קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 920
    • ו
    אבא אוהב את החורף / אמא פחות....
  • וו החיבור //
    • יש דברים שאם הייתי יודעת לפני החתונה... אולי לא...

    למשל סימנים של בוץ מנעליים במידה 45. מפתח הבית ועד בכלל...

    כל הילדים שלנו קטנים. אין ספק מי הוא זה שהטביע את חותם רגלו.

    ושלא תטעו, יש שטיח בכניסה, חום, מסורתי, עם wellcom מתעגל.

    הריח של הגשם עושה לו טוב. איזה יופי.

    היום כשהילדה חזרה מהגן ושאלה אותי איזה באיזה עונה הכי כיף, היא פערה עלי זוג עיניים כשחרצתי באחת "חורף לא!"

    "אבל הגננת אמרה..." היא התחילה לצייץ

    ובתזמון מושלם, נפתח החלון בסלון לרווחה, פותח שערים לא כל כך בתבונה לממטרים שבחוץ

    "אח.." הוא התענג "אין כמו החורף..."

    "את רואה אמא" התנצחה הקטנה בנחישות מוגזמת שבוודאי לא באה ממני,

    "אפילו אבא אוהב..."
    • תודה
    Reactions: _STAM, קווארק, בובה בובה ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    בטח שכן ואם את רוצה דווקא יצירתיות אפשר על קישואים ואפונה זה יתפוס חזק. ממש כמו השלג דאשתקד (שלא...
  • 830
    • RACHELIZ
    מיטל שונאת את הסתיו | את הסתיו שונאתתת
  • RACHELIZ //
    • תקשיבו, אנלאמבינה מה איתכם, אבל הכי אבל ממש הכי אני שונאת את הסתיו. הוא לא סגור על עצמו.
    מתחיל בקור פתאום הוא מתרגז ונהיה עצבני וחם לו. ואז פתאום זה עובר לו ונהיה לו רגוע כזה.
    אבל אלתבלבלו, זה לא להרבה זמן. פתאום הוא חוטף עצבים אבל הפוכים.
    מעיף כל מה שעומד ברדיוס שלו. וכולם ברדיוס שלו. 'בנתם?
    אז לכו לכו, אתם ששונאים רק את הקיץ או רק את החורף, הסתיו לא רואה אותם ממטר. לפחות הכל מוגדר. אם אומרים לכם חם, אז 'תם יודעים שלא לובשים היום קפוצ'ון. ואם אומרים לכם היום קר, לא תלכו עם סנדלי שורש בלי גרביים.
    אז אל דברו איתי על חורף - קיץ. דברו איתי על סתיו.
    אהה, ואם כבר שאלתם, אז אביב זה לא ממש אותו דבר כי אביב, הוא קצת יותר סבבה.
    • תודה
    Reactions: אביטל שורץ, לילך אור, kiwi ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א-ירושלמית
    א-ירושלמית
    סתיו מתכננת את ההפגנה הבאה בחורף.
  • 1K
    • מ
    עזרה איה העט לכתיבה:( ?
  • מכונתכתיבה //
    • בחודשים האחרונים אני מרגישה שהעומס מונע ממני לכתוב
    ז"א גם כשיש לי זמן לא מופיעה ההשראה... מעין יובש כזה. חוסר פניות רגשית.
    אממה, אני אוהבת מאד לכתוב וזה חסר לי בעצמות.
    איך אתם מתמודדים עם דבר כזה?
    • תודה
    Reactions: רחל סרולוביץ, אשר שרבר, SC ומשתמש 1 נוסף4 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וו החיבור
    סיעור מוחות די בנאלי, אך מוריד גשם בעת של בצורת
  • 1K
    • Y
    עזרה אשמח מאד אם תענו – האם אתם מעוניינים בביקורת סגנון וכתיב?
  • yonatanr //
    • כפי שאפשר לראות בחוקי פורום הכתיבה, אחת ממטרותיו העיקריות של הפורום היא לקבל ביקורת על הכתיבה על מנת להתמקצע ולהשתפר.

    באופן אישי, כשאני מעלה חומרים לפורום, אני מאד מעוניין בביקורת, אלא שהיא באה רק לעיתים רחוקות.

    מאחר שראיתי שאין כמעט מי שמבקר חומרים בפורום, אמרתי 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', ומפעם לפעם אני מעיר פה ושם.

    לאחרונה אירעו כמה פעמים שלאחר שטרחתי לכתוב ביקורת, קיבלתי תשובה מזלזלת מעט, שהוכיחה לי שאני יגע לריק ועמל לבהלה.

    מאחר שאני מניח שעדיין יש כאלו בפורום שמעוניינים בביקורת, אבקש מכל אחד שמעלה חומרים מפעם לפעם, שיענה אם הוא מעוניין בביקורת על הכתיבה והסגנון, לא על התוכן.

    אין מדובר על עבודה קשה, אפשר להשיב 'כן' אם אתם מעוניינים בביקורת כזו, ו'לא' אם אינכם מעוניינים.
    • תודה
    Reactions: Violinist, משך, Ruti Kepler ועוד 11 משתמשים14 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וו החיבור
    כן כן כן הגענו למקום...
  • 1K
    • ל
    פשוט וטוב לי.
  • לכאורה. //
    • פשטות.

    מכירים את זה שהפשוט ההוא הישן והטוב, נעלם לכם?
    חמק לו מבעד לדלת הפתוחה,
    נמס מהתחממות הגלובליזציה,
    היטשטש מבעד לפיח המכוניות
    נמרח איפשהו על הקיר ממהירות החיים?
    אז זהו,
    שאני לא מסכימה לזה לקרות.
    מידי פעם שאני קולטת שהטיימר שלי לא מאופס,
    שהלב שלי על 200
    שאני סובלת ממחשבות בלתי רצוניות,
    אני יודעת שהוא שוב השתמט,
    פרח ונעלם.
    ואני מנסה להחזיר אותו בכח
    ואז זה נראה עצוב מאוד.
    ילדה אחת מול עולם קוסמי מסוחרר
    2 ידיים קטנות מנסות לאחוז במשהו ענק,
    וזה מחליק.
    ונופל
    ונעלם שוב.

    אופס.
    יצא מגילה,
    בואו נעשה את זה פשוט.
    אז,
    רק רציתי לשאול
    מה הסיפור הפשוט שלך?
    תאמת שפשוט אפשר גם לשורר...
    והאם הוא נעלם לך גם לפעמים, כמוני?
    ואיך גורמים לו לחזור?
    אשמח שנעלה פה כזה אשכול פשוט כזה...
    על סיפורים פשוטים.

    כבר מעלה את השיר הפשוט לי.
    • תודה
    Reactions: עיתונאית, ציפי טינקלרויט, אוהבת אמנות ועוד 8 משתמשים11 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיתונאית
    פשוט - זה להיות אמיתי עם עצמך, ככה בלי לחשבן. להיות אתה. פשוט - זו תפילה במוסיוף. כל מילה -...
  • 669
    • ו
    בוזגלו שונא את הקיץ / מת על החורף...
  • וו החיבור //
    • אח"כ יגידו שאני פראנקי.

    אח"כ יעשו בעיות לבת שלי מזל בבית ספר כי אבשל'ה מתאוורר עם כפכפי אדידס בקיץ ומנפנף מנגל עם ברמודה בגינה של השכונה.

    מה יש? אסור? תראו לי היכן זה כתוב. אני אלוף העולם בהלכות, שלא יעבדו עלי.

    באמא שלי, במרוקו הלכו בלי גרביים והם היו צדיקים יותר מכל החכמנוביץ והאקפקשטיין.

    מזה צדיקים, כמו שכתוב. עם תרבוש וזקן יותר גדול משל הרצל ד' יעזור לו. גם כן אשכנזי.

    בחורף ישתבח שמו, כשהשמיים דופקים גשם, אפח'ד לא שם לב. אני יכול ללכת גם עם ג'אלבייה.
    כולם עסוקים בלשמור על המטריות והמגבעות במקביל שלא ימריאו. שיצליחו.

    שואלים אותי, אין כמו כובע צמר טוב בחורף.
    • תודה
    Reactions: _STAM, מרציפן, אביטל שורץ ועוד 20 משתמשים23 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    חזק ביותר! נהניתי.
  • 885
    • ה
    גישמאק
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • הא,

    תחילת זמן חורף.

    הבבא קמא עוז והדר המתוקה מחכה לי בתחתית הארון עוד משלהי שיעור א'. שוכבת בשלווה תחת שאר המסכתות הישיבתיות, מחכה לתורה, לזמן שלה, שיבוא.

    ובסוף הסיבוב, לאחר מחזור שלם, משנלמדו גיטין וכתובות, בבא בתרא ומכות, זה הגיע. בבא קמא בסיבוב שני.

    אני נוטל את הגמרא העבה ופותח אותה. מרפרף בקלילות ומאורר את הדפים. נייר ישן נושר מבין הדפים. אני מרים אותו מהרצפה ומעיין בסקרנות. מבחן בבקיאות, אם שאלתם. אני נזכר באותו המבחן. לאחר שבוע שלם שבו במקום להשתתף בסדרי ב', עמדתי במטבח הישיבה והכנתי ארוחות ערב במקום הטבחית הקבועה שיצאה לחופשת לידה.

    והנה מגיע יום חמישי והמבחנים מחולקים. באמת שאני רוצה לכתוב תשובות, אבל טכנית, אין לי איך, לא למדתי את הסוגיות הללו כלל. אך מה אעשה שאני כן רוצה לקבל ציון?! הבנתי שהדרך היחידה שלי לקבל ציון בלי לעבור את המבחן הוא לגרום לר"מ לקורת רוח מרובה, עד שיהיה חייב לתת לי ציון.

    וכה כתבתי במבחן חלף התשובות. (הטעויות התחביריות במקור):

    לכבוד מורינו הר"מ שליט"א

    מכיון שכך ובהתאם לזאת שאני משקיע בימים הללו את כל כוחי ומרצי בשעות סדר ב' בב' דברים. א. בלימוד מסכת מגילה, שהיא מסכת קלה, קליטה, מעניינת, פורה ואגדתית, שהנני לומדה עקב קבלתי על עצמי ביום שמחת תורה דאשתקד ללמוד עשרים וחמשה דפי גמרא. ב' הנני מצוי בשעות אלו בין תנור לכיריים ועסוק אני בבישול ואפייה, קילוף ושטיפה, חיתוך וצלייה, תיבול, טיגון, עיצוב, הכנת והנגשת דברי מאכל וחומרי גלם לעמלי תורה, בחורי חמד, מורמים מעם, בעלי תרייסין, נעימים ונאהבים במידות ומעשים. וגם אם עדיין אינם ראויים לאלו המילים, הפסקאות, הציטוטים והדברות, הרי בטוחים אנו שהם הנם בעלי פוטנציאל ממשי להתגדל ולהשתבח לגדולי הדור ממש. ואם לא גדולים בחכמה, תורה, בינה ודעת, מעשים והנהגות, מופתים וצדקות, שיעורים ודרשות, ספרים ובתי מדרשות. לפחות יודעים, צופים, מעריכים, חושבים, חוששים, בטוחים, מהמרים, שלא יצאו הם צנצנות מרקחת, חסרי מעש, נטולי היגיון, זבל אנושי, חלאות המין האנושי, חצרות אחוריות, פחי אשפתות, ירקות רקובים, חסרי בסיס, פצוצי גרם, נטולי תרבות, טקט, שכל או אינטלגנציה אנושית. וודאי וודאי שבוודאי ובטוח שלא יצאו רשעים גמורים העושים מעשים שפלים, שודדי בנקים, זורקי אבנים, רודפי ילדים, מועכי קשישים, נטולי מעשים טובים, שלולי תוחלת חיים, סוחבי גופות, יורי כדורים, צולפי גומיות, פותחי בקבוקים. ואף ובוודאי שלא יהיו מסדרי מדפים, שורפי מכוניות, עמוסי בטן, חסרי כליות, משפריצי מי גשמים על ידי זריקת אבנים לשלוליות חורף עכורות לכיוונם של עוברים ושבים, ישרים ותמימים, זקנים עם צעירים, נשים וילדים. ואם נכונים הן הדברים ואמיתות כתובות כאן לעייל, הרי שבחורי חמד אלו, בני ישראל, נכדי טובים, בניהם של קדושים, חסידים וישרים, עתירי ממון וריקי כיסים. הרי זקוקים הם לדבר מה על מנת להשביע את רעבונם, להצילם שלא יטביעו יגונם ביין או בכל מיני עשבים שוטים, ואל תקראם שוטים אלא העושים את מסניפיהם לשוטים, ומכיוון שמעט עשב דוחה הרבה מן העצב, שהרי ובידוע שמעט אור דוחה הרבה מן החושך, מה שגורם לכך שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. והנה ובימים האחרונים נולדה במזל טוב בת למשפחת שניידמן הנכבדה, חוטר מגזע בלתי ידוע אשר עוד טרם הולדתה עמדו ועמלו אביה ואמה בתוככי מטבח הישיבה המהביל ומעלה הדים, כאותו בית מרחץ בעיר התורה, הזיעה והחסידות, בעיצומו של יום שישי עמוס במגבות שכוחות שאין מי יבוא וידרשם, והרי הם נזרקים על רצפה רטובה, סופגים את המים הנשפכים, ניתזים, משתפרצים, מגופם, שערותיהם וכפכפייהם של יהודים טובים, עם ישראל הקדושים, הבאים לרחוץ גופם בחמין ובצונן בערב שבת בין השמשות, בין קניית קופסת ארבעס מעוכה במעדנייה שכוחת ק-ל, לבין לקיחת הילד המנומש מן הגן והחזקת הקרמבו המעוך והמזיל ריר דקדושה. קיצור הדברים נלקחה גברת שניידמן לבית היולדות ואין מי אשר יעמוד במטבח הישיבה ויכין אוכל מזין, טרי, טעים ומשביע, לבחורי ישראל. עקב כך ובהתאם לזאת, נקראתי אנוכי הקטנטן, זעיר מכל קטקט, חסר מעש ורווי יצרים, דל מעשים אך עתיר תוכניות, נקראתי אל הדגל על ידי מנהל הישיבה שהועיל בטובו לדחוק את אפו הפחוס במשרדו, בימים טרופים אלו, אשר ראש הישיבה שוהה בארצות העמים בניסיון נואש לכתת מעט רגליים, ולזכות את זבי החוטם אשר נתברכו במעט זהובים, לתורמם לישיבה הקדושה, מה שגרם לכך שנתקיימו דברי המשנה "הרוצה להפסיד כספו, ישכור פועלים ואל יישב עמהם", יישר כוחו של מנהל הישיבה שדאג לקיים את הדברים ככתבם וכלשונם. הכלל. היום בו הופיע הנ"ל בשערי הישיבה, הטיל הוא עלי את תפקיד ההנגשה של הפוטנציאל המזוני מן הכוח אל הפועל. אי לכך ובהתאם לזאת, שהיתי אני את רובן של הדקות היקרות מפז ומפנינים, שעליהן אמר רבי יהודה הלוי: עבדי הזמן, עבדי עבדים המה. ובפרט בדקות הקדושות של זמן סדר ב', שבהן ניתן ללמוד את תורת ה' התמימה, משיבת הנפש, ואנוכי הסכל נאלצתי לשהות בדקות אלו במרכזו של המטבח הדל וחסר האמצעים המתוחזק על ידי הישיבה הקדושה, ועל כן לא יצא ולא נסתייע בידי לעבור על סוגיות הגמרא. והריני מוסר מודעה רבה לאוריתא שאף לא פתחתי השבוע בשעות אחר הצהריים את מסכת בבא קמא (לאפוקי משעות הבוקר, שאז אך 'פתחתי'), ועל כן אין סיפק בידי לכתוב התשובות לשאלות אלו אשר שוכנות בטח מעבר לדף זה העשוי בעיסת עץ טחון, פרור ודבוק, שזכה להנגיש תורה לשוחרי דעת. ועל אף שרצוני עז לענות על שאלות אלו, עדיין אין בידי יכולת והריני מתנצל מראש על אי הנוחות הזמנית שנגרמה לרב שליט"א בעת קריאת מילים ספורות ומדודות אלו, אשר כל מילה ומילה ומילה מתוכן נשקלה, נבררה, נוקתה ונופתה בשלש מאות שישים וחמשה נפות וכברות צפופות זו מזו, כאשר הרחבה ביותר הינה בקוטר אשר אף חיידק פוליטי מצוי הנתון בסערת רגשות עמומה לא יוכל לעבור דרקה אפילו בדוחק גדול.
    תודה רבה ומועדים לשמחה.
    החותם, מלא ברוח גבית,
    החפץ בעילום שמו הגדול,
    בלאאמו"ר שליט"א שיבדלחט"א
    הכו"ח כטו"ס גח"ט בו"ה
    תודה רבה
    נ.ק.ו.ד.ה.
    • תודה
    Reactions: גישה חיובית, ספרא וסייפא, Mici1 ועוד 23 משתמשים26 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    הר"מ חייך ואמר שמגיע לי מאה... לו הייתי מביא לו לטעום מהאוכל שהכנתי באותה השעה.
  • 940
    • ש
    זלמן שונא את הקיץ / זלמן טוט נישט ווי זומער
  • שיילה //
    • כל התריסים במזגני השטיבלאך מביטים בחמלה על זלמן, למורת רוחם של שאר המתפללים המטוגנים.

    עודפי החגים עדיין מתקפלים כאקורדיון מעל המותניים ואחורי הצוואר, מסליקים אל תוכם מצבורי זיעה.

    מרננים עליו על זלמן כי איבה יש לו בליבו על הקיץ, ואם היה יכול היה מחזיר החמה לנרתיקה.

    על חולצתו מצד הגב יש מעין ציורים מעוררי השראה הנראים כזריקות דיו מגובה רב, זאת לצד העתק ריאליסטי של משענת כסא בצבע חום.

    אך יש זמנים בהם זלמן מאושר. יוצא אל הרחוב בחולצה ונעלי בית, טוב לו וטוב לעולם.

    זה קורה כשמגיע הענן החורפי הראשון, או יותר נכון מהנבואה הראשונה מלווייני החיזוי כי אד יעלה מן הארץ.

    אז יושב זלמן עם מפות סינופטיות ותצלומי לוויין ומנסה ברוח פיו ליצור סופות וטמפרטורות נחותות.

    ובהגיע הגשם הראשון אין זורח ממנו, אף לא השמש. מכרכר ומרקד הוא בשבילים רטוב ושמח, מתפלל שילך לו הקיץ, ילך ולא יחזור.

    795x348.7a99cc8b-91d0-42a5-81bf-866ff182f82d.jpg
    795x348.7a99cc8b-91d0-42a5-81bf-866ff182f82d.jpg
    • תודה
    Reactions: אלפי תודות, Mici1, אביטל שורץ ועוד 27 משתמשים30 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    תמונות סטנדרטיות לגמרי שהתחפשו עם פילטרים בנאליים של פוטושופ.
  • 1K
    • י
    עיסא שונא את הקיץ عيسى يكره الصيف
  • יאן //
    • קיץ לא טוב. למה?
    למה אין עפודה. יעני, יש. אבל לא כמו חורף.
    בקיץ חם, הרבה שמש, אז אנשים שמים מזגן. וכדי שמזגן לא יפרח להם סוגרים החלון ואז עיסא קשה להיכנס הבית לקחת כל מיני... כל מיני דברים.
    גם בחורף לובשים הרבה בגדים, למה זה כי קר. ואז אתה עובר ליד חנות, פתאום נופל לתוך המעיל שלך איזה משהו טוב.
    אבל בקיס, כולם הולכים קצר קצר, ובלי מעיל, ואין איפה להכניס הקניות יעני.
    זה ארץ אללה נתן לבנים של אפרהם, למה לא עשה חורף כל השנה, כמו בנדוד שלי בגרמניה. שמה אפשר להרוויח יפה יפה.
    טוף, יאללה, איך אומרים אצלכם, "זמן חורף", צריך לנצל הזמן.
    • תודה
    Reactions: _STAM, Natan Galant, פררו רושה ועוד 45 משתמשים48 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    :)
  • 1K
    • א
    התעטשת היום ?
  • אשר גולד //
    • אוהל הפיקוד היה חנוק מסלילי עשן, הסגל הבכיר ישב בדריכות מול צגים ענקיים.
    הודעה בצבע אדום התלקחה על הצג.
    התקבל התראה על אויב שחדר לטריטוריה. יש זיהוי וודאי.
    ג' המפקד חופן בידו מיקרופון שולחני מתכוונן. צרחה אדירה.
    היכון ! כולם לעמדות.
    מרכז פיקוד ירי קדמי, היכון לשיגור טיל!
    ארבע, שלוש, שתיים, אחת, ... אש!!!!!
    __________________________
    שקט.........
    המפקד, הפגז לא נורה! הוא תקוע, זה פגז נֵפֶל, תקוע בלוע הקנה!
    איננו מצליחים לשחררו.


    זהו סיפור עלייתו ונפילתו של האפצ'י שלא הצליח להשתחרר.



    יש לנו את אלה. המתעטשים בעדינות, ברוך, כל אפצ'י עטוף בשמיכה מגוננת, כאילו שהם מתנצלים על העיטוש.

    יש את אלה. אשר מרגישים עצמם בדיביזיה המוטסת 101 בעת הפלישה לנורמנדי, ממטירים אש וגופרית על סובביהם ברדיוס קמ"ר.

    ויש את אלה. שמדליקים קומפרסור - הגנרטורים הישנים - את אלה שמושכים עם החוט שתיים שלוש פעמים. אה אה אה אה אאאאאאא. אפצ'י.

    מכיר אני את אלו אשר מתהלכים להם לאיטם ברחוב העיר, ופתאום! בום!!! קול מפוצץ הרים ומשבר סלעים. רעם אדיר מתגלגל ומאיים לקרוע את תוף אוזניך. אאאאאפצ'י!!!!!!!!!!

    ויש את אלו אשר מתעקשים להחיש את הקץ, ועושים זאת במהירות, שלא יבלבלם השטן. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. אבל איכשהו תמיד בעוונותינו הרבים, האפצ'י השביעי יתעכב מלבוא ,ועבר קיץ כלה חורף ועדיין לא נושענו.

    ואת המגוונים שמעתם פעם ? עיטוש זעיר, אחריו חומר נפץ, ומיד אחר כך קטנצ'יק בלתי מורגש, ואחריו לקינוח פצצת מצרר.


    כלל הוא כי אין אדם סובל צורת התעטשותו של חבירו.
    הממהר להתעטש יביט בקנאה ברעהו המחדד טישו לשפיצים מסוכנים, ותוחבם לאפו במיומנות של מנתח, ומריח טבק חריף, ושואף שאיפות ארוכות כדי לזכות לעיטוש. ובר פלוגתייהו יקנא בו על רובה האם שש עשרה שברשותו המסוגל לירות בקצב אש מחליא.

    המתעטש בנועם, יעקם אפו בעת אשר תצלינה אזניו משמוע קול מים רבים אדירים מתנפצים על שובר גלים, בעת אשר רעהו יגחך בראותו את חבירו נחבא אל הכלים.
    • תודה
    Reactions: HP מעצבת, Mici1, משולש ברמודה ועוד 20 משתמשים23 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    כמה צחקתי... תודה.
  • 702
    • ה
    סוגפניה
  • הני ר. //
    • הכל נגמר.לא נשאר כלום!

    אפילו השומשום וזרעי הצ'יה.

    אולי מחר אתן להם טיח בלחם.

    זהו כלו כל הקיצין והגביניות

    אה..ופרורי העוגות?

    באמת טוב ששאלתם,אלו הפכו מזמן לכדורי שוקולד,ששינו שמם לטראפלס,

    גם הם חוסלו.

    המקרר יוכל לדגמן את וועד הצדיקים או קופת תאיר על שם רבי מאיר.

    תבלינים מעט כוסברה עבשה 2 אתרוגים[עלו 200 שח כל אחד!!!]

    ביצה ספק קשה

    רביעית מיץ ענבים

    חצי גזר וזהו..

    שבת חג שבת חג שבת חג שבת וסליחה ממי שלא זכרתי.

    "חייבים קניות" אמרתי.

    "חייבים קניות"אמרה העזר שכנגדי,זו הבת חמש עשרה.

    "אמ...כן" אמר לעצמו בעלי..."חייבים קניות"

    ואמר כל העם אמן.העם אלו הילדים שמונה במספר.

    חיפש הצדיק פישפש בכיסו כסף,אך אזל

    חיפשתי אני וגמני צדיקה בבנק.נגמר

    במגירה שמתחת לתמי 4? חוסל.

    בארנקים של הדרדקים כנ"ל

    אין פרוטה לפורטה.

    הגמרא אומרת שהאשה מצווחת שנגמרין החיטין.נתתי קולי בצווחה יפה

    עזרו לי גם הילדים

    יצא בעלי ורכש סוגפניות מלאות ריבה ומאובקים באבקת רוכל לבנבנה
    ולמה נקרא שמן סוגפניות?על שם שנסתגפנו עד שחזר הנ"ל עם הנ"ל
    • תודה
    Reactions: מרציפן, Violinist, רותי רפפורט ועוד 27 משתמשים30 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירי איצקוביץ
    גם המקרר שלי ככה. ואין סופגניות עד נר ראשון של חנוכה. נקודה.
    • דיון
    890
    • פ
    דָּרַךְ גִּידּוּלוֹ |סיפור לסוכות
  • פסיק //
    • אשר כותבת submitted a new Article:

    דָּרַךְ גִּידּוּלוֹ

    הם ישבו בחדר הרבנים אמנם אחד אל אחד, אך כולם ידעו שלא זה כי הוא זה. הרב קלפשטיין שישב בימין - היה איש רחב ממדים ובעל צורה נאה, זקנו מסודר בקפידה ופניו משדרות רשמיות וסמכות כאחד.

    מימינו מתנשאת ערימה של ספרים פתוחים זה על אף זה, גדולים וקטנים, עבי כרס ושאינם, מכל השנים והמהדורות, מגמרא מסכת סוכה בלויית הכריכה, ועד לספר החדש שהופיע זה עתה ומקיף את הלכות ד' המינים על כל מרבדיהן וסוגיותיהן. פעמים היה אשר גובהה של הערימה אף הסתירה חלק מפניו ורק שני עיניו הנוקבות בצבצו מלמעלה – עטורות...
    לחצ/י כדי להרחיב...


    Read more about this article here...
    • תודה
    Reactions: אוהבת אמנות ו-בשמ"ת2 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פסיק
    תודה על הפידבק ישנם כמה פירושים. הא' על שם יהירותו ו'גדלותו' של 'הרב' שנדכאה ונדרכה. הב' - והוא...
  • 813
    • Y
    איך הוא לא חשב על זה?!
  • yonatanr //
    • הבטתי על נעלי הקטנות, בעודי פוסע לצידו של אבי, חוזר הביתה לאחר ההקפות בשמחת תורה כשכיסי גדושות ב'טופים'.

    רשרוש העטיפות קרץ לי, וכך מצאתי את עצמי מקלף את העטיפה, ומכניס את הסוכרייה לפי. העטיפה, כמובן מאליו, הושלכה למדרכה.

    אבי עצר מיד. פניו הביעו צער. "לא חבל על המדרכה היפה, יוני?" שאל. בתחושת בושה מיהרתי להרים את העטיפה, שומר אותה בידי עד לפח הקרוב.

    לאחר כמה מעשים מעין אלו, וכמובן הדוגמה האישית של אבא, שהיה מסוגל להחזיק עטיפות ריקות לאורך קילומטרים, לא הייתי מסוגל נפשית להשליך לכלוך למקום שאינו פח זבל.

    ---

    10 שנים מאוחר יותר. ועד חמישי ישיבה גדולה.

    החדר השקט בדרך כלל, לבש חגיגיות ושמחה. הבחור הראשון מהועד התארס, ובדיוק מהחדר שלנו! ערימות של עיתונים, שבדרך כלל לא נכנסו אפילו לבתינו, היו פזורים בכל רחבי החדר, ובחורים כבודים ישבו על הארץ וגזרו מהם גזירים במרץ עבור עיתון האירוסים. בלונים נופחו בזה אחר זה ונקשרו לשרשרת [כמובן שהם מצאו את הזמן להתפוצץ בדיוק ב-2 בלילה].
    מזרונינו הונחו זה לצד זה בערימה אחת, והמיטות נערמו האחת על גבי חברתה במגדל שאיים להתמוטט, נגררו שולחנות וסודרו בשורה ארוכה ל'סנטוחה' ספונטנית ועליזה. החתן הטרי נכנס במבוכה לקול מצהלות החבורה, אוחז חפיסת סיגריות בידו, מחלק לידים השלוחות מכל עבר, כפי הנראה זו הפעם הראשונה שהוא אוחז אחת כזו בידיו.

    בקבוקי שתייה ופיצוחים הופיעו משום מקום, ושירה סוערת התחילה עולה 'אוי ענבי הג-פן, בענבי הג-פן, דבר נאה ומתק-בל, דבר נאה ומתקבל'.

    רצפת החדר החלה מתכסה לה בקליפות, והכוסות התחילו להתמלאות ולהתרוקן לחילופין בשתיה מתוקה מוגזת. מצונף בפינתי, הבטתי מבועת ברצפה ששטפתי רק ביום שישי האחרון, שהיה קשה לזהות את צבעה המקורי.

    אך זה היה עוד כלום, לעומת הרגע שגיליתי בו את צורת הפתרון המקורית שמצאו החבר'ה לכוסות הריקות. בזו אחר זו התעופפו הן מבעד לחלון הפתוח, מקבלות כתוספת גם בקבוק או שנים.

    התקשיתי להתרכז בשמחה הגואה, כששאלה אחת מנקרת במוחי ללא הרף. למה היה נח צריך קומה שלמה בתיבה בשביל הזבל, למה הוא לא זרק אותו מהחלון?!
    • תודה
    Reactions: פרוזן יאמ...., הדוויג, שיילה ועוד 40 משתמשים43 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בא בחשבון
    להתמלא
  • 2 3K
    • ה
    אתה יכול לעבוד ב...
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • צעדתי לתומי בין טורי המדפים בצרכנייה האזורית,
    אוחז בידי את הפתקה הקדושה ובה רשימת המצרכים הנצרכים,
    בקצה הטור הוא עצר אותי: "תגיד, אתה עובד פה?"
    שיהיה ברור. לסדר מדפים בסופר זוהי אינה עבודה מבזה.
    חס וחלילה.
    אך מדוע מבין כל המשוטטים הוא החליט שדווקא אני "עובד כאן"?!
    נזכרתי במחזה קצת יותר מבהיל שפגש אותי שבועיים לפני כן.
    ניגש אלי מכר מהמעגל הבינוני. זת'אומרת אני יודע מי הוא, הוא יודע מי אני, לא מעבר לזה.
    ואז הוא אומר לי: "אתה יודע? אתה יכול לעבוד בקייטרינג".
    גבתי התרוממה בפליאה.
    אך הוא היתמם לנגדי: "מה, הרי בין כה וכה החולצה שלך תמיד מלוכלכת משיירי מאכלים, אז מה שלא תעבוד בזה?".

    אז מהי העבודה הכי הזויה (לאו דווקא מבזה) שהציעו לכם בתום לב?!!

    מוזמנים להגיב.

    (אם האשכול לא מתרומם אני אדאג שהוא יימחק ואתם תשכחו שהוא היה קיים איי פעם).
    • תודה
    Reactions: בר כוכבא, משולש ברמודה, ב. ש. ועוד 24 משתמשים27 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיג
    נכון בהחלט. אבל מכיוון שככל הנראה התמונה היתה אצלה מספיק זמן כדי שתתיישב דווקא על אחת מהשתיים...
  • 1K
    • א
    עזרה מידע על אירוע מכונן, דרמטי -
  • אסתיג //
    • שלום לכם
    דרוש לי מידע מהימן ומציאותי, על אירוע מכונן כלשהו, משהו דרמטי, מתח חי, טרגי חלילה, מסעיר, בקיצור בכיוון הזה.
    שהתרחש אי שם בעשר השנים האחרונות (עדיף).
    במדינת חוץ כלשהי - לא נעולה על מדינה מסויימת דווקא. (לא מדינות מוסלמיות, ולא אתיופיה וחברותיה למשל) אבל אם קרה משהו למשל בארגנטינה, ברזיל, אוסטרליה - אז את זה אני מחפשת.
    מבינים את הכוונה? משהו מדיני למשל, פוליטי, ריגולי, בטחוני...
    לדוגמה, לשם הבנת הבקשה - משהו כמו פיגוע מגדלי התאומים והשאר, משהו כמו אסון צ'רנוביל עתיק היומין, אבל לא מלחמת העולם השניה לדוגמה, כן?
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    משטר העריצים של ונצואלה, סודאן ואלג'יריה מתקרב לקיצו? בשלוש ארצות המונים ממלאים את הרחובות...
  • 844
    • ש
    בוריס לא אוהב חורף / Борис не любит зиму
  • שיילה //
    • למרות שהגשם לא חודר שני מטר של בטון, לחיי רטובות.

    זה לא שלקחו לי את המקום הקבוע, וגם אחמד מהמאפייה עדיין מביא לי לחמנייה ושוקו,

    למרות זאת האקורדיון שלי נאנח בצלילים נוגים, מהדהדים בחלל המנהרה בתחנה המרכזית.

    הקור הירושלמי מנצל כל פינה חשוכה להתבצר בה, מחבק בקרירות עוברים ושבים.

    ידיים לרוב היו עוברות לצידי בימי הקיץ, מנפנפות בחברות או בחמלה, יורקות מטבע אל תוך הכוס הכחולה.

    היכן הן הידיים עכשיו? הדמויות הכהות שעוברות לידי כעת נראות כמומיות עטופות, חנוטות במעילים.

    אפילו האוזניים שהיו עומדות ומתרגשות מריקוד אצבעותיי על הקלידים, סגורות במקלטי צמר.

    היכן הוא הלב החם שיפשיר את הקרח שסביבי? היכן הילד הקטן שיבקש שאנגן לו שיר שלמד בגן?

    אני לא רואה את החיוך שלכם מבעד לצעיף. עצוב לי.

    שלא ישאלו אחר כך למה בוריס לא אוהב חורף.

    9562.jpg_wh860.jpg
    9562.jpg_wh860.jpg
    • תודה
    Reactions: נ. גל, _STAM, וי שלוק ועוד 32 משתמשים35 //
    0 תגובות
  • 2 4K
    • מ"ם
    דיון סיפורים שאינם יכולים להתרחש במציאות
  • מ"ם //
    • לכן הים מלוח, טוען שם הסיפור של הסופרת @מירי סגל בעיתון הדרך.

    איני יודע כמה מכם קוראים בקביעות עיתון 'הדרך', מניח שיש הרבה, מניח גם שפחות מאשר קוראי משפחה.
    בגדול, הסיפור נע בין מציאות עכשווית של עובדת במוקד טלפוני של חברת תקשורת כלשהי, לבין עולם פנטזיה אליו היא צוללת מידי פעם, תוך כדי שהזמן בעולם האמיתי לא מתקדם.

    הסיפור כתוב כמובן טוב מאוד, נוגע בנקודות רגישות במומחיות, פשטני מחד ועמוק מאידך, כשהחלק הריאליסטי מזכיר קצת את "פירורים" המעולה של אותה הכותבת.

    אבל משום מה, אחרי כמה וכמה פרקים, גיליתי שהשילוב הזה של מציאות ודמיון לא עובד אצלי טוב. אני לא מצליח להתחבר לסיפור שברור שהוא לא יכול להתרחש במציאות.

    כן, ידוע שגם "שומרת השערים", "אלמונית מקצה המחנה", "הנורמלי האחרון" ו"אל אקצה" (על הקצה בלע"ז) לא התרחשו במציאות. עם זאת, היכולת והאפשרות של הסיפורים הללו להתרחש במציאות, מרגיעה מספיק את הקורא כדי להצליח לחשוב לרגע (או לכמה שעות, או לכמה חודשים) שזה באמת קרה ולהתחבר לסיפור כסיפור אמיתי שהתרחש, לדמיין אותו סביב החיים שלו והמציאות המוכרת לו.
    (נגענו בנקודה הזו קצת קצת לפני כמה חודשים, בדיון על "שבירת הקיר הרביעי")

    כך גם מהעבר השני, ברור שיש סוגות פנטזיה גמורות שגם מהן אני יכול ליהנות, כמו גם מד"ב או סתם סיפור עתידני. אתה נכנס מראש לעולם אחר ולוקח את הפרטים בצורת משל, אלגורית.

    דווקא השילוב הזה של מציאות חיים רגילה עם דמיון, משהו בו מפריע.

    חשבתי שרק לי, אבל אחרי שמצאתי עוד מישהו אחד שחש כמוני (ולמעשה מספר שהוא קורא רק את החלק הריאלי ומדלג על העולם הדמיוני...), עניין אותי לדעת האם זו תופעה רחבה יותר או שאנחנו שני משוגעים עם סימן על המצח.

    איך זה אצלכם? בקריאה ובכתיבה?


    2117746551_4a1e49e1c6_o.jpg
    2117746551_4a1e49e1c6_o.jpg
    • תודה
    Reactions: חננ, פררו רושה, הוריקן ועוד 16 משתמשים19 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירי איצקוביץ
    מזדהה מאוד (אפילו שאני "קוראת" ולא "קורא") לא מתחברת לסגנון הזה, הגם שמאז ומתמיד בדמיון הוא לי...
  • 2K
    • ה
    התבודדות
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • אבא, שלום.
    כבר הרבה זמן לא דיברנו.
    אתה זוכר את הפעם הקודמת?
    רק אני ואתה בקצה חורשת הדקלים.
    יום שישי בצהריים, פינה נסתרת, בכיסא ללא רגליים.
    מול שדה החיטים שעמדו באותה העת בשיא קומתן.
    ישבתי ובכיתי על העולם המוכר והרגיל שהלך והתמוטט לי מול העיניים.
    מקופל אל תוך עצמי, הראש בין הברכיים, המשקפיים בכיס השמאלי.
    בודד ומפוחד מול דברים שעברו עלי ולא ידעתי איך לקבל אותם.

    החיטים כבר נקצרו ועכשיו הקרקע עומדת בור. חרושה תלמים תלמים.
    טרקטור אדום כיסח את צמחיית הפרא שבין הדקלים וגם הכיסא נלקח משם.
    מאז, דאגות היומיום שטפו אותי עמן ונסחפתי עמוק במירוץ הזמן.

    אבל עכשיו חזרתי והנה אני כאן.
    מנסה לומר לך את מה שיש לי בפנים ולא כל כך מצליח.
    רגשות אשם לופתות את המחשבות ומונעות מהן לפרוץ החוצה.
    אתה יודע היטב מה קורה אצלי בלב, אבל אנא, אני רוצה לומר את הכל בפה.
    כדי שגם אני יבין מה קורה שם בפנים.

    זוכר את אותה העבירה שכבר בכיתי עליה אז?
    חשבתי שהתקופה הרעה תעבור ואני יתגבר עליה.
    זה לא קרה.
    חשבתי שעם הגיל והעולם גם אני יתקדם ויתבגר.
    אני עדיין דורך על אותה הנקודה, עדיין נופל באותו הבור.

    לפעמים אני מרגיש שאולי הגיע הזמן להרים את הידיים ולפרוש.
    אולי בסוף תרחם עלי ותבין שזה היה יותר מידי קשה.
    אולי תיקח אותי ותשלח אותי לפה שוב, אבל עם הנחות.
    אולי באמת הסיפור הזה גדול עלי?
    הרי ניסיתי וניסיתי שוב ושוב.
    נלחמתי והתגברתי, אך על כל הצלחה הכי קטנה היו לי עשר נפילות.

    במחשבה שנייה, אני יודע כמה שווה אצלך כל הצלחה הכי קטנה שלי.
    אני יודע שאתה מרגיש איתי ביחד את הקושי,
    את התאווה, את המשיכה שאני לא מצליח עליה.
    את הכוח העצום הזה שלוכד אותי ועושה בי שמות.
    את חולשת הנפש, את רפיון הידיים, את סערות המזג,
    את כוח ההתמדה והעמידות לאורך זמן שכל כך חסרים בי.
    ויותר מזה, את הרצון האחד והקטן שעדיין נמצא שם בפנים,
    מוחבא ומוסתר על ידי כל כך הרבה מסכים ומחסומים, אך עדיין קיים.

    עכשיו כשאני חושב על זה,
    מי אמר שאתה אוהב אותי לא חוטא?
    אולי אתה דווקא אוהב ורוצה אותי דווקא בניצחון הקטן הזה אחרי הנפילה הכל כך גדולה הזאת?!

    מישהו מתקרב ולא נעים לי שיראה אותי כאן.
    אני אשתדל לבוא אליך לעתים קרובות יותר.
    בוא נעשה הסכם קצר:
    כשאני מרגיש שאני רוצה לומר לך משהו דחוף ואני נמצא ליד חברים,
    אני יעצור לרגע ויחשוב את זה בלב.
    אתה כבר תבין אותי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מצפה לישועת ה׳, אש הפקות בוידיאו, מגבת ועוד 80 משתמשים83 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכונתכתיבה
    וואו. מרגישה כאילו יצאתי מתוך הלב של מישהו עכשיו. אתה כישרון מטורףףף.
  • 2 3K
    • מ"ם
    נושא החודש - תשרי תש"פ
  • מ"ם //
    • "אין הטוב ניכר - כי אם בהיעדרו" (חתם סופר שבת עז,ב)

    כמה אנו יודעים להעריך ולהודות על דבר לפני שהוא נלקח מאיתנו?
    כמה אנחנו שמים לב לתענוג שבכף רגל משוחררת וחופשיה, עד שאנו מוציאים אותה מתוך נעל לוחצת במיוחד?
    כמה אנחנו מודעים לכמויות הנשנושים שאנו חוטפים פה ושם, עד שמגיע צום כגדליה וחבריו?

    רק כשמשהו לא קיים - ניתן באמת להעריך אותו.
    בהתאם לכך, נושא חודש תשרי - שכל כולו מהווה יציאה מהשגרה הגשמית והרוחנית - הוא "שִׁגְרָה".
    אתם מאנשי השגרה?
    מאנשי שבירת השגרה?
    מה היא אומרת לכם? איפה היא נפגשת בכם או אתם בה?
    מה אתם עושים איתה או בלעדיה?

    כתבו על זה, שוררו את זה.
    בהצלחה.


    ________
    * כאמור, במסגרת המדור אתם מוזמנים להעלות שירים וסיפורים בנושא החודשי, ללא הגבלת סוג כתיבה מסוים כבאתגר. כל ז'אנר יתקבל בברכה. שירים יתקבלו בברכה כפולה.
    עדיפות ראשונה לחומרים מקוריים שלכם כמובן, אך גם אם יש לכם חומר ייחודי של כותב אחר, מפורסם או לא, שלדעתכם אי אפשר להתייחס לנושא הזה בלי לצטט אותו - ניתן להעלות אותו תוך ציון הקרדיט המלא.
    • תודה
    Reactions: תודה לה', תהילה ברג, הודיה לוי. ועוד 10 משתמשים13 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פסיק
    השורה הזאת הכי נוגעת...
  • 2K
    • הדוויג
    תרגישו בבית (?)
  • הדוויג //
    • ברוכים הבאים

    אנו שמחים שבאתם להתארח בדירתנו בשבת    . [טוב, לא ממש שמחים, אבל לא היה נעים לנו מהמארחים שלכם. באנו לבקש מהם 4 ביצים ודקה אחרי שהם נתנו לנו במאור פנים ('לא צריך להחזיר') - הם באו לבקש את הדירה שלנו לשבת, אז...]

    השארנו על השולחן חטיפים ושתייה להנאתכם.     [נשמח מאוד אם תשאירו את זה סגור.]

    את המחם צריך להעביר למצב שבת     [וזה לא אומר שאתם יכולים לגמור לנו את החלב.]

    אפשר להשתמש במזגן     [בהזדמנות זו כדאי שתציצו בחשבון החשמל שהושאר בטעות על המקרר ותבינו את הרמז.]

    במגירות של השידה בחדר שינה יש נעילת ילדים [אל תפתחו. יש שם את כל הפתקים החמודים שאנחנו משאירים זה לזו]

    מקווים שתיהנו בשבת.[ יותר נכון שלא תגרמו נזקים. שתשאירו את השירותים נקיים, שלא תפתחו את ארונות הבגדים כדי לבדוק את הקולקציה שלנו, שתזכרו להחזיר למקום כל דבר שאתם מוציאים, ושלא תשתו ישירות מהבקבוק שבמקרר.]

    במוצאי שבת אנחנו חוזרים מאוחר בלילה אז אין לחץ לצאת [קרי: יש לכם מספיק זמן לשקם את הבית ואפילו לעשות ספונג'ה]

    שבת שלום
    [לפני שאתם יוצאים תשאירו מכתב תודה ואם אפשר גם איזה ממתק. בעצם עדיף כסף]

    [נ.ב. כן, התמונה הגדולה בחדר שינה זה אנחנו. חתיכים, אה?
    ולא צריך להפוך את כל הבית, האלבום של החתונה נמצא בארון הזזה למטה בצד ימין.]
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אריאלל34, 0551, הוריקן ועוד 82 משתמשים85 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    ואם היא נשארת כזו גם לאחר נסיון אז בכלל... ליתר בטחון, אם יוצאת מהבית ליותר מכמה ימים, לוקחת...
  • 674
    • Y
    המעוירר לא הגיע...
  • yonatanr //
    • היינו בחורים צעירים ותמימים, שיעור א' ישיבה גדולה.
    לא ידענו תפילה מחוץ לישיבה מהי, ומלבד לימוד רצוף שלשה סדרים ביום, לא התעניינו בדבר.
    מדי בוקר הקצנו משנתנו על ידי מחיאות הכף הקצובות של ה"מעוירר", חיש מהר צחצחנו שיניים, התלבשנו, ודידינו עם 'פרצוף כרית' לבית המדרש.
    למרות זאת, עדיין קינאנו בשמואל הצו"ל, חבר החדר הרביעי. לא היינו מספיק צדיקים בכדי לקיים את המלצתו של המשגיח לקרוא 'קריאת שמע שעל המיטה' בבית המדרש, והעזנו להחליף כמה מילים תוך כדי ההתארגנות לשינה. לא אצל שמואל, כשהגיע לחדר לאחר 'המפיל', הוא הנהן לכולנו לשלום, החליף את הטלית-קטן, ונשכב במיטתו כשהוא מעיין בערימת ספרי המוסר הנכבדה שליד מיטתו.
    אותו בוקר, לא התעוררתי על ידי מחיאות הכף, אלא על ידי דמותו הצנומה של שמואל, שעם כל עדינותו, ניסה להסב את תשומת ליבי בצורה נואשת. 'קום, קום, המעוירר לא הגיע היום!'
    לאחר כמה דקות כולנו היינו על רגלינו, משפשפים עיניים בעייפות, מנסים להבין איך יתכן שכבר שבע ורבע בבוקר, והמעוירר לא הגיע.
    גם כשיצאנו מן החדר שמנו לב למשהו מוזר. ההמולה השקטה שבכל בוקר, סגירות הדלת ושקשוקי הנטלות, לא נשמעה כעת.
    מוזר מוזר, אבל לתפילה יש להזדרז, אולי עוד נספיק את 'ברכו'.
    רק כשנכנסנו לבית המדרש, קלטנו שמשהו קרה. בית המדרש היה ריק, מלבד משכימי הקום הבודדים, שנהגו ללמוד בו שעה קודם התפילה.
    כשירדתי בחזרה לכיוון הפנימיה לברר מה קורה, קלט אותי מנחם, שחזר זה עתה מתפילתו הקבועה ב'נץ'.
    בחיוך גדול הוא שואל אותי "מה, לא ידעת שהחליפו הלילה לשעון חורף?"
    לא, לא ידעתי. המשגיח לא דיבר על כך בשיחה.
    • תודה
    Reactions: yitzhak123, Mici1, Violinist ועוד 31 משתמשים34 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    יש מצב שבשיעור ישיבה גדולה התעוררת בשעון קיץ שעה מוקדם וחשבת שהמעויירר לא הגיע?
  • 678
    • RACHELIZ
    ולהתחיל מבראשית
  • RACHELIZ //
    • קמנו לשבוע נוסף בלי זה :( :
    https://www.prog.co.il/threads/מבראשית-1.390863/#post-5839890
    • תודה
    Reactions: מ"ם1 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    אשה אלמנה הייתה מוכרת יחד עם בתה הקטנה תפוחים במרכז העיר, פעם אחת הייתה צריכה האמא לקנות דבר מה...
  • 874
    • Natan Galant
    לסימה שטוצפי מסמינר אוהל נעמה הנעימה
  • Natan Galant //
    • שלום סימה היקרה, אני לא מכירה אותך אבל מרגישה חברה שלך.
    אנחנו לא מכירות (אולי בעצם כן?), אבל אני מרגישה חברה שלך כבר המון שנים.
    את כל כך מקסימה, ומיוחדת. ורואים שהבנות מאוד אוהבות אותך, את בטח המדריכה הכי טובה במחזור. אני רואה בכל התמונות איך הן דלוקות עלייך!!!

    גם הדודה שלך, אסתי שטוצפי, אישיות אמיתית. מחנכת חבל על הזמןןןן. בהתחלה לא הבנתי מאיפה אני מכירה אותה, עד ששאלתי את אמא שלי והיא זיהתה אותה ישר (הייתה מורה שלה בישן... סיפור ישן).
    רציתי גם לומר לך לגבי האחים שלך, משה ויוסף, שאני בטוחה שהם יתארסו בקרוב. הצצתי ככה מלמעלה בקורות חיים שלהם (חשבתי אולי יהיו לי רעיונות לשידוך בשבילם...) ושאלתי את אח שלי והוא אמר לי שישיבת מנורת חזקיה נחשבת טובה מאוד, וגם עפולה החדשה. גם הסתכלתי במספרי טלפון לבירורים, ויכול להיות שאח שלי הקטן לומד אצל אחד הרבנים שם, צחוקים.

    ובכלל, סימה, רציתי לומר לך שהאירוסין של אסתי וינסבלום היו ממש יפים, נכון? גם אני חושבת ככה. אחותי פייגי ואני שברנו את הראש עד שזיהינו את האולם. שירת דבורה החדש בכניסה לירושלים, יפההה!!
    אבל לא הצלחנו לזהות מי הכלה, וניסינו לנחש איך היא קשורה אלייך. השכנה שלנו - יסכה תדהרוכיץ, דווקא כן זיהתה, והיא גם אמרה שהכלה היא הבת דודה שלך וככה קישרנו את הכל.
    יסכה גם בדקה ואמרה לנו שהאירוסין היו לפני חודשיים וחצי, אני ממש מצטערת שלא הייתי שם, את יודעת? היה מעניין לפגוש אותך... סתם סתם, צוחקת.

    אגב, גם האחיינים שלך? הקטנים? מתוקים דבששש. מאמי. אחד אחד. רק חבל שהתמונות לא טובות כמו באירוסין.

    וגם רציתי להגיד לך, וסליחה על החוצפה כן? שאני ממש מקנאת בך שקיבלת ציונים כאלו טובים בבית ספר היסודי. אני ופייגי עברנו על כל התעודות שלך ואנחנו מעריצותתתת שלך! שתדעי:)

    טוב לא משנה, סתם יצא ארוך. מה שאני אומרת הוא שהתקשרתי ל 144 ועשיתי אגרון אז מצאתי את הטלפון שלך, ועכשיו אני מתקשרת בחזרה אלייך כדי לספר לך שמצאנו את הדיסק און קי שלך ושכמעט לא הצצנו לך בדברים ששמרת עליו רק במה שהיינו מוכרחות כדי לאתר אותך.
    • תודה
    Reactions: STBW, .bracha R, בר כוכבא ועוד 51 משתמשים54 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    איי איי איי, מה היינו עושים בלי אגרון... חזק ביותר! וזה רק מה שאנחנו יכולות לספר לך... מה שלא...
  • 2 6K
    • א
    דיון בנושא זוג חשוך ילדים
  • אסתיג //
    • לצורך ספרותי כמובן.
    האם תוכלו לשתף אותי - מניסיון אישי (מקווה מאד שאין כאן דבר כזה...) או קרוב אחר, מה עובר על זוג כזה בציפייה ארוכה, בת כתשע שנים?
    טוב, מה זה נקרא מה עובר עליהם, אכמ"ל וקצרה היריעה מהכיל, וכו' וכו' אני מודעת ויודעת. אבל אולי תמצית, כמה מילים.
    על התמודדויות נפוצות שעוברות על כל זוג שכזה, כמו למשל חוסר נעימות, חשיפה בעלוני התרמה, שאלות מציקות, הערות, עקיצות חלילה, עצות סבתא וסביבה, טיפים מחולקים חינם בדוכנים מזדמנים, הצעות שונות ומשונות, הפניות לסגולות בכל כיוון אפשרי ושלא, 'פאדיחות', רגעים מביכים, מפגשים, מבוכות, סיטואציות, חברה, משפחה, שמחות, אירועים, טיולים, טענות ומענות,
    שאלות שאסור לשאול, הערות שאסור להעיר, ומצד שני אמירות הזדהות, הכלה, והבעת רגשות כנים שגורמים לצביטה בלב - יש מישהו שמבין אותי באמת. בפניו אפשר אפילו לשפוך את הלב מדי פעם.
    אם יש למישהו גם מידע טכני, רפואי, מהימן ואמין, מקצועי, רגשי, אישי, פרטני, כללי...
    אודה על כל בדל תשובה, אבל בבקשה - מקצועי ומנוסה.
    כמובן שאפשר גם בפרטי או במייל.
    רק שמחות אצל כולם, בלב שמח!

    ·
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיג
    מכיוון שמדובר בצורך ספרותי, העליתי את הבקשה לכאן. באיש את רעהו אני עלולה ללכת לאיבוד מבחינת...
  • 599
    • ה
    יאללה אחרי החגים
  • הני ר. //
    • יאללה אחרי החגים.

    דיאטה,רופא שיניים,רופא עור,וועד בית,חוג ציור והתעמלות להחליף נייד,להוסיף סים לנתק את בזק

    לעבור לחברה יותר זולה.לעשות הו"ק לחברת חשמל.ולהוסיף נקודת חשמל בבית. לסדר את התריס, לקנות מייבש לסדר את הצינור של המזגן.[נזקי שכנים],לאטום את החדר שסגרנו.להחליף גומי במקפיא כל החג סבלנו מזה.

    להרשם למכירת חסד של השכונה ולשלם את המקומות של הבית כנסת

    זהו.זה כל זה במודע יש עוד הרבה כנראה בתת מודע.

    אולי טיפול פסיכולוגי איכותי ישחרר את זה.ואזכר בכל מה שדחיתי לימים החגיגיים האלה .

    הולכת ברחוב שפופה משהו,יותר מידי על כתפיי הדלות.

    תסכימו איתי שזה קצת יותר מידי בשביל אשה אחת כפול שמונה ילדים פלוס בעל צדיק אחד

    וככה הסתובבתי יום רביעי וחמישי ואפי כבוש בקרקע.

    כמו שכחתי את ההסכמים הישנים שיש לי איתו. אני עושה רשימות ארוכות

    והוא יתברך אחראי על הביצוע ותמיד קורה בסוף איזה נס

    ה' יודע נפש בהמתו והרבה דברים מסתדרים.

    רופא עור לא צריך היבלת של שושה כבר נפלה

    מכירת חסד נסגרה אפשר להרשם שוב רק אחרי פסח.

    צינור השכנים סידרו כנראה התייאשו מאיתנו למרות שעדי שבשמים שתכננתי לסדר את זה

    המקפיא חזר לעבוד. ככה נראה חוצמזה שהוא ריק עכשיו אז זה לא קריטי

    לבזק דווקא התקשרתי לי לבטל אבל דותן או לוטן סידרה לי הנחה אז עד אחרי פסח זה לא אקטואלי

    שאר הדברים או שלא דחופים [חשמל]

    או שלא בא לי [דיאטה]

    אז אני ממש חופשייה לעצמי וגם נוספה לי שעה הלילה ומכיוון שלא היה לי איך למלא אותה מיד חשבתי עליכם תושבי פרוג היקרים ותקתקתי לכם מהגיגי השווים.

    חוץ ממייבש כביסה שזה אני באמת חייבת.

    המלצות חברים...
    • תודה
    Reactions: Violinist, מכונתכתיבה, מלכי וולף ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    אוהבת את האותנטיות הזאת...
  • 819
    • ש
    לברכה ולא לקללה.
  • שיילה //
    • היום אנשים חיים על מוסכמות.

    לא עוצרים לרגע לחשוב אם, והאם בכלל.

    בואו נחטט לרגע בארונות הפנימיים.

    נוציא משם את ה'אגו', אוי ה'אגו' המתוק שלנו.

    נביט בו חזק באותיות הקטנות של העיניים.

    ידעתם שברכתו שהכל???
    • תודה
    Reactions: אלפי תודות, Violinist, בא בחשבון ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    צורף קובץ
  • 565
    • Y
    שיר מושיבי עקרת הבית
  • yonatanr //
    • נכנס כאברך חדש לכולל גדול

    מתיישב ליד אברך חייכן ומאיר פנים,

    אשר נראה מבוגר בכמה שנים.

    הוא שמח לעזור בכל הנדרש,

    ואף מאזין בתשומת לב לשלל גחמותיך.

    באחד הימים משתף אותו באתגר ההתמודדות עם הילדים.

    הוא מקשיב בעניין, וחיוכו אינו מועם כשהוא אומר

    'אני לא מכיר את הדברים הללו'.

    הלב נצבט. הנפש נעצבת. מסרבת להאמין.

    היתכן? אברך בגיל כזה עדיין ללא...

    ---

    שטף החיים עושה את שלו,

    והצער אט אט מתעמעם,

    אך בכל פעם מחדש הוא מתעורר,

    כשמסביב האברכים

    מביאים מדי שנה או שנתיים

    'קידוש' לכולל, בשבח והודיה

    והוא ניגש לאב הנרגש

    ובפנים שמחות מאחל

    שיזכה לחופה ולמעשים טובים לגדל

    ואי אפשר להרגיש כלל

    את מה שבלב פנימה מתחולל.

    ---

    הנפש מתקשה להכיל

    את התרחבותה הפתאומית

    למשמע הבשורה המשמחת והמרגשת

    על לידת בת ראשונה לאחר למעלה מעשור.

    דמעה קטנה מבצבצת,

    חיוך של אושר עולה

    והעולם כולו

    נראה יפה יותר.
    • תודה
    Reactions: Violinist, בא בחשבון, MS2 ועוד 21 משתמשים24 //
    0 תגובות
  • 2K
    • ה
    דיכאון קל[של אחרי החגים]
  • הני ר. //
    • זה הבטן שלי שבוערת

    יש לה שאלות.עליי

    ואני נמאס לי לדבר איתה

    אולי אין לי תשובות עדיין.


    חייבת לדבר עם משהו שיצדיק

    שיגיד לי בפסוקים שאני בסדר

    עד אז אני סגורה

    אני בחושך בחדר


    זה לא מגיע בסוף

    אני נושכת שפה

    מלבישה חיוך ובגד

    יוצאת החוצה עייפה


    אני עדיין מחכה,

    שיגידו לי בפסוקים

    "את בסדר"
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, גישה חיובית, R DESIGN ועוד 23 משתמשים26 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    שיהיה מקור מוצק ונאמן לומר לי שאני בסדר. כאילו נמצא פסוק מפורש ובו כתוב לאמר "הדוויג הוא תותח...
  • 4K
    • י
    הכל גלוי וידוע
  • יאן //
    • היא יצאה מהבית בצעדים רגילים מאוד מאוד.
    עלתה על קו 54. ירדה. עלתה על קו 160. ירדה. עלתה על 5. ירדה.
    לאחר שהיתה בטוחה שבלבלה את כל השטנים שעוקבים אחריה, המשיכה לפסוע בצעדים רגילים מאוד לכיוון בנין חסר ייחודיות.
    את השטח בין עמודי הבנין סגר יזם זריז והמקום הושכר לעסקים קטנים. על הדלת השניה מימין היה תלוי שלט "שירותי מידע".
    היא דפקה, וכפי שסוכם מראש נכנסה מיד פנימה וסגרה את הדלת. כמו בסיפורים, רק עתה הרשתה לעצמה להתרווח וכוס מים וכו'.

    יאכנע "חופרת פרטית" כפי שנהגה לכנות עצמה בפני לקוחותיה, היתה אישה בשנות החמישים המוקדמות,
    עם עבר לא ברור שנכרכו בו סיפורים על חיי נעורים בשבדיה, גירות, בעל מעגן, כלא, ועוד.
    הלכו עליה אגדות על מקורות מידע נרחבים שפתוחים רק בפניה. המחירים היו בהתאם.
    אבל בשביל נפתולי היא צריכה את הטוב ביותר.

    את הרי יודעת שנפתולי שלי התגרש לפני שבע וחצי חודשים.
    ידוע, ידוע, הנהנה היאכנע. ידוע גם למה וכמה.
    כן, ברור. יאכנע (שכמוך).
    אז עכשיו מציעים לנו גרושה אחת בשבילו, אבל אני רוצה לדעת עליה הכל קודם. חבל לי סתם להפגיש אותו. את יודעת, לא חוזרים על בדיחה פעמיים.
    אוקיי. תני לי רק שם ומקום מגורים, או מקום עבודה. זה מספיק. ותני לי גם מקדמה 800 ש"ח.

    הגרושה המיועדת אולי להיות אשתו השניה של נפתולי, הינה שרה קלייש, מזכירה רפואית בקופת חולים.
    יאכנע ביקרה שם כבר למחרת.
    קופת חולים בשכונה חרדית בשעה עשר בבוקר. את רשימת הממתינים אתם יכולים לדמיין לבד.
    שתי נשים במצב מיוחד, אשה אחת במצב רגיל עם ילד במצב חולה, ילדה שהיא אמא לתינוק בן חודשיים עם פריחה, ועוד אברך עם כאבי גב שמרגיש כמו חסיד שנפל לתפילת יום כיפור קטן.
    אל עמדת המזכירות התקדמה כעת זקנה גונחת, צעד אחר צעד. קודם לכן עמדה מול מודעה כלשהי דקות ארוכות, עד שהתחוור לה מי מבין שתי המזכירות היא שרה.
    איך התחוור? זה לא היה קשה. המנקה איחלה בוקר טוב אישי לכל אחת מהן, בליווי שמה.

    את יכולה בבקשה לפתוח לי את התרופה? זה קשה לי, קרקרה יאכנע מול שרה.
    בבקשה.
    התרופה, בקבוק של מוקסיפן שהכיל כעת סודה, פלפל שחור ואבקת שום, ונוער היטב כמה שניות קודם, השפריץ על פני בעלת החסד תערובת של שחור לבן מבעבע.
    יאכנע נכנסה לפעולה.
    יש לה דקה עד ששרה תחזור עם פנים שטופות, ועשר שניות עד שחמדה המזכירה השניה תתחיל לצרוח.
    אבל זה די והותר זמן. היא התיישבה מול המחשב של שרה.
    גוגל > פרוג > @מרזבית. זה הניק. זהו, הביתה.

    אחר הצהריים התקשרה ללקוחה. את יכולה לבוא. יש לי את כל הפרטים.
    באמת? תודה תודה תודה.
    בבקשה. תביאי כסף מזומן. להתראות.

    ובכן, היא נולדה בירוחם וגדלה שם עד גיל שמונה. אחר כך הם עברו לעמנואל, ובהמשך לירושלים.
    טוב, טוב, מה עוד?
    יש לה רעידות בלתי רצוניות ביד. לפעמים.
    כן? וואי.
    היא אוהבת נעימות קלאסיות.
    אה. טוב.

    יש לה נדודי שינה.
    לאבא שלה יש בעיות בלב, וזה תורשתי.
    היא קוראת הרבה על מדעי החברה.
    המידה שלה, 46.
    בנעליים, 40.
    היא למדה בסמינר המחודש.
    היא היתה תקועה בשידוכים.
    היא קנתה פיאה אצל קריינדי במינר.
    זה עלה 9,000.
    היה לה איזה תאונה קטנה, אבל משהו לא רציני.
    היא טסה לפני שנתיים לאומן, ועכשיו מתכננת לפראג. 4 ימים.
    היא ניסתה לפתוח קייטרינג אבל לא הלך לה.
    היא עברה בטסט שלישי.

    טוב, עכשיו לדברים המעניינים באמת.
    הם התגרשו כי...
    שניה, אני חייבת לשאול אותך, מי גילה לך את כל הפרטים האלה?
    נו, באמת. עבדתי המון על כל פרט.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ראובן שפירא, נח שוורצברגנדרוביץ, תחשבי טוב ועוד 227 משתמשים230 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    בודאי
  • 702
    • ה
    חיבוט ערבות
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • כמו עוזבת הנשמה את הגוף לזמן מה, עולה ומרחפת בשלווה אינסופית, משייטת באטיות שאנטית מרדימה, בתוך בועה של כלום ריק ותוהו. לא מוצאת לעצמה מקום אך גם לא מחפשת. כעת נח לה, היא רגועה, שום דבר אינו מציק לה משום כיוון שהוא. לא חופרת על הרגע הבא, אינה חוקרת את המצב הנוכחי, מתעלמת מן העבר. כעת יש רק עכשוויות שאינה מיועדת וחפצה ללכת לשום מקום.

    גוף מוטל על מחצלת נוחה, מסובב כריות מפנקות, שרוע תחת חושה מאובזרת עשויה קנים, הזרוקה במרחק של עשרה מטרים מקו המים הכחולים, מיד אחרי ריף האלמוגים המדהים של 'ראס אל שטן', ארבעים דקות מטאבה במונית מצרית טיפוסית.

    קרני השמש החמימות החודרות בין הקנים הארוגים יחדיו מעשה אמן, מלטפות את הפנים השלוות, מרפרפות בינות לקווצות השערות הגדלות פרא מכל צדי הראש, שוטפות מעל הגוף שכבות של הרהורים ומחשבות, מהלך חיים, צורת קיום, קונפליקטים יומיומיים, דאגות הישרדות. ונעצמות העיניים ומעמיקות הנשימות ומואטות דפיקות הלב. רעש הגלים באוזניים, דממת אלחוט במוח.

    מישהו נכנס לחושה. ממעבר למחיצת הקנים הוא שומע קול נרגש. "מצאנו מעיין חדש" מבשר חליל, בנו בכורו של בעל החושה אברהים אל חלחול, אב לאחת המשפחות הבאדוויות היותר חשובות שבסיני.

    - מה לך מבלבל השכל, יא איבני בחיבכ. הלא אבות אבותינו כבר תרו את הארץ אלפי שנים. כל המעיינות אנחנו מכירים. מאיפה מצאת לך פתאום מעיין חדש?!

    "אבא. מתי אני שיקרתי לך, מתי?".

    - יא איבני, כמו שהסבא שלך היה אומר 'אידא פיה מיא פיה צפצאף' אם יש מים יש ערבה. אתה אומר יש מים? תלך תביא ערבה.

    עשרים דקות לאחר מכן הופיע חליל בשנית. רגליו היחפות מקפצות בקלילות על החול הרותח, עיניו בורקות באושר וקולות צוהלים עולים מפיו. בידיו הוא אוחז כמה ענפי ערבה. "פיה מיא פיה צפצאף".

    הוא נכנס אל החושה בצעדי מחול, ומתחיל לרקוד בסיבובים, מנופף בידיו בענפי הערבה, מכה את האגודה על הרצפה, מפזמם לעצמו מנגינה חדשה שהמציא אך הרגע. "פיה מיא פיה צפצאף".

    חצי עין נפקחת. תמהה לנוכח צהלות השמחה. מהפוזיציה שלו הוא מבחין בפתח המסנוור מן השמש, ברצפת המחצלות, בכריות המפוזרות סביב, ובענף עץ ערבות האחוז בידו של חליל ומכה ברצפה כה וכה. אגודת ערבות עולה יורדת, מתרוממת ומכה.

    "בום"! הוא חוזר חמש שנים אחורה. בחור ש'לא כל כך' מסתדר עם אבא. נשמה גבוהה שלא מבינה איך בדיוק אבא מרגיש את ה'ושמחת בחגיך' אם הוא הולך לישון בכל ערב מימי חול המועד בשעה תשע וחצי. הוא בשונה מאביו מסתובב ברחבי העיר, מרקד בשמחות בית השואבה, משתולל במעגלי הריקודים, מקפץ עד השעות המאוחרות של הלילה, ובסוף צועד לכותל המערבי בין המוני יהודים השוטפים את סמטאות העיר העתיקה.

    בליל הושענה רבה הוא הספיק לעבור בשבעה אתרים שונים, הקשיב לשיחות, טעם מעט מיני מזונות בסוכות מזדמנות, הצטרף לקבוצת מחוללים, מגטרים ומתופפים, ברובע היהודי, וביקר גם בכותל לכמה דקות. רק בשש בבוקר הוא נכנס למיטתו שבסוכה הקטנטנה השוכנת במרפסת האחורית. באמת שהוא רצה לקום למניין של שבע וחצי, אך כשפקח את עיניו והציץ אל השעון הוא נחרד לגלות כי השעה כבר כמעט עשר.

    הוא התלבש בזריזות, התארגן ורץ לבית הכנסת. ארבעת המינים שלו כבר לא היו בבית בשעה כזאת וכנראה ששני אחיו לקחו אותם לבית הכנסת. הוא הגיע לבית הכנסת כשכבר אחזו בהושענות. מקווה שלא כל המתפללים מבחינים בפרצוף הכרית שלו, הוא השתחל במעבר הצר לכיוון מקומו של אביו, ספסל צמוד למזרח בצד ימין.

    הוא הגיע לשולחן שלהם ואחז בנרתיק הלולב. אבא, עטוף בטלית מעל לראשו, הסתובב אליו. מבטיהם נפגשו. בשתי ידיו הוא אוחז אגודת ערבות. שנייה של שקט. ואז הוא הניף את הערבות באוויר ו... טראח! הכה על ראשו שח בנו, בעוד הוא צועק בזעם "קול מבשר מבשר ואומר, קול מבשר מבשר ואומר. הוא חובט שוב ושוב בבנו עד לרגע בו הלה תפס את רגליו וברח מבית הכנסת.

    כעת, בחושה שבראס אל שטן בסיני, צפה ועולה אותה התמונה מול עיניו. איגוד ערבות מתנופפות בעוז, עולות ויורדות, מכות ומצליפות, פוצעות את הנפש, קורעות את הנשמה. מאותה השנה הוא לא חבט אפילו עלה של ערבה. הכאב היה חזק מידי.

    אגודת הערבות סיימה את תפקידה ונחתה על הארץ, קרוב מידי לפרצופו. מבלי משים נשלחה ידו, נתחו אצבעותיו, אחזו באגודה וידו התרוממה באוויר. הוא קם, נעמד במרכז החושה, ובלי יכולת להסביר את מעשיו החל לחבוט בקרקע בעוצמה. הוא הוציא את כל זעמו בחבטות, את כל תסכוליו, אכזבותיו, התמודדויותיו. את כל השנים בהן לא חבט ערבה.

    העלים נתלשו, הענפים נשברו, והוא לא נרגע עד שבידו נותר אך קמצוץ של זכר לאגודת ערבות.

    חמש שעות לאחר מכן הוא נקש ביד רועדת על דלת בית סבתו האלמנה שבקצה העיר. את שמחת תורה הוא חגג בבית כנסת קטן שרוב מתפלליו כבר חצו את גיל הגבורות. אף אחד לא ידע להצביע באיזה דלק מונע הצעיר עם השיער הארוך שמפזז ומרקד לפני ספר התורה במשך שעות ארוכות.
    • תודה
    Reactions: Mici1, Violinist, yonatanr ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    אני יכול לגלות משהו בסוד? אל תגלו לאף אחד. אבל בהושענה רבה האחרון, בשעת כתיבת השורות הללו, היו...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה