק, דקרו את גבו לכל אורכו, והלחץ הבלתי פוסק חרץ בו קווים אדומים. הוא נשם עמוקות תוך ניגוב פניו מן הזיעה, בעזרת קצה שרוולו.

    אצבעותיו המגוידות פשפשו בכיס חולצתו ושלפו משם כרך דפים שהיו אחוזים יחדיו בשארית סיבי חבל גסים. הוא פתח את הפנקס ועלעל בו. מחר צריך לסחוב את קרשי הסוכה של אדון שלוזנבאך הקשיש מן המחסן לחצר הקדמית, ביום ראשון צריך ללכת ליער ולברור ענפים מלאי עלווה לסיכוך משובח עבור סוכת הכנסת האורחים של העיירה, וכמו בכל ערב חג צריך להעביר את ארגזי העופות של בובע' קריינדל לכיכר השוק, למען יוכלו העמך להשתבח בחלקי עוף עסיסיים בסעודות ערב יום כיפור.

    עיניו רצו על השורות הכתובות בעופרת מחודדת, אצבעותיו ספרו את המטלות, והוא שם לבו שלא לשכוח שום דבר. הנה, יום שלישי הבא, תשובע טהאן – לחזור בתשובה.

    גופו נדחק לקרן זווית בפינת הסמטה, פניו אל הקיר המחורץ עטור האזוב, שמורות עיניו נעצמו ודמעה גדולה זלגה במורד לחיו, טיפסה על שערות זקנו המדובללות, עברה חלפה נטפה ביניהם ונזלה אל תוך קימוץ יד רועדת שהתרוממה אל הלב. המנגינה המרטיטה צפה ועלתה בראשו, עטפה את כל כולו ונשאה אותו עמה למחוזות אחרים. אאאיי אאיי איי, אשמנו. בגדנו. גזלנו. אאאייי אאיי איי, לקחתי מלקוחות מעות יתר על המידה, נתתי מחירים שאיני זקוק להם באמת, רדפתי אחרי תאוות הממון, נטלתי לעצמי את פרנסתם של הסבלים האחרים, עבדתי עד מאוחר, איחרתי לתפילת מנחה, נרדמתי על הספר באמצע השיעור ב"עין יעקב", מלמלתי את המילים בשמונה עשרה של מעריב אך בלב חשבתי על הפרנסה, על סבלות, על כסף... אוי טאטע' העלף מיר, איך וויל מאכן תשובה.

    והיום:

    בקצה כיכר המדינה, קצת אחרי הברבורגר, ממש בכניסה לשדרת חנויות האופנה, הוא עצר לרגע מהילוכו, הוריד מצדעי ראשו את אוזניות הקשת הגדולות, עצר את רעמי הבאסים ונעמד לנשימה עמוקה. גופו השרירי נשען על מזוזת כניסה קטנה וכמעט בלתי נראית. הדלת נפתחה מלחץ גופו והוא מצא את עצמו בתוך בית כנסת קטנטן וחשוך. חדר מרובע שסביב קירותיו סדורים כיסאות עץ, במרכזו בימה עתיקה, ובקדמה ארון קודש קטן עם פרוכת קטיפה לבנה. לוח שנה עברי תלה בין מודים דרבנן לשלט הנצחה עם נרות מהבהבות.

    הוא הסתכל על הריבועים בלוח הקטן. יום רביעי - כיפור - יחזור בתשובה ויתוודה על חטאיו. רגליו נשאו אותו לעבר ארון הקודש, גופו נדחק על הפרוכת, ידו האחת אחזה בעיטורי העץ בעוד השנייה נקמצה לאגרוף ונעה לכיוון הלב. אאאיי אאיי איי, אשמנו. בגדנו. גזלנו. אאאייי אאיי איי, נשטפתי בתאוות חומריות, נפלתי לביצות עמוקות, חטאתי עוויתי פשעתי, אוי אבא תעזור לי, אני רוצה לחזור בתשובה.

    אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ובלבד שיכוון לבו לשמים.
    • תודה
    Reactions: Violinist, emma, L_M ועוד 24 משתמשים27 //
    0 תגובות
  • 867
    • Natan Galant
    אפלה, גדולה, לא הגיונית: הקנאה
  • Natan Galant //
    • הקנאה, אוצר טבע היא. לא מוגבלת, לא מצומצמת, חסרת גבולות. מתרחבת וגדלה ככל שמתבקשת. אין ההגיון מגביל אותה, אין שיקול הדעת תוחם אותה, והרי היא חופשית לנפשה. עושה מה שברצונה, בוערת כאש בשדה קוצים.

    אפשר והשכן מלמטה קנה אוטו חדש - מייד נקנא בו, אז מה אם הוא משלם כל חודש אלפיים שקל ליסינג ואשתו מספרת בשקט לחברה הכי טובה שלה (שגרה קומה מעליה) שבעלה סובל ממחלה כרונית ומקבל קצבה מביטו"ל.

    אפשר והשכן מלמעלה הרחיב את דירתו - תיכף ומייד נקנא בו עד לשד נשמתנו, ואפילו נאמר לו בחיוך קטן וקפוא "שיהיה בהצלחה", אז מה אם אנחנו יודעים שיש לו שבע עשרה ילדים שישנים בחדר וחצי, והוא לקח שלושים גמ"חים כדי לממן את ההרחבה.

    אפשר ולגיסה נולדו שלושה ילדים בזמן שלנו רק שניים - נתקשר לגיס לאחל מזל טוב, נחשוק שיניים, נדמיין איך הם עקפו אותנו בתחרות, לא נצליח לשניה לשמוח בשמחתם. אז מה אם הגדול שלהם 'מיוחד', ואם השויגער שלה עושה לה את המוות כדי שתקרא לרכה הנולדת 'יענטא שפרינפסה שעטיל', על שם סבתה היקרה שנפטרה צעירה ממחלת הטיפוס, אבל כל הנכדות שלה 'טיפוס' בדיוק כמוה.

    אפשר והמנהל של החיידר קיבל כתבת יח"צ בעיתון החג - נבער מרוב אי פרגון ומתוך איחולים שיפטרו אותו אמן. אז מה אם עמוק בלב אנחנו יודעים שהוא עומד בלחצים אינסופיים מצד הורים דעתניים, הורים אלימים, ומתעמת עם פקחי משרד החינוך מידי יום ולא ישן כמעט בלילה מרוב דאגות.

    אפשר והבוס יאמר כבדרך אגב שהשיג סיגריה יקרה שנמכרת בחנויות יוקרה בלבד - נמלמל 'יופי', ובלב נשמח כל כך אם נשמע בסודי סודות מהמשנה למנכ"ל שהבוס הגדול סובל מרות מפטרת הציפורניים ועששת.

    אפשר והחברה הכי טובה, תהילה טרלבמייקר בת השלושים ואחת, בדיוק התארסה עם הבן של ראש ישיבת מנורת חזקיהו - אני אמצא את עצמי מתקשרת ומאחלת מזל טוב עסיסי ונרגש, ובלב אאחל לה שתשבור שידוך, אמן, או שאני אתארס לפניה. אז מה אם רק אני יודעת כמה קשה הייתה לה ההמתנה, וכמה דמעות שפכה.

    אפשר ובת הדודה תספר בהתרגשות בהפסקה בין שחרית לתקיעות שערב ראש השנה היא קיבלה תקן להיות מורה קבועה בסמינר הוותיק - אגיד לה וואו ואצהל איתה מבחוץ, ובלב אשתגע מקנאה ומאי פרגון, אז מה אם הייתי מעדיפה למות ולא להיות עם גיבנת מחרידה כמו שיש לה מאז שנולדה.

