הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
5 תגובות
בהשראת האשכול השכן 'פיטוטי ילדים',
כאן יקובצו דמיונות וסיפורי ילדים.
מכירים את זה שילדון חמוד אומר לך בעיניים גדולות ורציניות:
אתמול טסתי לאמריקה ואמא שלי קנתה לי את כל חנות הממתקים?
ילדים הם עַם עִם שפע של דמיון. ההבדל בינם לבין המבוגרים הוא, שהם באמת מאמינים לדמיון.
ר' ישראל סלנטר אומר שכאשר ילד משחק בקרש בתוך אמבטיה ומספר שזו אוניה, אם לוקחים ממנו את הקרש הרי זה כאילו כמו שמטביעים ספינה גדולה של אדם מבוגר, זה גוזל משהו מהילד.
הילד מדמיין, ומאמין, שזו ספינה אמיתית.
אז שוטו על זה, וכתבו כאן סיפורים ששמעתם מכלי ראשון.
כאן יקובצו דמיונות וסיפורי ילדים.
מכירים את זה שילדון חמוד אומר לך בעיניים גדולות ורציניות:
אתמול טסתי לאמריקה ואמא שלי קנתה לי את כל חנות הממתקים?
ילדים הם עַם עִם שפע של דמיון. ההבדל בינם לבין המבוגרים הוא, שהם באמת מאמינים לדמיון.
ר' ישראל סלנטר אומר שכאשר ילד משחק בקרש בתוך אמבטיה ומספר שזו אוניה, אם לוקחים ממנו את הקרש הרי זה כאילו כמו שמטביעים ספינה גדולה של אדם מבוגר, זה גוזל משהו מהילד.
הילד מדמיין, ומאמין, שזו ספינה אמיתית.
אז שוטו על זה, וכתבו כאן סיפורים ששמעתם מכלי ראשון.
7 תגובות
0 תגובות
17 תגובות
כותרת שחורה
לא שוב, פליז
אני אמורה
להגיב ל @RACHELIZ
@האגריד העלה
נושא מהותי
יש לי שאלה
ל @Sefi T
@מ''ם מסנן בעדנה
מוציא יקר מזולל
@אשר שרבר נענה
שיפוט @yonatanr מהלל
@קלמי שוב בפרונט
אך לפניו ראש שנה
שמתם לב שהפונט
בבועה השתנה
@יאן מגיח לשאלה
@הדוויג שותק, עניו
שמתם לב ש @שיילה
הדליף מי הגנב?
שיוהו השעה מתאחרת, מחר עבודה כרגיל. והניסוחים מתחילים לקבל כובד עייף.
סליחה שלא העליתי את כל שישים הניקים המדהימים שיש כאן. אולי ב503 הבא.
וגם מי שכן הזכרתי, סליחה אם לא הכל מדויק
. הלך לפי החרוז הנשמע ביותר.
לא שוב, פליז
אני אמורה
להגיב ל @RACHELIZ
@האגריד העלה
נושא מהותי
יש לי שאלה
ל @Sefi T
@מ''ם מסנן בעדנה
מוציא יקר מזולל
@אשר שרבר נענה
שיפוט @yonatanr מהלל
@קלמי שוב בפרונט
אך לפניו ראש שנה
שמתם לב שהפונט
בבועה השתנה
@יאן מגיח לשאלה
@הדוויג שותק, עניו
שמתם לב ש @שיילה
הדליף מי הגנב?
שיוהו השעה מתאחרת, מחר עבודה כרגיל. והניסוחים מתחילים לקבל כובד עייף.
סליחה שלא העליתי את כל שישים הניקים המדהימים שיש כאן. אולי ב503 הבא.
וגם מי שכן הזכרתי, סליחה אם לא הכל מדויק
. הלך לפי החרוז הנשמע ביותר.
15 תגובות
5 תגובות
טוב, קודם תקראו אחר כך נדבר:
קראתם? נהניתם?
יופי. תנו לייק.
אבל הפעם לייק לא מספיק...
הקטע שקראתם הוא חלק מתוך קונטרס שהייתה לי הזכות לקחת חלק בכתיבתו, ושאולי מתעתד לצאת בימים אלו.
למה 'אולי' אתם שואלים. שאלה יפה. (זה מה שאומרים כשיש לך תשובה מוכנה).
ובכן ליהודי שכתב את הקונטרס הנ"ל, יהודי שיש לי קשר מאוד אישי איתו, אין את הממון הדרוש כדי להוציא אותו. (ממון בעברית: כסף)
ופה אתם נכנסים לתמונה.
מי שאהב, שחיבב, שנהנה, שהתרגש, שנפעם, שנשנק, שנחנק, שֶׁמחה דמעה סוררת, שמעוניין לקחת חלק בסכום כלשהו מוזמן לפנות אליי באישי ומיטב הברכות יחולו על ראשו.
קראתם? נהניתם?
יופי. תנו לייק.
אבל הפעם לייק לא מספיק...
הקטע שקראתם הוא חלק מתוך קונטרס שהייתה לי הזכות לקחת חלק בכתיבתו, ושאולי מתעתד לצאת בימים אלו.
למה 'אולי' אתם שואלים. שאלה יפה. (זה מה שאומרים כשיש לך תשובה מוכנה).
ובכן ליהודי שכתב את הקונטרס הנ"ל, יהודי שיש לי קשר מאוד אישי איתו, אין את הממון הדרוש כדי להוציא אותו. (ממון בעברית: כסף)
ופה אתם נכנסים לתמונה.
מי שאהב, שחיבב, שנהנה, שהתרגש, שנפעם, שנשנק, שנחנק, שֶׁמחה דמעה סוררת, שמעוניין לקחת חלק בסכום כלשהו מוזמן לפנות אליי באישי ומיטב הברכות יחולו על ראשו.
6 תגובות
584 תגובות
פרק א'
רק כשהשעון הכבד והישן התלוי על הקיר בסלון מורה כי נותרו חמש דקות לפני חצות הלילה , אשר מרשה לעצמו להרפות את הכתפיים ולמתוח מעט את הרגליים. להמיר את ההבעה המחושבת והדרוכה קמעה בעייפות ניכרת לעין ושרשרת פיהוקים בלתי נשלטים. זרם המנחמים שהיה גדול יותר בימים הראשונים לשבעה הפך סוף סוף לטפטוף דקיק עד שדעך.
הוא ממצמץ ומתמתח ומחליט לקום ולהסתובב מעט בסלון כדי למתוח את שריריו העייפים. מן המטבח הוא שומע קול שקשוק צלחות וסכו"ם ודיבור מהוסה.
כנראה שאשתו וגיסותיו החליטו לנצל את ההפוגה כדי להגיש ארוחת ערב מאוחרת לאבלים העייפים לפני שיירדמו. אבל הוא בכלל לא רעב. הוא רק כמה למעט שקט. שקט אמיתי. בלי דיבורים, בלי סיפורים, בלי זכרונות, שקט שיהדהד לו באזניים.
כשברכה ממהרת אליו עם צלחת מלאה בכל טוב, הוא נושא אליה מבט מתנצל , "אני ממש לא רעב ואני מעדיף לנוח קצת, תשאירי לי בצד. אכלתי טוב בצהריים" הוא ממהר להגיד לנוכח המבע המודאג שמתפשט על פניה. " לך לנוח בחדר הימני" היא מציעה בלשון עקיפה. לא נוקבת בשם חדר ההורים. "רק שם יהיה לך שקט".
הוא מקבל את הצעתה ומשרך דרכו באיטיות לחדר ההורים .החדר שבשנים האחרונות מאז פטירתה של אמא הוא כמעט ולא נכנס אליו. כשהוא מדליק את מנורת הלילה באופן אוטומטי ושואף לקרבו את הריח המוכר שעדיין שרר בחדר הוא מבחין ששום דבר לא השתנה.
אבא שעדיין קצת מוזר לו לחשוב עליו בלשון עבר לא שינה דבר בחדר. אפילו חפצי הנוי של אמא נותרו פזורים באגביות מתוכננת על השידות הקטנות, כאילו ממתינים לה שתעביר עליהם יד עמלנית אוחזת במטלית ניקוי .
הוא מתחיל להתארגן לשינה קלה ורצוי כמה שיותר מהר מבלי להתערבל עם ניחוח הזכרונות שמציע לו החדר בדומיה סבלנית, אבל אחרי שהוא מתיישב על המיטה וחולץ את נעליו וגרביו מבטו שתעה בחדר בכבדות מותשת נתקל בשידה ונעצר שם.
מה הוא עושה שם על השידה? למה אבא הניח אותו עליה ? לא אופייני לו להניח אותו במקום כ"כ לא בטוח. חשוף לאויר הפתוח וללחות המעיקה של אשדוד בחודש אב.
בתמיהה ערנית משהו הוא נעמד באיטיות ליד השידה ומניח יד זהירה על הקאנון של אבא. כלי הנגינה שהיה חלק בלתי נפרד ממנו. מאז ומעולם. הוא מעביר ידו בעדינות לאורך מתאר הטרפז של הכלי הגדול על חיטובי העץ המרשימים המעטרים אותו ועוד יותר בעדינות על עשרות המיתרים המתוחים היטב, שלא ישמיעו קול.
גם מבלי לדעת לנגן והוא דווקא כן יודע הוא יכול לשמוע את צליליו ההחלטיים של הכלי, שחותכים את האוויר בחדות, כמו יהלומים מלוטשים שנופלים בקצב מהיר מידו של אבא, לראות את ידיו נעות מעל הכלי במהירות מסחררת, מכוונות ופורטות חליפות. אבל הצלילים האלו הופכים לתערובת לא ברורה במוחו ובתודעתו והוא מחליט לעת עתה לנסות להנמיך אותם. הוא יכניס את הכלי לארון בינתיים. חבל שיישאר בחוץ ויינזק מהלחות או מהנכדים השובבים- לא משנה הסדר.
מתי היתה הפעם האחרונה שבה ראה את אבא מנגן? הוא חושב לעצמו תוך כדי שהוא מכניס את הכלי בעדינות לנרתיק שהיה מונח לצידו ומשם לארון. אם הוא לא טועה הפעם האחרונה היתה בתחילת חודש תמוז. לפני שלושת השבועות בשמחת החלאקה של אלי אחיינו.
הוא נשכב על המיטה וממתין לשינה הגואלת אבל הזיכרונות מתעקשים להתדפק על ירכתי מוחו בטפטוף קל אך בסבלנות . באים בתור מסודר אף זכרון לא מנסה לעקוף את רעהו. אף זכרון לא חומק. הוא נותן למוחו העייף לבחון רק אחד מהם מקרוב אולי זה יספק אותו
מאיזה גיל הוא זוכר את את הקאנון? מסתמא מגיל ממש מוקדם. ארבע ,חמש.
הוא עומד ליד אבא בשמחות של המשפחה, מביט מוקסם בידיו הרצות בזריזות על המיתרים, באגלי הזיעה נקווים על מצחו של אבא במפרטים הענודים לשתיים מאצבעותיו חורטים על המיתרים ותובעים מהם צליל חד ומדויק.
"למה אבא כועס כשהוא מנגן?", שאל פעם את אמא בתמיהה ילדותית מתוקה.
אבא הנינוח והחייכן תדיר היה אדם אחר כשהיה מנגן. מצחו נמלא בקמטים, מבעו היה נוקשה והוא לא ענה לשאלות שהופנו לעברו. הוא לא שמע אותן בכלל.
"אבא לא כועס" , צחקה אליו אמא וליטפה את מצחו בחיבה " הוא פשוט מרוכז, הוא צריך גם לכוון וגם לפרוט על המיתרים וזה קשה".
"אה, רְבִּי מאיר" אמרו לו המבוגרים במבטאם הרך ובר' גרונית שהפכה את המאיר למִיֵיאר הם תמיד קדמו פניו בשמחה באירועים המשפחתיים אליהם הביא את הקאנון, מניח אותו בזהירות על השולחן המיוחד "תשמח אותנו באיזה תַּקְסִים* כמו שרק אתה יודע."
אבא תמיד נענה לבקשות המבוגרים ופרט להם מנגינות בחינניות שזכתה תמיד לתשואות וטפיחות על שכמו. וכשהחזיר את הכלי בזהירות לנרתיקו וקיפל בזהירות את השולחן, התפנה גם לענות בסבלנות לשאלות הרבות של הילדים הנלהבים שהקיפו אותו בחיוך שהאיר את עיניו הרכות בברק מיוחד.
אור תדיר שכן בעיניו של אבא, אבל רך יותר, כנוע משהו. בסתם יום של חול היה זה אבא המוכר והטוב, השקט והזריז שהשכים לנץ של שחרית ומשם אץ לעמל יומו כמשגיח כשרות וכשוחט ומשם למנחה,ערבית ושיעור הדף היומי הקבוע.
אך כשדיבר על הכלי תמיד היה הבזק מיוחד בעיניו. ניצוץ מיוחד ששמור רק לרגעים האלו. אשר אהב לראות אותו כך. מדבר ועונה ומסביר בכתפיים זקופות וניצוץ ערני וגאה.
אבא לא ניגן רק באירועים. כשהיתה נחה עליו הרוח , בעיקר במלווה מלכה של שבתות החורף האררכות, כשהשגרה הזדחלה אל הבית בצעדים עגומים, אבא היה מתיישב לצידו כוס תה הנענע הנצחית ומולו השולחן הקטן ופורט על הקאנון מנגינות ופיוטים לילדים שעמדו רחוצים ומפוג'מים אך קשובים מסביבו ולאמא שעמדה בפתח המטבח, מגבת בידה תדיר וחיוך עייף של מוצ"ש על שפתיה. אך עיניה בורקות וזהבן משתקף ונפגש בניצוץ הערני שהיה מבליח גם בעיניו של אבא.
אבא חי את הכלי והיה חי יותר איתו. הוא היה אמן אחרי הכל.
אשר מחליט לחשוב כך וההחלטיות מרגיעה אותו מעט ומניחה לשינה ליפול עליו בכבדות חסרת חן, כמו השמיכה על הפלטה של שבת.
*תַּקְסִים - אלתור כלי חופשי ממשקל, המבוצע על ידי נגן יחיד.
רק כשהשעון הכבד והישן התלוי על הקיר בסלון מורה כי נותרו חמש דקות לפני חצות הלילה , אשר מרשה לעצמו להרפות את הכתפיים ולמתוח מעט את הרגליים. להמיר את ההבעה המחושבת והדרוכה קמעה בעייפות ניכרת לעין ושרשרת פיהוקים בלתי נשלטים. זרם המנחמים שהיה גדול יותר בימים הראשונים לשבעה הפך סוף סוף לטפטוף דקיק עד שדעך.
הוא ממצמץ ומתמתח ומחליט לקום ולהסתובב מעט בסלון כדי למתוח את שריריו העייפים. מן המטבח הוא שומע קול שקשוק צלחות וסכו"ם ודיבור מהוסה.
כנראה שאשתו וגיסותיו החליטו לנצל את ההפוגה כדי להגיש ארוחת ערב מאוחרת לאבלים העייפים לפני שיירדמו. אבל הוא בכלל לא רעב. הוא רק כמה למעט שקט. שקט אמיתי. בלי דיבורים, בלי סיפורים, בלי זכרונות, שקט שיהדהד לו באזניים.
כשברכה ממהרת אליו עם צלחת מלאה בכל טוב, הוא נושא אליה מבט מתנצל , "אני ממש לא רעב ואני מעדיף לנוח קצת, תשאירי לי בצד. אכלתי טוב בצהריים" הוא ממהר להגיד לנוכח המבע המודאג שמתפשט על פניה. " לך לנוח בחדר הימני" היא מציעה בלשון עקיפה. לא נוקבת בשם חדר ההורים. "רק שם יהיה לך שקט".
הוא מקבל את הצעתה ומשרך דרכו באיטיות לחדר ההורים .החדר שבשנים האחרונות מאז פטירתה של אמא הוא כמעט ולא נכנס אליו. כשהוא מדליק את מנורת הלילה באופן אוטומטי ושואף לקרבו את הריח המוכר שעדיין שרר בחדר הוא מבחין ששום דבר לא השתנה.
אבא שעדיין קצת מוזר לו לחשוב עליו בלשון עבר לא שינה דבר בחדר. אפילו חפצי הנוי של אמא נותרו פזורים באגביות מתוכננת על השידות הקטנות, כאילו ממתינים לה שתעביר עליהם יד עמלנית אוחזת במטלית ניקוי .
הוא מתחיל להתארגן לשינה קלה ורצוי כמה שיותר מהר מבלי להתערבל עם ניחוח הזכרונות שמציע לו החדר בדומיה סבלנית, אבל אחרי שהוא מתיישב על המיטה וחולץ את נעליו וגרביו מבטו שתעה בחדר בכבדות מותשת נתקל בשידה ונעצר שם.
מה הוא עושה שם על השידה? למה אבא הניח אותו עליה ? לא אופייני לו להניח אותו במקום כ"כ לא בטוח. חשוף לאויר הפתוח וללחות המעיקה של אשדוד בחודש אב.
בתמיהה ערנית משהו הוא נעמד באיטיות ליד השידה ומניח יד זהירה על הקאנון של אבא. כלי הנגינה שהיה חלק בלתי נפרד ממנו. מאז ומעולם. הוא מעביר ידו בעדינות לאורך מתאר הטרפז של הכלי הגדול על חיטובי העץ המרשימים המעטרים אותו ועוד יותר בעדינות על עשרות המיתרים המתוחים היטב, שלא ישמיעו קול.
גם מבלי לדעת לנגן והוא דווקא כן יודע הוא יכול לשמוע את צליליו ההחלטיים של הכלי, שחותכים את האוויר בחדות, כמו יהלומים מלוטשים שנופלים בקצב מהיר מידו של אבא, לראות את ידיו נעות מעל הכלי במהירות מסחררת, מכוונות ופורטות חליפות. אבל הצלילים האלו הופכים לתערובת לא ברורה במוחו ובתודעתו והוא מחליט לעת עתה לנסות להנמיך אותם. הוא יכניס את הכלי לארון בינתיים. חבל שיישאר בחוץ ויינזק מהלחות או מהנכדים השובבים- לא משנה הסדר.
מתי היתה הפעם האחרונה שבה ראה את אבא מנגן? הוא חושב לעצמו תוך כדי שהוא מכניס את הכלי בעדינות לנרתיק שהיה מונח לצידו ומשם לארון. אם הוא לא טועה הפעם האחרונה היתה בתחילת חודש תמוז. לפני שלושת השבועות בשמחת החלאקה של אלי אחיינו.
הוא נשכב על המיטה וממתין לשינה הגואלת אבל הזיכרונות מתעקשים להתדפק על ירכתי מוחו בטפטוף קל אך בסבלנות . באים בתור מסודר אף זכרון לא מנסה לעקוף את רעהו. אף זכרון לא חומק. הוא נותן למוחו העייף לבחון רק אחד מהם מקרוב אולי זה יספק אותו
מאיזה גיל הוא זוכר את את הקאנון? מסתמא מגיל ממש מוקדם. ארבע ,חמש.
הוא עומד ליד אבא בשמחות של המשפחה, מביט מוקסם בידיו הרצות בזריזות על המיתרים, באגלי הזיעה נקווים על מצחו של אבא במפרטים הענודים לשתיים מאצבעותיו חורטים על המיתרים ותובעים מהם צליל חד ומדויק.
"למה אבא כועס כשהוא מנגן?", שאל פעם את אמא בתמיהה ילדותית מתוקה.
אבא הנינוח והחייכן תדיר היה אדם אחר כשהיה מנגן. מצחו נמלא בקמטים, מבעו היה נוקשה והוא לא ענה לשאלות שהופנו לעברו. הוא לא שמע אותן בכלל.
"אבא לא כועס" , צחקה אליו אמא וליטפה את מצחו בחיבה " הוא פשוט מרוכז, הוא צריך גם לכוון וגם לפרוט על המיתרים וזה קשה".
"אה, רְבִּי מאיר" אמרו לו המבוגרים במבטאם הרך ובר' גרונית שהפכה את המאיר למִיֵיאר הם תמיד קדמו פניו בשמחה באירועים המשפחתיים אליהם הביא את הקאנון, מניח אותו בזהירות על השולחן המיוחד "תשמח אותנו באיזה תַּקְסִים* כמו שרק אתה יודע."
אבא תמיד נענה לבקשות המבוגרים ופרט להם מנגינות בחינניות שזכתה תמיד לתשואות וטפיחות על שכמו. וכשהחזיר את הכלי בזהירות לנרתיקו וקיפל בזהירות את השולחן, התפנה גם לענות בסבלנות לשאלות הרבות של הילדים הנלהבים שהקיפו אותו בחיוך שהאיר את עיניו הרכות בברק מיוחד.
אור תדיר שכן בעיניו של אבא, אבל רך יותר, כנוע משהו. בסתם יום של חול היה זה אבא המוכר והטוב, השקט והזריז שהשכים לנץ של שחרית ומשם אץ לעמל יומו כמשגיח כשרות וכשוחט ומשם למנחה,ערבית ושיעור הדף היומי הקבוע.
אך כשדיבר על הכלי תמיד היה הבזק מיוחד בעיניו. ניצוץ מיוחד ששמור רק לרגעים האלו. אשר אהב לראות אותו כך. מדבר ועונה ומסביר בכתפיים זקופות וניצוץ ערני וגאה.
אבא לא ניגן רק באירועים. כשהיתה נחה עליו הרוח , בעיקר במלווה מלכה של שבתות החורף האררכות, כשהשגרה הזדחלה אל הבית בצעדים עגומים, אבא היה מתיישב לצידו כוס תה הנענע הנצחית ומולו השולחן הקטן ופורט על הקאנון מנגינות ופיוטים לילדים שעמדו רחוצים ומפוג'מים אך קשובים מסביבו ולאמא שעמדה בפתח המטבח, מגבת בידה תדיר וחיוך עייף של מוצ"ש על שפתיה. אך עיניה בורקות וזהבן משתקף ונפגש בניצוץ הערני שהיה מבליח גם בעיניו של אבא.
אבא חי את הכלי והיה חי יותר איתו. הוא היה אמן אחרי הכל.
אשר מחליט לחשוב כך וההחלטיות מרגיעה אותו מעט ומניחה לשינה ליפול עליו בכבדות חסרת חן, כמו השמיכה על הפלטה של שבת.
*תַּקְסִים - אלתור כלי חופשי ממשקל, המבוצע על ידי נגן יחיד.
15 תגובות
15 תגובות
41 תגובות
1 תגובות
1 תגובות
לפני פרסום האתגר החדש, עשיתי חיפוש קצר בתולדות הפורום כדי לראות אם היה אתגר דומה. כשראיתי את מפרסמי האתגרים לדורותיהם, שהיו מגדולי הכותבים כאן, התרגשתי למדי, וחשתי את גודל האחריות המוטל על כתפיי הצרות.
מאידך, כשנתתי את לבי אל כמות הסופרים האגדיים שהיו איתנו ואינם עוד, נפלו פני, האמנם תמנו לגווע? אך שוב חזרתי ועודדתי את עצמי, בזיכרון העובדה שכותבים מוכשרים רבים הופיעו כאן בפתע פתאום, וכוכבם דרך עד מהרה, ו'משתמש חדש' הוא רק ציון לכך שרישומו לאתר היה לאחרונה.
הקדמה קצרה -
בהיותי 'תולעת ספרים' כילד, היה אחי הגדול, שלא הבין את החיבה שלי לספרים, שואל אותי את השאלה האלמותית "מה ההנאה שלך לקרוא סיפורים שלא היו ולא נבראו?", לא ידעתי כיצד להגדיר בדיוק את ההנאה מהספרים, אך תשובתי הייתה "ואם היו אלו סיפורים שאירעו במציאות, היית קורא אותם?! אני לא מכיר אותך כחובב היסטוריה גדול! אלא מה, הסיפור מעניין? אם כן מה זה משנה אם הוא התרחש או לא?!"...
אז כן, ישנן שתי סיבות לקרוא סיפורים, או שהסיפור כשלעצמו מרתק ומעניין, ואז הוא נקרא גם כשאין בו מסר, או שהוא סיפור אמיתי - היסטורי ויש מה ללמוד ממנו, שאז יש טעם לקרוא בו כדי להוסיף לקח.
העניינים מתחילים לחרוק כאשר הסופר מעוניין מכל סיבה שהיא, לרקום את סיפורו הדמיוני על גבי רקע היסטורי. לעיתים ההיסטוריה כשלעצמה מעניינת אותו כקליפת השום, והוא רואה אותה רק כמצע נוח לשטוח עליו את חלומותיו ואת דבריו. במקרה כזה, פעמים רבות ההיסטוריה מתמרדת תחת הררי הסיפורת הנשטחים עליה, ודי במכתב נזעם אחד למערכת, כדי שהסופר יגלה שהיסוד של סיפורו התערער, ומוטב שלהבא יכתוב את סיפוריו על תקופות שהתמצאותו בהן רבה יותר.
מאידך, בעוד שבעבר סופר רציני שרצה להכיר את ההיסטוריה שעליה הוא כותב, היה צריך לנסוע לספריות מרוחקות, ולנבור בהררי אנציקלופדיות מתפוררות, כיום כל שעליו לעשות בכדי לאמת מידע הוא ללחוץ כמה לחיצות במקלדתו – ו'ויקיפדיה' ו'המכלול' ועוד מגוון אתרים היסטוריים פתוחים לפניו.
בכדי שנתאמן בבדיקת עובדות ובהשוואת מקורות, בשביל להרחיב את אופקינו וכדי שנהיה כותבים וסופרים אמינים ומקצועיים, ובתור חובב היסטוריה, אני מכריז בזאת על אתגר כתיבת סיפור על רקע היסטורי, כאשר המלאכה העיקרית היא להימנע מאנכרוניזמים, ולהשרות אווירה שתואמת לתקופה ההיסטורית המדוברת.
אנכרוניזם – לרוב – הינו ייחוס דברים מאוחרים לתקופות ישנות יותר. כך למשל תיאור של שעון יד על ידו של גבר לפני מאה שנים, או ספר מודפס לפני שש מאות שנים, הוא אנכרוניזם.
כללי האתגר:
א. יש לכתוב סיפור שמתרחש החל מבריאת העולם ועד שנת ה'תר"מ – 1880 למניינם. הסיפור צריך להדיף ניחוח היסטורי. לא מספיק לכתוב סיפור שיכול לקרות גם בדורנו, ולהוסיף כותרת 'שנת תרפפ"ו'.
ב. אין מדובר על הוצאה מחודשת של 'כה עשו חכמינו' או 'סיפורי צדיקים'. הסיפור צריך להיות ניתן לביקורת, ועל כן הוא צריך לספר על אנשים רגילים, כמוני וכמוך, שכמותם היו בכל הדורות. לא על כל אי-מי-שיתכן-שאין-לנו-מושג-בגדלותו.
ג. כמובן שיש משקל גם לעלילה, למקוריות, ולאופן הכתיבה, אך עיקר השיפוט הוא על אמינות ודיוק היסטורי.
למצטרפים החדשים – ברוכים הבאים! יש לכם הזדמנות פז לבצר את מעמדכם כאן בפורום, על ידי כתיבת סיפור "פגזי", ומי יודע, אולי גם תזכו על הירייה הראשונה...
ולכל אלו שמצאו את עצמם בצוק העתים מחוץ לגבולות הפורום – אקרא נרגשות: לא שכחנו אתכם! אף אתם אל תשכחו אותנו, וזכרו את האפשרות לשלוח סיפור על ידי המנהלים...
למחמאות, הערות, ביקורות, קושיות, אפטרים ושאר ירקות – בנספח כאן.
מאידך, כשנתתי את לבי אל כמות הסופרים האגדיים שהיו איתנו ואינם עוד, נפלו פני, האמנם תמנו לגווע? אך שוב חזרתי ועודדתי את עצמי, בזיכרון העובדה שכותבים מוכשרים רבים הופיעו כאן בפתע פתאום, וכוכבם דרך עד מהרה, ו'משתמש חדש' הוא רק ציון לכך שרישומו לאתר היה לאחרונה.
הקדמה קצרה -
בהיותי 'תולעת ספרים' כילד, היה אחי הגדול, שלא הבין את החיבה שלי לספרים, שואל אותי את השאלה האלמותית "מה ההנאה שלך לקרוא סיפורים שלא היו ולא נבראו?", לא ידעתי כיצד להגדיר בדיוק את ההנאה מהספרים, אך תשובתי הייתה "ואם היו אלו סיפורים שאירעו במציאות, היית קורא אותם?! אני לא מכיר אותך כחובב היסטוריה גדול! אלא מה, הסיפור מעניין? אם כן מה זה משנה אם הוא התרחש או לא?!"...
אז כן, ישנן שתי סיבות לקרוא סיפורים, או שהסיפור כשלעצמו מרתק ומעניין, ואז הוא נקרא גם כשאין בו מסר, או שהוא סיפור אמיתי - היסטורי ויש מה ללמוד ממנו, שאז יש טעם לקרוא בו כדי להוסיף לקח.
העניינים מתחילים לחרוק כאשר הסופר מעוניין מכל סיבה שהיא, לרקום את סיפורו הדמיוני על גבי רקע היסטורי. לעיתים ההיסטוריה כשלעצמה מעניינת אותו כקליפת השום, והוא רואה אותה רק כמצע נוח לשטוח עליו את חלומותיו ואת דבריו. במקרה כזה, פעמים רבות ההיסטוריה מתמרדת תחת הררי הסיפורת הנשטחים עליה, ודי במכתב נזעם אחד למערכת, כדי שהסופר יגלה שהיסוד של סיפורו התערער, ומוטב שלהבא יכתוב את סיפוריו על תקופות שהתמצאותו בהן רבה יותר.
מאידך, בעוד שבעבר סופר רציני שרצה להכיר את ההיסטוריה שעליה הוא כותב, היה צריך לנסוע לספריות מרוחקות, ולנבור בהררי אנציקלופדיות מתפוררות, כיום כל שעליו לעשות בכדי לאמת מידע הוא ללחוץ כמה לחיצות במקלדתו – ו'ויקיפדיה' ו'המכלול' ועוד מגוון אתרים היסטוריים פתוחים לפניו.
בכדי שנתאמן בבדיקת עובדות ובהשוואת מקורות, בשביל להרחיב את אופקינו וכדי שנהיה כותבים וסופרים אמינים ומקצועיים, ובתור חובב היסטוריה, אני מכריז בזאת על אתגר כתיבת סיפור על רקע היסטורי, כאשר המלאכה העיקרית היא להימנע מאנכרוניזמים, ולהשרות אווירה שתואמת לתקופה ההיסטורית המדוברת.
אנכרוניזם – לרוב – הינו ייחוס דברים מאוחרים לתקופות ישנות יותר. כך למשל תיאור של שעון יד על ידו של גבר לפני מאה שנים, או ספר מודפס לפני שש מאות שנים, הוא אנכרוניזם.
כללי האתגר:
א. יש לכתוב סיפור שמתרחש החל מבריאת העולם ועד שנת ה'תר"מ – 1880 למניינם. הסיפור צריך להדיף ניחוח היסטורי. לא מספיק לכתוב סיפור שיכול לקרות גם בדורנו, ולהוסיף כותרת 'שנת תרפפ"ו'.
ב. אין מדובר על הוצאה מחודשת של 'כה עשו חכמינו' או 'סיפורי צדיקים'. הסיפור צריך להיות ניתן לביקורת, ועל כן הוא צריך לספר על אנשים רגילים, כמוני וכמוך, שכמותם היו בכל הדורות. לא על כל אי-מי-שיתכן-שאין-לנו-מושג-בגדלותו.
ג. כמובן שיש משקל גם לעלילה, למקוריות, ולאופן הכתיבה, אך עיקר השיפוט הוא על אמינות ודיוק היסטורי.
למצטרפים החדשים – ברוכים הבאים! יש לכם הזדמנות פז לבצר את מעמדכם כאן בפורום, על ידי כתיבת סיפור "פגזי", ומי יודע, אולי גם תזכו על הירייה הראשונה...
ולכל אלו שמצאו את עצמם בצוק העתים מחוץ לגבולות הפורום – אקרא נרגשות: לא שכחנו אתכם! אף אתם אל תשכחו אותנו, וזכרו את האפשרות לשלוח סיפור על ידי המנהלים...
למחמאות, הערות, ביקורות, קושיות, אפטרים ושאר ירקות – בנספח כאן.
24 תגובות
6 תגובות
3 תגובות
האמת שזה צריך להיות ברגעים קטנים של אשר
אבל חדלו שם התגובות
ובלי פידבק כידוע אי אפשר
אאלץ להטריח אתכם באשכול נפרד.
אבל חדלו שם התגובות
ובלי פידבק כידוע אי אפשר
אאלץ להטריח אתכם באשכול נפרד.
"אין לי כוח ללכת לגן!" היא אומרת שוב ושוב, רוקעת ברגליה ומסבירה לכולם מה דעתה על יציאת הבוקר הלזו. מכירים את זה? ו'אומרת' זו כמובן הגדרה עדינה למה שקרה הבוקר. (סצנה חלקית)
בכל זאת קחו את הסיטואציה, הכפילו בזוג תאומים, בן ובת, הוסיפו להם זוג הורים שצריכים להיות בשמונה כל אחד במקומו, אחים ואחיות גדולות דעתניות ופסיכולוגיות.
"אין לי כוח ללכת לגן של גדולות" היא צורחת ורוקעת.
"אבל את כל כך גדולה כבר וכל הגדולות הולכות לגן", אומרת ה'מחנכת' שהיתה בטוחה שהיום הכל ילך חלק אחרי שבשבת הן שיחזרו יחד את הסיטואציה. והכינה אותה לבוקר של ראשון. נמאס לה. הפעם היא תראה לכולם שאפשר לעשות את זה אחרת. "נכון אמרנו שהיום את הולכת כמו גדולה?!"
"אבל אין לי כוח ללכת לגן של גדולות" היא מחפשת בקבוק, אולי ינחם.
"רבקי הגננת נותנת פרס, כדאי לך, מעניין איזה פרס היא תביא היום. נכון ביום שלישי היא הביאה כדור וביום רביעי בובה קטנטונת? מעניין מה היא תביא היום" אומרת המעשית.
"אבל אין לי כוח"...
"לא צריך כוח, הולכים וזהו. עכשיו הולכים לגן. גם לי אין כוח ללכת לסמינר" אמרה השכלתנית, "עושים מה שצריך".
היא רוקעת חזק יותר, "אבל אין לי כוח"...
"את יודעת מה? בואי נתלבש ואחר כך נראה" חזרה האם להיות פרקטית. פרה פרה מה שנקרא.
היא מתקרבת בחשש, לא יודעת אם יש כאן ניצוץ של כניעה, עד הגרביים היא עוד סולחת. אחר כך מתחיל שוב הברדק, ואמא עוברת אל אחיה. הוא שומע את הבלגאן ומצטרף לחינגה שאחותו מעוללת, מנסה לרכב עליו.
"לא רוצה ללכת לגן חיידר".
אמא כבר לא שואלת שאלות מלבישה וזהו, הוא לא מתעקש ממש חזק, רואים שהוא רק רוכב על הגל.
היא ממשיכה ברקע.
הרגשנית מנסה, "יש לך חברות בגן שמציקות לך? את לא רוצה ללכת לגן?"
"אין לי כוח ללכת לגן".
"למה אין לך כוח?"
"אני עייפה".
"וגם שבוע שעבר היית עייפה?"
"כן, אין לי כוח ללכת לגן גדולות" היא מייבבת רוקעת וצווחת.
"אם אין לך כוח איך תלכי?" מנסה המתוחכמת. ואחרת בכלל מנסה באיומים: "אם לא תלכי - תישארי לבד, הכל יהיה חושך ואולי תבוא חתולה"...
"מה לשים לך בתיק?" מנסה שוב אבא לעבור להיות מעשי.
היא כמובן לא משתפת פעולה, רוקעת שוב ומייבבת. עמוק בסטרס. אין עם מי לדבר.
מזל שיש לאבא רכב. אמא, התאומים ועוד אחד הבנים נדחפים אחורה, זה הרי יגמר מתי שהוא, טוב שיש שעון ודד ליין.
מזל גם שהם לא נולדו ראשונים. מצד שני, לראשונים היו פחות מחנכים.
4 תגובות
3 תגובות
הקדמה: ישוב ישבתי בימי חורפי במשך זמן אלול שלם מול ספר "שערי תשובה",
שיננתי וקראתי וזמזמתי והתעמקתי, שעות על גבי שעות.
טכנית הבנתי את הכתוב, אך משהו היה חסר,
סי פעלט אפע'ס.
מוצאי ראש השנה אני יושב במשך שתיים עשרה שעות רצופות,
רכון על שולחן פשוט בבית מדרש חשוך שרק נרות הזיכרון מהבהבות בו,
והיד מתרוצצת על הדף, והשורות מתמלאות.
ובחסדי שמים כל עשרים וארבעת מדרגות התשובה שמביא רבינו יונה,
הלוא הן פרוסים לפניכם במהלך הפרקים הבאים שיועלו במשך החודש הקרוב אי"ה:
פרק א'
שארל הנסיך קם מכורסת הקטיפה המוזהבת שלו, הכניס את רגליו לכפכפי המשי העדינות ופנה לצאת מטרקלין השינה שלו. הוא הניח את ידו על הידית המוזהבת בעלת העיטורים הייחודיים ופתח את דלת העץ המגולפת בעיטורי אריות שואגים תחת שיחי גפנים מסולסלים. הוא הטיב את חרבו עטורת היהלומים על נדנה, והתחיל צועד בפרוזדור. נברשות קריסטל אדירות ממדים השתלשלו מן התקרה הגבוהה והאירו את חלל הפרוזדור באור נוגה. עיניו החומות התרוצצו על תמונות השמן העתיקות בהן ניבטו אליו כל שושלת המלוכה עד אליו. ידו הסיטה תלתל זהוב שובבני ממצחו תוך שהוא מנסה להפך במחשבתו בניסיון להבין את ההוראה התמוהה שמורו האהוב שיגר אליו מאת אביו, המלך.
"בני היקר" ציטט המורה את דברי אביו: "יודע אני כי באחד מן הימים יתעורר בך חשק עז לטעום ולבדוק את היין המשובח אשר במרתפי הארמון. אוסר אני עליך לשתות יין מחוץ לשעות הסעודות! זכור, היין גורם לאיבוד עשתונות". כעת מנסה הוא להבין מה גרוע כל כך אם ינסה הוא לרדת למרתף ויטעם קצת מן היינות המצויים שם. הוא דווקא מחבב את טעמו המתקתק של היין שמוזגים לו המשרתים בעת הסעודות, או במשתאות הרבות המתקיימות בחצר המלך.
הוא החל פוסע בהחלטיות לעבר מרתפי היין. חוצה פרוזדורים ארוכים, עובר על פני אולמות וטרקלינים, מדלג גרמי מדרגות וחולף על פני משרתים עטויי מדים. הוא הגיע לקומת הגינה ופנה לרדת למרתף. שני משרתים קדו לפניו בהכנעה וסייעו בידו לפתוח את דלת העץ הכבדה. הוא צעד כמה צעדים פנימה ונעצר על עומדו כהלום רעם. לעיניו נגלה מרתף היינות האגדי במלוא הדרו. תקרות קמורות נמתחות מעל שורות שורות של חביות יין, נוגעות לא נוגעות בקירות מחופים עץ כהה. בתוך שקעים קטנים החצובים בקירות עומדים נרות בגדלים ונים ומפיצים אור רך בכל רחבי המרתף. בין החביות הכבדות, העשויות עץ אלון עתיק, עמדו שולחנות נמוכים ועליהן כוסות וגביעים בגדלים שונים, ומעל הכל הריח, ריח חריף שנוצר מהרמוניה נפלאה שנוצרה מאלפי סוגי יינות שונים, עלה באפו. הוא נשם נשימה עמוקה, נושם לתוכו ארומה מעודנת של משקאות חריפים המתמזגים עם הקרירות האופיינית למרתף היין.
המראה שבה את נפשו והוא נמשך לחביות היין כבמטה קסם. הוא נטל מאחד השולחנות גביע כרסתני במיוחד וקירב אותו לברז אחת החביות. יין אדום צלול מילא את הגביע עד גדתו. הוא קרב את הגביע לשפתיו ופתח את פיו. לרגע הרחיק את היין ממנו, הזהרתו של אבא צפה ועלתה מולו והוא נרתע לאחוריו. אך רגע נוסף לאחר מכן הוא שב וליקק בלשונו את היין. מימיו לא טעם כזה יין משובח. הוא לגם לגימה, ועוד אחת, ואז הריק את כל תכולת הגביע לגרונו באחת. זה היה ממש גן עדן.
שארל עבר לשורה השנייה, עתה מילא יין צלול כבדולח, יין לבן ועתיק בעל טעם שהיה ערב עליו במיוחד. ראשו הסתחרר לרגע מעוצמת היין, אך הוא המשיך לטור השלישי, והרביעי. בהמשך אף נטש את כוסו ועבר לשתות ישר מן החביות. וכך הלך ונסתחרר, הלך ונשתכר. הוא אף שכח לסגור את ברזי כמה מן החביות, וכשלבו עולץ בקרבו הוא פתח במחול עליז בינות לחביות היין.
המחול הפך לריקוד שיכורים גס והוא פנה לצאת מן המרתף. המשרת אשר בפתח המרתף נבעת מן הטפיחה העזה שנחתה על כתפו המבוהלת. הוא נרתע לאחוריו משראה את הנסיך שיכור כלוט, פורץ בצחוק גס, ועולה בצעדי ריקוד אל גינת הארמון. כובעו האצילי נשמט מראשו, נעליו נשכחו, כנראה במרתף, בגדיו ספוגים ביין. עוד לפני שהבין המשרת את שהתרחש לנגד עיניו, כבר יצא הנסיך אל גינת הבוסתן והחל צווח ומשתולל, מורט שערותיו, מושך בבגדיו ומשרבב לשונו לכל עבר.
יתר המשרתים ניסו לעצור בו, אך הוא נופף בחרבו המבהיקה למולם והמשיך לרקד בינות לעצי הפרי ואגמי המים. הנסיך החליק ונפל, התגלגל על האדמה והתמלא בבוץ ורפש, אך קם והמשיך בריקודו הנלוז.
ובאותה השעה ישב המלך באחת מפינות הבוסתן יחד עם אורחים רמי מעלה. שליטים ורוזנים, פריצים ושרים נכבדים. לפניהם שולחן ערוך בכל טוב, והם יושבים ודנים בעניינים העומדים על הפרק. לפתע הם שומעים קולות שירה פרועים, טפיפות רגליים וזעקות. לעיניהם נגלה מחזה מעורר פלצות. הנסיך ירום הודו, שרוי בשכרותו, הולך ומתנדנד, קופץ ורץ, תוך כדי שהוא צועק, צווח ושר שירי שיכורים.
משהבחין באביו המלך, הוא החל לביישו ולבזותו מול כל הנוכחים. והמלך ואורחיו נבוכו.
המלך קם בחמתו וציווה על משרתיו להעניש את הנסיך שבינתיים נפל על האדמה ושקע בשינה עמוקה מלווה בנחירות עזות. המשרתים הרימוהו ונשאוהו לארמון. הורידו מעליו את בגדי המלוכה והלבישוהו בבגדים פשוטים וגסים. אחר לקחוהו לכרכרה ונסעו לאחת הערים המוזנחות ביותר בממלכה. שם הניחוהו בקרן זווית ומיהרו להסתלק מן המקום.
המשך אי"ה בימים הקרובים.
שערי תשובה: "עתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
שיננתי וקראתי וזמזמתי והתעמקתי, שעות על גבי שעות.
טכנית הבנתי את הכתוב, אך משהו היה חסר,
סי פעלט אפע'ס.
מוצאי ראש השנה אני יושב במשך שתיים עשרה שעות רצופות,
רכון על שולחן פשוט בבית מדרש חשוך שרק נרות הזיכרון מהבהבות בו,
והיד מתרוצצת על הדף, והשורות מתמלאות.
ובחסדי שמים כל עשרים וארבעת מדרגות התשובה שמביא רבינו יונה,
הלוא הן פרוסים לפניכם במהלך הפרקים הבאים שיועלו במשך החודש הקרוב אי"ה:
פרק א'
שארל הנסיך קם מכורסת הקטיפה המוזהבת שלו, הכניס את רגליו לכפכפי המשי העדינות ופנה לצאת מטרקלין השינה שלו. הוא הניח את ידו על הידית המוזהבת בעלת העיטורים הייחודיים ופתח את דלת העץ המגולפת בעיטורי אריות שואגים תחת שיחי גפנים מסולסלים. הוא הטיב את חרבו עטורת היהלומים על נדנה, והתחיל צועד בפרוזדור. נברשות קריסטל אדירות ממדים השתלשלו מן התקרה הגבוהה והאירו את חלל הפרוזדור באור נוגה. עיניו החומות התרוצצו על תמונות השמן העתיקות בהן ניבטו אליו כל שושלת המלוכה עד אליו. ידו הסיטה תלתל זהוב שובבני ממצחו תוך שהוא מנסה להפך במחשבתו בניסיון להבין את ההוראה התמוהה שמורו האהוב שיגר אליו מאת אביו, המלך.
"בני היקר" ציטט המורה את דברי אביו: "יודע אני כי באחד מן הימים יתעורר בך חשק עז לטעום ולבדוק את היין המשובח אשר במרתפי הארמון. אוסר אני עליך לשתות יין מחוץ לשעות הסעודות! זכור, היין גורם לאיבוד עשתונות". כעת מנסה הוא להבין מה גרוע כל כך אם ינסה הוא לרדת למרתף ויטעם קצת מן היינות המצויים שם. הוא דווקא מחבב את טעמו המתקתק של היין שמוזגים לו המשרתים בעת הסעודות, או במשתאות הרבות המתקיימות בחצר המלך.
הוא החל פוסע בהחלטיות לעבר מרתפי היין. חוצה פרוזדורים ארוכים, עובר על פני אולמות וטרקלינים, מדלג גרמי מדרגות וחולף על פני משרתים עטויי מדים. הוא הגיע לקומת הגינה ופנה לרדת למרתף. שני משרתים קדו לפניו בהכנעה וסייעו בידו לפתוח את דלת העץ הכבדה. הוא צעד כמה צעדים פנימה ונעצר על עומדו כהלום רעם. לעיניו נגלה מרתף היינות האגדי במלוא הדרו. תקרות קמורות נמתחות מעל שורות שורות של חביות יין, נוגעות לא נוגעות בקירות מחופים עץ כהה. בתוך שקעים קטנים החצובים בקירות עומדים נרות בגדלים ונים ומפיצים אור רך בכל רחבי המרתף. בין החביות הכבדות, העשויות עץ אלון עתיק, עמדו שולחנות נמוכים ועליהן כוסות וגביעים בגדלים שונים, ומעל הכל הריח, ריח חריף שנוצר מהרמוניה נפלאה שנוצרה מאלפי סוגי יינות שונים, עלה באפו. הוא נשם נשימה עמוקה, נושם לתוכו ארומה מעודנת של משקאות חריפים המתמזגים עם הקרירות האופיינית למרתף היין.
המראה שבה את נפשו והוא נמשך לחביות היין כבמטה קסם. הוא נטל מאחד השולחנות גביע כרסתני במיוחד וקירב אותו לברז אחת החביות. יין אדום צלול מילא את הגביע עד גדתו. הוא קרב את הגביע לשפתיו ופתח את פיו. לרגע הרחיק את היין ממנו, הזהרתו של אבא צפה ועלתה מולו והוא נרתע לאחוריו. אך רגע נוסף לאחר מכן הוא שב וליקק בלשונו את היין. מימיו לא טעם כזה יין משובח. הוא לגם לגימה, ועוד אחת, ואז הריק את כל תכולת הגביע לגרונו באחת. זה היה ממש גן עדן.
שארל עבר לשורה השנייה, עתה מילא יין צלול כבדולח, יין לבן ועתיק בעל טעם שהיה ערב עליו במיוחד. ראשו הסתחרר לרגע מעוצמת היין, אך הוא המשיך לטור השלישי, והרביעי. בהמשך אף נטש את כוסו ועבר לשתות ישר מן החביות. וכך הלך ונסתחרר, הלך ונשתכר. הוא אף שכח לסגור את ברזי כמה מן החביות, וכשלבו עולץ בקרבו הוא פתח במחול עליז בינות לחביות היין.
המחול הפך לריקוד שיכורים גס והוא פנה לצאת מן המרתף. המשרת אשר בפתח המרתף נבעת מן הטפיחה העזה שנחתה על כתפו המבוהלת. הוא נרתע לאחוריו משראה את הנסיך שיכור כלוט, פורץ בצחוק גס, ועולה בצעדי ריקוד אל גינת הארמון. כובעו האצילי נשמט מראשו, נעליו נשכחו, כנראה במרתף, בגדיו ספוגים ביין. עוד לפני שהבין המשרת את שהתרחש לנגד עיניו, כבר יצא הנסיך אל גינת הבוסתן והחל צווח ומשתולל, מורט שערותיו, מושך בבגדיו ומשרבב לשונו לכל עבר.
יתר המשרתים ניסו לעצור בו, אך הוא נופף בחרבו המבהיקה למולם והמשיך לרקד בינות לעצי הפרי ואגמי המים. הנסיך החליק ונפל, התגלגל על האדמה והתמלא בבוץ ורפש, אך קם והמשיך בריקודו הנלוז.
ובאותה השעה ישב המלך באחת מפינות הבוסתן יחד עם אורחים רמי מעלה. שליטים ורוזנים, פריצים ושרים נכבדים. לפניהם שולחן ערוך בכל טוב, והם יושבים ודנים בעניינים העומדים על הפרק. לפתע הם שומעים קולות שירה פרועים, טפיפות רגליים וזעקות. לעיניהם נגלה מחזה מעורר פלצות. הנסיך ירום הודו, שרוי בשכרותו, הולך ומתנדנד, קופץ ורץ, תוך כדי שהוא צועק, צווח ושר שירי שיכורים.
משהבחין באביו המלך, הוא החל לביישו ולבזותו מול כל הנוכחים. והמלך ואורחיו נבוכו.
המלך קם בחמתו וציווה על משרתיו להעניש את הנסיך שבינתיים נפל על האדמה ושקע בשינה עמוקה מלווה בנחירות עזות. המשרתים הרימוהו ונשאוהו לארמון. הורידו מעליו את בגדי המלוכה והלבישוהו בבגדים פשוטים וגסים. אחר לקחוהו לכרכרה ונסעו לאחת הערים המוזנחות ביותר בממלכה. שם הניחוהו בקרן זווית ומיהרו להסתלק מן המקום.
המשך אי"ה בימים הקרובים.
שערי תשובה: "עתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
8 תגובות
21 תגובות
0 תגובות
נתחיל דווקא בסוף.
זו לא עומדת להיות ביקורת ספר מדעית וקרירה, למדנית, נוקבת ומעמיקה סטייל @ראש לשועלים המחמיר, אלא יותר רצף של אסוסיאציות.
כי בינינו, קשה לכתוב ביקורת על ספר שקוראים וחוזרים וקוראים בהפרש של שנים.
*
את הסיפור קראתי כילד בעיתון ילדים הנפלא של משפחה. שמו של הסיפור היה אז - וכך הוא צרוב בתודעתי עד היום - "מחנה הקיץ של אדון איקס | אלגוריה לבני הנעורים".
קראנו אותו ברצף, שבוע אחרי שבוע, ומובן שכססנו את ציפורנינו במתח מידי שבוע, סקרנים מהו ההמשך, ומה למען השם הסיפור של אותו אדון איקס, ולמה הוא בונה מחנה, ולאיזה ילד בעולם קוראים בכלל רייקי. זה לא שם של בת?
מתישהו הפסקנו לעקוב אחרי הסיפור, ואינני זוכר מדוע. כשהספר יצא, מובן שרכשנו אותו (כי ספרים טובים קונים, לא שואלים מהספריה). ואפילו שמחנו לגלות שאדון איקס המאיים - כי מי אוהב איקסים מלחיצים למען ה' - הוחלף באדון הוא הערפילי. ובנוסף, או אז, כמה הופתענו! כי הנה המחברת שינתה את שמה, ועל העטיפה היפהפייה והמודרנית הופיע... שם חדש! נטע סיני.
שיהיה נטע סיני, מחנכת ועוסקת בנוער, לבריאות.
שמחנו לגלות שהסיפור אכן כולל בתוכו סוף מסודר ומאורגן (ועוד איזה סיום!), והיי, אפילו איורים חביבים!
וכאן המקום לציין שהאיורים אינם ברמת הכתיבה, אך מעניקים לו בכל זאת נופך מיוחד. האם ייתכן והמחברת עצמה ראתה לנכון ללוות את הספר בשרבוטים פרי עטה? לא בטוח שמדובר במעשה חכם, אינני האיש לשפוט.
*
העלילה, בעיניי, לא פחות מגאונית. קבוצת נערים נתקלת בפרסום אודות מחנה קיץ מסתורי, והם נרשמים ומתייצבים, סקרנים. התגובות מההורים ומהאחים מאוד מסתוריות, ונראה שיש משהו שהנערים אינם מודעים לו. אולי כל מהות המחנה.
כל אחד מהנערים שונה מרעהו ובעל תכונות אופי שונות ומוגדרות מאוד. חריף / ממוצע. אמיץ / פחדן. עצלן / נמרץ. וכו'.
ברגע שהילדים מגיעים אל הכניסה למחנה, הם מגלים שאין דרך לחזור או להתחרט. נכנסת נסעת.
המחנה מורכב בעצם משרשרת תחנות אינדיבידואליות ואישיות, והן מעבירות את הילד שינוי גדול באישיותו ובהתנהגותו, כאשר אין לו שום מושג מהו המסלול שהוכתב לו מראש על ידי בעל המחנה, מר איקס המסתורי.
בשלב מאוד מוקדם מגלה הקורא הנבון () שהעלילה הינה פרשנותה של המחברת למסע שלנו בעולם הזה. ואולי לכך כיוונה כשהגדירה אותו כאלגוריה; כאשר כמעט בכל צומת אנו יכולים לבחור דרך מסויימת, ולכל אחת מאיתנו ישנה דרך מיוחדת משלו, שהבורא ("אדון איקס") הועיד לו. אין שום אפשרות ללכת בדרך של הזולת, או לחקות אותו, ועל כל אחד ללכת ולהתמודד עם האתגרים היחודיים שלו. כאשר אתגרים רבים מעניקים לילד מבט קדימה, עשרות שנים מעבר, כך שהוא יכול לראות כיצד יראה אם ימשיך להתנהג כפי שהוא היום, או אם יתאמץ וישנה את הליכותיו. שזה מסר עמוק וכל כך חכם, ומדוייק.
אם תרצה להיות שם - תתחיל לזוז היום, ולו צעד אחד. כי אם תבהל מהמרחק הרב, ולא תעשה את הצעד הבודד - לעולם לא תגיע ל'שם'.
*
הספר בהגדרתו מיועד לנוער. אך עם זאת, גם כיום כמבוגר אני מוצא בו עניין רב. הן מפאת הכתיבה התמה והיפה, הסוחפת את הקורא ושואבת אותו עמוק עמוק לתוך המחנה / יריד הענק והצבעוני, והן מחמת המסרים החביבים והנכונים השתולים בחינניות בכל אנקדוטה.
הסיטואציות מקוריות מאוד, אפופות במקוריות וביצירתיות שוברת שיאים, שלא לדבר על סיום הספר שהוא אומנותי ואמונתי גם יחד.
עם זאת, כקורא הגברי, הופתעתי לגלות בספר הסופי פרקים שלמים העוסקים בקבוצת ילדות שכמו צצה מאי שם לתוך המחנה. אינני זוכר שהן הופיעו בסיפור המקורי, וגם היום - כבוגר - נראה שהמחברת תחבה אותן כטלאי לתוך הסיפור, על מנת שהוא ידבר גם לנערות ולא גם לנערים.
ולמה זה חבל? כי החיבור לא באמת עובד;
א- מצאתי את עצמי מדלג את הפרקים העוסקים בילדות, האתגרים / "תחנות" שלהן מדברים לנערות בלבד, כנראה.
ב- ושנית, הן אינן מופיעות בפתיחת הספר, בכל תהליך ההכנה וההגעה למחנה, והן אינן מופיעות בסיומו.
אך הערות אלו הינן כמעט חסרות משמעות, ביחד ליופיה של היצירה כולה, למורכבותה ולחינניותה. זהו ספר שקוראים מכל הגילאים יכולים למצוא בו עניין, טעם ומסרים.
ציון סופי.
+ בעד:
עלילה מקורית במיוחד
יצירתית
צבעונית
מלאת תוכן אמיתי
בניית ותפירת סיפור שלם בצורה מעולה
כתיבה שנונה ומרתקת
דמויות מאופיינות כדבעי ושונות מאוד זו מזו
וכמובן: עטיפה יפהפיה וצבעונית!
- נגד:
איורים מעט ילדותיים ולא באותה רמה של הסיפור
ניכר שהדמויות של הבנות הוכנסו כדי לצאת ידי חובה, והן אינן משתלבות בצורה טובה בסיפור
ואיך אפשר להתעלם? לאחר עשרות קריאות חוזרות ונשנות - העטיפה התפרקה, מה שמעיד על איכות דבק לא מספיק טובה
מסקנה:
ספר נדיר, שונה ומיוחד, בולט לטובה בתוך מאות הספרים הבינוניים ומטה הנתכים על ראשינו באשד עוצר נשימה.
קריאה (ורכישה!) מומלצת ביותר.
זו לא עומדת להיות ביקורת ספר מדעית וקרירה, למדנית, נוקבת ומעמיקה סטייל @ראש לשועלים המחמיר, אלא יותר רצף של אסוסיאציות.
כי בינינו, קשה לכתוב ביקורת על ספר שקוראים וחוזרים וקוראים בהפרש של שנים.
*
את הסיפור קראתי כילד בעיתון ילדים הנפלא של משפחה. שמו של הסיפור היה אז - וכך הוא צרוב בתודעתי עד היום - "מחנה הקיץ של אדון איקס | אלגוריה לבני הנעורים".
קראנו אותו ברצף, שבוע אחרי שבוע, ומובן שכססנו את ציפורנינו במתח מידי שבוע, סקרנים מהו ההמשך, ומה למען השם הסיפור של אותו אדון איקס, ולמה הוא בונה מחנה, ולאיזה ילד בעולם קוראים בכלל רייקי. זה לא שם של בת?
מתישהו הפסקנו לעקוב אחרי הסיפור, ואינני זוכר מדוע. כשהספר יצא, מובן שרכשנו אותו (כי ספרים טובים קונים, לא שואלים מהספריה). ואפילו שמחנו לגלות שאדון איקס המאיים - כי מי אוהב איקסים מלחיצים למען ה' - הוחלף באדון הוא הערפילי. ובנוסף, או אז, כמה הופתענו! כי הנה המחברת שינתה את שמה, ועל העטיפה היפהפייה והמודרנית הופיע... שם חדש! נטע סיני.
שיהיה נטע סיני, מחנכת ועוסקת בנוער, לבריאות.
שמחנו לגלות שהסיפור אכן כולל בתוכו סוף מסודר ומאורגן (ועוד איזה סיום!), והיי, אפילו איורים חביבים!
וכאן המקום לציין שהאיורים אינם ברמת הכתיבה, אך מעניקים לו בכל זאת נופך מיוחד. האם ייתכן והמחברת עצמה ראתה לנכון ללוות את הספר בשרבוטים פרי עטה? לא בטוח שמדובר במעשה חכם, אינני האיש לשפוט.
*
העלילה, בעיניי, לא פחות מגאונית. קבוצת נערים נתקלת בפרסום אודות מחנה קיץ מסתורי, והם נרשמים ומתייצבים, סקרנים. התגובות מההורים ומהאחים מאוד מסתוריות, ונראה שיש משהו שהנערים אינם מודעים לו. אולי כל מהות המחנה.
כל אחד מהנערים שונה מרעהו ובעל תכונות אופי שונות ומוגדרות מאוד. חריף / ממוצע. אמיץ / פחדן. עצלן / נמרץ. וכו'.
ברגע שהילדים מגיעים אל הכניסה למחנה, הם מגלים שאין דרך לחזור או להתחרט. נכנסת נסעת.
המחנה מורכב בעצם משרשרת תחנות אינדיבידואליות ואישיות, והן מעבירות את הילד שינוי גדול באישיותו ובהתנהגותו, כאשר אין לו שום מושג מהו המסלול שהוכתב לו מראש על ידי בעל המחנה, מר איקס המסתורי.
בשלב מאוד מוקדם מגלה הקורא הנבון (
) שהעלילה הינה פרשנותה של המחברת למסע שלנו בעולם הזה. ואולי לכך כיוונה כשהגדירה אותו כאלגוריה; כאשר כמעט בכל צומת אנו יכולים לבחור דרך מסויימת, ולכל אחת מאיתנו ישנה דרך מיוחדת משלו, שהבורא ("אדון איקס") הועיד לו. אין שום אפשרות ללכת בדרך של הזולת, או לחקות אותו, ועל כל אחד ללכת ולהתמודד עם האתגרים היחודיים שלו. כאשר אתגרים רבים מעניקים לילד מבט קדימה, עשרות שנים מעבר, כך שהוא יכול לראות כיצד יראה אם ימשיך להתנהג כפי שהוא היום, או אם יתאמץ וישנה את הליכותיו. שזה מסר עמוק וכל כך חכם, ומדוייק.אם תרצה להיות שם - תתחיל לזוז היום, ולו צעד אחד. כי אם תבהל מהמרחק הרב, ולא תעשה את הצעד הבודד - לעולם לא תגיע ל'שם'.
*
הספר בהגדרתו מיועד לנוער. אך עם זאת, גם כיום כמבוגר אני מוצא בו עניין רב. הן מפאת הכתיבה התמה והיפה, הסוחפת את הקורא ושואבת אותו עמוק עמוק לתוך המחנה / יריד הענק והצבעוני, והן מחמת המסרים החביבים והנכונים השתולים בחינניות בכל אנקדוטה.
הסיטואציות מקוריות מאוד, אפופות במקוריות וביצירתיות שוברת שיאים, שלא לדבר על סיום הספר שהוא אומנותי ואמונתי גם יחד.
עם זאת, כקורא הגברי, הופתעתי לגלות בספר הסופי פרקים שלמים העוסקים בקבוצת ילדות שכמו צצה מאי שם לתוך המחנה. אינני זוכר שהן הופיעו בסיפור המקורי, וגם היום - כבוגר - נראה שהמחברת תחבה אותן כטלאי לתוך הסיפור, על מנת שהוא ידבר גם לנערות ולא גם לנערים.
ולמה זה חבל? כי החיבור לא באמת עובד;
א- מצאתי את עצמי מדלג את הפרקים העוסקים בילדות, האתגרים / "תחנות" שלהן מדברים לנערות בלבד, כנראה.
ב- ושנית, הן אינן מופיעות בפתיחת הספר, בכל תהליך ההכנה וההגעה למחנה, והן אינן מופיעות בסיומו.
אך הערות אלו הינן כמעט חסרות משמעות, ביחד ליופיה של היצירה כולה, למורכבותה ולחינניותה. זהו ספר שקוראים מכל הגילאים יכולים למצוא בו עניין, טעם ומסרים.
ציון סופי.
+ בעד:
עלילה מקורית במיוחד
יצירתית
צבעונית
מלאת תוכן אמיתי
בניית ותפירת סיפור שלם בצורה מעולה
כתיבה שנונה ומרתקת
דמויות מאופיינות כדבעי ושונות מאוד זו מזו
וכמובן: עטיפה יפהפיה וצבעונית!
- נגד:
איורים מעט ילדותיים ולא באותה רמה של הסיפור
ניכר שהדמויות של הבנות הוכנסו כדי לצאת ידי חובה, והן אינן משתלבות בצורה טובה בסיפור
ואיך אפשר להתעלם? לאחר עשרות קריאות חוזרות ונשנות - העטיפה התפרקה, מה שמעיד על איכות דבק לא מספיק טובה
מסקנה:
ספר נדיר, שונה ומיוחד, בולט לטובה בתוך מאות הספרים הבינוניים ומטה הנתכים על ראשינו באשד עוצר נשימה.
קריאה (ורכישה!) מומלצת ביותר.
5 תגובות
44 תגובות
13 תגובות
4 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: בן אריאל, אוהבת אמנות, מלפפון ועוד 14 משתמשים17 //