    אפשר והשכנים ממול בנו מרפסת סוכה חדשה ונוצצת - נקנא בהם כולנו, כל דיירי הבניין ממול, ונרכל כמה עלה להם השיפוץ ומי בעירייה אישר להם אותה כל כך מהר, והלוואי שמישהו יהרוס להם אותה. אז מה אם בדיוק שמענו שהבת הגדולה שלהם סובלת ממלחת ושפעת הברווזים והבחור שלהם התחיל להסתובב בלי כיפה לפעמים.

    (תודה ל     @שי"ג על ההשראה)
    • תודה
    Reactions: Violinist, ברסלב'ר, טראכטער ועוד 24 משתמשים27 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    כל שורה נושא אחר. לעבוד על הביטול זה צורה אחת לעבוד על הקנאה. בדרך להתבטלות, מי אני ומה אני...
  • 1K
    • א-ירושלמית
    דיון מעניין אתכם תוכן מבלוג הכתיבה של נקודת מפנה?
  • א-ירושלמית //
    • מדי פעם אני מקבלת תוכן רלוונטי מהאתר "נקודת מפנה". לפעמים תרגילים, לפעמים נושאים מעניינים מבחינה ספרותית.
    האם אתם רוצים להעלות לפה (ערוך בצורה שלא תפגע באתר שלה + לינק, כמובן)?
    מדובר בבלוג ששייך, לפי חוש הריח שלי, לאשה מהציבור הדתי±. היא מציעה הרצאות ומפגשים שונים, לכאורה עם קהל מעורב, אבל התוכן באתר בסדר ומעלה, מקצועי ומעניין.

    נושאים לדוגמה:
    הנחיתה על הירח - כמקור להשראה
    לכתוב על השואה
    דמות המספר
    הנורמה - קוים לדמותה
    ועוד נושאים מרתקים...
    • תודה
    Reactions: R DESIGN, Violinist, brachi :) ועוד 6 משתמשים9 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ש. צ. וינמן
    שווה לבלוע את כל הרשימה שמניתם. יש לה חומרים חינמיים ששווים הרבה קורסים עם שמות מפוצצים ועלויות...
  • 821
    • ר
    עזרה מידע על מחלת cipa עבור כתיבת ספר.
  • רותיל //
    • אני זקוקה לעזרה עבור ספר שאני כותבת,
    בנושא לא ככ מוכר של מחלת הcipa
    זו מחלה בה החולה לא חש בשום תחושה של כאב,
    מה שידוע לי עליה זה שבעיקר בדואים חולים בה בארץ,
    וכן בהולנד נרשמו מספר מקרים כאלו.
    אשמח מאד לקבל חומר כתוב או מידע על חולה או בני משפחתו עבור ראיון.
    תודה!
    • תודה
    Reactions: מנצפך1 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    U
    undo
    הנה קצת חומר: https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Genetic-Diseases-Bedouin.pdf
  • 712
    • ב
    רק לשעתיים הראשונות
  • בא בחשבון //
    • הן עמדו בשורה.
    לבנות, חלקות, ללא רבב. צווארוניהן הזקופים מתנשאים כלפי מעלה, כפתוריהן רכוסים היטב.

    והיא, הקטנה? בושה, בפינה.
    ואיך תוכל לעמוד בשורה הארוכה, כשלצווארונה פסים אפורים שניים. ואם תביטו היטב – גם 'תיקתק' בכתפיים.

    הן היו שם כבר מזמן, תמול שלשום ועוד קודם.
    והיא? פעם ראשונה שהיא כאן. רק לראש השנה, ודי. לאחר מכן שוב תחלפנה אותה חולצות הכותנה, צבעוניות ומצוירות.

    והן כל כך גדולות, ומגוהצות. וטהורות. תמיד הן לבנות, אבל בחג הן מאירות באור מיוחד.
    והיא קטנה, ממש פצפונת. למעשה, הכי קטנה שיש. ולא לגמרי לבנה. והיא רק 'כאילו' מחויטת. וכולם יודעים, שזה רק לכבוד ראש השנה.
    ולא לכל החג, רק לשעתיים הראשונות, כי אחר כך זה כבר לא יחזיק מעמד... ואחר כך היא כבר תהייה מעוטרת בכתמים צבעוניים וגדולים.

    הן עמדו גאות, והיה להן במה. והיא – כל כך התביישה...

    ***
    הן שוב עמדו בשורה, יפות ולבנות וחלקות וללא רבב. ומגוהצות. ורכוסות היטב. ובעלות צווארונים זקופים המתנשאים כלפי מעלה.

    והיא? כבר מזמן בסל הכביסה. לא, היא לא החזיקה מעמד אפילו לא שעתיים.

    והיא כל כך מאושרת, ושמחה. כי היא את שלה עשתה.
    ואבא? אי אפשר להאמין כמה נשיקות אבא הספיק להדביק בלחיים... בפחות משעתיים.
    • תודה
    Reactions: Violinist, kshir, Ruti Kepler ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    גם אני. בתחילה חשבתי שהתכוונת לכיפה קטנה לבנה של מישהו ששם אותה על הראש רק לכבוד ראש השנה... כל...
  • 962
    • גולדברג.
    על חטא
  • גולדברג. //
    • על חטא - שדיברנו סרה בגדולי ישראל,
    ולכן, שונתה הגישה בשאיפתם של ילדינו.​
    על חטא - שלא קיימנו ככל אשר הורונו,
    ולכן, פינדרוס לא בכנסת.​
    על חטא - שהתעצלנו לתקף את הרב קו באגד,
    ולכן, למחרת חיכינו שעה נוספת לאוטובוס.​
    על חטא - שעישנו סיגריה נוספת באמצע הסדר,
    ולכן, לא עמדנו בקצב של המבחן.​
    על חטא - שברחנו באמצע התפילה - לאוטובוס,
    ולכן, שכחנו את הנייד על הסטנדר.​
    על חטא - שלא ענינו למספר שאינו מוכר,
    ולכן, פספסנו את הזכייה בפייס.​
    על חטא - שלא הצלחנו להתגבר על דברים קטנים,
    ולכן, התוצאות בהתאם.​
    על חטא - שלא למדנו לקח בשנים עברו,
    ולכן, אנו בוכים גם בשנה זו.
    ​
    אז מתי נלמד לקח??
    • תודה
    Reactions: Violinist, L_M, undo ועוד 19 משתמשים22 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    על חטא - שהסֶלֶבּים שלנו הם אנשי תקשורת ושדרנים ולא תלמידי חכמים ורבנים על...
  • 627
    • רחל סרולוביץ
    גם אתם שמעתם את התקיעות שאני שמעתי?
  • רחל סרולוביץ //
    • -רחל סרולוביץ-

    השנה היה קול השופר בתקיעות לנשים דק וחלוש. מעבר למחיצה היינו מוכרחות, נשות הקהילה, לחדד את האוזן ולהשתיק לחשושים. היתה מי שהצליחה חרף המאמץ הטכני גם לעצום עין או לטמון פנים במחזור, להתרכז כליל ברגע התמציתי הזה, אליו מתנקזים כל געגועינו כאימהות.

    אחר כך נסגרו המחזורים בנקישה ועזרת הנשים התרוקנה. חזרנו כולן עם הצאן הביתה או אל הדירה השכורה, חלצנו נעליים ושבנו אל עמדת הפיקוד- האכלה- הלבשה- החתלה- השגחה- טאטוא. אבל התדר הנמוך ההוא, של השופר, המשיך ללוות באופן מפתיע את כל אלו. הוא היה שקט, דקיק ושקוף כמעט, מיילל כמו תינוק שמתעורר לאט.

    והוא הזכיר לי את כל אותן אימהות בחלוק ומטפחת, שביום דין וזיכרון נפקד מקומן משולחן בית כנסת צר ומתנדנד, והן מתרוצצות משולחן הסעודה לשולחן הפליימוביל. ואיכשהו בין כל התמרונים זוחל בהן געגוע והומה בהן צמא. וכשפורץ 'המלך' מחלונות בתי הכנסיות ומהדהד ברחובות, מאחורי כל הטליתות והנשים הכבודות עם המחזורים הספוגים, מצטנפות האימהות, ביישניות ודוממות, מצטרפות לטקס ההמלכה קצת אחרת.

    את 'המלך' הן לא צועקות, אבל יש בתוכן רחש קטן, בלתי נשמע ונראה. ובלי להיות ראויות לחלון ראווה או לתמונת אילוסטרציה, מנערות את כפות ידיהן מפירורי צ'יפס קידס דביקים ומנסות להושיט לו כתר, לתת לו עם מלאכים והמוני מעלה, כשהן קבוצות עם ילדיהן מטה, בבתים ובחצרות.

    ויפים הדברים לחשוון ואדר, לניסן ותמוז. כשללא תפאורה ופלייבק מרשים הן מגישות סולו משלהן. כזה שצריך לחדד אוזן ולהתרכז בו. כזה שמושיט מנחה וקרבן בלי סידור וספרים של מוסר.

    אבל נשים הן עם עקשן. אל תנסו להסביר להן שוב כמה גדולה ההמלכה מן המטבח, כמה שערים נקרעים בפניהן בשעת נדנודה של עריסה. תנו להן להיות שם, מתפתלות בגעגועיהן, קוראות לו בקולן החלוש והדק, כמו שופר בתקיעות לנשים.
    • תודה
    Reactions: Violinist, ריקי שחור, דבורי דייטש ועוד 26 משתמשים29 //
    0 תגובות
  • 952
    • Y
    משא ומתן לשלום, או - מהי מנהיגות?
  • yonatanr //
    • השנה - תשל"ז, 1977 למניינם.

    ישראל ומצרים מלקקות את פצעיהן לאחר שתי מלחמות סוערות, רוויות שפיכות דמים, עם אלפי הרוגים ופצועים משני הצדדים, כשמדינת הענק הדרומית חוותה תבוסה אחרי השפלה, משכנתה הצעירה והקטנטונת.

    במדינת ישראל התחולל מהפך, ולראשונה מאז קום המדינה, עלתה לשלטון מפלגת ימין - הליכוד. ציפיות מצביעי הימין מרקיעות שחקים. ראש הממשלה הוא מנחם בגין, גדול המתנגדים להסכם הביניים שנחתם בין ישראל למצרים רק שנתיים קודם לכן, במסגרתו הצהירו הצדדים שהסכסוך ביניהם יפתר אך ורק בדרכי שלום, וישראל אף ויתרה על שדה נפט שהיה ברשותה.

    נשיא מצרים הוא אנואר סאדאת, היוזם של מלחמת יום הכיפורים יחד עם סוריה, סגנו ויורשו של נאצר, מנהיג מצרים בזמן מלחמת ששת הימים, והאחראי העיקרי לה.

    ארצות הברית במסע לחצים אימתני על שני הצדדים, לחתום הסכם שלום.

    סוף א':

    אנואר סאדאת מודיע על נכונותו להגיע לירושלים כדי לדון על הסכם שלום, כשכל העולם הערבי גועש ורועש, שר החוץ שלו מתפטר. בתגובה, מנחם בגין מזמין אותו באופן רשמי לבקר בירושלים.

    לאחר הביקור נפתחה ועידת שלום בקהיר, שסיומו בחתימה על הסכם שלום מלא בקמפ דיוויד, בשנת 1979.

    מנחם בגין נאלץ לוותר ויתורים כואבים ביותר - על כל חצי האי סיני שהיה בשליטה מלאה של ישראל, נראו מחזות עצובים ביותר של פינוי יישובים מחבל סיני, חוגי הימין ראו בהסכם כבגידה של בגין בבוחריו, והדבר יצר תקדים שעל פיו ישראל מוותרת על שטחים תמורת שלום.

    מבחינת מצרים, ההסכם ניתק אותה מהעולם הערבי, והיא נחשבה כבוגדת בציר הערבי האנטי-ישראלי, ניתק אותה מברית המועצות, הציבור המצרי התקשה לקבל את ההכרה במדינת ישראל, במיוחד שעד כה מצרים הובילה מדיניות אנטי-ישראלית מובהקת.

    סוף ב':

    נציגי מצרים וישראל נגררים לשולחן המשא ומתן בעל כרחם. נציג המשלחת המצרית פותח ומצהיר "אנחנו מייצגים את כל העולם הערבי שעומד מאחורינו", כשכמובן הוא דורש חזרה מלאה לקווי 67, ונתינת מדינה מלאה לפלשתינים. לעומתו, נציג המשלחת הישראלית דורש שסאדאת יתפטר לאלתר מנשיאות מצרים, מאחר שהוא זה שיצא למלחמת יום הכיפורים שגרמה לאלפי הרוגים ופצועים בצד הישראלי.

    המשא ומתן מתפוצץ לבסוף, ומצב המלחמה ממשיך לשרור באיזור.

    תוצאות סוף א':

    השלום בין ישראל למצרים ממשיך לשרור עד עצם היום הזה. האויבת הגדולה ביותר של ישראל מאז קומה, הפכה לבעלת ברית.

    מנחם בגין ואנואר סאדאת מקבלים פרס נובל לשלום, ויוקרתו של בגין עולה פלאים.

    אנואר סאדאת נרצח בשנת 1981 על ידי אנשי הג'יהאד המצרי.

    תוצאות סוף ב':

    ישראל שרויה עד היום במצב מלחמה עם מצרים. השירות הצבאי הוארך ל-4 שנים, עקב המתיחות הקבועה עם מצרים. בכל שנה הגבול הדרומי גובה למעלה מ-100 הרוגים, וכיום האפשרות להגעה לשלום רחוקה יותר מאי פעם, עקב התסיסה האיסלאמיסטית שבתוך מצרים, והחשש מהפיכה נוספת.
    • תודה
    Reactions: שב נא הסופר, אוהבת אמנות, מ"ם ועוד 8 משתמשים11 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    מודה שהצלחת להלחיץ עם האיומים המרומזים, ברררר... מצרים עם האיום השקט נראית כל כך מרוחקת פתאום...
  • 3K
    • הדוויג
    <<< פרויקט מיוחד - סיכום תשע"ט בקהילת הכתיבה >>>
  • הדוויג //
    • 'אז מה היה לנו'

    פרויקט סיכום השנה    ​




    והנה מגיעה לה סוף השנה, תשע"ט מסתיימת והולכת לה לדרכה, ותש"פ (או תש"ף) ממשמשת ובאה.
    זה הזמן להביט אחורה ולסכם את השנה בקהילת הכתיבה המקצועית.
    הייתה זו שנה פוריה ומעניינת במיוחד. הרבה סיפורים, שירים וטורים שייזכרו עוד שנים, פולמוסים נוקבים, דיונים סוערים, אתגרים משובחים, שיר-שורים מופלאים, ומה לא...


    בעצם, בתחילת השנה עוד לא קראו לנו 'קהילת כתיבה מקצועית' היינו עדיין 'פורום סופרים ועיתונאים מקצועיים', המנהל היה עדיין     @נתן גלנט היקר, חלק מהניקים המוכשרים טרם היו איתנו, ולעומתם כמה מהחבר'ה הטובים עדיין היו ואינם עוד איתנו...
    ניסינו ללקט את הרגעים הזכורים ביותר לענ"ד.

    נתחיל - - -

    תשרי
    אז השנה התחילה בהודעת פטירה (!) שבה נתן גלנט הניח את המפתחות בצער והעביר את שרביט הניצוח לידיו האמונות של ידידנו היקר והבלתי נשכח @אבימי, בשילוב כוחות עם @ידידיה חבר .

    ימים ספורים לאחר מכן, פורץ בסערה אחד האנשים המוכשרים בתבל, ה"ה אדון @מ"ם , אז עדיין לא מנהל אלא ניק 'רגיל' שמתגלה עד מהרה כלא רגיל בכלל.
    הוא פורץ במסורת שירת הפרשות שהפכה לממתק השבועי שאנו מצפים אליו בכל יום ראשון בשבוע.

    בתחילת חשוון נתן גלנט מעלה את הקינה שלו על גופים שמבקשים מכותבים לכתוב להם תמורת קרדיט. בושה...

    באמצע חשוון @אבימי לוקח את העניינים לידיים ומכריז על המתכונת המחודשת של קהילת הכתיבה.
    יוזמת ה'אתגר הדו-שבועי' פורצת בקול רעש גדול עם האתגר הראשון - איפה הייתי כש.

    חודש חשוון מסתיים עם הסיפור האגדי דירה מספר 9 מאת @גדי ישראלי המוכשר כשד משחת.


    בתחילת כסלו @מ"ם מעלה את האתגר הדו שבועי שלו נאמתם לי מאוד.

    @ידידיה חבר מעלה אתגר שאפתני במיוחד. 'אתגר הספורט הכתיבתי - ז'אנר חדש נולד'.

    בי"ח בכסלו עלה האתגר של @רבקי פרידמן בניחוח ביתי. כמו גם ביקורת ספרים מושחזת של @ראש לשועלים על ספרו החדש של חיים ולדר אנשים מספרים על עצמם 8.
    מה שגרר את הפולמוס הנרחב אודות ביקורת ספרות.

    בחודש טבת @יוצרת כתיבה שזכתה באתגר הקודם מעלה את האתגר שלה - חמור נושא ספרים.

    כמה ימים לאחר מכן מתחיל המרד הגדול. מרד הנמשלים...

    חודש שבט מתחיל עם דעה בעניין המקום של המשפחה בחיים - פולמוס גדול שמשתרע על פני ארבעה עמודים, אודות עיתון משפחה.

    @Sara led מעלה את האתגר שלה - להוריד ת'נעליים.

    בסוף שבט מעלה @עבדקן את האתגר שלו דיאלוג משכנע


    אדר א' היה חודש עמוס במיוחד.

    בתחילתו התקיימו ויכוחים נוקבים שהגיעו עד פורום המאיירים, אודות האמנות המודרנית.

    @אבימי העלה את אשכול הרגעים המיוחד שלו.

    בעקבותיו, גם @אשר שרבר פרסם אשכול רגעים משלו.

    @דוכסוסטוס העלה את האתגר שלו - משמינים מנחת.

    ו @עבדקן התחיל את סדרת שרוליק הולמס.

    אדר א' נחתם עם ההכרזה ההיסטורית על תחרות 'כל הפושט יד'. תחרות בין כלל הפורומים בפרוג. קהילת כתיבה ניצחה בנוק אאוט מוחץ עם *אינטנסיביות* שלא מן העולם הזה...


    אדר ב':

    דיון ערני ונוקב אודות ספרות חיצונית.

    נתן גלנט עם אתגר דו-שלבי שלב א'.

    @נוטרדיימוס המסתורי והמוכשר מאין כמוהו מגיע ומעורר מהומה בלתי נשלטת...

    מיד אחרי פורים פורצת לחיינו בסערה הסדרה המדוברת של @עיתונאות ועריכת תוכן - אלקסיתמיה ולאהוב.

    בסוף אדר ב' אנו נפרדים בגעגועים מהמנהל היקר והבלתי נשכח @אבימי.
    @מ"ם נבחר להיות המנהל החדש יחד עם הסופרת @רותי רפפורט.


    בתחילת ניסן עולה החלק השני של האתגר הדו-שלבי של נתן גלנט.

    הסדרה המיוחדת שנגדעה באיבה - חומד לצאן מאת @אריאל 1.

    בסוף ניסן מתקיים אחד הדיונים הסוערים ביותר אודות איורי נשים.

    הניק @עדיאל מגיח לרגע מהאוב ומעורר את סקרנותנו...

    כמו כן נפתח אשכול ענף של אמרות כנף - מיטב הוורטים והחידודים של החבר'ה המוכשרים שלנו. ועוד אשכול מצליח של פיטוטי ילדים..

    בסוף ניסן מתקיים פינג פונג מרהיב בין נתן גלנט לבין עבדקן:
    עבדקן: למה אני עומד בצפירה
    נתן גלנט: למה אני יושב בצפירה
    עבדקן: למה אני צופר בישיבה
    נתן גלנט: למה אני צופר בעמידה


    אייר:

    אתגר דו שבועי מאת @יעקב1245 - בלי קביים נוסעים לירושלים.

    @הגיבן בסדרה מושקעת במיוחד אודות פליגיאט, גניבה ספרותית ואתיקה של זכויות יוצרים.

    דיון ער אודות הלייקים. למה והאם הם חשובים לנו.

    נפתחת יוזמת תורת המשחקים - משחקי כתיבה. (שנפסקת לאחר שני פרקים יפהפיים. תפתחו יומנים והטובים לפיס)

    פולמוס נוקב מבית @מרים יעל על מסרים בספרי ילדים.

    @מ"ם משגע את כולנו עם והיית משוגע.

    והאשכול ספרים שנותרו בשדה מתמלא בהמלצות משובחות על ספרים ישנים.

    ערב ל"ג בעומר @כנפיים עם האתגר שלה - ניהול קונפליקטים.

    ערב ר"ח סיוון - הקטע המלוייק ביותר בהיסטוריה של קהילת הכתיבה - התקופה הרעה שלי מאת @עבדקן.


    סיוון:

    מיד אחרי שבועות, @אשר שרבר מפציץ עם בעקבות הממתינות.

    @משויטט משחק אותה בגדול עם מיומנו של כויתב.

    האתגר של @אשר שרבר - מחשב מסלול מחדש

    המנהל חונך את פינת המסננת - מיטב הפורום על קצה המקלדת @רחל סרלוביץ ו@ראש לשועלים מסננים לנו את המיטב של הפורום. (בהמשך יחליף @הדוויג את ראש לשועלים).

    נתן גלנט פוצח בסדרה המרגשת האוטוביוגרפיה של קלמי.

    חודש סיוון מסתיים עם האשכול של @RACELIZ על המילים שהמצאנו.


    תמוז:

    שבוע האיור של פרוג מביא בכנפיו כמה שיתופי פעולה מעניינים במיוחד בין כותבים למאיירים.

    @מ. י. פרצמן משגעת אותנו עם ניסוי חברתי על אמנות מודרנית.

    @פרפר סגול מתחילה את סדרת הווה ממושך זה לא פשוט.

    @שני זאת אני :) עם האתגר שלה - שקוף ומשקיף

    @יענקי R מייסד את אשכול האירוניה הגדול.

    נעשה ניסיון כושל ליזום מפגש פסגה בין חברי הפורום.

    התקיים פאנל תוסס על ספרות יגון ואנחה.

    עולה האתגר של @RACHELIZ - סוף כל סוף.


    אב:

    סערת ההזדהות. כללים חדשים בפורום - חובה להזדהות בפני ההנהלה. הרוחות סוערות, והמנהלים עונים באורך רוח ובשלווה אינסופית על כל השאלות.

    לרגל 'מצב החירום' @גדי ישראלי חוזר לקאמבק קצר.

    בסיום הסאגה, איבדנו כמה מכוחותינו הטובים ביותר, מאידך הגיע אלינו דור חדש ומובחר. הנה רשימת המאושרים.

    @yonatanr מביא אתגר משובח במיוחד - סטורי היסטורי.

    @אבימי חותם את בין הזמנים עם סיפור מיוחד במינו - השאהיד מאונקולוגית יום.


    אלול:

    @מרים קרייטמן ו@מ. י. פרצמן באתגר משותף - יש לי ריאיון.

    המנהל חונך פינה חדשה - נושא החודש. והפעם - בושה.

    @האגריד עם הטור המטלטל לאשתי היקרה.

    @הדוויג מסכם את שנת תשע"ט בקהילת הכתיבה.


    'כתיבה' וחתימה טובה לכולם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Avigail Amram, AUVI, Yeshivish ועוד 49 משתמשים52 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    @דיו וקסת הוא @עבדקן לשעבר.
  • 655
    • מ"ם
    וילך, המלך, לפלך (52)
  • מ"ם //
    • ב"ה.

    כִּתְבוּ לָכֶם
    תַּ'שִׁירָה הַזֹּאת
    הַטּוּ שֶׁכֶם
    הָחֵלּוּ לַהֲזוֹת

    חִרְזוּ חָרוּז
    רָאוּי, עוֹבֵר
    לְיֶתֶר זֵרוּז
    הֵעָזְרוּ בְּחָבֵר

    שִׁבְרוּ שׁוּרוֹת
    חִסְכוּ בְּמִלִּים
    גַּוְּנוּ בְּצוּרוֹת
    מִסֵּפֶר תְּהִלִּים

    הוֹסִיפוּ מִשְׁקָל
    שֶׁיִּהְיֶה מְאֻזָּן
    מֵכָנִי, מְקֻלְקָל
    שׁוֹטֶה כְּחַזָּן

    בָּחֲרוּ מִשְּׁלָב
    תִּקְנִי, מְלִיצִי
    גָּבוֹהַּ כְּלוּלָב
    פִּיּוּטִי, חֲלוּצִי

    יְשִׂימְכֶם שִׁירְכֶם
    כְּזֶלְדָּה וּכְרָחֵל
    נָבִיא בְּעִירְכֶם
    בַּלְּבָבוֹת לְהִתְנַחֵל

    וְאוּלַי וְאוּלַי
    תָּזִיזוּ נִימָה
    וְכֻלֵּי הַאי
    תַּחְסִירוּ פְּעִימָה

    וְהַשִּׂיא כַּמּוּבָן
    נָתוּן לִבְחִירָה:
    שֶׁהַמֶּסֶר יוּבַן
    לַמְרוֹת הַשִּׁירָה.
    • תודה
    Reactions: וו החיבור, פררו רושה, אוהבת אמנות ועוד 27 משתמשים30 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    חחחחחחחח ענק ענק ענק
  • 7 8 9 16K
    • יענקי R
    דיון *אתגר משותף* | 'אירוניה זה...'
  • יענקי R //
    • כאן נכתוב על אירועים, אמרות ומשפטים שמקפלים בתוכם את המושג 'אירוניה'.
    כולם מוזמנים!

    הנה הראשון:
    אירוניה זה להשתמש במודעת אֶבֶל בפונט 'חיים'
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, החיים קלים, hershy sh ועוד 34 משתמשים37 //
    160 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וו החיבור
    והמרצים שהולכים רחוק ומפרטים מה בדיוק לא צנוע, ואיך זה קצר וכו.. והאיפור וכו... וד"ל
  • 1K
    • פ
    עזרה אפשר חוות דעת ? ממש חרום !!
  • פנטזיה הפקות //
    • אני בתהליך מיתוג ולא מצליחה להחליט איזה לוגו הכי נכון עבורי ....
    מתייעצת עם כל מיני ורק מסתבכת .
    בטוחה שבפורום המוכשר הזה יש הרבה שמתמחים בקופי רייטינג .
    איזה לוגו לדעתכם הכי מדבר אילכם מבחינת שפה שיווקית ???
    • תודה
    Reactions: אסתי H, אסתיג ו-undo3 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ברא"י
    אהבתי את לוגו 3 בתוספת ה"מגשימים חלום של כל ילדה" (אבל אני לא מתמצאת בזה בכלל...)
  • 879
    • ה
    התפרקות
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • - הפעם את באה איתי, אין לך ברירה. סמיילי אצבע מורה.

    עזבי, כבר אמרתי לך אלף פעם, זה לא בשבילי.

    - והשוטטות בלילות? וההופעות הלא בדיוק כשרות? והחצאיות הלא לגמרי צנועות? זה כן בשבילך???

    אוקיי, אז ירדת עלי, מה עכשיו? אימוג'י כועס.

    - עכשיו את באה איתי לשם!

    אין מצב, נו.

    - בשבילי. תחשבי על זה, מתי הפעם האחרונה שביקשתי ממך משהו בשבילי?!...

    טוב, גמרת עלי. מה בדיוק יש שם?

    - מגיעות כל מיני בנות שלא כל כך הסתדרו... קיצער כמונו, ואנו יושבות עם איזה אשה אחת באיזו פינה חשוכה בעיר העתיקה. יש שם סמטה כזאת שלא מובילה לשום מקום, עם שני ספסלים רחבים מאבן, מתחת קשת ארוכה שמעליה יש בתים.

    מי זאת האישה הזאת???

    - זה בדיוק העניין. אנחנו לא מכירות אותה, היא לא מכירה אותנו, אנחנו יושבות ביחד בחושך ופשוט מדברות. כל אחת מוציאה את מה שמעיק עליה, והיא שומעת, מבינה, מנחמת, מעודדת, נותנת מילה טובה.

    ואתן לא יודעות מי היא?

    - תתפלאי לשמוע, אבל לא רק שאני לא יודעת מי היא והיא לא יודעת מי אני, אני גם לא מכירה שם אף בת אחרת, וזה בדיוק העניין. אף אחת לא מזדהה, הכל בחשכה... רק כשאנחנו יוצאות אנחנו רואות פרצופים, אבל אי אפשר לקשר שום דבר. את לא יודעת מי דיברה, מי אמרה מה...

    שיהיה לך ברור! אני לא הולכת לדבר שם מילה אחת.

    - אף אחת לא הכריחה אותך.

    אוקיי, אז מתי נצא?

    - בתשע וחצי, ניפגש בתחנה הפינתית.

    סגור, ואת לא מבקשת ממני יותר שום דבר בשנה הקרובה! אימוג'י קורץ.

    -???!!!
    ____________________________
    היא קיפלה את ידיות משקפי הקריאה והניחה אותם על הספר שנותר פתוח במקום בו אחזה, מונח על השידה הפינתית שבין ספות הסלון. הספר יחכה לה שם לכשתחזור, בינתיים אף אחד לא יזיז לה אותו משם. בעלה הצדיק כבר יצא לסליחות 'מוצאי מנוחה', הילדים הנשואים מפוזרים בבתיהם שבכל קצוות הארץ והיא בשונה מן השנים הקודמות בהן הצטרפה לאמירת הסליחות. השנה היא הולכת שוב להיפגש עם 'הצדיקות שלה' - כפי שכינתה אותן בלבבה.
    בכל מוצאי שבת בחצי שנה האחרונה היא עושה את זה. מסיימת במהירות את ניקיון הבית מן השבת שעברה, אורזת את עצמה בבגדי יום יום פשוטים - שלא יהיה שום דבר שייחד אותה, ויוצאת לעבר העיר העתיקה. זה התחיל בפעם אחת ש'בטעות' התיישבה בפינה החשוכה ההיא, בכדי להסדיר את נשימותיה מן הטיפוס המפרך של אלפי המדרגות העולות מן הכותל המערבי אל העיר העתיקה. היא התיישבה לרגע ואז הצטמררה, קול בכי נשמע מתוך החשיכה. נערה בודדה, שסערות החיים לא היטיבו עמה, ישבה שם ומיררה בבכי.
    אז היא חיבקה אותה בחום וטפטפה בין דמעותיה מילות נוחם ועידוד. בשבוע שלאחר מכן חיכתה לה שם הנערה לבדה, ועוד שבוע נוסף וכבר היו שם שלש נערות. המילים הטובות שלה הסתובבו בין איי ההריסות בליבותיהן של הנערות השבורות, ועוד ועוד נערות החלו להצטרף אל המעגל הזה. גם היום הן וודאי מחכות לה וזה יותר חשוב לה מאמירת סליחות.
    בשביל לבקש סליחה צריך לב נשבר, ואיפה יש לה יותר לבבות נשברים מאותה פינה חשוכה בין גרמי המדרגות בעיר העתיקה?! לשם היא מביאה את הלב שלה, שמידי פעם, ללא שהבנות שמות את לבן, גם הלב שלה מתפרק שם לגורמים. לבה הנשבר מבתה היחידה, האחרונה, בת הזקונים שלה, שלא השכילה ללכת בדרכי אחיה ואחיותיה הגדולים ומי יודע היכן היא מסתובבת בלילות הארוכים בהן אמה שוכבת במיטתה ומתגלגלת מצד לצד, מנסה להירדם שוב ושוב עד שתמיד מוצאת את עצמה בסופו של דבר על הספה בסלון כשבידה ספר התהילים שלה, הספוג במיליוני דמעות שוודאי אינן שבות ריקם. אך מתי תשוב כבר בתה האהובה?!
    היא הגיעה לסמטה החשוכה והתיישבה בפינתה הקבועה. "שבוע טוב בנות יקרות שלי" - היא לחשה ודממה, נותנת לשקט לדבר.
    הן דיברו, בכו, התחזקו, התפרקו והתרפקו יחדיו, ואז היא החלה ללקוט את השברים אחד אחד, מנסה במילותיה לחבר, לצרף, לבנות מהם חזרה יצירה חדשה. לב שיחזיק מעמד לפחות עד מוצאי שבת הבא.
    _______________________________

    בשתיים בלילה נדמו הקולות. רגעים נוספים וארוכים של שקט חלפו ואז הן קמו אט אט, אוספות את עצמן, נותנות חיבוק חם לאשה הזאת שאין להן מושג איך קוראים לה, והתפזרו בחזרה לפינותיהן. היא קמה ממקומה וכבר פנתה ללכת, כשהבחינה בשתי בנות נוספות שעדיין ישבו שם בחושך. האחת מפורקת לגמרי, ממררת בבכי בזרועות חברתה שנראית עצורה ומסוגרת. היא ניגשה אליהן ונתנה להן חיבוק משותף, חם ואוהב.
    לפתע הבחורה העצורה שלפה את מכשיר הטלפון שלה ואמרה: "פעם ראשונה שאני כאן, אני חייבת אתך תמונה".
    עוד לפני שהיא הספיקה להגיב ולסרב, נעמדה הבחורה לצדה וכיוונה את המכשיר מולן, הפלש נדלק והאיר לרגע את פרצופיהן, ואז היא הרגישה את כל האוויר יוצא ממנה באחת.
    - תמי...
    אמא!!!
    בת הזקונים שלה עמדה על ידה... והתפרקה.
    • תודה
    Reactions: ריקי שחור, רעואל, Sefi T ועוד 53 משתמשים56 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיג
    מכירים את הביטוי "א קאשע (טוב, קושיה) אויף א מעיישה" (משהו מעין - על סיפור לא שואלים שאלות) אבל...
  • 836
    • א-ירושלמית
    קינת העצים הכרותים
  • א-ירושלמית //
    • ויהי בתום מערכת הבחירות הדמוקרטית, וישא העם קולו ויבך.


    הוי, עצי יער יקרים, הוי לבי לבי עליכם, היאך נפלתם חלל על משמרתכם. איך לא חסו על חייכם הצעירים, גדעו את גזעכם באבחת כורת. היאך לא עלתה על לב קר ואטום דמעת עשוקים. היאך לא הבנתם כי הדגדוג הרך על גזעכם, אינו אלא מסור חשמלי אכזר וקר רוח, שמטרתו אחת היא; להפוך אתכם לגדעים מתים.

    ועל מה נגדעתם. על מה! הוי, לו רק לדברים טובים הייתם משמשים והיתה זו מטרתכם. לו רק היתה כריתתכם לשם הפיכת החומר שבכם לבסיס לרוח. לו רק!

    אבל ברוע לב ובזדון השכל, נועדתם להפוך לדפים, לניירות, לבסיס לכל מילה רעה, מיותרת, מזיקה. נגרסתם, לשו אתכם, השרו אתכם במים, עבדו אתכם לדפים לבנים חלקים ויפים, והפכתם להיות נושאי כלי חרב ומשחית, זדון ופגע רע. כל מילה שעדיף לה שלא תאמר – אתם סובלים בשקט. לא רק שאינכם יכולים לטהר את האויר, אלא אתם מסייעים להפיץ עכירות ורוע. הרחובות מלאים בסרחון מילים משמיצות ללא חשבון כלל, ואתם נבחרתם להיות לנושאי כליהם ולחרפת דראון עולם. הוי עצי יער, במקום למלא יעודכם הנכון, להצל ולתת פירות, נבחרתם לשאת על גבכם את מבחר המידות הרעות האנושית. הוי נסורת עלובה ועצובה, הוי עיסת נייר מטונפת שפעם פרחת ולבלבת. לאלו מטרות נמיבזות נלקחתם. הוי, על אלה דווה לבנו ותרד תקוותנו ביגון שאולה.


    ואנו, בני האדם הנותרים, נחנקים מחוסר אויר, מחוסר חמצן טהור. אנו נותרנו, לכבות את הדליקות, לנקות את הרחובות, להצמיח אתכם מחדש, אולי בפעם הבאה, כשיעלה עליכם הכורת, ישתמשו בכם למטרות נעלות יותר.


    הוי, מי יתן ונזכה לתקן את דרכנו ודרככם המשותפת בצאצאים משותפים, שילבלבו ויפרחו ויסייעו אלו לאלו. אתם תתנו צל ואנחנו נטפח אתכם. אתם תתנו פירות ואנו נברך עליכם. אתם תטהרו לנו את האויר ואנו נשמור עליכם ועל סביבתכם.
    • תודה
    Reactions: chayasl, אוהבת אמנות, undo ועוד 15 משתמשים18 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    אהבתי את ההאנשות המדויקות הללו!
  • 558
    • RACHELIZ
    חשבתם על זה פעם?
  • RACHELIZ //
    • אֵיזֶה יֹפִי
    כַּמָּה חֵן
    שֶׁלְּכָל מִלָּה
    יֵשׁ עוֹד מִלִּים
    שֶׁרוֹדְפוֹת אַחֲרֶיהָ
    כְּמוֹ יָרֵחַ שֶׁשָּׁט בַּשָּׁמַיִם
    עִם שֵׁבֶט כּוֹכָבִים מִסָּבִיב
    וּבְיַחַד מְאִירִים אֶת הָעוֹלָם.
    • תודה
    Reactions: מנדי אייזן, אסתי5, אוהבת אמנות ועוד 25 משתמשים28 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    צורף קובץ
  • 456
    • K
    שיר כתר יתנו
  • kiwi //
    • כתר יתנו לך
    .

    ובכן צדיקים

    יראו וישמחו

    ברטט

    וישרים

    יעלזו בשקט

    חסידים

    יגילו ברעדה

    וכולם יקדישו

    את שמך


    ובכן

    תקיעה

    שברים

    תרועה

    וכתר יתנו

    לך

    וימליכו עליהם

    מלכותך
    • תודה
    Reactions: אוהבת אמנות, L_M, Sefi T ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לילך אור
    אחד השירים! אהבתי את המקצב והשיוך לשיר המקורי.
  • 635
    • ה
    זנב של אמא
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • סאסי לא זוכר הרבה מבית אבא. למען האמת הוא כמעט ולא זוכר שום דבר. לאחר שבהיותו בן שבע הלך אבא לעולמו וחצי שנה לאחר מכן המונח 'בית' התרסק, כשהמשכיר הגיע למסקנה שהכסף חשוב לו יותר מאשר המצפון שלו מצערה של האלמנה שאין לה מאיפה להתחיל ולגרד את החודש. אז הוא הודיע להם שעליהם לעזוב את הבית ומיד, ומשלא עשו כן הוא הזמין את המשטרה, שהזמינה את הרווחה, ששלחה את העוסי"ת האזורית, שלקחה את הילדים למשפחות אומנה.

    הוא, סאסי, היה באותן הדקות במגרש הנטוש שאחרי שורת בנייני השיכון שדמו באופן מעורר רחמים לקרונות רכבת נטושות. המגרש היה באותה העת מרכז עולמו. שם הוא בנה את 'המחנה', שם הוא שמר על כל אוצרותיו, שם הוא הוכיח את יכולותיו בקרבות הרחוב האלימים שהוכיחו לכל הילדים מי הכי חזק בשכונה. שם הוא גם היה מתחבא לאחר הקרבות הללו עד שייעצר הדם מן הפצעים, בכדי שאמו לא תקלוט ששוב הוא משחק במשחקים המסוכנים הללו. שם הוא גם היה כשאמו הופיעה בוכייה, נטלה את ידו בכף ידה וצעדה עמו לעבר ביתה של סבתא רחמנינוף, שאמנם לא היה כל קשר משפחתי ביניהם, אך היא מילאה בחום את תפקיד הסבתא של השכונה.

    אמו דפקה על הדלת שלש דפיקות. קולה של סבתא נשמע מכיוון המטבח: "פתוח". אמו פתחה ביד רועדת את הדלת כדי חרך מספק ודחקה אותו פנימה, אחר סבה על עקביה ונעלמה. זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותה. שנים לאחר מכן הגיעו שמועות שהיא נצפתה משוטטת בקברות צדיקים שבאזור הגליל העליון, אך הוא מעולם לא מצא אותה. באותו היום הוא הפך במוצהר לילד רחוב.

    אבל דבר אחד הוא כן זכר מבית אבא. הוא זכר שבכל שנה, משהגיע ליל ראש השנה היה אביו המנוח לובש לבנים ובשיאה של הסעודה היה מניף באוויר דג ענק, מהענקיים ביותר שהיו מגיעים לשוק הדגים של אשקלון בימים של טרום החג, ואז הוא היה מנחית את הדג במרכז השולחן הערות בכל טוב, מכריז בקול רם: "שנהייה לראש ולא לזנב", ו... "טראח"! מניף סכין ענקית וקוצץ את זנבו באחת. אחר היה לופת את הזנב בשתי ידיו, ניגש לחלון הסלון ומשליך אותו ממרומי הקומה השלישית.

    ואת המצווה הזאת סאסי משתדל לקיים בהידור. אמנם את המצוות הוא לא מקיים בכללי, קצת קשה לו עם מחויבויות, אבל על החגים הוא לא מוותר, וודאי שלא על ראש השנה. הראש של הדג זה הבייבי שלו. והוא, בשונה מאביו, לא זקוק לשירוך הרגליים בשוק אשקלון בכדי למצוא דג גדול. הוא חתום היום על חלק ניכר מן הדגים שמסתובבים בשוק, וזה עוד בלי למנות את הסחורה היקרה יותר, אותה הוא משווק אך ורק למסעדות המזח היוקרתיות שבמתחם המרינה ולאורך החופים.

    שלש סירות דיג שייכות לו, וכבר מתחילת חודש אלול, איך שמתחילים לקום לסליחות, צוות עובדיו כבר פוקחים עיניים גדולות על מנת לזהות מיהו הדג שיזכה למסור את זנבו לקיצוץ על ידי סאסי לבוש הצחורים בליל ראש השנה.

    דווקא אלירן, הבחור החדש והשתקן, הוא שמצא את הדג הענק, שלפי טענות זקני דייגי החכה שבקו אשקלון - זיקים, לא נמשה דג בסדר גודל כזה מן המים המלוחים עוד מימי שמשון הגיבור. מאותו הרגע בו עלה הדג המדובר על המזח, הסתובב סאסי בפנים קורנות מאושר. השנה יהיה לו זנב זנב.

    "סאסי הצדיק" - קרא לעומתו מר עזרא הקשיש והטיב את שיניו התותבות שגילו נטייה מדאיגה להימלטות החוצה מפיו בכל עת שהיה פותח את פיו בדיבור. "אתה יודע, אני כבר זקן, אין לי עוד כח ברגליים, לא יכול לנסוע בראש השנה לטבריה. סאסי. ריבי מאיר בעל הנס רוצה שייעשו אצלו ראש השנה. הפעם אתה נוסע אליו במקומי". טוב. עזרא אמר, עזרא יודע. כך שבערב ראש השנה מצא סאסי את עצמו ברכב פלוס הנגררת מלאים בכל טוב, עושים את דרכם לכיוון עיר הקודש טבריה.

    השמש שקעה, הנרות הודלקו, וסאסי לבוש הלבן פרש מפה צחורה על שורת השולחנות הארוכה שבחצר הציון. הוא שלף מן הנגררת עשרות קופסאות פלסטיק וסידר על שולחן החג ממיטב המטעמים, אפילו מפיות עם ציור של תפוח בדבש הוא לא שכח. ובמרכז, על מגש ענק שהזמין בעצמו לפי מידותיו של הדג הענק, שכב לו, עצום בגודלו, על מצע ירקות, פלפל חריף והרבה כוסברה, הדג, בכבודו ובעצמו.

    כמה מחוסרי דיור נתקבצו ובאו להם אל השולחן הערוך, סאסי נטל בידו את המחזור העטוף בקטיפה לבנה והתייצב בראש השולחן. הוא עצם את עיניו, שולחן החג במלוא הדרו בבית הוריו, צץ לפניו. הוא, ילד, קטן, יושב על יד אבא ומביט בעיניים בורקות בדג הגדול. מצפה לרגע בו אבא יניף את הדג באוויר ויקצוץ את זנבו, מחכה להכרזה: "שנהייה לראש ולא לזנב".

    הוא פוקח את עיניו, מבטו נודד למרכז השולחן, אל הדג... הוא לא מאמין למראה עיניו. הדג הענק שוכב שם כמו מת, עם הירקות, והפלפל, והכוסברה... נטול זנב. ידיו נקמצות לשתי אגרופים אדירים, וריד אדום משתרג לו במרכז מצחו. סקירה מהירה של ההתרחשויות לאחור, לפני דקה עוד היה לו זנב, עכשיו אין. הזנב עוד איפה שהוא פה באזור, הוא הביט ימינה, הביט שמאלה, סוקר ובודק, חוקר ובוחן.

    על יד פתח הציון עמדה אשה, בגדים מלוכלכים לגופה, גווה כפוף וכל כולה אומרת עליבות. ובידיה אחוז, זנב ענק. סאסי רץ לכיוונה ושאגה זועמת נפלטה מפיו. הוא הגיע אל ההומלסית וכמעט עשה בה שפטים כשהיא הרימה אליו את ראשה והסתכלה לו ישר בתוך העיניים.

    "שנהייה לראש ולא לזנב" - אמרה לו אמא וחייכה בפה חסר שיניים.
    • תודה
    Reactions: dLive, רחלי טל, ח.נוי ועוד 39 משתמשים42 //
    0 תגובות
  • 794
    • ה
    שן קטגור ובוא סנגור.
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • - יודקובסקי ביקשו עוד שני מקומות לחתנים שלהם.

    - שאולזון דורש לעבור יותר קדימה, הוא לא שומע את החזן.

    - צריך להתקין את הפלסטיקים החדשים שמפזרים את זרימת האוויר של המזגנים.

    אוקיי. אני מסיים עם הדירה לאיינהורן ותכך עושה את זה.

    - צימרמן ורוזנשטיין החליטו להסגיע בסוף גם לראש השנה, תוסיף עוד ספסל מאחורה.

    - וילדומירסקי מת. תשבץ במקום שלו מישהו אחר.

    דקה מסיים לאכול ומבצע.

    - לעוונשטיין ביקש עוד מקום, הסטנדרים החדשים הגיעו.

    הוספתי והכנסתי.

    - הסימנים לליל ראש השנה נתקעו באוטובוס מחדרה, צריך לחלץ אותן מהמסוף.

    - כהן לווין מתעקשים על שטיחים חדשים לברכת כהנים, הישנים גורמים להם לחורים בגרביים.

    - גרמן הודיעו ברגע האחרון שהם הולכים השנה להתפלל ב'חסידים'.

    - אייזנשטארק מבקשים עוד ארבעה מקומות.

    בוצע בוצע בוצע עשיתי עושה יעשה.


    רבע שעה לפני הדלקת נרות הוא נכנס למקלחת. בחור בן עשרים ושמונה, האלטרער של הישיבה, לאחר יומיים ללא שינה, מאות עדכונים ושינויים במפת המקומות, עשרות נסיעות דחופות 'רק לסדר משהו דחוף', כמויות בלתי נמנות של טלפונים בהולים מכאלו שרק רוצים מקום אחר, ליד מזגן אחר, דירה אחרת, מחזור עם פירוש אחר, ואם אפשר לשנות את המנגינה של: "לכן אבקש ממך" לנוסח של חברון גאולע'. והוא לקח את כל זה על הכתפיים שלו לאחר שהרושיבע' אמר לו שאין לך סניגור גדול מזה ליום הדין, וכבר הוכח בשנים קודמות שכל מי שלקח את הפרוייקט על עצמו זכה למצוא את זיווגו עוד באותה השנה. אז הוא עשה את זה, וכעת הגוף שלו שפעל בימים האחרונים מכוח האדרנלין בלבד, הלך ונרפה תחת זרם המים החמימים. תחושת סיפוק נינוחה מילאה את כל כולו והדופק שלו, שזה מכבר לא ידע מנוחה, הלך ונרגע.

    עוד הוא עטוף בחלוק המגבת האדומה, מדדה בכפכפיו לעבר חדרו, נזכר הוא ששכח את צרור המפתחות על השולחן בחדר השיעורים האחורי. הוא הניח את בקבוק השמפו על השידה הצמודה למיטתו ופנה לחדר השיעורים המוחשך קמעה, הגיע אל הצרור והתיישב לרגע על יד השולחן. זה יכול להיות רעיון טוב להוריד עכשיו את הראש רק לכמה דקות. הראש הורד אל הזרוע המונחת על השולחן והעיניים נעצמו.

    הוא התעורר באחת, מוצא את עצמו עדיין בחדר השיעורים שהחשיך עם השמש ששקעה זה מכבר. כמה זמן עבר? בטח משהו כמו ארבעים דקות, אולי שעה. ידו הרדומה ששלחה למוחו מכות חשמל בפולסים קצרים, סיפרה לו שהמציאות שונה במעט. הוא קם ממקומו, עדיין בחלוק המגבת ובכפכפיו, ויוצא אל הפרוזדור המוביל לחדר האוכל.

    גל קור עבר באחורי גבו וצמרר את שדרתו. עיניו נפקחו בתדהמה. הוא מבולבל לגמרי. בחדר האוכל עמדו כל בני הישבה כשבמרכז עומד הרושיבע' עם גביע מטפטף בידו: "המבדיל בין קודש לחול"...

    אין מצב! הוא ישן שם על השולחן במשך יומיים שלמים. ועוד איזה יומיים. של ראש השנה. איפה הסניגור שהרושיבע' הבטיח לו? למה הוא לא העיר אותו אחרי עשרים דקות?! בפנים נפולות הוא צעד אל חדרו בפנימייה, התיישב על המיטה וחפן את ראשו בין שני ידיו.

    שעתיים לאחר מכן הוא ישב בסלון ביתו של הרושיבע' ודמעות רותחות זלגו מעיניו. הוא לא דיבר מילה. השקט הכבד אמר את הכל.

    "תסמוך עלי" – ניסה להרגיע אותו הרושיבע'. "מי שיישן אתך שם על השולחן זה היה הקטגור שלך. הסניגור, לעומתו, נכנס יחד איתי לדין והוציא אותך זכאי". המילים שאמנם היו צריכות להיאמר, אך לא באמת היוו לו נחמה מספקת.

    אבל שבועיים וחצי לאחר מכן, בסוכתו הגדולה של הרושיבע', כשהוא יושב במרכז בין הרושיבע' לאביו בשמחת אירוסיו. הוא מבחין מעבר למחיצה בכלתו המיועדת, המביטה בו בעיניים נוצצות, באמו האוחזת בצלחת שבעוד רגע קט תישבר, שניונת לפני שהרושיבע' החל בקריאת התנאים, הוא התכופף ולחש על אוזנו: "הרב רואה פה את הסניגור שלי? היא עומדת פה מעבר למחיצה, והיא החצי השני שלי".
    • תודה
    Reactions: אוהבת אמנות, L_M, goaty ועוד 25 משתמשים28 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    שן קטגור!... :) @האגריד מאיפה הרעיונות הנפלאים? מרגש ומיוחד. יש לרב בידרמן סיפור דומה על אופה...
  • 2 4K
    • מ"ם
    נושא החודש - אלול תשע"ט
  • מ"ם //
    • שנת הלימודים תש"פ (או תש"ף, למחמירים) שנפתחה אמש בסערה, משכיחה מרבים - ומהעוסקים בחינוך בפרט - שעדיין נותר חודש אחד לתשע"ט. ולא סתם חודש - אלול.

    שמח לחנוך כאן פינה חדשה "נושא החודש".
    במסגרת המדור אתם מוזמנים להעלות שירים וסיפורים בנושא החודשי, ללא הגבלת סוג כתיבה מסוים כבאתגר.
    עדיפות ראשונה לחומרים מקוריים שלכם כמובן, אך גם אם יש לכם חומר ייחודי של כותב אחר, מפורסם או לא, שלדעתכם אי אפשר להתייחס לנושא הזה בלי לצטט אותו - ניתן להעלות אותו תוך ציון הקרדיט המלא.

    והחודש, אלול תשע"ט כאמור, הנושא הוא "בושה".
    כל כך הרבה מדברים על הסליחה והטהרה, הכפרה והמחילה. אך מי שידפדף מעט על תפילות הסליחה, יגלה שהבושה והכלימה היא מוטיב מרכזי בהם.
    אף את הסליחות אנו פותחים בפסוק המכונן "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים".

    מה הבושה אומרת לכם? היכן היא תופסת אתכם?
    מקום של שפל? מקום נעלה של "יראת בושת" שמתבושש מגדולתו יתברך?
    ואולי דווקא בכיוון הנגטיבי, של "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים"?

    כל זה ועוד, מכם וממקלדתכם. בהצלחה.
    • תודה
    Reactions: גישה חיובית, האגריד -בוצי פוליקמן, super tiger ועוד 16 משתמשים19 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    אל תכעסו עלי... באמת הרגשתי ככה. ותלבש הבושה מלבושים של כבוד אתיתי לרשום שיר שיביע עומקו של...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה